שיעור בוקר 27.06.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

מנצחים את המלחמה 

לקט קטעי מקור לחיזוק הכלי העולמי ולשלום העולם

קריין: שיעור בנושא "מנצחים את המלחמה" - לקט קטעי מקור לחיזוק הכלי העולמי ולשלום העולם. כותרת "שלום בין חברים", מתוך "ליקוטי עצות", קטע מספר 60.

שלום בין חברים

"אסור להביט על חברו לרעה, למצוא בו דווקא מה שאינו טוב, ולחפש פגמים בעבודת חברו. רק אדרבא, מחויב להביט רק על הטוב ולחפש למצוא בו זכות וטוב תמיד. ועל ידי זה יהיה שלום עם הכול."

("ליקוטי עצות". ערך "שלום", י')

תלמיד: לעורר את הרשעים, או את יצר הרע על יצר הטוב, כדי לעורר את החסרונות, זה בכל זאת מתגלה, איך להתמודד עם זה? גם בעל הסולם כותב "אני שמח ברשעים שמתגלים".

כן, אלו מילים כאלו שאפשר לסובב אותן.

מה יש כאן להוסיף? "אסור להביט על חברו לרעה, למצוא בו דווקא מה שאינו טוב, ולחפש פגמים בעבודת חברו. רק אדרבא, מחויב להביט רק על הטוב ולחפש למצוא בו זכות וטוב תמיד. ועל ידי זה יהיה שלום עם הכול."

אם אדם מחפש בחברים משהו טוב, אז זה מביא אותו לשלום, לשלמות, להשלמה עם הבורא ועם כל הבריאה. הכול דרך היחס שלו לחברים.

תלמיד: איך אנחנו רואים את החברים דרך הנקודה שבלב?

אם אני נמצא בעבודה רוחנית ויש לי כמה חברים, כלומר אני קשור איתם יחד בעלייה רוחנית, אז ודאי שכאן זה המקום שבו אנחנו לומדים על שלום בין החברים. לכן אנחנו צריכים לדאוג שיהיה בינינו תמיד שלום, השלמה ושלמות.

תלמיד: מה לעשות כשאני מסתכל על החבר והשכבה הראשונה שאני רואה אלו פגמים, רע, זה מה שאני רואה?

כך אתה עושה מתוך הטבע שלך, בסדר, על זה לא מענישים ולא מתחברים כך לאדם. אלא זה ניתן לנו כדי להבדיל בין מה שיש לבין מה שאנחנו רוצים שיהיה לנו.

תלמיד: "אסור להביט על חברו לרעה".

כן.

תלמיד: האם אני יכול באמת לאסור על עצמי להביט על החבר בצורה רעה?

לא. אבל ברגע שאתה רואה שזה מה שקורה, אז אתה עוצר את עצמך ומתחיל להשתדל למצוא בו טוב.

תלמיד: הטוב שאני מוצא בחבר, האם זה על גבי אותו רע שאני מוצא בו, זה על פני זה, או שיש בו רע ויש בו גם טוב ואני צריך להתמקד בטוב?

לא. טוב אתה לא יכול לראות סתם מהטבע שלך, כי הטבע שלנו מלכתחילה הוא טבע רע. אבל כשאנחנו משתדלים לעבור לטוב, אז אנחנו מודדים, מרגישים עד כמה אנחנו נמצאים ברע.

תלמיד: אז אין לי מה לטשטש את המציאות, קודם כל אני רואה רע בחבר וזה טבעי ונכון.

אם זה נכון, אני לא יכול להגיד. זה שזה טבעי, כן. הטבע שלנו הוא רצון לקבל.

תלמיד: איך אני עובר מרע לטוב, מזה שאני רואה פגם בחבר לזה שאני מוצא בו טוב, כל עוד הטבע שלי הוא אגואיסטי?

ודאי שהטבע שלך לא נותן לך להתייחס אליו בטוב. אבל יחד עם זה שאתה מרגיש עד כמה אתה רואה בו פגם, מלכתחילה כשאתה מסתכל על כולם, אתה יכול לראות עד כמה אתה מסתכל עליהם דרך משקפיים אגואיסטיים.

