שיעור צהריים 04.10.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

פועלים בערבות – קטעים נבחרים מן המקורות

אספנו כאן פסוקים הכי מרכזיים ונכונים לחיבור, כי למדנו בכל חכמת הקבלה שרק החיבור נותן לנו אפשרות לגלות את הבורא ואת כל העולם העליון, להיכנס לעולם הנצחי, השלם, וכל זה תלוי אך ורק בקשר בינינו, בקשר הנכון בינינו, שבו אנחנו מגלים את העולם העליון והוא נקרא "ערבות". כל אחד נעשה ערב לשני, הקשר הזה חייב להיות בינינו ובו אנחנו מדמים את עצמנו ל"אדם הראשון" שהוא מבנה אחד לכל באי העולם.

קריין: קטע מספר 4 מתוך מסמך בשם "פועלים בערבות", נועם אלימלך.

"האדם יש לו להתפלל תמיד בעד חבירו, שלעצמו אין יכול לפעול כל כך, שאין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים. אבל על חבירו הוא נענה מהרה, וכל אחד יש לו להתפלל בעד חבירו, ונמצא זה פועל לזה חפצו וזה לזה, עד שכולם נענים. וזהו שאמרו, ישראל ערבים זה לזה, פירוש עריבין, לשון מתיקות, מפני שממתיקין זה לזה בתפלתם שמתפללין, כל אחד בעד חבירו, ועל ידי זה הם נענים."

("נועם אלימלך". ליקוטי שושנה)

שאלה: במשפט הראשון "האדם יש לו להתפלל תמיד בעד חבירו".

כן.

שאלה: באופן טבעי הלב של האדם תמיד מתפלל בעד עצמו.

כן.

שאלה: ואם אני נזכר שאני צריך להתפלל עבור החבר אז אולי אני קצת אתפלל, ועוד כמה רגעים זה יעוף לי מהלב והמוח. איך לעשות שתפילה בעד חברו תיכנס למצב שהיא תמיד תתפרץ מתוך ליבי כמו התפילות האינסטינקטיביות שלי על עצמי?

זה עניין של הרגל, של קשר הדדי, אני אל החבר והחבר בעדי, וגם פשוט אנחנו נמצאים בכך, המחשבות והרצונות שלנו הם כולם משוטטים באוויר. לכן יוצא שאנחנו דואגים האחד לאחר בצורה כזאת שמכניסים דאגה לליבו של החבר, וכך אנחנו מתקיימים.

אי אפשר בלי ערבות הדדית, הערבות נקראת הדדית, כי אם אנחנו לא נדאג למה שיש בלב של החבר, אני צריך לדאוג שהוא יתפעל ויתפלל בעד החברים, כך ייצא שגם אני לו וגם האחרים לו, זאת אומרת שכאן צריכה להיות ממש ההסכמה ודאגה כללית האחד על האחר וההיפך.

שאלה: הוא אומר "אבל על חבירו הוא נענה מהרה", מה הוא המושג "מהרה"?

"מהרה" הוא שהבורא לא ממתין, אלא משתדל לעזור לתפילה עבור החברים מפני שהתפילה מכוונת בדיוק למטרת הבריאה, לחיבור כללי, לערבות הדדית, ולכן הבורא יחד עם זה.

שאלה: ה"מהרה" קשור לזמן או קשור לדיוק התפילה?

אני לא יודע אם דיוק התפילה, אבל מהרה כן. כתוב "מהרה", אז קודם כל נבין את זה בצורה ישירה.

שאלה: לפי מה שהסברת עכשיו, האדם צריך לבקש עבור החבר שהחבר יהיה כל הזמן בתפילה לבורא?

כן.

שאלה: זה הדבר המדויק שצריך לבקש?

כן, כך ממש, לא אחרת.

שאלה: התפילה של האדם, במי היא תלויה? האם היא תפילה שלו, או תפילה שמכניסים לו, במי תלויה התפילה של האדם?

התפילה של האדם תלויה עד כמה הוא מכוון את הלב שלו להתפלל בעד חבר, ועד כמה הוא מכוון את הלב שלו לבורא, שיעזור כך, שיהיה כך, זו היא בעצם התפילה.

שאלה: אבל מאיפה אתה מביא את היכולת לכוון את הלב שלך לחבר, מאיפה אתה מביא את התגובה הפנימית להיות מכוון כלפי החבר בתפילות שלך?

אנחנו חלקי אדם הראשון. הבורא ברא נשמה אחת, והנשמה הזאת נקראת "אדם", הדומה לבורא, והמצב הזה, הקונסטרוקציה הזאת, הנשמה הזאת שנקראת "נשמת אדם הראשון" נשברה, התחלקה לשישים ריבוא חלקים. על ידי העבודה שלנו אנחנו צריכים לפנות לבורא, לבקש שהוא יאסוף אותנו בחזרה לצורה של אותה הנשמה, וכולנו מוכנים להתבטל בפני האחר. אנחנו רוצים להיות "כאיש אחד בלב אחד", בכך אנחנו משיגים גם כן את הבורא שמחבר ומייצב בינינו, וכך אנחנו משיגים את השלמות שלנו.

שאלה: אותה נשמת אדם הראשון שאליה צריך לחזור, האם היא קיימת עכשיו או שאנחנו בונים אותה?

היא לא קיימת, אנחנו בונים אותה בחזרה. היא נמצאת מרוסקת לשישים ריבוא נשמות, שש מאות אלף חלקים.

שאלה: מה הדבר הזה שאנחנו בונים אותה בחזרה, מה בדיוק אנחנו בונים?

אנחנו מבקשים מהבורא שיחבר בחזרה את כל החלקים האלה יחד.

שאלה: כן, אבל מה הנשמה הזאת נותנת למערכת שעכשיו אין בה?

היא עדיין לא מביאה למערכת מקום שבו יכול הבורא להתגלות לכל הנבראים.

שאלה: אז בלי אותה נשמה אחת, הבורא לא מגולה לנבראים?

לא.

תלמיד: אז מה בונים? כל אחד בונה את נשמת האדם הראשון שלו או שזו נשמה אחת?

כל אחד רוצה לצרף את החלק שיש בו לכולם, למבנה אחד.

תלמיד: אבל את המבנה האחד של נשמת אדם הראשון אני אשיג והחבר ישיג אותה, כל אחד משיג אותה בנפרד או שאנחנו משיגים נשמה אחת?

