שיעור צהריים 18.10.23 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", חלק מאמרי "שמעתי", עמ' 527,

מאמר ט"ז, "מהו יום ה' וליל ה', בעבודה"

קריין: בעל הסולם, עמוד 527, "שמעתי", מאמר ט"ז, "מהו יום ה' וליל ה', בעבודה".

אנחנו עדיין נמצאים בבירור, מה זה נקרא למטה מהדעת ולמעלה מהדעת, ולאט לאט לפי מה שאני שומע, בכל זאת אני רואה שהחומר נכנס, הידיעה הזאת מתחילה קצת יותר ויותר להתפשט בקרב התלמידים שלי.

טז. מהו יום ה' וליל ה', בעבודה

שמעתי תש"א ירושלים

"רז"ל אמרו על מה שכתוב וזה לשונו "הוי המתאוים את יום ה', למה זה לכם את יום ה', הוא חושך ולא אור". (עמוס ה'). משל לתרנגול ועטלף, שהיו מצפים לאור. אמר לו התרנגול לעטלף, אני מצפה לאורה, שאורה שלי היא. ואתה, למה לך אורה. (סנהדרין צ"ח ע"ב). עד כאן לשונו. שהפירוש הוא, היות שאין לעטלף עינים לראות, אם כן מהו מרויח מאור השמש? אלא להיפך, מי שאין לו עינים, אור השמש מחשיך לו יותר.

ויש להבין את המשל הזה, היינו איזה שייכות יש לעינים להסתכלות באור ה', שהכתוב מכנה "יום ה'". ונותנו על זה משל מעטלף, שמי שאין לו עינים, הוא נשאר בחושך. ועוד יש להבין, מהו "יום ה'", ומהו "ליל ה'"? איזה הפרש יש ביניהם? בשלמא [מובן], יום של בני אדם אנו מבחינים בזריחת השמש. אבל יום ה', במה אנו מבחינים את זה?

התשובה הוא, כמו גילוי השמש. היינו, שהשמש זורחת על הארץ, אנו קוראים אותה "יום". ובזמן שהשמש אינה זורחת, נקרא "חושך". כמו כן אצל הקב"ה "יום" נקרא גילוי, ו"חושך" נקרא הסתרת פנים. זאת אומרת, בזמן שיש גילוי פנים, שהדבר ברור אצלו כיום, זה נקרא "יום", כמו שדרשו חז"ל על מה שכתוב "לאור יקום רוצח, יקטל עני ואביון, ובלילה יהי כגנב". הא מדקאמר, "ובלילה יהי כגנב", אלמא אור יממא הוא, וכו' - הכי קאמר, אי פשיטא לך מלתא כנהורא, דאנפשות קא אתי, רוצח הוא, וניתן להצילו בנפשו וכו' (פסחים ב.). עד כאן לשונו. [הרי מזה שאמר, "ובלילה יהי כגנב", משמע אור יום הוא, וכו' - כך אמר, אם ברור לך העניין כאור, שעל נפשות הוא בא, רוצח הוא, וניתן להצילו בנפשו וכו']. הרי אנו רואים, שענין "יום" אומרת הגמרא, שהוא ענין דבר ברור כיום.

נמצא, ש"יום ה'" יהא פירושו, שהשגחה, מה שהבורא מנהיג את העולם, יהיה ברור, שהיא בבחינת טוב ומטיב. לדוגמא, כשהוא מתפלל, תיכף נענה על תפלתו ומקבל את מבוקשו, על מה שהוא התפלל. ובכל מקום שהוא פונה, הוא מצליח. זה נקרא "יום ה'".

מה שאין כן חושך, שהוא לילה, יהיה פירושו הסתרת פנים. שזה מביא לו ספיקות בהשגחת טוב ומטיב ומחשבות זרות. כלומר, שהסתרת ההשגחה מביאו לו כל אלה הדיעות והמחשבות זרות. זה נקרא חושך ולילה. כלומר, שהאדם מרגיש מצב, שבו הוא מרגיש, שהעולם חשך בעדו.

ובזה יש לפרש מה שכתוב: "הוי המתאוים את יום ה'. למה זה לכם את יום ה', הוא חושך ולא אור".

