שיעור בוקר 21.31.03 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

חוה"מ פסח תשפ"א

פסח - קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: שיעור בנושא פסח, קטעים נבחרים מן המקורות, מקטע 159.

מה שאנחנו עכשיו לומדים בעצם אפשר להגיד שזו נקודת המפנה של התהליך שנקרא "פסח". כי האדם שעובר התפתחות רוחנית, הוא עובר שלב אחד שהוא לא מבין איפה הוא נמצא בעולם הזה, אחר כך הוא נכנס ללמוד, ולא מבין בעצמו למה, אלא הנקודה שבלב מושכת אותו מטעם סקרנות או מכל מיני חשבונות אחרים, מה לעשות בחיים, מה הוא רוצה. הוא לא מבין מה זו רוחניות או מתאר לעצמו לפי הנשמה שלו כל מיני צורות כאלה שכדאי לו להמשיך, ולאט לאט אחר כך הוא נכנס להכיר וללמוד יותר ויותר.

הוא לא שומע בדיוק שמדובר כאן ש"ואהבת לרעך כמוך" זה הכלל של השיטה, למרות ששומע ומדבר על זה כמו הילדים שמדברים בתחילת החיים שלהם. כשהם מדברים מילים הם לא יודעים מהן המילים האלה, אלא אומרים משהו, כך אנחנו אומרים על תכונות ההשפעה, אהבה, חיבור, קבוצה, עשירייה, ממש בדיוק באותה הצורה כמו הילדים. אמנם אין בזה כביכול שום דבר מצד אחד, מצד שני זה שאנחנו בכל זאת מדברים על זה, זה גם מעורר את הכוח העליון, המאור המחזיר למוטב ואנחנו כך מתקדמים.

לכן כמה שלומדים, כמה שמדברים על צורות ההשפעה, שזו הרוחניות שהיא הפוכה מהעולם הזה שהוא כולו בעל מנת לקבל בגשמיות, כמה שמדברים, בכל זאת לאט לאט, טיפה טיפה, כך אנחנו מושכים בכל זאת את הכוח העליון והוא משנה אותנו ואנחנו משתנים. משתנים בשכל, מתחילים להבין יותר את הקשרים בין שני העולמות, משתנים ברגש, אנחנו מרגישים יותר ויותר מה זה נקרא "על מנת להשפיע", שזה יהיה לטובתי בינתיים, אבל בכל זאת על מנת להשפיע כביכול. וכך מתקדמים.

כמו שדיברנו אתמול, כל הסיפור שכתוב בתורה, אמנם כתוב כאיזו הרפתקה, טיול מבבל לארץ כנען, שזה איפה שישראל של היום, ואחר כך מכאן למדבר, וממדבר סיני למצרים ובמצרים כל כך הרבה שנים, ואחר כך מה שקרה שם, עם כל הגיבורים שלנו והיציאה מזה, הבריחה דרך ים סוף וכן הלאה, את כל הדברים האלה אנחנו צריכים בכל זאת לאט לאט להשתדל לנתק אותם מהצורה של טיול שקשור למקומות, לכל מיני מעשים בין גופים, בני אדם ולהעביר אותם לצורה שזה קורה באדם עצמו.

כל אחד צריך לתאר לעצמו, לאתר בתוכו מה זה נקרא "מצרים", מה זה נקרא "מדבר", מה זה נקרא "פרעה", "משה", את כל הדברים שאנחנו לומדים בסיפור הזה. הסיפור הזה צריך להתקיים בתוך האדם, וגם במיוחד צריך להתקיים ביחסים שלנו בעשירייה, כי בעשירייה זה יותר קשה, יותר רוחני ויותר טבעי, בוא נגיד כך, ואנחנו נצטרך לבנות את התהליך הזה בצורה רגשית בתוך האדם. שבמקום כל השמות האלה שאנחנו לומדים, בדומם, צומח, חי ומדבר, בתוך הסיפור הזה שבסך הכול התורה מספרת, שכל אחד יוכל להרגיש איך זה עובר בו בפנים, ברגשות, במחשבות, בתהליכים הפנימיים שבו.

לכן כשאנחנו מדברים על משה, פרעה, עם ישראל, העם המצרי, כל מיני תהליכים של היאור, הנילוס ועוד כל מיני פעולות, כל זה קורה בתוך האדם וכל זה גם קורה בתוך העשירייה. אמנם עוד קשה לנו לתרגם את זה מסיפור חיצון לתהליך הפנימי שבכל אחד ומכל שכן בעשירייה, אבל אנחנו נצטרך להתקדם ולהכיר שזה בעצם המעשה האמיתי, שזה קורה באדם ובעשירייה בקשר שלו עם האחרים. נקווה שנתקדם לזה ואז נרגיש את הדברים.

מה שעוד קורה, לא בהתחלה אולי בכמה השנים שהאדם נמצא בלימוד, אבל קורה לו אחר כך, הוא מתחיל להרגיש שפועל עליו אור של פסח. מה זה "אור של פסח"? פָסָח, פֵסח זה פסָח, זה מעבר ממעמד גשמי, שנמצא בקבוצה, בכל הדברים ששייכים ללימוד, אבל עדיין הכול על מנת לקבל, הוא לא יודע מה זה על מנת להשפיע, כי כל עוד לא בא הטבע השני, אי אפשר להסביר, אי אפשר לתאר לעצמו.

לכן הוא מתחיל להרגיש לפעמים, זה בא פתאום, כמו שכל דבר רוחני בא פתאום, בדרך כלל זה בא אחרי שהאדם מיואש, כמו שכתוב בפסח, שהם מתייאשים מהעבודה ולא יודעים מה לעשות, והאם בכלל אפשרי לצאת מתחת שליטת הרצון לקבל, לעשות משהו בצורת אהבת הזולת, שלזה אף אחד לא מוצא בעצמו, בתוכו כוחות, נטיות, רצונות, פתאום האדם מתחיל להרגיש שמשהו מתעורר בו, הוא מתחיל להבין שבאמת יכולה להיות תכונה בתוך האדם שנקראת "השפעה". למה? כי יש עליו הארה מיוחדת והוא מרגיש מתוך ההארה הזו שמקבל איזו תכונה חדשה, ולזה אנחנו צריכים להשתוקק, לחשוב איך זה מגיע. זה ודאי לא מגיע מתוך מאמץ של האדם, אלא אך ורק כשזו הארה מלמעלה.

ולכן כל העבודה שלנו יותר ויותר ברורה לנו כתפילה, בקשה שצריכה להיות מאורגנת כמה שיותר נכון בכוחות העשירייה, בכל מיני הבחנות שאנחנו בונים בזמן שמחוברים בעשירייה, בזמן שרוצים שזה יתקיים בתוך העשירייה. שכל התהליך הזה, יציאת מצרים גם קורה בתוך העשירייה, בתוך עשר הספירות, עוד מעט זה יהיה ברור שככה זה קורה. ויותר ויותר יהיה לנו מכאן מובן שהכול מושג בכוח התפילה. המאמצים שלנו צריכים להיות מכוונים רק לזה, רק להתפלל ויחד כולם, שכל אחד מרגיש את השני, שכל אחד מוכן בזה לעזור לשני.

וכך שאנחנו מתחברים בפנייה לכוח העליון, ועם מה אנחנו מתחברים? שייתן לנו כוח חיבור, שיעזור לנו למצוא נקודה משותפת בינינו, שכל אחד באמת יוכל להרגיש שהוא יוצא מעצמו ונמצא במשהו משותף, שזה כבר מלכות עילאה, עליונה. אם כל אחד נמצא בעצמו, זה נמצא בעולם התחתון, אבל אם כל אחד מתעלה לרצון המשותף, זה כבר מלכות של עולם העליון.

ואז האדם מתחיל להרגיש שהוא כבר נמצא בחצי השני של הפסח, שהוא פוסח, הולך, צועד לקראת היציאה ממצרים. שכבר לא פרעה ישלוט עליו, אלא הבורא ישלוט עליו, ישלוט בו. וכאן יש לו מעבר באמת מאוד מאוד מיוחד, להחליף את הכוח העליון מפרעה לבורא. ואז הוא יותר ויותר מודע לֵמה ועד כמה הוא היה שייך ותלוי וקשור לרצון האגואיסטי שלו, שהכול בהכרה או בתת הכרה הוא היה מתקשר לרצון הפנימי שלו, טובת עצמו, ועכשיו הוא מתחיל יותר ויותר לחשוב, מדי פעם, אחר כך יותר, מה זה יכול להיות לטובת הבורא, לטובת העשירייה.

זה כבר לקראת יציאת מצרים, זה נקרא "אורות הפסח", שהם פועלים עליו, וזו עבודה של משה. והיא תקופה, כמו שאמרתי, מתחלקת לשני חלקים. חלק ראשון שאנחנו לא מאתרים בתוכנו שזה משה, שזה לא כוח שמושך אותנו מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע. ואחר כך, [חלק שני], אנחנו מרגישים שאנחנו לא יכולים להישאר כבר בעל מנת לקבל, אלא חושבים על הכלל, ודרך הכלל לעל מנת להשפיע לבורא, וכך נתקדם.

נקרא פסוקים, משה פונה אל העם ומתוך זה אנחנו נדבר איך זה קורה. אבל גם מה שדיברנו אתמול, שאנחנו צריכים את הכול לתאר בתוך העשירייה, כל פעולות מצרים, עוברים, בורחים, יוצאים, מה שקורה עם כל הגיבורים של הסיפור הזה, זה הכול קורה ביחסים בינינו בתוך הקבוצה. נשתדל לקרוא ולהבין את הדברים.

העיקר לתאר אותם בתוך הקבוצה ולתאר אותם יותר קרוב אלינו. לא סיפור היסטורי חס ושלום ולא גיאוגרפיה ולא גיבורים חיצוניים, אלא הכול זה בתוך התכונות של האדם, הכול נמצא בתוך ליבו של האדם. כך כתובה כל התורה, ולכן כך אנחנו צריכים להבין אותה.

וכשאנחנו נתרגל לזה אנחנו גם נוכל להבין איך בנויה המציאות שלנו ובכלל כל העולם, מה היא תפיסת העולם האמיתית, שאין חיצוניות ואין מה שאנחנו מתארים שזה נמצא מחוצה לנו, אלא הן התכונות שמתעוררות בתוכנו ומייצבות בנו את המציאות ואת העולם ואת כולם. וכך אנחנו נגיע לתפיסת המציאות האמיתית, שלא נבלבל את עצמנו שאנחנו נמצאים בעולם פיזי, אלא כולם נמצאים בעולם הכוחות שנוכל גם לסדר אותם נכון ולייצב לעצמנו עולם שרוצים להיות בו. זהו בעצם. עוד נדבר.

קריין: שלחו לפה קטע על אורות דפסח שדיברת עכשיו.

