שיעור בוקר 08.08.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ביטול כהכנה לעיבור - קטעים נבחרים מן המקורות

ביטול כהכנה לעיבור, אני הייתי מרחיב את המושג הזה, בעצם ביטול זה הכול, אין לנו לאורך כל ההתפתחות הרוחנית שלנו שום פעולה אחרת חוץ מביטול. ביטול שנקרא "עיבור", ביטול שנקרא "יניקה", ביטול שנקרא "מוחין". אנחנו כל הזמן מבטלים, מבטלים את עצמנו בלבנות את עצמנו יותר ויותר דומים לבורא. ובמידה הזאת שמצליחים, אז אנחנו מגיעים לדבקות בו, משיגים אותו וכך מתקדמים. זאת אומרת לבטל את עצמנו, את הרצון לקבל שלנו בכל האופנים שהבורא ברא אותו בכוונה, שדווקא על ידי זה שאנחנו מבטלים אותו אנחנו יכולים להרגיש עד כמה אנחנו הפוכים מהבורא ועד כמה אנחנו דומים לבורא. וזה בעצם כל הקיום שלנו.

לכן הביטול הוא הפעולה היחידה שאנחנו צריכים לעשות מכאן ועד גמר התיקון, עד גמר הביטול שלנו. כל הפעולות הן רק לבטל לבטל לבטל בכל מיני אופנים, בכל מיני אפשרויות, הזדמנויות, כל מה שהבורא מסדר לנו בדרך. שככול שאנחנו מתקדמים על ידי הביטול, אנחנו משיגים שכל, רגש, מצבים שונים, פעולות שונות, והם כולם יותר ויותר דומים לבורא. וכך אנחנו מתקדמים.

כמו שאנחנו רואים שהעובר בתוך אימו הוא כל הזמן משיג איזו צורה, ואת הצורה הזאת הוא משיג מפני שהרחם, האם נותנת לו כל מיני תנאים, איך שהוא קולט ואיך שהוא מסדר את כל הכוחות. וזה הכול על ידי הביטול שלו כלפי האם, כמה שמבטל את עצמו אז יכול לקבל את הצורה שלה. וכך זה קורה.

לכן אנחנו צריכים את המושג הזה ביטול, שכל אחד יקבל את זה כמאוד פנימי, כיסודי, שבעצם אין יותר בכל המציאות חוץ מביטול. לבטל את עצמנו כלפי רצון הבורא, כלפי מה שהוא רוצה מאיתנו בכל מצב, זה מה שאנחנו צריכים לחפש, לאתר ולבצע. יש כאן עבודות מקדימות מצידנו, שאנחנו מכינים את עצמנו לזה, זה כבר בדרגות יותר מתקדמות. יש עבודות שאנחנו צריכים לעשות בקבוצה, כדי להכין את עצמנו לביטולים הבאים. וישנם כאלה שאנחנו פשוט "כחומר ביד היוצר", צריכים להיות רק בביטול עצמי כזה שעדיין לא מבינים מה שהבורא עושה, ולא יכולים להכין את עצמנו לקראת הפעולות שלו עלינו, אלא ביטול בעלמא.

אבל בכל זאת, בסך הכול מה שיש לנו מכאן ועד גמר התיקון, זה לבטל לבטל לבטל את הרצון לקבל שלנו. קודם כל בצורה שאנחנו מצמצמים אותו, זה נקרא שאנחנו נמצאים בפעולות השפעה, שאנחנו מעדיפים פעולות השפעה, תכונות הבינה על פני תכונת המלכות. ואחר כך אנחנו באים לצד השני של הביטול, שאפילו הרצון לקבל מתחיל לקבל צורה לא רק חיצונה אלא מבפנים לעבוד, כאילו שהוא רצון להשפיע, "חשכה כאורה יאיר".

וכך אנחנו מתקדמים לעוד שלבי ביטול, להידמות לבורא בכל לב ונפש מתוך עמקי הטבע שלנו. עד שאנחנו נעשים שאומנם מבפנים, מהיסוד שלנו אנחנו רצון לקבל הפוך מהבורא, אבל חוץ מהיסוד הזה שבא לנו מלמעלה, כל ייתר המחשבות, הפעולות, כל מה שיש בביטוי של הרצון לקבל, זה הופך להיות לרצון להשפיע. ואז מגיעים לגמר התיקון.

מה אני רוצה להגיד בזה, שאומנם אנחנו לומדים על ביטול כהכנה לעיבור, אבל ביטול זה לא רק הכנה לעיבור, אלא כהכנה וביצוע של כל מדרגות ההתפתחות שלנו מכאן ועד גמר התיקון. שבגמר התיקון אנחנו מחליפים את כל הרצון לקבל שלנו לרצון להשפיע, לא לרצון, רצון להשפיע זה הבורא, אלא כשהרצון לקבל שלנו יעבוד, יטביע את עצמו כרצון להשפיע.

ואחרי זה כשאנחנו מגיעים כבר לרצון להשפיע שלם, שזה גמר התיקון של הרצון לקבל שלנו שקיבל את צורת הרצון להשפיע, צורת הבורא, אז אנחנו נקראים כולנו "אדם", הדומים לבורא. ואחרי זה, אנחנו כבר נכנסים לשלבים למעלה מהתיקונים שלנו שעליהם בעצם חכמת הקבלה לא מדברת, הם יתפתחו לנו יותר ויותר, הכול לפנינו.

למה אני אומר את זה, כדי שנבין שפעולת הביטול הכי פשוטה שנמצאת לפני כל אחד ואחד תמיד כמזדמנת, היא פעולה חשובה מאוד ואי אפשר לדלג עליה, אלא דווקא בלבצע את הפעולות האלו, אנחנו מתקנים את עצמנו ומתקרבים להיות דומים לבורא.

שאלה: אנחנו מבטלים את עצמנו בפני העשירייה, מה זה אומר שאנחנו משתדלים למצוא את מה שהבורא רוצה לתת לנו, להתבטל כלפיו?

אני לא יודע מה הבורא רוצה ממני. אני יודע שאת הרצון לקבל שנתן, הוא נתן לי בצורה הפוכה ממה שאני צריך להיות, ואז איפה שאני רואה את הרצון לקבל שלי, כמה שאני מזהה אותו שהוא שולט בי, אני צריך להשתדל להפוך אותו לרצון להשפיע. את הרצון ודאי לא, אני לא משיג רצון להשפיע, רצון להשפיע זה הבורא, אבל שהרצון לקבל יקבל צורה, לבוש או כוונה כמו שאנחנו אומרים, של הרצון להשפיע, את זה אני משתדל להשיג.

שאלה: האם הביטול צריך להיות יחד עם השתוקקות להשפעה? כי כשאנחנו שומעים כל הזמן ביטול, ביטול, זה נשמע קצת שלילי. אולי ביטול הוא בשביל המטרה של השפעה?

