שיעור בוקר 20.02.22 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", הקדמה לספר הזוהר, עמ' 450,

אותיות ס"ו

אנחנו צריכים לחשוב טוב, להשתדל להרגיש ולהבין, שכל מה שאנחנו מרגישים, החסרונות, הריקנות והדאגות, זו תוצאה משבירת הכלי שהיה לפנינו - כלי דאדם הראשון. ולכן רק על ידי עוד ועוד חיבור מתגבר בינינו, אנחנו יכולים לתקן את המצבים שאנחנו עוברים. אין שום אפשרות אחרת למצבים האלה להירגע ולהיתקן, אלא רק על ידי שאנחנו נמשכים עוד ועוד לחיבור פנימי בינינו ואנחנו לא עוזבים, כי אנחנו מבינים שכל דבר שאנחנו מרגישים ונראה לנו כשלילי, כריק, מעורר דאגה, כאב, כל מה שיש - זה סך הכול מפני שאנחנו לא מצליחים לסדר את הקשר בינינו בצורה חדשה יותר. לכן בואו נחשוב שרק זה חסר לנו, רק זה.

קריין: אות ס"ו, עמ' 450, הקדמה לספר הזוהר.

אות ס"ו

"ודע, שבכל דבר יש פנימיות וחיצוניות:" כך אנחנו לומדים מהמבנה של כל העולמות הפרצופים והספירות, שבכל דבר יש פנימיות וחיצוניות. פנימיות זה יותר קשור לאור העליון, שמוכן להיות איתו בקשר, והחיצוניות זה ההיפך. הוא עובד כעביות שהיא הפוכה מההתקשרות לאור העליון, לפרצוף יותר גבוה, ולכן הקשר ביניהם בדרך כלל הפוך. וכל העבודה שלנו היא להביא את הפנימיות והחיצוניות, לאותה מידת התקשרות, שאחד יתמוך בשני.

אז מה הוא אומר?

"ודע, שבכל דבר יש פנימיות וחיצוניות:

ובכללות העולם - נחשבים ישראל, זרע אברהם יצחק ויעקב, לפנימיות העולם, וע' אומות," שבעים האומות, "נחשבים לחיצוניות העולם."

אנחנו לומדים שלא מדובר בבני אדם, ואנחנו לא מתייחסים לכוחות האלה, ימין, שמאל ואמצע, אברהם יצחק יעקב שקיימים ונמצאים כביכול בעולם, אלא הם הכוחות שדרכם הבורא מנהל אותנו ומייצב אותנו, מקרב אותנו לתיקון השלם, לחיבור בין כולם.

אז מלמעלה למטה יש השתלשלות כזאת, שקודם עומדים שלושת הקווים, ימין שמאל ואמצע, אברהם יצחק ויעקב. וזה החלק הפנימי שמנהל את העולם, ועל מי שהוא שולט ואת מי שהוא מתקן ומחבר, אלה נקראים "שבעים אומות העולם".

למה שבעים? כי יש לנו כתר, חכמה, בינה, שזה ג' ספירות, מה שנקרא ג"ר, ואחר כך שבע, חסד, גבורה. תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות שהם שבע כפול עשר, שבעים אומות העולם, שהם נקראים "חיצוניות" לעומת שלושת הספירות הראשונות שהן "פנימיות".

"וכן בישראל עצמם - יש פנימיות," זאת אומרת בכתר, חכמה, בינה, אברהם, יצחק, יעקב, "שהם עובדי הבורא השלמים," שקשורים אליו, שייכים אליו, נמשכים אליו וכל העבודה שלהם זה רק להיות דבוק להשפעה הדדית ולחיבור ביניהם ולכוח העליון, "וכן יש חיצוניות, שאינם מתמסרים לעבודת השי"ת." שלא כל כך יכולים למסור את עצמם, לשייך את עצמם לחיבור בין כולם ולחיבור עם הבורא. זה בישראל.

"וכן באומות העולם" דיברנו על ג"ר, ועכשיו מדברים על ז"ת שבכל מדרגה ומדרגה.

"וכן בעומות העולם עצמם - יש פנימיות, שהם חסידי אומות העולם," שכך הם נקראים. מאיפה זה נובע? מזה שיש לנו בז"ת, חסד, גבורה, תפארת, אלו הספירות, או אלה החלקים של הז"ת של הפרצוף, שהם כמו כתר, חכמה, ובינה. רק שהם פועלים כבר בתוך הרצון, כי הרצון מתחיל מלמטה, מספירת דעת, מחסד. אז חסד, גבורה ותפארת זה ג"ר של ז"ת, הדומה לכתר, חכמה, בינה. ולכן הוא אומר, שיש גם באומות העולם שהם כולם שייכים לז"ת של המדרגה, מדרגת העולם, מדרגת האנושות, ויש גם פנימיות עולם ויש חיצוניות.

אז פנימיות נקראים חסידי אומות העולם. ו"חסיד" נקרא מי שיש לו קשר עם הבינה, ששם זה תכונת החסד, "ויש חיצוניות, שהם הגסים והמזיקים שבהם וכדומה." זאת אומרת בהם כבר נתעורר הרצון לקבל האמיתי, כי הם רחוקים מהכתר, ולפי זה הם נמצאים באגו המוגבר.

והוא מחלק הלאה:

"וכן בעובדי השי"ת, שבבני ישראל - יש פנימיות, שהם, הזוכים להבין נשמת פנימיות התורה וסודותיה, וחיצוניות, שהם אותם, שאינם עוסקים, אלא בחלק המעשה שבתורה." כלומר, יש כאלה שרוצים לגלות את הבורא, ומהקשר ביניהם להגיע לקשר עם הבורא ולהיות עימו בעבודה הדדית, בהרגשה הדדית, בפעולות הדדיות - הם נקראים הפנימיות. לדוגמה הקבוצה שלנו שכולה משתוקקת לזה. ויש כאלו ששייכים לחיצוניות, "שהם אותם, שאינם עוסקים, אלא בחלק המעשה שבתורה."

זאת אומרת, יש מצוות מעשיות שאנשים נמשכים אליהן, וחושבים שעל ידי הפעולות החיצוניות הם יכולים להשיג את מטרת הבריאה, התקשרות בין בני האדם והתקשרות מבני האדם לבורא. אנחנו לא יודעים מה זה התקשרות בני אדם לבורא, אבל בהתקשרות בין בני האדם, אנחנו רואים, שכל אותן השיטות המעשיות בדתות ובאמונות השונות שהאנושות מחפשת ועשתה, אין בהן שום דבר שיכול להביא לחיבור. זאת אומרת לתיקון הכלי של האדם הראשון, שזו בעצם המטרה הכללית והסופית. וגם אף אחד לא נמשך לזה ואין אפילו מטרה כזאת לאמונות ולשיטות שחושבות את עצמן רוחניות.

הוא ממשיך:

"וכן בעובדי השי"ת, שבבני ישראל - " אלה שנמשכים ישר אל, "יש פנימיות, שהם, הזוכים להבין נשמת פנימיות התורה וסודותיה," שנמשכים לדעת איך בנויה המציאות, מה הקשר שבין החלקים שלה, לפי איזה תוכנה היא עובדת, איך אנחנו שייכים לזה, איך אנחנו יכולים לשנות את המציאות הזאת ואיך היא פועלת ושולטת עלינו – זו הפנימיות של הנשמות. "וחיצוניות, שהם אותם, שאינם עוסקים, אלא בחלק המעשה שבתורה." בלבד.

זאת אומרת, הם צריכים איזשהן פעולות מעשיות, בידיים, ברגליים, שירים וכל מיני דברים חיצוניים והם לא מרגישים שיש להם נטייה למשהו יותר. זאת אומרת בני האדם לא אשמים בזה, חס ושלום, אלא כך הם בנויים, שהם נמשכים או לזה או לזה ובאמצע בין משהו למשהו.

ועוד:

"וכן בכל אדם מישראל - " זאת אומרת שיש לו מלכתחילה תשוקה להגיע לרוחניות, לקשר עם הבורא, לתקן את הכלי של האדם הראשון, "יש בו פנימיות, שהיא בחינת "ישראל" שבו," "ישראל" מהמילה ישר אל, שהוא מכוון להשגת הבורא, לחיבור עימו, "שה"ס הנקודה שבלב," כך נקרא הרצון הזה "נקודה שבלב", שהיא הנקודה המרכזית שבתוך כל הרצונות. כי "לב" הוא הרצון הכללי של האדם, והרצון הפנימי הוא הנקודה שבלב שמשתוקקת להשגת הבורא, לקשר עם הבורא, "וחיצוניות," אלה שברצונות שלהם נקראים "[שהיא בחינת] "אוה"ע" שבו," רצונות שלא קשורים לתכלית "שהוא הגוף עצמו. אלא, שאפילו בחינת "אוה"ע" שבו," כלומר, כל מיני רצונות שהם לא נמשכים להשגת הבורא, לדבקות בבורא, הם "[נחשבים בו,] כמו "גרים"." שעוזרים ללב, לרצון הפנימי להשיג את הבורא ולהתקשר אליו. "כי להיותם דבוקים על הפנימיות, הם דומים לגרי צדק מאומות העולם," לכוחות שהם אומנם חיצוניים, אבל כולם פועלים כדי להביא את האדם בכללות לדבקות בבורא, "שבאו והתדבקו בכלל ישראל."

