שיעור בוקר 29.07.20 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

קטעים נבחרים מן המקורות בנושא – תשעה באב

אנחנו לומדים שכל האנושות עוברת שלבי התפתחות. ובשלבי ההתפתחות האלו, האנושות שכוללת בתוכה את דרגות דומם, צומח, חי ומדבר, לפי הרצונות, לפי התכונות, יש בה חלקים שמתקדמים יותר ואלו שמתקדמים פחות. אמנם מתקדמים כולם, אבל בכל זאת ישנו הבדל בין כל החלקים.

חלק מהאנושות שמתקדם מהר יותר, לפי הנטיות שלהם נקראים "ישר א-ל", "ישראל". מאיפה זה מגיע אלינו? אנחנו רואים את זה מההיסטוריה. בבבל שהתאספו כולם, באותם הזמנים רוב האנושות שהייתה אז ציוויליזציה גדולה, שם נעשה השלב הראשון של ההתפתחות הזאת. כמו שאנחנו קוראים בתורה, שאותה הקבוצה, אותם האנשים שגילו בתוכם את הנטייה לגילוי הבורא התחברו סביב כוהן בבלי ששמו אברהם, וקראו לעצמם "ישראל", ישר א-ל", ישירות לגילוי הבורא. כי בזה הם ראו את מטרת החיים, מטרת הקיום שלהם, שאת זה הם צריכים להשיג.

מאז אנחנו רואים שהאנושות מחולקת לשני חלקים, לקבוצה הזאת הקטנטנה שנקראת "ישראל", ולכל האנושות שכולה גדולה, וההבדל ביניהם הוא אחד למיליון, אני לא יודע עד כמה יש הבדל בכמות ביניהם, אבל באיכות המספר כבר אחר, חשבון אחר.

הקבוצה הזאת שצריכה להיות כמתקדמת, כחלוצה, כפורצת דרך, היא צריכה להראות לכל האנושות איך להתקדם. מפני שהם מפותחים יותר, לכן יש להם אפשרות להתקדם מהר יותר לפני האחרים ולהראות לכולם את הדרך. כך הם היו צריכים לעשות. היו זמנים שבהם הם עשו את התפקיד שלהם נכון, אז הם התקדמו נכון וטוב. היו זמנים שלא כל כך רצו לתפקד לפי מה שהתחייבו, אז היו מחויבים, נאלצו להתקדם על ידי מכות ולחץ. אבל בכל זאת, או כך או כך היו חייבים להתקדם. כי הנשמות שבהם, זאת אומרת חלק האור שברצון לקבל שבהם לעומת חלק האור שברצונות לקבל של האנשים האחרים, העמים האחרים, היה גדול יותר ולכן דחף אותם יותר.

כשהם הולכים יחד עם אותו האור שנמצא בהם ודוחף אותם לתיקון דרך חיבור, אז מצליחים. אם לא, אם אותו אור רוצה לקדם אותם אבל הם לא רוצים להתקדם עימו, אז בסך הכול הם מרגישים לחץ וייסורים. אותו כוח שרוצה לקדם אותם אם הם הולכים עימו יחד, הם מתקדמים יפה. ואותו כוח שרוצה לקדם אותם אבל אם הם לא רוצים ללכת עימו יחד, הם סובלים ולא מתקדמים. אותו כוח שמושך הוא אותו כוח שדוחף, אותו הכוח שמלטף ועוזר הוא אותו כוח המכה ומרביץ. הכול תלוי עד כמה הקבוצה הזאת וכל אחד מהם מבין ומקבל את שיטת ההתפתחות, מטרת ההתפתחות, תוכנת ההתפתחות.

לכן הקבוצה הזאת שהייתה צריכה לעבור את כל התהליך הזה לפני כל האנושות, וודאי שהיא סבלה יותר. גם כל האנושות הרגישה בקבוצה הזאת שהקבוצה נמצאת בה כאיזה כוח זר, שלא מרגישים מאיפה מגיעים האנשים האלו, אבל מרגישים שהאנשים האלו הם שונים. אז התייחסו אליהם בהתאם לזה כי לא אוהבים את השונים, לא אוהבים את הזרים. לכן הקבוצה הזאת מאוד סבלה, והאנושות בצדק כביכול, לפי הרגשתה, כך התייחסה אליהם. זה גם הגיע מבבל למצב שהם ממש התחילו להתרחק זה מזה לפי שיטת התיקון, שיטת החינוך, שיטת הקיום בעולם הזה. הקבוצה שנקראת "קבוצת אברהם", שהתחילה מאברהם, הלכה בדרך משלה, דרך החיבור ל"אהבת לרעך כמוך.", בעשיריות, בקבוצה. והעמים הקטנים האחרים אלה שהיו בבבל, הם הלכו כל אחד לפי מה שהלך, חלק למזרח, חלק למערב. לפי האופי שלהם כך הם התפזרו על פני כדור הארץ, כל אחד עם השיטה שלו, עם הדעה שלו, עם התורה שלו.

אבל במשך הזמן הם גם נכנסו לקשר ביניהם, ותמיד בכל מקום איפה שהיו נמצאים כביכול יחד, אלו היו בני ישראל שהיו בסין, או בארצות המזרח, או בארצות המערב, או בצפון, או בדרום, לא חשוב איפה הם היו, תמיד היו מרגישים את ההבדל ביניהם לבין האחרים. אי אפשר היה איכשהו לקרב ביניהם, כי לפי הטבע הם שונים. אלו, בני ישראל, לפי הטבע, אמנם הם לא מרגישים את זה, אבל נמשכים לחיבור, לאיחוד ביניהם ועם הבורא. ואלו שלא שייכים לבני ישראל והם פי כמה וכמה גדולים יותר בכמות, הם מרגישים שבני ישראל הם משהו זר, משהו לא מובן, משהו שהוא "לא משלנו". לעומת כל אומות העולם שהם יכולים להתחבר ביניהם ובאיזו צורה להבין זה את זה, כי הם שייכים למין אחד, בני ישראל לא יכולים להתחבר איתם.

זה הביא כל מיני בעיות, אבל העיקר, אנחנו מבינים, שכל הבעיות הן לא בגלל שהם שונים לפי הנטיות שלהם, אלא בגלל שבני ישראל לא מקיימים את היעוד שלהם. שהם צריכים להתחבר ביניהם, להביא בחיבור ביניהם את הכוח עליון, להראות לכל העולם איך משיגים אותו. לקבל את כל באי העולם גם כן לאותה השיטה שהבורא, הכוח העליון, יתגלה בכולם.

אם הם נמצאים בנטייה מתמדת לזה, מה טוב. הם מרגישים טוב, העולם מרגיש טוב. היו גם כן כאלו מצבים, תקופות. בדרך כלל הם לא היו מצליחים, שוכחים בכלל על התפקיד שלהם, ובמידה הזאת כבר אומות העולם היו לוחצים עליהם, מכים אותם וכך הגורל שלהם כל הזמן השתנה לרע פחות ולרע יותר.

שיטת החיבור היא שיטה מאוד מוזרה, שנואה על כל העולם. את זה אנחנו יודעים על עצמנו. אין יותר גרוע מחיוב להתחבר. לכן כמה שבני ישראל רצו להתחבר אפילו לפעמים, זה לא עלה בידם, ויש בזה סיבה מוצדקת. החיבור ביניהם, בין בני ישראל, הוא נקרא "בית". מקום ששם יכול להתגלות הבורא כלפי אותם הנבראים שנכנסים לחיבור.

ומפני שמתגלה באותו מקום בורא, לכן הבניין הזה, החיבור הזה נקרא "בית המקדש". ככה זה נקרא. זה לא בנין, ולא אבנים ועצים, ובכלל, אנחנו מבינים שזה רק שייך לרצונות האגואיסטיים שלנו שעברו תיקונים, ואחרי התיקונים יכולים להתחבר ביניהם בצורה הדדית, בעזרה הדדית. לפי כמה שהם יוכלו להתגבר על עצמם ולהשתלב יחד, במידה הזאת ביניהם יכול להיכנס הכוח העליון, הבורא. וכשהוא מתגלה אז המצב הזה נקרא "בית המקדש". בית של הקדושה. "קדושה" זה נקרא השפעה. מקום של השפעה הדדית בין כל בני האדם.

לפי התוכנית, כמו שאנחנו לומדים אתכם, הקבוצה הזאת חייבת לעשות תיקונים. מלכתחילה הבורא ברא אותם, ושבר את הקשר ביניהם ונתן בזה מקום לתיקון. ברא אותם בצורה שכל אחד קיים. אחר כך גילה ביניהם שנאה, התרחקות, ונתן להם מקום להתקרב.

כשהם מרגישים עד כמה שיש ביניהם ריחוק ושנאה, המצב הזה נקרא "גלות". אז מגלים בני אדם שהם נמצאים בגלות מצרים. זאת אומרת שיש ביניהם שליטת כוח האגו, שליטת פרעה, שלא נותן להם להתקרב ולהתחבר זה עם זה. הם רוצים, כביכול, להתחבר, כי אז הם מגלים ביניהם את הבורא, וכך הם מגלים ביניהם את פרעה. פרעה זה נקרא האגו שלהם, כוח הרע, הבורא מתגלה ככוח הטוב.

