שיעור ערב 15.05.21- הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה

תיקון הלב - קטעים נבחרים מהמקורות

אנחנו פשוט נמשיך לאותו כיוון כמו שלמדנו כבר גם אתמול וגם הבוקר. אין לנו יותר מה לעשות במצבנו בינתיים חוץ מתיקון הלב. את הלב צריכים לתקן, לב זה הרצון. מוח, ראש, הוא רק כדי לגשת לתיקון הלב. ובואו נשמע עוד מה כותבים על זה המקובלים.

קריין: קטע מספר 7.

"מהו שה' רופא לשבורי לב. והענין, כי ידוע שעיקר אצל האדם הוא הלב, כמאמר חז"ל "רחמנא ליבא בעי". ש"לב" הוא הכלי המקבל את הקדושה מלמעלה. וזהו כמו שאנו לומדים בשבירת הכלים, שענינו הוא, שאם הכלי שבור, כל מה שנותנים בתוכו, הכל הולך לחוץ.

כמו כן אם הלב שבור, היינו שהרצון לקבל הוא השולט על הלב, נמצא, שלא יכול שם לכנס שפע, מסיבת שכל מה שהרצון לקבל מקבל, הכל יוצא להקליפות. וזה נקרא "שבירת הלב". לכן כשהאדם מתפלל לה', ואומר "אתה מוכרח לעזור לי, כי אני יותר גרוע מכולם, מסיבת שאני מרגיש, שהרצון לקבל שולט בלבי, ובגלל זה אין שום דבר שבקדושה יכול לכנס בתוך לבי, ואיני רוצה שום מותרות, אלא פשוט שאני אוכל לעשות משהו לשם שמים, ואין לי שום אפשרות לזה, לכן רק אתה יכול להושיע לי".

ובזה יש לפרש מה שכתוב (תהילים, ל"ד) "קרוב ה' לנשברי לב". פירוש, אלו אנשים, שמבקשים מה', שיעזור להם, שהלב שלהם לא יהיה שבור, אלא שיהיה שלם."

(הרב"ש. מאמר 2 "שובה ישראל עד ה' אלוקיך" 1991)

שאלה: מה זה אומר שאני מבקש לא לרצות מותרות, מה הם המותרות?

שאני מבקש כוחות להתגבר כך שאפילו אם אני ארצה לבלוע את כל העולם, אני אוכל להגביל את עצמי ולהגיד אני רוצה רק משהו קטן ביותר כדי להתקיים בלבד. וכל הכוחות וכל הרצונות וכל היוצרות שלי שיהיו אך ורק כדי להתחבר עם אחרים ולהעביר להם את אור העליון לתיקון ולמילוי. שאני אהיה משרת בין הבורא לבין כל הנשמות, זו בעצם התפילה של אדם.

שאלה: מה זה אומר שבירת הלב ביחס שלי מול החברים בעשירייה?

שבירת הלב, שאני מרגיש שאני לא יכול בליבי לתפוס אותם בחיבוק כך שאני מעביר להם את כל האור העליון כדי לתקן אותם, לחבר אותם יחד, שאני אהיה רק משענת, המשרת שלהם.

תלמיד: מה חסר מצידי כדי שאני אוכל לחבק אותם?

חסר רצון שלם להכרת הרע ורצון שלם להכרת הטוב שאני צריך להביא להם.

תלמיד: במה תלוי הרצון שהוא יהיה שלם?

בהכרת המצב שלי. עד כמה אני לא מסוגל אפילו לרצות דבר רוחני שלם, זאת אומרת חיבור והשפעה לזולת, ועד כמה אני לא יכול לפנות לבורא ולבקש ממנו, מהלב שלי השלם והפתוח לקבלת כוח, אור, כדי להעביר אותו לאחרים. ואני לעצמי לא רוצה כלום, רק להיות כמו צינור שמעביר מהבורא לכל הנבראים, שבצינור הזה לא תשאר אפילו טיפה אחת על הדפנות שלו.

תלמיד: ואם אני מגיע למצב הזה ומתפלל לעזרה של הבורא אז זה הופך להיות מצב שלם?

כן. כי אני מתפלל לבורא שייתן לי את הדברים האלה והוא מאוד רוצה לתת לכל הנבראים. ואני מוכן לספוג את כל החסרונות של כל העולם, של כל הנבראים, כדי למלא אותם בכל האור שמתקן וממלא אותם, ואני באמצע נשאר ריק. זה לא ריק, אני נמצא דווקא מתפוצץ מהתפקיד שלי שאני רוצה לבצע, להיות המחבר בין הבורא לבין נבראים.

תלמיד: האם זה מצב שנקרא חיובי או התקדמות בדרך?

