שיעור הקבלה היומי5 פבר׳ 2022(בוקר)
שיעור בוקר 05.02.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
בעל הסולם. עמ' 430. "הקדמה לספר הזהר"
קריין: אנחנו קוראים בספר "כתבי בעל הסולם" בעמוד 430 את ה"הקדמה לספר הזוהר".
כשהגעתי לבית המדרש של הרב"ש, רב"ש נתן לי ללמוד עם הרב הילל ואיתו למדתי שלושה חודשים בערך, עד שאותו המורה ששמו היה הילל אמר לי, "הרב עצמו רוצה לדבר איתך, ללמד אותך במשהו, תלך אליו לאחר השיעור שלנו, ותראה מה הוא רוצה להגיד לך". וכשהגעתי אחרי השיעור עם הילל לרב"ש, זה היה באותו בניין, רק בחדר העבודה שלו ששם היה יושב, הרב"ש אמר "בוא נלמד", ופתח לפניי את ההקדמה הזאת, "הקדמה לספר הזוהר", והתחיל לקרוא.
למדתי שעה בערך, אחר כך הוא אמר "בסדר, נמשיך את זה פעם אחרת", וכך כמה פעמים עד שהתחלתי להרגיש שאני לא מבין מה שאנחנו לומדים. בצורה שטחית כבר ידעתי ודאי את המילים והמשפטים, אבל מה בעל הסולם רוצה להגיד לנו במילים האלה לא הבנתי, היה מאוד קשה.
רציתי לציין עכשיו, לא שזה קשה או קל, אלא שרב"ש בחר ללמוד איתי דווקא את ה"הקדמה לספר הזוהר", ועם הילל כבר למדתי "פתיחה לחכמת הקבלה". לכן בואו נלמד במקביל את שתי ההקדמות האלה, כי "פתיחה לחכמת הקבלה" זו גם הקדמה בעצם, אחת מההקדמות, וכך גם ה"הקדמה לספר הזוהר", ושתיהן חשובות מאוד. בואו נלמד, תרשמו ותשאלו שאלות, רצוי שיהיו קרובות ככל האפשר לטקסט, וכך נלך קדימה.
קריין: "הקדמה לספר הזוהר", אות א'.
אות א'
"רצוני, בהקדמה זו, לברר איזה דברים, פשוטים לכאורה, כלומר, אשר ידי הכל ממשמשות בהם, והרבה דיו נשפכה בכדי לבררם. ובכל זאת, עדיין לא הגענו בהם, לידי ידיעה, ברורה ומספקת.
שאלה א'. מה מהותנו?
שאלה ב'. מה תפקידנו, בשלשלת המציאות הארוכה, שאנו טבעות קטנות הימנה?
שאלה ג'. הנה, כשאנו מסתכלים על עצמנו, אנו מרגישים את עצמנו, מקולקלים ושפלים, עד שאין כמונו לגנות. וכשאנו מסתכלים על הפועל, שעשה אותנו, הרי אנו, מחויבים להמצא ברום המעלות, שאין כמוהו לשבח, כי הכרח הוא, שמפועל השלם, תצאנה פעולות שלמות?
ד'. לפי שהשכל מחייב, הלא הוא ית' הטוב ומטיב, שאין למעלה הימנו ית'. ואיך ברא מלכתחילה, כל כך הרבה בריות, שתתענינה ותתיסרנה בכל ימי היותן? והלא מדרך הטוב. להטיב? ועכ"פ, לא להרע כל כך?
ה'. איך אפשר, שמהנצחי, שאין לו ראשית ואין לו תכלית, תמשכנה בריות הוות וכלות ונפסדות?"
כן. אלו השאלות שכנראה קודם כל אותן בעל הסולם רוצה לברר בהקדמה הזאת, ומהן גם להמשיך בבירורים. האם השאלות האלו מובנות לנו?
"שאלה א'. מה מהותנו?" זאת אומרת, מי אנחנו, מה אנחנו, מאיפה אנחנו, לשם מה אנחנו, מה מהות הטבע שלנו, עם כל אופני התכונות שבנו, מה מהותנו. "מה תפקידנו", זאת אומרת מה אנחנו חייבים לבצע, בשביל מה נבראנו? הבורא רוצה להעביר אותנו דרך כל מיני צעדים בהשתלשלות שאנחנו נמצאים בה, אז מה תפקידנו בזה. אנחנו הכי חכמים, הכי חזקים בכל המציאות, כמו שאנחנו רואים בינתיים, אז מה תפקידנו, זה כנראה תפקיד שצריך להשפיע על כל יתר המציאות. זאת אומרת, לא רק על עצמנו אנחנו שואלים כאן אלא גם כלפי דומם צומח וחי, או עוד צורות במציאות שאנחנו עוד לא מכירים.
"שאלה ג'. הנה, כשאנו מסתכלים על עצמנו, אנו מרגישים את עצמנו, מקולקלים ושפלים,"1 זה באמת כך, אנחנו רואים על עצמנו, עד כמה פיסית, נפשית, פסיכולוגית, בכל מיני צורות, אנחנו לא חזקים, אנחנו מאוד מאוד חלשים, אנחנו גם לא יודעים מי אנחנו, בשביל מה אנחנו וכן הלאה. כלומר, אנחנו די חלשים ברגש, בשכל, בהבנה, בתפיסה, בתפיסת המציאות, בהכרת המציאות, במימוש עצמנו.
וכשאנחנו רואים כך את עצמנו, ואומרים לנו שאנחנו נבראנו על ידי הכוח העליון שהוא גבוה מעל גבוה ואין עוד מלבדו, והוא ברא אותנו כדי שנממש איזה תפקיד נעלה, אז אנחנו לא מבינים מה לנו ולאותו תפקיד, איך אנחנו יכולים לממש משהו. כי עם התכונות שהוא ברא אותנו, אנחנו לגמרי לא מתאימים לשום תפקיד. אני לא יכול להבטיח התנהגות כזו או אחרת מראש, אני יודע כמה אני חלש, כמה אני לא מחויב לשום דבר. כך אני. כי הטבע מנהל אותנו, וזורק אותנו מקצה לקצה בכל רגע ורגע, אז איך אנחנו יכולים להיות בתפקיד, איך אני יכול לשלוט על הטבע שלי, על הסביבה שאני עומד לשנות אותה, לסדר ולתקן אותה, איך יכול להיות?
כי אז אני צריך לדעת מה ההתחלה, האמצע והסוף של כל הבריאה, מה הכוחות שפועלים בה ואיך אני מנהל את הכוחות האלה, לאיזו מטרה, באילו תכונות אני צריך להצטייד כדי לעשות את זה, ואם כך מה תפקידנו? למה כדי לקיים את התפקיד להיות למעלה מכל המציאות, אנחנו מגלים יותר ויותר עד כמה שאנחנו נבזים, שפלים, נפסדים, עד כמה אנחנו לא מסוגלים לקיים שום דבר. למה זה נעשה בצורה הפוכה, מה אפשר לדרוש מיצורים כמונו?
ויותר מזה, איך יכול להיות שבדרגות דומם, צומח, חי, מדבר שמתוכן אנחנו משייכים את עצמנו לדרגת המדבר, אנחנו הכי חלשים וזה הבורא שברא אותנו, אז איך יכול להיות שהוא ברא אותנו כנזר הבריאה, כדרגה הכי גבוהה בבריאה, ואנחנו בעצם מגלים את עצמנו בדרגה הנמוכה ביותר בבריאה? כי דומם צומח חי, הכוח העליון פועל בלי לטעות, והם לא טועים והם מקיימים את כול מה שהטבע, היינו הבורא, מכתיב להם, ואנחנו לא. יש בנו איזה יצר הרע, יש בנו כל מיני תכונות כאלו שאנחנו לא מסוגלים להתמודד איתן. זאת אומרת, יש בנו דבר והיפוכו, שני כוחות מנוגדים, ואנחנו נמצאים ביניהם ממש במצב אנוש, לא ראויים לכלום.
"שאלה ד'. לפי שהשכל מחייב שהבורא הוא טוב ומיטיב, שאין למעלה ממנו, איך הוא ברא מלכתחילה, כל כך הרבה בריות"1, נפסדות, שפלות, שסובלות מאיך שברא אותן ואיך שמנהל אותן, ועוד ומדברים עליו שהוא טוב ומיטיב. איך יכול להיות שהוא טוב ומיטיב אם אנחנו מרגישים ומסתכלים על משך כל ההיסטוריה ורואים שאין שום דבר טוב באף אחד. אז דומם צומח חי, רק סובלים, לא כל כך יכולים לעקל, להבין, לתפוס את מה שקורה איתם במשך אלפי שנות ההתפתחות.
