שיעור בוקר 12.06.15- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש'", כרך א', עמ' 11,

מאמר: "מטרת החברה- א'"

תלמיד:  יש לנו היום שיעור מיוחד לכבוד התלמידים מהאדיוקיישן סנטר בצפון ובדרום אמריקה. שיעור  מיוחד לכבוד הכנס. 

אני רואה שבחרתם במאמר הראשון של הרב"ש "מטרת החברה". אני למדתי עוד לפני שנכתבו כל המאמרים וביקשתי הסבר, כי היה לי מאוד לא מובן למה יש כאן עניין החברה. כשהגעתי ללמוד את חכמת הקבלה חשבתי שאני מגיע למורה, אני משקיע כסטודנט ללמוד ממנו וכך אנחנו מתקדמים. ובאמת זה היה כך. רק אחר כך הרב"ש אמר לי ש"כדי להתקדם אתה צריך חברה". וכאן לא שמעתי הרבה על זה ולא שאלתי אותו, אלא התחלתי אז לחפש את מי עוד אני יכול למשוך ללימודים. לפני זה חשבתי שיופי שאין אף אחד, אני לבד לידו, ואנחנו יחד יוצאים לפארק, יוצאים לבלות כי הוא צריך טיול כל יום, בכל זאת אדם מבוגר, הוא היה בן 73-4.

והיה לי טוב. ופתאום הוא אומר, אתה צריך חברה, ואני לא מבין מה חסר. היה לי קשה מאוד כי הגעתי ללמוד חכמה. רציתי לדעת איך בנוי הכל, מה קורה במערכת שמפקחת עלינו, שמנהלת אותנו, שמכתיבה לנו כל פרט ופרט, מהתאים שבגוף שלי, העצבים ומה שבראש שלי, מחשבות, וגם מה שבינינו, בין בני האדם. ובכלל המערכת היא בכל מיני רמות, דומם, צומח, חי, בני אדם, והכל זה כוחות, רשת עצומה שהיא כולה כוחות. ואין סוף הכוחות האלו מתקשרים ביניהם בצורה כזאת, ששום דבר לא יכול להשתנות בלי שתשתנה כל המערכת ממש. עד כדי כך זו מערכת אינטגרלית, גלובלית.

ואני רציתי לדעת את זה, כי בזה תלוי כל העולם, בזה אני תלוי. בזה אני אדע את הכל, איך הכל מתנהג, מי מנהיג את זה, איזו מחשבה, איזה כוח וכולי. ולפי האופי שלי של מדען, חשבתי שמספיקה לי התשוקה הזאת, ופתאום יש שאלה אחרת, "איפה החברה שלך, אם אתה רוצה להשיג את הדברים האלה?" ואני לא חשבתי על זה, אני לא חשבתי שלזה חייבים להיות בקבוצה.

בהתחלה חשבתי טוב, הוא רוצה שיהיו עוד כמה אנשים, שיהיה לי קל ללמוד איתם. אנחנו נדבר, נעשה כל מיני סדרים בינינו, כמו באוניברסיטה. גם שם היו לי כמה אנשים שלמדתי איתם, כי יחד זה תמיד יותר קל, יותר טוב. אבל מה עוד צריכים?

וכאן הוא התחיל לכתוב מאמרים, שאני חשבתי שהוא סתם רוצה שאנחנו לא נריב, שאנחנו נהיה חברים טובים. ואז הוא כותב לנו, שאתם צריכים להיות חברים, לאהוב זה את זה ולהתקשר זה אל זה, ואני לא הבנתי. השכל שלי לא היה נותן ללב שלי להבין שיש כאן עניין של חיבור. באמת חיבור עמוק בין בני אדם, כזה שהאדם דווקא על ידי זה שיש לידו עוד אנשים, מסוגל לצאת מעצמו, מהבהמה שלו ולהתחיל להרגיש את המציאות דרך האחרים. ודרך האחרים שמתקשרים בצורה מיוחדת, זה נקרא "דרך הנשמה שלו". אני לא הבנתי את זה ושאלתי אותו הרבה פעמים, והוא ענה לי במה שנראה לי כחצאי מילים, ואני לא ידעתי מה לעשות עם זה. אבל איך שלא יהיה, בואו נקרא את המאמר הזה ונתייחס אליו ברצינות, כי זה באמת יסוד של כל הסביבה, או מעבדה, המקום איפה שאנחנו מגלים את העולם העליון והכוח העליון.

"מטרת החברה – א'".