תלמיד: אז איפה הטוב? אני תמיד מוצא בו רק רע, ואני לא מבין איך אני מתחיל למצוא בו בכלל משהו טוב. כל עוד המשקפיים שלי אגואיסטיים, איזה טוב אני מוצא בחבר?

אתה לא מוצא. אלא כשאתה מסתכל ומזהה בו כל מיני הבחנות, אז אתה צריך לדעת שזה מפני שאתה מלכתחילה נמצא ביצר הרע.

תלמיד: אז מה אני עושה כשאני רואה רע בחבר, פגמים בחבר?

מתפלל שהבורא יחליף לך את הטבע. מי אשם בזה שאתה נמצא בכוחות האגואיסטיים? לכן רק לבקש תיקון.

תלמיד: כשיהיה תיקון, מה אני אראה בחבר?

כשיהיה תיקון, אתה תראה בכולם רק טוב.

תלמיד: איפה הפגם שראיתי קודם?

הפגם הוא בך, בזה שאתה כך ראית.

תלמיד: כלפי אדם שלא כל כך אכפת לי ממנו, אני יכול לראות בו דברים טובים, זה קל, אפשר להצדיק אותו. כשאני אוהב מישהו, או רוצה לאהוב מישהו, אני מצפה ממנו הרבה יותר. מטרתית אני מדבר. דווקא כלפי חבר שאני רוצה שהוא יתקדם יותר, שהוא יהיה מחובר יותר, וכרגע נראה לי שלא, איך אני יכול להצדיק את זה? כי זה כביכול לא תלוי בי, אני מצפה שהוא יעשה איזה צעד, שהוא יעשה משהו.

אתה חייב לזהות בו דווקא תכונות טובות, ולא שאתה ממשיך עם הרוח הראשון שלך להעמיד אותו כרשע.

תלמיד: אני לא מעמיד אותו כרשע. לדוגמה, חבר שהיה בא כל יום לשיעור בוקר, פתאום הוא לא בא. אני רוצה שהוא יבוא, אני עושה פעולות שהוא יבוא, אנחנו עושים פעולות כעשירייה, והוא לא בא. אני רוצה להצדיק את זה שהוא לא בא, אבל זה לא נכון, כי יש סדר שצריך לשמור אותו.

כן.

תלמיד: אפשר להגיד שהבורא עשה זאת, נתן לו הכבדה, אבל לא, אנחנו צריכים לעשות פעולה כלפיו.

כן.

תלמיד: אנחנו עושים כל מה שאפשר ועדיין הוא לא בא. מה אפשר לעשות? האם אני יכול להגיד שזה טוב, לשקר לעצמי, להגיד שזה בסדר? לא.

זה שאתה מסתכל עליו ורואה אותו ביחס לא נכון לבריאה, קודם כל למה זה לא כואב לך? למה אתה לא מתפלל במקומו שהבורא יסדר לו יחס יפה לכל הנבראים?

תלמיד: אני לא מדבר עכשיו על יחס, אני מדבר על עובדות, החבר לא בא לשיעור. אני מאוד רוצה שהוא יבוא, לא רק אני, כל העשירייה מאוד רוצה שהוא יבוא, והוא לא בא.

אז כנראה שזה מגיע לנו כדי שאנחנו נשפיע אליו כך שהוא יבוא.

תלמיד: אי אפשר בשום מקום להגיד שזה תלוי בו, אלא הכול תלוי בי או בנו.

הכול תלוי בכל אחד ובסביבה, בסביבתו.

תלמיד: אם באמת אכפת מהחבר זה כואב, זה סבל, אבל יש מקרים שאני אומר "מה עוד אפשר לעשות".

אין מה לעשות חוץ מלהראות לו את היחס שלך לכולם, לכל הבריאה, ולהתפלל לבורא עבורו, שיעזור דווקא לו.

תלמיד: כשאדם לא מסכים עם זה הוא בעצם לא מסכים עם הבורא, הוא מאשים את הבורא בזה שמשהו אצלו לא בסדר?

זה נכון.

תלמיד: אז זה עוד יותר כואב.

למה?

תלמיד: כי אתה לא מאשים רק את החבר, אתה מאשים גם את הבורא.

