שיעור בוקר 23.07.2022– הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

בעל הסולם. עמ' 137. "הקדמה לספר "פנים מאירות ומסבירות""

את הספר "פנים מאירות ומסבירות" כתב בעל הסולם כפירוש לספר האר"י "עץ חיים", שהוא הספר העיקרי בחכמת הקבלה. הזוהר שנכתב לפני אלפיים שנה מוסיף קצת למה שאפשר בחכמת הקבלה מתוך השגה, מתוך רגש, אבל אין בו הסברים. האר"י לעומת זאת, שגם כתב פירוש לעץ חיים, עשה זאת כמו שאנחנו רואים בצורה שכלית כביכול ולא רגשית. מכאן יוצא שיש לנו את הזוהר, אחר כך את כתבי האר"י ואחר כך את כתבי בעל הסולם. בעל הסולם נותן לנו פירוש על כתבי האר"י ובמיוחד קורא לזה "פנים מאירות ומסבירות", כי הוא רוצה ממש להגיע להסבר מדויק ככול האפשר על כתבי האר"י, ובכך הוא רוצה עוד יותר לקשור את הדור שלו, שהוא כבר דור הרבה יותר מפותח, הרבה יותר קשור למדע ולכל ההסברים שהאדם המודרני רגיל, לחכמת הקבלה. בואו נראה איך הוא מתייחס אלינו, לדור החדש.

שאלה: מה ההבדל בין תע"ס לפנים מאירות, שניהם מבארים את "עץ חיים"?

לא, עץ חיים נכתב על ידי התלמיד של האר"י, חיים ויטל, יש בכל זאת הבדל של חמש מאות שנה.

תלמיד: אני שואל מה ההבדל בין פנים מאירות ומסבירות לבין תלמוד עשר הספירות, שני הביאורים שבעל הסולם כתב לעץ חיים?

בוא נגיד כך, זו טיוטה לתלמוד עשר הספירות. זה ספר בפני עצמו, ויש הבדל גדול בין מה שהוא כותב בפירוש על עץ חיים לבין מה שהוא כותב בתלמוד עשר הספירות, אבל בכל זאת אלה שתי יצירות. אני למדתי את שתיהן, לפי עניות דעתי הפירוש בפנים מאירות ומסבירות הוא כהכנה לתלמוד עשר הספירות. ולכן לא למדנו עם רב"ש את עץ חיים עם פירוש פנים מאירות ומסבירות, אלא רק את תלמוד עשר הספירות. אני למדתי מפני שבעל הסולם למד את זה עם בחור שהגיע אליו כל ערב, אז גם אני ישבתי שם ולמדתי. מה להגיד, זה סגנון אחר, יש כאלה שנמשכים יותר לפנים מאירות ומסבירות ויש כאלה שאוהבים יותר את תלמוד עשר הספירות. ויש כאלה שלא נמשכים לא לזה ולא לזה, הם נמשכים לכל הכתבים האחרים, כמו אגרות, מאמרים. בעצם מדובר על דבר אחד בכל מיני שפות ואפילו סגנונות. לכן יש ויש.

קריין: הקדמה לספר "פנים מאירות ומסבירות", בתוך כתבי בעל הסולם, עמ' 127 טור ב', אות ו'.

אות ו'

