שיעור בוקר 06.10.19 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

דיון בנושא תוכן הכנס באירופה

קריין: אנחנו נקיים שיעור בנושא התוכן בכנס באירופה. במהלך השיעור אנחנו נקרא את ההצעות של החברים לתוכן ונדון בנושא.

תלמיד: אציג בקצרה את התהליך שהיה אתמול בבוקר. כולנו עברנו סדנה מאוד מיוחדת סביב התוכן לכנס באירופה שיהיה לנו, ומתוך הסדנה הזאת עלו הרבה מאוד רעיונות, כיוונים לתוכן, לשיעורים, לישיבות חברים ולערבי תרבות, באופן כללי על ההתנהלות באירופה, על הקבוצות באירופה, הכול מהכול עלה מתוך העשיריות מכאן בארץ ומהעולם. קיבלנו אתמול למייל הרבה מאוד פניות מכל העולם, למעלה מכמה מאות, עד עכשיו אנחנו ממשיכים לקבל מיילים, שמתרגמים ומסדרים אותם.

אתמול בערב כבר מיד אחרי השיעור התחלנו בעבודה, ניסינו להוציא איזו תמצית מכל מה שהגיע, ניסינו לזהות מגמות מרכזיות של תוכן, שבהן החברים בתוך הסדנה הגיעו לאיזו מסקנה שהם היו רוצים שהכנס יעסוק. אנחנו נעבור על אותם נושאים מרכזיים ונמשיך הלאה בדיון.

קריין: הנושאים המרכזיים שעלו מהצעות החברים וחזרו מספר פעמים,

עשירייה אחת, מה זו עשירייה האחת, איך בונים אותה, חשיבות העשירייה האחת, עקרונות העבודה בעשירייה האחת, מטרת ההתאספות, מטרת החברה, "אנחנו נתאספנו כאן", התנועה מהפרטית לכללית.

מה שמעניין כאן, שבאמת מהמון קבוצות שונות בעולם קיבלנו חומר או שאלות או הצעות מאוד דומות, רואים שבאמת לא חשוב מאיפה הקבוצה ועד כמה היא נמצאת באותה הרוח. אנחנו נצטרך כאן על ידי דיונים להשתדל להחזיק את המטרה המשותפת שהעיקר הוא החיבור. הנושא יכול להשתנות, אבל העיקר שאנחנו בונים את העשירייה הזאת האחת, וראינו לפי החומר שקיבלנו עד כמה הוא משותף לכולם, כולנו נמצאים באותן המחשבות, אפילו [באותה] הרמה פחות או יותר, לא חשוב איפה נמצאת הקבוצה והאנשים, אנחנו איכשהו נכללים זה מזה.

לכן, כמו שאנחנו רואים, תלוי איפה האדם גדל, אם הילד נולד במשפחה מודרנית, אז יש לו יכולת לספוג את הכול להיות ולגדול כאיש מודרני, ואם לא, אז לא. הכול תלוי בסביבה, אם האדם נכלל מהסביבה שלו, יש לו את כל הכלים, הוא לא צריך כלים חדשים אלא אותם הכלים שיש לו, אותן הרשימות, אם הוא נכלל, זה כבר הגורל שלו שהבורא כך קבע לו, אז הוא ודאי יכול לגדול בזמנו, במצבו, בסביבה שלו כך שיתכלל בכלי הכללי, בכלי העולמי.

לכן מה שמעניין באמת, ראינו בזה עד כמה שהחברים שלנו מכל קצוות תבל הם דומים, חושבים אחד, מבינים, שואלים שאלות, הכול ממש בסגנון אחד. במה ששייך לחכמת הקבלה אין הבדלים בשום צורה בין אף אחד לאף אחד, זה פלא. זה באמת מחמם את הלב, סימן טוב.

קריין: הנושא הראשון הוא "עשירייה אחת".

כאן זו הבעיה. אנחנו צריכים עכשיו לדון, ואני מבקש מכל הקבוצות שלנו בעולם, אומנם קבענו זמן עד הכנס, אבל באמת נקווה שזה יתבצע [מוקדם] יותר. איך אנחנו מגיעים לעשירייה אחת? כי מצד אחד יש לנו המון חברים שמשתתפים בזה לכן הכוחות שלנו גדולים, וכמה שהבורא מעורר את לבבות בני האדם בכל מקום בעולם, אנחנו רוצים לאסוף אותם יחד לאותה עבודה כשאנחנו בונים עשירייה אחת. אמנם העשירייה הזאת נכללת ממאות ואפילו מאלפים ועוד יותר, אבל זו בכל זאת עשירייה אחת.

