שיעור בוקר 13.11.2020- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

נושא: תע"ס חלק ב'

"תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק ב', פרק א',

אור פנימי, דף מ"ג, עמוד 43

קריין: "תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק ב', בדף מ"ג, עמוד 43, "עגולים ויושר כולל ב' פרקים", אנחנו נמצאים ב"אור פנימי", אותיות ר' וש'.

"ר-ש) כבר נתבאר שבשמות הללו נקראות ד' הבחינות: שהשורש שלהן, דהיינו הרצון להשפיע הכלול באור העליון, נקרא בשם כתר. וראשית ההתפשטות לנאצל, דהיינו בחינה א' הנקראת חכמה, ובחינה ב' נקראת בינה, ובחינה ג' נקראת זעיר אנפין, או שש הספירות: חסד, גבורה, ת"ת, נצח, הוד, יסוד. ובחינה ד' נקראת מלכות. גם נתבאר, שרק בשעה שאנו מדברים על החומר הראשון שבהן, אז מכנים אותן בשם ד' בחינות ושורשן. אמנם, אם ד' הבחינות הללו, כבר כלולות בבחינת הרשימות שלהן כמו שהיו בעולם הצמצום, אז מכנים אותן בשמות: כתר חכמה וכו', כמבואר היטב לעיל.

ועתה נבאר טעם קריאתן בשמות אלו: השורש, נקרא כתר מטעם שאינו מלובש בתוך הכלים של הנאצל, אלא שמסבב ומכתיר אותו מבחוץ לכלים שלו, וכתר הוא מלשון מסבב. ובחינה א', נקראת חכמה, משום שממנה נמשכות חכמת התורה, וכל מיני חכמות שנמצאות בעולם, בבחינתן הסופית. וכבר הגדירו חז"ל היטב את השם הזה, שאמרו, איזהו חכם הרואה את הנולד (מסכת תמיד דף ל"ב). פירוש, תיכף שמסתכל על איזה דבר, הוא רואה את הנולד ויוצא הימנו, כלומר, שרואה את כל התוצאות העתידות לצאת מאותו הדבר, עד התוצאה האחרונה שלו. למשל, כשאתה אומר, שהרופא הוא חכם גדול, הרי פירושו, שבכל מחלה שמסתכל, הוא רואה על בוריו את כל התוצאות האפשריות להתפשט ולצאת מאותה המחלה, עד התוצאה האחרונה. וכן כשמסתכל על איזו רפואה, הוא תופס במילואה את כל התוצאות, שהרפואה ההיא עתידה להפעיל בגופו של החולה, וכדומה. ועד"ז החכם הטבעי, כשמסתכל על איזו מהות שבטבע, הוא רואה על בוריו את כל התוצאות, שאותה המהות מביאה בהתחברה אל כלל המציאות. וכן בכל מיני חכמות. באופן, שכל גדר השם של החכם או החכמה השלמה, הוא רק בחינת "ראית הנולד" מכל פרט ופרט שבמציאות, עד התוצאה האחרונה.

ומכאן תדע, גם את ההגדרה הנאמנה של השם "בינה", אשר כל "כח ההתבוננות" כדי לראות את הנולד מכל פרט שבמציאות, הן בתורה הק', והן בחיצוניות, הרי הוא נמשך מספירת "הבינה" וע"כ נקרא בשם בינה. ומספירת המלכות, נמשכת בחינת השליטה המוחלטת בכח וכפיה, בדוגמת מוראה של מלכות, ולפיכך נקראת "מלכות". ויתר הספירות, תתבארנה לקמן במקומן.

ואין להקשות על הנ"ל, א"כ היתה ספירת הבינה צריכה להיות קודם לחכמה, שהרי ההשתוקקות וההתבוננות לראות את הנולד, היא הקודמת והגורמת לשלימות הסופית, דהיינו ראית הנולד, שנקראת חכמה. אכן כבר בארתי לך, שסדר אצילות העולמות, הוא ההפך מהבנתנו, אלא המילוי של הרצון, הוא הקודם והגורם לגילוי הרצון (עי' לעיל אות פ' ד"ה והענין), והשלימות היא הקודמת והגורמת לגילוי הבלתי שלימות, כי כן משתלשלות המדרגות ויורדות מא"ס ב"ה בצמצום אחר צמצום, עד לעוה"ז המקולקל יותר מכולן."

