שיעור בוקר 30.05.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

להשפיע נחת רוח לבורא - קטעים נבחרים מהמקורות

אנחנו צריכים להשתדל לעקוב אחרי מה שקורה לנו, איך אנחנו עוברים ממצבים למצבים, ובהם, בכולם, מסדרים אותם כך שנוכל לעשות נחת רוח לבורא. לכן חשוב לי לא לקום אולי כשאני מלא כוחות, מלא כבר מהשינה, שאני קופץ מהמיטה ומתחיל את ההתעוררות שלי מהבוקר כבר מבפנים, מאתמול אולי, לא. יכול להיות שחשוב לי לקום כמו בהמה, שאני לא מבין כלום ולא יודע כלום, לא רוצה שום דבר, אין לי שום יחס לבורא, שום רגש לבורא, ולעשות לו נחת רוח אני בכלל לא חושב ולא מבין את זה. אלא ההיפך, אני מתחיל מאפס לבנות יחסים אליו. ויכול להיות שאפילו לא מאפס אלא מזה שאני לגמרי לא רוצה, מזלזל. כך בצורה טבעית מתעורר בי רשימו מהשבירה, כי זה רשימו שבור. אם זה רשימו שבור אמיתי, חזק, אז הוא מעורר בי לגמרי דחיה מכל היחס לבורא ולחיבור ולחשוב על רוחניות, אלא לגמרי אין לי בזה שום דבר.

כך אני רואה שאני נמצא במצב כזה כהזדמנות לקום לדרגה חדשה, למצב חדש, ולראות בזה הזדמנות חדשה להתעלות רוחנית, ליחס חדש, נכון לבורא. לעשות לו באמת נחת רוח מזה שאני לא רוצה שום דבר, כלום, ובכלל זה כל כך זר ומוזר, ובשביל מה בכלל באה לי מחשבה כזאת לעשות לו, שאני שייך לו, איזה מצב רוח, אבל אני צריך לראות בזה הזדמנות. ואני צריך לשמוח מזה שאני מתחיל מאפס, אפילו מדחייה לעשות משהו לבורא, כי זה הרשימו האמיתי מהשבירה. הייתי פעם דבוק בו, מתוך זה שכך הבורא ברא את הבריאה, ואחר כך הוא בעצמו שבר את הבריאה, הרחיק אותנו ממנו, ואז כשאני מגלה את הריחוק הזה, אני סוף סוף מקבל רשימו אמיתי שאותו אני צריך לתקן. אני צריך להחזיר אותו למצב כמו שהבורא ברא מלכתחילה, לפני השבירה, לפני ששבר.

כך אני בעצם מעמיד את כל הרצונות השבורים, המחשבות, הכוונות השבורות, כלפי הבורא, כי אין לי עוד כלפי מי רק כלפי הבורא, ואני מתחיל לתקן אותם כדי להשפיע לו. זאת אומרת הזלזול לבורא צריך להתגלות בי יותר ויותר ככול שאני עולה במדרגות הרוחניות כתוצאה מהשבירה, ובהתאם לזה אני גם משתדל כל פעם יותר ויותר לתקן אותם, להקים אותם לתיקון, להפוך את הזלזול לנטייה לחיבור עד אהבה. כך זו העבודה שלנו. ובזה כל מדרגה ומדרגה רוחנית בעצם כוללת את שני החלקים האלו, עביות, צמצום, מסך, אור חוזר, השפעה, ועמידה על המצב המתוקן. שבתוך המצב המתוקן יש את כל המצב ההפוך מהתיקון, שנאה בפנים, דחייה, עצלות, חוסר אונים, כל מיני דברים. ולמעלה מזה אנחנו לאט לאט מלבישים את הצורה האגואיסטית הזאת בכוונה על מנת להשפיע לפי גדלות הבורא, כמה שאנחנו יכולים להעריך אותו, ובמידה הזאת נרצה לעשות לו משהו נעים. בזה כל העבודה הרוחנית שלנו שהיא כולה מתבטאת בצמצום, קטנות, גדלות, על כל הרשימות השבורות.

מה שאנחנו לומדים בפעולות רוחניות בכל העולמות, בעלייה שלנו מכאן דרך כל העולמות לעולם אינסוף, כל זה בסך הכול כדי לקבל כל פעם רשימות יותר שבורות, ובכל עולם יותר גבוה אנחנו נקבל רשימות יותר שבורות, יותר דחיה, יותר שנאה, יותר עצלות לעל מנת להשפיע בכלל, וכך נתגבר על זה ונתעלה, עד שמגיעים לעל כל פשעים תכסה אהבה.

בפועל מה שאנחנו צריכים לעשות, שלעשות נחת רוח לבורא אנחנו יכולים אך ורק בתנאי ובמידה שאנחנו מתחברים בינינו. מידת החיבור בינינו היא בעצם גורמת נחת רוח לבורא. כי בזה אנחנו מחזירים את חלקי הכלים, את השברים של הכלים שלנו מנשמת אדם הראשון למצב השלם, שאז מתגלה שם האור העליון שהוא אחד יחיד ומיוחד. ואנחנו צריכים גם את הכלים האגואיסטיים שלנו לאחד תחת כוונה אחת לעשות נחת רוח לבורא, זה נקרא "על מנת להשפיע", וכך אנחנו מתקנים את עצמנו. זאת אומרת לעשות נחת רוח לבורא בפועל אפשר רק על ידי החיבור בינינו, כי בזה אנחנו משחזרים את הנשמה השבורה של אדם, הנשמה הכללית שלנו.

לכן ישנה כוונה עיקרית לעשות נחת רוח לבורא, שזה כמו שהוא בכוונה לעשות נחת רוח לנבראים ברא אותנו, והפעולה, שהוא הכין לנו את הכול כדי שנוכל להראות את נחת הרוח שלנו שאנחנו רוצים לגרום לו, ומצדינו זה מתבטא בפעולת החיבור. חיבור, זה בעצם כל מה שאנחנו צריכים לעשות.

שאלה: המצב שאותו תיארת, שכשאתה מתחיל את השיעור אתה נמצא בערפל, איך לצמצם את הזמן הזה ולעבור להשפעה לבורא?

אנחנו לא כל כך יכולים לקבוע מה יקרה לנו מחר, איך אנחנו נקום, אנחנו מבינים את זה גם לפי הניסיון שלנו. ראיתי את זה גם על הרב"ש איך הוא היה קם בבוקר, מאוד קשה, היה קם כאילו הוא לא רואה ולא שומע ולא כלום, ככה כמו איזה צל, רוח, בצורה כזאת היה קם. עד שהיה מתאושש, מתעורר, אם היה אפשר היה מטייל קצת עד שחזר במחשבות, זה לא היה פשוט. זה כמו שלמדנו אצל הבעל שם טוב, שהיה מאבד את ההרגשה הרוחנית ואז השמש שלו היה קורא לו אותיות א', ב', איזה מילים, וכך מחזיר אותו לחיים.

