שיעור בוקר 04.05.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

בעל הסולם. עמ' 527. "שמעתי", מאמר ט"ז,

"מהו יום ה' וליל ה', בעבודה"

קריין: כתבי בעל הסולם. עמ' 527. חלק מאמרי "שמעתי", מאמר ט"ז, "מהו יום ה' וליל ה', בעבודה"

טז. מהו יום ה' וליל ה', בעבודה

שמעתי תש"א ירושלים

"רז"ל אמרו על מה שכתוב וזה לשונו "הוי המתאוים את יום ה', למה זה לכם את יום ה', הוא חושך ולא אור". (עמוס ה'). משל לתרנגול ועטלף, שהיו מצפים לאור. אמר לו התרנגול לעטלף, אני מצפה לאורה, שאורה שלי היא. ואתה, למה לך אורה. (סנהדרין צ"ח ע"ב). עד כאן לשונו. שהפירוש הוא, היות שאין לעטלף עינים לראות, אם כן מהו מרויח מאור השמש? אלא להיפך, מי שאין לו עינים, אור השמש מחשיך לו יותר.

ויש להבין את המשל הזה, היינו איזה שייכות יש לעינים להסתכלות באור ה', שהכתוב מכנה "יום ה'". ונותנו על זה משל מעטלף, שמי שאין לו עינים, הוא נשאר בחושך. ועוד יש להבין, מהו "יום ה'", ומהו "ליל ה'"? איזה הפרש יש ביניהם? בשלמא [מובן], יום של בני אדם אנו מבחינים בזריחת השמש. אבל יום ה', במה אנו מבחינים את זה?

התשובה הוא, כמו גילוי השמש. היינו, שהשמש זורחת על הארץ, אנו קוראים אותה "יום". ובזמן שהשמש אינה זורחת, נקרא "חושך". כמו כן אצל הקב"ה "יום" נקרא גילוי, ו"חושך" נקרא הסתרת פנים. זאת אומרת, בזמן שיש גילוי פנים, שהדבר ברור אצלו כיום, זה נקרא "יום", כמו שדרשו חז"ל על מה שכתוב "לאור יקום רוצח, יקטל עני ואביון, ובלילה יהי כגנב". הא מדקאמר, "ובלילה יהי כגנב", אלמא אור יממא הוא, וכו' - הכי קאמר, אי פשיטא לך מלתא כנהורא, דאנפשות קא אתי, רוצח הוא, וניתן להצילו בנפשו וכו' (פסחים ב.). עד כאן לשונו. [הרי מזה שאמר, "ובלילה יהי כגנב", משמע אור יום הוא, וכו' - כך אמר, אם ברור לך העניין כאור, שעל נפשות הוא בא, רוצח הוא, וניתן להצילו בנפשו וכו']. הרי אנו רואים, שענין "יום" אומרת הגמרא, שהוא ענין דבר ברור כיום.

נמצא, ש"יום ה'" יהא פירושו, שהשגחה, מה שהבורא מנהיג את העולם, יהיה ברור, שהיא בבחינת טוב ומטיב. לדוגמא, כשהוא מתפלל, תיכף נענה על תפלתו ומקבל את מבוקשו, על מה שהוא התפלל. ובכל מקום שהוא פונה, הוא מצליח. זה נקרא "יום ה'".

מה שאין כן חושך, שהוא לילה, יהיה פירושו הסתרת פנים. שזה מביא לו ספיקות בהשגחת טוב ומטיב ומחשבות זרות. כלומר, שהסתרת ההשגחה מביאו לו כל אלה הדיעות והמחשבות זרות. זה נקרא חושך ולילה. כלומר, שהאדם מרגיש מצב, שבו הוא מרגיש, שהעולם חשך בעדו.

ובזה יש לפרש מה שכתוב: "הוי המתאוים את יום ה'. למה זה לכם את יום ה', הוא חושך ולא אור".

והענין הוא, אלו שמצפים ליום ה', הכוונה הוא, שהם מצפים, שיזכו לבחינת אמונה למעלה מהדעת. שיהיה האמונה כל כך חזקה, כאילו שהם רואים בראיה וידיעה גמורה, שכך הוא. היינו, שה' משגיח על העולם בבחינת טוב ומטיב.

כלומר, שאין הם רוצים, שהם יראו, איך שה' משגיח בבחינת טוב ומטיב. כי ראיה הוא נגד אמונה. כלומר, אמונה הוא דוקא במקום שהיא נגד השכל. והאדם, עושה את הדבר שהוא נגד השכל, זה נקרא אמונה למעלה מהדעת. כלומר, הם מאמינים, שהשגחה של הבורא עם הנבראים הוא בבחינת טוב ומטיב. ומה שהם לא רואים זה בידיעה ברורה, אין הם אומרים לה': "אנחנו רוצים לראות את בחינת טוב ומטיב בבחינת ראיה בתוך השכל". אלא הם רוצים, שזה ישאר אצלם בבחינת אמונה למעלה מהדעת.