שאלה: כתוב, "אלא המילוי של הרצון, הוא הקודם והגורם לגילוי הרצון (עי' לעיל אות פ' ד"ה והענין), והשלימות היא הקודמת והגורמת לגילוי הבלתי שלימות,".

כן, כי אנחנו מדברים על השתלשלות מלמעלה למטה.

תלמיד: כלומר?

משלם לבלתי שלם.

תלמיד: מה זאת אומרת "אלא המילוי של הרצון", על איזה רצון הוא מדבר פה?

מרצון להשפיע זה משתלשל לרצון לקבל.

תלמיד: והוא הקודם והגורם לגילוי הרצון?

מה אמרתי?

תלמיד: שאלתי מה זה המילוי של הרצון, של השפעה?

מילוי של הרצון זה מילוי של הרצון, תלוי איזה רצון. אם הוא מתמלא, הוא מקבל מה שרצה.

שאלה: מה זה אומר מה שהוא כותב, לראות את כל התוצאות העתידיות וכל הנולד, ואיך זה קשור לזה שאתה נהיה משפיע לבינה, שזה נותן לך את היכולת לראות את הדברים האלה?

זו חכמה, שהיא כוח מ"ה, שהיא נותנת כזאת השפעה לבינה, בונה את הבינה בצורה כזאת, שבתכונת הבינה אפשר לראות מסוף העולם ועד סופו. אבל מה רואים? דווקא רואים את אור החכמה.

קריין: אות ת', "אור פנימי", מבארת "אדם קדמון".

"ת) העולם הראשון שנאצל לאחר הצמצום, נקרא עולם אדם קדמון, ונקרא ג"כ עולם הכתר. וארבעה העולמות: אצילות, בריאה, יצירה, עשיה, הם מלבישים על אדם קדמון זה."

זאת אומרת, הוא הראשון והוא המרכזי, כל העולמות נמצאים תחתיו, או שאפשר להגיד שהם מתלבשים עליו, מקבלים ממנו.

שאלה: באות ר' יש חלק שבו הוא מתייחס לרופא, שאומר שהרופא הוא חכם גדול, פירושו שבכל מחלה שמסתכל הוא רואה על בוריו את כל התוצאות האפשריות, ובאותה מידה החכם בכל ההתנהגויות של הטבע. אתה יכול להסביר למה מתכוון בעל הסולם?

הוא מתכוון שאם האדם הוא חכם, הוא רואה מתוך התופעה שהוא רואה גם למה היא צריכה להתפתח, או מה פיתח את אותה התופעה. אמנם האדם הרגיל לא רואה את זה, אבל "החכם רואה את הנולד", הוא רואה את השורש של הבעיה, והוא גם רואה את התוצאה מהתפתחות הבעיה, ולא רק את הבעיה אלא בכלל את כל התופעה. זה נקרא "חכמה", שמסתכל באור החכמה ורואה מה שייצא ממנו. כי אור החכמה זה אור שמגיע מהבורא לנבראים, והוא, האור הזה בונה את הרצון לקבל ובונה את כל התכונות, הבחינות שנמצאות למטה מחכמה, ולכן באור החכמה אפשר לנו לראות ממש "מסוף העולם עד סופו" מה שנקרא. אבל כדי מצידנו להגיע לאור החכמה, אנחנו צריכים כבר להיות בתכונת הבינה, בתכונת ההשפעה כמו הבורא, ואז אנחנו בדיוק, לפי מידת השתוות הצורה עימו, נראה מסוף העולם ועד סופו.

קריין: אות א', "אור פנימי", מתייחס ל"היוד ספירות, שנאצלו בסוד יוד עגולים".

