שיעור בוקר 23.08.2020- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 396, מאמר "הערבות",

אותיות כ"ז – כ"ט

אנחנו כבר דיברנו בעצם על גדלות תכונת הערבות, שזה החוק העיקרי היחידי שמדבר על החיבור של כל הכלים השבורים לכלי אחד כמו שהיה לפני חטא עץ הדעת, ושאין לנו יותר מה לקיים בעצם אלא רק את חוק הערבות בלבד. וכל חוקי הטבע, חלקי הטבע, התהליך שאנחנו עוברים, זה אך ורק כדי לברר מהי השבירה, מהו גודל השבירה ואיך אנחנו יכולים לעבוד עליה, לחבר את השבירה בחזרה לכלי אחד.

זו בעצם הבעיה שעומדת לפני האנושות. היא מתבררת לאט לאט במשך ההיסטוריה. ואחר כך האנושות מגיעה כבר לשלב, כמו שאנחנו עכשיו נמצאים בתקופה הזאת, שנקרא "הדור האחרון". ששלבי התפתחות האנושות הגיעו לצורה כזאת שבני אדם יכולים להבין שהם נמצאים בשבירה, שהמצב הזה הוא המצב הרע, שתלוי ובנוי כולו על פני האגו הרע שלהם, שהבורא ברא בכוונה, והביא אותם, גרם שהם יגיעו לצורה כזאת של דור שבור, דור נורא, אגואיסטי. ושהם בעצמם יכירו את הרע ומתוך הכרת הרע יגיעו לטוב.

לטוב הם יכולים להגיע רק בתנאי שהם כבר מבקשים מהבורא כוח החיבור, כוח התיקון. והוא מגיע מהבורא, אבל בתנאי שהם מגלים נחיצות לזה, מגלים נחיצות לחיבור. ובתנאי, שעל כל פשעים תכסה אהבה, שאת זה הם רוצים שיקרה, אז מבקשים ומקבלים כוח התיקון, כוח החיבור, ומגיעים למצב המתוקן שנקרא "העולם הבא". מגיעים אליו בהדרגה, ב-125 מדרגות, עד שמגיעים לגמר התיקון. ובכל זאת אנחנו כבר נמצאים במצב שכן נכנסים לתהליך הזה, ולכן אנחנו גם שייכים לאותו התהליך שנקרא "הדור האחרון".

נמשיך לקרוא ונשתדל לקיים את זה, נשתדל מיום ליום לראות עד כמה הדברים האלה הם כן פועלים, כן שולטים עלינו ומחייבים אותנו להתקדם. ככל שאנחנו בעצמנו ניקח את חוק ההתפתחות הזה בידיים אז נצליח יותר, ומהר יותר ובדרך הטובה, ב"אחישנה", נתקדם למצב המושלם.

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", מאמר "הערבות", אות כ"ז.

אות כ"ז

"אולם, על פי כל אותם הדברים, שביארנו מראש המאמר עד כאן, מתבארים הכתובים על מתכונתם, כתפקידם הראוי להיות לדמות משא ומתן של הצעה והסכמה. דהיינו, שמציע להם באמת, בדברים האלו, כל צורתה ותוכנה, של ענין העבודה של התורה ומצות, ואת כל מתן שכרה, הראוי להשמע.

כי צורת העבודה שבתורה ומצות, מתבטא בהכתוב "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים". כי "ממלכת כהנים" פירושו, שתהיו כולכם, מקטון ועד גדול, כמו כהנים. דהיינו, כמו שהכהנים, אין להם חלק, ונחלה, ושום קנין גשמי בארץ, כי ה' הוא נחלתם, כן תהיה כל האומה מסודרת בכללה. באופן, אשר הארץ וכל מלואה, כולה מוקדש לה' ית'.

ואין לשום פרט לעסוק בה יותר, רק כדי לקיים מצות השי"ת, ולמלא את צרכי זולתו, שלא יחסר לחבירו כלום ממשאלותיו. באופן, שלא יהיה לשום פרט, לדאוג מה לצרכי עצמו. שבאופן זה, נמצאו אפילו העבודות של חולין, מקצירה וזריעה וכדומה, נבחנים ממש בדוגמת עבודות הקרבנות, שהכהנים היו עושים בבית המקדש.

כי מה לי העסק, בהמצוה של הקרבת עולה לה', שהוא מצות עשה? ומה לי, אם מקיים המצות עשה של "ואהבת לרעך כמוך"? ונמצא, שהקוצר שדהו, כדי להאכיל לזולתו, דומה כעומד ומקריב קרבן לה'.

ולא עוד, שהסברא נותנת, אשר המצות עשה של "ואהבת לרעך כמוך", הוא עוד יותר חשוב מהמקריב קרבן, שהוא משום, מה שהוכחנו לעיל באות י"ד וט"ו, עש"ה."

אין שום הבדל בין לעשות טוב לזולת ולגרום לחיבור של כולם לעומת דברים שנראים לנו גדולים, בצורה פילוסופית, בצורה אקולוגית, בצורה חברתית, זה הכול ממש מנותק מהפעולה הנכונה לתיקון האנושות. לתיקון האנושות חשוב איך אתה מתייחס לזולת, איך אתה גורם לחיבור בכוח הטוב ביניהם. בלי כל הדתות, האמונות, בלי כל השיטות למיניהן, מזרח, מערב, לא חשוב איזה, אלא פשוטו כמשמעו, תגרום טוב לזולת, תגרום השפעת שיטת החיבור הפשוטה הזאת לזולת. בזה אנחנו מתעלים מעל האגו שלנו וזה מספיק כדי להגיע לאיזון עם הטבע, או במילים אחרות לדבקות בכוח עליון, שהטבע הוא הכוח העליון שלו אנחנו קוראים "בורא". הטבע ברא אותנו, אנחנו נמצאים כולנו בחוקי הטבע.

"אמנם עדיין אין זה גמר הדבר, כי כל התורה והמצות, אינם נתונים, אלא לצרף בהם את ישראל, שהוא הזדככות הגוף, כנ"ל באות י"ב. אשר אח"כ, יזכה בגללם את השכר האמיתי, שהוא הדבקות בו ית'," במידה שאנחנו גורמים לחיבור של חלקי המציאות, אנחנו זוכים להיות באותם החיבורים של כל המציאות. זה נקרא שנמצאים בדבקות בבורא, כי כל הטבע זה בעצם הבורא.

שאלה: מה העיקרון שמשווה את העבודה של הקוצר בשדה לעבודת הכוהנים?

השפעה לזולת. אין כלום חוץ מזה. גם הכוהנים הם פועלים בהשפעה לזולת, רק העבודה שלהם היא יותר בתפילה, בלקבץ את כל הרצונות כמה שאפשר מכל העם או מכל האנושות, ובקיבוץ הזה לברר חיבור כזה שאפשר כבר לקרב את כל האנושות לדרגת הכוח העליון במשהו. לכן אין שום הבדל אם האנשים הפשוטים ביותר עושים טובה זה לזה, או שהם פועלים בצורה פסיכולוגית, פילוסופית, עניינית, מבוררת בהתקרבות זה לזה. העיקר זה בנטייה לקשור בני אדם למערכת אחת.

וכאן יכולה להיות שאלה, אבל אם אני עובד איתם בבירורים, ברגש, בשכל, בנטיות פסיכולוגיות בינינו וכן הלאה? אז הוא אומר, לא, אותו אדם שדואג להביא לשני פרוסת לחם, הוא עושה אותו דבר ולא פחות מכל הנטיות הגבוהות, הפילוסופיות שלך בחיבור בין בני אדם. אין שום הבדל. ואפילו עוד יותר, אחר כך הוא יסביר, האנשים הפשוטים שיעשו עזרה הדדית בצורה הפשוטה, הארצית, הם דווקא גורמים לחיבור הכי גדול מכל המתפלספים האלה, מהנטיות של האנשים הגבוהים, המלומדים. העיקר זה דווקא, כמה כל חוקי הטבע יורדים לדברים הנמוכים, לדברים אמיתיים ופשוטים.

תלמיד: לא הבנתי. אין דרגות בהשפעה? אין הבדל בין מי שמשפיע בדרגת כהן לבין מי שמשפיע כמי שקוצר בשדה? למה?

יש דרגות ויש תופעה פשוטה, עד כמה שאתה משתמש בכלים יותר עבים, פשוטים, ההשפעה שלך היא יותר גבוהה. רצוי לעשות פעולה שאתה אוסף את התבואה שלך בשדה ובזה אתה מאכיל אנשים מכל הלב, מאשר אתה עושה פעולת חיבור ביניהם ועבודה בבית המקדש נגיד, במשהו שם. ההבדל הוא גדול יותר. מי שנמוך יותר ועושה פעולת חיבור הוא עושה פעולה גדולה יותר. העביות, פשטות החיבור לטבע הוא יותר גדול.

תלמיד: עדיין נשאר כאן אי שוויון.

אין שוויון בתכונת ההשפעה, אלא בסך הכול כשמתחברים יחד למערכת אחת אז כל אחד מוסיף משלו. אתה לא יכול בין חלקים שמלכתחילה נמצאים שונים, לעשות שוויון כמו שאתה אומר. שוויון יכול להיות רק בנטייה. אז כל אחד מהנטייה שלו, מהרצון לקבל שלו, אם הוא עושה את העבודה במאה אחוז, נקרא שהוא שווה לכולם. שוויון כמו שאתה חושב, לפי משקל פשוט, אין דבר כזה, כי כולנו שבורים, שונים.

תלמיד: אז השוויון הוא בגלל המשקל הסגולי, בגלל המאמץ שכל אחד משקיע שהוא שווה?

כן. ושוב, מעביות יותר גדולה החשיבות היא יותר.

שאלה: לפי המאמר, הפעולה הפשוטה שאנחנו נחנך את העם לעשות טוב אחד לשני ולא רע, יש בזה יותר כוח ויותר אור מאשר הפילוסופיה הגבוהה בינינו, שאנחנו מדברים על החיבור ודברים כאלו?

ודאי שכן. ודאי שאם אנשים ממש משפיעים זה לזה דברים פשוטים וזה מחבר ביניהם, עוצמת העבודה, מהות העבודה הרוחנית שלהם היא יותר גדולה. חכמת הקבלה היא לא דורשת שכל, לגמרי לא, אלא רק פעולת נטייה איש לרעהו. אבל זה לאט לאט, אנחנו לא יכולים עכשיו להעריך ולקבל ולהרגיש ולבצע את זה, אבל באמת זה כך יוצא. עד כמה שהלב הוא בסופו של יהיה בנטייה פשוטה, ישירה, קרובה לזולת, זו העבודה הכי גדולה.