אלא שהם מבקשים מה', שיתן להם כח, שיהא אמונה זו כל כך חזקה, כאילו הם רואים זה בתוך הדעת. היינו, שלא יהא הפרש בין אמונה לידיעה בתוך השכל. זה נקרא אצלם, היינו אצל מי שרוצה להיות דבוק בה', "יום ה'".

כלומר, שאם הם ירגישו זה בבחינת ידיעה, אז אור ה', הנקרא שפע עליון, ילך לכלי קבלה, הנקראים כלים דפרודא. וזה הם לא רוצים, מטעם שזה ילך להרצון לקבל, שהוא ההפכי מהקדושה, שהיא נגד הרצון לקבל לתועלת עצמו. אלא הם רוצים להיות דביקים בה'. וזה יכול להיות רק ע"י השתוות הצורה.

אולם, בכדי להגיע לזה, היינו שיהיה לאדם רצון וחשק להדבק בה', והיות שהאדם נברא עם טבע רצון לקבל רק לתועלת עצמו, אם כן איך אפשר להגיע לדבר, שהוא ממש נגד הטבע?

ולכן מוטל על האדם להשקיע עבודה רבה, עד שהוא יקבל טבע שני, שהוא הרצון להשפיע. שעם הרצון להשפיע, בזמן שהאדם זוכה לזה, אז הוא מוכשר לקבל שפע עליון ולא לפגום. כי כל הפגמים באים, רק ע"י הרצון לקבל לעצמו. היינו, אפילו בזמן שהוא עושה משהו בעמ"נ להשפיע, יש שם בבחינת פנימית המחשבה, שהוא יקבל משהו איזה תמורה עבור מעשה דלהשפעה, שהוא עושה עכשיו.

במלה אחת, אין בכחו של אדם לעשות משהו, אם לא יקבל תמורה זה משהו עבור המעשה. היינו, שהוא צריך להנות. וכל הנאה, שהאדם מקבל לתועלת עצמו, מוכרח להיות ע"י הנאה זו נפרד מחיי החיים מסיבת הפירוד. ומפסיקו מלהיות דבוק בהבורא. היות שענין הדביקות נמדדת בהשתוות הצורה. לכן אי אפשר להיות השפעה נקיה, בלי תערובות של קבלה מצד כוחות עצמו.

לכן, בכדי שיהיה להאדם כחות דהשפעה, לטבע שני אנו צריכים, שיהא באדם הכח להגיע להשתוות הצורה. היינו, כמו שהבורא הוא המשפיע ולא לקבל כלום, דאינו חס ושלום בעל חסרון.

כלומר, שגם מה שהוא משפיע, אין זה מטעם חסרון. היינו, שאם אין לו חס ושלום למי להשפיע, מורגש דבר זה אצלו לחסרון. אלא שאנו צריכים להבין זה כמו שחוק. כלומר, שאין זה שהוא רצה להשפיע הוא דבר הצריך לו, אלא הכל כמו משחק.

וזהו על דרך שאמרו חז"ל, בענין מטרוניתא [גבירה] שאלה, מה הקב"ה עושה לאחר שברא את העולם. התשובה היתה, יושב ומשחק עם לויתן, שנאמר "לויתן זה יצרת לשחק בו". (עבודה זרה דף ג.). שענין לויתן הוא בחינת דביקות וחיבור (מלשון "כמער איש ולויות"). היינו, שהתכלית הוא חיבור הבורא עם הנבראים, הוא רק בחינת שחוק ולא ענין של רצון וצורך.

וההבדל הוא בין שחוק לרצון, הוא שכל מה שבא ברצון הוא בהכרח, ואם אינו משיג את רצונו הוא בעל חסרון. מה שאין כן בשחוק, אפילו כשאינו משיג את הדבר, לא נחשב זה לחסרון. כמו שאומרים: "מה שלא השגתי מה שחשבתי, אין דבר". שזהו לא כל כך חשוב, מטעם שכל הרצון שהיה לו להדבר, היה רק בשחוק ולא רצינות.

ובהאמור יוצא, שתכלית השלימות הוא, שתהיה כל עבודתו בבחינת השפעה גמורה, ולא יהיה לו שום רצון וחשק לקבל הנאה תמורת עבודתו. וזהו מדרגה גבוהה, משום שהיא בחינה הנוהג אצל השם ית'. וזה נקרא "יום ה'", שיום ה' נקרא שלימות, על דרך שכתוב "יחשכו כוכבי בוקר, יקו לאור ואין". שאור נבחן על שלימות.

וכשהאדם משיג את הטבע השני, היינו הרצון להשפיע, מה שהבורא נותן לו אחר הטבע הראשון, שהוא רצון לקבל, ומקבל עתה את הרצון להשפיע, אז האדם מוכשר לעבוד את הבורא בבחינת השלימות. וזה נבחן ליום ה'.

