שיעור צהריים 25.01.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה

השכינה - קטעים נבחרים מתוך ספר "זוהר לעם"

העיקר מה שיש לנו לגלות זה את עצמנו בתוך השכינה. זה הקשר שיש לנו עם הבורא, המעבר מהבורא לנברא ומהנברא לבורא. היא המלכות של הנשמה הכללית שלנו ואליה אנחנו צריכים להשתוקק ולגלות, להתכלל בה ולהרגיש אותה כדבר הכי קרוב. זה היסוד שלנו, המקור שלנו, כמו אותו מקום ברחם אימו איפה שגדל העוּבר ואחר כך בלידה הוא יוצא משם, נחתך משם ומתחיל להתקיים כבר בצורה אחרת.

לא שלא קשור יותר לשכינה, אלא ההיפך, הקשר שלו עם השכינה הוא למרות שאין ביניהם כבר קשר טבעי דרך חבל הטבור, אלא יש ביניהם אותו קשר דרך המסכים המשותפים, יחס מיוחד שהנברא נכנס לקשר יותר ויותר בוגר, הדדי עם הבורא. כל אותה המערכת שמקשרת אותנו לבורא נקראת "שכינה".

ככל שאנחנו נתאר את עצמנו שאנחנו קשורים יחד בינינו והופכים להיות לגוף אחד, כך באותה המידה אנחנו נכללים בשכינה. היא כולה כולה כדי להחזיק אותנו, להיות מקור להתפתחות שלנו, ולכן המקום הזה הוא המקום העיקרי בשבילנו.

שאלה: כשאנחנו רוצים לפעול לחיבור בינינו כדי להרגיש את השכינה, אז מה ההבדל בין השכינה לבין הבורא?

ההבדל בין השכינה לבין הבורא, הבורא הוא בורא. זה הכוח העליון שמטפל בנו וכל המטרה שלו היא להביא אותנו להתקדמות הרוחנית שאנחנו נתחבר יחד ונתקרב אליו ונידבק בו. המקור שמטפל בנו בבורא נקרא שכינה. כמו אימא הקשורה אלינו שרק דרכה אנחנו מקבלים את כל ההזנה והיא מטפלת בנו בכל מצב ומצב. אין לנו קשר עם הבורא, עם העולם הרוחני, עם הטבע הגדול, אלא רק דרך אותו המקום שנקרא "שכינה".

כמו שאנחנו רואים בעולם שלנו, כשהנברא נמצא בקשר עם אימו דרך חבל הטבור - חבל הטבור מצד אחד קשור לנברא ובצד אחר קשור לאימו. רק דרך המקום הזה, המעבר הזה, החוט הזה בוא נגיד, יש לנו קשר עם הבורא. לכן לשכינה יש כל כך הרבה תפקידים, כל כך הרבה פעולות. היא צריכה לגדל אותנו בכל ההבחנות שבנו, בטוב או ברע או בהתפתחות, להביא לנו כל מיני מצבים שמתוך המצבים האלו אנחנו כל פעם נלמד יותר ויותר מי אנחנו, מי אנחנו צריכים להיות, איך להגיע לאותם המצבים שצריכים לקבל. הכול תלוי בשכינה.

זה לא סתם כמו בחיים שלנו הגשמיים שאנחנו קשורים דרך איזה צינור לגופה של אימא, אלא אנחנו מקבלים ממנה כל מיני הבחנות רוחניות על מנת לקבל, על מנת להשפיע, עליות, ירידות, שבירות וכן הלאה. זאת אומרת, היא מלמדת אותנו דרך ההשפעה מעצמה אלינו -דרך השכינה - היא מטפלת בנו כדי שאנחנו נגדל ונוכל להיות כנבראים עצמאיים. לכן מה שאנחנו מקבלים דרך חבל הטבור לתוך המקום איפה שאנחנו דבוקים באימא - המקום הזה נקרא שכינה - אנחנו מקבלים בעצם טיפול להיות בעתיד בני אדם, זאת אומרת דומים לבורא, אדם ממילה דומה לבורא, והשכינה מטפלת בנו.

