שיעור בוקר 24.11.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור מוקלט מתאריך 13.09.2020

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/series/cu/EVoRE5F5?activeTab=downloads&mediaType=video

עבודה באמונה למעלה מהדעת - קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: שיעור בנושא העבודה באמונה למעלה מהדעת - קטעים נבחרים מהמקורות, המשך מקטע מס' 42.

כל העניין הוא איך לתאר את הרוחניות במידת החיבור בינינו. כי אנחנו כלים, חלקי הכלים, ממש אלמנטים של הכלים, שכל אחד ואחד הוא רק נקודה של הכלי הגדול של האדם הראשון. ואם אנחנו מתארים רוחניות, אנחנו צריכים להבין שבמידת החזרה שלנו לאותו הכלי של האדם הראשון, שאנחנו יכולים לתאר אותו לפחות במשהו, אנחנו צריכים להגיע לחיבור.

לכן ההצלחה שלנו היא בכמה שאנחנו בכל יום ויום מתארים את עצמנו יותר מחוברים, יותר נכללים, יותר מרגישים זה את זה כאחד. וכמה שיחד עם זה נופלים מזה ומרגישים את עצמנו לא שייכים זה לזה, ופתאום מתעוררים ומגלים ש"אני לבד", וכך אני חושב וכך אני מרגיש את החיים. לכן אנחנו צריכים להגיע להחלטה, כל אחד ואחד, שאף פעם בחיים שלי במשך היום אני לא מרגיש את עצמי שאני מרגיש מציאות כאחד, כי אז אני נמצא בעולם הזה, פשוט מנותק מרוחניות, ככלי שבור ואפילו לא מודע, לא מרגיש שאני שבור אלא ככה זה, קיים כמו חלק מהכלי השלם, החלק השבור.

איך אנחנו נחזק זה את זה, נחשוב זה על זה כך שכל אחד ואחד ירגיש כל הזמן שהוא בסך הכול חלק מהכלי השלם והוא חייב כל הזמן להשתוקק לחיבור לכלי השלם עם כולם. זו חייבת להיות כל הזמן הנטייה שלנו. במידה שמתחברים ונרגיש את זרימת המחשבות והרצונות שנמצאים בחיבור, דרך החיבורים, אז נתחיל להרגיש את החיים הרוחניים שצריכים להתגלות באדם, בכלי דאדם הראשון. לא לחכות שהבורא מלמעלה יזכיר לנו שאנחנו חושבים על עצמנו, מנותקים, לא חושבים על החיבור, וזו המציאות שלנו. אלא ש"איש את רעהו יעזורו", שאנחנו כל הזמן נחשוב ונדאג שכל החברים ירגישו כמה שיש לנו כל רגע ורגע להימשך לחיבור בינינו, והרוחניות זה מה שמתגלה בתוך החיבור.

אנחנו אומרים "אמונה למעלה מדעת", כל מיני מילים שאנחנו אולי לא מעכלים. אני מקבל שאלות כאלו שאנשים לא יכולים להבין את המילים האלה, מה זה אמונה, מה זה דעת ולמעלה מהדעת ובניגוד לדעת, וכמה צריכים כל הזמן לעורר ולהבליט את זה. אבל בחיבור זה יותר ברור לנו, כי חיבור זה דבר רגשי, אם יש או אין זה יכול להיות מובן לכל אחד. עד כמה שאנחנו רוצים אותו או לא רוצים אותו, זה גם לא חשוב, כי כל אחד לפי הדרגה שלו או שהוא שונא את החיבור או מעריך אותו ורוצה אותו, תמיד הוא נמצא במצבים אלו או אלו.

ולכן אם קורה לאדם שהוא נמצא בניתוק מאחרים והוא קובע את זה כ"לילה", וחיבור עם אחרים הוא קובע כ"יום", עד שהוא מתחיל להרגיש מה זה לילה ומה זה יום בצורה רגשית, עד שהוא מתחיל להבין מה זה לילה ומה זה יום בצורה שכלית, במוחא וליבא, כך הוא אוסף את הכלים השבורים בעיניו והופך להיות לחלק שחוזר למבנה של אדם הראשון.

צריכים רק להתאמץ, וכולנו, כל אחד ואחד יכול לעשות את זה אפילו בלי שהוא מתחבר או מתנתק מאחרים בפועל, באופן פיסי, אלא כך בתוך עצמו, הוא מתאר לעצמו את הדברים האלה, ומעצמו פונה לבורא ומבקש ממנו להיות מחובר עם אחרים על פני הניתוק. ומבין שהרגשת הניתוק זה הבורא עושה לו, כי הוא בורא את החושך, וכשהאדם מבקש אז הוא מביא לו את כוח האור על פני החושך, וכך הוא מתחיל לגלגל את המצבים האלה. כמה שהמצבים האלה יתעוררו בו במהירות יותר ויותר, בזה הוא עובר את השלבים וכך הולך.

אז בואו נשתדל להעביר במשך היום עשרות, מאות, אולי אלפי מצבים כאלה של לילה ויום, ניתוק וחיבור. וכך, רק בהתגברות הגדולה, בתדירות הגדולה בהחלפת המצבים האלה אנחנו יכולים לזרז את ההתפתחות שלנו ולהגיע לזה שנעבור מהר את השלבים ונגיע למצב שכולו "יום". וזה לא שלא יהיה לנו "לילה", כי אי אפשר בלי גילוי החושך להגיע ליום, אין אחד ללא השני, אלא שהם בעינינו יהיו שווים בחשיבות, ונתחיל לראות גם בלילה אותן ההבחנות היקרות, המיוחדות לגילוי הבורא כמו ביום, ואז "חשיכה כאורה יאיר". וכך נתקדם.

אני חושב שזה צריך להיות ברור לנו שבזה אנחנו צריכים להתאמץ. כמה שיותר ויותר נרגיש שינויים לילה – יום, לילה – יום, ניתוק – חיבור, ניתוק – חיבור, חוסר הכרה – הכרה, חוסר הכרה – הכרה, ונתקדם. נתקדם למצב שגם לילה וגם יום יהיו בעוצמה גדולה ואנחנו נברך על הרע כמו על הטוב ובזה נגיע למצב שכולו יום, שגם הלילה יאיר לנו כיום.