בכדי לחייב את בני ישראל לחיבור מתגלה בהם כוח הרע, התגלות כוח הרע שביניהם נקרא "גלות מצרים". מלכתחילה הם לא יודעים מה זה, אלא לאט לאט, מאין ברירה, כדי להמשיך בחיים טובים יותר, הם נכנסים לתוך האגו שלהם יותר ויותר, ומתחילים להשתמש בו יותר ויותר, וכך הם מתחילים לגלות אחר כך, שהרצון הזה שדוחף אותם להיות יחד, שעל ידי זה הם יכולים להצליח, להרוויח, להתפרנס זה מזה, הרצון הזה הוא הופך להיות רצון רע.

זה כמו שאנחנו רואים בכל התקופות ההיסטוריות פורמציות שאנחנו עוברים, שבהתחלה נכנסנו נגיד לעבדות, היה טוב, אחר כך נעשה לרע. נכנסנו נגיד לקפיטליזם, היה טוב עד שאנחנו גילינו שמוצצים מאיתנו הכול, לא נותנים לנו שום דבר, אלא נעשה רע, וכן הלאה. זאת אומרת, כל התקופות שאנחנו עברנו, בזה מתגלה העביות בינינו בדרגת שורש, א', ב', ג', ד', ואנחנו כך עוברים מפורמציה לפורמציה, ממשטר למשטר, וכל פעם אנחנו מגלים שהמשטר הבא הוא יותר טוב, אנחנו עוברים אליו, כדאי, ואחר כך אנחנו רואים שלא, הוא גם כן מגלה לנו את הרע שבו, שקודם לא היינו מזהים וכך אנחנו מתקדמים.

כלפי בית המקדש, שאנחנו צריכים לעבור עד גמר התיקון, יש לנו שני כלים, כלים דהשפעה, כשאנחנו בונים את בית המקדש בכלים דהשפעה, ובית המקדש בכלים דקבלה. לכן, בדרך לשבירה יש לנו לעשות שבירה בשתי הדרגות, בית המקדש הראשון ובית המקדש השני, עד שאנחנו לגמרי מגיעים לשבירה השלמה, אם אפשר כך להגיד, שבירה השלמה. ומגיעים למצב שאנחנו יכולים להקים את בית המקדש השלישי, שהוא כבר מצב שאנחנו בונים אותו מלכתחילה על פני החורבנות שהשגנו, וכך אנחנו מגיעים לתיקון הכללי של כל המציאות, כל העולם. אנחנו עומדים עכשיו איתכם לפני המצב הזה.

לכן אנחנו בימים האלה מציינים איתכם תאריך מסוים, מיוחד, שבו אנחנו לפי לוח הזמנים שהוא שייך גם כענף ושורש לרוחניות. שלפי לוח הזמנים שלנו אנחנו עברנו את חורבן בית המקדש הראשון, ואת חורבן בית המקדש השני. מפני שהדברים האלה הם משתלשלים מלמעלה למטה, והיום אנחנו נמצאים ממש בתשתית של כל המצבים הללו, יוצא שבית המקדש הראשון היה במוחין דחיה, שזה גבוה מאוד, גדול, ובית המקדש השני הוא במוחין דנשמה, שזה הרבה פחות.

וחייבים אנחנו לעבור את הירידה הזאת מבית המקדש הראשון לבית המקדש השני, ומבית המקדש השני לגמרי לחוץ מקדושה, כדי שהיום אנחנו נוכל לברר, ולהעלות לתיקון את הרשימות השבורות האלו, ולהגיע לבניית בית המקדש השלישי. לא שאנחנו בונים אותו, אלא אנחנו מבררים אותו ומעלים רשימות, וכבר מגיע האור ומסדר לנו את כל הכלי הזה שלנו, שנקרא "בית השלישי".

בימים האלו, מחר, אנחנו מציינים את החורבנות האלה של בית המקדש הראשון והשני, ולכן, הימים האלה הם נקראים "ימי האבל". לא שאנחנו צריכים לשבת ולבכות, אלא קודם כל לחשוב, להבין, ללמוד מה קורה? למה אנחנו צריכים להיכנס לאבל? למה אנחנו צריכים לבכות, לשבת, ככה שאסור לעשות בימים האלה כמה דברים, וכן הלאה.

זה לא כמו יום כיפור, אבל בכל זאת זה משהו כמין יום כיפור. אנחנו צריכים איתכם ללמוד את הדברים האלה, כי הם, הימים האלו באים כדי שאנחנו נלמד מהם, איך אנחנו יכולים להכין את הבית שלנו, את הנשמה שלנו זאת אומרת, בצורה מתוקנת ומלאה בגילוי הבורא לנו.

שאלה: מה הכוונה בעם אחר, עם זר?

"עם" זה נקרא "גוי". בעברית עם זה גוי. יש גוי קדוש, זה אנשים שמשתוקקים לעל מנת להשפיע ביניהם, וכך גם לחיבור עם הבורא. ולפי השתוות הצורה, נותנים בתוך הרצונות שלהם מקום לבורא להתגלות. ויש אנשים זרים, גוי זר, שאין בהם נטייה לעל מנת להשפיע, לחיבור, ולכן הבורא לא מתגלה בהם. סך הכול זה מה שיש.

ישנם אנשים מסך כל האנושות, שזה מיליארדי אנשים, שהם משתוקקים להיות בקשר עם הבורא, שהבורא יתגלה בהם, הם רוצים להבין אותו, לדעת אותו, להתקרב אליו. לפי הנטייה שלהם הם נקראים "ישר-אל", "ישראל", שמכל מה שיש להם בעולם הזה זה בסדר, אני צריך להתקיים, אבל העיקר בשבילי זה להשיג כוח עליון. למה? זה הרצון שמתעורר בי. אני לא יכול להגיד למה, אלא ככה אני מרגיש.

ולכן אלו האנשים שהם מרגישים ביניהם כלפי הבורא חיבור כמו בזמני בבל, אברהם, אז הם התחברו יחד, והגיעו לאברהם שילמד אותם את השיטה איך להתחבר יותר, ולגלות את הבורא בתוכם. ויש כאלו שלא הרגישו בזה שום נטייה, הם המשיכו בחיים שלהם הרגילים. אותו דבר אנחנו רואים עכשיו בתקופה האחרונה בכל העולם, שמתעוררים אנשים שהם דווקא לא יהודים, זאת אומרת שהם לא באו כצאצאים מבבל, אלא עכשיו מתעורר בהם רצון להכיר את הבורא, לגלות אותו, ולכן הם נקראים "ישראל". וכך הם מגיעים אלינו ולומדים איך להתחבר, ובחיבור לגלות את הבורא, את העולם העליון, כוח עליון.

שאלה: מתואר פה תהליך היסטורי. ואמרת שבקבוצת ישראל יש כל מיני. אז מהו ההבדל שמבדיל בתוך קבוצת ישראל? אם נגיד שיש להם את המוצר הזה, ובמהלך כל ההיסטוריה הקבוצה הזאת העבירה את המוצר הזה בצורה זו או אחרת לאומות העולם, מה בדיוק היווה את הנתק שהמוצר הזה נעלם, והעם בסופו של דבר התפזר, ונכון להיום אין אפשרות לשחזר את המוצר הזה?

יש לך עוד מה ללמוד. אני במקומך לא הייתי ככה מדבר, כאילו שאתה יודע. אבל השאלה, היא שאלה. קודם כל השיטה היא ישנה, השיטה היא קיימת, היא כתובה מלפני אלפי שנים, ותמיד היו אנשים שהיו קשורים לקדושה לעל מנת להשפיע לבורא, והיו מתפתחים ורוצים עוד להתפתח ולהפיץ חוכמת הקבלה, רק התקופות הן היו שונות.

היו תקופות שבכוונה היה צריך להסתיר את שיטת התיקון ומטרת הבריאה בכלל מבני האדם, לתת להם להתקדם בצורה אגואיסטית, שהאגו ישלוט ויכוון אותם בלבד. וחוץ מזה היו תקופות אחרות יותר זכות, ששם היה אפשר בכול זאת להתקדם בצורה שאפשר לגלות את הדברים, אפשר לאסוף את האנשים, כמו שאנחנו עכשיו. ודאי שיש הרבה אנשים שמתנגדים לנו, אבל בעצם מלמעלה אנחנו רואים שנותנים לנו אפשרות להתקיים ולסדר את הכול, וסוף סוף להגדיל את השורות שלנו כדי להגיע לבורא.

לכן, זה תקופות. זה הבורא מסדר את הדברים האלה שאנחנו עדיין לא מבינים, למה היו צריכים להיות תקופות כאלו וכאלו. אנחנו לומדים את זה בדברים הגדולים, הגלובליים, שמבינים שהם צריכים להיות בצורה כזאת שיש לנו כתר, חוכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות, ולפי זה צריכים להיות תקופות כאלה. וההבדל בין השלבים האלו, זה שהם הפוכים ממש זה מזה. כתר זה רצון להשפיע, חוכמה זה רצון לקבל. בינה זה רצון להשפיע, זעיר אנפין רצון לקבל על מנת להשפיע. וכן הלאה. זאת אומרת, את הדברים האלה צריכים ללמוד, אבל הם יורדים אלינו לפי התוכנית.