ביטול זה שאני לא מסכים להשתמש ברצון לקבל שלי בצורה כמו שהוא, ואז מעל זה אני רוצה להביע את עצמי, לפעול בכל מיני צורות להידמות לבורא, לרצון להשפיע. באיזו צורה אני יכול לעשות את זה, זה מה שאני לומד בחכמת הקבלה, זה התהליך שאנחנו עוברים, עיבור א', עיבור ב', ירחי לידה, לידה עצמה, יניקה וגדלות. כל הדברים שאנחנו עוברים, מה שאנחנו לומדים אחר כך בחכמת הקבלה אחרי שאנחנו לומדים לבטל את עצמנו, זה בעצם כל "תלמוד עשר הספירות". על מה הוא מדבר? כל התע"ס מדבר על השלבים, איך אנחנו מבטלים את עצמנו עד שמגיעים לביטול השלם. זה הכול.

שאלה: מה עוזר לרצון שלנו לגדול, להיכנס למצב הרוחני של עיבור?

הרצונות שלנו גדלים בהתאם לכמה שאנחנו יכולים להשתמש בהם. תתאר לעצמך שיש לנו תינוק בעולם הזה, נולד, קיים באיזו משפחה, והתינוק הזה לא מקבל שכל ורגש אלא מקבל רק כוח. אז יוצאת לך איזו מפלצת שגדלה, אבל בלי שכל ובלי רגש, זה משהו מאוד מסוכן, שלא לטובת עצמו ולא לטובת הזולת. לכן אנחנו יכולים להתקדם ברוחניות, אך ורק במידה שאנחנו נמצאים ביחס מיוחד בין שכל ורגש, זאת אומרת, רצון וכוונה, ובצורה כזאת אנחנו גדלים. לזרז את ההתפתחות שלנו אנחנו יכולים על ידי התחברות שלנו, אינטראקציה שלנו עם הסביבה, וכך גדלים.

שאלה: שמעתי שאמרת שעד גמר התיקון מה שיש לנו זה לבטל את הרצון לקבל על ידי צמצום ופעולות השפעה. ושבנוסף לזה אפילו הרצון לקבל מתחיל לעבוד כאילו שהוא רצון להשפיע. לא ברור איזה סוג פעולה נוספת זאת? מה זה הדבר הזה?

את זה אנחנו נלמד, איך הרצון לקבל עובד בצורה של השפעה. אבל זה יכול להיות. נגיד שאני נמצא אצלך כאורח ואני לא רוצה לאכול, אבל אני מקבל ממך כיבוד מפני שאני רוצה לעשות לך נעים, נחת רוח, ובצורה כזאת אני מבצע את זה. יש הרבה אפשרויות לפעול בצורת השפעה.

שאלה: איך לעקור מאיתנו את השליטה, התחרות, את הטבע האגואיסטי לגמרי ולהיות מבוטלים בבורא בכל רגע?

את הטבע האגואיסטי אנחנו לא צריכים לעקור, ועוד לגמרי, מי אמר לך שצריך לעשות כך? אתה צריך לקבל כל מה שיש בעולם ובך ורק לסדר את הדברים האלה כך שהם יעזרו לך לעשות פעולות השפעה. לא לטובת עצמך אלא לטובת הזולת, למה שנמצא מחוצה לך.

תלמיד: והשכל הישן שלי, ההרגלים, כל הדברים האלה הם לא אמורים להפריע, הם לא מפריעים?

ככל שהם מפריעים, הם בזה עוזרים. אתה צריך להבין שהבורא לא ברא שום דבר מיותר ואתה צריך רק להשתדל את כל מה שיש לך, לאט לאט, בהדרגה, להפוך את זה לפעולות השפעה.

ושוב אני אומר, עיבור זה נקרא ביטול השלם של האדם לבורא דרך כל מיני אמצעים, והעיקר זה העשירייה. ואם הוא עושה את זה, הוא לא מרגיש בשום דבר שזו הפרעה. הוא אפילו רואה בהפרעות האלה שהן עזר, שהן מכוונות אותו לביטול וכך לגילוי הבורא.

כמה שהוא מבטל את עצמו ובונה בתוכו, בתוך עצמו תכונות הבורא, בזה הוא מגלה את הבורא. לכן בורא לא נמצא מחוצה לאדם, אלא זה נקרא "בוא וראה". לכן הבורא אחר כך אומר, "אתם עשיתם אותי", כי אנחנו באמת עושים מהתכונות שלנו יחסים כאלו בין רצון לקבל לרצון להשפיע, כוונות, שזה נקרא בורא, שמחוצה לנו לא קיים, וקיים רק בנו.

שאלה: האם אנחנו צריכים לדעת יותר אחד על השני, משפחה, ילדים, כל מיני דברים כאלה?

לא. זה לא חשוב לי. חשוב לי שאני אדע מה שיש לחבר כדי לקרב בינינו ולבורא. אני לא צריך לחטט בכל התנאים שלו שם בבית ועוד ועוד.

תלמיד: לא לחטט, אבל אתמול יצא לי לדבר עם חבר ואני דווקא מרגיש הרבה יותר קרוב, יותר מחובר אליו.

כן, זה לא אסור, כדאי. ודאי. אבל לא שאני מתחיל להיות שקוע בזה ודווקא הולך במקומו לטפל בכל הדברים, לא. אני לא ראיתי את זה גם אצל התלמידים של בעל הסולם.

תלמיד: אני לא מתכוון לחטט ולהתעמק בזה, פשוט חברים יושבים לידי, אני לא יודע יותר משני דברים עליהם.

טוב, תמשיך איך שאתה חושב. אנחנו מדברים על משהו אחר.

שאלה: עד איזו דרגה אנחנו צריכים לרדת בביטול, או שהביטול צריך להיות רק על הרצון לקבל שלי?

עד הדרגה הזאת אנחנו צריכים לבטל את עצמנו. שהרצון לקבל שהוא לעצמי אני לא משתמש בו בכלל, לגמרי, ורצון לקבל שאני יכול לכוון אותו לטובת הזולת, קודם כל לעשירייה, אני מפעיל, ורצון לקבל הכרחי, ארצי, שזה אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות, הדברים ההכרחיים לקיומי, אני משתמש בהם בעוצמה כזאת שזה מאפשר לי להתקיים בעולם הזה כדי לבטל את כל היתר כלפי הקבוצה וכלפי הבורא.

שאלה: למקובלים, לך רב, רב"ש, יש רצונות שעדיין לא מצליחים להתבטל כלפיהם?

לכל אחד יש דבר כזה, ודאי.

תלמיד: משלימים איתם? מה עושים איתם?

לא משלימים איתם אלא ממשיכים לעבוד. מה שהבורא נותן, עם זה עובדים.

תלמיד: זה תמיד מול רצון גשמי שמתנגש עם רוחני?

