שיעור בוקר 03.12.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ליקוטי מקובלים בנושא: תפילה לשמה

קריין: קטעים נבחרים מן המקורות בנושא: תפילה לשמה. קטע מס' 2.

"דענין לשמה. בכדי שהאדם יזכה לשמה, הוא צריך לאתערותא דלעילא [להתעוררות מלמעלה], כי זהו הארה ממרום, ואין זה בשכל האנושי להבין, אלא מי שהוא טועם, הוא יודע. ועל זה נאמר: "טעמו וראו כי טוב ה'". ומשום זה, צריך האדם, בזמן קבלת עול מלכות שמים, שיהיה על תכלית השלימות, היינו כולו להשפיע ולא לקבל כלום. ואם האדם רואה, שאין האברים מסכימים לדיעה זו, אין לו עצה אחרת, אלא תפילה, שישפוך שיחו לה', שיעזור לו, שגופו יסכים לשעבד את עצמו להקב"ה."

(בעל הסולם. "שמעתי". כ'. "ענין לשמה")

תלמיד: מה ההבדל בין קבלת עול מלכות שמיים לבין "לשמה"?

אין הבדל.

תלמיד: כי הוא כותב, "צריך האדם, בזמן קבלת עול מלכות שמים, שיהיה על תכלית השלימות", ואז הוא רואה שהאיברים לא מסכימים ועל זה להתפלל. כלומר קבלת עול מלכות שמיים עם תפילה כן יכול להביא אותו ללשמה, כביכול יש פער בין שתיהן.

כן.

תלמיד: אז למה מתעוררת תפילה, אם קבלת עול מלכות שמיים היא כבר "לשמה"?

לא. הוא רוצה להגיע לקבל עול מלכות שמיים, וכשיש לו הזדמנות כזאת, אז הוא מקבל.

תלמיד: הוא מדבר על טעמים, וכל אחד בנוי אחרת, ולפני כן הוזכר רז, רז זה סוד. האם הסוד, הידע, מגיע לכל אחד אותו דבר, והטעמים מגיעים לכל אחד בצורה שונה, אורות אחרים משפיעים עליהם?

לא.

תלמיד: מה הם טעמי תורה?

טעמי תורה הם אורות מיוחדים שמגיעים לאנשים שראויים להם.

תלמיד: האם זה אותו אור שמשפיע על כולנו ומתפרש שונה אצלנו?

לא. מאיפה אתה יודע שהאור מאיר לכולם בשווה?

תלמיד: האם זה לא משהו שאנחנו אמורים לעשות כשאנחנו קוראים יחד קטע בעשירייה, למשוך את האור המחזיר למוטב?

כן, אבל בכל זאת כל אחד ואחד מושך לפי הטבע שלו.

תלמיד: אז רק בקשה שנעבוד על תפילה. כי בסופו של דבר מגיעים לצורך הזה כל הזמן.

טוב.

תלמיד: כתוב פה, "אין לו עצה אחרת, אלא תפילה, שישפוך שיחו לה', שיעזור לו, שגופו יסכים לשעבד את עצמו להקב"ה". על מה התפילה הזאת, האם על שינוי הכוונה, על הביטול, או על הכול יחד?

על זה שהוא ירצה להיות בשליטת הבורא.

תלמיד: כלומר אי אפשר להבדיל כך שזה רק ביטול או רק שינוי כוונה.

לא.

קריין: קטע מס' 3.

"מטרם שהאדם זוכה לאמונה, הוא מוכרח לעבוד בשלא לשמה. וזה בא לו לאדם על ידי העירוב המלכות בבינה. ואין באפשרות שהאדם יוכל לעבוד לשמה, אלא רק מתי שיהיה לו אמונה. לכן אם האדם רוצה לעבוד עבודה לשמה, הוא צריך לרכז את כל כוחותיו רק על נקודה זו, היינו שיתפלל לה', שישלח לו את אור האמונה, שרק אז יזכה לעסוק בתורה ומצוות לשמה."

(הרב"ש. 508. "ענין עלית מלכות לבינה")

תלמיד: איך בא לידי ביטוי העירוב של מלכות בבינה? מה האדם מרגיש?

אני לא יודע מה אדם מרגיש. מה אתה שואל?

תלמיד: אני רוצה לייצב את התמונה הזאת. העירוב של מלכות בבינה, איך זה בא לידי ביטוי בעבודת האדם?

האדם מרגיש שיש לו רצון לקבל שזו המלכות, ויש לו גם רצון להשפיע שזו הבינה, ויש ביניהם איזה מיקס.

תלמיד: מה יש בקערה הזאת שהוא מנסה להביא אותה לאיחוד? מה הוא מזהה?

ששניהם יהיו יחד וכל אחד יעזור לאחר.

תלמיד: במה המלכות עוזרת לבינה?

מלכות עוזרת לבינה ובינה עוזרת למלכות, שתיהן עוזרות זו לזו.