שאלה: מה זאת אומרת, שהאדם בתוך עצמו מתאר את הדברים האלה ופונה לבורא ומבין. מה זאת אומרת שהעבודה הזו שהוא בתוך עצמו, שהוא בניתוק מהחברים שלו יכול לעשות אותה?

כן, זו עבודה שיכולה להיות עבודה פרטית בתוך העשירייה ומחוצה לעשירייה. זאת אומרת יש עניין שהוא מתקשר לעשירייה, ויש עניין שהוא מכין את עצמו להתקשרות. אז לילה ויום הם יכולים להיות ממש מצבים איך שהוא מתייחס לחיבור. הוא לא עושה את החיבור בפועל אלא שמתייחס לחיבור, מתייחס לגילוי הבורא, לעשות נחת רוח לבורא וכן הלאה. זאת אומרת לילה ויום יש שם כל ההבחנות ולכן אמנם שכל ההבחנות הם בסופו של דבר צריכות להביא אותו לעשירייה, לחיבור, אבל הכנה לזה היא יכולה להיות לא חיבור במעשה אלא בבירור מצבים פרטיים של החיבור, הבחנות.

תלמיד: אז יש עבודה שהאדם עושה?

אפילו לבד הוא יכול לעשות, אפילו בלי שהוא נזכר בקבוצה אלא איך הוא מתייחס לחיבור ולניתוק, למצבים שמקבל מהבורא ואיך הוא מעמיד את עצמו איתם, ואחרי הכנה הזאת הוא מגיע כבר לקבוצה.

תלמיד: אבל זה לא קשור אם אני עכשיו בפגישה עם העשירייה.

לא, לכן אמרתי שישנן עבודות כאלה שאנחנו יכולים בהם להיות ממש לבד, כאילו ללא שום קשר, לא פיסי ולא רגשי. מכין את עצמו. בדרך כלל זה שאדם מתעורר נגיד מניתוק, מהשינה, ממשהו ואז הוא צריך למצוא את עצמו, איפה אני נמצא. כלפי רוחניות אנחנו נכנסים לניתוק מספר פעמים ביום, את זה בכוונה הבורא עושה לנו כדי שאנחנו נתחיל כל פעם לחדש את הקשר. זה נקרא "ויהיו בעיניך כחדשים", כחדש זה יהיה, הקשר תמיד יהיה מתחדש ואז אנחנו צריכים להתחיל מזה.

ומה שאני מקבל עכשיו זה ניתוק, חשיכה, חוסר רגש, חוסר חשיבות לחיבור, לחברים, לקבוצה. שאני נמצא בחוסר הכרה וזה מגיע לי מהבורא, אז אני מעלה את החשיבות של חוסר ההכרה. ולא שאני זורק אותו ולא רוצה ומשהו, אלא אני רוצה להתגבר עליו וכל פעם אני משתדל להתגבר בכל מיני צורות אחרות.

רב"ש היה, כמו שסיפרתי, שהוא הוא היה נכנס לחדר והיה רוקד שם ושר. ואין לו לפי הפנים ולפי מה שהוא שר הייתי רואה שזה לא שייך, לא לשמחה ולא לכלום אלא בצורה כזאת הוא רוצה להחיות את עצמו, שהוא ממש מרגיש את עצמו כגוף מת וכך מתקדם ומתעורר. כי הגוף שלנו הוא חיה, ולכן אפשר להחיות אותו בלי רגש ושכל, בלי שום קשר עם הרוחניות. וזה מה שנדרש מאיתנו, זה נקרא "יהיו בעיניך כחדשים", שכל רגע שיהיה בינינו כחדש, וחדש זה מדרגת בהמה לדרגת אדם.

זה נקרא שהבורא מציל גם דרגת חי וגם דרגת אדם. "אדם ובהמה תושיע ה'", כמו שכתוב.

תלמיד: והנקודה שבה מתחילה העבודה עם העשירייה, מה מיוחד בה? זאת אומרת איך אני מייחד אותה, מבדיל אותה?

כל העבודה בסופו של דבר היא צריכה להביא אותי למצב המתוקן. איפה המצב המתוקן שלי הרוחני אני לא יודע, למעלה מהדעת אני לא שומע מילים האלה, אני לא יודע מה כל הצורות האלה שאומרים לי, שומע, קורא אפילו אבל אני לא יודע מה שאני קורא. אלא הכי פשוט, שאני מתעורר מאפס ומגיע למצב שאני חייב להיות מחובר איתם בכל מיני צורות, רגשיות, שכליות, ובצורה כזאת אני ממשש, אני מתחיל ככה לחפש איך אני מחבר את הכול יחד, הם בי ואני בהם, איך אני מרגיש אותם. ועד כמה שנתקדם זה יהיה לנו הרבה יותר קשה ומרחוק. כמו שתלמידי רבי שמעון, שהם היו מתעוררים מזה ששונאים זה את זה, ממש שונאים.

אצלנו זה אדישות, אבל עוד מעט נגיע למצבים שאני לא ארצה את זה, שאני שונא אותם, שאני לא מסכים עם הבורא שמחייב אותי להתחבר איתם, כבר היצר הרע גדל. נקווה שנגיע למצבים נכונים, שיהיו לנו כוחות פנימיים ואז לפי כוחות פנימיים נקבל גם הכבדות ותרגילים קשים.

שאלה: כשעובדים באמונה מעל הדעת, ומקבלים הפרעה ובוחרים להישאר בה, מהי המטרה של זה ביחס לעבודת הבורא, כלומר מה הבורא עושה עם המאמץ והפעולה הזו?

הבורא בסופו של דבר מחייב, לפי תכנית הבריאה, להראות לך עד כמה זה שאתה נשאר בניתוק עם אחרים, זה רע. איך להראות לך רע? על ידי הייסורים. כי אתה לא מבין שניתוק זה רע, אז הוא צריך לחבר לניתוק בחברים הרגשה רעה, איזה אירוע רע ואיך אז אתה מרגיש. זה מה שאנחנו צריכים לראות איך אנחנו מגיעים למצב שהאנושות, וגם אנחנו, נרגיש בפנדמיה הזאת שאנחנו מנותקים ולכן אנחנו נמצאים בצרה.

