שיעור בוקר 09.01.2019 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 16 מאמר: "מהותה של חכמת הקבלה" (שמות מופשטים)

שאלה: רציתי לשאול לגבי העשיריות. אתמול פרסמנו את החלוקה של העשיריות החדשות לפי מסגרת הלימודים של האדם.

למה רשימה חדשה?

תלמיד: עשינו כזה מהלך כי ביום שבת האחרון היה בירור על הרכב העשיריות, איך הן צריכות להיות. עוד לפני זה, בחלוקה האחרונה שהייתה, היה סקר שבו כל אחד אמר מה מסגרת הלימודים שלו. כתוצאה מזה לקחנו את מה שהאדם העיד על עצמו וכך חילקנו את העשיריות. בפועל בין מה שהאדם אמר לבין המציאות היה הפרש מאוד גדול ויצא שהעשיריות לא היו כל כך יציבות.

עשירייה שאמרה שהיא באה יום יום בפועל באו שניים שלושה אנשים, לכן הייתם צריכים לחבר אותם בצורה כזאת שיהיו בכל זאת עשרה, אחרת לא יוצא כלום מלימוד כזה.

שאלה: כתוצאה מזה פשוט עשינו מהלך שהוא מראש לאחד את העשיריות למצב שהן יהיו הרבה יותר יציבות ויוכלו להתקיים גם במהלך השיעור ובמהלך היום.

מתוך זה עולה שאלה. יש לנו בקבוצה מה שנקרא עשירייה שמחוברת על בסיס מקצועי, למשל יש לנו את עשירייה ח', החשמלאים, שהם ביקשו להיות עשירייה, במיוחד עכשיו לפני הכנסים, כדי שיוכלו להיות מגובשים. הגיעה בקשה נוספת לעשיריית תפעול, שבנויה ממחלקת אירועים, בינוי וכן הלאה.

בסדר גמור.

תלמיד: בתוך העשיריות האלה יש חברים במסגרות שונות, יש כאלה שמגיעים כל השבוע ויש כאלה שלא מגיעים כל השבוע. השאלה האם בעשירייה שמחוברת על בסיס מקצועי זה בסדר שהיא תהייה כך מחולקת?

תשאיר אותם כמו שהם מעדיפים, "אין חכם כבעל ניסיון", הם יבינו מה לעשות אם טוב ככה או טוב ככה. אין ברירה.

תלמיד: ואם יש ביניהם חברים שזה מפריע להם?

נבדוק אחרי זמן מה.

קריין: "כתבי בעל הסולם, עמ' 16, "מהותה של חכמת הקבלה", כותרת "שמות מופשטים".

שמות מופשטים

"רבים סבורים, אשר כל המלות והשמות, הבאים בחכמת הקבלה, המה מין של שמות מופשטים. והוא מטעם, היותה עוסקת באלקיות ורוחניות, שהם למעלה מן המקום והזמן, אשר אפילו עין הדמיון אינו שולט שמה. ומשום זה יחליטו, שכל המדובר בענינים כאלה, ודאי אינם אלא שמות מופשטים. או עוד יותר, נשגבים ונעלים משמות מופשטים, בהיותם נשללים לגמרי מתחלתן, מיסודות המדומים.

אולם אינו אמת, אלא לגמרי להיפך: שאין הקבלה משמשת משמות וכינויים, זולת מבחינת הריאלית והממשיות שבהם. וזה הכלל הברזל אצל כל חכמי הקבלה: "כל מה שלא נשיג, לא נגדרהו בשם ומלה".

וכאן צריך שתדע, שמלת השגה, פירושה מדרגה הסופית שבהבנה. והוא נלקח מלשון "כי תשיג ידך". דהיינו, טרם שהדבר מתבהר לעינים בהחלט הגמור, כמו שהיה תפוש בידים, אין המקובלים מכנים אותו בשם "השגה", אלא בכינויים אחרים, כמו "הבנה", ו"השכלה", וכדומה."

