שיעור בוקר 05.10.23 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 483, מאמר "אהבת ה' ואהבת הבריות"

קריין: כתבי בעל הסולם, עמוד 483, מאמר "אהבת ה' ואהבת הבריות", כותרת "ולדבקה בו".

אנחנו ממשיכים באותו נושא של התפתחות הנשמה, איך אנחנו גורמים לזה, ולְמה אנחנו צריכים להגיע בהתפתחות הנשמה שלנו. אנחנו צריכים להגיע להרגשת הבורא, לדביקות בבורא, ולכן אפילו הכותרת של השיעור שלנו היא "ולדבקה בו", זו המטרה. בשביל מה אנחנו צריכים להגיע אליה? כדי להידבק בבורא. להידבק זה נקרא להיות כמוהו בכל מה שנמצא בנו, בכל הכוחות, בכל ההרגלים, להידמות לו בכל מה שיש בנו, זה נקרא דביקות. להיות כמו בורא ממש בכל הצורות של התכונות שלנו. קשה לתאר לעצמנו איך זה יכול להיות, אבל לדרגה הזאת, לרמה הזאת, למצב הזה אנחנו צריכים להגיע. אומנם זה נשמע לא מציאותי, גבוה, אבל זה מה שאנחנו צריכים להשיג.

קריין: כותרת "ולדבקה בו".

ולדבקה בו

"אולם עדיין נשאר לנו מקום לשאלה, אם כל תכלית התורה וכל הבריאה, אינה אלא להרים את האנושות השפלה, עד שיהיו ראויים לאותו רוממות הנפלאה - "ולדבקה בו יתברך ויתעלה". היה לו לברא אותנו ברוממות זו, ולא להטריח אותנו ביגיעת הבריאה, התורה והמצוות?

ואפשר לתרץ ע"פ מה שמובא בחז"ל: "מאן דאכיל דלאו דיליה בהית לאסתכולי באפיה". פירוש, כל המתקיים וניזון על ידי יגיעת אחרים, מפחד (מתבייש) להסתכל בצורתו, משום שאין לו צורה אנושית... ומאחר שמתוך שלימותו יתברך, אין דבר חסר יוצא הימנו. לפיכך, כדי שנוכל להנות מיגיע כפינו, הכין לנו העבודה הזאת, וברא הבריאה בצורתה המשפלת, והעבודה היא על ידי תורה ומצוות, המרוממת אותנו, משיפלות הבריאה, ועל ידי עבודה זאת, נמצאנו משיגים רוממותנו על ידי קניין עצמי. וכל העונג והטוב המגיע לנו מידו יתברך הרחבה והמלאה אנו מרגישים כמו בעלים עליו, ולא כמקבל מתנה."

אנחנו צריכים ללמוד את תכונות הבורא, איך הוא מציג אותן לפנינו, דורש מאיתנו, ולהשתדל להתקרב אליהן ולקיים אותן. תכונות הבורא נקראות "מצוות", שהוא מצווה אותנו לבצע, ועל ידן להיות דומים לו יותר ויותר.

"אולם עכ"ז צריכים להבין מקור השיפלות שאנו מרגישים בשעת קבלת מתנה. ונבין את זה על-פי החוק הידוע לחכמי הטבע: ש"כל ענף טבעו וחוקו כשרשו". וכל הענינים הנהוגים בשורש, יתרצה בהם הענף שלו ויאהב אותם ויחמדם ויפיק מהם תועלתו. ולעומתם, כל הענינים שאינם נהוגים בשורש, גם הענף שלו מתרחק מהם, ולא יוכל לסובלם וניזק מהם.

ומכיון ששורשינו הוא השי"ת ויתעלה, והוא אינו מקבל, אלא משפיע, על-כן מגיע לנו הצער והשיפלות בכל קבלה מזולתו.

עתה מבואר לנו דבר התכלית של - "ולדבקה בו", אשר רוממות הדביקות ההיא, אינה אלא בחינת השתוות הענף לשורשו. ולעומתו בצד השני, אשר כל עניין השפלות אינה אלא בחינת הרחקה משורשו, או במלות אחרות, אשר כל בריה שדרכיה מתוקנות להשפיע לזולתו ביותר, נמצאת מתרוממת ביותר ומסוגלת להדבק בו יתברך ביותר. וכל בריה שדרכה בבחינת קבלה ואהבה עצמית ביותר, הרי זו נמצאת מושפלת ביותר ומורחקת מהשי"ת ביותר.

ותרופה לזה הוכן לנו התורה ומצוות, בתחילה לקיים "שלא לשמה", דהיינו, כדי לקבל שכר, שזה נוהג בזמן קטנות - לבחינת חינוך. וכשגדל מלמדין אותו לעסוק בתורה ומצוות "לשמה". דהיינו, לעשות נחת רוח ליוצרו, ולא לאהבה עצמית."

שאלה: איך אנחנו יכולים להיות כמו הבורא בכל התכונות הקיימות?