"א) ואע"פ, שאינן אלא ד' מדרגות, דהיינו ד' הבחינות הנודעות, עכ"ז, יש בהן יוד ספירות, והוא, משום דבחינה ג', שנקראת זעיר אנפין או תפארת, יש בה שש ספירות שנקראות: חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, וטעם הדבר יתבאר במקומו." האמת שבזעיר אנפין יש לנו שש ספירות, אבל בכל יתר הבחינות יש בכל אחת מהן עשר ספירות. לכן זעיר אנפין הוא נקרא "זעיר אנפין", פנים קטנות, אבל כל יתר הספירות, כתר, חכמה, בינה ומלכות, יש בהן עשר ספירות שלמות, בכל אחת.

"וצריך שתדע כאן, הדיוק הנמצא בספר יצירה (פ"א מ"ד), וז"ל "עשר ולא תשע": שמשמיענו בזה, דבר נכבד מאד, כי כבר נתבאר, שכל הארות הספירות מהאור העליון, ואפילו בעגולים שהם בהשואה אחת, אינם מאירים את בחינה ד' שנקראת מלכות. והשם ספירה, מורה רק על אור וכלי ביחד, כלומר, שהאור העליון מלובש בכלי, אבל כלי בלי אור אינו נקרא בשם הזה, כי "ספירה", משמעותה ספיריות ובהירות. ולפי"ז, היה יכול לעלות על הדעת, שהמלכות איננה ספירה ח"ו, להיות האור העליון אינו מאיר בה, כמבואר. ולפיכך מדייק בעל ספר יצירה ואומר, עשר ספירות הן ולא תשע ח"ו, כי המלכות נבחנת ג"כ לספירה, והטעם הוא, מחמת שכל התקשרות האור העליון בעשר הספירות, היא ביחוד, על ידי האור החוזר, שהמלכות מעלה בכח המסך שבה ממטה למעלה (כנ"ל אות כ'). ועל כן, אדרבה, היא הספירה הנכבדה ביותר בעשר הספירות, כי זולתה, לא היה מתקשר האור בתשע הספירות העליונות, כמבואר שם. ונחשב משום זה, כמו שהיתה כולה אור. והבן, ויתבאר עוד במקומו."

זאת אומרת, שכול הספירות הן מתמלאות מלמעלה למטה חוץ ממלכות. כי מלכות, עד כמה שהיא יכולה לפתח אור חוזר, בזה היא משיגה מה שיש לפניה.

שאלה: מה זה אומר שהעולמות מתלבשים על עולם אדם קדמון, האם זה אומר שעולמות אבי"ע מתלבשים על עשר הספירות של עולם אדם קדמון?

זה אותו דבר, כל עולם שהוא יותר עליון הוא קודם לכל העולם שהוא יותר תחתון ממנו, וכל תחתון מתלבש על העולם שקודם לו, על העולם העליון, כגלדי בצלים, ספֵרות, שכל ספֵרה יותר עליונה היא יותר פנימית, כל ספֵרה יותר תחתונה היא יותר חיצונה, מצד אחד. ומצד שני הפוך, כל ספֵרה שהיא יותר עליונה היא יותר חיצונה, כי היא מקיפה ומחזיקה בתוכה, תופסת בתוכה, את כל מה שיש בתוכה, כל מה שהיא מולידה ויוצא ממנה. ולכן אפשר להגיד כך ואפשר להגיד כך, תלוי מה אנחנו רוצים להדגיש, פנימיות וחיצוניות.

שאלה: מה זה אומר לראות את העתיד מראש? הרופא צריך לראות את המחלה מראש, מה זה אומר לצפות מראש?

זה נקרא "החכם רואה את הנולד", כי מתוך זה שהוא מסתכל עכשיו, יש לו כבר את כל השורשים, כל הנתונים, שעל ידם הוא יכול לראות מה יתפתח מהמצב שהוא רואה. זאת אומרת, מה שהוא רואה זה רק חלק מהמציאות, כל המציאות כבר קיימת מכאן ועד גמר התיקון, והכול תלוי בדרגה הרוחנית שלו, נגיד אם זה ברוחניות, עד כמה הוא רואה. אם הוא מגיע לדרגת נביא, אז הוא רואה בדרגת הנביא, אם בדרגת חכם, אז דרגת חכם, וכך הוא רואה. כי אין דבר חדש במציאות, הכול נמצא, אלא זה נסתר מאיתנו, יותר או פחות, בהתאם לכלים של כל אחד.