שאלה: שאלה בקשר לבית המקדש. מה זו הרמה הזאת, ומה תלוי בנו?

זה נקרא "בית המקדש". "בית" זה נקרא כלי, עשר ספירות שהן מחוברות יחד, מזה שהיו קודם שבורות הן מתחברות יחד, ואז הן הופכות להיות כלי משותף, כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות. או אם אתה פותח את זה, אז כתר, חכמה, בינה, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות. עשר. שאם אנחנו מסדרים את עשרת התכונות האלה, אז עשרת התכונות האלה הן הופכות להיות כלי לאור העליון שיכול לשרות בהם. אז אותם עשר הספירות האלו הן נקראות "בית המקדש", בית, מקום של קדושה, של השפעה, של אהבה.

זאת אומרת, שוב אנחנו מדברים על דבר פשוט, שרצונות שונים למיניהם אנחנו צריכים לתקן אותם בעל מנת להשפיע. עד כמה שהם מסוגלים להיות בעל מנת להשפיע כל אחד לפי הרצון האגואיסטי שלהם, אז הם יכולים לפי הרצונות להשפיע האלו להתחבר ביניהם.

בסך הכול החיבור ביניהם הוא מביא אותם לבניית רצון משותף, וברצון המשותף הזה לפי השוני ביניהם ולפי החיבור ביניהם, מתגלה הכוח העליון, הבורא. לכן הרצון הזה נקרא "בית המקדש" או "נשמה", והאנשים שמתחברים ביניהם בצורה כזאת הם נקראים "בני היכלא", בנים של היכל, של הבית הזה. ולמצב הזה אנחנו כולנו צריכים להגיע, כל האנושות שהיא תתחבר לבית אחד, למבנה אחד שבו מתגלה הבורא. אז מתגלה המבנה במלואו, והבורא בכל הכוח שלו. והמצב הזה נקרא "גמר התיקון".

שאלה: מה הקשר בין בית המקדש הגשמי ובין הרוחני, ולמה החכמים הקדמונים הם בנו את בית המקדש?

שאלה טובה. כי באמת אין שום קשר בין בית המקדש הגשמי ובין הרוחני, העיקר זה הרוחני. אבל הם בנו את הגשמי, ולא היו צריכים. גם היו כאלה שמאוד התנגדו לבנות איזה סמל גשמי, אבל בכל זאת הם עשו את זה, מפני שיש בעמך גם כאלו שהם נמשכים לעצים, לאבנים, ולכן הייתה להם אפשרות, רשות מהחכמים, מהמקובלים בכל זאת לבנות בניין שהוא דומה לבניין הרוחני.

כי לכל דבר רוחני יש ענף בעולם שלנו הגשמי, ולכן אפשר לקחת אבנים, עצים, עוד כל מיני חומרים ומהם לבנות משהו שדומה לצורה הרוחנית. לכן בנו את בית המקדש הראשון כך, וגם בנו את בית המקדש השני. והיה הבדל גדול בין שניהם, כי בצורה הרוחנית שניהם מאוד שונים. בית המקדש הראשון הוא היה על מוחין דחיה, זאת אומרת שהוא היה ממש ממולא עם נוכחות הבורא בדרגת אור חי, אור חיה. ובית המקדש השני הוא כבר היה בדרגת אור הנשמה, שזו נוכחות הבורא הרבה יותר חלשה.

שאלה: מה ההבדל בין סדר הבנייה של בית המקדש [השלישי] לבנית הראשון והשני? אמרת שזה היה אור חיה ואור נשמה.

בית המקדש השלישי הוא יתוקן על ידינו. אנחנו לא צריכים לבנות אותו בעצים ואבנים, כי אי אפשר לבנות אותו בדרגת מוחין דיחידה, כי הוא צריך להיות השלמות של הכול. בית המקדש השלישי כולל בתוכו את כל התיקונים, ואפשר להגיד שבית המקדש הראשון ובית המקדש השני היו צריכים לקום ולהישבר, כמו שאנחנו לומדים משבירת המלכים בעולם הנקודים, שהתפשטות מלכי דחג"ת זה בית המקדש הראשון, התפשטות מלכי תנהי"מ זה בית המקדש השני, שניהם היו צריכים להישבר, ועל השרידים שלהם קם בית המקדש השלישי שהוא כבר לא יכול להישבר. זה מוחין דיחידה, והוא כבר קיים בצורה רוחנית בלבד לנצח.

אנחנו נמצאים בתחילה, בתקופה שהיא לפני בניית בית המקדש השלישי. אנחנו, בוא נגיד כך, מתחילים את היסודות שלו ולכן יש לנו תפקיד מאוד חשוב, מאוד גדול, כדאי לנו להבין, ללמוד, להתאמץ ולגרום לבנייתו.

שאלה: בית המקדש השלישי זה חיבור של כל בני האדם?

כל הנשמות, כל בני האדם יצטרכו להתחבר ביניהם בלב ונפש, כדי לבנות מתוך הלבבות שלהם את הכלי הזה שנקרא נשמה, או "בית המקדש".

תלמיד: אבל גם הוא ייחרב. צריך לבנות בית מקדש הרביעי?

איפה קראת? זה אתה שחושב כך. אני מבקש מכם, תשאלו בקצרה ומה שאתם בטוח קראתם, כדי שאנחנו נגלה מאיפה יש לך את השטות הזאת. בינתיים תדע שאמרת דבר לא נכון.

שאלה: מה המשמעות של התקופה הזאת של שלושת השבועות, הרי הצרות היו חוזרות הרבה פעמים במשך ההיסטוריה על ישראל?

אלה התקופות שלפני שבירת הכלי, שישראל כבר לא יכולים להחזיק בחיבור ביניהם ומתרחקים יותר ויותר ביניהם, עד שגורמים לחורבן והכול נופל. אז לפני שהכול נופל ונשבר ישנה תקופה שישראל כבר נמצאים ממש במריבה, בהתקפה הדדית, ממש בסלידה זה מזה במקום חיבור, ואלה התקופות שקודמות לחורבן בית המקדש.

שאלה: הבנייה של בית המקדש השלישי כולל תיקון גם של ל"ב האבן?

ודאי, זה העיקר.

שאלה: מה בעצם הממדים של המבנה הזה ואיך אנחנו יכולים לדמיין אותו לקראת הגילוי הסופי שלו?

אנחנו לומדים את המבנה של עשר הספירות המתוקנות, שיש שם כל הספירות, המסכים, העביות, צמצום, אור חוזר, וכל הכלי הזה מוכן לקבל את כל האור שמופיע אז בראש הפרצוף בעל מנת להשפיע, בתוך הפרצוף. כך שאפילו סוף לא יהיה, הכול יהיה "ראש" ו"תוך". זה נקרא בית המקדש השלם.

אסור לנו לדמיין לעצמנו בניינים, עצים, אבנים, אלא הכול רק עשר ספירות, עשר תכונות שבהן אנחנו כולנו מתחברים.

שאלה: מצטרפים לקבוצה הצעירה חברים חדשים. מה הרב ממליץ לנו על מנת להפוך את הבית הווירטואלי שלנו לבית המקדש?

זה כתוב במאמרי רב"ש מה אנחנו צריכים לעשות, כדי שסתם חיבור בינינו יהפוך להיות לעשר ספירות שלמות, לנשמה או לבית המקדש. זה הכול אותו הדבר, זה מבנה הקשר בינינו. הכול כתוב שם. אני ממליץ שוב לקרוא ולקרוא אחד אחד את מאמרי הרב"ש על החברה ואנחנו גם נלמד בימים האלה הרבה על החיבור.

אנחנו גם היום נמצאים איתכם בגילוי של השבירה, של החורבן, של החטא. מה זה וירוס הקורונה שעכשיו מתגלה לנו? [הוא מראה] עד כמה שאנחנו נמצאים בצורה אגואיסטית זה לזה, עד כמה שאנחנו לא מסוגלים להתחבר, עד כמה שלא אכפת לנו מה קורה עם השכן, חי או מת.

אלא אני בזה חולה כי אני לא יכול אפילו להתקרב למישהו שנמצא לידי. זה גילוי הקורונה. אנחנו עוד נראה עד כמה שהיא תרחיק בינינו, עד כמה שהיא תתגלה, עד כמה שאנחנו שונאים זה את זה, לא אוהבים, דוחים זה את זה, וזה בעצם בעיית הקורונה. זאת המחלה. כשהקורונה, הכתר, קראון (crown), יושב על הראש שלנו כאגו ששולט בנו. זאת המחלה.

עוד נגלה את הצורה הזאת בצורה אמיתית.

שאלה: מה זה שבט, מה קורה עם עשרת השבטים שגורשו ומה קורה עם שני השבטים שנשארו?

לפני אלפיים שנה בחורבן בית המקדש השני גורשו מארץ ישראל עשרה שבטים. סליחה, לפני שלושת אלפים שנה אפשר כך להגיד, גורשו על ידי נבוכדנצר כמעט כולם מארץ ישראל. זה היה חמש מאות שנה בערך לפני הספירה. אחר כך, אחרי כמה שנים חזרו מבבל רק שני שבטים, כל העשר מתוך השנים עשר הלכו לכל הכיוונים, התפזרו על פני כל כדור הארץ.