זאת אומרת, יש כאן חלוקה לפי הרמות של הרצונות שהיו כולם כרצון אחד לפני שבירת הכלי של אדם הראשון, שהיה כמו כדור, כי כדור זה הדבר השלם. ואחרי שזה נשבר אז יש גם חלוקות, רמות, מדרגות בתוך הרצונות. כל רצון ורצון כבר לא נתמך ברצונות אחרים, לא נכלל בהם והם בו ולכן זה כמו עגול שלכל אחד יש את כולם אלא כבר כל אחד בפני עצמו. ולכן יש ביניהם סדר ממעלה למטה וגם מהמרכז של כל מדרגה מחמשת המדרגות האלה, מבפנים החוצה, וכך יש לנשמות צורה כמו עץ, אחרי השבירה. אומנם יש קשר ביניהם אבל זה קשר שבא מלמעלה בצורה טבעית, שהבורא מחזיק אותם כך עד שהם יתקנו את עצמם ולמעלה מהטבע שלהם יתחברו ושוב יגיעו לצורת כדור אחד.

שאלה: אלה שיש להם נקודה שבלב זה אומר שהם יכולים להגיע לתיקון, ואחרים שאין להם, לא יכולים?

קודם כל הנקודה שבלב מתעוררת, בכל רגע ורגע יכולה להתעורר בכל רצון ורצון. הנקודה שבלב מתעוררת בפנימיות של כל רצון כדי לקשור את הרצון הזה דרך כל הרצונות האחרים, עם הבורא. ולכן בכל אחד אפשר להגיד שישנה נקודה שבלב, הוא כותב כך. השאלה היא באיזו מידה היא נסתרת, באיזו מידה יש עליה כל מיני כיסויים ואפילו קליפות שלא נותנים לרצונות של האדם להרגיש כל כך בקלות את הכוח הפנימי בטבע, את הבורא, ולהשתוקק אליו.

לכל אחד ואחד יש את הזמן שלו, יש תהליך שהוא צריך לעבור. כמו שכתוב, "כי לא נידח ממנו נידח" והכל חוזר לשורשו. בסופו של דבר כולם מגיעים לגמר התיקון. זאת אומרת כל אחד ואחד עם כל הרצון שמתגלה בו ועם כל הרצונות שהוא קולט מכל הנשמות, כל אחד יגלה שהוא דבוק בבורא בצורה כמו שזה היה במערכת אדם הראשון לפני החטא, לפני השבירה ועוד פי תר"ך פעמים יותר.

זאת אומרת עד שמגיע לנרנח"י השלם. זו המטרה שאנחנו צריכים להשיג, לצורך זה הייתה השבירה. השבירה הייתה כדי שאנחנו נתכלל אלו באלו ואלו באלו עד הפרט האחרון. ואחר כך כשאנחנו נתחיל לתקן את עצמנו, אז לכל אחד יהיה הכול ולא יהיה הבדל בין קטן לגדול, נמוך, גבוה, לשום צורה אלא צורה עגולה. כל אחד יהיה בדרגה שלמה שלו וכולם יהיו שווים.

מטרת הבריאה להביא דרך השבירה, דרך הבירורים, כל נשמה ונשמה למצב שהיא מרגישה את עצמה בשלמות, בשלמות אמיתית, לא כאילו, שכך נראה לנו וזהו, מספיק, כאילו שהיא נמצאת באיזו צורה רדומה, לא. כולם מגלים את הכול, כולם מגלים את עצמם בצורה שלמה, דרך זה כולם מגלים את הכוח הכללי שמחבר את כולם וממלא את כולם ואין שום הבדל בין אחד לאחר.

וגם כשהיה הבדל בתיקונים - כי קודם היו קבוצות כאלה ואחר כך קבוצות כאלה, חלקים כאלו וחלקים כאלו מנשמת אדם הראשון, כאילו יותר זכים, יותר עבים - כשהם מתחילים להשלים זה את זה הם מגיעים למצב שאף אחד לא יכול להיות בלי אחרים. ואז הם מתחילים לגלות שפשוט כולם חשובים, כולם שווים, כולם חייבים את כולם. ועל ידי זה אנחנו בזמן התיקון מגלים עד כמה הכול נמצא בשלמות אחת.

שאלה: איזו עבודה ניתן לייחס לחלק הפנימי?

העבודה הפנימית ביותר בעשירייה זה שאנחנו כולנו נשתדל להרגיש חיסרון לכוון את עצמנו לגילוי הבורא ולזה מגיעים על ידי החיבור בינינו. זאת העבודה הפנימית שלנו. איך אנחנו בחיבור בינינו מגיעים לחיבור עם הבורא. הבורא הוא הכול, הוא סך הכול, הוא סיכום של כל המאמצים והפעולות שלנו שאנחנו רוצים להגיע למושג "אחד", אחד בכל המובנים.

שאלה: האם ניתן לומר שהחיצוניות זה רצון לקבל עם כוונה על מנת לקבל?

חיצוניות זה עד לקבל על מנת לקבל ועוד יותר ויותר, כן. כולל מערכות הקליפות, כולל כל המערכות, גם אותן נצטרך לכלול בתוכנו ולתקן אותנו. החיבור בינינו צריך לכלול את כל הרצונות, כול מה שחוץ מהבורא. את הרצונות האלה אנחנו נוכל לחבר ולהביא לצורה שבה יתגלה הבורא במלואו. כך אנחנו מגיעים לגילוי שלו, למציאות. זו העבודה שלנו, לבנות מערכת שהיא כולה כולה עד הפרט האחרון מגלה את הבורא. ובעצם היא גם מגלה מה מהות הבורא, מה זה בכלל - הוא, כי אין בורא ללא נברא.

זה שאין נברא ללא בורא זה ברור לנו מלכתחילה, אבל גם אין בורא, "בוא וראה", ללא נברא. אלא יש כוח עליון, סיבה עליונה שורשית שממנה נובע כל מה שקורה ונמצא. הבורא נקרא שאנחנו מגלים את השורש שלנו בנו. לכן כל העבודה שלנו היא בכל רגע ורגע בקיומנו להשתוקק לזה שאנחנו מתארים את הבורא שנמצא בנו, בתוך העשירייה לפחות. וגם את העשירייה אנחנו צריכים לתאר כאיזה מין כדור, מבנה שלם.

שאלה: לפעמים אנחנו מתייחסים לכלים שמחוצה לנו כתכונות של הבורא, כספירות, ולפעמים אנחנו מתייחסים אליהם כנשמות. מה ההבדל, מתי ככה ומתי ככה?

איך שאנחנו מתייחסים. אם אנחנו מתייחסים בצורה רגשית אז אלה רצונות, בחינות. בצורה טכנית יותר אלה ספירות. בצורה של חיבור יותר כללי אלה פרצופים ועולמות. הכול כבר לעניין בירורים "טכניים" אפשר להגיד כך, עד שאנחנו מגיעים לזה בצורה רגשית.

תלמיד: מתי הנשמות?

נשמות, אנחנו כבר נמצאים בחיבור הנשמות, בחיבור הרצונות שלנו. אם אני מחבר את הרצון שלי עם רצון של מישהו אחר במידה מסוימת, כבר אני בונה נשמה. באף אחד אין נשמה. הנשמה זה מה שאנחנו מרכיבים משני רצונות זרים, לפחות שניים. לכן באף אחד אין נשמה, אלא בואו נרכיב את הנשמות האלה וכמה שיותר ויותר ויותר עד שמגיעים לנשמה אחת, היא נקראת נשמת אדם הראשון, והבורא ממלא אותה.

שאלה :אמרת שלכל אחד יש נשמה, אבל לפעמים אנחנו אומרים שיש נשמות כבדות או נשמות עבות מאוד. נראה שיש פה איזה ניגוד בין הנשמות הכבדות או העבות, לבין זה שלכל אחד יש נשמה?

לאף אחד אין נשמה מלכתחילה. הבורא ברא רצון, הרצון עבר הכנות, חיבור, שבירה, וכך אנחנו נמצאים ברצונות השבורים. הרצונות האלה רוצים לקבל מצב יותר טוב, זאת אומרת, מילוי אגואיסטי. הם נמשכים למילוי וכל הרצונות רק רוצים לשמור על עצמם. מזה אנחנו מתחילים את החיים, עד שמגלים בחיים האלו במשך הדורות, במשך המצבים יותר חסרונות. במשך אלפי שנים הנשמות, או אפשר להגיד הרצונות האלה מתגלגלים בכל מיני צורות בעולם שלנו, מתחברים ומתנתקים, על ידי כל מיני הפעולות שביניהם, הם מתחילים יותר ויותר להתכלל.

אף על פי שלא מבינים ולא רוצים, באנושות אנחנו רואים שבני אדם נמצאים במלחמות, בחיבורים, מתחתנים מולידים ועל ידי פעולות מאוד חיצוניות מגיעים לאט לאט למצב שהם מתחילים להעלות בהכרה, בהבנה, את מהות החיבור שביניהם. ובהתאם לזה הבורא יכול להאיר עליהם באורות יותר ויותר גדולים, וכך החלקים האלה של הרצונות מתחילים להבין יותר איך להתחבר ביניהם, או הפוך, איך לשלוט זה על זה, וכן הלאה. כך האנושות מתפתחת בינתיים ברמה של העולם הזה.