כן, ודאי. ואני אז סופג חסרונות מכל באי עולם, דרך העשירייה שלי קודם כל ואחר כך יותר ויותר "בני ברוך" ואחר כך מכל באי העולם, מצד אחד. ומצד שני אני רוצה להתקרב לבורא כדי להביא לו את החסרונות האלו, להעלות מ"ן מצידי עבור כולם ולהיות ראוי לקבל ממנו מ"ד שיעבור דרכי לכל הנבראים באותה הדרגה. קודם לעשירייה שלי, ואחר כך לכל בני ברוך, ואחר כך לכל באי העולם.

שאלה: אתה מנסה לחבק את החבר אבל בכל זאת הרצון שלך בועט. ואז כשאתה מצליח אתה מתחיל להתגאות.

מאוד יפה, טוב מאוד. כן. זה נקרא "הכרת הרע", עד כמה שהאגו שלך יושב עמוק ועוד יותר ויותר עמוק, כך אתה תגלה אותו עוד ועוד, עד שתחליט שאין לך ברירה אתה חייב לדרוש מהבורא סופית שהוא יפטור אותך מהתכונה הזאת, אבל זה לא מגיע בבת אחת, זה ייקח כמה זמן.

תלמיד: מה שכאן מתגלה זה שאין לך שום סיכוי להתגבר על הרצון, בלתי אפשרי, זו שליטה מוחלטת.

גם טוב שאתה מגלה. אבל זה לא אומר שאתה תוכל פעם בכלל להתגבר עליו, על היצר הרע, זה הבורא ברא והוא מחזיק אותו. ואתה יכול רק לפנות אליו, לבורא שהוא יתקן אותו ו"לא עליך העבודה לגמור".

תלמיד: איך לבקש כך שהוא יתקן? מה עלי לעשות כדי לצאת אל החברים, לא לעשות שום חשבון עם עצמי, מה זה אומר?

חפש. גם על זה אתה צריך לבקש ממנו שיסביר לך, שיראה לך.

שאלה: שמענו עכשיו שצריך לבקש מהבורא. פעם שמענו שהמקובלים היו עושים טקס לוויה לאגו. חבר היה מגיע לעשירייה ומבקש שהם יבטלו את האגו שלו כי הוא בעצמו לא מצליח. האם זאת מסורת של דורות קודמים או איזו פעולה שאנחנו עוד נגלה בעתיד?

אני לא שמעתי על מנהג כזה. יכול להיות שזה קרה פעם באיזה מקום, אני לא יודע. אני לא שמעתי אצל רב"ש על דברים כאלה. זה משהו חסידי אולי, אני חושב שאנחנו לא צריכים את זה לעשות, כל המשחקים האלה אנחנו לא כל כך מכבדים.

כל מה שבא בצורה חיצונית, עכשיו אנחנו נתחיל לעשות איזו בובה ואחר כך לשרוף אותה או לקבור אותה כמו שעושים אלו בג'ונגל שם. אני חושב שזה לא מתאים לנו ושאנחנו נוכל להשיג את הדברים האלה. כל מה שאנחנו צריכים לעשות "הכול במחשבה יתבררו" כך כתוב, "הכול במחשבה", וכמה שפחות במעשה.

שאלה: שמעתי שאמרת שהאדם רוצה להיות ראוי לקבל מ"ד, במה נמדד אם האדם ראוי לקבל מ"ד עבור אחרים?

מה שכותב רב"ש, שאדם צריך להביא את עצמו לאפס כלפיהם וכולי. אם הוא מכין את עצמו בצורה כזו ומשתדל להיות כצינור בין החברים לבין הבורא, בזה הוא מכין את עצמו לקבלת המ"ד.

שאלה: איך אני יודע מהי בקשה שהיא מותרות? האם למשל בקשה שהלב שלי יתוקן זה מותרות?

תלוי בשביל מה ולמה. סתם ככה לבקש שהלב יתוקן, זה מילים. האם עומדת מאחורי זה הכרת הרע, הבנה מה אתה תעשה בלב שלך המתוקן וכן הלאה. כאן צריכים בירור. אתה לא יכול סתם לבקש, זה כמו ילד שמנדנד רוצה ורוצה ורוצה אז אנחנו מבינים שהוא סתם בוכה, זה לא בכי. לכן אנחנו צריכים לעשות השקעה גדולה בפעולות כדי שבאמת נשיג רצון מתאים לבקשה.

שאלה: למה הבקשה שרב"ש מתאר פה היא בקשה נכונה בעל מנת להשפיע?

כי הוא לא מבקש עבור עצמו, הוא רוצה להיות כצינור. הוא לא מבקש שום מותרות, אלא מבקש לעשות משהו לשם שמים כמו שכתוב. מה אפשר עוד לעשות, כנראה שהבקשה שלו נקייה.

