שיעור בוקר 20.10.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך א', עמ' 641,

מאמר "מהו, רועה העם הוא כל העם, בעבודה"

אנחנו ממשיכים לפי אותו קו - העיקר בשבילנו הוא להתקרב ל"לשמה" ולראות איך אנחנו נכנסים לטבע הזה, ואיך אנחנו יכולים לרכוש אותו, להבין אותו, להרגיש אותו, לחיות בו. המאמר הזה גם מסביר לנו חלק מאותו מצב שנקרא "לשמה".

מהו, רועה העם הוא כל העם, בעבודה

תשמ"ח - מאמר י"ג
1987/88 - מאמר 13

"הזה"ק (בשלח דף י"ח, ובסולם אות ס"ח) כתוב שם וזה לשונו, "ויאמר משה אל העם, אל תראו התייצבו וראו את ישועת ה'. אמר רבי שמעון, אשרי חלקם של ישראל, שרועה כמו משה הולך בתוכם. כתוב, ויזכור ימי עולם, משה עמו. ויזכור ימי עולם, זהו הקב"ה. משה עמו, כי שקול היה משה כנגד כל ישראל. ולמדנו מזה, כי רועה העם הוא ממש כל העם. אם הוא זכה, כל העם צדיקים. ואם לא זכה, כל העם אינם זוכים, ונענשים בשבילו", עד כאן לשונו.

ויש להבין זה על דרך העבודה, שלומדים הכל בגוף אחד, כלומר, הן משה והן ישראל נמצאים בגוף אחד. ועוד יש להבין, מדוע אם הוא לא זכה, היינו הרועה של העם, הם נענשים בשבילו. למדנו, אם הרועה הוא צדיק, אז העם גם כן צדיקים. אבל מדוע העם צריך להיענש בשבילו. וכי מה הם עשו, שהם אשמים, בזה שהרועה הוא לא בסדר.

ידוע שמשה נקרא בלשון הזה"ק "משה רעיא מהימנא". ופירש אאמו"ר זצ"ל, שהוא היה מפרנס את עם ישראל עם האמונה. ואמר, שלא חסר להאדם שום כוחות, בכדי שיהיה בידו לקיים תו"מ בכל השלימות, אלא בחינת אמונה. וכפי שיעור האמונה שיש לו, בשיעור זה הוא מסוגל לתת כוחות עבודה.

וכמו שאומר בהקדמה לתע"ס (אות י"ד) וזה לשונו, "פירשתי פעם מליצת חז"ל "מי שתורתו אומנתו", אשר בעסק תורתו ניכר שיעור אמונתו, כי "אומנתו" אותיות "אמונתו". בדומה לאדם, שמאמין לחברו ומלוה לו כסף. אפשר שיאמין לו על לירה אחת. ואם ידרוש שתי לירות, יסרב להלוות לו. ואפשר גם כן שיאמין לו על כל רכושו בלי צל של פחד. ואמונה זו האחרונה נחשבת לאמונה שלימה. אבל באופנים הקודמים נבחנת לאמונה בלתי שלימה, אלא שהיא אמונה חלקית. הרי אנו רואים, שלא חסר לאדם שום כוחות, אלא רק אמונה. וזהו שנותן לאדם כוחות עבודה".

ובזה יש לפרש מה שאמר רבי שמעון "אשרי חלקם של ישראל, שרועה נאמן כמו משה הולך בתוכם", שפירושו, שיש לעם ישראל בתוכם בחינת אמונה, הנקראת "משה רעיא מהימנא". כי אז, היות שיש להם בחינת אמונה, כבר יש להם כח לעסוק בתו"מ. כלומר שיש בתוך כל אדם בחינת אמונה בה', שזה נקרא "משה רעיא מהימנא". אז יהיה כל העם צדיקים, כלומר כל האברים של האדם, דהיינו המחשבות והרצונות של אדם נקראים "אברים", וזה נקרא "עם".

וזה פירוש מה שכתוב, "ויזכור ימי עולם, זה הקב"ה. משה עמו. כי שקול היה משה נגד כל ישראל". ולמדנו מזה "כי רועה העם, הוא ממש כל העם", כי האמונה שיש באדם זהו כל האדם. כלומר, אם יש לו בחינת משה, הנקראת אמונה, כבר כל העם צדיקים. זה שאומר, אם הוא זכה - כל העם צדיקים. כי זכה נקרא, שרועה שלו הוא בחינת אמונה, הנקרא משה, כנ"ל.