אומנם נראה לנו שחכמת הקבלה עוסקת בפילוסופיה, בשמות מופשטים, ומאיפה הם לקחו כאלו שמות, או שלקחו שמות מהעולם הזה. במה שהם משתמשים הם משתמשים מתוך השגה ברורה. וההשגה היא לא כמו בעולם הזה, אלא מתוך זה שהם מבינים את שורש הבריאה, מאיפה נובע כל דבר, איך הוא קשור לשורש, איך אנחנו יכולים להשתמש בו. זאת אומרת הכינוי שאנחנו מכנים משהו בחכמת הקבלה, מביאים לנו מקובלים כשהם בכינוי עצמו מכניסים, אם אפשר להגיד, את המהות של הפעולה.

זה לא כמו שבעולם שלנו שנותנים שמות לכל מיני תופעות. ובכלל השפה המדוברת שלנו היא כל הזמן משתנה, ואנחנו לא יכולים אולי להבין מה שדיברו לפני חמש מאות שנה בצרפתית או באנגלית והיום, אני חושב שבקושי יכולים להבין זה את זה. מה שאין כן אצלנו זה לא משתנה אף פעם כי יש בזה שורש רוחני שהוא לא משתנה. ולכן השמות, אומנם נראים לנו בחכמת הקבלה מופשטים, אבל הם ממשיים ממש, רק עכשיו בינתיים אנחנו לא יכולים להשיג אותם, ולכן כך יכולים לחשוב עליהם.

שאלה: הוא אומר על שמות מופשטים "אולם אינו אמת, אלא לגמרי להיפך: שאין הקבלה משמשת משמות וכינויים, זולת מבחינת הריאלית והממשיות שבהם".

אמרתי עכשיו.

תלמיד: והוא אומר "זה הכלל ברזל אצל כל חכמי הקבלה", כלומר מי שלא משיג.

מה שלא נשיג לא נדע.

תלמיד: "כל מה שלא נשיג, לא נגדרהו בשם ומלה", ואנחנו לומדים שצריך לדמיין, צריך להתקדם.

זה כדי להתקרב לעניין. זה לצורך התקרבות.

תלמיד: ואיך משיגים?

יש לי נכד קטן והוא מסתכל על ציור [של] פיל. אז חתול וכלב הוא יכול לראות [בסביבתו], פיל הוא לא יכול לראות, אבל בכל זאת מראים לו את זה ואומרים לו שישנה חיה גדולה, והיא בגובה של שלושה מטר, שוקלת חמשה טון וכן הלאה וכן הלאה. מדברים על דברים שעדיין לא נמצאים בו בהבנה ובהכרה, אבל [עושים זאת] כדי לפתח את [ההכרה שלו].

הלכתי עם הרב"ש לגן חיות, אז מה זה נקרא פיל? זה חתיכת בשר, שבסוף יש לה נחש ובתחילה יש לה נחש וזה נקרא פיל.

תלמיד: אז מה זה כשהוא אומר, "השגה זה כינויים אחרים כמו הבנה, השכלה וכדומה". כשאני לומד פה חכמת הקבלה, אני משיג גם השכלה וגם מה שהוא אומר פה?

בחכמת הקבלה אתה משיג שורש שהוא מופשט בעצמו, אבל נותן צורה וחיות לכל מה שלמטה ממנו, שאותם אתה משיג כענפים מהשורש הזה. את השורש עצמו אתה לא משיג, הוא מופשט לגמרי, אבל את הענפים אתה משיג, איך אתה משיג אותם? לפי השתוות הצורה, לפי זה שאתה גם כן הולך ומתייצב יותר ויותר בצורת ההשפעה, אז אתה משיג את התוצאות מהשורש.