"כל הפוסל במומו פוסל". אז אם יש בך פסול, זאת אומרת, שאתה לא יכול להצדיק. למה אתה לא יכול להצדיק? כי במקום יחס יפה לכולם, הבורא נתן לך דווקא יחס אגואיסטי, ואז גם אם אתה רוצה או לא רוצה, כך אתה מתייחס לכולם.

תלמיד: כן, אבל אני נותן פה דוגמה ספציפית, שאם החבר לא יבוא לשיעור הוא לא יקבל מאור ולא יהיה חלק מאיתנו, ולאט לאט הוא גם יתנתק, זה ברור. זאת אומרת, בסוף יש עובדה, בא או לא בא.

כן.

תלמיד: ועושים הכול, אבל הוא לא בא. אז האם להצדיק את זה, כך הבורא רוצה? זה כואב.

אבל אתה אומר על החבר הזה, שהוא לא עושה כך כדי שהבורא ישנה לו את היחס למציאות, אלא ההיפך, אתה אומר שהיחס למציאות תלוי באופן שהחבר קורא את 'מפת הדרכים', ואז אתה מרגיש סבל מכך שהוא לא כמוך ואתה מוכן להתפלל עבורו.

תלמיד: ואני מתפלל והוא עדיין לא בא.

זו כבר הבעיה שלך, לא שלו. אנחנו עוד נלמד את זה.

תלמיד: איך אני פותר את הבעיה הזאת?

אם אתה מתפלל עבור חברך וזה לא משתנה, כלומר זה לא משנה את המציאות, אז צריכים לערוך בקשה מיוחדת כלפי הבורא, תפילה של ציבור. זאת אומרת, לפנות לחברים שלך ולהתפלל ביחד לבורא שהוא בכל זאת ישנה את היחס שלו לאותו חבר, וכך אתם תראו את השינוי לטובה.

תלמיד: מה הפעולה הזו של השלמה בין החברים, מה אני צריך לעשות בפנימיות שלי בהתייחס לכך שאמרת שעלי לעשות השלמה בין החברים?

"השלמה", הכוונה שלאף אחד אין שום טענה כלפי מצב שעברנו.

תלמיד: איך אני מתקן את עצמי בכל פעם כדי לראות את החבר שהוא עם יחס טוב לבריאה?

ביחס שלך לכולם עליך לראות אותם כצדיקים גמורים ושכולם עושים רק טוב, רק מצוות. וכל מה שאתה רואה וטוען "זה לא נכון", אתה צריך להגיד לעצמך, שאתה לא רואה טוב, שאתה רואה רע. ולכן כדאי לך להתפלל, לבקש מהבורא שישנה את התכונות שלך באופן שאתה תראה בחבר טוב, רק טוב.

תלמיד: הוא כותב פה על חיפוש פגמים. אני לא מתכוון לחפש פגמים בחברים, אבל האגו מקפיץ לי בכל פעם מה שנראה לי כפגמים מול החברים. הוא כותב שאסור לחפש את זה. האם זה בעצם מצב טוב שהבורא מראה לי מה אני צריך לתקן אצלי? ומה עלי לעשות במצב זה, כאשר האגו מראה לי 'דברים לא טובים' בחברים?

באותו רגע אתה מזהה את הרע שבך.

תלמיד: אז האם זו נקודה שבה אני צריך לבקש מהבורא תיקון?

כן.

תלמיד: מול כל חבר יש לי יחס באופן שאני מרגיש שאני מגיע ל'קיר' ואז אני צריך להתפלל. השאלה היא האם אני צריך לעורר את העשירייה לתפילה משותפת על כל חבר בנפרד, או שאני בעצמי צריך להעלות את התפילה על כל חבר בעשירייה?

מלכתחילה אתם רוצים להיות מחוברים יחד ובפנייה לבורא. ואם זה לא מסתדר, אז צריכים להתמודד עם זה. אם החברים בקבוצה עברו כבר את ההקדמות לכל מה שהם עוברים, כמו שעכשיו אנחנו עוברים, אז הם לומדים איך להביא את החברה שלכם ליחס נכון לבורא. זאת אומרת, שהבורא מטפל בכולם, הוא נותן לכולם, כל אחד לפי כמה שהוא רואה ומבין. מסדר את היחס שלו לבורא.

תלמיד: ואם יש לי חיסרון לתפילה לחבר, אז האם אני צריך לבקש מכל החברים לעשות תפילה משותפת על החבר?

