שיעור בוקר 16.11.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

נושא: עבודה למעלה מהדעת

העבודה באמונה למעלה מהדעת – קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: שיעור בנושא העבודה למעלה מהדעת, אנחנו נקרא קטעים נבחרים מהמקורות, אנחנו נמצאים בקטע מספר 18.

העבודה שלנו בעיקר מתרכזת ביגיעה באמונה למעלה מהדעת, כי הבורא ברא רצון לקבל ואנחנו נמצאים ברצון לקבל כנבראים, לכן אנחנו יכולים להתקיים, כי יש לנו רצון שונה מהבורא, אבל יחד עם זה אנחנו צריכים להגיע למצב שאנחנו כמו הבורא וזה נקרא שאנחנו צריכים להתעלות ל"אמונה למעלה מהדעת,.

זאת אומרת "דעת" זו העבודה וההרגשה וקבלת המציאות בדעת, ברצון שלנו ברצון הפוך מהבורא, וכל העבודה שלנו היא שאנחנו רוצים להגיע לאותו מצב כמו הבורא, לדבקות בו, להיכרות של המציאות האמיתית ולא להיות במציאות שקרית בתוך הדעת אלא להגיע לעולם הנצחי האמיתי, זה נקרא הרגשה באמונה למעלה מהדעת.

ובאמת אנחנו נמצאים באותו העולם הנצחי רק אנחנו לא יכולים להרגיש אותו, כמו שכתוב "עיניים להם ולא יראו, אוזניים ולא ישמעו", כי הדעת, האגו שלנו מסתיר מאיתנו את האמת, כמו שלפעמים אנחנו מגלים אפילו בעולם שלנו ש"או, אני מתחיל לראות משהו, להבין משהו, לגלות משהו שקודם לא גיליתי, לא ראיתי, לא שמעתי, אז זה לא היה במציאות מה שעכשיו מתגלה לי? כן היה במציאות רק לא היו לי כלים, יכולת לשמוע, יכולת להבין, לראות", כך גם אנחנו.

אין מצב אחר חוץ ממצב אחד, המציאות היחידה השלמה אבל אנחנו נמצאים כעיוורים, ממש אין לנו רגש ושכל נכונים כדי לראות את המצב האמיתי אלא אנחנו חיים בתוך עצמנו, בתוך האגו שלנו שהוא מבלבל אותנו ומצייר לנו את העולם שלנו הנוכחי.

לכן זה נקרא "העולם המדומה" שכך מתגלה באגו שלנו ומהדמיון הזה אנחנו צריכים לצאת. לצאת ממנו זה נקרא לעלות מדרגת "דעת" לדרגת "אמונה למעלה מהדעת", אני לא צריך לראות לפי האגו שלי, לפי רצון לקבל שלי, אלא לפי הרצון להשפיע שאני בונה אותו מעל הרצון לקבל.

לכן כדי שהנברא יתקיים בכלל, שתהיה לו מציאות, אישיות, אז הבורא ברא רצון לקבל ואנחנו לא עוזבים את הרצון לקבל לגמרי אלא מתעלים מעליו וכמה שאנחנו עולים מעליו, כך נקרא שאנחנו מתחילים להרגיש את העולם האמיתי שבו קיימים, שהוא נמצא כאן, רק אני מתחיל לאט לאט לגלות אותו בכוח האמונה, בכוח ההזדהות שלי עם הבורא, בכוח ההשפעה, זו העבודה שלנו. נמשיך אולי מהטקסט ולאט לאט נכנס לזה.

האמת זו עבודה שיותר ויותר נגמרת רק בגמר התיקון, עד שלגמרי מתעלים מעל כל הרצון לקבל, הופכים אותו בעל מנת להשפיע, זאת אומרת משתמשים ברצון לקבל.

[אבל] קודם, עכשיו אנחנו צריכים לעלות לדרגת הבינה, לדרגת אמונה למעלה מהדעת ואחר כך אנחנו קושרים את דרגת הבינה עם דרגת המלכות יחד ונעשים כבר בדרגות עוד יותר גבוהות בלקבל על מנת להשפיע.

קריין: אנחנו קוראים קטעים בנושא העבודה למעלה מהדעת, קטע מספר 18, כותב הרב"ש.

"העבודה למעלה מהדעת צריכה להיות כניעה ללא תנאי, כלומר שהאדם צריך לקבל על עצמו עול מלכות שמים בבחינת למעלה מהדעת. שהאדם צריך לומר "אני רוצה להיות עובד ה', אפילו שאין לי שום מושג בעבודה, ואין לי שום טעם בעבודה, ומכל מקום אני מוכן לעבוד בכל כוחי, כאילו שהיתה לי השגה והרגשה וטעם בעבודה, ואני מוכן לעבוד ללא שום תנאי". ואז האדם יכול ללכת קדימה, ואין לו אז שום מקום, שיוכל ליפול ממצבו, מטעם שהוא מקבל על עצמו לעבוד אפילו כשהוא מונח ממש בארץ, היינו שאי אפשר להיות למטה מבארץ. וזהו כמו שכתוב (קהלת א') "דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת".