ואנחנו בני אדם שתופסים את תהליך ההתפתחות, אז אנחנו עוד יותר סובלים, כי מצד אחד אנחנו שומעים מהמקובלים שהכוח העליון הוא טוב ומיטיב, ומצד אחר אנחנו רואים עד כמה כל האנושות סובלת במשך אלפי שנות ההתפתחות שלה. לְמה אנחנו מתפתחים? למצבים יותר גרועים?
לכן הוא שואל איך אנחנו יכולים להגיד על הבורא שהוא טוב ומיטיב? ויותר מזה, איך יתכן שממנו, בהיותו נצחי יכול להיות שהוא ברא משהו שנגמר, מת, נפסד, ואיך יכול להיות שמהנצחי והשלם יוצאות כאלה פעולות לא נצחיות ולא שלמות שסובלות במשך כל החיים שלהן, במשך כל ההתפתחות ההיסטורית? אלו השאלות. וודאי שאפשר לפתוח אותם ולדבר עליהן הרבה, אבל ברור שזה כך.
שאלה: נראה לי שיש עוד שאלה, איך יכול להיות שנתעורר לשאול על הבורא? הסיכוי אפסי, הוא נראה כאילו כול הבריאה ערוכה כדי שלא נגיע בכלל לבורא.
בסדר.
שאלה: ברור שעל שום שאלה מהשאלות האלה אין אפילו קצה התחלה של אפשרות לשאול, לתת איזו תשובה, אז לָמה הוא שואל אותנו את זה, כדי שנבין עד כמה אנחנו לא מבינים?
זה הסגנון של בעל הסולם, ובכלל סגנון של מקובלים, שאם אין לאדם שאלה, אז אין מה לדבר איתו, אלא כאן הוא רוצה לעורר אותנו כדי שאנחנו נסדר את התביעות שלנו, את השאלות שלנו, כי אנחנו כביכול מגיעים לחיים, לבורא, אז שיהיה לנו ברור מה אנחנו רוצים לשאול, לברר, ואחר כך הוא מברר. תמיד הוא מתחיל משאלות ואחר כך עונה עליהן, כי זו הדרך, דרך שאלה ותשובה כך אנחנו בעצם מבררים כל דבר בחיים.
שאלה: איזה כישורים יש לנו בכלל כדי לבחון את השאלות, או לנסות לענות על השאלות האלו?
אפשר להוסיף, אמנם אני לא חושב שיש צורך בזה, אבל לשאלות יש מקום.
שאלה: איך זה שהבורא, שהוא טוב ומיטיב, יצר משהו כזה רע, וענית משהו בסגנון של יש מאין. ואני נשאר בתחושה עם איזה פער כזה, ואני לא מבין איך אני מגשר על הפער הזה?
אלה לא שאלות שהוא שואל, אתה שואל מתוך איך אנחנו מגיעים לזה, הוא שואל על זה מלמעלה.
תלמיד: מתוך המצב עצמו, מתוך המציאות עצמה?
כן.
שאלה: מורגש שבשאלות האלו יש כוח עצום, כי רוב הימים עוברים ואנחנו שוכחים להתעמק בהן. איך זה משרת את תכנית הבריאה, שיש כוח שמשכיח מהאדם כל הזמן לשאול את השאלות על האמת?
אנחנו תמיד מתעוררים בשאלות נוספות יותר ויותר קיומיות, חשובות, גדולות, כדי שזה יביא אותנו לפיתרון הכללי, הסופי, הכולל בסופו של דבר. ולכן גם במאמר הזה, "הקדמה לספר הזוהר", ובכלל, מתחיל משאלות ואחר כך לאט לאט מגיע לתשובות, לפתרונות, כי זו הגישה הנכונה של האדם לקיומו ולחיים שלו.
שאלה: אמרת שאם אין שאלה אין עם מי לדבר. מה זה אומר, שאני צריך כל הזמן לחשוב על שאלות?
אני לא אמרתי כך, אני אמרתי שהכול עומד על השאלה ומתוך השאלה מגיעים לתשובה. ושוב שאלה ושוב תשובה, וכך אנחנו מגיעים בהתפתחות שלנו, לגילוי הבריאה. בניגוד לדומם, צומח וחי, האדם המדבר רוצה להביא את עצמו להיות דומה לבורא. ואיך הוא עושה את זה? על ידי שאלות על הבורא ותשובות על הבורא. ולכן הבורא בעצמו נקרא "בוא וראה", וכך אנחנו משיגים אותו, בזה אנחנו משיגים את כול הבריאה, משיגים את עצמנו, תפקידנו וכולי. הכול נכלל בגילוי הבורא לנברא. הבורא הוא מהרצון להשפיע כולו, והנברא הוא כולו מהרצון לקבל, ומפתח את הרצון להשפיע שבו על פני הרצון לקבל כדי להשיג את הבורא, וכך מגיע למצב שבאמת מגיע אליו.
תלמיד: השאלות האלה צריכות להתעורר כל פעם מחדש בנו, או שזה רק בתחילת הדרך?
אנחנו צריכים כל הזמן לחיות עם השאלות, ובכל רגע ורגע להשתדל למצוא עליהן תשובות. אנחנו לומדים מתוך חכמת הקבלה שאת התשובות אנחנו מקבלים דווקא מתוך זה שאנחנו מתעמקים בשאלות, ומתוך השאלות מסדרים אותן נכון, מעלים מ"ן ומקבלים תשובות, "מ"ד", וכך בונים את עצמנו עוד ועוד, עד שמגיעים לדרגת הבורא. אנחנו עומדים בכל השאלות, וכל תשובה שאנחנו מקבלים בונה לנו שאלה עוד יותר גדולה, וכך ממטה למעלה אנחנו עולים עד גמר התיקון.
שאלה: הרבה פעמים אני רואה שחלקים מהאנושות סובלת ייסורים שלא תואמים. ואני יודע שלא נותנים לאדם ייסורים יותר ממה שהוא יכול לסבול ולכן אני מניח שהתשובה היא, "עיניים לי ולא יראו". השאלה היא, לָמה הבורא מראה לי את זה, שאנשים סובלים כל כך הרבה ולא יתכן שזה קורה כך למען התיקון ואני מדבר על ההיסטוריה אפילו.
זה כדי שאנחנו נוכל להגיע לשאלה הגדולה, מי הוא הכוח שמנהל אותנו? ויחד עם זה נוכל להצדיק אותו ואז ניקרא "צדיקים". וכך נפתור את השאלה הגדולה, בשביל מה כל זה? מה מהותנו? מה תפקידנו? מה כל הדברים האלה? והכול ייפתר בזה שאנחנו משיגים את השורש, כי בהשגת השורש אנחנו משיגים את הכול וגם שאלות עמוקות יתגלו בדרך, עד השאלה שיכולה להיפתר רק בגמר התיקון, ואז אנחנו מגלים את האור העליון שממלא את כול המציאות וזאת התשובה שמקבלים על כל השאלות.
לכן אתם רואים איך שהוא מתחיל את ה"הקדמה", כשהוא אומר בצורה מאוד פשוטה, "רצוני, בהקדמה זו, לברר איזה דברים, פשוטים לכאורה, כלומר, אשר ידי הכל ממשמשות בהם," וכולם מבינים אותן ויכולים לשאול, "והרבה דיו נשפכה בכדי לבררם." והרבה חכמים במשך כל הדורות חקרו ועסקו בכל השאלות האלו. "[ובכל זאת,] עדיין לא הגענו בהם, לידי ידיעה, ברורה ומספקת." ועדיין אנחנו נמצאים באותן השאלות.
אז מה הוא רוצה? הוא רוצה בעצם להגיד שיש לו תשובות ויש לו דרך להגיע לאותן התשובות, והוא כביכול מתחייב. הוא אומר "רצוני בהקדמה זו לברר את השאלות האלה ולהביא אתכם למצב שאתם דרך הטקסט הזה, דרך ההקדמה הזאת, תגיעו לתשובות, לפתרונות. ולמרות שאלפי שנים ואלפי אנשים עסקו בהן ולא הגיעו לפתרון, אנחנו נשתדל להגיע לפתרון הברור על כל השאלות האלו. וגם נברר בדרך, שכל השאלות האחרות גם כלולות בהן, ואין יותר מחמש השאלות הללו".
שאלה: האם באמת הדברים פשוטים, כמו שהוא אומר?