כן, אתה יכול לעורר אותם.

תלמיד: מה צריך לקרות לאדם כדי שהגישה שלו לחברים תהיה גישה נכונה?

עליו לתקן את עצמו, ואז יהיו לו כאלה רצונות, כוונות, מחשבות נכונות על כל חבר וחבר.

תלמיד: זה טבעי שלאדם יהיו מחשבות שליליות על חבר. מה הוא יעשה עם המחשבות האלו?

צריך לתקן. אם הוא חבר, הוא חייב להיות קרוב אליי.

תלמיד: איך אני מתקן מחשבה, מה אני עושה?

מתפלל. מה מתקן, מי עושה, האדם? לא. הבורא באור שלו שמאיר לאדם עבור כל אחד ואחד, בזה הוא משנה את המציאות. אדם שמקבל כל פעם אור יותר אמיתי, משנה את עצמו בהכרח. וזה מה שמביא אותו למציאות השלימה.

תלמיד: זאת אומרת, כל פעם שיש לי מחשבות שליליות או הרגשות שליליות על חברים, צריך להעמיד את הבורא לפני, ולהתפלל לאליו כי הוא עושה לי את זה. זה הפתרון? זאת אומרת, הבורא משחק דרך החברים, ככה אני צריך לראות את זה?

כן, נגיד.

תלמיד: מה הכוונה "שלום עם הכול"? מי זה אותו "הכול"?

"הכול" אלה כל הדברים שמשפיעים עליי, ולפי ההשפעה שלהם עליי, אני בונה את היחס לשלי לחברה, לחיים, לבורא, לכולם.

תלמיד: למה יש אנשים שיש להם נטייה לעשות ביקורת, ולעומת זאת, יש אנשים שאין להם נטייה לעשות ביקורת? למה זה מתחלק כך?

זה גם משתנה בכל אחד ואחד, יותר, פחות. זה לא כל כך חשוב, חשוב מה אני רוצה מזה שאני מרגיש את עצמי בתוך החברים, כשאני נמצא בין החברים. אז אנחנו יכולים להגיד שהיחס שלי לבריאה, לבורא תלוי בעד כמה אני נמצא בשלום עם החברים.

תלמיד: אם אפשר לדייק לגבי העבודה בעשירייה, אנחנו בדרך כלל מתפללים ביחד להתחבר בנקודות שבלב, ולהיות מסוגלים להיות דבוקים בבורא, להיות בתכונת ההשפעה, לעשות לו נחת רוח וכולי. מה זה משנה אם אני רואה תכונות רעות בחבר? נניח אני רואה שהוא עצלן, שהוא קמצן, יש לי כל מיני ביקורת. כל הזמן דיברנו שלא מתייחסים לזה, אלא מתחברים בנקודה שבלב, שזה הרצון, ההשתוקקות של החבר לבורא.

למה? למה שלדברים שהם כביכול רעים, אני לא רוצה להתייחס?

תלמיד: אז זה מה שאני שואל. ככה שמעתי והבנתי את העבודה שלנו עד עכשיו, שכל מה שקורה, התכונות של החברים, זה לא באמת משנה, אנחנו מעל זה. יש לחבר השתוקקות, יש לחבר רצון להתקשר לבורא, עם אותה השתוקקות שלו אני רוצה להתחבר. זה שיש לו תכונות כאלה ואחרות, טובות או לא טובות, עלי לשים את זה בצד. ופה אני שומע שיש איזו רזולוציה יותר לחקור את היחס שלי, ולראות איפה אני רואה דברים לא טובים, ודווקא על זה לבקש את התיקון.

כן. כך בדיוק אני צריך להתייחס. ואם לא, אני אף פעם לא אשנה את עצמי, אני לא אתקרב, לא לחברים, ולא לבורא.

תלמיד: אז כמה אנחנו הולכים ישירות מול היצר הרע פנים בפנים? כי עד כה היה נראה לי, שכשדברים כאלה מתגלים אנחנו לא מתייחסים אליהם, אלא אנחנו מגדילים את חשיבות הבורא. ופה אני דווקא מתייחס יותר ישירות לאגו, לרע שמתגלה, ונכנס לטפל בו פנים בפנים.