שאלה: "ועל כן, אדרבה, היא הספירה הנכבדה ביותר בעשר הספירות, כי זולתה, לא היה מתקשר האור בתשע הספירות העליונות,". לָמה הספירה הכי חשובה היא דווקא המלכות שהיא בעצם הכי נמוכה מכל הספירות?

מפני שהיא עושה צמצום, מסך ואור חוזר על כל הספירות שלפניה, ולכן היא יכולה לגלות מה נמצא לפניה, לָמה הן בנויות ומשפיעות אליה בצורה כזאת, והיא, כתוצאה מההשפעה שלהן בנויה כך, שהיא היא, אמנם היא האחרונה, אבל היא מוכנה, מיועדת, להשיג אותן, כולן בחזרה באור חוזר שלה.

תלמיד: זאת אומרת, האדם יכול להשתמש רק בספירת מלכות בשביל להתקדם?

כן, וזה מספיק לו.

שאלה: אפשר להגיד שעכשיו העולם בכלל עוד לא נברא, וכשהתאחדנו בעשירייה ועשינו צעד אחד לקראת הבורא, אז הוא התחיל להתקדם עבורנו?

לא, אנחנו לא צריכים כך לדבר, אנחנו לא בונים ובוראים את העולמות, אנחנו נמצאים תחת השפעת הכוחות העליונים אחרי השבירות, אחרי כל ההכנות, ואם מתעוררת בנו נקודה שבלב, אנחנו יכולים ממטה למעלה להתחיל לבנות את ההשגה שלנו.

שאלה: אמרת שבזעיר אנפין יש רק שש בחינות, לא עשר, זה אומר שהוא פרצוף לא שלם?

כן, נקרא לא שלם, קטן. אבל קטן זה שלם או לא שלם? חסר לו שכל, חסר לו כוח, חסרים לו כמה דברים, אבל פנימיים. בעצם אנחנו רק סופרים אותו כך, שהוא כולל שש ספירות ולא עשר. חסר לו כתר, חכמה, בינה, וחסרה לו מלכות, זאת אומרת, הוא לא קשור להשפעת הבורא, כתר, חכמה, בינה, ואין לו אפשרות לפתח את הרצון לקבל שלו במלואו, שזה נקרא "מלכות". כל יתר הספירות, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, כן נמצאות בזעיר אנפין, עוד נלמד במקום.

שאלה: אפשר לשאול איזו שאלה על המטבע, על שני הצדדים, מה שהיה קודם?

לא, עוד לא למדנו את זה.

תלמיד: דיברנו על זה קודם, כשהוא דיבר על שני הצדדים של המטבע.

איזה שני צדדים?

תלמיד: צד אחד זה הצד של הפיצול, שזה העולם הגשמי, נגיד הרצון לקבל. צד שני זה האחדות, נגיד העולם הרוחני, הרצון להשפיע. האם הבנתי נכון?

לא נכון. תקרא כמה פעמים ותשאל.

שאלה: כשהמלכות עולה לבינה על ידי האור החוזר, מהם אותם הנתונים שהיא מגלה בחכמה?

מלכות שעולה לבינה היא רצון לקבל, ומקבלת מהבינה רצון להשפיע. זה מספיק חיבור בין בינה ומלכות כדי לקבל כל מה שיש בחכמה. כי הרצון לקבל שבמלכות הוא בנוי על ידי כלי לאור החכמה, והכוח של בינה מכשיר את הרצון לקבל הזה כדי להיות בעל מנת להשפיע.

לכן מלכות שעולה לבינה היא מגיעה עם הרצון לקבל שלה, מתקנת את עצמה בעל מנת להשפיע, מוכנה לקבל את כל אור החכמה שיש בחכמה.

