שיעור הקבלה היומי٢ نوفمبر ٢٠٢٤(צהריים)
שיעור צהריים 02.04.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
התנאים ללימוד בין חברים- קטעים נבחרים מן המקורות
תלמיד: נושא הלימוד הוא "התנאים ללימוד בין חברים", בחרנו בנושא הזה מפני שבמהלך השבוע חברים מעבירים חלק משיעורי הצהריים וכך גם בחלק האחרון של שיעור הבוקר, אנחנו לומדים אותו יחד. סגנון הלימוד הזה הולך ומתרבה מיום ליום והיינו רוצים לשים אותו על השולחן ולברר איך ללמוד יחד, קיבלנו הרבה שאלות בנושא ואנחנו חושבים שנכון להביא מקורות ולראות מה כתוב על כך כדי שהחברים ישאלו את הרב בנושא.
קריין: קטע מקור ראשון מ"תלמוד בבלי".
""הרבה למדתי מרבותיי, ומחבריי – יותר מרבותיי, ומתלמידיי – יותר מכולן"."
(תלמוד בבלי. מסכת תענית, דף ז', עמוד א')
שאלה: דנו על כך בעשירייה קודם ושאלנו את עצמנו מה יש ללמוד יותר ממי שהוא לא רב, כי לרב יש הרבה יותר לתת לנו מתלמידים וחברים. מה בעצם יש ללמוד מהשאר?
אם אנחנו חושבים על הלימוד באופן שעלינו לקבל כמויות ידע, שכל, אז יכול להיות שזה לא בדיוק נכון. אבל אם נראה את הלימוד באופן שבו על כל אחד לעשות עצמו קטן מחברו ולפי זה יוכל לקבל דרכו, אז הוא יקבל מהבורא דרך החבר כול מה שיש לו לקבל כדי לתקן את עצמו. לכן הכנעה פנימית, אמיתית, כלפי החברים היא הרבה יותר חשובה מכל הכנעה אחרת.
תלמידה: האם כל אחד צריך שיהיה לו תלמיד כדי לקבל את היותר הזה?
לא, לא תלמיד שאותו הוא מלמד, שמעתי שיש כאלה המפרשים זאת דווקא כך אבל זו מעין בריחה מהפירוש האמיתי.
תלמידה: אז מה הפירוש האמיתי של תלמיד?
מתלמידים, המורה יכול ללמוד יותר מהכל. אם הוא מהחברים, מתלמידים אדם יכול ללמוד יותר מכולם כי הכול תלוי בכמה הוא מכניע את עצמו.
תלמידה: אבל אם זה לא מישהו שאני מלמדת בפועל מה נחשב תלמיד?
מי ששומע אפילו מילה אחת, משפט אחד מחברו, כך גם כתוב, כבר נעשה ביניהם קשר בין רב לתלמיד.
שאלה: אמרת שהכול תלוי בכמה אדם מכניע עצמו ואז הוא יכול לקבל מתלמידים, מחברים. מה זה אומר שאדם מכניע את עצמו?
כן, כמה הוא מוריד את עצמו כלפי החבר.
תלמידה: מוריד?
כן, מוריד בהערכה.
תלמידה: כלומר, כמה הוא רואה את החברים כגדולים?
כן. לפי זה הוא מקבל מהם את מה שיש בהם.
שאלה: יש שלושה דברים, רבותיי, חבריי ותלמידיי. מה זה רבותיי?
רבותיי מהמילה הרבה, הם רבים, הם חשובים.
תלמידה: האם הכוונה ברבותיי למקובלים מהם אנחנו לומדים? נניח אתה?
לא.
תלמידה: אז רבותיי יכולים להיות גם חבריי וגם תלמידיי?
כך בדרך כלל מחלקים את הסביבה, רבותיי, חבריי ותלמידיי.
תלמידה: מה ההבדל ביניהם?
עד כמה אני מעריך אותם.
תלמידה: הוא אומר מהתלמידים אני לומד יותר. ואני חשבתי שכל המדרגות האלה נמצאות בתוך האדם, פעם הוא רבותיי, פעם חבריי ופעם תלמידיי, זאת אומרת פעם הוא זה שמלמד, פעם הוא הקטן ופעם הוא הגדול בפני כולם?
לא. החשבון הוא כמו שדיברנו. אפשר לחלק את כל האנשים איתם הוא לומד, דן על החומר, נמצא בחברותא, לשלושה סוגים, רבותיי, חבריי ותלמידיי.
תלמידה: אז איפה נמצא האדם הלומד עם אותם חברים, רבותיי ותלמידיי, במקום שהוא צריך להוסיף גם, פעם להיות קטן ופעם גדול?
ביניהם, לפעמים הוא כלפיהם גדול, לפעמים קטן, לפעמים שווה.
שאלה: יוצא שאם אני מלמד, אם אני מצליח להעביר משהו לחברים אז אני לומד הכי הרבה?