לכן מי שעדיין לא זכה לטבע השני, שיוכל לעבוד את ה' בבחינת השפעה, ומצפה שיזכה לבחינה זו, היינו לבחינת השפעה. זאת אומרת, שכבר התיגע ועשה מה שביכלתו לעשות, כדי לזכות לכח הזה, אז הוא נבחן שמצפה ליום ה', היינו שיהיה לו השתוות הצורה עם ה'. וכשבא יום ה', הוא בשמחה נפלאה, שהוא שמח, בזה שיצא מתחת שליטת רצון לקבל לעצמו, שהוא היה מפרידו מהבורא. ועכשיו הוא מתדבק בהבורא. ונבחן זה אצלו, שעלה עכשיו לראש הפסגה.

מה שאין כן מי שעבודתו הוא רק בבחינת קבלה עצמית, הוא להיפוך, שכל זמן שהוא חושב, שיהיה לו איזה תמורה מעבודתו, הוא שמח. ובו בזמן שהוא רואה, שהרצון לקבל לא יקבל שום תמורה עבור עבודתו, אז הוא בא לידי עצבות ועצלות. והוא בא לפעמים לידי "תוהה על הראשונות", והוא אומר "אדעתא דהכי לא נדרתי [על דעת זה לא נדרתי]".

אם כן אדרבא, "יום ה'", שהוא משיג כח להשפיע, אם יגידו לו שזה יהיה הריוח שלך, בזה שאתה עוסק בתורה ומצות, אז יגיד, זה נקרא אצלי חושך ולא אור, משום שהידיעה הזו מביאו לידי חשכות, כנ"ל."

מישהו יכול להסביר לנו מה רב"ש רוצה להגיד לנו במאמר הזה?

שאלה: זה מאמר מאוד יפה, מאוד מורכב, אבל אני חושב שמה שרב"ש רוצה להגיד זה שכדאי להגיע לתכונת ההשפעה, ואם רוצים להגיע לתכונת ההשפעה, עצם הרצון להגיע לזה, זה כבר יום. אבל הייתה לי שאלה, אם זה אפשרי.

זה ברור שזה אפשרי, יש אנשים שיש להם חיסרון לזה, הם מבינים שהם צריכים לדעת את הבורא, ואיך הוא מתנהג עם הבריות, ופחות מזה, זאת אומרת, שאלות כלפי זה, הן אצלם כחושך, והם רוצים להאיר אותו מצב בעזרת התשובות. עכשיו השאלה היא, מתי אדם מרגיש שחשוך לו, ומתי הוא מרגיש שמתחיל להאיר לו. מי יכול לענות על זה?

שאלה: כתוב שהבורא ברא את העולם לא מתוך חיסרון, ואצלו זה משחק. כדי להצליח להבין מה שקורה פה בעולם, צריך להחליט או להשיג או לקבל הכרה שזה משחק. זה אומר שמערכות החלבונים שחיות פה הן כנראה לא רלוונטיות בצורה משמעותית להשגת מטרת הבריאה שהיא הרבה יותר גבוהה מאשר מה שקורה עם כל מערכות החלבונים האלו. כי אין שום דרך להצדיק משהו במערכת הזאת עם מערכות החלבונים הרלוונטיות, כי ברור לכל בר דעת שלא יכול להיות משהו טוב ומיטיב.

אפשר לקבל זאת כתחילת הבירור, אבל איך אנחנו שרוצים להשיג בכל זאת מהו ליל ה' ומהו יום ה', צריכים איכשהו להתקרב לזה?

שאלה: המאמץ של האדם לעשות משהו עבור החברים ודרכם לעשות משהו עבור הבורא, זה בשביל האדם לצפות ליום ה'. ככל שהוא מצליח להחזיק במאמץ הזה, זה נקרא שהוא משתוקק ליום ה'.

עוד מישהו חושב אחרת אולי?

שאלה: אני חושב שהשאלה פה היא בעניין האמונה, כמו שרב"ש אומר, המטרה היא להיטיב לנבראיו, אנחנו רוצים להרגיש טוב, והשאלה היא איך נגיע להרגיש טוב. האם נגיע להרגיש טוב מתוך זה שאנחנו יודעים את הדברים, אנחנו יודעים שיש לנו קשר עם הבורא, עם מלך מלכי המלכים או שאנחנו מאמינים בזה, ויום ה' זה לאלו שמאמינים בזה משום שאחרת, אם הם יודעים זה הולך לכלי קבלה וזו הדרך הלא נכונה.

שאלה: אולי גילוי פנים והסתרת פנים. בגילוי פנים האדם רואה שהבורא הוא טוב ומיטיב ובהסתרת פנים הוא רואה שהוא לא יכול להצדיק את הבורא.

שאלה: צריך שהאמונה תהיה כל כך חזקה, כאילו אנחנו רואים בראייה ובידיעה גמורה שהבורא הוא טוב ומיטיב.