וזה שאומר "אם לא זכה - כל העם אינם זוכים, ונענשים בשבילו". ושאלנו, ידוע שאם יש צדיק הוא מגן על הדור, ואם אין צדיק יכולים לומר שאין מי שיציל את הדור. אבל מדוע הם נענשים בשבילו, אם הוא לא זכה, מה הדור אשם בזה.

ובהאמור כפי הכלל, שאמר אאמו"ר זצ"ל כנ"ל, שכל הכבדות בעבודת ה' היא רק חסרון אמונה. כי כשאדם זוכה לבחינת אמונה שלימה, הוא משתוקק אז להיבטל לה' כנר בפני אבוקה. וממילא כל האברים, היינו המחשבות והרצונות שלו, הולכים לפי מה שכח האמונה מחייבת לעשות, הם עושים. וזה שאומר, אם הוא זכה כל האברים צדיקים, היות מבחינת אמונת ה' נמשכות מחשבות ורצונות של צדיקים.

ובהאמור מובן מאליו, שאם רועה העם אינו זכה, כלומר שהאמונה שלו שצריכה להיות זכה, היינו אמונה שלימה, ואין לו רק אמונה חלקית, כנ"ל (כמו שכתוב בתע"ס אות י"ד), "ממילא כל העם אינם זוכים", שפירושו, שכל האברים שלו עושים מעשים, המתאימים למי שאין לו אמונה שלימה. ונענשים בשבילו, כלומר שהם בעצמם אינם אשמים, בזמן שיש להם מחשבות ורצונות שאינם מתאימים למי שיש לו אמונה.

זאת אומרת, שאם בהרועה שלהם היתה אמונה שלימה, היו האברים שומעים לו, והיו מחשבות ורצונות של צדיקים. ולכן הם סובלים בשבילו, כלומר בשביל שאין לו אמונה שלימה. לכן נולדות מהרועה הזה מחשבות כאלו.

אי לזאת, כשהאדם רוצה ללכת בדרך האמת, אין לו לומר, שיש לו מידות יותר רעות מאחרים, ושכל יותר קטן מאחרים, כלומר אין לו לפטור עצמו מהעבודה, מסיבה שהוא אדם חלש אופי או מיעוט כשרונות. אלא כל הקושי שבהדבר הוא רק מחוסר אמונה. ולכן האדם צריך לתת כל העבודה שלו ולעשות מעשים, בכדי לקנות אמונת ה', שרק זה נותן הכל.

ומשום זה, כשהאדם לומד תורה, או שהוא עוסק במצות, או כשהוא עוסק בתפלה, הוא צריך לרכז את מחשבתו, שהוא רוצה שכר עבור כל המעשים טובים שלו, שהקב"ה יתן לו אמונה שלימה. וזהו כמו שכתוב בהתפלה של רבי אלימלך זצ"ל ("תפילה קודם התפלה") וזה לשונו, "ותקבע אמונתך בלבנו תמיד בלי הפסק, ותהא אמונתך קשורה בלבנו כיתד שלא תמוט". וזה שאומר כי "הרועה של העם הוא ממש כל העם".

ובכדי להגיע לבחינת אמונה שלימה, אמרו "הבא לטהר מסייעין אותו". והטעם הוא כידוע, היות שענין אמונה צריכים לקבל סיוע מהקב"ה. ויש כלל "אין אור בלי כלי". כלומר שאי אפשר לתת מילוי במקום שאין חסרון, הנקרא צורך, שזה מכונה "כלי", כמו שאומר "אין אור בלי כלי", כנ"ל.

ובכדי להגיע להרגשת הצורך לאמונה, האדם צריך מקודם לצייר לעצמו, איזה רווחים הוא יכול להשיג ע"י האמונה, ומה הוא מפסיד בזה, שאין לו יותר מאמונה חלקית. ראשית דבר, הוא צריך לצייר לעצמו מטרת הבריאה, כלומר לאיזה צורך ברא הקב"ה את הבריאה. ואח"כ הוא צריך להאמין באמונת חכמים, בזה שאמרו, שמטרת הבריאה היא בכדי להטיב לנבראיו.

וכשהאדם מתחיל להסתכל על הבריאה בעיניים שלו, כלומר איזו צורה של טוב ומטיב הוא רואה, שהנבראים מקבלים ממנו יתברך, ומה מתראה אז להאדם - דבר הפוך. שהוא רואה, שכל העולם סובל יסורים, וקשה למצוא אדם, שיכול לומר, שהוא מרגיש ורואה איך שהנהגתו יתברך היא בבחינת טוב ומטיב.