לקשור את המצב הפיזי שלנו, המצב נפשי שלנו, יחד. מפני שאנחנו רחוקים זה מזה נפשית, לא מרגישים שחיבור זה הטוב, אז בזה אנחנו נרגיש שזה מצב לא טוב, שזאת הסיבה לכל הרע שבינינו. ומפני שהמכה הזאת, וירוס הקורונה, מתגלה בכל העולם אז אמנם הוא מתגלה בצורה קטנה מאוד, כמה מיליונים סך הכול חולים בכל העולם. אבל מפני שהיא מקיפה את כל העולם, אתה רואה איזה רעש גדול, זה עוצר את כולנו.

אם הייתה פעם מכה כזאת באיזו מדינה או משהו, לא היינו כל כך מתייחסים לזה. מפני שזה מגיע מכוח אחר לגמרי, מהכוח הכללי סביב כדור הארץ, מהכוח הכללי הרוחני, דרגה רוחנית, זאת אומרת מהתכנית של גמר התיקון, של התיקון הכללי, לכן אנחנו מתייחסים לזה בצורה כזאת שמבולבלים, לא יודעים מה לעשות. כל המדענים שלנו, כולם לא יכולים להמציא שום דבר.

עוד נראה מתי תהיה התרופה, אתם תראו שזה לא יהיה פשוט. זה לא כמו שהיו עם הפנדמיות הקודמות. הן היו או באירופה או באסיה או באיזה מקום אחד, לא מטעם התיקון של הדור האחרון, לא מהכוח הכללי שנקרא "משיח", שפועל על כל האנושות, כמו הפעם. עכשיו זו הפעם הראשונה, אנחנו מתחילים לראות את זה.

ולכן אתה יכול להסתכל על העולם, מה הביג דיל? ימותו מיליון אנשים, אז בשביל זה אנחנו צריכים לעצור את כל העולם, את כל התעשייה, להביא את כולם לקריסה, לשנות לגמרי את כל המציאות של החיים שלנו, של הכול, רק בגלל זה? אם הייתה מלחמה והיו נופלים אפילו מיליון איש, נגיד ביום, גם זה לא נורא, לא היינו מפסיקים שום דבר, לא היינו מפסיקים להילחם. למה כאן אנחנו מפסיקים לחיות ממש? זה מפני שהכוח מגיע מדרגה עליונה, מדרגה שאנחנו כולנו שם בפועל כבר קשורים יחד והכוח הזה מגיע אלינו כדי להראות לנו שצריכים להיות קשורים יחד כאן אצלנו. ולכן אנחנו לא מבינים אותו ונמצאים בבלבול כזה גדול. זה מצב מאוד יפה שקורה לנו.

בואו נתחיל קצת יותר להקשיב איך הבורא מלמד אותנו. נתחיל להבין אותו, איך הוא מתייחס אלינו ומה רוצה מאיתנו. אנחנו דרך זה נשמע את קול ה'. נרגיש את הפעולות שלו ונוכל אז בהתאם לפעולות שלו לשמוע אותו, להגיב אליו ואז בזה אנחנו נתקדם אחד לשני, נתקרב. ובהתאם לזה נראה עד כמה המכה הזאת, הפנדמיה הזאת עוברת מאיתנו. וניפול בזה שוב בחזרה לאגו שלנו והמכה תחזור. ושוב נרצה, כמו ילד פעם נתפס על הידיים של הגדול ופעם חושב שהוא יכול לרוץ לבד. ואחר כך שוב אנחנו אומרים, תראה שם כלב או משהו ואז הוא רץ בחזרה ועולה על הידיים שלנו.

אותו דבר הבורא כך מלמד אותנו, איך אנחנו צריכים כל הזמן להשתוקק להיות קשורים אליו. רק תיראו את הדברים האלה בחיים שלנו, זה סימנים. סך הכול כתוב כך, אין הבדל בין העולם הזה לבין העולם העליון אלא שיעבוד מלכויות.

זאת אומרת מה זה שיעבוד מלכויות? אנחנו צריכים להחליף את המלכות שלי שאני אמלוך למלכות שהבורא ימלוך, וזה נעשה על ידי כאלו מכות פנדמיה.

תלמיד: אם אנחנו נמצאים במקום של אמונה למעלה מהדעת ואנחנו מקבלים הפרעה, יש פער שמרגישים את ההפרעה, וגם מהעלייה באותו הזמן. האם זה משהו שמגישים לבורא כמו שאני זוכר שפעם דיברת כמו ללכת לשכב על המזבח, האם זה המקום של הסגולה שבו מאפשרים לבורא להיכנס לגמר התיקון, לא התיקון האישי אלא תיקון הכללי לכל האנושות?

אני צריך להגיע למצב שאני מחבק את ההפרעה ועל ידי הפרעה אני נדבק לעשירייה ועם כל העשיריות של בני ברוך. כבר הגיע הזמן שאנחנו נתחיל לחשוב על כולנו יחד. ועם זה אני מגיע לבורא. זאת אומרת שבידיים שלי כל הקבוצות, כל בני ברוך, אני מגיע אליו ורוצה להתחבר אליו, ככה. בהתחלה אני מבקש שהוא יחבר אותי עם העשירייה, אחר כך את העשירייה שלי עם כל יתר העשיריות ועכשיו אני כבר מגיע אליו לחיבוק עימו עם כל העשיריות, עם כל הכלי של בני ברוך. אחר כך נדבר על כל האנושות.

אבל כמה שאנחנו נחשוב על צורה יותר ויותר שלמה, אנחנו נהיה יותר מוצלחים בפעולות שלנו מפני שהבורא כבר לוקח בחשבון את התיקון הכללי של כל העולם. ואתם תיראו יותר ויותר דרך היחס הזה איך הוא כבר חושב על עתיד העולם המחובר לכלי אחד ושהוא ממלא אותו באור העליון. אנחנו כבר יצאנו לחצי האחרון של התיקון.

