שיעור בוקר 28.08.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

"תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק א', הסתכלות פנימית, עמ' 21, דף כ"א, פרק ד', אותיות כ'-כ"א

קריין: בעל הסולם, "תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק א', עמ' 21, דף כ"א, הסתכלות פנימית, פרק ד', אות כ'.

אות כ'

לפי שהרצון לקבל אינו נמצא בשורשנו,

אנו מרגישים בו בושה ואי סבלנות. וז"ש

ז"ל, שכדי לתקן זה "הכין" לנו בעוה"ז

יגיעה בתורה ומצות להפך את הרצון לקבל

על רצון להשפיע.

"המתבאר לנו מכל האמור, שכל הצורות הנמשכות לנו בהמשכה בלתי ישרה הימנו ית', יהי' בהם קושי הסבלנות. והוא נגד הטבע שלנו. ובזה תבין, שהצורה החדשה שנעשתה במקבל, דהיינו "הרצון להנות" אינה באמת שום פחיתות וחסרון בערכו ית', ואדרבא זהו עיקר הקוטב של בריאתו, שבלא זה אין כאן בריאה כלל כנ"ל. אמנם המקבל, שהוא הנושא את הצורה הזו, מרגיש בה מחמת עצמו, בחינת קושי הסבלנות, והיינו משום שלא נמצאת צורה זו בשורש שלו, ודו"ק היטב.

ובזה הצלחנו להבין את תירוץ חז"ל, אשר העוה"ז נברא, משום דמאן דאכיל דלאו דיליה, בהית לאסתכולי באפי'. שלכאורה הוא תמוה מאד כנ"ל. ועתה יונעמו לנו דבריהם מאוד, שכוונתם על ענין שינוי הצורה של "הרצון להנות", שנמצא בהכרח בנשמות, כנ"ל, משום דמאן דאכיל דלאו דיליה בהית לאסתכולי באפיה, כלומר שכל מקבל מתנה מתבייש בעת הקבלה, והיינו משום שינוי הצורה מהשורש, שאין בו צורה זו של קבלה. וכדי לתקן זאת, ברא את העוה"ז, אשר הנשמה באה בה ומתלבשת בגוף, וע"י עסק התורה ומצוות ע"מ לעשות נ"ר ליוצרו, מתהפכים כלי הקבלה של הנשמה, לכלי השפעה. כלומר, שמצד עצמה לא היתה חפצה בשפע הנכבד, אלא מקבלת השפע, כדי להשפיע נ"ר ליוצרה, הרוצה שהנשמות יהנו משפעו ית'. וכיון שהיא נקיה מהרצון לקבל לעצמה, שוב אינה בהית לאסתכולי באפיה, ונגלית על ידי זה, תכלית השלימות של הנברא. וענין הצורך והחיוב של ההשתלשלות הרחוקה עד העולם הזה, יתבאר לקמן, שהמלאכה הגדולה הנ"ל, שהיא התהפכות צורת הקבלה על צורת ההשפעה, לא תצוייר אלא בעוה"ז. כמו"ש עוד."

אפשר להגיד שזו הקדמה למה שאנחנו נלמד.

תלמיד: הוא כותב שהנשמה מצד עצמה לא חפצה בשפע, אלא מקבלת השפע כדי להשפיע, והבורא רוצה שהנשמות ייהנו מהשפע. למה ההכרחיות של העולם הזה כדי ליהנות מהשפע?

מפני שכל מה שאנחנו מקבלים לרצון לקבל מרחיק אותנו מהשפע, מהבורא, מהאור. לכן אנחנו מגיעים קודם כל לזה שמכירים את המציאות שנקראת העולם הזה, ואחרי שאנחנו נותנים הרבה יגיעה כדי לעלות בהרגשת המציאות להשפעה, אנחנו גם מגיעים לזה שמקבלים את העולם הרוחני למעלה מהעולם הזה. וכך זוכים לפקיחת עיניים בכל המציאות.

תלמיד: איך הנבראים יכולים להפוך את הרצון לקבל לרצון להשפיע? איזה תרגילים יכולים לעזור לאדם בעשירייה כדי להתקרב לזה?