קריין: קטע מספר 1.

"כל מי שיודע שמו לאמיתו, יודע שהוא ושמו אחד. הוא, הקב"ה, ושמו אחד, השכינה. כמ"ש, ה' אחד ושמו אחד. כלומר, השם, השכינה, והוא, ז"א, אחד."

("זוהר לעם". חיי שרה. מאמר "ענייני תחיית המתים", סעיף 171)

אם אנחנו מתחברים בינינו להיות גוף מתפתח, נגיד עשירייה, אז אנחנו צריכים להיות קשורים בינינו. במידה שאנחנו קשורים בינינו אנחנו מעוררים את הקשר שלנו עם אותו מקום שבכוח העליון שנקרא "שכינה". בצורה כזאת אנחנו הולכים ומתפתחים. השכינה מלמדת אותנו שהבורא זה אחד למרות שהיא מעבירה לנו כל מיני הבחנות, כל מיני השפעות שמאוד מאוד שונות ואפילו סותרות זו את זו. כי אנחנו נכללים תמיד מפלוס ומינוס, מכוחות שונים.

והשכינה היא שם המלכות, והשוכן שנמצא בכוח העליון שמטפל בנו הוא הזעיר אנפין, הבורא. אם אנחנו משתדלים לחבר אותם יחד ולהתחבר בהם, זאת אומרת כל החיבור בינינו, יוצא לנו שהשם של הבורא, היינו - זעיר אנפין - מאיר במלכות, בשכינה. המלכות מסוגלת לקבל את כל ההשפעה שלו ולהעביר לכל חלקי המלכות שזה אנחנו. וכך אנחנו מתקדמים.

"כל מי שיודע שמו לאמיתו," שמבין ומרגיש ויודע כבר, אז "יודע שהוא ושמו אחד. הוא," הבורא "הקב"ה, ושמו אחד, השכינה." זאת אומרת שמו זה השכינה והוא זה הבורא. "כמ"ש, ה' אחד ושמו אחד. כלומר, השם, השכינה, והוא, ז"א, אחד." הם מחוברים עד כדי כך שאחד פועל בתוך השני, זעיר אנפין פועל במלכות, וכל מה שיש במלכות חוץ מהרצון לקבל הכול מגיע מזעיר אנפין.

שאלה: האם החיבור, האיחוד שלנו הוא בהשתוקקות שלנו לבורא?

כן.

שאלה: אנחנו מדברים על כך שאנחנו בונים את השכינה מתוך החיבור בין החברים, אם כך מהו הזעיר אנפין?

המשפיע, הבורא, הקדוש ברוך הוא שהוא משפיע על השכינה, על הנבראים שכולם מקובצים בתוך השכינה, ומתקן אותם, מחבר אותם ומעלה אותם לדרגה שלו, שיהיה זיווג בין קודשא בריך הוא שזה זעיר אנפין ושכינתא שזו מלכות.

תלמיד: האם אפשר להגיד שהשכינה זה אותו הדבר כמו חיבור בעשירייה, או שזה יותר מזה?

חיבור בתוך העשירייה זה האמצעי להגיע לחיבור בין כל הקבוצה לזעיר אנפין, לבורא. לכן איחוד בין זעיר אנפין ומלכות מגיע כתוצאה מתיקוני המלכות, מתיקוני השכינה. כי כל מה שקורה לנו בזעיר אנפין כנתינה שלו למלכות, צריך גם להתייצב במלכות כיחס המלכות לזעיר אנפין, שזו תהיה קבלה על מנת להשפיע כמו השפעת הזעיר אנפין למלכות.

קריין: קטע מספר 2.

"המלכות, הנוקבא דז"א, נקראת שכינה, מבחינת הגילוי, שאינה מסתלקת מאיתנו, אפילו בזמן שאנחנו רחוקים ממנה ביותר. כמו שלומדים, בכל מקום שגלו, שכינה עימהם. וכמ"ש, השוכן איתם בתוך טומאותם.