תלמיד: עם מה האדם עובד? מהו החומר שבו הוא רוצה לערב אותם, להגיע לאחד?

החומר הוא רצון לקבל. וברצון לקבל עכשיו נכללים שני כוחות, כוח השפעה וכוח קבלה.

תלמיד: איך האדם מרגיש את זה? מה עובר עליו?

מה שהוא מרגיש אני לא יכול להסביר לך, כי זה עניין של הרגשה.

תלמיד: אין לי איך לשאול אחרת.

לכן אתה יכול, לפי מה שאנחנו קוראים עכשיו, להתפלל כדי לקרב לעצמך את המצב הזה, וכך אתה משיג.

תלמיד: איך האדם בזמן התפילה מנתק את על מנת לקבל?

ראשית כל, אני לא מבין למה. שנית כל, האם בזמן תפילה הוא מנתק את הרצון לקבל?

תלמיד: זה מרגיש, לפחות בכלי שלי, שבזמן שאני מתפלל יש כאן גניבה של הרצון לקבל, אני רוצה, דורש משהו לעצמי. אבל אני רוצה לעבוד "לשמה", אני רוצה למען הבורא לעשות את הדברים. איך אני לא גונב את התפילה? איך אני נשאר נקי?

צריכים לחשוב.

תלמיד: אנחנו פונים לבורא, מבקשים להחליף לנו את הכוונה לעל מנת להשפיע. אבל בזמן שאנחנו פונים, הכוונה שלנו היא על מנת לקבל. זה ברור, כי אם היינו בעל מנת להשפיע, אז לא היינו מבקשים, כי כבר היינו שם. אני מבין שזו בקשה לגיטימית, שאני בעל מנת לקבל ומתוך זה אני מבקש על מנת להשפיע, והכוונה שלי היא בעל מנת לקבל כשאני מבקש את זה.

כן.

תלמיד: רציתי לוודא את זה. כי זה נשמע לי ממש הפוך, הכוונה על מנת לקבל מבקשת כוונה על מנת להשפיע.

כן.

תלמיד: הוא כותב, "אם האדם רוצה לעבוד עבודה לשמה, הוא צריך לרכז את כל כוחותיו רק על נקודה זו, היינו שיתפלל לה', שישלח לו את אור האמונה". נגיד שאדם מקבל אור אמונה, איזה הבחן זה מביא לו?

שהוא עכשיו נמצא בשליטת אור האמונה שמאיר לו, שמאיר בו.

תלמיד: האם זה נותן לו הרגשת גדלות הבורא?

כן.

תלמיד: האם זה נותן לו הרגשת גדלות הבורא, או כוח להשפיע בלי שהוא מרגיש את גדלות הבורא?

לא, זה כוח שנותן לו את הרגשת גדלות הבורא.

תלמיד: בכל המאמרים האחרונים שקראנו, כתוב שכדי להשפיע לבורא הבורא צריך להיות גדול בעיני האדם, ואז הוא מוכן להשפיע לו. פה הוא כבר מגיע למצב שהוא זקוק לגדלות הזאת והוא מקבל אותה על ידי אור האמונה. יש פה את הפעולה שקודמת לזה, "לרכז את כל כוחותיו רק על נקודה זו, היינו שיתפלל לה', שישלח לו". מה זה המאמץ הזה שיתפלל לה' שישלח לו אמונה?

להתפלל לה' שישלח לו אמונה.

תלמיד: נגיד שהאדם מרגיש שאם הבורא עכשיו היה גדול בעיניו, אז הוא היה משפיע לו, אבל אין לו את הגדלות הזאת. מה הוא עושה, מה זה שהוא מתפלל?

אז הוא לא יכול לעשות כלום.

תלמיד: כתוב פה שהוא צריך להתפלל.

אבל אין לו כוחות לזה.

תלמיד: איך הוא יקבל כוחות לזה?

שיתפלל לקבל כוחות.

תלמיד: מהמאמר הבנתי שיש פעולת תפילה, ואז מגיע לו אור האמונה והוא נותן לו את גדלות הבורא. אנחנו תמיד לומדים שגדלות הבורא מגיעה מגדלות החברים. אז כל פס התקשורת הזה הוא דרך הקבוצה. גם את פעולת האדם כלפי הבורא, אותה בקשה, וגם את תשובת הבורא הוא מרגיש דרך הקבוצה. איך מתבצעת פניית האדם דרך הקבוצה, כדי שתבוא אליו הגדלות דרך החברים?

בצורה ישירה. הוא פונה לבורא דרך הקבוצה ומבקש מהבורא שייתן לו כוח.

תלמיד: כשאתה אומר שהוא פונה לבורא, הכתובת הזאת, האם הוא צריך לאתר אותה קודם, הוא צריך להכיר את הכתובת הזאת? מה זה "פונה לבורא"?

כבר יש לו קשר עם הבורא.

תלמיד: מה זה שיש לו קשר, הוא מרגיש אותו?

יש לו קשר עם הבורא. מה אתה רוצה?