זה התחיל לפני חמשת אלפים שנה, בערך אלף שנה לפני בבל ואדם הראשון, שחלק מהנשמות התחיל לשאול את עצמו "למה אנחנו חיים?", "למה אנחנו כאן?", "מה קורה לנו?", "איפה אנחנו קיימים?", שאלות שהן מעבר לדרגת חי, דרגת הבהמה, ובהתאם לזה הם התחילו להתפתח. וההתפתחות הזאת הגיעה אלינו מהאדם הראשון דרך האנשים שהיו עימו ונקראים כביכול "בנים", בעצם תלמידים, שהוא התחיל לספר להם מה הוא חשב, איך זה בא, ואפילו יש לנו ספר שכביכול הוא כתב, וככה זה הגיע והתגלגל עד בבל, במשך אלף שנה.

ובבבל, לפי הסיפור הידוע, הם רצו לבנות מגדל עד השמים, "מגדל בבל", והיו כבר אנשים שחיו חלק מההיסטוריה שלהם בצוותא בצורה טובה, יפה, בחיבור יפה. ובהמשך התגלה בהם רצון לקבל גדול והתחילו לשנוא זה את זה, התחילו להתחרות ביניהם ואז כל הרעיון של בבל נשבר, ורק קבוצת אברהם שיצאה מאדם הראשון ומאברהם הבינה שכדאי לעבוד על החיבור כי כולם נמצאים בשבירה ורק החיבור יכול להיות התוצאה הנכונה ביחס למה שאנחנו נמצאים בו. ואז הם קמו ונעשו קבוצה.

ולמדנו שאחר כך קבוצת אברהם עברה מבבל לארץ כנען, ומארץ כנען למצרים, ממצרים חזרה לארץ כנען, קראו למקום הזה "ארץ ישראל", "ישר-אל" כי כבר הבינו שהם צריכים להיות מכוונים לכוח העליון, להידבק אליו ובאיזו צורה היה להם ברור, למרות שקיבלו תוספת רצון לקבל אגואיסטית, על מה הם צריכים לעבוד ומה הם צריכים לראות כהישג, וכך הם הגיעו לחיבור ביניהם.

החיבור ביניהם לא החזיק מעמד הרבה זמן ונעשתה בהם שבירה, רק לא בדרגה כמו באדם הראשון, אלא על ידי מלחמות, בעיות שהיו ביניהם וכך הם התפרקו. כשהתפרקו נפלו לרצון לקבל האגואיסטי, וכשהגיעו אליהם מאותה בבל נבוכדנצר עם החיילים שלו, זה כביכול היה הרצון לקבל שלקח אותם בשבי. הם היו בשבי שנים רבות בבבל. עד שיצאו משם. וככל שניסו להחזיק ברצון להשפיע ביניהם, הם לא יכלו. זה ההחזיק עוד כחמש מאות שנה. כלומר כל אלף השנים מיציאת מצרים הם היו במלחמות איך לחזק את הקשר ביניהם ולא יכלו עד שלגמרי התפרקו, זה היה בחטא חורבן בית המקדש השני, זאת אומרת לפני אלפיים שנה בערך.

מאז נעלמה להם שיטת החיבור, אבל התגלה ספר הזוהר אחרי החורבן, ומאז לא קיימת אותה הקבוצה שקראה לעצמה ישר-אל, ישראל, אלא כל החלקים שלה התפזרו בכל העולם ונמצאים בכל מיני מצבים ומקומות שאנחנו אפילו לא יכולים לתאר לעצמינו. זה סיפור גדול.

עכשיו הכול נמצא מפוזר בכל המציאות ואנחנו נמצאים בתקופה שכל השיטה הזאת מתחילה להתעורר, להתפשט, והיא מספרת לכולם, מפני שכולם הגיעו בערבוביה כזאת ביניהם, שכולם יכולים להיות קשורים לאותו הרעיון של תיקון האנושות, להביא אותה לפורמט, לצורה של אותו אדם, שכולנו שייכים לרצון אחד שבו כולנו משלימים זה את זה לרצון אחד ואז הבורא מתגלה ככוח אחד בתוכם.

זה כבר שייך לתפיסת המציאות האמיתית ולא איך שאנחנו, כל אחד, תופסים את המציאות ברצון לקבל הקטן והמנותק מהכול. זה מה שיש לפנינו, עלינו לחבר את הרצונות שלנו, לעזור זה לזה להתכלל, ואז האור העליון ישפיע עלינו בהתאם לזה ואנחנו נגיע להיות "כאיש אחד בלב אחד", וכך אנחנו מגיעים שוב לגילוי הרצון המשותף שלנו למציאות המשותפת אחת - למציאות הרוחנית. ואנחנו נמצאים לפני ההשגה הזאת.

וכמו שאני יודע ומבין, נקווה שאנחנו כבר נמצאים בפתח של ההשגה הרוחנית. זאת אומרת שהרצונות שלנו יתחילו להתחבר ביניהם ובתוך הרצון הזה שאנחנו נקים במשותף בינינו, אנחנו נגלה יותר ויותר בצורה ברורה את הכוח העליון, את הבורא. זו המטרה של הזמן שלנו המיוחד, ועל זה כותבים המקובלים, אז בואו ננסה את זה.

שאלה: אם אומות העולם המתוארים בקטע הם לא אנשים, אז מי הם?

הרבה אנשים מבולבלים כשהם קוראים זאת, כי קשה להם להתנתק ממה שיש בגשמיות לעומת מה שיש ברוחניות, ולכן יש חוסר הבנה, בלבול. אנחנו צריכים לחשוב הרבה, להתרגל להבין ההגדרות, ואז אנחנו נוכל לראות זאת בצורה נכונה.

שאלה: אתה אומר לנו כל הזמן שאנחנו לא מחוברים מספיק, שאנחנו לא מצליחים להבין את הרוחניות, ואני תמיד מבולבל מפני שאני מנסה לעשות את כל מה שאתה אומר, את כל מה שהמקובלים מסרו לנו, אבל אני תמיד מרגיש שאני לא מחובר ואני לא יכול להגיע לרוחניות. מהי התפיסה הזו?

התפיסה הרוחנית מגיעה מתוך כך שאנחנו מחברים את הרצונות שלנו. הרצונות שלנו יכולים להיות מחוברים על ידי כוונות, שאנחנו מכוונים כל רצון ורצון שבכל אחד ואחד לבורא, להשפעה הדדית, לחיבור הדדי, ואז הרצונות שלנו מתחברים וברצון שהוא נעשה כבר בהתחברות מתגברת אנחנו מתחילים להשיג מצבים רוחניים.

רוחניות שמופיעה ברצונות שונים, מנוגדים מתוך הטבע שלנו הם דוחים זה את זה ואנחנו עושים מעל הדחייה קשר, גשר ביניהם, ואז בפער בין הרצון לקבל שדוחה אותנו זה מזה ואנחנו מצליחים להתקרב זה אל זה ובפער ביניהם אנחנו נתחיל להרגיש את העולם העליון, את הכוח העליון. רק צורה כזאת שהדחייה בינינו תהיה כעביות המדרגה והנטייה לחיבור שאנחנו נפתח תהיה כזכות המדרגה, בין שניהם אנחנו נרגיש את המציאות הרוחנית.

שאלה: בכל אדם יש תכונת "ישראל" ותכונות "אומות העולם", איך לזהות ולעבוד איתן נכון?

אי אפשר אחד ללא האחר, אנחנו צריכים לעבוד על החיבור בינינו מעל כל הכוחות המפריעים לחיבור. וזה מתבטא בפעולה פשוטה - כמה שאפשר יותר להתחבר מעל כל הכוחות שמפריעים לזה, זה נקרא שאנחנו משתוקקים לבורא.

שאלה: אמרת לפני כמה רגעים שאנחנו צריכים להביא את הפנימיות ואת החיצוניות לתמוך אחד באחר, איך אנחנו יכולים לעשות זאת?

"איש את רעהו יעזורו" כמו שרב"ש כותב בכל מאמריו, חבל שאין לנו זמן לקרוא אותם שוב. אבל כל אחד צריך לעיין במאמרים ולראות את מה שהוא כותב שם. על ידי תמיכה הדדית, דוגמה הדדית, שאנחנו עובדים בצורה כזאת כל אחד יכול להתקשר בעשירייה שלו ולהתחיל לברר עד כמה התמיכה ההדדית עוזרת בהתקרבות הדדית של הלבבות.

שאלה: כבר כמעט שנתיים אנחנו בתוך הפנדמיה, ואנחנו החלק הפנימי של ישראל מתחברים יום יום בצורה וירטואלית שזה משהו שלא דמיינו שיקרה לפני. מה השלב הבא של החיבור ואיך אנחנו יכולים להגיע אליו בלי לחץ חיצוני שבטוח יגיע?

אנחנו צריכים לראות את הפנדמיה כתמיכה וכוח הכרחי שצריך לפעול עלינו ולפתוח לנו עוד הזדמנויות, אפשרויות חדשות בחיבור. המרחק הוא לא חשוב, הקירבה הגשמית לא קובעת, אלא אנחנו רק צריכים להשתדל לקבוע מעבר מהעולם הגשמי לעולם הרוחני. ולכן אנחנו צריכים לראות בכל מה שאנחנו עוברים את שלבי ההתקדמות לקראת זה.

שאלה: האם אנחנו כבר היום צריכים לקבוע את המדרגה הבאה שלנו בצורה של חיבור? היום אנחנו מחוברים וירטואלית, האם עלינו להיות מחוברים ברמה אחרת או לחכות?

