שיעור בוקר 14.08.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

בעל הסולם, עמ' 26, מאמר "תורת הקבלה ומהותה"

שפת הקבלה דומה לכל שפה מדוברת

ועדיפותה, במשמעות הגלומה במלה אחת!

"במבט שטחי נראית שפת הקבלה כמין תערובת משלשת הלשונות הנ"ל. אולם המבין להשתמש אתה יווכח שהיא שפה מיוחדת לעצמה, מתחילתה עד סופה. ואין הכוונה על תוארי המלים, אלא על הוראותיהם, שבזה כל ההפרש ביניהם, אשר בשלושת הלשונות הקודמים, כמעט ואין כל הוראה למלה אחת, דהיינו, לאפשר למעיין להבין על מה המלה רומזת, ורק בצרוף של כמה מלים, ולפעמים גם פרשיות, אפשר להבין תוכנם והוראתם. היתרון שבשפת הקבלה היא, אשר כל מלה ומלה שבה, מגלה למעיין את תוכנה והוראתה, בתכלית הדייקנות, לא פחות מכל לשונות בני אדם, אשר כל מלה ומלה יש לה גדרה המדוייקת שאי אפשר להחליפה באחר."

לחכמת הקבלה יש שפה מיוחדת, שפת הענפים, שבעזרתה אנחנו יכולים לדבר על כוחות רוחניים שלא מופיעים ברגשות הארציים שלנו. לכן אנחנו לא יכולים לכנות אותם במה שאנחנו עושים בעולם שלנו לפי הרגשות הגשמיים שלנו.

לכן השפה היא באמת שפה אחרת, היא כינוי לתופעות שמרגישים אנשים שנמצאים בתכונות רוחניות עליונות, ולכן לתכונות הרוחניות האלה ומה שמופיע בהן נותנים כינויים שונים, מוזרים. לפעמים קוראים ללשונות שבקבלה שפת הענפים, שפת המלאכים, שפת הנביאים ועוד. כי באמת הבעיה שלנו היא שאנחנו לא יכולים לדבר ולהתקשר בינינו במושגים של העולם הזה ולדבר על מה שמתגלה בעולם יותר עליון, זו עיקר הבעיה.

שאלה: אנחנו מרגישים בכנס שדרך החיבור שלנו אנחנו נותנים לכל הכלי העולמי כוח. האם אנחנו יכולים לתמוך אחד באחר בכלי העולמי בכך שאנחנו עושים כנסים מקומיים בכל מיני מדינות?

וודאי שכן, ודאי שעל ידי כאלו כנסים אנחנו יכולים לעורר את כוח החיבור בכל העולם. גם אצלכם בכנס יש נציגים מכל מיני מדינות, מכל מיני לשונות ועמים, ולכן ודאי שאם תעבדו על הפרסום ותצאו מהמסגרת הקטנה של הכנס לעיגולים רחבים יותר, אז תוכלו לפרסם את חכמת הקבלה ולקדם את העולם לתיקון הטוב. העולם שסובל כל כך מצפה לו, אומנם הוא לא יודע שיש פתרון לכל הבעיות של העולם הזה.

שאלה: השפות הרגילות שמדברים בהן בני אדם הן תוצאה של הסכמות משותפות על מושגים. בעל הסולם כותב ששפת הקבלה היא השפה המדויקת ביותר. איך השפה הזאת נולדה, ובין מי למי היא מהווה הסכמה משותפת?

אנחנו יודעים איך נוצרו השפות הארציות הרגילות שלנו - טעמנו, הרגשנו, נתקלנו בכל מיני תופעות, לכן הייתה לנו תגובה משותפת לאותן התופעות ומזה הגיעו אלינו מילים, תגובות על מה שקיבלנו מהעולם שלנו. בחכמת הקבלה כשמקובלים מגיעים לכל מיני תופעות רוחניות הם מרגישים את התופעות, אומנם כל אחד מרגיש אותן בצורה שונה מהאחר. כמו בעולם שלנו, אנחנו לא יכולים להשוות מי מרגיש כמה זה מר וכמה זה מתוק, אלא יש הסכמה שזה מתוק וזה מר. כך גם בחכמת הקבלה, יש הסכמה שזה כך וזה כך בין המקובלים.