תלמיד: אז מה ההבדל בין זה לבין "מתקני עולם", לפי בעל הסולם?

אצלנו זה מגיע אחרי הרבה הרבה עבודה, במאמצים גדולים, אחרי שאנחנו כבר מטפסים במדרגות עליונות. ומה זה "מתקני עולם", מה הם עושים? הם עושים את זה מתוך האגו, בלי לשנות את עצמם, אלא להראות לכולם שכאילו הם דואגים לכולם.

תלמיד: אני מדבר מבחינת ההפצה שלנו כלפי העם, אנחנו מלמדים אותם לעשות מעשים טובים אחד לשני?

בסופו של דבר ודאי שכן. אלא מה אתה חושב, שהם יבואו לפילוסופיות, הם יבואו ללימוד כמוך? אין להם לזה שום דבר. בעצם מה הם רוצים להגיד לך? הם רוצים להגיד, "יש לנו צרות, אנחנו לא יודעים לברוח מהן, יש לפנינו צונאמי שמגיע ומאיים עלינו. אתה אומר שאנחנו יכולים להינצל על ידי החיבור בינינו? איך אנחנו עושים, תראה לנו דוגמה. אם סתם ככה לעזור זה לזה ובזה אנחנו מבטיחים את העתיד הטוב שלנו, אנחנו נעשה". זה מה שהם אומרים, "תראה דוגמה, אני אעשה, יותר מזה אין לי שכל, וגם רגש אין כל כך. אני רק יודע שאני צריך לשמור על החיים שלי, אני אעשה את זה". אתה תראה עוד מעט שיהיה מצב כזה באנושות, שככה הם יגידו. וזה כתוב בתורה גם כן.

שאלה: מהצד שלהם כלפינו, זה נראה כאילו שעוד פעם הם רואים אותנו שוב ככאלה שאומרים לעשות מעשים טובים. מה תהיה הייחודיות שלנו פה?

לא, הם לא יראו אותנו כך. קודם כל אנחנו מסבירים להם למה אנחנו כולנו מחויבים לעשות את זה, כי זאת מערכת אחת, אנושות אחת. זה דבר אחד. דבר שני, אנחנו באים מחכמת הקבלה, לא מהדת אלא מהמדע, מהחכמה שמדברת על המבנה של האנושות ומה שהאנושות עברה וממה היא סובלת ואיך היא יכולה להתגבר על הסבל שלה? בחיבור נגד הטבע שלה. אנחנו צריכים להסביר את הדברים האלה אבל בצורה אלמנטארית, כמו שמסבירים לילדים את החיים.

ובסופו של דבר אנחנו לא מכניסים אותם לגלגלתא, ע"ב, ס"ג ולכל מיני חשבונות רוחניים. אנחנו אומרים, "ממעשיך הכרנוך", שמתוך שאתם תתחילו כך לעשות, אנחנו כבר חיים בעולם שלנו בצורה כזאת, ואנחנו "בני ברוך", אנחנו כבר נמצאים בנטיות לזה ואם אתם תתחברו אלינו אתם תתחילו להרגיש דרכנו באיזה מצבים אנחנו נמצאים, לאיזה דרגות רוחניות אנחנו מטפסים כולנו יחד, אנחנו כגלגלתא עיניים ואתם כאח"פ.

דברים אלמנטאריים הם צריכים לדעת. הם לא כולם בורים וזהו, לא, אבל לא להיכנס לעבודה רוחנית פנימית כמונו, לא. זאת אומרת, אם אנחנו למשל נהיה ככוהנים, ואנחנו גם כך עכשיו, כי אנחנו לומדים ובינינו מרכיבים את החיבורים ובודקים אותם, רואים, לומדים מהם, הם לא צריכים את זה. הם צריכים רק ללכת בעקבותינו ולקבל דרכנו מלמעלה, מהבורא דרכנו כמו דרך גלגלתא עיניים, לקבל כאח"פ את כוח התיקון, כוח המילוי.

תלמיד: עכשיו אנחנו פונים לנקודות שבלב, אנחנו מזמינים אותם לקמפוס, לעבור איזו דרך מאוד ספציפית. אז מה, אנחנו סיימנו עם השלב הזה ועכשיו מה עושים, מביאים אותם אלינו?

לא, אתה פונה לכולם. מה זה נקרא? אתה פונה לנקודות שבלב, מאיפה את היודע? אתה רק יודע שמי שמגיע אליך, הוא יותר רגיש לעניין הזה.

[אנשים] עם נקודות שבלב היו מגיעים אלינו כל הזמן, כי הייתה להם נטייה להכיר את המציאות, את הבורא, את העולם, את העולם העליון. עכשיו יבואו אליך במיוחד אלה שסתם סובלים, והם שומעים ממך שכאן אפשר למצוא איזו תרופה נגד הסבל.

זה מה שיהיה עכשיו, תרופה נגד הסבל. אז זה כבר לא נקודה שבלב, שהוא מחפש קשר עם הבורא, הוא מחפש קשר עם הטוב. אבל אתה בעצם פונה אליהם כמעט באותן המילים. אנחנו נכנסים עכשיו לגל השני של וירוס הקורונה, הפנדמיה, כל מיני צרות, בעיות, העולם נסגר, כל העסקים נסגרים. אין כסף, עוד מעט לא יהיה מזון, תראה מה שיהיה עוד מעט, ואיזה גלים יבואו על האנושות. ולא יבואו אליכם לחפש קשר עם הבורא סתם, כאלה שיש להם רצון נטו כזה, נקי [אלא] מפני שרע להם ומחפשים טוב. זה כבר לא נקודה שבלב, זה כבר כל הלב שרוצה למלאות את עצמו עם הרגשת הביטחון, עם הרגשה טובה.

אנחנו כבר מתקרבים לזה. הגל הראשון שעובר, הוא משאיר אחריו כבר שרידים של כל הדברים היפים, הטובים שהיו באנושות. הצונאמי הזה כבר מנקה מהאנושות את כל העודפים ונשארים הדברים ההכרחיים. והגל השני ינקה גם את הדברים הכרחיים, ואז המצב יהיה לא טוב, בקיצור. אז אנחנו בהתאם לזה צריכים להגביר הפצה.

וגם בהפצה שלנו להסביר להם שאין שום דבר אצלנו, לא דת ולא כלום, אלא רק חוק הטבע. ולדבר בצורה כמה שיותר פשוטה, רחוקה מיהדות, רחוקה מהכול. זאת חכמת הקבלה שהיא לא קשורה לשום דבר. זה שממנה אחר כך צמחו יהדות ואסלאם ונצרות, זה תוצאה של איך שהאנושות האגואיסטית ייצבה לעצמה את היחס כאילו לא-לוהות, איך עיוותה את זה. אבל בעצם אנחנו מדברים רק על החוק הכללי של הטבע, שהוא הא-לוהים ואותו אנחנו צריכים לקיים ואליו אנחנו צריכים להידבק, אותו לעבוד וזהו.

שאלה: בזכות מה הערבות תתפשט מהעשירייה עד האנושות כולה?

מפני שכולם ישמעו את עניין הערבות מצד אחד, ומצד שני ירגישו עד כמה שהם נמצאים במצב של נסיגה חדה למצבים שהם ממש נופלים לתהום. אז הם ירגישו שאין להם ברירה, הם לא יכולים אפילו לאחוז בדת בעיניים עצומות. הם לא יכולים לעשות שום דבר נניח עם הכסף שיהיה להם, או עם הבתים או עם מה שאתה רוצה. אין, אפילו שיש להם כאילו ממה לחיות, הם ירגישו בפנים את המועקה, את הריקנות, את החור השחור שנפתח לפניהם ואז הם יבואו. לזה אני לא דואג, אני דואג רק על עצמנו, שאנחנו נהיה מסוגלים לבצע את מה שהבורא מצפה מאיתנו.

שאלה: לגבי עבודת הכוהנים, ספציפית בבני ברוך. בחודשים האחרונים העבודה שלנו ממש התעצמה. יש לנו שיעור של שלוש שעות, רבים מאיתנו עובדים ימים שלמים בהפצה, יש שיעורים במהלך היום, ועוד פגישות בעשיריות. הרי לכוהנים אין שום רכוש, האם זה כולל גם את הזמן? האם אנחנו נדרשים לתת את כל מה שיש לנו לבני ברוך, את כל הזמן שלנו בשביל להיות כל הזמן בחיבור או לעבוד בחיבור, האם זאת דרישה?

אנחנו צריכים כל הזמן לדאוג לחיבור בינינו, ויחד עם זה להפיץ לעם, ו"עם" זה כל האנושות. אלה שני הכיוונים שבהם אנחנו צריכים להיות, בעצמנו בחיבור פנימי, ולכל העולם בהפצה וחיבור חיצון. אנחנו באמצע בין הבורא לנבראים, ובינינו לבנות כמה שיותר חיבור לגילוי הבורא כך שהוא יכול דרכנו להשפיע, ולהעביר את ההשפעה הזאת לכל האנושות. יש לנו שני כיוונים, אנחנו ככוח הבינה שנמצאת כלפי הכתר וכלפי המלכות.

תלמיד: ולגבי כמות הזמן שנדרשת בשביל לבצע את זה. האם זה טוב או רע שאנחנו כמעט כל רגע ביום שלנו עוסקים בזה?

חוץ מהכרחיות שאנחנו צריכים לספק לעצמנו נניח מזון, ואת כל הדברים ההכרחיים שצריך מפני שאנחנו קיימים בגוף שלנו בעולם הזה. חוץ מזה אנחנו צריכים לדאוג רק לחיבור הרוחני בינינו, ורק להעביר את המסר הזה של החיבור הרוחני לכל העולם, אין יותר.

אנחנו צריכים לחלק את החיים שלנו לשלושה חלקים. חלק קטן כמו שכתוב, "לא יגונה ולא ישובח" כדי להחזיק את עצמנו בחיים הגשמיים כל עוד אנחנו קיימים בהם. אחר כך לחבר בינינו כי "אם אין קמח אין תורה" אז אנחנו חייבים קודם קמח, שיהיה לנו קיום לגוף הבהמי שלנו, ואחר כך תורה "ואהבת לרעך כמוך" עם החברים.

אחר כך מתוך זה לטפל בכול האנושות עד שהבורא יתגלה בהם, זה נקרא "ואהבת את השם א-לוהיך". זה בעצם הקיום של כל המשפט הזה, המשפט היחידי, וזו העבודה של הכוהנים. הכוהנים נמצאים בין הבורא לנבראים, זו העבודה שלנו, דרגת הבינה.

תלמיד: אז אנחנו צריכים להשקיע ולהתמיד וכל עוד הבורא לא משתנה, גם אנחנו לא צריכים לכוון לשם?