כך גם מקובל שמאבד את המדרגה הגבוהה שלו מאתמול, הוא יקום למחרת בצורה עוד יותר גרועה ממה שהיה לו כשקם אתמול, כל פעם יותר חושך בתחילת המדרגה. ואז הוא עובד עליה, משיג חיבור, משיג כוונה על מנת להשפיע, מבצע את זה בקטנות המדרגה, גלגלתא ועיניים, ובגדלות המדרגה גם אח"פ, ממש מפעיל בזה את הרצונות שלו, מהרצונות הקטנים ועד הרצונות הגדולים, וכך הוא בעצם מתקן את נשמת אדם הראשון. עד שהוא רואה אותה הנשמה, שהיא כולה קמה, וכולה קיימת. ולא חשוב שהעולם בינתיים לא מתוקן, זה לא מפריע לו, הוא יכול להביא את העולם לתיקון השלם.

זה לא כמו בעולם שלנו שאם אנחנו לא מתוקנים, אז כל אחד מרגיש את עצמו מתוקן וכן הלאה. ברוחניות, אני יכול לראות את כל הדברים האלה עד גמר התיקון שהם קיימים ומתוקנים. וכל אחד ואחד לפי המדרגה שלו, לכן זה לא כל כך חשוב, אבל אנחנו צריכים להבין שאנחנו רוצים לעשות נחת לבורא, שזו השתוות הצורה שלנו עימו, כי ברא את כל הבריאה בכוונה ליהנות לנבראים, ואז יוצא שרק בצורה כזאת, כשכל אחד מאיתנו מחבר את כל הבריאה, דוחף את כל הבריאה לחיבור ולתיקון עם הבורא. כך אנחנו עושים.

תלמיד: מה זה אומר שאנחנו בהתחלה עובדים בקטנות, ואחר כך בגדלות?

זה לא חשוב, את זה אנחנו עוד לא מבינים. זה עניין של המדרגה, כל מדרגה רוחנית מתגלה ככוללת שני חלקים קטנות וגדלות, זה חצי וחצי. זה מתוך זה שאנחנו עושים פעולת השפעה לבורא, נחת רוח לבורא, על פני הרצון האגואיסטי שלנו. כשאנחנו מתקנים אותו, אנחנו מתקנים אותו קודם כל כשהוא מתעלה, הרצון הזה מעל האגו שלו, זה נקרא להגיע לקטנות, שעושה מעצמו צורה כזאת ניטראלית, דרגת הבינה, להשפיע על מנת להשפיע, אור החסדים. ואחר כך הוא עובד בלקבל בעל מנת להשפיע, שזה כבר לעבוד עם אור החכמה. כי באמת אין הבדל באור, ההבדל הוא בכלי, עד כמה שהכלי יכול לגלות את מידת ההשפעה.

שאלה: המצב הזה שתיארת שקמים בבוקר, מרגישים ריחוק גדול, הכבדה גדולה. איך אני יודע שהמצב הזה נובע באמת מהתקדמות, ולא נובע מחוסר הכנה, מתוך איזה זלזול שבגללו התרחקתי?

זה לא צריך להיות כל כך חשוב לי. ודאי שאני צריך להכין את עצמי למצב כזה, שמחר אקום עם התעוררות גדולה לעשות נחת רוח לבורא, שיהיה לי יום חדש. אבל מה שלא יהיה, אם אני קם, אז במה שאני קם, אני מקבל את זה בכל זאת בשמחה מפני שכל מצב ומצב מגיע ממצב הכרחי שמתגלגל עליי מפני שכך אני צריך לעבוד. לכן יש כאן כמה צורות יחסים שלנו לבורא וכל דבר הוא נכון, כל דבר. אנחנו לא יכולים לעשות עכשיו את הבירורים האלה, אין לנו עוד ניסיון, אבל נגיע לזה ונברר.

העיקר, מה שאני בכל זאת רוצה להגיד, שצריכים לקום בכל פעם, וזה לאו דווקא צריך להיות בבוקר, יכול להיות באמצע יום, לא חשוב, אחרי כל דבר ודבר שיש הפסק כלשהו, אנחנו צריכים להשתדל להשתמש בו, בהפסק הזה, כך שאני מתחיל מאפס או מזה שאני נמצא בדחייה מהעבודה הרוחנית, וזה גילוי הרצון שעכשיו מתעורר בי. ודווקא כשיש לי דחייה אני צריך להיות שמח יותר, כי יש לי עכשיו הזדמנות להגיע מתוך הדחייה הזאת לקרבה, להשפעה. וכך מתקדמים.

קריין: אנחנו קוראים את קטע מספר 11 מתוך המסמך "להשפיע נחת רוח לבורא", מתוך "שמעתי" א' של בעל הסולם.

"הגם שהרצון לקבל הוא דבר הכרחי, מסיבת "כי זהו כל האדם", כי מה שיש באדם חוץ מהרצון לקבל אינו שייך להנברא, אלא אנו מיחסים להבורא. אבל הרצון לקבל הנאה צריך להיות מתוקן בעמ"נ להשפיע. כלומר, שהתענוג והשמחה שהרצון לקבל לוקח, צריך להיות על הכוונה משום שיש נחת רוח למעלה מזה שיש להנבראים תענוגים. כי זה היתה מטרת הבריאה להטיב לנבראיו. וזה נקרא "שמחת השכינה למעלה". ומשום זה מחויב האדם לחשוב עצות, איך הוא יכול לעשות נחת רוח למעלה. ובטח שעל ידי זה שיהיה לו תענוג, יהיה נחת רוח למעלה. לכן הוא משתוקק להיות תמיד בהיכל המלך, ויהיה לו היכולת להשתעשע בגנזי המלך. ומזה בודאי יהיה נחת רוח למעלה. נמצא, שכל ההשתוקקות צריך להיות רק לשם שמים."

(בעל הסולם. "שמעתי". א'. "אין עוד מלבדו")

העיקר זה לכוון את עצמי כולי לבורא, ואחר כך לבדוק באיזה כלים אני יכול לעשות ובאיזה כלים, היינו רצונות, אני לא יכול לעשות זאת. מה אני צריך כדי שיהיו לי באמת עוד ועוד רצונות וכוונות הנכנסים לאותו הכיוון, להשפיע נחת רוח. וכך אנחנו מתקדמים.

שאלה: הוא כותב, שהכול יהיה לשם שמים, כלומר שזאת הסיבה שעובדים.

להשפיע זה לא יכול להיות שלא לשם שמיים, אלא למי, אליך? יש רק שתי אפשרויות. אין יותר במציאות, רק אתה והבורא.

תלמיד: אז מה זו הבקשה שהוא יעזור לנו בזה, למה צריך לבקש ממנו עזרה?

כי אולי אתה רוצה במשהו לעשות, אבל לבצע את זה בלי עזרת ה', אתה לא יכול. איך? יש לך כוח השפעה? יש לך כוח חיבור? איזה כוחות טובים יש לך חוץ מהאגו שלך שרוצה רק לשלוט ולהיות סגור בתוך עצמו?

תלמיד: אבל אנחנו אומרים שהעיקר זו העבודה שאנחנו צריכים לעשות.

