שיעור בוקר 10.09.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", פתיחה לחכמת הקבלה, עמ' 172,

אותיות מ'-מ"ב

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 172, "פתיחה לחכמת הקבלה", אות מ'.

נעדכן שלבקשת הרב לפרסם חומרי העשרה לכל החברים, שלחנו אתמול לכל החברים סדרת שיעורים שלך של "פתיחה לחכמת הקבלה", 75 שיעורים עם שרטוטים משנת 2019. זו ממש סדרה מקיפה ביותר שנתת על "פתיחה לחכמת הקבלה", זה גם מופיע באתר "קבלה מדיה", בארכיון שלנו, יש שם פשוט הכול, את כל השרטוטים וכל הלימוד כולו, מוזמנים כמובן כל החברים.

אם בדקתם וייצבתם את זה כך, אז אני שמח ומזמין את כולם. אם יש לכם זמן אז גם בזה כדאי להתעניין. "פתיחה" בכל זאת נותנת היקף כללי כזה, מבט כללי על המבנה של כל המציאות, ואין לנו זמן להיכנס ללמוד את זה בצורה יותר עמוקה, ב"תלמוד עשר הספירות", "בית שער הכוונות", עוד כל מיני ספרים שהם חשובים, "הזוהר" בעצמו, אבל לפחות את זה. העיקר בשבילנו זה לקבל הרגשה הרוחנית, זאת אומרת איך נראית המציאות דרך יחס של על מנת להשפיע, כמו בעיני הבורא. כמו שהוא רואה את המציאות אנחנו רוצים לראות גם בצורה כזאת, ואז כל היתר יתברר לנו יותר מהר ובקלות.

קריין: אנחנו נמצאים ב"פתיחה", אות מ', עמ' 172.

אות מ'

"ויש עוד דבר נוסף בהבדל מהתחתון לעליון. והוא כי כל תחתון יוצא מבחינת שיעור קומה אחרת שבה' בחינות שבמסך, כנ"ל באות כ"ב וכ"ד, וכל תחתון חסר הבחינה העליונה של האורות דעליון והבחינה התחתונה של הכלים דעליון. והטעם הוא, כי מטבע הביטוש דאו"מ במסך, להאביד מהמסך את בחינה אחרונה דעביות שלו, ולמשל, בפרצוף הא' דא"ק, שהמסך יש לו כל ה' בחינות עביות שלו, דהיינו עד לבחי"ד, הנה ע"י הביטוש דאו"מ במסך דגוף, מזכך את העביות דבחי"ד לגמרי, ואינו מניח ממנו אפי' רשימו של העביות ההיא, ורק הרשימות מהעביות דבחי"ג ולמעלה נשארים במסך. ולפיכך כשהמסך ההוא נכלל בראש ומקבל שם זווג דהכאה על העביות שנשאר בהרשימות שלו מהגוף, נמצא הזווג יוצא רק על בחי"ג דעביות שבמסך בלבד, כי הרשימה דעביות דבחי"ד נאבדה ואינה שם, וע"כ הקומה שיוצאת על המסך הזה הוא בשיעור קומת חכמה לבד, הנק' הוי"ה דע"ב דא"ק, או פרצוף ע"ב דא"ק. ונתבאר לעיל אות כ"ב, אשר קומת חכמה היוצאת על המסך דבחי"ג חסרה המלכות דכלים ובחינת אור יחידה מהאורות, שהוא אור הכתר, ע"ש. הרי שפרצוף הע"ב חסר הבחינה אחרונה דכלים דעליון והבחינה עליונה דאורות דעליון. ומשום שינוי הצורה הרחוקה הזו, נבחן התחתון לפרצוף נבדל מהעליון."

מפני שיש לנו עולם אין סוף ובו מלכות דאין סוף ובמלכות דאין סוף יש חמש דרגות עביות, לכן יוצאים לנו חמישה פרצופים (ראו שרטוט מס' 1). הפרצוף הראשון הוא הכי גדול כי הוא יוצא על המלכות דאין סוף, הוא נקרא גלגלתא. נמוך ממנו זה פרצוף ע"ב מפה עד הטבור דגלגלתא. אחר כך פרצוף ס"ג, אחר כך פרצוף מ"ה ואחר כך פרצוף ב"ן. חמישה פרצופים בעביות 4, 3, 2, 1 ו-0 או ד', ג', ב', א', שורש. אלה דרגות העביות, ובהתאם לזה הם מתמלאים עם האורות. האור שממלא בגלגלתא נקרא "אור היחידה", בע"ב "חיה", בס"ג "נשמה", במ"ה "רוח" ובב"ן "נפש". נרנח"י כמו שאנחנו אומרים. הפרצוף הראשון נקרא "גלגלתא", והשני "ע"ב", שלישי "ס"ג", רביעי "מ"ה" והחמישי "ב"ן", כך הם נקראים.