כל אחד משיג את החלק שלו, את חלקו באדם הראשון, אבל אנחנו מתפללים להיות יחד.

תלמיד: וכל עוד אין את החלק הזה, אז אין לאדם גילוי הבורא במציאות?

במה הוא יתגלה? הבורא יכול להתגלות בחלקים קטנים, אבל לא בכל נשמת אדם הראשון.

תלמיד: זה בשביל האדם הגילוי בשלמות?

כן.

שאלה: נאמר בקטע שהאדם לא יכול להציל את עצמו מבית האסורים. זה כמו מנגנון שהבורא הלביש עלינו כדי שניאלץ לייצר קשרים טובים עם החברים?

אנחנו צריכים להגיע למצב שאנחנו מחייבים את הבורא לצרף את כל החלקים השבורים של אדם הראשון. כל אחד מאיתנו הוא חלק מאדם הראשון, ואנחנו רוצים שהבורא יצרף אותנו יחד, יחבר אותנו, ובחיבור שלנו אנחנו חוזרים לאותו מבנה שנקרא נשמת אדם הראשון.

שאלה: כתוב במאמר "האדם יש לו להתפלל תמיד בעד חבירו". בימים האינטנסיביים של הכנס היה קל להתפלל לא רק על חברו אלא על כל החברים, ממש לצאת מעצמו, וזה אפילו לא הרגיש כנטל אלא כהנאה. ואחרי הכנס זו עבודה, חוזרים לעבוד בתפילות. מה צריך להוסיף עכשיו כדי שניתן חיים זה לזה, רוח כזאת שנקל על עצמנו בתפילות?

אנחנו צריכים לבקש מהבורא להיות כאיש אחד בלב אחד, זה מה שכתוב. ועל ידי הפניות שלנו, על ידי העבודה שלנו, ההתקרבות בינינו, אם הבורא יקרב בינינו, אז נתחיל להרגיש עד כמה אנחנו חוזרים לאותה מערכת של אדם הראשון, ובזה נגלה את המציאות האמיתית.

תלמיד: איך מחייבים את הבורא לחבר את כל החלקים בינינו?

אם אנחנו מתקרבים זה לזה, אז אנחנו נותנים לבורא מקום להיכנס בינינו ולחבר אותנו, ויהיה לו מקום להתלבש בתוך הכלי שאנחנו משחזרים.

תלמיד: ואיך בכל זאת יוצרים אותה אווירה חמה שהייתה בכנס? אני עושה השוואה בין הכנס לימים לאחר הכנס. בזמן הכנס היה קל לאדם להתפלל, אפילו עבור הכלי העולמי, ולאחר הכנס זה הולך ודועך. איך להגביר את האש, לזרוק עוד משהו למדורה הזאת כדי שתחזור האש ונחזור לתפילה גדולה משותפת?

כשאנחנו חוזרים הביתה אחרי הכנס אנחנו צריכים לדאוג שהקשר בינינו ימשיך בעוצמה גדולה יותר על אף שאנחנו מרגישים ממש קרירות וריחוק, וכבר אין את השפעת החברה עלינו. אנחנו צריכים לדאוג לזה, אבל שוב, ככל שהבורא יתקרב אלינו כך אנחנו נתקרב בינינו, וכך שוב נרגיש שאנחנו נמצאים במושג שנקרא "כנס".

תלמיד: איך לגרום לבורא להתקרב אלינו ושאנחנו נתקרב אליו?

תפילה, אין לנו שום דבר חוץ מזה. תפילה.

שאלה: בכל ניסיון להתפלל עבור החברים או עבור הקבוצה, עולים מתוך הלב עלבונות, ביקורת, וזה כמו קיר.

כלפי אותם החברים שאיתם הייתי בכנס?

תלמידה: כלפי אותם חברים שעבורם אני רוצה להתפלל, יש דחייה וחוסר סיפוק מהמעשים שלהם, וזה לא מאפשר לי להתפלל עבורם בלב שלם.

את צריכה להתפלל שבלב לא יהיה לך כזה עלבון או תהיה לך כזו דעה על החברים שלך. כתוב על זה. את שואלת נכון.

שאלה: אמרנו שהבורא שומע את המחשבות שלי, את מה שיש לי בלב. כשאני חושבת בלב שלי על החברה זו גם תפילה או שאני ממש צריכה לפנות לבורא ולהגיד לו?

לא, מספיק בלב. אבל זה צריך להיות בצורה ברורה.

שאלה: אף על פי שהחברים יותר עדינים ביחס שלהם לחיבור ואהבה בזמן הכנס למה העשירייה יותר שבירה?

בזמן הכנס העשירייה יותר שבירה כי זה המצב שבו אנחנו נמצאים בכנס. אנחנו נמצאים תחת השפעת הרבה חברים שבאים כדי להתחבר ולבדוק את עצמם, והם לא בדיוק יודעים באיזה מצב הם נמצאים, כל אחד נמצא במצב יותר גבוה מהרגיל. ולכן זמן הכנס הוא זמן מאוד מיוחד שבו אנחנו יכולים להשתנות בהרבה.

תלמידה: ראיתי בזמן הכנס שלחברות בעשירייה יש בעיות ביחסים ביניהן, אבל הן יכולות לדבר עם חברות אחרות בצורה יפה, באחווה, בקשר טוב. לי היה קשה להתקרב לחברה מהעשירייה שלי וזה הפריע לי מאוד, כי זו חברה בעשירייה שלי ואני לא יכולה להתחבר אליה אבל להתחבר עם חברות בעשיריות אחרות אני יכולה.

זה ברור. כי לחברות שלך בעשירייה את יותר רגישה וכל חצי מילה שאת שומעת מהן מקפיצה אותך. אבל כלפי נשים מקבוצות אחרות את לא כל כך רגישה, כי את לא כל כך מכירה אותן, אין ביניכן יחסים מהעבר. זה תמיד כך.

תלמידה: כשהייתה הרגשת אהבה בינינו, לא יכולתי להרגיש כעס כלפיהן, ועכשיו על אף שעשיתי מאמץ להתקרב שוב לחברה, יש בי איזה חלק שאני לא יכולה לעבור. חסימה שאני לא יכולה לעבור אותה.

זה טוב מאוד שכך את מרגישה, כי מראים לך כמה כוחות את צריכה להשקיע בקשר עם החברות, ואז תתחילי להשיג דרגה רוחנית יותר גבוהה מקודם.

