שיעור בוקר 01.06.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

בעל הסולם. עמ' 207. "פתיחה לפירוש הסולם" אותיות ט"ו – י"ז

קריין: אנחנו קוראים בספר כתבי בעל הסולם, עמוד 207, את ה"פתיחה לפירוש הסולם", אנחנו באות ט"ו. כותרת "עלית המלכות לבינה".

עלית המלכות לבינה

אות ט"ו

"ויש להבין מאד, ענין המתקת המלכות בבינה, שהיא שורש כל החכמה. כי מלכות ה"ס מדת הדין שאין העולם יכול להתקיים בו, וע"כ העלה אותה המאציל לספירת הבינה, שהיא מדת הרחמים. שעל זה רמזו ז"ל, בתחילה עלה במחשבה לברוא העולם במדת הדין, דהיינו במלכות בלבד, שהיא מדת הדין, ראה שאין העולם מתקיים, הקדים מדת הרחמים ושתפה למדת הדין (ב"ר ספי"ב), שע"י עליתה של המלכות לבינה, מקבלת המלכות צורת הבינה, שהיא מדת הרחמים, ואז מנהגת המלכות את העולם במדת הרחמים. וענין זה של עלית המלכות לבינה, נעשה בכל מדרגה ומדרגה, מראש עולם האצילות עד סוף עולם העשיה, כי אין לך מדרגה שלא תהיינה בה עשר ספירות: כח"ב חג"ת נהי"מ, והמלכות שבכל מדרגה עלתה לבינה שבאותה מדרגה ונמתקה שם."

שאלה: כתוב בתחילת האות "ויש להבין מאד, ענין המתקת המלכות בבינה, שהיא שורש כל החכמה". מה זו המתקה שהיא שורש לכל החכמה?

כל העולם מגיע אלינו ממלכות שהיא מידת הדין על כל הספירות שלפניה, ולפי מידת הדין אי אפשר שמלכות תעשה פעולות שהן יידמו לאור העליון. לכן מה שעשה המאציל, במילים כאלה מדובר, שהוא מוריד ממלכות את מידת הדין ומוסיף לה את מידה הרחמים. עכשיו נקרא הלאה איך זה נעשה.

שאלה: איפה בציר ההשתלשלות קורית עליית מלכות לבינה?

התקשרות מלכות עם בינה היא בצמצום ב', והמתקת המלכות בבינה היא כבר אחרי זה.

שאלה: מלכות שעולה לבינה, האם זה נקרא שמלכות עובדת עם הרצונות שלה עם עביות ב' על מנת להשפיע? אם היא עובדת עם עביות שורש, אז זה כתר, עביות א' זה חכמה. אם היא עובדת עם עביות ב' זה אחרי בינה.

שיהיה בינתיים כך.

שאלה: מה זה אומר שבמידת המלכות אין העולם יכול להתקיים?

ברצון לקבל על מנת לקבל שזה מידת המלכות העולם לא יכול להתקיים.

תלמיד: מה אומר המשפט הזה, "אין העולם יכול להתקיים"?

זה אומר שבמלכות לא יכולים להתקיים פרצופי השפעה.

תלמיד: כי כולה קבלה?

כן.

תלמיד: כשמלכות עשתה את התהליך של ד' בחינות דאור ישר, היא הגיעה בסופו של דבר להופכיות שלמה מול תכונת ההשפעה. בנקודה הזאת מגלים שבאמת אי אפשר להשפיע עם התכונה החדשה שהתגלתה בה.

כן.

תלמיד: איך במלכות יכולה להתגלות תכונה חדשה?

תיכף נלמד על עליית מלכות לבינה.

שאלה: בינה היא ה' ראשונה ומלכות ה' תחתונה, כבר מד' בחינות יש איזה קשר ביניהם. מה ההבדל עכשיו?

אני לא יודע מה זה ה' ראשונה וה' תתאה.

תלמיד: אנחנו יודעים שבד' בחינות בינה היא ה-ה' הראשונה ולמלכות קוראים גם ה', ה' תחתונה, זאת אומרת בינה אפילו הולידה אותה. מה ההבדל בשיתוף שיש בין בינה למלכות בעלייה של מלכות לבינה? היא הרי נולדה מתוכה.

זה לא פשוט כמו שזה נשמע לפי השאלה. אתה רואה שגם מלכות וגם בינה הן כביכול נבראות ועד כמה הן הפוכות. מה תגיד על זה?

תלמיד: אולי כי זה מלמעלה למטה וממטה למעלה.

לא.