ובמצב הזה, כשהוא רואה עולם חשוך, והוא רוצה להאמין בה', שהוא מתנהג עם העולם בהשגחה פרטית בבחינת טוב ומטיב, הוא נשאר עומד על נקודה זו, וכל מיני מחשבות זרות נופלות לו אז במוחו. והוא צריך אז להתגבר למעלה מהדעת, שהשגחה העליונה היא בבחינת טוב ומטיב. אז הוא מקבל צורך, שהקב"ה יתן לו את כח האמונה, שיהיה בידו כח ללכת למעלה מהדעת ולהצדיק את ההשגחה העליונה.

ואז הוא יכול להבין מה זה "שכינתא בעפרא", היות שהוא רואה אז, איך במקום שצריך לעשות משהו לשם שמים ולא לתועלת עצמו, תיכף בא הגוף ושואל טענת "מה עבודה הזאת לכם", ולא רוצה לתת לו כח לעבודה, שזה נקרא "שכינתא בעפרא", היינו לטובת השכינה מה שהוא רוצה לעשות, הוא טועם בזה טעם עפר, ואין לו כח להתגבר על המחשבות והרצונות שלו.

ואז האדם בא לידי הכרה, שלא חסר לו שום דבר, שיהיה לו כח עבודה, אלא שהקב"ה יתן לו את כח האמונה, כנ"ל (בתפלת רבי אלימלך) שצריכים להתפלל "ותקבע אמונתך בלבנו תמיד בלי הפסק", שבמצב הזה הוא בא לידי הכרה "אם אין הקב"ה עוזרו אין יכול לו".

ובהאמור יש לפרש מה שאמרו חז"ל (ברכות ו' ע"ב) "כל אדם שיש בו יראת שמים דבריו נשמעין", שנאמר "סוף דבר הכל נשמע את אלקים ירא". ובפשטות קשה להבין זה, הלא היו הרבה נביאים וצדיקים וגדולי עולם, ומדוע לא נשמעו דבריהם, אלא עמדו ישראל באותו מצב שעומדו, ולא רצו לשמוע בקול המוכיחים. ועל דרך הפשט בטח יש על זה הרבה תרוצים.

אולם בעניני העבודה, שלומדים את התורה כולה בגוף אחד, יש לפרש מאמר הזה, כלומר שמי שרוצה שהגוף שלו, היינו כל האברים, שהם המחשבות והרצונות והמעשים, יהיה הכל על טהרת הקודש, אז העצה לזה, כלומר שהגוף יציית לו לכל מה שהוא דורש ממנו, היא להשיג בחינת אמונה שלימה, שזו נקראת "יראת שמים".

ובעניני יראה יש הרבה מדרגות, כמו שאומר בזה"ק (הקדמת ספר הזהר, דף קפ"ה, ובהסולם אות קצ"א) וזה לשונו "היראה, שהיא עיקר, הוא שאדם ירא מפני אדונו, משום שהוא רב ושליט, העיקר והשורש של כל העולמות, והכל נחשב כאין לפניו". ביאור הדברים מלמדנו, שיש ג' אופנים ביראת ה', שרק אחד מהם נחשב ליראה אמיתית:

א. שמתיירא מהקב"ה ושומר מצותיו, כדי שיחיו בניו, ויהיה נשמר מעונש גופו או ממונו, דהיינו יראה מעונשים שבעולם הזה.

ב. שמתיירא גם מעונשים של גיהינום.

ואלו השתיים אינן יראה אמיתית, כי אינו מקיים היראה מטעם מצות ה', אלא מטעם תועלת עצמו. ונמצא, שתועלת עצמו היא השורש, והיראה היא ענף ומסובבת מתועלת עצמו.

ג. אלא יראה דאיהי עקרא, דהיינו שירא מה' יתברך משום שהוא גדול ומושל בכל, הוא גדול משום שהוא השורש, שממנו מתפשטים כל העולמות.

ובהאמור יוצא, שעיקר יראת שמים היא להאמין בגדלות ה', דגדלות וחשיבות ה' היא הסיבה שמחייבו לקיים תו"מ, ולא לתועלת עצמו. וזה כמו שאומר שם וזה לשונו, "שישים לבו ומאווייו באותו מקום, הנקרא "יראה", שיהיה דבוק ביראתו יתברך ברצון וחשק, המותאם והראוי למצות המלך".

ובזמן שהאדם זוכה לאמונה כזו, כלומר שתהיה מורגשת בלבו גדלות ה', אז הגוף וכל האברים, היינו הרצונות והמחשבות והמעשים, בטלים נגד המלך כנר בפני אבוקה."

מאמר יפה והוא מברר הרבה דברים.

שאלה: מה זה אומר שכל האיברים של האדם הם צדיקים? במה זה תלוי?