כן, כך צריך להיות. אבל לא מיד, אדם שרק עכשיו מתחיל בעבודה, הוא לא קופץ מיד על היצרים שלו וכל הדברים, אלא הכול מגיע במידה ובמשקל. ואז אדם לאט לאט מקבל גם אותם, ועל פניהם הוא מבקש את הבורא שיתייחס אליו, שישנה אותו.

תלמיד: ואז איפה נקודת המפגש שלנו? אם כל אחד עובד על היצר הרע שלו, על התכונות השליליות שהוא מגלה בעצמו, איפה נקודת המפגש שלנו?

נקודת המפגש שלנו היא תמיד בהשפעה מכל אחד לאחרים, ולבורא, רק בצורה כזאת אנחנו מתחברים.

תלמיד: איזה פעולות פרקטיות יכולות לעזור לאדם לראות את הטוב בחבר?

חיבור.

תלמיד: כשאני רואה רוע בחבר, האם אני מבקש מהבורא לתקן את הראייה שלי או את הרוע שאני רואה?

אני לא יודע. תבדוק את עצמך, כשאתה רואה רע בחבר.

תלמיד: האם מידת הרוע שאני רואה בחבר, זו מידת הרוע שיש בי?

לא חייב להיות.

תלמיד: מה התפילה הכי יפה שאני יכולה לומר עבור החברים, שאשמור בליבי כל היום?

שאתה רוצה להיות כלול בכל המעגל, עם חבריך ויחד עם הבורא שישלוט עליכם.

קריין: יש לנו עוד קטע קצרצר באותה רוח, אולי נקרא אותו והוא יוסיף לבירור. 61.

"אף על פי שחברך אינו שווה במידות כנפשך, חייב אתה לסבול אותו ולאהוב אותו, בעבור ה' שככה בְּרָאוֹ."

(השל"ה הקדוש. שער האותיות, ב')

כן, זאת אומרת אין מה לעשות, זה דבר שיוצא כך.

תלמיד: למשל עכשיו המשפט שקראנו, שאנחנו צריכים לסבול כל אחד כי כך ה' ברא אותו ובטח יש עוד הרבה כללים כאלה, איך אנחנו צריכים ליישם את זה בחברה? בכל זאת אנחנו חברה, יש פה הרבה אנשים, כל אחד יש לו את השיפוטיות שלו. אנחנו מקימים ועדות, כל מיני דברים, מתנהלים כחברה רגילה, ופה פתאום אנחנו מקבלים כלל, תסבול כל אחד, כך ה' ברא אותו. איך מסתדרים עם זה?

לא. אנחנו מוכנים לקבל כל אחד שנמצא לידינו כדי בסופו של דבר להצדיק אותו, להצדיק את הבורא, להצדיק את כולם חוץ מאשר עצמי. ואני בעצמי צריך לראות אותם החברים וההתנהגות שלהם כך שאני צריך לקבל אותם באהבה.

תלמיד: אבל אנחנו בעולם החיצוני שלנו שופטים אדם לפי ההתנהגות החיצונית שלו.

איך אנחנו מתגברים על זה, או אולי לא צריך להתגבר על זה, אנחנו אומרים הוא בסדר, הוא לא בסדר וכולי. איך לתת לזה יחס נכון וחס ושלום לא לפגוע בחבר או הפוך? מה צריך להיות היחס הנכון?

היחס הנכון זה שאני צריך לראות את כל החברים מחוברים ומתקשרים ביניהם לבורא, וזה מה שחשוב לי. ולכן כל דבר שיכול להשתנות בי, אני שופט אותו ככל שאני על פניו מתקרב לבורא.

תלמיד: אבל אלו חוקים שאפשר ליישם בחברה או זה רק משהו ברמה הפרטית כל אחד עם כל חבר?

זה פרטי של כל אחד.

תלמיד: אבל בחברה אפשר ליישם את זה, או שזה לא חוקים להתנהלות של חברה, כך גם חברה צריכה להתנהג, גם לתת דוגמה בצורה הזאת?

בחברה אנחנו יכולים לייצב יחס כמו שאנחנו צריכים להתייחס לכל העולם, ואחר כך לאט לאט אנחנו נראה כל חבר שהבורא ברא אותו ושלח לקבוצה שלנו, איך ועד כמה הוא מוסיף לחיבור בינינו.