תלמיד: מתגלה ההופכיות הזאת.

שההפכיות מתגלה זה נכון, אבל מה זה מועיל?

תלמיד: שבשורש יש להם מין קשר ראשוני ב - י' ה' ו' ה'.

נגיד.

תלמיד: למה לא להידבק עם זעיר אנפין, למה דווקא עם בינה?

בינה היא שורש.

תלמיד: של מלכות.

של מלכות.

התחלקות כל מדרגה לב' חצאים

אות ט"ז

"ונודע שהמלכות מסיימת כל ספירה וכל מדרגה, שפירושו, שהמלכות מעכבת את האור שבמדרגה, שלא יתפשט בתוכה, שהוא מכח הצמצום שנעשה עליה שלא תקבל האור העליון. וע"כ, אין האור של המדרגה נמשך אלא עד המלכות, וכשמגיע אל המסך שבמלכות הוא מסתיים. ואז נעשה על המסך שבמלכות, זווג דהכאה עם האור (כמ"ש בפתיחה לחכמת הקבלה אות י"ד עש"ה), ולפיכך כיון שהמלכות של המדרגה עלתה אל הבינה שבאותה המדרגה, נמצא, שהמלכות סיימה את האור במקום שעלתה, דהיינו באמצע הבינה, וחצי הבינה ות"ת ומלכות הנמצאים מתחת המלכות המסיימת, יצאו ממדרגתם, ונעשו למדרגה שניה מתחת המלכות. באפן, שמחמת עלית המלכות לבינה נחצתה כל מדרגה לשנים, אשר כתר וחכמה וחצי בינה שממעל המלכות, נשארו במדרגה, וחצי בינה ות"ת (הכולל חג"ת נה"י) ומלכות, יצאו מן המדרגה ונעשו למדרגה שמתחתיה. וסיום זה שעשתה המלכות באמצע הבינה, נקרא פרסא. וזכור זה."

שאלה: הוא כותב על צמצום ב' שנשארו מהמדרגה רק שתיים וחצי ספירות עליונות. בתחילת המאמר למדנו שיש רצון לקבל שבונה על עצמו מסך, והמסך מעלה אור חוזר. אור חוזר זה הראש, והרצון לקבל עצמו זה הגוף. ראש אלו שתי הספירות הראשונות כתר וחכמה, האם אני מבין נכון?

בינתיים.

תלמיד: איך שתי הספירות העליונות שהן רק כוונות, שהן שורשי כלים ולא כלים, הן לא רצון ממש, פתאום נהפכו לכל הפרצוף? מכל הרצון לקבל עצמו כמעט ולא נשאר כלום רק נשארו הכוונות, והכוונות הן הולכות לאורך כל הדרך, המצב של קטנות יחזור על עצמו עד גמר תיקון. איך מצב כזה אפשרי?

מה ההבדל בין רצון וכוונה?

תלמיד: כוונה היא מה לעשות עם הרצון, זה לא הרצון עצמו, אלא מה השימוש שאני אעשה ברצון.

ואחר כך הרצון הזה מבצע את מה שיש לו בכוונה.

תלמיד: נכון, הוא מבצע, אבל במצב הזה של קטנות אין לו על מי לבצע. הוא צריך לחזור לגדלות, הוא צריך לצרף את שתי המדרגות שנפלו בשביל לבצע את הרצון הזה. יש מצבים ארוכים שכל מה שיש זה רק החצי העליון של הפרצוף. אז נשארת הכוונה אבל אין קבלת אור בפועל ובעצם אין שום דבר בפועל. אבל אנחנו אומרים שיש שם עביות שורש וא', וקורים דברים. אלו שני דברים שנראה שלא מסתדרים ביחד.

כן. אני מבין אותך, אבל זה יסתדר.

שאלה: אחרי צמצום א' מלכות היא לא בשימוש, היא לא משתמשת ברצון לקבל המקורי שלה. מלכות דמלכות היא בצמצום, היא מדמה את עצמה לספירות הקודמות וזה נקרא למשל ספירת בינה.

וזאת הפעולה שלה.

תלמיד: זה גם היה בצמצום א'. בצמצום ב' אנחנו אומרים שמלכות שמסיימת את המדרגה, ושם היה זיווג דהכאה כמו שהוא כותב באות הזאת, היא עכשיו עולה לבינה ומסיימת מדרגה בבינה. היא כביכול שמה על עצמה העלמה גמורה על כל העבודה הקודמת שלה.

מאיפה שמתחיל הרצון לקבל שם היא כבר לא נותנות לאור לעבור.