שאלה: היתה הרגשה של פריצה בכנס.

שום דבר לא חומק. עכשיו אתן צריכות לעכל את כל זה, לספוג, לבלוע ולממש.

שאלה: הרגע הזה הוא מין זמן מעבר, כמו שהזכרת. כשתגיע ירידה, עבור מה בדיוק אנחנו צריכים להתפלל? אם אנחנו לא אמורים להתפלל עבור עצמנו אז עבור מה כן להתפלל?

אנחנו צריכים להתפלל עבור הקשר בינינו. לא עבור עצמנו ולא עבור החבר, אלא עבור הקשר שחייב להתקיים בינינו, עבור זה אנחנו צריכים להתפלל. שהבורא יחזק את הקשרים בינינו, יקשור אותם כמו חוט בין אחד לחברו, ומהקשר הזה נלמד איך לשמור עליו והוא ישמור עלינו שלא נברח ממנו ולא נפתח אותו. עבור זה אנחנו צריכים להתפלל.

תלמידה: בדרך כלל, אחרי כנסים כאלה יש רגעים של אובדן חשיבות.

זה תמיד ככה. אחרי יום מגיע לילה. אז צריכים להיות קרובים יותר זה אל זה. את צריכה להיות יותר קרובה לחברות והן אליך. וככה "איש את רעהו יעזורו".

שאלה: יש לנו תפילה שאנחנו מתפללים עבור החיבור בין החברים, לדבקות שלהם עם הבורא. האם זה משפיע בצורה שונה על המערכת העליונה אם התפילה הזו מגיעה מתוך ייסורים, כתוצאה ממצב בתוך העשירייה, או ייסורים מהחיים הגשמיים, או חוסר חשיבות שפתאום נקלעתי אליו, או שאנחנו עושים את זה מתוך הרגל, האם יש הבדל? לדוגמה, נשים שעון מעורר וכל שעה נתפלל.

יש הבדלים גדולים בתפילה למה אנחנו מתפללים, איך אנחנו מגיעים לתפילה, מה אנחנו מבקשים, מתי וכן הלאה. אפשר לעבוד לפי שעון מעורר, אפשר לעבוד לפי תזכורת מהחברים או באיזה סימנים אחרים, ברדיו או עוד משהו.

אבל החשוב ביותר אם אני לומד, ומדבר עם החברים ובזה אני נזכר כמה אני שוכח על הקשר בינינו. איפה הקשר? פתאום עברה שעה, שעתיים ואני לא חשבתי אפילו דקה אחת על הקשר. למה? וכאן אנחנו צריכים לסדר את סדר היום שלנו.

לימודים, התקשרויות, שיחות בטלפון. "איש את רעהו יעזורו", וכך נמשוך את עצמנו לחיבור. ברגע שאנחנו מגלים בינינו חיבור מינימלי מכל הקבוצות, שאנחנו מעוררים את כולם, אז הבורא עוזר ואנחנו מהר מאוד מגיעים לגילוי.

שאלה: איזה מאמץ או יגיעה נדרש מאדם כדי להגיע לתפילה?

אדם צריך קודם כל להשתדל להיות בקשר קבוע עם החברים. אדם צריך לגלות לחברים את הרצון שלו, לתת להם דוגמה באיזו מידה הוא משתוקק לחיבור. אדם צריך לעורר את החברים לקשר - מה לומדים, איך לומדים, מתי לומדים, מה יהיה השיעור, איזה נושא וכן הלאה. זאת אומרת, הוא צריך להיות בכל העניינים של הקבוצה שלו, של העשירייה שלו שתמיד אצלו הבעיה בוערת.

תלמיד: אם אני לא יכול להגיע למאמץ הזה מה אני צריך לעשות?

אתה צריך ללמוד מהחברים כמה חשוב לנו להיות מקושרים בינינו, כי בזה אנחנו מעלים את עצמנו מהרגשת העולם הזה להרגשת העולם העליון.

שאלה: יש נקודה של השתוקקות בלב החבר, כששואלים שאלה אז מיד רוצים להתכלל בחברים. לפעמים זה מצליח איכשהו לגעת בנקודה הזאת ולפעמים אתה לא מצליח להגיע לזה. איפה הכניסה ללב החבר?

בלתי אפשרי לתאר את כל המערכת הזאת. אבל אנחנו צריכים להשתדל לגלות אותה. צריך לבקש.

שאלה: מאיפה לקחת כוחות להתכלל בחבר, להשקיע בעשירייה?

צריך להתחיל לעשות את זה בצורה אוטומטית, כלומר, בלי רצון. ככל שניתן. אחרי זה כבר הכול יהפוך להיות יותר רגשי.

שאלה: הגעתי לכאן בתקווה שאני אצליח להיפטר מהגאווה שלי שמתבטאת דווקא בתפילה. מה זאת הגאווה שתופסת את הלב?

גאווה זאת הפרעה מיוחדת בלב שמפריעה לנו להתחבר ולבוא למטרת הבריאה. ולכן העבודה העיקרית שלנו היא לשבור את הגאווה.

תלמידה: במה אנחנו מתגאים לפני הבורא?

לא חשוב במה. העיקר שאנחנו מבדילים את עצמנו שאני מיוחדת, אפילו לרע.

תלמידה: איך לתפוס את הגאווה הזאת ולנצח אותה?

תשתדלי לרדוף אחריה לאט לאט, תפסי אותה בזנב ואל תעזבי כול עוד לא נצחת. זה כל האופי, הטבע שלנו.

שאלה: נאמר שישראל ערבים זה לזה. כתוב פירוש ערבים - לשון מתיקות. מה זאת ההרגשה של המתיקות הזאת כשאנחנו מתפללים אחד עבור האחר?

ישראל זה לא עם ולא אומה ולא כלום, ישראל זה כל אדם שמשתוקק להגיע לקשר עם הבורא. אנחנו לומדים מחכמת הקבלה שהקשר עם הבורא מגיע מתוך להידמות, להתקרב, להתקשר זה עם זה. לכן אין לנו ברירה, אנחנו חייבים ככל האפשר להבין זה את זה, להתקשר, להידבק, להתחבק וכן הלאה.

תלמיד: האם הערבות שאנחנו לוקחים בזה שאנחנו מתפללים עבור החבר נותנת לנו טעמים של מתיקות, האם זה סוג של טעמים, על איזה מתיקות מדובר?