זה בדיוק מה שאנחנו לומדים. איך בכל מקום שאנחנו נמצאים ברצון לקבל, מהקטן ועד הכי גדול, הלוך וחזור, אנחנו כן יכולים לשמור על עצמנו, ולהפוך את מה שמרגישים בתוך הרצון לקבל, למה שנרגיש ברצון להשפיע. רק בעולם הזה, במצבנו כאן, אנחנו מסוגלים את זה לעשות. על זה נלמד.

תלמידה: בהקדמה לאות כ' הוא כותב שאנחנו מרגישים בושה ואי סבלנות. איך אנחנו מכסים את אי הסבלנות באהבה בעשירייה?

על זה נלמד. יש לנו כמה צורות שאנחנו צריכים להשתדל לעבור אותן, ואז נרגיש שאנחנו יכולים לקבל, להתייחס לבריאה, בצורה אחרת ממה שמלכתחילה נבראנו על ידי הבורא. וכך נרגיש שאפשר לקבל את הבריאה ברצון להשפיע.

תלמיד: כתוב "שהצורה החדשה שנעשתה במקבל, דהיינו "הרצון להנות" אינה באמת שום פחיתות וחסרון בערכו ית'". איך יכול להיות שהרצון ליהנות הוא לא "פחיתות וחסרון בערכו ית'"? נראה שהוא פחות ממנו.

למה פחות? אין הגדרה כזאת פחות או יותר. יש רצון להשפיע שנמצא בבריאה ורצון לקבל שנמצא בבריאה, והנברא צריך להעדיף את הרצון להשפיע יותר מהרצון לקבל. כי אם הוא מקבל רצון להשפיע, אם הוא קרוב אליו, אז בזה הוא יותר קרוב לבורא.

תלמיד: כשהאדם מתקן במשהו את תכונת הקבלה עם כוונה על מנת להשפיע, אז הוא מגיע להרגשה של אי נעימות מזה שהבורא היה חייב לעשות כלפיו תהליך כזה.

לא, אין דבר כזה, אל תמציא. כאשר באדם משתנה הרצון, אז דרך הרצון החדש שלו הוא רואה את כל המציאות, ואז אין לו שום שאלות, הוא לחלוטין מסכים עם זה.

תלמיד: כתוב שהרצון לקבל לא קיים בשורשנו, ואתה אמרת שכתוצאה מהתיקון שלנו אנחנו מגיעים לפקיחת עיניים. מה זה אומר שמגיעים לפקיחת עיניים?

זה אומר שאנחנו מקבלים רצון להשפיע במקום הרצון לקבל, הוא מתפתח בנו, מלמד אותנו, ומסגל אותנו לראות את המציאות בתכונת ההשפעה. בצורה כזאת אנחנו מתחילים להשיג את המציאות, מציאות אחרת, בצורה שונה מזאת שנולדנו בה.

תלמיד: לי יש רצון לקבל שהוא כל הטבע שלי, ויש איזה משהו שנותן לי לימוד, תורה ומצוות, ומפתח את הרצון להשפיע. מה זה אומר שבתוכו אני מרגיש את המציאות, ברצון להשפיע?

אלו הם שני סוגי תכונות שקיימות באדם שהוא יכול להחליף מזו לזו. לכן אין צורך כרגע להידבק להגדרה אחת. אנחנו נלמד את כל זה, ובהדרגה נשנה את זה בתוכנו.

תלמיד: כתוב שהבורא רוצה לתת לנו שפע. מהו השפע שהבורא רוצה לתת, ואיזה קשר יש לו עם החיים היומיומיים שלנו?

אנחנו מרגישים את מה שמקבלים מהבורא. קודם היה רצון לקבל שבאדם, ובו הוא הרגיש משהו שמגיע אליו מהבורא. אחר כך הרצון הזה באדם מתחלף, אנחנו נלמד באיזה צעדים הוא מתחלף, ואז ברצון להשפיע, ברצון החדש, הוא מתחיל להרגיש מציאות חדשה. אותה אנחנו נחקור, נלמד ונבין.

תלמיד: יש מושג של "אין עוד מלבדו", ומה שאנחנו לומדים היום זה על הבושה של המקבל. עד כמה יש קשר בין שני המושגים הללו?

רצון לקבל ורצון להשפיע קשורים זה בזה, ומתגלים באדם בעולם שלנו בהתאם לבחירה שלו - מה הוא רוצה לקבל, במה הוא רוצה להרגיש את עצמו ואת כל הבריאה. לכן נרגיש ונראה על עצמנו איך זה משתנה.