כן, האמת אין דברים יותר פשוטים מזה שמדברים על אורות וכלים, על הרצון לקבל, שזה חומר הבריאה, ועל המילוי של הרצון לקבל, שזה האור העליון. אין דבר יותר פשוט, כי אנחנו מגיעים למשהו פשוט, וגם לאור פשוט שמברר את הדברים האלה. אלא מפני שאנחנו מבולבלים, ומתוסכלים, מפני שאנחנו לא יודעים מי אנחנו ואיך אנחנו צריכים לחשוב, לראות, לשמוע, לברר, אז בשבילנו הדברים הפשוטים ביותר הם הקשים ביותר, עד שאנחנו מגיעים לאור העליון הפשוט שממלא את כל המציאות ובשבילנו זו דרגת עולם אין סוף.
כמו שכותב האר"י, "קודם שנבראו הנבראים היה אור עליון ממלא את כל המציאות". האור העליון פשוט ממלא כל המציאות, אבל אנחנו כדי להגיע לזה, צריכים לפתור בדרך הרבה בעיות. וכל הבעיות האלה זה מפני שיש ניגוד בינינו ובין הבריאה עצמה, וזה בכוונה כך, כדי שבפתרון הבעיות האלה בינינו לבריאה נוכל להבין מי אנחנו, מי הוא הבורא, ואיך אנחנו מגיעים להבין אותו, להרגיש אותו.
על ידי זה אנחנו קונים כלים חדשים של שכל ורגש, ומתחילים להבין מסוף הבריאה ועד סופה, להיות למעלה ממקום, זמן, מכל הפעולות שכביכול קרו כאן בכל המציאות. ואנחנו נעלה למעלה מזה ונראה את כול הבריאה מהמקום של הבורא, שאין זמן, אין מקום, אין פעולות, הכול נמצא באור אחד פשוט שממלא את כל המציאות.
תלמיד: אז אולי אני יכול לחזק את עצמי ואת החברים, ולומר שהבורא הוא טוב ומיטיב, כי הוא בעצם רוצה ללמד אותנו את כל הבריאה?
בסדר, גם את זה אפשר אולי להגיד, בינתיים נלמד.
אות ב'
"ובכדי לברר כל זה בשלמות, צריכים אנו להקדים איזו חקירות." זאת אומרת, כדי לברר אפילו שאלות, וגם תשובות על השאלות שקראנו, אנחנו צריכים עוד להקדים איזה חקירות. "ולא ח"ו במקום האסור, דהיינו, בעצמותו של הבורא ית'," זאת אומרת, "אשר לית מחשבה תפיסא בו כלל וכלל [אין המחשבה תופסת בו כלל וכלל]." ולכן אנחנו לא יכולים לחקור אותו, כי אין לנו שכל לחקור. אנחנו יכולים לחקור דברים שאנחנו יכולים לעשות להם מודל פנימי בתוך השכל שלנו. נניח אם אני מסתכל עכשיו על עכבר המחשב ואז אני יכול להגיד, שהוא כך וכך, זה הצבע שלו, אלו המידות שלו, זו הפונקציונליות שלו וכן הלאה, ואם אני כך מתלבש עליו, אז הוא נכנס כולו במחשבה שלי.
לכן הוא אומר שאסור לנו לחקור את הבורא, מפני שבעצמותו יתברך אין לנו תפיסה, "[אין המחשבה תופסת בו כלל וכלל]." זאת אומרת, אני לא יכול להכניס אותו בתוך המחשבה שלי ולהתחיל לחקור אותו, שהוא כך או כך "ואין לנו משום זה, שום מחשבה והגה בו ית'." כי הוא למעלה מזה. שלא כמו נניח איך שאנחנו רואים את החיות. אני יותר חכם מהחיות, לא באינסטינקטים אלא בשכל, ולכן אני רואה כמה הן מבינות ומתי הן מפסיקות להבין משום שלא התפתחו - כי אני למעלה מזה.
כך אנחנו גם כלפי הבורא. אנחנו התפתחנו עד למצב כמו שהוא ברא אותנו, אבל יותר מזה לא. לכן כתוב שאין המחשבה שלנו תופסת בו כלל וכלל. "ואין לנו משום זה, שום מחשבה והגה בו ית'." זאת אומרת אותו אנחנו לא יכולים לחקור, בזה אנחנו מוגבלים. "אלא במקום," שאנחנו יכולים לחקור, "שהחקירה היא מצוה," זאת אומרת לא רק מותר, אלא כדאי וגם חייב האדם לחקור, "דהיינו החקירה במעשיו ית', כמצוה לנו בתורה: "דע את אלקי אביך ועבדהו". וכן אומר ב"שיר היחוד": "ממעשיך הכרנוך"."
אנחנו יכולים להכיר את הבורא רק לפי מה שאנחנו מגלים בפעולות שלו. ואיפה הפעולות שלו? זה אנחנו. איך אני בנוי, איך אני מתנהג, איך אני מרגיש את המציאות, איך אני מתייחס לכל המציאות, איך אני מרגיש שהמציאות מתייחסת אלי. כל זה עשה הבורא ומתוך מה שהוא עשה כמה אני יכול להבין ולהכיר אותו. זה נקרא "ממעשיך הכרנוך".
לכן בסופו של דבר כל החקירות שיש לנו אלו חקירות על האדם עצמו ומתוך האדם - ככל שהוא יתפתח, ככל שישנה את עצמו מתוך זה יוכל להכיר את הבורא.
"והנה:
חקירה הא' היא: איך יצויר לנו, שהבריאה תהיה מחודשת, שפירושו, דבר חדש, שלא יהיה כלול בו ית'", בבורא, "מטרם שבראו?" איך יכול להיות שהבריאה היא מחודשת, אז מה זה היה לפני שהבורא ברא אותה? "בו בעת, שברור לכל בעל עיון, שאין לך דבר, שלא יהיה כלול בו ית'". אז מה זה שיש בורא ויש חוץ ממנו בריאה? הבריאה הזאת כביכול לא נמצאת בתוך הבורא, היא חסרה לו ולא נמצאת בו, "וכן השכל הפשוט מחייב, כי כלום יש לך נותן, מה שאין בו". איך יכול להיות שהבריאה לא נמצאת בתוך הבורא ובכל זאת יוצאת ממנו.
"חקירה הב': אם תמצא לומר, שמבחינת כל יכלתו ודאי הוא", שהוא הכול יכול, "שיכול לברוא יש מאין", אפילו מאפס לעשות כל דבר שירצה, "דהיינו דבר חדש, שאין לו שום מציאות בו ית'", איך יכול להיות שיש משהו חדש מחוץ לבורא שהוא ברא, אבל בבורא עצמו הוא לא קיים. "נשאלת השאלה: מה היא מציאות הזו, שיתכן להחליט עליה, שאין לה שום מקום בו ית'", בבורא ית', "אלא היא מחודשת"? מה יכול להיות, איזו מציאות שלא נמצאת בבורא ושהוא לא חסר בה, והוא החליט בכל זאת לברוא אותה ועל ידה את כל המציאות ואת כל הנבראים.
"חקירה הב': אם תמצא לומר, שמבחינת כל יכלתו ודאי הוא", שהוא הכול יכול, "שיכול לברוא יש מאין", אפילו מזה שלא קיים לעשות משהו שקיים, "דהיינו דבר חדש, שאין לו שום מציאות בו ית'", בעצמו, "נשאלת השאלה: מה היא מציאות הזו, שיתכן להחליט עליה, שאין לה שום מקום בו ית', אלא היא מחודשת"? מה בכל זאת אין בו והיה חייב לברוא אותה והיא קיימת מחוצה לו?
כנראה שזה דבר חשוב מאוד, ואם הוא חשוב לבורא אז למה היא לא נמצאת בו מלכתחילה? ואם החליט שהיא כל כך חשובה לו אבל לא נמצאת בו, איך יכול להיות שפתאום הוא מחליט שהיא חשובה ובורא אותה?
"חקירה הג': במה שאמרו המקובלים, שנשמתו של אדם, היא חלק אלוה ממעל. באופן, שאין הפרש, בינו ית'", בין הבורא "לבין הנשמה, אלא" שבכל זאת יש הפרש, שהוא ית'", הבורא ""כל", והנשמה" היא ""חלק"" ממנו. "והמשילו זה לאבן", זה דומה לאבן "הנחצבת מהר", שחתכו מההר, "שאין הפרש, בין האבן לבין ההר, אלא שזה "כל" וזו "חלק"". אז מה ההבדל בין "כל" ל"חלק"? "ולפי"ז יש לחקור: הא תינח, אבן, הנחלקת מהר, שהיא נפרדת מההר, על ידי גרזן, המוכן לכך, ונפרד על ידו ה"חלק" מה"כל". אבל, איך יצוייר זה בו ית' וית'", בבורא, "שיפריד חלק מן עצמותו ית', עד שיצא מעצמותו ית', ויהיה "חלק" נבדל הימנו, דהיינו, לנשמה, עד שיתכן להבינה, רק כחלק מעצמותו ית'?"