"ועתה בנים שמעו לי, כן החכמה בחוץ תרונה, והנה עתה מרחובות קוראה אליכם מי לה' אלי, לא דבר ריק אני מכם, כי אני חייכם ואורך ימיכם, כי לא נבראתם לחזור אחר מעשה דגן, ותפוחי אדמה אתם וחמוריכם באבוס אחד. וכמו שלא יהיה מטרת החמור לשמש את כל חמורי עולם בני גילו, כן לא יהיה מטרת האדם, לשמש את כל גופות הבריות בני גילו של גופו הבהמי, אבל מטרת החמור לשמש האדם הנעלה הימנו כדי להועילו, ומטרת האדם לשמש להשי"ת ולהשלים כונתו כמו שאמר בן זומא, כל אלו לא נבראו אלא לשמשיני, ואני לשמש את קוני, ואומר כל פעל ה' למענהו, כי השי"ת חושק ומתאוה אל השלמתינו כמו שאמרו בבראשית רבה פ"ח בדבר בריאת האדם, וז"ל שהמלאכים אמרו לפניו יתברך, מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו, הצרה הזאת למה לך, אמר להם הקב"ה, א"כ צונה ואלפים למה וכו' למה הדבר דומה למלך שהיה לו מגדול מלא מכל טוב, ואין לו אורחים מה הנאה למלך שמלאו וכו'. מיד אמרו לפניו, ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ, עביד מאי דהניי לך עכ"ל, לכאורה יש להרהר אחר המליצה הזאת, כי איפוא מצוי ועומד, זה המגדל המלא מכל טוב, אשר בזמנינו זה, באמת, שהינו ממלאים אותו אורחים על כל גדותיו. אמנם כנים הדברים, כי הנך רואה שלא טענו המלאכים, על שום בריה מכל הבריות שנבראו בששת ימי בראשית, זולת על מין האדם לבד, והוא להיותו נברא בצלם אלקים, ומורכב מעליונים ותחתונים יחד, והמלאכים שראו את זה, כן תמהו ונבהלו, איך נפש הרוחני זכה וברה תרד מרום המעלה, ולבוא ולדור בכפיפה אחת, עם גוף הבהמי המזוהם הזה, והיינו שתמהו הצרה הזאת למה לך. ולזה הגיע להם התשובה, שמכבר נמצא מגדל מלא מכל טוב, וריקן מאורחים, וכדי למלאותו באורחין, למציאותו של אדם זה, המורכב מעליונים ותחתונים יחד, אנו צריכין, ולסיבה זו, בהכרח שתתלבש הנפש הזכה וברה, בצרה של הגוף המזוהם הזה, ומיד הבינו זה, ואמרו עביד מאי דהניי לך [עשה מה שטוב לך]."

שלא כמו המלאכים, אנחנו לא מסוגלים להבין למה העולם כל כך מקולקל ואנחנו כל כך מקולקלים ולמה הבורא, שהוא כל כך שלם לא ברא את העולם מלכתחילה שלם והכין לפנינו רק דברים רעים וקשים. אנחנו משתדלים להגיע לתיקונים ולא יכולים, ותמיד בתרעומת על עצמנו ועל הבורא ועל כל הבריאה ועל כל החברים והקרובים והרחוקים. למה הבורא בכל זאת עשה את זה? המלאכים, כמו שכתוב כאן דווקא הבינו שלסיבה עליונה הבורא ברא את כל הנבראים ולכן אין להם בעצם מה להגיד, כי הכול מכוון לתיקון ופועל לתוך התיקון.

שאלה: קראנו שהחמור לא נועד לשמש את החמורים אלא את האדם, כך האדם לא צריך לשמש את שאר הבריות. כמו כן קראנו שאדם כן צריך לשמש את הבריות בכל שאר הזמנים שלו, להועיל להם ולקדם אותם. מה ההבדל בין שני השימושים האלה?

שאלת יפה. זאת אומרת, אם אני הולך לעשות שימוש לטובת בני האדם כמו שאנחנו רוצים או לטובתנו, להתפרנס זה מזה, לא לזה נולדנו. נולדנו כדי לקרב את כל האנושות לבורא, כי משם אנחנו צריכים לקבל תיקונים ומילויים לכלים שלנו. אם אנחנו עושים זאת יש לנו חיים במשך החיים האלו ואנחנו מתקדמים, ואם לא מספיקים ולא עושים אז אנחנו כביכול צריכים לחזור ושוב לנסות לעשות זאת. אנחנו חייבים להתקרב לבורא במשך החיים שלנו וכך לראות את המטרה. לא נולדנו לשמש אנשים אחרים על מנת לשפר את העולם הזה, אלא כדי להגיע מהעולם הזה להכרת העולם העליון, להגיע בנפשנו, בזמן שאנחנו נמצאים בגופנו בעולם הזה, לעולם העליון, שם כן נמצא את מטרת הבריאה, את מטרת החיים האמיתית שלנו.

תלמיד: יוצא שהפעולות יכולות להיות אותן פעולות אבל לשימוש תהיה תכלית אחרת?