"אנחנו נתאספנו כאן, לתת יסוד על בנין חברה, לכל אלה המעונינים ללכת בדרכו ובשיטתו של בעל הסולם זצ"ל, שהיא הדרך, איך לעלות במעלות האדם ולא להשאר בבחינת בהמה,"

"התאספנו כאן", זה אומר, בשביל זה אנחנו התאספנו, והיציאה לעולם הרוחני יכולה להיות רק דרך התאספות. ואז אנחנו צריכים לדעת מה זה נקרא "התאספות". שכמה שאנחנו מתאספים יחד אנחנו מתחילים לעלות, להיות בן אדם. כמו שהרב"ש כותב, איך לעלות במעלות אדם ולא להישאר כמו שהיינו לפני החיבור שלנו המיוחד הזה, בדרגות של בהמה. זאת אומרת, חכמת הקבלה כבר מתייחסת אלינו בצורה מאוד ברורה, אם אתה כמו שעד היום, אתה נקרא בהמה. אם אתה מתחיל להתחבר לאחרים, כדי באמת להתאסף ולהתחבר כך שאתה יוצא מעצמך לאחרים, והחיבור איתם עוזר לך להתעלות מעל "האני" שלך הקודם, הבהמה, אז אתה הופך להיות אדם. ורק בצורה כזאת אנחנו מגיעים להכרת העולם העליון.

זה קשה. אני חשבתי שעל ידי השכל אני מגיע לזה, ושכל לא חסר לי. אני מבין, אני מרגיש, אני יודע, רכשתי הרבה ידיעות בכל מיני חכמות ואני אוהב ללמוד. וכאן אומרים לי, לא, אתה צריך לפתוח את הלב, אתה צריך להיות מקושר עם האחרים, אסור לך לברוח מהם, שזה מה שאתה כל כך רוצה בצורה טבעית. יש אנשים שקל להם, שהם אוהבים חברה, קל להם להתחבר עם אחרים. אני לא. אני מאוד מאוד סגור, אני מאוד לא חברתי. ראיתי את זה גם על הרב"ש, ונראה לי שכך היה גם בעל הסולם. ובכל זאת החיוב הזה להתחבר הוא הכרחי.

אחר כך אנחנו לומדים את זה מתיקון הכלים השבורים, שהם מלכתחילה שבורים ואחר כך אנחנו צריכים לחבר אותם יחד. וכל אחד ואחד ששבור זה אנחנו, אני והחברים שלי, וכמה שנחבר אותם יחד, לפי זה אנחנו נרגיש את התיקון. וכדי להיות מתוקנים אנחנו צריכים להיות לפחות עשרה אנשים יחד, כי יש בעשרה התאמה לכוח העליון, ורק כך אנחנו מתקדמים.

אז הרב"ש אומר, שאם אנחנו מתחברים יחד, אנחנו מתחילים לטפס בסולם, ואנחנו יוצאים מבחינת "בהמה" ומגיעים למעלות ה"אדם". זאת אומרת, בזה שאנחנו מתחברים יחד, לאט לאט בחיבור הזה אנחנו משיגים בריה חדשה, מה שלא היה קודם. נגיד, כמו שאנחנו רואים מדומם לצומח, ומצומח לחי, שאלה הבדלים גדולים מאוד בין אבנים לצמחים, או בין הצמחים לחיות. אז כך אנחנו נתחיל להרגיש, אם נתחיל להתחבר נכון בינינו, את ההבדל בין מה שהיינו קודם כחיות, למה שאנחנו עכשיו הופכים להיות, לאיזה מושג רוחני שנקרא "בן אדם".

זה לא הפרצוף שלנו, הגוף שלנו, זו איזו מהות חדשה. והצורה הזאת החדשה שהיא נקראת "אדם", בתוך הצורה הזאת אנחנו נרגיש את הבורא. לכן הוא נקרא "אדם", הדומה לבורא. זאת אומרת "אדם" זה מכשיר, שאנחנו הופכים להיות בו, כשאנחנו עולים ורוכשים את התכונות שלו, אנחנו בזה מכירים את הבורא. כי בתוך האדם נמצא גם בורא. אנחנו שם מתחברים עם הכוח העליון.

"כל העולם כולו לא נברא אלא בשביל זה, שפירושו, שכל העולם לא נברא אלא בשביל יראת ה'".

וצריכים להבין מה זה "יראת ה'", שמשמע, שזוהי הסיבה שבשבילה נברא העולם. וידוע מכל מאמרי חז"ל, שסיבת הבריאה היתה להטיב לנבראיו. היינו, שהקב"ה רצה להנות להנבראים, שירגישו את עצמם מאושרים בעולם. וכאן אמרו חז"ל על הפסוק "כי זה כל האדם", שסיבת הבריאה היא "יראת ה'"."

זאת אומרת, שאנחנו צריכים להגיע לגילוי הבורא. זה העיקר, זו בעצם מטרת הבריאה, לגלות את הבורא לנבראים. כי רצונו, רצון הכוח העליון להתגלות בנו. הגילוי הזה בא לפי השתוות הצורה, שאנחנו נהיה כמוהו ואז אנחנו נרגיש אותו.

וכאן אנחנו מגיעים לתנאי מאוד מיוחד, "יראה". מה זאת יראה? אז מסבירים לנו, שיראה זה שאני עד כדי כך צריך להגיע לצורת הנתינה, השפעה, החיבור, שאני מתחיל להיות כל הזמן מודאג, האם עשיתי הכל כדי להתחבר לחברים שלי, האם אנחנו התאספנו נכון בינינו כדי לגלות בינינו את אותו התנאי, אותה התכונה שנקראת "בורא".