תלמיד: חבר נקרא מי שהחברה הגדירה שהוא חבר, או מי שאני משקיע בו כוחות?

"חבר" נקרא מי שאנחנו מקבלים כחבר שלנו, חבר בדרך, חבר למטרה, ביחס לבורא, בעבודה שלו בקבוצה, לפי כל היחסים שלו, הוא נקרא "חבר".

תלמיד: כן, אבל למשל אני רואה בעשירייה שהחברה מגדירה חבר לפי אילו הגדרות, לא כולם עומדים בהגדרות האלה, אבל אני משקיע כוחות בכולם, אני כאילו מרחיב את הגבולות של מה שהחברה הגדירה. אתה לא יכול אחרי זה להגיד "זה כן חבר", "זה לא חבר". אני שואל אם המאמצים שלי כלפי כל חבר, זה מה שיגדיר אם הוא חבר שלי או לא?

המאמצים שלי על כל חבר בסופו של דבר משנים אותי, וכלפי הבורא, כלפי היחס לאור העליון, ולכן כך כדאי לי לשנות את עצמי.

תלמיד: מה התפקיד של העשירייה פה, כי אם אני רואה פגמים בחבר ואני מבקש מהבורא לראות אותו מתוקן, או שייתקן את הראייה שלי כלפי אותם פגמים שמתראים לי, מה התפקיד פה של העשירייה?

אתה פועל מתוך העשירייה, סך הכול אתה לא פועל לבד, אתה צריך לצאת מעצמך להתחבר לכל העשירייה, ואז להתחבר לאותו חבר שאתה רוצה שישתנה, ולבורא שישנה את היחס שלו כלפיך וכלפי אותו חבר. הכול נתון לך כדי לשנות את עצמך, ואז אתה תהיה מסוגל להגיע לחיבור עם הבורא.

תלמיד: כתוב פה לדוגמה "אף על פי שחברך אינו שווה במידות כנפשך, חייב אתה לסבול אותו ולאהוב אותו, בעבור ה' שככה בְּרָאוֹ.", מה זה "חייב אתה", אם אני לא רואה אותו, ואני מבקש מהבורא כן לראות אותו מתוקן, מה עושה את זה רוחני? כל עוד אני לא השגתי רוחניות, זה שביקשתי מהבורא אני עדיין רואה, אני יכול להגיד שאני לא רואה, אבל בפנים אני עדיין מרגיש כך, מתי זה נהיה באמת תיקון?

אתה מתכוון להיות כבורא בתוך הבריאה, או לא חשוב לך, אלא חשוב לך שאתה תירשם שם בספר של צדיקים?

תלמיד: ואם אני רוצה להיות כמו הבורא בתוך הבריאה, אם אני רוצה להשתוות איתו, להשלים אותו, אם אני רוצה לאהוב כמוהו?

בבקשה, תכתוב לעצמך רשימה במה אתה חושב שאתה הולך עם הבורא יד ביד, וכך תתנהג.

תלמיד: האם כל פעם שאדם רואה שנפתחים לו פגמים של החברים, הוא מבקש מהבורא לתקן את הראייה שלו?

נכון.

תלמיד: כל הזמן מתגלים פגמים וכל הזמן האדם יכול להיות בדיאלוג הזה. מתי זה באמת הופך לתיקון?

זה הופך להיות לתיקון כשהנושא של התיקון נעשה הכי גבוה מכל הבקשות.

תלמיד: האם התיקון תלוי בכמה כואב לי בזה שאני רואה שאני מזלזל בחבר?

יש בזה משהו, כן.

תלמיד: נגיד אני יכול לראות שאני רואה פגמים בחבר, וזה פחות מכאיב לי, אני יכול לבקש אבל זה לא משהו שמפריע לי, ואני יכול לראות שאני רואה פגמים בחבר וזה ממש שורף אותי מבפנים שכך אני רואה.

כן.

תלמיד: האם העוצמה של התיקון תלוי בפער של מה שאני מרגיש?

העוצמה של התיקון תלויה בכוח הבקשה שלך.

תלמיד: וכוח הבקשה שלי תלוי במידה שכואב לי שאני נמצא במצב הזה.