אתה תתחיל לעבוד לפי מה שהמקובלים אומרים, לפי מה שרב"ש אומר לך במאמרי החברה, ואז אתה תראה עד כמה זה יכוון אותך נכון. העיקר עד כמה הראש והלב הם מכוונים לקשר עם החברים ולקשר עם הבורא. אין יותר מזה. וכל הפרטים שאתה רוצה לחטט בהם, אני לא הייתי ממליץ להיכנס בהם ולהתחיל לשקול, לחתוך.

שאלה: אם שמעתי נכון, כרגע אמרת שבצעד הראשון, בתנועה הראשונה אני פשוט לא משתמש ברצון שלי לעצמי, וברצון להשפיע למען החבר אני מתחיל להשתמש בו. מה זה אומר, השימוש לקבל למען החבר?

אם אני רואה שאני יכול לעזור במשהו לחבר במה שיש לי, אז אני עוזר לו. בלימוד, לארגן את מקום הלימוד, כל מיני דברים כאלה.

קריין: אנחנו במסמך - ביטול כהכנה לעיבור, קטע מס' 7.

"חשיבות עבודה הוא דוקא בזמן שבא לכלל אפס, היינו בזמן שהוא רואה, שהוא מבטל את כל מציאותו וישותו, שאין אז שום שליטה להרצון לקבל, ורק אז הוא נכנס להקדושה."

(בעל הסולם. "שמעתי". י"ט. "מהו, שהקב"ה שונא את הגופים, בעבודה")

אבל זה תנאי יסודי, שכל הזמן האדם צריך להרגיש כלפי ההתפתחות הרוחנית שלו שהוא חייב להיות באפס, ואז ממנה והלאה הוא מתקדם.

שאלה: מה זה המצב הזה של אפס? נראה שאין סוף למצבים, מה זה להגיע למצב אפס?

"אפס" זה נקרא כמו שהוא כותב, "שהוא מבטל את כל מציאותו וישותו, שאין אז שום שליטה" שלו על הרצון לקבל, שהרצון לקבל שלו לא שולט, אלא הוא נעשה ממש כחומר ביד היוצר, והבורא עושה עימו מה שהבורא רוצה. זאת אומרת הוא מבצע את מה שהבורא היה רוצה שהוא יבצע, ואצלו מתוך עצמו כאילו שאין שום רצון ומחשבה. ובאמת יש לו רצונות ומחשבות והוא עייף וחושב הפוך ואחרת וכן הלאה, אבל הוא עושה את עצמו בביטול מכל התנאים הפנימיים שלו כך שהוא כחומר ביד היוצר. מה שהבורא רוצה, שיעשה עימו.

זה כמו שאנחנו שרים ביום כיפור, "והנה כחומר ביד היוצר". שברצונו הוא מעלה אותנו, ברצונו מפיל אותנו, ומביא מכל מצב ולכל מצב. ואנחנו ממש בידיים שלו משתדלים כך לבטל את עצמנו, שרק הבורא שורה ושולט בחומר שלנו, ברצון לקבל, ולא שבתוך הרצון לקבל יש רצונות ומחשבות משלנו, שהם מפריעים. הם נמצאים שם, רצונות ומחשבות גדולים מאוד, אבל אנחנו מצמצמים אותם, מבטלים אותם, כי אנחנו נלחמים לתאר את הבורא כהרבה יותר חשוב ממה שאנחנו יכולים להרגיש במוח ובלב, במחשבה וברצון, ואז נותנים לבורא לשלוט בנו מכל וכל, מקצה לקצה. זה נקרא "כחומר ביד היוצר".

אולי נמצא גם כאלו קטעים מהתפילות שלנו ביום כיפור.

שאלה: לאחר שהגענו לביטול, מה המטרה הבאה שלנו?

אין לנו מטרה הבאה, אלא איך להגיע לביטול כלפי הבורא. וכשאנחנו הגענו לביטול במצב הנוכחי, אז מתעורר בי רצון לקבל יותר גדול, מחשבות יותר גדולות, שהן הפוכות ממה שהבורא עושה לי, לכל מיני כיוונים, ואז אני שוב צריך לבטל את עצמי במוח ובלב כך שהבורא שורה בי, שולט בי. זה נקרא שאני גדל, מוסיפים לי רצון לקבל יותר גדול וכשאני מבטל אותו, אני נותן לבורא אפשרות מתוך אותה תוספת של הרצון לקבל, לתת לרצון לקבל הזה את צורת האדם, הדומה לבורא, וכך אנחנו גדלים. הבורא מוסיף רצון לקבל, ואני צריך לשלוט על הרצון לקבל הזה, לצמצם אותו מהרצון שלי לעשות בו מה שבא לי, מה שאני רוצה, ולתת לבורא שהבורא יעשה ממנו מה שהוא רוצה. זאת אומרת לבטל את עצמי, שוב ביטול. ואז אותה תוספת שיש לי עכשיו מהרצון לקבל, מקבלת צורת אדם הדומה לבורא. וכך אני משמין, משמין, גדל וגדל ברצון לקבל שלי שמקבל יותר ויותר את צורת הבורא, את הרצון להשפיע, והמבנה הזה נקרא "נשמה".

שאלה: נאמר, "לבטל את הישות". מה זה ישות?

אין לנו מה לעשות אלא לבטל את עצמנו כלפי הבורא, ולקבל ממנו מוח ולב ואת כל התכונות שאנחנו צריכים לכלול אותן, וכך אנחנו באים לדרגת אדם. בזה בעצם אני משיג את הצורה שלי. אחרת אני סך הכול משיג את צורת הבהמה. וגם לא את הבהמה הקדושה שהיא דומה לבורא, אלא את הבהמה שהיא הפוכה מהבורא.

שאלה: איך המצבים שמקבלים בגשמיות עוזרים לנו להגיע לכלל אפס? איך מחברים את הכול למערכה אחת?

לאט לאט, על ידי הקבוצה, על ידי מה שעובר עלינו, אנחנו לועסים, לועסים, זאת אומרת ממש כמו ריחיים שהופכים את הגרעינים לקמח, כך אנחנו כל הזמן, כל הזמן עובדים ומבטלים, מבטלים, מבטלים את האגו שלנו כלפי הבורא במחשבה ואחר כך גם ברצון, וגם בפעולה. עד כדי כך שזה נעשה לאט לאט. הכול תלוי בשילוב של המאמצים שלנו ובאור העליון שמגיע מהבורא ומאיר עלינו, וכך אנחנו משתנים.

שאלה: דרך הרצון הבורא מפעיל אותנו, נכון?

כן.

תלמיד: ומשם גם באות המחשבות.

גם המחשבות באות מהבורא.

תלמיד: אז מה זה אומר לתת לבורא לשלוט על הרצון שלנו?