הממשיות שבחכמת הקבלה

אולם, גם בהמציאות הגשמי, הערוכה נגד חושינו, נמצאים גם כן דברים ממשיים, אף על פי שאין לנו שום תפיסה ודמיון בעצמותם, כמו "האלקטרו", ו"המגנט", ודומיהם המכונים בשם "פלואידום". עם כל זה, מי זה יאמר, שהשמות הללו אינם ממשים, בשעה שאנו מכירים בסיפוק גמור את פעולותיהם. ולא איכפת לנו כלל, מה שאין לנו שום תפיסה בעצם הנושא, דהיינו האלקטרו בעצמותו." אגיד לך עוד יותר, כוח המשיכה [למשל], תראה לי כוח משיכה. איפה הוא? אבל מי לא מרגיש אותו? זאת אומרת, יש דברים שאנחנו לא מרגישים ואנחנו מרגישים רק את התוצאות מהם. "והשם הזה כל כך ממשי וקרוב אלינו, לא פחות ממה שהיה נתפס לנו לגמרי בחושינו. עד שכל הילדים הקטנים, מכירים את השם הזה של "אלקטרו", כמו שמכירים את השמות "לחם", ו"סוכר", וכדומה.

ולא עוד, אלא אם תרצה לייגע מעט את כלי עיונך, הייתי אומר לך בדרך כלל, אשר כמו שבהבורא ית' אין שום תפיסא והשגה כלל וכלל, ממש כשיעור הזה, אין שום השגה בבחינה העצמית שבכל נבראיו. ואפילו את הגשמיים, שאנו מגששים בידינו.

באופן, אשר כל ההכרות שלנו עם חברינו וקרובינו, שבעולם המעשה שלפנינו, אינו יותר רק "הכרות של פעולות", המתפעלים ונולדים מתוך שיתוף, של פגישת החושים שלנו עמהם, שאלה נותנים לנו סיפוק גמור, אף על פי שאין לנו שום תפיסא בעצם הנושא.

ועוד יתר מזה, כי אפילו את עצמותך עצמך, גם כן אין לך שום תפיסא והשגה בו. וכל מה שידוע לך מעצמותך עצמך, אינו יותר, אלא מהלך של פעולות, הנמשכות מעצמותך.

ומעתה תוכל להשכיל בנקל, אשר כל השמות והכנויים, הבאים בספרי הקבלה, המה גם כן ריאליים וממשים, אף על פי שאין לנו שום השגה בהנושא. משום שיש להעוסקים בהם, סיפוק גמור, של הכרות מלאה לשלימותה הסופי. דהיינו, גם כן רק הכרת של פעולות, המתפעלים ונולדים, מתוך שתוף של אור העליון עם המשיגים אותו.

אולם הוא די ומספיק לגמרי. כי זה הכלל: "כל המשוער ויוצא מהשגחתו ית', לבוא לכלל מציאות, לטבע הבריאה, הרי יש בו משום ספוק מוחלט". כמו שלא יתעורר לאדם, שום תביעה לאצבע ששית לכף ידו, כי חמשת האצבעות מספיקים לו לגמרי בהחלט."

שאלה: מה ההבדל אם קוראים טקסט של מקובלים שמדבר על הערבות ועל החיבור, לבין שקוראים טקסט לא של מקובל, שעוסק גם כן בנושאים של חיבור וערבות?

מקובל שכותב טקסט על חיבור וערבות, הוא נמצא בחיבור וערבות וכותב מתוך השגה של שורש העניין. מה שאין כן האדם הרגיל, שכותב על חיבור בערבות, הוא לא משיג לא חיבור ולא ערבות אלא נמצא בדמיון של זה, ולכן מה שהוא כותב אין בזה שום ממשיות ועלולים כולם לטעות עימו.

תלמיד: אני מתכוון מבחינת הכוח שפועל.

אפילו שאותו אדם פשוט כותב בלב שלם והוא רוצה שכולם יהיו מחוברים וכולם יהיו בערבות הדדית, אבל הוא לא יודע מה זה. זה איך שנראה לו ברצון לקבל האגואיסטי שלו, זה מה שהוא מתאר, לכן אין בזה שום ממשיות.