אנחנו צריכים להשתדל להיות קשורים ככל ששניתן בקשר יותר ויותר פנימי בינינו, ואם קשר פיזי עוזר, אז נקיים אותו. אני גם מצפה שעד מעט אנחנו נוכל לעשות כנס גדול אליו יבואו כל החברים מרחבי העולם ונעשה אותו כמו שהיה פעם. בכל זאת זה ייתן דחף לחיבור, להתקדמות, כי בכל זאת אנחנו עדיין נמצאים בעולם הגשמי.

אבל יחד עם זה אנחנו צריכים לפתח בינינו יותר ויותר חיבורים וירטואליים וגם רוחניים, שתהיינה בינינו כאלו נטיות, שאנחנו רוצים להיות מקושרים כמו אמא וילד, שתהיה נטייה כזאת מאחד לאחר שאסור לי לאבד את הקשר עם השני כי בזה אני מאבד את הקשר עם הבורא. כי רק דרך הקשרים בינינו אנחנו מתקשרים אליו, אנחנו לא יכולים להעלות אליו בקשה ולהתפלל ולבקש ממנו, אלא רק בתנאי שאנחנו עושים זאת דרך כל החברים, לפחות בעשירייה. כך אנחנו צריכים לראות את המצב.

שאלה: המדרגה שתיארת עכשיו, קשר כמו אמא וילד זה משהו שאפשר להגיע אליו בלי לחץ חיצוני?

כן ולא.

שאלה: כשאני מסתכל על בני אדם ועל הרצונות שלהם אני מרגיש שאפילו מאחורי הרצונות הגסים ביותר, הקשים ביותר, יש עדיין רצון להשפיע. לכאורה נראה לי שכל בני האדם משתוקקים להשפיע אבל הם לא יודעים שהם רוצים להשפיע, הם לא מבינים את זה, הם פועלים בצורה כל כך אגואיסטית, אבל זה הכול נובע מאיזה רצון נסתר שיש בהם והם לא מבינים שזה נקרא "רצון להשפיע". האם זה נכון או שזה סתם חוסר הבנה שלי או חוסר ראייה נכונה שלי את המציאות?

זו האמת, אחר כך זה יתגלה. אתה כבר מרגיש את זה וזה טוב מאוד. האמת שכולם משפיעים זה אל זה. הם רוצים להשפיע, כולם נמצאים בהשפעה הדדית, אבל זה נסתר מאיתנו, בצורה החיצונית אנחנו רואים קלקול, אך זו הצורה האמיתית של חיבור ותיקון. כולם נמצאים בהשפעה הדדית, אפילו אלה שעושים כביכול את הפעולות האכזריות ביותר, הגרועות ביותר.

שאלה: אנחנו מדברים על להביא את האנושות קרוב יותר לבורא, אבל לפעמים נראה שלכאורה כבר כולם שם, מה הפעולה שאני צריך לעשות?

אתה צריך לגלות את זה בפעול בכל הרצון שלך. בכל הראייה, בכל החושים שלך. אתה צריך לגלות שכל העולם נמצא כבר בזמן התיקון וכולם נמצאים רק בעבודה רוחנית, כולם מחוברים וכל הקלקול הוא רק כדי לבלבל אותנו כדי שאנחנו נברר את המצב יותר ונגיע אליו בצורה יותר ברורה, יותר מוחשית.

תלמיד: אפילו שאני לא יודע את זה, אני מרגיש שגם הרצונות האגואיסטים ביותר שלי הם תוצאה מרצון להשפיע.

אתה צודק.

תלמיד: איך דרך המחשבה שעל עצמי אני מסיק גם לגבי הרצונות של האחרים?

הכול נכון, אתה חושב בצורה נכונה, אבל צריכים לגלות את זה בפועל לא רק במחשבה, צריכים לגלות את זה בחושים, עוד מעט תראה את זה. יפה מאוד.

שאלה: אנחנו יודעים שבכל מקרה כולנו נגיע לתיקון וכולנו נגיע להגשמת מטרת הבריאה, אם כך מה ההיגיון להאיץ את הדרך עם השיטה?

שאלה יפה ונכונה, קצת פילוסופית אבל היא נכונה, שואלים אותה הרבה אנשים. גמר תיקון נמצא במציאות ושם כולנו קיימים בכל הצורה המתוקנת, אז מה כל העניין מהעולם הזה ומהסבל שאנחנו מרגישים ובשביל מה אנחנו צריכים לברוח מהסבל הזה ולהגיע לפעולות השפעה אם הדברים שכבר נמצאים עומדים בנצחיות הסופית, מה התועלת מזה שאנחנו מבצעים את זה בכל מיני צורות: בפזיזות, בפחד, בריצה, במאמצים, למה כל זה?

העניין הוא שעל ידי העבודה שאנחנו עושים, אנחנו מרחיבים את הכלים שלנו ובזה אנחנו יכולים להראות דווקא עד כמה אנחנו מכבדים את צורת ההשפעה, את תכונת ההשפעה אליה אי אפשר להגיע אם אתה לא מתאמץ. אם אתה לא עושה מאמץ ממש במצב שנותנים לך, אתה על ידי זה קונה הרגשה נוספת למה שאתה חייב לגלות לפי שורש הנשמה שלך.

ולכן לא סתם שהכול כבר מוכן מראש ואתה נמצא שם, אבל אם תחכה ולא תעשה כלום תגיע לזה נניח תוך מאה שנה ואם תעשה מאמץ תגיע לזה תוך עשר שנים. לא, זה לא בדיוק כך, יש בזה עוד תוספות גדולות. הבריאה היא לא סתם כדי לבלבל אותנו ולהעסיק אותנו במשהו, אין דבר כזה. הכוח העליון שלם, הוא לא צריך את הדברים האלה. אנחנו צריכים את המאמצים שלנו כדי לגלות את עוצמת הקשר, את עוצמת ההשגה, את עוצמת החיבור בינינו לבין הבורא פי תר"ך פעמים, זאת אומרת המספר הוא 620 פעם, אבל זה הרבה יותר מזה.

ללא מאמץ שלנו לא נגיע להשגה עליונה. המאמץ שלנו הוא מרכיב ההכרחי שנמצא בשבירת הכלי דאדם הראשון, ולכן לא יעזור לנו לשבת ולחכות, זה לא יתקדם כך, אתה בזה רק מזמין ייסורים שהם מעוררים אותך.

שאלה: האם מה שמפריד אותנו מהחיות ועושה אותנו אנשים זה המאמץ שאנחנו עושים כל הזמן כדי להתקדם?

כן, האדם הוא למעלה מדרגת החי בזה שהוא עושה מאמץ נגד הרצון הגשמי שיש בו, הוא רוצה להתעלות למעלה מדרגת החיה ולהיות בדרגת המדבר.

תלמיד: האם אנחנו יכולים להגיד שהאדם מוסיף דברים למחשבת הבריאה?

אנחנו לא מוסיפים למחשבת הבריאה, אנחנו מוסיפים למצב שלנו את כל הדרגות הרוחניות אך ורק על ידי המאמץ שלנו. תקראו את כל מה שכותבים המקובלים בכל מקום. אתם רוצים למחוק את כל עניין המאמץ, את כל העניין היגיעה וזה בלתי אפשרי. אלא ההיפך, המקובלים כותבים בצורה ברורה מאוד שבלי יגיעה אי אפשר להשיג שום דבר רוחני, כי יגיעה היא אותו הכלי, אותם הרצונות והמאמצים, הכוחות שאתה צריך לייצב ובהם אתה תשיג את הרוחניות.

שאלה: עם חברים מסוימים אני מרגיש שיש לי קשר ועם חברים אחרים אני לא מרגיש את הקשר הזה, מה המצב של העשירייה?

מצב העשירייה היא מה שתגלו, בינתיים אתם לא מרגישים ולכן אסור לכם לגלות את זה. מה שאתם מרגישים מזה אתם צריכים להמשיך. תראו את מה שכותבים המקובלים על הקבוצה, על עשירייה ומזה תפעלו.

העיקר דרך העשירייה לראות את הבורא. איך אנחנו מרכיבים את דמות הבורא דרך העשירייה. תתארו שיש לפניכם מסך כמו בקולנוע או כמו שציירים מציירים שיש לפניהם נייר או בד ואתם מציירם על זה, כך אתם צריכים לצייר את הבורא על ידי חיבורים בקבוצה.

זה בדיוק מה שקורה, איך אנחנו נחבר את עצמנו זה בזה בצורה כזאת שאנחנו מציירים, מייצבים את הבורא כל פעם יותר ויותר ברור לפנינו מזה שאנחנו מתחברים בינינו יותר ויותר. כ בפנים, בתוך הרגשות שלנו, בתוך המאמצים שלנו אנחנו רוצים לייצב את הכוח השפעה הדדית ולהשאיר אותו לפנינו ככה, שזה מה שאנחנו הולכים ומוספים מיום ליום, אנחנו בזה מייצבים את הבורא, כמו שכתוב "אתם עשיתם אותי".

שאלה: למה הוא כותב שהגופים של ישראל הם כמו גרים, ובמקום אחר הוא אומר שאין הבדל בין הגופים של אלה שיש להם נקודה שבלב ואלה שאין להם נקודה שבלב.

הוא מדבר על הרצונות. אני אקרא שוב את אות ס"ו, אני רואה שבכל זאת לא בררנו אותו.

