בכחול - עצות פרקטיות מדברי הרב.

*טעימות נבחרות משיעור בוקר 5.12.2022*

מצוות הקלדות וטעימות.

*אמונה למעלה מהדעת*

1. ש: איך ההזדקקות שלי בבורא מביאה אותי לגילוי?
   ר: אתה מחייב את הבורא להתגלות, לכן אתה משיג אותו. אם אתה מרגיש שעליך לגלות את הבורא ויחד עם זאת אתה מבצע את התנאים הדרושים, אז אתה מגלה אותו.
   ש: אומרים שלא חייב לראות אותו אלא לעבוד דווקא למעלה מהדעת?
   ר: לגלות את הבורא משמעותו שאתה מוכן להפוך את המצב שלך לכזה שיהיה תואם לגילוי הבורא, ולכן אתה מתקרב לחברים, אתה מבצע ומסדר את כל התנאים הדרושים כדי שבהם יוכל להתגלות הבורא על ידי השתוות, ואז הוא מתגלה.
   ש: זו עזרה מהבורא?
   ר: זו העזרה מהבורא. הוא נותן לך תכונות ואתה אוסף אותן, משלב ומכוון אותן לבורא.

2. ש: מה הפעולה המומלצת להגיע לצורך לעזרת הבורא?
   ר: אתה מתייחס לחברים כמו שהיית מתייחס אל הבורא.. אם אתה מתייחס לחברים עם תכונת ההשפעה, חיבור, התקרבות, משיכה אליהם או שלהם אליך, אז לאט לאט אתה מתחיל להרגיש שפעולות כאלו מביאות לך הרגשה של קרבת הבורא. זה נקרא מאהבת הבריות לאהבת ה'.

3. *ככל שאני מתקדם לבורא, כך בעיניי גם החברים שלי שנמצאים איתי בקבוצה מתקדמים איתי לבורא. אני משייך אותם יותר לבורא, מקרב אותם יותר לבורא*, וכך זה מתחיל להתגלות לי מפני שאני קובע את זה, וכך זה כלפי כל חבר וחבר. ככל שאני מוריד את הרוחניות, את הבורא בעיניי, כך גם החברים יורדים בעיניי, וההיפך.
   ש: בתכונות נרנחי איך משתנים החברים והיחס שלהם?
   ר: בתכונות נרנח"י החברים מתעלים. בתכונות הנרנח"י ככל שאני משיג יותר, כך גם החברים שלי עולים יותר.

4. ש: מה לעשות כשאדם לא מרגיש שזקוק לבורא, שיש לו כוחות מעצמו כמו אחרי הכנס..?
   ר: אחרי הכנס בדרך כלל זה תמיד קצת קשה, כי באמת אנשים עייפים, הם מלאים. תוך היומיים האלה התרגלנו לסגנון אחר של יחסים, לימודים ושל איך מעבירים את הזמן וקולטים ידיעות חדשות, זה ברור. עכשיו *צריכים ללכת לסגנון חדש, לא לחזור למה שהיה קודם, אלא דווקא סגנון נוסף וחדש של קליטה, של יחס לבורא, יחס בינינו וכן הלאה*.
   
   מה שלא משתנה, ובזה אנחנו צריכים להחזיק את עצמנו, זה שאנחנו קשורים זה לזה ולעשירייה. העבודה הזאת לא נגמרת, וצריכים יותר ויותר למצוא כל מיני אופנים ומצבים איך אנחנו קשורים, איך אנחנו פעילים, גם גברים וגם נשים. אני רואה שהמצבים אמנם משתנים, אבל אותן הקבוצות באמת שומרות על עצמן, וכך אנחנו עושים. לכן *לא חשוב איך המצבים משתנים, אנחנו צריכים ללכת קדימה לאותה המטרה, ולא חשוב לנו מה שיקרה. כל ההתקדמות שלנו תלויה בכמה אנחנו דבוקים לאותה המטרה ולא סוטים מהדרך*, לא מקבלים על עצמנו כל מיני תכונות או תנאים שלא מעולם ההשפעה.