תלמיד: מה הכוח שפועל בטקסט הקבלי שפועל וניתן להשתמש בו ,כדי להגיע למצב הזה?

קודם כל כשאני קורא טקסט של מקובל אני קשור לאותו מקובל. ויכול להיות שהוא לא מקובל גדול, אבל הוא קרוב אליי ואני יכול ללמוד מהטקסטים שלו יותר מאשר אם הייתי קורא טקסטים של מקובלים גדולים מאוד. כמו שבעל הסולם ביקש שיורידו אותו מהדרגה הנעלה שלו, כי אז יוכל לדבר לאנשים הפשוטים. וכמו שאנחנו רואים אצלנו בעולם שלנו, אני לא מזמין פרופסור גדול לילדים בכיתה א', אלא אני צריך אישה שלמדה שנתיים שלוש [חינוך] והיא תוכל לטפל בהם ולהסביר להם הכול ותהייה יותר מוצלחת מהפרופסור הגדול. זאת אומרת זה צריך להיות כמה שיותר בהשתוות הצורה, אבל בכל זאת בהשתוות הצורה בין הדרגות. לכן המקובל נמצא בכל זאת בהשגה מצד אחד ומצד שני קרוב לאלו שהוא צריך ללמד ולכן ככה מסדרים מהשמיים.

שאלה: אז מה מפעיל את הכוח בטקסט, שהאדם יכול להשתמש בו כמנוף, להפוך להיות לחיבור הזה ולערבות, למה שמשיג המקובל?

זה לא הטקסט. זה לא הטקסט ועדיין לא צורת האותיות, אלא זה הקשר שלך עם אותו רוח כשאתה מתקשר לאדם שכתב.

תלמיד: מה זה קשר?

קשר פנימי, זה שאתה נמצא תחת ההשפעה שלו, ואפילו בעולם הזה זה קיים.

תלמיד: מה זה הכוח הזה שמאפשר למישהו להשתמש בקשר הזה?

אם אתה רוצה להידבק לאותו נושא, אז אתה נדבק לאותו הכותב ועל ידו אתה מתקרב לנושא.

תלמיד: אז זה תלוי במקבל?

כן, זה תלוי תמיד במקבל. אחרת אם זה לא היה תלוי במקבל, אז אין בחירה חופשית, אז היינו כמו חיות, אז אין שום טעם בכלל לברוא את כל הבריאה הזאת.

.

שאלה: כשאני עובד על הטקסט של מקובל שהשיג את המצב הזה ואני רוצה לראות מתוך זה, איפה אני נמצא כלפי הקבוצה. אז זו הכוונה שאני מושך אור, אני נדבק לשורש ויוצר ממני אותיות עבודה?

עד כמה שאתה רוצה לממש את זה בקבוצה בזה אתה מושך מאור.

תלמיד: ואז אני מגיע להשתוות לשורש, לאותו מקובל שכתב, עד שאני מגיע וזה נקרא "אותיות עבודה" או "נדע ונשיג בשם"?

כן.

קריין: "הערכים הגשמיים ושמות הגופניים, שבספרי הקבלה".

תלמיד: בהקשר של מה שקראנו עד עכשיו, אפשר לקרוא גם אות י"ב ב"מבוא לספר הזוהר", עמ' 104. טור א' למטה, אות י"ב. אפשר לראות גם בכתוביות.

אות י"ב

"ותדע, שאופן הד', שהוא מהות האיש, כשהוא לעצמו, בלי החומר, אין לנו תפיסא בו כלל. כי ה' החושים, והדמיון שלנו, לא יציעו לנו, אלא גילוי פעולות של המהות, ולא כלום בעצם המהות. כי למשל:

חוש הראיה, מציע לנו רק צללים, מן המהות הנראית, בערך התרשמותם מול האור.