תלמיד: אנחנו אומרים שמלכות עלתה לבינה, והיא כביכול רצון לקבל. מה ההבדל בין מלכות שעלתה לבינה ובינה עצמה? הרי יש השוואת הצורה, אז מה ההבדל ביניהן?

בינה זו בינה, מלכות זו מלכות. מלכות שעלתה לבינה סימן שיש להן איזה קשר, נקודה, ששם הן נמצאות בשיתוף.

תלמיד: אבל האם מלכות נשארת מלכות, או שהיא כבר לא מלכות?

זו מלכות שנמצאת בוא נגיד בשליחות בבינה.

תלמיד: בכל מקרה מלכות זו מלכות, האם היא רוצה למחוק את עצמיותה? איך להבין את זה?

לא. מלכות כשהיא עלתה לבינה היא רוצה ההיפך, לקבוע את מידתה בבינה.

תלמיד: ויש שם עשר ספירות, נכון?

כן.

תלמיד: מה הן עשר הספירות האלה שמלכות עלתה לבינה, וכביכול אין זעיר אנפין ומלכות אלא רק מבינה והלאה?

נגיד, כן.

תלמיד: אם אנחנו אומרים שגם בראש וגם בתוך וגם בסוף הכול חצי חצי, ואפשר להשתמש רק עד הפרסא, רק בחלק העליון, מה זה אומר?

כן. רק בכלים דהשפעה אפשר להשתמש.

תלמיד: האם זה רצון לקבל שהוא יותר זך?

זה רצון להשפיע.

תלמיד: וזה השורש שלנו?

לא.

תלמיד: אנחנו נמצאים תחת צמצום ב'.

אני לא רוצה לדבר בצורה כזאת כשזה עוד לא נקבע אצלנו.

שאלה: מלכות שעולה לבינה, האם היא עולה בשביל לחדד ולהבין בדיוק את הכוונה שלה?

היא לא עולה בכדי להבין כוונות. לפי התכונות שלה ושל עשר הספירות, במצב שהיא עכשיו נמצאת, היא חייבת להגביל את עשר הספירות האלו במידה שהיא מעורבת בהם.

תלמיד: כלומר, היא מחלקת את זה לרצון לקבל ורצון להשפיע.

זה לא בדיוק כך, אבל נגיד.

תלמיד: האם היא מגלה רצונות חדשים, עביות חדשה בצמצום ב' הזה?

כן.

שאלה: האם כל ספירה מתחלקת לשניים וגם כל המדרגה?

כן.

תלמיד: המלכות המסיימת עולה.

כן.

תלמיד: אז למה היא הופכת, למלכות דאצילות? כי נשארת בינה שבחצי תפארת, וזעיר אנפין ומלכות נשארים מתחת לפרסא.

כן.

תלמיד: איזו מלכות נשארת מתחת לפרסא?

כל הספירות האלה.

תלמיד: אז מה זה שהמלכות המסיימת עולה, למה היא הופכת?

איפה זה קורה?

תלמיד: באמצע תפארת.

באיזה מצב, באיזה עולם?

תלמיד: מה שהוא כותב פה.

באות ט"ז.

התחלקות כל מדרגה לב' חצאים

אות ט"ז

"ונודע שהמלכות מסיימת כל ספירה וכל מדרגה, שפירושו, שהמלכות מעכבת את האור שבמדרגה, שלא יתפשט בתוכה, שהוא מכח הצמצום שנעשה עליה שלא תקבל האור העליון. וע"כ, אין האור של המדרגה נמשך אלא עד המלכות, וכשמגיע אל המסך שבמלכות הוא מסתיים. ואז נעשה על המסך שבמלכות, זווג דהכאה עם האור (כמ"ש בפתיחה לחכמת הקבלה אות י"ד עש"ה), ולפיכך כיון שהמלכות של המדרגה עלתה אל הבינה שבאותה המדרגה, נמצא, שהמלכות סיימה את האור במקום שעלתה, דהיינו באמצע הבינה, וחצי הבינה ות"ת ומלכות הנמצאים מתחת המלכות המסיימת, יצאו ממדרגתם, ונעשו למדרגה שניה מתחת המלכות. באפן, שמחמת עלית המלכות לבינה נחצתה כל מדרגה לשנים, אשר כתר וחכמה וחצי בינה שממעל המלכות, נשארו במדרגה, וחצי בינה ות"ת (הכולל חג"ת נה"י) ומלכות, יצאו מן המדרגה ונעשו למדרגה שמתחתיה. וסיום זה שעשתה המלכות באמצע הבינה, נקרא פרסא. וזכור זה."