כשמסתובבים במרוץ באצטדיון, בסיבוב האחרון יש קו ישר, נגיד שישים, שמונים, מאה מטר שאתה רץ בצורה ישרה בלי סיבובים. אנחנו כבר הגענו למצב שהוא בלי סיבובים, הבורא לא כל כך נסתר. אנחנו לא יכולים לגלות אותו אבל הוא כבר לא נסתר, הוא כבר פועל עלינו מתוך החיבור שלנו ולכן אנחנו מגלים את המכה לכולם. לא כאן יותר, כאן פחות אלא לכולם מגלה. אנחנו יצאנו לחלק האחרון של המרוץ וצריכים עכשיו להגיע רק לחיבור יחד. מצב טוב, אתם רק צריכים יותר ויותר לחדד אותו, לחדש אותו מיום ליום יותר ויותר ולא לשכוח.

קריין: הציטוט שדיברת עליו הוא מתלמוד בבלי מסכת ברכות, "אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכויות בלבד."

שיעבוד מלכויות זאת אומרת החלפת המלכויות. מלכות זה שליטה, שליטת הרצון לקבל קודם כל ואחר כך בימות המשיח, כשמושך אותנו האור העליון לעלות לעל מנת להשפיע למעלה מהדעת, לחיבור, אז זו שליטת המלכות שקשורה לבינה. לכן אין בין העולם הזה, שכולו על מנת לקבל לבין העולם הבא, העולם שצריכים להגיע אליו, השלב הבא, שהוא על מנת להשפיע, אלא שיעבוד מלכויות, שבמקום מלכות שולטת בינה. זה מה שקורה לנו היום, אז אנחנו צריכים לראות את זה ממש בכל מקום.

שאלה: מה לעשות כשבפגישת העשירייה מתגלה שנאה או מצידי כלפי החברים או מצד החברים כלפיי ואחר כך כשמגיע הזמן למפגש הבא של העשירייה אז כבר קשה להגיע, אין רצון להגיע?

אני לא חשבתי שאתם כאלו טיפשים. תלמידי רבי שמעון היו רוצים להרוג זה את זה לפני שהיו מתחילים בעבודת החיבור כל יום ויום, זה לא כמוכם שקצת לא רוצים לשבת זה עם זה. אנחנו צריכים להבין שאת כל התנאים האלה הבורא מסדר לנו, זה דווקא סימן שאתם כנראה עשירייה טובה, עם כוחות טובים, שיש ביניכם דחייה ואתם לא רוצים להתחבר אז כל אחד יכול להיות ממש גדול.

ואם אתם מרגישים את זה ומתחילים עכשיו פעולת חיבור, אתם לא עוזבים לפי השעון, נגיד חצי שעה או שעה והולכים הביתה, אתם עוזבים רק כשאתם מרגישים שאתם מחוברים בלב ונפש, פשוט כל אחד מרגיש את השני בפנים, אחרת לא עוזבים. ובפעם הבאה שאתם באים, יכול להיות ששוב בינתיים, בזמן שאתם לא מתעסקים בזה בפועל אתם שוב מתחילים להתקרר, שוב מתרחקים. ואתם צריכים להבין כל אחד ואחד, שזה הבורא עושה מאיתנו, הבורא שם רגל, הבורא הוא המפריע.

"בראתי יצר הרע" דווקא בזה מדובר, שכל אחד נדחה מהאחר ונדמה לו שהחבר אשם, שהוא בעצמו אשם, אבל לא רוצה להיות עמו. זה בכלל לא תלוי באדם, זה תלוי בשבירת הכלי, זה נקרא שהכלי מתגלה ומגיע גילוי השבירה. ולא שאני לא רוצה את החבר, החבר לא רוצה אותי, אנחנו ככה, מתגלה השבירה שהייתה מראש, עכשיו היא מתגלה.

כתוב "שזה גרם קדושת היום", יש לנו הכול בכתבים, כל המקובלים כתבו על זה, זו העבודה שלנו, רק לא לשכוח ולהזכיר זה לזה.

שאלה: אמרת שהרב"ש היה רוקד מסביב כדי לעורר את הגוף הבהמי שלו. אני חושב שאמרת שמהנקודה הזו, מהרמה של הגוף הבהמי הוא עורר את עצמו לדרגה האנושית. האם זה מה שאמרת? כי אני חשבתי שהגוף החייתי הזה, הבהמי הזה, זה רק הרצון לקבל.

זה נכון שזה רצון לקבל אבל ממנו מתחילים. אני ראיתי איך שהוא קם, ממש כולו, לא רגש ולא שכל ולא כלום, וככה הולך לשירותים, אחר כך לאמבטיה, אחר כך מתיישב, עושה איזה סיבוב סביב השולחן, אומר "תביא כוס קפה", אני מביא לו כוס קפה ואז הוא מתחיל לאט לאט, לאט לאט ככה. היו רואים עליו עד כמה הוא מתאושש יותר ויותר. לפעמים היה אומר לי תקרא, ואני הייתי קורא והוא כאילו נרדם אבל שומע, ויותר ויותר מתאושש. ככה, ממש קשה מאוד.

מה אני רוצה להגיד בזה? שזה לא אנחנו עם הרצון לקבל הקטן שלנו והתנגדות קטנה לרוחניות, הוא היה נמצא במדרגה גדולה ולכן הנפילה כנגד הגדלות הרוחנית לגדלות הגשמית, הייתה מורגשת בצורה מאוד מאוד הפוכה מרוחניות. הוא היה מורגש כמת, יושב ולפעמים ככה פותח עיניים, פשוט לא שומע. ככה זה, אנחנו עוד נכיר בכל האבחנות האלו מה שהרוחניות עושה איתנו. כי "זה כנגד זה עושה אלוקים" ואז הירידה בגשמיות היא גדולה כל כך וגם הרוחניות היא כזאת כנגד זה. אז לא לפחד ולא להתייאש מכל הירידות, רק צריכה להיות סביבה שתומכת וכך עוזרת לו.

יש גם את הסיפור הזה של הבעל שם טוב עם השמש שלו. אלה דברים שאנחנו צריכים יום יום לחדש, לחדד, להבין שזו עבודה דווקא מתוך החושך לאור, ושוב ניפול לחושך עוד יותר גדול ונעלה לאור עוד יותר גדול, עד שתהיה בינינו ממש נפילה לקליפות ועליה עם הקליפות לאור ולתקן אותן.