כי זה מצדי. אני רוצה להתעלות למעלה מהרצון ולמעלה מהמחשבה שהבורא שולח לי, ושאני ארצה להיות דומה לבורא ולא למה שהוא שולח לי. ואז אני כאילו מגיש לו, "זה אני, תעשה ממני משהו. אני לא רוצה לעבוד בעצמי עם הרצון שלי ועם השכל שלי, אני רוצה שאתה תשלוט בזה, שאתה תיתן לי הדרכה, שאתה תגיד לי מה אתה רוצה ממני. תן לי אפשרות לעשות מה שטוב בעיניך".

תלמיד: אבל מול מה אפשר למדוד את זה? כאילו עכשיו מגיע לי רצון ואחרי המחשבה, אני עושה בזה צמצום, אבל מה בא במקום, מה בא מעל זה?

בדרך כלל בהתחלה אנחנו יכולים למדוד, להשוות את זה עם הקבוצה ומהר מאוד אנחנו מתחילים לקבל איזושהי הרגשה איך, מה הבורא רוצה מאיתנו ואיך אנחנו יכולים לדעת מה הוא רוצה. זאת אומרת, די ברורות לנו פעולות ההשפעה שהיינו צריכים לעשות ואיך אנחנו צריכים להציב את עצמנו כדי לבצע אותן.

בדרך כלל אני בורח מפעולות ההשפעה, מרצונות, ממחשבות ההשפעה, לכל מיני דברים אחרים בחיים שלנו, ויש לנו מלא כאלה פיתויים. וכאן אנחנו צריכים לייצב את עצמנו ולייצב את הקבוצה יותר ויותר, שכל אחד ירגיש שהקבוצה לוחצת עליו, מכוונת אותו ועוזרת לו בזה לא לברוח מלעמוד מול הבורא. זה כאילו הקבוצה מחזיקה אותי מאחורה ומעמידה אותי מול הבורא ואני עומד ככה לפניו, ואין לי ברירה, אני חייב לבצע פעולות, לומד, מכין את עצמי, חושב, אם אני עוסק בעבודה בבית, בדרך, לא חשוב, אבל המחשבה שלי כל הזמן מכוונת לבטל את עצמי כלפי הבורא.

תלמיד: אז כל הזמן להיות תחת השפעת הקבוצה?

כן. זה בטוח שאתה תצליח, כי אין יותר מקבוצה שהיא יכולה לקבע אותי, לשמור אותי, להחזיק אותי כך שאני לא אברח מלעמוד מול הבורא, אחרת אני כל הזמן רוצה לברוח. לעמוד מול הבורא זה בדרך כלל המצב הכי לא נוח, כי התוצאה מהמעמד הזה שאני עומד מול הבורא, היא שאני צריך לבטל את עצמי, שאני צריך לעשות מה שטוב לו. נגיד עכשיו אני רוצה לנוח וכשאני מרגיש את עצמי כעומד מול הבורא אז אני צריך משהו ללמוד.

שאלה: איך אנחנו מצמצמים את עצמנו? בזה שאנחנו אומרים לראות אותם כל יום כחדשים, להשתחרר מן העבר או מהציפיות לעתיד ולהיות רק כאן ועכשיו. זה מנגנון לביטול בלימוד שלנו?

אם אתה מעמיד את עצמך כך שהקבוצה מאחוריך והבורא לפניך ואין לך לאן לברוח, אלא רק שניהם מחזיקים אותך מקדימה ומאחורה, אז אתה על ידם תתקדם נכון.

תלמיד: וזה קשור לעניין של תפיסת הזמן הזאת, של כאן ועכשיו, של לראות כל יום בעינך כחדשים?

כן. כן, ודאי.

שאלה: אמרת לנו שהביטול מלווה אותנו במשך כל התהליך עד גמר תיקון. אז למה המקובלים אומרים שהמאמץ הכי גדול בביטול הוא בדיוק עכשיו שאנחנו נכנסים לעיבור? כי אחר כך הרצונות הרבה יותר גדולים אז איך זה יכול להיות?

אבל עכשיו הוא הכי גדול וחשוב במהותו, כי אתה לא יודע מה זה רוחניות ועכשיו כשאתה נכנס לביטול, אתה פעם ראשונה משיג מה זה נקרא לבטל את עצמו כלפי כוח העליון. וזו בעיה גדולה להגיע לזה, אחרי שאדם מרגיש את זה, זו כבר פחות בעיה אבל יותר אחריות, כי יכול ליפול. וכל התהליך שהוא עובר, גם בג' שלבים הראשונים ונקרא "תשעה ירחי לידה", וגם אחר כך, כל הדרך שלו, ההתפתחות שלו, מחולקת לשנים כביכול. שלוש, שש, תשע, שתיים עשרה, שלוש עשרה, עשרים, שבעים, כל הדרך הזאת מלאה בסכנות, קלקול ונפילה.

לכן הוא כל הזמן צריך לדאוג איך שהוא מבטל את עצמו בדרגות יותר ויותר נעלות על ידי הסביבה ועל ידי הבורא. זאת אומרת עד גמר התיקון, ואני לא יודע מה אחרי גמר התיקון, אבל עד גמר התיקון כמה שאדם מתקדם, קודם כל הוא מרגיש את עצמו אחראי על כל העולם יותר ויותר, כך זה מתגלה לו, והוא גם מרגיש עד כמה שהוא כולו תלוי בבורא כי מה שיש בו, כל הכוחות שהוא קיים בהם ברוחניות, הכול מהבורא. ולכן זה קובע את ההרגשה שלו, היחסים שלו.

אבל העיקר זה להבין פעם ראשונה, להרגיש פעם ראשונה, מה זה נקרא "רוחניות", מה זה נקרא "ביטול". ולכן כותבים בעל הסולם ורב"ש, שעיקר הכניסה היא קשה כי אתה נכנס לטבע חדש, לטבע אמיתי, כי הטבע שלנו, אנחנו מתחילים אז להבין שזה טבע מלאכותי שבאמת לא קיים. לכן העולם שלנו נקרא "העולם המדומה", אלא הוא קיים כדי שאנחנו נתחיל את ההתפתחות הרוחנית שלנו ממש בצורה בלתי תלותית בשום דבר, מאפס.

שאלה: מה יותר חשוב, הביטול העצמי למול החברים או הביטול של כולם הוא אחד ביחס לשני?

ביטול כל אחד כלפי החברים, וזה הכול כהכנה לביטול של האדם כלפי הבורא. כלפי החברים הוא מתבטל כדי לבטל את עצמו כלפי הבורא, כי אחרי החבר עומד הבורא רק האדם עדיין לא מזהה את זה, הוא לא מזהה את הבורא בחבר, שכך הבורא בעצם מתנהג עמו, ולכן בקצה הראיה שלו כך רואה שזה החבר. ואחרי זה לאט לאט זה מתפוגג והוא רואה שסך הכול הוא נמצא בעולם שרק הבורא קיים בו, וכך הוא נמצא עמו בקשר. את זה צריכים כמה שיותר מהר לבצע ואז לא יהיו כאלה שאלות.