יכול להיות.
שאלה: איפה העבודה הפנימית בה אני רואה את החבר רב אם לא בשכל? איפה אני עושה את החבר רב אם לא בשכל?
כן, זה בשכל.
תלמידה: כי בקטע כתוב לא בשכל. אז אולי לא הבנו משהו?
מה כתוב? "הרבה למדתי מרבותיי, ומחבריי – יותר מרבותיי, ומתלמידיי – יותר מכולן"."
תלמידה: האם כשאני מכניעה את עצמי זו פעולת השפעה?
את מכניעה את עצמך וזהו.
תלמידה: זה נקרא פעולת השפעה?
לא. גם לא לפי הכוונה וגם לא לפי המעשה.
תלמידה: כשאני מכניעה את עצמי בפני החבר הוא הופך להיות רב. מזה אני מבינה שמה שאני מקבלת אז הוא לא מהחבר אלא מהבורא דרך ההכנעה לחבר, האם זה לא להשפיע?
לא.
שאלה: יש שוני בעבודה בין החברים בלימוד, לבין כשאנחנו נמצאים מולך בלימוד משותף. כשאנחנו נמצאים בשיעור אתך, כולנו נמצאים במעין תנועה משותפת שאתה מוביל אותנו, עובד אתנו. בלימוד בין חברים יש שאנחנו לוקחים מקור, קוראים אותו יחד ועושים סדנאות, בזמן הסדנאות אנחנו שומעים כל חבר כרב, ואז מגיעים למשהו משותף. ויש דרכים אחרות, שאנחנו שואלים שאלות. איך אתה מרגיש מה מוצלח לנו? איך אנחנו צריכים ללמוד כשאנחנו לומדים בין חברים?
אני חושב שכרגיל, תיכף נקרא את כל הפסוקים. אנחנו צריכים להשתדל להקטין את עצמנו כלפי החברים כדי לקבל מהם כמו מרב, כמו ממורה, כמו מחבר, מכל האפשרויות וההזדמנויות.
תלמידה: מתוך מה שעברנו, כשאני נמצאת בשיעור עם רב אני מרגישה שאני לכיוון שלמות, אני משלימה ומשתתפת. וכשאנחנו נמצאים בניסיון ללמוד בלי רב, אני מרגישה שאני מתפוצצת לחלקים, אני לא מספיקה לתפוס כיוון ופתאום הקבוצה משנה כיוון. במה לאחוז כדי למשוך או להעלות את הקבוצה למעלה לחיבור?
יש כאן שלוש דרגות שאדם רואה לפניו, אחת היא "רבותיי", שנייה היא "חבריי" ושלישית היא "תלמידיי". אדם שלומד, צריך להעמיד את עצמו כלפי נותן השיעור, כלפי חבר שהוא לומד עמו, שיהיה לו ברור באיזה יחס הוא כלפי האדם שהוא לומד עמו או ממנו, או מלמד אותו, באיזו דרגה הוא נמצא, באיזו צורה הוא נכנס עמו בקשר. הקשר הזה קובע הרבה, כי דרכו אני יכול לקבל מהבורא ממש לימוד פנימי.
שאלה: מה זה לבטל את עצמו כלפי תלמידים?
זה כמו שאתה יושב ליד אדם יותר חכם, לא בשכל, אלא יותר חכם ברגש, בכלים שלו, ואתה רוצה ללמוד ממנו את הפנימיות שלו.
תלמיד: אבל באותו זמן אני צריך ללמד אותו וגם להיות יותר גדול ממנו כדי למסור לו משהו, איך לעשות את זה יחד?
אתה צריך להשתדל להתחבר עמו כדי לקבל ממנו כמו שהוא לומד.
שאלה: אנחנו מתחנכים על ידי המאור המחזיר למוטב. האם במילה לימוד אנחנו מתייחסים רק לשיעורים, או גם כשאנחנו לומדות טקסטים ביחד, או בכל פעולה משותפת של העשירייה או החברה?
לא בכל פעולה משותפת. אבל כשאתם לומדים מקורות, זה כבר נכנס כלימוד.
שאלה: איך חברים בעשירייה צריכים להתייחס לחבר שמלמד?
בזמן שהוא מלמד, הוא הופך להיות כרב.
תלמידה: ואחר כך?
אחר כך יכול להיות שחוזרים למתכונת הרגילה.
תלמידה: שווה כמו כולם בעשירייה.
כן.
תלמידה: איך עושים את החבר כרב, אבל באותו זמן שומרים עליו שהאגו לא יתפרץ?
אנחנו עושים חבר כרב בכך שאנחנו משתדלים לראות אותו כך ולהתייחס אליו כך. זה נקרא לראות חבר כרב.
תלמידה: איך שומרים עליו שלא תהיה אצלו התפרצות של אגו?