וחוש השמיעה, הוא רק כח הכאה, של איזה מהות באויר. ואויר הנדחה מכחו, מכה על התוף שבאזנינו. ואנו שומעים, שיש איזה מהות, בקרבתנו.

וחוש הריח, הוא רק אויר, יוצא מהמהות, ומכה על עצבי הריח שלנו, ואנו מריחים.

וכן הטעם, הוא רק תולדה, מנגיעת איזה מהות בעצבי הטעם שלנו.

הרי, שכל ד' החושים האלו, אינם מציעים לנו, רק גילוים של הפעולות, המסובבות מאיזו מהות, ולא כלום מן מהות עצמה.

ואפילו חוש המישוש, שהוא החזק מהחושים, המבדיל בין חם לקר, ובין מוצק לרך, הרי כל אלו אינם, אלא גילוי פעולות שבתוך המהות, והמה רק מקרים של המהות. כי החם אפשר לקררו, והקר אפשר לחממו, והמוצק אפשר להפך במלאכת החמיא לנוזלים, והנוזלים לאוירים, דהיינו רק גאזים, שכבר פקע לגמרי ממנו כל הבחן מה' החושים, ועכ"ז, עוד המהות קיימת בו. שהרי, אתה יכול, שוב להפך את האוירים לנוזלים, והנוזלים למוצק.

הרי בעליל לעיניך, שה' החושים, לא יגלו לנו שום מהות, אלא רק מקרים וגילוי פעולות מן המהות. ונודע, שכל מה שאינו בא אלינו במוחש, אינו בא גם בדמיון שלנו. ומה שלא יבא בדמיון, לא יבא לעולם במחשבה. ואין לנו דרך, איך להשכיל אותו.

הרי, שאין למחשבה תפיסה כלל במהות. ולא עוד, אלא אפילו מהותנו עצמנו, לא נודע לנו מה היא. כי אני מרגיש ויודע, שאני תופס מקום בעולם, ואני מוצק, ואני חם, ואני חושב, וכדומה מגילוי פעולות מהותי. אבל אם תשאלני, מה מהותי עצמי, שכל אלו הגילוים נמשכים ממנו, איני יודע מה להשיב לך. הרי, שההשגחה מנעה ממנו השגת כל מהות, ואנו משיגים רק גילוים ודימוים של פעולות, המתגלות מהמהותים."

תלמיד: הוא אומר שהשגה זה המדרגה הסופית של ההבנה.

כן.

תלמיד: איך אפשר להגיד על משהו שזה מדרגה סופית של ההבנה?

אין לנו יותר מזה. כשאנחנו משיגים את השורש כלפינו ולא איך שהוא בעצמו. זהו.

תלמיד: אבל אנחנו יודעים מהחיים שכל פעם משיגים משהו יותר ויותר עמוק. כל פעם מתגבר הרצון ומצליחים עוד יותר. איך אפשר להגיד על משהו שזה מדרגה סופית של ההבנה?

כשאתה משיג את השורש האמיתי, הסופי, הרוחני, שם אין לך יותר, אומרים שיש אחרי זה עוד משהו, אבל בעצם אתה משיג את השורש. תמיד אנחנו משיגים את השורש, ובשורש אנחנו משיגים כל פעם את הדרגות היותר ויותר גבוהות, יותר את השורש הפנימי, הפנימי, הפנימי זה מה שמשיגים.

אז אומרים שבסופו של דבר אתה מגיע לשורש האמיתי שלך ומה קורה אחר כך? לא יודע. זה נקרא "גמר תיקון", בכל זאת יש משהו סופי, אבל גם גמר תיקון שאתה מתקן את עצמך כדי להשיג את השורש. עד כמה שאתה משיג את השורש כלפיך, זה לפי השתוות הצורה. אתה לא משיג אותו, אתה משיג השתוות הצורה עימו. יותר מזה לא מדברים איתנו. ועל מה שקורה מעל זה, יש עוד האלף השביעי, השמני, התשיעי, העשירי. מי יודע מה קורה? אבל יכול להיות שזו תחילת הדרך.