התפזרו מפני שלא היה ביניהם מה שיחזיק אותם יחד, לכן התפזרו לכל הכיוונים. חזרו לארץ ישראל שנים וחצי שבטים. ואחר כך, אחרי עוד חמש מאות שנה, בשבירת בית המקדש השני, גם להם לא היה כוח להיות יחד וזה נקרא "חורבן בית המקדש השני", וגם הם יצאו לגלות. מה שאנחנו יודעים היום, שכל היהודים בעולם זה סך הכול משני השבטים האלה.

איפה האחרים? האחרים יבואו, יתחברו, יתגלו, גם הם בעצמם אולי עדיין לא יודעים. מאיפה הם יבואו? מהיכן שהם התפזרו, לאן שהתפזרו. מתי זה יהיה? זה הכול תלוי בעבודה שלנו. ברגע שאנחנו מתחברים בינינו לסדר נכון, אז לפי זה אנחנו מעוררים גם בהם כוח רצון לחיבור ואז הם מתגלים ויבואו אלינו. זה יהיה. אנחנו נדאג לזה.

שאלה: לבית המקדש יש מידות ספציפיות לפי התורה, האם אנחנו בבני ברוך מתחילים מאיזו מידה ספציפית?

לא, אנחנו צריכים לדבר על החיבור בינינו ובזה יתגלה גם בצורה הדרגתית מה עוד חסר לנו.

שאלה: אם אנחנו מתארים את ההיסטוריה בשפת הפרצופים והספירות, האם אנחנו יכולים לתאר גם את המאורעות של היום. למה זה קורה? מה חסר לנו? מה התפקיד שלנו שיכול לזרז את הזמנים, או להיפך. דווקא מהצד של שפת הספירות, זה יכול להיות פצצה בהפצה.

בפרצופים וספירות אנחנו לא יכולים להשתמש בהם, כי אין בינינו לא פרצופים ולא ספירות. רק תבין, אנחנו לא נמצאים בפרצוף. ה"פרצוף" זה נקרא רצונות מחוברים למטרה אחת, לכוונה אחת, לבורא אחד. אין כאלו בינינו. אין. אנחנו לא מחוברים, לכן אנחנו לא פרצוף. סך הכול כל העולם זה פרצוף אחד, עשר ספירות ולא יותר, אבל אנחנו לא נמצאים במבנה כזה.

אתה יכול לקחת את המילים האלו של הפרצופים, הספירות ולפי המבנה הזה להסביר מה שקורה, אבל זה רק כדי להסביר, אנחנו לא נמצאים במצבים כאלו.

שאלה: האם אפשר להגיד שהיום אנחנו נמצאים בחכמת הקבלה רק הודות לרשימות שהטמינו בנו אבותינו?

כן.

שאלה: בעבר היו אברהם, משה וכן הלאה, והם לא הביאו את האנושות לתיקון. האם זה בגלל שעוד לא הגיע הזמן לחיבור?

נכון.

שאלה: בעל הסולם דיבר על כך שיהיו מלחמות עולם שלישית ורביעית. הן יכולות לבוא בפיסי וגם בעולם הפנימי, אלה שני אירועים שיקרו. איך זה קשור לעשר המכות של פרעה?

זה אותו הדבר, רק בדרגה אחרת. עשר המכות שעברו על הרצון לקבל כדי שיברחו מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע, הן גם מתקיימות בכל דוד ודור. לכן כתוב ש"בכל דוד ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצריים", כי על ידי המכות האלה הוא הולך ומתקרב לעל מנת להשפיע, לחיבור, לבניית הנשמה.

שאלה: מה האדם צריך לעשות כשהוא מגלה שנאה, ריחוק ואדישות כלפי חברים וכלפי שאר בני האדם?

צריכים להתכלל בקבוצה עד כמה שאפשר, כמו תינוק בלי שכל ורגש, רק להתכלל בהם, להיכנס בהם ולהיות בתוכם בשקט, עד שיספוג מתוכם כוחות השפעה, ואז יתחיל לאט לאט להתאושש.

שאלה: אנחנו לומדים שעשר ספירות מחוברות הן בית המקדש, ושיש עשרה שבטים בצורה רוחנית. אני רוצה להבין מה הקשר בין הגופים הביולוגים שאני רואה מול העיניים שלי, שאני קורא להם חברים או בני אדם לבין אותן עשר ספירות, עשרת השבטים וכן הלאה. איך לתאר נכון את החברים כספירות?

לא. אנחנו לא יכולים לראות את זה בינתיים, לא יכולים, זה רק יבלבל אותנו. מה זה חשוב לי? אני רואה לפני בן אדם אגואיסט ואני צריך ללמוד איך לעבוד עם האגו שלו ועם האגו שלי בצורה כזאת שנוכל להתחבר זה לזה למעלה מהאגו שלו ושלי.

תלמיד: ואחרי העבודה הזאת מתגלות עשר ספירות בתוך ההרגשה שלנו?

עשר הספירות לא מתגלות בינינו, אמנם יכולות להיות גם בינינו אבל זו עבודה קשה, אלא מתגלות בין כולם בקבוצה, ואז אנחנו מתחילים להבין למה הבורא סידר אותנו כך מראש.

שאלה: מה זה "חיבור"?

חיבור, איחוד, זה נקרא שאנחנו, הרצונות האגואיסטים, על ידי כוח הבינה, כוח ההשפעה, כוח הבורא, אנחנו מחברים את הרצונות האגואיסטים האלה יחד למבנה אחד. ולמרות שכולם שונים ושונאים ודוחים זה את זה, אבל אנחנו מושכים את הכוח הזה של השפעה ואהבה שזה הכוח העליון, שהוא יותר חזק, ויכול לשלוט על הרצונות האגואיסטים שלנו, כך שאנחנו לא נרגיש את הרצונות האגואיסטים שלנו כדוחים אלא להיפך, אנחנו נרגיש שהכוח העליון הוא השולט, וזה ייקרא "כוח הבינה". ואחר כך הכוח יהיה כל כך חזק, שהוא אפילו יחייב אותנו, לעבוד עם האגו שלנו שקודם היה דוחה, לעבוד גם איתו לחיבור. זה נקרא כבר להתעסק בקבלה על מנת להשפיע. ואז אנחנו נרגיש את הבורא לא רק ככוח החסדים אלא גם ככוח החכמה.

שאלה: הזכרת את זה שאנחנו מתחילים לבנות את היסודות של בית המקדש השלישי. מיד אחרי שבית המקדש השני נחרב, המקובלים התחילו לבנות את היסודות לבית המקדש השלישי, אז מה אנחנו עושים בזה שאנחנו מתחילים לבנות את היסודות לבית המקדש השלישי?

מתחברים בינינו, אין יותר מה לעשות. חוץ מחיבור בינינו אין מה לעשות. לכן כל מה שאתה יכול לעשות לכיוון החיבור, תעשה, זה נקרא שאתה בונה את בית המקדש. בית המקדש הוא הרצונות המחוברים יחד שבהם יכול להתגלות הבורא.

שאלה: עשירייה מחוברת זו ספירה?

עשרה אנשים שמחוברים הם מהווים פרצוף שלם, עשר ספירות. כל אחד שרוצה להתחבר לאחרים הוא נקרא "ספירה".

שאלה: אם אנחנו מדברים שהכול לפי הנטייה הפנימית, איך קורה שהגורל הרוחני של העם היהודי, עובר אליהם גנטית מדור לדור ומחייב אותם כקבוצה ללא נטייה פנימית, לעסוק ברוחניות שהם לא מעוניינים בה?

זה לא גנטי, זה רוחני, ואתה לא יכול [לבדוק], כמו שהנאצים רצו לבדוק איפה יש גנים מיוחדים ביהודים, מה יש בהם? איפה זה בבדיקות הדם, ברקמות וכן הלאה, יש משהו? אין, זה הכול רוחני.

תלמיד: אנחנו מדברים שהכול לפי הנטייה הפנימית. אז איך זה יכול להיות שזה עובר אליהם מדור לדור?

למעלה מהחומר, ככה זה עובר.

תלמיד: ושומר עליהם כקבוצה?

זה שומר עליהם כקבוצה, אבל השמירה הזאת היא שמירה מלמעלה, לא שלהם. הבעיה היא שאנחנו צריכים לעשות את השמירה מלמטה, כמו שכתוב, "שומרים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך" שאתה לא תברח מהחיבור. את זה אין עדיין.

שאלה: האם היום השנאה שמתגלה בעולם, נמצאת בקשר ישיר לשנאה שאנחנו מגלים בעשירייה? האם כבר יש קשר כזה?

זה תלוי זה בזה. אין שנאה אחרת חוץ משנאה בין הרצון לקבל והרצון להשפיע. זה היסוד של כל השנאות, של כל הבעיות, הצרות, לא חשוב, של כל הדברים הלא נעימים, של חוסר השלמות.

שאלה: מה בהקשר לתשעה באב יכול להוות חומר להפצה לחיצוניים?