אני לא מבין.
שאלה: כשחברים מלמדים אותנו ואנחנו רואים אותם כגדולים, איך זה לא ילך לגאווה שלהם ופשוט יגדיל להם את האגו?
אין מה לעשות, זה קורה. רוצים או לא רוצים, אבל זה משנה את היחסים בינינו, את ההסתכלות שלנו על המציאות, על החברה. זה משנה.
תלמידה: החברים שלנו שבאים להעביר לנו שיעור, איך הם צריכים להכין את עצמם להעביר שיעור? באיזו עמדה הם צריכים לראות את עצמם כלפינו?
זו בעיה. אנחנו מאפשרים לעשות דברים כאלה, אבל לא בשנה ראשונה ואפילו שניה, מפני שאז אדם מיד רוצה לקפוץ בסולם. לכן אנחנו מלמדים, לומדים, יושבים יחד ורוצים בכל זאת לתקן את היחסים שלנו בצורה שווה.
תלמידה: כשחבר מגיע להעביר שיעור, באיזו עמדה הוא צריך לשים את עצמו, האם הוא צריך להראות שהוא המשרת לכולם, שהמאור יעבור ויעשה את פעולותיו, או במשהו להראות שהוא גדול מכולם, אבל בפנים אולי זה הפוך?
אם הוא מעביר שיעור, אז כולם, כולל אותו ודאי, צריכים לקבל אותו עכשיו כמורה, ושהכוח העליון פועל במשהו עכשיו דרכו.
שאלה: כשמגיעים לרב, ואני זוכרת שכשהגעתי לפני עשרים שנה, ברגע שדיברת הרגשתי שאתה המורה שלי. יש הרגשה של מישהו גדול ממך שממלא את החלל בעוצמה שלא הרגשתי בשום מקום אחר. איך אנחנו יכולים להתקדם לעוצמה כזו כשחברים מלמדים אותנו? כי זו עבודה אחרת לגמרי.
צריכים להשתדל להעלות את החבר, אם הוא מלמד, לדרגה של מלמד.
תלמידה: איך עושים את זה, איך מעלים את החבר באמת מכל הלב?
צריך להיות שכנוע פנימי באדם. אם הוא שומע מהחבר שלו דברי תורה, אז הוא מיד חייב לסדר את עצמו כך שהוא לומד מגדול.
תלמידה: כשאנחנו שואלים אותך לגבי ההתפתחות הרוחנית שלנו, אתה עונה לנו גם באופן פרטי וגם באופן כללי. אם יש לי שאלה איך להתקדם, אני יודעת שהרב ייתן לי תשובה. האם גם החברים יכולים לכוון אותנו איך להתקדם?
אני לא יודע. אבל אם מישהו מהחברים מדבר בסגנון כזה, בצורה כזאת, אז אנחנו צריכים להשתדל לשמוע.
תלמידה: בשיעור שמעבירים חברים, האם אפשר לשאול אותם איך להתקדם, או יותר לעסוק בבירורים?
יותר בבירורים ובקשר בינינו.
תלמידה: אז איך לקבל תשובות על ההתקדמות?
זה עם המורה שבחרנו.
תלמידה: האם גם דרך החברים שמלמדים אותנו עוברת קדושה, אפשר ממש לסמוך על זה שהבורא מדבר מגרונם?
קדושה לא כל כך עוברת דרך המלמדים, אלא היא עוברת לפי איך שהאדם מתייחס לזה.
שאלה: כתוב שכאשר אני מעריכה את החברות שלי, באותו רגע האגו מבטל את חשיבות החברות.
כן.
תלמידה: בשביל מה הוא עושה את זה?
כדי לתת לך עוד עבודה.
תלמידה: איך לעשות פעולות לפני שהאגו פועל? איך להקדים את הפעולות שלנו לכך שהאגו כל פעם מבטל את חשיבות החברות בעינינו?
אנחנו צריכים לבטל את האגו שלנו כלפי החבר כדי להעריך אותו יותר מאת עצמנו. זו העבודה שלנו.
תלמידה: האם העבודה שלנו היא כל פעם להגביר את ההשקעה אחד בשני כדי שזה יכריע את הכף?
כלפי כל אחד מהחברים אני צריך לעבוד בצורה כזאת שאני מעלה אותו יותר מעצמי.
תלמידה: האם זו עבודה משותפת שלנו מול הבורא?
כן.
תלמידה: הוא מחזק את האגו ואנחנו מחזקים את חשיבות החברות.
כן.
שאלה: אנחנו רגילים לעבוד מולך, שיש שורש וענפים, אנחנו רגילים לאיזו מכניקה של חיבור, אוספים את הקשר איתך וחזרה. בשיעורים עם החברים וגם בסדנאות, איך אנחנו לוקחים את אותה עוצמה של הקשר שיש איתך, וכשכל חבר מדבר אנחנו יוצרים את אותו הקשר, דרכו עם הרב, וכך גם בשיעורים? מה יכול לעזור לנו לשמור את אותו חיווט, להיות גמישים מספיק להיות בקשר איתך דרך החברים, ועם הבורא דרך החברים?