ומבחינה זו נקרא הז"א שוכן, והנוקבא שכינה. ואין גילוי זה, אלא רק כשזו"ן פב"פ בקומה שווה. כי אז הארת הזיווג גדולה מאוד, עד שמתגלה הייחוד גם על המקומות הרחוקים והמצומצמים ביותר."

("זוהר לעם". הקדמת ספר הזוהר. מאמר "המצווה השמינית", סעיף 228)

זאת אומרת, יש לנו את המשפיע שזה זעיר אנפין, אין בו שום פגמים, אין בו שום חסרונות חוץ מזה שהוא רוצה להשפיע למלכות. וכך בינה, בינה עילאה, אימא עילאה מסדרת אותו שהוא ישפיע למלכות. יוצא שכל התהליך שזעיר אנפין עובר הוא כדי לייצב את המלכות, את השכינה כדי שהיא תהיה מסוגלת לקבל ממנו את כל המילויים, שהוא יוכל להתגלות בה. וגילוי יכול להיות לפי ההשתוות בין מלכות לזעיר אנפין, עד כמה היא תרצה להשפיע לו בחזרה, כפי שהוא משפיע לה.

בצורה כזאת הם מתקדמים לדבקות, לחיבור, לזיווג, כי כל השמות האלה ועוד אחרים מדברים רק על מידת הקשר שיש בין זעיר אנפין למלכות, ועד כמה היא יכולה לקבל ממנו את המילוי שבו, את האור שבו ולמלא בזה את עצמה. בהתחלה הם לגמרי הפוכים, כי זעיר אנפין כולו משפיע והמלכות כולה מקבלת, והיא צריכה להגיע למצב שהיא מקבלת כמו שהיא, אבל בעל מנת להשפיע, כך שבאותו אופן עבודה כמו שזעיר אנפין משפיע אליה היא משפיעה אליו.

שאלה: המלכות שהיא גם השכינה היא מצד אחד הכלי שאנחנו בונים ומצד אחר היא מטפלת בנו, איך זה משתלב ביחד?

שאלה טובה. קודם כל היא מטפלת בנו כמו אימא שמטפלת בתינוק ועושה עבורו הכול כדי שהוא יתקיים וידאג להתפתחות, שירגיש מעצמו דחפים להתפתחות. ובהתאם לזה שהוא מגיע לרצון להתפתח היא מטפלת בו, ממלאת אותו, משחקת איתו, עד שמעוררת אותו לחיבור, לכך שיידמה לה במשהו, יחייך, יגיד כמה מילים, כמה צלילים וכן הלאה, כמו שאימא עושה עם התינוק.

מצד האימא יש כאן הרבה עבודה וגם מצד המלכות יש הרבה עבודה. כי העליון רוצה להעביר ככל האפשר לתחתון לפי גודל התחתון, לפי התפתחות התחתון, והתחתון רוצה כל הזמן להבין את העליון ולהתקרב אליו ולעשות לו בחזרה משהו.

שאלה: מה השכינה צריכה מאיתנו? אני יודעת שהבורא צריך השתוות הצורה, אבל מה השכינה צריכה, ביטול?

השכינה צריכה שאנחנו נתחבר יחד בה, ושנשתמש בכל הכוחות, בכל ההבחנות שבנו, שנתחבר כולם יחד, זאת אומרת שהקבוצה, נניח העשירייה תהיה מחוברת כאיש אחד בלב אחד, לפי המצב שלנו. ודאי שאם נעלה לדרגות יותר גבוהות הדרישה שם להיות כאיש אחד בלב אחד תהיה בדרגות הרבה יותר גבוהות, עם דרישות הרבה יותר נוקשות. זו העבודה שלנו.