מקובלים מספרים לנו איך להשיג את זה, מה בדיוק עלינו להשיג, כי אנחנו יכולים לא להבין מה נקרא להידמות לבורא. אבל כעיקרון כל הפעולות שלנו, כל הגדילה שלנו, מסתכמות בלקבל על עצמנו את תכונות הבורא יותר ויותר, עד כדי כך שבסופו של דבר נהפוך להיות דומים לו לחלוטין. זו מטרת ההתפתחות שלנו וללא ספק היא תושג כי כך נקבע על ידי הבורא, השאלה היא רק מתי, עכשיו או אחרי זה, ובאילו אמצעים, רכים או קשים יותר, הוא יחייב אותנו ויכוון אותנו להידמות לו.

תלמיד: איך לזרז את התהליך וללכת בדרך רכה יותר?

זה מה שמלמדת אותנו חכמת הקבלה, איך אפשר להידמות בעצמנו לבורא. לכן בשבוע האחרון למדנו איך להיות קרובים יותר אחד לאחר, איך לתמוך אחד באחר, אילו יחסים צריכים להירקם בינינו כדי שבסופו של דבר נוכל להתחיל לחולל בעשיריות את תכונות הבורא, ואת אותם יחסים שבסופו של דבר ייוצרו בקבוצה, נעשה דומים לבורא. זה כל מה שעלינו לעשות, ואז אנחנו מתעלים לדרגת הבורא, מתנתקים מהחיים הגשמיים שלנו, עד כדי כך שבעיקרון אנחנו כבר לא זקוקים לחיים הבהמיים האלה, וכך מגיעים למצב חדש.

שאלה: בהתחלה אמרת שלפעמים זה נראה לא מציאותי להשיג השתוות צורה עם הבורא?

זה בכלל לא מציאותי להשיג תכונות של השתוות לבורא, כי אנחנו הפוכים לו בכול, אבל בעזרתו, באמצעות השפעתו עלינו, אנחנו יכולים להשתנות באופן הדרגתי. אנחנו יכולים להשתנות לא רק תחת השפעתו עלינו, אלא גם לעורר, למשוך את השפעתו עלינו. כלומר מלכתחילה להתנהג ולבנות את היחסים בינינו כך שהבורא יפעל עלינו מהר יותר וחזק יותר, ונתקדם לקראת השתוות אליו באמצעות המאמצים שלנו בקצב מצידנו.

שאלה: אני משתדל לממש במהלך היום את כל העצות שקיבלתי בשיעור הבוקר, אבל פעמים רבות האדם מתנתק.

כדי לרומם אותנו מדרגה לדרגה של הידמות אליו הבורא מצד אחד מראה לנו מה אנחנו צריכים לעשות, ומצד אחר דוחה, מתקן אותנו, כלומר מעורר בנו רצונות הפוכים. ואז יוצא שאנחנו הולכים כביכול על שתי רגלים, ברגל ימין הולכים בהידמות לבורא, וברגל שמאל בכיוון הפוך, ועל שתי הרגליים האלה כביכול, פעם הידמות ופעם היבדלות, אנחנו מתקדמים קדימה.

איך מתקדמים קדימה? כאשר את כל התכונות השליליות משמאל מתקנים בתכונות ימניות. ואז האדם מתחיל כביכול מאפס, מאגואיזם קטן בהמי, אבל כשהוא מתחיל לעבוד עם עצמו כדי להידמות לבורא, מתעוררות בו תכונות הפוכות לבורא. לכן נאמר "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו", כלומר כל מי שנשמתו גדולה יותר, גם האגואיזם שלו גבוה יותר וקשה לו יותר, אבל כשהוא מתמודד עם זה ומסתדר אז הוא נהיה גדול מאחרים, קרוב יותר לבורא.

תלמיד: אנחנו עוברים הרבה מצבים במהלך היום ולכל מצב יש כמובן עצה נפרדת, אבל אולי תוכל לתת עצה כללית איך לעבור מהר ככל האפשר את כל המצבים?

אפשר לעבור הכי מהר את הדרך הזאת כשיש לפנינו מטרה ברורה תמיד, שאנחנו מוכרחים ביחסים בינינו להיות דומים לבורא.

שאלה: איך בדרך לדבקות בבורא אנחנו יכולים לשבור את ההתנגדות לדבקות או את ההתנגדות לאהבה?

אנחנו שומעים שצריכים להגיע להידמות לבורא, להידמות לבורא נקרא "ולדבקה בו", ואז אנחנו עושים קבוצה, "איש את רעהו יעזורו", ובקשר בינינו אנחנו רוצים לעסוק ביחסים שהם טבעיים לבורא, אהבה, חיבור, עזרה הדדית, וכך מתקרבים, מתקדמים לבורא.

תלמיד: כוח ההתנגדות כל הזמן גדל, אז מאיפה האדם יכול לקבל את הכוח להמשיך?

אנחנו נמצאים במערכת שכוללת בתוכה את כל הצעדים שלנו, מהצעד הראשון עד הצעד האחרון, גמר תיקון, הכול נמצא בתוך המערכת. ולכן תמיד האדם מקבל פעולות, מצבים שהם מקדמים אותו. לפעמים הם מקדמים בדרך ארוכה, לפעמים בדרך קצרה, בהתאם לאדם, אבל מקדמים. לכן כל העבודה שלנו היא עד כמה נסדר את היחסים בינינו כך שהם יהיו יותר ויותר דומים לבורא, ליחס שצריך להיות בינינו כדי להידמות לו.