יש לנו הרבה חומר על זה, גם משנים הקודמות. תיכנסו לזה ותקראו מה קורה שם, מה שכתבנו ומה שסידרנו. אפשר לקחת משנים קודמות ולפזר. ודאי. ובמיוחד בזמן שלנו כי אנחנו נמצאים עכשיו בזמן מאוד קריטי, מפני שאנחנו צריכים להביא את כולם לתיקון לכן אנחנו צריכים להרגיש את עצמנו בצורה הכי הכי גרועה, קשה, אז כדאי לנו להזדרז ולהביא תרופה לפני המכה אחרת אנחנו נינזק יותר מווירוס הקורונה ומכל הדברים שעומדים בתור להתגלות, אנחנו נינזק בצורה קשה מאד. אין ברירה, מפני שהתיקון תלוי בנו, לכן אנחנו צריכים להרגיש עד כמה התיקון הוא הכרחי.

שאלה: האם אפשר לעשות הצבעה ולראות מי מוכן לתת את כל כולו על מנת להשפיע?

כן רק חכה קצת, אני קודם אתן מכות לכולם, ואז תעשה הצבעה.

תלמיד: אפשר לעשות הצבעה [אלקטרונית] מי מוכן לתת את כולו בשביל על מנת להשפיע, עכשיו ולא אחר כך?

מה זה ייתן לך?

תלמיד: זה ייתן לי כוחות.

איזה כוחות? כי אתה תראה שסביבך יש הרבה אנשים כאלה?

תלמיד: יש כאלה גדולים, הם ענקיים.

בסדר גמור. אז תגלה אותם בלי הצבעה ובלי כלום. תגלה אותם, תעבוד על זה.

תלמיד: אני כבר רואה.

בסדר גמור.

קריין: קטע מספר 1 מתוך ספר אור הבהיר של בעל הסולם, "שבירת הכלים".

"שבירת הכלים: ענין תיקון הבא ע"י הקדם השבירה הזאת, באופן שהשבירה עצמה היא תיקון גדול. ויש שפרשו שהוא קלקול ע"מ לתקן, אמנם הלשון אינו נכון, שיש להקשות על לשון זה, למה לו לקלקל ואח"כ לתקן? לא יקלקל ולא יהא צריך לתקן. אלא העניין הוא, אשר כל עיקר התיקון והריווח הגדול אשר חשב הבורא ית' בתחילת הבריאה, כל זה לא היה בא לעולם, זולת ע"י קלקול הכלים באופן הזה, ואשר כל תיקונם הוא בסוד אגלאי מלתא למפרע [שהתברר העניין מלכתחילה], שלא היו מקולקלים מעולם."

(בעל הסולם. ספר אור הבהיר. "שבירת הכלים")

שאלה: קודם אמרת שבית המקדש הראשון נוצר עם אור החיה ואחרי זה נוצר עם אור הנשמה. האם בית המקדש השלישי יהיה עם אור הנפש?

בית המקדש השלישי הוא עם אור היחידה. על זה כתוב שבית המקדש השלישי הוא יותר משני בתי המקדש שלפניו. בית המקדש הראשון נשבר על מוחין דחיה, בית המקדש השני נשבר על מוחין דנשמה ובית המקדש השלישי הוא דווקא קם על מוחין דיחידה, זאת אומרת שמאחד את הכול, מחבר את הכול וגומר את הכול.

תלמיד: הבית השלישי הזה נבדל איכשהו מהבית הראשון והשני בבנייה של היסודות?

בית המקדש הראשון ובית המקדש השני היו צריכים להישבר והם נשברו לפי סדר המדרגה, לפי התכנית, ובית המקדש השלישי קם לפי המאמצים שלנו, מתוך הרצונות שלנו, מתוך העלאת מ"ן שלנו ולכן הוא יכול להתקיים כי הוא נבנה מחסרונות שלנו, ממאמצים. ולכן שני בתי המקדש ההם נשברו, והשלישי יחיה וחי מפני שהרצונות שמהם הוא נבנה הם רצונות וכוונות על מנת להשפיע של התחתונים.

שאלה: למה בתי המקדש לא הולכים לפי הסדר, נשמה חיה יחידה אלא באופן כזה מוזר, קודם יורד, אחר כך עולה?

כי הם נשברים מלמעלה למטה כמו שלמדנו בעולם הנקודים, מלכי דחג"ת ואחר כך מלכי תנה"ים ובזה נשבר כל פרצוף זו"ן, וכשאנחנו מקיימים אותו אנחנו מקיימים אותו כבר מאפס עד הסוף בעולם האצילות.

שאלה: מה הנברא רוכש כשהוא חוזר לשורשו דרך השבירה?

בזמן שהנברא הכללי נשבר התגלו בו כל הרצונות, כל הכוונות האגואיסטיים, כאלה אגואיסטים שלא היה מרגיש אותם בכלל, ולכן רק אחרי השבירה הוא יכול להעלות אותם לתיקון ולהגיע לגמר התיקון.

שאלה: אם השבירה הזאת היא טעות מהא-לוהות למה הנברא רואה את זה כאיזו טעות או בעיה?

כך אנחנו רואים מפני שאנחנו עדיין לא שלמים. במידה שאנחנו מתקנים את עצמנו, אנחנו רואים שכל השבירה הזאת בכוונה הוכנה לנו וכל הדברים האלה הם באמת תיקונים גדולים שהבורא הכין אותם מתוך אהבה חלוטה כלפינו כדי ללמד אותנו איך להגיע לדרגתו.

שאלה: העיקרון הזה שאנחנו צריכים להרגיש את עצמנו שבורים וחולים כדי לרצות להשתפר על ידי איזשהו כוח חיצון, איך אנחנו יכולים להעביר אותו בהפצה שלנו בצורה חיובית?

תנסו לעשות, תדברו על זה, אני לא יודע, אתם צריכים לחשוב איך אתם מעבירים את שיטת התיקון בצורה יפה, טובה, רצויה לכל אדם ואדם. זו העבודה שלכם והעבודה של היום ממש, בזה תלוי גם הגורל שלנו. כי אנחנו קיימים רק לצורך הפצה, ישראל באים כדי לשרת את כל אומות העולם לכן הקבוצה שלנו באה אך ורק כדי לספר לכולם על תיקון העולם ולמה הוא מחויב להיות.

שאלה: התיקון עכשיו מלמטה למעלה הוא בהקדם החיסרון והמצב הזה לא היה קיים אף פעם, זה משהו שהוא חידוש?

כן, עכשיו יש חיסרון לתיקון. עוד מעט תקבל כמה מכות ויהיה לך עוד יותר חיסרון. העניין הוא האם אנחנו יכולים להגדיל את החיסרון בלי מכות.

תלמיד: כן, אבל כשבעל הסולם אומר שהמצב השלם קיים, הרי בית המקדש השלישי לא קיים?

איך לא קיים? ברוחניות קיים הכול.

תלמיד: איך? אבל אנחנו מדברים שרק משבירת אדם הראשון זה נברא, לפני כן לא היה נברא, למה זה קיים?

בסדר, אני מסכים איתך כי אני לא יכול להתווכח על דברים שאתה לא מבין.

תלמיד: האגו שמתגלה היום בבני אדם הוא כבר אגו רוחני?

לא, זה עדיין אגו גשמי. גשמי זה נקרא על מנת לקבל, רוחני זה נקרא על מנת להשפיע. או שאנחנו נמצאים כבר בהשגות רוחניות ואז שם יש קדושה וקליפה. השאלות שלך הן כאלו ביני לביני.

תלמיד: השנאה החזקה הזאת שאנחנו רואים בין בני אדם היא כבר כנגד רוחניות?

לא, עוד לא, לגמרי לא.

שאלה: יש מכות מצרים ויש גילוי השבירה, איך הם קשורים?

המכות שבמצרים רק מראות לאדם את האגו הטבעי שלו שמרחיק אותו מאחרים. עדיין לא מדובר על השבירה, כי כל הגילוי שבמצרים הוא לפני השבירות.

שאלה: כפי שהחבר שאל על הפצה שהיא טובה, האם ניתן להגיד שיש את המקום הטוב שאתה יכול לבנות, ואם הוא חסר לך אז מה שתלוי בך זה לבנות את הטוב הזה דרך צורת חיבור?

יכול להיות שכן רק אני לא יודע מי יתפעל מזה. צריכים ללמוד איך לדבר לאנשים, את זה גם אני לא כל כך יודע.

שאלה: זה שאני לא מצליח להביא חברים לשיעורי בוקר ואני לא נותן להם מספיק את החשיבות זה מפני שאני עדיין לא גיליתי את השבירה שלנו?

כנראה שאתה לא מתפעל מהם ולא מתפלל עבורם. תתפלל עבורם, תבקש מהבורא שהוא יעיר אותם איתך יחד.

תלמיד: אמרת לחבר שתקבל עוד כמה מכות ואז יתווסף החיסרון. בשבועות אחרונים חוויתי כמה מצבים מאוד משמעותיים כמו עבור שנה שלמה, הרגשתי לחץ מהבורא ונחיצות בחברים, ועכשיו אני כבר מתגעגע לזה.

לא, זה לא טוב שאתה כך חושב, זה קליפה. אם אדם מתגעגע ללחצים ולמכות זה הקליפה באה ומגרה אותו. לא, אתה חייב להשתוקק לפרוץ קדימה בעצמך בכיוון הטוב, בחיבור עם החברים, בזה שאתה משיג כוח השפעה, דורש מהבורא, ולא שאתה מחכה שהמכות יקדמו אותך, זאת קליפה. מה אתה אומר? עד כמה היה טוב שהייתי בשליטת הקליפה, עד כמה היה טוב שפרעה היה שולט עלי. זה לגמרי לא בסדר.