תלמידה: לרצון ליהנות אין שום פחיתות או פגם כי הוא מגיע מהשורש שלנו. איך אפשר להגיע לתענוג משותף מעל העולם הזה?

זה מה שאנחנו לומדים, זו מטרת הלימוד שלנו. עלינו לעלות למעלה מהטבע שלנו, ואז בטבע השני, בטבע ההשפעה, להתחיל להרגיש את המציאות. עליו אנחנו מדברים, אותו אנחנו לומדים.

תלמיד: מה הוא השורש של קושי בסבלנות?

האגו שלנו. הוא רוצה לתפוס, לקבל, למשוך, ולא מרגיש שמסוגל.

תלמידה: במעבר מרצון לקבל לרצון להשפיע, מה קורה עם הבושה במקרה כזה, האם היא רלוונטית, היא נעלמת, משתמשים בה?

אם אנחנו משתמשים ברצון לקבל, אז ודאי שיש לנו מקום של בושה, וההרגשה הזאת סובבת אותנו. מה שאין כן, אם אנחנו בוחרים להיות ברצון להשפיע, אז אנחנו עובדים על להתקרב לבורא, לרצונו להשפיע, כדי שגם אצלנו זה יהיה כך. ואז ההיפך, אנחנו מקבלים תענוג גדול במקום הרגשת הבושה.

תלמידה: האם היא ממש נעלמת, כבר לא עובדים איתה יותר?

כן, נלמד את זה.

תלמידה: אם הרצון לקבל שלי הוא בלי סבלנות, והוא רואה את אותה תמונה ורואה תמונות עוד יותר גרועות, הוא לא מסכים למה שהוא רואה, מה לעשות עם זה?

ללמוד מה שאנחנו צריכים, וכתוצאה מהלימוד נתחיל לראות עד כמה היחס שלנו לרצון לקבל משתנה.

תלמידה: מה זה אומר בפועל שהאדם בוחר ברצון להשפיע?

זו כל מטרת הלימוד שלנו בחוכמת הקבלה. כשאנחנו מגיעים למצבים שמתחילים לראות עד כמה הרצון לקבל שבנו משתנה לרצון להשפיע, וזו בעצם מטרת הלימוד.

תלמידה: אז זאת לא פעולה שהאדם עושה בפועל?

האדם עושה חלק מהפעולה, כשהוא רוצה להתכלל ככל האפשר ברצון להשפיע, וזה נקרא כתפילה, שהוא מעלה לבורא, ומקבל רצון שני, במקום הרצון הראשון, רצון להשפיע במקום רצון לקבל.

תלמיד: האם ההתקדמות הרוחנית שלנו מורכבת רק מלוח נקי, מדף נקי, האם רק ככה אנחנו מתקדמים, או שיש משהו נוסף?

קריין: בחלק הקודם צפינו בשיעור על "שמעתי", ושם אמרת שאדם צריך להתחיל כל פעם את העבודה מדף נקי, שיהיו חדשים בעיניו. האם העבודה הזאת תמיד צריכה להתחיל מדף נקי?

זה מה שכתוב, שיום יום כשאנחנו מתחילים ללמוד, אנחנו צריכים להשתדל להתייחס למה שלומדים כדבר חדש.

תלמיד: בסוף אות כ' כתוב "ועניין הצורך והחיוב של ההשתלשלות הרחוקה עד העולם הזה, יתבאר לקמן, שהמלאכה הגדולה הנ"ל, שהיא התהפכות צורת הקבלה על צורת ההשפעה, לא תצוייר אלא בעוה"ז. כמו"ש". האם זה התפקיד היחידי של העולם הזה או שיש לו תפקיד נוסף?

יכול להיות שיש עוד, אבל הוא לא מספר על זה.

תלמיד: זאת אומרת, שיכול להיות שיש לעולם הזה עוד תפקיד חוץ מאשר לגלות את הפער הזה?

כן.

תלמיד: והתפקיד שלנו הוא לגלות את זה פה, בעולם הזה?

אנחנו לומדים רק את מה שהוא מספר.

תלמיד: אם תלמיד שלך מתחבר עם כל החברה, כל הספרים, בעל הסולם, רב"ש, האם הוא מסוגל לבצע את כל המצוות או האם אנחנו צריכים להתייחס רק לחיבור בינינו? ומה אם למישהו יש איזה רצון בתוכו?