מתיקות שאנחנו יכולים להתחיל להרגיש מתוק בקשר בינינו.

שאלה: בקשר למחשבות רעות, פעם שמעתי שצריך לבלוע אותן וזהו. התחלתי לבלוע, אבל עבר זמן והמחשבה הרעה הזאת שוב קופצת דווקא ברגע שאני צריך לפתוח את הפה ולדבר.

כל הכבוד, מצוין, משמע שאתה ראוי למחשבות עוד יותר מטופשות, רעות. לכן כך תתקדם הלאה במלחמה איתן.

תלמיד: האם בתפילה או בכוונה?

בתפילה.

שאלה: עשינו מאמץ, עבדנו יחד בחברה והגענו למצב שאפשר להתפלל עבור החברים, עבור הקשר בינינו וזאת הנאה, זה תענוג לעשות את זה. מה עושים עם התענוג הזה?

אתה חייב לבקש מהבורא שייתן לך תענוג מזה שאתה מתפלל בעד החבר, ושהתענוג הזה יהיה בשבילך הדבר הכי גדול. זה כמו אימא שדואגת לתינוק, הדאגה שלה לתינוק מביאה לה תענוג, זה לא נטל ולא הכבדה אלא ההפך, היא מרוצה מזה, כך גם אתם.

תלמיד: מה עם התענוג הזה?

אתה נהנה מזה שאתה דואג לחבר, שאתה מתפלל עבורו, שאתה רוצה להתחבר עימו, שאתה פונה לבורא, מבקש ממנו, כול זה צריך להביא תענוג.

תלמיד: אבל התענוג הוא ממלא.

התענוג עבור החבר הוא לא ממלא, הוא דוחף אותך להתחבר עם החבר, להתחבק עימו ולגלות את הבורא ביניכם. תמשיך ותראה.

שאלה: כתוב שהמתפלל עבור חברו נענה תחילה, נענה במהרה, וכל אחד צריך להתפלל עבור חברו.

כן, כיון שאם אני מבקש עבור החבר, אז לבטח אני נמצא ביסודן של כל התפילות, כי אף פעם האדם לא יצליח אם הוא יבקש על עצמו.

תלמידה: באיזה אופן אנחנו נענים? ואיך להעביר את התשובות האלה לתפילות שלנו?

את מתחילה להרגיש אותן בשכל ובלב.

שאלה: חברים שאלו על מחשבות רעות ואני מרגישה שגם לי יש את הבעיה הזאת.

טוב מאוד שיש לך מחשבות רעות, זה סימן שאת גדלה רוחנית.

תלמידה: האם אני צריכה לבקש מהבורא להפוך את המחשבות הרעות למחשבות טובות?

כן, גם זה.

תלמידה: או שאולי אני צריכה לבקש ממנו להתעלות מעל המחשבות האלה בלי לרדת מהן או להפוך אותן לטובות?

לא לרדת מהן, לא לשכוח אותן, ולא שהבורא לא ישלח אותן, אלא המחשבות האלה הן טובות. כל ההפרעות הן הפרעות טובות, נכונות, את רק צריכה לחשוב איך את עולה למעלה מהן, על ידי זה את תעלי יותר ויותר.

שאלה: כמעט לכל חבר בדרך יש חוויה עם חבר אחר שמשאירה טעם שלילי ומחשבות לא טובות, ולפעמים המחשבה הזאת יכולה לא לעזוב במשך הרבה זמן. האם לחבר הזה יש איזה מקום מיוחד בלב?

יש דבר כזה. העיקר שתנסה להתקרב לחבר באיזה צד של הלב שלך, כך או כך, עד שתרגיש שההפרעות הפנימיות שלך עוזבות אותך.

תלמיד: לסגור את העיניים מול ההפרעות.

נגיד.

שאלה: לגבי איכות התפילה. בעשיריות רבות במוסקבה זה הפך לנורמה שמתפללים כל שעה עגולה, פעמיים ביום יש עוד מפגשים, יש את התפילות העולמיות ועוד שלוש פגישות של העשירייה במהלך היום. הרבה פעמים מתעוררת השאלה איפה להוסיף. בכמות אי אפשר, אז איך עוברים מכמות לאיכות? כשהמקובלים הגיעו לשלב הזה, איך הם עברו לאיכות?

אני לא יודע מה להגיד לך, אבל בעיקרון זה דורש יתר השפעה. אם אנחנו לומדים ומתפללים ועושים פעולות בקבוצה, אז אנחנו צריכים טוב טוב לחשוב במה אנחנו ממלאים את הזמן שלנו, כי אולי זה לא לגמרי נכון.

תלמיד: מנקודת מבט של סדר היום אצל כולם זה מסודר.

אני מבין. אבל בכל זאת צריך לבדוק האם אתם לא מבזבזים יותר מדי זמן על תפילות, על עוד פעולות בסדר היום שלכם. צריך לבדוק.

תלמיד: איך אנחנו מגבירים את האיכות?

האיכות מתגברת על ידי המחשבות והבקשות שלכם במידה שבה אתם משתוקקים לקשר זה עם זה.

תלמיד: האם חיזוק הקשרים בינינו רק זה ישפר את האיכות?

אך ורק.

שאלה: אפשר לקבל את זה כציטוט, "מעבר לתפילה איכותית יותר דרך חיזוק הקשרים בינינו".

כן.

קריין: קטע מס' 5. כותב בעל הסולם במאמר "הערבות".

"ערבים זה לזה, הן מצד הקיום, והן מצד השלילה. כי מצד הקיום, דהיינו אם מקיימים הערבות, עד שכל אחד דואג וממלא לכל מחסוריו של חבריו, הנה נמצאים משום זה, שיכולים לקיים התורה והמצות בשלימות, דהיינו לעשות נחת רוח ליוצרו.

והן מצד השלילה, דהיינו אם חלק מהאומה, אינם רוצים לקיים הערבות, אלא להיות שקועים באהבה עצמית, הרי הם גורמים לשאר האומה, להשאר שקועים בזוהמתם ובשפלותם, מבלי למצוא שום מוצא, לצאת מעמידתם המזוהם."

(בעל הסולם. "הערבות", אות י"ז)

שאלה: כתוב בקטע על החלק החיובי, שכולם דואגים מצד הקיום, ואילו מצד השלילה כתוב רק על חלק מהאומה. למה רק חלק מהאומה?