זאת אומרת, כל העבודה שלנו היא לרצות להידמות לבורא בקשר בינינו, זה נקרא בסופו של דבר להתכלל איש ברעהו בחיבור, באהבה, בעזרה הדדית, בתמיכה ככל האפשר. ככל שאדם יותר ויותר מחשיב את החיבור שלו עם האחרים, כך הוא יכול לעשות פעולות, והפעולות האלה מקדמות אותו להידמות לבורא יותר ויותר.

שאלה: אתמול דיברתי עם חברים בעניין רפואי וסיפרתי להם מה ששמעתי בכנס והם ביקשו ממני לשתף את הדברים ששמעתי עם כל הכלי העולמי ולשאול אותך שאלה בשמם. בכל בוקר אני מתפלל לבורא ובתפילה שלי אני מתפלל קודם עבור העשירייה שלי, ואז עבור כל החברים וכל הכלי העולמי. בכנס הזה הרגשתי מהרבה מאוד חברים וחברות שיש להם קושי להיפתח בלב זה לזה וגם להיפתח לתפילה. רציתי להגיד שלהיפתח לחברים ולהגיע לתפילה יכול ליצור מצב מאוד יפה בתוכנו. ברגע שמתפללים כל יום עבור החברים, אז הבורא מראה את עצמו, הוא נוכח. לכן אני רוצה להגיד לחברים ולחברות שאתם לא יודעים מה אתם מפסידים, כי זה אומר לחיות בצורה שונה.

והשאלה שלי, למה אני לא מרגיש את הקושי הזה שיש בכלי העולמי, להיפתח לחברים ולהתפלל?

אתה מרגיש שבכלי העולמי אנשים לא יכולים להיפתח זה אל זה?

תלמיד: כן, ושקשה להם להתפלל, לעומת זאת לי לא קשה להגיע לתפילה. למה אצלם קיים קושי כזה ואצלי לא?

את זה אתה תדע אחר כך, זה לא כל כך חשוב. חשוב מה שאתה עושה כרגע, עד כמה אתה מתקרב לחבריך ורוצה להיות איתם כאיש אחד בלב אחד. לזה תכוון את עצמך וכך תתקדם, לחבר את הלבבות יחד יותר ויותר.

שאלה: אמרת קודם שכל העבודה שלנו להידמות לבורא בקשר בינינו היא להתכלל איש ברעהו, בעזרה, בחיבור, בתמיכה.

אנחנו צריכים להעביר את הנטייה שלנו להידמות לבורא לנטייה הפנימית שלנו להתקרב, להתחבר עם החברים.

תלמיד: איך מוסרים בין החברים את הנטייה הזאת?

לומדים יחד, שיהיה ברור מי אנחנו, מה אנחנו, לאיזו מטרה אנחנו צריכים לכוון את עצמנו, לאיזה מצב אנחנו צריכים להגיע כולנו יחד, וכך להתקרב.

תלמיד: מה לגבי הפרעות וכל מיני לחצים שיש על חברים בעשירייה?

את ההפרעות אנחנו צריכים לקבל כעזרה. אין עוד מלבדו, הבורא עושה לנו גם מצבים טובים, כביכול טובים, כי אנחנו מרגישים אותם בינתיים בתכונות האגואיסטיות שלנו, וגם מצבים רעים. אנחנו צריכים לקבל את הכול, את הפרט הכי קטן שיש לנו בחיים, כעזרה להגיע למטרת החיים, לדבקות השלמה בינינו ובתוך הדבקות בינינו לדבקות בבורא.

תלמיד: איך נכון להתכלל בהפרעות זה של זה בין החברים בעשירייה?

זה דבר רחב, אבל בסופו של דבר עלינו לקבוע את הקשר בינינו למעלה מכל ההפרעות.

תלמיד: אם לחבר בעשירייה מפריע משהו, לוחץ משהו, מה שאר החברים צריכים לעשות? איך צריך לפעול נכון?

לעזור.

תלמיד: במה?

בכול, כדי שהוא יסתדר. אפילו שיש לו בעיות בעבודה הפרטית שלו, במשפחה, במיוחד במשפחה אנחנו רואים שפה ושם תמיד יש מקום לעזרה, אז אנחנו צריכים לתת לו דוגמה מה לעשות, וכך להתקדם.

תלמיד: יש מקומות שאתה לא יכול להתערב.

יכולים. הקבוצה יכולה להתערב מרחוק, ודאי שלא להיכנס פנימה נניח אם זה בין בעל ואישה, אבל אתם יכולים להשפיע על כל המצב הזה מבחוץ ולחייב כל אחד מהחברים להתנהג יפה ולהיות קרוב לחברים ולחברות, לילדים, לאישה, לכל מה ששייך לו.

תלמיד: איך?

קודם כל, כל אחד חייב להבין שזו חובתו. בזה שהאדם נמצא כנגד החיבור, מהחיבור שלו עם הילדים, עם האישה, עם המשפחה, עד אפילו הקרובים, אז בהתאם לזה הוא גם מפר את החוק "ואהבת לרעך כמוך", לא בדרגה הראשונה אבל בכל זאת מפר.

תלמיד: מה הקשר בין היחס שלי למשפחה שלי לבין ההתפתחות הרוחנית שלי?