אנחנו נלמד אחר כך למה הם נקראים כך, כי עוצמת הכלים והאורות שבפרצוף בסך הכול הם נותנים לנו מספר מיוחד שלפי זה נקרא הפרצוף. עוצמת הפרצוף היא עד כמה יש לו כלים, היינו מסכים, רצונות ומסכים עליהם, ועד כמה בהתאם לזה נכנסים בו אורות, ואת זה בסך הכול מודדים לפי הגימטרייה. ולכן מהאורות יש לנו נרנח"י, ומהכלים יש לנו "כתר", "חכמה", "בינה", "זעיר אנפין" ו"מלכות".

וכך יש חמישה פרצופים שיוצאים לנו מהמלכות דאין סוף, שהיא עשתה צמצום על עצמה והתחילה לקבל על מנת להשפיע. זהו בכללות.

שרטוט מס' 1

שאלה: התפתחות הכלים זה משהו שנותן אפשרות להשפיע לבורא יותר ממה שהיה בגלגלתא?

זה לא חשוב אם יכולים לתת פחות או יותר, מי נותן יותר ומי נותן פחות, אלא זה הכרחי שכך זה יוצא, כי הרצון לקבל שנמצא בתוך הנברא הוא מחייב את הנברא להתפתח. מי נותן יותר ומי נותן פחות, אפשר כך להגיד, למרות שהכול רוחניות וברוחניות לא מודדים לפי זה. אבל ודאי שנגיד גלגלתא עושה את המקסימום, ע"ב פחות, ס"ג פחות, אבל כל אחד מהם עושה בכל זאת מאה אחוז לפי התנאים שקיבל. ולכן אתה לא יכול להגיד מי יותר טוב ומי יותר רע, או מי גדול ומי קטן, אלא הכול כדי סך הכול למדוד אחד כלפי השני, אבל כל אחד עושה מאה אחוז לפי מה שהוא נברא.

שאלה: איך פרצוף ב"ן יכול לעשות פעולות בעל מנת להשפיע אם יש לו עביות אפס?

אנחנו נגיע לזה ונראה. יש לו עביות אפס ובעביות אפס שהוא מבטל את עצמו הוא עושה תענוג לבורא.

שאלה: מה קורה במסך של הגלגלתא ביציאת פרצוף חדש, בכניסת האור החדש?

כל האורות נכנסים דרך גלגלתא, אפילו לפרצוף התחתון ביותר (ראו סימון אדום בשרטוט מס' 2). בכל זאת מאין סוף כל האור מגיע דרך הגלגלתא, דרך כל הפרצופים האלה למצב הסופי, הכול נמצא כאן.

שאלה: האם אפשר להגיד שהמסך של הגלגלתא גדל?

ודאי.

תלמיד: איך בעל הסולם כתב על זה? איך גדלה העביות שלו אם הוא היה גם כך ד'?

זה לא חשוב ד', הכול יחסי. אם פרצוף רוצה לממש את עצמו הוא מעלה את המ"ן שלו דרך כל הפרצופים עד האין סוף (סימון בכחול בשרטוט מס' 2) ואז מקבל מאין סוף כוחות (סימון ירוק בשרטוט מס' 2) ואז מבצע עבודה במקום, ועל ידי זה כל הפרצופים גדלים, עולים מדרגה 1, 2, 3 ומביאים את האור לאותו פרצוף שמעלה את המ"ן.

שאלה: למה זה נקרא הזדככות המסך כשמה שעושה הפרצוף הוא מוותר על דרגת העביות במסך שלו כי הוא לא יכול לעבוד עם זה? למה אנחנו קוראים לזה הזדככות ולא התגלות הרע אולי?