שאלה: לא אמרתי ככה, אלא שבאותו זמן הרגשתי נחיצות בבורא, ולזה אני מתגעגע, להרגשת הנחיצות כלפי הבורא, כי במצב רגיל אני לא יכול להגיע לכזו נחיצות.

קח את הרצונות האלה מהחברים ואז תהיה לך הרבה יותר השתוקקות לבורא. אין ברירה, אני אומר לך, לא מתוך זה. קודם כל אתה חוזר למצבים שהיו, זה כבר קליפה. אסור לחשוב אחורה, להסתכל אחורנית, זה כמו אשת לוט, אלא רק קדימה.

תלמיד: השאלה איך בכל זאת לבנות את הגעגוע הזה בינינו בעשירייה?

דבר עם החברים, אני לא יודע. תדבר עם החברים, אתה לא תקבל ממני כאן שום עצה.

שאלה: מה זה אומר שהכלים לא היו מקולקלים בעולם? שבירה זה לא קלקול, מה זה אומר?

שבירה זה לא קלקול? מה יש חוץ מאיבוד המסך שזאת השבירה? אני לא מבין מה אתה מדבר.

שאלה: אני שואל לפי הקטע, מה בעצם הוא מסביר, מה העיקרון הזה?

אני לא יודע מה הוא מסביר, אני אומר לך, שבירה זה קלקול, חוץ משבירה אין קלקולים.

קריין: קטע מספר 2 מתוך "אור הבהיר" של בעל הסולם.

"בכל יכולתו המציא ית' תחבולה, שדרכה תופיע מציאות תפיסה לתחתונים, עכ"פ בהארותיו, ותחבולה הזאת היא הנקראת בלשון חכמים חושך בסו"ה "ובורא חושך", מלשון בוא וראה חושך. כלומר, מניעת האור וחולשת אחיזתנו בו, המובן לנו כמו חושך, היא הסיבה הנאמנה לתפיסת האור, וז"ס "כיתרון האור מן החושך", כלומר כל תפיסתנו באור הוא מתוך החושך." (בעל הסולם. ספר אור הבהיר. או"י או"ח)  

תזכרו מה שבעל הסולם כותב, כל תפיסתנו באור היא רק לפי הרגשת החושך. לפי העוצמה, לפי סגנון הרגשת החושך אנחנו מגלים את האור. ולכן חושך, הרגשה, הבנה, אחיזה, שנאה, דחייה, לא חשוב באיזו צורה אנחנו מגלים אותו, זה הכלי לגילוי האור. ולא יכול להיות שיתגלה האור, אלא במקום של החושך לפי סגנון ועוצמת החושך.

קריין: קטע 3 מתוך מאמרו של הרב"ש "עניין ענף ושורש".

יש לדעת, שהלילה ברא ה'. ובטח ברא זה אודות המטרה, שהיא להטיב לנבראיו. אם כן כל אחד שואל "למה ברא חושך, שהוא בחינת לילה. הלא לפי המטרת הבריאה, היה צריך לברוא רק יום ולא לילה". והפסוק אומר, "ויהי ערב ויהי בקר יום אחד". היינו דוקא על ידי שניהם, שהם לילה ויום, אז בא יום אחד. אלא כנ"ל, שבכוונה תחילה נברא הלילה, שאינו מאיר בלי תיקונים, בכדי לעשות תיקונים, על מה שהלילה מגלה לאדם. כי על הרגשת של החושך מתרקמים כלים, שנחוץ להם, בכדי שיהיה להם צורך להבורא, שהוא יעזור להם. אחרת אין צורך לישועת ה'. היינו, שאין אז צורך להתורה, שהיא בחינת "המאור שבה מחזירו למוטב".

(הרב"ש. מאמר 2 "ענין ענף ושורש" 1985)

שאלה: איזה ארגז כלים אני צריך לבנות כדי לבנות בתוכי תפיסת מציאות רוחנית?

רק חיסרון בחיבור שלפי זה אתה מרגיש חושך. שחוסר חיבור זה חושך. זה מה שאתה צריך ללמוד בעצמך, בתוכך. כמו שעכשיו אתה יודע מה זה חושך ומה זה אור, אז רק לתרגם את זה להרגשה אחרת, חוסר חיבור זה חושך, חיבור כלשהו זה כבר אור, זה כבר מאיר. אנחנו צריכים לעבור לרגשות כאלה, לחושים כאלו.

תלמיד: איך אני בונה את זה שזה לא יהיה תיאטרון רגשי כמו בעולם הגשמי?

לא יודע, תנסה, לא חשוב. צריכים להתחיל ולנסות ואחר כך לדבר עם החברים ולאט לאט זה יתגלה. נעבוד על זה גם כאן.

שאלה: האם אפשר לשאול על חרטה, מאיפה זה מגיע באדם, בהקשר לקבוצת ישראל הזו?

אלה דברים שהייתי מעדיף לא לדבר עליהם עכשיו. זה הכול אגואיסטי, הכול אגואיסטי, אחר כך נדבר על זה בדרגות גבוהות, זה מאד לא פשוט כי זה הכול בא מלמעלה ומה פתאום שאני מתחיל לעשות חשבון על מה שהיה ככה. אחר כך.

שאלה: איך להגדיל את החיסרון להשפעה ואהבה בלי לקבל מכות?

רק על ידי זה שאתה תשתוקק לתיקון יותר מהר ממה שהמקל יורד עליך מאחורה. אתה צריך להתקדם לתיקון יותר מהר מהמכות. זהו סך הכול. אחריך בא יצר הרע שלך עם המקל ורוצה להרביץ לך ואתה רץ לפניו, אתה צריך לרוץ יותר מהר ממה שהוא רץ אחריך, דבר פשוט.

שאלה: מה זה משנה להרגיש את הבורא מתוך כלי שלם או מתוך כלי שבור, התוצאה אותה תוצאה?

אם אתה יודע שזאת אותה תוצאה אז אני לא רוצה להתווכח איתך.

תלמיד: לא, כי המשפט, מרגיש את הבורא נמצא איתו בדבקות בקשר, מה ההבדל אם זה מתוך כלי שבור או מתוך כלי שלם כמו שהיה לפני השבירה?

אתה לא יכול להיות דבוק עם הבורא בכלי שבור, איזה משפט זה?

תלמיד: לא, שאדם משיג את הבורא מתוך השבירה?

מה זה מתוך השבירה?

תלמיד: מתוך החושך.

שהוא גילה את החושך ותיקן אותו באור החסדים ואחר כך באור החכמה ואז הוא מגלה את הבורא.

תלמיד: אז מה ההבדל בין זה לבין גילוי הבורא לפני השבירה?

לפני השבירה הבורא היה מתגלה בצורה של הארה ללא שום הבחנות. לא היו כלים ברורים, מנוגדים לבורא כדי לגלות אותו "כיתרון אור מתוך החושך", ולפני השבירה אין חושך.

שאלה: הוא כותב בקטע שהחושך הוא גורם לתיקונים. מה האדם יכול לעשות אם החושך לא נותן לו דחיפה, הוא כאילו אדם מרגיש ממש כמו עטלף שהוא נהנה מהחושך, שטוב לו בעל מנת לקבל הזה?

שטוב לו שיעשה חיים, בסדר.

תלמיד: בכל זאת הוא נמצא בקבוצה שלו?

אז הוא כבר מבין שהוא נמצא בחושך.

תלמיד: אבל לא כואב לו, כאילו הוא מרגיש שם נוח, טוב לו שם?

בסדר. אז שיכניס את עצמו קצת יותר פנימה לקבוצה. תקרא מאמרי רב"ש, אין חדש.

שאלה: לגבי החיבור בעשירייה. אמרנו שאנחנו צריכים לחבר את הרצונות שלנו. אז נאמר שיש לי רצון השתוקקות לבורא, ואני מרגיש עכשיו גם את ההשתוקקות של חבר אחר בעשירייה או של כל החברים לבורא. איך אני מחבר, מה השלב הבא של לחבר את הרצונות האלה לאחד?

אם אתה פחות מהם אז אתה מחבר את החסרונות שלהם אליך.

תלמיד: הפעולה של להגדיל הרצונות שלהם על פני שלי זה הופך אותנו למחוברים?

לא. להגדיל את הרצון שלך מתוכם, מתוך החסרונות שלהם. שאם הם גדולים בעיניך, אז למה שהם משתוקקים נעשה חשוב בשבילך, וככה אתה מגדיל את החיסרון.

תלמיד: וזה אומר שאנחנו עושים חיבור ברצונות שלנו, הפעולה הזאת?

כן, ככה.

שאלה: פתחנו את הנושא שאתה אמרת "ויהי ערב ויהי בוקר", דיברת על זה קצת "יום אחד". מה זה יום אחד מבחינה קבלית?

יום אחד, זה ש"חשכה כאורה יאיר". שאני מכבד את החושך כמו את האור כי בלי החושך לא יהיה אור. ואני אוהב את החושך, אני מכבד אותו, אני אפילו שר בלילה כמו ביום, יש לי בלילה גם עבודה גדולה בזמן החושך. יש כאלה עבודות של שומרים, "שומרים" בלילה. וכך אנחנו צריכים לעבוד.