תלמיד: וזה שהוא מבקש שהוא יהיה בעל מנת להשפיע זו לא בעיה?

הוא רוצה להיות משפיע לאחרים, הוא לא מבקש את זה כדי להתגאות, הוא מבקש כדי להיות צינור, לשרת את כולם.

תלמיד: ומתי אנחנו אומרים שצריך לבקש עבור החברים, מה ההבדל?

הוא מבקש עבור החברים, אחרת מה הוא מבקש? הוא מבקש מהבורא, תן לי כוחות, תן לי כל מה שאני צריך כדי להעביר לחברים שלי את כל הכוחות, את כל השכל והרגש, כל מה שאפשר כדי שהם יכנסו לפעולות השפעה הדדיות יחד איתי, שאנחנו נהיה צינור להעביר את אורך לכל הנבראים. אנחנו צריכים כל הזמן לחבר תפילות כאלה במשך 24 שעות.

שאלה: במידה ונותנים את האפשרות להשפיע לחברים, למה חסרה ההשפעה ממני כלפי החברים, למה היא חסרה במערכת כולה?

אתה מבקש שיהיה לך כוח השפעה כדי שתוכל לקבל בו את ההשפעה מלמעלה, מהבורא, ולהעביר את ההשפעה הזאת לכל החברים ומהחברים גם לכל הכלי העולמי, לכל העולם. זה מה שאתה מבקש.

שאלה: קראנו ציטוט, שעל האדם להתפלל שהאור שלא יכול להיכנס ללב שלא יגיע לקליפה. האם אנחנו יכולים להבין את ההרגשה הזאת, את ההשפעה הזאת של האור על הקליפות כדי לשמור על עצמנו מראש או שזה תהליך שצריכים כל פעם לעבור?

אני לא מפחד להיכנס לקליפות, אך ורק בתנאי שאני שקוע באהבת חברים, בלחבר את עצמי איתם, בלהכניע את עצמי כלפיהם ולהעביר דרכנו את אור העליון ליתר הקבוצות ולעולם. רק בפעולות כאלו אני שומר על עצמי לא להיות שייך לקליפות. אנחנו לא יכולים לשבת בצורה פאסיבית רגע אחד ולא להיות שייכים לקליפות, מיד אנחנו נמצאים במצב שהן מתקשרות ועושקות דרכנו את האור העליון.

שאלה: איך אנחנו בעשירייה יכולים להתגבר על הריחוק בינינו ולכוון ישר להשתוות הצורה?

תנסו לתת דוגמאות זה לזה וזה לזה בלי להתבייש, עד כמה שכל אחד דווקא בצורה מופרזת רוצה לעזור לעשירייה להתעלות למעלה מכדור הארץ, מהקרקע. תעזרו, ממש תנו דוגמה כל אחד לחברים.

שאלה: מה הכי חשוב לבקש בתפילת רבים?

לעזור לרבים, אחרת זה לא רבים.

קריין: קטע מספר 8.

"כיצד היא הכוונה. שיפנה ליבו מכל המחשבות, ויראה עצמו כאילו הוא עומד לפני השכינה. לפיכך צריך ליישב מעט קודם התפילה, כדי לכוון את ליבו, ואחר כך יתפלל. חסידים הראשונים היו שוהין שעה קודם התפילה, ושעה אחר התפילה, ומאריכין בתפילה שעה."

(משנה תורה להרמב"ם. ספר המדע, "הלכות תפילה")

כדי בדיוק לכוון את עצמם נכון לבקשה ולפעולה עצמה ולתוצאות מהפעולה, איך לזהות ולהתרשם מהן. הם היו שקועים כל כך הרבה זמן בלבדוק, בלהתקשר ביניהם ולבורא.

שאלה: הוא אומר, שיפנה ליבו מכל המחשבות, הכוונה שיתרכז בעשירייה ודרכה לכלי העולמי ובמה שאנחנו לומדים?

כן בוודאי, זה הכול הולך לרבים.

תלמיד: אי אפשר לפנות את הלב ממחשבות.

אי אפשר לפנות מקום אם אתה לא מביא למקום הזה משהו חדש, יותר חשוב, יותר רוחני. אם אנחנו רוצים להוציא מעצמנו איזה קליפות, אתה צריך במקומן להביא משהו אחר, איזו קדושה.

שאלה: איך אני יכול להיות צינור בין העשירייה שלי לבין הכוח העליון?