אלו מחשבות, רצונות, תשוקות, מטרות, שהאדם רואה בהם את היחס שלו לבורא מכאן וקדימה. כולם צריכים להיות קשורים זה לזה, תלויים זה בזה, ומכוונים להשגת הבורא כדי לגרום לו נחת רוח.

תלמיד: כיצד הוא זוכה לזה?

לפי מה שקראנו עכשיו, על ידי התמדה בכוונה.

שאלה: כשאני עושה את כל המעשים שלי בכוונה למען ה', ב"לשמה", האם זה לעשות את כל המעשים כדי לקנות את אמונת ה'?

אלו לא כל המעשים, אבל במקרה כאן כמו שהוא מסביר, אז כן.

תלמיד: מה זה "כל המעשים"?

מה שיתגלה בדרך. אנחנו רק מתחילים את הדרך ובסופה מגיעים לדבקות השלמה בבורא, שזאת מטרת ההתפתחות שלנו.

תלמיד: כלומר כל הפרעה שאני מקבל בדרך, אם אני לא מבקש מה', אז בכך אני לא עושה את כל המעשים.

כן.

שאלה: מה זה אומר שמשה "היה מפרנס את עם ישראל עם האמונה"?

"משה" הוא הכוונה של הקבוצה, של העם, והכוונה הזאת צריכה להיות כולה מכוונת לדבקות בבורא, להתקרבות לבורא, לעשות לו נחת רוח. לכן כך כתוב.

שאלה: מי הוא "הרועה" במאמר הזה, האם זה משה?

כן. במקום הזה זה משה. אבל בדרך כלל זה כוח שמתעורר בקבוצה שמושך ומוביל את הקבוצה מדרגה לדרגה לתיקונים.

שאלה: מהו מקום היראה שעליו מדובר כאן במאמר?

מקום היראה הוא מקום שבו אנחנו רוצים לראות את עיקר היחס שלנו לבורא.

תלמיד: מהי אותה גדלות וחשיבות של הבורא שנותנת לנו את האפשרות להרגיש יראה כלפי הבורא? איך אנחנו מגיעים ליראה הזאת?

אנחנו לאט לאט מגלים אותה, כשהיא מגיעה אלינו, כשהיא כבר מתלבשת בנו, ואנחנו מאוד מברכים עליה, מקבלים אותה. כי בעצם בכלי של יראה אנחנו צריכים לקבל את גילוי הבורא כלפינו, את יחס הבורא כלפינו, וזה יהיה הכלי שאותו נגדיל יותר ויותר, נעלה עימו יחד.

שאלה: יש גדלות בורא שניתנת מלמעלה, ויש גדלות בורא שעל האדם לבנות באמצעות האמונה. האם זה כמו אור וכלי, כלומר את אותה גדלות שאני בונה אני צריך להלביש על הגדלות מלמעלה?

זה לא כך. עדיף שתקשיב למה שאנחנו לומדים, ואז תוכל לנסות לקשור בין כל הדברים האלה יחד.

שאלה: מה ההבדל בין אמונה חלקית לבין אמונה שלמה בבורא?

אמונה שלמה בבורא היא על כל הכלים, ואמונה חלקית היא מה שאנחנו רוכשים בכל מדרגה ומצרפים למה שהשגנו קודם.

שאלה: מהו היחס הנכון בעשירייה כדי להגיע לאמונה שלמה?

העשירייה היא הכלי שלי שבו אני מגלה את היחס שלי לבורא ואת יחס הבורא אלי. זה מה שמקשר אותי עם הבורא.

שאלה: כתוב שיש שלושה סוגי יראה. הראשון הוא שהוא יירא מעונש של העולם הזה, והשני שמתיירא מעונש של העולם הבא. למה מי שמתיירא מעונשים של העולם הזה לא מרגיש את גדלות הבורא?

כי אין לו כלי להשגת גדלות הבורא, הוא רק מפחד מעונש.

שאלה: הוא כותב שגם משה וגם אהרן נמצאים בגוף אחד. למה הכוונה?

הכוונה שהאדם הוא עולם קטן וכל מה שיש בעולם יש בתוך האדם, ולכן הוא חייב ויכול להרגיש את המצב של כל העולם.

תלמיד: האם זה כמו שפעם אמרת "תתקן את עצמך ואז תראה שכל העולם מתוקן"?

כן.

שאלה: אני יכול לזהות בעצמי שהפחד שלי הוא שהחיים שלי יהיו מבוזבזים. איך בעשירייה אנחנו מתקרבים לאמונה יותר גדולה? איך אנחנו עוזרים זה לזה כדי לפתח את היראה בינינו, את האמונה בינינו, כדי להגיע לבורא?