אנחנו צריכים להתחבר יחד לרצון אחד, כאיש אחד בלב אחד, ובצורה כזאת ללמוד ולחפש בינינו קשר יותר ויותר פנימי, מרכזי. זה מה שכל תלמיד צריך להבין, וזה מה שאנחנו לומדים מתוך הלימוד, שזה מה שנדרש מאיתנו, להתחבר כולנו בלב אחד.

תלמיד: איך האדם יכול לפתח דרישה לתכונת ההשפעה, לתכונה שהוא אף פעם לא הכיר אותה?

כשהוא מרגיש נשלט על ידי הרצון לקבל, זה מצד אחד, ומצד שני הוא מרגיש שיש לפניו תהליך שהוא רוצה לקנות בו רצון להשפיע, ולכן הוא נמצא כביכול פעם בזה, ופעם בזה. אז הוא עושה כל מיני פעולות כלפי החברים שלו, כלפי הלימוד שלו, שמביאות אותו למצב שהוא יכול להעדיף להיות ברצון להשפיע במקום ברצון לקבל.

תלמידה: כתוב "לפי שהרצון לקבל אינו נמצא בשורשנו, אנו מרגישים בו בושה ואי סבלנות". איך זה לא בשורשנו, כי אנחנו רצון לקבל? חשבתי שאנחנו צריכים לשנות את הטבע דרך הלימודים מרצון לקבל לרצון להשפיע?

כן, בעצם את צודקת, אבל מלכתחילה אנחנו לא מרגישים, לא מקבלים מלמעלה, מהטבע הרוחני, שאנחנו נמצאים ברצון לקבל. כי אמנם שזה מתעורר בנו, אנחנו לא מייחסים את זה לטבע שנולדנו בו.

תלמידה: מה ההבדל בין בושה גשמית, לבושה רוחנית?

שתי הבושות האלה הן כנגד הרצון לקבל שמתגלה בנו, אז בושה רוחנית זה כשאני מתחיל להרגיש הפוך ברצון שלי, הפכיות מהרצון הרוחני.

תלמידה: ואיך בונים בצורה נכונה את הבושה הרוחנית בעשירייה?

גם באותם הכלים, ברצון לקבל של האדם, הוא מקבל, עד כמה שהוא נמצא בעל מנת להשפיע או בעל מנת לקבל.

תלמידה: בשביל לתקן את הבושה, הבורא הוריד אותנו לעולם כזה רחוק שאנחנו אפילו לא מרגישים שהבורא הוא מקור החיים. איך אנחנו יכולים להרגיש ולתאר מה זה חיים מבחינת העולם הרוחני?

זה משהו שנרגיש בהדרגה, ובינתיים מה שאנחנו עוד לא מרגישים, אין בו צורך. פשוט תשתדלי לחשוב על זה יותר. כמה שיותר בצורה עקבית, להשתוקק להרגיש.

תלמיד: הבורא ברא אותנו כדי שנקבל, האם הרגשת הבושה לא באה בניגוד להרגשת ההודיה שצריכה להיות לנו כלפי הבורא?

הרגשת הבושה מגיעה מתוך זה שאני משתמש ברצון לקבל לעצמי, וודאי שזה לא המצב הטוב, אלא הוא ניתן לנו רק כדי שאנחנו נגלה כוחות שמנוגדים להרגשה הזאת, ואז נוכל לעלות מהרצון לקבל לרצון להשפיע.

תלמיד: האם הרצון לקבל תמיד מרגיש בושה? כי יש אנשים שיכולים לקחת, ולא להרגיש על זה שום אחריות.

לא, אין דבר כזה, בכל זאת יש כאן גבול ומידה עד כמה האדם יכול לקבל מבלי לקבל בושה, מבלי לדאוג בגלל הרצון שלו.

תלמיד: ולמה צריך להפוך הרצון לקבל, איך הוא צריך להשתנות?

הוא משתנה לתכונת ההשפעה.

תלמיד: אבל איך? כי חסרה הרגשה.

הרצון הזה משתנה מקבלה להשפעה תחת השפעתו של האור העליון.