העבודה שלנו היא לחבר את השכינה מכל הכלים השבורים שלנו. אנחנו מבקשים מהבורא שנקבל כוחות, שיאיר עלינו ואז אנחנו מתחברים בינינו כחברים בעשירייה. כך נראה לנו בהתחלה, שאלו חברים בעשירייה. ואחר כך נתקדם לחיבור חלקי הרצונות השונים, מלכות שיכולה לייצב את עצמה כמנגנון אחד, וכך אנחנו מתחברים עד שנהיה כאיש אחד בלב אחד.

תלמידה: האם עלינו פשוט לבקש מהבורא כוח?

כן, ודאי. כוח וגם מוח. אנחנו צריכים לקבל מלמעלה גם רצון, גם חכמה וגם כוח ביצוע.

שאלה: מה הכוונה "שמתגלה הייחוד גם על המקומות הרחוקים והמצומצמים ביותר"?

אנחנו תמיד נמצאים בשכינה, כי הכלים שבורים ואין שום קשר בינינו, ואז זה נקרא שהשכינה בעפר, או בגלות, כי היא לא יכולה להעביר אורות עליונים לחלקים שלה. וככל שאנחנו מתקדמים לחיבור בינינו כך אנחנו נמצאים בשכינה ומחברים על ידי התרגילים שלנו, הפעולות שלנו חלקים שלה לחיבור. ואז מתוך זה האור העליון יכול להיכנס במקצת לחלקים האלו ולהראות לכולם שהוא נמצא וקיים בתוך השכינה. ולפי הסירקולציה, לפי איך שהאור העליון נמצא בתוך השכינה, כל חלקי השכינה מתחברים והיא יכולה להיות כשכינה, זאת אומרת כמקום שישכון בה האור העליון.

שאלה: מה אנחנו יכולים לתת כתשובה לעליון, למה הוא מצפה מאיתנו?

העליון מצפה מאיתנו לחיבור, כדי שהוא יוכל לגלות את האהבה שלו בנו, ואם אנחנו נפרדים זה מזה, הוא לא יכול לעשות שום דבר, לכן כל העבודה שלנו היא חיבור. ולכן אנחנו מעלים את הבקשות, את התפילות שלנו לעליון ומבקשים, "תעזור לנו, תן לנו דוגמה איך אנחנו יכולים להתחבר בהשפעה הדדית זה אל זה". ובמידה שאנחנו מתחברים, העליון נכנס בנו, ממלא אותנו ומאיר בנו. זה נקרא שאנחנו משיגים את האורות בתוך הכלים שלנו.

שאלה: האם אני צריך לאהוב אותה, או האם אני צריך לאהוב אותו?

שאלה לא פשוטה, על אף שהיא לא נראית כזאת. אנחנו צריכים לאהוב את המקור, את הבורא שמשפיע עלינו דרך האורות, דרך הכלים, דרך התעוררות רשימות חדשות, דרך כל מיני דברים. זאת אומרת, בסך הכול ביחס לעליון אנחנו מתייחסים לבורא. וכל יתר השמות וההבחנות שאנחנו מבדילים בעליון, הכול כדי לברר את הקשר. אבל באמת יש לנו קשר ועניין רק עם העליון, עליון אחד, רק עם הבורא.

שאלה: האם כולנו מתקדמים באותה צורה בעשירייה, כי חלק עובדים קשה מאוד, חלק עובדים בצורה בינונית, חלק מופיעים רק פעם בשבוע. האם החיבור אפשרי כאשר חלק מהחברים מושכים אולי יותר אור וחלק פחות?

זה חשבון שעושה הבורא. המאמצים שלנו, הרשימות שלנו משבירת אדם הראשון, עד כמה אנחנו מסוגלים להתגבר על השבירה ולהתחבר למעלה מהשבירה, עד כמה אנחנו מקבלים מצבים פרטיים בעבודה, במשפחה, בכל מיני דברים, ועד כמה הם יכבידו עלינו, כל זה פועל על כל אחד ואחד, ולכן אין עבודה של אחד דומה לעבודה של האחר. אנחנו רק מדברים על המצבים הכלליים, שמזכירים זה לזה עד כמה כדי להתקדם אנחנו צריכים להשתמש בכל מיני הזדמנויות שהבורא שם לפנינו.