ואם הוא לא מתגלה, אז אנחנו לא מרפים מזה שכבר עשינו מספיק, אלא אנחנו חייבים כל הזמן, כל הזמן להיות בנטייה הזאת, ביראה הזאת, ומה עוד אנחנו צריכים לעשות כדי לגלות את הבורא בינינו. כי רק בקשר בין החברים, בין בני אדם שהם מוכנים להיות כמוהו, כמו הבורא, בזה שמגיעים לחיבור, לנתינה, להשפעה, אנחנו בזה יכולים אז, מתוך היראה הזאת, להגיע לגילוי הבורא.

וכאן אנחנו צריכים להבין, שסך הכול מה שאנחנו לומדים, אנחנו לומדים את תכונות הבורא, שאהבה, השפעה, חיבור, זה הכל מה שהוא עושה לנבראים. הוא ברא את הרצון לקבל, חיבר אותו, אחר כך שבר אותו בשבילנו, הלך נגד התכונה שלו, רק כדי לתת לנו אפשרות בצורה כזאת שאנחנו מתחברים בחזרה, להכיר אותו, להכיר בו. הוא עושה הכל מתוך אהבה, ולכן צורת האהבה שאנחנו משיגים, במידת האהבה שבינינו, אנחנו מגלים אותו וכך אנחנו מתקדמים.

יוצא שפתאום אני מגלה, ש"חכמת הקבלה", נכון שהיא חכמת הקבלה, שהיא עמוקה, גדולה, ושספרים מאוד קשים נכתבו עליה, אבל אני בכלל לא אבין מה שכתוב בספרים, אם אני לא אהיה בחיפוש הקשר שעליו הספרים האלה מדברים. ואם אני פותח את "תלמוד עשר הספירות", או "עץ חיים", או "זוהר", לא חשוב איזה ספר בקבלה, ויש הרבה ספרים שכתבו מקובלים על המערכת העליונה, המערכת העליונה זה היחסים בינינו.

כמו שבעולם שלנו אנחנו לומדים, נגיד בפיסיקה יחסים בין כוחות, הכוחות הדוממים שהם נמצאים בעולם הדומם. או בבוטניקה נגיד, בביולוגיה אנחנו לומדים מה שקורה בעולם הצומח וגם שם יש כוחות, אבל על הכוחות האלה אנחנו כבר לומדים ברמת חומרים כימיים, אטומים, מולקולות, איך הם מתחברים, באיזה צורה ומה הם נותנים בגלל זה.

אחר כך עולם החי. כאן זה כבר זואולוגיה שאנחנו לומדים בצורה כבר יותר מורכבת. זה כבר לא כוחות הפיסיקה ולא כוחות הכימיה, זה תאים ביולוגיים שיש בהם התפתחות. ושם כבר המדע מאוד משובח, מאוד מורכב. וכך אנחנו לומדים.

חכמת הקבלה היא עוד דרגה שאנחנו צריכים לעלות אליה. גם שם מדברים על קשר, אבל לא על הקשר של כוחות הטבע בדומם, כמו בפיסיקה, ולא על כוחות הטבע שבצומח, כמו בבוטניקה נניח, ולא על כוחות הטבע שבתאים החיים, כמו בזואולוגיה, ביולוגיה ובגוף האדם שלנו, כי גם אנחנו שייכים לעולם החי. אלא מדובר כאן על הקשר בינינו. אבל לא הקשר הזה בינינו כשאנחנו נמצאים כאן בעולם שלנו ועוסקים במשהו, אלא על הקשר הרוחני בינינו, על קשרי אהבה, על קשרי חיבור, על קשרים כאלה שאין לנו אותם.

זאת אומרת אנחנו מתעלים מעל דרגות הדומם, צומח וחי שכוללים גם אותנו שחיים כאן בעולם הזה, ומתחילים לבנות עוד קומה שנקראת דרגת המדבר. הדרגה הזאת בנויה רק על קשר הדדי יפה וטוב. כל אחד נמצא באחרים. אנחנו מתעלים מעל כל מה שיש בינינו בעולם הזה. דומים, לא דומים, חיבורים, לא חיבורים, "על כל פשעים תכסה אהבה" מה שנקרא. מה זאת אומרת פשעים? בעולם שלנו אנחנו כולנו פושעים, כולנו אגואיסטים. בעולם שלנו אנחנו מקבלים רק את עצמנו ולא את אף אחד אחר אלא בתנאי שאני מרוויח ממנו, זה נקרא פשע. אבל כשאנחנו בונים קומה נוספת, אנחנו מתחברים זה עם זה בגלל שאנחנו שייכים לגוף רוחני אחד שנקרא אדם, והגוף הרוחני האחד הזה הוא מלכתחילה אחד.