לא הבנתי איך. אם אני משמש את האנשים אבל בכוונה שאני והם על ידי כך נתקרב לבורא, אז יכול להיות שמישהו מבחוץ יראה שהפעולות שלי הן פעולות גשמיות, כי הוא לא רואה את הכוונה שלי. הכוונות הן תמיד נסתרות, ואתה לא יכול להגיד מהי כוונת האדם שעושה, שעוסק במשהו. אבל אנחנו רוצים שעל ידי כל פעולה ופעולה נגיע לשימוש הבורא.

שאלה: אדם הנברא בצלם אלוהים כולל את התחתונים והעליונים, מה זה אומר להיברא בצלם?

האדם דבוק בבורא כי הבורא ברא אותו, ואז הוא יורד ומתרחק ממדרגות הבורא עד שהוא מגיע לצורת העולם שלנו, ואני לא מתכוון בצורה גופנית כמו שנדמה לנו שאנחנו קיימים, אלא בצורה הגשמית, שהיא על מנת לקבל, אנחנו יורדים מעל מנת להשפיע, הדרגה שהיינו בבורא, לעל מנת לקבל שאנחנו נמצאים בצורתנו כאן.

שאלה: בעל הסולם כותב ש"נמצא מגדל מלא מכל טוב, וריקן מאורחים". אנחנו לא רואים את המגדל הזה.

זה לא אומר שהוא לא קיים. אתה לא רואה אבל אני רואה.

תלמיד: אתה רואה, אבל אנשים בעולם לא רואים בגלל זה יש לנו בעיות היום.

בסדר. לכן אנחנו קיימים כדי למשוך גם אותם לזה.

תלמיד: זו בעיה.

זו לא בעיה, זו פשוט מטרה שאליה צריכים להתקדם.

תלמיד: למה לא מראים לנו קצת בקצה המגדל?

אין לך כלים לראות רוחניות. לכן מה אתה בוכה כמו תינוק שלא נותנים לו בגלל שהוא יכול לדקור במשהו חד את העיניים שלו?

תלמיד: הוא כותב "למציאותו של אדם זה, המורכב מעליונים ותחתונים יחד, אנו צריכין". מה זאת אומרת שאנחנו צריכים עליונים ותחתונים?

אנחנו צריכים להיות מחוברים מהרצון לקבל שלנו עם כוונה על מנת להשפיע שזה הבורא. עם שני אלה אנחנו צריכים להיות יחד, ואז נרגיש בתוכנו את כל עניין הרוחניות.

תלמיד: אני כבר חמש עשרה שנה אצלך, יש אנשים שהם עשרים שנה אצלך, ואנחנו לא מגיעים לגלות את המגדל הזה, למה?

כי חסרה לכם כוונה.

תלמיד: מה זו כוונה?

על מנת להשפיע.

תלמיד: על מה צריך לחשוב?

להשפיע נחת רוח דרך חברים לבורא.

תלמיד: האם יש מעשים חוץ מדיבורים?

כן. חיבור בינינו עד שנרגיש שאנחנו מחוברים ויכולים דרך החיבור שלנו להשפיע לבורא.

תלמיד: אתה יכול לתת לי דוגמה מה זה חיבור בינינו?

דוגמה אני לא יכול לתת לך, אני לא יכול להראות לך, כי זה לא בחומר זה בכוונה.

תלמיד: רק בכוונה?

כן.

שאלה: מה זה הכוח הזה של המלאכים שהם תמהו ונבהלו, כל היחס הזה כשהבורא בורא את האדם?

כל כוחות הטבע הרוחניים לא יכולים להיות מותאמים לאדם הגשמי כל עוד האדם לא מתאים את עצמו לכוח הרוחני.