כי מלמעלה למטה, מאין סוף כל הפרצופים יורדים עוד ועוד עד שמגיעים לעולם הזה שלנו, לתחילת הכניסה לרוחניות, ואנחנו צריכים לעלות בחזרה עד אין סוף, את זה אנחנו חייבים לעשות ואף אחד לא שואל אותנו אם רוצים או לא. תוכנית הבריאה נמצאת בכל הבריאה ובכל אחד מאיתנו, זה ממש רשימו, תוכנה פנימית וכולנו חייבים לעלות לאין סוף.

שרטוט מס' 2

שאלה: אם אפשר בבקשה לחדד מה זה המסך ומה התפקיד שלו?

לא, אני מצטער, לך לאותם השיעורים ותברר, אתה לא יכול לסחוב אותנו לאן שבא לך.

שאלה: למה גלגלתא זה כלי דכתר, זה לא כלי דמלכות, העב ביותר?

גלגלתא זה הכלי הכי גדול, הכי עבה עם הרצון לקבל הכי גדול, ומסך על פני הרצון לקבל הכי גדול.

תלמיד: אז למה רשום שהוא כלי כתר?

לכן הוא מגיע בעבודה שלו לגובה של כתר. ככה זה, רצון גדול מאוד, מסך גדול מאוד בהתאם לזה ואז מידת ההשפעה שלו היא כזאת שהוא כתר.

שאלה: כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות. בארבע בחינות ברור שכל אחד מהם עושה משהו אחר, יש להם תכונות שונות, למה בעולם אדם קדמון זה נראה שכולם עושים אותה פעולה?

הם עושים אותה הפעולה ממש רק כל אחד בסגנון שלו. יש להם רצון לקבל, מסך, האור העליון, הבורא נמצא לפניהם והם עושים פעולה כמה שיכולים להידמות לבורא, אבל כל אחד לפי הטבע שלו.

שאלה: כשאנחנו רואים את גדלות הכלים, מה מתחדש, הכוונה או שהכלי גדל? איך זה נעשה?

גדלה הכוונה או מה שנקרא אצלנו המסך פוחת או גדל, ולפי גודל המסך כך אנחנו מודדים את הכלי, את הפרצוף. מסך זה כוח התנגדות לרצון לקבל, עד כמה הוא מסוגל להשפיע למעלה מהאגו שלו, למעלה מהרצון לקבל שלו כמה הוא יכול להשפיע לבורא. זה המסך, כוח התגברות. ובהתאם לזה אנחנו מודדים את הפרצופים, בהתאם לזה אור עליון נכנס לפרצוף, ממלא אותו.

שאלה: המסך שמאביד את העביות האחרונה מכל פרצוף, הוא גם עולה לפה דראש, אז מה עם שאר הבחינות שלמעלה, נגיד בגלגלתא הוא מאביד את הבחינה ד' אבל הוא עולה?

בזה שהפרצוף עובד כך שהמסך שלו עולה מטבור לפה דראש, הוא בזה מגרש את האורות מתוך הפרצוף.

תלמיד: אז למה כתוב שהוא מאביד רק את העביות האחרונה?

ובזה הוא מאביד את העביות האחרונה, כי העביות האחרונה שבתוך הפרצוף לא משאירה רשימו. נלמד את זה.

תלמיד: ושאר הבחינות כן?

שאר הבחינות כן, ולכן בחינה ד' שבמצב הקודם היא נעלמת ונשארת רק בחינה ג'. ולכן יש לנו ירידת הפרצופים, שכל הפרצופים הם באים וקטנים, כל פרצוף הבא הוא יותר קצר, יותר חלש מהפרצוף הקודם.

שאלה: בהמשך לזה, לא ברור מה זה אומר שהרשימו של העביות נאבד?

נעלם. פשוט מאוד נעלם, אני לא יכול לעבוד עם זה. פעם הייתי חזק, צעיר, הייתי עובד קשה, מרוויח הרבה. היום לא, היום אני זקן וכמה שאני יכול להרשות לעצמי לעבוד זה לפי העביות שנשארה, ובהתאם לזה כמה אני מרוויח? גם פחות מקודם. זאת אומרת, האור נכנס פחות בהתאם לעביות פחותה, בהתאם למסך פחות, וזה נקרא שהפרצופים מזדככים.

שאלה ההעלמות של הדרגה האחרונה מתוך הפרצוף, זה בגלל שהיא לא מגיעה לידי מימוש?