כאן השאלה, איך אנחנו משתדלים להגיע לעשירייה אחת? האם אנחנו צריכים לדאוג שזו באמת תהיה עשירייה, שכל אחד יתפוס את המקום שלו, איך כל אחד יבטא את עצמו בצורה מרבית עם כל התכונות שלו, איך אנחנו מנהלים או לא את העשירייה או שאנחנו משאירים את זה לבורא ואנחנו רק רוצים כך להתחבר לאיזה עדר וזה יסתדר בעצמו.

האם אנחנו צריכים איזו הנהלה שתארגן אותנו או אולי רק אנשים שיתנו לנו התעוררות? אבל שוב, עד כמה שנהיה קרובים זה לזה בצורה מאורגנת פחות או יותר, לא חשוב, נתחיל להרגיש את חוקי הטבע העליון שמתגלים בקשר בינינו, ואת החוקים האלה נלמד כבר מהמעשה, ממה שמתגלה. כך בעצם נתחיל להכיר את הבורא.

אנחנו כאן מכוונים לפעולה מאוד רצינית וגבוהה. כי אם באמת בקהל כזה גדול, כל אחד משתדל להתחבר, רוצה להתחבר, למשוך את כולם, לתמוך בכולם, אז יש כאן באמת פעולה רוחנית רצינית ועוצמתית, ואנחנו נרגיש שינוי, כי זו לא עשירייה פרטית שאפילו אין לה שם ואין לה אלא נקודה רוחנית אחת, כאן זה כבר הרבה יותר מזה.

סדנה

איך אנחנו מתארגנים להיות עשירייה אחת? איך אנחנו עושים את זה, האם אנחנו צריכים ארגון, ראש, צריכים כל מיני זרועות, או שהעיקר בשבילנו זה באמת רק בינתיים להתקבץ יחד?

*

במשפט אחד, האם יש לאיזו עשירייה להגיד איך מגיעים לעשירייה אחת עולמית, איך בונים אותה, משהו ברור. יש איזו עצה?

תלמיד: לסדר את המחשבה כדי להיות בעשירייה אחת, תפיסת המציאות, זו פעולה פנימית וגם להתחבר יחד בזום משותף בכל הכלי העולמי כדי להתחבר ביחד.

בסדר.

תלמיד: לנסות ליצור את העשירייה האחת הזו מתוך חיבור, מתוך איחוד ופחות מהצורה הארגונית והניהולית, כפי שנהוג בדרך כלל, אלא לעבוד יותר מחיבור ומתוך זה יצאו הרעיונות וכבר כל הפעולות.

אז איך זה ייצא בעצמו, איך ייוולד?

תלמיד: מתוך לחץ לחיבור קודם כל.

טוב.

איך אנחנו יכולים בבניית הקבוצה העולמית להשתמש בכללי רב"ש? בעשירייה שלי אני מבין, אני מתבטל כלפיהם, מעריך אותם יותר, מוריד את עצמי וכל מיני כאלה דברים.

איך אנחנו בגודל של עשירייה עולמית יכולים לממש את כללי רב"ש?

*

בקבוצה הקטנה שלי אני יכול להשפיע עליהם במצב רוח, ברצינות, בהתעוררות, בכל מיני דברים, אני יכול לעורר בהם קנאה אפילו דחייה, חיבור, קירוב, איכשהו לנהל את הרוח הכללית. העשירייה היא משהו קרוב שאני מרגיש, גם איך אני יכול להסתדר שם ולהשפיע עליהם מכל מיני כיוונים כדי לעשות שם פעולות, לקבל תוצאות רצויות, רציניות.

אני מדבר מתוך התקדמות, אני גם יכול לראות מהם תגובה, האם אני פועל נכון או לא נכון, מה הם חושבים. איך אני עושה את זה עם הכלי הגדול שאני נכלל בו ואין לי שליטה עליו, אני מרגיש שזה משהו, כמו איזו מפלצת, מה שלא אעשה זה כמו שאני קופץ כלפי הר, איך עושים, איך אני משפיע על הכלי הגדול ואיך אני מרגיש תוצאות מזה?

*

בתחילה כשאנחנו עובדים כלפי קבוצה כה גדולה, מאות ואלפים שמתחברים יחד, נראה לנו שאנחנו מאבדים שם את החושים שלנו, את התפיסה שלנו, שאם אנחנו חושבים שאנחנו כן נכללים שם זה דמיון, מי יודע אם זה נכון או לא נכון, אני כביכול נמצא במצב שאני לא יודע אם זה כן קורה, לא קורה, אולי נראה לי. הגוף הוא כל כך גדול שאין לי יכולת גם לבדוק את עצמי.