לכן אנחנו חייבים להתחבר, ואסור לנו בכלל לזכור ולקחת בחשבון באיזה ניגוד אנחנו נמצאים בעולם הזה. אני לא אוהב אותו בגלל שהוא ג'ינג'י ואותו בגלל שהוא שמן. אותו אני אוהב בגלל שיש לו עיניים כאלה, ואותו בגלל שיש לו נטייה מיוחדת, הוא קמצן או פזרן, לא חשוב מה. זאת אומרת אני לא לוקח בחשבון שום דבר מהדברים שיש לי עם האדם בעולם הזה, כלום. אני לוקח בחשבון רק את הנטייה שיש לו כמוני, נטייה לגלות את הבורא, לעלות לקומה עליונה ושם לבנות בינינו כזה קשר, כך שבתוך הקשר בינינו אנחנו נגלה את העולם העליון, את הכוח העליון.

זה מה שאני לוקח ממנו, מהחבר שלי, כי הוא כבר נעשה בשבילי חבר, מהמילה חיבור, ומתחבר עמו רק בנקודות שבלב. ומה עם כל היתר שיש לו?, זו קומת בהמה, אותה אני לא לוקח בחשבון, היא לא חשובה לי. ודאי שזה מפריע לנו, הבהמה שלי מפריעה לבהמה שלו, אבל האנשים, בני אדם שבנו רוכבים כאילו, כל אחד רוכב כאילו על החמור שלו. אני על החמור שלי והוא על החמור שלו. אמנם החמור שלי והחמור שלו לא אוהבים זה את זה, שונאים. אבל כשאני, שזה הנקודה שבלב, יושב על החמור שלי וגם הוא יושב על החמור שלו, אנחנו מתחבקים ורוצים להיות כאחד. החמורים שלנו לא. הם לוקחים אותנו לשני כיוונים שונים ואנחנו צריכים להתחבר בינינו. זאת אומרת החמור שלי פונה לכיוון אחד, החמור של החבר פונה לכיוון אחר, כל אחד מהם מושך לכיוון שלו, ואנחנו דווקא רוצים להתחבר בינינו יחד. זו בעיה. איך כל אחד רוכב על החמור שלו ומחזיק אותו חזק כך שהחמורים האלה לא יברחו לכל מיני כיוונים, ואנחנו נגיע אפילו למצב שגם החמורים האלה יצטרפו אלינו, יעזרו לנו ויקימו את פקודות האדם היושב על החמור. בהרבה מקרים הזוהר מספר על האדם הרוכב על החמור. זאת המטרה שלנו.

עלי להבין שאני בקשר רק עם הנקודה שבלב האדם. יכול להיות שאני לא מקבל אותו, שונא אותו, דוחה אותו, את כל הצורות שלו, אבל אני לוקח בחשבון רק את הרצון שלו לאותה מטרה כמוני, ואז הוא חבר. וההפך, יכולים להיות אנשים מאוד חביבים, מאוד יפים, חברמנים כאלה, אבל אין להם נקודה שבלב. אנשים כאלה באים לפעמים ומזיקים אפילו לחיבור בינינו. לכן למרות שהוא בחור טוב לפי ההבחנות של העולם הזה, אנחנו חייבים אפילו לסלק אותו מהחברה. זאת אומרת אנחנו לוקחים בחשבון רק את הנקודות שבלב, כי בין הנקודה שלי והנקודה שלו יש חיבור. וכשהנקודות האלה תתחברנה ותהפוכנה לנקודה אחת גדולה, אז בתוך הנקודה הגדולה הזאת אני אגלה את הבורא.

שאלה: מה זה אומר להתחבר לנקודה שבלב של החבר, איפה אני מוצא את הנקודה הזאת?

ההשתוקקות של החבר למטרה זה נקרא הנקודה שבלב. יש לנו את הלב שלנו ואת הנקודה שבלב. הנקודה שבלב משתוקקת למטרה ואנחנו רק צריכים ללמוד יחד, לדון יחד שיש לנו מטרה אחת. הלב זה האגו. וודאי שהלבבות שלנו לא רוצים להתחבר ביניהם. לכן אני בודק את החבר לפי המטרה, במידה שאנחנו מסוגלים. אבל כשאנחנו לומדים יחד, עושים כל מיני פעולות יחד, אנחנו רואים אם אנחנו מכוונים לזה או לא, ואז מתחילה העבודה. נניח שאני התקדמתי קצת לקראת הקשר בינינו ולבורא, כי זה אותו דבר, יוצא שאני מגיע לגילוי הבורא. לכן אם אני התקדמתי בגובה מסוים וגם החבר התקדם, אז אותו גובה נקרא כוח התגברות על האגו. ואחר כך כשאנחנו שוב מתגברים ועוד יותר, אנחנו בכל פעם נעשים יותר ויותר קרובים. ושוב יש בינינו סכסוכים יותר גדולים, ושוב אני עולה נניח מרמה 21H לרמהH22 וכך עד שאנחנו מגיעים לחיבור, ואז בסכום הכולל שלנו מתגלה הבורא. זאת בעצם המטרה שלנו (ראו שרטוט מספר 1).