5. ש: אחרי הכנס יש בעבודה חידוש?
   ר: *מה התוספת בעבודה? אנחנו צריכים יותר ויותר לראות בכל חבר וחבר שותף למטרה הסופית, כמה במטרה הסופית אנחנו מחוברים יחד, כמה אני פותח את הלב לכולם ובאמת יכולים קצת יותר להיכנס פנימה לכל אחד ואחד, שם נמצאת מטרתנו. כך לאט לאט אנחנו מאתרים, יותר ויותר בונים את המקום שבו נגלה שזה הלב המשותף שלנו*. הנקודה המרכזית של כל העולמות היא שהלבבות שלנו שהתחברו באמת יביאו אותנו להרגשה של אותה נקודה המרכזית.
   
   ש: כשאדם בהיי, עם מה הוא פונה לבורא?
   ר: זה לא כל כך מצב שממנו אפשר לפנות, כי האדם הוא בסך הכל כלי מוגבל, ואם הוא מתמלא באיזושהי תופעה, זאת אומרת איזשהו אור רוחני, אז הוא שולט בו והאדם לא יכול להביע את עצמו אלא רק את האור שממלא אותו. יש כאן רק עבודה אחרת, שזה חיבור עם האחרים שיכול להיות שנמצאים במצבים שונים, אחרים. אפילו אם מתמלאים בכל מיני מצבים כאלה כמו אותו אדם, אבל לכל אחד ואחד זה מצב אחר שהוא מלא, ולכן יש ביניהם שוני. מתוך השוני הזה הם פונים לבורא ומבקשים ממנו חיבור, שנקודת המילוי שלי ושל חבר, ושל עוד חבר ועוד חבר, בכל זאת נקודות שונות, ואנחנו רוצים שהבורא יבנה לנו נקודה אחת משותפת. כך אנחנו מתקדמים.

6. ש: במהלך הכנס הזמן עבר כל כך מהר...?
   ר: אנחנו עוד לא מבינים, לא מרגישים את השינויים האלה. הגלים שלנו עוברים לאנושות ומתחילים גם שם לעבוד. אבל אתם תראו, לא היום ולא מחר, שזה לא ישפיע עליכם בצורה לא טובה. אתם תראו כמה אתם משפיעים על כולם. למה זה יכול להשפיע עליכם לא טוב? כי *אתם עדיין לא נמצאים תחת המסך שיכול לכסות אתכם מגאווה, ולכן אתם לא מבינים כמה אתם משפיעים על כל האנושות, ולא מגיע לכם לראות את זה*.

7. ש: מהי הקפיצה המהותית שעשינו בכנס?
   ר: הקפיצה המהותית היא שלמדנו יותר לעבוד יחד בחיבור, יותר ויותר בכל זאת מבינים ומרגישים שמתקרבים ללשמה. לשמה דורש שנעזוב את עצמנו ונתכלל בחברים. לשמה מתחיל אחרי שאני מרגיש את החברים שלי ונמצא איתם בקשרי אהבה, זה תלוי בזה. זה מה שהתחלנו להבין בכנס. עניין לשמה לא נראה לנו כל כך רחוק, דוחה, לא מובן ומבלבל, אלא אנחנו מבינים שהוא נמצא לפנינו, ושאנחנו צריכים לבוא יותר קרוב אליו, ולהכיר אותו יותר, להבין אותו יותר, להתקשר אליו לגעת בו. זאת אומרת זה כבר כמעט בהישג ידינו.
   
   ש: איך לא ליפול לאפרוריות אחרי הכנס?
   ר: *אני לא חושב שאנחנו נמצאים לפני תקופה אפורה, אלא יש לפנינו עכשיו שטח עבודה חזק, אבל עבודה שקשורה גם לשכל וגם לרגש של הקשר בינינו. זאת אומרת אנחנו יותר יותר נכנסים להתקשרות בינינו ומשם מוצאים כל מיני תופעות חדשות של רגש, כך נתקדם. אז אין מה לפחד ולהצטער. תחזיקי איתנו יחד ואת לא תאבדי את הכיוון*.
   