אז העבודה היא בזה שמבקשים. עבודה היא בזה שאתה מעלה את הבורא לדרגת ההשפעה, לדרגה גבוהה. שאתה מתחיל לכבד אותו, להעריך אותו, שהוא נעשה בעיניך גדול, שכל המציאות היא כולה הוא, ואתה מבקש ממנו כוחות שיעזור, שיעשה, שייתן לך שכל איך לבצע. ואז על ידי זה שתקבל את זה ממנו, תוכל להשפיע. איזה כוחות משלך יש לך שאתה רוצה לגייס אותם ולהשפיע לו?

תלמיד: זה שאין לי כוחות וצריך ממנו את הכוחות זה ברור, אבל מה העניין שאם רוצים שזה יהיה רק לשם שמיים, כלומר שאין בזה קבלה לעצמנו, צריך לבקש ממנו את העזרה לזה? פשוט לעשות וזהו.

איך לעשות? תגיד לי מה תעשה כמו שאתה אומר לשם שמיים, או לעשות נחת רוח לבורא, שזה אותו דבר, בלי שתקבל כוח השפעה מלמעלה?

תלמיד: הנטייה שלנו לחיבור, שאנחנו רוצים לעשות בעשירייה, זה לא נקרא לשם שמיים, זה לא לעשות לו נחת רוח?

את זה הוא נותן לך בינתיים, בהתחלה. כן.

תלמיד: וכשהוא לוקח את זה אנחנו עדיין צריכים לעבוד באותה צורה, כאילו יש לנו את הכוח הזה. נכון?

ואיך אתה עושה?

תלמיד: לא יודע אם אני יכול לעשות, אבל אפילו אם כאילו עושים את זה, זה כבר אמור לעשות לו נחת רוח.

נגיד. אבל איפה ההתקדמות?

תלמיד: מה זאת ההתקדמות, מה ההתקדמות בתכלס?

בתכלס ההתקדמות, איך אתה משפיע לו נחת רוח מכל מצב ומצב שאתה נמצא. כי בכל רגע ורגע יכולים. אם אתה מסוגל לעבוד איתן, אז מתגלות בך רשימות שבורות יותר ויותר גדולות, ואתה צריך על פניהן להתחבר עם האחרים, ומתוך החיבור, להשפיע נחת רוח לבורא. אתה לא יכול להשפיע לבורא שום דבר, אלא רק את התוצאה מהחיבור בינינו.

תלמיד: אז אנחנו בעצם מבקשים עזרה שיהיה חיבור בינינו, ומתוך זה?

משפיעים נחת רוח לו, שהוא יכול להשפיע לחיבור בינינו את ההשפעה שלו. אנחנו מכינים לו את הכלי, אנחנו מרכיבים את הכלי מחלקים שבורים.

תלמיד: אז עכשיו לא ברור מה זה אחרי שאנחנו עושים מאמץ לחיבור בינינו, יש עוד שלב שלי הוא לא ברור, מה זה שאנחנו משפיעים לו נחת רוח?

אנחנו מלכתחילה עושים גם חיבור בינינו כדי להשפיע לו נחת רוח.

תלמיד: כן, אבל זה רק ליצור את הכלי.

בשביל מה ליצור את הכלי?

תלמיד: כדי להגיע לאיזו פנייה או בקשה אליו. אני לא מצליח להבין מעבר לזה.

בסדר. אז פונים אליו. למה? שרוצים להגיש לו את המקום, קרי חיסרון שהוא ישפיע, כי בזה בעצם התענוג שלו ואנחנו צריכים לעשות כך שהתיקונים שלנו הם יהיו על מנת להשפיע לו ולא שיהיה לנו חיבור בשבילנו או קבלת מדרגה חדשה בשבילנו.

שאלה: מה זה אומר, לפי הציטוט, להשתדל להשתוקק תמיד להיות בהיכל המלך?

איפה קראנו?

קריין: קראנו בתוך קטע מספר 11.

קריין: כן, זה לקראת הסוף. "לכן הוא משתוקק להיות תמיד בהיכל המלך, ויהיה לו היכולת להשתעשע בגנזי המלך."

כן. שלא יוצא מחיבור עם הבורא, וכל מה שיש לו הוא מקבל מהבורא, וכל מה שעושה לו צריך לכוון את עצמו לבורא. זה נקרא להיות במקום הבורא.

תלמיד: כלומר כל הזמן לעלות חשיבות, חשיבות הבורא בעשירייה.

וודאי שאנחנו כל הזמן צריכים לעבוד על חשיבות הבורא, זה וודאי.

קריין: קטע מספר 12.

זה יתברר, אלה דברים שלא יכולים לברוח מאתנו כי זה כל העבודה.

קריין: 12.

"מי שרוצה ללכת בבחינת השפעה, הוא צריך להיות תמיד בשמחה, היינו בכל הצורות הבאות עליו, הוא צריך להיות בשמחה, מטעם שאין לו שום כוונה לקבלה עצמית.

לכן הוא אומר, ממה נפשך, אם הוא באמת עובד בעל מנת להשפיע, בטח שהוא צריך להיות בשמחה, בזה שהוא זכה להיות משפיע נחת רוח ליוצרו. ואם הוא מרגיש, שעדיין אין עבודתו להשפיע, הוא גם כן צריך להיות בשמחה, משום מצד עצמו האדם אומר, שהוא לא רוצה שום דבר לעצמו, הוא שמח בזה, שאין הרצון לקבל יכול להנות מעבודה זו. מזה הוא צריך לקבל שמחה."

(בעל הסולם. "שמעתי". מ"ב. "מהו, שראשי תיבות אלול "אני לדודי ודודי לי" מרמזת בעבודה").

שאלה: מהו המצב הטוב ביותר לתת נחת רוח לבורא? שהרצון לקבל שלי מרגיש תענוג או לא?

נחת רוח לבורא אנחנו יכולים לעשות מתוך העביות שלנו. עד כמה שיש לו לאדם רצון אגואיסטי והוא יכול להפוך את הרצון האגואיסטי הזה לעל מנת להשפיע, אז בהתאם לזה הוא יכול להשפיע לבורא. זאת אומרת עד כמה שהוא גרוע יותר בתחילת הפעולה ומתקן את עצמו, את הכוונה שלו להשפיע נחת רוח לבורא מתוך האגו שמתגלה הגדול והופך את עצמו לעל מנת להשפיע, אז ההבדל בין תחילת העבודה וסוף העבודה, בין הרצון לקבל הגדול שמתגלה בהתחלה לבין הרצון להשפיע שהפך את הרצון לקבל לעל מנת להשפיע על ידי הכוונה בסוף הפעולה, את הפער בין שניהם אפשר למדוד את ההבדל הזה, את הדלתא הזאת, כעשיית נחת רוח לבורא.

שאלה: האם זה שאני גורם תענוג לעשירייה שלי זה אותו דבר כמו להביא נחת רוח לבורא?

זה לא אותו דבר זה חייב להיות כיסוד, כתנאי, שאם אני גורם חיבור לעשירייה שלי אז מתוך זה אני גורם נחת רוח לבורא. שההבדל בין זה לזה זה ההבדל בכוונה בדרגה יותר גבוהה ויכול להיות אנחנו עוד נלמד, בחיבור יותר גדול, שאז מתחברים לא רק בינינו אלא עם הבורא, עם הכולל.