(הרב"ש. מאמר 24 "מהו, שהאדם צריך להוליד בן ובת, בעבודה" 1991)

אנחנו קיבלנו מהבורא מתנה, כי זאת מתנה, את הרצון לקבל שלנו האגואיסטי שמנתק אותנו מהרוחניות, כדי שאנחנו נוכל לבנות את החושים שלנו לרוחניות בצורה בריאה, בהכרתיות, במצב שאז אני יודע מה שאני עושה, אני יודע מה שאני משיג ומקבל ומרגיש. לכן העבודה היא מעל הרצון.

קיבלתי רצון אגואיסטי, אני צריך להתעלות מעליו כאילו אין לי אותו רצון האגואיסטי ולקיים את רצון הבורא, במקום קבלה השפעה, במקום דחייה חיבור, את כל התכונות שיש לי בדעת אני צריך להחליף בתכונות האמונה, זאת אומרת תכונות הקבלה להחליף בתכונות ההשפעה.

ודאי שאנחנו לא עושים את זה כלפי כל המציאות, בדומם צומח חי מדבר, אלא רק כלפי החברים, הקבוצה, כלפי אותו החוג הקטן שבו אני נמצא, בינתיים. אחר כך אנחנו נראה איך זה מתפשט לכל המציאות, איך אני אראה שכל המציאות מתקיימת בזה. אנחנו נגלה אחר כך שבמידה שאנחנו בעצמנו מעלים את עצמנו למעלה מהדעת, עד כמה שאנחנו כולנו ובכלל כל האנושות גם מקיימת את תכונות ההשפעה אבל לא בידיעתה, שלא מבינים, שלא מרגישים, לכן זה נקרא ש"לא עושים" אבל בעצם כן מבצעים, רק בצורה שזה לא נקרא לפי דעתם.

לכן מה שאנחנו צריכים לעשות זה להשתדל, למרות שאין לנו רגש, ואין לנו שכל בהשפעה ובחיבור, אנחנו צריכים להשתדל בכל זאת לעשות מאמצים לזה. כי אלו תכונות רוחניות, הן כבר מהעולם הרוחני, ואנחנו רוצים להידמות לעולם הרוחני אפילו שאנחנו נמצאים בעולם הגשמי. אז ככול שנוכל לתאר לעצמנו את כוחות ההשפעה, תכונות ההשפעה, ומעשי השפעה, זה נקרא להיות באמונה, ובהתאם לזה כמה שנשתדל לעשות בזה מאמצים למעלה מהרצון האגואיסטי שלנו, בזה נעורר את אותם מצבים רוחניים. זה נקרא לעורר את המאור המחזיר למוטב, והוא ישפיע עלינו ויקדם אותנו כך שבאמת נוכל לעשות פעולות כאלו.

ואז נוכל להרגיש שההבדל בין העולם הגשמי לעולם הרוחני כולו רק ביחס שלנו. זה לא שאנחנו נוסעים לאיזה מקום בחלל, או עוברים לאיזו מציאות אחרת, לאיזה חלל אחר, מקום אחר, אלא היחס שלנו למציאות הנוכחית הופך את המציאות הנוכחית למציאות רוחנית.

שאלה: אבל איך עוזרים לחבר שדורש ומבקש עזרה, שאין לו כוח לעבודה, איך אנחנו עכשיו כעשירייה יכולים לעזור לו?

בדוגמה, דוגמה בלבד, אתה יכול לקרוא איתו מאמר, בלי להסביר, כי אתה תסביר מהשגיאות שלך לשגיאות שלו, אלא לקרוא יחד עימו. פשוט מאוד, לשבת לקרוא עימו מאמר או אפילו חלק מתלמוד עשר הספירות, מתהילים, ממה שאתם רוצים, העיקר להראות לו שכדאי לקרוא את זה כדי למשוך את המאור המחזיר למוטב.

כי אותן פעולות רוחניות על מנת להשפיע נמצאות בעולם, וכל העולם הוא בעצם עולם רוחני, רק נדמה לנו, ברצון לקבל שלנו שהעולם הוא גשמי, כי כך אנחנו נמצאים, בחוסר הכרה. ואתה לוקח את החבר, משתדל להיות עימו יחד, ולחפש ביחד איך אתם יכולים להגיע לעולם הרוחני, מה למשוך, איזה תכונות, איזה פעולות, ולהשתדל לעשות את זה.

תלמיד: אבל העבודה היא פנימית, איך אפשר לקבל דוגמה מעבודה פנימית?

אין דוגמה, רק התעוררות מהשני, והתעוררות ודאי שהיא התעוררות חיצונה, פחות לדבר על פנימיות, שלא לבלבל אחד את השני כי שניכם נמצאים עדיין בטעות, בחוסר ידיעה ברורה מה זה, ורק לתת התעוררות, השתוקקות, ודוגמה.

שאלה: אמרת שכל התכונות שיש לנו בתוך הדעת, אנחנו צריכים להתעלות מעליהן עם אמונה למעלה מהדעת. מה זה אומר?

זה אומר שהבורא שברא את המציאות, ברא אותה בצורה רוחנית, ואחר כך מהצורה הרוחנית עשה העתקה לצורה הגשמית. ואנחנו נמצאים בצורה הגשמית כדי להשתדל על ידי חיבור ותפילה, חיבור בינינו ותפילה לבורא, זאת אומרת, חיבור בינינו וחיבור עם הבורא, לעלות מהרמה הגשמית לרמה הרוחנית. וכל הרמות האלה הם רק בהתפעלות שלנו, בדמיון שלנו, בתפיסת המציאות שלנו.