והענין הוא, אלו שמצפים ליום ה', הכוונה הוא, שהם מצפים, שיזכו לבחינת אמונה למעלה מהדעת. שיהיה האמונה כל כך חזקה, כאילו שהם רואים בראיה וידיעה גמורה, שכך הוא. היינו, שה' משגיח על העולם בבחינת טוב ומטיב.

כלומר, שאין הם רוצים, שהם יראו, איך שה' משגיח בבחינת טוב ומטיב. כי ראיה הוא נגד אמונה. כלומר, אמונה הוא דוקא במקום שהיא נגד השכל. והאדם, עושה את הדבר שהוא נגד השכל, זה נקרא אמונה למעלה מהדעת. כלומר, הם מאמינים, שהשגחה של הבורא עם הנבראים הוא בבחינת טוב ומטיב. ומה שהם לא רואים זה בידיעה ברורה, אין הם אומרים לה': "אנחנו רוצים לראות את בחינת טוב ומטיב בבחינת ראיה בתוך השכל". אלא הם רוצים, שזה ישאר אצלם בבחינת אמונה למעלה מהדעת.

אלא שהם מבקשים מה', שיתן להם כח, שיהא אמונה זו כל כך חזקה, כאילו הם רואים זה בתוך הדעת. היינו, שלא יהא הפרש בין אמונה לידיעה בתוך השכל. זה נקרא אצלם, היינו אצל מי שרוצה להיות דבוק בה', "יום ה'".

כלומר, שאם הם ירגישו זה בבחינת ידיעה, אז אור ה', הנקרא שפע עליון, ילך לכלי קבלה, הנקראים כלים דפרודא. וזה הם לא רוצים, מטעם שזה ילך להרצון לקבל, שהוא ההפכי מהקדושה, שהיא נגד הרצון לקבל לתועלת עצמו. אלא הם רוצים להיות דביקים בה'. וזה יכול להיות רק ע"י השתוות הצורה.

אולם, בכדי להגיע לזה, היינו שיהיה לאדם רצון וחשק להדבק בה', והיות שהאדם נברא עם טבע רצון לקבל רק לתועלת עצמו, אם כן איך אפשר להגיע לדבר, שהוא ממש נגד הטבע?

ולכן מוטל על האדם להשקיע עבודה רבה, עד שהוא יקבל טבע שני, שהוא הרצון להשפיע. שעם הרצון להשפיע, בזמן שהאדם זוכה לזה, אז הוא מוכשר לקבל שפע עליון ולא לפגום. כי כל הפגמים באים, רק ע"י הרצון לקבל לעצמו. היינו, אפילו בזמן שהוא עושה משהו בעמ"נ להשפיע, יש שם בבחינת פנימית המחשבה, שהוא יקבל משהו איזה תמורה עבור מעשה דלהשפעה, שהוא עושה עכשיו.

במלה אחת, אין בכחו של אדם לעשות משהו, אם לא יקבל תמורה זה משהו עבור המעשה. היינו, שהוא צריך להנות. וכל הנאה, שהאדם מקבל לתועלת עצמו, מוכרח להיות ע"י הנאה זו נפרד מחיי החיים מסיבת הפירוד. ומפסיקו מלהיות דבוק בהבורא. היות שענין הדביקות נמדדת בהשתוות הצורה. לכן אי אפשר להיות השפעה נקיה, בלי תערובות של קבלה מצד כוחות עצמו.

לכן, בכדי שיהיה להאדם כחות דהשפעה, לטבע שני אנו צריכים, שיהא באדם הכח להגיע להשתוות הצורה. היינו, כמו שהבורא הוא המשפיע ולא לקבל כלום, דאינו חס ושלום בעל חסרון.

כלומר, שגם מה שהוא משפיע, אין זה מטעם חסרון. היינו, שאם אין לו חס ושלום למי להשפיע, מורגש דבר זה אצלו לחסרון. אלא שאנו צריכים להבין זה כמו שחוק. כלומר, שאין זה שהוא רצה להשפיע הוא דבר הצריך לו, אלא הכל כמו משחק.