תלמיד: הוא כותב, ש"מתחת המלכות המסיימת, יצאו ממדרגתם, ונעשו למדרגה שניה מתחת המלכות".

כן.

תלמיד: האם המלכות המסיימת עלתה לבינה?

כן.

תלמיד: כך היא חצתה את כל המדרגה הכללית.

כן.

תלמיד: אז מה זאת המלכות שמתחת? חשבתי שהמלכות המסיימת זאת המלכות שמתחת.

יש מלכות המסיימת, שהיא כבר סיום, ויש מלכות שעלתה לבינה ושם נמצאת.

תלמיד: היא נמצאת בו זמנית בשני המקומות?

כן, ודאי. היא מגבילה את הספירות שמכתר עד בינה, ומלכות השנייה מגבילה את הספירות מהבינה עד המלכות הכללית.

תלמיד: האם יש הבדל בתכונות שלהן?

בוודאי, זו מדרגה שנחלקה לשני חצאים.

שאלה: תוכל אולי להסביר את העיקרון לפיו ההתפתחות באה על ידי הגבלה?

ודאי שזו התפתחות. אנחנו רואים שעל ידי זה שמלכות מגבילה את ההתפשטות שלה בספירות, היא נותנת לספירות האלה אפשרות לקבל את האור, להישאר במדרגה, ולא ליפול.

תלמיד: לא הבנתי, סליחה. איך בזה שהיא מצמצמת את האור, היא מאפשרת להם להישאר במדרגה? הפרצוף לא נכנס עכשיו למדרגה יותר קטנה?

מדרגה יותר קטנה, זה לא חשוב, קטנה או גדולה, כי זה הקטן הגדול יהיה. אבל העניין הוא שמלכות יכולה להישאר בקדושה, במגע עם האור העליון.

תלמיד: ואז למה היא לא יכלה להיכנס לקדושה, ולהישאר בקשר עם האור העליון במקום שהיא הייתה? מה לא בסדר שם, מה חסר שם?

חסרים שם כלים שיכולים להיות בקדושה. כי מלכות עלתה עד תפארת שבמדרגה, וכל ההבחנות האלה שלמטה ממנה, לא יכלו להיות במדרגה.

תלמיד: על זה בדיוק שאלתי בהתחלה. איך זו התפתחות? איך זה שההבחנות נעלמו, והיא צמצמה את הכלים, והבחנות שהיו לה בחלק של הסוף שלה?

אבל זה הכרחי כדי לסדר את כל הפרטים שבפרצוף.

תלמיד: יש פה עיקרון שקורה גם בחיים שלנו. זאת אומרת, גם אצלנו זה ככה.

שכשאדם מתפתח, אפילו בחיים גשמיים. הוא מתפתח על ידי זה שהוא מוסיף עוד ועוד גבולות. אז אני מנסה לתפוס את העיקרון שיש פה, כי יש פה איזו חכמה, איזה עומק בעניין הזה, זה לא סתם.

התפתחות על ידי הגבלה זה באמת עיקרון מאוד חשוב. כי על ידי ההגבלות אנחנו נותנים לכל חלק בפרצוף מקום מיוחד. מקום מיוחד, זאת אומרת, תכונה מיוחדת, ובצורה כזאת אנחנו יכולים לקבוע איפה הם יכולים לשרת את מלכות הכללית.

תלמיד: אפשר להגיד שכשמלכות עולה לבינה, בעצם מה שמתגלה זו דווקא התכונה של בינה, שעד אז לא כל כך באה לידי ביטוי?

כן. אפשר להגיד כך. כי באמת אז מתחילים לראות עד כמה בינה חשובה, ויכולה להוסיף בהתפשטות האורות.

שאלה: אתה יכול להסביר את השורה האחרונה. "וסיום זה שעשתה המלכות באמצע הבינה, נקרא פרסא."גם בבינה יש פרסא, או שלא הבנתי?

כן, בסדר, נכון. מלכות עומדת איפה שנגמרים כלים דהשפעה, ומתחילים כלים דקבלה, שם נמצאת מלכות. והיא מכסה, ושולטת על כל הכלים דקבלה. למעלה ממנה כלים דהשפעה נמצאים במגע עם האור, עם הבורא, ואין שום בעיה. אז זה שמלכות עולה לבינה, זה סימן שעד המלכות שעומדת בבינה, אפשר לקבל אורות, ולמטה ממלכות שעומדת בבינה, מאמצע בינה, אי אפשר לקבל אורות. בינתיים זה החוק, זה התנאי.