האם הנטייה לראות את זה דווקא הפוך כגדול יותר מהיכולת להגביל את זה בחושים שלי או ההיפך, הנטייה להביא את זה לאיזו עשירייה כמו העשירייה המקורית שלי זה נכון? איך אני מסדר נכון את היחס שלי כלפי הכלי העולמי? הוא גדול עד מאוד ואני לא מסוגל לתפוס, או ההיפך, זו עשירייה כמו אותה העשירייה המקורית שיש לי, כך אני צריך לראות את העשירייה העולמית?

*

אולי בזה שהבורא נתן לנו את הכלי הגדול הזה הוא פשוט נתן לנו רזולוציה, יכולת לראות את העשירייה המקומית שלנו, האישית שיש לכל אחד, בצורה יותר מוגדלת ואז כאילו זה נראה כלי כללי, עולמי, גדול אבל זו אותה עשירייה. זה רק נדמה לי שאני יוצא לאירופה, לכל העולם, המון אנשים, אבל זו ממש אותה עשירייה שרק מופיעה לפני בצורה קצת שונה ולא יותר.

אז אני צריך לקבל את כל ההתרשמויות האלה שיש לי מהכלי הגדול ולא לאבד אותן ולהביא אותן לעשירייה שלי, זאת אומרת לראות שזה הכול רק משחק, רק נדמה לי שיש כאן עשירייה גדולה ועשירייה יותר קטנה, הכול נמצא בתפיסה שלי, בראייה שלי, זה ממש שינוי בתפיסה בלבד.

בתפיסה של הכלי הגדול אני יכול לראות כל תופעה ותופעה בצורה יותר בולטת. יכול להיות שאלה תופעות שונות מהתופעות שיש לי בכלי שלי, ואז זה בהתאם למה שהבורא באמת רוצה שאני אתעסק. יכול להיות שהבעיות שיתעוררו בכלי הגדול יהיו קצת שונות מהבעיות שבכלי שלי, בעשירייה האישית, אבל בכל זאת אני צריך לעסוק בזה.

איך נבין שאנחנו נמצאים כאן בתפיסת מציאות שונה אבל לא במציאות שונה? זה הכול מפני שכך אני רואה, הרבה אנשים שרוצים להתאחד יחד והכול, אבל זה רק משחק. ובאמת זו אותה עשירייה שלי שכל אחד מהחברים שלי פתאום קיבל התכללות מהרבה מאוד צורות שלו, כך שאני רואה שכל אחד מהם מאוד מורכב.

זה כמו שאנחנו רואים בגוף שמתפתח לעוד תאים ועוד תאים, תאים מתרבים ומתחברים בצורות שונות, לתפקידים שונים בכיוונים שונים, כך גם אנחנו, אבל זו אותה עשירייה.

איך אנחנו לא שוכחים את זה ותמיד נמצאים אפילו בכלי הגדול מאוד בה-ו-י-ה אחת, בעשירייה אחת? ואין כל כך הבדל בין הכלי הגדול לעשירייה הפרטית שלי, רק בזה שאני רואה בעשירייה הגדולה יותר פרטים. כאילו עשיתי זום אין, זום אאוט.

*

מה חובתי אם כך כלפי העשירייה הכללית. נניח היום יום ראשון, מה אני חייב לכלי הכללי הגדול שלי? בכלי הקטן אני אולי לא כל כך מבדיל מה אפשר לעשות, אלה פעולות קטנות, זה כמו ילד קטן. בכלי הגדול, זה אומר שגדלתי, שיש עכשיו לפני ממש כלי רחב עם הרבה משתתפים, הרבה כוחות ומערכות שאני יכול להפעיל וכן הלאה, מה אני עושה? מה חובתי לעשות היום?

*

אחד מהכללים בעשירייה הוא ש"על כל פשעים תכסה אהבה". כשאנחנו נמצאים בעשירייה גדולה יש לנו יותר אפשרות לברוח מלקיים את זה, כי אם אני רואה לפני חבר וברורים לי הפשעים שלו, אני מתחיל לחשוב ולחשוב, "לא, אני צריך לקבל אותו לפי קנה המידה המושלם ואז כל הפשעים עוברים אלי, שאני לא בסדר, אני ציירתי אותו כשלילי, זה אני שלילי, והוא ממש כולו שלם". בעשירייה קטנה יותר נחוץ לברר, יותר קל לברר, יותר ברור לברר, כי יש משהו קונקרטי. בעשירייה הגדולה יש דוגמה הפוכה, ההיפך, לא שזה בולט יותר אלא זה מסתתר יותר. יש שם ודאי הבדלים בכל דבר מקיר לקיר.