שאלה: הוא כותב כאן במאמר שהעבודה בלמעלה מהדעת צריכה להיות בהכנעה ללא תנאי, מה זה אומר?

כן, אנחנו צריכים לעבוד באמונה למעלה מהדעת ללא שום תנאי. זאת אומרת שאני לא דורש על זה שום שכר, ושום תנאים מיוחדים. מה שהבורא נותן בי בכל רגע, בתכונות פנימיות ובתנאים חיצוניים, אני מקבל את זה כדבר ההכרחי, הנכון, כדי שאני ארצה להתעלות מזה לתכונות השפעה, לתכונות חיבור. להתעלות מעל האגו שלי, ואני לא דורש שום דבר מעבר למה שאני בכל רגע ורגע מקבל מהבורא.

תלמיד: אבל אני כן רוצה להרגיש יותר את החברים, להתחבר איתם יותר, אני דורש את זה, או שלא צריך לדרוש?

את זה אתה יכול לדרוש, זה כבר שייך לדרגת האמונה למעלה מהדעת, כן ודאי.אבל מהתנאים שיש לך עכשיו, אתה לא דורש ממנו "תן לי בבקשה כך וכך ואז אני אעשה", אלא ממה שקיבלת, מזה תעשה.

תלמיד: גם אמרת, שאני מקבל צורה רוחנית ואחרי זה עושים ממנה העתקה בגשמיות, למה התכוונת?

לא אמרתי ככה. לא.

שאלה: מהו הדבר שהכי מעכב מלעבור ממדרגה למדרגה?

האדם בעצמו, כלום חוץ מזה. אנחנו מקבלים כל רגע ורגע כל אחד, וכל עשירייה, ובכלל כל האנושות, בכל רגע ורגע מקבלים את התנאים הכי נכונים לעלות מדרגה לדרגה, כך אנחנו צריכים להאמין ולקבל.

שאלה: האם כדי לעלות למעלה מהדעת חייב להיות מקודם במצב של חוסר טעם והתמצאות כמו שמתואר בקטע?

חוסר טעם וחוסר התמצאות חייב להיות כדי שיהיה לנו יותר קל לעלות לדרגה הבאה. אחר כך יהיו תנאים אחרים, יותר קשים. ואז יהיה לך טעם וקושי לעבור מהמדרגה הנוכחית כי אתה מכיר אותה, מרגיש אותה, יש לך בה איזה קשרים, ואז יהיה יותר קשה.

עכשיו בינתיים אנחנו מקבלים גם בצורה פנימית אישית, וגם בצורה כללית עולמית כאלו מצבים שמהם הכי קל לעלות לדרגת אמונה, לדרגת השפעה, לדרגת חיבור. כי כל התנאים הפנימיים והחיצוניים כלפי כל אחד ויחד לכל האנושות בעצם תומכים בעלייה רוחנית.

שאלה: הכניעה ללא תנאי תלויה באגו שלנו שצריך לתת מקום לחברים ולעשירייה וזה מספיק, או צריך לעשות את זה כלפי כל הקבוצה, וכלפי כל העולם?

כניעה ללא תנאי תלויה לא כלפי הקבוצה, העשירייה וכל העולם, אלא כלפיך. כי זה אתה, בתפיסה שלך, מרגיש את העשירייה, מרגיש את הקבוצה העולמית, ומרגיש את המציאות העולמית כולה. ובכלל כל מה שאתה מרגיש, את כל זה הבורא נותן לך, שבסך הכול מתוך העולם הזה שלך, אתה מעל מנת לקבל תתעלה להשפעה. אלו התנאים.

שאלה: הבורא כל פעם מסדר לנו תנאים שונים, דעת שונה, איך אנחנו צריכים להגיב על התנאים האלה שהבורא מסדר?

כל הזמן להשתדל לעלות לתכונת השפעה וחיבור. על זה כבר אין שאלה.

קריין: קטע מספר 1, כותב בעל הסולם.

""בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחיכי". היינו שאומר, שכל הסתרות והיסורים, שהוא מרגיש, הוא מטעם, שהבורא שלח לו את המצבים האלו, בכדי שיהיה לו מקום לעבוד למעלה מהדעת. ובזמן שיש כח בידו לומר כך, היינו שהקב"ה מסבב לו את הסיבות האלו, הוא לטובת האדם. זאת אומרת, שעל ידי זה הוא יכול לבוא לעבוד בעמ"נ להשפיע, ולא לתועלת עצמו."

סדנה

כאן השאלה, אנחנו מרגישים שכל פעם יש לנו תנאים חדשים, הכבדת הלב, חוסר רצון, בלבולים, איך אנחנו בונים את המערכת בינינו כדי לעורר את החברים, ושהחברים יעוררו אותי לעבודה הרוחנית?

אני כל הזמן מרגיש שאני מבולבל, הראש שלי מסתובב, שאני קם בבוקר או בכלל באמצע היום אין לי מצב רוח, אני לא רואה לאן לפנות ומה לעשות כדי איכשהו לסדר את עצמי יותר נכון, יותר בריא, יותר ברור. איך אנחנו מחזיקים את המצב בקבוצה, בעשירייה כך שאני כל הזמן ארגיש תמיכה מהעשירייה כי אז בטוח, ובטוח כי ככה זה מסודר, אני מגיע לכוונות נכונות, לכיוון נכון, ליגיעה נכונה, תפילה נכונה ומעלה את עצמי מהמצב הנוכחי השבור, החשוך, למצב טוב?