שרטוט מס' 1

שאלה: מה זה אומר להתחבר, ואיך אנחנו יכולים לחבר שתי נקודות מבודדות שבלב?

אנחנו מתחברים לפי תכונת ההשפעה שאותה מקבלים מלמעלה. בנו אין כלום. גם הנקודות שבנו הן נקודות שבורות. אבל כשאנחנו נמשכים לגילוי הבורא לפי הטבע של הנקודות האלה, ופועלים בכל הפעולות, אז אנחנו מזמינים מלמעלה כוח העליון.

זאת אומרת אנחנו נמצאים בעולם שכולו אור, כולו מלא אור, מלא כוח השפעה. לכן אם אנחנו משתדלים להתקרב זה לזה, כוח השפעה משפיע עלינו, זה נקרא "המאור המחזיר מוטב". בעזרת הכוח הזה מלמעלה אנחנו מסוגלים להתחבר.

שאלה: אנחנו נמצאים לפני הכנסים שיתקיימו בדרום וצפון אמריקה. זאת בעצם הזדמנות לממש את כל מה שאנחנו לומדים ולהביא הרבה אנשים לפעולה של חיבור. איך אנחנו מתכוננים בצורה הכי נכונה לכנסים באמריקה?

זה יהיה כנס אחד, כי בסוף השבוע הראשון אנחנו עושים כנס בגוודלחרה, ובסוף שבוע השני אנחנו עושים כנס בניו ג'רזי. אנחנו רוצים שהכנס יהיה ממש המשך, שאותם אנשים שישתתפו בכנס שלנו בגוודלחרה, ישתתפו גם בכנס השני שיתקיים בניו ג'רזי. אנחנו בונים את כל התהליך בצורה כזאת כי אנחנו מרוויחים. הכנס ימשך עשרה ימים, גם בזמנים שבין הכנסים אנחנו צריכים לעשות פעולות חברתיות ולימודים כדי שהרצף לא יפסק.

זאת אומרת אנחנו מתחילים בשיעור בגוודלחרה, השיעורים ימשכו עד יום ראשון, אחר כך בימי שני, שלישי ורביעי יהיו לנו שיעורים מיוחדים כדי להחזיק את כולנו יחד בהכנה, ואחר כך, כבר ביום חמישי בערב יהיה לנו שיעור בניו ג'רזי. הכנס עצמו ימשך עד יום ראשון, זאת אומרת יהיה לנו רצף של לימודים והתחברות מיום חמישי ועד יום ראשון כעבור שבוע. אנחנו צריכים להכין את עצמנו כמה שאפשר.

תלמיד: הכנס בדרום אמריקה יתחיל ב-17 ליולי ויסתיים בניו ג'רזי ב- 26 ליולי.

גם בין הכנסים אנחנו נצטרך לתת שיעורים כדי שאנשים לא "יתקררו", שלא ישכחו על מה מדובר. כמו שעשינו כאן בישראל, היה לנו את כנס הערבה במדבר, אחר כך למדנו שבוע ימים חינוך אינטגרלי, ואחר כך התקיים הכנס הגדול בגני תערוכה. זה עבד יפה מאוד, זה נתן הרבה מאוד אנרגיה ויכולת להתקדם.

שאלה: יש שאלה שחוזרת הרבה פעמים מאנשים שאף פעם לא היו בכנס וגם מכאלה שהיו כבר בכנסים. לְמה אדם צריך להכין את עצמו כשהוא מתכונן לסדרת הכנסים והשיעורים שיתקיימו?

אדם צריך להבין שלימוד הקבלה לבד, דרך האינטרנט או בקבוצה קטנה, זה מאוד לא אפקטיבי. אמנם במשהו זה מועיל, הוא נמצא בזה אבל על אש קטנה, עוברות שנים והוא לא מתקדם. אני אומר כך לכולם, כי תמיד יש אפשרות להוסיף. אבל את אלה שלומדים לבד או שרק סיימו עכשיו ללמוד איזה קורס מבוא או קמפוס, אני מזמין במיוחד, כי הותיקים כבר יודעים שכדאי לבוא ולא להפסיד. כי מהחיים שלנו לא נשאר לנו שום דבר. אנחנו עוזבים את העולם הזה לעולם הבא רק עם מזוודה, כמה אתה התקשרת לאנשים אחרים על מנת להגיע לחיבור אמיתי כדי לגלות בו את הבורא.

לכן אני חושב שהכנסים הם אותם אירועים מיוחדים בחיים שלנו שבהם אנחנו בונים את העולם הבא שלנו. אדם צריך רק להבין שיש כאן הזדמנות שלא חוזרת, ואם היא עוד פעם תחזור, היא לא יהיה כמו עכשיו. תראו מה הרב"ש כותב לנו במאמר הראשון, "מטרת החברה", בלי חיבור בפועל בינינו, אנחנו לא נשיג כלום. אנחנו יכולים ללמוד הרבה את מה שכתוב בכל הספרים, אבל אנחנו אפילו לא נבין על מה הספרים האלה כותבים. כי לא תהייה לנו הרגשה בכוחות האלה, איך הדברים האלה מתחברים, ומה זה אומר שיש תיקון לנשמה ושהבורא ממלא אותה. הופעת הבורא בתוך הנשמה זה נקרא נפש, רוח, נשמה, חיה ויחידה, אבל איפה זה, הרי אני לא רואה, אני לא מרגיש, אני לא יודע? רק דרך החיבור בינינו אנחנו מגלים את התופעות האלה.