שאלה: לקבל את החיכוכים, את ההכחשה, כמו עזרה מלמעלה זאת גישה נכונה כדי לקבל את התוצאה?

אני לא יכול לענות לכם כי מה שאני עונה אתם מקבלים כאמת, כעובדה. והעובדה הזאת מתבססת על שאלות כאלה שהן לא בדיוק יסודיות, ולכן אם להגיד "כן" או "לא", אז אתם אחר כך תתחילו אולי להשתמש [בתשובות] לכיוונים הלא נכונים. פשוט תמשיכו לברר.

שאלה: כשמתעוררים בי רצונות מאוד גדולים לקבל האם כדאי שאני אניח להם או אדחה אותם ובמקום זה אבקש עבור החברים?

אני חושב שזה שייך לזה. כשאני מבקש בירורים שלי הפנימיים ואיתם יחד אני מצטרף לבירורים שלנו בקבוצה, אני לא מפריד בין זה לזה, כי בסופו של דבר זה צריך להיות כך "סוף מעשה במחשבה תחילה" מה בסוף אני רוצה. אני בסוף רוצה להיות קשור עם הבורא בצורה שכל הקבוצה וכל האנושות וכל העולם וכל המציאות כל מה שמתואר הכול נמצא בי. אין לזה שום משמעות אחרת אלא זה הכול כלים שלי זה הכול "אני". אז עם כל מה שיש לי אני צריך בכל הדברים האלה להתכלל בבורא, וכך להתכלל, זה הכול. תשתדלו לעשות מזה מכלול אחד, צורה אחת.

שאלה: כתוצאה מהביטול אני מפסיק לרצות או פשוט לא משתמש באותו רצון?

כתוצאה מזה שאני מבטל את עצמי אני מגיע למצב שאני מבין ומרגיש איך נכון אני צריך להשתמש ברצונות שלי, שעל מנת לקבל לעצמי אני ביטלתי ועכשיו אני מברר איך אני יכול להשתמש עם מה שיש לי בעל מנת להשפיע דרך העולם לבורא, דרך הקבוצה.

שאלה: ככול שאנחנו מתקדמים יותר בכיוון של ביטול כלפי הבורא ומשתתפים בכל מה שהכרחי, כך יותר המפלצת שבי היא שולטת יותר, רוצה לשלוט, רוצה לדרוש מכל החברים ומכל העולם יותר את ההתקדמות הרוחנית, כאילו שהם ישיגו את הרוחניות, אבל למעשה כדי שהם ישיגו רוחניות בשביל עצמי. ואני מזהה איך כל הסביבה רק סובלת מהלחץ הזה ואני לא יודע איך להתמודד עם המפלצת הזאת וגם לא לברוח ממנה ואפילו לבקש מהבורא להתקדם נהיה מפחיד.

זה מצב מאוד יפה שאנחנו מתחילים לגלות עד כמה שאותה חיה רעה נמצאת בנו ורוצה לבלוע את כל העולם מצד אחד. מצד שני אם אני קשור עם הקבוצה וקשור עם הבורא עד כמה שזה אפשר, אז אין דבר כזה שתשלוט עלי המפלצת הזאת שנקראת "חיה אגואיסטית שלי", אלא יכול להיות שלפעמים יתגלה ככה שאני אפול ודאי, כמו שכתוב שהרבה במאבק הזה נפלו ועוד יפלו בדרך, ככה זו העבודה שלנו.

אבל זה הכול כדי להכיר יותר ברצון לקבל שלנו שהבורא ברא, ולדעת איך אנחנו בכל זאת בכל מיני מקרים קטנים, הוא לא מביא לנו את הכול הרצון לקבל, הוא לא מביא לנו בכל המקרים של החיים שלנו אותו, אלא קצת פה, קצת שם, קצת כאן וכן הלאה. ואז אנחנו יכולים על ידי כאלה טיפולים פרגמנטלים (Fragments), אנחנו יכולים כן לגשת לרצון לקבל ולבקש דווקא בזכות זה שהוא מתעורר בנו קשר עם הבורא, לבקש שהבורא יטפל בנו, זה כל העניין.

הרצון לקבל הוא נקרא "עזר כנגדו". זאת אומרת, זה שהוא מתעורר בנו אז מאין ברירה אנחנו מתקשרים לבורא. אם לא היה לנו רע לא היינו אף פעם פונים לבורא. לכן הרצון לקבל הוא שליח מהבורא, נשלח לנו מהבורא.

ואז אנחנו על ידי זה שהוא לא נותן לנו לחיות, שממרר את החיים שלנו, מבלבל אותנו, מרגיז אותנו, אז אין לנו ברירה, אנחנו פונים לבורא. זאת אומרת, הוא עוזר לנו להתקשר לבורא. אז אתם צריכים לכבד אותו. זה עזר כנגדו.

ולכן אין מה להתלונן, אלא תמיד צריך בכל מיני צורות שהרצון לקבל שולט עלינו לראות שמגיע מהבורא, למה הבורא שולח אותו עלי? למה הבורא עכשיו כיסה אותי עם הראש ממש תחת הרצון האגואיסטי הזה, מבלבל אותי ואני לא יכול לצאת כמעט מזה?

אנחנו צריכים לראות בזה עבודת הבורא עלינו ואיך אנחנו בכל זאת על ידי העשירייה יכולים להתחבר לעשירייה, קצת להתקרר מהרצון לקבל שהוא שולט ולהתחיל לעבוד בצורה כזאת שעם הרצון לקבל פונים לבורא.

הבורא שולח לנו אותו רצון לקבל. אנחנו היינו נמצאים תחת השליטה שלו. היינו עושים כל מיני פעולות, שטויות. אחר כך אנחנו מתעוררים קצת. אנחנו באים לקבוצה, מחזקים את הקשר שלנו עם הקבוצה, לוקחים מהרצון לקבל איזשהו חלקים ופונים לבורא ומבקשים תיקונים.

אנחנו תמיד צריכים לראות את עצמו אני, קבוצה, בורא, ואם מגיע רצון לקבל, איפה אני עכשיו קולט אותו? איך אני עובד עימו? אתם נמצאים כאן ממש במאבק וזה הכול כדי שאתם תגדלו כאדם, הדומים לבורא.

אז יש כוח עזר זה הקבוצה. יש כוח עזר הכללי שזה הבורא והרצון לקבל. אין מה לעשות, שאתם על ידו תגדלו להיות דומים לבורא. ממש דומים לבורא. אדם להיות.

שאלה: האם יש כזה שלב שבו כל העצמי והישות שלי מתבטלת?