אנחנו כבר דיברנו על זה. זה שאני לוקח את החסרונות שלנו, מעבד אותם לחיסרון אחד כלפי הבורא, להשפיע לבורא, להשפיע לבורא אנחנו יכולים בזה שאנחנו כולנו מתחברים ומביאים את החיסרון שלנו לבורא. כביכול שאני מביא לו את הכוס שלי ורוצה שימלא, מבקש ממנו שימלא, אני בזה ממלא את הבורא, כי הוא רוצה לתת, בשבילו להתמלא זה בכמה שהוא נותן הוא מתמלא. זו העבודה שלנו.

תלמיד: מה עלי לעשות אם אני מרגיש שאין לי רצון להשפיע, אין לי רצון להתחבר, יש לי עביות ודחייה גדולים מדי?

אתה צריך להודות שיש לך רצון לקבל גדול, מקולקל ושאתה מבין את זה ואתה בכל זאת רוצה, ואתה מבקש מהבורא שיראה לך עד כמה אתה הפוך ממנו. כשתתחיל להרגיש שאתה הפוך מהבורא, אז יהיה לך רצון להתקרב, להידמות אליו. הכול לפניך, אתה עוד צעיר, אבל זה יבוא, וזה שיש אגו גדול באדם זו דווקא התחלה טובה.

שאלה: האם בזמן השיעור אנחנו צריכים להיות ברצון לצאת מהעולם הזה כדי להרגיש יותר את העולם הרוחני? מה לעשות אם אנחנו לא מצליחים לבקש לצאת מעצמנו?

לא מסוגלים לרצות לבקש, לא מסוגלים לבקש, אחד לא יכול לבקש את זה, אבל יש לו חברים. אדם לבד לא מסוגל לעשות שום פעולה רוחנית, אלא רק אם אנחנו מתחברים ומתחילים לבקש. תתחילו לעשות את זה יחד ותראו שיהיה לכם איזה רצון. בושה, תאווה, כבוד, כמו שרב"ש כותב, קנאה, תאווה וכבוד מוציאים את האדם מהעולם התחתון לעולם העליון.

זאת אומרת, אם אנחנו מפעילים את האמצעים האגואיסטיים יחד בעשירייה, אז אותן נטיות אגואיסטיות לקנאה ולתאווה ולכבוד מוציאות אותנו לעולם הרוחני, בתנאי שאנחנו עושים את זה יחד.

לכן אל תגיד שאתה לא מסוגל, יש לך הכול. הבורא ברא הכול בכזאת חכמה שאתם עוד לא מבינים מה שנמצא לרשותנו, יכולים לעלות ממש מעולם הזה לעולם העליון על ידי שימוש בכוחות שהוא השאיר לנו.

שאלה: המעבר מהרצון לקבל לרצון להשפיע, האם אנחנו מרגישים את זה לפי מספר הניסיונות שאנחנו עושים כדי להיכנס להשפעה? כי אני באופן אישי יכול לתפוס רק את הרצון לקבל שלי, אבל את הרצון להשפיע אני לא מרגיש אותו עדיין?

הרצון להשפיע לא נמצא בנו, רק מגיעה אלינו איזו הארה בזמן הלימוד, בזמן ההתקשרות שלנו בעשירייה, וההארה הזאת משנה אותנו, היא מעבירה לנו ערכים חדשים. ואני מתחיל לחשוב, עד כמה זה לא טוב להיות בתוך הרצון האגואיסטי, ברצון לקבל, ועד כמה אני בכל זאת רוצה לדעת, להרגיש ולשרות בעולם העליון, בעולם ההשפעה, בידיעת הבורא וכן הלאה. יש כאן הרבה מצבים כאלה שאנחנו לא יכולים בדיוק להגדיר אותם במילים, אבל זה יבוא כתוצאה מהעבודה שלנו בחיבור ובלימוד.

תלמיד: רציתי רק להודות לך ולהגיד לך שאנחנו אוהבים אותך עם הנשמה פה באיטליה.

נקווה שאני אזכה לזה שאתה תחבק אותי. תודה.

שאלה: הוא כותב "ויראה את עצמו כאילו הוא עומד לפני השכינה", מה זה לעמוד מול השכינה?

לעמוד מול השכינה, אני לא יכול להעביר את זה, זאת הרגשה שאתה נמצא מול כוח ההשפעה, מול תכונת האהבה, ואתה לגמרי לגמרי לא מזדהה עם זה.

שאלה: האם כדי שיעבור אור ממני לעשירייה ולעולם צריך להיות להם חיסרון, האם זה תלוי בחסרון המבורר שלהם?

לא, אנחנו צריכים להיות בחיסרון מסוים, אבל העולם מספיק שהוא נמצא קצת בסבל, בפנדמיה, בכל מיני דברים כאלה כדי שכבר ישמע יותר את הדברים שלנו, שאנחנו מדברים על תיקונים ועל התקדמות לטוב, על התעלות מכל הבעיות האלה, זה מספיק לעולם.