כי אין ברוחניות אלא מה שאנחנו מעלים אליה לתיקון מהשבירה. אין כלים רוחניים סתם כך שאנחנו עולים ושם ישנו הכול, אין. אנחנו מעלים לאור כלים שבורים והאור מחבר אותם ובזה אנחנו מרגישים חיים רוחניים, נשמה. הכלים השבורים שמתחברים הם נקראים "הנשמה" שלנו.

שאלה: אנחנו יודעים שעל בסיס חוקי הטבע כשאנחנו מגיעים לרצון התענוג מבטל את הרצון, וכשאנחנו מגיעים לחיבור, לאהבת החברים, האם זה גם מבטל את הרצון שלנו? כי זה נראה כמשהו לא ברור, מה יקרה לרצון שלנו?

הרצון שלנו כשאנחנו מגיעים לרוחניות מקבל צביון רוחני שאנחנו משתמשים בו במלואו. הוא מקבל הגברת הרצון על ידי האור העליון ואז יוצא שיש בתוך אותו רצון יכולת לגלות עוצמה פי תר"ך פעמים ממה שהיה קודם.

שאלה: איך אני יכול להרגיש שהעשירייה שלי מושכת את האור העליון באמונה מעל מהדעת?

אתה תרגיש את זה במידה שאתה נמצא ומנהל אותם, וכך כל אחד ואחד מהנקודה שלו, מהתכללות שלו בעשירייה, צריך לנהל את העשירייה. כי כל אחד מאיתנו הוא כספירה בתוך עשר ספירות של העשירייה, ואם אתה דואג שזה יקרה אז ההתכללות של הספירה בכל יתר הספירות תקבע את צורת הפרצוף, צורת הנשמה.

שאלה: איך עשירייה שמשתתפת בשיעורי הבוקר יכולה לעזור לעשיריות אחרות שיש אצלן פחות נוכחות בשיעורי הבוקר?

קודם כל זה שאנחנו נמצאים בנוכחות אנחנו כבר מייצבים אווירה, שדה, שהוא משפיע על כולם, על כל האנושות. אנחנו לא מכירים את זה בינתיים אבל אחר כך תראו עד כמה אנחנו נעשים מיום ליום מקור לחיים בעולם הזה.

ועוד מעט אתם תראו עד כמה העולם הזה יכיר בזה ויסתובב סביב זה, אתם תראו. זה ייקח עוד זמן אבל זה נקרא "הכרת הרע" ואחר כך "הכרת הטוב". אז לא למהר את הדברים. בינתיים הכול תלוי רק בחיבור שלנו, אחר כך זה יהיה יותר תלוי בהפצה של החיבור שלנו, בדוגמה של החיבור שלנו כלפי אחרים.

שאלה: אתה מדבר על כך שעשירייה יכולה להתחבר עם עשיריות אחרות בכלי העולמי כשהיא כבר מרגישה את עצמה לאחת, יחידה מאוחדת משתוקקת ללב אחד. אבל אם אני עוד לא מרגיש שהלב שלי נמצא במצב הזה, איך במקרה כזה להתחבר עם עשיריות אחרות?

אני לא הייתי הולך לאף עשירייה, אני הייתי נשאר בעשירייה שלי אפילו הכי קטנה, יש לנו כאלה סיפורים של מקובלים. גדלות העשירייה תלויה בך ולא בהם, "עיניים להם ולא יראו", אתה לא רואה אותם, באיזו עשירייה אתה נמצא.

ולכן אם בצורה פיזית הם פחות או יותר נמצאים איתך בשיעורים נגיד, בכל מיני אספות שלכם, זה מספיק, כל היתר "עיניים להם ולא יראו", אתה לא רואה עד כמה הם נמצאים, מתאימים אליך. אסור לך לחשוב שהם לא מתאימים, שאתה לא יכול להתקדם איתם. אם הם פיזית נמצאים איתך אז כל היתר תלוי באיך שאתה רואה אותם.

על דרגה פיזית אנחנו לא יכולים לוותר, זה ברור "שאין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות". אבל חוץ מזה אתה צריך להגיד שאתה פשוט לא רואה את פנימיות החברים, שאם אתה נמצא איתם אין לך במה להחליף את העשירייה או להצטרף לעוד עשירייה, או למשהו, אלא רק עם החברים האלה, וככל שאתה רואה שהם לא רוצים, לא ראויים, אתה רואה את עצמך.

אתה זוכר כל המאמרים האלה על האדם והסביבה, שהוא רואה בסביבה את עצמו. תזכיר לעצמך את הדברים האלה ותמשיך.

תלמיד: השאלה כאן היא לא לגבי כל אחד מהם בנפרד.

אני גם רואה אותם כאלה. עם עשירייה כזאת יש אפשרות להתקדם עד גמר התיקון בלי שום בעיה. ודאי שיהיו בעיות, הבורא יסדר אותנו, אבל בעצם כולם כאלו, אתה מכיר כל אחד מהם כבר כמעט עשרים שנה, אז מה הבעיה?

תלמיד: כל הבעיה היא לראות את הלב המשותף של העשירייה.

זה תלוי בך, זה לא תלוי בהם. אתה צריך בלב שלך ובמוח שלך לבנות את העשירייה כפרצוף. זו עדיין לא עשירייה, זה בסך הכול הבורא הכין ואמר "קח לך", אבל אתה עוד לא עשית. זו העבודה שלך.

נשמע בעוד שבוע ימים איך הצלחת.

תלמיד: אנחנו מדברים כל הזמן על כך שאנחנו צריכים להתחבר ללב האחד הזה של העשירייה, ואחרי שהתחברנו ללב אחד בעשירייה עלינו לחשוב ולבקש על עשיריות אחרות. אם בעשירייה שלי לראות את העשירייה כלב אחד זה דבר שנתפס עקום בתוכי, האם אני עדיין צריך לשחק לפני עשיריות אחרות?