איך אנחנו בכל זאת עוזרים זה לזה כדי כל הזמן להיות בעלייה, ואפילו לחכות להפרעות, שיהיו לי. שיהיו לי עוד הפרעות שאני אוכל להתעלות מעליהן, זה נקרא ש"אני מעורר את השחר ולא השחר מעוררני". אני רוצה שיתנו לי עוד עבודה, עוד קושיות, עוד בעיות שאני אוכל בתמיכה בקבוצה, בקבלת כוח מהבורא, עוד ועוד לעלות. שאני אדרוש, שאני אהיה כאותו זקן שמחפש אולי נעלם לו משהו, אולי יש לי עוד רצונות ואני צריך גם אותם לעלות לדרגת הבינה? איך אנחנו מארגנים את הדברים האלה בקבוצה בפועל, שהיום אף אחד מאיתנו לא ירגיש שהוא נמצא באיזה מצב ירוד?

*

עד כמה אני מרגיש שההתכללות שלי בכולם, שאני כך יוצא עם הרגש והלב שלי לכולם, עד כמה זה עוזר לי כבר להתחיל לעלות למעלה מהאגו שלי, למעלה מהדעת שלי להתחיל להרגיש במשהו את תכונות ההשפעה והאמונה. עד כמה יציאה מהאדם לעשירייה כבר מתחילה לבנות את דרגת הבינה, איך אנחנו עושים את זה בפועל, שאני יוצא מעצמי לעשירייה, ובפועל, איתם יחד, בהתכללות שלי בהם, בונה את דרגת הבינה, דרגת האמונה, דרגת ההשפעה. עד כמה ההתכללות שלי בעשירייה נותנת לי כניסה להרגשה הזאת שנקראת "העולם העליון".

*

איך אני יכול לבקש מהעשירייה שלי, אפילו מכל "בני ברוך" העולמי שיעזרו לי, שיוציאו אותי מתוך האגו שלי, מתוך הרצון לקבל שלי? הם יכולים לעשות את זה, להעביר אותי ממלכות לבינה, מהרצון לקבל שלי לרצון להשפיע, זה בכוחם לעשות. איך אני יכול לבקש מהם שממש ירצו ויבצעו את הפעולה הזאת להוציא אותי, מהאני שלי, למעלה מהאני, ל"אין", לתכונת ההשפעה, לתוך הקבוצה, שאני אתכלל בהם, אתדלל בהם? איך אני יכול לבקש מהם, במה אני יכול לקנות אותם, לשלם להם, להביא להם מתנות? תגידו מה לעשות, כי אם הם ירצו לעשות הם יעשו את זה ופשוט יוציאו אותי מתוך האגו שלי החוצה. איך אני פונה אליהם?

*

במה אני יכול לשלם, להחזיר לפעולת ההצלה הזאת, שהעשירייה או אפילו הכלי העולמי יעשו לי? נניח שהם מוכנים לעשות את העבודה הזאת, הם ממש שירות ההצלה שלי, במה אני יכול להחזיר להם את זה?

*

שאלה: האם העשירייה עושה משהו בפועל, עושה בי איזה שינוי ממשי או שמעצם היציאה שלי אליהם כבר קורה שינוי?

גם וגם, וודאי. אם אני מתבטל כלפיי העשירייה ורוצה להתכלל בהם, לתמוך בהם כדי יחד לפנות לבורא, בקיצור כל מה שאתם יודעים, זו הפעולה מצידי, וגם צריכה להיות פעולה מצד העשירייה כולה, כל חבר וחבר, בפנייתה בתפילתה לבורא.

תלמיד: מה יש בפעולת העשירייה?

תפילה, תפילת רבים. כי אם מישהו אחד מתפלל זה לא, רק בהתכללות. אם כולם יחד מתפללים, מבקשים, כמה שכל אחד מסוגל, אז בסך הכול זה משפיע, זה עושה רושם.

קריין: שוב קטע 19, כותב בעל הסולם כך,

""בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחיכי". היינו שאומר, שכל הסתרות והיסורים, שהוא מרגיש, הוא מטעם, שהבורא שלח לו את המצבים האלו, בכדי שיהיה לו מקום לעבוד למעלה מהדעת. ובזמן שיש כח בידו לומר כך, היינו שהקב"ה מסבב לו את הסיבות האלו, הוא לטובת האדם. זאת אומרת, שעל ידי זה הוא יכול לבוא לעבוד בעמ"נ להשפיע, ולא לתועלת עצמו. ואז האדם בא לידי הכרה, היינו שהוא מאמין, שהבורא נהנה דוקא מעבודה זו, שהוא בנוי הכל למעלה מהדעת. נמצא, שאין האדם מתפלל אז מהבורא, שהצללים יעברו מן העולם, אלא הוא אומר אז, אני רואה, שהבורא רוצה, שאני יעבוד אותו בצורה כזו, שהוא הכל למעלה מהדעת. אם כן בכל מה שהוא עושה, הוא אומר, בטח שהבורא נהנה מעבודה זו. אם כן מה איכפת לי שאני עובד במצב של הסתרת פנים, היות שהוא רוצה לעבוד בעמ"נ להשפיע, היינו שהבורא יהנה. לכן אין לו שום פחיתות מעבודה זו, היינו שירגיש שהוא נמצא במצב של הסתרת פנים, שאין הבורא נהנה מעבודה זו. אלא האדם מסכים להנהגת הבורא."