   ש: חזרתי לעשירייה שלי, איך להחזיק את כל הכלי העולמי בלב?
   ר: זו בעיה לחזור אחרי חיבור כזה, אחרי הכנס למצב קר. אין הרבה אנשים, כל אחד נמצא באיזושהי פינה שלו. כאילו זה מוריד את מצב הרוח של כל אחד ואחד. מה עושים? צריכים עוד יותר להתחבר בינינו, עוד יותר לחמם, ממש לחמם כל אחד את החבר שלו, וכך נשתדל לעלות.
   
   *אני חושב שאנחנו צריכים להשתדל להרגיש שאנחנו נמצאים יחד ומחממים זה את זה. מתחברים, יושבים יותר קרוב אחד לשני, כל אחד מרגיש את הכתף של השני. העיקר שנחמם מבפנים זה את זה, כי דווקא עכשיו אחרי הכנס זה הזמן שאנחנו צריכים להרים את המקל שלנו, כלומר שאיתם אנחנו רוצים קדימה ולהמשיך לרוץ למטרת הבריאה. אני בטוח שיש הרבה אנשים בינינו שמוכנים לכך*.

8. ש: איך לבנות המסך במדרגה החדשה כדי לשרת החברים בלי גאווה?
   ר: נמשיך יחד ונראה בכתבים של המקובלים דברים נוספים שיעזרו לנו להתקדם יותר ויותר. אתם תראו היום אנחנו נמצאים במעבר מכנס ליום חול, אבל תוך יום, יום וחצי, זה יסתדר.

9. ש: מהי אמונה במורים שלנו או אמונת חכמים?
   ר: *קודם כל אנחנו סומכים עליהם ב-100% והולכים בעקבותם. מה שהם אומרים, אנחנו מקיימים, אפילו שלא רואים שהצדק איתם כי זה נגד ההיגיון שלנו. אנחנו כמו ילדים קטנים עוברים בצעדים קטנים אחריהם. כמו שילדים קטנים מעתיקים כמו קופים את התנאים, פעולות, תנועות של הגדולים, כך אנחנו רוצים להידמות למקובלים הגדולים. מה שהם עושים או ממליצים, אנחנו צריכים לעשות. לאט לאט אנחנו מתחילים להרגיש בפעולות שהם ממליצים לנו לעשות, טעמים, ואחר כך איזשהו תוכן. כך מתקדמים*.

10. ש: איך למנף את העוצמה מהכנס בתוך העשירייה?
    ר: *אולי צריכים לעשות ישיבה של העשירייה בלבד ולהחזיר אותנו להתקשרות מירבית, כמה שאנחנו יכולים להתקשר עכשיו אחרי הכנס ולהמשיך את העבודה בינינו, להחזיר אותה למסלול של העשירייה, כי בזמן הכנס היינו באיזשהו פיזור*.
    
    ש: איך עכשיו העשיריות יכולות עוד יותר לבנות עצמן...?
    ר: קודם כל צריכים למצוא את העשיריות כעשיריות, *כל עשירייה ועשירייה שתמצא את עצמה, כמה היא מגובשת, כמה היא אחת, כמה היא מבינה שיש לה מטרה ספציפית שלה, אישית*. אחר כך שימשיכו בזה, אבל קודם כל למצוא את עצמם מחוברים יחד, כי בכל זאת במערכת אדם הראשון הם לא מתפרדים ונמשכים כנקודה אחת בתוך הכלי הכללי.

11. ש: כנס היה הרגשה של חיסרון משותף, איך לכוון עצמנו נכון?
    ר: הגעתם לאיזשהו מצב, ונתנו לכם עבודה, נגיד לתפור כולם משהו. אתם גזרתם והתחלתם לתפור, אבל בכלל לא מודדים את השמלה האם היא מתקרבת לסיומה, מוכנה ומתאימה למישהי שאתם רוצים להלביש. *אמנם הייתם מקושרים יחד, אבל ללא נטייה למטרה. לא בדקתם שהחיבור שלכם מקדם אתכם למטרה. כאן עדיין יש פספוס, אבל זה לא נורא, דווקא עשיתם עבודה טובה, אמנם חלקית, אבל זה מתאים למי שמתקדם*.
    