איך את כל ההבדלים האלה אני מכסה באהבה? איך אני לפחות רואה אותם כמו בעשירייה שלי שאני לא יכול לברוח מזה, שהפרצוף של החבר נמצא לפני ואני ממש נגעל ממנו. מה אני עושה עם העשירייה הגדולה הזאת שזה לא פרצוף מסוים, איך אני עובד עם זה? איך אני לפחות לא מפספס בחלק מכללי העשירייה? כי אפשר כאן בקלות לאבד את החדות ואז הכלי לא יהיה יותר גדול, יותר עוצמתי, שינענע אותי ויחייב אותי להגיע למצבים יותר עליונים?

איך בחלק מהברורים הכלי הגדול מסתיר את הדברים ולא מבליט אותם ואז אני נמצא כאן בקושי, בקושי של הבירור, בקושי להכין את עצמי להשגה יותר עליונה, יותר ברורה? מה עושים?

*

על ידי איזה תרגילים והמצאות אנחנו שוברים את המרחק בינינו ומרגישים ממש כעשירייה אחת, כקבוצה קטנה מאוד? עד כמה שמתרחבים אנחנו מתקבצים. על ידי איזה תרגילים, על ידי איזה פעולות, על ידי מה? אתם צריכים לתת כמה עצות טובות לכולם. מאה מרגישים כעשרה, אלף מרגישים כעשרה, עשרת אלפים גם כעשרה, אין יותר מה-ו-י-ה והגודל שלה קובע את הגובה שלה.

*

כשאני משפיע לעשירייה שלי או כשאני משפיע לכלי העולמי יש לי ודאי הרגשה שונה, כי בעשירייה שלי אני רואה תוצאות, זה כמו שאני מביא לבית שלי משהו. מה שאין כן בכלי העולמי, כשאני משקיע שם במישהו, במשהו, "הלפ חבר" את זה אני מבין, אבל בכלל, ההשקעה הזאת לא מורגשת בי כמו שאני ממש משקיע בתשתית שלי. הכלי הוא גדול, אין לי עדיין תבנית פנימית שהוא נמצא בי, שזה שלי.

איך אנחנו מגיעים למצב שהיגיעה בכלי הגדול היא בעצמה שכר?

*

האם אנחנו כבר מרגישים שאנחנו נכללים מעשירייה גדולה ויש מזה שינוי, אפילו בלי שאנחנו מבקרים אותו או מרגישים אותו, אבל שיש כבר שינוי גם בעשירייה הקטנה? היחסים, הערכים כבר משתנים בעשירייה הפרטית שלי, במה בדיוק השינוי הזה? אני מרגיש שכמה שבועות אני כבר חושב על זה, שומע וממש בעל כורחי אפילו נכלל מהעשירייה העולמית, ואז היחס שלי בעשירייה שלי נעשה קצת שונה, יותר עמוק, יותר מורכב. במה? אני יכול להגיד לעצמי במה?

*

מה היו התוצאות בקשר למה שאתם דיברתם? אם לא תוצאות. ישנן שאלות?

תלמיד: מכל מה שדיברנו כל הסדנה, מורגש שלא הצלחנו לצאת במילימטר החוצה, מנסים לפרוץ לאיזו הרגשה של הכלי הכללי, ובכול זאת עדיין תקועים בתוך העשירייה.

זה רע או טוב?

תלמיד: זה נותן מקום עבודה, אבל אני לא יודע, זה מרגיש לא נכון.

לא נכון? למה?

תלמיד: כי זה לא שהתבררה יותר הנטייה החוצה, התבררה יותר רק העבודה, אולי, במקצת שלנו, בינינו, כאילו עדיין נמצאים בתוך העשירייה.

כן, נמצאים בתוך העשירייה ומה שמחדשים בכלי הגדול, אז מושכים בחזרה לעשירייה, ושם רוצים עם זה להישאר.

תלמיד: ומיד אפילו.

כן, יפה מאוד, למה זה רע? זה נקרא שה-ו-י-ה נשארת ה-ו-י-ה, רק אתה, על ידי העולם המדומה, מושך את הפרטים שלה, המדומים האלו, ומחזיר אותם לעשירייה.

אבל כדי להתכלל עם כולם, כדי להרחיב את הכלים בדרגה עוד יותר עליונה, ועוד יותר עליונה, אתה חייב להרגיש שאתה יוצא לחוג יותר רחב, לעיגול יותר רחב.

תלמיד: במה ההרגשה של היציאה לחוג יותר רחב?