תלמיד: האדם נמצא בקבוצה, יש לו קשר עם החברים, הוא פועל כלפי החברים, מה זה שיש לו קשר לבורא?

יש לו קשר עם החברים, הוא פועל בקבוצה, ויש לו עכשיו התעוררות לפנות לבורא.

תלמיד: מתוך העבודה שלו בקבוצה נולד לו צורך בכוחות שאין לו.

כן.

תלמיד: ואז הוא מחפש את המקור, כי הוא מבין שצריך להיות מקור עליון שיביא לו את הכוחות האלה.

כן.

תלמיד: אז אותה כתובת של המקור הזה, איפה היא? צריך לפנות אליו, מי זה אליו?

אליו זה לעליון.

תלמיד: לפעמים אנחנו אומרים שיש תחתון ועליון, אז העליון זה המצב היותר מחובר של הקבוצה, שאנחנו כאחד.

אני לא יודע מה אתה אומר.

תלמיד: מה זה עליון ותחתון?

עליון זה הבורא, תחתון זה הנברא, האדם.

תלמיד: כשאנחנו מפרשים את זה לעבודה בקבוצה, אז התחתון זה החיבור שלנו, שאנחנו משתדלים להתחבר לקבוצה, הקשרים בינינו. האם כך לתאר את זה?

לא.

תלמיד: אז איך?

תחתון זה האדם, עליון זה הבורא. הבורא מעורר את האדם כדי שהאדם יצטרך לפנות אליו ולבקש ממנו. כן?

תלמיד: אם זה בצורה אישית, אז כן.

זהו. פחות לסובב את הדברים. ואז אדם מרגיש אתערותא דלעילא והוא פונה לבורא.

תלמיד: בצורה כזאת של אדם ובורא זה ברור, הוא פונה ומקבל. אבל אם רוצים לממש את זה, שזה יהיה אמיתי, אז תמיד אנחנו לומדים שהמימוש הוא בתוך הקבוצה. אז אדם צריך להתכלל בקבוצה.

אני לא מבין למה אתה מסובב?

תלמיד: אני רוצה לממש עכשיו את מה שכתוב, שאדם פונה לבורא ומקבל. איך אני עושה את זה?

אתה פונה לבורא ומבקש ממנו לממש את מה שכתוב במשפט הזה.

תלמיד: איך אני צריך לתאר את הבורא הזה שאני פונה אליו?

כוח עליון.

תלמיד: באמונה יש דרגות. כשבן אדם עולה באמונה, גם הרצון לקבל כל הזמן גדל, אלו שתי משוואות שכל הזמן האדם עובד ביניהן. נגיד שבאה אמונה, ואז היא נעלמת, וצריך שוב לחזק את האמונה בדרגה יותר גבוהה. איך אנחנו עושים את זה כל הזמן בשלבים כאלה?

מבקשים ומקבלים, מבקשים ומקבלים.

תלמיד: הוא כותב "שהאדם צריך לרכז את כל כוחותיו רק על נקודה זו, שיתפלל לה' שישלח לו אור האמונה". איך מרכזים את כל הכוחות על תפילה נקודתית כזאת?

שכולם בתוך עשירייה רוצים רק את זה.

תלמיד: הנושא של "לשמה", "תפילה לשמה", כל מה שאנחנו לומדים בתקופה הזאת, הוא כהכנה לכנס בפברואר שעוסק בלשמה. איך מגבירים את הריכוז, את ההכנה הזאת, לקראת התפילה האחת שלנו לבקש לשמה?

איך עכשיו לפני הכנס אנחנו מרוכזים יחד בלבקש מהבורא כוחות לשמה?

תלמיד: כן.

מה קורה לנו? איך אנחנו יכולים לפנות לבורא ולבקש?

תלמיד: אני שואל, איך אנחנו מרכזים יותר ויותר את הקשר בינינו, את התפילה בינינו להגיע למשהו משותף כזה, איך עושים את זה? כי אפשר להתפזר להרבה דברים, ואני רוצה לחזור למה שהוא כותב פה, לרכז את כל הכוחות שלנו לנקודה אחת, לבקש את אור האמונה, לבקש לשמה.

אתה רוצה להוסיף?

תלמיד: כן, יש לי אותה שאלה. איך אנחנו מגיעים למצב שנזקקים לאור האמונה, שבלי זה רואים שאין חיים, ששום דבר לא שווה כלום? איך מגיעים לחיסרון לאור האמונה? זה מה שאני מרגיש שהחבר שואל.

הוא צודק?

תלמיד: כן, אנחנו באותה שאלה.

אור האמונה זה אור שממלא את כול המציאות. כשאנחנו מבקשים אותו, זה נקרא שאנחנו צריכים את אור האמונה הזה שיאיר בנו, שימלא אותנו, ואז אנחנו פותחים את עצמנו. מגיע האור, ממלא אותנו באור האמונה, ואז באותו אור האמונה אנחנו מרגישים את עצמנו קיימים במצב כמו הבורא.

(סוף השיעור)