אנחנו לא כל כך דואגים להתעלות מרע לטוב, אצלנו רע וטוב נמצאים בהגדרות אחרות מאשר בעולם. אבל אין ברירה, אנחנו צריכים להסביר להם לאט לאט מה זה רע ומה זה טוב, הם יקבלו את זה. יהיו עוד מכות, שום דבר לא נגמר, רק מתחיל, כל התהליך של הדור האחרון רק עכשיו מתחיל. ודאי שעוד לא נכנסנו אפילו למצב של הדור האחרון, העולם עוד לא נמצא כמתבשל בתוך סיר על האש, עוד לא מרגישים שהאנושות כך מרגישה, שאין לה לאן לברוח והיא נמצאת ממש כמו בתוך סיר בוער. זה עוד מעט יהיה, ואז נוכל גם יותר להסביר מצידנו מה חכמת הקבלה מדברת על התיקונים.

קריין: קטע מספר 9.

"תפלה היא עבודה שבלב. שפירושו, היות שלבו של אדם הוא הרצון לקבל מצד שורשו, והוא צריך להפוך, שיהיה רק להשפיע ולא לקבל, נמצא, שיש לו עבודה גדולה להפוך אותו. והיות שזהו נגד הטבע, לכן הוא צריך להתפלל לה', שיעזור לו לצאת מהטבע, ולכנס לבחינת למעלה מהטבע."

(הרב"ש. מאמר 24 "ג' זמנים בעבודה" 1985)

אתם רואים שהכול בעצם נמצא להצלחה ולהשגה רק על ידי התפילה. זאת הבעיה, שאנחנו לא יודעים להתפלל.

שאלה: העניין הזה של נקיות הלב, הרי אם אני יושב עם עצמי ביני לביני, אני לא אצליח להגיע לזה, השאלה האם אפשר להגיע לזה בעשירייה, שנגיע ביחד למצב הזה שרב"ש מתאר בקטע מספר 8?

כדי להבין את מה שרב"ש כותב, אתה צריך להיכנס למאמרי רב"ש על החברה ושוב לקרוא את מה שכתוב שם, כי משם אנחנו מבינים עד כמה המאמרים האלה על החברה הם קצרים אבל הם לעניין, ואיך אנחנו יכולים להשתמש בהם.

תלמיד: אני שואל בצורה פרקטית.

אני אומר לך בצורה פרקטית.

תלמיד: כן, אני מבין. אנחנו קוראים מאמרי רב"ש, ואני שואל האם אפשר להגיע שעה לפני זה ולהתחיל לעשות את הבירור ורק אחרי זה להיכנס לתפילה ולהיות במקום הזה שבו כולנו נמצאים ביחד, האם זה מצב שממש אפשרי בעשירייה להגיע אליו?

למה אתה שואל אותי? מה רב"ש כותב לך?

תלמיד: במאמרי החברה הוא כותב שרק באיחוד בין החברים, רק באהבת חברים אפשר להגיע למסילה העולה לבית השם. בזה אין ספק בכלל, אנחנו כולנו מרגישים את זה, יודעים שזה המקום הנכון, שזאת הדרך הנכונה. אבל אנחנו רוצים להגיע למצב שבו התפילה המשותפת מגיעה מתוך איזה סוג של נקיות ביחד.

גם על זה להתפלל. ואם במאמץ על זה אתם תגלו עוד משהו שמפריע בדרך, גם עליו להתפלל, וכך על ידי סדרת תפילות אתם בסופו של דבר תגיעו לבקשה הנכונה.

שאלה: למה זה לא מספיק שאותו הסיר הבוער, המבעבע, יהיה בין העשיריות בלבד? למה זה צריך להגיע בעוצמה כזאת לכל האנושות?

אנחנו נמצאים בתהליך, התהליך הזה התחיל לפני כמעט 6,000 שנה, בלידת האדם הראשון, בהיווצרות הכלי הכללי שכולו נשבר, ואנחנו צריכים לחבר את הכלי הזה בחזרה ולמלא אותו באותו אור עליון שמיועד לזה. אנחנו נמצאים עכשיו בשלב שפחות או יותר הכלים הפרטיים תיקנו את עצמם משך אלפי שנות ההתפתחות האנושית, ומה שנראה עכשיו, כמו שמסבירים לנו המקובלים, שאנחנו צריכים עכשיו לעבוד על החיבור בינינו, חיבור מהכלי הקטן והמרכזי עד הכלי הגדול שחובק את כל העולם. זה מה שאנחנו צריכים לעשות. לכן אנחנו מתחברים לעשיריות ועשיריות לעוד מאות ולאלפים, כמו שכתוב שנצטרך לעשות בפרשת יתרו בתורה, אנחנו עוד נלמד מה זה, וכך אנחנו מביאים תיקון לעולם.