כן,

קריין: כן, מ"שמעתי" מ"א, "מהו קטנות וגדלות באמונה".

"צריכים לדעת, שאורות דפסח סגולתן הוא לזכות לאור האמונה. אבל לא לחשוב, שאור האמונה הוא דבר קטן, כי הקטנות והגדלות תלוי רק בהמקבלים. כי בזמן שהאדם אינו עובד על דרך האמת, אזי הוא חושב שיש לו אמונה יותר מדי, ובשיעור האמונה שיש בו, הוא יכול לחלק לכמה אנשים, אזי המה יהיו יראים ושלימים.

מה שאין כן מי שרוצה לעבוד את ה' על דרך האמת, ובודק את עצמו בכל פעם, אם הוא מוכן לעבוד במסירות נפש "ובכל לבבך". אזי הוא רואה, שתמיד הוא בחסרון עם בחינת אמונה. היינו שתמיד יש לו גרעונות בבחינה זו."

(בעל הסולם, שמעתי. שמעתי, מאמר מא. מהו קטנות וגדלות באמונה)

קריין: קטע 159 של הרב"ש.

"מטרם שבא משה לעם ישראל בשליחות מה', שהוא רוצה להוציא אותם ממצרים, היה עם ישראל עוסקין בעבודת ה', אלא שהיו משועבדים לפרעה מלך מצרים. שענין פרעה מלך מצרים הוא הרצון לקבל שיש בהנבראים, שהוא לא מסוגל לעשות שום דבר, אלא לתועלת עצמו. והוא השולט בכל הנבראים, והוא מיצֵר לכל אלה שרוצים לצאת מרשותו, היינו לעבוד לטובת הזולת. 

ומשה בא לעם ישראל, ואמר להם שה' רוצה להוציא אתכם מתחת שליטת פרעה, היינו להוציא כל אחד ואחד מעם ישראל מתחת שליטת פרעה שלו, הנמצא באופן פרטי אצל כל אחד ואחד."

(הרב"ש. 877. "ג' תפילות - ב'")

יש כאן מהפך גדול מאוד בתפיסה, בהרגשת האדם מה קורה לו, כי קודם כל נגיד שהוא היה לומד חכמת הקבלה והיה נמצא בחיבור עם החברים באיזושהי [דרך] והיה לו ברור מה שהוא עושה, רק לא היה מודע שהוא עושה הכול על מנת לקבל, לטובת עצמו ולא לטובת אף אחד מחוצה לו, בכלל לא היה מרגיש שכך עושה. כתוב "מטרם שבא משה לעם ישראל בשליחות מה'" שלא מתגלה הכוח הזה של משה באדם, שרוצה למשוך אותו מעל מנת לקבל, מהאגו שלו, "שרוצה להוציאם ממצרים, היה עם ישראל עוסקים בעבודת ה'". זאת אומרת הם היו כביכול עושים, לומדים חכמת הקבלה, על זה מדובר, לא על מישהו אחר שלא שייך לזה, אלא זה תהליך שאדם עובר שנקרא שנמצא במצרים, אבל עדיין לא קשור ל"כוח משה", הכוח המושך.

היו עוסקים בעבודת ה' אלו שהיו משועבדים לפרעה, וכל אחד חשב שעל ידי זה שהוא מבצע משהו, הוא עושה לטובתו. נכון שהוא היה מדבר על כך שהוא רוצה לצאת מהאגו שלו, שרוצה להיות בעל מנת להשפיע, אבל בכל זאת הכוונות, הרצונות שלו, בתוך תוכו היו כולם מכוונים לטובת עצמו. שזאת הייתה בעצם הנטייה שלו הפנימית האמיתית. זה נקרא שהיו משועבדים לפרעה, לרצון לקבל שיש בנבראים, אלא "שלא מסוגל לעשות שום דבר אלא לתועלת עצמו", זה הטבע שאיתו אנחנו נמצאים בחצי הראשון של התהליך הרוחני שלנו, והוא השולט בכל הנבראים, הפרעה הזה, "והוא מיצר לכל אלה שרוצים לצאת מרשותו," הם מרגישים שזה מאוד כואב להם ולא מסוגלים, לא יכולים לעשות משהו שלא לתועלת עצמם, ובכלל לתאר את זה אפילו אי אפשר, היינו לעבוד לטובת הזולת.

ומשה בא לעם ישראל, ואמר להם ש"ה' רוצה להוציא אתכם, כל אחד מעם ישראל מתחת שליטת פרעה שלו", זאת אומרת זה מה שהאדם מרגיש שפתאום מתגלה לו כוח שאומר לו שאני אתן לך יכולת לעבוד לא לטובת עצמך, ואתה תזהה שאתה לא עובד לטובת עצמך, אלא לטובת פרעה, כוח זר ואז תראה גם עד כמה שאתה יכול להבדיל בין שני הכיוונים האלה לטובת מי אתה עובד, ואיך אתה יכול לגלות שאתה כן רוצה לעבוד למען הבורא.

לעבוד למען הבורא זה שייך כבר להרבה פעולות חדשות, קודם כל שאתה פונה לבורא ומבקש ממנו כל פעם [להיות] קשור אליו וכל פעולה ופעולה אתה עושה רק בתנאי שאתה פונה אליו. שנית שאתה לא רוצה לראות תוצאות מהעבודה שלך, אלא אם כן היא פשוט תהיה מכוונת לטובת הזולת מחוצה לך ועוד ועוד.

זאת אומרת זה בעצם מה שאנחנו מתחילים להרגיש כביאת משה לעם ישראל. עם ישראל זה כל התכונות שלנו הפנימיות האגואיסטיות, כולנו נקראים בפנים "עם ישראל", זאת אומרת אוסף של רצונות האגו שלנו, וכשמשה בא ופונה לכל הרצונות האלה, ודאי הוא נקרא זר, אנחנו לא רוצים אותו, כי זה כולו לעל מנת להשפיע, לשנות כיוון, לשנות מטרה, לשנות פעולה, לשנות את טיב החיים שלנו, וזה הכול למען משהו. זה מאוד קשה.

תתארו לעצמכם שבמשהו זה דומה, אפשר להגיד, לאישה שיש לה תינוק והיא חושבת רק עליו. כשהוא נולד אז לא היה לה שום דבר חוץ מרק לחשוב עליו, להסתכל עליו ולדאוג לו.

ולפני זה לא היה כך, לפני זה הייתה חופשייה, הייתה קשורה לכל העולם, לומדת מתעניינת עושה משהו, היה לה איזשהו רצון לקבל משלה שהיא הייתה ממלאת אותו, עכשיו כל הרצון לקבל שלה זה בתינוק, איך למלא את הרצון שלו. אז מהפכה דומה לזה אנחנו עוברים כשבא משה ומתחיל להציג לנו את צורת העבודה הנכונה.

שאלה: איך אני יכול לזהות שאני באמת נמצא ברוחניות ולא באיזו פעולה גשמית?

את זה בינתיים אי אפשר לזהות כי אין לנו הבדל בין שני העולמות ולכן אני לא יכול לזהות. מי שנמצא בחושך, הוא לא יודע מה זה חושך ושהוא נמצא בחושך, אלא אנחנו צריכים להיות בשתי הבחנות ורק בתנאי הזה אנחנו יכולים לזהות אם אנחנו נמצאים בהתקדמות או לא. אלא בינתיים אנחנו ממשיכים עד שבא הכוח שנקרא "משה" שמושך אותנו לרוחניות, שמסביר לנו מה זה ואיך להתקדם לרוחניות. ואז אנחנו נבין איפה העולם הזה ואיפה העולם הרוחני, מה זה נקרא למטה מהדעת, למעלה מהדעת, אז אנחנו נזהה את הדברים ובינתיים לא. אבל לאט לאט זה יהיה, זה יתגלה לכל אחד ואחד, העיקר כל הזמן להמשיך בדרך עד שכל אחד ואחד גומר את המצרים שלו. בסופו של דבר יתגלה המשה שלו, שמסביר את הכוח הפנימי הזה שהוא בא בשליחות מהבורא, ומסביר לאדם באיזה מצב הוא נמצא ולאיזה מצב הוא צריך להגיע.

ואז אדם מתחיל לאתר בפנים מה זה נקרא לכוון לטובת הזולת או לעצמו. לפני זה הכול, אפילו שמתאר שזה לזולת זה לעצמו.

שאלה: אמרת שצריך להחליף את כוחו של פרעה בכוחו של הבורא וגם אמרת שאנחנו נכנסים למלכות הכללית. זה אותו דבר, המלכות העליונה והרצון שאנחנו מחליפים לרצון הבורא?

זה אותו הדבר.

קריין: קטע מס' 160.

 "כשבא משה ובישר להם בשורת הגאולה, הם לא היו יכולים להאמין לדבר זה, היינו שיצאו מגלות מצרים, כלומר כמו שכתוב, "והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים, והצלתי אתכם מעבודתם". היינו, שלא תהיה להם לאו דוקא עבודה קשה, אלא אפילו סתם עבודה, לא תהיה לכם, את זה לא היו יכולים להאמין, איך יכול להיות דבר זה. 

זאת אומרת, אם היו מאמינים בדבר הזה, אז בכח האמונה היו יוצאים מהגלות. היינו, שמלכות, הנקראת רוח, היתה עולה למעלה בחשיבות."

(הרב"ש. מאמר 16 "מהו, מקוצר רוח ומעבודה קשה, בעבודה" 1990)

זאת אומרת, קודם כל "כשבא משה ובישר להם בשורת הגאולה," שהוא עכשיו יראה להם מה זה נקרא לעבוד בעל מנת להשפיע, לא לאגו שלהם, לא לפרעה כמו שעד עכשיו היו נמצאים בזה, "הם לא היו יכולים להאמין לדבר כזה," שדבר כזה אפשרי בכלל. איך יכול להיות שיהיה לנו איזה כוח חדש, איזו מטרה חדשה, משהו שיחייב אותנו לעבוד במקום האגו שלנו שאנחנו כל כך רגילים לזה, וברור לנו מה אנחנו עושים ולמי אנחנו עושים את זה. הם לא יכולים להאמין שיהיה דבר כזה.

"היינו שיצאו מגלות מצרים," שאפשר לעבוד לצורה שהיא לא מחייבת. שאני עובד מטעם שאני מקבל חשיבות במשהו חדש. "כמו שכתוב, "והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים, והצלתי אתכם מעבודתם". היינו, שלא תהיה להם אפילו סתם עבודה" מאמצים לא יהיו בכלל. איך אפשר לעשות איזו פעולה ללא שום מאמץ? כי כל המאמצים שלנו הם נגד האגו שלנו, הרצון לקבל כדי להרוויח משהו גם באותו רצון לקבל.