זו בעיה. להיות בקשר עם החברים ועם הבורא, גם בזה וגם בזה דרך החברים, לשם זה אני צריך להקטין את עצמי מכולם, אחרת לא יהיה קשר.
תלמידה: האם החברים תלויים בביטול שלי ובחיבור הנכון? אם אני מתחברת נכון לחברות, אם אני מתחברת נכון למי שבאותו רגע מורה, כמו שאנחנו רגילים לעבוד מול הרב, האם רק אז יכול לעבור בינינו קשר ורק אז יכול להיות שיעור שבו בעצם הרב נמצא?
כן.
תלמידה: אני יכולה לבטל את עצמי כי אני קטנה. כשאתה קטן, אז ברור שאתה רואה את החברים כגדולים וזה קל. אבל אם הייתי לומדת פה שלושים שנה, היו לי תפקידים והייתי רגילה לראות את עצמי גדולה ומול הרב קטנה, או בעשירייה לומדת לקחת את המקום שלי, אז היה לי קשה. איך אנחנו עוזרים זה לזה לקחת את העוצמה של כל חבר ולחבר אותו בינינו, כך שנעשה נחת רוח בזה שבקשר בינינו נגדיל, נעלה את הרב, נעלה את הבורא, מתוך החיבור בין החברים וגם מתוך ביטול טוטאלי, כדי שהכול יתחבר ויהיה גדול יותר מהסך הכללי?
אלו תרגילים. אין מה לעשות, אלא יום יום צריכים לעשות תרגילים. שכל החברים יעברו בתפיסה שלי, בהערכה שלי, כגדולים וקושרים אותי לבורא.
תלמידה: לדוגמה, חבר עכשיו מדבר, אני שומעת את מה שהוא אומר וכולי התנגדות. מה אני עושה באותו רגע כדי לא לפגוע בכלי הכללי, לא לפגוע בחברים? כי זו ממש אחריות עצומה, האחריות עוברת ממש לכל חבר פה.
מה לעשות?
תלמידה: כן, האם להתפלל באותו רגע?
כן. אם את לא יכולה להעלות אותו חבר שעכשיו נמצא בתפיסה שלך, כגדול, ונמצא בקשר בינך לבורא, אז המצב לא טוב. לכן כדאי לך לסגור את עצמך, לסגור את העיניים ולא להיכנס לקשר.
תלמידה: האם אפשר לבקש להתגבר ודווקא להשתמש בהתנגדות הזאת כדי לתת כוח לחברים?
אם את יכולה, אז ודאי שכן.
תלמידה: אם נעזור בזה זה לזה, אם נבקש אחד עבור האחר, האם זה יעזור לנו באותו רגע לפתוח את הצינורות?
לא, לא תוכלו את זה לעשות.
תלמידה: אז מה כן?
זה מה שאני אומר, צריכים לתת לכל אחד יכולת להשפיע, ובצורה כזאת לראות אם אתם יכולים להתקרב ולהתחבר.
שאלה: מי זה חבר? האם כל מי שרשום בעשירייה שלי הופך אותו אוטומטית לחבר?
כן.
תלמידה: גם אם הוא לא מתכלל בפעילות של העשירייה, או מתכלל בצורה בררנית?
את זה אתם צריכים לבדוק ולראות, איזו דרגה כל אחד מקבל בקשר ביניכם.
תלמידה: האם זה משהו שהעשירייה מחליטה, או אני מחליטה?
עשירייה.
שאלה: כתוב שמתלמידיי אני לומד יותר מכולם. יוצא שיש סדר, אם אני מכניעה את עצמי קצת, אז אני לומדת מהרב. אם אני מכניעה את עצמי יותר, אז לומדת מחברים. ואם אני מכניעה את עצמי עוד יותר, אז זה כמו ללמוד מתלמידים. השאלה היא עבור החברים שמלמדים. יוצא שזו לא רק העבודה שלנו להפוך את עצמנו לתלמידים שלהם, אלא גם העבודה שלהם להיות כרב.
בוודאי.
תלמידה: איך להיות רב עבור החברים?
רצוי לכל אחד להיות כחבר. ומהצד השני הם שיקבעו מי אני בשבילם.
תלמידה: כלומר זה לא תלוי באדם שמכניע את עצמו והופך אותנו לתלמידים.
זה כן תלוי.
שאלה: האם רב, חבר, תלמיד, זה היחס שלי כלפי מי שמולי? זאת אומרת, אם אני רוצה לקבל ממנו, הוא הרב שלי, אם אני שווה לו, הוא חבר שלי, ואם אני רוצה להשפיע לו, הוא תלמיד.
