רשימת צפייה ""
שיעור נשים "לקום מחר בבוקר עם שיר חדש בלב"
26 יוני 2021
שיעור ערב 26.06.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה
שיעור נשים - "לקום מחר בבוקר עם שיר חדש בלב"
אנחנו שמחים להיות בשיעור שלנו ביום שבת ואני שמח לראות את התלמידות שלנו, החברות, ונקווה שאנחנו נהנה מהשיעור של היום.
קריין: השיעור יתנהל כך, נתחיל לקרוא קטעים ונשמע הסבר שלך. הנושא הוא "לקום מחר בבוקר עם שיר חדש בלב". זה יהיה בשעה הראשונה ובחצי שעה האחרונה אנחנו נקרא אגרת וגם נשמח לשמוע הסבר שלך.
קריין: קטע מספר 1.
"אם לא "יהיו בעיניו כחדשים",וזה יהיה אצלו "כמצות אנשים מלומדה", היינו מצד הרגילות, אז הוא כבר לא יכול לקיים את התו"מ מבחינת למעלה מהדעת, כי ע"י זה שהוא עובד למעלה מהדעת, הוא מוכשר אח"כ לזכות לדעת דקדושה. נמצא, בזמן שהוא עובד מטעם רגילות, כלומר שהוא מרגיש, שהוא צריך לקיים תו"מ כמו מנהג, שנהוג לסדר סדר היום שלו, נמצא, שאין לו מקום להתקדם. לכן אמרו "בכל יום יהיו כחדשים". שע"י זה האדם יגיע לזכות לבחינת מטרת הבריאה, שהיא בכדי שהנבראים יזכו לקבל את הטוב ועונג."
(הרב"ש. מאמר 40 "מהו בכל יום יהיו בעיניך כחדשים, בעבודה." 1989
מה בעצם הרב"ש רוצה להגיד לנו בזה. ש"יהיו בעינייך כחדשים", שכל פעם ופעם שאנחנו משתדלים ללכת קדימה ברוחניות, אנחנו מרגישים שיש לנו הפרעות. כי להתקדם ברוחניות זה נקרא להתקדם לחיבור ולהיכנס לחיבור זה דבר מאוד מאוד קשה ולא מובן ודוחה ואנחנו בהכרה ובתת הכרה בצורה אינסטינקטיבית דוחים את החיבורים האלו בינינו. זה מובן במיוחד לנשים. לאישה הרצון לחיבור הוא נדיר, אם היא יכולה לרכוש אותו לעומת הגבר שיותר קל לו להתחבר עם גברים אחרים, אומנם גם שם קושי מסוים נמצא בין כולם.
ולכן כל הליכה והליכה, כל צעד ושעל שאנחנו צריכים לעשות ברוחניות זה כמה שאני יכול לדרוך על האגו שלי, על הרצון לקבל שלי ולהתחבר לחברים שלי בעשירייה, עוד צעד קדימה זה עוד לדרוך על הרצון לקבל שלי שמפריע לי להיות מחובר עם החברים שלי בעשירייה וכך כל פעם יותר ויותר ויותר ויותר.
ודאי שאם אנחנו רואים את התהליך הזה שנמצא לפנינו אז מובן לנו שכאן חייב להיות "איש את רעהו יעזורו". כי בלי עזרה הדדית שאנחנו נותנים דוגמה זה לזה, שאנחנו עושים כל מיני פעולות כדי שחברים יקנאו, כי "הקנאה והתאווה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם"1, מהמצב שלו ומקדמים אותו. אז אם אנחנו פועלים בצורה נכונה נגד האגו שלנו אז ודאי זאת עבודה קשה שאנחנו צריכים כל פעם להתגבר, כל פעם להתכלל, כל פעם עוד ועוד להיות ממש בהתגברות ועוזרים בצורה הדדית זה אל זה.
כי אם אנחנו הולכים לבנות כלי רוחני, אי אפשר לבנות אותו אלא אם כן אנחנו מתחברים. אנחנו מוותרים כל אחד על האגו שלו וכשאנחנו משתדלים לכבד את השני ולחבר את עצמי עם האחרים וכך אנחנו בונים בסופו של דבר איזו עשירייה, בעשיריות הקטנות, לא צריכים מיד לדרוש אלפי או מיליוני אנשים, זה בלתי אפשרי, אלא בקבוצות הקטנות. כמה שאנחנו משתדלים להתחבר זה עם זה, אנחנו נרגיש בזה עוד יותר ועוד יותר הפרעות. וכשאנחנו נעבוד מעל ההפרעות, לפי מה שמסבירים לנו המקובלים, אז שם בתוך ההפרעות ובתוך החיבור מעל ההפרעות, כמה שאנחנו מגלים הפרעות ולמעלה מההפרעות מצמצמים את עצמנו לעבוד עם הרצון האגואיסטי. אלא למעלה ממנו, זה נקרא צמצום. ואחר כך החיבור בינינו, זה כבר עניין של המסך. ואז אנחנו בתוך החיבור בינינו מתחילים להרגיש תופעות הפוכות מהעולם הזה, שזו כבר רוחניות.
זאת אומרת סך הכול הרוחניות לא רחוקה מאיתנו. אלא אנחנו צריכים לעשות איזה צמצום על האגו שלנו ולעבוד, לנסות להשתמש ברצון לקבל שלנו כדי להשפיע דווקא לזולת. למרות שאני לא רוצה, אבל אני כן אעשה את זה למרות הרצון שלי, מפני שאך ורק בצורה כזאת אני הולך להידמות לבורא ולקבל ממנו גילוי שאני אהיה יותר קרוב, יותר מבין, יותר מרגיש אותו. וזו העבודה שלנו. עבודה מאוד קפדנית, עקבית, צריכה הרבה סבלנות, גם הרבה עצבים, ואנחנו כך צריכים לגשת ולהתקדם.
שאלה: בדיוק דיברת על עצבים. מה אתה עושה באמת כשאתה מרגיש עצבים? אני הרבה פעמים מרגישה שאני מתעצבנת על העשירייה כמו שאני מתעצבנת על הילדים שלי. אני מרגישה שהם לא עושים מספיק והם לא עושים מספיק הפצה ואני יודעת שזה אצלי. מה אני עושה עם העצבים האלה?
מה את עושה עם הילדים?
תלמידה: צורחת עליהם, מוותרת להם. אבל אני מתעצבנת על הילדים, ובעשירייה אני לא יכולה להתעצבן. לא יכולה להגיד להם תקשיבו אני חושבת שאתן ככה וככה, כי אני צריכה לשחק בצורה מסוימת.
אז מה הבעיה?