לא. אף פעם שום דבר לא מתבטל. הבורא לא ברא שום דבר מיותר, אלא כל אחד ואחד, כל תכונה, כל מחשבה, כל פעולה היא רק צריכה להיות במקום. זה כמו במכונה גדולה, מורכבת, משוכללת יש המון חלקים, שכל חלק יכול להיות שזז לכיוון אחר, ועושה איזה פעולות שאתה לא מביון בשביל מה ולמה, אבל שאתה מבין את הכול הפעולה, כל המכונה, אתה מתחיל לראות שכל הדברים האלה הם הכרחיים.

לכל העבודה לא אספתי ולא חסרת ולא רדפת אלא הכול בשלמות. הבורא עשה את הכול הפוך. הוא ייצב את הרצון הסופי, המצב הסופי, "סוף מעשה במחשבה תחילה", וכבר המצב הסופי הזה קיים, ואנחנו שם קיימים ועכשיו אנחנו נמצאים במצב שנקרא "חלום". "היינו כחולמים".

ואז אנחנו מתקדמים לאותו המצב הסופי הריאלי שכבר קיים, אנחנו מתקדמים אליו עד כמה שאנחנו יכולים לתקן את עצמנו להיות בהתאם לאותו המצב הסופי. זה נקרא "הדרך" שלנו אליו, ככה שמתקנים את עצמנו.

לכן אין שום דבר שיכול להיעלם, אלא אין דבר כזה. אלא לכל דבר יש מקום, רק חסר לו תיקון והתיקון הוא תלוי בנו. עד כמה שאנחנו מבינים שיש מקום, ויש תיקון ומה צריך להיות לכל דבר שבבריאה.

שאלה: כל הביטול שאני כעת מנסה לעשות, בסופו של דבר אני מבחין שאלה ניסיונות אגואיסטיים להתבטל, ואני מתחיל להבין שאני לא מתוקן. ורק הבורא אם הוא יתקן אותי, אני אוכל באמת להתבטל, ואז זה יהיה באמת למענו.

זה מדהים. יפה מאוד. אלו השלבים הנכונים להתפתחות. אם הבורא לא יעשה, ודאי שאני בעצמי לא אוכל לעשות, "אם ה' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו"¹

שאלה: דיברנו שהבורא לא יצר שום דבר שאינו נחוץ. מה זה אומר שהמחשבה צריכה להיות במקומה?

כל המחשבות, כל הרצונות, ובכלל כול מה שמתעורר במציאות, הכול נובע מאותה מערכת אדם הראשון השבורה שהיא מתגלגלת להיות מערכת אדם הראשון המתוקנת. הכול משם. ואין דיבור, מחשבה, מעשה שלא נובעים משם, ולכן כל הדברים שקורים הם קורים כדברים הכרחיים. והעבודה שלנו היא רק לשייך אותם ל"אין עוד מלבדו".

שאלה: האם אני בתוך הדעת יכול לראות את הביטול של החברים או שזה ניתן רק למעלה מהדעת?

אני קודם כל לא מבין בשביל מה לך לראות שהחברים שלך הם מתבטלים, אתה צריך להאמין בזה, לקבל שככה זה וזהו. וכל המחשבות שלך, התקוות שלך שאתה רוצה לראות, הן רק איך אתה משתווה לבורא, איך אתה מתבטל כלפי הבורא.

שאלה: איך אני מיישב את שני הדברים ההפוכים, את היצר הרע שנמצא בתוכי ואת הכוונה?

אתה משתדל לעבוד עם הכוונה להידמות לבורא, זאת אומרת להיות בעל מנת להשפיע לחברים ולבורא, וכל הפעולות האלה הן ודאי כבר יתרחשו למעלה מהיצר הרע שלך. זאת אומרת, אני משתדל לראות עד כמה אני רוצה ביצר הרע שלי לעשות איזו פעולה, ואחר כך אני מתאר לעצמי, שאם הייתי מבטל את עצמי כלפי הבורא, בביטול שלי מה הייתי עושה. אז אני מתאר לעצמי, אני מבטל את עצמי כלפי הבורא ומה עכשיו אני עושה, ואני מבצע.

ואז יוצאים לי שלושה מצבים. מצב שהייתי רוצה לעשות ברצון שלי, מצב שאני ביטלתי את הרצון שלי, ומצב שאני עושה את זה כבר ברצון להשפיע. ג' מצבים. ובאותו מצב שאני נמצא עכשיו אני יכול לתאר לעצמי את שלושת המצבים הללו וכך אני מתקדם. כבר נעשה בירור, כבר עשיתי ביטול למה שהבורא נתן לי.

שאלה: איזה פעולות חשוב לעשות בעבודה כדי להתעורר מהחלום?

להעמיד את עצמי למצב שאני מבטל את עצמי, פשוט להיות בביטול. אני מבטל את עצמי, ואז מה אני צריך לעשות, מה אני צריך לחשוב, מה עלי לבצע. וכאן אני מרגיש שאם אני לא מבטל את עצמי, הייתי הולך עכשיו לשכב. יש לי חצי שעה זמן חופשי, אני הולך לשכב. אם אני חושב על הביטול, אז איך אני יכול את חצי השעה הזאת להקדיש לבורא. אז אני הולך לקרוא, ללמוד, להכין את עצמי לעשות משהו בחיבור בין החברים. וכך אני צריך להיות בבירורים.

שאלה: האם ביטול זה אומר לחפש בחבר תכונה טובה ולהעתיק אותה על עצמי בעבודה בין החברים? אפשר להגיד ככה?

יכול להיות שכן.

שאלה: כשאני חושב על החברים לפעמים באות מחשבות שהן כנגד החיבור. מה התוצאה הנכונה של ביטול לאותן מחשבות?

אתה מבין שמחשבות שהן נגד החיבור עם החברים אלו המחשבות שאתה צריך דווקא להפוך אותן למחשבות של חיבור, כי כך אתה רואה אותם בקלקול שלך.

תלמיד: מה זה ההיפוך הזה?

איזה היפוך יש לך? אתה תמיד רואה את החברים טובים, יפים, ופתאום ראית שהם דוחים אותך?

תלמיד: יש ויש.

זהו, אז כך תתייחס. שכל הדברים האלה מגיעים אליך מלמעלה, ואתה צריך גם על פני אלו וגם על פני אלו לעשות איתם חיבור. מה זה חשוב. ודאי שאם מגיע לאדם אז הבורא נותן לו רצונות, מחשבות, תמונות אכזריות כאלה ואדם צריך למעלה מהם לעבוד.

תלמיד: לפעמים נדמה שדווקא המחשבות האלה הן נותנות אפילו יותר חומר דלק לעבוד אם יש את חשיבות וגדלות הבורא באותו רגע ביד.

באותו רגע או לא באותו רגע את זה אתה צריך כבר לסדר, אל תחפש שיתנו לך מלמעלה הכול על מגש. אתה צריך לסדר את הדברים האלה, לראות מה חסר לך כדי להגיע להרכבה הנכונה של היחס הנכון דרך הקבוצה לבורא.

תלמיד: אז ביטול זה להגיע לתפילה בעצם?

