שיעור בוקר 13.02.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

תלמוד עשר הספירות, כרך ב', חלק ז', עמ' 512, דף תקי"ב אותיות ל"ו-ל"ט

קריין: ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך ב', חלק ז', עמ' 512, דף תקי"ב. אות ל'ו.

אות ל"ו

"אבל אותיות בד"ק חי"ה, שהם כלים דאחורים דאו"א, אשר נתבאר לעיל, כי או"א לקחו ב' אורות חוטם ופה, ולא חסר מהם אלא אור האזן בלבד, ולכן לא ירד מהם רק בחינות האחורים, וכנגד אותו האור האחד של האזן שחסר מהם, אנו מתייגים תג א' לבדו על כל אות מהם, כי הוא לבדו נסתלק ממנו, שעומד תלוי למעלה מן האות, שהוא כלי."

פירוש אור פנימי לאות ל"ו

"וז"ש ''או"א שלקחו ב' אורות חוטם פה, ולא חסר מהם רק אור אזן לבד, ולכן לא ירד מהם רק בחינת האחורים" כי מתוך שהם בחינת ראש בעצם, וגם היה להם הארה קצת מאור האזן כנ"ל (דף תי"ג) בדברי הרב, ע"כ יש בהם בחינת ג"ר מתחלת אצילותם אלא בבחינת אב"א, כנ"ל. וע"כ, כל בחינה זו שיש להם מתחלת אצילותם נקרא פנים, והם נתקיימו ולא נתבטלו אלא רק בחינת הזווג דגדלות ופב"פ שהשיגו אח"כ בבחינת תוספות, הנקרא אחורים, כנ"ל, היא לבד שירדה ונתבטלה מהם."

אות ל"ז

"וכבר ביארנו כי מה שירד מן או"א, נקרא בשתי שמות, והם אחורים או פנים כנז"ל. והוא, כי להיותו חסר אור האזן, שהוא היותר עליון שיש בכל ג' האורות, לכן החסרון הנמשך להם ע"י הסתלקותו הוא גדול מאד, שהוא הבחינה הגורמת להם להחזירם פב"פ."

כי באמת אור האוזן הוא גדול מאוד, הוא בכלל שייך למדרגה יותר עליונה.

אות ל"ח

"והנה אלו המוחין שהם החסדים הנזכרים, הם נמשכים אל או"א עם הכלים של נה"י דא"א, כדוגמת מוחין דז"א הנמשכים מלובשים תוך נה"י דאו"א. והנה גם נה"י אלו דא"א, ירדו למטה עם האחורים דאו"א, ובבחינת היותם באים מא"א, נמצא כי גם ענין זה יקרא חסרון לנקודה עליונה, הנקראת כתר. וכבר ביארנו, כי גם זה נקרא בחינת חסרון בכתר, וזה גרם לו, יען כי איננו לוקח אור האזן רק בסופו ולא בראשו כנז"ל, אבל בערך שכבר אלו הנה"י נתפשטו בסוד כלים דמוחין תוך או"א, נקרא חסרון הזה על שם או"א, ולא על שם הכתר."

פירוש אור פנימי לאות ל"ח

"וז"ש שהכלים נה"י דכתר, המתלבשים באו"א בבחינת הלבושי מוחין נתבטלו גם כן, אבל הם אינם נחשבים לבחינת הכתר, כיון שכבר נתלבשו באו"א. והוא מטעם, שזה הראש הב' שהוא כתר דנקודים, לא לקח כלום מבחינת הזווג דגדלות של הנקודים. כי הוא בחינת בינה דראש וג"ר מתחלת אצילותו. אלא רק בחינת הנה"י שלו המתלבשים באו"א והיו להם ללבושי מוחין, שהמה באו בשעת הגדלות דנקודים, הם לבדם נתבטלו, כמבואר."

שאלה: למה החיסרון של אור האוזן מחזיר את אבא ואמא פנים בפנים?

כי אור האוזן הוא אור של ג"ר, הוא לא אור של ו"ק, ולכן אבא ואמא צריכים להכין את עצמם כדי להזדווג על אור האוזן.

תלמיד: החיסרון שלו היה צריך להחזיר אותם אחור באחור, למה פנים בפנים?

לא.

תלמיד: הם צריכים לעשות חיסרון לאוזן, אם חסר אור האוזן.

אם חסר אור האוזן, אז הם מעלים חיסרון לאור האוזן.

תלמיד: אז למה הם פנים בפנים? הם צריכים להיות באחוריים זה לזה, ואז נוצר חיסרון באוזן.

לא.

תלמיד: אז איך זה עובד?

לאותו אור שהם רוצים להעלות מ"ן, הם צריכים להעלות חיסרון, וזה אבא ואמא.

תלמיד: אז פנים בפנים זה להעלות חיסרון.

כן.

שאלה: בל"ה למטה כתוב, "וז"ש שהכלים נה"י דכתר, המתלבשים באו"א בבחינת הלבושי מוחין נתבטלו גם כן, אבל הם אינם נחשבים לבחינת הכתר, כיון שכבר נתלבשו באו"א". למה הם לא נחשבים לכתר?

כי הם כבר שייכים לדרגת אבא ואמא.