זה גם שייך לכלי הרוחני שלך, ולכן אתה חייב לסדר את זה. למה אנחנו חייבים להתחתן, להביא ילדים, לחנך אותם, להיות איתם בקשר? אלו דברים הכרחיים. אני זוכר שכשהיו לנו כל מיני מקרים כאלה הרב"ש אמר, "איך זה יכול להיות שהוא לא אוהב את אשתו ואת הילדים?".

תלמיד: מה לעשות אם מישהו לא אוהב את אשתו, את הילדים שלו?

כתוב בתורה, שאם אדם לא דבוק לאשתו, למשפחה, אז אין לו מה לתכנן, מה לחלום על הדבקות בבורא. זה חלק מפתיחת הלב, חלק גדול מפתיחת הלב. הוא עדיין סגור בתכונות שלו ולא יכול לקבל עזרה מלמעלה, הוא שומר על עצמו, שומר על האגו שלו, וכך הוא לא יתקדם. יכול להיות שהוא יתקדם בחכמה, ומתוך החכמה הוא ידע להגיד לך את כל הפסוקים שאתם לומדים, אבל לא לפי התכונות הפנימיות.

תלמיד: אדם שסגור מטבעו בתכונות שלו, איך אתה יכול להשפיע עליו? זה הטבע שלו כרגע, הוא סגור, הלב אטום.

יש הבדל בין זה שאדם מתוך טבעו סגור או אגואיסט גדול, לבין זה שהוא מתנגד ולא רוצה להיפתח.

תלמיד: מה לעשות עם חבר שמתנגד, שזה לא מתוך הטבע שלו, אלא יש לו התנגדות לפתוח את הלב, להיפתח לזולת?

צריכים לעזור לו. אתם צריכים לספר לו עד כמה אתם כן פתוחים.

תלמיד: האם אפשר לעזור לאדם שלא רוצה לקבל עזרה?

כן. הכול תלוי באיזו אווירה, באיזה שדה השפעה הוא נמצא. כי בכל זאת הוא נמצא בין החברים מהעשירייה.

תלמיד: אם זה מפריע לחבר בעשירייה, אז האם זה פוגע בכל העשירייה?

כן, ודאי. העשירייה הופכת להיות אחר כך כתא אחד, כצל, וכול מה שיש בה שייך להשגה הכללית שלהם. זה מאוד חשוב.

שאלה: שמעתי שאמרת שכוח הדחייה שהבורא נותן לנו הוא תיקון.

הוא כדי לבצע תיקון.

תלמיד: האם התיקון הוא על השתוות הצורה?

כן.

תלמיד: כשאדם מרגיש דחייה, אז הוא נמצא במבוכה, הוא לא כל כך יודע מה לעשות, הוא מתחיל להיות מסוגר בתוך עצמו, רואים שהוא מנותק. בין הצורה שהבורא רוצה לתת לו באותו רגע, לבין הצורה שהוא נמצא בה, מה מצופה מהאדם לעשות כשהוא מרגיש את כוח הדחייה כדי להשוות צורה ולהפוך את הדחייה להתקרבות?

קודם כל להכניע את הראש, לא להיות בגאווה כל כך גדולה בזה שהוא יותר גבוה, יותר חכם, יותר מבין, כי כך הוא יישאר איזה תרנגול ולא יותר. זה דבר ראשון. דבר שני, הוא צריך לקבל השפעה מהעשירייה, כי אין לו יותר ממי לקבל בעולמנו, וזה ניתן לו מהעולם הרוחני. הוא חייב להיות קשור לחברים, קשור לבני ביתו, וכך להתקרב לבורא. הוא חייב לקחת אותם איתו כדי לגשת לבורא, כדי להתקרב אליו. הוא חייב לבנות איתם כאלו יחסים שיהיו דומים לאותה המערכת שהוא צריך לקיים עם הבורא.

תלמיד: אני רואה שנקודת הכובד כשמרגישים דחייה היא שמרגישים את זה ברצון לקבל, ובעצם הבורא מנסה לקרב את האדם ברגע הזה, הוא נותן לו צורה שיוכל להיות יותר קרוב אליו. אבל האדם לא מצליח לפרש את זה נכון, וזה אמור להיות ככה, זה טבעי, וזה קודם כל מתבטא באדם בהרגשה של דחייה, ריחוק, בלבול. איזה כלים יש לאדם להכין את עצמו למצבים האלה ולעבור אותם בצורה טובה יותר?

החיבור בינינו שאנחנו צריכים להשפיע. להשפיע לאדם מכל הכיוונים על ידי כל העשירייה כדי שהוא ישתנה, שהוא יראה עד כמה הוא טועה, כי אחרת הוא לא יגיע למטרת החיים. לכן אנחנו חייבים, אנחנו מחויבים מצד השיטה לכוון אותו נכון לחיים.

שאלה: הרבה פעמים כשאדם מקבל דחייה הוא רוצה לברוח.

נכון, אז הקבוצה בהתאם לזה חייבת לגוון את ההשפעה שלה כלפיו כדי שלא יברח אלא יתקרב, יתחזק וילך קדימה.

תלמיד: בדיוק פה הנקודה, החבר יכול לרשום לחברים "אני לא מרגיש טוב" או "אני איתכם בלב". עד כמה החברים צריכים לחקור את זה, לבוא אליו ולשאול?