תלמידה: אני רוצה להגיד להם שאני מתעצבנת עליהם לפעמים. מה אני עושה עם העצבים האלה, שאני חושבת שהן לא עושות מספיק?
תספרי להן, תדברי איתן על זה, גם הן יספרו לך עד כמה הן לפעמים רוצות להרביץ לך. וכך תדברו, לפחות תהיו יותר קרובות זו לזו, אז מה?
תלמיד: אז מותר ככה להתעצבן?
מותר לדבר על זה יחד, כדי שחברות הקבוצה נהיה יותר מבינות אלו את אלו ויבינו שיש לכולכן אותה ההרגשה ואותה הדחייה ואותו היחס. כן ודאי, למה לא?
תלמידה: למה יש עשיריות נשים אם לא להפצה?
להפצה זה דבר אחד. ודבר שני גם בכל זאת שינסו להתחבר ביניהן ויכול להיות שהן יגיעו למצב כמו שכתוב בתורה. מרים הנביאה הייתה מארגנת אותן ומחברת אותן. ובכל זאת נשים הן 60 עד 70 אחוז מאוכלוסיית העולם, ואנחנו מאוד זקוקים לתיקון הכללי, את החלק הזה מהאנושות. חוץ מזה נשים הן יותר רציניות, הן יותר מוכשרות לחיבור, הן יותר מבינות מה זה נקרא חיבור ואהבה, עד כמה זה חשוב. יחד עם זה יש בהן רצון אגואיסטי, אינדיבידואלי, אישי, יותר גדול מאשר לגברים. גברים יכולים להיות יותר בצוותא ביניהם כמו בצבא, כמו במגרש כדורגל או משהו, לנשים יותר קשה, כל אישה היא בפני עצמה. אבל סך הכול בזמננו זה מתחיל כבר מאוד להיטשטש וכבר נותן לנשים יותר אפשרות להתחבר.
אני מאוד מחזיק מכן ואני עוד חושב שאתן תתנו דווקא דחף לגברים בעבודה רוחנית, כמו שכתוב "בזכות נשים צדקניות יצאו בני ישראל מהמצרים"2. אז איפה הנשים שלנו הצדקניות שיוציאו אותנו מהמצרים הגדול שאנחנו נמצאים בו היום שהוא כולו בוער, כולו מסריח, כולו חולה. ואני מצד הגבר מבקש מכן, הנשים, תעזרו לנו, בזכותכן שאנחנו נצא כולנו ממצרים.
תלמידה: רב אנחנו אוהבות אותך מאוד ואנחנו נעזור בכל מה שאפשר.
אני מקווה, תודה.
שאלה: מה זה נקרא לתת דחף לגברים בעבודה רוחנית? מה מצופה מאיתנו, ומה עלינו לעשות?
כמו שאימא דואגת לילדים שלה, שהם יצליחו בלימודים, יצליחו בחברה, יצליחו לגדול יפה ונכון, כך אתן צריכות להתייחס לגברים ותאמינו לי שהם יקבלו את זה בצורה נכונה ויפה.
שאלה: באיזה אופן לבטא את זה?
בצורה ישירה כמו שאימא לבן. יש לך בן? יופי, אז כמו שאת דואגת לו ומתייחסת אליו שיגדל נכון וטוב ומוצלח, כך תדאגי לנו.
שאלה: אם כל יום זו הרגשה חדשה, וכתוב "שהכול יהיה בעיניך חדשים", מה עלינו לעשות עם מה שרכשנו לפני כן בעבודה שלנו?
מה שאנחנו רוכשים יום יום, זו יגיעה שאנחנו רוצים להתחבר עוד ועוד ועוד, עד שהחיבור שלנו יגיע למצב, שבו יוכל להתגלות כוח החיבור הכללי, שזה נקרא "בורא". זה נקרא "פרוטה ופרוטה מצטברת לחשבון גדול". כך אנחנו צריכים לאסוף עוד ועוד את המאמצים שלנו עד שבתוך המאמצים האלה יתחיל להתגלות הבורא.
שאלה: אם קבוצת נשים תקרא את ספר הזוהר בהכנה לשיעור, זה יעזור לעשות שיר חדש לאהבה ואיחוד?
אני לא חושב שזה יכול כל כך לעזור כמו שאת מצפה לזה. יש אנשים, במיוחד נשים שמאוד מתפעלות מספר הזוהר, ויש כאלה שפחות. אני לא חושב שצריך להגיד לכולן שכדאי להן לקרוא את ספר הזוהר לפני שיעור הבוקר. יש לנו מספיק מאמרים, יש לנו קטעים שאנחנו קוראים בשיעור בוקר. אותם הקטעים שאנחנו עומדים לברר בשיעור הבוקר, תקראו אותם גם לפני השיעור, זו הכנה הכי טובה לשיעור.
קריין: קטע מספר 2.
"בכדי שיהיה להאדם כחות דהשפעה, לטבע שני אנו צריכים, שיהא באדם הכח להגיע להשתוות הצורה. היינו, כמו שהבורא הוא המשפיע ולא לקבל כלום, דאינו חס ושלום בעל חסרון. כלומר, שגם מה שהוא משפיע, אין זה מטעם חסרון. היינו, שאם אין לו חס ושלום למי להשפיע, מורגש דבר זה אצלו לחסרון. אלא שאנו צריכים להבין זה כמו שחוק. כלומר, שאין זה שהוא רצה להשפיע הוא דבר הצריך לו, אלא הכל כמו משחק."
(בעל הסולם. "שמעתי". ט"ז. "מהו יום ה' וליל ה', בעבודה")
זאת אומרת, שאנחנו צריכים להתייחס לכל הפעולות שלנו עם הבורא, שאנחנו כביכול משחקים עימו. כמו שכתוב "הבורא משחק עם לוויתן". וכל הבריאה, כל הרצון לקבל שברא, זה כמו איזה דג גדול שהבורא משחק עימו בתוך האוקיינוס של האור העליון.
ולכן כך אנחנו צריכים לראות את עצמנו, כמה שאנחנו מתעלים מעל הרצון האגואיסטי שלנו ורוצים להתחבר בינינו, כדי להיות מתאימים למשחק הבורא איתנו. שאנחנו נרגיש, שאנחנו נגלה עד כמה שהבורא משנה כל מיני יוצרות ומשחק איתנו. וכשאנחנו מגלים את המשחק שלו, זה בדיוק היחסים שצריכים להיות בינינו, שאנחנו נהנים זה מזה, ואנחנו מתחילים לשייך זה אל זה.
שאלה: יוצא שאנחנו צריכות להגיע למצב מושלם, כזה שאנחנו כבר לא צריכות צורך בהשפעה אלא זה תהליך מובן מאליו, של השפעה קבועה באופן של משחק.