אות ס"ו

"ודע, שבכל דבר יש פנימיות וחיצוניות:

ובכללות העולם - נחשבים ישראל", אלה שיוצאים מאותו רעיון של שלושת הקווים שיוצאים מהאור העליון שנקראים ימין, שמאל, אמצע - אברהם, יצחק, יעקב כך הם נקראים הקווים האלו. "זרע אברהם יצחק ויעקב, לפנימיות העולם" נחשבים "וע' אומות, נחשבים לחיצוניות העולם." והאמת בכל דבר ודבר יש לנו גם פנימיות וגם חיצוניות, "וכן בישראל עצמם - יש פנימיות, שהם עובדי השי"ת השלמים, וכן יש חיצוניות, שאינם מתמסרים לעבודת השי"ת." אנחנו רואים את זה רואים וזה לא שייך למי שאתה שייך לישראל הגשמי, לישראל הרוחני ,לאומות העולם גשמי או הרוחניים, לגמרי לא.

"וכן באומות העולם עצמם - יש פנימיות, שהם חסידי אומות העולם," שנמשכים לפנימיות "ויש חיצוניות, שהם הגסים והמזיקים שבהם וכדומה.

וכן בעובדי השי"ת, שבבני ישראל - יש פנימיות, שהם, הזוכים להבין נשמת פנימיות התורה וסודותיה," שמגיעים להשגה "וחיצוניות, שהם אותם, שאינם עוסקים, אלא בחלק המעשה שבתורה." לעשות מצוות חיצוניות בצורה כזאת חושבים להשיג משהו.

"וכן בכל אדם מישראל - יש בו פנימיות, שהיא בחינת "ישראל" שבו, שה"ס הנקודה שבלב, וחיצוניות, שהיא בחינת "אוה"ע" שבו, שהוא הגוף עצמו. אלא, שאפילו בחינת "אוה"ע" שבו, נחשבים בו, כמו "גרים". כי להיותם דבוקים על הפנימיות, הם דומים לגרי צדק מאומות העולם, שבאו והתדבקו בכלל ישראל." אנחנו רואים שיש פירמידה, איזה מבנה מלמעלה עד למטה.

שאלה: למה הגוף של ישראל נקרא גרים?

כי זה רצון לקבל. גוף זה רצון לקבל לא מדובר על גוף גשמי. בגוף הגשמי אין שום הבדל בין בני אדם אלא רצון לקבל שונה. רצון לקבל שנקרא ישר א-ל, ישראל מגיע למצב שהאור העליון יכול להתלבש בו ורצון לקבל שלא משתוקק להידמות לבורא האור לא נכנס בו.

תלמיד: מי הם חסידי אומות העולם?

מדובר רק על הרצונות לא על בני אדם. כמו שכותב בעל הסולם: שחור, לבן, אדום, צהוב לא חשוב מי, כולם חייבים להגיע לעבודה רוחנית. אז חסידי אומות העולם הם אותם הרצונות שכבר נמצאים בנטייה להיות בחסדים, זאת אומרת לחסד, להשפעה. אם הרצון לקבל שנמצא עדיין בעל מנת לקבל ברצון לקבל שלו אבל יש לו כבר נטייה להתעלות מעל עצמו אז אותם הנטיות הם נקראים חסידי אומות עולם.

תלמיד: האם אפשר להבין מיהם הרצונות האלה לעומת הענפים שלהם כבני אדם בעולם הזה? נניח אדם בכלי העולמי יכול לדעת או צריך בכלל לשאול מי אני בכל הפירמידה הזו?

לא, כולנו כלולים מכולם. אנחנו מדברים על כל אותן הרמות והדרגות שכולם צריכים לעבור, וזה לא שייך לחיצוניות האדם ולמשהו. אדם ממלזיה, מדרום אפריקה, מדרום אמריקה, מאיפה שאתה רוצה, הוא צריך בכל זאת לעבור את כל אותם המצבים, רק מדובר על הסדר שהוא עובר, יש כאלה שמגיעים לזה יותר מהר ויש כאלה שפחות, זה תלוי בכל אותה ההיסטוריה שהוא עבר בעבר בגלגולים הרוחניים שלו.

תלמיד: אז בצורה מעשית יש לי מה לעשות עם זה, האם אני מפה או משם, או בכלל יכול לאתר כזה דבר?

לא, חכמת הקבלה כתובה לכולם, את האמצעים והפעולות אתה צריך לבצע כמו שכתוב. אין שום הבדל בין זה לזה, כל אחד מקבל את זה לפי הרמה שלו, לפי היכולת שלו, וכך מבצע. דווקא אלה שמרגישים התנגדות יותר גדולה וקושי יותר גדול זה סימן שיש להם נשמות גבוהות, הפוך ממה שאנחנו חושבים בעולם הזה, שאם אדם הוא כאילו רוחני, אוורירי, אז הוא יותר רוחני, לא. דווקא הכבדות בדרך מקנה לאדם דרגה רוחנית גבוהה יותר.

שאלה: המטרה שלנו היא להגיע לשלמות בעשירייה, איך אנחנו מחברות ומאחדות את כל הכוונות והמטרות כאשר חברות מסוימות נמצאות במצב של פנימיות ואחרות נמצאות במצב של חיצוניות?

אנחנו משלימים זה את זה, זה מה שבעל הסולם מסביר לנו במאמר הערבות ובמתן תורה. אנחנו צריכים אולי לקרוא שוב מה שכתוב שם, שאנחנו לא אוספים את עצמנו לקבוצות, אומנם לפעמים כך נראה לנו, אבל מלמעלה נעשה איסוף הרצונות האלה שלנו שאנחנו מציגים אותם כעשיריות. אנחנו צריכים להשתדל לעבוד כך, כדי בכל עשירייה ועשירייה להשתדל להביא את עצמנו למצב העיגול או כדור, אם כך אתם רוצים כבר לדבר.

שאלה: אם לכל נשמה יש זמן משלה להתפתחות, למה תמיד רצונות חיצוניים גוברים על רצונות פנימיים?

אנחנו לא מבינים בדיוק מה קורה, אנחנו צריכים פשוט בכל מקרה ומקרה להשתדל לזרוק את הלבוש האגואיסטי מאיתנו, ולהתחבר ככול האפשר יותר בלבבות זה אל זה.

שאלה: איך בונים יחס נכון בין רצונות חיצוניים לפנימיים, איך נבדיל ביניהם בתוכנו?

שהרצונות הפנימיים, כלומר ההשתוקקות לגילוי הבורא תהיה תמיד יותר חזקה, ושולטת על כל יתר הרצונות.

שאלה: אם הכול כל כך דטרמיניסטי, האם החלק החיצוני ביותר יכול להפוך לפנימי ביותר? ואם כן איך אנחנו יכולים להשפיע על זה?

אנחנו לא צריכים לעשות כאן בירורים כאלה, לפחות בינתיים, אלא על ידי החיבור בינינו ככול היותר אנחנו נראה איך אנחנו בעצמנו נמצאים במעגל עגול.

שאלה: מה זה אומר להגביר את הפנימיות במצבנו?

שמטרת הבריאה תקבע כל מה שאנחנו עושים בכל מקרה.

שאלה: אם הרצונות שלי פגומים, איך להרגיש שתכונת ההשפעה היא טובה?

תכונת ההשפעה היא טובה מפני שהיא תכונת הבורא. אם אנחנו רוצים איכשהו לקבוע אותה בינינו, אז מה שלא יהיה בזה אנחנו כבר מתקרבים לבורא וזה טוב.

אות ס"ז

"ובהיות האדם מישראל, מגביר ומכבד את בחינת פנימיותו", כלומר שמשתוקק לבורא ככול האפשר ישר יותר ובכוח, "שהיא בחינת "ישראל" שבו" - ישר-אל, "על חיצוניותו, שהיא בחינת "אוה"ע" שבו", שמשתוקק לכל מיני מטרות אחרות, ארציות, "דהיינו, שנותן רוב טרחתו ויגיעתו, להגדיל ולהעלות בחינת פנימיות שבו", השתוקקות לבורא, "לתועלת נפשו, וטרחה מועטת, בשיעור המוכרח, הוא נותן לקיום בחינת "אוה"ע" שבו, דהיינו לצרכי הגוף". אז אם אנחנו קיימים בצורה כזאת שמה ששייך לצרכי הגוף אנחנו נותנים לו בצורה הכרחית, אבל את כל יתר הכוחות, מאמצים שלנו, אנחנו משקיעים רק לצורך השגת כוח השפעה, כוח חיבור, "כמ"ש (אבות, פ"א): "עשה תורתך קבע ומלאכתך עראי", העיקר הוא העבודה בחיבור כדי לגלות את הבורא ולהשפיע לו "הנה אז, גורם במעשיו, גם בפו"ח דכללות העולם, שבני ישראל", אלה שנמצאים בהשתוקקות לבורא, "עולים בשלמותם מעלה מעלה, ואוה"ע" שחושבים רק על הגשמיות, על העולם הזה "שהם החיצוניות שבכללות, יכירו ויחשיבו את ערכי בני ישראל". אם אנחנו נפעל בצורה כזאת שהעיקר בשבילנו יהיה בקשר בינינו להשיג את הבורא כדי להשפיע לו נחת רוח, אז זה יהיה גם מורגש בכל אומות העולם, בכולם, בכל העולם, בכל האנושות, את זה הוא אומר. "והחיצוניות" העולם "יכירו ויחשיבו את ערכי בני ישראל", עד כמה אלה שמשתוקקים לבורא הם חשובים, הם מיוחדים.