בזה שאתה הולך להתכלל איתם כדי להגדיל את הנשמה שלך, את העיגול הפרטי שלך, זה לא פסול.

תלמיד: מה, רק בגלל שאנחנו עונים על שאלת סדנה, שקשורה בכלי הכללי, זה נקרא שאנחנו יוצאים החוצה?

לא, אבל אתה מוכן לצאת החוצה ולגרום חיבור לעשירייה הגדולה, העולמית, מפני שבסך הכול בזה אתה מגדיל את הנשמה הפרטית שלך, הכביכול פרטית.

זה שאתה רואה את הקשר בין זה לזה, זה כבר דבר מאוד חשוב.

תלמיד: בהמשך זה אמור להשתנות?

חכה, ודאי שכן. אבל מה רע בזה אם אתה עכשיו תרגיש את כל העוצמה הזאת, שהרגשת בכלי הגדול, בכלי שלך, כאילו שהגדלת אותו פי עשר, פי מאה, אז מה?

אם אתה רואה כל חבר שהוא פי מאה יותר מורכב, וכל עשירייה כך, פי מאה יותר חשובה, אתה נמצא בחברה ששם יש אלף איש, ופי מאה אם עשית הגברה.

תלמיד: היום בעשירייה שלנו אנחנו קצת מרגישים בלבול.

גם זה בסדר, ומה?

תלמיד: לא מבינים בדיוק, מה הקשר בין העשירייה הפרטית שלנו לעשירייה הכללית, מה זה הקנה מידה הזה?

הרווח, מורגש במשהו?

תלמיד: לא.

גם לא. יפה.

תלמיד: מה זה תבנית? צריכה להיות בתוכנו תבנית שאנחנו מרגישים את כל הקבוצה הגדולה?

אין, אז אין, לא מדברים על זה.

תלמיד: מה לעשות?

זה שאנחנו נעבוד עם הכלי הכללי, זה יביא לנו הרגשה עד כמה שאנחנו מורחבים בתוך הכלי הפרטי שלנו. העיגול הזה, הגדול, המדומה, הוא יהיה בהרגשה שלי, הוא יכנס לתוכי.

אני לא יכול, אין לי מילים להסביר.

טוב, נעזוב את זה, גם זה טוב. אני לא רואה שאלות כל כך מצד החברים שלנו, הקבוצות שלנו. עברו על זה, אז עברו.

שאלה: מה משותף בין העשיריות השונות פה, ובכלי העולמי?

משותף הכול. נקודה שבלב יש בכל אחד, רצון יש בכל אחד, שיטה, אותה שיטה לכולם, מטרה, אותה מטרה לכולם, זה משותף. כל היתר זה העבודה שלנו, זה מה שאני עכשיו אמרתי, את זה אנחנו קיבלנו מלמעלה, ומה משותף בנינו? ההתקשרות שבינינו זה יהיה משותף, זה מה שחסר.

תלמיד: ומה שונה בין העשיריות?

בינתיים זה היגיעה, כל היתר לא חשוב. כל עשירייה, או כל אדם, הוא נפעל מתוך הפרטים שלו, שאין באף אחד, אז על זה אנחנו לא מגישים שום חשבון. יש לך תכונות משלך, לו תכונות משלו, לי תכונות משלי, אלא מדובר על עד כמה שאנחנו יכולים להשקיע, בצורה הסגולית, לפי התנאים של כל אחד, בהשגת המטרה המשותפת.

שאלה: זה מה שהופך אותנו לעשירייה אחת?

כן, ודאי.

שאלה: בהתחלה שאלת שאלה, איך להגיע להרגשה של עשירייה אחת, ואז נתת כמה תשובות, רציתי לדעת מה התשובה הנכונה. האם זה קשור לארגון יותר, או שבאופן כללי בזה שאנחנו מבולבלים ומתוך זה, בשיעורים, על ידי מאמץ, ודיבורים בסדנה, אנחנו נגיע להרגשה, או שזה שילוב בין שניהם, מה התשובה הנכונה?

אין תשובה נכונה, אנחנו צריכים לעבוד. אתה רואה כמה לפעמים ברור, ולפעמים לא ברור, איך לצאת לעשירייה הגדולה, איך לחזור לעשירייה הקטנה, ומה לעשות בקשר ביניהם וכן הלאה, זה יתיישב.

תלמיד: האם צריך להיות שילוב בין זה לזה, או לא?

תנסו, תקבלו תשובות מהשטח, זה הכי נכון.