(בעל הסולם. שמעתי, מאמר ח'. "מהו, הבדל בין צל דקדושה לצל דס"א")

סדנה

בדרך כלל כך אנחנו מרגישים. אבל אם נרגיש בצורה אחרת, יש לי כל טוב, מלא, אני לא דואג לשום דבר בעולם הזה, החברים מתייחסים אליי יפה, כל העולם מתייחס אלי יפה, הכול בבית, בעבודה, בכל דבר, פשוט גן עדן, אני לא זקוק לכלום, לא רוצה כלום, איך אני עובד למעלה מהדעת? אולי לא תמצאו כאלה דוגמאות אבל נניח שכן. אני לא מרגיש שום חיסרון, הכול יש לי, ברוך ה', לא צריכים כלום, איך בכל זאת אתעלה מעליי?

*

כנראה, במצב כזה, אני צריך שוב לעשות חשבון "האם הבורא נהנה מהמצב שלי, מהעבודה שלי, מההתפתחות שלי?". זה שיש לי הרגשה רעה והיא עוזרת לי, דוחפת אותי להתפתחות זו ממש עזרה מלמעלה, מהבורא. הכול אני מקבל מלמעלה, אבל אם אני מקבל מהבורא דווקא הרגשה טובה, מצב טוב, האם אני מתעורר מעצמי? ההבדל בין טוב לבין רע בהתעוררות שלי, הוא האם אני חושב איך לעשות נחת רוח לבורא מכל מצב. כי אם טוב לי אני לא חושב עליו, אם רע לי אני חושב על עצמי, איך אני מתחיל להתעלות למעלה מהטוב והרע לי לטוב ורע לבורא?

*

קריין: ציטוט מס' 20, כותב הרב"ש,

"אם האדם מחליט, שהוא רוצה לעבוד בבחינת "עפר", היינו אפילו שהוא טועם טעם עפר בעבודה, הוא אומר, שזה חשיבות גדולה אצלו, אם הוא יכול לעשות משהו לטובת הבורא, ולעצמו לא חשוב לו איזה טעם הוא מרגיש," זאת אומרת, הוא לא רוצה להתעלות לאמונה למעלה מהדעת או בכלל לצאת מהמצב הזה בגלל שהוא מרגיש טעם עפר, אלא בגלל שהוא רוצה לעשות נחת רוח לבורא, זה המניע שלו "והוא אומר, שעבודה זו, בזמן שטועמים טעם עפר, היינו שהגוף צוחק מהעבודה הזאת, הוא אומר להגוף, שלפי דעתו נקראת עבודה זו בחינת "לאקמא שכינתא מעפרא". כלומר, שהגם שהגוף טועם בעבודה זו טעם עפר, האדם אומר, שזה הוא קדושה, ואינו מודד כמה טעם שהוא מרגיש בעבודה, אלא שהוא מאמין, שהבורא כן נהנה מעבודה זו, היות שאין כאן שום עירוב של הרצון לקבל, היות שאין לו מה לקבל, כי אין שום טעם וריח בעבודה זו, כי רק טעם עפר יש כאן. לכן הוא מאמין, שזו היא עבודת הקודש, וממילא הוא שש ושמח."

(הרב"ש. מאמר 24 "מהו, שהאדם צריך להוליד בן ובת, בעבודה" 1991)

איך אנחנו יכולים לבדוק שהנטייה שלנו לעלות למעלה מהדעת היא לא כדי שנרגיש טוב, שנצא לעולם הרוחני ונהיה באמת "בני העולם הבא" אלא שבזה אנחנו עושים נחת רוח לבורא. אחרת, אנחנו הופכים להיות במקום קדושה לקליפה. איך אנחנו בודקים את זה?

*

זאת אומרת, לפני שאני נכלל בעשירייה אני לא יכול לעשות שום פעולה רוחנית כי היא תמיד תהיה ברצון לקבל שלי, ורק אחרי שאני נכלל בהם, אני יכול אז לעשות פעולות רוחניות, לצאת לאמונה למעלה מהדעת, לעל מנת להשפיע וכולי. זה התנאי, זו השמירה עלי שלא אעשה את זה לטובת עצמי, אלא באמת לטובת הבורא, לטובת החברים, זה אותו הדבר.

*

שאלה: מתי בכל זאת אנחנו צריכים לחשוב איך לעשות נחת רוח לבורא ומתי לעשות לחברים?

יחד, גם זה וגם זה.

שאלה: כשעשינו סדנה תפסתי את עצמי במחשבה שאני כביכול נוגע בחברים, רוצה להתחבר איתם, על ידי הרצון לקבל שלי, אבל בעצם אני רוצה למצוא שם משהו שקשור לכוח ההשפעה, לחיסרון להשפעה. אז אני לא מבין איך בעזרת חיסרון שונה לגמרי אני רוצה למצוא משהו הפוך?

דווקא מהצורה ההפוכה אנחנו באים לצורה הנכונה. אתה כבר בדרך. יהיו לך תמיד הבחנות כאלה, לקבלה ולהשפעה, לקבלה ולהשפעה. אי אפשר להיות רק בתפיסה אחת, לא נרגיש אותה, רק בתנאי שיש כנגדה התכונה השנייה.