"ותדע שזה המגדל המלא מכל טוב, יורה כללות העונג והטוב, שבשבילו ברא את הנבראים, ע"ד שאמרו ז"ל שמדרך הטוב להטיב, וע"כ ברא העולמות, כדי להנות לנבראיו. (והארכנו ענינו בפמ"ס ענף א' ומשם תדרשנו), וכיון שאין ענין עבר ועתיד נוהג בו ית' צריך להשכיל שתיכף כשחשב לבראות נבראים ולהנות אותם תיכף יצאו ונתהוו מלפניו יתברך, הם וכל מילואיהם מהעונג והטוב, יחד, כמו שחשב עליהם. והיינו דאיתא בספר "חפצי בה" מהאר"י ז"ל שכל העולמות עליונים ותחתונים כלולים בא"ס ב"ה, עוד מטרם הצמצם בסוד הוא ושמו אחד, ע"ש בפ"א. ומקרה הצמצום, שהוא השורש לעולמות אבי"ע המוגבלים עד לעוה"ז, קרה, מפאת כללות שרשי הנשמות בעצמם, מחשקם להשוות צורתם ביותר להמאציל ית' שהוא ענין דביקות. כמו שנתבאר שם, שפירוד ודביקות בכל רוחני, לא יתכן, זולת בערכין של שיווי הצורה, או שינוי הצורה, ומתוך שרצה יתברך להנותם נטבע בהמקבלים בהכרח הרצון לקבל הנאתם, שבזה נשתנה צורתם הימנו יתברך, להיות צורה זו אינו נוהגת כלל ועיקר בגדר המאציל ית' דממי יקבל ח"ו. ולתיקון זה נעשה הצמצום והגבול, עד ליציאת עוה"ז, למציאות התלבשות נשמה בגוף גשמי, שבהיותו עוסק בתורה ועבודה ע"מ להשפיע נ"ר ליוצרו, תשוב צורת הקבלה להתאחד בעל מנת להשפיע. והוא שיעור הכתוב ולדבקה בו וכו' כי אז משוה צורתו ליוצרו, אשר שיווי הצורה הוא דביקות ברוחני כאמור וכשנגמר ענין הדביקות, בכל חלקי הנשמה על מילואם, ישובו העולמות לבחי' א"ס, כמו שהיו מטרם הצמצום. ובארצם ירשו משנה, כי אז יוכלו לשוב ולקבל כל העונג והטוב המוכן להם מכבר בעולם א"ס ב"ה, כאמור, ונוסף עוד כי עתה מוכנים לדביקות אמיתי, בלי שינוי צורה כלל, כי כבר גם הקבלה שלהם אינה להנאת עצמם, אלא להשפיע נ"ר ליוצרם, ונמצאים משתוים בצורת השפעה להמאציל יתברך, וכבר הרחבתי דברים אלו בטוב טעם, בפמ"ס בענף א' עש"ה."

שאלה: תמיד מדברים על הבורא, על המאציל, וממי הוא יקבל, ואחר כך אומרים שכל העבודה היא על מנת להשפיע לו נחת רוח. אם הוא לא יכול לקבל, אז איך אפשר להשפיע לו נחת רוח?

מי אמר לך שהוא לא יכול לקבל? אם אתה נותן לו אפשרות להשפיע, אז הוא משפיע. מה אתה נותן לו? אתה נותן לו כלי להשפעה, לזה הוא מצפה.

תלמיד: אם אנחנו מצליחים לשמח אותו, האם זה לא נקרא שהוא מקבל מאיתנו?

אני לא יודע מה זה לשמח. לשמח זה תוצאה מאיזו פעולה, הפעולה היא בזה שאתה נותן לו אפשרות להשפיע. יש לו רק חיסרון אחד, להשפיע לתחתונים שהוא ברא אותם ברצון לקבל. אם התחתונים מסוגלים להביא לו את הכלים שהוא ברא בהם כדי שימלא אותם, וזה מה שאנחנו רק צריכים, לקרב את החסרונות שלנו לבורא שימלא, אז אם אנחנו יכולים לעשות כך, הוא משפיע.

אות ז'

"ובזה תבין אמרם ז"ל, אשר השכינה בתחתונים צורך גבוה, שמאמר הזה מתמיה מאד. אמנם עולה בקנה אחד עם האמור במדרש הנזכר, שדימו הענין למלך שיש לו מגדל מלא מכל טוב, ואין לו אורחים, אשר ודאי, לאורחים יושב ומצפה, דאם לא כן, נמצא כל ההכנה ללא הועיל ולתוהו, וכדומה, למלך גדול שנולד לו בן לעת זקנתו, שהיה חביב לו ביותר, וע"כ, מיום הולדו חשב בעדו מחשבות, וקבץ כל הספרים והחכמים המצוינים שבהמדינה, ועשה בעדו בית מדרש לחכמה, וקבץ כל הבנאים המצוינים ובנה לו היכלי עונג, וקבץ כל בעלי הניגון ושיר ועשה לו בתי זמרה, וקבץ ממיטב המבשלים והאופים שבמרחבי המדינה והמציא לו מכל מעדני עולם וכו'. והנה נגדל הבן ובא בשנים, והוא סכל, אין לו חפץ במושכלות, והוא סומא אינו רואה ואינו מרגיש, מיופי הבנינים, והוא חרש לא ישמע בקול שרים ושרות, והוא חלה במחלת צוקר, אינו רשאי לאכול אלא פת קיבר לבד, והנה כדי בזיון וקצף.