אז הם לא יכלו להאמין שאפשר לעבוד בכוח שהוא עושה הכול בקלות, שאתה דווקא לא מרגיש בעבודה הזאת השקעה וקושי אלא אתה דווקא מרגיש בזה מנוחה והתפעלות "זה לא היו יכולים להאמין, איך יכול להיות דבר זה." ש"אם היו מאמינים בדבר זה, אז בכח האמונה היו יכולים לצאת מהגלות." אבל לא יכולים כי הם נמצאים עדיין בשליטת הרצון לקבל שלהם. זו רק בשורה שמשה הביא להם.

"שמלכות, הנקראת רוח, היתה עולה למעלה בחשיבות."¹ זאת אומרת, הרצון לקבל שהיה קודם שולט בהם מחליף את עצמו לדרגה חדשה ואז לא עולה להם בכוחות אלא ההפך, התפעלות מזה שהם עושים את זה למען הזולת. שוב, אצלנו בעולם הזה אני יכול להשוות את זה רק עם אימא שמטפלת בתינוק, כמה שהיא רוצה לתת ולמלאות אותו וזה בשבילה יותר חשוב מהמילוי שלה.

זה נקרא כשבא משה מה הוא מבשר? הוא מבשר שאני אתן לכם כוחות, כוח חדש, ואתם תוכלו להתעלות למעלה מהרצון לקבל הקודם שלכם ואתם תקבלו מזה רוח חדשה, ובחשיבות של המטרה החדשה והרוח החדשה אתם תעלו כך מעלה מעלה מהעולם הגשמי לעולם הרוחני.

שאלה: איך אנחנו יכולים לדאוג זה לזה בעשירייה אם זה לא טבעי עבורנו?

זה ודאי לא טבעי לאף אחד וטוב שאתם מבינים שזה לא טבעי, מצד אחד. מצד שני זה שזה לא טבעי, זה דווקא טוב כי אנחנו רואים בזה שאנחנו באמת מחליפים את היוצרות, את הסיבות, מחליפים את הכוחות, היסודות שלנו, של החיים, של התפיסה, של ההסתכלות שלנו וזה לא טבעי. לכן אנחנו צריכים להרגיש כמה שאנחנו עוברים משליטת פרעה לשליטת הבורא כי אלה שתי שליטות של אותו כוח עליון, אבל בשליטת פרעה הוא הציג את עצמו כרצון לקבל, בשליטת הבורא הוא מציג את עצמו כרצון להשפיע.

ואז אנחנו כנבראים יכולים להיות ברצון לקבל וברצון להשפיע, ולאבחן זה לעומת זה, ואז להיות קיימים בהבנה, בהכרה איפה אנחנו נמצאים. לבורא הייתה כאילו שאלה, איך לברוא את הנבראים ולתת להם את השלמות שלי? ואז קיבל החלטה, זו איזו המצאה מיוחדת, שאני צריך חושך, כי אם לא יהיה להם חושך אז הם לא יבחינו באור כי הנבראים לא יכולים להתקיים רק בהבחן אחד. הם חייבים לקבוע את עצמם בין שתי הבחנות או בין שני נתונים, ואז הם יבינו איפה הם נמצאים, אחרת הם יהיו נטולי הרגשה.

כך אנחנו רואים את זה. נגיד תינוק שנולד הוא לא מרגיש רעשים, הוא לא מרגיש אור או חושך, הוא לא מרגיש את הדברים האלה. אחר כך לאט לאט הוא מתחיל לזהות זה לעומת זה, וכך אנחנו. רק אצלנו צריך להיות לימוד בהבחנות בין רצון לקבל ורצון להשפיע או יותר מדויק בין על מנת לקבל ועל מנת להשפיע וכך אנחנו בונים בתוכנו מערכת שהיא יכולה להיות דומה לבורא. לכן אדם זה נקרא הדומה לעליון, אדמה לעליון.

שאלה: נראה שיש נקודה בעבודה שלנו בתהליך יציאת מצרים שאנחנו תקועים בה, בלי שנממש אותה אנחנו לא יכולים להתקדם הלאה. מהי הנקודה הזאת?

נכון. זאת הנקודה שאנחנו עומדים לפני שמופיע בנו משה ומתחילים לזהות שכל העבודה שלנו צריכה להיות לתפילה, לכיוון הבורא, שהכול מושג בכוח התפילה בלבד ותפילה צריכה להיות עבור העשירייה. אם אני מתפלל עבור עצמי, אני מתפלל, מבקש עבור העולם הזה. אם אני מפלל עבור העשירייה, אפילו שאין לי רצון ואין לי עדיין לזה שום רגשות, אני מתפלל עבור העולם הרוחני.

תלמיד: אמרת שכל אחד ואחד גומר את מצרים שלו ובסופו של דבר יתגלה משה שלו. מה זה לגמור את מצרים שלו?

יש איזה סכום הבחנות בעל מנת לקבל שאנחנו צריכים לעבור, וכשעוברים אותן אנחנו מקבלים מלמעלה התעוררות חדשה לעל מנת להשפיע.

תלמיד: אז מה זה יציאת מצרים שלי ומה זה יציאת מצרים של העשירייה אם יש דבר כזה?

כשאתה מרגיש שאתה נכנס לעשירייה זה נקרא יציאת מצרים משלך. אתה לבד זה עדיין על מנת לקבל, אתה בתוך העשירייה זה כבר בעל מנת להשפיע, זה כבר יציאת מצרים.

תלמיד: בציטוט שקראנו עכשיו רב"ש כותב ש"כשבא משה ובישר להם בשורת הגאולה, הם לא היו יכולים להאמין לדבר זה," ואז בהמשך הוא כותב "אם היו מאמינים בדבר הזה, אז בכח האמונה היו יוצאים מהגלות ."

אבל לא יכולים להאמין. הוא פשוט מסביר לנו מה התנאים. הם לא יכולים להאמין. הם נמצאים עדיין בעל מנת לקבל. הם אמנם עוסקים בחכמת הקבלה כמו שקראנו בפסקה 159 "מטרם שבא משה לעם ישראל בשליחות מה', שהוא רוצה להוציא אותם ממצרים, היה עם ישראל עוסקין בעבודת ה'," היו כאילו בעבודה להתעלות למעלה מהרצון לקבל, אלא שהיו משועבדים לפרעה. שבעל כורחם, בלא מודע אפילו, הם היו מחשיבים את כל העבודה שלהם לטובת עצמם.

רצו לעצמם לצאת, רצו לעצמם להתקדם, רצו לעצמם, מה יהיה לי. "מה יהיה לי?", זאת השאלה שהיתה תמיד נמצאת לפני כל אחד, כמו שעכשיו בינתיים זה לפנינו, כל אחד חושב מה יהיה לי מזה? מתי אני יוצא ממה שאני ועולה לדרגה עוד יותר גבוהה? זה עדיין הכול בעל מנת לקבל. עדיין כולם משועבדים לפרעה, לרצון לקבל שיש בנבראים. "שהוא לא מסוגל לעשות שום דבר, אלא לתועלת עצמו." זה המצב האמיתי.

וכשמשה בא ומסביר להם איפה הם נמצאים, זה נקרא שהם כבר מסוגלים להבין במקצת שנמצאים ברצון לקבל ממש. שגם זה לא פשוט, גם זה כבר השגה. וכשהם מבינים את זה שנמצאים בזה, אז יש להם כבר בירור מה לעשות, איך אנחנו באמת מתעלים מזה, איך אני יכול לעשות פעולות שהן באמת יהיו לטובת הזולת, לטובת הבורא, ושלי לא נשאר מזה כלום, רק יכולת כך לבצע, ואז הם מתחילים חשבון חדש. זה עדיין לא רוחניות אבל בדרך לרוחניות.

זה כבר תהליך שקורה בתוך מצרים, זה לא פשוט, זו כבר התקדמות. כמה אנשים בעולם בכלל מקבלים הזדמנות כזאת? לכן זה שאתם אולי חושבים איפה אנחנו עדיין נמצאים, אתם נמצאים כבר בדרך, ובדרך שהיא כבר מתקרבת ל"פקיחת עיניים" מה שנקרא.

שאלה: אז מה השלב שממנו נותנים לאדם כוח אמונה?

את זה אנחנו נלמד. בינתיים אנחנו צריכים לדבר על בשורת משה לעם. לא נקפוץ. תאמינו לי שתקבלו הכול בזמנו.

תלמיד: אז לגבי משה, רציתי לשאול למה הבורא לא מדבר ישירות עם העם והוא תמיד מדבר דרך משה?

אף פעם אנחנו לא מדברים ישירות עם הכוח העליון אלא דרך איזה מנגנון, שהמנגנון הזה נמצא כמתאם בינינו לכוח העליון. אני לא יכול לשמוע את הבורא, אני צריך לקבל את הכוח שלו דרך איזה מכשיר קשר שזה נקרא "משה". עוד נדבר על זה.

תלמיד: אז מה קורה שהעם לא מצליח להאמין למשה? למה הם לא מצליחים לשמוע את משה?

הם עדיין לא נמצאים בדרגה כזאת.

תלמיד: אז למה הוא מדבר אליהם?

הוא מדבר אליהם כדי להביא להם בשורה, והם יכולים לשמוע את הבשורה הזאת בצורה מסוימת, הם נמצאים במבוכה כי הם לא מסוגלים לשמוע את זה בדרגת משה, אבל בכל זאת, בזה שהוא פונה אליהם הם מבינים. אחר כך הם אומרים "תדבר אתה עם הבורא ולא אנחנו". ככה זה הולך.

שאלה: אמרת שעלינו לפעול רק דרך התפילה. האם עלינו לברר את התפילה או פשוט להתפלל ולבקש שהבורא יעזור?

אנחנו צריכים לברר את כל מה שצריכים בדרך, והכול יתברר.

שאלה: אם עכשיו אנחנו נמצאים במצב של יציאת מצרים, אנחנו לא יכולים למדוד את זה או לתפוס את זה בצורה שווה בעשירייה. איך אנחנו יכולים להגביר את הכוח הרוחני כדי להתקדם? כי המצבים בקבוצה שונים, לכל אחד יש מצב משלו.

בטוח שככה זה צריך להיות וזה יהיה יותר בולט אצל כל אחד לגבי האחרים, אלא בהתחברות ביניכם למעלה מכל ההבדלים, תתחילו לראות מה זה נקרא "מערכת של עשירייה". ורק בצורה כזאת במערכת אתם תוכלו לצאת. ההבדלים האלה שעכשיו נראים לכם כהבדלים פסיכולוגים יהיו הבדלים מהותיים רוחניים, שכל אחד יהיה לגמרי שונה, הפוך מהשני.