לא אתה, אלא אתם יחד מכל העשירייה הזאת, למרות שהיא עקומה, וודאי שאתם לא נמצאים בצורה המתוקנת, אבל אתם יחד מתחילים להתחבר ביניכם כדי לטפל בעשירייה אחרת, או להתחבר איתם ולעבוד בצורה משותפת. אבל בכל זאת בצורה המשותפת הזאת אתם צריכים להרגיש שאתם כל הזמן שומרים על העשירייה. אתם לא עוזבים את המערכת של העשירייה שלכם וכך אתם גם רוצים להתקשר עם עשירייה אחרת, אמנם אתם עדיין לא מתוקנים.

והעבודה הזאת עם עשירייה אחרת תעזור לכם להיות יותר קרובים ולהתגבר על כל ההפרעות. ואתם מודעים לכל ההפרעות האלה, ואתם לא רוצים למחוק אותן. אתם רוצים לנשק את המקל ולהיות למעלה מההפרעות, ובצורה כזאת ממש להתאסף. זו העוצמה של העביות. התנגדות, עביות נמצאת בפנים, והתגברות, צמצום, מסך ואור חוזר, השפעה הדדית נמצאת על פני זה, וכך אתם בונים את הפרצוף. צריכים לדבר על זה יותר יחד.

קריין: יש את שני הקטעים שבקשת, גם את הסיפור על הבעל שם טוב, וגם את קדושת היום.

בבקשה.

קריין: הסיפור על הבעל שם טוב מובא בספר "עדת צדיקים".

¹"אמר רבי צבי סופר על הבעל שם טוב." למה אתם שותקים? העת לשתוק? ועתה, עשו איזה דבר". ויען לו בעל שם טוב "כי אין אני יודע כעת מאומה. ניטל ממני כל הכוח שלי.". הבעל שם טוב הוא באמת מקובל שאחרי האר"י ועד היום, עד בעל הסולם נגיד, לא היה מקובל יותר גדול, עד כדי כך הוא היה עצום. "אולי אתה זוכר איזה דבר שלימדתי אותך. הזכר אותי". ואמר רבי צבי, "גם אנוכי אינני יודע מאומה זולת הא' ב' הפשוט"." הבעל שם טוב קיבל כזאת תוספת רצון לקבל שזה הפסיק ממנו כל הרגשה רוחנית. כלום, פשוט כמו "שמעון מן השוק", מה שנקרא. רבי שמעון גם היה כזה, יש לנו עליו אותו סיפור. ואז מה קורה הלאה? "אז צעק הבעל שם טוב "ומה אתה שותק? קרא לפני את הא' ב'."." הוא שכח הכול, חוץ מהאלפבית, א' ב', את זה איכשהו הוא זכר שקורה. אנחנו עדיין לא מרגישים מה זה נקרא "ירידה רוחנית", שמוחקים מהאדם כל מה שהיה לו קודם, כי הוא צריך לעלות לדרגה יותר גבוהה, ואז מה שהיה קודם לא בשימוש. "והתחיל רבי צבי סופר לקרוא לפניו "א' ב' ג' ד'". והבעל שם טוב עונה אחריו בקול בהתלהבות עצומה כדרכו בקודש תמיד.". זאת אומרת הוא לא יודע מה שהוא עושה, הוא פשוט עובר אחרי השמש שלו, אחרי העוזר שלו, כי העוזר לא נפל עד כדי כך כמו הבעל שם טוב, והוא יודע לקרוא, יודע להגיד משהו. והבעל שם טוב פשוט הולך וחוזר על זה בלי שכל, אבל כמה שיותר רוצה על ידי זה להתכלל, לעלות. תראו מה זה נקרא "ירידה רוחנית", עד כמה אנחנו עוד רחוקים מזה. "עד שהחזיר אליו כל כוחו כמאז.". עד שחזר אליו האור העליון, הדרגה הרוחנית והרגשת כל הרמה הזאת למעלה מהדעת.

אנחנו לא צריכים להתפעל כל כך כשיש לנו פתאום קצת חוסר רצון, חוסר הרגשה, בלבול, חוסר הכרה, כאילו לא למדתי כלום. דרך אגב, ההרגשה הזאת זה סימן של מדרגה חדשה, כשיש לאדם הרגשה שלא יודע שום דבר. "מה אני יכול לספר לתלמידים כשאני לא יודע, לא למדתי", יש כזאת הרגשה, גם בשכל גם ברגש, שום דבר. ואז לאט לאט כל פעם צריך לעורר את עצמו.

קריין: קטע מתוך אגרת ה' של בעל הסולם.

"אני שש ושמח באותם הקלקולים הגלוים, ומתגלים.

אמנם כמה אני מתאונן ומצטער, על הקלקולים שעדיין לא נתגלו, ועתידים להתגלות, כי קלקול הטמון הוא באפס תקוה, ותשועה גדולה מהשמים - היא ההתגלות שלו, כי זה הכלל, שאין לך נותן מה שאין בו, ואם נתגלה עכשיו, אין שום ספק שהיה גם מעיקרא, אלא שטמון היה, לכן שמח אני בצאתם מחוריהם, ... שבהתגלות רשעים קבורים, אע"פ שלא נכבשו בשלימות, מכל מקום התגלותם עצמם, לתשועה גדולה יחשב, שזה גרם קדושת היום.".

(בעל הסולם, אגרת ה').

זאת אומרת כל יום ויום מאיר עלינו מהבורא אור יותר גדול, ולכן אנחנו מרגישים שמתעלים בנו, מתעוררים בנו רצונות יותר גרועים, שאנחנו יותר מנותקים מרוחניות וכן הלאה. זה מפני שפועל עלינו האור העליון, ואז מאיר לנו את האמת, איפה אנחנו נמצאים. לכן צריכים "לברך על הרע כמו על הטוב.". כמו שבעל הסולם כותב ש"לזה גרם קדושת היום", כי האור העליון כך מעורר אותנו.

לכן עוד ועוד צריכים להחזיק את עצמנו במצב שזו הדרך, כמו שכתוב "ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם ורשעים יפלו בהם.". שמי שרוצה להיות צדיק, זאת אומרת להצדיק כל מה שקורה לו שזה בא מלמעלה, מהבורא, והכול מכוון רק למטרת הבריאה, הוא מתקדם. ומי שלא רוצה את זה, לא עושה את זה, הוא ייפול.