איך יכול להיות שמהבורא יוצא איזה חלק והחלק נמצא נגיד בתוך האדם ומתקיים בו כחלק מהבורא, האם הבורא חסר לחלק הזה? על ידי מה הנשמה הזאת שנכנסת מהבורא לאדם נחלקת מהבורא, נחתכת, מתרחקת מהבורא ונכנסת לתוך האדם? על ידי מה היא קיימת בתוך האדם? איך האדם מחזיק אותה כך שלא תברח בחזרה למקומה בבורא? אלו דברים מאוד מיוחדים ועמוקים.
"חקירה הב': אם תמצא לומר, שמבחינת כל יכלתו ודאי הוא", שהבורא יכול הכול, אין לו שום הגבלה והוא לא מחויב לדבר, "שיכול לברוא יש מאין, דהיינו דבר חדש, שאין לו שום מציאות בו ית'", שנברא ממש מחוץ לו ואין אותו בבורא, אז "נשאלת השאלה: מה היא מציאות הזו, שיתכן להחליט עליה, שאין לה שום מקום בו ית'", בבורא, אלא היא מחודשת"? איך יכול להיות שאין משהו לבורא אבל הוא בכל זאת החליט שהמציאות הזאת חשובה מאוד והוא ברא אותה, והיא קיימת והבורא מקיים אותה, אפילו שבו היא לא קיימת, האם זה חסר לו או לא? זו שאלה.
"חקירה הג': במה שאמרו המקובלים, שנשמתו של אדם, היא חלק אלוה ממעל. באופן, שאין הפרש, בינו ית' לבין הנשמה, אלא שהוא ית' "כל", והנשמה "חלק". והמשילו זה לאבן, הנחצבת מהר, שאין הפרש, בין האבן לבין ההר, אלא שזה "כל" וזו "חלק". ולפי"ז יש לחקור: הא תינח, אבן, הנחלקת מהר, שהיא נפרדת מההר, על ידי גרזן, המוכן לכך, ונפרד על ידו ה"חלק" מה"כל". אבל, איך יצוייר זה בו ית' וית', שיפריד חלק מן עצמותו ית', עד שיצא מעצמותו ית', ויהיה "חלק" נבדל הימנו, דהיינו, לנשמה, עד שיתכן להבינה, רק כחלק מעצמותו ית'?"
חלק מהבורא שנקרא נשמה נמצא בתוך האדם. על ידי מה הוא נחצב מהבורא, על ידי מה הוא נכנס, באילו תנאים הוא נכנס לנברא וקיים בו?
יש כאן הרבה שאלות עמוקות וכנראה שבעל הסולם רוצה לברר.
אות ג' בהקדמה, חקירה ד'.
אות ג'
"חקירה הד': כיון שמרכבת הס"א והקליפות", המערכת שהיא כולה הפוכה במהותה מהבורא, היא כולה בעל מנת לקבל, "רחוקה מקדושתו ית'", של הבורא, "מהקצה אל הקצה, עד שלא תצויר הרחקה כזאת", תכונות הבורא ותכונות הרצון לקבל מנוגדות לגמרי, "איך אפשר, שתתמשך ותתהוה מהקדושה ית'", מקדושת הבורא, "ולא עוד, אלא שקדושתו ית', תקיים אותה?", את כל התכונות האלה שהפוכות, שנמצאות בשנאה אליו. הרצון לקבל והרצון להשפיע הם הפוכים, ובכל זאת הרצון להשפיע שבבורא הוא מקיים, מחייה את הרצון לקבל שבנברא ומחזיק אותו עד שהנברא יתקן את עצמו.
"חקירה הה': ענין תחית המתים. כיון שהגוף", הכוונה לרצון לקבל, "הוא דבר בזוי כל כך, עד שתכף מעת לידתו, נידון למיתה וקבורה". הרצון לקבל לא צריך להתקיים בצורה נצחית אלא אך ורק אם הוא עוזר לרצון לקבל להתהפך לרצון להשפיע, לתקן את עצמו.
אני חוזר:
"חקירה הד': כיון שמרכבת הס"א והקליפות, רחוקה מקדושתו ית', מהקצה אל הקצה, עד שלא תצויר הרחקה כזאת, איך אפשר, שתתמשך ותתהוה מהקדושה ית'", של הבורא "ולא עוד, אלא שקדושתו ית'", של הבורא "תקיים אותה"?
"חקירה הה': ענין תחית המתים. כיון שהגוף", הרצון לקבל, "הוא דבר בזוי כל כך, עד שתכף מעת לידתו, נידון למיתה וקבורה. ולא עוד, אלא" כמו "שאמרו בזוהר, שמטרם שהגוף נרקב כולו", היינו הרצון לקבל לא נרקב כולו, "לא תוכל הנשמה לעלות למקומה לגן עדן, כל עוד שיש איזה שיור הימנו. וא"כ, מהו החיוב, שיחזור ויקום לתחית המתים?". אם הוא כל כך רע ואנחנו נאבקים כדי לבטל אותו, וביטלנו אותו, הגענו לזה שהוא מת, שאין לו שום כוח להפריע לנו, אז איך יכול להיות שאחרי שביטלנו אותו והגענו למצב שהרצון לקבל מת יש את תחיית המתים, שכל הרצונות האלה שביטלנו אותם לגמרי קמים ומתחילים שוב לחיות. "וכי לא יוכל הקב"ה, לענג את הנשמות, בלעדו?" בלי הרצון לקבל הזה שנרקב ומת? "ויותר תמוה, מ"ש חז"ל, שעתידים המתים לקום לתחיה במומם", זאת אומרת, כל הרצונות לקבל שנרקבו ונפסלו לגמרי הם קמים וקמים במומם, איך יכול להיות שהם קמים במומם? אם הוא גילה את המום שלו, אז הוא כבר מת, הוא כבר עפר, אבל לא, הם קמים במומם. בשביל מה? "כדי שלא יאמרו: "אחר הוא". ואח"ז ירפא" אותם הבורא, "את המומים שלהם. ויש להבין: מה איכפת לו להקב"ה, שיאמרו: "אחר הוא", עד שבשביל זה, הוא יחזור, ויברא, את המום שבהם, ויוצרך לרפאותם"?
אלו דברים מאוד מאוד לא מובנים. הם גם רחוקים עדיין מאיתנו, אנחנו לא כל כך מבינים את מהותם.
חקירה אחרונה.
"חקירה הו': במה שאמרו ז"ל", חכמים "אשר האדם, הוא מרכז כל המציאות, שכל העולמות, העליונים ועוה"ז הגשמי, וכל מלואם, לא נבראו, אלא בשבילו (זהר, תזריע מ')", בשביל האדם. וחייבו את האדם, להאמין, שבשבילו נברא העולם (סנהדרין, לז.). שלכאורה, קשה להבין, שבשביל האדם הקטן הזה, שאינו תופס ערך של שערה, בערך מציאות העוה"ז", כמו שאנחנו כלפי כל היקום, כלפי כל הדברים הקטנטנים האלה, "ומכ"ש בערך כל העולמות העליונים, שאין קץ להם ולרוממותם, טרח הקב"ה, לברוא כל אלו בשבילו?" זאת אומרת כל העולמות, כל העולם הזה, כל האלוהות, הכול קיים רק כדי להקים את האדם הזה, להעביר אותו דרך תיקונים לתחייה ולקיום נצחי. מה קורה כאן בכל המציאות, בשביל מה היא, בסך הכול אדם צריך להגיע לגמר תיקונו. "וכן, למה לו לאדם כל זה"? האדם לא מרגיש שהוא צריך את זה, אין לו חיסרון לזה, הוא נמצא בעל כורחו בכל המציאות הזאת.
אלו בעצם השאלות שבעל הסולם שואל, אחר כך מתחילות התשובות.
שאלה: מה בין שאלה לבין חקירה כאשר רואים בחקירה עוד פעם שאלות?
יש שאלות ויש חקירות. החקירות הם כמו אמצעים כדי להבין את השאלה ולקבל עליה תשובה.
שאלה: אני לא מבין כל כך מה ההבדל בין חקירה א' ולחקירה ב', זה נראה ממש אותו דבר. אם תוכל לדייק את ההבדל ביניהם.