נכון. אנחנו נגיע למצבים שרק כמה שאנחנו יכולים להשפיע לבורא, זו תהיה הדאגה העיקרית, היחידה והחזקה שלנו. כן, זה נכון.
שאלה: תכונת ההשפעה שאנחנו זוכות בה בכל מדרגה, והיא מתאספת בדרגה הבאה?
הכול מתחבר יחד, כי כל המדרגות למה הן נקראות "מדרגות"? כי אנחנו עולים ממצב למצב, מתגברים על רצון לקבל יותר גדול, לחיבור יותר גדול וכן הלאה.
קריין: קטע מספר 3.
"אי אפשר ליחס הרע להבורא יתברך, שהוא הטוב בתכלית, לכן כל זמן שהאדם מרגיש מצבים רעים, הוא מוכרח לומר שהם באים ממקום אחר - מהסביבה, אבל לאמיתו של דבר, כשהאדם זוכה לראות רק טוב, ושאין כל רע בעולם, והכל נהפך לטוב, אז מראים לו האמת, שהבורא יתברך עשה הכל, מטעם שהוא כל יכול, שהוא לבדו עשה ועושה ויעשה לכל המעשים."
(בעל הסולם. "הקדמה לספר פרי חכם - על התורה")
זאת אומרת, אחרי שאנחנו גומרים את כול התיקונים, כל פעם מתגלה בצורה הדרגתית הפרעה אגואיסטית שדוחה, מרחיקה, מסובבת אותנו זה כנגד זה ואנחנו מתגברים עליה, על ההפרעה הזאת כל פעם יותר ויותר ומגיעים בסופו של דבר לכך, שאנחנו מתעלים על כל הפרעה.
זה כמו גובה המדרגה, כשעוד יותר מתחברים [עולים], עוד יותר מתחברים [עולים], עוד יותר מתחברים [עולים] ולפי זה מגלים את אור הנפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה וכך אנחנו גומרים את כול המדרגות האלו שהן נקראות "מדרגות העלייה".
ואז יוצא שכשאנחנו מגיעים להשפעה שלמה, "אני לבורא והבורא לי" מה שנקרא, אז אני מגלה שבכלל לא היה רע בעולם, אלא הבורא הוא סידר לנו כך את הרע כדי לקדם אותנו, כדי שאנחנו נתקדם, שיהיה לנו על מה להתגבר. שכל ההפרעות האלה הן הפרעות חיצוניות ומלאכותיות, ורק כדי שיהיה לנו אפשרות עוד יותר ויותר לעלות וכך אנחנו מגיעים לחיבור הנכון בינינו ועם הבורא וזה גמר התיקון שאנחנו צריכים אליו להגיע.
ומצבנו בעולמנו היום, שאנחנו בהחלט מתחילים את הדרך הזאת עם כל האנושות. זה נקרא שאנחנו נכנסנו "לדור האחרון", והחיבור בינינו הוא כבר מתחיל להיות בשלבים מתקדמים לחיבור של כל הכלי העולמי, כל העולם, כל האנושות, כולם יחד. זאת אומרת שאנחנו נמצאים אתכם במצבים שמגיעים לתיקון הכללי של כול העולם.
שאלה: אמרת שכל אדם צריך להגיע למדרגת משה. האם תוכל להסביר מהו מצב "משה", מהו הסטטוס, המדרגה שלו, מה נוכל לעשות כדי שנשיג בלב את המדרגה הזאת?
"משה" זו מדרגה שהוא מושך את כול האנושות מהמצב האגואיסטי למצב של חיבור ואהבה וגילוי הבורא והעולם הנצחי, זה נקרא "משה". זה שם שמקורו במצריים, כך קראה לו בתיה, בת פרעה כשהוציאו אותו מהנילוס, מהיאור. אז השם משה, זה שהוא מושך, שהוא עומד למשוך את כול מי שרוצה להתקרב לאלוהות.
משה הוא שגילה את השיטה. חכמת הקבלה מגיעה לנו ממשה וכך אנחנו מקבלים אותה. ולכן כתוב, "שמשה חי בכל דור ודור", זאת אומרת שאותה השיטה, אותו המדע שנקרא חכמת הקבלה, היא שנותנת לנו אפשרות להתקדם, להתחבר ולהתכלל עם הבורא.
שאלה: העבודה שאנחנו עושות בעשירייה, מחייבת אותנו ללכת מעל הדעת ולבקש עבור השפעה. זה נותן לנו הרגשה של מוות, שנאה למוות הפנימי הזה. האם זה משחק שהבורא עושה איתנו? ואם כן מה אנחנו יכולות לעשות כדי להתגבר על כך?
להתייחס לכל הדברים האלה כמשחק. גם בחיים שלנו, לחיים שלנו קצת יותר להתייחס כמשחק, לא לקבל מידי ברצינות כל מה שקורה לנו. אנחנו צריכים לייחס את החיים שלנו קצת יותר לכוח עליון. הכול זה בכל זאת יתגלגל בצורה נכונה, רק אנחנו צריכים במשהו, איכשהו להשתתף עם התכנית הזאת. זאת אומרת כמה שאנחנו בכל מצב שנהיה משתדלות להיות יותר מחוברות בינינו, בצורה כזאת אנחנו נקל על החיים שלנו, אנחנו נקל על כל מה שאנחנו עוברות, על הבעיות במשפחה, עם הילדים, בזוגיות, בכל דבר. הכול תלוי עד כמה שאנחנו בכל זאת מייחסות את כל הדברים האלה גם לבורא.
שאלה: בעל הסולם כתב שהקלקול הטמון הוא חוסר תקווה. איך אני יכולה לתקן את כל הקלקולים ושאני לא אאבד?
רק להשתוקק לחיבור ולהשתדל להבין שבתוך החיבור הזה, לפי שאת משתוקקת אליו, יש לך שותף, שזה הבורא. שאת צריכה להשתוקק לחיבור ואת מגלה את הצורך לחיבור, הרצון לחיבור, אבל הבורא הוא מקיים את החיבור. זה נקרא שאנחנו שותפים לבורא, שאנחנו מגלים שאנחנו צריכות להיות מחוברות ואנחנו מעמידות את עצמנו בנכונות להיות מחוברות ופונות לבורא שיחבר בינינו, זה נקרא "ה' יגמור בעדי" וכך אנחנו נגיע לתיקונים. ותאמינו לי שזה לא קשה, רק צריכים לחלק את העבודה, מאיתנו זו בקשה, ומהבורא, זה ביצוע.
שאלה: אנחנו באופן מתמיד מדברים שאנחנו צריכים לראות את הסביבה שלנו מושלמת. והאגו שלי אומר שגם החברות שלי צריכות לראות אותי מושלמת. ומה יותר מועיל, לראות את הסביבה מושלמת או את עצמי?