אנחנו צריכים להיות כל הזמן בשלושת הנטיות האלו. לדאוג לקיום עצמנו בצורה מאוזנת, לדאוג לחיבור בינינו בצורה מקסימאלית, ולא לשכוח, במידה שאנחנו מתחברים בינינו, גם לדאוג לכל האנושות. אנחנו צריכים להבין שזו התרופה נגד המכה הזאת שעכשיו מתחילה, והיא רק מתחילה. ומה שעומד אחריה, ה' ישמור, אז אנחנו צריכים לדאוג לזה.

שאלה: יש כל כך הרבה דברים שקורים בזמן הזה, הרבה רצונות והרבה מחשבות. במאמר הוא מדבר על לספק את הרצון של האדם הפשוט. מה זה אומר לספק את הצורך של רעך שאף אחד לא ידאג לעצמו?

להסביר לאדם במה תלוי העתיד הטוב שלו, זה מה שאנחנו צריכים. אנחנו כולנו נמצאים בהידרדרות, כל חלקי האנושות, לא חשוב מי. אפילו אלה שאתה שומע שבמקום להפסיד מיליארדים כמו כולנו, הם מרוויחים מיליארדים. כמה שאנחנו יורדים הם נעשים יותר עשירים, גם הם נמצאים בירידה, בנסיגה.

אז אנחנו צריכים פשוט להסביר לכולם שהחיבור הוא ההצלה. תמשיך בכל ההזדמנויות להסביר את זה ואתה תראה שזה מטפטף עוד ועוד ועוד. תראה כמה שנים אתה כבר נמצא איתנו ולאט לאט בשינויים חיצוניים של העולם, בשינויים חיצוניים של החברים, גם אתה מתחיל קצת יותר להבין את העניין. אז זה חינוך, זה לוקח זמן.

כמו שרב"ש היה אומר "יש לי תרנגול, אני נותן לו לאכול, אז נתתי לו לאכול ואני בודק איפה השומן שלו, אין שומן. עוד נותן לאכול, עוד בודק, אין שומן. אז מתי זה יהיה?" אז אומרים לי "אתה תעשה ככה כמה חודשים אחר כך אתה תראה שיש לו בשר". כמה חודשים, אין ברירה. וזה כל האנושות עם האגו שלה, עם כל הדברים. סבלנות והמשכיות, כל הזמן התמדה, התמדה בחינוך, אין יותר חוץ מזה.

יש לך דרך נכונה, עכשיו אתה מתחיל לקבל גם גיבוי מהטבע שאתה צודק ותמשיך כל הזמן, יומיום. אם יש לך יומיום איזו פעולה שאתה בטוח שעשית נכון ואתה רואה שהכנסת עוד זריקה לאנושות, עוד זריקה לאנושות. תבדוק, זה מאוד חשוב.

שאלה: מה ההבדל בין המאמצים של האדם להיות בערבות כלפי העשירייה שלו לבין המאמצים של העשירייה להיות בערבות כלפי הבורא?

צריכים לחבר את שניהם יחד.

שאלה: הטבע כאילו תומך על ידי זה שהוא נותן את כל המכות. אז למה אנחנו לא מגיעים יותר מהר לערבות בעקבות המכות, מה זה המכניזם הזה?

המכניזם, למה אנחנו עוד לא מרגישים בעצם הצלחה? מפני שאנחנו לא מספיק מחוברים לקהל הרחב. ואנחנו צריכים גם לדאוג לעצמנו, ומעצמנו לבורא ולקהל הרחב. וכאן בעצם יש לנו פיזור כוחות.

אנחנו לא מבינים, עוד לא מצאנו את הנוסחה איך הכול מתחבר יחד. אנחנו לא יכולים לטפל יותר בעצמנו, כי בשביל מה? כמו נגיד גבר ואישה. חיים, חיים יחד, אבל אם אין ביניהם ילדים, הקשר ביניהם הוא לא טבעי, הוא לא טוב. בשביל מה חיים?

כך אנחנו. אנחנו צריכים לצאת לקהל הרחב. להרגיש ששם אנחנו צריכים לתת את החיים. שם אנחנו באים כמו נציגי הבורא. שם אנחנו עושים נחת רוח לבורא בזה שאנחנו מקדמים אותם לחיבור שהבורא יתגלה בהם.

אנחנו כפועלים מצד הבורא שמכינים בשבילו מקום להתגלות. הבורא לא שש להתגלות בנו. אין לו בזה שום עניין. הוא ברא אותנו במיוחד כאלו שאנחנו נהיה יותר קרובים אליו, אבל רצונו זה להתגלות בתחתונים דווקא. ולכן אנחנו צריכים לסדר את כל העבודות האלה נכון.

אנחנו צריכים לראות את העבודה שלנו בתחתונים, לגלות את הבורא בהם ואנחנו באמצע. ואם נהיה בצורה כזאת מכוונים נכון אז נצליח. ואז באמת נקיים את היעוד שלנו, התפקיד שלנו. זה יקרה.

שאלה: אמרת שאנחנו כוהנים "בני ברוך", אנחנו עולים במעלות האלה והדרך עדיין רחוקה. אתה יכול להגיד לנו מה לעשות בשביל שנגיע מהר לדרגה המאה עשרים וחמש?

אני לא דואג לדרגת מאה עשרים וחמש. אני לא דואג. זה נמצא בידיים של הבורא, בידיים של כוחות הטבע. אני דואג לבצע את הפעולה שלי, והיא לא לטפס ולעמוד בפסגה כמו איזה שפיץ. אני דואג לפזר לכולם את ידיעת הבורא לכל העולם. הנטייה שלך היא נטייה שגויה. תחשוב טוב למה אתה משתוקק ותתקן את עצמך.

שאלה: כשאנחנו לא מתוקנים ומרגישים רק את היצר הרע אז איך אנחנו יכולים להעביר לאנושות את שיטת התיקון?

אתה מפזר ביניהם ידיעה על מה שאנחנו לומדים. ולא בקול שלך, בהסבר שלך, אלא בכתבים שאתה מתרגם אותם בצורה נכונה, טובה שהם יכולים לקבל. נגיד, אתה גר בבולגריה, ויודע את השפה, איש מלומד, תפזר לכל בולגריה מה שצריכים אנחנו לעשות, איך צריכים אנחנו להתחבר כדי לשמור מהמכה של הפנדמיה. רק על זה תדבר. כל פעם במילים חדשות. כל פעם על פני נתונים חדשים. וככה זה יהיה.

שאלה: מה זה נקרא להתחבר לקהלים הרחבים? בעשירייה יש את עקרונות רב"ש, איזה עקרונות יש בעבודה עם הקהלים?

העיקרון להתחבר עם הקהל הרחב זה לדעת לדבר בשפת הקהל הרחב. אני יודע מה שאני רוצה להגיד, אני שומע את זה מהמורה ומאחרים, אני לוקח אפילו את מה שהאחרים מדברים, אמנם אני לא כל כך מבין, אני לוקח את זה, מתרגם את זה, ומתאים את זה איכשהו לאופי של האומה שלי, נגיד לאומה הבולגרית, ונותן להם את זה. וזו יכולה להיות עבודה יום יום של שנים. קודם כל, אני עושה את מה שהבורא ואת מה שהחברים שלי מחייבים אותי, ואחר כך אני אראה את השינוי.

בינתיים אנחנו רואים שהעולם יודע על השיטה שלנו. העולם יודע על זה, רק עדיין לא רוצה לקבל. אבל הוא יודע שישנם שם "בני ברוך", הם מדברים שצריכים להתחבר, כמו כולם. הם עדיין לא מבדילים בינינו לבין ארגונים אחרים, יפי הנפש וכן הלאה, אבל הם יודעים. עם עוד מכה ועוד מכה, הם יוכלו להיות יותר רגישים ויוכלו להבדיל יותר בינינו לבין יתר השיטות. יש לך שיטות ממזרח עד מערב, ומצפון עד דרום, ישנן מלא קבוצות, מלא אמונות, מלא כל מיני בלבולים, אנחנו לא שייכים לזה. אנחנו לא שייכים.

שולחים אלי כל מיני מילים יפות על החיבור ועל הכול. אני רק שואל, "באיזה כוח אתם רוצים להתחבר? מה המטרה שלכם שאתם רואים? מה אתם צריכים לעשות כדי להגיע לחיבור?". הם מביאים לי כל מיני אמצעים גשמיים שאלה ממש פולחנים כמו שהיו פעם, לקפוץ מעל המדורה וכן הלאה, דברים כאלה שקשה לתאר שאנשים מאמינים בדברים גשמיים כאלה. אם אין שם שום דבר גשמי אלא רק חיבור בין בני אדם, בלחפש שהכוח העליון יחבר ביניהם, רק אגו אחד ואגו שני והבורא ביניהם, אם בצורה כזאת עומדים להתחבר, זו רוחניות. אם הם רוצים לצרף לזה משהו ממישור העולם הזה, זו גשמיות, זה משהו ששייך לדת ומזה אנחנו מתרחקים.

שאלה: אנחנו יודעים מהתורה שהכוהנים הם אותם יהודים שהולכים לפי הקו של אהרון, וכל השאר הם ישראלים ובני לוי. וכאן אנחנו מדברים על זה שעלינו להפוך להיות כוהנים כלפי כל העמים. איך זה יכול להיות בצורה פורמאלית או לא פורמאלית?

קודם כל זה כתוב, שכל אלה שעובדים את הבורא ומקרבים את בני האדם אליו, הם נקראים "ותהיו לי ממלכת כוהנים וגוי קדוש". "קדוש", זה נקרא שנמצא בהשפעה. זה דבר אחד. דבר שני, זה כמו שעם ישראל זו קבוצה שמורכבת מכל מיני אנשים, מכל מיני עמים שהיו בבבל, והם התחברו יחד לידיעה אחת, למשימה אחת, להגיע לדבקות ביניהם ועם הבורא. אלה שמתקדמים ביניהם נקראים "לוויים", ואלה שעוד יותר מתקדמים ביניהם נקראים "כוהנים". הכול תלוי בדרגות. כוהן, לוי, ישראל אלה "דרגות". אנחנו נלמד את זה גם בחוכמת הקבלה.

לכן זה לא שייך לכל מיני תארים בעולם הזה, ממי נולדת ולמי אתה שייך. ישראל, ישר-אל, כל האנושות צריכה להגיע להיות מכוונת ישר לבורא. הבורא הוא אחד, כוח עליון, כוח אהבה וחיבור, ואין כאן שום קשר לאיזו אומה על פני העולם הזה. ולכן תנקה את הראש שלך כמה שיותר מהר מכל מיני אמונות וידיעות שקריות.