וזהו על דרך שאמרו חז"ל, בענין מטרוניתא [גבירה] שאלה, מה הקב"ה עושה לאחר שברא את העולם. התשובה היתה, יושב ומשחק עם לויתן, שנאמר "לויתן זה יצרת לשחק בו". (עבודה זרה דף ג.). שענין לויתן הוא בחינת דביקות וחיבור (מלשון "כמער איש ולויות"). היינו, שהתכלית הוא חיבור הבורא עם הנבראים, הוא רק בחינת שחוק ולא ענין של רצון וצורך.

וההבדל הוא בין שחוק לרצון, הוא שכל מה שבא ברצון הוא בהכרח, ואם אינו משיג את רצונו הוא בעל חסרון. מה שאין כן בשחוק, אפילו כשאינו משיג את הדבר, לא נחשב זה לחסרון. כמו שאומרים: "מה שלא השגתי מה שחשבתי, אין דבר". שזהו לא כל כך חשוב, מטעם שכל הרצון שהיה לו להדבר, היה רק בשחוק ולא רצינות.

ובהאמור יוצא, שתכלית השלימות הוא, שתהיה כל עבודתו בבחינת השפעה גמורה, ולא יהיה לו שום רצון וחשק לקבל הנאה תמורת עבודתו. וזהו מדרגה גבוהה, משום שהיא בחינה הנוהג אצל השם ית'. וזה נקרא "יום ה'", שיום ה' נקרא שלימות, על דרך שכתוב "יחשכו כוכבי בוקר, יקו לאור ואין". שאור נבחן על שלימות.

וכשהאדם משיג את הטבע השני, היינו הרצון להשפיע, מה שהבורא נותן לו אחר הטבע הראשון, שהוא רצון לקבל, ומקבל עתה את הרצון להשפיע, אז האדם מוכשר לעבוד את הבורא בבחינת השלימות. וזה נבחן ליום ה'.

לכן מי שעדיין לא זכה לטבע השני, שיוכל לעבוד את ה' בבחינת השפעה, ומצפה שיזכה לבחינה זו, היינו לבחינת השפעה. זאת אומרת, שכבר התיגע ועשה מה שביכלתו לעשות, כדי לזכות לכח הזה, אז הוא נבחן שמצפה ליום ה', היינו שיהיה לו השתוות הצורה עם ה'. וכשבא יום ה', הוא בשמחה נפלאה, שהוא שמח, בזה שיצא מתחת שליטת רצון לקבל לעצמו, שהוא היה מפרידו מהבורא. ועכשיו הוא מתדבק בהבורא. ונבחן זה אצלו, שעלה עכשיו לראש הפסגה.

מה שאין כן מי שעבודתו הוא רק בבחינת קבלה עצמית, הוא להיפוך, שכל זמן שהוא חושב, שיהיה לו איזה תמורה מעבודתו, הוא שמח. ובו בזמן שהוא רואה, שהרצון לקבל לא יקבל שום תמורה עבור עבודתו, אז הוא בא לידי עצבות ועצלות. והוא בא לפעמים לידי "תוהה על הראשונות", והוא אומר "אדעתא דהכי לא נדרתי [על דעת זה לא נדרתי]".

אם כן אדרבא, "יום ה'", שהוא משיג כח להשפיע, אם יגידו לו שזה יהיה הריוח שלך, בזה שאתה עוסק בתורה ומצות, אז יגיד, זה נקרא אצלי חושך ולא אור, משום שהידיעה הזו מביאו לידי חשכות, כנ"ל."

שאלה: מה זה בדיוק אמונה למעלה מהדעת? זה רצון חזק, תפילה שמה שאני לא רואה נכון, שהבורא הוא טוב ומטיב, אז לראות אותו נכון?

אמונה למעלה מהדעת זה נקרא יכולת לעשות משהו מפקודות הבורא, את רצון הבורא ללא שום תמורה. כי בדרך כלל אנחנו חושבים שזה כמו בחנות, אני נותן כסף ומקבל תמורתו איזה חפץ - זה בתוך הדעת ואז אני שוקל מה כדאי ומה לא כדאי ועד כמה.