מה יש יותר הפוך מחכמה, בינה, גבורה, תפארת? זו הופכיות שלמה בין כל הכוחות האלה. ולכן אין כאן מה לעשות, אלא דווקא בצורה כזאת למעלה מכל ההבדלים הטבעיים, שכל אחד מקבל צורה הרבה יותר בולטת מהשני, מעל כל ההבדלים האלה אנחנו נצטרך להתחבר למטרה אחת, כל אחד מתוך הטבע שלו. שיש לנו עשרה חברים, וכל אחד מהטבע שלו עובד, אבל על מנת להשפיע דרך כל החברים לזולת, לבורא.

שאלה: במה תלויה ההתעוררות שלנו?

עד כמה שאנחנו מתקדמים לעל מנת להתחבר בינינו, כך אנחנו מתחילים לגלות שנבנה בינינו כוח משותף, שזה נקרא "משה", והוא שמייצב ומושך אותנו לחיבור ולבורא.

שאלה: דרגת ההבנה, הספיגה וההטמעה, האם זה מגדיר את ההתקדמות שלנו? איך קורה התהליך הזה?

ההתקדמות קודם כל תלויה בהתמדה. עד כמה שאני הופך את החיים שלי לפעולה לקראת רוחניות עד כמה שאני מבין. עוד יותר ועוד יותר, עוד שיעור, עוד ישיבת חברים, עוד בירורים, הכול תלוי בכמה שאני משקיע, בכמה שאני ממלא את החיים שלי בבירור ההבחנות הרוחניות. ואז כתוצאה מזה מגיעה התגלות משה בי שמושך אותי לעולם העליון, שמגלה לי את העולם העליון, שמגלה לי את הבורא וכן הלאה. הכול תלוי בהתמדה. זה העיקר.

שאלה: מהי נקודת האמת הבאה לאחר שהגענו בעשירייה למצב שהכול הוא רק למען עצמי?

אז מתוך זה אנחנו מגלים שזה רע, זה נקרא "הכרת הרע" ומתחילים לצעוק. המשך הסיפור עוד לפנינו, "וייאנחו בני ישראל מהעבודה ותעל שוועתם אל האלוקים"². שאז אנחנו מתחילים לצעוק לבורא שיוציא אותנו מהמצרים, אמנם יש לנו כל טוב במצרים, אבל חוץ מדבר אחד, אנחנו לא יכולים לעבוד על מנת להשפיע. כשנגיע להבחנה הזאת זו הנקודה שממנה והלאה אנחנו באמת נכנסים לתהליך היציאה.

תלמיד: לפני הנקודה הזאת, האם הצעקות, הנאקות נחוצות לנו כשאנחנו פונים לבורא?

הפנייה לבורא תמיד עוזרת ותמיד ממהרת את ההתפתחות. תמיד. לכן כתוב "הלוואי שיתפלל כל היום".

שאלה: מה עוזר לאדם להרגיש שכדאי לו ללכת אחרי משה ולא אחרי פרעה? הוא צריך קודם לסבול מפרעה? יש משהו שמראה לאדם שפרעה גרוע לו?

במשך הזמן מגיעה לו הבנה והרגשה שהוא כבר חייב להתעלות במה שלא יהיה למעלה מעל מנת לקבל. הוא לא רוצה לראות תוצאות מהעבודה שלו. קודם כל זה מגיע דרך ייאוש שאין ולא יהיו שום תוצאות, ואחר כך הוא מסכים ואפילו מחפש ורוצה. ודאי שזה מגיע לו על ידי הארה מלמעלה שמגיעה אליו פה ושם, שהוא מתחיל לרצות שזה יהיה באמת לטובת הבורא.

איך יכול להיות שאני אחשוב עליו, אבל ממש עליו, שמה שיהיה לו טוב זה מה שיכוון אותי בדרכי? איך יכול להיות דבר כזה שאני רק אהיה כמבצע ובשביל מה? שהוא ירגיש את הטוב, וירגיש את הטוב בלי שום קשר אלי, שאני רק אגרום לו טוב. אבל לא שהוא ידע עלי ולא שאני אפילו אדע שאני עושה זאת. זאת אומרת, ללא שום תגובה אגואיסטית שיכולה להיות.

תלמיד: והאדם מרגיש בזה שכר, בהבחנה שאמרת עכשיו?

זה השכר, לעשות השפעה לבורא ללא שום תגובה. ללא שום ידיעה ממנו אפילו. אני רוצה שיהיה לו טוב. וכשזה מגיע בזה הוא כבר מתחיל להרגיש את הדבקות. זה כמו שאימא חושבת שיהיה לבן שלה טוב, זה לא חשוב אם הוא יודע או לא יודע ואיך, העיקר שיהיה לו טוב. אבל זה ודאי שלא רוחני, זה עדיין גשמי, אבל יש לנו את הדוגמאות האלה. לכן אנחנו כך גדלים מהעולם הגשמי לעולם הרוחני.

שאלה: רב"ש מדבר על הספקות של עם ישראל. למה הוא מתכוון שלא רק שלא תהיה להם עבודה קשה אלא שלא תהיה להם עבודה בכלל. מה הכוונה?

אדם שעובד בעל מנת להשפיע אין לו מאמץ. כי האהבה, החיבור מבטלים את היגיעה. בוא נגיד ככה, אימא שנותנת לתינוק לאכול, האם היא עושה מאמץ כדי להאכיל אותו או שזה תענוג בשבילה? זה תענוג למרות שזה מאמץ. כשאתה לוקח אדם זר שיטפל בתינוק אתה משלם לו כסף, האימא לא צריכה כסף, יש לה הזדמנות לטפל בתינוק וזה בשבילה כבר השכר. העבודה היא השכר בתנאי שאתה נמצא באהבה למי שאתה עושה את העבודה.

שאלה: הבנו שהכוח שנקרא משה זה אותו הכוח שמעורר את האנשים בצורה פנימית כשהם נמצאים בעבודה, אז איך אנחנו מגדירים מהו הכוח הזה בתוך העשירייה?

בעשירייה אנחנו עדיין לא יכולים לדבר, אין לנו התקשרות לעשירייה שיתגלה משה לעשירייה ממש. בינתיים זה בכל אחד ואחד כמשה פרטי, ואחר כך אנחנו נגלה שהכוח הזה מושך אותנו ומקדם אותנו ומכוון אותנו בצורה כללית. זה בתנאי שאנחנו נשתדל להיות קשורים בעשירייה ואז נגלה שכוח משה מושך את כולנו יחד. בינתיים אין בינינו קשר כזה בעשירייה שנרגיש שכך זה פועל. זה יבוא.

שאלה: אתה מלמד אותנו שכל הפעולות שלנו הן בתוך העשירייה והשאלה מאיזה רגע העשירייה הופכת להיות אדם אחד ביציאת מצרים?

במידה שהחברים בעשירייה מתחברים יחד למערכת אחת מינימלית הם הופכים להיות מערכת של עשר ספירות שנקראת אדם. ככה זה, פשוט.

שאלה: מה עדיף בפגישת עשירייה, לשחק עד כמה חשובים לי החברים והדרך שלנו או לפתוח את המצבים שלי?

לשחק במצב הטוב, במצב הרוחני, כי כשאתה מתאמץ בזה אתה מושך את הכוח העליון שיעבוד עליך ויקדם אותך. וזה שאתה מתחיל לפתוח להם את הרצון האגואיסטי שלך, אתה בזה רק מוריד אותם ולא מעלה ולכן גם אתה וגם הם מפסידים מזה.

שאלה: בהמשך למה שאמרת על ההתמדה רציתי לשאול אם חבר שמתמיד בשיעורים, במפגשי עשירייה, בהכרח יגיע להבחנות שמתוארות כאן או חסר עוד משהו?

לא. אם הוא לומד איתנו יחד ולא מפסיד שום דבר וגם קשור לעשירייה בטוח שהוא יעבור את מה שאנחנו מדברים עכשיו וילך הלאה. אחרת הוא לא היה נמצא איתנו. גם זה שכל אחד ואחד נמצא כאן זה גם מכוון מלמעלה.

תלמיד: האם המאמצים האלה נקראים תפילה, תפילה למען העשירייה?

אני לא יודע. תפילה למען עשירייה, אם הוא עושה מאמצים עבור העשירייה והמאמצים האלה כמה שהם מכוונים לבורא, או אפילו לא כל כך מכוונים לבורא, אבל זו כבר תפילה.

תלמיד: נניח שהמאמצים האלה להשתתף בשיעורים, לא תמיד יש לו חשק, לא תמיד הוא רוצה, אבל הוא עושה את זה רק בשביל העשירייה זה נקרא תפילה לעשירייה?

כן.

שאלה: דיברת קודם על מנגנון קשר עם הבורא, אני יכול לראות בתקופה הזאת את העשירייה כמנגנון קשר עם הבורא? לעשות יותר בירורים, לקבל יותר הבחנות דרך העשירייה שזה הקשר עכשיו עם הבורא שמראה לי את המצב שלי יותר כיציאה ממצרים?

זה לא רק עכשיו, זה תמיד ככה. אין לך מכשיר של קשר עם הבורא אלא עשירייה בלבד. כמו שיש לך טלפון ורק דרכו כשאתה מוציא אותו מהכיס, אתה יכול להתקשר למישהו שם שנמצא רחוק ממך. זה ממש כך. הרבה יותר מזה, שאם אתה נכלל בעשירייה בלב ונפש, במידה הזאת אתה כבר מחייג לבורא. "בתוך עמי אנוכי יושבת", זאת אומרת הבורא נמצא בתוך העשירייה תמיד, רק אנחנו לא מזהים את העשירייה ולא נכללים בה.

תלמיד: האם בתקופה הזאת שעכשיו אנחנו נמצאים בה, תקופה מיוחדת, צריך לבוא בשיטה של לעשות יותר בירורים עם החברים על המצבים שאנחנו עוברים כרגע?

כן, ודאי. זה מה שאנחנו עושים גם בשיעורים.

שאלה: מה זה אומר שזקני העם הסכימו עם משה?

זקני העם שכבר הגיעו לדרגת גילוי הבורא, או לפחות נמצאים במצב בדרך לזה, בפסיעה לזה, בכניסה לזה, לכן הם מסכימים עם משה, כשמשה מגיע לעם ומבשר להם שהעבודה שלהם צריכה להיות בעל מנת להשפיע. זו בעיקר הבשורה שלו, כי לא משתנה שום דבר חוץ מאיך עוד יותר לכוון את הכוונה לעל מנת להשפיע.

שאלה: אמרת הרגע שצריך להיות הגורם הזה כאשר האדם אפילו לא מכיר בזה, לא רוצה להכיר בזה שרוצה לענות לבורא ובזה התמורה, אז על מה צריך לעבוד כדי שיהיה הרצון הזה או שזה כבר יבוא?

שום דבר לא מגיע סתם, הכול מגיע רק על ידי היגיעה. וכשזה מגיע, האדם תמיד רואה שזה דבר חדש שלא היה בו קודם.

שאלה: וזה מגיע באופן טבעי לאחר שאתה מתחיל להתפלל עבור העשירייה, איך זה יוצא מתוך אהבת חברים?