אנחנו באמת צריכים להגיע לקשר כזה שאין בינינו מרחק וכולם תלויים בכולם, ורק בקשר הזה שאנחנו מייצבים בינינו בנקודה אחת כולנו יחד נרגיש את התוצאה מהמאמץ שלנו.

תלמיד: ואז יש שני מצבים, הראשון הוא שאתה מקבל תמיכה מהקבוצה להיות מכוון לבורא, והשני הוא שהבורא עוזר לקבוצה לתמוך. איך אנחנו מזהים את זה, זאת אומרת שכל צעד יוביל מצד אחד לחיבור ומצד אחר לקשר?

יש בזה משהו ואנחנו נדבר על זה. מזה לא נברח.

שאלה: כוח משה שנמצא בתוכנו הוא הכוח היחיד שיכול למשוך אותנו מ"שכינתא בעפרא", מהמקום הנמוך ביותר. האם את כוח משה אני מעורר על ידי תפילה לבורא שייתן לנו כוח אמונה, או שמא החברים הם אלה שמעוררים את כוח משה?

לא. אנחנו צריכים לעורר את כוח משה.

תלמיד: אנחנו, כלומר החברים?

כן.

תלמיד: האם בתפילה משותפת?

ודאי. כך נקרא משה, "רעיא מהימנא", מפני שהוא המוביל, המוליך את כל העם, זאת אומרת את כל הקבוצה, כל מי שרוצה להגיע לבורא.

תלמיד: אם כך, זה שילוב של החברים והתפילה.

כן.

שאלה: כתוב: "אולם בעניני העבודה, שלומדים את התורה כולה בגוף אחד, יש לפרש מאמר הזה, כלומר שמי שרוצה שהגוף שלו, היינו כל האברים, שהם המחשבות והרצונות והמעשים, יהיה הכל על טהרת הקודש, אז העצה לזה, כלומר שהגוף יציית לו לכל מה שהוא דורש ממנו, היא להשיג בחינת אמונה שלימה, שזו נקראת "יראת שמים"."

אנחנו לומדים שאנחנו צריכים לחבר את כל הרצונות שהם החברים שבהם מתלבש הבורא, ופה כותב רב"ש שצריכים ללמוד את התורה כגוף אחד. איך לעבוד נכון, האם לחבר את החברים, או שאני צריך להתייחס לתורה כדבר אחד ויחיד שדרכו אפשר להגיע לאמונה שלמה?

נכון. אם אני לומד לבצע את כל פקודות התורה, אז בהדרגה אני מתקרב לבורא שהוא הנקודה המרכזית של המציאות.

תלמיד: כלומר האמונה היא ההשגה שלנו, וכל הזמן לדרוש אותה מהבורא.

כן.

שאלה: מה הקשר בין אמונה, יראה וחיבור?

בחיבור אנחנו מוצאים את הכוח שמחבר בינינו, ועם יראה אנחנו פונים לבורא וכך אנחנו משיגים את מטרת הבריאה, כלומר את הרגשת הבורא בנו. הכול מכוון רק לכך שנתחבר, כי אז הבורא יכול להתגלות בנו.

שאלה: אלו מעשים עושה האדם כדי לחזק את האמונה שלו בבורא?

אנחנו לומדים את זה. אבל קודם כל זה קשר עם החברים הדוק ככל האפשר.

שאלה: הוא כותב, "שעיקר יראת שמים היא להאמין בגדלות ה', דגדלות וחשיבות ה' היא הסיבה שמחייבו לקיים תו"מ, ולא לתועלת עצמו". בעשירייה אנחנו עובדים על יתר חיבור, על זה שחברים יהיו רציניים ויתמידו, ולאחרונה עובדים על תפילה משותפת. אבל פה רב"ש כותב שהעיקר הוא גדלות ה' בעבודה. איך עשירייה מתמקדת בגדלות ה'?

אתה צריך להרגיש את זה, למה אתה נמשך, מה מושך אותך. לכן דווקא השגת גדלות הבורא היא מה שאתה צריך. ולא שזה יהיה לך לתענוג אלא יהיה לבורא לתענוג. לכן אתה צריך לצייר לעצמך את גדלות הבורא, שאין עוד מלבדו.

תלמיד: אם אני מצליח לראות גדלות בחבר מכך שהוא עשה משהו, איך לקשור את זה עם זה שהבורא גדול?

זה נקרא "ממעשיך הכרנוך".

שאלה: האם צריך להגיע לתפילה שנוכל להגיע לגדלות הבורא?