כי יש כאלה שאולי כן יקיימו, יש כאלה שלא יקיימו, כמו שאנחנו רואים בעולם הזה. תמיד יש כאלה שמוכנים לקיים ולא מוכנים לקיים, שמבינים ומוכנים לקבל על עצמם את ההתחייבות הזאת וכאלה שלא.

תלמיד: הרבה פעמים אני מרגיש שמדובר פה במאבק פנימי עם המחשבות כדי להחזיק את הכוונה, להיות בתפילה. איך לא לבזבז את הזמן במאבק הזה נגד המחשבות הרעות ורק להתמקד בחבר?

להשתדל. זה נקרא "איש את רעהו יעזורו", שאתה עוזר לחבר והחבר עוזר לך, וכך העשירייה כל הזמן נמצאת במעגל הדדי כזה, אחד לכולם וכולם עבור כל אחד, עד שמנצחים את הבלבולים האלה. הבורא שולח הפרעות בכוונה ואנחנו צריכים להשתדל להתעלות למעלה מהן.

שאלה: בעשירייה שלנו כל פעם שאנחנו קובעים מסגרת של קשר כמו שהצעת, אחרי זמן מה, בהרגל של יום יום זה כבר לא פועל, ואנחנו חוזרים לאהבה עצמית. מה לעשות?

לא לעשות כלום, אלא להמשיך. כתוב, "מה שלא עושה השכל עושה הזמן". אנחנו שוב ושוב חוזרים על אותן פעולות, משתדלים לעזור לחברים, מחכים שהחברים יעזרו לנו, וכך אנחנו מתקדמים. בכל זאת יש לנו זמן. כולכם יחסית צעירים, ואנחנו יכולים להספיק במשך החיים האלו להגיע לתיקון הנשמה.

שאלה: אחרי הכנס אנחנו עוברים מצב של התרחקות מהחברות, קרירות, חלק מהחברות התעייפו. הבנו שאנחנו צריכים לבקש, להפעיל את הערבות ואהבת חברות. איך בפועל לתכנן התקפה בעשירייה כדי לחייב את הבורא לעזור, ולחבר אותנו?

בדרך כלל אחרי הכנס יש איזו ירידה, נפילה, ריקנות, זה רגיל. כבר הרבה שנים אני בזה, ותמיד זה קורה. מה לעשות? להתמודד, להבין שזה מקום למלחמה, של מאבק. אני לא נותן, לא מרשה לעצמי להתרחק מהריחוק, מהבורא, מהחברים, מהנושאים. אני לא יוצא מהשיעור, אני משתדל להיות בכל השיעורים, בכל האספות, וכך אנחנו מתגברים על כל מה שהבורא שולח לנו.

והוא חייב לשלוח לנו, לא שזה לא בסדר, כי הוא חייב לשלוח לנו הפרעות, כדי שעל ההפרעות האלה אנחנו כל הזמן מתגברים, יותר ויותר, ומשם בעצם באה העלייה הרוחנית שלנו.

לכן לא להתרגז על הבורא, בגלל שהוא שולח הפרעות. אלא לאהוב את החברים בזה שאנחנו יכולים לעזור זה לזה, וכך בצורה כללית לעלות. סך הכול העבודה לא כל כך מסובכת ומבולבלת, אלא אנחנו לא רוצים להיות בזה כי זה נגד האגו שלנו, אבל באמת אין כאן שום דבר קשה.

תלמידה: יש לנו חברות שיש להן מצב שהן נותנות הרבה כוחות, מאוד פעילות, ומיד אחר כך הן צריכות לעשות הפסקה, וזה חוזר שוב ושוב. האם אפשר לעשות משהו כדי לעזור להן להיות יותר באיזון, או שתמיד זה יהיה ככה?

אפשר להתפלל, ואפשר לחזק אותם ביחד. אם אתם חיים קרוב זה אל זה, אולי כדאי לעשות פגישה או וירטואלית או ודאי שיותר רצוי פגישה פיזית. אבל הבורא מלמעלה שומר עלינו בכל זאת.

שאלה: כל פעם מחדש המפגש עם החברים, החברות, מהעולם שמגיעים לפה זה פשוט פלא.

זה מחייה אותך במקום שאתה תחייה אותם.

תלמיד: כן, מאוד מאוד, וגם גורם לך לחיות אותם. אני גם לא מרגיש שהכנס נגמר, זאת אומרת אין איזו התקררות ומשהו, לפחות מבחינתי כל עוד החברים פה, זה פשוט חי ובוער. יש גם הרבה חברים שנסעו, ואתה עדיין מרגיש שהם נמצאים בתוך הלב ואין עניין כאילו לעזוב אותם, להיפך, יש צורך עוד יותר גדול לחבק אותם, ולהכניס אותם יותר עמוק.

מצד שני עוד מעט שמחת תורה, עוד מעט השבוע ייגמר, ונחזור לשוטף, לשגרה, וגם ברור לנו שעכשיו צריכה להיות עבודה של התכנסות בעשיריות הפרטיות, כדי לעבד את הכול, ולהכניס הכול לתוך העשירייה הפרטית.

אז איך אתה רואה את הדינמיקה הזאת של הערבות ההדדית בינינו בין העשיריות הפרטיות, לקבוצות, לכלי העולמי, איך לבנות את זה? איך לעבוד בזה? איך לפתח את זה עכשיו ועד המפגש בטורקיה?

העיקר זה הקשר בינינו. יש לנו פעמיים ביום שיעורים, פעם או פעמיים בשבוע אספות, ואתם יכולים להכניס עוד משהו אם יש לכם זמן. כך נתקדם עד לכנס טורקיה, סך הכול זה עוד 4 חודשים.

תלמיד: פחות בעניין של המסגרת והטכני, זה ברור, וכולם יעשו את העבודה. אבל איך ובאיזו מידה, גם ברמה פנימית במחשבות של האדם עם עצמו וגם כעשירייה, להכניס את החברים מהכלי העולמי לתמונה שלנו, או להתרכז בעבודה בינינו.

אמרת לחברה מטורקיה, טוב שאת חוזרת לעבודה עם העשירייה הפרטית שלך, כי שם יש לך יותר קושי. מה הכלל? לפי מה לעבוד? איפה שיותר קשה? לאיפה שהלב יותר רוצה לצאת? מה לעשות עכשיו עם כל הכלי העולמי הזה?