שאלה: כדי להשתנות אנחנו באים לשיעור בוקר כל יום. אבל הציבור, אפילו אם אנחנו כותבים משהו ומפיצים להם, הם לא בקשר קבוע אתנו, אז איך הם ישתנו?

את זה תשאיר לבורא. אתה תעשה את העבודה שלך. כתוב "ה' יגמור בעדי". זאת אומרת, אני מתחיל את העבודה והבורא גומר את העבודה. אני צריך רק להתקשר במישור שלנו, של העולם הזה עם בני האדם, ולהעביר להם את תחילת העניין. [לאחר] שאני גרמתי למגע, לקונטקט בין האדם דרכי לבורא, כל היתר הבורא כבר יעשה. אל תדאג. רק את זה אנחנו צריכים לעשות, רק מגע בין כל אדם לבורא.

שאלה: לגבי הגל החדש של ווירוס הקורונה. האם זה אומר שנכשלנו בהפצה שלנו או שאנחנו מתקדמים בדרך? כלומר, אם זה מתגלה, זה בגלל שאנחנו מתקרבים לדרגה טובה יותר של חיבור, או במה שעשינו בהפצה חסרה יותר עוצמה?

לא. אנחנו מתקדמים ומתקדמים דווקא טוב. לא כדאי להירגע מזה, אבל אנחנו מתקדמים בצורה טובה. אנחנו לומדים, אנחנו מבינים יותר, אנחנו מגבשים סביבנו עוד ועוד אנשים. אנחנו רואים שאנחנו הולכים באותו כיוון כמו שהעולם הולך, ההתפתחות הולכת, כמו שהאבולוציה הולכת, הפנדמיה הזאת. אנחנו יודעים מראש מה צריך לקרות ושלא יעזור לאנושות לעלות למצב כמו שהיא הייתה, אלא דווקא לרדת יותר ויותר כדי לשכוח מכל החיים ההם, להפטר מכל העסקים המדומים שלא הכרחיים לקיום. כך אנחנו מתקדמים.

לכן אני לא רואה שאנחנו נמצאים במשהו בנסיגה, דווקא ההפך. הבורא כל פעם מעלה אותנו יותר ויותר בהבנת החוק היסודי של הטבע, החוק הכללי של הטבע. החיבור, הערבות, באיזו צורה אנחנו יכולים לגשת אליו, יותר לקיים אותו בפועל, לתת לבורא מקום לעבוד. זה מה שאנחנו רואים מיום ליום כשאנחנו מקדמים. אני רואה את זה בטוח כך ואני לא מרפה את ידיי. אני לא חושב שבכלל יש לזה בכלל איזו סיבה. ודאי שיש עוד דברים קדימה, עוד יבואו נגדנו כל מיני ארגונים וכוחות, יהיו עוד דברים, אבל זה בהתאם לכמה שנהיה מסוגלים לעמוד נגדם, עד כמה דווקא על פניהם נוכל להסביר ולברר את העבודה שלנו עוד יותר.

אני עכשיו מסתכל על המסך השני שלפניי שבו אתם מופיעים, תראו כמה שאלות יש, 13 שאלות, זה אומר על משהו, שיש בינינו בכל זאת דיונים ובירורים. מצוין.

שאלה: מנקודת המבט של הערבות, איך אנחנו בעשירייה יכולים לדאוג לחברים אחרים, או לעשיריות אחרות, אם אנחנו מרגישים יותר חשיבות או נניח שאנחנו תורנים להעלאת החשיבות באותו שבוע?

אתם חייבים לתת דוגמה לכולם. רק לא להפריע להם, לא ללחוץ יותר מדי על כולם. אבל בינתיים ביניכם תתחילו בכל זאת להתקשר, להראות אחד לשני מה אתם עושים, במה אתם מצליחים, שכולם יידעו וינסו גם על ידי זה יותר להצליח. אם יש לכם חומר מיוחד שאתם עשיתם, חיברתם והוא מצליח בהפצה, תביאו את החומר הזה לכולם שיעשו. ממש תהיו קצת יותר באינטנסיביות, בהתחברות ביניכם. אולי כדאי להרכיב איזה מטה כללי, עולמי, ששם יעבדו כל אנשי התקשורת שלנו, אנשים שכותבים, שמפיצים, שיהיה ביניהם קשר חזק, הדוק. מטה כללי לחיבור והפצה. זה יקרה, זה יבוא.

שאלה: מה ההבדל בין שני המסרים, המסר שחיבור העם הוא קובע את העתיד הטוב או האחדות של העם, מה ההבדל כאן?

חיבור זה תהליך, אחדות זה מצב, אין יותר.

תלמיד: האם עלינו להראות שהאיחוד של העם זה מה שקובע את העתיד הטוב?

אין איחוד, חיבור אחר חוץ מאשר לפי חכמת הקבלה, כי על ידי חכמת הקבלה אתה מושך מאור המחזיר למוטב. אתה לא יכול להתחבר ללא כוח חיצון, כי הוא שבר לך את האגו והוא בא לחבר לך את האגואים יחד. אין לך שיטה אחרת. כל יתר השיטות הן שיטות מיסטיות, רוחניות למיניהן של העולם הזה. רק על ידי משיכת האור האחד, העליון, אתה יכול להיות מחובר באמת.

שאלה: הוא כותב כאן שמי שעוסק בחרישת השדה כדי להאכיל את הקרוב אליו, זה כמו מי שעובד את הבורא בבית המקדש. איך אנחנו יכולים להגיע לכזאת דרגה בעשירייה שגם נהיה עובדי הבורא בבית המקדש?

זה מאוד קשה. יש אנשים שיש להם את זה בנטייה הטבעית, שהם ממש מרגישים את מה השני צריך, מה הוא רוצה והם עושים את זה. ממש כך, מהלב. אני רואה את זה על כמה אנשים. אפילו החבר הקרוב שלי, אצלו זה כך קורה. למה? כי הוא מרגיש שכך צריך להיות. ואנשים אחרים, נגיד כמוני, אני לא מרגיש את השני וקשה לי לחשוב על השני מה אני צריך לתת לו שיהיה לו טוב, לא כואב לי. יוצא שהוא יעשה את העבודה הרוחנית יותר מהר ואני יותר לאט, כמה צעדים אחריו, וכך אנחנו בכל זאת משלימים זה את זה. נמשיך ונצליח ב"איש את רעהו יעזורו" יחד.

תלמיד: ואז הוא אומר שאנחנו מקריבים קורבן לבורא מהעשירייה.

אנחנו נותנים דוגמה זה לזה. אנחנו מעוררים חיסרון זה בזה. כי כשאנחנו נמצאים בעשירייה, רוצים או לא רוצים, אנחנו נמצאים במבנה אחד, בפרצוף אחד ולכן כך מתחברים. הבורא הוא מחבר אותנו.

תלמיד: אמרת שהקהלים הרחבים ירגישו בחיבור בינינו את עצמם כאח"פ ואותנו כגלגלתא ועיניים והם ירגישו את הדרגה הרוחנית שלנו. לפני זה לא שמעתי את זה ממך.

בטח שהם ירגישו את זה. זה נקרא שאומות העולם מעלים את בני ישראל על כתפיהם, כמו שאומר ישעיהו הנביא, ומעלים את כולנו לבית המקדש. על ידי זה שהם דוחפים אותנו לפסגת ההר, גם הם בעצמם עולים. אחרת לא אנחנו יכולים לעלות ולא הם יכולים לעלות, זאת עבודה הדדית שלנו. אנחנו בעלי שיטה והם בעיקר מבצעים את השיטה ברבים.

תלמיד: אני לא מצליח להבין איך הם יוכלו להרגיש באמת את המהות של מה שאנחנו עוסקים בו. הרי הם מתעסקים בבעיות אחרות.

אל תדאג, הם ירגישו את זה כמו שכל אחד ואחד מרגיש משהו. הם ירגישו את זה בצורה הטבעית, כך זה יהיה.

שאלה: איך מגיעים לחשיבות המטרה בלי לקבל מכות, איך מגיעים לזה בצורה טבעית?

אם אתה רץ לפני המכות, לפני המקל, אתה לא תרגיש מכות. הכול תלוי במהירות ההפצה שלך, בהצלחת ההפצה שלך.

שאלה: יש לנו חברים גדולים בכל העולם שמתרגמים, שמכינים חומר לימוד, שעושים כל מיני עבודות. מה יותר חשוב, העבודה עצמה או הרצון שמאחורי?

אנחנו נמצאים בתקופה שחשוב המעשה, עד כמה שאנחנו מפזרים את שיטת התיקון, דוגמת התיקון, לכל העמים. אנחנו צריכים להראות לכולם מהי העבודה שתעזור לכל האנושות בפועל, במעשה, לצאת מכל המשבר.

שאלה: האם התוכן שמיועד ל99%, ניתן לערבב אותו בין מה שמעניין עבורם וגם כל פעם להוסיף בכמות התוכן על חיבור?

אם אתה לא יודע מה לעשות, אל תעשה כלום. אתה שואל שטויות. אתה אפילו לא יודע מה אנחנו צריכים לספר לקהל. לא ציפיתי ממך ובכלל מקבוצת מוסקבה לכזה יחס. "לדלל ככה, לדלל ככה", אם אתם לא יודעים מה לעשות, אל תעשו. זה כמו עם התינוק, אתה לא יכול לתת לו מה שבא לך, אתה צריך לדעת בדיוק מה אתה נותן. אני נדהם לשמוע את הדברים האלו.

שאלה: ברור שבהסברים שלנו, למילה חיבור וחינוך צריך לתת דוגמאות כדי שזה יהיה יותר ברור. איזה דוגמאות לחיבור וחינוך אפשר לתת לקהל כדי שזה יתלבש גם על האירועים שהופכים להרבה יותר קשים מיום ליום? איזה פעולות היית מצפה מהקהל שיעשה?

אני לא יודע מה לעשות. הקהל בינתיים עושה מה שבצורה טבעית הוא רואה שזה כאילו נכון לעשות. הוא חושב שעל ידי זה שהוא ייצא בכל מיני הפגנות מול הממשלה, נגד זה ונגד זה, וכל אחד כאן מצד ימין וכאן מצד שמאל, כמו שבדרך כלל נעשה כך באמריקה, אז מזה ייצא משהו טוב. לא ייצא שום דבר טוב. אבל בינתיים הם צריכים לעשות את זה כדי לראות עד כמה הם נמצאים בחוסר אונים. וחבל על הכוח, על הזמן, על ההפסד, על המכות, על כל הדברים האלו, אפילו על החיים שהם נותנים לזה.