כן.

שאלה: מה ההבדל בין יראה לאמונה?

יראה היא הכלי, ואמונה היא האור העליון שמופיע באותו הכלי.

שאלה: מה הקשר בין זה שאנחנו פונים ומבקשים רק אמונה, לזה שאנחנו באים רק לשרת ולא רוצים כלום לעצמנו? זה נראה כשני דברים דומים וגם מנוגדים.

הקשר הוא שהכול מתרחש בתוך הרצון לקבל שלנו ואנחנו רוצים להעמיד את כולו לשרות הבורא. על ידי הרצון לקבל של כל אחד באופן פרטי, הוא מתקשר לרצונות לקבל של העשירייה, ואז נעשה לו רצון לקבל מורכב. בתוך הרצון לקבל המורכב הזה העשירייה רוצה להרגיש מי בנה לה את הקשר, את הכלי, מי הוא, מה הוא, להרגיש אותו בצורה הדדית.

שאלה: איך לדרוש נכון את האמונה בזמן הלימוד והעיסוק בתורה ומצוות? כתוב שצריך לרכז בזה את כל המחשבה. איך לרכז נכון את כל המחשבה על זה שהבורא ייתן את האמונה השלמה בתור שכר?

אני אקבל כזאת הרגשה מהיחס של הבורא כלפיי, כך שאני אוכל ביחס הזה לעשות הכול למענו.

תלמיד: כלומר זה צריך להיות השכר עבור המאמצים שלנו.

כן.

שאלה: איך אפשר לתאר את יראת שמיים בצורה פרקטית? מה אנחנו צריכים לחשוב כדי שזה לא יהיה פחד מעונש אלא יהפוך ליראה מכך שאנחנו לא מסוגלים להשפיע נחת רוח לבורא?

נשתדל לדבר על זה בינינו, ונכין את עצמנו להשגת היראה על מנת שנגיע לאהבת ה', ולא שאנחנו מקבלים מהיחס שלו אלינו מילוי כזה שמרגיע אותנו ומסדר לנו הכול.

שאלה: האם האמונה יכולה להיות שלא למעלה מהדעת, או ששני השלבים הקודמים של היראה הבהמית והרצון להגיע לעולם הבא הם הבסיס לאמונה?

נכון מאוד. אנחנו חייבים להתעלות מעל העולם שלנו.

שאלה: כתוב במאמר "שהגוף יציית לכל מה שהוא דורש ממנו, היא להשיג בחינת אמונה שלימה, שזו נקראת "יראת שמים"." האם כדי להשיג אמונה שלמה, יראת שמיים, האדם מבקש מהבורא את כוח האמונה?

כן.

שאלה: אמרת שאדם שמפחד מעונש לא יכול להרגיש את גדלות הבורא. איך אדם יכול לעבור ממצב שבו הוא מפחד מעונש להרגשת גדלות הבורא?

קודם כל לחשוב על כך שהוא צריך את גדלות הבורא וכלום חוץ מזה. הכרת גדלות הבורא תסדר אותו בצורה הנכונה למטרה.

תלמידה: מה זו גדלות הבורא?

גדלות הבורא היא שהבורא ראשון, אחרון ובאמצע, הכול זה הבורא בלבד ואין עוד מלבדו.

תלמידה: אבל עם ההכרה שאין עוד מלבדו יכול לבוא עוד יותר פחד מעונש.

בלי תירוצים, תחשבי על זה.

שאלה: מה זה רועה?

"רועה" זה העיניים של העם, של הקבוצה. רועה זה מי שמוביל את הקבוצה. זה יכול להיות עם, זו יכולה להיות עשירייה, זה יכול להיות כל דבר.

תלמיד: איך הוא יכול לכלול כל כך הרבה כוחות שונים?

איך הוא יכול - אין שאלה.

תלמיד: מהי הנקודה שכוללת כל כך הרבה זמנים שונים?

כל מדרגה יותר עליונה כוללת בתוכה את כל המדרגות שתחתיה.

שאלה: הוא מתאר במאמר שתי יראות לא אמיתיות. אחת, של העולם הזה. ומה זה יראה מעונשים בגיהינום?

אדם מפחד מהעתיד שלו, שיהיה לו באמת עונש.

תלמיד: האם העתיד שלו לא קשור לעולם הזה? להבדיל מהסעיף הראשון. הסעיף הראשון מדבר על עונשים בעולם הזה.

כן.

תלמיד: עונשים מהגיהינום, זה עונשים שלא בעולם הזה?

לא.

תלמיד: מה ההבדל בין א' ל-ב' אם כך?