תלמיד: הוא כותב שמצד עצמה הנשמה לא רוצה לקבל לעצמה את השפע הרוחני, אם כך איפה בא לידי ביטוי עניין הבושה? כי היא לא רוצה, שפע רוחני זה משהו שהוא מנוגד לה.

כן, בינתיים היא לא רוצה, אבל אם היא משתמשת ברצון לקבל שהוא הפוך מהטבע הרוחני - מהרצון להשפיע, אז היא מרגישה הפכיות, בושה, ולפי זה האדם מתרחק מהמצב הזה.

תלמיד: איפה ההזדמנות שלה להרגיש את הבושה? כי בעולם הזה הבורא ברא אותה הפוכה ממנו, אז היא לא מרגישה בושה, ואת זה הבורא עשה את זה. היא עולה לרוחניות, ושם היא בכלל לא רוצה את השפע, היא עושה את זה נגד הרצון וגם שם היא לא יכולה להרגיש בושה, היגיעה מבטלת את הבושה. אז איפה היא מרגישה את הבושה?

אם היא עושה או רוצה לעשות איזו פעולת קבלה, אז היא מרגישה בזה בושה, איפה היא בדיוק הפוכה מהבורא.

תלמיד: כשאני קורא את המאמרים או מקשיב להסברים, השכל מסכים עם זה, אבל הלב והאיברים מתנגדים להשפעה, וזה נראה לי כמו איזה גבול שאני לא יכול לעבור אותו. מה אפשר לעשות?

להמשיך, כמה שאפשר. ואז אנחנו נראה עד כמה אנחנו יותר ויותר מתקרבים לרצון להשפיע, יותר מבינים אותו, יותר מרגישים אותו עד שהוא מתהפך בנו, עד שאנחנו מקבלים אותו כרצון החדש.

תלמידה: הוא כותב "שמצד עצמה לא היתה חפצה בשפע הנכבד, אלא מקבלת השפע, כדי להשפיע נ"ר ליוצרה, הרוצה שהנשמות יהנו משפעו ית'." מצד אחד הבורא רוצה רק שנהנה, מצד אחר הוא שם אותנו בעולם מלא בצער ובכאב, איך אנחנו צריכים להתייחס לעולם הזה כדי להתקרב למה שהבורא רוצה?

זה מה שאנחנו לומדים, זו כבר חכמת הקבלה הפרקטית, שאנחנו צריכים להיות מחוברים בעשיריות או יותר מזה ולעשות פעולות מיוחדות של השפעה ולא של קבלה, וכך אנחנו מתקרבים לאותה צורת החיים, לקיום, שהמקובלים כמו בעל הסולם, ממליצים לנו לעשות.

תלמידה: מה היחס כחברה מחוברת שרוצה לעשות פעולות של השפעה, מה צריך להיות היחס שלנו לתמונות שהבורא מצייר בעולם הזה?

אנחנו צריכים להשתדל לקבל את התמונות האלה, את הצורות האלו ולהשתדל לקיים אותן.

תלמידה: מה זה אומר לקיים אותן?

לקיים אותן זה אומר שאנחנו מוכנים להיות בזה.

.

תלמיד: האם אני מרגיש בושה ברצון לקבל רק כשאני מנסה להתקרב להשפעה?

כן.

תלמיד: הרגשת הבושה בתוך הדעת עוזרת לנו להתעלות לאמונה למעלה מהדעת?

ייתכן שכן, אבל זה בינתיים משהו שעוד לא שייך לנו, זה במדרגות הבאות הגבוהות יותר, אז אנחנו נרגיש, אנחנו נתבייש ברצון שלנו, במצבים שלנו.

תלמיד: וככה נתעלה לאמונה למעלה מהדעת, או שיש לנו עוד דברים?

יש עוד הרבה דברים שצריך, אז תלמד ותהיה בשקט.

תלמיד: האם אפשר להבין שככל שיש בושה מתעוררת השתוקקות להשפעה, זה כנגד זה?

הרגשת הבושה באה לפי הרגשת הרצון לקבל שהנברא משתמש. ואם הוא מפסיק להשתמש ברצון לקבל אז הוא מפסיק גם להרגיש בושה.

תלמיד: האם ככל שהנברא ירגיש בושה זה בהכרח יעורר בו השתוקקות לכיוון השפעה?

לא בצורה ישירה. אבל לאט לאט, אנחנו נרגיש את זה בעצמנו.