מה שאין כן, אמונה למעלה מהדעת, זה שאני נותן ולא דורש שום תמורה, לגמרי כלום. וכאן השאלה, אז איך אני עובד? מאיפה אני לוקח חומר דלק? וזו בעיה, כי אנחנו צריכים להגיע למצב שאנחנו יכולים לעשות מה שהבורא רוצה מאיתנו, אפילו שברור לי שאני לא מקבל מזה כלום, אלא מפני ששמעתי שזה רצונו.

שאלה: האם אפשר על ידי המשחק בהשפעה, למשוך את אור הבורא ולהפוך להיות משפיעה?

כמובן, בדיוק כך זה עובד.

שאלה: בתחילת המאמר הוא אומר, שיום ה' זה כשאדם מתפלל ומקבל את מבוקשו. ולאורך המאמר מובן, שיום ה' זה כשהוא מקבל את הרצון להשפיע. האם הכוונה שהוא נמצא ביום, זה שהוא מבקש השפעה ומקבל השפעה?

כן, זה בדיוק. זה שהוא מצפה לכוח השפעה ומקבל אותו מלמעלה, וכבר הוא יכול באמת לעבוד בעל מנת להשפיע.

תלמידה: זאת אומרת זו המתנה הכי גדולה שיש.

זו מתנה גדולה, אבל אם האדם מצפה לזה, וזה בשבילו נראה כמתנה.

שאלה: האם בשלב הנוכחי, כולנו נמצאים בטבע של קבלה לעצמנו, או שבכל זאת יש לנו נתונים, נטיות לגדול בהשפעה?

בכל אחד מאיתנו יש זרע של הרצון להשפיע.

תלמידה: כדי להבין מתי אנחנו משפיעים לבורא, האם אנחנו תמיד יכולים לתפוס את זה בכלים דקבלה? ובינתיים כשאין לנו כלים דהשפעה, זה תמיד מר?

בעיקרון כן, בעיקרון זה מר.

שאלה: איך להפסיק להיות תלוי בתענוגים גשמיים? חיבור עם העשירייה לא כל כך עוזר לזה.

בשביל זה צריך ללכת רחוק לכיוון ההשפעה, כאשר האדם יתחיל לקבל הנאה מזה שהוא משפיע.

תלמידה: כמובן יש תענוג מזה שאתה משפיע, אבל בכל זאת אתה רוצה תענוגים גשמיים.

לא, לא לפנטז.

שאלה: איך להתגבר על כך שכאשר נפסיק לדאוג לעצמנו, יקרה משהו רע?

אל תדאגי, אף פעם לא תשכחי על עצמך. תמיד תצטרכי לעלות להשפעה כנגד האגו שלך.

שאלה: כתוב, שזה שלא השגתי את מה שחשבתי זה לא נורא. זה לא כל כך חשוב כי הרצון הזה היה משחק לא רציני. ואחר כך כתוב שהשלמות היא דווקא בכך שאנחנו לא מצפים לשום שכר. האם אנחנו צריכים לשחק, או להישאר בחיסרון?

השלֵמוּת היא בביסוס של הרצון להשפיע לבורא, ודרך השפעה לחברים, השפעה לבורא.

שאלה: אמרת שלהתמוסס בעשירייה, זה תכונות רוחניות. האם ביטול בעשירייה, זה אותו הדבר, ואם לא, אז מה גבוה וטוב יותר?

להתמוסס או לבטל את עצמך, זה היינו הך.

שאלה: הוא אומר על הבורא שעבורו תכלית הבריאה החיבור עם הנבראים, זה רק שחוק ולא עניין של רצון וצורך. איך להבין את זה נכון?

חשוב לנו לעשות מה שהבורא רוצה. אם הוא רוצה שאנחנו נשפיע לו, נשפיע. אם הוא רוצה שנקבל, אז אנחנו נקבל. זאת אומרת להגיע למצב שאנחנו בכלל לא חושבים על עצמנו.

תלמיד: אבל בכל זאת, הבורא ברא את כל הבריאה רק בשביל שיהיה רצון לקבל, שהוא יוכל להשפיע לו. ואחרי זה הוא אומר שמבחינתו זה שחוק ולא רצון וצורך, זה לא מובן.

אז לא מובן. יש עוד כמה דברים שאתה עדיין לא מבין. לפי דבריך, יוצא שהרצון לקבל זה הדבר החשוב שבבריאה.