כן.
תלמידה: אם אני כל הזמן רוצה להשפיע לכולם ורואה אותם גדולים, אז האם כולם התלמידים שלי ואני מקבלת מהם הכי הרבה?
נגיד, כן.
שאלה: אנחנו רואים שהחברים שמלמדים אותנו הם תמיד מלמדים בזוג. האם הקשר ביניהם, החיבור ביניהם, שהם מגיעים מאוד מחוברים לשיעור, מלבד זה שנתבטל כלפיהם, הוא זה שיעביר יותר את האור בשיעור?
כן. אם יש ביניהם קשר טוב, מגע טוב, אז ודאי שדרך הקשר הזה הם יכולים להעביר הרבה יותר.
תלמידה: האם זו צריכה להיות ההכנה המרכזית שלהם כאשר הם מגיעים להעביר?
ההכנה המרכזית לא הייתי אומר, אבל בוא נגיד שכן, זה מאוד חשוב.
שאלה: האם שני החברים צריכים להכניע את עצמם, החבר שמלמד והחבר שלומד ממנו, כדי שיהיה ביניהם קשר פנימי, רוחני? ואיך הבורא מתלבש בשניהם, בחבר שמלמד ובחבר שלומד?
יש בורא ויש שני חברים. זה מה שאת רוצה להסביר?
תלמידה: כן, אחד מלמד והאחר לומד ממנו. מהי הדרך הפנימית ביניהם? איך האור עובד, איך הוא מתלבש בהם?
האור מתלבש קודם כל במי שקרוב יותר לבורא, ואחר כך נמצא בירידה ומתלבש באלה שנמצאים רחוק יותר מהבורא.
תלמידה: האם החבר שמלמד קרוב יותר לבורא בזמן הזה?
ודאי שהחבר שמלמד נמצא קרוב יותר לבורא.
תלמידה: אז דרכו כולם מקבלים מהבורא.
נניח, כן.
שאלה: מה זה ללמוד עכשיו? כי אני מרגישה שכל מה שחשבתי שזה ללמוד, אני צריכה לזרוק ועכשיו יש צורה חדשה.
ללמוד זה נקרא לקבל גישה נכונה לכוחות שממלאים את המציאות.
שאלה: האם אני צריכה לראות את החברות שלי בעשירייה כמו רב, שאני משפיעה להן כל הזמן? חשבתי שאני כל הזמן צריכה לראות את החברות שלי לא ברמה שאני רואה אותך כרב שלי, אלא כגדולות ממני, ועכשיו יש הבדל נוסף עם החברים שמלמדים אותי. האם זה צריך להיות אותו יחס, להשפיע להן?
כן. את צריכה להשתדל לראות את כולן, את כל אלה שישנן בקבוצה, שהן נמצאות בדרגה גבוהה יותר ממך.
תלמידה: ובאותה מידה גם את אלה שמעבירים את השיעור, אין הבדל.
כן. זה לא חשוב.
שאלה: למה יש את העניין הזה שלפעמים האדם גדול כלפי העשירייה ולפעמים הוא קטן? מה זה נותן?
זה נותן לו אפשרות לראות כלפי אילו נושאים, כלפי אילו הבחנות הוא רואה את עצמו כך.
תלמידה: האם זה עניין של מדרגה, שבתחילת המדרגה הוא אדם קטן ובסוף המדרגה הוא יכול להיות כגדול?
אנחנו חושבים שכול אלה מדרגות, זה לא. אלה מצבים, בינתיים מצבים פרטיים.
תלמידה: ולמה צריך לשאוף, האם להיות במקום הקטן שנדבק, או דווקא במקום שיכול לתת, לקדם?
אני צריך לשאוף להיות באותו מקום שבו אני אֵרַצה את הבורא.
תלמידה: אז לפי התנאים שהאדם מקבל הוא עושה בשביל לשמח.
כן.
קריין: רק כדי לחזק את מה ששמענו ממך קודם, יש פסוק ממסכת אבות.
"הלומד מחברו פרק אחד או הלכה אחת או פסוק אחד או דיבור אחד או אפילו אות אחת - על אחת כמה וכמה שצריך לנהוג בו כבוד."
(מסכת אבות, פרק ו' פסוק ג')
שאלה: החברים מלמדים בזוג. זה גם שלב מאוד חשוב בהיסטוריה, שהייתה תקופה אחרי חורבן בית המקדש שבה היו זוגות של מקובלים שהנהיגו את כל העם. האם יש בכלל הבדל בין ללמוד מזוג או ללמוד מרב, מאדם אחד? ואם כן, אז מה ההבדל, מה המהות הזאת?
אני לא יכול להסביר לך את זה, כי אנחנו לא מבינים איך היו לומדים ואיך היו מלמדים, זו בעיה.