יש כאן דבר ברור מאוד. חקירה א' - "איך יצויר לנו, שהבריאה תהיה מחודשת". ובחקירה ב' אנחנו מדברים כבר על הבורא. חקירה אחת היא על הבריאה והחקירה השנייה היא על הבורא.
שאלה: יש בריאה עם נבראים ויש בריאה בלי נבראים. מה זה מחודשת?
מחודשת הכוונה שהיא לא הייתה קיימת לפני שהבורא ברא. פשוט מאוד, בלי פילוסופיות. יש כוח עליון והוא מחליט מה לברוא ואיך לברוא ומהמחשבה הזאת שנקראת "מחשבת הבריאה" יוצאת הבריאה.
תלמיד: ולפי שהייתה בריאה כזאת מה היה?
לפני זה? היה קיים רק כוח עליון.
תלמיד: האם הייתה קיימת מציאות בלי בריאה?
כמו שכותב האר"י בתחילת "עץ חיים". "דע, כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו שהנבראים, היה אור עליון פשוט ממלא את כל המציאות". מדובר על המלכות דאין סוף. אתה יכול להגיד, אז מלכות דאין סוף זה לא נברא? לא, עדיין זה לא נברא. ה"נברא" נקרא שהוא נמצא בשינוי הצורה מהבורא.
שאלה: כשהוא מזכיר את המוות של הגוף הוא מתכוון שנפטרים לגמרי או שנמצאים מנותקים לגמרי מהרצון לקבל?
ה"מוות", הכוונה היא לניתוק מהרצון להשפיע והחיבור לרצון להשפיע זו "תחיית המתים", החזרה מהמוות לחיים. החיים והמוות כפי שאנחנו מדברים על הגופים הביולוגיים שלנו לא נזכרת כאן בכלל.
שאלה: ההכרה הזאת שעליה מדבר בעל הסולם ביחס לרצון לקבל, מה זה אומר שישנם גם אחרים. האם הכוונה שאנחנו צריכים לתקן לחלוטין, או שיש חלק ברצון שהוא צריך לחזור?
אנחנו צריכים לתקן את כל הרצונות לקבל שלנו שיהיו כולם תחת כוונה בעל מנת להשפיע. פשוט מאוד. קח את עצמך ותתחיל לבדוק כל רצון ורצון שמתעורר בך שאתה יכול לזהות האם הוא מכוון בעל מנת להשפיע דרך הקבוצה לבורא.
שאלה: בנקודה 4 הוא אומר, שהנשמה היא חלק מהבורא, הדוגמה שעל ההר, האם יום אחד נגיע להשתחרר, להיות חופשיים מתלות בבורא?
זה שאלה קצת פילוסופית, מה זה נקרא להיות בתלות בבורא או לא. אני מעדיף עכשיו לא לדבר על זה, זה יבלבל אותנו.
אנחנו לא יכולים להתרחק ולעזוב את הבורא, מצד אחד אנחנו מגלים בו תלות עוד ועוד ומצד אחר מגלים שאנחנו חופשיים יותר ממנו. ועוד יותר מזה, מגלים ככל שאנחנו מתחילים להיות כביכול בעלי בתים עליו, וכל מה שנבקש הבורא יקיים. כך אנחנו בעצם מגיעים לרוחניות ונמצאים ברוחניות ושולטים ברוחניות. כפי שכתוב, "הצדיק גוזר והקדוש ברוך הוא מקיים". אנחנו מגיעים למצב של "ניצחוני בניי", שכל הרצונות שלנו מתקבלים בבורא והוא המבצע.
ובזה אנחנו עושים לו נחת רוח דווקא, בזה שנותנים לו מקום לעבוד, לעשות פעולות השפעה. כי בלי שנבקש, שנדרוש ממנו לעשות פעולות השפעה אין לו מה לעשות, והוא מתוך הרצון לקבל שלו אפס, וברצון להשפיע שלו הוא מאה אחוז, ולכן בשבילו לבצע פעולות השפעה כלפינו לפי הבקשה שלנו, לפי הדרישה שלנו, בשבילו זה תענוג הכי גדול.
ולכן הוא בשמחה אומר, "נצחוני בניי, שהם דורשים ממני שאני אעשה פעולות השפעה ואני שמח לבצע אותם, כי זה בעצם הדבר היחידי שאני מסוגל לעשות, אני רוצה לעשות ונהנה מהם". צריכים לחשוב על זה, לדבר על זה, אבל ככה כזה. אנחנו מתחילים להתעלות כאן למעלה מהבורא כביכול, שאנחנו עושים באור חוזר שלנו פעולות ונותנים לבורא מקום לעבוד ואז תהיה לבורא עבודה, והעבודה הזאת היא בשבילו המנוחה והשמחה והתענוג, נחת רוח.
שאלה: במה תלויים בבורא ובמה חופשיים ממנו?
אנחנו תלויים בבורא בכל דבר שרק יכול להיות, אבל כדי להגיע לבורא ולדרוש ממנו, אנחנו יכולים רק דרך הקבוצה, ודרך הקבוצה אנחנו מפרמטים את עצמנו, מסדרים את עצמנו כנברא שיכול לפנות לבורא, לדרוש מהבורא, לקבל מהבורא ולתת לבורא. הקבוצה היא אותו הפורמט, אותה התבנית שדרכה כולנו מסדרים את עצמנו בצורה נכונה כלפי הבורא, ולכן יכולים להשפיע לו ולעשות מעצמנו מסוגלים לקבל ממנו.
שאלה: מי זה אנחנו בקונטקסט הזה, זו לא הנשמה, זה האדם שיש לו נשמה?
בינתיים איך שאתה רוצה תקבל את זה ככה, אחר כך אנחנו נדייק יותר.
שאלה: אני לא יודע אם יש משמעות לשאלה הזאת, אבל אני מרגיש שאני חייב לשאול אותה. כתוב שכאשר העולם נוצר זה לא חלק מהבורא, אבל הנשמה כן חלק מהבורא, איך אנחנו יודעים את הדברים האלה?
אנחנו יודעים אותם מתוך דברי המקובלים ואנחנו נלמד מה הם מלמדים אותנו ככל היותר בקפדנות לפי ההמלצות שלהם, וכך נוכל גם להבין ולהשיג מה שהם השיגו.
שאלה: יוצא מדבריך שלא הייתה ברירה לבורא, אלא לברוא את העולם, כי בלי שמקבלים אין שום משמעות להשפעה.
כן, אם הבורא נמצא ברצון להשפיע אז לא הייתה לו ברירה, אלא לברוא מרצון להשפיע רצון לקבל ולהביא אותו למצב שגם יוכל להשפיע כמוהו. לפי השכל שלנו, לפי ההיגיון שלנו.
תלמיד: יוצא שיכול להיות שהמציאות הזאת היא כבר מציאות מספר מיליארד ולא הייתה בריאה רק פעם אחת.
תעשה מה שאתה רוצה, תחשוב איך שאתה רוצה, זה לא חשוב. אני ממליץ לא לעשות ספקולציות, אלא ללכת בצורה פשוטה, כמו שהוא כותב, ואחר כך לאט לאט המוח יתרחב, יתעמק ואז תוכל לתאר את זה בצורה נכונה, אמיתית רוחנית, ולא שכלית.
שאלה: למה בכלל בירור התפקיד של הנברא הוא כל כך מורכב?
הנברא באמת מורכב, כי יש לו את כל התכונות של הבורא בצורה הפוכה והן נסתרות, והוא צריך לגלות אותן לאט לאט, את תכונות הנברא. וגם כשהוא מגלה אותן, הוא מגלה אותן על ידי פעולות שהן לא אופייניות לו, שהפעולות האלו הן הכרה עצמית, הרגשה עצמית דרך החיבור עם הזולת, עם הסביבה, ולכן יש כאן בעיה בנברא שהוא צריך לעבור הרבה שלבי התפתחות.
שאלה: למה כשאנחנו רואים את כל החקירות והשאלות האלה זה מעורר בנו ריקנות מאוד גדולה, חיסרון גדול?
זה יפה מאוד. שהחקירות האלה מעוררות בנו הרבה שאלות, ספקות, בלבולים, מחשבות, ועל ידי זה אנחנו מתפתחים. רק ההבדל הוא בכל מיני שיטות של מדע או פילוסופיה, לחכמת הקבלה שבכל חכמה ופילוסופיה אנחנו משתמשים בשכל שלנו, ובחכמת הקבלה אנחנו לא משתמשים בשכל שלנו, לגמרי לא, אלא שאנחנו משתמשים ברצון שלנו להידמות לבורא. אנחנו צריכים את הקבוצה, ודרך העשירייה שבקבוצה אנחנו בהדרגה מגיעים לפעולות השפעה הדדיות בקבוצה, ומתוך זה מגיעים לפעולות כאלה השפעה לבורא. ולא יכול להיות שנוכל לעשות משהו לבורא אלא דרך הקבוצה.