אז מתי לעשות תיקון ואיך לעשות תיקון זה לא תלוי בנו, המערכת מתגלה והיא מחייבת אותנו לפעול, ולכן כך אנחנו צריכים לעשות. אנחנו נמצאים בטבע, והטבע אומר לנו, אתם צריכים לעשות כך וכך, ואנחנו צריכים לקיים את זה כך וכך.

שאלה: אמרת שאנחנו לא יודעים להתפלל אבל בציטוט קראנו שהחסידים הראשונים התפללו שעה קודם, שעה אחר כך, מה אנחנו יכולים ללמוד מהם?

בינתיים שום דבר, עדין זה לא בשבילנו, אבל יכול להיות שיגיע הזמן ואנחנו כן נבצע ככה גם את הבקשות שלנו כלפי הבורא, אומנם שאני חושב שזה יתקיים כבר בסגנון אחר, בכל זאת אלה לא אותם הכלים, לא אותם הזמנים, לא אותן הנשמות, הכול משתנה.

שאלה: אז איך ללמוד להתפלל נכון? מה זה אומר?

אתה תחשוב יותר, תנסה לברר יותר את הדברים, איך פונים? למה פונים? ממי פונים? בשביל מה? עבור מה? וכך אתה תגלה יותר ויותר את הדברים, אתה מסוגל.

קריין: קטע מספר 10.

"תפילה, בדרך כלל נקראת בחז"ל תפלה, עבודה, שתפלה נקראת עבודה שבלב, שזוהי כוונה, היינו כוונת הלב, כלומר שהאדם צריך לכוון בעת עשיית תו"מ לשם מה הוא מקיים את התו"מ, אם לתועלת עצמו או שכוונתו היא לתועלת ה'".

(הרב"ש. מאמר 18 "מהו, שדיבור של שבת לא יהיה כדיבור של חול, בעבודה" 1990)

שאלה: האם אפשר להבהיר את הקשר בין כוונה לתפילה?

תפילה זה פנייה לבורא, כוונה זה טיב הפנייה, למה אני פונה? בשביל מה אני פונה? זאת אומרת עם איזו כוונה, איזו תוצאה אני רוצה שתקרה. כוונה זה כאליו חוט שאני מכוון את עצמי מכאן ועד גמר הפעולה.

שאלה: אני אמור להרגיש את התפילה כרגש, וכשכתוב להתפלל עם לב שבור, כשהרצון לקבל שולט בי ואני רוצה רצון להשפיע, את זה אני יכול עוד לנסות להרגיש, אבל לגבי מה שכתוב פה "שכוונתו היא לתועלת ה"' זה לגמרי לא מורגש.

תנסה לבכות.

שאלה: אבל איך אני יכול לבכות על משהו שלא באמת כואב לי.

תנסה לבכות. הרבה פעמים בחיים שלך בכית על כל מיני דברים שאין בהם שום תועלת, שום רווח והפסד, אבל בכית כאילו, אז תנסה לבכות, כן.

שאלה: בכיתי על דברים שלא היה להם שום חשיבות כי הרצון לקבל שלי עשה אותם גדולים באותו רגע וזה הפריע לי, זה המצב ההפוך כביכול.

תנסה עכשיו להבין שהרצון לקבל שלך מפריע לך להגיע לדברים הכי חשובים שיכולים להיות בחיים, הנצחיים, השלמים, ובלי זה אתה חי ועוד מעט תמות כבהמה, תירקב ולא יישאר ממך כלום, תנסה איכשהו בכל זאת להעריך את ההזדמנות האגואיסטית שיש לך, עליה אני מדבר.

שאלה: את זה אני מבין, אבל אני רק לא מבין איך מה שעכשיו אמרת זה לתועלת השם?

קודם זה לתועלת שלך, שיהיה ברור, אחר כך כבר אפשר לעבוד לתועלת השם. שיהיה "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו".

שאלה: המטרה שלנו היא השתוות הצורה עם הבורא, אז האם אנחנו צריכים להתחבר כדי שיהיה בנו? על זה אנחנו מדברים?

כן. אתה שואל נכון.

שאלה: אנחנו שומעים המון על כך שתפילה זה עבודה שבלב, שתפילה זה תיקון הלב. בכל בוקר, בעשירייה, אנחנו כותבים תפילה בצורה משותפת וקוראים אותה לפחות עוד שש פעמים ביום, ובמהלך היום מנסים להתפלל. במה עוד אפשר לחזק את התפילה המשותפת של כל העשירייה העולמית כדי שהבורא ישמע אותנו?