תלמיד: המלכות יכולה להתקיים בתוך בינה, ועדין לא לקבל שום אורות?

היא מקבלת, אבל מקבלת בצורה כזאת שרק בזה היא מתקיימת.

תלמיד: אבל פרסא זה המקום שבו נעצר האור, לא? משם הוא לא יורד יותר, או שאני מתבלבל?

פרסא יכולה לעלות, ויכולה לרדת. זה לא שבמקום הזה, במצב הזה היא נמצאת, ולא יכולה לזוז.

תלמיד: היא יכולה לזוז, אבל מתחת לפרסא, שם למטה לא נכנסים אורות.

נכון.

תלמיד: אז איך הוא באמצע הבינה, אני לא מבין?

למטה מזה אין, לא יכול להיות אור.

שאלה: אין שם אור, אבל עדיין יש בינה גם מתחת לפרסא?

למטה מפרסא יש לנו את כל הכלים, ואת כל האורות שיכולים להתקיים שם.

תלמיד: אבל בכל זאת, בינה שייכת כולה לקדושה, ועכשיו היא נחלקה לשתיים, כשחצי ממנה נמצא ממש מתחת לפרסא איפה שאין אורות.

אז מה?

תלמיד: איך זה שחצי מהבינה נהייה מקום הפרסא.

כן.

שאלה: זאת אומרת, שגם מחצי ומטה הבינה קיימת, ומהפרסא ומטה היא גם קיימת שם. איך יכול להיות שכלים כאלה של בינה נמצאים גם מתחת לפרסא?

הם נמצאים. הבעיה היא שאין שם אורות? הם יכולים להיות גם בלי אורות.

לאט. אין לי בעיה עם זה שאתם מבולבלים, העיקר שתצא מזה הבנה יותר טובה.

שאלה: מלכות הכללית נמצאת בתוך עולם אדם קדמון, בפרצוף גלגלתא. טבור עשה את החלוקה בין האורות שכן אפשר לקבל, ואלו שמתחת לטבור שאי אפשר לקבל. כשהפרצופים התחילו לברר, כאילו מלכות מבררת את היחס בין האור והכלי, ומגיעה למצב של הבינה.

בתוך בינה קרתה הפרסא, אבל לפני כן היה מפגש בין התכונות של בינה, והתכונות של הגלגלתא. הרי זה לא מצב שבינה עשתה את הפעולה לבד, המלכות הכללית גרמה לעשות את המצב הבא, לעלות לפרסא. אז אנחנו כל הזמן מבררים למעלה ולמטה, אז האם אפשר להגיד שפה מלכות דבינה מתייחסת למלכות דגלגלתא?

אפשר להגיד. ומה?

תלמיד: אז מה שקרה בתוך פרסא, זה כדי שלפרצופים הבאים יהיה מנגנון שיעבוד בכל העולמות?

כן, לפרצופים שיבואו אחר כך.

תלמיד: האם התכונות שנהיו שם, אלו לא רק פעולות מלמטה למעלה ומלמעלה למטה, אלא ההתייחסות בין גלגלתא ובינה, התכונות האלה, הן כל הזמן נכנסות יותר בעומק של נקיות הבירור?

נגיד.

שאלה: וזה עניין של כוונות הראש.

כן, ודאי.

שאלה: למה מלכות עולה לבינה ולא עולה לזעיר אנפין קודם? למה היא מדלגת על המדרגה הזאת?

איפה זה קורה?

תלמיד: אנחנו לומדים שבעולם הנקודים כשיורד האור מתחת לטבור, אז יש שם עירוב בין ב' לד', ואז מלכות עולה לבינה. למה היא לא הגיעה לזעיר אנפין, נעצרה שם, עשתה שם את הפעולה שלה, ואולי אחר כך היא כן תעלה לבינה?

אין מלכות בזעיר אנפין כמו שבבינה.

תלמיד: מה זה אומר שאין מלכות בזעיר אנפין?

לאן עולה המלכות? מה היא רוצה להשיג?

תלמיד: את תכונת החסדים, של בינה, ב'. האם אין בזעיר אנפין גם תכונה שהיא רוצה, נגיד לקבל על מנת להשפיע? למדנו בד' בחינות שזעיר אנפין מקבל על מנת להשפיע, בטח שהיא הייתה רוצה להיות שם, זה המקום שמלכות רוצה בסוף להגיע אליו, אז שתעלה לזעיר אנפין, למה היא צריכה לעלות עד בינה?