חייבים עד הסוף, את זה אני אומר לך מניסיון. רב"ש לא היה עוזב את זה.

שאלה: יש מקרים שהחבר לא יכול לפתוח את ליבו. איך אני יכול לדעת שהוא לא יכול לפתוח את ליבו?

אנחנו נמצאים בעשירייה ובעשירייה אנחנו משתדלים ללכת יחד קדימה. יחד זה נקרא שאנחנו יותר ויותר מתקשרים זה אל זה וכך מתקדמים. להיות "כאיש אחד בלב אחד" זה נקרא שאנחנו מגיעים באמת לדבקות בבורא. האם אנחנו יכולים לעשות את זה, האם אנחנו יכולים לפתוח את החבר כך שהוא יפתח את הלב, שיידבק בנו כדי שנוכל לעזור, להשפיע על הקשיים הפנימיים שלו, וכן הלאה.

שאלה: האם אני יכול לומר לחבר "אני יכול לפתוח את הלב ואתה לא יכול, לכן אתה צריך לראות בי דוגמה". איך להגיד דברים כאלה, איך זה עובד?

צריך להשתדל לראות זאת מתוך החיים, מתוך הפעולות שלנו.

תלמיד: איך אני יכול לדעת שאני באמת יכול לפתוח את הלב?

כשתתחיל לאהוב את החברים אפילו במידות קטנות, ותשתדל לעזור להם ולהיות כמו שהם רוצים ממך, בזה תתחיל לגלות כמה אתה איתם.

שאלה: לגבי התיקון של האדם ביחסים שלו עם בני ביתו. אם אני לא טועה כתוב שהקדוש ברוך הוא מזווג זיווגים.

כן.

תלמיד: אם גבר ואישה מצאו את עצמם פתאום בעל ואישה האם זה אומר שדווקא הם ספציפית בהתקשרות ביניהם צריכים לעשות תיקון?

כן. אם הם מוצאים שיש ביניהם קרבה, אז הם צריכים לבנות משפחה ותהליך ההתפתחות הרוחנית נעשה כבר תלוי גם בהתקרבות ביניהם, כמו שכתוב "איש ואישה שכינה ביניהם".

תלמיד: האם האדם יכול להגיד לעצמו "אולי הבורא טעה, הוא נתן לי זיווג מסוים זאת אשתי, זה בעלי, אבל הבורא פספס אצלנו", יש מצב כזה?

זו תקלה מאוד גדולה. ולכן אנחנו יודעים כמה קשה להתגרש לפי החוקים האלו, וכמה עלינו בכל זאת לשמור על המשפחה. ואם לא יהיו לך חיים טובים, רגועים בתוך המשפחה זה משהו אחר, זה לא סימן ולא סיבה שתתגרש.

תלמיד: אני חושב שכתוב משהו כמו "אפילו מזבח מזיל דמעה". למה?

כן. יש הרבה פסוקים המדברים על הצער הגדול לכל מערכת האדם אם בני אדם מתגרשים. כי בזה הם שוברים את אותו מקום שבכל זאת היו צריכים לגלות את החיבור.

תלמיד: בכנס דיברנו הרבה על פתיחת הלב. וקודם שמעתי שגם יחס האדם לאשתו הוא חלק מפתיחת הלב שלו, מהתיקון שלו.

כן.

תלמיד: מה הקשר בין יחס אדם לאשתו לבין פתיחת הלב והתיקון שלו הפרטי?

לא נעסוק בזה עכשיו, אבל עלינו להבין שכדי להגיע לבורא אנחנו צריכים לסדר את כל היחסים בינינו גם בתוך המשפחה ורק אחר כך לבורא ודרך האנושות ואז זה יסתדר.

תלמיד: שמעתי כמה פעמים שאתה אומר שאם אדם נמצא בעשירייה מסוימת זה לא מקרי, אלה ממש חלקי הנשמה שלו ואיתם הוא דווקא צריך להתחבר.

זה ברור.

תלמיד: האם כך האדם צריך להגיד לעצמו ביחס לבעל או לאישה שהבורא נתן לו?

כן ודאי, כתוב שזיווגים נעשים מלמעלה, זיווגים נעשים בשמים.

תלמיד: אז מה הסיכום, מה צריך להיות היחס הנכון של האדם לבן או בת הזוג שלו על מנת שזה יפתח את הנשמה שלו?

הוא צריך להתנהג איתם כמו שצריך. זאת אומרת להיות כחבר, כבעל, כאבא וכן הלאה.

תלמיד: ואם אני לא מרגיש בלב אהבה אליהם?

זה לא חשוב, גם לבורא וגם לחברים אתה לא מרגיש אהבה בלב. אתה חייב לקבל את כל המכלול הזה ולפתח אליו אהבה, ודווקא אז תגלה שהאישה כן פועלת לטובתך.

תלמיד: שמעתי פעם שאמרת שדרך האישה דווקא הבורא מדבר איתי?

כן, כך כתוב.

תלמיד: במה זה תלוי שאשמע מה הוא אומר לי?

ככול שאתה דבוק לאשתך ורוצה להיות עימה כגוף אחד, זה כמו ט' ראשונות עם המלכות, בזה אתה מכין את עצמך לקבלת האור העליון.