ובזה תבין אמרם ז"ל על הפסוק, אני ה' בעתה אחישנה".

זאת אומרת, אנחנו נמצאים באמת בשפל המדרגה, בצורה הפוכה מהבורא ולא יכולים לקבל ממנו אלא אך ורק אם נתאים את עצמנו אליו, בינתיים אנחנו הפוכים ממנו ולא יכולים לזכות בשום דבר. קודם כל עלינו לתקן את עצמנו, זו בעצם העבודה שלנו והבעיה שלנו. לכן מי שאומר, "אני רוצה לקבל, למה הבורא לא נותן לי מה שאני רוצה", כמו נניח החבר שלנו, הוא צודק. ודאי שאנחנו מבינים אותו ומסכימים עימו וגם מוכנים לבוא לקבל כמוהו, אבל מה אפשר לעשות, יש תנאים שאנחנו צריכים למלא. אם נעמוד בתנאים האלה - נקבל, אם לא נעמוד בהם אז לא נקבל. וכמה שתדרשו מהמורה - לא יעזור. הפרוטקציה כאן לא עוזרת.

שאלה: לפני שאנחנו נותנים לבורא כלים שימלא אותם, איזה יחסים יש בין הבורא לבין הנבראים?

הבורא מפתח את הבריאה במידת האפשר ברצון לקבל, עד שהנברא ברצון לקבל שלו מרגיש שהוא לא יכול לסבול יותר וחייב להפוך את הרצון לקבל שלו לעל מנת להשפיע. בזה שהוא מתפתח בצורה גשמית ומתחיל לשאול, "בשביל מה אני סובל?", "למה לי הסבל?", "למה לי את החיים האלו" וכן הלאה. ואחר כך כשנכנס לרוחניות כאילו הוא מתחיל להכיר את חכמת הקבלה, אז גם בה הוא שואל, "בשביל מה אני צריך את זה?", "מה יש לי מזה?", "איך אני מגיע לגילוי הבורא? כנראה שזה ייתן לי את כל המילוי הנכון". ואחר כך הוא מתחיל - על ידי ההתקדמות שלו – להשתנות, לזה ש"אני לא צריך מילוי". המילוי שלי יהיה לי בזה שאני נותן לכולם כמו הבורא ולא מקבל.

ואז אני צריך לבקש מהבורא,שייתן לי רצון להשפיע. את זה אני רוצה. ובמידה שהוא מחליף את הרצון לקבל שלו לרצון להשפיע, מקבל כלים דהשפעה, ובהם הוא משפיע לאחרים, מעביר מהבורא את המילוי - האור העליון לאחרים, ובזה מרגיש את עצמו שמתמלא.

שאלה: יוצא שתינוק, נגיד, לא מרגיש את הצער של האימא וזה נורמאלי בטבע, מובנה כך. אני לא מרגיש את הצער של הבורא שברא את העולם הטוב והנפלא. רק את הצרות של עצמי אני מרגיש. מה צריך להיות המעבר? אני קורא את הקטע ומרגיש בושה שהוא ברא כזה עולם ואני לא מבין והוא סובל מזה שאני לא מגיע להרגשת התענוג הזה. איך להרגיש את הצער שלו?

לאט לאט. אנחנו עוד לא מגיעים למצב שאנחנו יכולים להרגיש את החיסרון של הבורא, את היחס שלו לבריאה, להצדיק אותו. לא מסוגלים. אלה דברים גדולים מאוד, עוד רחוקים מאיתנו. אבל לפחות בתוך החיבור בעשירייה אנחנו יכולים להבין שאם אנחנו כך נתקיים, אז נגיע לתיקונים.