אתה רוצה להגיד שבכל פרצוף יש בינה ויש מלכות. רק כשמלכות רוצה לעלות לבינה ולהגביל שם את האור העליון שלא ירד יותר, אז היא עושה את זה בכל הפרצופים. אז יש לנו רק ספירות כתר, חכמה וג"ר דבינה, ואין יותר. מה אתה שואל על זה?

תלמיד: אמרנו קודם שככל שאני מוסיף הגבלה, כך אני מתפתח, ההתפתחות נוצרת על ידי ההגבלות. בתהליך הזה כשמלכות עולה, היא מגלה את התכונה של הבינה, שזו תכונת החסד. למה שהיא לא תעלה קודם לזעיר אנפין ותגלה את התכונה שלו ואחר כך תעלה לבינה? אני מבין שהיא רוצה בסוף להגיע אולי עד הכתר, רק אני לא מבין למה היא נעצרת בבינה ולא עושה שלב באמצע. יש משהו בקשר בין מלכות לבינה שהוא מיוחד שאני לא מצליח להבין, לתפוס את העומק של זה.

מלכות ובינה שתיהן קשורות זו לזו, מפני שמלכות מגבילה את הבינה ולכן היא משפיעה על הבינה. כי בינה היא רצון להשפיע ומלכות היא רצון לקבל, ושתיהן נמצאות כלפי הבורא, כלפי האור באותו מצב. לא שהן שוות, אלא מלכות ובינה שתיהן מתייחסות לאור בצורה דומה בוא נגיד. לכן מלכות לא יכולה להשפיע לזעיר אנפין, אין לזעיר אנפין שום עיקרון לא לבינה ולא מלכות, אבל למלכות יש עניין להיות בבינה או במלכות. צריכים למצוא מילים.

תלמיד: אמרת שמלכות ובינה מתייחסות אותו דבר לאור העליון, יש להם יחס דומה. במה הוא דומה? כי זה דווקא נראה הפוך לגמרי.

שתיהן צריכות את אור הבינה. מלכות צריכה אותו כדי לקבל על מנת לקבל או על מנת להשפיע, זה לא כל כך חשוב, ובינה גם צריכה אותו כדי לעבוד בהשפעה, בעל מנת להשפיע. זאת אומרת בין מלכות ובינה יש קשר, מה שאין בכל שמונה הספירות האחרונות.

תלמיד: שתי התכונות האלה, הקשר ביניהן שהן רוצות לקבל.

כן, ודאי.

תלמיד: מלכות צריכה את הבינה בשביל לקבל על מנת לקבל או לקבל על מנת להשפיע, איך היא מתעטפת בתכונה הזאת? זה נראה כמו התעטפות של המלכות בתכונה שהיא לא שלה בשביל לעשות את פעולת הקבלה, אני מניח שבשביל לעשות בסוף נחת רוח לבורא, כי היא לא עושה את זה בשביל עצמה.

כן, היא נעזרת בספירת הבינה כדי להשפיע.

תלמיד: האם בינה ומלכות הן המשפיעות היחידות בפרצוף?

כן, בינה ומלכות, אין יותר. אתה יכול להגיד כתר, אבל לא. בינה ומלכות הן שני העיקריים.

שאלה: מלכות לא עולה לבינה ממש, היא עולה לתפארת שזו בינה של הגוף, היא מתחברת לתכונה שנמצאת בגוף, לא בראש.

כן.

שאלה: המלכות המסיימת כשהיא עולה, האם היא הופכת לכתר של החצי התחתון של המדרגה?

כן.

תלמיד: והיא גם המקשרת בין שני החצאים.

כן.

שאלה: האם אפשר להגיד שההדדיות שבין מלכות לזעיר אנפין היא שהמלכות בעצם מגדלת את זעיר אנפין מנער לבעל, שמפרנס אותה בפועל?

בסדר.

שאלה: המלכות שעולה לבינה זה מתחיל בצמצום ב'?

כן.

תלמיד: בצמצום ב' בעצם נוצרה הפרסא, כן?

כן.

תלמיד: אפשר לומר שבכל עולם יש את החלק הזה?

כן.

תלמיד: אז מה שהיה בצמצום ב' זה בעצם הפרסא של א"ק? מה זו הפרסא שהיתה שם?

מספיק לדעת שזה ההבדל בין כלים דקבלה וכלים דהשפעה.

שאלה: מלכות שעולה לבינה זה כוח הסיום שעולה או שיש גם משהו בתכונות של המלכות שמשנה את בינה?

היא לא משנה שום דבר מחוץ לה, אבל היא בעצמה, בהתקשרות לספירות, מוסיפה להן רצון להשפיע.