גם בזה, כן.

תלמיד: מה זה אומר "להיראות כמו הבורא בתוך הבריאה"?

האדם צריך כך להיות. אני לא חושב שזה כבר נמצא בגובה שלנו. אני חושב שלהיראות כבורא כלפי הבריאה - אני צריך להיות כמו שאני מצפה מהבורא, טוב ומיטיב לרעים ולטובים, ולהתקרב אליהם ולתמוך בהם ככל האפשר.

תלמיד: כשאדם מסתכל על החבר מה הסיבה שהוא רואה ביקורת?

שכך מסדרים לו מהשמיים.

תלמיד: האם זה באמת קיים או שזה רק בו?

לא. זה באמת קיים כתוצאה מהשפעת הצורות שלו ושל הבורא, באיזו רמה. אנחנו צריכים להיות ככל האפשר יותר למעלה מההסתכלות שלנו ולהגיע למצב שאני משתווה עם הבריאה, מפני שהיא כולה מתייחסת אליי כך שהבורא רוצה, ומתוך זה כבר אני צריך להשתנות.

תלמיד: כשאתה מסתכל על החברים ואתה רואה פגמים, מה זה אומר עליך. האם הפגמים שאתה רואה הם אמיתיים או שהם קלקולים בך, איך לעבוד עם הפגמים שרואים?

יש ויש. הכול תלוי באותו אדם פרטי שרוצה כך לעמוד נגד הטבע.

תלמיד: במה בדיוק אדם עומד נגד הטבע?

במידה שהוא מסדר את כל הכוחות שמשפיעים עליו.

תלמיד: אם אדם מסתכל על חברו ורואה בו פגמים, מה זה נקרא מאותו רגע שהוא מסדר את עצמו כנגד הטבע?

כשהוא רואה פגמים בחבר הוא צריך לשנות את היחס שלו לחבר, לבריאה, וכך הוא יתקן את עצמו, לאט לאט.

תלמיד: האם יש בכלל פגמים בחבר שהאדם צריך להעיר לחבר עליהם, או שכל הפגמים בסופו של דבר הם עבודת האדם על עצמו?

כשהאדם רואה פגמים בחברים הוא צריך להבין שבצורה כזאת הבורא מראה לו את היחס שלו לחברים.

תלמיד: האם אני צריך לעשות חשבון על סוג הפגם שמתגלה לי?

לא, זה עוד מוקדם.

תלמיד: זאת אומרת, אם יש חבר שאני אוהב בעשירייה ויש חבר שאני לא סובל אותו בעשירייה, אז עיקר העבודה שלי היא מול הפגמים שמתגלים לי מול החבר שאני פחות אוהב, פחות מתחבר אליו?

כן.

תלמיד: אני צריך להגיד, הפגם הזה הוא בי ואני צריך לתקן את עצמי ולא את החבר. למה דווקא ככה זה מתראה ומה זה מצביע עליי, לא להתעמק בזה?

אתה יכול לא לחטט בכל הדברים האלה. אם אתה יכול להבדיל בין מה שאתה מרגיש לבין מה שאתה מרגיש בחיבור עם החברים, וכך להמשיך.

תלמיד: אם אני רואה פגם בחבר, אני מבין שאני צריך לתקן את עצמי. איך אני צריך להתייחס לזה כמו אימא לבן, שהיא רואה את הפגמים אבל מכסה אותם באהבה?

כן.

תלמיד: עדיין לא מתיישב לי בין זה שאני צריך לתקן את עצמי לבין זה שאני צריך לראות את הפגם בחבר בלי לטשטש ולכסות את זה באהבה.

איך להתייחס נכון? להתייחס נכון אתה צריך בסופו של דבר להתייחס לחבר כמו לבורא. כי את הכול הבורא עושה לך.

תלמיד: לכסות פגם באהבה זה לתקן את עצמי?

במשהו כן.

תלמיד: מה אני צריך לחפש לאהוב בחבר?

אתה רוצה לראות בו כמו שאתה רוצה לראות את עצמך במצב המתוקן לגמרי.

