שיעור בוקר 03.05.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "רב"ש", כרך א', עמ' 19

מאמר: "לפי מה שמבורא בענין ואהבת לרעך

קריין: ספר כתבי רב"ש כרך א', עמוד 19, מאמר "לפי מה שמבואר בענין ואהבת לרעך".

לפי מה שמבואר בענין ואהבת לרעך

"לפי מה שמבואר בענין "ואהבת לרעך", שבכלל זה נכללו הפרטים של תרי"ב מצות, כמו שאמרו חז"ל "ואידך, פירושו הוא זיל גמור". משמע שעל ידי קיום התרי"ב מצות נזכה מאליו להכלל של "ואהבת לרעך". ואח"כ לאהבת ה'.

אם כן, מה נותן לנו אהבת חברים, כמו שכתוב (מאמר ה', תשמ"ה), שעל ידי זה שמתאספים כמה חברים, והיות שאין לכל אחד רק כח קטן של אהבת הזולת, היינו שיכול לקיים אהבת הזולת רק בכח. וכשבא לכלל מעשה בפועל, אז הוא זוכר, שבמחשבתו החליט לוותר על אהבה עצמית לטובת הזולת, ובפועל הוא רואה, שאינו מסוגל לוותר על שום תענוג של הרצון לקבל לטובת הזולת, ואפילו כמלוא נימא.

אבל על ידי זה שמתאספים כמה אנשים, שהם בדיעה אחת, שצריכים להגיע לאהבת הזולת, וכשיש התבטלות כל אחד להשני, אז כל אחד נכלל מכולם. ועל ידי זה מצטבר אצל כל יחיד כח גדול, לפי גודלה של החברה. ואז יש בכוחו להוציא לפועל את אהבת הזולת במעשה.

נמצא לפי זה, מה מוסיף לנו את הפרטים של תרי"ב מצות, שאמרנו, שהוא בכדי לקיים את הכלל, הלא הכלל מתקיים על ידי אהבת חברים. והנה במציאות אנו רואים, שגם אצל חילוניים נוהג ענין של אהבת חברים, שגם הם מתאספים חוגים שונים, בכדי שיהיה להם אהבת חברים. אם כן, מהו ההבדל בין דתיים לחילונים.

הנה הפסוק אומר (תהילים א') "ובמושב לצים לא ישב". ויש להבין, מה הוא האיסור של "מושב לצים". אם הוא מדבר לשון הרע או דברים בטלים, אם כן האיסור לא מטעם מושב לצים. מה מוסיף לנו האיסור של "מושב לצים".

אלא משמע, אפילו כשמתאספים כמה אנשים בשביל אהבת חברים, על הכוונה שכל אחד ואחד יסייע את חבירו לשפר מצבו הגשמי, וכל אחד מצפה, שעל ידי ריבוי ישיבות יקבל כל אחד מהחברה תועלת, איך להשביח את מצבו הגשמי.

ולאחר כל הישיבות, כל אחד עושה חשבונות, עד כמה הוא קיבל מהחברה עבור אהבה עצמית, מה הרצון לקבל הרויח מזה. הלא הוא נותן יגיעה וזמן לטובת החברה. ומה הרויח מזה. ובטח היה יכול יותר להצליח, אם היה עוסק בתועלת עצמי. לכל הפחות את חלק, מה שהוא היה מתייגע בעצמי. "ואני נכנסתי להחברה, מטעם שחשבתי, שעל ידי החברה אני אוכל להרויח יותר, מכפי שאני יכול להרויח לבדי. ועכשיו אני רואה, שלא הרווחתי כלום".

ועל זה הוא מתחרט, ואומר "מוטב היה לי במקום שנתתי הזמן שלי להחברה, יותר טוב היה, אם הייתי משתמש לכל הפחות עם הכח הקטן שלי. מה שאין כן עכשיו, שנתתי הזמן להחברה, בכדי שאני אשיג יותר רכוש על ידי סיוע מהחברה, ולבסוף התברר לי, שלא די שלא הרווחתי כלום מהחברה, אלא עוד הפסדתי, מה שהייתי יכול להרויח עם כוחות עצמי".