לא. היא מימשה את עצמה ואחר כך היא הזדככה מפני שלא יכולה יותר לעמוד. כאן היה צריך להחליט, או שאנחנו ממשיכים באיזושהי צורה חדשה להקטין את עצמנו או להגדיל את עצמנו. להגדיל את עצמו הפרצוף לא מסוגל, אלו צורות הירידה מאין סוף עד העולם הזה, ולהגדיל את עצמו הוא עדיין לא מסוגל. בכמה שהוא מסוגל, הוא ממש מקטין, מקטין [את עצמו]. כל פרצוף הוא מממש את הרשימות שיש לו מאין סוף. באין סוף כולם היו עם הרשימות של אין סוף, ואז התחילו לממש אותן כמה שאפשר, בדרגה ד' דעביות דמסך, ג', ב', א', שורש. ואין כאן דרך אחרת.

יש רצון לקבל ויש מסך, כוח התגברות, שאני לא רוצה לעבוד עם האגו שלי, עם הרצון לקבל, אלא דווקא ההיפך מהאגו, אני רוצה לקבל על מנת להשפיע לבורא. וכמה שאני מסוגל, זה מה שאני מודד. ואז האור נכנס לתוך הכלי ולפי זה אני מהנה לבורא. וכל פעם שאני מקבל קצת אור ועושה בזה תענוג לבורא, האור שהיה בי הוא מחליש אותי כי הוא משאיר בי תענוגים, טעמים, ומזה אני נעשה יותר ויותר חלש. זאת אומרת, בעל הבית כל הזמן ילחץ על האורח ויגיד "אתה רואה, טעמת כמה שזה טעים. תטעם עוד קצת, תטעם גם את זה, תטעם זה את זה". והאורח כשהוא טועם, הוא לא מסוגל לקבל יותר, הוא כל הזמן רק מקבל פחות, כי הוא רוצה לקבל על מנת להשפיע, ואין לו שום אפשרות אחרת. לכן הפרצופים האלה הם נמצאים כפרצופי הירידה.

אות מ"א

"ועד"ז אחר שנתפשט פרצוף ע"ב לראש וגוף, ונעשה הביטוש דאו"מ על המסך דגוף דע"ב, שהוא מסך דבחי"ג, הנה הביטוש הזה מעלים ומאביד ממנו את הרשימו דעביות של הבחינה האחרונה שבמסך, שהוא בחי"ג. ונמצא בעת עלית המסך אל הפה דראש ונכלל בו בהזווג דהכאה, נעשה ההכאה רק על עביות דבחי"ב שנשארה במסך הזה, כי הבחי"ג נאבדה ממנו ואינה, וע"כ הוא מוציא רק ע"ס בקומת בינה, הנק' הוי"ה דס"ג דא"ק, או פרצוף ס"ג, ויחסר ז"א ומלכות דכלים וחיה יחידה דאורות כנ"ל. ועד"ז כשנתפשט הפרצוף ס"ג הזה לראש וגוף, ונעשה הביטוש דאו"מ במסך דגוף שלו שהוא מסך דבחי"ב, הנה הביטוש הזה מעלים ומאביד ממנו הבחינה אחרונה דעביות שבמסך שהוא בחי"ב, ולא נשארו במסך אלא הרשימות דעביות שמבחי"א ולמעלה, וע"כ בעת עלית המסך לפה דראש, ונכלל בזווג דהכאה אשר שם, נעשה ההכאה רק על מסך דבחי"א שנשאר במסך, כי הבחי"ב כבר נאבדה ממנו, וע"כ הוא מוציא רק ע"ס בקומת ת"ת, הנק' קומת ז"א, והוא חסר בינה ז"א ומלכות דכלים, ונשמה חיה יחידה דאורות, וכו' עד"ז."

זה מה שקורה לנו. הוא מסביר לנו איך כל הפרצופים אחרי פרצוף גלגלתא, הם נעשים פחות ופחות בגובה, זאת אומרת בשימוש של הרצון לקבל. כי לא יכולים לעמוד מול האור העליון, ולכן כל פעם הם מזדככים, מקבלים ועוזבים, מקבלים ועוזבים את הקבלה, ולא נשאר, עד שכל הפרצופים מגיעים לאפס. ובזה נגמרת כבר כל הבנייה של עולם אדם קדמון.