תלמיד: האם "האני" עשוי מחומר של בושה?

לא. האני של האדם בא מתוך הרצון לקבל. אם הוא ממלא אותו רק כלפי עצמו, אז הוא יכול להתבייש מזה שהוא עושה את זה, שבפעולה הזאת הוא הפוך מהבורא. אם הוא רוצה להזדהות עם הבורא אז הוא עושה ברצון לקבל שינוי, שעושה עימו כוונה על מנת להשפיע. ואז כל האור שמקבל לתוכו, הוא מרגיש שהוא משתמש בו על מנת להשפיע.

תלמידה: כתוב, ""הכין" לנו בעוה"ז יגיעה בתורה ומצות להפך את הרצון לקבל על רצון להשפיע". מהי היגיעה הנכונה שהבורא הכין לנו?

היגיעה נכונה זה להתעלות למעלה מהרצון לקבל לרצון להשפיע.

תלמידה: בלימוד אנחנו מנסים להגיע לשורש הנשמה, וכאן רשום שהמצב הראשון של הנשמה היה חוסר השתוות הצורה. איזה שורש אנחנו מנסים לגלות?

אנחנו מנסים לגלות את הרצון לקבל שנמצא בפעולות השפעה, ולכן הוא מרגיש את עצמו לא במקום, ועושה כל מיני פעולות כדי להגיע לצורת ההשפעה, זה מה שהוא עושה כדי לתקן את עצמו. לכן אנחנו צריכים לבדוק אותו אם הוא נכלל בפעולות השפעה או בפעולות קבלה.

תלמידה: מה יכול לעזור לנו לראות את המציאות השלמה של השפעה גם במצב הנוכחי?

אנחנו לא יכולים מפני שהרצון שלנו הוא רצון לקבל. אנחנו הופכים כל מה שרואים בכל מה שנמצאים בצורה הפוכה לפי הרצון שלנו. לכן אי אפשר לנו לראות, לזהות את זה. אבל על ידי הלימוד, על ידי התרגילים אנחנו מתקרבים לרצון להשפיע, מתחילים לקבל אור מקיף שעוטף אותנו, משפיע עלינו מכל הכיוונים וכתוצאה מזה אנחנו מתחילים להיות קשורים לאור המקיף, וכך לאט לאט מתקרבים לכלי שהוא כולו השפעה.

תלמידה: מהי הפעולה עצמה, איך תופסים את הנקודה שאנחנו עושים את זה למען הבורא?

זאת הכוונה שלך. כלומר על מה את חושבת, מה מעורר בך את הפעולה הזאת.

תלמידה: איך אני לא מאבדת את הרגעים של השפעה, שאני כל הזמן ארגיש שאני בהשפעה, שאני בטוב?

תשתדלי כל הזמן, במיוחד לפני השיעור, לקרוא, לחשוב על פעולות השפעה, ואז תתחילי להרגיש כמה אנחנו לומדים בצורה קרובה לתכונות האלה או רחוקים.

תלמידה: הרגשת הבושה, האם היא שומרת עלינו מלרצות לקבל איזה מילוי יותר עליון, ולהסתפק בזה שקורה התיקון?

כן.

תלמיד: בפתיחה של סעיף כ' כתוב"לפי שהרצון לקבל אינו נמצא בשורשנו, אנו מרגישים בו בושה ואי סבלנות. וז"ש ז"ל, שכדי לתקן זה "הכין" לנו בעוה"ז יגיעה בתורה ומצות להפך את הרצון לקבל על רצון להשפיע." התרופה שמומלצת פה, שתורה ומצוות זה על מנת שנשנה הרגלים או שיש בתורה ומצוות סגולה? מה יש בתורה?

בתורה יש אור שנמצא בכלים, ואנחנו על ידי שרוצים להתקרב לאותו הכוח הפנימי שנמצא בכלים ונקרא "אור", אנחנו מזמינים על עצמנו את ההשפעה הזאת. זה נקרא שאנחנו משתדלים להגיע לשורש שלנו.

תלמיד: אז אפשר לראות את זה כשכר ועונש בעבודה שלנו בתורה ומצוות?

כן. אם אתם רוצים, אתם מתחילים להתייחס לזה כמו לשכר ועונש.

אות כ"א

רשעים משנה שברון שברם. וצדיקים

ירשו משנה.