ואם ח"ו להיפך, שהאדם הפרטי מישראל, מגביר ומחשיב את בחינת חיצוניותו, שהיא בחינת "אוה"ע" שבו, על בחינת "ישראל" שבו, וכמ"ש (דברים, כ"ח): "הגר, אשר בקרבך", דהיינו החיצוניות שבו, "יעלה עליך מעלה מעלה, ואתה, בעצמך", דהיינו הפנימיות, שהיא בחינת "ישראל" שבך, "תרד מטה מטה". אז גורם במעשיו, שגם החיצוניות שבכללות העולם, שהם אוה"ע, עולים מעלה מעלה, ומתגברים על ישראל, ומשפילים אותם עד לעפר." כל בני העולם מזלזלים בחכמת הקבלה ובכל מי שעוסק בה "ובני ישראל, שהם הפנימיות שבעולם, ירדו מטה מטה ח"ו".

כלומר, בעיסוק שלנו להשתוקק להשפעה הדדית בינינו ולבורא, בזה אנחנו מתקנים את העולם, כל העולם. וכשאנחנו עוזבים את העבודה הזאת של הקשר בינינו להביא את הבורא שיאיר בנו ויישרה בנו, בזה אנחנו מקלקלים את העולם. זה רק תלוי בכמה אנחנו עוסקים בחיבור ולמשוך את הבורא אלינו לתוך הכלי שלנו שאנחנו בונים לו.

אין כאן שום דבר שיכול להשפיע על מה שקורה, רק אנחנו בהשתוקקות לחיבור ובתוך החיבור למשוך את הבורא שיישרה בתוך החיבור, או שאנחנו מזלזלים בזה, ובזה ממש קובעים לכל המציאות, לכל האנושות את המצב, מטוב ביותר עד רע ביותר.

שאלה: מצד אחד כתוב שאנחנו לא צריכים לתאר לעצמנו את דמות הבורא, מצד אחר אתה לפעמים אומר "תבנו דמות", מה זה אומר?

הכוח העליון שמשפיע עלינו, מתגלה בנו, קיים בנו במידה שאנחנו יכולים להתאים את עצמנו אליו. הבורא נתן לנו בחירה לרצות שהוא יישרה בינינו או לא, זאת כל העבודה שלנו. וכל האנושות, כל הרצונות, אחרי השבירה הם נמצאים בערבוביה ביניהם בכל מיני מצבים, והם צריכים לסדר את עצמם. לאט לאט זה מסתדר על ידי האור העליון שמשפיע עליהם מלמעלה ואז הרצונות האלה מתחילים להסתדר ביניהם לאט לאט במשך אלפי שנות ההיסטוריה, עד שהם מגיעים למצב שבכל זאת יצטרכו לבנות את עצמם בצורה כזאת שמי שמשתוקק לבורא יותר יהיה יותר קרוב לבורא, ומי שלא משתוקק יהיה יותר רחוק.

כך אנחנו נסדר את הפירמידה הזאת ונמשוך את הכוח עליון שישפיע עלינו יותר ויעשה מאיתנו את הצורה הנכונה, הצורה הנכונה זה כדור, המבנה של אדם הראשון.

שאלה: האם פנימיות וחיצוניות באים לידי ביטוי ביחסים בינינו בעשירייה?

בעשירייה אין פנימיות וחיצוניות. אנחנו רוצים בעשירייה להיות "כאיש אחד בלב אחד" בנקודת רצון אחת, שכולנו מחברים עשר נקודות לנקודה אחת שכולה משתוקקת לבורא. פנימיות וחיצוניות אפשר להגיד רק אם כבר בונים מערכת. בינינו אנחנו בונים רק מערכת אחת, חיבור בלבד. זה נקרא "חד מקבל חד", כשאנחנו מחוברים כאחד אז יכולים לגלות את הבורא כאחד.

שאלה: למה המערכת מסודרת בצורה כזו.

איזו?

תלמיד: אכזרית, ממש. שיש איזה קומץ שקובע לגבי כלל המערכת.

איזה קומץ?

תלמיד: בעל הסולם כותב, אם הפנימיות של הפנימיות עוסקים בפנימיות.

אז הם תוצאה מכל החיבורים שיש בכל המערכת הזו. כלומר, יש אנשים כאלה שנמצאים כביכול למעלה מכולם בפירמידה, ואם הם משתוקקים לבורא, אז טוב לכולם, ואם לא, אז רע לכולם, אבל הם תוצאה מכל הפירמידה. אין כאן אף אחד שקובע, אלא כל הפירמידה קובעת לגבי כל אחד לפי המקום שלו.

תלמיד: זה חדש, בפעם הראשונה אני שומע את זה. כי בעל הסולם אומר פה רק "האדם הפרטי מישראל", הפרטי, "מגביר ומחשיב את בחינת חיצוניותו", כלומר, הוא קובע לכל המציאות. זה כאילו ממש חוסר צדק.

זה לא חוסר צדק, כי הנשמות האלו שנקראות ישר-אל, "ישראל", הגיעו על ידי העבודה הגדולה שהאור העליון עשה עליהן והסתדרו לפי הפירמידה הזו. כל החברים שלנו מכל העולם נמצאים בפסגת הפירמידה והם בעצם נציגים מכל אומות העולם. זו הצורה הנכונה של הדור האחרון. אנחנו נמצאים עכשיו מול הבורא, ובחיבור בינינו אנחנו קובעים מה יקרה לכל האנושות. אנחנו כביכול אותה קבוצת חלוצים שנמצאת מול הבורא ודורשת קשר ברור, הדדי ומתגבר עימו. כשאתה מסתכל על העולם הזה, אתה רואה שהעולם הזה גם בנוי בצורה כזו שהיא לא בסדר, בצורת פירמידה, ואז אתה אומר "לפחות ברוחניות שזה יהיה בסדר". אבל רוחניות זה לא עכשיו, זה בזמן התיקונים, וכשנגיע לתיקונים, אז נראה את הכול בצורת כדור.

אבל ודאי עכשיו אתה יכול להגיד "מי אני לעומת המקובלים הגדולים שהיו בהשגות". אבל הם היו בהשגות מפני שיכלו לעבוד על עצמם, אף אחד לא מפריע לך גם להיות בדרגה כזו. הרצונות שלך, בבקשה, ככול שתעבוד על הרצונות שיש לך היום, תקבל רצונות יותר גדולים, תצטרך לעבוד עליהם יותר, וכך תתקדם.

כנגד אף אחד אין שום הפרעה להגיע לדבקות שלמה בבורא, אף אחד. קח מישהו מאסיה, מאפריקה, מאירופה, מאיפה שאתה רוצה, אין העדפה לאף אחד על פני האחר, לאף אחד.

תלמיד: למה? הרי בעל הסולם אומר במפורש, רק אלה שיש להם נקודה שבלב, הם שקובעים איך תראה המערכת.

אבל עד כמה החיים שלהם יותר קשים בזה, כמה הם אחראים יותר. זה לא שהם פתאום קיבלו עלייה, היה להם איזה דוד עשיר או מישהו שדחף אותם מעלה לפסגת הסולם, אין דבר כזה.

תלמיד: איך אפשר להסכים לקביעה כזו, לאחריות כזו, שאני אחראי על הסבל של כל העולם?

אנחנו עוד לא יכולים להבין את זה, אבל בהחלט כל אחד כך קובע. אנחנו עוד לא רואים את הצורה הרוחנית האמיתית, אנחנו לא יכולים להבין את המצב הזה, את הניגוד הזה, איך יכול להיות שיש כל כך הרבה אנשים בעולם ואני אחראי על כל העולם.

אין בראש ובלב שלי אותן מערכות קשר שאני יכול להגיד, "אני אחראי על כולם", ובזה אני לא מוריד את האחריות שלי מעצמי, וגם לכל אחד מבאי העולם יש אותה דרגת אחריות ועצמאות. אנחנו לא מסוגלים, המערכת הזו עדיין לא נמצאת בנו, אנחנו צריכים להתעלות לאמונה למעלה מהדעת, ואז נרגיש עד כמה כוחות הבינה נותנים לכל אחד ואחד אותו כוח, אותה יכולת לעבוד, וזה לא אחד על חשבון האחר. זה העיקר, אף אחד לא משפיע על האחר כך שהוא גורע ממנו את מקום העבודה.

תלמיד: זה לא מובן, איך זה וזה הולכים ביחד?

אז אני אומר, זה מה שלא מובן, אני מסכים איתך. תצטרך קצת יותר לעלות מעל השכל שלך. זה כמו בפיזיקה קוונטית, במתמטיקה, בכל מיני כאלה חלקים במדע המתקדם, יש שם כאלה דברים שכאילו בשכל הרגיל אנחנו לא יכולים לקלוט אבל חייבים להביא בחשבון שהם קיימים.

תלמיד: אם אני מסתכל במיוחד על העולם ועל כמה הוא סובל, אז אני עושה אחד ועוד אחד לפי מה שהוא כותב פה ואני אומר "מה, אני אחראי על כולם"?