תלמיד: אמרת שהכול תלוי במקבל תמיד. הדגשת שתמיד זה תלוי במקבל. אז מה מיוחד בכל זאת בספר, בטקסט? דרך כל אמצע אני יכול עכשיו לפעול.

אבל בספר כל אחד רואה משהו אחר. באותו ספר קורא המקובל, הוא רואה את השורש שלו, וקורא מישהו אחר, ורואה את השורש שלו. כך כל אחד. הספר לא אומר כלום. ספר לא מספק לך בדיוק מילוי. את המילוי אתה מספק על ידי מידת ההשתוות.

תלמיד: זאת אומרת זה תלוי במקבל.

נכון.

תלמיד: אז לא משנה אם זה אמצעי של ספר, כל דבר, אם יש לאדם רצון הוא לא צריך ספר.

כן. אבל כאן הוא מדבר על שפה, על אמצעי.

תלמיד: אני רוצה לשאול בכללות, מה תלוי במקבל תמיד, לא משנה באיזה אמצעי?

במקבל תלוי הכול. לפי מידת השתוות שלו, הוא צריך להיות בקבוצה ובכל הדברים שמקובלים מייעצים לנו.

תלמיד: גם בלי ספר הוא יכול לעורר?

ספר זה נקרא גילוי. ספר זה אמצעי לגילוי. "ספר, סופר, סיפור", מקובלים מייחסים לזה משהו מיוחד.

תלמיד: יש משהו שהוא לא אמצעי לגילוי במציאות?

יש אמצעי שהוא יותר ואמצעי פחות. ודאי שכל המציאות מכוונת כדי לגלות לך את הכוח העליון, את השורש שלך, אבל תלוי איך אתה משתמש בזה, האם בדרך קצרה או בדרך ארוכה, נעימה או לא, תורה או ייסורים.

תלמיד: אז מה תלוי במקבל בכל רגע לא משנה עם איזה אמצעי הוא עובד?

עד כמה שהוא מממש את זה בעשירייה. אין לי יותר מה להוסיף. "או חברותא או מימותא"¹.

שאלה: לפי מה שהוא כותב פה בסוף מה המהות שלנו?

אל תשאל. אני לא יודע.

תלמיד: בשביל מה באנו לעולם הזה בעצם, זו המהות?

זה לא שאלה של המהות.

שאלה: אז מה זה מהות?

זה המהות שלך, אבל זה לא מהות. מהות זה משהו עליון, שורש המופשט ממני, שאני לא יודע. אני תוצאה, אני נברא. הנברא זה נברא. הוא משיג את עצמו, הוא משיג איך שהוא, למי הוא שייך, אבל הוא לא משיג את ההוא למי שהוא שייך. הוא משיג מידת ההשתוות עם משהו חיצון. הבורא ברא רצון לקבל, הבורא מתנהג כלפי הרצון לקבל כרצון להשפיע, במידה שהרצון לקבל יהיה דומה לרצון להשפיע, הוא ישיג את הרצון להשפיע בו בתוכו.

לכן בורא זה נקרא "בוא וראה", ולא מחוצה לזה.

זאת אומרת, אני לא משיג שום דבר ממה שמחוצה לי. אני חי בתוך עצמי. ואתה אומר בורא, אתה מתכון למה שנמצא מחוצה לי. לא. אין דבר כזה שאני יכול להשיג. הנברא לא מסוגל. יכול להיות אחר כך שיש עוד התפתחות, את זה אני לא יודע, זה אתה מקווה שיהיה. אני לא מקווה. אני פועל מתוך מה שיש לנו.

תלמיד: אז בסופו של דבר הוא אומר שמהות של כל דבר זה הכוח, כוח עליון שאף פעם לא משיגים אותו.