לכן מתוך ההתקשרות וההבנה בעולם העליון, בתופעות העליונות, הם מצאו את שפת הענפים בעולם שלנו וכך התפתחה השפה. יש גם את שפת הספירות ודברים עוד יותר מדויקים שאנחנו עכשיו עדיין לא יכולים לדבר עליהם כי אנחנו לא מרגישים אותם. אבל כשנגיע לכל מיני תופעות כאלה, אז נגלה אותן ונדבר בהן, ויהיו לנו אפשרויות רבות להתקשר ולהבין זה את זה כך שבאמת נתקשר כאיש אחד בלב אחד ללא שום מילה חיצונית ונחיצות מבפנים לדבר זה עם זה, אלא נרגיש ונבין הכול בלב אחד.

שאלה: אנחנו מפתחים במשך שנים את שפת החינוך האינטגרלי. מה מקומה של השפה הזו ואיך לנסות לקשור אותה לחכמת הקבלה כדי לא להתנתק?

אנחנו רוצים לקרב את האנשים לחכמת הקבלה ולקרב אותם לחיבור ביניהם, וכך הם ייכנסו גם ללימוד השפות שבתפיסה הרוחנית. לכן כל השפה האינטגרלית הזאת שאנחנו מדברים עליה היא כהכנה ללשונות שבקבלה.

שכחת החכמה

"מעת גניזת הזהר, לאט לאט נשכחה כל השפה החשובה הזאת, משום שנתמעטו העוסקים בה, ונעשה הפסק של דור אחד, שהחכם המקבל, לא מסר אותה, למקובל מבין. ומני אז נעשה חסרון שלא יוכל להמנות.

ותראה זאת בעליל, שהמקובל ר' משה די ליאון, שהוא היה האחרון שהחזיק בו, ועל ידו נגלה לעולם, הנה נווכח שלא הבין בו אף מלה אחת, כי באותם הספרים שהוא מביא קטעים מספר הזוהר, ניכר שלא הבין כלל את הלשון, כי פירשהו על-פי לשון התנ"ך, ועירבב מאד את ההבנה, הגם שהוא עצמו היה בעל השגה נפלאה מאד, כפי שיעידו לנו חיבוריו. וכן היה במשך דורות, אשר כל בעלי השגה נתנו את כל ימיהם, בהבנת לשון הזהר, ולא מצאו ידיהם ורגליהם, כי העמיסו בו בדוחקים גדולים, את לשון התנ"ך, ומחמת זה היה להם ספר החתום, כמו לר"מ די ליאון עצמו".

יש הפסק של מה שידעו פעם מקובלים והעבירו איכשהו אחד לאחר עד ר' משה דליאון. ר' משה די ליאון היה מקובל גדול שחי בספרד במאה ה-12, וכשהוא נפטר כל הכתבים שלו נשארו לאלמנתו, ובין הכתבים שלו היה גם ספר הזוהר. מפני שלא היה לה ממה לחיות והיא לא ידעה שאסור למכור את הספרים האלה כי הם לא לכולם, היא מכרה אותם. כך ספר הזוהר התגלה בעולם במאה ה-12, מר' משה די ליאון. לכן הרבה אנשים חושבים שר' משה די ליאון הוא שכתב את ספר הזוהר ולא ר' שמעון בר יוחאי ותלמידיו אלף מאתיים שנה לפניו. כך הוא הגיע גם אלינו.

שאלה: הוא כותב שבספר הזוהר אין אפשרות להבין אפילו מילה אחת, ואפילו ר' משה די ליאון לא הבין מה שכתוב בו, ולעומת זאת הוא כותב "ורק בצרוף של כמה מלים, ולפעמים גם פרשיות, אפשר להבין תוכנם והוראתם".

הוא כותב שצריך להבין ואנחנו לומדים שצריך להרגיש, אז מה קודם למה?