וכשיש מי שרוצה לדבר, שצריכים לעסוק באהבת חברים לצורך השפעה, היינו שכולם יעבדו לטובת הזולת, כולם מתלוצצים וצוחקים מזה. ונראה בעיניהם כמין ליצנות. וזו היא ישיבת חילוניים. ועל זה אמרו "וחסד לאומים חטאת, כי כל טובו דעובדים לגרמייהו דעובדין". וחברה כזו מרחקת את האדם מהקדושה. ומשליכים את האדם לעולם הליצנות. וזה הוא האיסור של "מושב לצים".

ועל חברות כאלו אמרו חז"ל "פזר לרשעים, טוב להם וטוב לעולם". היינו, שיותר טוב שאינם מתקיימים. אבל בצדיקים להיפך "כנס לצדיקים, טוב להם וטוב לעולם".

ומהו פירושו "צדיקים", היינו שרוצים לקיים את הכלל של "ואהבת לרעך כמוך", שכל כוונתו הוא לצאת מאהבה עצמית ולקבל על עצמו טבע אחר, שהוא אהבת הזולת. אבל הגם שזוהי מצוה שצריכים לקיים, והאדם יכול להכריח את עצמו בעל כורחך, אבל אהבה, זהו דבר המסור ללב, אבל הלב מצד הטבע לא מסכים לזה, אם כן, מה האדם יכול לעשות, בכדי שיגע להלב דבר אהבת הזולת.

על זה ניתן לנו לקיים את התרי"ב מצות, שבסגולתן יכול לבוא לידי הרגשה בלב. אבל כיון שזהו נגד הטבע, אז הרגשה כזו היא חלק קטן, שתהיה לה היכולת לקיים אהבת חברים בפועל, אף על פי שיש לו צורך לזה. לכן צריכים עכשיו לראות עצות, שיוכל לקיים בפועל.

והנה העצה לזה, שהאדם יוכל להגדיל את כוחו בהכלל שלו "ואהבת לרעך". והוא על ידי אהבת חברים. אם כל אחד נכלל ובטל לחבירו, הרי אז נעשה גוש אחד, שכל חלקי הקטנים, שרוצים באהבת הזולת, מחבר לכח כלל, שנכלל מהרבה חלקים. וכשיש לו כח גדול, אז יש בכוחו להוציא לפועל את אהבת הזולת.

ואז הוא יכול להגיע לאהבת ה'. אבל זה בתנאי שכל אחד מתבטל להשני. מה שאין כן כשהוא נפרד מחבירו, אין הוא יכול לקבל מחבירו את חלקו, מה שהוא צריך לקבל. אלא, שכל אחד צריך לומר, שהוא אפס נגד חבירו.

וזה דומה, כשכותבים מספרים, כשכותבים מתחילה 1 ואח"כ אפס, זהו פי עשר, 10. וכשכותבים מתחילה שני אפסים, אז הוא פי מאה, 100. היינו, שחבירו הוא מספר אחד, והאפס אחריו, הוא נחשב שמקבל מחבירו פי עשר. ואם הוא אומר, שהוא שני אפסים נגד חבירו, הוא מקבל מחבירו פי מאה.

מה שאין כן להיפך, שהוא אומר, שחבירו הוא אפס והוא אחד, אז הוא פחות מחבירו פי עשרה, 0.1. ואם הוא יכול לומר, שהוא אחד, ויש לו שני חברים, שהם שני אפסים נגדו. אז נבחן חלק ממאה נגדם, היינו שהוא 0.01. נמצא, לפי כמה אפסים שיש לו מהחברים, כך קומתו מתקטנת.

ומכל מקום, אפילו לאחר שיש לו הכח הזה, שיכול לקיים אהבת הזולת בפועל, ותועלת עצמו הוא מרגיש לדבר רע בשבילו, מכל מקום אל תאמין בעצמך, וצריך להיות לו יראה, אולי באמצע עבודה יפול לתוך אהבה עצמית. דהיינו, אם יתנו לו תענוג יותר גדול, מכפי שהוא רגיל לקבל, הגם שעל תענוגים קטנים, הוא כבר יכול לעשות בעמ"נ להשפיע, ומוכן לוותר עליהם, אבל מתענוגים גדולים הוא חי בפחד.

וזה נקרא "יראה". וזה השער לקבל את אור האמונה, הנקרא "השראת השכינה", כמו שכתוב בהסולם "לפי ערך היראה, כן הוא משיג את בחינת האמונה".