תלמיד: אנחנו יכולים להגיד שהבורא סובל באופן מקסימאלי כי עוד לא התחברנו בעשיריות?

ודאי שהבורא סובל מתוך זה שאנחנו לא מגיעים לחיבור. הוא שבר אותנו כדי לתת לנו הזדמנות להתחבר, להשיג מה זה נקרא "ניתוק" ומה זה נקרא "חיבור" וכך להבין את הבריאה, להבין אותו, להגיע לדרגה נצחית, שלמה. ואנחנו נשארים בכל זאת בדרגות השפלות האלו, התחתונות ולא יכולים להגיע לשום דבר עליון. אז ודאי, אם אפשר להגיד, הוא סובל מאיתנו. אנחנו ילדים רעים.

תלמיד: אמרת שזה לא ניתן, אבל מצד שני ניתן להעלות תפילה ואז הוא נהנה מכך.

כן. הכול נעשה בכוח התפילה. אף אחד לא אומר שאתה צריך להתחבר, אלא לבקש חיבור. אף אחד לא דורש ממך לגלות את הרע, את מה שמפריע לך באמת להגיע לשלמות, אלא תבקש את גילוי השלמות וכן הלאה.

שאלה: אני מסתכל ורואה את כל המציאות סביבי, ורואה איך השתמשנו באור הדקיק שקבלנו מהעליון וכמה רע רק עשינו מהאור הדקיק של חכמה. איך אפשר לבקש לקבל עוד מהאור הזה? אחרת היינו הורסים לגמרי את כל המציאות סביבנו. איך אפשר להגיע למצב שהתפילה שלנו תהיה רק על תיקון הכלים, לא שום דבר אחר, ואיך ההפצה שלנו תהיה רק על תיקון הכלים?

אתם צריכים להחליט היום - מה עושים. יש לכם עכשיו כנס גדול, ישיבה גדולה. אני באמת רוצה לפנות עכשיו לחברים שלנו, מארגני הכנס, ועוד כמה אנשים. שיספרו לנו מה הם עושים היום? אנחנו נשתדל להיות איתם בלב ונפש. וכך איך אנחנו נתגלגל לתוך היום. תסבירו לנו, מה קורה לכם היום?

תלמיד: היום יש לנו אירוע מרכזי - כנס "הערבה". יהיה לנו היום טיול, נלך למדבר. ההליכה תימשך כשלוש שעות. יש לנו ממש תוכנית. יהיו לנו כמובן עצירות, הפסקות, תפילות, תפילות בשתיקה. לאחר מכן נרשום את התפילות נאסוף אותן ונחלק בין החברים - כל חבר יקבל תפילה של עוד חבר. אחרי הטיול יהיה לנו אירוע של "בניה" בו נעסוק כשלוש שעות. מה שנקרא "האקווריום" בתוך בניה, תהיה סדנה בלתי פוסקת.

ואנחנו מאוד רוצים את כל המצבים, את כל החסרונות – לחבר. את כל מה שדיברנו היום ושנוכל להעלות את החיסרון הכללי, לבורא לצורך תיקון. כמו כן כמובן שיהיו לנו גם סעודות, ובסוף היום תהיה ישיבת החברים.

יופי. אני מאוד מקנא בכל מי שנמצא אצלכם. הייתי מאוד רוצה להיות ביניכם. תצליחו בכול ואנחנו נתפלל. נסיים וניתן לכם אפשרות להיכנס לאט לאט לכנס הגשמי מלבד הכינוס הרוחני. אני מאוד מאוד מקנא בכם, ובלב ונפש נמצא איתכם. מקווה מאוד שתתקרבו יותר ביניכם. ואנחנו נעשה עוד הרבה כנסים ואירועים יחד, מאוד מאוד מקווה ובקרוב. ברגע שזה יתאפשר - נעשה גם אצלנו בישראל. בעוד חודש יהיה כנס בגרמניה. וכך נפעל סביב העולם. תתעוררו, בבקשה. אנחנו מוכנים לכל דבר.

אז תמשיכו. מכל הלב שיהיה לכם כל טוב. אנחנו יחד אתכם בלב אחד.

(סוף השיעור)