תלמיד: מחר תשעה באב מה המשמעות של תשעה באב ו"בין המצרים" בכלל לגבי אלה שעושים עבודה רוחנית, מה המשמעות?

אתה רואה שאנחנו התחלנו כבר היום ללמוד את זה, והיום ומחר אנחנו לומדים, גם הערב במקום זוהר אנחנו נלמד על זה, אני מזמין את כולם. כן, כי בתשעה באב אסור ללמוד תורה, כי "תורה משמחת".

תלמיד: למה זה באמת?

תורה מביאה שמחה, ואנחנו צריכים להצטער, ולכן כתוב שאסור ללמוד תורה, אבל זה לא העניין, זה איך אתה יכול לתקן משהו בזמן השבירה, לכן אנחנו לומדים על השבירה. גם היה ככה אצל רב"ש. אז לומדים על השבירה.

תלמיד: כי אני זוכר שנה שעברה דיברת על זה שלישראל כאילו אין מזל באותה התקופה. מה הסיפור של מזל?

זה היה. היום יש לנו מזל, יש לנו קורונה.

תלמיד: אה, כן?

כן, אני אומר לך שזה מזל, זה סימן של התנהגות חדשה של הבורא איתנו שהוא רוצה לקדם אותנו בצורה מועילה, אפקטיבית, לזרז את ההתפתחות שלנו.

תלמיד: זה נגמר יש חיסון עוד מעט, הכול טוב.

זה לא יעזור, מה אתה מפלפל שם? איזה חיסון יעזור לך, נגד מה החיסון? מה עומד במרכז של כל הצרות? היצר הרע שלך. יש כנגדו חיסון? אם תביא את האור דרך החיבור שלך עם החברים זה החיסון. חוץ מזה כלום. חיסון לרצון לקבל זה אור החסדים, שאז מנטרל אותו ואז הוא כבר לא מזיק. אור החסדים, ואחר כך אתה אפילו יכול להשתמש בו בעל מנת להשפיע עם אור החכמה.

תלמיד: אז בעצם מה אתה אומר שעד סוף השנה כבר יהיה לנו את החיסון הטבעי שבינינו, אתה רואה את זה?

זה יכול להיות מהיום להיום, אני לא מחכה לסוף השנה ואני לא תולה את עצמי בכל מיני מומחים ששמים לנו שם ממשרד הבריאות או מהשב"כ, לא יודע מה. זה הכול שטויות. הכול תלוי בעם, עד כמה שאתה תעורר את העם להבין במה תלוי התיקון. אז אני לא צריך לשאול אף אחד חוץ ממך.

תלמיד: האם אנחנו מתקדמים?

כן ודאי. אני רואה.

תלמיד: ברוך ה'.

אני לא חושב שזה יהיה מהר.

תלמיד: אהה, לא מהר?

לא, זה לא יהיה מהר.

תלמיד: למה אתה רואה את זה ככה לא מהר?

אתה זוכר איך יצאנו ממצרים?

תלמיד: תזכיר לי.

אני שואל איך הבורא הביא אותנו ממצרים להר סיני? ללכת היה אפשר תוך יום יומיים.

תלמיד: נכון, הוא עשה לנו סיבובים.

איזה סיבובים, כולל ים סוף, כולל כל מיני דברים. ככה זה גם כאן, למה? כי כתוב לא רוצה להביא אותם בדרך הקצרה.

תלמיד: למה זה כך?

כי אתה צריך שכל ורגש כדי לקלוט שאתה חייב להגיע למעשה דלהשפיע, ואיך להגיע למעשה הזה, ושאתה מסכים לזה ושאתה רוצה את זה. ושאתה רוצה את זה עד כדי כך שאתה לא רוצה לחזור למצרים בשום פנים ואופן, אלא רק קדימה שלא יהיה לך כלום, רק אפשרות להשפיע.

תלמיד: זאת אומרת, שעכשיו כל העבודה שלנו זה הרבה סיבובים בעצם?

כן. עם העם הזה זה לא ילך בקלות. אבל אנחנו כבר נמצאים בתהליך.

שאלה: האם הסימן שרכשתי כלי של חבר, חיסרון של חבר, זה שהייסורים שהרגשתי הופכים לייסורי אהבה?

כן, נכון, נכון מאוד.

שאלה: האם יש קשר כלשהו בין יום כיפור לבין תשעה באב, הרי בשניהם יש סוג של גילוי הניתוק מהבורא?

כן, אבל יום כיפור זה חשבון נפש. מה שאין כן תשעה באב, זה גילוי השבירה ממש. אנחנו נדבר על זה עוד.

קריין: קטע מס' 4 מתוך "זוהר לעם" פרשת "תצווה".

 "אין אור אלא אותו היוצא מתוך החושך. כי כאשר הצד הזה נכנע, מתעלה הקב"ה למעלה ומתגדל כבודו. ואין עבודת הקב"ה אלא מתוך החושך. ואין טוב אלא מתוך הרע. וכשהאדם נכנס לדרך רע ועוזב אותו, אז מתעלה הקב"ה בכבודו. וע"כ שלמות הכול היא טוב ורע יחד, ולהסתלק אח"כ אל הטוב. ואין טוב אלא אותו שיוצא מתוך הרע. ובטוב הזה מתעלה כבודו של הקב"ה. וזוהי עבודה שלמה." 

(זוהר לעם. תצווה, 86)

זאת אומרת, לא יכול להיות שאנחנו נגיע לטוב אם אנחנו לא נצטייד מקודם ברע, ונבין עד כמה שהרע הזה עוזר לנו, ודווקא בזכותו אנחנו מגיעים לטוב. ושאנחנו נרצה להחזיק את הטוב והרע יחד, "חשיכה כאורה יאיר", כי אין אור אלא כשיש לידו חושך. אור לבד זה הבורא, אנחנו לא מבינים מה זה ולא מרגישים, לא יכולים לגלות אותו. גילוי האור חייב להיות כשתחתיו חושך, ואז אנחנו מגלים את האור. נקווה שאני איכשהו מעביר את העניין.

שאלה: אם נראה לי שבעשירייה לא קורה שום דבר על טבעי, אלא יש איזו שגרה כזאת, העשירייה מקיימת את כל מה שצריך, כולל הפצה. איך עלי לעבוד כדי להתקדם נכון? האם להתכלל בהם, להתחבר איתם, או איכשהו לעורר את הכול?

זה לא עניין של רגוע או לא רגוע, אתה לא צריך להשתגע ולשבור את הכול ואז זה נקרא שאתה מתקדם, זה עניין עד כמה שאתם כל הזמן בודקים איפה עוד אפשר להוסיף בחיבור ביניכם. איפה עוד אפשר להוסיף בחיבור בינינו, זה נקרא התקדמות. אז ההתקדמות הזאת לא יכולה להיות אלא רק על ידי כך שאנחנו כל הזמן מחטטים ומחפשים איפה עוד אפשר להוסיף בחיבור בינינו. בזה ההתקדמות, זאת הבדיקה, וכך מתקדמים.

שאלה: אני רואה בעשירייה חברים גדולים עד כדי כך שאני לא יכול להשיג אותם. זה הופך להיות לאט לאט מצב שמקנאה אני מגיע למצב ש"אין אדם חושק בבת מלך". איך להתמודד עם זה נכון?

להתמודד כך שאתה תיכנס ביניהם כמו תינוק. תבטל את עצמך כמו שאומר הרב"ש, הרבה אפסים שיהיו לפניך, שאתה ממש קטן קטן קטן כלפיהם, ואתה מוכן לשלם, להקריב את הכול כדי להיות ביניהם. ולגדול כמה שאפשר יותר, אולי לזה לחייך, לזה לעשות משהו ולזה, ככה כמו קטן כלפי הגדולים, תשרת אותם.

תלמיד: אחרי המצב הזה גדלים למצב שאתה הופך להיות כגדול כלפיהם? כי יש שני מצבים שרב"ש מלמד.

כן. אני לא אתן לך לשאול, כי שאלה זו שאלה ואתה מתחיל להסביר לי. כן, אתה חייב ככה לעשות, נקודה, בפעם הבאה תחבר נכון את השאלות.

קריין: קטע מספר 5 מתוך תלמוד בבלי, מסכת מכות.

"רבן גמליאל ורבי אלעזר בן עזריה ורבי יהושע ורבי עקיבא פעם אחת היו עולין לירושלים, כיון שהגיעו להר הצופים קרעו בגדיהם, כיון שהגיעו להר הבית ראו שועל שיצא מבית קודשי הקודשים, התחילו הן בוכין ורבי עקיבא מצחק, אמרו לו מפני מה אתה מצחק? אמר להם מפני מה אתם בוכים? אמרו לו מקום שכתוב בו "והזר הקרב יומת", ועכשיו שועלים הלכו בו ולא נבכה? אמר להן, לכך אני מצחק כמ"ש "ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריה בן יברכיהו"... עד שלא נתקיימה נבואתו של אוריה, הייתי מתיירא שלא תתקיים נבואתו של זכריה, עכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריה, בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת, ובלשון הזה אמרו לו, עקיבא ניחמתנו עקיבא ניחמתנו." 