שאלה: מהי השכינה במבנה הרוחני, האם זה אור, ספירות, או מצב מסוים?

השכינה היא הכלי הרוחני שמגיע אלינו מלמעלה. היא מטפלת בנו, פועלת בנו, מעוררת אותנו, מאכילה אותנו, כול מה שאנחנו צריכים כדי לגדול נכון לקראת התיקון השלם את זה השכינה עושה. זה מלמעלה למטה. אנחנו ממטה למעלה צריכים להתייחס לטיפול הזה שהשכינה עושה בנו כמו אימא בתינוק, ואנחנו צריכים ככל האפשר להדבק אליה ולעשות מה שאנחנו מבינים שהיא רוצה מאיתנו.

היא עושה לנו בהדרגה כל מיני תרגילים, כל מיני טיפולים. כמו שאימא מטפלת בתינוק, נותנת לו חלב, מניקה, מחתלת אותו, מחליפה לו בגדים, רוחצת אותו, מדברת אליו, שרה לו, כך אנחנו צריכים להרגיש איך השכינה מטפלת בנו. היא מעבירה אותנו דרך כל מיני מצבים, מצב קצת יותר טוב, קצת פחות טוב, ועל פני ההפרשים האלה בין המצבים אנחנו צריכים להתגבר, צריכים להתגלות, צריכים להיבנות - זה קצת רע וזה קצת טוב, זה מובן וזה לא מובן, אימא מורגשת יותר, מורגשת פחות, בכל מיני אופנים וצבעים. כך אנחנו מתקרבים להרגיש יותר את אימא ולהיות יותר דבוקים אליה.

אם תסתכלו על עבודת האימא עם התינוק, אז תראו שהיא גם נובעת מתוך ההשפעה העליונה הרוחנית של הבינה דרך זעיר אנפין על המלכות. יחד עם זה שהאימא מטפלת בתינוק, היא גם כל הזמן נותנת לו דוגמה איך להיות תינוק קצת יותר גדול, קצת יותר חכם, קצת יותר עצמאי, היא מצפה לזה. כך אנחנו מקבלים טיפול גם ברוחניות.

שאלה: מה ההבדל בין קשר האדם עם השכינה לקשר השכינה עם הבורא?

הבורא נמצא בתוך השכינה ואין ביניהם שום סתירה. אם אנחנו רוצים בעצמנו להגדיל את קשר הבורא עם השכינה, אז זו כבר עבודה שנגיע אליה אחר כך. בינתיים אנחנו צריכים לקבל את הדברים האלה בצורה יותר פשוטה - הבורא נמצא בתוך השכינה.

שאלה: למה השכינה נקראת "שמו"?

שכינה נקראת בשם הבורא, מפני שלפי המידה שהיא משפיעה עלינו ואנחנו יכולים להידבק לצורת ההשפעה הזאת מעצמנו, כך אנחנו מייצבים את עצמנו דומים לשכינה, וזה מייצב אותנו במצב שאנחנו מקבלים שם מיוחד, דרגה מיוחדת. זה עוד לפנינו.

שאלה: מה אנחנו מרגישים כאשר אנחנו מרגישים את האימא הרוחנית שלנו בפעם הראשונה?

אנחנו נגלה את הדבר הזה, ואז נדע. תתארו זאת בינתיים מדוגמאות גשמיות.

שאלה: באיזה מקרה אנחנו אומרים זעיר אנפין ונוקבא, ובאיזה מקרים אנחנו אומרים זעיר אנפין ומלכות?

זה לא משנה בינתיים, ההבדלים האלה לא חשובים עבורנו, זה אותו הדבר. יש זעיר אנפין, יש מלכות, והמלכות משפיעה על הנשמות.