שאלה: אתה יכול להסביר? לא הבנתי.

מה אמרת?

שאלה: אמרתי שכתוב, שמה שהבורא עושה אחרי שהוא ברא את העולם, זה יושב ומשחק עם לוויתן. כלומר שהתכלית החיבור היא רק שחוק ולא עניין של רצון וצורך עבור הבורא. זאת אומרת, גם אם זה לא יקרה, גם אם לא משיגים את הדבר, זה לא חיסרון. אז איך להבין את זה?

להבין פשוט, שזה צריך להיות חשוב לאדם, אמנם זה לא חשוב לבורא. ושאל יחשוב האדם שהוא עושה טובה לבורא.

תלמיד: אבל מהצד שלנו כתוב הרבה על "בזוכרי בו אינו מניח לי לישון", ו"צער השכינה" וכולי.

זה בסדר, מצד אחד. ומצד שני כתוב, שסך הכול אנחנו רוצים לעשות לו נחת רוח בזה שמצידנו זה כמו ילד קטן, שעושה טובה לאימא, ואז נראה לו שהוא מביא לה סוכריה או משהו אחר וכמה היא נהנית, למרות שבשבילה זה דבר פעוט.

שאלה: כשכתוב שאנחנו צריכים להרגיש את צער השכינה, של מי הצער, של הבורא?

כן, צער של הבורא, שאנחנו בכל זאת צריכים להשפיע לו.

שאלה: אנחנו קבוצה שרוצה להגיע להשתוות הצורה עם הבורא. למה כתוב פה, "הוי המתאווים את יום ה', למה זה לכם את יום ה', הוא חושך ולא אור"?

כי העניין הוא שאנחנו רוצים להשפיע לבורא, אחרת אנחנו מרגישים שזה חושך ולא אור אם אנחנו מכוונים להשפעה.

שאלה: פעם אמרת שיגיע זמן שנראה את החושך ואת האור בצורה מעורבבת. האם על כך מדובר במאמר?

לא. אנחנו רק מתחילים לדבר על למעלה מהדעת, על תכונת ההשפעה, וזה עוד מאוד רחוק.

שאלה: האם את יום ה' אנחנו יכולים להרגיש שהוא מגיע אלינו רק כשאנחנו עובדים בלשמה, או שאנחנו יכולים להרגיש את זה כשאנחנו מגיעים לתפילה משותפת בעשירייה?

תפילה משותפת בעשירייה, זה מאוד חשוב.

שאלה: כשאני לפעמים בורחת מהרצון לקבל ומתפללת להיות למעלה מהדעת, האם זה עדיין בתוך הרצון לקבל שלי?

כן, זה עדיין הרצון לקבל שלך. אבל לא חשוב, לאט לאט מתקרבים.

שאלה: האם המצב הזה של חוסר תודעה שבו אנחנו חיים הוא מתעורר בתוך העשירייה בגלל הבורא כדי שזה לא יהיה במכות קשות?

כן.

שאלה: מה ההבדל בין תענוג לשמחה בעבודה הרוחנית שלנו בהקשר למאמר הזה?

שמחה ותענוג אנחנו בסופו של דבר צריכים לקבל כתוצאה מזה שאנחנו משפיעים, רוצים להשפיע לכל העולם, לחברים, לבורא. לתענוג הזה אנחנו צריכים להגיע.

שאלה: לפחות עבורי אמונה למעלה מהדעת כבר הפכה להכרח, כיוון שבאמונה למעלה מהדעת אני רואה את החברים מתוקנים, ובדעת אני כבר לא יכול לראות כך. האם ביטול הדעת בפני אמונה למעלה מהדעת זהו אותו הביטול שעליו אתה מדבר?

אנחנו עוד נעבור את כל הדברים האלה, אני לא יכול בדיוק לענות על זה, זה לא פשוט. בהדרגה נרכוש אמונה שתהיה למעלה מהדעת שלנו, כלומר השפעה גבוהה מקבלה. זאת הכוונה בראש ובראשונה.

שאלה: מה אנחנו צריכים לתת לבורא?

אתה לא צריך לתת לבורא כלום, כי הוא לא זקוק לשום דבר.

תלמיד: אנחנו לומדים שאנחנו צריכים לתת לבורא משהו ולא לקבל כלום?