תלמיד: אבל ככל שאני מתקדם בדרך אני מבין שהבורא נתן לי מין תכונה כזו לראות רק פגמים, בעיות ותקלות אצל החבר. ואנחנו מנסים להבין איך לראות דברים חיוביים אצל החבר, איך לרצות לאהוב את החבר. מה לאהוב בו? אילו תכונות אני צריך לגלות, אותן אני מעלה מעל השנאה, מעל התקלה?

אתה רוצה לראות בו כוחות חיוניים, שהוא רוצה להתחבר עם האחרים, שהוא רוצה להיות בחיבור איתם לתיקון הכללי וכן הלאה.

תלמיד: אחד המאמרים הבסיסיים שאנחנו למדנו הוא "מטרת החברה", המטרה שלשמה התאספנו. ולאט לאט אנחנו מבינים שיש מטרה, וכלפי המטרה הזו יש לנו גאווה ועביות וכל מיני דברים שמתגלים ככל שמתקדמים בדרך, וכך זה הולך ומתעצם. מאיפה לקחת את הכוחות לזכור תמיד מי אני, למה אני עם החברים, מה המטרה שלי?

כי כך אתה מטפל בנפשך.

תלמיד: אבל אחד הדברים הראשונים שאנחנו רואים שמשהו משכיח לי את הדרך, פתאום חברים נעלמים, חברים מאבדים כוח והולכים.

גם זה נמצא בתוך שאלת השיעור.

תלמיד: לשם מה הבורא נתן לנו חברים, עשירייה, מה השימוש שלי בהם? מה אני צריך לעשות איתם כדי להשיג את המקום של האהבה, של המדרגה הגבוהה יותר?

החברים שלידך - בחברה, בקבוצה, בעשירייה, הם הכוחות הפרטיים של הנשמה שלך וכך אתה צריך להשתדל להתייחס אליהם.

תלמיד: מבחינת העבודה שהתלמיד מעורר, ניקח לדוגמה את ההבחנה שנתן החבר, תלמיד הפסיק להגיע לשיעור, שפונים אליו התגובה שלו לזה היא, "זה מה שעוררו בי". ולא משנה מה אנחנו עושים באים ומחבקים לא עוזר. ואני מוסיף ופונה לעשירייה ואומר, "אני מודאג שהחבר לא מגיע, אבל אני רואה שגם אני לא מגיע". יתכן שאני מביא את החיסרון הזה שמדאיג אותי לחברה בצורה ישירה, או מפאת רגישויות בתחבולה, שאני אומר שמאמר כזה וכזה מאוד חסר לי לעבוד עליו בגלל קושי שיש לי וכדומה. מהי הנקודה שבאה אחרי כל המאמצים האלה והאם יש בזה יגיעה?

זו יגיעה ונקודת קשר עם הבורא.

תלמיד: יש נקודה שאני כאילו צריך לעזוב, לעשות פסק זמן מסוים, או שזה בידיים של הבורא?

לא, אין דבר כזה. ברוחניות אין דבר כזה שהוא נמצא מחוץ לכוחות הטבע.

תלמיד: אז ממש אפילו לפני שאני שוכב לישון, אני צריך לבכות על זה שאני עדיין לא יכול לאהוב ממש בכל הכוח שלי את החבר, למרות שכבר התקרבתי אליו, כי הוא בסופו של דבר הראה לי על מה אני צריך לבקש תיקונים.

כן.

תלמיד: ממש לבכות.

כן.

תלמיד:. אמרת שהאדם צריך לברר מה הוא מרגיש ומה הוא מרגיש מהחיבור עם החברים.

אלה שני דברים נפרדים?

כן.

תלמיד: בחיבור בין החברים אני עדיין מרגיש שאלה גופים אחרים שעדיין לא מרגישים לי בטוח החיבור. אם אני רואה שאני לא מתוקן זה אומר שהחיבור עדיין לא בשלמות?

כן.

תלמיד: אפשר להגיד שזה שאני לא מתייחס נכון לחברים זה חלק מהחיבור, או שאני נמצא רק בהרגשות שלי ואין לי שום חיבור איתם?

יכול להיות שאין לך עדיין חיבור עם החברים.

תלמיד: אז מתי שאני רואה את גדלות החברים ואני רואה שמצב הרוח בעשירייה הוא בעלייה, זה אומר שזה הזמן שאני לא נמצא בהרגשות שלי?

כן.

(סוף השיעור)