לא זה ולא זה. אתה צריך להשתמש בכל כתבי חכמת הקבלה כמו כוח מיוחד שלפי הנטייה שלך עוזר לקרב אותך לרוחניות, לזה שהלב שלך יזדכך ויוכל להרגיש על מה מדובר, ולא שהשכל שלך פתאום יבין על מה כתוב.

תלמיד: מתי ניתן להבין את ספר הזוהר? מהו ספר הזוהר שהוא כותב פה?

זה לא חשוב, על זה לא מדובר, כי בכל זאת אתה לא תבין בו אף מילה.

תלמיד: האם יהיה ניתן להבין אותו או להגיע להרגשה שלו?

לא ניתן להבין וגם לא להגיע להרגשה אלא הוא סגולה כמו כל כתבי הקבלה. בכל כתבי הקבלה אתה קורא על מה שקורה בעולם שמעליך שאתה לא מבין בו שום דבר, אלא אתה קורא ולומד אותו כסגולה, כמו שכותב בעל הסולם בכל מיני מקומות. מה זו סגולה? זה עוזר לך לפתוח את הלב ואתה מתחיל להרגיש על מה באמת הם כותבים.

תלמיד: האם מקובל מרגיש את מה שכתוב בזוהר?

מקובל כן מרגיש.

תלמיד: האם את תלמוד עשר הספירות גם אפשר להרגיש?

גם אפשר. בתלמוד עשר הספירות זו עוד יותר בעיה כי שם נראה שאפשר להבין הכול לפי שכל האדם. ראיתי הרבה אנשים שמבינים כביכול מה כתוב שם, אבל כמו שבעל הסולם כותב שזה כמו לספור את האותיות.

תלמיד: כשבעל הסולם חזר מאירופה הוא ראה את הקבוצה שהם קוראים בזוהר וכעס עליהם, כי הם לא למדו נכון.

כן.

שאלה: כיצד אנחנו יכולים להבחין שבזוהר אפשר להבין את הטקסט בצורה ניטרלית ולפעמים לראות כמשל. מהו העיקרון שעובד, מתי לקרוא את הזוהר כשהוא מדבר על משהו אמיתי ומתי לראות את זה כמשל?

אנחנו לא יכולים לעשות כאלה הבחנות בזוהר. אנחנו לומדים שהעיקר שזה ישפיע על הלב שלנו ולא יותר. שישפיע על הלב שלנו, שהלב קצת יתרכך, שיהיה קצת יותר קרוב להרגשת כוח ההשפעה. כי הבורא הוא כוח השפעה ואנחנו רוצים לגלות אותו אז אנחנו צריכים בעצמנו להיות בכוח השפעה. אז אנחנו מצפים, כשקוראים את ספר הזוהר, שהלב שלנו יתרכך ויתקדם לכוח השפעה. לפי ההשתוות עם הבורא במשהו נוכל להרגיש אותו. אבל זה במידה שאני בעצמי נמצא בכוח השפעה, לא אחרת.

תלמיד: זה כמו קוד או כלי כאילו להתחבר לנשמה?

כן. איזו מין תרופה שאנחנו לא יודעים איך זה עובד אבל אומרים לנו מקובלים כמו שרופא אומר לחולה - אתה תיקח את זה ותראה איך זה יעבוד. כך אנחנו לוקחים כתרופה את ספר הזוהר, בכלל את כל כתבי הקבלה ומשתדלים להיות דבוקים בהם כי זה נקרא שמקבלים תרופה וזה צריך לעזור.

שאלה: אני רוצה לברך את הכנס בברלין ולהגיד שזה גורם קנאה ענקית וזה כבר מקדם את הכלי.

בקשר לטקסט, המאמר שמדבר על שפת הקבלה, מדבר על דברים כל כך נשגבים. האם בעל הסולם רצה לבנות לנו את החיסרון לעבוד רק בכוונה בלי להתייחס לשיר השירים, לא לזוהר לא לכל מה שמפורט ושזה יבוא לידי ביטוי רק בסיום התיקון?

בסיום התיקון אני לא יודע, אבל זה ודאי שיעזור לנו להתקדם.