אנחנו צריכות לראות שהכול מתוקן חוץ ממני, "כי כל הפוסל במומו פוסל". אם נראה לי משהו מקולקל, זה מפני שאני נמצאת בכלים שלי שדווקא הן מתארות לי את המצב המקולקל.
תלמידה: אפשר לדייק. אם אני רואה את החברות שלי מושלמות והסביבה שלי מושלמת, אבל האגו שלי לא מוכן לעשות כלום עבורן. איפה באידיליה הזאת יש שלמות?
את צריכה לבקש שיהיה לך בכל זאת. לא חשוב עד כמה שאת רואה את החברות שלך ואת העולם ואת עצמך, כמו שאנחנו לומדים, את רוצה כך לראות את המצב. וכל הזמן כל הזמן לראות שיש משהו לתקן ביחס שלך למציאות. שכל המציאות את מרגישה שהיא לא טובה, למה היא לא טובה? כי את רואה את זה בכלים שלך האגואיסטים, המקולקלים. אז תבקשי מהבורא שאת רוצה לראות את הכול המציאות טובה, יפה, מחוברת, שמחה, תנסי. ואם את לא רוצה, את לא יכולה, זה בדיוק האגו שלך, תבקשי ממנו שהוא יתקן את זה.
שאלה: סליחה אם השאלה לא ממש נכונה. איך אפשר למנוע את זה, שאם אנחנו נתאחד אז הבעיות שלנו החומריות יעלמו, אבל אני תופסת את עצמי כל הזמן על החשבון הזה, שזה אגואיסטי כאילו אני מיד נתפסת בזה. איך לא להיתפס בזה אלא להבדיל לעבוד לא בשביל שבעיות הגשמיות ייעלמו, אלא כל הזמן לרצות את החיבור למען הנאת הבורא?
גם זה נכון וגם זה נכון. אנחנו צריכים גם בכל זאת להבין, שאם אנחנו מתקרבים לפתרון הרוחני, שם אנחנו גומרים גם עם כל הבעיות הגשמיות. לכן לא שאסור לך לחשוב על זה, אלא יחד עם בעיות הגשמיות את צריכה לתאר עד כמה שיהיה לך גם תוצאות חיוביות, רוחניות.
שאלה: אנחנו לומדות שצריך שיהיה לנו הרגל בעבודה שלנו, זה ברור. אבל עבודה שלנו זה לא ההרגל שלנו. אבל איפה הגבול שאנחנו עושות תורה ומצוות כהרגל אלא "שיהיו בעיניך כל יום כחדשים" איפה הגבול הזה?
אין לנו דבר כזה. שאנחנו מתייחסים לתיקון הרוחני, שאנחנו עושים יום יום איזה פעולות גשמיות ועל ידן כאילו אנחנו מתקנים משהו רוחני, זה אי אפשר. אני יכול לקחת איזה אדם ולשלם לו, או ללמד אותו איך לבצע איזה פעולות גשמיות, ובזה הוא לא יעשה שום תיקון רוחני. בפעולות גשמיות אין תיקון רוחני.
תיקון רוחני נמצא רק בכוונה, ממש תרשמי את זה לפניך. כי כל הפעולות הגשמיות שאת עושה זה יכול להיות שטוב או לא, זה את שוקלת. אנחנו מדברים רק על תיקון שמגיע על ידי כוונת האדם שהוא רוצה להשפיע, לגרום טוב לכל העולם, לכל המציאות, לחיבור של כולם ועם הבורא. זו העבודה שלנו. והחיבור בינינו "ואהבת לרעך כמוך" עוד יותר ועוד יותר, ו"מאהבת הבריות לאהבת הבורא" זו בעצם העבודה שלנו.
בצורה הדרגתית שאנחנו רוצים כך להתקדם, אז בצורה כזאת אנחנו מגיעים לתיקונים. וכל פעם שאנחנו מתגברים למעלה מהרצון האגואיסטי שלנו עוד יותר ועוד יותר, זה נקרא שאנחנו עושים מצווה. שזה ציווי הבורא שאנחנו נתעלה מעל האגו שלנו.
שאלה: בקטע השלישי כתוב שהבורא הוא טוב ומטיב ואם האדם מרגיש משהו לא טוב, זה מקור אחר הוא צריך להגיע איתו, וזה אני והסביבה. איזו סביבה יש, עשירייה או עולם החיצון?
לא חשוב. אם האדם אומר שיש משהו רע בעולם, זה בסופו של דבר הוא מייחס את זה לבורא ש"אין עוד מלבדו". ואז אדם צריך לחשוב למה הוא חושב כך. זה בגלל שהאגו שלו כך מכתיב לו לראות את העולם.
שאלה: יש לנו שאלות לגבי הקשיים בין חברות. למשל יש בעיות לגברים, לנשים הנשואות לגברים שגם לומדים. אנחנו צריכות לחשוב עליהם או אנחנו צריכות לעבוד על הקשר בינינו בעשירייה. איפה להשקיע מאמצים?
רגע. העבודה של הנשים קודם כל להיות מחוברות ביניהן ולתמוך בגברים. לתמוך בגברים בכמה שאפשר. ולדאוג שלגברים יהיה רצון להתחבר, שהם יטפלו זה בזה, שיתחברו זה עם זה, על ידי זה באמת אפשר יהיה להגיע לתיקונים. בלי עזרת נשים אי אפשר להגיע לתיקון העולם.
תלמידה: אם יש לחברה בעיה עם הבעל שלה, שנמצא במקומות מרוחקים. איך אנחנו יכולות לעזור להם, כמו שאתה אומר שהבעיות ניתנות לכל העשירייה?
אני חושב שכל העשירייה רק בעדינות, צריכה להתייחס לבעיה הזאת. ועד כמה שאפשר לחזק את החברה הזאת, ובכמה שאפשר למלאות אותה באהבה, בחום, ביחס יפה. להראות לה עד כמה שהיא גיבורה, עד כמה שהיא מיוחדת. וכך לעזור לה להתגבר על הפירוד הזה שיש בינה לבעלה. ועל בטוח שרק שהיא תדע, שהיא מקבלת על זה, שכר מאוד גדול מהבורא. תמסרו לה את זה גם ממני.
שאלה: האם עבודה בהתגברות לנשים של "בני ברוך" היא בדיוק אותו דבר כמו הגברים, או יש איזה הבדל?
יש הבדל, אבל את זה צריכים כבר לשבת וללמוד. בעצם לפי מה שאנחנו מדברים במסגרת הזאת, אם הנשים יקיימו, זה יהיה מספיק להן. ולא ללמוד מהגברים ממש.