אנחנו צריכים בכל זאת באיזו צורה נכונה, מתאימה, להסביר להם שרק חיבור בינינו, במקום ההפגנות, במקום האירועים החריפים האלו, יעזור לנו. רק חיבור, ובואו נעשה חיבור. אבל לא חיבור שזה טוב לממשל, אלא חיבור טוב שהוא טוב בינינו, שאנחנו כעם נהיה מלוכדים. דרך אגב, זה מה שהכי מפחיד את השליטים. אבל כל עוד העם מפוצל לכמה חלקים ויש ביניהם ריב, כל הממשלות אוהבות את זה, יש להן "לחלק ולשלוט"¹, זו סיסמה ידועה.

תלמיד: היה עכשיו מקרה של אונס מזעזע, וכל אימא כותבת כמה היא מחנכת נכון וכמה היא שומרת על הילדים שלה. מה צריך לכתוב לאימהות, איזה פעולות הן צריכות לעשות שיהיה יותר ברור מה זה חינוך?

עד שכל הקהל לא יצנזר נכון את כל כלי התקשורת, לא יקרה כלום. הקהל חייב לדאוג שבכל כלי התקשורת באינטרנט, בעיתונות, בכל דבר ודבר יהיו רק דברים שפועלים לחיבור ולאהבה בין בני אדם.

אדם זה גולם, איך שאתה מנפח אותו כך הוא מתקיים ואחר כך מתנהג. אסור לנו לתת לאדם דוגמאות רעות. אתה נכנס לאינטרנט, אתה נכנס לכל מיני מקומות, יש שם כל כך הרבה זנות, רציחות, כל דבר. אנחנו חייבים לסלק את זה ולא לכתוב על זה. פעם זה היה טוב, שאם אנחנו נכתוב, הקהל יזדעזע וישמור שזה לא יקרה. היום זה רק נותן דוגמה לאחרים. זה החצי השני של הפרסום.

לכן הכול תלוי בקהל עד כמה הוא ידרוש להגביל את כל כלי התקשורת ולקחת אותם בכלל בידיים. כלי התקשורת הם בעצם מקור הרע שבכל החברה שלנו, בכל האנושות. אם היינו יכולים לפוצץ את כולם, זה היה הכי טוב, כי זו לא תקשורת טובה, נכונה, זו תקשורת רעה שמחנכת אותנו להיות רעים זה לזה. תראה מה שקורה לך בכל כלי התקשורת האלה, בכל הערוצים, בכל התוכניות, זה נורא. נקווה מאוד שהאנושות תגיע להכרה הזאת ותהרוס את הכול.

שאלה: כשמישהו מהקהל הרחב, מהאנושות, מסתכל על בני ברוך, מה הוא לוקח מאיתנו כדוגמה, מה הוא רואה בנו אחר שהוא רוצה להשתוקק אליו?

אני לא יודע, אנחנו לא פועלים בצורה כזאת שהם ילמדו מאיתנו דווקא משהו, אנחנו מחנכים את עצמנו ורוצים לחבר את עצמנו, בינינו, לכיוון החיבור. זה הכול. אם הוא מבין אז הוא יבין שאנחנו לזה נוטים.

תלמיד: אז זה מתבטא אצלו רק בהבנה של מה שאנחנו אומרים הוא הנכון?

אחר כך שייכנס לכיתות שלנו, לקמפוסים שלנו לכל מיני דברים.

תלמיד: אבל כשבן אדם מסתכל עלינו הוא אומר "יש את הארגון הזה, הם מחוברים, הם יודעים לעשות חיבור בין כולם, הם מדברים לפי הטבע". מה בנו נוגע בו שהוא רוצה להיות קשור אלינו?

אנחנו בחיבור בינינו כשאנחנו עכשיו בשיעור בוקר מדברים, זו לא פעולת הפצה. זה אנחנו לומדים כאן ומקדמים את עצמנו לתיקון, זה הכול.

שאלה: אני מבקש רשות להעלות דוגמה למה שאמרת, עד כמה התקשורת מקלקלת גם כשהיא מגנה מעשים רעים, האם זה בסדר לתת דוגמה?

כן.

תלמיד: מנהלים בשנות התשעים לקחו משכורות ענק ואז אמרו שאם נפרסם את השמות שלהם הם יתביישו, ופרסמו ואחרי זה הם הופתעו לגלות שעוד מנהלים דרשו העלאות בשכר, כלומר זה עבד הפוך.

בסדר. מי שהבין הבין.

שאלה: כשאתה מדבר על רצון יותר עבה, אתה מדבר על ה-99 או על ישראל, עלינו?

רצון יותר עבה הוא בינתיים נמצא עכשיו ב-99 אבל הוא לא גדול. עבה זה לא גדול, זה שקשה לנו לחדור בהם עם המשימה שלנו. אבל הרצונות שם לא גדולים, הם כאלה פשוטים. אבל לחדור לתוכו קשה. יש איכות ויש כמות.

שאלה: לאחרונה אתה מדבר על זה שאנחנו מאחרים בהתפתחות, עוד מעט קבוצת מוסקבה תתאסף לפיקניק, איך זה ישפיע על ההתפתחות הכללית והאם כדאי?

את זה אני לא יודע, אני שמעתי על זה, אני לא מגיב על זה, זה עניינכם. האם מותר להתחבר, מותר לגשת לפיקניק, או אסור, על מה אתם תדברו, מה אתם תעשו אני לא יודע, נקווה שאתם תעשו טוב, נקווה שכך זה יהיה. ולא כמו שהיום שמעתי מקבוצה אחרת כזאת שאלה, שעד עכשיו אני נמצא מסובב ממנה.

שאלה: איך אדם מתגלגל לעשות את עבודתו למען החברים או החברה במטרה לעשות נחת רוח ליוצרו בלבד, בשעה שהוא מרגיש שמקבל בטבעיות תענוג גבוה כל כך שממלא אותו בשמחה?

שימשיך, העיקר שיעשה פעולות לטובת החברים ואחר כך הכול יסתדר.

שאלה: הקשבתי לקטע שקראנו קודם על התפילה של האדם הפשוט ונזכרתי בסיפור שקראתי שנקרא "הצדיק הכפרי". זה מספר על נער צעיר בן 13, הוא מתואר שם ממש כמפגר, הוא לא מצליח ללמוד לקרוא, וביום הכיפורים הם נמצאים בבית הכנסת והשמיים לא נפתחים, והוא רוצה להתפלל, והוא לא יודע לקרוא והוא שורק, ואז כולם רוצים להרביץ לו והוא בורח, והרב עוצר אותם ואומר להם "איפה הצדיק שתפילתו פתחה את שערי שמיים". על זה אנחנו מדברים?

אני לא יודע אם על זה אנחנו מדברים ומי מבין מה שאתה אומר. זה סיפור שאומר שהעיקר זה עבודה שבלב, כוונת הלב היא העיקר.

תלמיד: אבל דווקא שהוא פשוט, שהוא לא יודע לדבר והוא לא יודע להתפלל.

אתה לא צריך לעשות מעצמך פשוט, אתה גם כך פשוט, אלא תפתח את הלב. אל תחשוב על פשטות אלא תחשוב על פתיחת הלב.

שאלה: כשלאדם יש הרבה שאלות, טענות, זה אומר שהוא לא יכול להסכים, האם זה סימן לכך שהאדם מתקדם בלימוד?

לא, "מתקדם" זה נקרא שהוא מבצע למרות שהוא לא מסכים, כי הטבע שלו לא מסכים אבל הוא בכל זאת מבצע מה שצריך לעשות מפני שאין לו ברירה, ודווקא בצורה כזאת הוא יתקדם. הרצון שלו לא מסכים אבל הוא מבין שכך צריך לעשות.

שאלה: איך להפוך את הדאגה הטבעית לילדים שלי לדאגה לכלל האנושות?

תתפלל, תתפלל שאת כולם אתה תרגיש כמו הילדים שלך כי זה באמת כך, באמת זה כך, אלה חלקי הנשמה שלך. הילדים שלך הם לא חלקי הנשמה שלך, זה קשור אליך כמו לבהמה. וכל האנושות קשורה אליך בצורה של נפש, נשמה, בצורה רוחנית, הם קרובים אליך הרבה יותר מהילדים שלך.

תלמיד: מה צריך להשתנות בי שזה יתממש?

הלב צריך להשתנות.

שאלה: אני רוצה לשתף, כתבתי פוסט בהמשך להמלצות שלך, וחידדתי שם את המסר שהדאגה לאחר יכולה להביא לנו את הרווח הכי גדול ויכולה גם למגר את הקורונה מהר מאוד. עטפתי את זה באיזה סיפור אותנטי וזכיתי להרבה מאוד תגובות חיוביות מהרבה אנשים חיצוניים. האם זה הכיוון שכל הזמן צריך לכוון אליו, הרווח שיהיה לנו מאהבת הזולת, מהדאגה לזולת, ולקשור את זה לחוקי הטבע?

תראה את זה לכולם ותעשה את זה, אני לא יודע, תראה לכולם ותנסו עוד. אני לא מומחה בהפצה, אל תשאלו אותי דברים כאלה.

שאלה: מה היא התרופה לאדישות?

מכות. אם אדם מקבל מכות, זה מוציא אותו מהאדישות. כולם יקבלו את זה, הבורא מעורר את כולם.

קריין: אנחנו בעמ' 396 בטור ב' פסקה לפני אחרונה.

"והנה השכר הזה מתבטא בהמלות "גוי קדוש". שע"י הדביקות בו ית', נעשינו קדושים, כמ"ש: "קדושים תהיו לה' אלקיכם, כי קדוש אני ה' מקדישכם"." "קדוש" זה נקרא המשפיע. השפעה נקראת "קדושה". אז תהיו גם אתם משפיעים זה לזה ולכולם כי אני הכוח המשפיע, הנותן.

"והנך רואה, שבמלות "ממלכת כהנים", מתבטאת כל צורת העבודה על קוטבה של "ואהבת לרעך כמוך"." שהם לא חושבים על עצמם אלא רק על השפעה לזולת. לכן לכוהנים אין מקום, אין להם בית, אין להם קרקע לקבל משם תבואה, אין להם כלום, רק עבודה בהשפעה. "דהיינו, ממלכה, שכולה כהנים, שה' הוא נחלתם, ואין להם שום קנין עצמי, מכל קנינים הגשמיים. ובעל כרחינו יש לנו להודות, אשר זהו ההגדרה היחידה, שאך אפשר להבין בענין "הממלכת כהנים" הזו. כי לא תוכל לפרשה, בדבר הקרבת קרבנות למזבח, כי לא יתכן זה להאמר על האומה כולה, כי מי יהיו המקריבים? וכן בענין לקיחת מתנות הכהונה, מי יהיו הנותנים?