שאלה: אבל אם מבחינה רגשית אני לא מרגיש?

מה זה רגשית? אגואיסטית, בהמית? אתה יודע איך זה לפי חוקי תורה, החתן לא צריך לראות את הכלה לפני החתונה, בכלל לא לדעת מי היא, אלא לסמוך על מה שמביאים לו ועם להתחתן. שמעת על זה?

תלמיד: כן, אבל איפה האהבה?

אהבה זה מה שמפתחים במשך הזמן, על ידי כך שאני חי עם האדם ורוצה להיות עימו קרוב, ואני עושה לו טובות והוא לי אנחנו מתקרבים, בזה נבנית האהבה. לא אהבה בהמית, אלא אהבה אנושית.

שאלה: אמרת קודם שלהתגרש זה קשה, היום במציאות שאנחנו חיים בה בעולם בכלל, לא רק בבני ברוך, להתגרש זה מאוד קל. זה ממש הפך למגיפה בכל העולם וגם אצלנו בין החברים.

כן.

תלמיד: יוצא לי לדבר עם הרבה חברים ואני חושב שהקושי הוא שיש כאילו התנגשות בין מה שקורה בבית לבין הדרך הרוחנית, חברים באים עם חשיבות המטרה, ופתאום לאישה יש דרישות ובבית יש צרכים. והוא אומר רגע אבל אני רוצה להשקיע פה בחברים ולא שם. אפשר אולי להסביר את העניין של קודם כל לסדר את הבית, את המעגל הקטן הזה ורק אחר כך חברים, אולי צריך ההיפך?

לא, קודם לסדר את הבית בצורה המינימאלית, הנורמאלית המקובלת בחברה, ואחר כך כל היתר. אבל אפשר לעשות זאת במקביל ואפשר לעשות זאת אפילו בעזרה הדדית מהבית לקבוצה ומהקבוצה לבית.

שאלה: אחרי כל מה ששמענו עכשיו וזו לא פעם ראשונה, הרבה שנים אנחנו שומעים זאת, יכול לבוא חבר ולהגיד, תראו הנה דוגמה, אחד, שניים שלושה, ארבעה חברים התגרשו, התחתנו שוב ויש להם חיים יותר טובים גם אני רוצה. בחשבון הגשמי יש לו את כל התירוצים, איפה פה בכלל נכנס החשבון הרוחני?

את החשבון הרוחני אנחנו לא מבינים בינתיים, אבל "איש ואישה שכינה ביניהם". את זה נצטרך עוד לפרש, לפתור, להבין איזו מערכת זאת "איש ואישה שכינה ביניהם", למה בכלל כל הטבע בנוי על חיבור בין המינים, מה יש בזה? יש בזה תיקון גדול של העולם. אין לי מילים, אבל בקיצור, אין לנו ברירה, ודאי שלכן אנחנו מגלים קלקול גדול בזמננו, זה אופייני לזמננו, ונצטרך לתקן את עצמנו ולהגיע למצב שאנחנו מתעלים למעלה מעניין משפחה, הילדים, נקיים זאת מפני שזה שייך לתיקון העולם, נקבל את הקשר המשפחתי כקשר רוחני הקיים וזהו, לא נוכל לעשות בזה כלום.

תלמיד: אדם שומע את מה שאתה אומר, ואומר אני רוצה שבבית יהיה לי שקט כדי שאני אוכל להתעסק עם החברים, כרגע עם האישה הנוכחית, או - לפעמים זה בא מצד הנשים, עם הגבר הנוכחי - אין שקט, אז אנחנו נחליף, ושם יהיה רוגע נוכל להתפתח רוחנית.

אם בן הזוג מפריע לקיים את קשרי החברה, העשירייה, אז העשירייה צריכה להשפיע עליו בעדינות. לא לשבור את האגו שלו וכך לאט לאט לכופף אותו לזה שהוא חייב, אם הוא כבר התחתן, מכל שכן אם יש ילדים. בעל הסולם ורב"ש היו מתייחסים לזה בצורה מאוד מאוד חדה. אם אדם הולך להתגרש ועוזב את אשתו והילדים זה לגמרי לא מקובל.

תלמיד: בעצם, צריך כל החשבונות שהעיניים רואות והלב מרגיש לשים בצד.

אנחנו גם כך צריכים לשים בצד את כל מה שמרגישים בלב. לא יפה, כן יפה, אני מדבר על מצבים שהחתן לא ראה את הכלה לפני שהוא פותח את הינומה. אז הוא לא רואה עם מי הוא מתחתן. כך אשתו של רב"ש. היא רצתה לראות אותו לפני החתונה, אז אמרו לה, "אנחנו נעשה כך שהוא יעבור ברחוב, ואת תסתכלי מהחלון".

אז היא הסתכלה מהחלון, אבל הוא הלך עם החבר שלו, והחבר היה גבוה ויפה והרב"ש היה חזק מאוד, רחב ונמוך. אז היא התבלבלה ושמחה. אחר כך כבר תחת החופה בזמן החתונה, כשהגיע החתן, היא ראתה שזה לא אותו חתן.

לא נורא. הם חיו שישים, שבעים שנה יחד. עם הרבה ילדים ונכדים. ככה זה. זאת אומרת, זה בכלל לא שייך לרגש. אתה אוהב אותה, לא אוהב אותה.