שאלה: כשאנחנו מדברים על הפצה לקבוצה קטנה, אנחנו מדברים בעצם על אנשים קרובים אלינו שהם לא מחוץ ל"בני ברוך"?
"קבוצה קטנה" היא הקבוצה כשאתן מחוברות יחד ונקראות שאתן "קבוצה". על זה אנחנו מדברים. אם אתן יכולות לעשות גם הפצה חיצונה, אז אתן כותבות מאמרים, או משהו ומפרסמות אותם בכל מיני דפים חיצוניים של נשים ושל גברים. זה כמו כולנו, אין כאן שום דבר חדש.
שאלה: מה אנחנו עושות לא נכון שכל כך קשה לנו לבנות קבוצת גברים?
אני לא יודע מה כל כך קשה לכן, כי בסופו של דבר יש לנו כללים. הכללים האלה הם כללים שיוצאים לנו מתוך הטבע שלנו, איך אנחנו על ידי הטבע האגואיסטי בכל זאת מתעלים מעל הטבע הזה ומגיעים לטבע הפוך. ושם אנחנו מגלים את הבורא ואת כל מציאות העולם, את כל המערכת, וכבר אין לנו שום בעיה לעשות כל דבר שאנחנו רוצים, ממש כמו באיזה מעשה כשפים. הכול תלוי רק בכמה שאנחנו משתדלים לבצע את מה שהמקובלים מלמדים. אם מבצעים את זה בצורה נכונה, טובה, שכל פעם רוצים להתגבר למעלה מהאגו שלנו לצורה יותר קרובה זה לזה, אז נצליח.
שאלה: בשבילנו זה הרגל לבקש את כוח ההשפעה, אבל איך הופכת הבקשה הזאת לחיסרון חדש כל פעם?
אנחנו רוצים להתחבר כל פעם יותר ויותר, ומגלים שיש לנו יותר ויותר הפרעות. נדמה לנו אולי שההפרעות האלה מגיעות מקודם, מאתמול ושלשום, אבל זה לא נכון, זה לא נשאר לנו מקודם, כל יום זה יום חדש עם הפרעות חדשות, ואנחנו צריכים התגברות חדשה. וכך אם אנחנו חיים בצורה רוחנית, כל פעם בלהתגבר, בצורה כזאת אנחנו מגיעים למצב שבאמת כל ההפרעות האלה, כל היגיעות שלנו הן מתאספות יחד. ואז אנחנו מתחילים לגלות בכלי החדש המתוקן שלנו את הכוח העליון שנגלה דווקא משתי הצורות ההפוכות. מהחושך והאור, אנחנו מתחילים לראות את הבורא.
שאלה: אם אני שמה לב שבעשירייה של בעלי משהו לא תקין ואין חיבור, האם אני יכולה לבקש מהעשירייה שלי את התמיכה שלי ושל הנשים בגברים?
כן יכולה, רק בעדינות. את צריכה להיות בטוחה שמה שאת עושה זה נכון. כדאי קודם להתייעץ עם כמה חברות ואחר כך אם כן, לגשת כבר לקבוצה השלמה.
שאלה: איך אנחנו יכולות להשיג רמה חדשה של חיבור, כי כפי שזה נראה לנו אנחנו כבר מימשנו את כל מה שהיה לנו, ואנחנו מתפללות כבר שנה.
אם אתן לא מרגישות שיש לכן הפרעות חדשות, סימן שאתן לא עובדות. כמו שהיה אתמול זה גם היום, זאת אומרת אין לכן על מה להתגבר, אין לכן על מה לעבוד, זה נקרא שאתן לא מתקדמות. תבדקו טוב טוב את היחסים שביניכן, האם באמת אין בהם שום מקום לחיסרון, לחיבור, לעבודה.
שאלה: אם אני משתתפת בכל המפגשים של העשירייה האם זה נחשב לעבודה, או שהעבודה מתחילה כשאני מגיעה לעשירייה 24 שעות עם כוונה פנימית והתכווננות?
לא, העבודה היא רק בחיבור, בחיבור בלב ובמוח. בכמה שאנחנו מחוברים בינינו כדי להביא את עצמנו לדמות אחת.
שאלה: מצד אחד, אנחנו לומדים שעם ההפרעות ניתן ללמוד להשתמש נכון כדי להתקדם. מצד שני, בעל הסולם כותב "שהשכל הולך תחת מבול של מניעות הזורם עליו". איך לא להיות שכל ולהשתמש נכון בהפרעות?
רק על ידי חיבור אנחנו יכולים להינצל מלהיות שכל.
שאלה: בשיעורים אמרת שצריך לעשות יומן של עשירייה. אנחנו שמענו שצריך להגיע לכמה קריטריונים, לפחות לשלושה, מצב רוח, רמה של החיבור והיחס לשיעור, אבל לא הצלחנו להגדיר את הקריטריונים.
אני לא יכול עכשיו לגלות לכן שום דבר. אתן צריכות לכתוב את כל השאלה שלכן בצורה ברורה ולשלוח את זה לבורד וורלד כלי. ואז יטפלו בכן ותקבלו תשובה.
שאלה: אמרת עכשיו שאפשר להרגיש ולראות את הבורא. זה אומר שאפשר להרגיש ולראות קרבה של השפעה?
כן.
שאלה: אמרת שצריך לאהוב את החברות כמו את הילדים שלך ולראות את הבורא בכל המצבים. איך אפשר להגיע לאהבה מושלמת, כשאנחנו משתוקקות למרכז העשירייה?
בדיוק כך צריכים, להשתדל להגיע לעמק השווה, לנקודה המרכזית ביניכן, שאתן כולן רוצות להתקשר לשם כדי לגלות באותה נקודה את הבורא. וכך זה יקרה.
קריין: נקרא אגרת נ"ז, נמצאת ב"כתבי בעל הסולם" עמוד 763.
זו אגרת מיוחדת. ודאי שהיא גם כתובה בסגנון שמתאים לבעל הסולם ולאותן השנים שהוא כתב, זה נכתב כמעט לפני 100 שנה. ולכן נשתדל איכשהו להתקשר ולהתפעל ממנה, כמה שאפשר. זה בכל זאת מאוד נותן אפשרות וכוחות להתקדמות הנשמה, לפתיחת הנשמה, בבקשה.
קריין: אם אתה במהלך הקריאה מוצא לנכון לעצור ולהסביר, זה בסדר גמור גם אפשר.
אני אשתדל, אבל יותר טוב אם אנחנו פשוט נזרום יחד עם מה שהוא כותב. אתה תקרא לאט לאט ולא חשוב אם אנחנו מבינים הרבה או פחות, זוכרים את מה שהיה כתוב בקטע הקודם או לא, העיקר כל הזמן להתקדם על גלים כאלה, כמו בים.