שאלה: אם אני אגיע לכנס, האם אני אוכל להרגיש בפועל את הדבר הזה שנקרא רוחניות?

זה תלוי בך, כתוב ש"יש קונה עולמו בשעה אחת", יכול להיות. התרגשות בטוח תקבל, תקבל איזו התפעלות והארה, אם תכיר כבר את העולם הרוחני ותהיה בו עם כל התכונות? כתוב שאפשר. להיכנס לשם, להיוולד בעולם הרוחני, להיות כמו תינוק, כמו ילד קטן שלא יודע כלום ממה שקורה, אבל כבר נמצא, כבר חי, כבר קיים בעולם הרוחני, זה אפשרי.

תלמיד: מה ההבדל בין אדם שרואה את הכנס באופן וירטואלי או אם הוא מגיע ממש לכנס פיזית? כי הרבה מאיתנו רגילים לראות שיעורים וירטואליים.

בצורה וירטואלית אתה לא מתחבר לאף אחד, אולי נראה לו שהוא מתפעל, אבל זה כמו ללכת לבית קולנוע, זה שום דבר, זו התפעלות רגשית בהמית, בדרגת חי. אתה צריך חברה שתעלה אותך לדרגת המדבר. זה יכול להיות רק בתנאי שהאדם אנוס. מה זה "אנוס"? שהוא נמצא בבית סוהר, שהוא נמצא במקום שהוא לא יכול בשום פנים ואופן להגיע לכנס, זאת אומרת, בשום צורה, פשוט כמו בבית סוהר. בצורה כזאת, כשמפילים עליו כאלה הגבלות מלמעלה, מהשמיים, אם כנגד זה הוא עושה מאמץ אדיר בכל זאת להיות בלב ונפש עם כולם הוא יכול לדלג מעל המרחק, לדלג מעל הניתוק. אבל זה מתוך רצון מאוד חזק שהוא יגלה. אני לא חושב שאפשר לגלות רצון כזה, זה צריך להיות מקרה מאוד מיוחד. אנשים שנמצאים בבית ומדמיינים לעצמם שכך הם יכולים להשתתף בכנס, מתוך הכורסה הנוחה בבית, יתרשמו ממנו כמו מקונצרט, או מהופעה שאתה רואה בטלוויזיה, מלהקה, או מאופרה, ולא יותר מזה.

תלמיד: בהקשר הזה רצינו לספר שבדרום אמריקה, בגלל המרחקים והעלויות, כי באמת לנסוע ממקום כמו צ'ילה או ארגנטינה עד מקסיקו זה בערך כמו לנסוע מישראל לארצות הברית. אנחנו רואים עכשיו את כל החברים על המסך, כל הקבוצות מלאות, יש מלא תלמידים חדשים. רצינו לספר לתלמידים הוירטואליים שיהיו "כנסי מראה" בקבוצות למי שלא יכול להגיע למקסיקו.

זה יפה, נכון.

תלמיד: בסאו פאולו בברזיל, בטנדיל בארגנטינה, בסנטיאגו בצ'ילה, בקיטו באקוודור, בבוגוטה ובסנטה מרתה שבקולומביה. כלומר אם מישהו מבחינה כלכלית, הוא אנוס פטור, אז יש לו את האופציה הזו להתאחד עם החברים ולהשתתף בכנס מראה ביחד, ולא להיות לבד בבית מאחורי המסך.

נכון, זה באמת כך, הייתי כבר בכל הקבוצות האלה בדרום אמריקה ובאמת המרחקים שם נוראים, והכרטיסים למטוס מאוד יקרים. אני מבין שאי אפשר להגיע למקסיקו, שזה ממש קשה מאוד, זו ממש אותה עלות כמו לטוס לאירופה או לישראל. מה שאני ממליץ, זה להיות בכנסי מראה, אם אתם מתחברים יחד כל מדינה ומדינה למקום אחד, ואתם כבר ממש עשרות אנשים, זה ממש מכסה את הכל. תהיו יחד, אנחנו עוד נדבר ונראה זה את זה, וגם אני אעשה את כל המאמצים לחשוב ולראות אתכם לפַנַי. אם אתם מתחברים ביניכם במקום אחד בזמן הכנס בגוודלחרה ואחר כך בזמן הכנס בניו יורק, או לפחות באחד מהם, אנחנו נעשה מאמצים שאתם תרגישו, ותקבלו, כאילו כביכול אתם נמצאים איתנו.

שאלה: בסדר, נניח שאני בא, שאני מגיע לכנס. מה אני עושה שם?