ולכן יש לנו בדרך די הרבה בלבולים איך לעשות את זה כלפי עצמי, כלפי הקבוצה, כלפי הבורא, איזה פעולות הן פעולות השפעה והרבה בלבולים אבל כל הבלבולים האלה הם בסופו של דבר בירורים שאנחנו חייבים ככל האפשר למהר לברר אותם וללכת הלאה.
שאלה: האם אנחנו יכולים להכין את עצמנו בעשירייה כדי לברר את כל החקירות האלה, ואם כן, אז איך?
ודאי. על ידי החיבור בינינו בעשירייה אנחנו בונים בכל אחד ובכולנו יחד כלים, ובכלים האלה אנחנו מתקדמים לבנות בינינו את אותה תבנית שבה נברר את כול הבריאה, ובמרכז התבנית, אם אפשר כך להגיד, נברר גם את הבורא. לכן הבורא נקרא "בוא וראה" - תרכיב תבנית כזאת ותברר בה את הבורא, זה נקרא שהנבראים בונים את הבורא.
שאלה: בתחילת הדרך היו לי הרבה מאוד שאלות, השתוקקות, אבל אחרי שנים של השקעה יומיומית נעלם החיסרון, אני עדיין מאוד פעילה בשיעורים, בהפצה, אבל אין לי חיסרון אמיתי, איך משיגים אותו?
זו עבודה שבה אנחנו צריכים להרחיב את הכלים שלנו על ידי קנאה, תאווה וכבוד. צריכים לקרוא על זה במאמרים של רב"ש ולראות איך אנחנו מרחיבים את הכלים שלנו, צריכים לדאוג לזה.
שאלה: למה אנחנו בכלל צריכים את כל החקירות האלה?
רצוננו לדעת, להשיג את מלכנו, את הבורא. זה בעצם הדבר היחיד שהאדם רוצה. אדם רוצה להגיע לבורא, לתפוס אותו, להחזיק אותו כמו ילד שמחזיק צעצוע. אנחנו רוצים את זה, רק הבעיה היא שגם אנחנו כמו ילדים נזרוק את הצעצוע הזה, נרוץ כל פעם לצעצוע אחר, כך נתבלבל ובסופו של דבר לא נשיג כלום. או שעל ידי הסביבה הנכונה, הקבוצה, הלימוד, המורה, כל הזמן נהיה מכוּונים ובהשתוקקות להשגת הבורא, כי ממש אותו אנחנו צריכים להחזיק בידיים שלנו.
שאלה: אם הבורא הוא שלמות, איך הוא יכול היה לברוא משהו שהוא חדש, מחודש?
זו שאלה על הבורא. לא היה חסר שום דבר לשלמות הבורא חוץ מלברוא את הנברא. הנברא הזה נקרא "אדם" שמגיע מהצורה השבורה, כמו שהבורא עיצב אותו, עד לצורה שהוא דומה לבורא. זה היה חסר לבורא. על זה אנחנו נקרא במאמר.
שאלה: מה זה אומר שהאדם מחזיר לעצמו את הנשמה שלו?
אותו אור שמילא את כול המציאות התרחק מהנברא, ועל ידי פעולות הנברא מחזירים שוב את אותו אור למלא את כל הכלים. האור שהתרחק לצדדי הנקודה האמצעית, כמו שאנחנו לומדים בצמצום א', בסופו של דבר חוזר וממלא את כל המלכות דאין סוף.
שאלה: מהו אותו הגרזן ברוחניות שהפריד בין הנשמה לבורא?
הרצון לקבל. הרצון לקבל שנמצא בתוך הנברא, אותו רצון לקבל הוא שמפריד בין הנברא לבורא. אם אנחנו הופכים את הרצון לקבל שיהיה בעל מנת להשפיע, אז אנחנו מחזירים את הרצון לקבל בחזרה לבורא. עוד יותר מזה, מפני שהוא רצון לקבל בעל מנת להשפיע, בזה אנחנו מכתירים את הבורא בכתר שלנו, ברצון לקבל שנעשה על מנת להשפיע.
שאלה: בעל הסולם כותב שהנשמה היא חלק מהבורא, שהבורא הוא כל והנשמה היא חלק. אבל הבורא הוא תכונת ההשפעה, אז איך יכול להיות שהנשמה שהיא בעלת תכונה של קבלה יכולה להיות חלק מהבורא שהוא השפעה?
היא לא יכולה להיות חלק מהבורא מלכתחילה, כי הוא ברא אותה יש מאין, אבל כשהיא חוזרת להיות בקבלה על מנת להשפיע אז כל הקבלה שלה הופכת להיות להשפעה, ועוד יותר גדולה מכך אם מלכתחילה היא הייתה בנויה מחומר של השפעה. כי בלקבל על מנת להשפיע הוא מגביר את כוח ההשפעה דווקא על ידי העביות שלו, ויוצא שבצורה כזאת הנברא זוכה להיות ככתר על הבורא.
שאלה: האם כל עוד האדם נמצא רק ברצון לקבל הוא בכלל לא נברא, ורק ברצון להשפיע האדם מתחיל להתקיים כנברא?
כן. ככל שאנחנו רוכשים רצון להשפיע ובונים את המבנה שלנו שהוא כולו רצון לקבל שיהיה דומה למשפיע, בזה אנחנו עושים מעצמנו צורת אדם, הדומה לבורא.
שאלה: מה מיוחד בזה שדווקא עכשיו התחלנו ללמוד את ההקדמה הזאת?
אנחנו הגענו למצב שאנחנו חייבים לעשות את זה. אנחנו יכולים כבר להבין את ההקדמה, לדון בה ולדרוש, וזה מאוד יעזור לנו. היא תקשור אותנו יחד ועם כל מה שלמדנו עד כה לאיזו חבילה אחת.
אני מאוד שמח לקבל שאלות יפות מנשים, ואני מודה לכן שאתן עוזרות מאוד לגברים וממש מושכות אותנו קדימה. אל תעזבו את העבודה הזאת, אנחנו זקוקים לזה שאתן דוחפות אותנו, מעוררות אותנו, ותעוררו בנו עוד ועוד רצון להתקדם.
שאלה: איך אנחנו יכולים לשאול שאלות על הבורא כל עוד אין גילוי של הבורא? מה אנחנו צריכים לעשות כדי שלא ניפול לשיפוטיות, שלא נהיה משוחדים על ידי הרצון לקבל?
תשאלו ומה שיש יש, אחר כך נראה על מה יכולים לענות ועל מה לא יכולים לענות. זה כמו שבעל הסולם כותב כאן בשאלות ובחקירות, הוא עוד לא גומר, הוא בסך הכול רוצה ללמד אותנו איך נכון להתייחס לכל הבריאה שהבורא ברא, ודרך זה להכיר את הבורא.
שאלה: האם יש לבורא משמעות בלי נברא?
אין בורא ללא נברא ואין נברא ללא בורא. אנחנו יכולים לדבר רק כשזה ביחס ביניהם, שאת האחד מבררים על פני האחר.
שאלה: למה בעל הסולם אומר שאנחנו חלקים מהבורא, הרי הבורא הוא הפוך לחלוטין מאיתנו?
הוא לא מדבר עלינו. אני מצטער להגיד לך שאתה לא חלק מהבורא, אתה עדיין לא קיים. כשהרצון לקבל שלך, על ידי הפעולות והמאמצים שלך, יגיע לעל מנת להשפיע, אז הוא יהיה דומה לבורא והוא יהיה כחלק מהבורא. לפי עוצמת החלק הזה אתה תיקרא "אדם", מקטן ועד גדול.
שאלה: יש לי תחושה שהשאלות האלה נוצרו בשביל לעורר את החיסרון הנכון, לעורר את הנשמה.
אם אתה שואל על זה, אז אין לי מה להגיד. נגיד שאני אומר כן.
אות ד'
"ובכדי להבין, כל אלו השאלות והחקירות, תחבולה האחת היא: להסתכל בסוף המעשה. כלומר, בתכלית הבריאה. כי אי אפשר להבין שום דבר, באמצע מלאכתו, אלא מסופו. וזה ברור הוא, שאין לך פועל בלי תכלית. כי רק מי, שאינו שפוי בדעתו, תמצאהו פועל בלי תכלית.