שאלה: מהמאמר נראה כאילו אני יכול לנהל את הרצון לקבל שלי ביחס לתכונת ההשפעה, אבל למעשה הרצון לקבל שלי הוא לחלוטין ללא שליטה אלא אם כן אני בתוך העשירייה או הבורא בעצמו, אני בעצמי לא יכול להגיע למצב של השפעה, אז האם כאן הבורא צריך לעשות את העבודה? איך אנחנו צריכים להתייחס לכל המצבים האלה שנעים בתזזיתיות ממקום למקום?

אנחנו רוצים לראות את עצמנו כמקשרים רצון לקבל שהבורא מעורר בנו שזו העבודה שלו. הוא מעורר את הרצון לקבל שלו שהחדיר בנו. ושמבקשים ממנו תיקונים על הרצון לקבל וכך הוא מתקן אותו בעל מנת להשפיע. ואנחנו לא רואים כאן שום דבר מצדנו רק כמה שאנחנו מגדילים את הרצון להשפיע הבורא בעינינו, שמשייכים לו גם התחלת התנאים, התחלת העבודה, גם אמצע וגם סוף הכול משייכים לו. וכל התהליך הזה שאנחנו עוברים גם כן מגלים שזה שייך לו ש"אין עוד מלבדו" ממש בכל הפעולות האלו ובכל הבריאה הזאת ואנחנו רק כביכול נמצאים עדי ראייה מה שהבורא עשה עלינו. זאת בעצם העבודה שלנו לגלות ש"אין עוד מלבדו" בכל מצב, בכל פעולה, בכל תכונה, וכן הלאה.

שאלה: הציטוט הזה שקראנו הוא מכוון לכך שהאדם ימצא את עצמו תמיד בשמחה מכל מצב, רוצה ללכת בדרך השפעה או לא רוצה ללכת בדרך השפעה עליו להיות בשמחה, מה זאת אותה שמחה שהאדם ללא תלות במצבו הפנימי הוא חייב להחזיק?

זאת שמחה מזה שאדם דבוק בבורא ואז לא חשוב באיזה מצב הוא נמצא אישית, בכלל אין לו אז צורה אישית אינדיבידואלית פרסונאלית שלו, אלא הוא אז מרגיש את עצמו שפשוט קיים כדבוק לכוח עליון. אני לא יודע אין לי כאן כל כך מילים אולי.

שאלה: תוכל בבקשה להבהיר מתוך הקטע שכל עוד העבודה היא לא בעל מנת להשפיע, ועניין נוסף שהוא לא רוצה שהאגו שלו לא יכול לקבל שום דבר לעצמו מהעבודה הזאת, העניין הזה לא מובן.

הוא בודק ושוקל את העבודה לא לזה שיודע לעשות או לא יכול לעשות נחת רוח לבורא, אלא עד כמה שעושה מאמץ. זה כמו תינוק מה הוא יכול לעשות? אבל בכל זאת זה שהוא משתדל לעשות משהו כבר עושה בזה נחת רוח גדול להורים שלו. ולכן כך אנחנו גדלים, תסתכלו על התינוקות כך הבורא גם מגדל אותנו.

שאלה: הרצון לקבל שלי לא ישמח אבל אני אשמח מזה, איך זה יכול להיות?

הרצון לקבל הוא מה שהבורא ברא כדי שהנברא יהיה קיים בתוך הרצון לקבל. הרצון לקבל זה הנברא, אבל הנברא הזה צריך לקבל צורה של הבורא כדי להיות שלם, נצחי, כמו הבורא. ולכן מצד אחד הרצון לקבל שבנו, גדל יותר ויותר ממצב למצב. מצד שני עליו אנחנו עושים תיקונים יותר ויותר גדולים ממצב למצב, עד שכל הרצון לקבל שהבורא ברא בנו יתגלה, ואנחנו נעשה עליו את כל התיקונים בעל מנת להשפיע. זה כל התהליך שאנחנו עוברים.

לכן הנברא חייב להיות כלול משניים. מהרצון לקבל, שזה הטבע שהבורא ברא, והרצון להשפיע שזו הכוונה עד כמה הוא משתמש באותו הרצון לקבל אבל לא לעצמו אלא על מנת להשפיע לזולת. וכדי שאנחנו נממש את זה אז הבורא שבר את המצב השלם, ואנחנו יכולים אז להשתמש בכל החלקים האלה כדי להרכיב אותם יחד למצב השלם. זו העבודה שלנו. הכול נתון בתוך החיים שלנו, אנחנו רק צריכים להשתדל לגלות את האור העליון ואז בהתאם לזה אנחנו נראה איפה אנחנו נמצאים ומה אנחנו צריכים לעשות.

שאלה: אני אתן דוגמה. יש לנו שמש וסביב השמש יש כוכבים, יש לנו את מרכז העשירייה וסביבו יש את המצב שלי שאני מסתובב סביב המרכז הזה. בתוך כל הנסיבות שאני מקבל, איפה הבחירה שלי איך להתקדם לכיוון מרכז העשירייה ולא סתם להסתובב?

אתה חייב לעשות מה שכתוב במאמרי רב"ש ולא לבנות לעצמך כל מיני פילוסופיות שנדמה לך. תקרא את המאמרים שלו ובדיוק תנסה לבצע אותם. אני לא רוצה לדבר לפי התמונה שאתה מצייר. אתה תראה איך הם מציירים את התמונה ותלך לפי התמונה ההיא.

שאלה: שמעתי שנחת רוח לבורא אנחנו משפיעים מתוך העביות. יש כאן מצב התחלתי, מצב סופי. מצב התחלתי זה השבירה. את המצב הסופי עלי לתאר לעצמי?

כן.

שאלה: כתוב פה, "ואם הוא מרגיש, שעדיין אין עבודתו להשפיע, הוא גם כן צריך להיות בשמחה, משום מצד עצמו האדם אומר, שהוא לא רוצה שום דבר לעצמו". איך אפשר להגיד שהוא לא רוצה שום דבר לעצמו אם הוא מרגיש שעדיין אין עבודתו להשפיע?

אבל הוא לא רוצה לקחת את זה בחשבון. הוא לא רוצה להתייחס לזה שיש לו עוד כלים שרוצים על מנת לקבל, והם עדיין ללא תיקון. הוא לא רוצה להיות שייך לכלים האלה.

קריין: קטע 13.

"אי אפשר לזכות לבחינת גילוי, מטרם שהאדם מקבל את בחינת אחוריים, שהיא בחינת הסתרת פנים, ולומר שאצלו זהו חשוב כמו גילוי פנים, היינו שיהיה בבחינת השמחה, כאילו הוא כבר זכה לבחינת גילוי פנים. 

אבל זה אי אפשר להחזיק מעמד, ושיהיה אצלו ההסתרה כמו גילוי, רק בזמן שהאדם עובד בבחינת השפעה. אז האדם יכול לומר "מה חשוב לי, מה שאני מרגיש בזמן העבודה, כי עיקר הוא אצלי, שאני רוצה להשפיע להבורא, ואם הבורא מבין, שיהיה לו יותר נחת רוח אם יעבוד בבחינת אחוריים, אני מסכים"." 