קבלת האר"י ז"ל

"עד שבא המקובל היחיד, האר"י ז"ל אשר להשגתו לא היה כל גבול וגדר, והוא שפתח לנו את לשון הזהר, ונתן לנו מהלכים בו. ולולא נפטר בקוצר ימים, אין לשער מדת האור אשר היה נשאב בזהר. ובמעט שזכינו בו, הוכן לנו דרך ומבוא, ותקוה נאמנה, אשר בהמשך איזה דורות תפתח לנו הבנתינו, להבין בו לגמרי". יש כאן דבר מאוד מוזר. מצד אחד זה התגלות הבורא לנבראים, דבר מאוד מאוד גדול ואיך זה עובר דרך כל מיני כאילו מקרים. בא איזה בחור, סך הכול היה בן 37 כשנפטר. לא היה ממשפחה של חכמים וגם לא ידוע איפה הוא למד, מאיזה דוד שהיה בעצמו סוחר בדים במצרים. הוא עבד אצלו ועבר לישראל וגדל כאן ולימד כמה אנשים ומזה יש לנו את כל חכמת הקבלה המודרנית הנכונה להיום. גם כלפי הרשב"י וחבריו - ישבו עשרה אנשים במערה ולמדו ושם כתבו את ספר הזוהר.

זאת אומרת חכמת הקבלה כולה זו התגלות הבורא לנבראים. בעצמה עברה כאלו מצבים שאנחנו לא כל כך מבינים בשכל המודרני שלנו, בשכל הבריא, שאנחנו מבינים איך שפות מתפתחות, איך מדע מתפתח, איך קורה שידיעה על האלוהות, על מערכות השמים, על מה שקורה, איך זה מגיע לעולם שלנו במקרה ובצורה שאנחנו לא כל כך מכבדים, מבינים. באמת יש הרבה שאלות. אבל האמת שזה לא יכול להתגלות אלא דווקא בצורה כזאת. דרך כמה אנשים בלבד, דרך איזה מקרים, בין כל מיני דברים מאוד מנוגדים, שונים ומכסים את האמת. ככה זה הולך. למה? כי אנחנו לא תופסים איך החוכמה צריכה לעבור בדרך שהיא מתגלה עד שהיא מגיעה לכמה אנשים בודדים ומתוכם מתפתחת גישה נכונה, ותפיסה חדשה. איך זה מגיע לימינו ואצלנו גם מגיעים אליה כל מיני אנשים שונים, מקריים, זרים, לא תלמידי חכמים, ולא מיוחדים - אלא ממש, סליחה שכך אני אומר, פשוטי עם רגילים, שאין באף אחד איזו הצטיינות מיוחדת ואז קורה שכך דווקא חכמת הקבלה מתגלה. באמת כך כתוב, שרק אלו יכולים להרגיש את הנטייה אליה ולהגיע למימוש.

עוד נגלה את זה. אבל אני רוצה להגיד, לא להתפעל מזה שאנחנו תמיד מושכים אנשים פשוטים והם עוברים דרך כל מיני מאורעות וכך זה לא לפי השכל והרגש שלנו, לא לפי ההיגיון שלנו אבל דווקא כך אנחנו מגיעים לגילוי האלוהות. כמו שהבורא נסתר כך אנחנו מגלים אותו בצורה נסתרת מאתנו.

שאלה: מה אנחנו צריכים לעשות כדי שנשלוט בשפת התפילה, האם צריך ללמוד אותה?

אם נתקדם כמו שעכשיו אז אתם תתחילו להרגיש בלב שלכם נטייה לבורא, דרישה לבורא וזה ייקרא "תפילה".

שאלה: אנחנו לומדים שברוחניות שום דבר לא משתנה, מצד שני איך להבין שמקובלים בזמנים שונים השתמשו בשפות שונות כדי להסביר אותה מערכת רוחנית. לבעל הסולם יש דוגמה יפה שבה הוא מתאר שכל משיג הוא כמו מטייל בלונדון, רואה את אותן הוויטרינות ואותם פנסי רחוב, וכאן יש איזה חוסר התאמה, האם תוכל להסביר?