כן.

תלמיד: ורק מגלים, רק הרבה הרבה פעולות שכל רגע ורגע אדם רואה שזה החיים שלו.

מגלים מידת השתוות הצורה עם הכוח העליון. אני מגלה את עצמי בכמה שאני משתווה למשהו ולא את המשהו הזה.

תלמיד: מגלים בקבלה אתה מתכוון. זה לא בחיים הגשמיים.

לא. על חיים גשמיים בכלל לא מדברים. אין על מה לדבר בכלל.

תלמיד: מה זאת אומרת אני מגלה את המידה שאני משתווה איתו? מה בדיוק אני מגלה?

כל דבר בחיים שלך אתה מגלה לפי מידת השתוות הצורה עם משהו. צבעים, צלילים, לא חשוב מה, ריחות, טעמים, כל דבר ודבר אם אתה משיג, אתה משיג לפי אותו הכלל השתוות הצורה עם משהו שמשפיע עליך.

תלמיד: מה זה השתוות הצורה? למשל אני מגלה צבע, אני מגלה אותו?

איך אתה מגלה צבע?

תלמיד: רואה אותו.

רואה אותו. למה אתה רואה אותו לבן או צהוב?

תלמיד: כי ככה זה במוח שלי.

לא "ככה זה". איך אתה יכול להגיד, "ככה זה"? מה אתה הגעת לכאן מן השוק?

תלמיד: לא, ככה זה במוח שלי.

המוח שלך מכוון לגלים מסוימים של האור ואז הוא תופס את הגלים האלה והוא הופך אותם לחשמל והופך אותם להבנה שזה נקרא צהוב למשל. כל זה קורה בתוך האדם לפי מידת השתוות הצורה.

זאת אומרת, מה אתה משיג? אתה לא משיג את מה שיש מחוצה לך, אתה אפילו לא משיג מה שנכנס לך לעין, לעצבי הראייה, אתה לא מחזיק, אתה לא משיג את זה באמצע איך שהוא עובר בחוט חשמל, איך שזה עובר למוח, איך שבמוח כל זה מתהווה. אתה לא משיג את זה. אלא אחר כך כאילו המוח אומר לך "אתה רואה צהוב". אתה באמת רואה צהוב? לא. יכול להיות שמישהו יבוא ויעשה לך איזה שינוי במוח ובמקום צהוב אתה תראה ירוק. ככה זה.

תלמיד: במנגנון הזה שהמוח שלי כאיזה כלי שמייצר לי את הצבעים וכל השאר, איך אני יכול להפוך להשגה בעשירייה, בקבוצה שזה באמת יהיה זה?

זה לגמרי משהו אחר. אתה לא עובד עם מה שאתה מקבל. אתה עובד על הכלי החדש. על להשפיע, להתעלות מעל עצמו. אתה רוצה להתעלות. אני לא רוצה לעבוד עם החושים שלי, עם הכלים שלי, עם המוח שלי, עם הצבעים האלה, עם שום דבר אני לא רוצה לעבוד.

אני רוצה לעבוד רק עם דבר אחד, שאני נכלל באחרים ומההתכללות של האחרים אני עכשיו מקבל ראייה, שמיעה, טעם, ריח, מישוש. מהחיבור בינינו אני בונה עכשיו אדם הדומה לבורא. וכל מה שיש לי עכשיו זה לא אכפת לי. זה בהמה, חמור קטן שלידי שם מסתובב.

תלמיד: אבל אין לי את האצבע השישית, אני לא מרגיש שזה חסר לי.

אתה מרגיש שחסר לך. למה אתה יושב כאן?

תלמיד: כי אני רוצה לגלות את זה.

אתה עוד לא יודע מה חסר לך, אבל בכל זאת הביאו אותך לכאן. ככה זה.

(סוף השיעור)

---

1. "או חברותא או מיתותא" (מסכת תענית ס"ג(.↩