תלמיד: אבל בגדול מדברים על כוח הסיום.

כן.

תלמיד: יש כאן שאלה, אם היא עולה למעלה אז איך היא נשארת למטה. כלומר, היא נשארת למטה ורק כוח הסיום שבה עולה למעלה.

כן.

שאלה: לגבי מה שדיברו קודם, למה מלכות שעולה לא עולה לזעיר אנפין אלא עולה ישר לבינה. בינה ומלכות זו התגברות א' והתגברות ב', אלה פעולות מצד הנברא, וחכמה וזעיר אנפין הן פעולות מצד הבורא, התפשטות של הבורא.

כן.

תלמיד: הנברא לא יכול לשנות את הפעולות של הבורא, הוא שולט רק על הפעולות שלו. זאת אומרת אם בהתחלה הוא הגיב בצורה של בינה, אז עכשיו הוא יכול לקחת צעד אחורה ולשנות את מה שהיה שם אבל הוא לא יכול לשנות את הפעולות של הבורא, לכן היא עולה לבינה ולא עולה לזעיר אנפין.

הסבר יפה.

שאלה: מתי המלכות מגלה את כלי הקבלה שלה בעצם? כי בשלב הראשון זעיר אנפין מעביר אליה כוחות, הוא משפיע לה.

כן.

תלמיד: זה לא כלי קבלה שלה.

נכון.

תלמיד: וכשהיא עולה לבינה, שם היא מגלה את כלי הקבלה שלה בעצם.

כן.

תלמיד: איך זה מתהפך, שזעיר אנפין פעם אחת משפיע לה, וכשהיא עולה לבינה הוא הופך להיות כלי קבלה שלה?

זה קורה כך.

תלמיד: לא ברור ההיפוך הזה.

ההיפוך הזה ברור, כי מי הוא המקבל ומי הוא המשפיע.

תלמיד: זאת השאלה. כי בזה שהיא עולה לאמצע הבינה היא בעצם הופכת להיות משפיעה, ואז היא מגלה את זעיר אנפין ככלי הקבלה שלה.

כן, ודאי.

תלמיד: ואז מתגלה הרצון לקבל הגדול שלה.

כן.

תלמיד: לפני זה לא גילתה.

לא.

שאלה: כשאתה אומר התפתחות על ידי הגבלה, זו השתוקקות של מלכות לעלות לבינה.

כן.

תלמיד: כשהיא רוצה לעלות לבינה, ההשתוקקות, כך למדתי ממך, אלו הכלים הנוספים. כשהיא עולה לבינה, למדתי ממך בשיעורי תע"ס, שבזעיר אנפין אין גבורות אבל הוא יכול לשמש מעבר למלכות ובעצם בעלייה נוצר מצב עתידי שיהיה זיווג בין בינה לגבורות, אבא ואמא, שמזה יהיה עובר, ועל זה נאמר "האור נמצא במנוחה מוחלטת", ובעצם ההשתוקקות של מלכות מייצרת את כל התנודות האלה שיביאו ללידת העובר בעתיד.

תודה רבה.

קריין: אות י"ז.

אות י"ז

"בכל מדרגה, צריך שיהיו בה, ה' אורות, הנקראים: יחידה, חיה, נשמה, רוח, ונפש, המלובשים בה' כלים, הנקראים: כתר, חכמה, בינה, תפארת (הכולל חג"ת נה"י), ומלכות. ומתוך, שמחמת עלית המלכות לבינה, לא נשארו במדרגה אלא ב' כלים שלמים, כתר וחכמה, וג' כלים בינה ות"ת ומלכות חסרים בה, ע"כ לא נשאר בה מן האורות אלא ב' אורות, נפש רוח, המתלבשים בב' הכלים כתר וחכמה, וג' האורות, נשמה, חיה, יחידה, חסרים בה, כי אין להם כלים להתלבש בהם. ונמצא שהמדרגה נחסרה מג' ספירות ראשונות, כי מחמת עלית המלכות לבינה, נבקעה המדרגה לשני חצאים, שחציה נשאר במדרגה, שהוא, כתר וחכמה דכלים ונפש רוח דאורות, וחציה יצא מן המדרגה, שהוא בינה ותו"מ דכלים, ונשמה חיה יחידה דאורות. ולפיכך, נרמזה, עליה זו של המלכות לבינה, בסוד הי' שנכנסה לאור המדרגה, והאור נעשה לאויר, כי מחמת עלית המלכות לבינה, אבדה המדרגה את אור ג' ספירות ראשונות שלה, ונשארה בקומת רוח נפש, המכונה אויר (כמ"ש בבראשית א' אות ל"ב ב"הסולם" ד"ה בקע, ע"ש). וענין זה מרומז ג"כ בה' אותיות של השם אלקים, שנחלקו לב' חצאים, מי אלה, אשר ב' אותיות מ"י, רומזות על ב' אורות, רוח נפש, המלובשים בב' הכלים, כתר חכמה, שנשארו במדרגה. וג' אותיות אל"ה, רומזות על ג' הכלים, בינה ותפארת ומלכות, שיצאו מן המדרגה (כנ"ל אות י"ד)."