שאלה: מה זה בעבודה שלנו להשיג מצב כמו שכתוב בקטע, פנים בפנים במדרגה שווה, בקומה שווה, כאשר יכול להתגלות הקשר בין זעיר אנפין לנוקבא?

זה כאשר נשיג אמונה שלמה במדרגה הנוכחית.

שאלה: ממה שאני מבינה, השכינה מעבירה אותנו דרך כל מיני מצבים. איך לקבל את ההשפעה הזאת בלי להתנגד? ומה זה בעשירייה המקום או המעבר או הקשר הזה?

אם אני נמצא בעשירייה ומבטל את עצמי כלפי כל החברים שלי ורק רוצה לסייע להם ולעזור להם בכול, אז אני מוכן לזה שהשכינה תשפיע עלי ותעשה ממני חלק ממנה.

שאלה: עד כמה השכינה זו הרגשה פרטית או הרגשה כללית?

היא גם וגם. זה תלוי באדם, באיזו עוצמה, באיזו דרגה, באיזה חיסרון הוא נמצא.

תלמיד: האם אפשר להגיד שהשכינה היא המקום של הרוחניות שלי כמו שהגוף הוא אכסניה לגשמיות שלי, לרצון לקבל?

שכינה היא מידת הקשר שלי לבורא, כמה אני רוצה להשפיע לו. אם אין לי רצון להשפיע לבורא, שאני ברצון הזה מתקשר עימו, אז אין בי שכינה.

שאלה: אני לא יודע מה זה בורא, שכינה, שוכן, נוקבא, אין לי אחיזה בזה, אין לי השגה, וכל ההגדרות האלה הן די אבסטרקטיות בשבילי. אם אין לי חיסרון לזה, איך אני יכול לרכוש חיסרון? ואם כן, מה הדרך הטובה והיעילה ביותר לרכוש חיסרון לזה?

לקרוא הרבה פעמים את החומר שאנחנו לומדים, להיכנס לתוך החומר הזה ולהתכלל בו.

שאלה: בינה משפיעה על זעיר אנפין והוא משפיע על המלכות. האם יש קורלציה בעבודה שלנו של נשים כרצון לקבל, מלכות, ושל גברים כרצון להשפיע, זעיר אנפין? האם אפשר להשליך את זה על העבודה בין החלק הזכרי לנקבי אצלנו בקבוצה או בינתיים לא לחלק את זה כך?

לא לעשות שום דבר כזה. אין שום הבדל בעבודה שלנו.

שאלה: כתוב בקטע "בכל מקום שאליו גלו ישראל, השכינה עמהם". איך זה יכול להיות שהשכינה כל הזמן עמהם?

זה לא חשוב, אפילו שאדם מתנתק מהבורא ומתנתק מהקבוצה, השכינה לא מתנתקת ממנו גם כשהוא התנתק מהכול, אלא היא ממשיכה לטפל בו.

תלמידה: הסברת שזו מידת ההשפעה שלנו לבורא. יוצא שכאשר אנחנו בעשירייה, ובעשירייה אנחנו בונים את השכינה, אז תמיד התכונה הזאת נשארת בצורה בלתי תלותית עם האדם, לא משנה באיזו סביבה הוא נמצא תמיד התכונה הזאת תתעורר בו.

כן.

שאלה: להיות אחד עם הבורא זה להיות בדבקות עמו. אבל איך אנחנו יכולים להיות בדבקות עמו עם הכוחות הדוחים שבנו?

איך אנחנו יכולים להיות בדבקות עמו בלי כוחות שדוחים אותנו? הטבע כולו כלול משני כוחות, כוח משיכה וכוח דחייה, והם צריכים להיות ממש קשורים זה אל זה, ולא שכוח אחד יפעל והכוח האחר יפעל במקום אחר, כי אז לא יהיה לנו בכלל חומר שיוכל להתפתח, שיוכל לעשות משהו. גם בטבע אנחנו לא רואים כאלו מקרים שפועל רק כוח אחד, תמיד פועל גם כוח כנגדו. לכן בריאה נקראת "בר", חוץ מהבורא. הוא ברא את כוח המשיכה כנגד כוח הנתינה שלו, ואז בין שני הכוחות האלה שנמצאים זה מול זה יש מערכת שנקראת "בריאה".