שאלה: אם עכשיו חצי מהקבוצה בארגנטינה לא מגיעה, אני לא יודע על זה, וראינו שיש פה מקום על הקיר, לשים מסך עם גלובוס של כל העולם. כל קבוצה יש לה מסגרת משלה, ואני הייתי רוצה לדעת אם יש איזו קבוצה שנחלשת, הייתי רוצה לראות, אולי לפי צבעים, וזה יהיה בכל הגלובוס.

תחשוב איך לבצע את זה, אם אפשר, אולי נעשה.

תלמיד: נפגשנו הבורד האירופאי, שלוש שעות ישבנו וחשבנו, איך לתמוך בחברים באירופה, איך לעזור להם, איך לדאוג להם בעדינות. רצינו להעביר את ההרגשה, שאתה מתעסק מתוך דאגה עם הקבוצה או העשירייה בכלי כאילו חיצוני, אתה ממש מתכלל בו, אתה ממש מרגיש שהוא קיים. איך הוא נושם. ממש רצינו להעביר את זה למעשה.

תכינו את זה ותגידו מה אתם צריכים לזה. ניתן לכם זמן.

תלמיד: התחלקנו כבר לקבוצות עבודה ואנחנו נדווח על זה בהמשך.

בסדר.

שאלה: בתור מי שהגיע מהכלי העולמי, כשאתה יושב לפני המסך, אז כל החברים שלך, כל העשירייה שלך, הם כולם יושבים לך על המסך. בפעם היחידה שאתה מגיע לקשר פיזי איתם זה רק כשאנחנו מגיעים לכנסים. אבל כל עוד אתה מאחורי המסך, אתה מסתכל על כל קבוצה שמראים לנו, אתה מסתכל על הכול, אתה לא נותן לשום דבר לחמוק. שאני מגיע לפה, אז זה משתנה כיוון שאני חלק מהקבוצה הזו. ושמתי לב שעדיין אני מסתכל על המסכים, כפי שהייתי עושה כשהייתי בארצות הברית, כדי לראות מי על המסך. וזה העלה בי משהו מעניין מאוד.

כאן בארץ, בפתח תקווה, אם תיקח שתיים שלוש עשיריות ותגיד להן שהן לא יכולות לבוא למרכז, הן חייבות להתחבר על המסך כאילו שהן בכלי העולמי, אז הם יקבלו הערכה הרבה יותר טובה של אותם שלושה ימים שאסור להם לבוא לפה, כי הקשר היחיד שיש להם הוא דרך המסך. וכשעושים את זה בסופו של דבר הם יכולים לחלוק את ההתפעלויות של מה שהם הרגישו לקבוצה כאן. ואז בוחרים עוד שלוש עשיריות וממשיכים לחזור על אותו הדבר. זה יכול לעזור לכולם לקבל את ההרגשה המוצקה הזאת של הכלי העולמי בלב שלהם, בצורה שהם לא יקבלו כל עוד הם יושבים פה פיזית.

אני שומע. אני לא מקבל את העצה שלך. אני מבקש שתרשום אותה כך שיהיה לך ברור ובעוד כמה חודשים אנחנו נעבור עליה, ואתה תגיד האם היית צודק או לא. אני הולך בצורה מטופשת, אני הולך לפי המקורות ולא לפי העצות, אלא לפי החוקים שמסבירים לי אנשים בעלי השגה ויותר מזה אני לא עושה. אנחנו יכולים לעשות דברים קטנים כאלה, אבל כמו שאתה אומר, לשבור עשיריות, לפזר אותן, שירגישו שהם נמצאים בגלות וכן הלאה, לא. זה נגד הנטייה הכללית.

אין עצה כזאת באף מקום של בעל הסולם ורב"ש, לא מצאתי, לא שמעתי ולכן לא מקובל. זה לא בגלל שאתה לא צודק או כן צודק, אני אפילו לא נכנס לשפוט. אני אומר שהריחוק בין החברים ואתה אומר, "אבל על ידי זה הם ירגישו שהם מרוחקים, הם ירצו להתחבר יותר", לא, זה לא חיסרון נכון. החיסרון הנכון, שהם יהיו בקשר וירגישו שחסר להם קשר ולא בצורה כזאת.

זה מה שאתה אומר זו דרך ייסורים. זה שבאות מלחמות, בעיות, בלגן, מפזרים את האנשים בעוד מאה, מאתיים שנה שוב אולי מחזירים אותם לחיבור אלה תהליכים שהבורא קובע. עלינו רק להתאסף, להתחבר ויש לנו כאלה נטיות, בואו קצת נתפזר, בואו ניתן ריחוק זה מזה, נבין משהו. אתה תמצא את זה במקורות של רב"ש ובעל הסולם, בסדר, אבל לא על ידי זה מכירים ומגלים את הרע.