שאלה: אולי זה גם לפי החיסרון, לפי הצפייה למה אני משתוקק. כמו העטלף והתרנגול, אם אני בונה הכלים לקראת זה, אז אני עושה בדיקה, אם אני נהנה מקבלה עצמית או שאני נהנה מעל הדעת, כלומר כלי המדידה הוא אם זה נגד הרצון לקבל.

עוד.

שאלה: לפי המשל של בעל הבית והאורח אני חייב לחוות פעם אחת שאני מול בעל הבית ואני בשינוי צורה ממנו ואני יוצא מהחדר. ואחר כך יש מצב שבאים ללמד אותי, אני נמצא בהכנה איך להיכנס שוב פעם להיכל המלך, לשבת בארוחה ולאכול כמו שצריך. אז אני מודע לזה שאני נמצא מחוץ להיכל המלך ואין שולחן ואין עליו כלום, אבל זה שמלמד אותי, הרב שלי, מכין אותי לשבת בארוחה אמיתית ולאכול. אז כל המהלכים שם אלו מהלכים כדי שאני אגיע להשתוות הצורה אחר כך עם כל נימוסי המלכות.

שאלה: אם האדם עושה מאמצים לחיבור ומתוך המאמצים מתפלל לבורא, מבקש מהבורא עזרה, הוא לאט לאט מתחיל להרגיש בתוכו מי הוא האמיתי, את היצר הרע שלו. אם הוא מתגבר וממשיך בתהליך של המאמצים, של התפילות הוא לאט לאט מתחיל להרגיש גם חושך, כי האור מתחיל לעבוד על הרצון לקבל על מנת לקבל. אם הוא יעבור את כל התהליך של הרפואה הוא יזכה ליום ה'.

שאלה: כל העבודה עם הכוונה על מנת להשפיע היא יום, כל העבודה עם הכוונה על מנת לקבל היא חושך.

שאלה: רב"ש נותן פה הגדרה יפה על יום וחושך, "אנו רואים, שענין "יום" אומרת הגמרא, שהוא ענין דבר ברור כיום. נמצא, ש"יום ה'" יהא פירושו, שהשגחה, מה שהבורא מנהיג את העולם, יהיה ברור, שהיא בבחינת טוב ומטיב. לדוגמא, כשהוא מתפלל, תיכף נענה על תפלתו ומקבל את מבוקשו, על מה שהוא התפלל. ובכל מקום שהוא פונה, הוא מצליח. זה נקרא "יום ה'". מה שאין כן חושך, שהוא לילה, יהיה פירושו הסתרת פנים. שזה מביא לו ספיקות בהשגחת טוב ומטיב ומחשבות זרות."

שאלה: ליל ה' זה לילה, שהאדם משתדל להשפיע אבל הבורא לא מאיר לו. הוא נמצא באמונה, אבל הבורא לא מאיר לו על המאמצים שלו. ויום ה' זה שהוא משפיע והבורא מאיר לו על זה, זאת אומרת יש לו ידיעת ה'.

שאלה: רב"ש נותן פה הגדרה מאוד יפה מה זה "שחוק", הוא אומר שהרצון להשפיע צריך להיות בצורה כזאת. "בשחוק, אפילו כשאינו משיג את הדבר, לא נחשב זה לחסרון. כמו שאומרים: "מה שלא השגתי מה שחשבתי, אין דבר". שזהו לא כל כך חשוב, מטעם שכל הרצון שהיה לו להדבר, היה רק בשחוק ולא רצינות."

זה בעצם הקשר עם הבורא, אם זה נכון. איך יכול להיות מן רצון כזה שמצד אחד זה כל החיים, רק את זה רוצים להשיג, מצד אחר, אם לא משיגים אז לא נורא. מה זה הרצון הזה שנקרא שחוק?

זה לא הרצון הטבעי שלנו, אלא זה משהו שאנחנו רוצים להשיג בצורה לא ישרה, זאת אומרת זה מגיע לנו מלמעלה. לכן בעולם שלנו האמצעי להגיע למצב כזה נקרא "צחוק". שאתה עושה משהו כמו משחק, כמו דבר לא חשוב, משחק עם לוויתן אשר בראת לשחק בו, יש בזה הרבה דברים.

כך כתוב, כי זה מין קשר חיצון כביכול, כמו ש"אישה מספרת עם בעלה", יש הרבה אמרות כאלו. זאת אומרת זה לא נמצא בטבע בצורה פנימית שכך זה נובע מחוקי הטבע, אלא אנחנו בונים כאן מערכת חיבור כזאת שהיא כביכול מלאכותית.

תלמיד: וכשהוא אומר "צחוק" הוא מתאר בזה את תכונת ההשפעה?

כן.

תלמיד: זאת אומרת, זו תכונה שבה האדם כל הזמן נמצא בסוג של משחק, משחק והנאה מול הבורא.

כן, הבורא ברא את הטבע בצורה רצינית, ואנחנו רוצים להיות מקושרים עימו בצורה לא טבעית.