מה הוא מסביר, מי יכול להגיד?

שאלה: הוא אומר שהשם אלקים מתחלק ל-מי ו-אלה, אלה הופכים להיות האח"פ, העביות החדשה ו-מי הופך להיות הכוונות שהוא רכש מבינה.

זה לא הכוונות שרכש מבינה, אלו כלים.

תלמיד: כלים?

גם אלו כלים וגם אלו כלים.

תלמיד: כלים, אבל שלא יכול להיכנס בהם אור כרגע.

אלקים, כן.

תלמיד: אז אלו כלים ללא שימוש, ובגלל זה הוא קורא לזה אוויר, כי זה לא באמת עושה תנועה, אלא זה רק כמו נפש, נפישה.

בסדר, כן.

מי עוד יכול להוסיף?

שאלה: בהתפשטות מלמעלה למטה מלכות קיבלה חמש אורות.

כן.

תלמיד: אז מה פתאום היא מגלה כרגע שאין לה כוח לקבל את החמש והיא עולה לבינה, אם היא כבר קיבלה אותם?

אנחנו מדברים על צמצום ב'.

תלמיד: כן, כשלמדנו את כל ההתפשטות מלמעלה למטה, למדנו על עולם הנקודים וכולי, אבל אני מדבר על פרצוף, הוא מקבל חמש אורות, מלכות מקבלת חמש אורות ואז מלכות המסיימת מגלה משהו שמכריח אותה לעלות לבינה.

כן.

תלמיד: מה היא מגלה אם היא כבר קיבלה את כל האורות? למה היא צריכה לעלות לבינה אם היא קיבלה חמש אורות.

באיזה פרצוף, באיזה מצב אתה מדבר?

תלמיד: זאת השאלה, אנחנו מדברים על מצב קיים, שהפרצוף נמצא תחת צמצום ב', שאין לו כוחות לקבל חמש אורות?

נגיד, אני לא יודע, תמשיך.

תלמיד: אני שואל למה יש הכרחיות לעלות לבינה אם לפני שמלכות עולה לבינה היא מקבלת חמש אורות? זה מה שמתואר פה.

כן.

תלמיד: אז מה חסר לה אם היא קיבלה את האורות במלואם? אני מבין שמלכות המסיימת מגלה משהו, חוסר כוחות אולי. מה היא מגלה שם שהיא צריכה לעלות לבינה כדי לקבל עוד כוח?

בואו נקרא שוב.

אות ט"ז

"ונודע שהמלכות מסיימת כל ספירה וכל מדרגה, שפירושו, שהמלכות מעכבת את האור שבמדרגה, שלא יתפשט בתוכה, שהוא מכח הצמצום שנעשה עליה שלא תקבל האור העליון. וע"כ, אין האור של המדרגה נמשך אלא עד המלכות, וכשמגיע אל המסך שבמלכות הוא מסתיים. ואז נעשה על המסך שבמלכות, זווג דהכאה עם האור" העליון "(כמ"ש בפתיחה לחכמת הקבלה אות י"ד עש"ה)", ולפיכך כיון שהמלכות של המדרגה עלתה אל הבינה שבאותה המדרגה, נמצא, שהמלכות סיימה את האור במקום שעלתה, דהיינו באמצע הבינה, וחצי הבינה ות"ת ומלכות הנמצאים מתחת המלכות המסיימת, יצאו ממדרגתם, ונעשו למדרגה שניה מתחת המלכות. באפן, שמחמת עלית המלכות לבינה נחצתה כל מדרגה לשנים, אשר כתר וחכמה וחצי בינה שממעל המלכות, נשארו במדרגה, וחצי בינה ות"ת (הכולל חג"ת נה"י) ומלכות, יצאו מן המדרגה ונעשו למדרגה שמתחתיה. וסיום זה שעשתה המלכות באמצע הבינה, נקרא פרסא. וזכור זה."

(סוף השיעור)