ויודע אני, שיש מתחכמים, פורקי עול תורה ומצוות, שאומרים, שהבורא ית' ברא את כל המציאות, ועזב אותה לנפשה. כי מחמת האפסיות, שבאלו הבריות, אינו מתאים לבורא ית', לרוב רוממותו, להשגיח על דרכיהן, הפעוטות והמגונות. אכן, לא מדעת דברו זאת. כי לא יתכן, להחליט על שפלותנו ואפסותנו, מטרם שנחליט, שאנחנו עשינו את עצמנו, ואת כל אלו הטבעים המקולקלים והמגונים שבנו.
אבל בה בעת, שאנו מחליטים, אשר הבורא ית', השלם בכל השלמות, הוא בעל המלאכה, שברא ותיכן את גופותנו, על כל נטיות הטובות והמגונות שבהם, הרי מתחת יד הפועל השלם, לא תצא לעולם פעולה בזויה ומקולקלת. וכל פעולה, מעידה על טיב פועלה. ומה אשמתו, של בגד מקולקל, אם איזה חייט, לא יוצלח תפר אותו?
ועיין כגון זה (במס' תענית, כ'): מעשה, שבא ר"א בר"ש וכו'. נזדמן לו אדם אחד, שהיה מכוער ביותר וכו'. אמר לו: "כמה מכוער אותו האיש וכו'". אמר לו: "לך, ואמור, לאומן שעשאני: "כמה מכוער כלי זה, שעשית וכו'". עש"ה.
הרי, שמתחכמים האלו, לומר, שמסבת שפלותנו ואפסותנו, אין מתאים לו ית', להשגיח עלינו, ועזב אותנו, הם אינם, אלא מכריזים על חוסר דעתם בלבד. ודמה לך: אם היית פוגש איזה אדם, שימציא לו, לברא בריות, מלכתחילה בכדי שתתענינה ותתיסרנה בכל ימי חייהם, כמונו. ולא עוד, אלא להשליך אותן, אחר גיוו, מבלי שירצה אפילו להשגיח בהן, כדי לעזרן מעט. כמה היית מגנה ומזלזל בו. והיתכן להעלות על הדעת, כזה, על מחויב המציאות ית' וית'?"
שאלה: בעל הסולם כותב שבהתחלה צריך להסתכל בסוף המעשה כי אי אפשר להבין משהו מהאמצע, אבל איך כל שאר הדברים קשורים לזה?
כשאנחנו נמצאים באיזשהו תהליך אנחנו לא יכולים להבין ממנו מה קורה. ככל שנתעמק במחקר, בהיסטוריה, בגאוגרפיה ובכל דבר, אנחנו לא נדע. אנחנו צריכים ללכת לתחילת הבריאה ומשם להבין ולהשיג מתוך התפתחותה עלינו מהו סוף הבריאה. ואז מתחילה לסוף נוכל להבין מה הם התהליכים שאנחנו צריכים לעבור מנקודה א' לנקודה ב'.
תלמיד: בעל הסולם מסיים את הקטע כאילו כל הדבר הוא הזלזול כלפי הבורא. כי אם נשמור על אותו היחס שאנחנו חושבים שהבורא עזב, אז אנחנו נצא כמזלזלים בבורא וזאת הנקודה שעליה הוא נאחז.
אם אנחנו אומרים שאנחנו נמצאים עכשיו ללא השגחה עליונה, אז אנחנו מזלזלים בבורא לגמרי, ואז מגיעים אלינו כוחות חזקים מאוד שיחייבו אותנו לחזור לדרך הנכונה. הדרך הנכונה היא שאנחנו כל הזמן צריכים להיות קשורים לעשירייה כתבנית הקטנה ביותר של המציאות כולה, ובה נקיים את חוק הבריאה "ואהבת לרעך כמוך" עד "ואהבת את ה' אלוקיך".
תלמיד: מכל השאלות והחקירות התשובה שלו היא שצריך להסתכל בסוף.
אני צריך לראות מכל מקום בדרך ההתקדמות את הסוף שהוא שכולנו מתאחדים יחד "כאיש אחד בלב אחד". כל הכוחות שעכשיו פועלים עלינו הם כדי שנתקדם לאותה הצורה הסופית.
תלמיד: אבל כל הצורות האלה פוגשות את חוסר השלמות של הבורא ואת התהייה האם הבורא יודע בכלל מה הוא עושה.
ודאי שזה נובע מכך שאנחנו נמצאים באמצע הדרך, על זה כתוב "אל תראה דבר לשוטה, באמצע מלאכתו".
תלמיד: אני צריך להסכים עם הקביעה של בעל הסולם שהבורא הוא מושלם ומשם להתקדם?
כן, אתה לוקח זאת כהנחה כדי לראות את כל התהליך ולהגיע לפתרון שלו בפועל. למה לא?
תלמיד: כי במציאות זה לא כך. כלומר, זה בדיוק הפער שיש.
אם אתה מסתכל רק על המציאות אז אין לך יותר מה לחקור, כי מה תחקור? אתה רואה את המציאות והיא רעה לפי התכונות שלך. כשאתה מסתכל על המציאות הזאת שאתה נמצא בה באמצע החיים שלך, אז מה עליך לעשות? או לקבל אותה כמו שהיא וללכת לכל מיני ארגונים או גופים אחרים שרוצים להיטיב לעולם, ובוודאי שכך הם רק מקלקלים אותו יותר כי כל אחד עסוק במה שהאדם לא צריך להיות עסוק. או כמו שאנחנו אומרים, שהעולם הזה נברא כדי שנשפר אותו ואפשר לעשות זאת רק על ידי זה שנגיע לחיבור בינינו.
תלמיד: אם כך, או שבאמת נופלים לצורה שמסתכלים על המציאות ורוצים לשפר אותה, או שהולכים לקצה השני שהכול מושלם ועוצמים את העיניים.
לא, מתי אמרתי את זה?
תלמיד: אני מבין כך, ואילו אנחנו מציעים משהו שיכול לשמור את שתי הגישות.
חכמת הקבלה לגמרי לא אומרת כך, אלא היא אומרת שיש לאדם הרבה כוחות והתחלות בטבע שלו ובמציאות שבה הוא נמצא, והכול מוכן לתיקון. בכל רגע ובכל מצב האדם צריך להגיד שהכול נעשה בשבילו, בשבילי נברא העולם כדי שאתקן אותו, על ידי מה? על ידי היחס שלי לעולם.
את העולם לא צריכים לתקן אלא אני צריך לתקן את היחס שלי אליו, ואז אני ארגיש את העולם אחרת ולא בצורה שקרית כמו שאני רואה אותו עכשיו. גם עכשיו אני לא רואה את העולם אלא אני רואה את ההעתקה שלי על המציאות האינסופית, ומפני שאני רואה כך את עצמי, אז אני רואה עולם רע.
תלמיד: בכל התהליך הזה, עד שלא מגיעים לגמר התיקון, עדיין יהיו שתי הבחנות של רע וטוב?
ודאי שיהיו שתי הבחנות, אבל אני אראה אותן כל פעם בצורה יותר מבוררת וברורה, גם בבלבול וגם בתיקון אני אראה אותן בצורה שכדאי לי להתקדם.
שאלה: אנחנו תמיד אומרים שמדובר כלפי האדם המשיג, אז אדם שלא משיג בטוח שהוא ירגיש שאין בורא.
זה ברור, כל האנשים הרגילים חושבים כך.
תלמיד: איך אפשר לכתוב על אדם שלא משיג את הבורא שהוא מרגיש שהבורא עזב אותו?
ככה אנשים אומרים, גם חילוניים יכולים להגיד שהבורא עזב את העולם - איפה אתה רואה שהוא מנהל את העולם, האם זה מתאים לכוח העליון שינהל את העולם בצורה כזאת כמו שאנחנו מרגישים את עצמנו בעולם? ודאי שלא.
יש אנשים שאומנם הם נמצאים בהתקדמות לקראת מטרת הבריאה, אבל יש להם כאלו מצבים שגם הם חושבים שהבורא עזב את הכול. אבל בהם הבורא מעורר את הדברים האלה בכוונה כדי לתת להם מקום להתגבר ולהחזיר אותו בכוח לחיים שלהם.
תלמיד: למי בעל הסולם כתב את ההקדמה הזאת?
לכולם אבל במיוחד לאנשים כמונו.
תלמיד: כמונו הם אלו שמחפשים את הבורא?
שמחפשים, מתעניינים ורוצים לדעת מה הם צריכים לעשות בעולם.
שאלה: כתוב "לא יתכן להחליט על שפלתנו ואפסותנו, מטרם שנחליט, שאנחנו עשינו את עצמנו", לאיזו מסקנה צריך להגיע?