(בעל הסולם. "שמעתי". מ"ב. "מהו, שראשי תיבות אלול "אני לדודי ודודי לי" מרמזת בעבודה")

זאת אומרת דווקא ההפך. כשיש התנגשות, התנגדות, הפרעות, כל מיני חיכוכים, אז האדם העובד בצורה רוחנית נכונה, הוא שמח מזה. כי מה שמתגלה, מתגלה כמו שבעל הסולם אומר "שמח אני ברשעים שמתגלים", כי בטוח שהם נמצאים, כי הייתה שבירת הכלי. וכל השבירות נמצאות שם, החלקים השבורים. ולכן השברים האלה אני צריך לתקן אותם ולאחד אותם יחד.

ולכן כמה שהם יותר מתגלים סימן שאני מסוגל לחברם ולכן שמח. אף פעם לא נמצא בייאוש מזה שמתגלים כלים שבורים, כי בטוח שאם התגלה כלי שבור, אז כבר מראש נמצא גם הכלי המתוקן, והוא צריך רק לחפש על ידי מה ואיך הוא מגיע לכלי המתוקן.

אז עליו, מהמצב השבור לפנות לבורא ומזה להגיע לכלי המתוקן. כך לעשות את העבודה שלו. להיות המקשר בין השבירה לבין התיקון.

שאלה: אנחנו רוצים לקבל כל דבר מהבורא כתענוג בשביל להשפיע לו אחר כך?

לא. אנחנו רוצים להשפיע לבורא ושהשפעה לבורא זה יהיה לנו כתענוג.

תלמיד: איך אנחנו משפיעים לבורא?

על ידי חיבור בינינו, זה נקרא "תיקון השבירה".

תלמיד: רק החיבור בינינו עושה לו נחת רוח?

כן, לא צריכים יותר, אין שום פעולה אחרת. לא יכולה להיות פעולה אחרת כי היה כלי שבור, היה כלי, אחר כך שבור, נשבר, ואחר כך תיקון שלנו. במידה שאנחנו מחברים את הכלי, אנחנו מגישים לבורא את הכלי המתוקן ואז תהיה לו אפשרות להשפיע לכלי המתוקן את המילוי.

שאלה: איך אנחנו מבינים את המעבר מהשלב שאנחנו משפיעים נחת רוח לעשירייה ומשם להשפיע נחת רוח לבורא?

זה צריך להיות אצלנו כפעולה וכוונה. אנחנו לא יכולים להשפיע נחת רוח לבורא בפעולה ישירה. אנחנו רק יכולים לכלי שלנו השבור, יחסים בינינו שהם כולם שבורים על ידי האגו הפרטי של כל אחד ואחד, אנחנו צריכים להשתדל להתעלות מעל לאגו של כל אחד ואחד ולעזור בדוגמאות נכונות זה לזה, להביא את עצמנו למצב שאנחנו כולנו נרצה להיות מחוברים, ואז אנחנו מחפשים בינינו איך אנחנו יכולים לבקש מהבורא את כוח החיבור. ואז מקבלים ממנו את כוח החיבור, מרגישים את עצמנו יותר מחוברים, ובחיבור בינינו מגלים כבר מצבים חדשים, כבר מצבים רוחניים, כבר עולם אחר, עולם הבא, עולם עליון.

שאלה: מתי תתגלה לנו השתוות הצורה?

כשאתם תגיעו לזה. איך אפשר אחרת, איך זה יכול להיות? אתם צריכים להגיע למצב שההשפעה שלכם בין אחד לשני תהיה כמו ההשפעה לבורא שאתם רוצים. אתה רוצה להגיע להשפיע נחת רוח לבורא? תשפיע נחת רוח לחברים. מה זאת אומרת, שאתה תשתדל לקשור אותם יחד כך שהם כולם ירצו להתחבר וירצו לעזור זה לזה, ובזה אתה כבר עושה נחת רוח לבורא.

שאלה: הסברת יפה מאוד את מה שבעל הסולם כתב, שאנחנו עוברים את התהליכים האלה כל הזמן ומתגלה הרשע בתוכי, כשזה קורה לי אני שוכח שזאת העבודה, איך אני לא נותן לזה לקרות כדי שאמשיך את העבודה?

סימן שהקבוצה לא משפיעה עליך, סימן שאתה לא נכלל בקבוצה. זה נקרא שחסר לי אור מקיף ואני שוכח, אני לא נמצא בכלל בקשר עם התוצאה, עם התוצאה הרוחנית. ואז יוצא שכל מצב ומצב שמגיע אלי הוא זורק אותי לגמרי מכל הקשר עם הרוחניות.

מה יכול לעזור לי? כל מצב ומצב שמתגלה הוא בכל זאת זורק אותי מהרוחניות הפרטית שלי, אבל לא הכללית שלי בקבוצה. זאת אומרת, אם אני עושה פעולות שאני צריך להיות מחובר כל הזמן לעשירייה, אז אני תמיד נמצא במצב שההשפעה החיצונה מהעשירייה, גם השפעה הגשמית, גם השפעה רוחנית, היא פועלת עלי, ואז אני לא שוכח את המטרה.

שאלה: איך החברים שלי יוכלו להרגיש תענוג כשאני בעצם עושה מעשים של כפיה על עצמי ודורש מהבורא, איך הם יוכלו להרגיש את התענוג הזה שבעשיה?

הכול תלוי עד כמה אנחנו יחד. אם אנחנו רוצים להידמות לעשירייה המתוקנת, אז לבורא יש אפשרות להשפיע לנו את האור העליון, ואז האור הזה נכנס לתוך העשירייה. ואז בצורה כזאת אנחנו יכולים להרגיש מה המילוי שנמצא ברוחניות. הכול תלוי בכמה שאנחנו בכל זאת מחזיקים את עצמנו ביחד בכל דבר ודבר.

אנחנו נמצאים בסירה, והסירה הזאת נמצאת בים סוער, והכול תלוי עד כמה אנחנו מחזיקים זה בזה. אם לא מחזיקים זה את זה הסירה אפילו בים שקט היא תטבע. ואם אנחנו מחזקים זה את זה אז הבורא בכוונה עושה ים סוער כדי לגרום לנו עוד יותר ויותר נחיצות להיות מחוברים יותר, להחזיק את עצמנו יחד. ואז לפי מידת העביות, היינו מידת הגלים, מידת ההפרעות, וגם כן לפי מידת החיבור בינינו, אז משני המצבים הללו עביות וחיבור למעלה מזה, אנחנו מתחילים להקים את הכלי.

שאלה: במצב של השפעה יש עדיין הבחנות בין פנים לחוץ, ביני לבין העולם?

כן, ודאי שישנן ההבחנות האלו. מצב של השפעה הוא מצב שעוד יותר פותח לנו את כל הרגשות, גם בתוך הכלי וגם מחוצה לכלי.

שאלה: אנחנו מוצאים כוח להעביר בדיבור ולשכנע את החברים שזו זכות עצומה ושמחה בדרך ועבודה עם הבורא. אבל איך מראים להם ולעצמנו את השמחה הזו אם הרבה פעמים אנחנו עייפים, בחוסר חשק, איך מוצאים כוח לשחק שזה יעורר אותם, ישכנע אותם?