אני אחראי על כל המציאות, והכול תלוי רק בי. אומנם זה נמצא בניגוד לכל המציאות הכללית האינטגרלית, שכולנו שווים או כולנו אחראים, אני צריך לקבל את זה כעובדה, וכשאגיע למצב כמו הכותב הזה, אז אכתוב אותו הדבר. אין מה לעשות, הכול תלוי ברצונות, איך הם מסודרים, באיזו צורה.

תלמיד: זה אמור לתת לי כוח? זה אמור לדכא אותי?

לא, זה פשוט צריך להראות לך שיש כאלו מצבים, שאפילו שאנחנו לא מסוגלים לקבל אותם בשכל הליניארי שלנו, בשכל ישר, אבל חייבים לקבל אותם על אף שלא מבינים ולא מרגישים. יש מתמטיקה ששם 2+2 = 4 ויש מתמטיקה אחרת שזה לא כך.

בואו נראה עולם הפוך, בואו נראה עולם אחר, ואז נראה איך הכדור הופך להיות לשטח. ולשטח יש בכלל מדידות לעומק וכל מיני דברים. אפילו בעולם שלנו אנחנו כבר מקבלים דברים כאלה, מכל שכן ברוחניות. שם באמונה למעלה הדעת אתה לא נמצא בדרגת מלכות ועל ידה מודד, אלא אתה מודד על ידי תכונת ההשפעה, תכונת הבינה, שם המדידות הן אחרות. עוד נדבר על זה, לאט לאט, אבל טוב שמתחילים לדבר, אני מוכן.

שאלה: תוכל להסביר מה זה אומר להתפלל על כך שהעשירייה תרכוש את צורת הכדור?

שכולם יהיו שווים. אומנם כל אחד שונה, אבל אנחנו מקבלים את כולם כשווים. אנחנו רוצים לראות את כולם כשווים בלבד, והבורא מסדר את השיוון הזה בינינו וממלא את הכדור הזה. הוא ממלא את החללים בינינו, משלים את החללים האלה שבהם אנחנו לא יכולים עדיין להיות קשורים כל כך בקשר בינינו. הבורא ממלא אותנו בזה שנותן כוח השפעה, מוסיף כוח השפעה בינינו, מה שאנחנו לא יכולים להוסיף.

תלמיד: אנחנו לומדים שאני צריך להתפלל על כך שהחברים יזכו ראשונים, כלומר, אני מוריד את עצמי ומנסה לקדם אותם, אבל אז זה כבר לא שוויון, אני כבר מקטין את עצמי.

זה נקרא שאתה פועל ב"דרגת בינה", וגם זה לא שלם מפני שאנחנו בכל זאת לא יכולים להתנתק מדרגת המלכות, אבל השילוב הנכון בין מלכות לבינה, זו השגת הכתר.

שאלה: איך ישראל יכולים להתחבר עם אומות העולם ברוחניות?

בכך שאומות העולם, אלה אשר לא משתוקקים לגילוי הבורא, יבינו שגילוי הבורא מוכן לכולם וכולם יכולים להשיג אותו וזה המצב הכי חשוב, הכי נעלה, ולכן הם יתחברו לכל אלה שנמצאים בדרגת "ישראל" כלומר, משתוקקים ואפילו משיגים כבר את הבורא.

ואז כל אלה שלא יכולים להשיג בצורה ישירה, יתחברו לאלו שכבר נמצאים בנטייה שלהם לדרגה הזאת. וכך כולם יתחברו אלו באלו כמו בפירמידה, אבל אחר כך הם יתקשרו ביניהם ויבינו שהם צריכים להתחבר ברצון הכללי, בתמיכה הדדית. כי ככל שיש רצון גדול בשכבות התחתונות, הם יצטרפו לשכבות העליונות וכך בצורה הדדית "איש את רעהו יעזורו", כך זה יהיה עד שכולנו נגלה את עצמנו נמצאים במערכת כדורית.

שאלה: האם שליטת החיצוניות דוחה את התיקון?

שליטת החיצוניות לא דוחה את התיקון, ושום דבר לא דוחה את התיקון, אלא לא הכול תלוי בחיצוניות ולא בחיצוניים, אלא דווקא באלו שיכולים להשתוקק לבורא ולא משתוקקים ככל שהם מסוגלים. הם צריכים להגיע למצב שבכל לב ונפש הם יוכלו להתחבר ביניהם ולבורא, וכך כל העולם ירגיש את זה.

שאלה: מה זה אומר שאנחנו חייבים להיות הנציגים של אומות העולם?

אנחנו חייבים להציג את כל האנושות כלפי הבורא, להתפלל עבור כל האנושות שלא מסוגלת. ולא שאנחנו עושים להם טובה, אלא אנחנו מבצעים את החובה שלנו, וכך אנחנו צריכים לעבוד. ולכן ככל שאומות העולם עדיין לא מעריכות את חכמת הקבלה ומי שעוסק בחכמת הקבלה הכול תלוי בנו. אנחנו צריכים להתקרב לבורא ולמשוך אותם אחרינו בצורה פנימית. ולא שאנחנו צריכים לעשות את זה פיזית בפרסום, אלא ככל שנתקדם לבורא כדי להביא אליו דווקא אותם הכלים התחתונים הנמוכים שלא מסוגלים בעצמם להגיע לבורא, כך נבצע את הייעוד העליון שלנו.

לזה אנחנו צריכים להרגיש שאנחנו קיימים, שיש לנו חובה למשוך את כל באי העולם אפילו לא בפרסום, בצורה פנימית להעלות תפילות, בקשות לבורא שיטפל בהם דרכינו. וכך אנחנו נעלה אותם כאח"פ שמצטרף לגלגלתא ועניים וכך נהיה כולנו לכדור אחד נשמת האדם הראשון המתוקן.

שאלה: אם נסכם את מה שקראנו עכשיו, אפשר לומר בצורה פשוטה שכל דבר בעולם מורכב מחיצוניות ומפנימיות, אפילו בצורה הכי קטנה. ומי שיש לו כבר הכרה והבנה מעדיף פנימיות על חיצוניות, שהפנימיות היא הקשר שלו עם השכבה העליונה, כך הוא הופך להיות מוליך לאור ואם ההפך אז הוא מחסור לאור?

הוא לא מחסור לאור. כי הוא נושא בתוכו עביות, ובלי העביות שלו גם הנשמות הגבוהות לא יכולות להשיג את האור כי בכל דבר צריך להיות גם עביות וגם זכות. ואם אומות העולם נושאות בתוכן עביות גדולה, אז אלו שנמצאים בישר-אל, בהשתוקקות לבורא, הם לא יכולים לעלות, הם לא יכולים לתפוס את הבורא, לא יכולים להוציא ממנו את האור כי חסרה להם עביות, חסר להם חסרון. רק בשילוב הנכון בין עביות וזכות אפשר לעשות פעולות שלמות.

זה מה שיש לנו בכל המערכות אפילו בעולם הזה במערכות של הטכניקה. חייבים גם את זה וגם את זה.

שאלה: כל הרמות והשכבות שבעל הסולם כותב עליהם הם נמצאות גם בתוך העשירייה הפרטית, גם בעשירייה שלנו?

במשהו כן, אבל אנחנו צריכים לעבוד שם על העיגול כי זה עיגול מינימאלי שחייב לקום, וממנו והלאה כבר נחשוב איך להתחבר, איך לחבר את הכדורים האלה של כל עשירייה ועשירייה לעשירייה אחת.

תלמיד: איך אנחנו צריכים לפעול כדי להרגיש כדור שלם, עיגול בעשירייה?

מה שבעל הסולם, ומה שרב"ש כותב על כך שכולנו כאחד, על כך שכולנו שווים, על כך שכולנו צריכים להיות בעזרה הדדית.

תלמיד: ואיפה נכנסים שאר העיגולים, שאר העשיריות או העיגול הכללי של האנושות? איפה זה נכנס פה בינינו?

אנחנו צריכים לבנות את העיגול הראשון מתוך כך שיהיה לנו ברור שאנחנו נמצאים בצורת העיגול המתקיימת, אז מתוך זה אנחנו נרגיש איזה קשר יש בינינו עם הבורא, מינימאלי כזה קשר, אבל מתוך זה היה לנו ברור איך אנחנו צריכים לגדול הלאה.

תלמיד: מה היא ההרגשה של עיגול?

הרגשה של עיגול שכולנו שווים, כולנו מחוברים, כולנו תלויים זה בזה, אף אחד לא יכול לברוח ואנחנו לא זקוקים לשום דבר חוץ מלהגיע מחיבור בינינו לאתר את הבורא, כוח העליון בינינו. מהות הקשר בינינו בעיגול הוא מביא לנו את הרגשת הבורא. אין בורא ללא נברא. ככל שמתחברים יותר, בהתחברות בינינו אנחנו בזה מגלים את הכוח העליון. מה זה כוח העליון? אותו החיבור שאנחנו משיגים הוא העליון מאתנו. למענו אנחנו עובדים, אותו אנחנו מרגישים, אותו אנחנו כל הזמן רוצים לטפח, לפתח.

שאלה: האם לגלות זה אומר להרגיש בצורה רגשית את מה שמגלים או יש עוד צורות שבהם מתבטא הגילוי?