שאלה: האם זה שאנחנו בונים את השכינה, זה אומר שאנחנו לומדים לבנות יחסים טובים בינינו?

כן.

שאלה: כתוב כשזו"ן פנים בפנים זו בקומה שווה?

תמיד כוח הרע צריך להיות כמו כוח הטוב, אחרת לא תהיה בחירה. בחירה נקרא שאני לא יודע במה לבחור, בזה או בזה? שתי האפשרויות שלפניי שוות, אז אני צריך להיכנס לעשירייה ולברר שם את האמצעי שבו אני מגיע לפתרון ואז אני מגיע אליו ודורש את כוח החיבור. זה נקרא הפתרון הנכון.

תלמידה: במצב של הזיווג יש מקום שבו אני מעוררת ניגוד כדי להשיג יתר דבקות?

כן. דווקא במצב הזה אנחנו יכולים לעורר את המצב הבא ובצורה נכונה להביא אותו לפתרון.

תלמידה: אנחנו מרגישים בצורה שונה את השכינה והבורא?

כן.

תלמידה: האם אפשר להתייחס לכל הכוחות האלה בפרטות?

תנסו. אפשר.

שאלה: אמרת שהשכינה היא מערכת שמטפלת בנו, נותנת לנו דוגמה, עושה הכול עבורנו. איפה זה בקשר לדוגמה והטיפול בנו, כי הכול מגיע דרכך?

ואז מה?

תלמיד: אז מה תפקיד השכינה פה?

אין כאן שום בעיה. זה מגיע דרכי, אני כחוט המקשר, זה הכול. אני לא מכניס לעבודה שלכם שום דבר טוב או רע, אני מקשר אתכם לבורא וממנו אתם מקבלים את כל ההבחנות, כל ההשפעות.

תלמיד: מה ההבדל בין מערכת אדם הראשון למערכת השכינה?

מערכת אדם הראשון זו מערכת התחלתית, שם כל הנשמות כלולות יחד ונמצאות בקשר ביניהן כמו שהבורא ברא. במערכת השכינה, תלוי למה אתה מתכוון. אחרי אדם הראשון, כשהמערכת שלו נשברה, היא נמצאת במצבים מקולקלים יחסית. אנחנו צריכים להגיע לגילוי האמת, עד כמה כולנו שבורים וכמה אנחנו יכולים להתקדם לחיבור בצורה הדרגתית.

שאלה: כתוב פה, "בכל מקום שגלו, שכינה עמהם, כמו שכתוב השוכן איתם בתוך טומאתם". זה מצב שהשכינה דואגת, זה מצב של פנים באחור?

אני לא יודע מה זה פנים באחור עדיין, אלא כמו שכתוב כך צריך לקרוא.

שאלה: אנחנו מדברים על רגישות השכינה שהיא תוצאה של החיבור בינינו. מה מקום התפילה בפיתוח הרגישות הזאת?

התפילה עושה הכול. היא מפתחת את הכלים באדם, את הרגשות ואת המחשבות שבו. ככל שאדם יותר נכנס בעזרת התפילה להתקשרות עם החברים ועם הבורא, זה מפתח את הכלים שלו, מרחיב אותם ובצורה כזאת אנחנו מתקדמים. אין בנו שום דבר חוץ מכך שאנחנו מודדים במידה מסוימת את המצב שלנו ואת המצב הרצוי מצד הבורא, מצד החברים, ואליו מתקדמים.

שאלה: אם אין עוד מלבד הבורא והנברא, אז מהי השכינה?

שכינה היא כוח הבורא שמטפל בנו כרגע, חלק מגילוי הבורא כלפי הנבראים.

תלמידה: באחד מהספרים שלך, תיארת בצורה מאד יפה את הופעת השכינה. מהו המצב הזה ואיך להגיע אליו?