תלמיד: אפשר להסביר איך אדם כל כך רוצה, ובסוף אם הוא לא מקבל, אז הוא אומר, לא נורא, זה צחוק, זה בסדר, זה אפילו אותו דבר כמו שהיה משיג את זה?

כן. מפני שכשהאדם הולך להשיג את זה, זה רצון לא טבעי, אלא כאילו, בצחוק, נראה מה אומרים על זה אחר כך. אבל טוב לנו להבין שאנחנו נכנסים לקשר חדש מעל הקשר הטבעי שיש בינינו ובינינו לבורא. ההבדל הוא שעם הבורא אנחנו לא יכולים לגלות את הקשר שיש מהבורא אלינו בצורה טבעית ומאיתנו כלפי הבורא בצורה על טבעית. כל עוד אנחנו לא מגיעים לקשר הזה עם הבורא בצורה על טבעית אנחנו לא יכולים לגלות גם איך הוא מנהל אותנו ופונה אלינו בצורה טבעית.

שאלה: יש פסקה שמסבירה את כל הרעיון, "וזהו על דרך שאמרו חז"ל, בענין מטרוניתא [גבירה] שאלה, מה הקב"ה עושה לאחר שברא את העולם, יושב ומשחק עם לויתן, שנאמר "לויתן זה יצרת לשחק בו". (עבודה זרה דף ג.). שענין לויתן הוא בחינת דביקות וחיבור (מלשון "כמער איש ולויות"). היינו, שהתכלית הוא חיבור הבורא עם הנבראים, הוא רק בחינת שחוק ולא ענין של רצון וצורך." וזה מסביר למעשה את העבודה שלנו להשיג אמונה מעל הדעת שהוא טוב ומיטיב, וכשאנחנו מגיעים לתובנה הזאת, זה נותן למעשה את התשובה למה הוא יצר אותנו, כדי שנגדל, כדי שנעבוד את ה', ופה תכלית העבודה, חיבור ולהשפיע לבורא מתוך אמונה מעל הדעת שאנחנו משיגים בחיבור.

יפה.

שאלה: כל מה שמתראה ברצון הוא הכרחי, ואם הוא לא השיג את זה יש לו חיסרון. אני מרגישה שיש כאן עבודה מאוד חשובה, להעלות את זה לבורא, האם הבורא נהנה מהעבודה שלי, איך להשתמש ברצונות האלה? יש רצונות מאוד חזקים שאפשר להשתמש בהם, לפעמים אני אומרת לעצמי שכמו שאני רוצה משהו כך אני רוצה להתקרב לבורא, באותה מידה, אבל מה אפשר לעשות עם הרצונות האלה, איך לעבוד איתם? אני רואה שזה מקום העבודה.

ככל שאנחנו יכולים להפנות את הרצון שלנו אל הבורא, להכווין אותו, כך צריך להקדיש תשומת לב לאותם רצונות, ואותם צריכים לפתח. עוד נדבר על זה.

שאלה: יש פה תחום אפור, שאין לבן אדם עדיין אין תכונת השפעה, הוא לא קיבל, וברגע שהוא מאוד רוצה הוא בכל מקרה רוצה ברצון לקבל שלו, והוא לא יכול לקבל את זה. ופה באיזה שלב צריכה להיות קפיצה, כי הוא מבין הכול כמו שצריך להיות, אבל הוא לא מרגיש את זה.

זה נכון, וזה דורש מהאדם מאמצים לטווח ארוך, זה יכול להיות לכמה שנים טובות, ואדם צריך להשקיע כוחות בלימוד, בחיבור, בכל מיני מאמצים, כדי להשיג את תכונת ההשפעה, ולא מבין וממש מצטער על זה שהתחיל עם זה בכלל, עד כדי כך שנמצא ברצון אפילו לעזוב את העניין, כי רואה שלהשיג תכונת השפעה זה לא בכוחו.

וכך עוברות כמה שנים ובסופו של דבר האדם כן מרגיש שהוא מתחיל פתאום להשיג איך בצורה מקבילה הוא יכול לעבוד עם הבורא. וכמו שהבורא ממלא את האדם בצורה ישירה, כך האדם יכול לפנות ולהגיע לקשר עם הבורא בצורה אחרת, לא בצורה ישירה, אלא נגיד אלחוטית. מה זאת אומרת? מה שהוא רוצה לייחס לבורא הוא מייחס, ומרגיש שהוא מדבר לבורא, אומנם הרגש הזה ודאי לא אמיתי. אבל כמו כל אדם בעולם שיכול לפנות לבורא, גם הוא פונה, ומתחיל להרגיש בהדדיות שלו, בדו שיח שלו עם הבורא, שמתחיל להשיג את בחינת הקשר.

והקשר הזה הוא יותר ויותר אמיתי, נכון, שכך פועל על הבורא וכך פועל על האדם. וזה נקרא שמתוך ליל השם, הוא עולה לעניין יום ה', ובעצם המצב בעצמו לא משתנה, רק משתנה כאן היחס של האדם, ולכן זה נקרא "ליל ה' ו"יום ה'".