שאלה: אמרת שאנחנו יכולים להשיג דרגות רוחניות בצורה אישית. אבל זה לא תקף לנו כי אנחנו צריכים את הסביבה.

איך אתה תשיג איזו מדרגה רוחנית אם אתה לא בונה כלי שבו אתה מרגיש את המדרגה הרוחנית? אתה חייב להיות קשור עם האחרים, לפחות לאיזשהו כלי אחד, שלושה, ארבעה, חמישה חברים, אני כבר לא מדבר על עשרה. אבל לבד אתה לא כלי.

כלי, זה שיש שם התנגשות בין רצונות זרים ורוצים לקשור אותם יחד. ואז בפער בין הרצון שדוחה והאור שעוזר לכם להתחבר, בפער בין זה לזה אתם מייצבים את הכלי הרוחני. שיש שם עביות, דחייה זה מזה, וגם התגברות, בלהתחבר זה עם זה, ואז יוצא לך פרצוף. לבד אף פעם אדם לא יכול לגלות רוחניות. זה קורה לפעמים, וקרה לפעמים בדורות הקודמים, אבל זה לא לנו, לא לתקופת המשיח, לא לתקופת הדור האחרון.

אחרי שאנחנו חודשים מדברים איך אנחנו בונים את הכלי הרוחני בחיבור, אתה מדבר בצורה כזאת שאפשר להשיג רוחניות לבד? יש לך מה להגיד?

תלמיד: זה מה שאני שמעתי ממך. בגלל זה, זה נשמע לי מוזר.

זה אתה שמעת ממני, אבל זה לא מה שאני אמרתי, זה אתה שמעת. וחוץ מזה, תשאל את החברים שלך, האם אמרתי פעם שאנחנו משיגים רוחניות לבד. תשאל את החברים, הם יגידו לך.

אין דבר כזה. אנחנו צריכים להקים את מערכת אדם הראשון. אדם הראשון אנחנו צריכים להקים. הבורא ברא את הכלי, רצון לקבל אחד, שבר אותו לחלקים, ובמידה שאנחנו יכולים לאסוף את החלקים האלו אנחנו מגלים את האור העליון שממלא את החלקים המתחברים. זה התהליך. איך אתה יכול לגלות בכלי שבור משהו רוחני? שום דבר. חוץ מניצוץ שמתגלה, שמושך אותך למטרה. אבל כדי לעשות צעד אחד למטרה אתה חייב להתחיל בחיבור. אנחנו לומדים את השבירה, אנחנו לומדים עד כמה כל השבירה היא מיתקנת רק על ידי איסוף של החלקים.

מה ששמעת ממני שאתה אומר, לא יודע. כמה פעמים היית בשיעורים שאתה כך יכול להגיד ששמעת ממני? אם נגיד שמעת פעם אחת דבר כזה, כמה פעמים שמעת אחרת, שזה רק בחיבור בינינו? תיזהר להבין מה שאנחנו מדברים בצורה כזאת.

שאלה: אולי כדי לברר את זה. למה אנחנו לומדים מה שרב"ש היה עושה כשהוא היה מתעורר, שכשהיה במצב הבהמה הוא היה עובד לבד כדי לחזור לרוחניות?

כן, לחזור לרוחניות. "לחזור לרוחניות" זה נקרא לחזור לחיבור. ואין אחרת, רק לחזור לחיבור.

תלמיד: אבל את זה כן אפשר לעשות לבד בכוחות עצמו.

כן, אבל אתה נמצא לבד ואתה משתוקק לחזור להתחבר עם החברים. אתה לא צריך להיות איתם יחד בחדר אחד, כמו שעכשיו אנחנו לא נמצאים בחדר אחד. אבל אתה רוצה ברצון שלך להיות מחובר איתם יחד, ושהאור העליון, הכוח העליון, הבורא יתגלה בכם בחיבור ביניכם. עד כמה שאתם מרוחקים זה מזה, אפילו בשנאה זה לזה, ואתם רוצים להתחבר למעלה מהשנאה, אז יש כוח שדוחף אתכם זה מזה, ואתם מבקשים מהבורא כוח שיחבר אתכם זה לזה, ובין שני הכוחות האלו אתם מרגישים את הרוחניות.

אני לא יודע מה קורה לכם. או שזה רק היום וירידה כזאת שאתם ממש מנותקים או שיש לכם איזה סיבוב. אולי אתם מקבלים תרגום לא טוב, או מישהו שם עוד משפיע עליכם ומסובב לכם את הדברים? תבדקו למה זה קורה.

שאלה: אנחנו לא משיגים את הרוחניות לבד. עם זאת, אמרת לחבר שלגלות את הלב של העשירייה ולבנות פרצוף רוחני זה דבר שתלוי רק בו, והחברים יכולים פשוט מעת לעת להשתתף פורמאלית פיזית בחיבור ביניהם. איך לשלב את הדברים האלה יחד?

כל הרוחניות תלויה רק בך, אתה לא צריך לחכות לאחרים. ודאי שאתה צריך לעורר את ליבם, אתה צריך לגרום לחיבור ביניהם, אבל בעצם הנטייה לרוחניות היא תלויה רק בך. תתפלל לבורא שהוא יסדר. והבורא יכול לסדר לך את זה אפילו שאתם בפועל ממש לא מרגישים שאתם מתקרבים. תראה באיזה מצבים אתם נמצאים.

אבל העניין הוא פשוט, מה שאני רוצה להגיד כסיכום, אל תתלה את עצמך באחרים, שאתה לא יכול להתקרב בגלל שהחברים כאלו, שהם לא מתקרבים. אל תגיד, איך אני יכול להתקרב איתם? איך אני יכול להתחבר איתם כשהם לא רוצים להתחבר? איך אני יכול להגיע למטרת הבריאה אם אתם לא רוצים בזה? אין דבר כזה. "כל הפוסל במומו פוסל"², אני רואה אותם לפי המומים שבי, שומע גם כן ורואה לפי כמה שאני מקולקל.