קריין: אגרת נ"ז.
אגרת נ"ז
ב"ה ראש לחדשים נשיא לבני יהודה תרצ"א פעיה"ק ירושלים תובב"א
"לכבוד האברך המפורסם החסיד בנש"ק מו"ה. .. נ"י.
מכתבך קבלתי, ובמקום שאתה מצטער על מה שאינו חסר, מוטב לדאוג, על מה שחסר. וזה הכלל, כל מה שתלוי ביד השי"ת, הוא מצוי בשפע גדול. ורק על כלי קבלה שאי אפשר שיותפעלו זולת על ידי התחתונים. כי ליגיעתם בקדושה וטהרה. הוא יתברך עומד ומצפה." האור העליון נמצא מלמעלה ומוכן למלא אותנו, לתת לנו מילוי, בכל וכל. הבעיה היא רק בכלים שלנו, להגיש את הכלים כדי לקבל את האור הזה, ואז נרגיש את הנצחיות, השלמות, את כל מה שישנו במציאות. "ועל זה אנו דואגים, איך לזכות לרבוי יגיעה. והמוסיף על זה ודואג ללא צורך, נמצא גורע. ומלבד שאין לו צורך כלל, נמצא גם כן למזיק. והבן זה היטב.
ובשאלת חבר שאתה שואל - אין לי ברגע זה במה להתנגד "וכל הערום יעשה בדעת" וכו'. וביתר השאלות שאתה רוצה תשובות ממני. אענה לך תשובתי האחת על כולנה.
אין מצב יותר מאושר בעולמו של האדם, אלא בשעה שמוצא עצמו כמיואש מכחותיו עצמו," בבקשה עוד פעם, תשמעו.
"אין מצב יותר מאושר בעולמו של האדם, אלא בשעה שמוצא עצמו כמיואש מכחותיו עצמו, כלומר, כי כבר יגע ועשה כל מה שמצוייר בכוחו לעשות ותרופה אין. כי אז ראוי לתפלה שלמה לעזרתו ית'. שהרי יודע בבטחה שעבודתו עצמו לא תביא לו התועלת," אנחנו חושבים שאנחנו יכולים על ידי יגיעה ועוד ועוד כל מיני התחברויות בינינו לעשות את העבודות וכך להגיע לתיקונים. זה רק כדי שנתייאש מכוחותינו, שבעצמנו נוכל להגיע לחיבורים ולתגמול, אלא כל מה שאנחנו יכולים להשיג זה רק בכוח התפילה בלבד. "וכל עוד שמרגיש איזה כוח עבודה מצדו עצמו, אין תפלתו שלמה. כי היצר הרע מקדים עצמו, ואומר לו, שמחוייב קודם לעשות מה שבכוחו, ואחר כך יהיה רצוי להשי"ת.
ועל ז"א: "רם ה' ושפל יראה" וכו'. כי אחר שהאדם מתייגע בכל מיני עבודות ומתאכזב הוא בא לשפלות אמיתית. שיודע שהוא השפל שבאנשים, כי אין לו שום דבר המועיל בבנין גופו, ואז תפלתו שלמה, ונענה מידו הרחבה.
ועל זה אומר הכתוב: "ויאנחו בני ישראל מן העבודה וכו' ותעל שועתם" וכו'. כי כלל ישראל באו בזמן ההוא למצב מיואש ר"ל "מן העבודה". כמו השואב בכלי מנוקב, שהולך ושואב כל היום, ואין לו טפת מים לרוות צמאונו, כן בני ישראל במצרים, כל כמה שבנו היה נבלע הבנין במקומו בקרקע, כמ"ש חז"ל.
כמו כן מי שלא זכה לאהבתו ית', כל מה שפעל בעבודתו בטהרת הנפש ביום האתמול, נמצא כמו נשרף כליל ביום מחר. וכל יום וכל רגע, צריך להתחיל מחדש, כמו שלא פעל כלום מימיו. ואז "ויאנחו בני ישראל מן העבודה". כי ראו בעליל, שאינם מוכשרים לעולם, שיצמח מה מעבודתם עצמם. ועל כן היתה אנחתם ותפלתם בשלמות כראוי, ועל כן "ותעל שועתם" וכו'. כי השי"ת שומע תפלה, ורק לתפלה שלמה הוא מחכה.
היוצא מהאמור, שאין שום דבר קטן או גדול, מושג רק בכח התפלה, וכל ענין היגיעה והעבודה שאנו מחוייבים, אינם אלא לגלות את מיעוט כחותינו ושפלותנו, שאין אנו ראויים לכלום מכחנו עצמנו, כי אז אנו מוכשרים לשפוך תפלה שלמה לפני יתברך.
ואין לטעון על זה, אם כן, אני מחליט מראש בלבי שאינני ראוי לכלום, וכל הטרחא והיגיעה למה לי? אמנם חוק הוא בטבע, שאין חכם כבעל הנסיון, ובטרם שאדם מנסה בפועל לעשות כל מה שבכוחו, אינו מוכשר בשום אופן לבוא לשפלות האמיתי, בשיעור האמיתי כאמור.
ולכן אנו מחויבים להתיגעות בקדושה וטהרה, כמ"ש: "כל אשר תמצא ידך לעשות בכוחך עשה וכו'". והבן זה, כי עמוק ואמת הוא.
לא גיליתי לך את האמת הזה, אלא כדי שלא תרפה ידיך ואל תתיאש ח"ו מן הרחמים. ואע"פ, שאינך רואה כלום, מפני שאפילו בשעה שנגמרה הסאה של יגיעה, הוא הזמן של תפלה. ועד שם האמן בחז"ל: "לא יגעתי ומצאתי אל תאמין". וכשיגמר הסאה יהיה תפלתך בשלמות, והשי"ת יענה כידו הרחבה, וזה שהורינו חז"ל: "יגעתי ומצאתי תאמין". כי אינו ראוי לתפלה מקודם זה, והשי"ת שומע תפלה."
יהודה ליב
המכתב מאוד ענייני כמו שאנחנו רואים, הוא מדבר רק על דבר אחד, שאסור לנו להתייאש, אסור לנו לעצור באמצע, כי סך הכול אנחנו צריכים להתקדם לחיסרון הנכון שאיתו כשאנחנו פונים לבורא, בטוח נקבל תשובה. והוא מציל אותנו, מעלה אותנו למעלה מכל האגו שלנו שמתאר לנו את העולם הזה, ואז אנחנו נכנסים לקומה אחרת של הקיום, שזה העולם הבא, הקומה הבאה, העולם הרוחני.
שאלה: האם עשירייה, העשירייה שלי למשל צריכה להרגיש שהכול תלוי בה, שהמעבר למדרגה הראשונה של הכלי העולמי תלוי בה, או שאנחנו צריכות קצת לשים לב על המצב הכללי וללכת עם כל הקבוצה?