כל מה שהוא רוצה להשיג מהחיים שלו עף ממנו ולא נשאר לו כלי כדי לקבל בו הכרת הבורא ואת העולם הרוחני.

תלמיד: איך אנחנו מגיעים למצב שאנחנו עושים את היראה לא מפחד מעונש ולא מציפייה לתגמול?

כנראה שמגיעים. כשאנחנו לא מפחדים מעונש אלא חשוב לנו רק הקשר בינינו.

שאלה: הפחד שהבורא יכול פשוט לזרוק אותך מהדרך, לאיזה שלב זה שייך?

לדרגה גבוהה מאוד.

שאלה: איך נעזור לחבר בעשירייה שכוח האמונה יהיה הרועה שלו, ולא הזרמים של העולם הזה?

לעזור לו? אני לא יודע איך לעזור לו. לפי מה שאתה רואה, לפי מה שאתה שומע.

תלמיד: אני רואה שלפעמים יש לחברים המון תירוצים למה לא, ואנחנו רוצים ללכת לקראת למה כן ללכת כולנו יחד בכוח האמונה. יש חברים שנחלשים בזה ומורגש הצורך לעשות כפעולה משותפת. איך אנחנו בכל זאת עוזרים לחברים ללכת בכוח האמונה, שזה יהיה הרועה הנאמן שלהם?

עוד נראה לזה הזדמנויות.

שאלה: אמרת שהכול מתרחש ברצון לקבל שלנו ואנחנו רוצים להעמיד את כולו, לשירות הבורא.

נכון.

תלמידה: ואז הוספת, שכל אדם באופן פרטי מתקשר לרצונות לקבל של העשירייה. מה זה להתקשר לרצונות לקבל של העשירייה, האם זה כבר עבודה עם כלים בלקבל על מנת להשפיע?

כן, זו כבר המדרגה הבאה.

שאלה: האם אנחנו יכולים לומר שאני מרגיש את יראת ה' כשיש לי הרגשת הבורא בתוך ליבי ואני לא רוצה לאבד אותה?

כן. אפשר כך להגיד.

שאלה: איך לעשות שימוש נכון ביראה בעבודה בעשירייה?

תחבר את היראה שיש בך לעבודה בעשירייה. אתה מפחד מזה שאתה תיפול מהמדרגה ולא תוכל להחזיק את החברים, שאתה לא תוכל להתכלל בעשירייה. תבקש לעשות פעולות לקראת הגדלת כוח החיבור עם העשירייה.

שאלה: בסוף המאמר הוא מדבר על זה שצריכים להגיע ליראה הנכונה שאתה זוכה לאמונה השלמה ואז אתה כאילו מגיע לביטול שלם, לדבקות.

כן.

תלמיד: אבל כשאתה מגיע לביטול, שם יש איזה מעצור כי אתה מפחד לאבד את עצמך ואז אתה שם לב שאם אתה מגיע לנקודת הביטול, אתה כאילו מאבד את היראה. איך לשמור על היראה כשאתה בביטול?

למה אתה לא יכול לשמור על היראה?

תלמיד: אני כבר כאילו נמצא במקום שאני לא חושב על עצמי, אין לי כבר פחד, אין לי רצונות על עצמי. אני כאילו נמצא כבר במצב אחר, אז אני נופל ממנו ישר כי אני לא יכול לאבד את היראה הזאת. אז יש לי כאן חוסר, אני לא מצליח להבין איך אני עובר מהיראה לאמונה השלמה?

מה ההבדל בין יראה לאמונה?

תלמיד: היראה היא עדיין ברצון לקבל שלי והאמונה היא כבר משהו מחוץ לי.

כן, אז מה הבעיה? אתה הולך מיראה לאמונה, נכון.

תלמיד: בסופו של דבר האמונה, ההרגשה של הדבקות, האם זה בסדר שהיא מבטלת את היראה?

בינתיים שיהיה כך.

שאלה: אם אנחנו יודעים שהכול מגיע מהבורא יש משמעות או צורך בהרגשה של פחד ויראה?

זה נכון גם כלפי הבורא וגם כלפי האדם, אנחנו מפחדים לאבד את מה שיש לנו. ומה שאנחנו רוכשים קשור אך ורק בכוח האמונה או למעלה מהדעת, ואז אין לנו שום פחד על מה שיקרה. וכאן השאלה, או שאני כבר נמצא למעלה מזה ולא חשוב לי מה יקרה לי, או שלא איכפת לי לאבד את מה שיש לי העיקר לאחוז בבורא. יש כאן הרבה שאלות שאנחנו עוד נקרא עליהן.