כשאנחנו נקרא את התפילות האלו מעשירייה לעשירייה, יכול להיות שזה מאוד ישפיע עלינו. אם אני אשמע מה שאתם כותבים, נגיד עשיריות 27, 8, 5 מפ"ת, Hebrew 10, זיכרון יעקב, אסיה, צרפת, טורקיה, עשיריות מוסקבה 5,6 וכן הלאה, אם אני אשמע את זה אז אני אתרשם מזה מאוד, ממה שהחברים חושבים, מה הם רוצים, איך הם פונים, מתחברים ביניהם ולבורא. זה מאוד ישפיע עלי, אני מעוניין לשמוע את זה, בואו אנחנו נעשה את זה.

בואו ואנחנו נעשה. היום זה כבר אולי מאוחר כי עוד כמה דקות אנחנו מסיימים, אבל בואו נעשה את זה בשבוע הבא. אז אתה תשתדל לארגן את הדברים האלה, זאת אומרת את התפילות של כולם, של כל העשיריות ושהן יהיו מתורגמות לעברית נגיד, ואנחנו נשמע אותם עם תרגומים לכל יתר השפות. תבחרו תפילות כאלה שבאמת יש להן מקום להישמע בינינו. תנסה.

שאלה: בהמשך לדבריך רב, אולי אפשר שעשירייה אחת תעביר לעשירייה אחרת תפילה באופן מסודר, ואנחנו נקרא תפילה של עשירייה אחרת, ועשירייה אחרת תקרא את התפילה שלנו וזה יעזור לנו להתכלל.

זה מסובך, אבל איך שתחליטו. נראה לי שזה טוב אם כל עשירייה קוראת מה שיש בליבה.

שאלה: אין ספק שהתפילה ודאי מוסיפה הרבה, מאפשרת לא לחשוב על עצמי כשאנחנו באמת מתכוונים אליה ביחד או אני בעצמי, אתה פשוט שוכח מעצמך ומרגיש את עצמך בנוח כי יש לך קשר. אבל תעזור להבין, האם אנחנו דור מקולל או שזה קצב החיים או האגו הגדל, אבל אין זמן במהלך היום להחזיק בכוונה הזאת לאורך זמן, לא שעה, לא דקה, עד שהעשירייה תחייב אותך בזמן מפגש או בשיעור.

זה נקרא "הכבדת הלב" שיש בדורנו במיוחד כי אנחנו נמצאים לקראת גמר התיקון ואז הרצון האגואיסטי יותר ויותר מתגלה בינינו ולכן קשה לנו לעשות כאלה פעולות. אם לפני כן בתחילת המאה ה-20 רב"ש אמר שלא הייתה בעיה, היה אפשר לקרוא, כל אחד ואחד "בוא נלמד תראה מה שקורה, תראה מה שיש", ואנשים היו מוכנים לזה. הוא אמר שבזמני האר"י ועוד לפני זה אנשים היו מוכנים כי ומה עוד היה לעשות? בזמנינו יש ערוצי האינטרנט והטלוויזיה וכל השטויות, ואנשים טרודים באלפי עסקים קטנים, ולכן כביכול אין להם זמן, אין להם ראש לזה, אין להם לב לזה.

תלמיד: מה יעזור לנו, התפילה היא כדי להתפלל?

כן ודאי. חיבור למעלה מכל ההפרעות עד כמה שאפשר להחזיק בקשר בעדינות, בעדינות, לא להתחיל לתפוס כל אחד את השני, ובצורה כזאת לגשת לבורא.

שאלה: האם התפילה של העשירייה צריכה להיות מורכבת מתפילת הלב האישית של כל אחד או מתפילה אחת שעשירייה מרכיבה?

גם וגם. תפילה אחד מתוך עשירייה, אתם כתבתם תפילה או לא?

תלמיד: כן, אנחנו כותבים בטח, אחרי כל שיעור אנחנו כותבים תפילה משותפת.

ומה אתם מגלים?

תלמיד: אנחנו מגלים שלכל אחד יש משהו מאוד מיוחד בלב, כשמחברים את זה יחד זה יוצא משהו מאוד מיוחד או לפעמים ממשיכים אחד את השני ויוצא משהו קצת אחר. אז אני שואל לגבי השיטה הזאת או השיטה האחרת.