וכן לפרשם על דבר הקדושה של הכהנים. הלא כבר נאמר "וגוי קדוש". אלא בהכרח, שכל המשמעות שבהדבר, אינו אלא, רק במה שה' הוא נחלתם, שנעדרים מכל קנין גשמי לעצמם." זה העניין, נעדרים מכל קניין הגשמי לעצמם "והיינו, השיעור של "ואהבת לרעך כמוך", הכולל כל התורה כנ"ל.

ובמלות "גוי קדוש" מתבטא כל צורת המתן שכר, שהיא הדביקות כנ"ל."

זאת אומרת, אין לנו יותר מה לעשות, אלא הפעולות שלנו הן בעל מנת להשפיע אחד לשני, בזה אנחנו משפיעים נחת רוח לבורא, ובזה הוא ממלא אותנו, בהרגשה שלו, בהשגה שלו, שזה השכר. זה מה שהוא רוצה להגיד לנו במאמר הזה "מתן תורה".

אות כ"ח

"ועתה מובן לנו היטב, גם המלות הקודמות, בכל שיעורם. כי אומר: "ועתה, אם שמוע תשמעו בקולי, ושמרתם את בריתי". כלומר, לעשות ברית, על זה שאני אומר אליכם כאן. דהיינו, "והיתם לי סגולה מכל העמים". כלומר, שאתם תהיו לי הסגולה. שעל ידיכם, תעבור ניצוצי הזדככות וצירוף הגוף, אל כל העמים ואומות העולם. בהיות, שכל אומות העולם, עדיין אינם מוכנים כלל לדבר הזה. וצריך אני לאומה אחת, על כל פנים, להתחיל בה עתה, שתעשה סגולה מכל העמים.

ועל כן מסיים על זה: "כי לי כל הארץ". כלומר, כל עמי הארץ שייכים לי, כמותכם. וסופם להדבק בי, כנ"ל באות כ'. אלא עתה, באותה שעה, שהמה עדיין אינם מסוגלים לתפקיד הזה, הנה לעם סגולה אני צריך. ואם אתם מסכימים לזה, דהיינו להיות הסגולה מכל העמים, הרינו מצוה אתכם, אשר "ואתם תהיו לי "ממלכת כהנים", שהוא בחינת אהבת זולתו, באופיה האחרון של "ואהבת לרעך כמוך", שהיא קוטבה של כללות התורה והמצות. "וגוי קדוש", שהוא השכר, בצורתו האחרון של "ולדבקה בו ית'", הכולל כל השכר, שאך אפשר להודיע עליו.

וזהו שהשמיענו חז"ל, בביאור הסיום "אלה הדברים, אשר תדבר אל בני ישראל". שדייקו "אלה הדברים", "לא פחות ולא יותר". שקשה מהיכי תיתי, שמשה רבינו יעדיף או יחסיר מדברי ה', עד שהשי"ת צריך להזהירו עליו. שלא מצאנו דוגמתה בכל התורה. ואדרבה, מקרא כתוב עליו: "בכל ביתו נאמן הוא"."

זאת אומרת, אין לנו שום דבר חוץ מהשפעה לזולת, ובהשפעה שלנו בין אלו לאלו, ואלו לאלו, מתלבש הבורא ומתגלה בינינו עד גמר התיקון של השפעה הדדית וגמר התיקון של גילוי הבורא בתוך זה.

שאלה: אם אני לא מצליח להגיע לכל מפגשי העשירייה אלא נגיד ל-80%, זה לא שווה כלום?

בשבילך זה לא שווה כלום, אתה חייב להגיע ל-100% של המפגשים. אל תשאל אותי, אפשר, אי אפשר, אולי כך, אולי כך. אין דבר כזה. אתה רוצה להיות בדרך? אתה חייב להיות קשור איתם בלב ונפש, בלי סיבות.

שאלה: אתה מורה מתקדם, אתה מתקדם ברוחניות ואתה אמרת לנו שזה חלקית הודות לתלמידים שלך. עד כמה חשוב בשביל תלמיד ללמוד להעביר את המסר של הקבלה בצורה של מורה ותלמיד?

אני לא יודע מה אתה שואל. אנחנו שלומדים, לומדים מהמורים שלנו שהם רב"ש ובעל הסולם, ומקבלים את זה בהעברה שלי וזה הכול נקרא מורים. אבל כשאנחנו מתחברים בינינו אין גדול וקטן, כולם שווים. אין כאן מורה ותלמיד בחיבור, בקבוצה יש רק שוויון בלבד, זה התנאי הראשון.

שאלה: היום ארצות הברית נמצאת מעשית במצב של מלחמת אזרחים. יש פירוד מאוד גדול והפירוד הזה רק הולך וגובר. השליטים נאבקים על השלטון ואלו שלמטה מרגישים שאלו שאין להם כל זכות לעשות כלום, אז למי פונים עם מסר החיבור ואיך?

אתם בארצות הברית, נמצאים בבור עמוק של נחשים, שזה ממש המקום האגואיסטי ביותר בכל האנושות. הייתה תקופה שעל ידי האגו והתחרות הגדולה אתם הצלחתם, אם אפשר להגיד שזאת הצלחה, בחיים האגואיסטים הגשמיים, ועכשיו בתקופה הנוכחית אתם מתחילים להרגיש ולהבין שכל ההתפתחות שלכם הייתה לא נכונה.

עוד מעט תגלו שאתם חייבים כמה שיותר מהר לצאת מכל רשת הקשר האגואיסטית שיש בכל החברה האמריקאית, ממש. אי אפשר כל הזמן לחיות לפי "שלי שלי, ושלך שלך", זו מידת סדום. סדום, כשהיא מגיעה להצלחה, היא הולכת לחורבן, ואז מה שקורה שם זו רעידת אדמה, התפוצצות הר געש ובקיצור במקום סדום נעשה ים המלח, המקום הכי תחתון שלא ראוי לחיים בכל העולם. אתם מתקרבים לזה והתקופה הטובה והיפה שהייתה באמריקה כבר לא תחזור.

אתם לא תוכלו למלאות את זה עם דולרים ועם מה שאתם רוצים, לא תוכלו לעשות כלום. יש תהליך היסטורי, תהליך הטבע ולכן העתיד של אמריקה יותר גרוע מאשר לכל העולם. אין חיבור בעם, אין חיבור בין בני אדם, אין חיבורים אפילו במשפחות, אין חיבורים בין העמים, המון עמים שנמצאים באותו המקום שנקרא ארצות הברית, פשוט מה שצריך לקרות שם זה דבר נורא.

בינתיים חזקים, בינתיים משפיעים, עד כמה שהעולם הזה אגואיסטי, האמריקאים עדיין יהיו איכשהו חזקים ומובילים, אבל באמת, המגמה היא שכל הטבע עומד נגד אותו חוק אגואיסטי ששולט בארצות הברית. שלי שלי, ושלך שלך, זה כבר לא יכול להיות, כי כולנו הולכים לקראת החיבור, ולכן באמריקה זה יתגלה יותר.

בכל יתר העמים יש חיבורים מעל האגו, חיבורים של דתות, שייכות לעם אחד, להיסטוריה אחת, למשהו. באמריקה אין דבר כזה. לשם באו אנשים כדי לחיות טוב, לכן כל אחד דואג רק לעצמו. ולכן השבירה שלהם תהיה מהירה וקשה. אני לא יכול לדבר על אמריקה בצורה אחרת אלא כמו שזה קורה, כמדען, אני מדבר על מה שהיה ומה שיהיה.

עתיד, בצורה כמו שהאמריקאים היו חושבים, אין. ומהר מאוד כל הדברים האלה פשוט ייעלמו. אמריקה התחילה להישבר, להישבר לחתיכות ממש, כמו הרבה ציביליזציות בעבר. יותר גרוע מסין, מאירופה, מרוסיה, כי שם יש קשר, קשר תרבותי, חינוכי, היסטורי, שייכות אחד לשני. באמריקה אין שום קשר, אלא רק דולרים, ולכן אני לא רואה שום עתיד טוב שם. אם זה מה שאתם רוצים לשמוע, בבקשה.

שאלה: הפלטפורמה של הדמוקרטים עכשיו זה קולג' בחינם, ביטוח רפואי בחינם ודיור בחינם.

זה לא אומר שום דבר. הם יכולים לעשות, אני לא נכנס עכשיו לכל הדברים האלו. אני אומר על המגמה שתהיה. האמריקאים הם מאוד מאוד נגד החיבור ביניהם, כל אחד חי בתוך עצמו, ולכן השבירה שלהם תהיה קשה.

שאלה: האם אי אפשר להתקדם מתוך הסכמה?

אין בנו שום דבר שאנחנו מסכימים מרוח טובה, מרצון טוב. המגמה מהרצון לקבל שלנו להגיע להיפך ממנו, לרצון להשפיע, היא מתוך הכרחיות. אבל את ההכרחיות הזאת או שהטבע מחייב אותנו בצורה הכרחית, או שאנחנו מחייבים את עצמינו שאין ברירה, בצורה הכרחית. אבל אין כאן הסכמה יפה, טובה, מתוך השכל, מתוך הרגש, שאנחנו רוצים ככה. אף אחד לא רוצה להיות משפיע, כל אחד רוצה להיות המקבל. ולכן צריכים להבין שכאן אנחנו צריכים להרכיב בינינו מערכות שהן יעזרו לנו למשוך את המאור המחזיר למוטב שעל ידו אנחנו נשנה את הטבע שלנו מלקבל ללהשפיע.

שאלה: באיזה תנאי של ערבות אנחנו צריכים להיות כדי ליצור את אותה אומה קדושה וגדולה?

אנחנו צריכים להרגיש שכל החיבור בינינו הוא רק כדי להביא אותו חיבור טוב, יפה, אלטרואיסטי לכל האנושות, ללא הבדל בין לאום, צבע, מין, שום דבר.

שאלה: האם בעתיד עלינו להיות כוהנים?

כל בני ברוך זה נקרא ממלכת כוהנים. כל מי שיש לו נטייה לגילוי הבורא מצדו, מבפנים, זה נקרא ממלכת כוהנים. זה נקרא כוהן.

שאלה: הייתה לנו פגישה עם העשירייה מניו יורק, מיוזמתם. יש מצבים דומים מאוד בין הקבוצות, ואנחנו מאוד מודים להם, התפעלנו מאוד מהפגישה הזאת. תודה רבה להם ולכל בני ברוך.

אני מאוד שמח לשמוע שיש לכם קשר. ככל שיהיו יותר קשרים כאלו זה טוב.