תקראו שם. יוצא יותר או פחות טוב. לפעמים כאשר יש רגע של הברקה, הלב נפתח ואז זה יוצא יותר טוב.

שאלה: במצב הזיווג אני יכולה לעורר יתר התנגדות, איך ממשיכים?

אנחנו ממשיכים, בעזרת איך שדיברנו על כך בשיעור.

שאלה: האם אפשר לתאר את השכינה קצת כמו השיליה שהיא חלק מהעובר ומקשרת בין התינוק לרחם, לאימא לבורא?

כן. הכול עוד ישתנה כמה פעמים, כמו כל דבר שאנחנו לומדים, אנחנו לומדים בשלבים וכל פעם מתגלה לנו מה שאנחנו לומדים בצורה יותר ברורה.

קריין: קטע 3.

"השכינה אינה שורה, אלא במקום שלם, ולא במקום חסר, ולא במקום פגום, ולא במקום עצב, אלא במקום נכון, במקום שמחה."

("זוהר לעם". ויחי. מאמר "ויחי יעקב", סעיף 116)

אין השכינה שורה אלא מתוך מצווה של שמחה. כלומר, אדם מגיע למצב של שמחה וזה לא סתם, אין לו שום שמחה, אבל יש מצווה של שמחה, ציווי מצד הבורא שהוא חייב לשמוח בחיים שלו, בהתפתחות שלו. ואז ביחס כזה לחיים, הוא הולך להשיג בהדרגה את השכינה.

לכן הצדיקים נמצאים תמיד בשמחה. אם נסתכל עליהם, נחשוב באיזה מצב הצדיק נמצא שיש לו שמחה? על מה יש לו לשמוח? אבל כשאנחנו מתקרבים למצב שלהם, נראה שזה באמת מצב של שמחה. הם נמצאים מוקפים בכל מיני דברים טובים שמקבלים מהבורא. הדברים האלה אולי לא כל כך טובים, אבל הם מרגישים שהם טובים. כי הם כולם פועלים עליהם כדי לכוון אותם לגילוי הרע, לתיקון הרע, ולחיבור לטוב.

שאלה: בתפילות אנחנו פונים לבורא, מבקשים ממנו עזרה. האם צריך גם לפנות לשכינה, לכתוב, לבקש את עזרתה?

לא, אנחנו צריכים לייחס את כל הדברים האלה לבורא. המצב של גילוי הבורא כלפינו, נקרא "שכינה".

שאלה: אמרת שאנחנו צריכים לעבור על החומרים של השיעור שוב ושוב. האם אנחנו צריכים לקרוא את החומרים של שיעור הבוקר כמה פעמים וזה מספיק, או שאנחנו יכולים לפתוח באופן רנדומלי עמוד כלשהו בזוהר ולקרוא משם, כדי למשוך את המאור המחזיר למוטב?

אפשר גם כך וגם כך, העיקר שאתה תהיה עם כולם פחות או יותר באותו נושא, באותה המטרה, שתוכל להוסיף להם, שתוכל להרגיש את החיסרון שבהם ולהרגיש אותו כחיסרון שלך.

שאלה: כתוב כשישראל גולים השכינה גולה עמהם אבל כתוב שהשכינה שורה רק במקום של שמחה ושלמות, איך זה מסתדר?

מסתדר, מפני שאתה שמח מהגלות. וכשמגלים אותך משם, זורקים אותך, לוחצים עליך שתצא מהשעבוד, מהרצון האגואיסטי שלך, אתה נמצא בשמחה, והשמחה הזאת, היא כבר גילוי השכינה.

שאלה: אז אם פעם חוויתי את ההרגשה של השכינה, היא תלך איתי גם כשאני מתרחק?

אם תברר את כל הדבר הזה כשאתה נמצא בו באופן נכון, אז תבין האם אתה נמצא בתוך השכינה או מחוץ לה.

(סוף השיעור)