אם אתה רוצה לתת לו, אז אתה נותן לו את האמונה שלך, את ההשפעה שלך, את היחס שלך, ולא יותר.

תלמיד: במה מתבטא היחס שלי לבורא שאת זה אני נותן כל הזמן, חושב על זה?

שאתה רוצה להשפיע לו כל טוב.

תלמיד: מה זה להשפיע?

רצון להשפיע.

תלמיד: אני לא תופס את זה.

תשאל את החברים, הם יסבירו לך יותר טוב.

שאלה: האם להשפיע לבורא זה מצב שבו אנחנו מגיעים לרצון שלם שגדלות הבורא תתגלה לכל הנבראים?

כן.

תלמידה: מה שקורה עכשיו במדינה עם המלחמה, אני מרגישה שזה הביא אותי למצב שאני לא רוצה שום דבר, לא גילוי, לא מילוי, לא הבחנות, רק שהוא יתגלה בנבראים בדרך האור, בחסדים. אבל אני מרגישה שהחיסרון הזה נובע מזעזוע, מהרגשה של רגשות אשם וצער גדול. איך אנחנו מגיעים לחיסרון הזה שהוא יתגלה בדרך האור ולא מתוך זעזועים?

לשם זה עוד נצטרך להתקדם. עדיין את מסתכלת על כל הדברים האלה רק דרך הרצון לקבל.

שאלה: האם אפשר לזכות עוד לפני פעולות הקבלה להרגיש את הטעם המר?

לא צריך בכלל להרגיש את הטעם המר.

תלמידה: אני מראש רוצה למנוע את הקבלה, אני רוצה לעשות עכשיו משהו, שיבוא אלי איתות שאני עכשיו בקבלה ולא לעשות את זה?

כן, את זה את תוכלי לקבוע.

תלמידה: איך לזכות לזה?

הכי טוב זה כמובן בין החברים. לפי איך שאת מתייחסת אליהם את יכולה מיד לקבוע האם את נמצאת בקבלה או השפעה.

שאלה: למה השפעה היא מרה?

כיוון שהיא נגד הרצון הטבעי שלנו לקבל וליהנות.

תלמידה: הרי יש לנו זרע של השפעה.

לא, אין בנו שום זרעים של השפעה.

תלמידה: אין בתוכי כלים דהשפעה ואני כל הזמן רוצה חיבור, רוצה משהו עבור החברים, אבל יוצא שאני רוצה את זה לעצמי. והבורא עונה לי לפי מה שאני יכולה להבין עכשיו וזה יכול להיות נזק עבור החברים שלי, אני מרגישה את זה אבל לא יכולה למצוא מילים.

גם עכשיו את לא יכולה למצוא את המילים. נחכה עד הפעם הבאה.

שאלה: אם מגיע מצב מהבורא ובהתחלה אתה לא יודע איך להתנהג בצורה נכונה, איך לא לאבד את האמונה שזה באמת מגיע מהבורא?

בשביל זה יש לך חברות. בכל מקרה, קודם כל את צריכה להיות קשורה אליהן.

שאלה: אם אנחנו נמצאים בשפע העליון, אז כבר אין לנו מחשבות זרות?

אין.

תלמידה: וכדי להגיע למקום הזה של השפע, האם הרצון לקבל והרצון להשפיע צריכים לעבוד יחד זה עם זה בו זמנית?

יחד הם לא עובדים אף פעם, רק אחד נגד האחר.

שאלה: האם תפילה שבאה מעומק הלב זו מתנה או פרס?

זו ממש מתנה.

שאלה: במאמר מופיע המשל על העטלף שאין לו עיניים לראות, האם הוא מתאר אדם שחסרה לו אמונה בבורא?

כן, בדיוק.

שאלה: מה המשמעות ש"לאור יקום רוצח יקטול עני ואביון ובלילה יהי כגנב"? מה המשמעות שבלילה הוא נראה כגנב וביום כרוצח, במה אנחנו מבחינים באור ה'?

אנחנו עדין לא יכולים לפרש את זה, אבל הכול מדבר על הרצון לקבל, עד כמה הוא עובד עלינו בכך שמאיר ובכך שנותן חושך.