כמה שאפשר לחמם אותם, לחזק אותם, כמה שאפשר. יש כאלה שכותבות לי הרבה במשך השבוע, כל שבוע ושבוע אני מקבל הרבה מיילים. יש כאלה שאני אפילו מדבר איתם בטלפון פעם או פעמיים בשבוע. אני לא יודע מה עוד להגיד, אני מוכן לכל קשר שיהיה לעניין.

שאלה: בכנס באמת יש לך כוחות לעשות הרבה מעבר לכל מה שאתה, מעבר לטבע שלך, אתה יכול להתפלל, אתה יכול להיכנס לחיבור, אתה יכול כל הזמן להיות בנטייה. האם בסוף אתה צריך להגיע למצב שככה אתה מתנהל גם כשאין כנס?

עלייך להשתדל עד כמה שאתה יכול, בכל זאת ודאי שבזמן אחר יש לך התחייבות שונות, כלפי המשפחה, ילדים, עבודה, כלפי הקבוצה, זה אחרת.

תלמיד: אבל איך אתה משלים את הכוח הזה שעוטף אותך בכנס, כשאתה לא בכנס?

אני לא יכול להגיד לך, אני מרגיש כל יום ויום את התלמידים, התלמידות, לחצים, שיעורים, מכל הדברים האלה אני מרגיש די לחץ.

תלמיד: אני שואל עלינו כתלמידים, איך אנחנו משלימים על עצמנו את הלחץ הזה, את האווירה הזאת כדי לפעול כמו שאנחנו פועלים בכנס, כשאין כנס?

לי לא מפריע הלחץ הזה, לא מפריע, אני משתדל לעמוד בזה. אני זוכר איך רב"ש היה מתמודד עם לחץ, אין מה לעשות.

תלמיד: אולי אני לא מצליח לשאול את זה נכון. בכנס הכול טוב, אתה רואה את המצב הכי מתוקן שאתה יכול לראות, ולהיות בו. אבל כשלא נמצאים בכנס זה אחרת. איך אתה חי עם האוירה שאנחנו מייצרים בכנס לאורך כל השנה? שהחיים לא יהיו כמו שגרה, אלא יהיו מלאים ברוח, בכוחות?

אבל יש שיעורים, יש מלא שאלות שאתה צריך לענות עליהן, אין כאן סתם זמן שאין לך מה לעשות.

תלמיד: אז פשוט למלא את הזמן כמה שיותר?

אתה צריך להגיע למצב שהזמן יתמלא לפני אתה מגיע לחשוב איך אתה ממלא אותו.

תלמיד: ואיך אתה מגיע לזה שכבר הזמן מלא, ואתה לא יודע איך למלאות אותו?

אין לי זמן פנוי, ואם יש אז אני כבר זקן, ואני הולך לשכב, אפילו לישון. יש לי שיעור בוקר שיעור צהריים, יש לי שיחה עם העשירייה, ויש עוד כמה דברים, מתקשרים, כותבים כך שאני חייב לפעול. בעצם אני לא בעל הבית על הזמן שלי.

תלמיד: גם פנימית זה צריך להיות אחרת? כי בכנס פנימית יש לך תגובות יותר חזקות, והתדירות גבוהה יותר, לתפילה, להכול.

בכנס לא הייתי עסוק יותר מהרגיל.

תלמיד: אז מה זה בשבילך כנס?

זו הזדמנות לתלמידים שלי לאסוף את עצמם לעשירייה נורמלית מקורית.

שאלה: באחד השיעורים אמרת שצריכים לבדוק שמרחיבים את הכלי הרוחני שלנו כל יום. איך בודקים את זה?

איך עושים את זה?

תלמידה: איך בודקים, במה?

על ידי הקשר בינינו.

תלמידה: אז מה בדיוק בודקים?

בודקים עד כמה שאנחנו צמודים, קשורים.

תלמידה: יותר קשורים?

כן.

תלמידה: רק בעשירייה?

קודם כל בעשירייה.

תלמידה: ואחר כך?

אחר כך נראה.

שאלה: הייתי רוצה להוסיף למה שחברים פתחו, להכין את עצמנו בצורה הטובה ביותר לכנס בטורקיה. בעוד יומיים אנחנו נעזוב. חברים יחזרו הביתה, חברים מהכלי העולמי. ומאוד היינו רוצים להיות מעורבים בצורה מלאה, להיות אחראים בצורה מלאה, להשתתף בצורה מלאה בכל דבר שקורה. ניסיתי לחשוב איך אפשר נכון לעשות את זה, לעתים בשיעור הבוקר אנחנו נמצאים על המסכים, אפשר לשאול שאלות בצורה חופשית. לעתים יכול לקחת שעה או יותר עד שיפנו אלינו לשאלות, ואז קשה לנו להשתתף ולקחת חלק פעיל בשיעור. אנחנו מנסים אבל זה יותר מורכב.

מה אתם ממליצים לעשות?

תלמיד: אולי שני חברים כאן בישראל ישאלו שאלות, ואז יהיו גם שאלות של הכלי העולמי, ושיהיה יותר מאוזן. כדי שנוכל גם להשתתף.

אין בעיה, תסכמו ביניכם ואני מוכן דרכם, או באיזו צורה לענות על כל השאלות. אני מוכן. רק תארגנו את השאלות וקבלת התשובות בצורה נכונה, עקבית. אין שום בעיה. הכול תלוי בכם. אל תחכו שאני אעשה. אני לא אעשה כלום.

שאלה: איך אנחנו יכולים לבנות מההרגשה הפיסית, מההתאספות מיוחדת שיש בזמן כנס, עכשיו שאנחנו, רוב הכלי העולמי עוברים לצורה ווירטואלית? לא רק לשמור על ההרגשה הזאת כי אנחנו דווקא מעלים אלא לבנות ולהתקדם מההרגשה הזאת?

תלמידה: שאלו קודם מה הייחודיות של כנס, אז אמרת שזה ההתאספות של עשיריות.

כן.

תלמידה: בהתאספות הפיזית אנחנו ראינו כמה זה באמת מעורר יותר קרבה בינינו.

כן.

שאלה: אז אנחנו שמתפרסים לכל מיני מקומות שכל אחד חוזר הביתה ויתחבר בצורה וירטואלית, איך אנחנו נבנה עוד מדרגה מעל הרגשה הזאת של ההתאספות הפיזית אבל עכשיו בצורה וירטואלית?