שאלה: האם אפשר להגיד, שבכל מצב שאני לא מרגיש את העשירייה ולא את גדלות הבורא, אני בכל זאת עובד על המטרה?

זה לא נחשב. זה בכל זאת עובד כי אתה נכלל במשהו עם כולם, אבל זה לא מה שאנחנו רוצים. אנחנו מדברים על זה שבמקום שהמחשבות של האדם, שם הוא נמצא.

שאלה: אם יש חבורה של אנשים שנמצאים יחד זמן מסוים ולא יכולים להגיע לתפילת רבים, זה מפריע לחבורה הזאת?

אני לא יודע על מה אתה מדבר, אנחנו צריכים בעשירייה לעשות את כל המאמצים כדי להתחבר עד כמה שאפשר יחד לפי מאמרי רב"ש. תקראו שוב את מאמרי רב"ש, לא לברוח מזה.

שאלה: איך אני משתמש בשיטה הזאת של אמונה למעלה מהדעת בקשר לשאלות של חברים בזמן השיעור?

אתה נמצא יחד איתם במערכת, אם אתה רוצה או לא רוצה אתה נכלל איתם. ולכן כדאי לך לקבל את השאלות שלהם כמו שהן השאלות שלך, יחד עם כולם לפתור אותן ועל ידן להתכלל יחד.

שאלה: העלייה הזאת למעלה מהדעת אפשרית רק כשאני נכלל בחברים או גם כשהחברים צריכים להתכלל?

זה לא חשוב, תעשו מאמצים, אחרת אתם תתבלבלו ותתחילו להתעסק בדברים שאולי הם לא כל כך חשובים עכשיו. העיקר בשבילנו זה להתעלות על פני האגו שלנו לחיבור.

שאלה: איך אנחנו יכולים לעבוד כעשירייה כדי להעלות חבר ממלכות לבינה?

אנחנו צריכים להתפלל עבורו וכך עבור כל אחד ועל כולם יחד. "המתפלל עבור חברו זוכה תחילה". זו העבודה שלנו, שאם אני גם רוצה לעלות אז אני צריך דווקא להתפלל עבור האחרים כמה שיותר מכל הלב, ואז נקרא שאני בזה מעלה את עצמי. אי אפשר לעלות מדרגה רוחנית אחת לדרגה רוחנית יותר גבוהה אלא אם אני מבקש עבור הזולת. זאת בעצם בשבילי אותה הפעולה, אותו המנוף, אותה המעלית שמעלה אותי ממדרגה למדרגה.

אם אני משקיע את הכוחות שלי בהעלאת החברים ממדרגה אחת למדרגה שנייה, אני בזה מעלה את עצמי ממדרגה אחת למדרגה שנייה. ככה זה עובד. כי את עצמך אתה לא יכול להעלות. אם אתה תעבוד כדי לעלות למדרגה יותר גבוהה אז ההיפך, אתה תרד לקליפות כי אתה מבקש עבור עצמך. ואז המטרה שלך והעבודה שלך יהיו שונות זו מזו, מנוגדות.

שאלה: אחת השאלות שנתת בסדנה הייתה שאם לא יהיו בעיות לא נוכל להתקדם ברוחניות.

לא, אני שאלתי ההיפך, האם אנחנו יכולים להתקדם ברוחניות מכל טוב?

תלמיד: אז אם אין בעיות ונניח שיש שלמות, הבורא נותן לנו שלמות והרגשה טובה, ואני מרגיש שלמות במציאות הזו, האם אי אפשר להתקדם לרוחניות?

אפשר ולכן שאלתי. כי הנטייה שלי לרוחניות היא לא בגלל שאין לי בעיות אלא בגלל שאני רוצה לגרום נחת רוח לבורא. ולכן יכול להיות שאין לי שום חסרונות אבל אני צריך להמציא את החיסרון הזה, האם אני גורם נחת רוח לבורא או לא. ואז זה יהיה בשבילי המניע, הסיבה שאני אלך קדימה.

תלמיד: אז אני מאיר את השחר? זה יכול להיות מתוך זה שאני מרגיש שטוב לי, אני מרגיש שלמות ובכל זאת אני משתוקק לה?

בדיוק. רק בצורה כזאת אנחנו מעוררים את השחר ולא השחר מעורר אותנו, כי הכול טוב.

שאלה: לפני השיעור אנחנו מבקשים לחשוב על החברים שחולים ואנחנו אומרים שמות, אבל אם אני לא זוכר את הפנים של החברים האלה. איך לחשוב עליהם?

זה לא חשוב אם אתה מכיר אותם או לא, אם אתה יודע איך הפרצופים שלהם או לא, והאם אתה זוכר את השמות האלה או לא. ממחר כבר לא נגיד את השמות שלהם, מספיק, בשביל מה להגיד את השמות? יש בינינו אנשים חולים ואנחנו צריכים לחשוב שאנחנו רוצים לגרום להם בריאות ושנהיה כולנו מסודרים, ושלכולנו לא יחסר דבר. שנתחיל לעבוד מזה שחסר לנו לעשות נחת רוח לבורא, ולא שחסר לנו בריאות, כסף, בעיות במשפחה וכן הלאה. לא רוצים לחשוב על זה. בעולם הזה לא נרגיש שום בעיה, הבעיה שלנו היא איך אנחנו מבצעים את הפעולות שלנו כלפי הבורא. שנעבוד מכל טוב.