שאלה: כתוב במאמר, שעבור הבורא הכול משחק עם לוויתן ואין לו חיסרון בפני עצמו, ואחר כך כתוב שהשלמות תגיע כשלא יהיה לנו שום רצון לקבל תענוג מהעבודה הזאת. האם לפי השתוות הצורה אנחנו צריכים להגיע ליחס כזה שהכול יהפוך למשחק?

אנחנו צריכים לעשות הכול כדי למלא את הבורא לפי מה שהוא מצפה מאתנו. כל פעם הוא יראה לנו למה הוא מצפה מאתנו ואנחנו נצטרך למלא אותו בזה, ובכך אנחנו בעצמנו נתמלא.

שאלה: האם אפשר להגיד שאמונה למעלה מהדעת היא כאשר האמונה הופכת להיות לדעת שלנו?

כן. בהדרגה כך זה קורה.

שאלה: לגבי תורנות רמח"ל, חילקנו למאתיים שבעים עשיריות את התפילה והחברים כותבים, "זה מאוד מחבר את העשירייה, יש הרגשה של אחריות, רצון להיות ביחד. זה מאוד חשוב לכל עשירייה, כי זה נותן קשר לעשירייה עם כל הכלי העולמי. זו הפעולה היחידה שבאמת חידשה לנו את הלב. אף פעם לא התחברנו ביראה כזאת".

תודה לך הרב, תודה לכולם, לכל מי שדחף לפעולה הזאת, אני מרגישה את התרגיל הזה כפעולה רוחנית, הלב רוצה חיבור, רוצה את הבורא.

תודה רבה, אני מבין אתכם.

שאלה: איזו מילה כמילה אחת בקבלה מתארת את המצב של להיות מעל לדעת?

השפעה.

תלמיד: האם יש שאלות שעולות במצב שהוא מעל לדעת, ותשובות שמתאימות לזה?

לא הבנתי.

תלמיד: אני מניח שאתה נמצא באמונה מעל לדעת, ואתה שואל אותי, ואני לא מעל לדעת. אבל אם גם אני הייתי מעל לדעת, האם אני אבין את התשובה? האם השאלה והתשובה יהיו תואמות במצב מעל לדעת?

כן.

תלמיד: איזה שאלות אנחנו יכולים לשאול מעל לדעת, שגם החברים יכולים לתפוס ולהבין אותן?

כל דבר ששייך להשפעה, הם איכשהו כבר יכולים קצת להבין, וזה מה שאנחנו צריכים לעשות.

תלמיד: אני שואל, כי המשחק הזה עם הלוויתן נראה כמו שהבורא משחק שח עם עצמו, אבל נותן ליריב לנצח. וחסרות לי המילים לזה.

זה כמו שאתה משחק עם הילד שלך. וודאי שאתה יותר חזק ממנו, אבל אתה עושה כל מיני פעולות, ואתה מוריד את עצמך לדרגה שלו.

תלמיד: אם אני מבין, זה כמו להלחין מוסיקה ושהשני יקשיב, ויבין?

זה בסדר.

שאלה: יום ה' זה קבלה של אור ה' בתוך כלים דקבלה?

אור ה' לא יכול להיות בכלים דקבלה.

תלמיד: "דויד אור ה'", יש בזה סכנה שנקבל אור בתוך כלים דקבלה, או שלא יכול להיווצר מצב כזה?

לא יכול להיווצר מצב כזה.

שאלה: האם המכות שאנחנו מקבלים מהבורא, הרי הכול בא ממנו, עכשיו קיבלנו מכה שמאוד מורגשת על הבשר בכל אחד בצורה שאנחנו לא זוכרים בכלל בעם, וגם אנחנו פה שלומדים. האם המכות באות ללמד אותנו יותר דבקות בבורא? על יחס שהוא אפילו מעל למכות? שהיינו צריכים לעשות גם בלי המכות, ונצטרך לעשות גם בלי המכות?

כן, כל מכה ומכה מנתקת אותנו מהרצון לקבל, ומקרבת לרצון להשפיע.

שאלה: יש הרבה אנשים שמבקשים, וצריכים ממני כל מיני דברים. כשאני רוצה להשפיע להם, איך אני יודעת את ההיררכיה, למי לעזור קודם, ולמי לתת קודם?