אנחנו נמצאים בשני שיעורים כל יום. אז נשתדל לקבל שאלות מכל הכלי העולמי, ואחרי השיעורים האלה עוד חצי שעה לענות על השאלות האלה. אולי בצורה כזאת לעשות.

תלמידה: אבל מעבר לשאלות, איך אנחנו נוכל להרגיש את הקשר בינינו מעבר לגוף שיושב על ידי, אלא הלב שנמצא בכל מקום וזה בתוך ליבי?

זה כבר משהו אחר. איך אני יכול להרגיש את הלב של כל החברים ולא להיפרד מהם, על זה אנחנו צריכים להעלות תפילה לבורא שהוא יעשה את זה.

שאלה: כשמגיעים למצב של חיבור בזמן סדנה, והלב בוער, והכול טוב ומטיב לרגע, חוץ מלעשות נחת רוח לבורא מה עושים עם כל העוצמה הזאת?

משתדלים לשדר את זה מלב ללבבות של האחרים, של החברים.

תלמידה: ולסיים את הסדנה עם תפילת הודיה לבורא זה מספיק?

ודאי. אם יש לך עוד מה להגיד, אם הלב בינתיים מלא, תנסי להגיד עוד משהו.

קריין: קטע מספר 6. כותב הרב"ש.

"אתה צריך לעמוד תמיד על המשמר, כל היום וכל הלילה, היינו בין בזמן שאתה מרגיש בחינת יום ובין שאתה מרגיש בחינת לילה. כי אנו אומרים לה' יתברך - כי לך יום אף לך לילה. שגם הלילה, היינו חשכת הלילה, גם כן בא מצד ה' יתברך לטובת האדם, כמו שכתוב "יום ליום יביע אומר, ולילה ללילה יחוה דעת".

היוצא מזה, עליך לעורר לב החברים עד שתהא השלהבת עולה מאליה […] ועל ידי זה תזכה לעורר את אהבת המקום ברוך הוא עלינו."

שאלה: לעורר את לב החברים שתתעורר השלהבת. מהי השלהבת הזאת?

שלהבת האהבה בליבך לחבריך.

תלמיד: הבנתי שאני צריך לעורר בהם שלהבת.

בין אם אתה צריך לעורר בהם שלהבת או להרגיש איך היא עולה בך.

תלמיד: האם שלהבת היא האהבה לחברים?

כן.

שאלה: פעם שאלתי אותך על האש הזאת ואמרת שהיא עונש, אבל עכשיו אמרת שזו אש אהבה.

האם לא שמעת אף פעם על אש האהבה?

תלמידה: שמעתי, אבל כנראה שיש סוגים שונים של אש.

יש אש ששורפת ויש אש שמחממת את לבבות האוהבים.

תלמידה: האם בלב יש לנו אש שונה?

בוודאי.

תלמידה: מה ההבדל?

כל גילוי מגיע ממינוס עד פלוס.

תלמידה: מה ההבדל בין אש האהבה שמחממת את הלב לבין אש האהבה ששורפת?

את לא מרגישה?

תלמידה: אני מרגישה. מה לעשות כדי שתהיה האש הנכונה?

זה תלוי איך את פותחת את הלב שלך לאחרים.

תלמידה: איך נכון לפתוח אותו לאחרים?

אנחנו לומדים בחכמת הקבלה איך לפתוח בצורה נכונה את הלב לאחרים, לחברים ולחברות.

תלמידה: אם אני מרגישה אש ששורפת אותי מבפנים, האם אני יכולה איכשהו להפוך אותה לאש שמחממת אותי ואת החברים על ידי הכוונה שלי ועל ידי פתיחת הלב?

כן.

שאלה: בקטע נאמר שצריכים להיות במשמר ביום ובלילה, לתמוך בחשיבות המטרה, במצב רוח מרומם. היו עכשיו הרבה שאלות על כך שיש עכשיו הרבה ירידות. אני לדוגמה לא מרגיש זאת, נכון שיש לילה, אבל להיפך, הדבר הזה הגיע לעלייה המשותפת שלנו.

עליכם להחזיק יחד ולהראות זה לזה רק דוגמאות טובות, לתמוך, לעורר, לעודד זה את זה, וכבר מעכשיו נתחיל להתכונן לכנס הבא שלנו.

תלמיד: כשאני שומע כאלו שאלות, אז אני מתפלל עבור אותם אנשים שהם לא ירגישו שזאת ירידה אלא ירגישו שזו הזמנה לעלייה.

בוודאי, הרי הכול תלוי בנו. ההבדל בין עליה לירידה תלוי באופן שבו אני מקבל זאת על עצמי, והמעבר ממינוס לפלוס יכול להיות ממש מבלי לשים לב.

שאלה: אחרי הכנס יש תחושה, לפחות בעשירייה הפרטית שלי, שיש חברים שיותר מוכנים ורוצים להיכנס לקשר, ויש חברים שעדיין לא. האם כדאי במצב כזה ליצור הפרדה, ליצור שתי מערכות כללים למי שמוכן ולמי שלא מוכן, או שבכל זאת לנסות ליצור מערכת כללים אחידה?

מערכת אחידה כללית שכולנו נכללים בה ו"איש את רעהו יעזורו".

תלמיד: מה לעשות אם רואים שחברים לא יכולים לעמוד בה?

להשתדל לעזור להם ולתמוך בהם.

שאלה: כל הקטעים שקראנו היום מתיישבים על השכל מיידית, זה מאוד ברור. אתה אחראי על הכול, אם אתה עושה נזק, אז אתה עושה נזק לכול, אם אתה עושה טוב, אז אתה עושה טוב לכול. אבל ברור שכדי שזה יתיישב על הלב אנחנו חייבים ערבות הדדית מוחלטת בינינו אחרת זה לא מתיישב על הלב וזה נשכח.

במידה שאתה איכשהו שומר על הערבות, על החיבור, על ההתקרבות לערבות, במידה הזאת אתה מתחיל להרגיש שזה עובד עליך.

תלמיד: אבל גם אם אתה תשמור או לא זה תלוי בערבות ההדדית שבעשירייה, בקבוצה, מי אתה שאתה יכול לשמור על משהו בכלל.