    ש: איך מודדים את השמלה באמצע העבודה?
    ר: בפעם הבאה נעבוד על כך. אי אפשר בבת אחד גם את זה וגם את זה לעשות. *עשיתם מצוין את כל מה שצריך. יותר מכך זה בלתי אפשרי*.

12. ש: ההרגשה שקיבלתי מהכנס נעלמה, היום אני כמו רוח רפאים בין חברים...?
    ר: מצוין. זאת אומרת בזמן הכנס היית מחובר עם האנשים והגעת איתם להרגשה שהייתם מקרינים אותה זה אל זה. מה עכשיו? עכשיו אתם לא נמצאים בקשר, לא פיזי, כנראה גם לא וירטואלי כמו שהיה בזמן הכנס. גם לא הייתה הכנה כמו בזמן הכנס. קורה באמת מצב פחות מהתרוממות שבכנס.
    
    *מה לעשות? להשתדל להעלות את עצמו לרמת הדרישה מהשיעור כמו שהיה בכנס. מה ההבדל בין כנס לשיעור? שום הבדל. אני עכשיו יכול לקבל את כל התוצאות גבוהות ביותר שקיבלתי או רציתי לקבל בזמן הכנס*. מה ההבדל? אין הבדל, זו סך הכל אותה אסיפת חברים שרוצים יחד בחיבור להגיע לבורא להרגיש אותו, להכניס אות לתוך השיתוף ביניכם. ככל שהשיתוף שלכם יותר גדול, יותר חזק, יותר מחובר, יותר עמיד, כך תגלו את הבורא. *קדימה, אין הפרעות, ואם יש הפרעות, הן הפרעות נכונות שאתם צריכים לתקן. אז יהיו לכם חיבורים עוד יותר טובים, המתאימים לדרגת הגילוי שצריכה להיות*.

13. ש: מאיפה לוקחים כוח להתפעל מהחברים, מכתבי מקובלים..?
    ר: תעשה חשבון. יש לך או קנאה, או תאווה, או כבוד. על ידי אחד מהם אתה חייב לצאת מהמצב שלך. קנאה לא נותנת לך אפשרות?
    ש: כן, זה הכי כואב. למה החבר משפיע ואתה עדיין לא כמוהו? זה הכי מיידי מחייב אותך להשתנות ולהיות כמוהו.
    ר: אז *קדימה, תסתכל על החברים ותלקט מכל אחד ואחד כל מיני פירורים של קנאה תאווה וכבוד. זה יהיה לך מספיק כדי להתרומם כבר ולפנות לבורא, לבקש ממנו: למה החבר מקבל? תסתכל איזה פרצוף יש לו, הוא נהנה מהמצב שלו שקיבל עלייה. למה אני לא? תפנה לבורא, ותגיע*.

14. ש: אם יש לנו נקודה קטנה מרכזית בה נפגשנו כולנו, האם זו הנקודה כמו עשירייה הקבועה?
    ר: כן, אבל הגבולות שם לא היו מיוצבים כל כך נכון, מדויק, ולכן שם היינו מרגישים את כולם כך. מה שאין כן, אם אנחנו מתקרבים למקום החיבור בינינו ממש, אז הגבולות יותר מיוצבים ואנחנו כבר מתקרבים לסיום האמיתי, הנכון והמדויק.

15. ש: מהי תאווה בדרך שלנו?
    ר: הוא מסביר לנו אבל באמת לא נותן לזה פיתרון. יגיעה, תאווה, כבוד, את כל ההבחנות הללו אנחנו צריכים לגלות בדרגה למעלה מאיתנו, כלומר *אנחנו מעלים את עצמנו למעלה מהרגש והשכל הנוכחי, ומוכנים לקבל את תנאי העליון למרות שזה לא מתאים לנו, וכך אנחנו מתקדמים, במילים אחרות מוסרים את עצמנו לעליון*.