שאלה: דיברנו בסדנה שבמקום לתת נחת רוח לבורא אנחנו ניתן נחת רוח לחברים. אפשר להתחיל לעשות עבודה כזאת?

אם אני עושה את העבודה שלי בעשירייה, לשתף את עצמי בין החברים, לעזור להם, להיות איתם, לתמוך בהם, בזה אני עושה הכנה כדי לעשות נחת רוח לבורא. אם אני אוכל לתאר אחרי העבודה שלי עם העשירייה שאני עובד עם העשירייה בצורה השלמה, זה נקרא שאני עובד כלפי הבורא. כי אין בורא, אין אור ללא כלי, אין בורא ללא נברא. הנברא זה הנשמה, נברא זה עשירייה. אם אני יכול לתאר את כל החברים שלי כעשירייה שאני עובד לכולם ורוצה לתמוך בהם, זה נקרא שאני עושה נחת רוח לבורא. אל תנתקו את מושג "הבורא" מהעשירייה, זה לא קיים.

שאלה: איך לא ליפול למציאות מדומה בעבודה עם העשירייה?

אני לא יכול להסביר את זה, עושים את זה מתוך הניסיון. תעבדו, תקראו מה שאומר רב"ש, כמה שיותר להיכנס לתוך העשירייה, זה מה שייתן להם יותר הבחנות כדי לשמור על עצמם בדרך.

שאלה: אנחנו עוסקים בלחדש כל יום את האמונה מעל הדעת. איך אנחנו עושים את זה?

אם אתה כל רגע ורגע רוצה להיות באמונה למעלה מהדעת, בכוח ההשפעה והחיבור למעלה מהרצון לקבל, למעלה מהחשבונות האישיים שלך אז אתה נמצא ואתה משתוקק לזה. מה זה כל יום? כל רגע ורגע.

שאלה: אני עושה בירור בתוך השכל שלי ובתוך הרגש שלי, כשזה עולה הלאה איפה יהיו השכל והרגש מהבירורים?

בתוך החברים. את הרוחניות אנחנו משיגים בתוך הקשר בינינו.

שאלה: יכול להיות שלא תאהב את השאלה הזאת, אבל אני רוצה לשאול אותה כי יש לנו בירור בתוך העשירייה. חלק מהחברים חושב שחבר מסוים קודח חור בספינה וחלק אחר חושב שהוא דווקא עוזר להתקדמות העשירייה. מה דעתך על המצב הזה.

אין לי תשובה. תמשיכו להתווכח ואנחנו כולנו נסתכל מה ייצא מכם.

תלמיד: זו השאלה פה.

לנו אין שאלה, על השאלות שלכם לנו אין שום שאלה. תמשיכו איך שאתם רוצים, אתם כולכם חכמים ואתה יותר מכולם.

שאלה: כשהאדם נופל למצב של חושך, בצורה אוטומטית הוא מבקש שהחושך הזה ייעלם והוא ירגיש טוב. ואז לפי מה שהרב"ש ובעל הסולם אומרים הוא נופל למצב לא נכון. על מה כן צריך להתפלל ואיך להתפלל נכון במצב הזה?

אני לא יכול להגיד לכם, זה כל כך אישי לכל אחד ואחד. שינסה שוב להשאיר את עצמו לפי מה שאנחנו עכשיו קוראים. נניח לקט הקטעים שאנחנו קוראים עכשיו נקרא "העבודה באמונה למעלה מהדעת", שיחזור על כל הקטעים האלה כמה פעמים ועל ידי כך יקבל עוד הכוונה ועוד הכוונה נכונה.

שאלה: אמרת שאם אני לא נכנס לעשירייה אני לא מסוגל לעשות פעולות רוחניות, וכשאני כן נכנס, מתמוסס בחברים, אפשר להרגיש שם טעמים שהבורא מרגיש בשביל להשפיע לו יותר נחת רוח, בשביל למלא אותו,

את זה אתה יכול לברר רק עם החברים. רק עם החברים. אל תתייחס לבורא כנמצא מחוצה לעשירייה, אלא כל הכלל של העשירייה הוא בעצם צורת הבורא ולא אחרת. ואף פעם לא יהיה אחרת. כך הוא ברא אותנו, שבר אותנו, בלבל אותנו וסידר אותנו שבצורה כזאת נוכל לאתר אותו, לגלות אותו. אחרת לא היינו יכולים להבין אותו אף פעם, לאתר אותו לעצמנו, אחרת אתה לא יכול, אתה צריך חומר כלשהו שיקבל איזו צורה של הבורא, כי הבורא הוא לגמרי נעלם מההרגשה שלנו. לכן איזו צורה, איזה חומר יכול להיות שאני אקבל אותו כמו בורא? זה החיבור בינינו, שכולנו מבטלים את עצמנו ומתחברים בינינו יחד על ידי הכוח שלו, הנעלם, ואז הצורה הזאת שאנחנו בונים בינינו נותנת לנו הרגשה, הבנה, נותנת לנו אחיזה במושג שנקרא "בורא".

תלמיד: זה ברור. אבל כתוב שם "אלא שהוא מאמין, שהבורא כן נהנה מעבודה זו," אז הייתי רוצה בתוך החיבור שלנו לגלות שהוא נהנה.