שאלה: מהם הנתונים שהיא מקבלת בחכמה?

אור, מילוי. אור שמאיר מתחילת הבריאה עד סוף הבריאה. אור שממלא את כל המציאות. אור שמגיע מהכתר.

שאלה: זה שבזעיר אנפין אין את הכוח של המלכות, כמו שאמרת, זה מה שנותן למלכות את יותר כוח לפעול דרך זעיר אנפין?

כן. מלכות שהיא עובדת עם זעיר אנפין, היא יכולה לפעול כך שהיא יכולה לשרת לכל הכתר, חכמה, בינה. עוד נלמד את זה. זו רק ההתחלה, הוא מדבר בכמה מילים על כל דבר.

שאלה: בקשר למילים, כמו שאמרת, חכמה זה "כח מה", בינה זה "התבוננות", זה מאוד חזק פתאום לשים לב למשמעות של המילים. עד שלא נשיגו לא ניתן לו משמעות, האם זה קשור?

אפשר לדבר על זה הרבה, בעל הסולם כתב על זה גם בהרבה חיבורים שלו, אבל אני לא חושב שכבר עכשיו אנחנו יכולים להיכנס לזה, אנחנו נתבלבל, נסתבך. כדאי לנו להשאיר את עצמנו כמו שאנחנו בינתיים לומדים, בצורה כזאת.

בוא נעבור נגיד עד חלק ו' של "תלמוד עשר הספירות", ואז יהיה לנו כבר יותר ענין להבין את הדברים האלה. בינתיים אני לא חושב, זה פשוט ימלא את הראש שלכם בדברים נוספים שהם לא נחוצים להבנת החומר כרגע.

שאלה: בעל הסולם מדבר על הדיוק שבעשירייה, שזה עשר ולא תשע. איך אפשר לבדוק ולברר כל הזמן את אותו הדיוק הנדרש בעשירייה?

כל הזמן צריכים לבדוק, לראות ולדייק עד כמה אנחנו קשורים נכון בעשירייה בינינו כדי להיות בהתאמה מקסימלית, מרבית, במה שאנחנו מסוגלים, לבורא. ולכן צריכה להיות בדיקה כל הזמן, בירורים.

תלמיד: איך אנחנו בודקים את זה בפועל בצורה פרקטית?

לפי הרצון שלכם, עד כמה אתם מתקשרים זה לזה, והחיבור ביניכם הוא חיבור הדדי, שאתם נמצאים במסירות אחד כלפי השני, ואז כוח החיבור שביניכם הוא ייראה כמו הבורא. אתם בונים את הבורא, את מהות הבורא בחיבור ביניכם. מה זה הבורא? "בוא וראה". אז תגיעו לחיבור ותראו את מהות החיבור.

שאלה: נראה שהמלכות היא כמו איזה חור שחור שבולע את הכול. מה בה מושך את האור?

הרצון לקבל הגדול שיש במלכות מתגלה, ואז אנחנו צריכים ללמוד איך אנחנו עובדים עם המלכות וכנגד זה עם ט' ראשונות. ט' ראשונות אלה כוחות השפעה, מלכות זה כוח הקבלה, ואיך אנחנו עושים איזון בין שניהם.

שאלה: אתמול אמרת כך, "זה בדיוק מה שאני מרגיש בשיעורים שלי. גם אני עצור באזיקים. אני לא יכול לתת מה שאני רוצה. כך זה.". איך אנחנו יכולים ליצור מצב שאתה לא תרגיש עצור באזיקים?

זה לא רק אני, כל מורה ומורה מרגיש כך את עצמו, את הגבול, עד כמה הוא יכול לתת, להשפיע לתלמידים כדי שהם יקבלו את החומר בצורה נכונה, במנות קטנות שמתאימות להם. כמו שאנחנו נותנים לתינוק, לילד בן שנה, שנתיים, שלוש, ארבע וכן הלאה, כך אנחנו בהפצה שלנו. כך אנחנו גם בלימודים שלנו, בסדנאות, בכיתות, בקמפוסים. כל הזמן זה כך. אין מה לעשות.