אנחנו כולנו משתנים. איך אתה נראה בגיל עשרים ואיך אתה נראה בגיל ארבעים, שישים ושמונים. אלא אנחנו מדברים על בן אדם. האם אתה בן אדם שיכול לדאוג למשפחה, וזהו.

תלמיד: מה אם זה בא מצד האישה, שהיא רוצה להתגרש? גבר ואישה מטרתיים הולכים בדרך, יש ילדים והאישה אומרת, "לא סובלת אותו יותר".

צריכים לראות. יש כל מיני מצבים. מגיעים כל מיני זוגות. אני חושב שכמעט לאף אחד לא הייתה סיבה רצינית. לאף אחד. אלא אם כן יש מקרים כמעט של חולי נפש. זה משהו אחר.

שאלה: איך להבין את ההתפתחות של תפקיד האישה בחברה הכללית וגם בחברה שלנו ב"בני ברוך"? אנחנו זוכרים שלא מזמן נשים לא יכלו ללמוד יחד עם הגברים. אנחנו רואים שהתפקיד של הגברים לא מתפתח, לא משתנה.

אישה יותר מתפתחת בזמן האחרון מגבר. כן. וזה טוב. כמו שכתוב, "בזכות נשים צדקניות יוצאים בני ישראל ממצרים". זה הסימן בזמננו שאנחנו נמצאים בתהליך מתפתח.

תלמיד: בעבר האישה הייתה יותר תלויה בגבר.

נכון. אישה הייתה הרבה יותר תלויה, והיום פחות וזה הכול נכון כדי לעבור את התיקונים.

תלמיד: לפי השורש אתה חושב שזה אף פעם לא ישתנה? כל התנאים שהיו בזמן הרב"ש, כמו נגיד להתחתן.

לא. אני חושב שזה רק יתחזק. אישה תהיה יותר חזקה ויותר קובעת מהגבר. ככה זה יהיה לקראת התיקון. זו ההתקדמות בטבע.

שאלה: ביחס להתפתחות הנשמה. מה אתה מקבל דווקא מהמשפחה ביחס להתפתחות הנשמה שאתה לא מקבל בשום מקום אחר?

"אשתו אדם כגופו". אנחנו לא מבינים מה זה נקרא "חופה", מה זה נקרא "קשר". אנחנו לא מבינים איך אנחנו עושים את זה. אנחנו נשתדל לעשות גם חופות, כמה שאפשר, אבל זה חייב להיות מסודר.

תלמיד: ברור. ביחס לאדם שרוצה להשיג את הכלי של הנשמה שלו.

כן.

תלמיד: אנחנו כל הזמן מדברים על מה הוא משיג מזה שהוא עובד עם החברים שלו בעשירייה. איך מזה הוא משיג נשמה.

אבל זה בתנאי שהוא נשוי. בלי להיות נשוי אין לו מה להיכנס לעשירייה. לא מקבלים אותו אפילו ללימוד. אנחנו מקבלים, כי אנחנו פתוחים לכולם, אבל בעצם אנחנו צריכים לסדר את כולם מהר מאוד, ככל האפשר' שיהיו זוגות.

תלמיד: מה שאני מנסה לשאול. מה קורה לאדם ברגע שהוא הופך להיות, ברגע שהוא נשוי, ברגע שיש לו משפחה?

יש לו חלק מהנשמה שהיא כבר התחברה אליו ועכשיו היא נשמה שלמה. בעל הסולם לא קיבל אף אחד שלא היה נשוי, רב"ש נתן להם מקום בפינה. היה חדר גדול כמו זה והייתה פינה שבה הבחורים למדו. נתן להם אפשרות איכשהו ללמוד, אבל לא קיבל אף אחד בצורה רצינית עד שהתחתנו.

תלמיד: אם כך מתי מתחיל הלימוד של האדם?

כשמתחתן, למחרת מתחיל ללמוד. כך זה היה, גם רב"ש סיפר לי שהוא התחתן אז למחרת כבר הגיע לשיעור.

תלמיד: אדם שכבר כבר התחתן והכול וכבר מתחיל לעבוד עם העשירייה הוא כבר נמצא בזה?

כן.

תלמיד: יש לי את העבודה עם העשירייה ששם אני מנסה כל הזמן לבנות מה שנקרא את הכלי של הנשמה שלי. מה אני אמור לעשות עם הכלי הזה שנקרא המשפחה?

אתה נמצא איתם בקשר, אז ברור שאשתך מתקדמת יחד איתך.

תלמיד: אבל עבודה שם היא שונה לחלוטין.

אתה לא צריך לקחת שום דבר, אתה רק מחזק את הקשר בהתאם להתקדמות שלך.

תלמיד: ומה אם אתה לפעמים לא מרגיש את הרצון הזה לחזק שם את הקשר.

זה לא חשוב. מה אכפת לך, מה אכפת למישהו? אף פעם לא קיבלו את זה בחשבון, אתה אוהב, אתה לא כל כך אוהב, מה קורה כאן? מה אתם מייחסים כל כך הרבה חשיבות לקשר בין בעל ואישה. הם חיים? חיים. יש להם בית? יש. יש להם ילדים? יופי. מה אתה רוצה? האישה בסדר? בסדר. מכבסת, מכינה את האוכל לבעלה, הוא מביא כסף, חיים, והם מחזיקים את המשפחה, זה מה שצריך להיות. העיקר שבחיים יש לך התקרבות מבינינו פנימית ועם החברים והיא עם החברות אם יש לה, כי אישה לא חייבת. וכך לבורא.