אם אתה עושה נחת רוח לחברים, לכל הקבוצה, וזה באמת בצורה כמה שיותר מופשטת ממך, אלא למענם, אז ייצא לך שאתה עושה את זה לבורא. ככה זה, בסך הכול אנחנו צריכים מכשירים שעל ידם נהיה מכוונים למושג הנעלם הזה שנקרא בורא.

תלמיד: האם תהיה שם איזו התחברות פנימית יותר עם הכוח הזה שבינינו, או שהכול מוגבל על ידי החיסרון?

כשלא יהיה לך שום רצון חוץ מאשר באמת להשפיע, תמצא את הדברים החדשים ולא על ידי השאלות והרצונות שלך, שהם אמנם לעת עתה צודקים.

שאלה: לפני שאני מבצע איזו פעולה רוחנית בעשירייה אני צריך לחשוב האם בפעולה הזאת אני נותן נחת רוח לבורא. איך עושים נכון את החשבון הזה?

הבורא הוא הכולל, אם אתה עושה את ההשפעה שלך לכל העשירייה כדי לעשות דרך זה נחת רוח לבורא, אז אתה מבצע את הכול נכון. יותר מזה אתם לא תקבלו בינתיים, כמה שתשאלו יותר ויותר, אני שמח שאתם שואלים שאלה כזאת, אבל אתם לא שומעים את התשובה. תעשו הכול למען העשירייה, נקודה, כי בתוך העשירייה, שם הוא נמצא. [ואתם אומרים] לא, אנחנו לא רוצים עשירייה, אנחנו רוצים לראות אותו. זה לא. זה לא ייצא לך עד שאתה תתאר את העשירייה לגמרי בפנים, בך, שאתה תתכלל בהם לגמרי, אז מושג הבורא יהיה לך יותר ברור, אבל גם זה בתוך העשירייה, "בתוך עמי אנוכי יושבת".

שאלה: בסדנה הייתה שאלה כזאת, איך אני יכול לבקש מהעשירייה או מכל הכלי העולמי של בני ברוך שיוציאו אותי מתוך הרצון לקבל. אז איך אפשר לעשות את זה?

פנה אליהם. יש לך עשירייה, אתם כמה פעמים אפילו ביום מדברים ביניכם. תבקש, כל אחד שיבקש מהעשירייה.

תלמיד: ואיך לבקש מכל בני ברוך?

זה לא חשוב, [תבקש] מהעשירייה, תעשה את זה כך. ואז את אותה פנייה תוכל להפנות לכל בני ברוך העולמי. כי אתה לא יכול לפנות לבני ברוך אם אתה לא נכלל בעשירייה, אתה לא יכול לפנות, רק העשירייה יכולה לפנות. זה לפי הסובורדינציה, זה לפי סדר המבנה שביניכם.

שאלה: אנחנו קוראים מאמרי רב"ש בעשירייה כל יום, ורב"ש כותב בכל מקום שההתמוססות בחברים היא הכרחית. השאלה שלי כזאת, האם אני יכול לבדוק איכשהו האם התמוססתי בחברים או לא? יש שלבים, דרגות באותה ההתמוססות?

תדמיין את עצמך כאמא כלפי הילדים, שהיא כולה, כולה נכללת ממה שהם מרגישים, ממה שהם חיים, מהמטרה שלהם, כשהם חולים, כשהם צריכים משהו וכן הלאה, ותראה עד כמה אתה נכלל בהם או לא.

שאלה: מהם מעשים רוחניים, פעולות רוחניות?

מה שהוא בעל מנת להשפיע לזולת נקרא פעולה רוחנית, ללא שום חשבון לעצמי.

שאלה: כדי להתכלל במושג הזה שנקרא עשירייה צריך לתאר את התכונות שיש לעשירייה או שמספיק לעשות פעולות של צמצום, מסך ואור חוזר?

אם אתה יכול לעשות צמצום, מסך ואור חוזר לא צריך יותר.

שאלה: האם הבורא נותן לי בעיות גשמיות רק כאשר אני לא מצליח ממצב שהכול בו טוב להתכלל בחברים? ואם הייתי מצליח בכל מצב.

לא. אנחנו לא יודעים למה אנחנו מקבלים דווקא בעיות כאלו או אחרות ומתי. זה לא החשבון שלנו, זה חשבון שהוא תמיד ממדרגה יותר עליונה, בכל הפעולות האלו רוצים להעלות אותנו יותר למעלה.

שאלה: האם תמיד לבוא בחיוך לעשירייה זו הצורה הנכונה?

בחיוך לעשירייה? בדרך כלל כך אנחנו באים כדי לגרום התעלות, ביטחון וכן הלאה. אבל זה לאו דווקא שאני עושה את זה כל הזמן בצורה מלאכותית ובזה אני מבלבל את כולם. לא. היחס לעשירייה צריך להיות מאוד ענייני, העיקר זה חיבור בינינו, שנבין ונרגיש עד כמה אנחנו מבינים אחד את השני, עד כמה אנחנו פועלים כאיש אחד בלב אחד.

שאלה: אפשר לומר שחבר שלא משקיע בעשירייה, העשירייה לא תוכל להחזיק אותו במשך הזמן?

את זה קשה להגיד, צריך פה דיון נפרד.

(סוף השיעור)