שאלה: מסך שמזדכך, מה הוא מבטא בזה, שאין לו יותר חיסרון לקבל על מנת להשפיע?

אין לו יותר כוח לקבל על מנת להשפיע. לא חיסרון אלא כוח.

שאלה: האם עולם א"ק עובד רק על בחינה ד' של אין סוף, או על כל ארבע בחינות?

חמש בחינות שבמלכות דאין סוף מולידות עכשיו סדרת פרצופים שנקראת עולם אדם קדמון או עולם הכתר. למה? מהעולם הזה ייצאו לנו כל יתר העולמות והפרצופים וכל מיני דברים. לכן מה שקורה לנו כאן, זו מין תבנית של כל הבריאה.

אות מ"ב

"ונתבאר היטב הטעם של ירידות הקומות זו למטה מזו בעת השתלשלות הפרצופין זה מזה, שהוא משום שהביטוש דאו"מ באו"פ הנוהג בכל פרצוף מאביד תמיד שם את הבחינה אחרונה דרשימו דעביות אשר שם. ויש לדעת אמנם שבאלו הרשימות הנשארות במסך לאחר הזדככותו יש בהם ב' בחינות:

הא' נק' רשימו דעביות,

והב' נקרא רשימו דהתלבשות.

למשל, אחר שנזדכך המסך דגוף דפרצוף הא' דא"ק, אמרנו שהבחינה האחרונה דרשימות דעביות, שהיא הרשימו דבחי"ד, נאבדה ממנו, ולא נשאר במסך אלא הרשימו דעביות דבחי"ג, אמנם הרשימו דבחי"ד כוללת ב' בחינות כנ"ל: דהתלבשות ודעביות, ולא נאבד מהמסך בסבת ההזדככות ההיא רק הרשימו דעביות דבחי"ד, אבל הרשימו דהתלבשות דבחי"ד, נשארה במסך ההוא ולא נאבד ממנו. ופירושו של הרשימו דהתלבשות הוא בחינה זכה מאד מהרשימו דבחי"ד, שאין בה עביות מספיק לזווג דהכאה עם אור העליון. ורשימו זו נשארה מהבחינה אחרונה שבכל פרצוף בעת הזדככותו, ומה שאמרנו שהבחינה אחרונה נאבדה מכל פרצוף בעת הזדככותו הוא רק הרשימו דעביות שבה בלבד."

שאלה: קודם ענית שלא נגמר החיסרון אלא נגמר הכוח לעבוד בעל מנת להשפיע. מה ההבדל בין שני המצבים האלה?

הרצון הוא נמצא, אבל נעלם המסך. האורח משתמש עם החיסרון שלו, עם התיאבון שלו, רק אם הוא יכול לכוון לטובת בעל הבית. זאת אומרת, משתמשים בעביות בהתאם למסך.

אין לנו יותר שאלות, אני חושב שזה סימן שזה לא כל כך מובן מה שאנחנו כאן לומדים.

אתם הכנתם את "פתיחה לחכמת הקבלה"?

תלמיד: כן. משנת 2019.

בסדר. אתה יכול ללכת עוד 20 ו30 שנה אחורה גם כן. אני התחלתי ללמד את זה כשהגעתי לבחורים האלה שאחר כך נכנסו לרב"ש, זה היה בשנת 1982 משהו כזה, אבל מאז אין.

אני מאוד ממליץ שילמדו את זה, אולי אפשר לעשות איזשהו לימוד פקולטטיבי על ידי מישהו מהחברים שלנו שבטח יודע ללמד לא פחות ממני ואפילו יותר, בטוח. לא יודע מי יכול להיות מוצלח כזה. אתם צריכים לעשות את זה, ולהשתדל שתהיה הזדמנות ולפחות לענות על השאלות, כי יש בזה המון שאלות ואנחנו לא מספיקים. אצלנו לפחות שעה וחצי זה החלק הראשון של השיעור, ואולי קצת פחות.

תלמיד: אז מה ההמלצה שלך, שיהיו מרצים שילמדו את פתיחה לחכמת הקבלה?