תלמיד: לא התכוונתי לשבור את העשיריות, כל העשירייה, כולה בשלמותה הולכת לשבת בבית של מישהו אחר, יש שלושה ימים, זה הכול. זה נותן לעשירייה הרגשה טובה יותר איך זה מרגיש להיות בכלי העולמי.

סליחה. יכול להיות שאת זה אני לא שמעתי, אני לא הבנתי אותך, יכול להיות שזה כן יכול לעזור, כי זה קשר כבר אחר בין העשיריות שיש לנו כאן, הם מאבדים את ההרגשה של הכלי הכללי. צריכים לשקול, לחשוב.

שאלה: מהו השכר בעבודה בעשירייה הכללית, העולמית, ההתעסקות איתה?

השכר תמיד אחד, לעשות נחת רוח לבורא. במילים אחרות להגיע על מנת להשפיע.

תלמיד: למה העבודה בעשירייה העולמית יותר נקייה ושומרת על האדם בקבוצה?

כי בעשירייה הפרטית שלו יש לו הרבה הבחנות אגואיסטיות שעדיין הוא לא מגלה אותם. טוב לי שיש לי עשירייה פרטית שלי, אנחנו חברים, אנחנו יחד, יש בתת הכרה מזה הרבה חיזוק. האמת, שהוא לא כל כך מועיל, הוא מפריע.

שאלה: נניח שיש לנו איזו בעיה בעשירייה שלנו, איך לקשור את זה עם מה שקורה בכלי העולמי ואיך לעבוד עם זה נכון?

לפי מה שאנחנו רואים, יש לכם באמת בעיה. זה ברור. ומה לעשות עם זה? תבקשו מכולם שיתפללו עבורכם. אנחנו צריכים להתפלל על הכלי הזה, יש כזה מקום נידח, יש שם קבוצה, אי אפשר לקרוא לזה קבוצה אבל נניח שזו קבוצה והם מסכנים, אין להם כוח, אין להם דחף פנימי להגיע למשהו, הם נמצאים תחת השפעת סביבה מאוד אגואיסטית, איך אנחנו יכולים לעזור להם?

אני לא יודע איך, אני חושב שאנחנו לא צריכים לחשוב עליכם. אנחנו צריכים לחשוב על החיבור. מי שרוצה להצטרף, מי שירגיש מזה גירוי חיובי, שלילי, אבל משהו, הוא גם יתחבר אלינו, לכולנו. אני מדבר עכשיו לא עלינו, על פתח תקווה, אלא לכלי העולמי שלנו. מי שלא יתפעל מזה, לא יתרגש מזה, שלא יתחבר. ודאי שכך זה יקרה.

אני לא חושב שאנחנו צריכים להתפלל עבורכם, לא נראה לי שאנחנו צריכים לדאוג לכם. מספיק דאגנו במשך שנים רבות, וכמה השקענו, והיו שם נציגים שלנו, ומה התועלת? אנחנו לא יכולים להיות כל הזמן עם המוצץ מוכן להביא לכם כך אינפוזיה או משהו, אתם צריכים בעצמכם כבר להתעורר. איזו צורה זאת, שאנשים שנמצאים בקבוצה ככה מגיעים ביום חופש? אני לא מבין.

תלמיד: תשע וחצי.

אז תשע וחצי זה כל כך מאוחר שהם לא יכולים לבוא או מה? למה לא יכולים לבוא אחרים ולשבת בשיעור. שיעור יום ראשון, שזה יום חופש לכל הכלי העולמי.

תלמידים: אצלם זה שבת.

הם שומרי שבת, סליחה. אם כך אז אנחנו מוותרים לכם. בסדר.

תלמיד: דיווח על איזו הבחנה שהייתה לנו בסדנה. למרות כל הספקות וכל השאלות והקשיים להתחבר לכלי העולמי ולהתקשר, גילינו שבקשר עם הכלי העולמי, בכל מה שקורה היום, ברור שכל חבר בעולם מרגיש הרבה יותר מקושר והרבה יותר תלוי בכלי העולמי ממה שהוא היה אתמול וממה שהיה בשבוע שעבר. כך שפשוט רוצים להזמין את החברים מכל העולם להמשיך לסמוך על עזרת הבורא, על ההדרכה של הרב שלנו ובעבודה שאנחנו עושים, ושבקרוב נרגיש את הכלי העולמי כאחד כמו שרב מלמד אותנו.