שאלה: אני מתרשם ממה שאתה אומר בשיעור הזה, שסופה של ארצות הברית כפי שהיא היום הוא כמו סופה של סדום. את מי אנחנו מנסים להציל בארצות הברית? את האומה? את האנשים? מה אנחנו מנסים לעשות בעצם?

אנחנו רוצים להציל את הכול. למה לא? איך יכול להיות שאירגע אם ישנם מיליוני אנשים שיכולים לעזוב את החיים שלהם שמכוונים על מנת לקבל וקצת לשנות אותם לעל מנת להשפיע. זו מהפכה מאוד מאוד קשה ומאוד מאוד חדה שבכל זאת יכולה להתרחש בארצות הברית. אנשים זה אנשים, ואמנם הם קיבלו חינוך ודוגמאות, כל אחד מהשכן שלו, לחיות רק לפי האגו ושום דבר חוץ מזה, אבל מאין ברירה, זה יכול להיות בתחילה גם על ידי חוקים פדרליים, ואחר כך גם כאין ברירה בכלל, בהכרה, בהבנה, אחרי אסונות למיניהם, יתחילו יותר לשמוע מה הם צריכים לעשות.

אני לא אומר שאנחנו צריכים לעזוב את זה. חוץ מזה שיש לנו שם קבוצות, שגם הן לצערנו נמצאות תחת שליטה של האגו הכללי הזה שמכסה את כל ארצות הברית. ואם אנחנו היינו שם, גם היינו כך מתנהגים, זה ברור לנו. לכן אנחנו צריכים לחזק את הקבוצות שלנו ובכל זאת איכשהו לעזור לאנשים האלה לראות את העתיד בצורה נכונה. שזה יעצור אותם, אתה לא יכול להמשיך לחיות במצב של היום אם אתה רואה שמתקרב אליך גל צונאמי, שהוא מכסה אותך מעל הראש, ואין לך שום פתרון חוץ מלשנות את היחס בין בני האדם, שבזה אתה ממש מוריד מתח, עוצמה מאותו גל והופך אותו למים רגילים, רגועים. הם צריכים לראות ממש את הצונאמי שמגיע אליהם.

אני רואה את זה כך, ולכן חוסר שיתוף שלהם איתנו עוד יותר כואב לי. נקווה שהם שומעים היום ובכל זאת זה יישאר אצלם. אם לא, מהר מאוד הם ירגישו את זה. הבעיה בחברות כאלה, שיש להם הרבה שומן, וכל עוד הם אוכלים את השומן, הם לא מרגישים שהצרה מתקרבת. אבל ככה זה יקרה. וגם יש להם עוד תוספת, חוץ משומן, שהם קשורים לישראל ועוזרים לישראל, אז גם זה מגן עליהם במשהו, אבל בסופו של דבר צריכים לחשוב מה לעשות.

תלמיד: זה נשמע שהבסיס של כל ארצות הברית, ובכלל המבנה החברתי שלהם, צריך לעבור שינוי.

כן. הם ממש יסוד, תמצית, ריכוז של כל האגו האנושי, ריכוז כזה.

תלמיד: רואים איך שכל העולם ניזון מהתפיסה הזאת, גם אנחנו נמצאים בהשפעה כזאת של ארצות הברית, של אמריקה, של החלום האמריקאי. האם השינוי הזה בתוכנו, בבני ברוך, שגם אנחנו נצליח להתגבר ולהוציא את התפיסה הזאת מהלב שלנו, מהאמריקניזציה הזאת שיש גם בכל העולם, האם זה יעזור להם לעבור את השינוי הזה?

זה יעזור להם, וזה יעזור לכל העולם. אבל כבר התהליך התחיל, האמריקאים התחילו כבר ליפול, וליפול, מהגאווה, מהאגו, מההצלחה הזאת. זה התהליך אבל זה כבר התחיל.

תלמיד: אז הדאגה שלנו, במצב הזה של ההתפוררות של האידיאל הזה של ארצות הברית הוא צריך להיות על האנשים עצמם, על הרצונות, על מה אנחנו צריכים באמת לכוון את האהבה שלנו, את הדאגה שלנו? כלפי מה? כלפי האנשים בארצות הברית? כלפי החברים שלנו? כלפי האידיאל? כי לאומה האמריקאית אין מקום להתקיים במצב הזה שאנחנו מדברים עליו, מצב ההשפעה.

אין לה מקום, היא הכי הפוכה מהטבע האינטגרלי.

תלמיד: אז אנחנו לא צריכים לדגול בלהחזיק את האומה האמריקאית שתישאר כפי שהיא או שיהיה לה כוח לשרוד את המשבר. מה אנחנו צריכים שיקרה בעצם? מה התוצאה הרצויה?

רק להסביר להם מה הם צריכים להיות, עד כמה שהם הפוכים מהטבע והטבע הולך לעשות איתם סדר משלו.

שאלה: אנחנו מדברים על אותה ממלכת כוהנים ולוויים כמו דומה אלינו, לקבוצת בני ברוך. אבל יחד עם זה, אנחנו מדברים גם על מדינות שונות שיש בעולם והיחס שלנו כלפיהם. אתה רואה אותנו כארגון כזה בינלאומי? בעצם המשימה שלנו כמשימה שמיועדת לכל העולם יחד או שלכל אחד מאיתנו יש מחויבויות ספציפיות כלפי מדינתו, נגיד לי כלפי אוקראינה, או שיש להסתכל על עצמנו יותר כמפיץ ופועל כלפי כל העולם.

אני רואה אותנו למעלה מכל האנושות ששייכים ממש להפצת שיטת החיבור, הופעת הבורא כלפי האנושות. אנחנו כאילו עומדים כולנו, כל בני ברוך העולמי, על הבמה ובעולם שלפנינו יושבים כל באי עולם, ואנחנו מדברים איתם שאנחנו רוצים להביא להם את הבורא, שיכירו אותו, שיתחילו להתחבר ביניהם. זו העבודה שלנו. וכל אחד ואחד עובד יחד עם כל בני ברוך, וכך אנחנו פועלים בכוח הכללי.

אבל כל אחד ואחד מפיץ בשיטה ובצורה, בשפה, בשטח איפה שהוא רואה את עצמו כמסוגל. יש לנו חברים מכל השפות, מכל הצורות, מכל גזע ומכל לאום, הם יודעים איפה הם יכולים לעשות הפצה בצורה מועילה ביותר. אני לא מכיר עם אוקראיני, ולא את השפה, ולא את התרבות ולא את החינוך ואתה כן מכיר, אז ודאי שלך מגיע לך לעשות את זה.

שאלה: כשאנחנו מפיצים את המסר שלנו לגבי החיבור יש בתוכו גם את הנושא שהאגואיזם הוא מזוהם והוא הסיבה לכל הבעיות שלנו. אבל כשאני מעביר את המסר הזה החוצה, פעמים רבות יש תגובה שבה אנשים כמעט מרימים את כל המגננות שלהם. "מה? אגואיזם? אני אגואיסט? מה זה הבעיה שלי"? איך אנחנו מצליחים לעקוף את זה כדי להישאר מדויקים במסר?

לא צריכים לעקוף. צריכים להסביר, להמשיך להסביר מהו האגו בדיוק בטבע. עד כמה שהוא הכוח העיקרי של הטבע. ובלי זה אין קיום לאף פריט, מצד אחד. ומזה נעשה בעצם הטבע, הוא התחיל מחלקיקים אגואיסטיים. אבל אחר כך כדי להתרבות, כדי להתפתח, אז החלקיקים האלה הם מוותרים על האגו במשהו כדי להתחבר עם חלקיקים אגואיסטיים אחרים. וכך נוצרים חומרים יותר מורכבים עוד ועוד בדרגות של חומר, בדרגות של מולקולות, עד שצומח, ועד שחי.

אנחנו צריכים להסביר את הדברים האלה. שזה נמצא ביסוד של הטבע. שהאגו זה הכוח היסודי. אין יותר ממנו. ולכן כל אחד מאתנו הוא אגואיסט, אבל השאלה היא שבדרגה האנושית אנחנו גם התפתחנו בצורה כזאת כמו באבולוציה בדרגות דומם, צומח, חי. ועכשיו אנחנו הגענו בדרגה שלנו, בהתפתחות שלנו שאנחנו חייבים להתחיל להתקשר זה עם זה. צריכים להתקשר זה עם זה.

כמו שקרה באטומים שהתכנסו למולקולות. מולקולות לעוד גושים יותר מורכבים. כי אחרת אין התפתחות. וההתפתחות זה הכוח הכללי של הטבע.

ויוצא שאנחנו בני האדם לא יכולים יותר. נגיד, האמריקאים. אותם אמריקאים אנחנו נמשיך איתם. כל אחד הוא אגואיסט. הוא לא רוצה להתחבר עם אחרים אלא רק בצורה אגואיסטית. ורואים שבצורה כזאת הם מגיעים כבר לשבירה, לסוף. אי אפשר לעשות שום דבר יותר.

עכשיו החיבור הוא צריך להיות בצורה אחרת. שצריכים להיות מחוברים זה עם זה. מחוברים, זה לא שאני מושך אותך ומנצל אותך. מחוברים, זה שאני לך ואתה לי בצורה יותר מאוזנת. עד שלומדים מזה בצורות עוד יותר נעלות, שאני בשבילך ואתה בשבילי.

ואז אנחנו מתחילים לגלות בזה כוח מיוחד בינינו. שזה כוח השפעה. וכן הלאה. צריכים בהדרגה להסביר להם את הדברים האלה, שאין כאן שום דבר נגד, אנטי טבע. אנחנו בזה סך הכול הולכים יחד עם חוק הטבע ומקיימים אותו. כי נגדו ללכת, רק נקבל מכות ונקיים מהלחץ. זה הכול.

לכן מה שאתה מקבל מהם, שזה לא יקרר אותך. אתה פשוט צריך ללמוד מזה איך לגשת בצורה נכונה עם ההסבר שלך ולהמשיך. זו העבודה שלך. זה נקרא "עבודת הכוהנים".

הכוהנים בעבר הם היו מורים. כוהנים, לויים, הם היו נוסעים מעיר לעיר, מכפר לכפר, והם היו מלמדים אנשים קרוא וכתוב, לעשות כל מיני פעולות בצורה נכונה. למדו אותם חוקים פשוטים של יחסים בין בני אדם. זו הייתה עבודת הכוהנים והלוויים. אנחנו צריכים אותו דבר לעשות עכשיו עם האנושות.

שאלה: כשיש סדר עדיפות בין "בני ברוך", ישראל, "בני ברוך העולמי", עם ישראל, תפוצות ישראל, עמי העולם עם הדרגות שם, האם זהו סדר דרך חשיבות או סדר להפצה?