תלמידה: והיום, כשאנחנו בשיעור, ויש שני חברים שיושבים ומלמדים, האם הם כמו מהות אחת? איך לתפוס את הלמידה מהם? אני מדברת על משהו פנימי מעבר לזה שיושבים שני אנשים מולנו.
מדובר על שני בני אדם, אומנם כל אחד מרגיש את עצמו, את היחס שלו ואת המקום שלו בכל המערכת, עם זאת הם קשורים זה אל זה ומשלימים זה את זה, וזה החשוב בשבילם.
תלמידה: זאת אומרת, כדי שנוכל ללמוד מהם טוב, אנחנו צריכים לראות את ההשלמה שלהם, מקבלים דרך ההשלמה שלהם את הלימוד.
כן.
שאלה: במשך היום אנחנו לוקחים את הדברים שלך משיעור הבוקר ועוסקים בהם כל היום בינינו בעשיריות, מעבירים קטעים, עושים סדנאות או תרגילים. מה קורה כשהחברים מעבירים את השיעור, מה עושים במשך היום, במה עוסקים?
כמו שהחלטתם על השיעור שלי, כך גם תחליטו על השיעור שלהם.
תלמידה: האם להתייחס למילים של החברים כמו לדברי רב, לקחת את מה שהחבר מלמד ואומר ואת זה להעביר בינינו במשך היום ובזה לדון, או דווקא במקורות או בדברי הרב מהעבר?
לא. כל תלמידיי שהוכשרו ויכולים ללמד, אתן יכולות ממש לקבל מהם דרך ודרגה.
שאלה: האם אנחנו כקבוצה, על ידי הקירבה והחשיבות בינינו, יכולים לבנות קשר שבו נרגיש אותך גם בימים שאתה לא נמצא פיזית?
בתנאי שאתם לומדים מדברי רב"ש ובעל הסולם ומתקדמים, רוצים להתקדם.
תלמידה: החשיבות כלפיך גדלה בתוכנו 10-15 שנה, יש כאלה שלומדים פה 30 שנה, זה משהו שבנינו כל יום. כלפי אותם החברים שהולכים להיות מעבירי האור, יש יראה וחשיבות גדולה מאוד שתהיה בנו עוצמה גדולה של חשיבות בינינו כדי לקבל מהם את האור הזה. איך בונים את זה?
אני חושב שאתן יכולות - זה במיוחד שייך לנשים, כי לגברים זו דרך אחרת - לקבל מהם את כל אותם היחסים, השיעורים, הגישות שהם מעבירים.
תלמידה: יש לי דאגה שכל הזמן יהיו עוד ועוד עצים בתוך המדורה הזאת, שהמדורה הזאת רק תגדל ותתעצם. מה הם העצים האלה? איך אנחנו יכולים לעזור לחברים להוסיף עוד ועוד עצים למדורה של החשיבות והקרבה בינינו?
זה יבוא אלינו.
שאלה: איך זה בא לידי ביטוי שבעשירייה בקשר בנינו אנחנו מגדילות אחת את השנייה?
זה בא לידי ביטוי בכך שכל יתר החברות חוץ מהשתיים האלו, שאחת מעלה את השנייה, כל יתר החברות מקבלות מזה התרשמות מוגדלת.
תלמידה: צריך להיות איזה גבול מסוים להגדיל את החבר, או את החברה? צריכה להיות מידה מסוימת?
כן, אבל לא יותר מהאיש שמעביר לנו את השיעורים וכולי.
תלמידה: שמעתי שהרב אומר כשיושבים יחד ורוצים בכל זאת לתקן את היחסים שלנו בצורה שווה. מה זה אומר? איך עושים את זה בעשירייה?
שומעים כל אחד את כולם ומשתדלים לקבוע את ההתרשמות הזאת בקשר בינינו.
שאלה: כשאנחנו בשיעורים לומדים עכשיו מאמר, הרי לא יושבים ורק מחכים שמישהו יביא לך תשובה מוכנה כאילו מראש ואתה מאמין ישר. אתה תמיד בודק את זה בפנים, אתה עושה איזו עבודה בפנים, אתה מנסה להבין את הטקסט בעצמך, מצד שני גם מתבטל מול הטקסט ומול מה שאנחנו לומדים מחכמת הקבלה.
כן.
תלמידה: אז בעצם חשוב שאנחנו נלמד איך אנחנו לומדים נכון. גם למורה בטח לא נעים אם כולם יושבים ולא עושים כלום, ולא מנסים איכשהו למדוד את זה ולהבין.
את צריכה לחשוב איך לשאול.
תלמידה: בעצם אני צריכה ללמוד באותה צורה כל פעם שאני באה לשיעור, לא משנה מי מעביר את השיעור. צריכה להפעיל את עצמי בעצם באותה צורה. פשוט פעם יהיה לי פחות נעים ופעם לא נעים, כמו בחדר עם נוף יפה או בחדר סגור. בעצם אנחנו בכל מקרה צריכים להתחיל ללמוד אקטיבי יותר.