תלמיד: אז מה אני מקבל מהמשפחה, מה אני מקבל מאשתי שאני לא מקבל מהעשירייה ואני בחיים גם לא אקבל מהעשירייה, רק ממנה אני יכול לקבל?

תמיכה.

תלמיד: למה זה הופך אותך לשלם, ולמה בלי זה אתה לא שלם?

השלמות היא רוחנית, אתה לא רואה את זה עדיין עכשיו אבל כשתגלה את הנשמה שלך, תגלה שיש שם חלק מהאישה.

תלמיד: לגבי העניין הזה של להרגיש אהבה או מה שזה לא יהיה. מה לעשות אם אני לא מרגיש אהבה?

אהבה, הרב"ש היה אומר שזה כמו חיה שמגדלים אותה ונותנים לה לאכול ומטפלים בה. לא הייתה לך אף פעם חיה בבית?

תלמיד: כן, היו חיות. אבל מה אתה עושה?

אז אתה מטפל בה. אתה נותן לה לחיות, אתה נותן לה חיים, אתה נותן לה אוכל, יכול להיות שצריך לרחוץ את החיה הזאת וכך היא גדלה לידך.

תלמיד: אבל איפה פה האהבה?

אם שניהם עכשיו מתחילים לטפל באהבה, הם צריכים לתאר את האהבה שנמצאת ביניהם, שזה אפס בינתיים, "אנחנו נגדל את האהבה, שתיפתח בינינו" ואז שנינו חושבים על מה שיגדל ביניהם. זאת אהבה. ואהבה זה שכל אחד חושב איך לעשות טוב לבן זוגו, זה ברור.

תלמיד: זה חייב להיות הדדי? אהבה היא הדדית?

בדרך כלל זה הדדי מפני שאם אחד עושה נכון, האחר גם מקבל מזה דוגמה ועושה נכון.

תלמיד: מה זה המשותף הזה, אותה אהבה משותפת שאנחנו מגדלים בינינו, ששנינו מתחילים מאפס? מה זה הדבר הזה שנקרא אהבה משותפת?

עזרה הדדית, תמיכה הדדית, הבנה הדדית, זה נקרא אהבה.

תלמיד: אז כל מה שאני מכיר מקודם, רגשות למיניהם שאני חושב שזה אהבה, זה לא נקרא אהבה?

אני לא יודע מה זה, אני יודע שאני צריך לקבל עזרה, תמיכה, תשומת לב, האדם הזה צריך להבין אותי, להרגיש אותי, להתעניין בי. ואז זה נקרא בת זוג, שותפה.

תלמיד: יוצא שככל שאני שומר על השלמות הזאת, זה מאפשר לי להתחיל בכלל לעבוד הלאה.

כן. רב"ש היה אומר שאהבה ומשפחה זה חיה שצריכים לגדל אותה יחד וככל שנותנים לה לאכול, היא יותר ויותר גדלה. זה נקרא אהבה.

תלמיד: במה מאכילים את החיה הזאת?

מאכילים בוויתורים, עד כמה שכל אחד מוותר מעצמו לרעהו. לכן יש בכלל מושג של משפחה, שזה נותן לך בצורה בלתי פוסקת יכולת לוותר, לוותר, לוותר.

תלמיד: דווקא במשפחה האגו שלך כל הזמן טעון, תמיד נוגעים לך בעצבים כאלה, שישר מדליקים אותך.

זה הבורא עושה, זה לא תלוי באשתך.

תלמיד: אז מה לעשות בפיקים של המצבים האינסופיים, אתה יכול ביום אחד לעבור מיליון מצבים. איך אתה עובד, איך אתה כל הזמן נמצא בוויתורים? אתה מרגיש שאתה כבר הרבה פחות משטיח מרוב שאתה מוותר.

אל תחשוב שאתה פחות משטיח, להשגת מטרת הבריאה זה טוב. אבל סך הכול כמו שכתוב אצל אברהם, "שמע מה שאומרת לך שרה".

תלמיד: למה? מה היא אומרת לי שאף אחד לא אומר לי?

לא חשוב, מה שהיא תגיד בגלל שהיא אישה כדאי לך לשמוע. לשמוע אתה חייב, לקיים זה כבר תלוי במצבים ביניהם.

שאלה: האם לא יותר נכון שהאישה תבחר את הגבר בחברה האנושית.

אני חושב שכך זה קורה תמיד. אשתי סיפרה לכולם שהיא ראתה אותי ואמרה לעצמה, זה יהיה בעלי. כעבור כשנתיים זה קרה. אני חושב שבדך כלל האישה בוחרת את הגבר. אומנם הן יותר חכמות וצנועות, ואז יוצא שהגבר מתחיל להרגיש פקודות שבאות אליו מהאישה, בשקט, בהסתרה ומתחיל לדבר על הקשר ביניהם. אבל באמת, נוקבא סובבת את הזכר, כך כתוב.

(סוף השיעור)