אין בזה שום סדר ממה שאמרת. כל הסדר של היום שאנחנו נכנסים בדור האחרון כולנו מעורבבים כמו שהיה בבבל בזמני אברהם וכולנו צריכים לעשות חיבור, כל אחד ואחד, איפה שהוא מסוגל. ולא שישראל זה היהודים, ואחר כך הנוצרים, ואחר כך המוסלמים, ואחר כך ההודים, ואחר כך הסינים, ואחר כך עוד משהו. אין דבר כזה בכלל כמו שבעל הסולם כותב "כולם שווים לבן ושחור ואדום וצהוב", כולם אותו דבר, לא חשוב באיזו אמונה אתה חי, באיזה לאום אתה נולד, אין שום הבדל. תקראו מה שאנחנו קראנו, אנחנו למדנו את זה לא מזמן, למה אתם שואלים דברים כאלה? אין הבדל בין כל בני האדם. כולנו בבבל וכולנו עכשיו צריכים לצאת ממנו.

שאלה: כשעם ישראל יצא ממצרים הבורא הטביע את המצרים בים, אז למה עכשיו צריך להיות אכפת לנו שהאגו טובע בים?

אני לא יודע מה זה היה שם ולמה אתה לוקח את זה כאיזו הסמכה היסטורית, למה? מה אתה מבין בזה שזה נעשה שם? עם ישראל יצא מהמצרים. שהקבוצה שנקראת "ישר-אל" התעלתה מעל האגו שלהם ואז כל האלו שהרצונות שלהם שלא הצליחו לעלות לקראת "על מנת להשפיע" לקראת "אהבת הזולת", כל אלו הרצונות שלהם הם יטבעו בים. זה נקרא שאדם מרגיש שכל האגו שלו הוא "נטבע בים", לא קיים, הוא נעשה נקי ממנו, זה נקרא "יציאת מצרים".

תלמיד: פשוט אשאל אחרת. אנחנו רואים שהעולם עכשיו עובר ייסורים. אז מצד אחד אנחנו אומרים שזה כן מקדם אותם למטרה, אבל מצד שני אנחנו לא רוצים שהם יעברו את הייסורים האלה ורוצים שזה יעבור יותר טוב. אז איפה פה האיזון?

האיזון עד כמה שאתה תפיץ את שיטת התיקון אז אתה תגיע לאיזון המקסימלי, הכול תלוי בך. אתם צריכים יותר לחשוב על מה שאתם שומעים ועוד פעם לשמוע את השיעורים ואז אולי יכנס קצת יותר ללב ולמוח. איך אתם שואלים כאלה דברים ועוד על מצרים, אין כבר מצרים. אין יציאה מהמצרים, פרעה וכן הלאה.

אתה צריך לתאר את זה כבר בצורה של הכוחות שקיימים גם עכשיו ולא לתת לי דוגמה היסטורית, זה בכלל לא היסטוריה. בתפיסת המציאות שאנחנו לומדים אין "עבר, הווה, עתיד" זה הכול רמות ההשגה שלנו באור העליון. זה שנראה לך שזה קרה לפני חמשת אלפים שנה נגיד, זה לא קרה לפני חמשת אלפים שנה זה פשוט אתה הבנת, אתה הרגשת את זה ברמה אחרת של תפיסת המציאות.

תלמיד: אני דיברתי מבחינת האגו, האם אנחנו צריכים לרחם על האגו הזה?

לרחם על האגו? אני לא מבין על מה אתה מדבר. אני צריך לדבר לאדם בצורה הכי טובה לתיקון שלו, נקודה. תרשום את זה לפניך.

שאלה: ברוסיה עשו כזאת דוגמה עם החינוך האינטגרלי במפעל גדול, בארגון גדול. אולי לקבוצות בארצות הברית אפשר להתאחד סביב יצירה של דוגמה דומה?

אל תיקח מחברה מקולקלת אחת דוגמה לחברה מקולקלת שנייה. מה שעשו ברוסיה עשו קלקול על קלקול עם כל הסוציאליזם הזה עם כל החיבורים האלה. אתם עוד לא מספיק מבינים על מה מדובר בחכמת הקבלה, שאתם רוצים למשוך לזה עוד כל מיני תרגילים מרוסיה. שום דבר ברוסיה לא היה נכון בשום צורה בכל התהליך הזה שהם עברו ואין משם לקחת אף דוגמה. אתם עוד תראו מה שקורה. אני מדבר מצד החוק של החיבור הכללי שחייב להתקיים בעולם.

שאלה: אתה דיברת על כך שעלינו ליצור מערכות, מהן המערכות, מה תפקידן, ואיך הן יעזרו לנו להתקרב לבורא?

מה שאנחנו לומדים על מערכות הקשר בינינו בעשיריות, במאות, באלפים, כך אנחנו צריכים לקיים אותן.

שאלה: מה זה אומר "אני לדודי ודודי לי"?

כמה שאני מכוון את הפעולות שלי דרך כל החברים ודרך כל האנושות לבורא, במידה הזאת אני נכנס עימו במגע ודרך המגע הזה אני מרגיש את מה שהוא משפיע אליי.

שאלה: כל העולם תלוי בארצות הברית, הכלכלה, הדולר הכול. אם ארצות הברית נופלת, האם אפשר לומר שכל העולם מתמוטט אחריה?

אני לא יודע אם היא נופלת וכל כך נופלת, אנחנו לא רוצים שיפול שום דבר חוץ מהאגו. זאת אומרת שיטת הקשר הישנה בין בני אדם היא צריכה להשתנות, ליפול, ולהיות במקומה לאט לאט בהדרגה השיטה החדשה של חיבור בין בני אדם. ואז בהתאם, גם הכלכלה, היחס לעבודה, לטבע, הכול צריך להשתנות בצורה יותר טובה ונוחה. זה מה שצריך להיות.

שאלה: אני שמעתי בשיעור שאתה קושר את המצב של הקבוצות שלנו בארצות הברית למצב של העם האמריקאי. אתה יכול קצת להרחיב על הקשר הזה, זו השפעה הדדית, זה חד כיווני?

אין לי מה להגיד, אני מרגיש עליהם שהם כמו אמריקאים, הם לא "בני ברוך" לגמרי. זה מה שאני מרגיש בהם. כשהם מדברים הם מדברים כאילו מכוכב אחר. כשאני מדבר עם התלמידים שלי, עם הקבוצות שלי מכל העולם, אני לא מרגיש שהם מגיעים מתוך חברה מיוחדת שלהם, מה שאם כן הקבוצות האמריקאיות כולן הן כך. זאת אומרת האגו באמריקה הוא כל כך חזק, שהוא מחזיק אותם ממש בשבי וזה מה שמורגש. לכן אני גם לא מבין לפי האנשים שלנו שיושבים כאן, מה הם עושים שם באמריקה, אני חושב שהם גם עם הלב שלהם נמצאים שם ולא איתנו בישראל.

תלמיד: האם אפשרי להפוך את הקשר הזה?

אני לא יודע, אני כבר דיברתי על זה לפני שנים וגם איתכם דיברתי וגם איתך דיברתי. עם כל מחלקת אנגלית כבר דיברתי אלף פעם וצעקתי לפני כולם, ואתם עדיין עם האף למעלה וככה זה נשאר, גם אצלם באמריקה וגם אתם כאן. אני אמרתי למנהל, שאני הייתי רוצה לשבור ולבטל את כל מחלקת אנגלית אצלנו, כי אי אפשר להיות אתכם בקשר, אתם לא בקשר איתי, וגם אני האמת לא רוצה להיות בקשר איתכם כמו שאתם כאן. ומה שאתם מוסרים לקבוצות האמריקאיות ומה שאתם עושים שם אני לא יודע. ממש לא יודע. לא מקבל שום דו"ח ושום דיווח, והאמת אני לא רוצה לקבל, כי אני רואה עליהם מה שקורה.

אני אומר לך, אין אצלנו חלק בבני ברוך יותר מוזנח, יותר רחוק מהקבוצות האמריקאיות, אין. וזה טבעי, אני מבין את הסיבה ואנחנו עכשיו מדברים על זה ולומדים על זה, אבל די, עד כמה אפשר. ואתם רק פועלים בלכסות על הכול, אתם כל הזמן רק מגנים על עצמכם, "אנחנו בסדר גמור". אתם יכולים עכשיו לשלוח אליי עוד אלף סעיפים על כמה אתם עשיתם, אבל אני רואה תוצאה בחברים שלנו, אני רואה בהם תוצאה. חוץ מהיומיים האלה אחרי שצעקתי לפני שלושה ימים, אני לא ראיתי אותם על המסכים, כולם יכולים להגיד לך. אני רואה את דרום אמריקה, אפריקה, אוזבקיסטן, המזרח הרחוק, על רוסיה אני כבר לא מדבר, אבל אמריקאים לא. הם לא צריכים אותם, ככה זה.

לכן, מה שאתה אומר לי בשבילי זה אפס, אני בכלל לא מתחשב בכם ובקבוצה שלכם. מתי דיברנו על העבודה שלכם, לפני חצי שנה בפעם באחרונה?

תלמיד: כן, שלושה, ארבעה חודשים.

אולי. מה זאת אומרת? זה רק אומר עד כמה אתם שייכים אליי ולבני ברוך. אתם לגמרי משהו אחר, שם אחרי הפינה בכדור הארץ, שם אחרי הסיבוב אתם נמצאים. לכן אני לא יודע מה קורה שם ולא רוצה לדעת. כי אני רואה לפי התוצאות שלא אתם ולא הם בינתיים באמת שווים משהו בעיניי, לא רואה תוצאות. חבל, אבל מה לעשות.

שאלה: אני רציתי להגיד לך שביום שישי שעבר היו כמה אנשים שדיברתי איתם, אנשים שבכלל לא קשורים לקבלה, והם שאלו אותי, כי הם יודעים שאני לומד קבלה, מה זה הרגש הרע שפתאום יש לכולם. הם כבר מרגישים מין רגש כזה רע שלא נוח להם, ואני מדבר על אנשים שיש להם הכול, אבל בפנים הם נקרעים?

אתה יודע, לפני שבא צונאמי יש לחץ באוויר, שומעים כל מיני גלים, אינפרא, אולטרה וכן הלאה, זה מה שהם מרגישים. זה מתקרב. מתקרב הזמן הטוב שהאנושות תתחיל להרגיש כאלו מכות שאולי זה יעורר אותם. אם לא, יהיו מכות יותר חזקות. תכנית הבריאה חייבת להתקיים, אין מה לעשות.

(סוף השיעור)

---

1. "הפרד ומשול"↩