כן.

קריין: יש את הפיוט שנקרא "כי הנה כחֹמר".

"כִּי הִנֵּה כַּחֹמֶר בְּיַד הַיּוֹצֵר
בִּרְצוֹתוֹ מַרְחִיב וּבִרְצוֹתוֹ מְקַצֵּר
כֵּן אֲנַחְנוּ בְיָדְךָ חֶסֶד נוֹצֵר
לַבְּרִית הַבֵּט וְאַל תֵּפֶן לַיֵּצֶר

כִּי הִנֵּה כָּאֶבֶן בְּיַד הַמְסַתֵּת
בִּרְצוֹתוֹ אוֹחֵז וּבִרְצוֹתוֹ מְכַתֵּת
כֵּן אֲנַחְנוּ בְיָדְךָ מְחַיֶּה וּמְמוֹתֵת
לַבְּרִית הַבֵּט וְאַל תֵּפֶן לַיֵּצֶר

כִּי הִנֵּה כַּגַּרְזֶן בְּיַד הֶחָרָשׁ
בִּרְצוֹתוֹ דִּבֵּק לָאוּר וּבִרְצוֹתוֹ פֵּרַשׁ
כֵּן אֲנַחְנוּ בְיָדְךָ תּוֹמֵךְ עָנִי וָרָשׁ
לַבְּרִית הַבֵּט וְאַל תֵּפֶן לַיֵּצֶר

כִּי הִנֵּה כַּהֶגֶה בְּיַד הַמַּלָּח
בִּרְצוֹתוֹ אוֹחֵז וּבִרְצוֹתוֹ שִׁלַּח
כֵּן אֲנַחְנוּ בְיָדְךָ אֵל טוֹב וְסַלָּח
לַבְּרִית הַבֵּט וְאַל תֵּפֶן לַיֵּצֶר

כִּי הִנֵּה כִּזְכוּכִית בְּיַד הַמְזַגֵּג
בִּרְצוֹתוֹ חוֹגֵג וּבִרְצוֹתוֹ מְמוֹגֵג
כֵּן אֲנַחְנוּ בְיָדְךָ מַעֲבִיר זָדוֹן וְשׁוֹגֵג
לַבְּרִית הַבֵּט וְאַל תֵּפֶן לַיֵּצֶר

כִּי הִנֵּה כַּיְרִיעָה בְּיַד הָרוֹקֵם
בִּרְצוֹתוֹ מְיַשֵּׁר וּבִרְצוֹתוֹ מְעַקֵּם
כֵּן אֲנַחְנוּ בְיָדְךָ אֵל קַנֹּא וְנוֹקֵם
לַבְּרִית הַבֵּט וְאַל תֵּפֶן לַיֵּצֶר

כִּי הִנֵּה כַּכֶּסֶף בְּיַד הַצּוֹרֵף
בִּרְצוֹתוֹ מְסַגְסֵג וּבִרְצוֹתוֹ מְצָרֵף
כֵּן אֲנַחְנוּ בְיָדְךָ מַמְצִיא לְמָזוֹר תֶּרֶף
לַבְּרִית הַבֵּט וְאַל תֵּפֶן לַיֵּצֶר."

(כִּי הִנֵּה כַּחֹמֶר הוא פיוט סליחות)

אתם רואים, זה הכול אנחנו, כך צריכים להעביר את הרצון לקבל שלנו דרך כל מיני כאלו מעברים, מצבים, עד שמגיעים לביטול השלם. ואז הבורא הוא צר צורה בתוך צורה, זאת אומרת עושה מהרצון לקבל שלנו רצון להשפיע הדומה לו, ואנחנו לפי זה נקראים אדם וגדלים בצורת אדם יותר ויותר.

שאלה: אמרת שניתן לתאר שאני עומד בפני הבורא, האם זו עבודה למעלה מהדעת או בכל זאת עבודה בתוך הדעת?

זה לא חשוב, אלא במה שיש לנו. אין לנו עדיין אמונה למעלה מהדעת, אלא במה שאנחנו. אני לא יודע מאיפה אתה לוקח את השאלות האלה כי לא עלינו לדרגה של אמונה למעלה מהדעת, זה אחרי ביטול.

שאלה: רק מי שמסוגל להתעלות מעל האגו יכול להגיע לביטול?

ודאי, איך אחרת? לא שהאדם בעצמו מסוגל לעלות למעלה מהאגו, אלא הוא מבקש מהבורא שהוא יעזור לו לעלות למעלה מהאגו, ואז לעלות למעלה מהאגו או לבטל את עצמו זה אותו דבר.

שאלה: יש מצב שכאילו יש בתוכי כוח אבל הכוח הזה לא שייך לי, אני מתנגד אליו. מה השורש של הכעס ושל הנטייה להילחם נגד הבורא ונגד השליטה שלו עלי?

הרצון לקבל שלך הוא מתנגד לבורא, והוא לא מסכים עימו, והוא הפוך מהבורא, והוא ממש רוצה להרוג את הבורא. הרצון לקבל שהבורא ברא הוא ברא אותו הפוך מעצמו, זה השורש שלנו. אנחנו מלכתחילה בשורש שלנו הפוכים, שונאים, אויבים כלפי הבורא.

תלמיד: אז אנחנו יכולים לומר שזה האחוריים של הבורא? זה גם מגיע ממנו וגם את זה אנחנו צריכים לשייך אליו?

כן, נכון, וכך כתוב.

שאלה: בתקופת העיבור אם יש רגע של עבודת הביטול, האם עלי לא להסתכל על מצבי איך אני מעריך אותו?

אנחנו תמיד צריכים לראות בעיניים פקוחות באיזה מצב אנחנו נמצאים, מה אנחנו עושים, מה אנחנו לא רוצים לראות, כן רוצים לראות, לכל דבר צריכים להתייחס בצורה בריאה ולא לסגור עיניים ולא לסתום אוזניים, כך לכל דבר ודבר. אנחנו נמצאים בכוחות הטבע ואנחנו צריכים למיין אותם ולבקש מהבורא, מאותו השורש של כל הכוחות, שיסדר את מאזן הכוחות בצורה אחרת, שכוח השפעה ישלוט על כוח קבלה.

אני רואה שכבר מיצינו את השיעור למרות שלא עברנו הרבה. אבל אני מבקש לשמוע את השיעור הזה גם במשך היום כי היו כאן כמה נקודות מאוד חשובות. והעיקר אנחנו צריכים ממש להבין שנקודת הביטול היא לא רק בהתחלה ואחר כך היא לא קיימת, אלא נקודת הביטול היא הגישה שלנו לכל ההתפתחות שלנו, והיא רק מתרחבת יותר ויותר. נקודת הביטול המורחבת בעצם מביאה אותנו לגמר התיקון, שבסך הכול אנחנו מגיעים אחר כך ל"אין עוד מלבדו". איפה מגיעים? בתוך הרצון שלנו.