שיהיו מרצים, כן. אנחנו נלך לפי הפתיחה הזאת וככה נגיע לסיום. אבל כמה שאפשר בכל זאת להוסיף לזה למי שמסוגל, למי שרוצה, שיהיו לו גם טקסטים, גם מורים, גם שאלות ותשובות, שיוכל להתקדם בזה. יש כאלה שאוהבים יותר חכמה, יש כאלה שאוהבים יותר עבודה רוחנית. זה גם תלוי בזמן, כמה שאדם נמצא בהתפתחות. זה גם בא לסירוגין, תקופות כאלה באדם ותקופות כאלה, לפעמים הוא נמשך למבנה של המציאות, לפעמים להשתתפות עצמית במציאות, זאת אומרת לעבודה הרוחנית. הוא צריך להיות גם בזה וגם בזה.

שאלה: למה רק הרשימות דהתלבשות נשארו ולא העביות של בחינה ד'?

עביות הזדככה, אין לי רשימו דעביות, אין לי אותו כוח המסך כמו שהיה קודם, אבל זיכרון למה שאני קיבלתי יש. אני נכנס היום למסעדה ויש לי פחות כסף ממה שהיה לי אתמול, אבל מה אני יודע שאכלתי שם? מה שהיה לי אתמול. ואז אני אומר לבעל המסעדה "תן לי בכסף של היום משהו מזה שאכלתי אתמול, אפשר?", הוא אומר "אי אפשר, אבל אני אתן לך משהו אחר, גם טוב" ואז אני מקבל מנה חדשה. אבל לפי מה אני מזמין מנה חדשה? לפי הרשימות מאתמול. אני משלם מה שיש לי היום, פחות כסף מאתמול, אבל לפי הטעמים שאני סוחב אותם מאתמול. כך זו קבלת האורות בפרצוף. כך גם אצלנו, תנסה להסביר איך אתה מקבל כל פעם הרגשה חדשה אפילו במצבים שאנחנו עוברים. ככה זה עובד.

תלמיד: אז בזכות הרשימות אנחנו מסוגלים לקבל איזה טעם או להזמין את המנה הבאה, מנה חדשה?

ודאי, הכול ברשימו. אם אתה לוקח אדם ומוחק ממנו את כל הרשימות, הוא נשאר ריק, הוא לא יודע מה לעשות, איך להזיז יד, רגל. מה שהוא קיבל מהרגע שנולד ועד היום, על ידי מחיקת הרשימות אתה מרוקן אותו, הוא לא יודע מה לעשות, הוא לא יודע שהוא צריך לקחת משהו לפה, שום דבר.

תלמיד: אז מה השורש של אותו הרשימו, שבירת הכלים, אדם הראשון?

שורש של הרשימו זה קבלת האור בתוך הרצון. ואור שנמצא בתוך הרצון הוא נשאר שם בגלל שיש מסך. אם המסך מזדכך אז האור יוצא מהרצון והרצון נשאר ריק, אבל האור שהיה בתוך הרצון משאיר בתוך הרצון רושם, רשימו.

זה כמו שאני שם חלב בכוס ואחר כך שופך את החלב הזה, אבל בכל זאת יש לי קצת שאני יכול להגיד "כאן היה חלב", זה נקרא רשימו. ככה אנחנו פועלים, לפי הרשימות האלו אנחנו פועלים, זה נקרא ניסיון בחיים. כתוב "אין חכם כבעל ניסיון", כי הוא עבר הרבה מצבים, המצבים האלה רשמו בו כל מיני רשימות ועכשיו הוא יכול לפי הרשימות האלה לפעול.

תלמיד: אנחנו נמצאים בהכנה לכנס, יש לנו מחר פגישה, ואנחנו רוצים להזמין את כל הכלי העולמי. זה הזמן שאנחנו צריכים להתעורר ולהיכנס למצב העיבור כאחד, כל אחד יעזור לחברו. אנחנו מזמינים את כל העשירות ואת כל הכלי העולמי להיכנס לאתר של הכנס ולהצטרף להכנה לכנס העולמי, תשאלו שאלות, תשתתפו, תציעו הצעות, תשתתפו במשימות שקשורות לכנס. בואו נתחבר יחד, בואו נשתמש בהזדמנות של להתקרב ולחזק את הקשרים בינינו. בואו לתכנן איך אנחנו יכולים להיכנס לערבות הדדית. תשלחו לנו מיילים ל[email protected] אנחנו מחכים לשמוע מכם.

שיהיה לנו יום טוב, כל אחד דבוק לחברה וכל החברה דבוקה בבורא.

(סוף השיעור)