נניח שכך.
שאלה: אמרת שהקדושה לא מגיעה מהמלמדים, אלא מהיחס. וכשרב לא נמצא אז כבר אין קשר ישיר. התשובות לא מגיעות בצורה ישירה, אלא ביחס הנכון. אז יחד עם היחס שאנחנו לומדים להתייחס נכון כרבותיי וחבריי ותלמידיי ובהכנעה, האם יש עוד משהו שאנחנו יכולים להוסיף לזה? יכול להיות שבעצם הציפייה שלנו אולי צריכה להשתנות? עינינו נשואות אליך בעצם בשיעורים, אז האם זה צריך להפוך ללא קשר ישיר כזה אלא, יחד עם היחס הנכון וההכנעה, האם צריכה להיות לנו גם ציפייה, איזו דרישה שאנחנו צריכים לגלות את הקדושה הזאת בינינו? בבירורים, ביחס הנכון. זאת אומרת האם אנחנו צריכים גם לשנות את הכוונה שאנחנו יושבים על מכרה זהב כביכול, על הקדושה הזאת, והעבודה שלנו לגלות אותה בינינו? זאת אומרת האם זאת הכוונה? מה עוד אפשר להוסיף ליחס הנכון, לכוונה שאנחנו עובדים ללא רב?
אתם צריכים לדמיין ביניכם שהחבר, הרב, המורה נמצא ביניכם תמיד, בכל שיעור ושיעור. אז לא יהיו לכם הרבה ספקות ושאלות שלא תוכלו להתקדם.
שאלה: אני רוצה משהו לברר. אני כאישה בדרך, האם יש הבדל ביחס שלי בזמן השיעור אם אני יושב מול הרב מיכאל לייטמן, או יושב מול רב דודי אהרוני?
אם אתה רוצה לשמוע שיעור שלו אז אתה צריך לקבל אותו כרב. זה יכול להיות לא אני ולא דודי, אלא כל אחד שתרצה.
תלמיד: כל חבר שהחליטו שיכול לשבת ולהעביר שיעור?
כן.
תלמיד: אם אני שומע הבחנות כאלה, יש רב, אם אני מבין נכון, אין דבר כזה אין רב. נוכחות רב בתוכי לא קשורה, לא תלויה בנוכחות רב בחדר.
מה אתה רוצה להגיד בזה?
תלמיד: אז היחס שלי למי עכשיו נמצא ומעביר, שדרכו אני מקבל את האור העליון, זה לא קשור לדמות הפיסית שיושבת מולי.
יש ויש. בהרבה מקרים אנחנו לומדים שזה לא כך סתם. אני צריך לקבל את המורה, אני צריך לקבל את מי שמעביר את השיעור, את סגנו, אבל זה לא שאני מקבל כל אחד.
תלמיד: יש לי הרגשה שלנשים יותר קשה לעשות את ההכלה הזו, להכיל את ההרגשה הזו יותר מגברים. יש אמת בהרגשה הזו? נראה לי שלגברים יותר קל לקבל חבר מורה, חבר רב.
נניח שכן. כן, אתה צודק.
שאלה: אם אנחנו מגיעים ללימוד בין חברים או שאנחנו לומדים בתוך העשירייה בינינו החברות, תפס אותי בשיעור שאמרת כמו שאנחנו יושבים ליד אדם שהוא יותר חכם, הוא לא בשכל חכם אלא ברגש, בכלים שלו, ואנחנו רוצים ללמוד את הפנימיות שלו, את הכלים הפנימיים של החבר.
כן.
תלמידה: בין אם זה לימוד בין חברים כולנו ביחד, או בין אם זה בעשירייה, אני עכשיו שומעת חבר מדבר או חברה מדברת, קולטת את ההבחנות שלה, את השאלות שאלה, אני כביכול קולטת ידע. איך מהנקודה הזאת אני רוצה לרכוש את הכלים הפנימיים שלה או של החבר?
אלה כבר כלים אחרים. את צריכה להיות קשורה לחברות שלך בצורה לבבית, פנימית, נפשית ואז במידה הזאת את יכולה לקבל מילוי מהבורא.
תלמידה: וזה אפשרי גם כלפי החברים שאנחנו לומדים איתם, עם החברים שהם מלמדים אותנו?
בדרך כלל זה לא קורה בין גבר ואישה, זאת אומרת לא מעורב.
תלמידה: אז מה אנחנו רוכשים מהחברים שמלמדים אותנו אם זה לא בכלים הפנימיים שלהם?
אתן מקבלות מהם תורה, איך אתן יכולות להיות קרובות זו אל זו עם כל החברות שלכן, ואיך אתן מתקדמות בסולם.