תתייעצי עם החברים, ואחר כך תעשי את הפעולה.

שאלה: אם אנחנו בעשירייה מבררים שאלה, האם נוכל לזהות אם אנו נמצאים בהשפעה או נמצאים בקבלה?

ודאי.

תלמיד: וזה תלוי עד כמה אני לוקח את החיסרון של החבר ומוכן להתפלל עליו?

כן.

שאלה: כשאנחנו מקבלים מכה, וזה נראה כמו גלים שכל הזמן באים. הבן אדם מקבל כאב מאוד גדול, יש מעצמו מנגנון הגנה שהוא יכול כאילו לצאת מהגוף, ולהתנתק מהמצב הזה.

אבל לא לזה אנחנו רוצים להגיע. אנחנו רוצים כאילו להיות כמו הבורא. אם היינו צריכים להיות במקומו, לא היינו רוצים לתת את המכה, אבל היינו מסוגלים להזדהות כאילו עם המכה. איך אנחנו מגיעים למצב הזה? כי כרגע, כשיש מכה, אנחנו ממש פועלים כמו חיות. איך אפשר להפוך לאדם?

להיות יותר קרובות זו לזו, ואז תראי עד כמה זה מסדר אותך. קודם כל להתקרב לחברות, יחד עם כל החברות להתפלל לבורא, ומיד תראי שהמחשבות, הרצונות, והפעולות משתנות.

שאלה: מה בדיוק הסיפור פה בין התרנגול והעטלף, ומה הוא רוצה להסביר לנו?

העטלף רואה בלילה, והתרנגול רואה ביום, ולכן מי שרוצה להתקרב לבורא דומה לתרנגול. התרנגול מתחיל לשיר בבוקר, והעטלף חי בלילה. אז אנחנו רוצים להתעורר לפנות בוקר כמו התרנגול, ולהיות עם אור היום, עם האור של הבורא כל היום.

שאלה: היום אמרת שאנחנו צריכים לעשות הכול כדי למלא את הבורא, במה שהוא מצפה מאיתנו. שהוא כל פעם הוא יראה לנו למה הוא מצפה מאיתנו, ואנחנו נצטרך למלא אותו בזה, ובזה אנחנו בעצמנו נתמלא. אז לגבי התפילה שאנחנו בונים, האם זה חשוב שאנחנו כעשירייה נבקש על דבר אחד כל הזמן?

כן. זה חשוב מאוד. שאתם מבקשים יחד, כל העשירייה על דבר אחד.

תלמידה: שהוא יענה כאחד?

שהוא יענה לכולם, על אותה שאלה אחת.

שאלה: איזה סוג של אמונה יש לאדם בזמן יום ה'. האם המשמעות היא שאמנם בעיניים הוא רואה חושך, אבל בפנים יש לו שלווה פנימית. האם זה המצב שמתארים במאמר?

לא בדיוק. הוא רואה לפניו את הדרך הסלולה, והנכונה לדבקות בבורא.

שאלה: אם הכוונה חשובה, והפעולה פחות חשובה, ואני מרגישה שהלב שלי מכוון לחיבור עם העשירייה, לבורא. אם כך כל מה שאני עושה הוא נכון?

כן. אבל השאלה, האם את קוראת נכון את הלב שלך, והאם הלב שלך אומר לך דברים בצורה נכונה?

תלמידה: איך אני יכולה לבדוק את הלב?

זו כבר שאלה של ניסיון.

תלמידה: ואם החברות בעשירייה אומרות שהפעולה שלי לא נכונה, ואני מרגישה שהכול מכוון בצורה נכונה. האם זה אומר שהבורא אומר לי לא?

לא, זה לא ככה. את צריכה להמשיך לברר איתן בכל פעם את אי ההסכמות, את אי ההתאמות האלה, ולאט לאט תבררי במה הן צודקות, במה את צודקת.

שאלה: אמונה למעלה מהדעת זה כשאנחנו בחושך, אבל עושים את הכול כאילו אנחנו באור?

כן.

תהיו בריאים יקיריי, אני מחבק את כולכם עד לשיעור הבוקר של מחר.

(סוף השיעור)