לכן צריכים לזכור, שענין "ואהבת לרעך כמוך", צריכים לקיים אותו מטעם מצוה, שה' צוה לעסוק באהבת חברים. ורבי עקיבא הוא רק מפרש, מה שה' צוה את המצוה הזו, שהיה בכוונתו לעשות ממצוה זו כלל, שעל ידי זה יוכלו לקיים כל המצות, מטעם ציווי ה', ולא מטעם תועלת עצמו.

היינו, לא שהמצות יביא לנו להרחיב את הרצון לקבל שבנו. זאת אומרת, שעל ידי קיום המצות אז האדם יקבל תמורת זה הרבה שכר. אלא להיפך, שעל ידי קיום המצות נגיע להשכר, שאנו נוכל לבטל את אהבה עצמית שלנו, ולהגיע לאהבת הזולת. ולאח"כ לאהבת ה'.

ובזה נבין מה שאמרו חז"ל על פסוק "ושמתם, הוא לשון "סם". זכה, הוא סם החיים. לא זכה, הוא סם המות". היינו כנ"ל "לא זכה", הוא עוסק בתורה ומצות, בכדי שאהבה עצמית יתרבה, והגוף ירכוש קנינים תמורת עבודתו. "זכה", אז מתבטלת את אהבה עצמית שלו. היינו, שמכוון, שיקבל שכר, שהוא, שיהיה לו הכח לאהבת הזולת, שעל ידי זה הוא יגיע לאהבת הבורא, שכל חשקו יהיה רק להשפיע נחת רוח להבורא."

אין במאמר הזה חידושים לעומת המאמרים הקודמים לו אבל בסך הכול הוא מסכם מה שכתוב במאמרים הקודמים על העשירייה, על החברה.

שאלה: במה צריך להיות אפס כלפי החברים?

בכול. שאתה פחות מהם בכמה שאתה רק יכול לתאר לעצמך.

שאלה: כאן הוא כותב במאמר שאם כבר יש לך אהבת הזולת ויראה כלפי הבורא, נשאר לך רק לרכוש את אור האמונה שמביא לגילוי השכינה, אז מה הם השלבים של אהבה, יראה ואמונה?

אנחנו למדנו את זה. אהבה, אהבת חברים לפחות באיזו מידה היא צריכה להיות כי אחרת לא יהיה לאדם כלי שבו הוא יקבל את גילוי הבורא, זה דבר אחד. דבר שני, צריכה להיות יראה שאם אני לא אגיע לזה אני לא אוכל להשפיע נחת רוח ואז הפעולה היא שהוא כבר נמצא בהזדהות עם הבורא באמונה למעלה מהדעת. הכול מתבטא בתוך הכלי. אתה יכול להגיד שככה זה, קודם וזה אחר כך אבל כשאתה לומד נכון איך להתייחס לעשירייה, אתה מקבל את ההכוונה, אתה מקבל את ההדרכה מבפנים איך אתה צריך להתנהג.

שאלה: לא מובן, מה זה שש מאות ועשרים מצוות או רצונות מתוקנים שעל ידם אפשר לא להכריח את הלב אלא לשכנע אותו, איפה הם ואיך הם נקראים?

קודם כל אל תחפש אותם בלב כי הלב, זה לא הלב הגשמי, ברוחניות זה נקרא כל הרצונות שלנו יחד, ולכן הלב של האדם כולל בתוכו רק את הרצונות של האדם, אז ברצונות של האדם יש לנו תרי"ג רצונות. את כל הרצונות האלו אנחנו צריכים לקיים בעל מנת להשפיע, בלהשפיע על מנת להשפיע ואחר כך בלקבל על מנת להשפיע שתי דרגות. קודם לעלות ממלכות לבינה שזה להשפיע על מנת להשפיע וזה נקרא "דרגת צדיק" ואחר כך מבינה לעלות לחכמה עם כל כוחות המלכות ואז זה נקרא שהוא "צדיק גמור". כך אנחנו לומדים את הדרגות העליונות, דרגות העליה.

שאלה: מה החבר צריך לעשות כשהוא רואה שחברים לא אוהבים אותו ולא רוצים שהוא יהיה בקבוצה?