זה מפני שאנחנו עוד לא נמצאים בעל מנת להשפיע, שעוד לא נמצאים בעל מנת להשפיע אז יוצא שאנחנו לא מרגישים את החשיבות שבעבודה שלנו, אנחנו עושים את זה מטעם הכרחי. אנחנו עכשיו קוראים בספר, אנחנו נשתדל אולי לבצע את זה כמה שכל אחד וכולנו בכל עשירייה מבינים את זה, אבל עדיין זה לא ממש בפועל, זאת בעיה.

צריכים לעבור את התקופה הזאת שאנחנו משתדלים לעשות את זה גם ללא תענוגים. למה ללא תענוגים? כי היינו מקבלים אותם בעל מנת לקבל. אם עכשיו היה מתגלה תענוג מזה שאתה משפיע לבורא היית משתגע מהתענוג הזה, כי אין תענוג יותר גדול מלהשפיע נחת רוח לבורא, זה יוצא מהכלים.

ולכן אנחנו צריכים קודם כל לרכוש מסכים על כל הרגשות שלנו, רצונות שלנו, שאנחנו נוכל לסגור אותם תחת המסך, תחת הצמצום, ולהשתמש בהם בעל מנת להשפיע במידה שאנחנו באמת בעל מנת להשפיע יכולים להשתמש בהם, אחרת כבר אנחנו נופלים שוב לקליפות, זה דבר אחד.

דבר שני, אל תחשבו שאנחנו עכשיו עושים משהו שהוא לא חשוב, אנחנו מכינים את עצמנו ללימוד של תלמוד עשר הספירות. זאת אומרת, שאנחנו רוצים לבצע פעולות שתלמוד עשר הספירות מדבר אבל שיהיה לנו ברור איך אנחנו מבצעים את הפעולות האלו. זה צמצום, מסך, אור חוזר, חשבון, כמה כן כמה לא אנחנו יכולים להיות למעלה מהרצון לקבל, ועל ידי איזה כוונות, על ידי איזו עביות. זה הכול נובע מתוך מה שאנחנו עכשיו לומדים.

כמה שאנחנו נתרגל לפעולות האלו שאנחנו צריכים להתחבר בינינו, לבנות מערכת שממנה אנחנו רוצים לפעול כלפי הבורא, זה נקרא שאנחנו עושים צמצום על האגו שלנו, בלהשתמש בצורה על מנת לקבל. רוצים להתעלות למעלה ממנו ולהיות בעל מנת להשפיע נחת רוח לבורא. מתחברים בינינו ופועלים כלפי הבורא בלעשות נחת רוח לו כמה שאפשר. לפי המידה הזאת אנחנו נכנסים לפעולה רוחנית, "אני לדודי ודודי לי". ואז אנחנו מתחילים להרגיש את הבורא במידה שמתחילים להשפיע לו, זה נקרא שנגלה אותו באור חוזר, ואז מתחילה העבודה הרוחנית האמיתית.

תלמיד: כשמרגישים את החשיבות העצומה הזו בעבודה שתיארת עכשיו אבל לא מצליחים להביא אותה, להוציא אותה לעורר את החברים עם זה, למה ישנו הפער הזה?

כי העבודה הזו כולה בעל מנת להשפיע, היא מעבר לצמצום ולכן כך זה קורה.

קריין: נמשיך עם קטע 14 או שאנחנו עוברים לתע"ס?

לתע"ס עוד מוקדם, זה עוד שעה וחצי, לא יחזיקו בתע"ס, אני גם מפחד לתת תע"ס בכמויות גדולות כי אנחנו עדיין לא מבינים את הפעולות שתע"ס מדבר עליהן. עכשיו אנחנו מתחילים לדבר על זה, איך אנחנו מתחברים, איך אנחנו מתעלים למעלה מהחיבור בינינו, להשפיע על ידי החיבור נחת רוח לבורא. זאת אומרת, מכינים לו כלי שיכול להתחיל למלא אותו. מה זה מכינים את הכלי? בצמצום, מסך, אור חוזר, אנחנו מגישים בדחייה מהאגו שלנו, שאנחנו דוחים את האגו הכללי בעשירייה, ומבצעים חיבור למעלה מהאגו שלנו, את הכלי הזה אנחנו מגישים לבורא שימלא אותו, זאת אומרת, שייקח אותו בעל מנת להשפיע, אנחנו רוצים להשפיע לו בזה, שאפילו מה שנקבל בתוך הכלי הוא לא בשבילנו, זה כדי להשפיע לו.

יוצא שלכל הפעולות האלה אנחנו צריכים להתרגל שהן כולן נעשות למעלה מהאגו שלנו, למעלה מכל אחד ואחד, רק בנטייה הדדית מביננו ולבורא. אנחנו צריכים להתארגן בפעולה הזו, קשה לי לבטא את זה אפילו במילים הרגילות האגואיסטיות שלנו. לכן אני לא כל כך רץ לתע"ס, כי אני לא רוצה שיתחילו לקבל את תע"ס בצורה כמו איזה ספר לימוד של פיזיקה. זו לא פיזיקה רוחנית, זו פיזיקה של הנשמה וכל פעולה ופעולה ששם מדברים עליה היא פעולה של הרצון, שהאדם מרגיש איך הוא משתתף בזה לפחות במשהו.

לכן צריכה להיות הכנה רבה ללימוד בתע"ס. אחרת זה יוצא שטחי לגמרי, שאתה לוקח איזה כוחות, יש כזה כוח וכזה כוח ואיך הכוחות האלה נמצאים באיזה קשר ביניהם.

קריין: על מה עוד להתמקד בהמשך השיעור עד שנעבור לתע"ס? מה שתיארת זה מה שאנחנו עושים מתחילת השיעור.

כן נמשיך, אבל אנחנו צריכים יותר ויותר לתאר את עצמנו נכללים בפעולת חיבור בינינו בעשירייה ובפעולת החיבור אנחנו מעלים אותו החיבור שמשתדלים לעשות בינינו, לבורא. אתה נמצא באיזו עשירייה, אתה מרגיש חיבור בעשירייה, אתה יכול להעלות אותו לבורא? אתה מרגיש שאתה באמת מגיש אותו לבורא שימלא את החיבור וייהנה ממנו? האם בפעולות האלה יש לך כבר איזו הרגשה? תשאל את עצמך, אל תענה לנו, ואז תראה עד כמה יש לנו עוד לעבוד על זה. אבל גם העבודה שלנו וגם הלימוד שלנו, זה צריך להיות כאחד, אחרת אנחנו נלמד בצורה שטחית וזו סכנה גדולה.

לכן המקובלים מאוד מפחדים שהאנשים יתחילו ללמוד את חכמת הקבלה בצורה שאין לה רגש פנימי של האדם, ומה יקרה אז? קלקול גדול. אולי יהיו אנשים שיחשבו שהם כבר נמצאים ברוחניות, שיהיו להם הזיות כאלה. יהיו אנשים שיחשבו שהם מבינים מה הן פעולות רוחניות ויוכלו לכתוב כל מיני תוספות ל"תלמוד עשר הספירות" ועוד ספרים שאין להם בינתיים שום קשר לפנימיות על מה מדובר שם וכותבים את זה רק מתוך הפלפולים שעושים, ועוד ועוד.