יש רוחניות שלא תלויה בנו, אלא כל אחד ואחד במידה שהוא משתווה עימה באיזו צורה ועוצמה, במידה זו הוא מגלה. ואז יש לו בעיה איך להביע את הגילוי שלו, האם לצייר אותו, לספר עליו, לשיר אותו. אבל זה לא שייך לרוחניות עצמה שקיימת מחוץ להשגה של האדם. היא בפני עצמה, גילוי הבורא שמוכן לתפיסת הנברא, כך אנחנו צריכים לתפוס את הרוחניות ולהתקדם אליה.

שאלה: האם הזוהר הוא גשר צר בשבילנו, ואם כן, איך אנחנו מגיעים אליו? האם צריך לקרוא כל הזמן לפני שאנחנו מגיעים אליו?

לא, אנחנו יכולים לקרוא זוהר, בעיקר כרך א' של כל ספרי הזוהר, שנקרא "הקדמת ספר הזוהר". זה חשוב, ההקדמה הזאת כוללת את כל ספר הזוהר, כך אמר לי רב"ש. ולכן אני מקווה שנלמד את זה בקרוב.

קריין: אנחנו ממשיכים בפסקה "ועם זה תבין".

"ועם זה תבין, מה שכל גדולי עולם, שבאו אחרי האר"י ז"ל, הניחו את כל הספרים שחיברו בחכמה זו ובפירושי הזהר ואסרו על עצמם בבל יראה כמעט, וכל מיטב חייהם השקיעו בדברי האר"י ז"ל".

זאת אומרת, כל מי שבא אחרי האר"י כאילו קיבל פקודה מהחכמים שלא להתעסק בשום דבר חוץ מספר הזוהר עם כתיבת האר"י, זאת אומרת עם מה שהכין האר"י.

"ותדע שאין זה מפני שלא האמינו בקדושתם של המקובלים שהיו לפני האר"י ז"ל. ח"ו להרהר כן, כי כל מי שעינים לו בחכמה, יראה שאין קץ להשגתם של אותם גדולי עולם, בחכמת האמת. ורק פתי הנבער מדעת, יכול להרהר עליהם, - אלא שסדר הגיונם בחכמה, היה על פי שלשת הלשונות הקודמים. היות וכל לשון ולשון, הוא אמיתי ומותאם במקומו, אבל אינו מותאם לגמרי, וגם מוטעה מאד, להבין בסדרים אלו, את חכמת הקבלה האצורה בזהר, להיותה לשון אחר מן הקצה אל הקצה ממש, מהסיבה שנשתכחה כנ"ל, ועל כן אין אנו משתמשין בהסברותיהם, הן בהסברות ר"מ די ליאון עצמו, והן בבאים אחריו. כי דבריהם אינם אמיתיים בפירוש הזהר, ואין לנו עד היום הזה רק מפרש אחד, והוא, האר"י ז"ל, ולא יותר."

שאלה: למיטב ידיעתי האר"י לא לקח את ספר הזוהר כמו שבעל הסולם לקח ופירש אותו, אלא הוא משתמש מידי פעם, הוא מתייחס, מביא פה ושם ציטוטים.

העניין הוא לא אם נתן פירוש על כל ספר הזוהר כמו בעל הסולם, אלא העניין הוא שגילה גישה לספר הזוהר, והאחרים לא יכלו לגלות את הגישה האמיתית הזאת.

שאלה: עד כה עדיין לא ממש ברור מהי שפת הקבלה, האם זה מה שכתוב במקורות הראשונים או שזו השפה שבה משתמש אדם שיש לו קשר עם הבורא?

הלשון של הקבלה זו שפת הענפים, ואת זה כבר למדנו ונלמד עוד. מפני שיש לנו בעיה לקשור את העולם העליון עם עולמנו התחתון, המקובלים המציאו לנו את שפת הענפים, כי הם ידעו את השפה של ענף ושורש - השורש זה הבורא והענפים הם אנחנו, איך מהבורא מגיעה אלינו השפעה, ואיך אנחנו יכולים את השפה הזאת, את ההשפעה הזאת, לכנות בצורה נכונה. זה מה שהמציאו לנו המקובלים. לכן למה שהם המציאו הם קראו "שפת הענפים".