הוא צריך לעשות כול מה שהם רוצים חוץ מלצאת, אבל חוץ מלצאת הוא צריך לעשות כול מה שהם רוצים, הכול. לעשות מעצמו אפס, להכניע את עצמו ולקיים כול מה שהם רוצים ממנו.

תלמיד: נניח שחבר בקבוצה חולה, האם אנחנו צריכים להתפלל כדי שהוא יבריא או להתפלל על ההתעלות הרוחנית של הקבוצה?

קודם כל על החבר החולה ואחר כך על התעלות הרוחנית של הקבוצה כולל במיוחד עם אותו החבר.

שאלה: מה זה אהבת חברים?

"אהבת חברים" נקרא שאני אוהב את החבר יותר מעצמי.

שאלה: מה זה "זכה, הוא סם החיים. לא זכה, הוא סם המוות"?

זכה נעשה לו סם החיים שהוא נהנה, הוא שותה את התורה, הוא אוהב את ההתקדמות הזאת למעלה מהדעת, להתגבר על כול רצון ורצון שלו הוא נהנה מזה, אמנם זה קשה אבל ככה הרב"ש היה אומר, "שיסבול".

תלמיד: במה זכיתי, הזכייה עצמה מהי?

זכית מתוך זה שביקשת וקיבלת כוחות והכוחות האלה ניקו לך את הכלים מעל מנת לקבל והפכו אותם לעל מנת להשפיע, זה נקרא שזכית, נעשית יותר זך.

תלמיד: זאת אומרת על תכונת ההשפעה אתה מדבר?

כן, במקום תכונת הקבלה יש לך עכשיו תכונת ההשפעה, במקום עכירות ועביות יש לך עכשיו זכות, זה נקרא שזכית, זכית מהמילה "זך".

תלמיד: ואם לא זכה סם מוות למה?

אם לא זכה, אתה נמצא בעביות אז אתה נמצא בריחוק מהבורא, אתה נמצא במוות.

תלמיד: זאת אומרת הוא עשה עבודה והוא לא זכה. מי אשם שהוא עשה עבודה ולא זכה?

על מי שלא אשם אנחנו לא מדברים, על זה אתה יכול להתלונן, תכתוב, יש לנו בישראל כל מיני שופטים תכתוב אליהם.

תלמיד: הוא עשה עבודה והוא בסוף גם לא זכה.

אם עשה ודאי, ולא זכה אין דבר כזה. אם אתה עושה עבודה אתה זוכה, אם אתה לא עושה עבודה אתה לא זוכה. נקודה, אין אפס.

תלמיד: מה זה הופך לו לסם המוות?

כל מה שנסית לעשות ולא הצלחת, הכלים האלה נעשו מקולקלים והם מביאים אותך למוות, שאתה מרגיש בהם מוות, אתה מרגיש בהם על מנת לקבל.

תלמיד: אז מה תלוי בזה שאני כן אצליח וזה לא ייהפך לסם המוות?

בחיבור עם העשירייה.

שאלה: השבוע אני גבאי בעשירייה, איך אני צריך לדאוג שהעשירייה שלי תעבוד באהבת חברים?

אני לא יודע מה להגיד לך. אתה חייב לתפקד כמו שצריך.

שאלה: רב"ש כותב שמגיע תענוג גדול שהוא לא יכול להתמודד איתו, האם ההכרה בזה שאני לא יכול להתמודד עם התענוג, ומאמץ כפי יכולתי זה מספיק כדי להתקדם בזה שאני כן אצליח בעתיד להתגבר על זה?

כן, העיקר לא להפסיק.

שאלה: מה עלי לעשות אם בסוף היום אני מרגיש שהייתי יכול לאהוב יותר את החברים ולא כמו שאוהב אותם, וכמה שאני נפגש איתם כל הזמן אני מרגיש שחסר יותר ויותר?