"ובא וראה, אשר לרשעים, משנה שברון שברם, כי אוחזין החבל בב' ראשים, כי העוה"ז נברא עם חסרון וריקות מכל שפע הטוב, וכדי לקנות קנינים צריכים אל התנועה. וידוע שריבוי התנועה מדאיב את האדם, להיותה המשכה בלתי ישרה ממהותו ית'. אמנם להשאר ריקן מהקנינים והטוב גם זה אי אפשר, שזה ג"כ מנוגד לשורש, שהרי השורש מלא מכל טוב. וע"כ בוחרים בסבל ריבוי התנועה, בכדי להשיג מילוא הקנינים, אמנם כיון שכל קנינם ורכושם הם אך לעצמם, והיש לו מנה רוצה מאתים, נמצא בזה, שאין אדם מת וחצי תאותו בידו. ונמצאים סובלים מב' הצדדים, הן מצער ריבוי התנועה, והן מצער החסרון של הקנינים, שחסרה להם מחציתם. אבל הצדיקים בארצם ירשו משנה, דהיינו אחר שמהפכים את "הרצון לקבל" שלהם לרצון להשפיע, ומה שמקבלים, הוא על מנת להשפיע אז ירשו משנה, כי מלבד שמשיגים את שלימות התענוג ומבחר הקנינים. המה משיגים ג"כ, את השואת הצורה ליוצרה ית', שבזה נמצאים בדביקות האמיתית, ואז נמצאים ג"כ בסוד המנוחה, שהשפע מגיע אליהם מאליו, בלי שום תנועה ועמל."

תלמיד: אם אנחנו בעשירייה קבענו שאנחנו לא מרגישים את הבורא, מה אפשר לעשות?

כל מה שכתוב לנו בלימוד של הספר הזה, אנחנו צריכים לקבל, ובצורה מעשית לנסות ולממש.

תלמיד: אנחנו צריכים להשתוקק בשביל שתופיע הבושה או שזו מתנה מהבורא?

בושה זאת ההרגשה שהאדם נמצא בחוסר התאמה לתוכנית הבורא.

תלמידה: בעניין הכוונות והרצונות, כשאנחנו מגלים את הרצון לקבל, יש בעיה שאנחנו גם מגלים את הכוונה עבור עצמנו. אז אנחנו צריכים לנקות את הרצון וליצור את הכוונה על מנת להשפיע. זאת אומרת הרצון לקבל לא נעלם לשום מקום, מאיפה מופיע הרצון להשפיע, כשאנחנו מרגישים את הרצון להשפיע שזה גילוי הבורא כי זה הרצון שלו. אבל הרצון לקבל בכל זאת נשאר. האם זה נכון?

זה כבר רצון אחר לגמרי אם הוא עם כוונה אחרת, כך שבעיקרון כן, את צודקת.

תלמידה: בעשירייה שלנו אנחנו כל הזמן מדברות על הרצון להשפיע. באילו דרכים אנחנו עוד יכולות להשפיע לבורא כדי להגיע לתכונת ההשפעה כבר עכשיו, מה עוד אפשר לעשות?

העיקר שמדובר עליו זה היחס לחברים - בהתאם ליחס שאני מתייחס לחברים, דרכם אני מתייחס לבורא, וזה העיקר, אנחנו צריכים לעשות תרגילים יום יום.

תלמידה: קראנו שאנחנו נקבל משנה שברם אם נעבוד עבור הבורא. אז למה לעשות עבודה כפולה? למה לעבוד קשה, כי לכאורה כתוב, "ובא וראה, אשר לרשעים, משנה שברון שברם", אז ככל שאנחנו עובדים יותר קשה אנחנו הולכים אחורה, זאת אומרת אנחנו מקבלים הפוך.

לא, הכול תלוי איך אנחנו מסתכלים על הבריאה. עוד נלמד.

תלמידה: באיזה אופן, בזה שאנחנו מצדיקים את הבורא ומקבלים את כל המצבים שהבורא שולח, מקטין את הרגשת הפירוד שיש בין הרצון לקבל לרצון להשפיע, כי אתה אמרת ששניהם מתחברים?

אנחנו כן יכולים לקרב בין זה לזה בהתאם לכוונה שלנו, ככל שאנחנו מתכוונים לחבר, לקרב ביניהם.

(סוף השיעור)