תלמיד: איך אפשר להיות בטוחים שזו השפה הנכונה? כי יש בעולם הרבה מאוד מקובלים.

אחרי האר"י יש לנו כבר דרך ברורה איך אנחנו צריכים לפתח את עצמנו כדי לקבל השפעה מהבורא ולהבין אותה. העיקר שאנחנו עושים עכשיו זה לפתוח את הכלים שלנו, כענף ושורש, כדי להידמות לשורש שלנו על מנת להשפיע, כמו שהמקובל עושה, ולפי זה נוכל להבין מה שהוא אומר. אנחנו נקבל ממנו את כל ההשפעות בכלי שלנו בהתאם למידה שבה הכלי שלנו יהיה בצורת ההשפעה אליו.

זה העיקר של שפת הענפים, ואחר כך עוד נלמד מהי "שפת הענפים" בראיה, שמיעה, טעם, ריח, ומישוש, גם על זה בעל הסולם כותב. אבל קודם כל אנחנו צריכים להיות באותה צורת ההשפעה אליו כמו שהוא אלינו, ואז נתחיל לפחות להרגיש זה את זה כמו תינוק שמרגיש את אימא.

שאלה: אנחנו הרי יודעים שהאר"י לא כתב בעצמו ספרים אלא המרח"ו כתב את הספרים האלו. איך בכל זאת הוא הצליח להעביר את השפה הזאת לתלמידים שלו?

השפה היא לא בזה שהדברים כתובים, השפה היא במידה שיש דבקות בין מורה לתלמיד, וזה לא שייך לזמן. אפילו עכשיו שאתה נמצא נגיד 500 שנה אחרי האר"י אתה יכול על ידי העבודה שלך להגיע למצב שתהיה דבוק באר"י ותשמע ממנו ותדבר עימו כמו איש עם רעהו.

תלמיד: מהי אותה דרגת דבקות למקובל כך שאתה יכול לשמוע אותו?

יש שתי דרגות, לפי המוח ולפי הלב.

תלמיד: זו דבקות עם מדרגה רוחנית כלשהי?

זה קשר בין הכלים, וזה לא שייך מי חי ומי מת, ובכלל זה לא שייך לשום דבר. כמו שכתוב, בזמן שנפטר האר"י הוא דיבר לתלמידו ואמר, אם תזכו אז אני אבוא ואלמד אתכם, וזה לא חשוב אם אני חי או מת.

תלמיד: בשלב מסוים אני מתחיל להרגיש כלים של המורה?

אתה תגיע לזה ותראה איך זה קורה, אין לך בינתיים עסק בנסתרות.

שאלה: במשך הזמן השתנתה הדרך שבה הועברה חכמת הקבלה דרך כל מיני שפות. דרך איזו שפה הדור האחרון ישיג את המערכת הרוחנית, האם שפת הקבלה תשתנה ותהפוך לשפה ברורה יותר בשביל הדור האחרון?

קודם כל דורות זה לא כמו שאתם סופרים את הדורות, זה לא שתוך כמה שנים מתחלף הדור. אלא ההתפתחות האנושית הייתה בצורה כזו שהיא קיבלה את הצורות הרוחניות, את ההשפעה הרוחנית בצורה של התנ"ך, ואנשים הבינו והתפעלו מזה, ועכשיו זו צורה שמתפעלת משפת הקבלה.

זה עוד לא ברור ולא נגלה, זה לא לכולם, אבל בכל זאת מזמן האר"י והלאה השפה הזאת כבר נמצאת ומוכנה לכל אחד שליבו מוכן לקלוט את השפה ולהרגיש אותה. יותר מזה אין מה לדבר, זה רק יבלבל אתכם.

שאלה: השפה הזאת כבר תישאר?

כן, אנחנו נמצאים בדור האחרון, ושפת הענפים כבר לא תשתנה.

שאלה: כשמדברים על שפת הקבלה אנחנו מדברים קודם כל על שפת הזוהר. האם גם תהילים כתובים בשפת הקבלה?