מיום ליום תלמד יותר ויותר איך שאתה צריך לפתח אהבה אליהם, כי בהם יש לך את הנשמה שלך. הנשמה שלך נמצאת בהם. אתה צריך לבוא אליהם ולהגיד, חברים אני מבקש מכם, תתחברו יחד ואז תהיה לי נשמה, אם לא תתחברו יחד לא תהיה לי נשמה. מה אני אעשה? אם בכל אחד מכם יש חלק מהנשמה שלי, אם אתם תתחברו תהיה לי נשמה. תעשו את זה לטובתי. תתחנן לפניהם, תגיד, מה אתם רוצים? איזה מתנות אתם רוצים? אני אשתדל להביא לכם את כל המתנות שתבקשו, רק שתתחברו שתהיה לי נשמה שבה אני ארגיש את הבורא. אחרת מה אני מרגיש היום? אני מרגיש היום שאתם תופסים את הנשמה שלי ולא רוצים לתקן אותה. לא רוצים לחבר את החלקים שלה יחד. תגידו לי מה אני אעשה בכדי שאתם תתחברו?

אתה צריך להרגיש שהחיים הרוחניים שלך תלויים בהם ואז מה אתה עושה להם שהם יתחברו. אם לא יתחברו, לא יהיו לך חיים רוחניים. עוד מעט תמות מהבהמה שלך וזהו, אז מה תעשה? אז תבוא אליהם ותגיד, מה אתם רוצים שאני אתן לכם תמורת הנשמה שלי? זאת אומרת, שאתם תתחברו ואז יהיה לי כלי הנשמה. אז הם יגידו לך, אני אומר לך מראש מה שהם יגידו, הם יגידו אותו דבר, יש לנו בעיה לכל אחד מאיתנו, אז יופי, אז במי אנחנו תלויים? אם אנחנו מסכימים שכל אחד זקוק לחיבור של אחרים, אז מה חסר לנו? רק כוח עליון, הוא זה שאשם שאין לנו עדיין נשמה, אז אנחנו צועקים, בוכים, מבקשים ממנו, מהבורא, שיחבר בינינו כך שיהיה לנו כלי של נשמה, זה הכול.

אבל להרגיש שהם מחזיקים, כל אחד מהם מחזיק ביד את הנשמה שלך, חלק מהנשמה שלך. את זה אתה צריך להרגיש, ואז יהיה לך יחס אחר אליהם ממה שעכשיו.

שאלה: אם חבר מגיע לשיעור והמצלמה שלו לא דלוקה, יש לו אפשרות להדליק מצלמה אבל הוא יושב כל השיעור עם מצלמה כבויה, האם אפשר להחשיב שהוא קיים בשיעור, נמצא בו?

תנסה לסלוח לו, אולי הוא עייף מידי, אולי שכח, יש לו איזושהי בעיה, לא חשוב, קודם כל לסלוח. סלחת לגמרי, כבר אתה בזה נעשה קרוב לבורא. כי מה שעושה החבר זה הבורא עושה בו וכשאתה רואה חבר ככה, "כל הפוסל במומו פוסל", אז קודם כל לסלוח ולהגיע למצב שהכול נעשה מלמעלה ואתה מקבל את זה ומצדיק את זה, זה דבר אחד.

דבר שני, אחרי שעשית את העבודה הרוחנית שלך בזה, אז בעבודה הגשמית תבוא אליו ותגיד, "זה לא בסדר, למה לא הפעלת את המכשיר? למה לא עשית ככה? למה לא עשית ככה? זו חובתך בקבוצה לעשות כך", אבל אחרי שאתה עושה את העבודה הרוחנית, אחרת לא יהיה לך עם מה לעשות עבודה רוחנית, חבל שאתה מפספס את העבודה.

שאלה: אנחנו מדברים על יראה ואהבה כלפי הבורא, אבל האם אפשר שתהיה יראה כלפי החברים, כלפי העשירייה? ומה זה אומר?

בטח שאני צריך גם כן להיות בחרדה כלפי העשירייה שלי, כי הם מחזיקים את הנשמה שלי, כל אחד מהם ואני לא יכול בשום כוח להוציא את זה מהם אלא אם אני אגרום להם חיבור, אם אני אתן להם משהו טוב שהם ירצו להתחבר, אז הם יעשו לי את הנשמה שלי, וגם הם חושבים כך וגם הם אומרים לי שחלק מהנשמה שלהם נמצא אצלי, אז אנחנו עושים אם כך ערבות בינינו, שאנחנו מתחברים יחד בקשר שאנחנו ערבים זה לזה, להתקשר כדי שלכל אחד ולכולם יחד תהיה נשמה, ואז גם כן גילוי הבורא, אחד לכולם. זה נקרא "ישראל, אורייתא, קודשא בריך הוא חד הוא"¹.