על ידי מעמד שאדם קובע לעצמו שהוא חייב להיות בשיעורים, בתפילה, בהפצה, בכל מה שרק אפשר כדי להביא את העשירייה לקשר עם הבורא, כתוצאה מזה הוא רואה שזה מתחיל להשתנות, מתחילות להתעורר בו הבחנות חדשות שלא היו קודם, ואנחנו לומדים אותן בשיעור יום יום. אולי אתם לא שומעים משיעור לשיעור איזה צעדים אנחנו עוברים, אבל אני בכל שיעור משחרר עוד קצת ועוד קצת מהידיעה, מהרגשה של העולם העליון, וכך אנחנו מתקדמים.

שאלה: כתוב שאסור לאדם להפריד את עצמו מן הציבור, אבל מדובר גם שיש משה פרטי ומשה כללי, מה ההבדל בין שתי התכונות האלה של משה?

אני לא חושב שיש הבדל גדול, כעקרון אין הבדלים. לכל אחד ואחד יש הרגשה של משה, מתי שזה מגיע לו לפי ההתקדמות, ואחר כך אנחנו מתחילים לאתר את זה שההרגשה הזאת היא משותפת לעשירייה, ואחר כך נראה אותה בכל העולם. אלה השלבים שבהם העולם שלנו מתקדם. אבל העיקר אני אומר לכם זו ההתמדה, "שב ואל תעשה עדיף", זאת אומרת אפילו שאתם לא עושים כלום, להישאר בשיעורים ולשמוע מה שקורה וכך להשתדל להשתדל כל פעם להיות נוכחים. אפילו הנוכחות היא חשובה.

שאלה: איך להבדיל בין התכונות של משה וישראל בתוך העשירייה וגם בתוך עצמי?

אני משתדל לאתר את משה בתוכי וגם משתדל לבנות את התכונה הזאת בעשירייה.

תלמיד: אבל איך עושים את זה?

מאמץ, מאמץ פנימי. אין יותר מזה. מאמץ פנימי. נקרא כמה פעמים את כל הפסוקים האלו ואתם תראו מה שקורה.

שאלה: איך אנחנו נבחין בין הקול של משה לבין הקול של הרצון לקבל בעבודה בעשירייה?

זה יהיה לנו ברור. כשיבוא משה אנחנו בדיוק נבדיל שכל הרצונות שלנו הם על מנת לקבל למען פרעה ואולי אחד או שניים, לא יודע כמה, הם יהיו למען משה. אנחנו נבדיל בין שני הכיוונים הללו ואז יתחיל בתוכנו להיות מאבק בין משה לפרעה. אנחנו נראה עד כמה משה עומד מול פרעה ואנחנו נלמד מזה איך אנחנו יכולים לשייך את עצמנו יותר ויותר למשה. עוד נלמד את זה, זה תהליך, אני היום רוצה רק שאתם תכירו מה זה נקרא תפקיד של משה, איך הוא פונה לעם, לרצון לקבל של האדם, ואיך האדם מתחיל להרגיש שהוא צריך לשנות את תפיסת המציאות שלו.

שאלה: קיים הבדל בין העבודה שאנחנו עושים כל השנה ובין מה שאנחנו צריכים לעשות במהלך שבוע הפסח?

בשבוע הפסח יש לנו יותר אורות מיוחדים, הארה מיוחדת שהיא פועלת עלינו, שאנחנו כן איכשהו מכוונים על ידי הבורא לצאת מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע, זה נקרא לצאת ממצרים, ולכן כולנו כולנו נקראים עכשיו עם ישראל שנמצא בגלות פרעה, וזה מה שאנחנו צריכים לגלות. במיוחד התהליך הזה קורה בזמן הפסח, למרות שזה יכול להיות בכל זמן אחר, אתה יכול פתאום להרגיש אותו בקיץ, או בחורף, לא חשוב מתי, אבל יותר מזה הוא קורה בכל זאת בזמן הפסח, מפני שיש מאמץ כללי של הרבה אנשים שנמצאים בזה, לומדים את זה, רוצים שזה יקרה.

שאלה: מה זה המצב, המדרגה של להיות "זקן" בעבודה?

"זקן" זה מי שרכש את החכמה, זה נקרא זקן. זהו, אנחנו עוד לא זקנים, אלא האם אנחנו נולדנו, זאת השאלה.

שאלה: ההבחנה "וייאנחו בני ישראל מן העבודה", בתוך העשירייה, האם אפשר להגיד שזו ההכרה שהכול נעשה לצורך אגואיסטי, ויש נחיצות לשנות את זה?

כן, לפי מה שאנחנו לומדים.

קריין: אנחנו בקטע 161.

"כתוב "וידבר משה כן אל בני ישראל (היינו בשורת הגאולה) ולא שמעו אל משה, מקוצר רוח ומעבודה קשה", שאומר "שקוצר רוח, היינו מלכות, שהיתה קצרה ידה מהושיע לישראל", שיש לפרש כידוע, שעיקר העבודה היא בבחינת מלכות, כמו שאומר האר"י הקדוש, שגלות מצרים היתה שבחינת הדעת שבקדושה היתה בגלות, היינו שמלכות שמים, שצריכים לקבל עול מלכות שמים, מטעם "בגין דאיהו רב ושליט", היינו שלא על מנת לקבל פרס, אלא שצריך להיות עבודה לתענוג גדול, בזה שהאדם זכה לשמש את המלך, מטעם חשיבות המלך, זה היה בגלות. היינו, שלא היתה מגולה חשיבות דקדושה, שזה נקרא "שכינתא בעפרא"." 

(הרב"ש. מאמר 16 "מהו, מקוצר רוח ומעבודה קשה, בעבודה" 1990)

הכול תלוי בחשיבות. אם ישנה חשיבות, אז אין בעיה לתת יגיעה. שוב, כמו אימא ותינוק, היא יכולה להשקיע את הכול, כמה שרק אפשר. ואישה אחרת שאין לה קשר לתינוק הזה, היא לא יכולה להשקיע כוחות אלא צריכים לשלם לה, לשלם, לשלם. ככה הטבע סידר לנו את הדברים, שעל מנת לקבל פרס ולא על מנת לקבל פרס, זה היה בעצם ההבדל בין על מנת לקבל לבין על מנת להשפיע. ולכן אנחנו צריכים בזה לראות שכל הכיוון שלנו לקראת הגאולה נקרא שאנחנו נקבל חשיבות בכוח השפעה יותר מכוח הקבלה. עד כדי כך שכוח הקבלה יהיה מאוס בעינינו, לעומת כוח השפעה שיהיה מאוד רצוי בעיינינו. לא צריכים שום דבר. אם תתן לי יכולת להשפיע זה הפרס שלי, זה השכר שלי, אני מוכן לעבוד ולהשקיע הכול, רק כדי שתהיה לי אפשרות להשקיע. העבודה עצמה, היגיעה עצמה, זה יהיה השכר שלי.

קריין: שוב קטע מספר 161.

"כתוב "וידבר משה כן אל בני ישראל (היינו בשורת הגאולה) ולא שמעו אל משה, מקוצר רוח ומעבודה קשה", שאומר "שקוצר רוח, היינו מלכות, שהיתה קצרה ידה מהושיע לישראל", שיש לפרש כידוע, שעיקר העבודה היא בבחינת מלכות, כמו שאומר האר"י הקדוש, שגלות מצרים היתה שבחינת הדעת שבקדושה היתה בגלות, היינו שמלכות שמים, שצריכים לקבל עול מלכות שמים, מטעם "בגין דאיהו רב ושליט", היינו שלא על מנת לקבל פרס, אלא שצריך להיות עבודה לתענוג גדול, בזה שהאדם זכה לשמש את המלך, מטעם חשיבות המלך, זה היה בגלות. היינו, שלא היתה מגולה חשיבות דקדושה, שזה נקרא "שכינתא בעפרא"." 

(הרב"ש. מאמר 16 "מהו, מקוצר רוח ומעבודה קשה, בעבודה" 1990)

שאלה: אמרת קודם שלמי שיש חשיבות, לא קשה לו לתת יגיעה.

איזה שאלה יכולה להיות בזה? אם יש יגיעה, נקרא שאין חשיבות. יש חשיבות לשכר אבל לא למעשה עצמו. יש דברים שאתה עושה בחיים שלך, אתה משקיע בזה הרבה קלוריות, אבל אתה לא דורש עליהם שכר כי העבודה עצמה, ההשקעה עצמה שאתה עושה, היא השכר. ויש דברים שאתה משקיע קצת קלוריות, אבל אתה חייב להראות לגוף שלך שאתה מקבל פיצוי, שאתה מקבל שכר, אחרת לא יהיה לך חומר דלק, הגוף לא ייתן לך לעבוד. תחשוב על זה.

שאלה: איך אנחנו יודעים שאנחנו מתכללים בעשירייה?

אנחנו יכולים לדעת את עוצמת ההתכללות שלנו בעשירייה, כאשר אני מפסיק להרגיש את העשירייה כעשירייה שכוללת עשרה, אלא שהם כולם בשבילי, ואני שם נמצא בכל דבר שקורה, כאחד. אני לא יודע איך להעביר את זה למילים אלא פשוט שאין הבדל בין האנשים, ומה שחס ושלום קורה רע לכל אחד, או מה שקורה לכל אחד ברוך ה' טוב, אלא הכול זה עשירייה, הכול עשירייה, "כאיש אחד בלב אחד", מה שנקרא.

שאלה: אמרת שהשכר שלי זה ביגיעה. אנחנו כל יום נמצאים בשיעור בוקר שלוש שעות, מה היגיעה שלי בשיעור בוקר?

אתה צריך להגיד אם יש לך יגיעה או לא. אם אני מצפה לשיעור בוקר, מתי הוא יבוא, ואני עם כל השעות חוץ מהשיעור נמצא בדאגה מתי אני אבוא סוף סוף לשיעור ואתכלל בו, ובזה אני ממש אשכח את עצמי ואתכלל בכולם, ועוד אתקדם בהתכללות בינינו יותר, זה נקרא שאני נכלל בעשירייה.

שאלה: אם הבורא תמיד נמצא בעשירייה, מה הכוונה שהשכינה בעפר, כשאנחנו מגלים אותו בעשירייה או כשהבורא נסתר?

זה הכול תלוי בנו. גם הבורא נקרא "בוא וראה". העולם זה נעלם, הכול תלוי כלפי האדם, באיזו צורה זה מגולה. אנחנו לא מדברים על איזו מציאות שקיימת בפני עצמה. הכול מתראה בתפיסה שלנו, במוח ובלב שלנו. אין לזה שום המחשה, הדגמה בצורה אחרת, אנחנו רק מרגישים בתוך הרצון שלנו. אם לא היה לנו רצון, אז לא היינו מרגישים שמשהו קיים, אנחנו והעולם סביבנו, הכול תלוי בהתפתחות הרצון, וחוץ מזה הכול עולם מדומה. הכול תלוי ברצון שלנו. הרצון שלנו זה כמו מסך, שעליו אנחנו רואים את המציאות.