הכול מתגלה בצורה רגשית כי חוץ מרגש שמתגלה בתוך הרצון, שהבורא ברא רק רצון, אין שום דבר. אבל את הרצון הזה אנחנו צריכים לסדר בצורה כזאת שהוא יוכל לקלוט את ההבחנות מעל הרצון הרגיל האגואיסטי, שיעבוד בהתקשרות עם הבורא. זה נקרא שהרצון, שהוא מלכות, מתקשר לבינה, מידת ההשפעה, וככל ששניהם עובדים יחד אז אנחנו יכולים לגלות ברצון שלנו את כוח ההשפעה, כוח הבורא שלא ניתן לנו ולא ניתן בעולם שלנו להרגיש את זה אלא זה חלק אלוקה ממעל.

לכן כל העבודה שלנו היא להגיע לכזה חיבור שאנחנו נוכל להביא את השפעת כוח הבינה אלינו, כוח הכתר עלינו, וכך אנחנו נבין על מה מדובר. באמונה למעלה מהדעת. הכול תלוי כמה אנחנו משתדלים להתחבר בינינו לחיבור עגול.

שאלה: אנחנו מדברים על חשיבות השגת הבורא לכל אדם בעולם אבל אני רואה שרק מעט אנשים יכולים לשמור על המסגרת שלנו. ואני קורא במאמרים שלנו שנדרש כוח גדול כדי להחזיק מעמד בעבודת הבורא. אז איך העבודה הרוחנית הזאת יכולה להתאים לכולם בעולם?

בעתיד אני לא יודע איך זה צריך להיות. אני רואה שיש הרבה שינוים בעולם שהם קורים מעלינו ונופלים עלינו ומחייבים אותנו להתנהג אחרת מיום ליום. לכן אני לא אחראי על הצורה הזאת שהעולם מקבל. אבל בטוח שאם צריך יהיה לקבל צורה אחרת, התנהגות אחרת, התקשרות אחרת בין בני האדם אז זה יקרה. זו לא בעיה. אנחנו רואים את זה אפילו היום כמה האנושות כל הזמן משנה את עצמה על ידי כל מיני פקודות הטבע, פקודות מלמעלה וכך היא משתנה.

לכן אין כאן שאלה איך האנושות תעשה את זה. לסובב את האנושות זה קל מאוד, אנחנו כולנו נמצאים ברצון לקבל ולכן קצת שינוי על הרצון לקבל, קצת השפעה שונה על הרצון לקבל כולם מסתובבים לכיוון כדי לקבל קצת יותר, להרגיש קצת יותר נוח. אנחנו מאוד חלשים ורגישים, אז אל תדאגו יש לטבע העליון מספיק אמצעים כדי לסובב אותנו לכל דבר.

שאלה: בעל הסולם אומר שצריך להעדיף את בחינת ישראל על פני אומות העולם, ואתה מסביר שצריך קודם כל לבנות את בחינת ישראל, האם אחרי שאני בונה אותה בתוכי אני צריך להעדיף אותה?

ודאי שקודם כל בונים גלגלתא ועיניים ואחרי זה מצרפים להם את האח"פ בדרגות שורש, א', ב', ג', ד' וכן הלאה.

תלמיד: אז מה יש פה להעדיף, אני פשוט בונה זאת והולך עם זה?

כשתתחיל לעבוד עם זה אז תראה מה זה להעדיף.

שאלה: אמרת שבעשירייה אנחנו צריכים להיות בצורה של עיגול. איך העיגול מאפשר חיבור של פנימיות וחיצוניות? איך אפשר להתחבר עם חלק שהוא דבוק בחיצוניות?

בעיגול מדובר על המבנה שלנו שאנחנו משתוקקים לשמור עליו, וכך אנחנו רוצים להיות מחוברים, שכולנו שווים.

תלמיד: איך יש שוויון כלפי מה שדבוק בחיצוניות?

מדובר על העיגול שבתוך העשירייה, איפה שמעת על עוד עיגולים?

תלמיד: בתוך העשירייה יש חלקים של פנימיות וחלקים של חיצוניות?

כך זה בכל הרצונות שלנו ששייכים להתקדמות לבורא ולתחזוקה גשמית.

תלמיד: מה זה אומר להיות בעיגול כלפי החיצוניות, מהו היחס הזה?

כלפי החיצוניות אין לנו שום עיגולים, יש לנו עיגול רק בחיבור בינינו ועם הבורא.

תלמיד: מה עושים עם החיצוניות, להרחיק, להתעלם, מה בדיוק?

לא, אתה צריך לקיים אותה כדי להתקיים. כל אחד עובד בעבודה שלו ומחזיק את המשפחה שלו, זה שייך לעולם הזה, ותבנה בו איזה צורות שאתה רוצה. אבל העיקר הוא לבנות את היחסים בינינו בצורת עיגול כדי להיות ככל האפשר בהשוואת הצורה לבורא.

שאלה: לפני כמה ימים התייחסת למצב שבין רוסיה לאוקראינה ואמרת שאם רוחות המלחמה שם יירגעו, אז זה יהיה תיקון גדול. האם בעבודה שלנו אנחנו צריכים להתייחס למצבים המשמעותיים האלה שנקראים "חיצוניות", ואם כן איך?

אנחנו צריכים להבין שבמאמץ שלנו לחיבור טוב, לצורה השלמה, אנחנו יכולים גם להשפיע על מצב השלום בין כל אומות העולם ולהביא אותן לחיבור השלם ובסופו של דבר לגמר התיקון, לא יותר מזה. זאת הנטייה שצריכה להיות וגם המחשבה הזאת צריכה להתקיים. לא חשוב לי מי נמצא שם, אני לא הולך לשפוט אף אחד אלא אני רוצה השלמה הדדית בין כולם.

שאלה: מה הדבר שהכי יכול לעזור לנו לפתח רגש נכון?

איש את רעהו יעזורו.

שאלה: איך בונים את פירמידת הרצונות הזו בקבוצה?

אנחנו צריכים קודם כל לדאוג לכך שכולנו נהיה מחוברים במעגל, בעיגול אחד. אחר כך נתחיל לברר אילו רצונות יותר קרובים לאיחוד, לבורא, ואילו רצונות נמצאים בדרגות יותר נמוכות, בלעזור, בלהשלים ובלדחוף.

שאלה: הכול בתוכנו, רצונות ועולמות. איפה זה בפנים? עד כמה ואיך אפשר לדמיין זאת?

הכול בתוך הרצונות שלנו, לא צריכים לדמיין אלא צריכים לתאר שהמצבים האלה קיימים בינינו. לכן נעבוד כך שהם כביכול קיימים בפועל, ונתייחס זה לזה בפועל בצורה כזאת שאנחנו קשורים בעיגול אחד.

שאלה: האם יש דרך למדוד את המאמץ שלנו לחיבור ולדעת כמה אנחנו צריכים כדי להגיע לנקודת החיבור בינינו?

אנחנו לא יכולים למדוד כי אנחנו לא יודעים איפה הקצה האחד ואיפה הקצה האחר, בין מה למה נמדוד? צריכים לעבוד בינינו בקשר צמוד ככל האפשר.

שאלה: נראה שבעל הסולם מתאר כאן מאזניים בין בני ישראל, כלומר פנימיות, לבין אומות העולם, כלומר חיצוניות? מהי נקודת המאזניים הזאת, איך אפשר לאפיין אותה?

כשנגיע לג' קווים אז נראה מהי נקודת המאזניים. אני לא חושב שזה עכשיו בשבילנו כי אין לנו חיבור בכלל. אתם מחפשים נקודת איזון ואיך אפשר לסובב הכול סביבה, זה ממש לא לדרגה שלנו.

שאלה: אם כל אדם אחראי על הסבל של האחרים, האם זה אומר שכל אדם יכול להביא את המערכת כולה לגמר התיקון בלי לגרוע מהעבודה של האחרים?

כל אחד חייב למשוך את כל הקבוצה באהבה לאיזון השלם של גמר התיקון וכך כולם יגיעו לתיקון.

שאלה: איך אני יכולה לראות את כל החברות בעשירייה שוות אם יש כאלו שמסורות יותר וכאלו שבקושי משתתפות?

זה כך נראה לי כי "כל הפוסל במומו פוסל". אני צריכה לקבל את כל החברות כשלמות, ואם נראה לי שלא, אז הבעיה בי.

שאלה: מה היחס הנכון לחדשות בעולם שמדאיגות אותנו?

אנחנו צריכים לתקן את עצמנו ולקוות שמזה תהיה גם השפעה טובה וגדולה על כל העולם והאנושות.

שאלה: אתה מדבר הרבה על התפילה שהיא מועילה יותר מכל דבר. האם זה זמן נכון יותר להשקיע בתפילה מאשר בהפצה חיצונית?

אני לא חושב שזה בא על חשבון זה, כי תמיד צריכה להיות תפילה בלב שלנו לשינוי, לתיקון לטובת העולם. וההשפעה החיצונית, כלומר ההפצה, זו עבודה פיסית, לכן זה לא שייך לזה.

שאלה: כתוב "ודע שבכל דבר יש פנימיות וחיצוניות". האם מטרת ההפצה היא לגייס את החלק שנחשב לחיצוניות ולצרפו לחלק שנקרא הפנימיות?

כן, זו פעולת ההפצה, לעורר את האח"פ שיצטרפו לגלגלתא ועיניים.

שאלה: לעשירייה שלי קשה להתפלל על האנושות, זה מרגיש להן רחוק מאוד. לפעמים אחרי השיעורים איתך זה כן מתאפשר, אבל יש חברות שמרגישות שזה מתנגש עם בקשה פנימית של העשירייה. מה עצתך?

צריכים לתת דוגמה לכולם.

(סוף השיעור)