זה לא שייך לביטוי הגשמי, זה שייך לכלים שנמצאים בגובה מסוים. הדור שלנו כבר מוכן לקלוט את גילוי האלוקות בצורה שלו, והצורה הזאת נקראת שפה. זה לא מה שאתם חושבים עכשיו, זה לא לאותו כיוון, זה לא עניין של סגנון, זה לא כמו ההבדל בין אנגלית וצרפתית.

שאלה: אדם שכבר השיג את הרוחניות, ולומד את "תלמוד עשר הספירות", האם כשהוא לומד על פרצוף גלגלתא, הוא מושך על עצמו מאור מהמדרגה הזאת? מה נותן הלימוד הזה של תע"ס לאדם שכבר השיג משהו?

הוא רוצה להשיג מה שהוא לומד, ולכן הוא מעורר בזה מאור ומחזיר למוטב שמאיר עליו ומתקן את הכלים שלו.

קריין: אנחנו בשורה "לאור האמור לעיל".

"לאור האמור לעיל מתבאר לנו, שפנימיות חכמת הקבלה, אינה אחרת, מפנימיות התנ"ך, התלמוד, וההגדה. וכל ההפרש ביניהם, הוא רק בדרכי ההגיון בלבד, והדבר דומה, לחכמה שהעתיקוה לארבע שפות. מובן מעצמו, שעצם מהות החכמה לא נשתנתה כלל, עקב שינוי השפה, וכל מה שיש לנו לחשוב הוא רק, איזה העתקה היא הנוחה יותר ומקובלת יותר למסירת החכמה אל המעיין.

כן העניין שלפנינו, אשר חכמת האמת, כלומר, חכמת התגלות האלקיית, בדרכיו אל הנבראים, בדומה לחכמות החיצוניות, צריכה להמסר דור דור, וכל דור מוסיף איזה חוליא על קודמיו, ובזה הולכת החכמה ומתפתחת, ויחד עם זה, נעשית מוכשרת להתפשטות רחבה יותר בין ההמון. ועל כן, כל חכם מוכרח למסור כל מה שירש בחכמה מהדורות הקודמים, וגם הוספתו עצמו שזכה בה. אל תלמידיו, ואל הדורות הבאים אחריו. ומובן מעצמו, שאף-על-פי שההשגה הרוחנית, כפי שהיא מושגת על ידי המשיג - אי אפשר כלל למסור לאחר, ומכל שכן לחרות עלי ספר. כי העצמים הרוחניים לא יבואו באותיות הדמיון בשום אופן שבעולם (ואף-על-פי, שנאמר "וביד הנביאים אדמה" אין זה כפשוטו ח"ו)."

נראה איך אנחנו נקלוט את זה, לאט לאט זה יתברר אפילו שעכשיו זה לא מובן כל כך.

שאלה: הכול טוב מאוד והכול ברור ואפשר להרגיש את זה באופן מלא בשיעור, אבל הכול נמחק אחרי השיעור. למה זה קורה, איך הבורא והחברים יכולים להישאר בראש שלנו, במחשבות שלנו 24 שעות ביום?

הכול נמחק מהראש והכול נמחק מהלב כדי שנלך קדימה וכל פעם כמו שכתוב "ויהיו בעיניך כחדשים". ולכן לא לפחד מזה שאתה נשאר פתאום ריק, ואין לך כלום, כאילו לא למדתי ואני לא יודע ולא מבין ולא מרגיש, ואני ממש המום איך זה יכול להיות, אני לא יודע איך להסתכל על החיים שלי, ללא שום זיכרונות, ללא שום הבחנות מאתמול להיום.

למה זה כך? כדי שתוכל כמו תינוק להידבק בבורא בכל מצב ומצב כמצב חדש, ואך ורק בצורה כזאת אתה תגיע לאמת. ומי שלא שוכח מה שהיה לו קודם, ולא הולך לפי "יום יום יהיו בעיניך כחדשים", הוא לא יכול להשיג את הרוחניות. לכן לא לפחד כלל וכלל, זה גשר צר מאוד, הולכים בצורה כזאת כמו שאומרים מקובלים ומשיגים.

בהצלחה לכם וכל טוב.

(סוף השיעור)