כל עשירייה ועשירייה יכולה לקבוע תיקון עולם שלם. אנחנו עוד לא מבינים איך שזה קורה, אבל זה באמת תלוי בכל עשירייה נפרדת. אחר כך אתם תבינו מה זה בכלל נקרא "נפרדת" ולא, וכמה עשיריות, ובכלל איך זה קורה, איך הרוחניות מתחלקת ויחד עם זה היא שלמה. אבל כל עשירייה צריכה לדעת, שבה תלוי כל תיקון העולם, לא חשוב מה שעושים האחרים.
שאלה: אמרת שההפרעות שניתנות לחברה זה חלק מהעשירייה. יש עשיריות בכלי העולמי שהציגו את הבעיות שלהן, ורציתי להגיד שבעשירייה יש לנו הרבה בעיות של קורונה ואפילו אבדה של אדם יקר. נראה שיש דרגות שונות של סבל בכלי העולמי. למה יש את ההבדל הנראה לעין הזה למרות שאנו מבקשים עבור זה?
אני לא יכול עכשיו להסביר לכן את זה. כשאנחנו נגיע יותר קרוב לרוחניות, אתם תבינו איך האור העליון מתפזר בכל הכלי העולמי ולמה אנחנו, באנושות בכלל, לא רק בני ברוך העולמי, אלא בכלל כל האנושות, איזה מצבים היא עוברת ולמה היא צריכה להרגיש כל פעם שזה שונה לזה וזה לזה וכך זו האבולוציה שלנו. אנחנו נמצאים במצבים האחרונים של ההתפתחות האנושית, ועוד מעט זה ייגמר.
שאלה: איך להרגיש תפילה נכונה?
התפילה הנכונה היא זו שיוצאת מתוך הלב וכמעט ולא צריכה מילים.
שאלה: במכתב נאמר על יציאה ממצב של ייאוש על ידי תפילה. אמרת בשיעור שאנחנו רואים, מגלים את הבורא מחושך לאור ויחד עם זאת הבורא הוא רק טוב ומיטיב. איך אנחנו פותרים את הסתירה הזאת, ואיך אנחנו יכולים לראות בחושך את הטוב? והאם ההתקדמות הרוחנית יכולה להיות בלי ייאוש?
אפילו שאנחנו נמצאים בייאוש גדול, זה ייאוש גדול מכוחות עצמנו שאנחנו צריכים לגלות. וכשאנחנו מגלים את הייאוש הזה, שאני לא מסוגל לעשות שום דבר, אני בזה שמח כי אז בטוח שזה דוחף אותי לפנות לבורא והבורא כבר יעזור. לכן כל הייאוש הוא בשמחה.
תלמידה: דרך התפילה זה גם יעזור?
אין יותר חוץ מזה.
שאלה: כיצד לראות את האיזון הנכון בין העולם הרוחני, העבודה הרוחנית בתוך העשירייה, לבין העולם הגשמי מחוץ לעשירייה?
אם אנחנו נשתדל לתקן את העשירייה שלנו, אנחנו דרך העשירייה נראה את העולם יפה ומתוקן, ולא יהיו לנו שום בעיות, לא בתיקון של הכלים הפנימיים שלנו, במשפחות, ובשום דבר. העיקר זה לתקן את החיבור בינינו ועם הבורא, בזה אנחנו מתקנים את כל העולם.
שאלה: בפסקה הראשונה של המכתב הנפלא כתוב "ומוסיף בזה הרי הוא גורע", המוסיף ללא צורך, מה זה?
אנחנו צריכים לפעול בחיבור בינינו. ואם בחיבור בינינו אנחנו מגלים כל מיני ליקויים אז אנחנו פונים לבורא שיתקן אותנו. אבל אם אנחנו סתם פונים לבורא בלי להשתדל להתחבר בינינו ולהיכשל בזה ואז לבכות ואז לפנות, זה לא לפי הסדר הנכון. צריכה להיות קודם כל עבודה בחיבור, שאנחנו מבינים שאנחנו לא מסוגלים, ואז אנחנו פונים לבורא שיעשה.
תלמידה: איך אני יכולה לבדוק האם זה רצון אגואיסטי שלי, או שזה חיסרון של העשירייה, איך אני כל הזמן בודקת את זה כדי להועיל לעשירייה ולא להזיק?
תשתדלי רק לחשוב על החיבור בין כולן בעשירייה, שום דבר חוץ מזה. כל היתר זה מיותר לגמרי. כל התוצאות הן צריכות להיות מהחיבור. זאת אומרת כל פעם, כל יום צריך להיות חיבור יותר ויותר חזק, זאת אומרת כל פעם צריכה להיות תפילה לבורא על החיבור יותר ויותר עוצמתית.
שאלה: באיגרת נ"ז מדברים על המאמצים לשמור את הטוהרה. איזה מצבים אנחנו צריכים לשמור עליהם כל דקה, כדי שיהיו לנו מחשבות של טוהרה באמצע החיים היומיומיים?
אנחנו צריכים לתאר את עצמנו שאנחנו מחזיקים כך ביחד את הקבוצה בחיבור, וכל הזמן דואגים לזה, כל הזמן דואגים לזה. ואם לא יכולים אז מתפללים לבורא, וכל הזמן במאמצים בינינו ולבורא. וכך מהר מאוד נגיע לתיקון הכללי.
שאלה: אתה אומר לנו שכדי שלא ניפול בייאוש עלינו לכוון את עצמנו אל החיסרון הנכון. השאלה היא אם כן, איך לגלות מהו החיסרון הנכון בעשירייה שיכוון אותנו לאותו מצב?
אני אפילו לא יודע מה לענות לך כי אנחנו מדברים רק על זה כל הזמן. החיסרון הנכון זה חיסרון לחיבור, שיהיה בינינו חיבור עד כדי כך נכון וחזק שהבורא יוכל שם להתגלות. המטרה שלנו היא גילוי הבורא בקשר בינינו.
שאלה: אני מבינה מהקטע שאמרת שצריך להתפלל כדי להגיע לחיסרון הנכון ואז יש עניית התפילה. אני רוצה לדבר על עניית התפילה. יש איזה רצון הרבה פעמים במצבים קשים שעניית התפילה תהיה משהו קונקרטי. בת של חברה שלנו מאוד חולה, ואנחנו בעשירייה ובקבוצה מתחברות, מתפללות, עושות הכול. אבל אולי זה אגואיסטי בכלל לבקש שתהיה רפואה שלמה, שיקרה איזה נס, אולי זו סתם איזו אשליה.