שאלה: אמרת שאנחנו חייבים להגיע למצב של מעגל משותף בכלי העולמי, ולאחר מכן מתוך המעגל הזה אנחנו עוברים לכדור. מהו אותו מעבר איכותי של האחדות בינינו ממצב העיגול למצב הכדור?

זה עוד הרבה לפנינו. אנחנו רוצים עכשיו ללמוד איך עושים נשימה, התרחבות והתכצוות, איך אנחנו חיים בשני המצבים הללו.

זה לא שאנחנו מכינים את עצמנו לפני הכנס, אנחנו מכינים את עצמנו. אנחנו בעצם לומדים איך כל הזמן לחיות בצורה כזאת. כי בצורה כזאת אנחנו עולים ממדרגה למדרגה. אתם ראיתם איך מתקדמות מדוזות בים? על ידי זה שהם דוחפים את המים שיש להם ודוחפים, מתמלאים, דוחפים. משהו כזה אנחנו צריכים לעשות. אז אנחנו עכשיו לומדים איך עושים זאת.

זאת אומרת, יש לי עכשיו קבוצה גדולה חיצונה, היא הופכת להיות לקבוצה שלי אישית קטנה ואני יוצא לחוג עוד יותר רחב. זה לא יהיה בכמות, זה יהיה בצורה איכותית, בכל מיני גילויי הבחנות יותר עדינות, יותר מרובות, והן מתחברות יחד ומתחילות להיכנס לאיזו רשת, למערכת אחת. כך אנחנו בונים את הכלים שלנו.

אחר כך אנחנו נתחיל להבחין בהם תכונות שונות, שזה באמת לא בני אדם ולא האופי שלהם וכל מיני מצבים שהם עוברים, אלא ממש ספירות. כי הרצון נמצא ביסודו של כל דבר.

תלמיד: חבר ואני עכשיו מתחילים ללוות חברתית גם את קבוצות צפון אמריקה ואנחנו נפגשים איתם ביום שלישי עם ה arvut.team והצוות החברתי שלהם. בעצם מה שקורה בניו יורק זה בדיוק מה שקורה בפתח תקווה ובכל הקבוצות בעולם. ברגע שעברנו לעשיריות לפי מסגרות לימוד לא מלאות, אז העשיריות נחלשות באופן טבעי. בפתח תקווה אנחנו השתדלנו לגוון ולחזק ולצרף לעשיריות שיש להם מסגרת לימוד מלאה עוד חברים ממסגרת לימוד חלקית וראינו שזה עובד, אולי זה גם מתאים לקבוצות בעולם.

אני יודע שיש לנו מחלקת אנגלית ואתה גם שייך אליה איכשהו ועוד המון אנשים, ולא מובן לי מה קורה. לא מובן, אני כבר רואה את המגמה הזאת שנים. ההזנחה נמשכת, זה מה שאני רואה. לצערי זו עובדה. כמה שחושבים שאני לא צודק, שיש לי איזו גישה אחרת.

תלמיד: אצלנו בקבוצת מוסקבה יש גם חלוקה לעשיריות שמגיעות לפי מסגרת. למשל יש לנו עשירייה מספר 1, הם מגיעים לפי לו"ז מוגדר, אבל ברגע שהתחילו לעסוק עם הקבוצות באירופה, דווקא רוב הנוכחים בשיעורי בוקר הם מאותה עשירייה. בעקבות העיסוק בכלי האירופי הם הגדילו נוכחות מאוד.

שאלת אותנו בסדנה על האחריות של החברים כלפי הקבוצה העולמית במשך היום. מה החבר צריך לעשות במשך היום כדי להביע את האחריות שלו לכלי העולמי? זאת אחריות שלי במשך היום או שזאת אחריות שצריכה להיות שלנו כעשירייה?

זה גם כך וגם כך. איפה אני מקבל את גילוי הבורא? לא בעשירייה שלי הפרטית אלא בחיבור כל הכלים שהבורא נתן להם נטייה אליו. זה נקרא "ישר א-ל" שיש להם נטייה אליו, והחיבור של כל הכלים האלו אני צריך לממש אותם. להשתמש בהם בכמה שאפשר, לראות בהם את השותפים, חלקים מהנשמה שלי. אני צריך גם דרכם, יחד איתם להתחבר בכלל לכל הכלי, לכל הרצונות, לכל מה שיש בעולם. אבל זה אחר כך. אבל לפחות לאלו אנשים שהבורא מעורר אותם. ואני לא יודע את מי עוד הוא מעורר, אבל אלו שהוא הביא אותם לקשר איתי, אז ודאי שאני חייב להיות איתם בקשר. אני צריך להשתדל.

(סוף השיעור)