תלמידה: אז אפשר להגיד שדרך החברים המלמדים אנחנו רוכשים יעד וכלים ובעשירייה אנחנו רוכשות את הכלים הפנימיים זו של זו? האם בעצם בכלים הפנימיים האלה אנחנו רוכשו יותר ויותר כאילו הרגשה של תכונות של הבורא שאין בנו, שלא היו בנו?
כן.
תלמידה: אפשר לומר שזה כל התכונות שלמדנו עליהן, כמו עדינות הנפש, אהבה ונועם?
כן.
תלמידה: זה ממש לא קשור לידע, זו ממש עבודה על כמה שיותר ביטול, הכנעה.
כן.
שאלה: מה ההבדל ברגע שיש חיסרון לחבר, אז אפשר ללמוד, דרך החיסרון שלו?
למה? אתם יכולים ללמוד יחד.
תלמיד: הכוונה שאם אין בירור על משהו, לדעת איך לומדים נכון, איך אפשר ללמוד?
אז לוקחים איזשהו מאמר, של הרב"ש או בעל הסולם ולומדים אותו יחד. אחד שואל, השני עונה, שניהם מתווכחים, שניהם מתקדמים.
תלמיד: בסדר. ולהבדיל, אם יש לי חיסרון ואני מחפש את התשובה מתוך השיעור ובין זה שאני מברר את החיסרון בזה שאני שואל, יש הבדל?
לא, יש ויש. העיקר לבוא לשיעורים.
שאלה: בהמשך לשאלה על הקשר בין קטן וגדול. האם אדם שעושה מעצמו קטן ומכניע את עצמו כלפי החברים, הוא מפנה מקום בכלי שלו, ביחס שלו, ובזה שהוא רואה את האחר גדול הוא מגדיל בתוכו את החלק של גדלות והשפעה?
לא.
תלמידה: מה כן?
נלמד.
שאלה: כשאנחנו לומדים ממך יום יום, הגדלות שאנחנו מקבלים מהשיעור, ההבחנות, איך שאנחנו יוצאים מהשיעור עם גדלות, זה תלוי בכמה הכנה עשינו וכמה התבטלנו כלפיך, כלפי הרב שלנו, כמה הוא גדול בינינו. לפי היחס, זה מה שמקבלים מהשיעור. כל יום אני יכולה להגיד שזה השיעור הכי חזק שהיה לי בחיים, הכול תלוי ביחס שאני נותנת לדברי הרב, כמה הוא גדול בעיניי. האם כך בדיוק זה יכול להיות עם החברים שמעבירים שיעור, שאם אני בביטול גמור, אז אני יכולה לקבל מהם כמו שאני מקבלת מהרב?
יותר.
תלמידה: כי קודם אמרת שדווקא דרך החברים זה קצת שונה, שם זה יותר בירורים, פחות לקבל מאור כמו שאנחנו מרגישים מהרב.
אפשר לקבל הכול. הכול תלוי ביחס שלך אליהם ואיך את מקשרת אותם עם הבורא.
תלמידה: האם הרוחניות שלנו כחברה בהמשך בלי הרב, תלויה ביחס שלנו לחברים המובילים?
לא כל כך.
תלמידה: אמרנו קודם שהכול תלוי ביחס שלי. אם נתייחס אליהם כגדולים ובזה ניתן להם להוביל אותנו, האם בזה תלויה הרוחניות שלנו כחברה?
לא.
תלמידה: אז במה זה תלוי?
יש כאן עוד תנאים.
תלמידה: הכוח הרוחני שהחבר מקבל כשהוא יושב על הבמה, האם זה בזכות זה שהחברים שמו אותו שם, שהחברה החליטה שהוא שם?
כן.
תלמידה: זאת אומרת, זה לא בהכרח תלוי במי שהוא.
כן.
תלמידה: אני רוצה לשתף את החוויה שהייתה לי לפני שבועיים כשהגעתי די מרחוק וציפיתי לשיעור עם הרב, ואני רואה שני חברים יושבים ומעבירים את השיעור. בהתחלה הרגשתי מין אכזבה כזאת, כי ציפיתי למשהו אחר, ואז גיליתי שהיה לזה כל כך הרבה עוצמה. הדבר שהכי עורר את התפעלותי הוא, שככל שהחברים האלה גדולים, כך הם מבטלים את עצמם, כלפי השואלים, כלפי התשובות, זה כלפי זה. אני הייתי ברוממות שלא זכורה לי הרבה זמן רק מלגלות כמה הם גדולים, וכמה הם מבטלים את עצמם. אחר כך העבירו לנו את השיחה שהייתה לך עם החברים ששאלו אותך המון שאלות, על איך ללמד, איך להתייחס, וגם מזה ראיתי את הצניעות ואת הביטול העצמי, וזה בהחלט דוגמה בשבילי איך להיות.
(סוף השיעור)