אתה עושה שם את מה שכולם עושים. קודם כל אתה צריך ללמוד על ההכנות לכנס. יש כבר דף נחיתה?

תלמיד: יש דף נחיתה וגם באתר האינטרנט one.kabbalah.info, יש כבר את חומרי ההכנה ואת הלו"ז.

את כל מה שיש בדף הזה אתם צריכים ללמוד טוב, ולשאול שאלות אם משהו לא מובן. להיות מוכנים לפחות לפי הדף הזה. בנוסף אנחנו נעשה גם שיעורים לקראת הכנס מדי פעם, תרשמו את עצמם באתר ותקבלו על כך הודעות.

תלמיד: רציתי להגיד לדוברי הספרדית, פורטוגזית, שאם לא ברור לכם איפה יש כנסים באזור שלכם תכתבו לאתר של הכנס, להרשמה של קונגרס לטינו אמריקה, ושם החברים מגוודלחרה מקבלים את כל הפניות, וידעו להפנות אתכם לקבוצה באזור שלכם כדי שתוכלו להשתתף בכנס.

תלמיד: מייק קלוג עושה לכל התלמידים בלרנינג סנטר שיעור הכנה שבועי לכנס, הם אפילו עשו יום שלם של הכנה שהיה מאוד מוצלח.

כל הכבוד למייק.

שאלה: אם כבר נכנסנו לכנס עצמו, השתתפנו כבר קצת בסדנאות, הרגשנו קצת מה זה, לפעמים זה טוב ולפעמים אולי קצת פחות. במה הסדנאות בכנס יהיו שונות? זה לא כמו שאנחנו עושים אותן וירטואלית?

לא, כל הכנס יהיה כמו שקראנו עכשיו במאמר. אמנם קראנו רק כמה קטעים ממנו, אבל אנחנו צריכים להבין, שקבלה זה מדע פרקטי, ואנחנו צריכים לממש אותה בקשר בינינו. אם אנחנו לא נכנסים לקשר בינינו אנחנו לא יכולים לראות שום תופעה, שום דבר, אנחנו לא נגיע לגילוי. לכן ודאי שכל הכנס יהיה בעיגולים, עיגולים.

אנחנו בינינו, נארגן בתוך החיבור בינינו, ונרצה לגלות את כל התופעות שעליהן אנחנו נלמד. זאת אומרת, אם נשב כמו סטודנטים כלפי הבמה, אנחנו נדע את החוכמה. אבל אם נשב בעיגול, נרצה להתחבר, נשמע את אותו החומר, אז אנחנו לא נדע את זה כחוכמה אלא נשיג אותו בפועל, בקשר בינינו. לכן בואו נראה מה באמת חוכמת הקבלה מכינה לנו. עד כמה שזה מדע פרקטי, עד כמה אנחנו נכנסים בחושים שלנו, בהכרה שלנו לעולם הבא, לעולם העליון, לדרגה הבאה.

שאלה: איך אני יכול לעזור לחבר ולתת לו את החשיבות להגיע לכנס?

אנחנו צריכים לדאוג ולשאול את כל האנשים שאני מכיר בעולם, האם הם מגיעים לכנס? תשאלו זה את זה. ובנוסף לכך שתשאלו זה את זה, תדחפו זה את זה להגיע לפחות לכנס מראה. אל תשאירו אף אחד, שלא ימצא או בכנס הגדול, בגוודלחרה, או בניו ג'רסי, או בכנס מראה במדינה שלו. אני מאוד ממליץ לכם, זו השקעה גדולה מאוד, אם תעשו כך כלפי החברים שלכם, זו באמת השקעה גדולה בהפצה. אל תזניחו, ואל תעזבו אף חבר בחוץ.

שאלה: ואם לאדם יש דווקא דחייה מלהגיע לאירועים גדולים?

את זה אני מכיר מעצמי.

שאלה: אז אולי אדם כזה שנדחה מאירועים גדולים יכול להתחבר עם כמה חברים ולא להגיע לכנס?

לא, הוא חייב להגיע, חייב. תאמינו לי, אני משקיע בזה כל כך הרבה כוחות, והכל בסך הכול בשבילכם. אני מגיע לאיזו מדינה, לאיזה מקום, מה יש לי שם? זה רק בגלל הקבוצה, או בגלל הקבוצות. לכן אני מאוד ממליץ לכם, כי באמת יש לכם הזדמנות, אז אל תחפשו תירוצים. הדחייה שנותנים לכם היא דווקא טובה. תתגברו עליה ותרוויחו הרבה.

שאלה: לאנשים שיש להם רתיעה מהכנס רצינו לומר שהאווירה בו מאוד נוחה. זה מאוד נוח, מאוד לא לוחץ, כל אחד יכול למצוא שם את המקום שלו.

שאלה: יש איתנו עכשיו הרבה תלמידים חדשים ב"אדיוקשיין סנטר", חלקם אולי אפילו עוד לא יודעים מה זה עשיריות, וזה אחד מהדברים הגדולים שיהיו בכנס. איך אפשר להסביר לתלמיד חדש מה"אדיוקשן סנטר", מה זה מעגלים, מה זה עשיריות, ולמה צריך את זה?