שאלה: האם בתקופת הביניים הזאת השכר משתנה אצל האדם?

לא, השכר שלו נעשה יותר ויותר תלוי רק בה', בעצם השכר תלוי האם ה' נענה לו, ואפילו זה מספיק.

תלמיד: לא חשוב מה השכר?

לא חשוב מה ה' עונה, העיקר שיש קשר הדדי, אני לה' וה' לי.

תלמיד: הקשר ההדדי הזה מורגש בחוש של האדם?

כן. אנחנו נמצאים כבר בתחילת הקשר הזה, כמעט כולם, וצריכים להשתדל לזהות אותו יותר ויותר, אתם כבר מוכנים לזה. עכשיו צריכים רק לעשות מאמץ, שאני הולך לייצב את הקשר הזה עם הבורא, ממני לבורא, ומצפה לזה שאני מקבל ממנו גם קריאה כזאת, שהיא תבהיר בי אותם הכלים, אותן היכולות, שאני אוכל להיות עם הבורא מצידי בקשר יותר יציב.

שאלה: איך אנחנו יכולים לעבוד בעשירייה כך שכל יום יהיה בשבילנו כמו יום ה'?

אנחנו צריכים להיות בקשר בתוך העשירייה ולהרגיש שכל הכלים שלנו, כל אחד, מכוון לבורא, ועכשיו אנחנו רוצים לקשור את כול הכלים שלנו יחד לבורא, וזה מה שרוצים לעשות. עד עכשיו זה היה כביכול שכל אחד היה מחפש קשר עם הבורא, ועכשיו אנחנו רוצים לקשור את זה בחבילה אחת.

שאלה: אנחנו שואפים לפתח את הקשר הזה עם הבורא, כמו שאמרת, כדי לראות את ההשגחה שלו כטובה. איך עושים את זה נכון, כדי שהקשר הזה יהיה באמונה של למעלה מהדעת, כמו שכתוב במאמר, על אלה המשתוקקים לאור ה', יום ה'?

אנחנו הולכים בדרך ובעצם צריכים להגיע למצב שאדם מיואש. כמו שאנחנו שרים, זה בעצם לא שיר, אלא זה מתוך איגרת נ"ז של בעל הסולם, אין מצב מאושר בעולמו של אדם, אלא בייאוש מכוחותיו עצמו, שאך ורק לאחר שהאדם מיואש, מתוך זה שלא יכול להגיע לקשר עם הבורא, אפילו מינימלי, אז הבורא מתגלה לו בקשר הזה. והאדם אז מבין איך שהוא צריך עוד ועוד להחזיק את עצמו.

זה כתוצאה מהרבה שנות חיפוש של מצבים כאלה שאדם מחפש בכל הכוח, ומה שרק אפשר, ואז הוא מגיע. אתם כולם נמצאים בדרך, וכולם חייבים להגיע. אין ברירה, לכל אחד יש נקודה שבלב, שהיא צריכה להתקשר למקורה העליון בבורא. אני מקווה שתחזיקו מעמד, ומאמץ, ותגיעו לזה בהקדם האפשרי. איש את רעהו יעזורו, נעשה את זה כך שכל אחד יעזור לחברו. אם כל אחד ירגיש שהוא נמצא בחברה כזאת בינלאומית שבנויה מכולם, שכולה מכוונת לבורא, אז כל אחד ואחד יקבל מהר את הקשר הישיר שלו עם הבורא, כחוט שאליו יהיה קשור.

שאלה: אנחנו לקראת כנס שיעסוק כולו ב-המתאווים ליום ה', באמונה למעלה מהדעת. האם אפשר לפרק את השלב הזה לכמה שלבים. כי יש כמה צעדים בדרך. זאת אומרת, הידיעה הזאת שזה רק עם החברים, והביטול, ההתכללות שיש לעשות בשביל לקבל את זה. והתפילה כשלב הכרחי. ואז בסוף מהדיבוק הזה עם החברים, גם לדיבוק עם בורא.

כן, מה שאמרת הכול נכון.

שאלה: אז אפשר להגיד שאלו השלבים שאדם צריך לעבור, במעבר הזה אל המתנה הזאת שהוא צריך לקבל, למעלה מהדעת?

כן, רק חשוב מאוד לאדם לדעת שאם הוא נמצא באיזו חולשת הקשר שלו עם הבורא, אז הוא צריך להפעיל את הקשר שלו עם החברים, וזה יעזור לו להגיע לקשר עם הבורא. זו בעצם הדרך. ככל שיותר קשור לחברים, כך יותר מהר ויותר בטוח יגיע לקשר עם הבורא.

שאלה: הוא כותב "והענין הוא, אלו שמצפים ליום ה', הכוונה הוא, שהם מצפים, שיזכו לבחינת אמונה למעלה מהדעת. שיהיה האמונה כל כך חזקה, כאילו שהם רואים בראיה וידיעה גמורה, שכך הוא. היינו, שה' משגיח על העולם בבחינת טוב ומטיב". מבחינת היחס של האדם, מה ההבדל בין אמונה ללא ידיעה לאמונה עם ידיעה?