תפילת רבים יש לה הרבה אופנים. היא יכולה להיות ממש כתובה מעשרה רצונות שונים ואז זה יהיה הפרצוף אחד, שהכיוון הוא אחד, הכוונה אחת, לבורא אחד, למרות שכולם נמצאים כל אחד בביטוי שלו של חיבור ופנייה לבורא, זה מצד אחד. מצד שני, תפילת רבים היא יכולה להיות כמו עשר כפול עשר, שאז כל ספירה וספירה היא כבר עבודה בעשירייה ולא באחד מתוך עשירייה. ואז יוצא שבזה אתם מרכיבים כבר עשר כפול עשר שזה מאה משפטים, וכולם כאחד מופנים כאחד לבורא. יש בזה עוד מה לדבר ואנחנו נראה את זה איך שזה גם מובא בספרים. אז בינתיים אנחנו רק מתחילים לראות, לגשש בזה, איך זה יתגלה.

שאלה: למה התפילה משתנה כל הזמן, זה נכון לדרוש שתהיה תפילה אחת כל הזמן על השפעה למשל?

תפילה צריכה להיות רק על השפעה ורק לבורא עבור כל הכלי העולמי שייתקן ויתחבר ויהיה על מנת להשפיע לו בחזרה, לבורא, "אני לדודי ודודי לי". אבל מפני שאנחנו כל הזמן משתנים, זה עדיין לא גמר התיקון, לכן התנאים האלו משתנים וכך אנחנו מגיעים למצב שכל אחד ואחד נמצא בשינויים. אבל אנחנו נתחיל לראות עוד מעט כמה שיחד עם זה שאנחנו מאוד שונים, אנחנו גם מאוד דומים, והשוני ודמיון, זה יהיה ממש מאוד מורגש.

שאלה: דיברת מקודם על פרשת "יתרו", האם אפשר לקרב את הפרשה, ללמוד אותה בקרוב? כי מרגיש שזה חשוב.

זה מה שמפריע לך כדי להתחבר?

תלמיד: לא.

זהו. כך כל אחד יכול להגיד על פרשה אחרת. לא שאני מזלזל במה שאתה אומר אבל לא זה העיקר, זה יכול להיות כאמצעי להבנת החיבור כי שם מוסבר על בניית הקבוצות שבעם יוצאי מצרים, אז נלמד את זה, זה בפרק.

שאלה: אם יש הבדל בין לעבוד עבור עצמי לבין לעבוד עבור הבורא וההבדל הוא הכוונה, אז איך לעשות כך שכל פעולה תהיה מלווה בכוונה הנכונה? כי לפעמים אנחנו יכולים להתאסף ולעשות פעולה אחת משותפת אבל כשאנחנו עושים את זה יש כל כך הרבה מצבים שאנחנו נמצאים בהם שאנחנו לא מודעים אליהם או לא נותנים להם משמעות. איך לכייל את הכוונה?

אנחנו צריכים לברר מטרה שהיא צריכה להיות ברורה לפנינו, ואחר כך אנחנו וצריכים לברר באיזו צורה יחד אנחנו מגיעים לאותה המטרה, מכוונים את עצמנו, שמים אותה על הכוונת שלנו, וכך אנחנו נתקדם.

תלמיד: כשאמרת את המילה "ביחד", הזמן הוא פרמטר כלומר זה צריך להיות בזמן אחד או כל אחד מתוך מצבו?

זה לא עניין של הזמן, זה עניין של חיסרון שבלב.

שאלה: האם ניתן לבצע קשר מהתפילה ועד סוף הפעולה, אז זה אומר שצריך להתחיל מחיסרון ראשוני קיים שזה להטיב לבורא?

אנחנו נלמד איך עושים את זה, בינתיים אתה לא מרגיש את הדברים האלה, אבל זה כבר משהו. בסדר גמור.

שאלה: איך האדם יודע שהוא מקיים תורה ומצוות?

מאיפה הוא יודע? מזה שמאוד רוצה לקיים וכל הזמן לומד איך לעשות זאת.

בזה חברים אני צריך להתפרד מכם, יש לי עכשיו פגישה רומנטית עם החלק הנשי של "בני ברוך", ואני אגיד לכם שגם הן שואלות שאלות רציניות מאוד ואני מאוד מרוצה מהן. אז אם אתם יכולים, תעזרו לי במה שאפשר, לא עכשיו אלא סביב זה, בזה שהקשרים שלנו בינינו, בין הגברים וביניהן בין נשים, ובין הגברים והנשים יתחזקו יותר ויותר למען להשפיע נחת רוח לבורא. אז בהצלחה לכם ועוד מעט אנחנו נתראה.

קריין: בעניין ההצעה, ההנחיה של רב לגבי התפילות, ישלח לינק מיוחד שאליו אפשר יהיה לשלוח את התפילות מכל הכלי העולמי.

יופי, שם בטח יהיה מסודר הכול, איך להכניס את המספר של הקבוצה והטקסט של התפילה לא יותר מחמישה משפטים. ואחר כך אנחנו נקבע יום ונתחיל ללמוד את התפילות שלנו.

(סוף השיעור)