זו הסיבה שאתם שואלים שאלות, ואני לא אוכל לענות עליהן, כי כדי לענות עליהן אני צריך להשתמש במושגים שאנחנו עוד לא עברנו, הם יהיו לא מובנים וזה יבלבל אתכם. לכן העיקר זה לתת כמו שאנחנו רואים בטלוויזיה שיש תוכניות לגיל שלוש, ארבע, חמש, שש, שבע, או ספרים לילדים, שיש ספר לגיל שש, שבע, שמונה וכן הלאה. הכול מדורג לפי המקבל. לכן זה נקרא "צער גידול בנים", שצריכים להצטמצם כדי לתת להם רק בצורה שהם יוכלו לקבל, לא להתבלבל ולהתפתח נכון.

תלמיד: אני שואל פחות על ההפצה, אלא יותר עלינו. במה אנחנו הבנים יכולים לגרום לפחות צער?

זה לא צער, זו הרגשת צרות, מוגבלות שאנחנו עדיין לא יכולים ממש [לקבל], אבל מתקדמים. זאת אומרת, מבחינת ההתקדמות אני מרוצה. מבחינת זה שיש עוד מה לתת, זאת חכמה בלתי מוגבלת. זה יבוא.

אני חושב שתוך כמה החודשים הקרובים כבר נרגיש את עצמנו אחרת לגמרי. מה שחסר זה רק חיבור. בחיבור אין לך שום הגבלה. וכאן זה כמה שאפשר יותר להיות קרובים זה לזה.

שאלה: אתה מרגיש שחסר משהו בהכנה שלנו לשיעור?

סתם להגיד מילים, הכנה, לא הכנה. אני לא יודע. נניח עכשיו, אנחנו לומדים את המאמר "השלום בעולם", זה מאמר מאוד חשוב, מאוד מורכב, הייתי אומר מסובך, שיש בו הרבה דברים שאנחנו לא מסוגלים לקלוט. הוא כאילו מובן, הוא נכנס לאוזניים, אבל לא מתיישב על הלב. וכך זה לרובנו. לכן אנחנו חוזרים ועוד שואלים, ועוד דנים, ואולי שוב נחזור עליו. גם היום דברתי שכדאי לקרוא אותו באמצע היום אם יש למישהו זמן, כי הוא מאוד חשוב לנו להפצה, להוראה לאחרים, וכולל את הכול. גם הכותרת שלו "השלום בעולם", "שלום" זה שלימות, התגלות הבורא בכל המציאות.

נראה שהוא כאילו כתוב בשפה שהיא ציבילית, זאת אומרת רגילה כמו ברחוב, לא דתית, לא קבלה ולא כלום, אבל באמת הוא כולל בתוכו דברים מאוד עמוקים ולכן לא כל כך נתפס.

תלמיד: אתמול ניסינו לממש את העצה שלך, וניסינו לקרוא קטע קטן מהמאמר ולפרש אותו בעשירייה. בסוף, בכל הפגישה דנו רק על המשפט הראשון, אפילו לא על הקטע הקטן, וראינו שזה ממש הרבה על הראש שלנו.

כן, כך הוא כתוב, יש בו עמקות מאוד עמוקה.

שאלה: אנחנו חודש לפני כנס וירטואלי שאנחנו רוצים להקדיש אותו לכניסה לעבודה למעלה מהדעת, צעדים לכניסה לעלייה למעלה מהדעת. והשאלה היא, במה עיקר ההכנה שלנו צריכה להתמקד בחודש הקרוב כדי שאנחנו נממש את העלייה הזאת למעלה מהדעת?

העיקר זה שכל אחד ירגיש את עצמו שהוא אחראי על להפוך את העשירייה לאחד. כי אנחנו כבר נמצאים לפני מצב שנצטרך להתחיל לחבר בין העשיריות, ונקווה שאחרי הכנס נוכל לגשת לזה. אבל בשביל זה אנחנו צריכים להרגיש שאני והעשירייה שלי ממש כאחד.

(סוף השיעור)