זו סכנה גדולה שיעשו מחכמת הקבלה איזה שקר, פילוסופיה שלא מתבסס על הפעולות הפנימיות של הכותב ומיועד כלפי הפעולות הפנימיות של הקורא.

שאלה: מה זה אומר לדחות את האגו הכללי בעשירייה?

תנסו להתחבר ביניכם בנטייה לבורא ובנטייה הזו תתחילו לגלות איזה רצון אגואיסטי יש ביניכם שלא נותן לכם להתחבר ולא נותן לכם להיות, זה נקרא "כאיש אחד בלב אחד", ברצון אחד כלפי הבורא, שעשרה רצונות פרטיים מתחברים יחד לרצון אחד כללי. אתם לא מרגישים מה זה הרצון הכללי שלנו אבל האמת אתם צריכים להרגיש אותו יותר מהרצונות הפרטיים של כל אחד ואחד, והרצון הכללי הזה שאתם מעלים אותו לבורא הופך להיות הכלי הרוחני שבתוכו אתם מקבלים תגובה מהבורא, גילוי הבורא.

שאלה: לא הבנתי את הדיאלוג עם החבר בקשר ללמוד חכמת הקבלה, כי הרי מתחילים ללמוד את חכמת הקבלה בלי שיש רגש פנימי, אמורים ללמוד את הטקסטים על דרך סגולה, אז מה החשש?

החשש שמתחילים את הטקסטים האלה ללמוד ולהגשים, "להגשים" זה נקרא ללא להעביר את הטקסטים לרמת ההשפעה, לעל מנת להשפיע, הם מתחילים למיין אותם בעל מנת לקבל. אם אדם שעדיין לא זכה לעל מנת להשפיע ממש לומד את תע"ס בצורה שהוא חושב שהוא כבר מבין מה שקורא וזה לא מעורר בו אפילו חיסרון להשיג את הדברים האלה אלא מה שהוא מבין, חושב, הוא חושב שזה נכון, שזו כבר מין השגה, אז זה מצב גרוע.

לכן הרבה ספקות יש בזה, איך להתחיל ומתי להתחיל ובאיזו צורה להתחיל ללמוד חכמת הקבלה עם החדשים, עם המתחילים. לומדים איתם במשהו "פתיחה", במשהו מסבירים להם כך, אבל אתה יודע שאתה מסביר את זה לאוזן "ללא חור", זאת אומרת, ללא חיסרון אמיתי. אבל כך לומדים, על מנת למשוך את המאור המחזיר למוטב. אבל לא לומדים בצורה שאתה מתחיל לחשוב שאתה מבין, זאת אומרת, אתה לומד ללא חיסרון להשגה, ללא חיסרון לחיבור, וכאן זה העניין.

תלמיד: אתה מרגיש שגם אנחנו צריכים להיזהר מזה? כי אצלנו החברים שמדברים על הלימוד של תע"ס שעכשיו התחלנו מחדש, מאוד מאוד מתפעלים דווקא מהפנימיות ומהדריכות ומהגישה החדשה הפנימית אל הטקסט, של החיפוש בינינו ולא איזה מין הגשמה ושכל.

כן, אנחנו צריכים גם להיזהר בכל זאת לא להגשים את הלימוד, בעל הסולם מזהיר אותנו שם בסוף ההקדמה לתע"ס.

שאלה: דווקא מצד תלמידים חדשים שהם בקשר, שאנחנו מלמדים אותם מ"הנקודה שבלב" ובכלל, ישנו חיסרון מאוד גדול ללמוד תע"ס והם לא מחפשים הגשמה, זאת אומרת, הפער בין הצורך לחיבור בינינו שהם מבינים שזה מחויב לעומת חוסר הקשר לתע"ס מאוד מקשה עליהם. מה אנחנו יכולים לתת להם בזה מעבר לקריאת אות קנ"ה שעליה אנחנו תמיד חוזרים.

אני חושב שמאין ברירה אנחנו צריכים ללמוד "פתיחה" וצריכים אפילו להתחיל ללמוד תע"ס, אבל בכל זאת, צריכים להסביר יותר ויותר איזו גישה נכונה צריכה להיות. זו בעיה גדולה, לכן כתוב "אלף נכנסים לחדר ואחד יוצא להוראה". כי ישנם אנשים שמבינים את זה יחסית באיזו קלות, וישנם אנשים שרק שומעים ולא מבינים, ואחרי הרבה שנים, יכול להיות עשרות שנים, רק מתחילים להבין איזו גישה אמיתית צריכה להיות ללימוד תע"ס. וזו בעיה, זה הבדל בין שני עולמות, שהאדם צריך להשתנות לזה, שמה שהוא לומד, כל מילה ומילה בחכמת הקבלה, הכול כדי להפוך את הרצון לקבל שלו לעל מנת להשפיע. אחרת הוא לא קורא, לא לומד ולא שומע.

כאן זו הבעיה, האם בזמן הלימוד, כמו שכותב בעל הסולם, האם הם התנתקו בזמן הלימוד, שכחו בזמן הלימוד מאותו עיקר שנמצא בזמן הלימוד, בתחילה אולי לא שכחו אבל במשך הזמן, במשך הלימוד הם התנתקו ממנו, מהמאור המחזיר למוטב, שלא לשם זה הם למדים, ואז כל הלימוד שלהם הופך להיות ההיפך, לכישלון.

זה מאוד חשוב, פשוט כדאי לא להתעסק בלימוד כזה אם אנחנו חושבים על לימוד ללא תיקון, אלא קודם כל תיקון ולכן אנחנו לומדים.

שאלה: בשבוע שעבר עשינו תרגיל בעשירייה, והש"ץ והגבאי החליטו שבמפגש של אחר הצהריים במקום לקחת דברים מהשיעור ולנתח אותם, עשינו ישיבת חברים, וכל חבר פתח את הלב וסיפר כמה שהוא אוהב את החברים, את העשירייה, וזה באמת היה תרגיל מצוין והרגשנו ממש נחת רוח בתוך העשירייה. מה היינו צריכים לעשות באותו רגע שמרגישים את נחת הרוח בתוך העשירייה כדי להעלות את ההרגשה הזאת לבורא?

אנחנו צריכים להתחבר בינינו ולבקש מהבורא שיפתח את הלב שלנו, שאנחנו נתחיל להרגיש את הפעולות הרוחניות האלה, מה זה לקבל באמת, מה זה על מנת להשפיע באמת, שאנחנו נבין, קצת נרגיש, קצת נכיר את טיב הפעולה הרוחנית. זה מה שאנחנו צריכים. שהוא יתקן לנו את הכוונות, מה זה נקרא באמת על מנת להשפיע, כי אני לא יודע, איך שאני לא אסובב את עצמי אני תמיד אהיה בעל מנת לקבל. רק מלמעלה צריכה לבוא איזו עזרה, איזה כוח, שיסובב לי את הראש לכיוון על מנת להשפיע, רק כך זה יכול לעשות בי משהו.

תלמיד: האם זה מומלץ לעשות תרגילים רגשיים בתוך העשירייה?

לא, רק תפילה. רק יחד תפילה לבורא.