בכל זאת אני יכול לעורר במשהו, כמו שכתוב "אתה צריך לעמוד תמיד על המשמר, כל היום וכל הלילה, היינו בין בזמן שאתה מרגיש בחינת יום ובין שאתה מרגיש בחינת לילה. כי אנו אומרים לה' יתברך - כי לך יום אף לך לילה. שגם הלילה, היינו חשכת הלילה, גם כן בא מצד ה' יתברך לטובת האדם," ועוד. אנחנו בכל זאת יכולים להשפיע, בכל דבר אנחנו לא צריכים לעמוד עם הידיים למעלה.

תלמיד: כשאתה מתעורר, אז ברור לך מה לעשות. אבל כדי להתעורר אפשר לחכות שהבורא יאיר או שאפשר לעבוד על כך בעשירייה שכל הזמן העבודה בעשירייה תאיר. איך מגיעים לכזאת מדרגה של ערבות בינינו שהיא כל הזמן חיה ולא עוזבת?

מאמץ והשפעה צדדית, אין מה לעשות.

שאלה: מה עוזר לי ומה אני עושה אם יש לי דרישה ורצון לראות סימנים ברורים שגם החברות מבצעות את הערבות, שיש את ההדדיות?

תתחילי לעשות ופתאום תגלי שהרבה אנשים חושבים כמוך ועושים כמוך.

תלמידה: מה לעשות אם האגו שלי לא נותן לי לראות זאת?

אז מה את רוצה? האגו לא נותן, פעולות את לא עושה ואת לא רואה שהחברות עושות. אם את לא נמצאת בזה ואת לא עושה, אז לא יהיה כלום.

תלמידה: מה לעשות?

להגיד לעצמך שאת חייבת למצוא כאלו חברות שיחד איתן את תחזיקי את החברה.

תלמידה: האם אני צריכה לקבל שהחברות נותנות את ה-100% שלהן כאקסיומה ורק אני לא רואה זאת?

נגיד, כן, אבל תיכנסי לתוך הערבות הדדית.

שאלה: אני לראשונה שומעת את המושג עשירית המקור ורוצה לדעת האם זו מילת מפתח חשובה שאנחנו צריכים להרגיש?

עשירייה היא מקור להשגת הבורא. כי סך הכול כולנו, כל מיליוני ומיליארדי האנשים בעולם, נחשבים כעשירייה, ואם אנחנו משתדלים בצורה כזאת להתקשר, להתקיים, אז בתוך העשירייה העולמית הגדולה הזאת, שיהיו בה מיליארדי אנשים יחד, זה לא חשוב, אנחנו נתחיל לגלות את הבורא. לכן מושג העשירייה הוא מושג חשוב מאוד.

שאלה: יש תחושה אחרי הכנס הזה, כלפי הכנס בטורקיה, שאנחנו נמצאים בתהליך של התקדמות, אנחנו בונים מצב והוא יסתיים בכנס בטורקיה. אנחנו טסים הביתה, מתחברים מחדש עם חברים שלא יכלו להצטרף אלינו כאן פיזית, האם אנחנו יכולים לחלוק עם החברים שלנו שלא היו בכנס התרשמויות כדי לעודד אותם לחיבור? יש הרבה מאוד עשיריות שרוצות להתחבר לדוגמה עם העשירייה שלנו, האם זה טוב וכדאי ליצור חיבורים בין עשיריות ולדבר על הכנס או דברים דומים?

אני חושב שלא צריכים כל כך לדבר על הכנס עם אנשים שלא היו כאן, כי קנאה תאווה וכבוד מוציאים את האדם מהמסלול. אבל על הכנס הבא, אנחנו צריכים לדבר איתם ולנענע אותם, ולעזור להם להגיע. רצוי לדעת על הכנס מהר ככל האפשר כי הכרטיסים יהיו יותר זולים. ואנחנו כרגיל, נמצאים כאן יום יום.

שאלה: חבר כבר זמן רב שואל את העשירייה, מה ההבדל בין פנאטיות לאמונה למעלה מהדעת?

אמונה למעלה מהדעת נרכשת בתכונות המתוקנות של האדם, במידת האהבה שלו כלפי הדומים לו, כלומר בני האדם. למעשה זה שייך לטבע הדומם, הצומח, החי והמדבר, במידה שבה הוא פותח את הלב שלו, במידה הזאת הוא מרגיש את הטבע הכללי, ובו הוא מתחיל להרגיש את תכונת המשיכה, האהבה, ההשפעה. לזה מביאה אותנו חכמת הקבלה, לכן נאמר "ואהבת לרעך כמוך".

תלמיד: החבר נותן דוגמה. אם העשירייה תגיד לי לקפוץ מהמרפסת, אני צריך לקפוץ?

לא. שאלות טיפשיות, איזו מן עשירייה זאת, שהוא נמצא בה והם חושבים שהם יכולים לבקש ממנו דבר כזה?

שאלה: יש לי רצון גדול מאוד ממש לברוח מהכול ולהתחבא.

זה קורה לך לעיתים דחופות?

תלמידה: כן, בעיקר אחרי כנסים.

ומה לעשות?

תלמידה: רציתי לשאול, האם זה הרצון לצמצם את עצמי?

כן.

תלמידה: צריך איכשהו לממש אותו?

לא. להשתחרר ולא להגיב, לא אליו ולא לכלום. אחרי הכנס, במשך שבוע שבועיים אנחנו צריכים להשתחרר, ואחרי זה לחזור ללימוד, עבודה משפחה, ילדים וכן הלאה. כמובן שאת לא יכולה לשים את זה בצד לשבוע שבועיים, אבל לפחות להרגיע את עצמך ביחסים הרגילים שלך עם האחרים.

תלמידה: אמרת לחבר שלא צריך לשתף יותר מדי את מה שחווינו כאן?

זה נכון. אנחנו לא צריכים לספר לכולם על התחושות שהיו לנו בכנס. לא צריכים לעשות את זה. לאט לאט כל זה יתיישב בנו ואחרי זה נרגיש איך להתנהג נכון.

שאלה: רציתי רק להביע הודיה גדולה מהעשירייה שלנו, אתה נותן לנו כוחות ומוביל אותנו בדרך הזאת, כך שאנחנו פשוט מתבטלים וסומכים עליך. אחרי כל סכסוך בקבוצה אנחנו מיד מקבלים תשובות ממך, וזה מעיר ומקדם אותנו, זה כוח כזה שאפילו אין לי מילים לבטא אותו.

תודה ענקית שאתה מוביל אותנו, ושאנחנו סופגים ממך את כל הכוחות.

תודה רבה.

(סוף השיעור)