זה הבדל גדול, ויש בזה הרבה דיוקים, אופנים הייתי אומר. האם האדם מרגיש שהוא נמצא בחוט הקשר, או מרגיש כבר שהוא ממש רואה את הקשר הזה בצורה שזה ממלא את כל כלי הקליטה שלו. יש בכך הבדלים.

אבל נגיד כך, שחוט הקשר, כשאני נמצא בקשר עם הבורא, יכול להיות יותר עבה, בטוח, ויכול להיות פחות בטוח, זה תלוי במצבים שאנחנו עוברים. ואפילו שיהיו לנו מצבים שנרגיש שאנחנו מנותקים מהבורא, אז מה? ודאי שזה מורגש כמצב נורא, אבל הכול מיועד כדי שאני אחזיק את עצמי, אבנה את עצמי, אפילו בצורה כזאת שהבורא נעלם כלפיי ואין לי שום אפשרות עכשיו לאתר את הנתק ולתקן אותו. יש מצבים ויש מצבים.

אנחנו צריכים להיות בקשר כזה בינינו, שכולנו מוכנים תמיד לעזור לכל אחד מאתנו להיות בקשר עם הבורא, בצורה אלטרנטיבית. אני מוכן לתת את הקשר שלי עם הבורא דרכי. אני אפילו מוכן לתת לו את הכול, בעצמי להתנתק ולתת לו את כול הקשר שלי עם הבורא. ועוד נראה בזה דברים.

אבל בסך הכול אנחנו צריכים להיות במצב שנרגיש שזהו חג גדול, שיש לנו שמחה גדולה מזה שאנחנו מתחילים לדבר עם הבורא בצורה כזאת שאנחנו מצד אחד, הוא מהצד השני, ואנחנו מסדרים את הקשר שלנו יותר ויותר. זה יהיה יום גדול כשאדם ירגיש את זה.

שאלה: הוא כותב פה שתכלית החיבור בין הבורא לנבראים הוא ענין של צחוק ולא של רצון וצורך. אנחנו לומדים בדרך שכל הזמן צריך להגדיל את השתוקקות ואת הרצון, אפילו להגיע לבחינת לא מניח לי לישון. איך נהיה המעבר מחיסרון גדול למין התקשרות כזאת של צחוק, שאפילו לא נורא אם לא יהיה?

אל תדאג לזה. אם יש לך חיסרון גדול, אז תשמח בזה ותמשיך. אף אחד לא מדבר כאן על צחוק, אלא אומרים שאם תהיה מידת קשר מסוימת שנקראת צחוק, אז אנחנו רואים שהיא גם נמצאת לפנינו אפילו במילים של המקובלים. לא לשים לב לכל הדברים האלה, העיקר להחזיק בעקרונות.

שאלה: האם אנחנו צריכים לגלות את היום בתוך החושך? האם החושך זו השפה שבה הבורא מדבר אתנו?

לא. אנחנו נראה את זה. עכשיו לא ניתן לזה סימנים כאלה והגדרות. נראה מה זה חושך ומה זה אור, איך הבורא מדבר, איך אנחנו עונים לו, איך אנחנו מתקשרים בינינו ומרגישים כל אחד ואחד איפה הוא נמצא בקשר שלנו. את זה נראה עוד מעט.

שאלה: במאמר מדובר על משחק. האם האדם משיג צורה חדשה דרך משחק?

זה נכון, זו צורה או אפילו שיטה חדשה שנקראת "משחק". אבל צריך להבין ששום דבר לא משתנה, אלא יחס הקשר כל פעם מתחזק, נעשה יותר ברור ויציב. העיקר שאדם משיג את הקשר שלו עם הבורא, ועכשיו מובן לו שהוא רצה אותו כל החיים, ואין יקר יותר מזה בחיים.

שאלה: למה כתוב כך במאמר ש"אבוי למי שמתאווה ליום ה'"?

כדי שהאדם ירגיש שאם הוא נמצא בליל ה', אז זה ממש חושך בשבילו. ואם הוא נמצא ביום ה', אז זו שמחה ואור וכוח החיות, החיים שלו. לכן מאוד חשוב לנו להגיע דרך ליל ה', כי בלי זה אי אפשר, ליום ה'. ואז לראות את החיים שלנו מקצה לקצה, מהחושך הגמור עד האור הגמור שממלא את כול המציאות. אנחנו בדרך.

שאלה: מי הם אלה שמשחקים במשחק? מי הם השחקנים?