קריין: קטע 162, הכותרת "טענות העם למשה".

כאן אנחנו מבינים את עצמנו. כשמגיעה לנו אפשרות לעשות פעולות על מנת להשפיע, באמת על מנת להשפיע, לא שאנחנו רוצים להיות קשורים לבורא אבל יחד עם זה עובדים את פרעה, שהכול יהיה על מנת לקבל, לטובת האגו שלנו. אנחנו מוכנים, אלא בשביל מה אנחנו הגענו לרוחניות? כדי ליהנות יותר מהחיים, חיים בעולם הזה, אומרים שיש חיים בעולם הבא, אה, אני רוצה גם את זה ודאי. ואנחנו רואים שהרבה אנשים בעולם שלנו משקיעים המון כוח כדי להבטיח לעצמם את העולם הבא. ולכן כשמגיע משה ואומר שזה חייב להיות בעל מנת להשפיע, שזה לא יכול להיות בעל מנת לקבל, שאתם לא מחליפים פרה בחמור, אלא אתם צריכים להיות באמת ללא שום פנייה לעצמו, כאן כבר מתחילה להיות בעיה גדולה מאוד.

אנחנו דיברנו על זה שאדם שנמצא בחכמת הקבלה, לומד, מבין, מרגיש גם במקצת מה קורה עד איזה גובה מסוים, מסכים עם זה שהוא נמצא ברצון לקבל, שהרצון לקבל שורה בו, שולט בו, הוא נמצא בזה פשוט. ועד שמגיע אליו באמת "הדיבור של משה" מה שנקרא, מה זה להיות בעל מנת להשפיע. הוא לא מבין מה זה להיות בעל מנת להשפיע, שעל מנת להשפיע צריך להיות מנותק ממנו.

מנותק ממנו, זאת אומרת שלא חשוב לי מה יהיה ומה יקרה, אני עובד בכוחות שלי והתוצאה תהיה במישהו או במשהו לגמרי לגמרי מנותק ממני.

קריין: קטע 162, כותרת "טענות העם למשה".

"בזמן שמשה בא לעם ישראל, ודיבר לבחינת פרעה של כל אחד ואחד, היינו להרצון לקבל שיש בלבם. ואמר להם, שהוא רוצה, שבחינת פרעה שלהם לא תשלוט על בחינת ישראל שלהם, אלא שיתן לעבוד לשם שמים ולא תועלת הגוף. כששמע הפרעה של העם, מה שמשה אומר להם, שיעבדו רק לשם שמים, אז הבינו מה זה להשפיע ולא לקבל, תיכף נחלשו מהעבודה. כי הגוף היה מתנגד עם כל כוחו, שלא יעשו שום פעולה של קדושה.

היינו אפילו שלא לשמה נעשה עכשיו קשה להם לעשות. כי מטרם שבא משה, היה להם כח לעבודה, מטעם שעוד לא ידעו מה זה לשם שמים. אבל בזמן שבא משה, והסביר להם, מה זה להשפיע ולא לקבל כלום, אז התחיל הפרעה של כל אחד ואחד לשאול שאלות:

א. כמו שכתוב, שפרעה שאל "מי ה', אשר אשמע בקולו",

ב. ואח"כ באה שאלת הרשע, ששאל "מה העבודה הזאת לכם"."

(הרב"ש. מאמר 15 "מהו, שמטרם שנפל השר המצרי, לא נענו בצעקתם, בעבודה" 1990)

יש כאן הרבה דברים שאנחנו צריכים לברר. זאת אומרת, ברור שהתקופה הזאת שאדם מתחיל להרגיש מה זה על מנת להשפיע, עד כמה זה לא לעצמו ולא שייך לטבע שלו, זה מעורר הרבה שאלות, התנגדות, התנגשות.

אנשים שמרגישים את זה, הרבה אנשים בורחים אז מחכמת הקבלה. זה לא כמו שהם חשבו, שחוץ מהעולם הזה יהיה להם גם עולם הבא, והם יתחילו לעוף בין שני העולמות ותהיה להם הבנה והרגשה והשגה בכול, אבל על מנת לקבל. זה יהיה להם, אבל על מנת לקבל.

שם מבררים שכדי שזה ייפתח להם הם צריכים להיות למעלה מהטבע שלהם, בעל מנת להשפיע. לזה הם לא מסכימים, אז הרבה עוזבים, מצד אחד.

מצד שני, אנשים שמגיעים לחכמת הקבלה ורואים שהעיקר זה להגיע לעל מנת להשפיע, אז כל אותם ההרגלים, הפעולות שהם היו עושים בתוך הדעת, גם נעשים להם כאילו לא חשובים. הם גם עוזבים את זה. זה החלק השני שיוצא מחכמת הקבלה. ועוד ועוד.

לא מבינים את העבודה שהמקובלים אומרים שאנחנו צריכים לעשות, שאנחנו צריכים להתנתק מעל מנת לקבל לשום תועלת עצמית ולהגיע לעל מנת להשפיע. הדברים האלה, אסור לדבר עליהם עם אנשים אחרים, זרים, אלא רק לאט לאט זה מתגלה בצורה שאדם כבר מרגיש, במידה שהוא מרגיש שנמצא ברצון לקבל והוא רוצה לצאת ממנו ואין לו ברירה אלא לצאת ממנו אחרת הוא לא מגיע לכלום ואז הוא מסכים שהוא חייב להמשיך בכוחות שלו לצאת מהרצון לקבל. זאת אומרת לברוח ממצרים. לא להישאר בו, אלא לברוח. מי שנשאר במצרים נקרא "ערב רב" ומי שיוצא נקרא "ישר-אל", "ישראל".

שאלה: העובדה שממש בתקופה הזו מתגברים אצלנו הכוחות השליליים, כלומר הרצון לקבל שלנו לא נותן לנו מנוח. זה לא מאפשר לנו להציב את הרגליים שלנו בארץ שאנחנו מכירים, ואנחנו נמצאים באיזו צורה שאנחנו מסתכלים ולא יודעים איפה להציב את הרגליים. אז מאיפה אנחנו לוקחים את ההתמדה הזאת, את האפשרות שתאפשר לנו להחליף את הרצון לקבל שלנו ולצאת קדימה לעבר היציאה ממצרים?

אנחנו ממשיכים. אנחנו לא עושים חשבונות גדולים ועמוקים. אנחנו ממשיכים, פשוט מאוד. העיקר שיהיה היום כמו אתמול ומחר כמו היום, ומה שלא עושה השכל עושה הזמן. תן לכוחות הבורא לעשות את הפעולות. זה מה שאני מציע ואז זה יצליח. אני אומר לך, אז אתה תצליח.

שאלה: הרבה זמן אני כבר לא מצליח לאסוף את כל שניים עשר החברים לשיעור שלם, בדרך כלל חסר חבר או שניים, מה לא נכון במה שאנחנו עושים?

אין מה לעשות. אבל אם תמיד חסר אחד או שניים משניים עשר חברים, לא שזה בסדר, אבל זה לא נורא. אנחנו נמשיך ככה, ודאי שקשה בדרך, הרבה יורדים, ואם הם ממשיכים אז פעם אלו ופעם אלו, הם בכל זאת משלימים זה את זה.

שאלה: במהלך הפסח אני רואה שאני משועמם ובלי רצון, אבל באותו זמן אני יודע שאני צריך להיות מעורב בלימוד. האם זה מרמז שאני רחוק מהעבודה?

ההיפך נראה לי, אתה עוד יותר נכנס לעבודה. תמשיך ותראה, יעברו עוד כמה ימים ואתה תראה שהמצב הוא לגמרי יתברר וישתפר.

שאלה: לגבי שתי השאלות של פרעה בסוף קטע המקור. אם פרעה זה עזר כנגדי, מה צריך לעשות עם שתי השאלות האלה? ולמה שתי השאלות האלה?

אנחנו נעבוד עליהן. אתה תראה עד כמה השאלות האלה הן דווקא מכוונות אותך לגמר התיקון. אין דבר בתורה שאתה יכול סתם לקפוץ, לדלג עליו. אלא כל דבר בדרך מתי שהוא צריך להיות, הוא יבלוט בך ותצטרך לעבוד, ועל ידו שאתה מתמודד להרוויח הרבה בקליטה, בתפיסה, בהבנה.

תלמיד: אז שתי השאלות האלה הן עבור בירור?

ודאי. מי הבורא ומה העבודה? אלה שאלות מאוד חשובות. אבל לאט לאט הן מתגלות, אדם לא יכול בבת אחת לקבל עליהן תשובה, כי התשובה צריכה לבוא בשתי צורות, שכלית ורגשית. שתי צורות כאלה, שכלית ורגשית, צריכים זמן, צריכים קליטה. עוד מעט.

שאלה: איך להקשיב למשה ובמה הוא מרכך את לב האדם?

להקשיב למשה אנחנו יכולים רק על ידי העשירייה, כי משה כבר פונה במיוחד לעשירייה, הוא פונה לאדם כדי להכניס אותו לתוך העשירייה. ואז בתוך העשירייה עד כמה שהאדם נכנס, שם הוא צריך לאתר את העניין הזה של "מי ה' אשר אשמע בקולו?" ו"מה העבודה הזאת לכם?", כי הכול מתבצע רק בתוך החיבור של האדם עם העשירייה. זה פשוט, אין מקום אחר ואין שיטה אחרת.

שאלה: כשמשה הגיע להסביר, עד הנקודה הזאת, האם פרעה לא ידע על כך שיש בורא?

אני לא יכול להסביר את זה, כי קודם כל מה אכפת לו מה יודע פרעה או לא יודע פרעה. פרעה זה כוח אגואיסטי שלנו הפוך מהבורא ומנוהל על ידי הבורא במאה אחוז. אנחנו לא משייכים לבורא שום הבחנות של בחירה חופשית ושל פעולה חופשית, אלא כך אנחנו מדברים. אבל לא שיש בחירה חופשית לפרעה.

פרעה זה כוח הטבע, כוח אגואיסטי, "בראתי יצר הרע", זה מה שאומר הבורא, אז "בראתי יצר הרע", זה פרעה שהוא ברא. ואז, עד כמה שהוא עומד מול פרעה בצורת משה, בהתאם לזה אנחנו מבינים ומרגישים, מאתרים זה על גבי זה, שלא יכול להיות שאני אבין את הבורא או אבין את פרעה, אלא רק דבר מהיפוכו.

שאלה: מדוע לישראל לא היה כוח לעבוד גם בלא לשמה אחרי שמשה הגיע?