אנחנו כבר דיברנו, ואני חוזר על זה שוב, להתחבר ביניכן ולפנות לבורא שייתן רפואה לאותה החברה. זה הכול, לא יותר מזה. אבל לעשות את זה בצורה רצינית, שבאמת זה מה שאתן רוצות.
תלמידה: בבקשה, מבקשות מכל הכלי להצטרף לתפילה שלנו. אנחנו כל הקבוצה בזה. תודה רבה.
בהצלחה לכן. אני אתכן.
שאלה: אותה שאלה שחוזרת על עצמה, כל פעם ברמה קצת אחרת. בעשירייה אנחנו מרגישות שיגענו ומצאנו, אנחנו יוצאות מכל מפגש מאוד מבסוטות, עושות לעצמנו כל הכבוד ו"איזה יופי", ונראה שכאילו עצרנו מרוב שיגענו ומצאנו כביכול. איך מתקדמים?
מתקדמים לתפילה אמיתית, מה אנחנו באמת רוצות? שיהיו כלב אחד כל הלבבות שלנו, שאנחנו בזה נרגיש עד כמה שאנחנו יכולות לתמוך בכל העשירייה, להיות משענת לגילוי הבורא ולראות למה הוא לא מתגלה? כי אין התאמה בין הכלי שלנו, שזה הרצון לקבל המשותף שלנו, שצריך להיות בעל מנת להשפיע בצורה הדדית זה לזה, לרצון להשפיע של הבורא.
ולכן הבורא לא יתגלה. הוא לא מתגלה כי אין השתוות הצורה בינינו לבין הבורא. בואו נעשה חשבון ונתחיל לראות איפה בדיוק אנחנו עוד צריכות לעבוד על הקשר בינינו, שבאמת נהיה בהשפעה כמה שיותר צמודה, הדדית בינינו. ואז נגיע למטרה הזאת, שהבורא מתגלה. גילוי הבורא לנברא זו בעצם המטרה שלנו.
תלמידה: אבל אם הוא לא מתגלה בינינו, אין חיכוך, האם זאת אומרת שהבורא לא עונה לנו אם הוא לא מגלה בינינו את הפירוד?
אם אתן לא מגלות את הפירוד ביניכן, סימן שלא התחלתן את החיבור ביניכן.
שאלה: אחרי האיגרת הזאת שכולה מדברת על העקביות בעבודה, מה צריך לשנות בשיר החדש הזה שצריך לקום איתו כל בוקר מחדש, האם את המילים, את הלחן, את הכוונה, את ההרגשה?
לפתוח את הלב לחברות, וכך לדרוש גם מכל החברות, את פתיחת הלב, כדי שתגיעו ללב אחד. זה הכול.
שאלה: אז בעצם לפי הקטע, המטרה של הבורא זה בכל פעם להביא אותנו ליאוש ולחוסר אונים מולו כי הוא רוצה מאיתנו תפילה איכותית והוא מעוניין שאנחנו נצפה בו עונה על התפילה ובכך בעצם נעלה באמונה בו?
מצוין מה שאמרת, כן, זה באמת כך.
שאלה: איך מגיעים לתפילה מתמדת?
רק על ידי דוגמה מכל החברות זו לזו.
שאלה: האם בתפילה אפשר לשפוך את הלב לחברה, ובאמצעות הקשר שנוצר הבורא מתקן את מצבנו?
תפילה צריכה להיות מכוונת לבורא ושאתן שופכות את הלב המשותף שלכן, ממש מפנימיות הלב, מפנימיות הרצון אתן מגלות לבורא שאתן רוצות רק דבר אחד, חיבור עד כדי כך גדול, שהוא יתגלה בתוך החיבור הזה כמקור של כל המציאות שלכן.
שאלה: איך אישה יכולה לעזור לבעלה, הוא לא משתתף בעשירייה שלו, הוא לא שומע שיעורי בוקר כבר כמה שבועות, כשהיא מעירה אותו לשיעור הוא לא קם. היא ביקשה עזרה מהעשירייה שלו, מה עוד היא יכולה לעשות, להיות יותר נוקשה, יותר רכה?
אני לא יודע, בדרך כלל לאישה יש הרבה אמצעים להשפיע על הבעל. שתבקש ממנו שילמד אותה את חכמת הקבלה, במה שהוא יודע. היא צריכה לעורר אותו, להגיד לו שהוא גדול, שהוא חכם, שהוא כבר מבין ומרגיש, נמצא קרוב לבורא, בזה היא מכבדת אותו ולא רוצה שום דבר אחר חוץ משיגדל וישפיע גם לה קצת משהו מהגדלות שלו. לשחק כמו עם ילד קטן, לשחק על האגו שלו, ואני מקווה שזה יעזור. שיראה בשביל מה הוא צריך ללמוד, כדי להיות גדול בעיניי האישה. זה לא רע.
תלמידה: רצינו לבקש כמה מילים כסיכום של הנושא הכל כך חשוב, איך אנחנו נוכל לקום בבוקר עם הכוונה הנכונה, עם המחשבה הנכונה, עם החיסרון הנכון כמו שהסברת. האם אתה יכול בבקשה לעזור לנו?
לקום בבוקר נכון, זה בתנאי שאנחנו הולכים לישון כבר עם הכוונה הזאת, "איך לקום בבוקר?" אז קודם כל זה מה שאני מאחל לכן לבנות, זה דבר אחד. דבר שני, שאתן גם תתחברו ביניכן ותדברו ביניכן או בערב או בבוקר או מתי שאתן מגיעות לשיעור וכן הלאה. אני ממליץ בכל זאת להיות יותר מקושרות גם בין העשיריות כי "איש את רעהו יעזורו", רק בצורה כזאת אנחנו מגיעים לזה.
לוקח הרבה זמן עד שהלב מתחיל להתכלל עם כל הפעולות של הבורא ולהבין ולהגיב נכון. אז נקווה שזה מה שיקרה לנו. בזמן הקרוב יהיו שינויים עוד יותר גדולים, גם שינויים חיצוניים וגם שינויים פנימיים בנו, וזה יעזור לנו. אנחנו נמצאים בדרך הנכונה, בשביל הנכון, וכבר תראו מה שיקרה. אני שמח שאני נמצא בזמן הזה ועם קהל כזה יפה, נכון, נשים חכמות.
תעזרו לי לעורר את הגברים. בכמה שאישה יכולה לעורר את הגבר שלה, זה באמת הישג גדול. אני מחבק את כולכן, שתהיו בריאות, חיים טובים במשפחה, בריאות, הצלחה, ילדים בריאים וטובים. כל טוב לכן. עד הפעם הבאה אני בטח אתגעגע, ובעוד שבוע נתראה. בהצלחה לכן. כל טוב.
(סוף השיעור)