יש לך כאן שחקן אחד שהוא הבורא. בעצם אין יותר שחקנים. הבורא משחק פעם מצד החושך פעם מצד האור, וכך הוא נמצא בין שניהם כלפי האדם הקטן. זה כמו עם תינוק שכלפיו אנחנו או סוגרים את האור או מדליקים את האור, עושים צלילים, רעשים, שהוא ידע מה קורה. צריכים להשפיע על כל החושים שלו כדי לפתח אותו, כדי שיהיה לנו יותר שטח או רוחב פס להתקשר אליו ולהבין זה את זה. כך אנחנו עם הבורא, כך אנחנו מתפתחים.

תלמיד: האם אנחנו יכולים להכשיר את עצמנו כדי להיות שותפים למשחק, כדי שנוכל להשתתף עם הבורא במשחק? האם זה משהו שאנחנו יכולים לפתח?

כן, אנחנו יכולים להשתתף עם הבורא במשחק בכך שאנחנו משתדלים לענות לו בצורה ברורה ככל האפשר, עמוקה ככל האפשר, להודות על מה שמקבלים ממנו. לפעמים צריך להחזיר לו בצורה כזאת שיהיה מובן, כאילו שהבורא לא מבין מה קורה לנו. הוא מכיר היטב יותר מאתנו מה קורה לנו גם מצד ההשפעה שלו עלינו, גם מצד ההשפעה שלנו עליו, הוא מכיר מכל הצדדים, הוא גם מכיר מתוך עומק הסיבות לכל הדברים האלה.

תלמיד: האם יש חוקים למשחק הזה שאנחנו צריכים לדעת לפני שנתחיל לשחק בו?

בינתיים אל תרוץ. בינתיים אין לך עם מה לשחק. לכן תלמד איך הוא משפיע עליך, ותלמד מזה איך אתה בחזרה יכול להשפיע אליו.

שאלה: אם הבנתי נכון, המאמר אומר "שהיו מצפים לאור. אמר לו התרנגול לעטלף, אני מצפה לאורה, שאורה שלי היא. ואתה, למה לך אורה", ו"מי שאין לו עיניים, אור השמש מחשיך לו יותר." למה אלו שמצפים לאור אין להם אור?

כי רק הם מסוגלים להרגיש אם יש להם אור או לא, ואז הם מרגישים חושך. במקרה אחר, אחרי שיעשו פעולה נכונה, הם ירגישו אור.

תלמיד: האם זה אומר שכל הדבר שאנחנו צריכים לעסוק בו הוא המסירות לעבודה הקדושה, כי כל השאר הוא בידי הבורא?

נכון.

שאלה: במאמר הבורא רוצה לשחק עם לוויתן. מהו הלוויתן? למה דווקא הוא משחק עם לוויתן?

אחר כך נבין את זה, בינתיים אי אפשר להבין. הבורא ברא לוויתן, איזו מכונה בוא נגיד, שדרכה הוא מתקשר אלינו.

שאלה: אנחנו גדלים על ידי המשחק עם הבורא, אבל לפעמים החוקים של המשחק לא ברורים. האם גם אנחנו וגם הבורא קובעים את חוקי המשחק, או שאנחנו רק שחקנים במשחק?

אנחנו מתקשרים לבורא ורוצים לעורר אותו לקשר איתנו. אנחנו רוצים בכל הכוח שהוא ירגיש את המסר שלנו אליו, ושישתדל, אם אפשר כך להגיד על הבורא, להבין אותו נכון ולתת לנו תשובה בהקדם האפשרי. כך אנחנו משתמשים בקשר שלו אלינו.

שאלה: מה זה אומר קשר עם הבורא באופן על טבעי?

כל מה שביכולתנו לעשות בכל התחושות שלנו, בכל הרגשות שלנו.

תלמידה: איך להתחזק כדי שנהיה בקשר יציב עם הבורא?

קודם כל להיות בברית טובה ביניכן הבנות, וביניכן בעשירייה אתן מתחברות כך יחד. וככל שאתן מחוברות יחד, כך הבורא ישמע אתכן, אחרת זה לא יקרה.

שאלה מה ההבדל בין רוצח לגנב?

כמו בחיים שלנו. רוצח רוצה לקחת ממך את החיים, גנב רוצה לקחת ממך את הכסף, זה ההבדל.

שאלה: איך לעבות את חוט הקשר אל הבורא?

רק על ידי הקשר שלך עם החברות ושאתן משתמשות בו יותר ויותר. לבורא יש מקום, זמן וכוח לכולם.

תלמידה: ומה לעשות כשחוט הקשר נאבד?

הוא לא נאבד, זה משחק מצד הבורא כדי לעורר אתכם להיות יותר בקשר עמו. את לא מאבדת קשר, את תמיד קשורה אליו.

שאלה: האם איתור הקשר עם הבורא, כמו שתיארת קודם בצורה כל כך יפה, מתחיל מתוך המשחק שבו אני מתארת את החברות במצב של גמר תיקון, במצב של דבקות, ואז אני מתחילה להרגיש את זה לאט לאט, וזה כמו נעשה ונשמע?

כן.

תלמידה: האם זה גם "בוא וראה", שאנחנו בונים את הבורא?

כן.

(סוף השיעור)