במידה והאדם שומע שכל העבודה הרוחנית יכולה להיות רק לשמה, למעלה מהטבע האגואיסטי, זאת אומרת ללא תועלת עצמית, אין לו כוחות לעבוד, לשם מי? בשביל מה? ולכן ככה זה קורה ש"יאנחו בני ישראל מהעבודה", שאין כבר בשביל מה, למה, לא מרגישים שאפשר, אין חומר דלק לעבודה, הם לא ידעו מה לעשות.

שמשה סיפר להם באיזו צורה צריכה להיות עבודה רוחנית, הוא כביכול לקח מהם כוחות. ולכן פרעה אומר לו, מה עשית עם העם הזה? היה להם כל טוב, הם היו עובדים ומקבלים שכר יפה וטוב, ועכשיו מה עשית? אתה הוצאת את כל הטעם מהשכר שאני נותן להם והם לא מרגישים שיש להם כוח לעבודה. אז מי עושה טוב, אני או אתה? אתה עשית רע לעם הזה. זאת אומרת, מה התועלת? מה יהיה מזה אם אתה עושה כך?

לכן אנחנו בחכמת הקבלה, בהפצה שלנו, אנחנו גם לא מדברים על דברים כאלה עם כולם. אסור לנו לדבר עם אנשים שצריכה להיות עבודה על מנת להשפיע לגמרי מחוצה לאדם, לא. אנחנו אומרים "צריכים לאהוב את הזולת, אבל מפני שמזה יהיה טוב לכולנו", ואז מקבלים את הדברים האלה.

אבל שזה צריך להיות מחוצה לי אהבת הזולת, שאני לא מתחשב עם עצמי, רק לאהוב את הזולת, רק אליהם על מנת להשפיע ללא שום חזרה לעצמי, על זה אנחנו לא מדברים, זה נקרא "למעלה מהדעת".

וכאן אנחנו לא מתקדמים, לא אומרים את הדברים האלה. גם לכם אני אומר עכשיו, כי בטוח שאתם תשכחו את זה, אבל זו בעיה גדולה. מה זה נקרא באמת רוחניות נקייה, אנחנו לא יכולים לשמוע ומכל שכן להרגיש, אלא במידה שאנחנו נהיה מוכנים לזה, אנחנו נקבל גם את ההסבר, גם את ההרגשה ואת הקליטה של הדבר.

שאלה: ביחס לעשירייה, יוצא שבהתחלה יש לנו כוחות לעבוד על חיבור, אחר כך מתגלה משה והכוחות נעלמים, מה עושים?

קודם שאתם עבדתם על החיבור, החיבור היה אגואיסטי ולכן זה הלך לכם. אתם יכולים לארגן את הקבוצה והכול ואחר כך בזמן שאתם מארגנים את הקבוצה ומתחברים ועושים כל מיני פעולות, אתם מתחילים לשמוע שכל החיבור צריך להיות לא לזה שיהיה לכם טוב, לא לזה שאנחנו נגלה עכשיו עולם עליון ואנחנו נהיה גדולים וחשובים ומנהלים את כול המציאות, אלא זה צריך להיות רק לטובת הבורא.

ואז אין לנו כוח, אבל בינתיים אנחנו מאורגנים בעשירייה, ואז יוצא שבורא כבר יכול להשפיע את הכוחות שלו לעשירייה האגואיסטית ולאט לאט לקדם אותה ליציאה מהאגו. זה בדיוק התהליך שאנחנו עכשיו לומדים.

צריכים ללעוס את הדברים האלה יותר ויותר לסובב אותם כך וכך ואז אתם תראו שזה אפשרי, שאפשר לעבור את זה, אני אומר לכם, לא נורא, הכול נמצא בתוך הטבע, אין בזה שום דבר מחוצה לטבע של הבורא. אין עוד מלבדו, זה הכול בתוכו.

שאלה: זה שמשה אומר "אבל בזמן שבא משה, והסביר להם, מה זה להשפיע ולא לקבל כלום, אז התחיל הפרעה של כל אחד ואחד לשאול שאלות". למה כתוב פה שלא מקבלים כלום? מקבלים המון.

כי אנחנו עדיין לא הגענו למצב על מנת להשפיע. בעל מנת להשפיע אתה מקבל רק הנאה ממה שאתה מכבד את הבורא, רק מחשיבות הבורא יהיה לך מילוי. שאתה בונה בעצמך ומזה יש לך את כל המילוי, את כל התענוג. אין בזה בעצם שום דבר, רק אתה בנית כך.

תלמיד: אנשים בורחים, במה העשירייה יכולה להחזיק את החברים ולדבר על חשיבות כדי שלא יעזבו? לא חכמה לקום ולעזוב, השאלה איך אנחנו מחזיקים את האנשים בתוך העשירייה כדי שימשיכו לעשות את העבודה?

אם אפשר להחזיק אותם במשהו, אבל אם לא, אז לא. כי באמת ודאי "ולא ידח ממנו נידח"³, והכול יחזור לשורשו". הם יתאספו אלינו בסיבוב הבא, אל תדאג, לא יברחו, אין לאן לברוח יותר ממה שהחיים הבהמיים האלו. הם לא ימצאו שם שום דבר, הם רק בורחים כדי לברר שבאמת אין לאן לברוח.

תלמיד: ומה שקורה בתקופה האחרונה, מכות ועוד פעם מכות, האם זה לא משפיע על האדם בלי לדעת מה זה השפעה, להיות בקבוצה ולהתקדם מבחינה רוחנית כדי לעשות משהו בעולם הזה?

אני לא יודע על איזה מכות אתה מדבר.

תלמיד: מכות יומיומיות שהאדם חוטף, מחלות, אנחנו רואים שקורה משהו בעולם, רק כאוס.

העולם תמיד כך היה מתנהג, אלא מה, היה יותר טוב? מלחמות עולם, כל מיני אסונות טבע, תמיד יש משהו בעולם.

תלמיד: לא ככה. בדור האחרון, יש בלגנים, אני חושב שצריך לתפוס את האדם, אולי משהו יקום מתוכנו.

תאמין לי שמה שקורה בדור שלנו, לא קורה יותר גרוע ממה שבדורות הקודמים, אלא העניין הוא המקור של מה שאנחנו מרגישים הוא הרבה יותר גרוע, יותר אינטנסיבי, זה מפני שיש כלי תקשורת, ואז מה שקורה בכל מקום בעולם אתה שומע, ואז אתה אומר "אוי זה לא היה קודם", זה באמת לא היה קודם מפני שאתה לא שמעת.

תלמיד: נכון. מה הפיתרון? איך אני גורם לזה שלא יברחו אנשים?

אל תקרא עיתונות, אל תשמע את כלי התקשורת, תראה רק דברים טובים, יפים. יש כל מיני ערוצים בטלוויזיה או במשהו ששם מדברים רק על בדיחות. תעשה ככה ואתה תראה שהעולם כולו נמצא בבדיחות והוא בעצמו בדיחה, וזהו. תעביר כך את החיים שלך כמה שנשאר לך, וזהו. קח את זה בקלות.

תלמיד: אתה אומר, לא להתייחס ברצינות למה שקורה מסביב.

כולם כך מתייחסים אז כך גם אתה, זה הכי טוב. רב"ש היה אומר כך, או שאתה נמצא בלהשיג את החיים בעולם העליון, או תלך ותעשה את החיים בעולם התחתון. זה הכול. אחד מן השניים. אבל להיות באמצע ואתה לא לזה ולא לזה, אוכל את עצמו, זה נקרא "כסיל יושב בחיבוק ידיים ואוכל את בשרו"⁴.

תלמיד: אחרי כל כך הרבה ותק וניסיון בחיים שלך, מה אתה מייעץ לנו לעשות בעשיריות? איך לקחת את הדברים? איך אתה לקחת את הדברים בעשירייה? איך אתה לקחת את זה כל כך ברצינות? אתה לא ידעת מה זה השפעה.

לצפות למשה. שיתגלה משה, מה שאנחנו היום לומדים, מה הוא בא לבשר לנו.

תלמיד: מה החזיק אותך בתוך העבודה כשעדיין לא היית בהשפעה?

שיעור בוקר. זה העיקר. משיעור לשיעור.

תלמיד: אבל היה לך דחף טבעי.

לכל אחד שנמצא כאן יש לו דחף טבעי, יש לו נקודה שבלב ויש לו גם בחירה חופשית לפתח את הנקודה הזאת, עד שדרכה הוא מגיע לדבקות בבורא. את זה יש בכל אחד, אפילו בך.

שאלה: אנחנו יודעים שהגוף שלנו צריך דלק לעבוד, באיזה דלק אנחנו יכולים להשתמש כדי לעבוד, להשפיע?

חשיבות הבורא, חשיבות המטרה, שאין ברירה, שכל העולם בכל זאת מתקדם לזה, שגם אם אני עובד בעל מנת להשפיע אני ממלא את עצמי עם מילויים ותענוגים אין סופיים. אמנם זה על מנת להשפיע, אבל בכל זאת אני נמצא בתענוג בלתי פוסק. בינתיים תצייר לעצמך כאלו צורות עתידיות ותראה איך שזה מחזיק אותך. העיקר להמשיך. וצורת ההמשכה, על מנת לקבל או על מנת להשפיע, היא תסתדר.

שאלה: באמת מורגש שהתענוג מהחיבור עם העשירייה ומשיעורי הבוקר ומכל הפעילויות שלנו הוא גדול פי כמה מכל הדברים שאנחנו עושים ביום יום. אז איך באמת אפשר לכוון אותו לעשות נחת רוח לבורא, להשפיע לבורא?

אם אתם עוברים על כל אותם הפסוקים שאנחנו לומדים בשיעור הבוקר ומתעמקים בהם, דנים בהם עד כדי כך שיהיה לכם ברור מה שכתוב או עד כדי כך שלא יהיה לכם ברור מה שכתוב, ואתם מחברים שאלות ומבררים ביניכם ואחר כך איתי, כל העבודה הזאת ודאי שהיא מַספקת כדי לקדם אותנו. והקצב, הכול תלוי בכם, הקצב צריך להיות יותר בעומק ולא לעוד שיעור ועוד שיעור, אלא לרדת לאותו שיעור כמה שאפשר וכך מתוכו כבר לנוע. אני לא יודע איזו צורה לתת, הכול תלוי בכמה שאנחנו רוצים "ללעוס" את השיעור.

אתם יודעים, יש כאלה שנכנסים למערה ובמערה יש מים וכדי לעבור ממערה למערה אתה צריך להיכנס לתוך המים ושם באיזשהו מקום למצוא את המעבר, ואז אתה עובר למים אחרים, למערה אחרת, ושם אתה יוצא ויש לך אוויר. ואם אין אוויר, ואין מעבר, אז אתה [בבעיה]. ככה אנחנו, אנחנו צריכים כך לעבור. יש לי איזה מין ציור כזה.