שאלה: אפשר לשאול על הפיוט הזה שקראנו?

כן. זה פיוט שאנחנו לקחנו מהתפילות של יום הכיפורים, שמדבר עד כמה אנחנו מבטלים את עצמנו כלפי הבורא, שנמצאים לגמרי בשליטה שלו, ומאוד חשוב שאנחנו נתכלל מהפיוט הזה, נתרשם.

תלמיד: בכל בית שם הוא נותן עצה "לברית הבט ואל תפן ליצר". מה הברית הזו שאפשר להישען עליה?

כנגד כל ההפרעות שאנחנו רואים שם, אנחנו צריכים רק לאחוז בבורא. כל התיקונים שלנו מתחילים מנקודת הביטול, שאת הרצון לקבל שלנו אנחנו רואים כמבוטל בשימוש כמו שהוא, שהוא כיצר הרע, ורוצים להעביר אותו לשימוש אחר, מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע, ולהתחיל להשתמש בו בצורה כזאת.

תלמיד: יש לנו איזו ברית, איזה הסכם עם הבורא שאפשר לחזור אליו כל פעם, לחדש אותו?

לא יצאנו. אנחנו נמצאים בקשר הדוק עם הבורא וכל הזמן, אמנם אנחנו לא מרגישים את זה. אנחנו אף פעם לא יכולים להתרחק ממנו, אלא זה נראה לנו כך שאנחנו לא שייכים או רחוקים, אבל הכוח הזה הוא כוח שתמיד עומד לצדנו, ובמידה שאנחנו רוצים לגלות את הבורא, להידמות לו, תמיד אנחנו יכולים להשתמש בכוח שלו.

תלמיד: איפה אנחנו מחפשים את ההתחלה של הקשר הזה?

בביטול. אחרי שאני מבטל את עצמי ורוצה להתקשר עם החברה, אני צריך יסוד, אני צריך איזו פלטפורמה, איזה שטח שבו אני יכול לבצע משהו, לזה נתנו לנו את העולם הזה. אומנם הוא מדומה, לא קיים, כי ברוחניות קיים רק מה ששייך לעל מנת להשפיע, אבל נתנו לנו את זה, ואנחנו יכולים בינתיים בקשר בינינו לעשות פעולות שכאילו הן רוחניות. אז במסגרת המוגבלת הזאת שנקראת עשירייה, קבוצה, בעיגול הקטן הזה, אנחנו נשתדל בינינו, נשחק כמו ילדים שמשחקים, נשחק בפעולות השפעה הדדיות, בחיבור בינינו, וכאילו שבחיבור הזה בינינו אנחנו רוצים לגלות את הבורא.

מאוסף הכוחות שלנו, שבצורה הדדית הנטיות שלנו, הכוחות נמשכים זה אל זה, אנחנו רוצים לבנות כזאת רשת שממנה נבין מה זה בורא, ונבצע כלפי הרשת הזאת את הפעולות שלנו. אין בורא כך סתם באוויר, הוא לא נמצא, הוא מתגלה רק בתוך החומר שאנחנו בונים. רשת הקשר שלנו שאנחנו מייצבים בינינו, אנחנו כל הזמן נשחק בזה, עד שנגלה שזה הכלי של האדם הראשון, שזו הנשמה והבורא נמצא בתוכה. וכמו ברשת קשר בינינו, אנחנו תופסים אותו והוא מתגלה כ"אני ראשון ואני אחרון"². קודם מתגלה כמהות, שהוא מייצב לנו את המצבים האלו אפילו שאנחנו לא מרגישים, ואחר כך הוא מתגלה בנו בכל המצבים האלו, כאילו שאנחנו השגנו אותו. אבל מאחורי הקלעים הוא כל הזמן משחק איתנו כאילו שאנחנו עושים, אבל את זה הוא עושה. כמו שאנחנו עם הילדים, הם משחקים אבל כאילו משחקים, אנחנו אחריהם עושים כל מיני פעולות וכך הבורא איתנו.

מתוך זה אנחנו מתחילים להגיע לפעולות יותר עמוקות, גדולות, גבוהות, אנחנו כבר מתחילים להיות עמו כשותפים. יש דרגות של עיבור, יניקה, מוחין, ואז אנחנו מתחילים שם לשחק עם הבורא באמת להיות כשותפים, הוא מתחיל ללמד אותנו, כמו שאנחנו עם ילדים גדולים מלמדים אותם איזה מקצוע או משהו. עד שמשיגים ממש את כל אותו היחס של הבורא לכל הבריאה, זה נקרא גמר התיקון שלנו.

ואז אנחנו מבינים, מכל מה שאנחנו עוברים, עד כמה את כל הקלקולים האלו בכוונה הוא ברא, מפני ש"יתרון האור מתוך החושך"³. מתוך זה שאנחנו לא מבינים ולא יודעים ונמצאים בלחצים, אנחנו מגיעים לפתרונות, ומתוך זה אנחנו כנבראים יכולים להבין דברים מתוקנים על פני דברים מקולקלים. מתוך זה משיגים את עומק הבריאה, ואת פעולות הבורא גם מצד הקלקול וגם מצד התיקון, ואז אנחנו רואים שהכול רק תיקונים ואין שום קלקול אף פעם. כמו שכתוב מלאך המוות הופך להיות מלאך הקדוש.

תלמיד: אנחנו תמיד צריכים בסופו של דבר להתחיל את העבודה. כי היה נשמע לרגע שכאילו הוא מתחיל את העבודה, אבל עכשיו לפי ההסבר שלך אני מבין שאנחנו אלה שצריכים להתחיל.

לא לחכות, ואז כשאתה מתחיל אתה תראה שהוא הכין והוא עשה.

שאלה: ברוחניות אנחנו מדברים על כוונות, השפעה, כרגע ציינת שלמעשה ברשת הקשר שאנחנו בונים בתוך החומר שם מתגלה הבורא. למה בדיוק אתה מתכוון?

בתוך החומר שאנחנו רוצים לסדר אותו בעל מנת להשפיע, מתוך העבודה הזאת אנחנו מגלים את פעולות הבורא. ואיך מגלים את זה? תנסה לגלות ותראה איך שזה מתגלה.

שאלה: אבל הבורא לא מתגלה בתוך החומר, הרי הוא ישות רוחנית, זו השפעה, כוונות, לא?

אתה תעשה מה שמוטל עליך ואז אנחנו נראה.

(סוף השיעור)

---

1. תהילים, קכ"ז א'↩

2. "כה-אמר ה' מלך-ישראל וגאלו, יהוה צבאות: אני ראשון ואני אחרון, ומבלעדי אין אלהים." (ישעיהו, מ"ד, ו').↩

3. "וראיתי אני, שיש יתרון לחכמה מן הסכלות- כיתרון האור מן החשך" (קהלת ב', י"ג).↩