תלמיד: אבל זה גם כתר וגם אבא ואמא, הם התלבשו זה בתוך זה.

כן, אבל הזיווג נתן להם מקום חדש, באבא ואמא.

תלמיד: האם זה חוק ברוחניות, שאם העליון מתלבש בתחתון, אז מה שהתלבש כבר לא שייך לו?

אני לא יודע אם זה חוק, ואיפה יש עוד כאלה דברים, אבל בעצם כן.

תלמיד: האם הוא מאבד את הנה"י שלו?

הוא מוסר לתחתון את הטיפול בנה"י שלו.

תלמיד: אני מנסה להבין איך פרצוף נשאר בלי חלק ממנו.

כי על ידי זה הוא יכול אחר כך לעלות. הוא מעלה את עצמו למעלה מהכלים דקבלה שלו.

שאלה: האם אתה יכול לתת תמונה קצת יותר כללית על שלושת המערכות האלה, נקודים, אבי"ע ואדם ראשון? כי הטקסט כותב פעם על זה ופעם על זה. מה הן שלושת המערכות האלה ואיך הן קשורות?

עולם הנקודים הוא מה שקושר את כל העולמות שלמטה מטבור עם הפרצופים שלמעלה מטבור. ולא יכול להיות קשר אחר אלא רק דרך נקודים, כי הם גילו את החיסרון הזה ולכן דרך החיסרון הזה הם מתקשרים. אבא ואמא הם העתקה מחכמה ובינה עליונים שלמעלה מטבור, והם חייבים להיות כדי לקשר בין למעלה מטבור ולמטה מטבור.

תלמיד: האם אבא ואמא, הפרצופים האלה, הם גם באצילות וגם בנקודים?

כן.

תלמיד: האם זה אותו פרצוף, או זה איך שהוא היה לפני ואיך שהוא אחרי?

לא. זה לפי העניין.

תלמיד: אחרי הנקודים יוצאים עולמות אבי"ע, כל המערכת של עולם האצילות, ואחר כך הוא שוב חוזר לא"ק, הוא זז בין שלושת המערכות האלה.

חסר משהו.

תלמיד: רציתי שתמקם אותנו, איפה אנחנו נמצאים, כי יש פה המון פרטים. אולי בתחילת שיעור להסביר איפה אנחנו כדי שנהיה ממוקמים.

אם אנחנו נמצאים בעולם הנקודים, אז יש לנו כתר, אבא ואמא וזו"ן. אם אנחנו נמצאים למטה מעולם הנקודים, אז יש לנו אבי"ע, ואנחנו צריכים להתייחס לפרצופים בצורה אחרת.

תלמיד: הוא הוסיף שגם התיקונים באבי"ע נעשים על ידי ששת אלפים שנים. האם זה קשור אלינו, שאנחנו נעשה את התיקונים בכל העולמות, נתקדם? מה זה ששת אלפים שנה שנכנסים פה פתאום בתוך כל הסיפור של המערכות העליונות?

ששת אלפים שנה אלו המדרגות שצריכים להיתקן על ידי פעולות התחתונים.

תלמיד: אלו אנחנו, ממש בני אדם.

אנחנו עוד לא נמצאים בזה אבל נקווה שכן.

אות ל"ט

"* ונחזור אל הכוונה. ונאמר כי הלא או"א היו מתחלה פב"פ, לפי שנעשה להם מוחין מהכתר כנ"ל, אמנם מ"ן שלהם, הגורם להם העמדה וקיום הבחינה דפב"פ, היו מציאת ז' מלכים אלו, אשר היו במעי בינה, ואלו היו מ"ן דילה. כי כן הוא תמיד, שהבנים הם מ"ן דאמא. ובעוד שאלו הז' מלכים היו תוך הבינה, היו מעלין מ"ן, וגורמין זווג לאו"א, ונמשכו להם מוחין והוחזרו או"א פב"פ, ונזדווגו יחד, כדי להוציא ז' מלכים אלו. ובעת צאת המלכים אלו, אם לא מתו, אלא שהיו קיימים, היו מעמידין לאו"א פב"פ אפילו שיצאו למטה. והיו מועילין למ"ן שלהם, אמנם יען שנשברו ומתו, לכן גם או"א, האחורים שלהם המעמדת אותם פב"פ ירדו למטה, ואז חזרו להם אב"א, כי כבר אין להם מי שיעלה להם מ"ן ומקיים חזרתן פב"פ."

* עץ חיים שער ט' פרק א'.

שאלה: כתוב, "כי כן הוא תמיד, שהבנים הם מ"ן דאמא". מה זה אומר שהבנים הם תמיד מ"ן דאמא?

כי הם מעלים לאימא את החיסרון שלהם, מחייבים אותה להזדווג עם אבא ולהביא להם את מה שהם רוצים.

תלמיד: מה זה אומר שזה תמיד?

כי זה הסדר, אבא ואמא ולמטה הבנים.

תלמיד: האם אמא תמיד מוכנה לקלוט את המ"ן?

לא. יש הרבה מצבים.

תלמיד: אז מה זה כשאומרים "כן הוא תמיד, שהבנים הם מ"ן דאמא"?

הבנים הם תמיד מ"ן דאמא, תחתונים מאמא, ומהם עולה חיסרון, מ"ן.

(סוף השיעור)