שאלה: איך נשרת את המלך למרות שאין לנו שום כוח לעשות את זה?

יחד, אין שום בעיה. אם אתם מחוברים יחד, אתם כבר יכולים לקלוט מהבורא כל מה שיש בו, כולל שהוא יתלבש בכם במלואו. לבד שום דבר לא יכול להיות, אבל אם אתם עובדים על החיבור, הבורא יחד איתכם בחיבור, אפילו שלא מזמינים אותו, כבר לפי חוק הטבע, זה נקרא "חד מקבל חד", אתם כבר תרגישו שהוא בפנים.

שאלה: אמרת להיכנס יותר לעומק הדברים, אבל החומר לא פשוט וגם המצבים לא פשוטים בעשירייה. איך להיכנס לעומק בלי ללחוץ על החברים?

אתה צריך לדעת רק דבר אחד, שרק בקשר עם החברים יחד אתם צריכים לברר את החומר. ולכן לא צריכים לדבר על שום דבר אחר, חוץ מלברר את השיעורים. קודם כל השיעור, הוא צריך להיות ברור, צריכים להיות רק בו, וכתוצאה ממנו אז להרגיש עד כמה שאנחנו גם מתחברים יותר ויותר. אומנם לא דיברנו על זה ולא חשבנו על זה, אבל מתוך זה שאנחנו עובדים על נושא השיעור, זה מחבר אותנו ומביא אותנו לדרגה הבאה של חיבור.

אבל העיקר זה ללעוס את השיעור, "למה זה כתוב כך? בשביל מה? ומה הקשר? זה וזה", וכל אחד בעשירייה שמדבר, אני שומע מה שהוא מדבר, כי על ידי זה אנחנו נכללים יחד. כך צריך להיות.

תלמיד: כן, זה מובן. אבל לכל אחד יש גבול בקליטת החומר, בקליטת המצבים.

כמה שיש, זה לא חשוב, אני יכול לשבת עם אנשים שהם כמעט ולא מבינים כלום, אבל בכל זאת אני נכלל איתם. כמו רבי יוסי בן קיסמא, אל תשכחו את הדוגמה הזאת.

שאלה: אנחנו מתחברים בעשירייה, מחברים בפועל את הרצונות האגואיסטיים החזקים שלנו, אז מה זה אומר שמקבלים את ההזדמנות לעבוד למען הבורא, מחוצה לעצמנו?

זה כבר כוח השפעה שאנחנו יכולים לקבל, או כהארה זמנית מלמעלה, שהיא משפיעה עלינו ואז אנחנו מרגישים התרוממות, או שאנחנו מגלים על ידי תפילה, פנייה, בקשה, דרישה לבורא, ואז מקבלים. אבל ודאי שזה כוח מלמעלה, לא שאנחנו בעצמנו כאלו.

תלמיד: מה זה הכוח הזה שבינינו כך מתפשט?

כוח השפעה, כוח הבורא שלאט לאט מתקרב ומתגלה בינינו.

תלמיד: הכוח הזה מגיע כמתנה או כתוצאה?

זה יכול להיות בתור מתנה מראש, אפילו שאנחנו לא השקענו כוח, או כתוצאה מזה שהשקענו כוח, כתשלום.

תלמיד: מה זה אומר שכעת יש אורות פסח מיוחדים?

שאנחנו כולנו לומדים את הנושא הזה, ולומדים את זה בזמן שגם אפילו בעולם הזה יש לנו תקופת פסח. אומנם זה לא כל כך חשוב, אבל בכל זאת, כולם נמצאים, הרבה אנשים בעולם לומדים מה זה פסח, ולכן אנחנו נמצאים בזמן מיוחד, בהשפעת האור המיוחד. כמו שאומרים שיש זמנים לטובה, זמנים לרעה, יש סדר הזמנים, אז אנחנו משתמשים בזה, ולכן בחרתי, בחרנו כאלו פסוקים וכאלה נושאים שהם בדיוק מתלבשים על פסח. ולכן אנחנו יום יום יותר ויותר נכנסים לעניין של כניסה לעל מנת לקבל ויציאה מעל מנת לקבל. היום אנחנו נמצאים בתפר, בין שהיינו כולנו מתעסקים ברוחניות על מנת לקבל, והיום אנחנו כבר מדברים על איך להתעסק ברוחניות בעל מנת להשפיע.

תלמיד: האם לעסוק ברוחניות על מנת להשפיע, זה כשאנחנו יוצאים מעצמנו ובמה מתכללים, ברצון של החברים או ברצון של הבורא?

אנחנו מתכללים ברצון של העשירייה.

תלמיד: ברצון של העשירייה, אנחנו משפיעים לבורא?

תגיד כך. אני לא מבין מה זה לתת לבורא, אם אתה שואל אותי. "אם צדקת מה תיתן לו"? אין מה לתת לבורא יש לתת לעשירייה.

תלמיד: מה זה אומר שאנחנו משפיעים לעשירייה אם זה תמיד רצון אגואיסטי?

תלוי מה אתה מתכוון בזה, לטובת עצמך או לטובתם או לטובת הבורא. כי הבורא זה הכולל.

קריין: קטע 163.

"מדוע כשמשה בא בשליחות ה', נעשה המצב אצלם יותר גרוע. והטעם, שזה לא נקרא, שהם נעשו יותר גרועים. אלא ע"י זה שמשה נתן להבין, מהו שצריכים לעבוד לשם שמים, כמו שכתוב "מאז באתי לפרעה לדבר בשמך", היינו שצריכים לעבוד לשם שמים, ובחינת פרעה צריכה לרדת משליטתה, אז היה מקום לגילוי הרע. נמצא, שעל ידי מה שמשה הסביר להם את ענין לשם שמים, הם התקדמו בעבודה והגיעו לדרגת האמת, לדעת, איך הרע שולט עליהם. מה שאין כן לפני ביאת משה אליהם בשליחות ה', הם עוד לא ראו את האמת, איך שהם רחוקים מה'. נמצא, הגם במעשה הם נעשו יותר גרועים, אולם בבחינת האמת הם התקדמו, שרק עתה יש להם כלים, שה' ימלא אותם עם העזרה שלו, כמו שאמרו חז"ל "הבא לטהר מסייעין אותו"."

(הרב"ש. מאמר 15 "מהו, שמטרם שנפל השר המצרי, לא נענו בצעקתם, בעבודה" 1990)

שאלה: למה יש הרגשה שלהאמין במשה זה קשה כמו קריעת ים סוף?

להאמין במשה, זאת אומרת, לקבל מה שמשה אומר. לקבל מה שמשה אומר זה מאוד קשה, כי משה אומר שצריך להיות לשמה, על מנת להשפיע, למעלה מהדעת, ולקבל את זה לאדם שנמצא באגו, זה בלתי אפשרי. כאן צריך להיות עוד נס מהשמיים שיתחלפו באדם רצונות, יוצרות ואז הוא יקבל את שיטת העבודה החדשה.

שאלה: אנחנו שומעים שיש שני סוגים של הכבדת הלב. האגו גדל ואז נהיית אדישות, וריחוק, ושנאה, ודחייה ביני לבין החברים בעשירייה, לבין מצב שבו משה כבר מגיע ומספר לאדם שצריך לעשות על מנת להשפיע, וזה גם מכביד את ליבו. אז מה ההבדל בין שתי הכבדות הלב האלו?

אלה סיבות שונות, הפוכות.

שאלה: מה זה אומר שבמעשים זה נעשה עוד יותר גרוע?

כשבא משה והתחיל לדבר אז ודאי שהעבודה נעשתה יותר קשה. כי הוא התחיל להסביר להם מה זה נקרא על מנת להשפיע, והם הבינו שמה שהיה אצלם קודם, שהם חשבו שנמצאים בעבודה רוחנית, אבל הם הבינו עכשיו שהיה הכול על מנת לקבל.

ולכן מה שהיה קודם, לא בא בחשבון, זה לא רוחניות. ומה שחשבו הלאה, איך שהם מתקדמים גם זה לא בא בחשבון, זה לא התקדמות לרוחניות. אלא צריכים עכשיו לעשות ממש רוויזיה, בדיקה חוזרת על כל מה שהם חשבו ולראות איך הם מתקדמים.

אני רואה שכל יתר הפסוקים נעשים עכשיו יותר קשים, אנחנו צריכים שוב להתחיל אולי מטענת העם למשה. אל תחשבו שזה כל כך פשוט. גם אותן השאלות שאנחנו עברנו עכשיו שמשה פונה לעם, אז טוב מאוד שאנחנו לעסנו אותם טוב וזה נקלט, אבל היתר עוד נחכה למחר.

סדנה

מה זה נקרא שמשה בא לעם, לקבוצה, לקבוצת ישראל, ישר-אל, מה הוא מספר להם ולמה המצב שלהם על ידי זה כל כך משתנה, מה הם מתחילים לחשוב, להבין, להרגיש, מה קורה איתם ואיך הם ממשיכים?

מה קרה עכשיו, איזו מין מהפכה שמשה בא ומתגלה לאנשים, בתוך האנשים האלה שנמשכים לרוחניות, ואיך הם משנים את עצמם בהבנה לרוחניות, ביחס אליהם, לפרעה ואיך הם מתקדמים מרגע זה והלאה?

אנחנו עובדים לפי הפסוקים "משה פונה אל העם" 159עד 161. סך הכול שלושה פסוקים.

זה מאוד חשוב, כדאי לנו לדבר על זה טוב טוב בינינו שזה יתיישב. אתם יכולים שוב לקרוא את הפסוקים ולדבר ביניכם. תקראו יחד ותדברו יחד.

*

(סוף השיעור)

---

1. "כשבא משה ובישר להם בשורת הגאולה, הם לא היו יכולים להאמין לדבר זה, היינו שיצאו מגלות מצרים, כלומר כמו שכתוב, "והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים, והצלתי אתכם מעבודתם". היינו, שלא תהיה להם לאו דוקא עבודה קשה, אלא אפילו סתם עבודה, לא תהיה לכם, את זה לא היו יכולים להאמין, איך יכול להיות דבר זה. 

   זאת אומרת, אם היו מאמינים בדבר הזה, אז בכח האמונה היו יוצאים מהגלות. היינו, שמלכות, הנקראת רוח, היתה עולה למעלה בחשיבות."

   (הרב"ש. מאמר 16 "מהו, מקוצר רוח ומעבודה קשה, בעבודה" 1990)↩

2. "וַיְהִי בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבֹדָה וַיִּזְעָקוּ וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱלֹהִים מִן הָעֲבֹדָה." שמות פרק ב', פסוק כג'.↩

3. "לבלתי ידח ממנו נידח" (שמואל ב', י"ד, י"ד)↩

4. "הכסיל חבק את-ידיו, ואכל את-בשרו" (קהלת ד', ה')↩