שאלה: אם אין יראה בעשירייה, אנחנו לא פוחדים, מה זה המצב הזה שאין יראה? אנחנו מנסים להשיג את "משה", הרועה הנאמן, את אותה בחינת השפעה בינינו, אבל אנחנו לא פוחדים, הכול בסדר, אנחנו זורמים, מרשים לעצמנו לאחר לשיעור, לקום מאוחר.

זה נובע מחוסר קשר בעשירייה. זה לא שאתה רוצה לישון יותר או רוצה לישון פחות, זה חוסר קשר עם החברים בעשירייה. זה לא מחייב אותך לקום ולהתעורר כדי להגיע ראשון ולהדליק את המחשבים ולהכין את החומר, וזה גם חוסר התחשבות.

תלמיד: רב"ש מסביר במאמר, שכל האיברים נענשים בגלל רועה העם שלא זכה, מה העונש?

העונש הוא שאתה לא מכין את הכלים להכרת הבורא, פשוט מאוד. לא נותנים לך הזדמנות, אפשרות, יכולת להכין את הכלי ולקבל משהו מגילוי מהבורא, עוד ועוד מנה.

תלמיד: אם עכשיו הייתה אזעקה כולנו היינו קופצים כדי להציל את החיים שלנו.

שאלה: האם בכדי להגיע לאהבה צריך לעבור דרך יראה?

כן.

שאלה: כשיש לנו חשש שאנחנו לא נגיע לתיקון השלם או שהאנושות עצמה לא תגיע לתיקון השלם, האם אפשר להמיר את הפחד הזה, את החשש הזה באמונה או ביראה שעליה מדובר כאן?

תנסה, הכול בידיים שלך. לנסות אתה יכול מה שאתה רוצה.

שאלה: אמונה שלמה זה הוא מצב של גמר תיקון או שזה מצב שקיים בכל מדרגה ומדרגה?

במשהו היא קיימת בכל מדרגה ומדרגה.

שאלה: מה מחבר בין משה לבין העם?

ככל שהעם רוצה את משה, הוא מושך אותו, הוא מחבר את משה אליו, עושה אותו לראש ההתקדמות.

תלמיד: ומה תלוי בזה שהעם ירצה את משה?

בעם תלוי עד כמה הם רוצים להתחבר ומבינים שבלי "רעיא מהימנא" הם לא מסוגלים.

שאלה: מה תהיה העבודה שלנו כשנגיע להתבטל כנר בפני אבוקה, מה יישאר לנו?

אם אנחנו נוכל להתבטל כנר בפני אבוקה, אז נעשה כך שכל הרצונות לקבל על מנת לקבל יהיו בצמצום, נעשה שחלק מהרצונות יהיו בעל מנת להשפיע והחלק השני יהיה לקבל על מנת להשפיע וכך אנחנו נתקן את כל הרצונות. אבל לפני זה הם צריכים להתעורר בנו כרצונות אחוריים מלוכלכים שיש בכל אחד מהרצונות האלה איזה חלק על מנת לקבל.

תלמיד: נניח שהאדם מסוגל להשיג אמונה שלמה, האם זה כבר יראה שלא לעשות נחת רוח לבורא אם הוא הגיע לאמונה שלמה?

כן.

שאלה: האם אפשר להגיד שיראה באה מחוסר חיבור בעשירייה?

יראה באה מחוסר חיבור בעשירייה, אבל אנחנו לא יכולים לקנות, לקבל, לקרב לעצמנו את היראה הזאת, אף על פי שהיא מעוררת אותנו לחיפוש ולחיבור.

תלמיד: אז אנחנו צריכים לחפש איפה הכשל בחיבור?

כן. תפילה.

שאלה: האם המצבים האלה של אמונה ויראה הם מצבים מקבילים או שהם בהכרח באים אחד אחרי השני? כי נדמה שבעצם אנחנו עובדים כמערכת, שהדברים הם כל הזמן באיזו מין הדדיות כזו.

כן, את צודקת.

שאלה: במה תלויה ההתעוררות שלנו ברוחניות?

התעוררות שלנו ברוחניות תלויה באיזה מקום בדרך אנחנו נמצאים, היא יכולה להיות תלויה רק ברשימות שנשארו לנו אחרי השבירה, היא יכולה להיות תלויה בחוסר קשר בינינו, היא יכולה להיות תלויה בתפילת החברים על כולם, יכולה להיות תלויה בהתעוררות מלמעלה, בהתעוררות מלמטה, אבל סך הכול ההתעוררות כולה מצטיירת בנו.

(סוף השיעור)