שאלה: מהו המצב של מושב לצים בעשירייה?

מושב לצים זה לא שהם יושבים וצוחקים, מושב לצים זה שלא כל כך מרוכזים, מזלזלים קצת, ככה בקלות ראש, אבל קטנה, ממש קלות ראש, אז הבורא מפזר אותם וזהו. אלא מושב לצים זה נקרא שהם מרשים לעצמם להיות לא מספיק רציניים בהשגת המטרה בכל רגע ורגע. זה נקרא מושב לצים, כך נקראת עשירייה.

המקובלים כותבים רק על מצב בעשירייה כי אין יותר מה לכתוב. או שהם כותבים על העבודה כמו שרב"ש כותב לנו או שכבר כותבים כעשר הספירות. שני הדברים. אנחנו עוד מעט נגיע למצב שאנחנו נרגיש שאנחנו מתחברים בינינו, האור העליון פועל על החיבור בינינו ומתחיל לגלות עלינו עבודה, חיבור, צמצום, מסך, אור חוזר, כל מיני דברים כאלה ואז אנחנו עוברים לתלמוד עשר הספירות, ללמוד מה בפועל הוא עושה איתנו, ככה זה יהיה.

שאלה: בתחילת השיעור דיברנו על זה שלא להסתכל על האחרים אלא ללכת למעלה מהדעת מהקנאה ורב"ש כותב שאני צריך כן להסתכל על כל חבר כאילו אני אפס וכמה שיותר אפסים כנגדו, אז איך אני צריך להסתכל על החבר?

גם זה וגם זה. אתה צריך לעבור את כל המצבים. אתה צריך להיות גם בביקורת על החבר, שיהיה לך על מה אחר כך להתעלות, ממה להתרחק. אתה צריך גם לפתח שמאל חוץ מימין. לא כל דבר ככה כולו תכלת.

תלמיד: אני לא כל כך מבין, אם אפשר ליישב את זה, כן להסתכל על קנאה? אנחנו אומרים שקנאה זה המנוע הכי גדול להתקדמות.

ודאי שכן לפתח את הקנאה גם כן. אתה צריך להסתכל על אחרים, אתה צריך לראות עד כמה שהם מצליחים, ושיראה לך שאתה לא מוצלח. בלי זה איך תתקדם?

תלמיד: וזה נקרא להיות אפס כנגד חברו?

גם זה. יש הרבה כאלה פעולות שאתה עושה כדי להרגיש שאתה אפס לעומתם.

תלמיד: ומה זה מצד שני שאמרת לא להסתכל על החברים, אלא שהבורא נותן לכל אחד?

זו עבודה אחרת. שאני לא מסתכל מה יש להם רע ומה יש בהם טוב וכלום. אני מקבל אותם מלכתחילה כשלמים. למה? כי הבורא בחר בהם. ואז אני מקבל אותם שהם שלמים ובכלל נמצאים בגמר התיקון, ורק אני נמצא כאן כדי לתקן את עצמי. אלו מצבים, כל המצבים האלה לא קורים בבת אחת. גם זה וגם זה. הרבה מצבים, הם לא במקביל באותו זמן אבל אנחנו כולם עוברים אותם.

שאלה: מה המשמעות המדויקת של הנשמה? רוב האנשים שאני מכיר בכלל לא מכירים בקיומה של נשמה.

נשמה זה רצון לקבל שיש לו צמצום, מסך, אור חוזר, ונכנס בקשר עם האור העליון ומוכן לקבל אותו בעל מנת להשפיע, והאור העליון שאז ממלא את הרצון לקבל בעל מנת להשפיע בחיבור עם הרצון לקבל, הוא נקרא נשמה. למה הוא נקרא נשמה? כי יש לנו נפש, רוח, נשמה, ג' האורות האלה שיכולים להיות קבוע בתוך הכלי, וחיה, יחידה, האורות האלה הם לא יכולים עד גמר התיקון להיות קבועים בתוך הכלי, לכן אנחנו קוראים לכלי בשם נשמה.

(סוף השיעור)

---

1. "אורייתא, ישראל וקוב"ה, חד הוא" (זוהר עם פירוש הסולם, אחרי מות, אות רצ"ט(.↩