תלמיד: שמעתי שאמרת שמתגלה בפנים עביות, דחייה, שנאה, ומעליה אנחנו בונים את הפרצוף הרוחני. זה מתגלה בתוכי ביחס לחברים, או זה משהו שאני צריך לגלות מבחוץ, באדם בחוץ?

בי, בי הכול מתגלה. שנאה, דחייה לחברים, לא רוצה אותם, זה בי מתגלה. רוצה להרוג אותם, לשחוט אותם, והרצון הזה נשאר ואני עליו בונה חיבור ואהבה, עליו. והוא לא נמחק, הוא רק גדל יותר ויותר. ובגמר התיקון כל היחסים הרעים האלה נשארים. זה נקרא "מלאך המוות", והוא מפני שגרם לי לבנות קשרים נקרא "מלאך הקדוש". זה נקרא ש"מלאך המוות הופך להיות מלאך הקדוש". קודש זה חיבור, אהבה, התקשרות, שדווקא הכוחות המנוגדים האלה הם עוזרים לנו להתחבר.

תלמיד: זה נקרא שאנחנו משנים את שליטת המלכות בשליטת הבינה?

כן.

תלמיד: אמרת עוד שבפנים נשארת העביות ומעליה אני בונה מסך, אור חוזר.

בטח, כך אנחנו לומדים את מבנה הפרצוף.

תלמיד: כלומר, אני צריך לגלות בהכרח את הדחייה הזאת בינינו ואת השנאה כדי לצמצם אותה, ומעליה לבנות את החיבור כל פעם?

כן, אבל לא שאני זורק ודוחה את הצורות האלו האגואיסטיות. אני מקבל אותם בחשבון ועל פניהם, על פניהם אני בונה בניין של אהבה. אתה כארכיטקט מבין שאי אפשר לבנות משהו אם אתה לא משתמש בכל התכונות של הלבנים, בטון, כל הדברים האלה, שאתה לוקח בחשבון את הכוחות שפועלים שם, איך הם עובדים בהתאם לחום, קור, גשם, איך הם יעמדו באיזה מתח פנימי ביניהם, וכן הלאה. כל הבנייה תלויה באיסוף של כוחות מנוגדים שהם מכוונים למטרה אחת. גם בכל מה שאנחנו בונים בעולם שלנו ככה זה. בכל אטום, בכל דבר, יש לך תמיד כוחות מנוגדים, שיש כוח כללי מעליהם שמקשר ומכוון אותם לפעולה אחת, למטרה אחת.

תלמיד: זה לא ברור. אנחנו הרי לומדים שעלי לצמצם ולהתעלות מעל זה, להתכלל באהבת חברים, אז איך אפשר בו זמנית לשמור על השנאה?

אם אתה רוצה לבנות אהבה ללא דחייה בפנים, זאת לא אהבה. סתם אתה נהנה מהמצב שאתה נמצא בו וזהו. להיות באיזה מצב רוחני אתה יכול אך ורק כשאתה עומד על שתי רגלים. זה לא יתכן שאתה מרגיש אהבה ויחד עם זה אתה לא מרגיש את הדחייה. זה רק אצל אנשים קטנים, ילדים שבעולם שלנו ככה מרגישים, שבוא נשכח מה שהיה ומהיום והלאה אנחנו נהיה באהבה, ולמחרת, או בעוד רגע מיד שוב חוזרת השנאה.

אם אנחנו בונים את זה ואת זה יחד, אז קיים גם זה וגם זה, זה נקרא "על כל פשעים תכסה אהבה"³. אהבה צריכה רק לכסות את הפשעים, ובלי פשעים אין אהבה.

שאלה: האם כל שאלה שנשאלת בשיעור מטרתה להעביר את האדם ממצב אחד למצב אחר?

כן, איך שתקבל את זה. אתה מדבר כאילו על המצבים שהם עוברים מעלינו ככה, אם הם עוברים כמו רוח אז שום דבר מזה לא יקרה. אם אתה מקבל אותם ויודע איך לעבד אותם אז זה מעביר אותך ממצב למצב.

שאלה: אמרת שבתלות שלנו באחרים אנחנו לא צריכים להגיע למצב שבו אנחנו מרגישים שחוסר התקדמות של מישהו אחר מונעת מאיתנו התקדמות, אם כך איך אפשר למנוע מאיתנו ליפול לאדישות במצב כזה?

אבל זה תלוי בי עד כמה אני מתקדם, באיזו קבוצה, באיזה כלי אני מגיע לבורא, מה אני מציג לו שיכול להתגלות. אני עושה לו נחת רוח בזה שאני מביא לו כלי שהוא יתגלה בו. זה נקרא ש"רוצה הקדוש ברוך הוא לדור בתחתונים", אז אני מגיש לו את מקום הדיור שלו. ולכן אני מעוניין שכולנו נהיה מחוברים ולאותה מטרה, לתת לבורא מקום להתגלות, שבזה אנחנו עושים לו נחת רוח וכך מתקדמים.

שאלה: אבל אם אדם אחד קודח חור בסירה, איך אפשר להתעלם מזה ולא להתייחס לזה? כלומר איך אפשר לכלול את הדרגה הזאת של קדיחת החור לרצון המשותף?

אנחנו צריכים בזה לטפל, וגם כן להגיד לעצמנו עוד יותר מזה, שזה שהוא קיבל רצון לקדוח את החור בדופן הספינה זה מפני שאנחנו לא היינו מספיק מקושרים בינינו, וכך אנחנו גם כן גרמנו לו לעשות כאלה פעולות. יש כאן עניין של ערבות הדדית, ערבות חברתית, ערבות קבוצתית. שאם אנחנו חושבים על הקבוצה השלמה אז באמת לא יכול להיות שלאיזה חבר מהקבוצה יהיה דחף לעשות איזה נזק לשלמות הקבוצה, חור בסירה.

---

1. המקור חסר. הוקלד משמיעה.↩

2. "כל הפוסל פסול ואינו מדבר בשבחא לעולם ואמר שמואל במומו פוסל" (תלמוד בבלי, מסכת קידושין דף ע, א גמרא).↩

3. "ועל כל פשעים, תכסה אהבה." (משלי י', י"ב).↩