אנחנו יוצאים לרחוב ועושים את העיגולים האלה ברחוב. באים אלינו אנשים שבכלל לא שמעו ולא יודעים עליהם כלום משתתפים בעיגולים האלה ודווקא יוצאים מהם בסיפוק, בשמחה וטוב להם. אנשים שבכלל לא שמעו על זה.

כאן אנחנו מדברים על אנשים, שבכל זאת כבר עברו אצלנו כמה שיעורים, כמה הרצאות, או שיחות בקמפוס וכשהם יגיעו לכנס אנחנו נסביר להם. במשך הכנס, אנחנו נסביר על העיגולים שאנחנו עושים. ואיך בעיגולים אנחנו בצורה פרקטית משיגים את העולם העליון. לא פחות ולא יותר, את העולם העליון. לכן אנחנו משתתפים כך, לכן אנחנו מתיישבים בעיגול, לכן אנחנו צריכים להתנהג כך וכך זה עם זה, כדי להשיג עכשיו בפועל את העולם העליון. מי שרוצה מוזמן, מי שלא, כנראה שעדיין לא הגיע תורו.

שאלה: מה אתה מצפה משני הכנסים?

אני מצפה משני הכנסים האלה, שאנחנו כולנו נגיע להכרת הבורא. למה אני יכול לצפות? למשהו באמצע, לא כדאי. אני מצפה שאנחנו נגיע לדרגה הראשונה, אני לא אומר לגמר התיקון, אבל לדרגה ראשונה, שאנחנו ניוולד לעולם הרוחני, לזה אני מצפה.

ואני חושב שכל החברים שכבר נמצאים איתנו יחד, גם מאד רוצים את זה. אנחנו מוכנים לוותר על כל מה שאפשר, והמאור המחזיר למוטב יעזור לנו בזה עוד יותר, ונשתדל להגיע לזה. אם היינו עושים את המאמץ המספיק, אני חושב שאנחנו נמצאים במצבים שמסוגלים לזה.

שאלה: חברים כותבים לנו, החלטנו להגיע לכנס. איך אנחנו יכולים לרומם את כל החברים, שהכנס יעבור התפעלות מאד גדולה, שתהיה אווירה מאד טובה בכנס עצמו?

בכנס עצמו הכל יהיה מאורגן. אנשים יהיו מנוהלים על ידי הצוות, ואנחנו נעשה שם את הכל. האדם לא צריך לדאוג לכלום חוץ מאשר להגיע לשם. ולפני הכנס, טוב אם הוא יתכלל בתוך ההכנות לכנס, בדף הנחיתה, במה שיש לנו בקבוצות וכן הלאה.

כל הקבוצות בצפון ודרום אמריקה צריכות לקבל עכשיו הסבר, הכנה לזה, ורצוי בכל העולם, כי זה כנס עולמי, לא חשוב אם הוא בגוודלחרה או ניו ג'רזי. אנחנו צריכים להכין את כולם. להכניס לדף הנחיתה של הכנס את כל המאמרים השייכים לזה, לפחות במשהו, לתרגם את הדפים האלה גם לשפות נוספות עיקריות חוץ מאנגלית וספרדית, כדי שאנחנו נוכל להתקדם כך בכל העולם. שתהיה לנו תמיכה מכל העולם. אני בטוח שהחברים מאירופה ורוסיה גם ירצו להשתתף בזה במיוחד.

שאלה: יש לנו הקיץ הזה סדרת כנסים שאנחנו נתחיל אותה בגוודלחרה, אחרי כן בניו ג'רזי, ברומניה ובבלארוס. האם אפשר לחבר את הכל, כי אנחנו כלי אחד ולא רק גוודלחרה, או צפון אמריקה. אנחנו כלי עולמי אחד. איך אתה רואה את הזרימה בקיץ הזה?

אני חושב שזה הכל כנס אחד, כמו שאנחנו כולנו קבוצה אחת. אנחנו רק עוברים ממקום למקום, וזה לא חשוב היום, כשיש קשר אינטרנטי. בזה אנחנו נותנים לכל הקבוצות שלנו להתחבר. למשל, כשאנחנו נעשה כנס ברומניה, זה יהיה כנס של כל אירופה. כשאנחנו נעשה כנס בבלרוס, זה יהיה כנס לכל רוסיה ואוקראינה וכל המקומות הסמוכים לזה. כל זמן שאני מסוגל לטוס לכל מקום ולתת לקבוצות האלה להיות מחוברות כמה שיותר, אני מוכן, אנחנו מוכנים,.

נקווה שאנחנו עוד נעשה כנסים באפריקה, ויבואו לשם חברים שלנו מכל המדינות, וגם לאוסטרלזייה. לא חסר עוד מקום.

שאלה: אנחנו מאד מודים לכל התלמידים שהשתתפו בשיעור, ונמשיך את ההכנה המשותפת. אז תודה רבה לכולם.

כל טוב.

(סוף השיעור)