(תלמוד בבלי. מסכת מכות, דף כד/א)

זאת אומרת, שלא יכול להיות שיהיה תיקון, אם לא תהיה שבירה מקודם. ולכן הבינו שצריכה להיות שבירה, והם צריכים להתקדם, אז מה. זה מה שיעקב רצה לגלות לבנים, ואחר כך לא גילה כי זה היה עוד לפני הכניסה למצרים, הם עוד לא היו מוכנים. וזו הבעיה. לכן המקובלים יודעים שהם צריכים להיכנס לכל מיני בעיות בדרך, מפני שהכלל לא מוכן, מפני שכאלו תהליכים צריכים להיות. רוצים או לא רוצים אבל אנחנו צריכים להתקדם ממצב למצב ככה, ואין ברירה.

לעמך אסור לדעת על זה, אבל אנשים שנמצאים בתוך התהליך בעיניים פקוחות, הם צריכים לדעת שכך וכך עוברים המצבים, שיהיה בית המקדש הראשון, יהיה בית המקדש השני, ויהיה גם בית המקדש השלישי. היום נמצאים בבניית בית המקדש השלישי, בתחילת היסודות שלו, וודאי שיש עוד הרבה מאוד בעיות עד שאנחנו נוכל להקים אותו. שכולם, כל האנושות מתחברת ומגלה את הבורא בכל עוצמתו בקשר בינינו. שאנחנו עולים קודם כל מדרגת העולם הזה הזמני, שנמצא בזמן, תנועה, מקום, לדרגות אחרות של תפיסת המציאות, אבל צריכים לדעת שזה התהליך.

והאמת שגם עכשיו אנחנו נמצאים ברוחניות, אין גשמיות בכלל, אלא עוד לא מרגישים את זה. עוד לא מבינים איפה שנמצאים, אבל הכול יתברר בקרוב. דווקא המצבים שלנו הם מצבים טובים, אנחנו עוברים מצבים טובים. "יום ליום יביע אומר".

שאלה: מהו "שועל שיצא מבין ההריסות" בדרך שלנו ובתוך הקבוצה?

זה היצר הרע, אחד מהסוגים שלו שנקרא שועל. שועל זה מהמילה שואלים, ששואל אותך על כל מיני כאלו מצבים, כאלו שאלות, שזה מחליש אותך בחיבור.

קריין: קטע מספר 6 מתוך פרי צדיק, פרשת פנחס.

"בג' שבועות אלו, הנה בי"ז בתמוז נשתברו הלוחות, ובט' באב חרב הבית בראשונה, ובשנייה גלו ישראל. אבל באמת כל זה היה הכנה, שיזכו על ידי זה לאור גדול אחר כך. על שבירת הלוחות אמרו (שבת פ"ז) "יישר כחך ששברת", שעל ידי שבירת הלוחות זכו לאור תורה, ובט' באב נולד תיכף משיח, כמ"ש (במדרש איכה) והיה חורבן הבית הכנה לבניין השלישי שיהיה, ואז יהיה גאולה שלימה, שלא יהיה אחריו גלות."

(פרי צדיק. פרשת פנחס, אות ט') 

אתם רואים עד כמה שהמקובלים מדברים בצורה אחרת ממה שהעמך חושב. הם חושבים שיש שבירה, בית המקדש הראשון והשני נשבר, צריכים לשבת ולבכות, מקובלים אומרים שזה יום שבו נולד המשיח. כי רק מתוך השבירה הזאת יש לנו כוח לתיקון, סיבה לחיבור, ולכן כך אנחנו מסתכלים על זה.

אין דבר רע במציאות, אין. אלא אנחנו צריכים קצת להתעלות מעל הגשמיות, "עיניים להם ולא יראו", וכך לראות את המציאות שזה הכול תיקונים.

קריין: קטע מספר 7 מתוך שני לוחות הברית של השל"ה הקדוש.

"היסורין ממרקין וגם מביאים לידי תשובה, כמו שנפרש בפרשיות שהן בין המצרים. ואז יקויים ארוממך ה' כי דליתני, לשון דלות ולשון התרוממות, כי הדלות שהם הצרות, הם סיבות ההתרוממות וגורמות להיות יתרון אור ממה שהיה. ויתרון אור הזה יבוא מהחושך, כי במחשכים הושיבנו, כדי שיצא אור גדול מהחושך. כן ויהפוך ה' את הקללה לברכה, כי הקללה עצמה נתהפך לברכה. וחורבן בית המקדש היא בניינו, כי חורבן בית המקדש גורם להיות "תם עוונך בת ציון", ואז יבנה בית המקדש הגדול שהוא בנין בית עולמים הנצחיים."

(השל"ה הקדוש. שני לוחות הברית, במדבר דברים, פרשת בלק)

שאלה: מה זה קללה וברכה ברוחניות?

קללה וברכה זה הכוח שמסייע ודאי, אין לנו חוץ ממסייע וזה רק הבורא, אבל הצורה שהוא עוזר לנו להתקדם, בצורה קצרה למטרה או בצורה עקיפה, זה ההבדל בין קללה לברכה. גם זה וגם זה פועל לטובה, רק בצורה ישירה וקצרה, דרך קצרה ודרך ארוכה. דרך קצרה זה ברכה ודרך ארוכה זאת קללה.

תלמיד: מה זה ברכה ומה זה קללה?

ברכה זה שאתה תתקדם ותגלה את המציאות הנכונה, היחס הנכון שלך לבורא שצריך להיות בצורה קצרה ולא תגיע דרך הקללות, דרך זה שאתה מקלל אותו, דרך זה שאתה לא מרוצה ממנו.

תלמיד: האם זה קללה כמו בעולם הזה?

כשאתה לא מרוצה מהבורא זה נקרא קללה, כשאתה מרוצה ממנו זה נקרא ברכה.

שאלה: אמרת קודם שבזמן חורבן המקדש אנחנו צריכים להצטער.

לא, אנחנו לא צריכים להצטער בזמן החורבן אם אנחנו נמצאים בגובה שצריך להיות, בהבנה, בהכרה. מעשה החורבן זה מעשה שמתרחש בפרצוף הרוחני, בראש ובגוף. אם אני נמצא רק בגוף ולא מעלה את עצמי למעלה מהגוף לראש, לכוונות, להבנות, לתכניות, אם אני נמצא רק במעשים עצמם אז אני ודאי שמצטער ובוכה, אני לא יודע מה קורה, ואני ממש משתגע מצער.

אם אני מעלה את עצמי לדרגת ראש, אז אני כבר מבין שזה צריך להיות כך וזה היה חתום מראש ותוכנן מראש, ואני מקבל את זה כי אין ברירה, כמו שאני הולך נניח לניתוח וזה ודאי לא נעים, אבל מה לעשות, רק דרך זה אני יכול להיות בריא. וזה בין הקללה והברכה, בין דרך תורה לדרך ייסורים. הכול תלוי עד כמה אנחנו מעלים את עצמנו במה שאפשר להפוך את הכול לברכה. אבל באמת, אחר כך מגלים שהכול זה ברכה.

שאלה: מה מונע מאיתנו לראות שהמציאות שאנחנו חיים בה היא מושלמת?

רק העבודה שלנו. במידה שאני מתחבר יותר לחברים אני אראה את המציאות בצורה יותר מושלמת. במידה שאני מתרחק מהם אז אני אראה את המציאות בצורה יותר שבורה. הכול תלוי במידת החיבור, כי זו מידת התיקון.

שאלה: מה זה נקרא ללמוד על השבירה ולא ללמוד תורה בתשעה באב?

זה לא חשוב כל כך, אבל נהוג שאנחנו נמצאים בתשעה באב בתהליך החורבן, שבירה, אז אנחנו גם לומדים על השבירה. זה הכול.

צריכים לחשוב מה אנחנו נלמד מחר. כנראה שניקח חלקים מ"תלמוד עשר הספירות", חלקים מהזוהר, נכין את זה למחר כדי שיהיה לנו בבוקר לימוד מגוון.

שאלה: מה זה ''נצח''? זה זמן, זה מצב?

''נצח'' זו ספירה בפרצוף. נצח, הוד, יסוד, אלה ספירות שהן שייכות לסוף הפרצוף, ולכן אם מגיעים למצב הזה, אנחנו כבר נמצאים לקראת תיקונים גדולים, סופיים.

שאלה: נראה שיש לנו קושי לעסוק בתפיסת המציאות. הזכרת באחת התשובות את המקרה של אשת לוט, האם אתה יכול להרחיב למה אסור לנו להתחרט, למה אסור להצטער על משהו שקרה?

כי בזה אתה מוחק את ייחודיות הבורא, כאילו יש לך גם איזה מעשים שאתה עשית בחיים ולא הוא.

תלמיד: האם אפשר לראות את זה או לקשור את זה גם בעולם הגשמי?

גם בעולם הגשמי, זה תלוי במדרגה שלך, זה תלוי בתפיסה שלך. אם אתה חושב שאתה קובע משהו בעולם הזה אז אתה חושב, תחשוב. אבל זה לא מפר את הנחיצות לתיקונים האישיים שלך, שאתה מזיע ומצטער ועושה את הכול, אחד לא שייך לשני.

תלמיד: אז היגיעה בסך הכול עוזרת לשנות את תפיסת המציאות. תודה.

(סוף השיעור)