תלמיד: וכשחבר מספר לי שהוא אוהב אותי ושהוא אוהב את העשירייה, אוהב את החברים, זה כן משפיע.

זה מין משחק שגם עוזר במקצת, אבל מאוד במקצת. אנחנו צריכים לארגן את עצמנו בצורה יותר רצינית, והעיקר בחיסרון לעזרה מלמעלה. שנבין יחד דווקא בעשירייה, שאם אין עזרה מלמעלה, אנחנו לא מגיעים, לא משיגים כלום, שתהיה לנו תלות טוטאלית בבורא. אנחנו קרובים לזה, ואנחנו צריכים לעשות את זה גם בשמחה, שהגענו למצב שאנחנו מבינים שבלי העזרה הזאת אנחנו לא יכולים לעשות שום דבר, ודווקא בצורה כזאת כן.

שאלה: אנחנו תלמידים חדשים, ומאז שהתחלנו את לימוד תע"ס אנחנו נפגשים כל יום אחר הצהריים, לפחות חלק מאיתנו, ומנסים לחזור על הלימוד הזה ביחד, אנחנו קוראים את המאמרים. לגבי כל מאמר אנחנו עושים סבב של הבחנות. רציתי לדעת איך אנחנו יכולים לברר שהכיוון שלנו בלימוד הוא נכון?

רק לפי זה שאנחנו לא שוכחים את הכוונה. זה כתוב בסוף ההקדמה לתע"ס, שהעיקר זה הכוונה, וחוסר הצלחה זה בזה שהתחלנו אולי בכוונה, אבל במשך הלימוד שכחנו את עיקר היגיעה שזה הכוונה במשך הלימוד.

קריין: בעל הסולם כותב באות י"ח.

תכינו את הדברים האלה, כדאי לנו להיות בזה.

שאלה: כשאנחנו חוזרים על תע"ס במהלך היום, האם כדאי גם לדבר על מה שאנחנו קוראים?

כן, אפשר, זה יכול להיות טוב.

שאלה: לפני לימוד התע"ס צריך להבין מה זה בכלל מסך ואיך בכלל בונים מסך כדי להשפיע לבורא, איך עושים זאת?

צריכים לבקש. כל הדברים האלה שאנחנו לא יודעים, לא מבינים, שאין בנו, אנחנו צריכים לבקש מלמעלה, גם רגש, גם שכל, הכול, הכול מלמעלה בלבד.

שאלה: אני לא מבין מה כתוב בתע"ס ואני גם לא חושב שאני יכול להבין משהו בשכל שלי כרגע, אבל אני גם לא מרגיש שמתעורר בי חיסרון להבין מה שכתוב. האם לימוד התע"ס אמור להוליד בי חיסרון? מה לעשות אם זה לא קורה?

אין שום בעיה שאין לך חיסרון להבין את התע"ס, כי אנחנו לא מדברים על הבנת התע"ס בשכל, אנחנו מדברים שעל ידי תע"ס אנחנו מושכים מאור המחזיר למוטב, כוח עליון שמתקן את הכלים שלנו, ואחר כך על ידי לימוד תע"ס, כשאנחנו כבר נמצאים עם הכלים, אנחנו מושכים את אותו האור העליון אבל כבר בצורה אחרת, שהוא מראה לנו איך להשתמש בכלים האלה שהוא התקין בנו. ואחר כך אנחנו לומדים את התע"ס כדי לממש את הפעולות שאנחנו לומדים בצורה הנכונה, הרוחנית.

זאת אומרת, בלימוד תע"ס, שתע"ס מסביר לנו בצורה שהוא נכתב על הפעולות הרוחניות, בלימוד התע"ס הזה אנחנו מתקדמים למימוש הנכון הרוחני. זה ספר מאוד מאוד עמוק אבל שוב, השאלה איך ניגשים לזה. כי הספר כתוב כך שמלכתחילה הוא מדבר על פעולות רוחניות, זאת אומרת למעלה מהעולם הזה שיש לנו מחסום, שאנחנו צריכים לעבור אותו רק ברצונות שלנו בעל מנת להשפיע, ואז אנחנו יכולים ללמוד מה קורה לנו, לפי מה שקוראים בתע"ס, ולתאר נכון לפי הכוונה על מנת להשפיע על מה הספר מדבר.

ואם עדיין לא נמצאים בזה, זאת אומרת אין לנו מסכים לייצב נכון את התמונה הרוחנית, אז לפחות שאנחנו נשתוקק לזה, וכך אנחנו נתקרב לאמת.

שאלה: בסופו של דבר אנחנו צריכים לממש את הקשר שלנו בעשירייה, במה להתחיל כדי לממש נכון את מה שכתוב על הקשר בינינו?

זה נכון, שאנחנו צריכים קודם להכין את עצמנו להיות "כאיש אחד בלב אחד" בכמה שאפשר, כי רק בתנאי הזה, להיות בלב אחד, אנחנו יכולים להשפיע על הבורא ולקבל מהבורא. לכן ההכנה ללימוד חייבת להיות להגיע להרגשה משותפת בינינו, בכמה כל אחד עוזב את הלב הפרטי שלו ונכלל בלב הכללי, שזה לב של עשירייה. והבורא משפיע דווקא ללב הזה.

קריין: צוות חומר לימוד שלחו את הקטע שביקשת, אות י"ח בהקדמה לתע"ס. בעל הסולם כותב,

"הבורא ב"ה, שברא אותו, ונתן לו ליצה"ר את תוקפו, ברור, שידע גם כן, לברוא את התרופה והתבלין, הנאמנים להתיש כחו של היצה"ר, ולמחותו כליל.

ואם מי שהוא, עסק בתורה, ולא הצליח להעביר היצה"ר ממנו, אין זה, אלא:

או שהתרשל, לתת את היגיעה והעמל, המחויב ליתן בעסק התורה, כמ"ש: "לא יגעתי ומצאתי, אל תאמין".

או יכול להיות, שמילאו את "כמות" היגיעה הנדרשת, אלא שהתרשלו ב"איכות", כלומר, שלא נתנו דעתם ולבם, במשך זמן העסק בתורה, לזכות להמשיך את המאור שבתורה, המביא האמונה בלב האדם, אלא שעסקו בהסח הדעת, מאותו העיקר הנדרש מהתורה, שהוא המאור, המביא לידי האמונה, כאמור. ואע"פ, שכיוונו לו מתחילה, הסיחו דעתם ממנו, בעת הלימוד."

(בעל הסולם, הקדמה לתלמוד עשר הספירות, אות י"ח)

כן, זה חשוב מאוד.

יש בזה עוד הרבה אבל נגיד שמספיק להיום. רק תבינו שהכנה ללימוד, שהלימוד ישפיע עלינו דווקא לתקן אותנו ואחר כך למלאות את הכלים המתוקנים, יש כאן שתי פעולות מצד הלימוד, תיקון הכלים ומילוי הכלים שלנו, הכול אך ורק על ידי התפילה בזמן הלימוד, שאנחנו מבקשים את תיקון הכלים ואחר כך מילוי הכלים, וכל זה כדי לעשות נחת רוח לבורא.

ונעבור לתע"ס, אני חושב שכבר הכנו את עצמנו.

(סוף השיעור)