אם אנחנו לא עושים את מה שמוטל עלינו, כלומר להצדיק את הבורא וללכת באמונה למעלה מהדעת, להתחבר בינינו וכל פעם עוד ועוד על ידי החיבור בינינו להתחבר בבורא, אם אנחנו לא עושים זאת, אז אנחנו בונים ועושים את העולם המקולקל, כי העולם הוא מה שאנחנו מרגישים.
העולם הוא לא מה שנמצא סביבנו אלא מה שאנחנו מרגישים שנמצא סביבנו. העולם שאנחנו רואים הוא ההעתקה מהתכונות הפנימיות שלנו, וזו תפיסת המציאות האמיתית הנכונה. לכן במידה שאני מתקן את עצמי, אז אני רואה את העולם יותר מתוקן, וביני לביני יותר מקולקל, וכך אני מגיע למצב של גמר התיקון.
שאלה: בדרך כלל חכמת הקבלה היא לא לצד אלו שמפשטים וממחישים את הדמויות הרוחניות. וכאן כתוב, תאר לעצמך שהיית פוגש מישהו שהיה חושב איך לברוא את הבריאה, ואחר כך דרך האדם מנסים לתאר את מה שעשה הבורא.
כדי לתת לך דוגמה איך אתה תופס את המציאות.
תלמיד: כשאנחנו חושבים על הפעולות שלנו בחיים דרך הבורא, אתה אומר שזה כבר לא ניתן, זה יבלבל אותנו ושלא נפשט את זה. ואם אני אחשוב על פעולות הבורא דרך בן אדם כיוצר, זה גם מבלבל, לא כך?
תמשיך ותראה במה אתה מבולבל. הכול מסתדר לאט לאט ומתייצב בראש של האדם. הבלבול שלך מובן לי אבל אני לא יכול להסביר לך אותו. אנחנו נבין איפה כדאי לנו לדבר על הבורא כעל כוח או כמו אדם וכך נתקדם, יהיו לנו עוד דוגמאות כאלה שמהן אפשר יהיה להבין.
שאלה: האם סוף מעשה זה בכדי להביא לעצמנו את התיקון ולהצדיק את הבורא שוב ושוב דרך התיקונים האלה?
נכון, סוף מעשה זה כשאני נמצא בהזדהות עם הבורא, בדרגה שלו, מבין ומרגיש את הכול.
שאלה: איך יכול להיות שהבורא לא קיים ולא נברא, אם כתוב שהוא ראשון והוא אחרון?
אנחנו לא יכולים לדבר על הבורא ללא הנברא, כי כל מה שאנחנו אומרים זה מה שאנחנו יכולים לתאר או לצייר בחושים שלנו, או המקובלים שעשו זאת. מחוץ לחושים שלנו אנחנו לא יכולים לתאר את הבורא ולדבר עליו, אלא אם כן נקבל במשך התפתחותנו תוספת לחושים שלנו. אז נדבר עליו בצורה נוספת.
שאלה: עצמותו עשה את 4 דרגות דאור ישר, אחרי הרביעית יצר את העולמות, ואז בעולם האצילות נוצר אדם הראשון. אז מי יצר את האדם?
"מי יצר את האדם?" האדם נוצר על ידי ההתפתחות של הכוח לקבל, והכוח להשפיע, בהשתלשלות הכוחות האלה, בהתקרבות ביניהם, עד שהם מגיעים לעולם האצילות, שם נברא האדם.
שאלה: הסבל של הבריות נובע מתוך החטא, מתוך זה שיש להם דעת?
על איזה סבל אתה מדבר אני לא יודע. סבל יכול להיות בדרגה הגשמית, בדרגת החי, וסבל יכול להיות בדרגת המדבר, בדרגה הרוחנית. או שאני סובל מזה שרע לי, או שאני סובל מזה שאני לא יכול לעשות נחת רוח לבורא, יש בנו שתי דרגות.
שאלה: אם אני מייחס את הקלקול לחוסר מיומנות של בעל המלאכה, זה בעצם כאילו שיש לי מאזניים עם כף אחת בלבד, ואני רואה תמונה חלקית. זה נכון מה שאני אומר?
נכון, אנחנו צריכים להגיע לאמונה למעלה מהדעת, אז יש לנו דעת, ויש לנו אמונה למעלה מהדעת, ואז אנחנו יכולים לראות את המציאות בדיוק.
תלמיד: זה מדהים עד כמה שזה פשוט שכמרגישים את זה ככה, אבל אני לא מצליח להחזיק את זה כל הזמן.
סימן שזה לא כל כך פשוט.
שאלה: "כמה מכוער כלי זה שעשית" זאת טענה שאני צריכה להביא בפני האומן שעשה אותי?
כן, אתה צריך להגיע למצב שזה מה שאתה אומר לבורא "כמה מכוער כלי זה שעשית". אבל זה לא מספיק. אני מבין שהבורא ברא את זה על מנת שאני אתקן, אז איפה החצי השני של המשפט? שאיתו אני צריך לתקן את זה. הבורא אומר לפני הבריאה "בראתי יצר הרע", בשביל מה? כדי שאתם תתקנו אותו ותגיעו לתכלית, זה נקרא "אשר ברא אלוהים לעשות".
שאלה: איך אפשר לבחון את סוף המעשה, אם אין לנו עיניים לראות את ראשית הבריאה או את סופה?
את סוף המעשה אנחנו לא יכולים לראות ולתאר כי כל מה שאנחנו יכולים לתאר, הוא בכלים שלנו. לכן עלינו רק להשתדל להתקדם לסוף המעשה.
תלמיד: בעל הסולם פשוט כותב "כדי להבין את כל השאלות והחקירות תחבולה אחת היא להסתכל בסוף המעשה" כלומר בתכלית הבריאה, אז איך אפשר לעשות את זה, תחבולה הזאת?
סוף מעשה, לפי ההסתכלות שלנו, זה כל פעם להיות מחוברים בעשירייה כמה שיותר מלוכדת, ובה לגלות את הבורא בצורה יותר גבוהה. זה הכול, זה סוף המעשה.
שאלה: האם תחיית המתים מתרחשת אחרי שאנחנו מסיימים את כל התיקונים?
בעצם אנחנו מתקנים את המתים שאלה הרצונות לקבל שלנו על מנת לקבל. כשאנחנו מעוררים אותם ורוצים לתקן אותם בעל מנת להשפיע, זה נקרא "תחיית המתים", ובזה אנחנו עוסקים כל הזמן. אבל את אלו שאנחנו לא יכולים לתקן לפי סדר המדרגה, המתים האלה נשארים, ואחר כך בגמר התיקון אנחנו מתקנים אותם, שם התיקונים הסופיים האמיתיים.
שאלה: מה זה אומר בריאה מחודשת? זה אומר שהעולם שלנו קיים כי הקב"ה מחדש אותו כל רגע ורגע?
כביכול כן, עוד נדבר על ה"בריאה מחודשת".
שאלה: איך אנחנו יכולים להסתכל כמו שבעל הסולם מציג פה את הדברים מנקודת מבט של תכלית הבריאה? אנחנו הרי רק בחצי הדרך, ועוד לא באמת יכולים להבין את מה שהמקובלים אומרים על הדרך.
אבל אנחנו לומדים מה יהיה בתהליך, מה התהליך, מה יהיה בסוף הדרך, ואיך אנחנו יכולים לתאר את עצמנו בדרגה יותר עליונה. אנחנו צריכים להקים על עצמנו צורות כאלו כל פעם.
מה זה נקרא "להתקדם"? כשאני רואה את המצב הבא המתוקן, ואני רוצה לתאר לעצמי, שאני נמצא בו, וכך גם כל הקבוצה. אם אנחנו לא נעשה כאלו מאמצים אנחנו לא נגיע לשם אף פעם.
שאלה: אחרי תקופה שבה היינו עמוק במאמרים של עבודה מעל הדעת שהם יותר פרקטיים, ישנו קושי להתחבר למאמר הזה שמורגש כפילוסופי יותר. מה העצה שלך כדי שנצליח להתחבר יותר חזק למאמר הזה?
אני שומע שטויות, ולא מתבייש להגיד שאני שומע שטויות. איפה יש כאן פילוסופיה? מדובר כאן על יחס בריא, על תהליך שנמצא לפנינו, ואנחנו צריכים לעכל, להבין, להרגיש את התהליך הזה, ולפי זה לעבוד. אין כאן שום פילוסופיה, בשום מילה.
שאלה: בעל הסולם כותב מתוך השגה, ולנו יש את העשירייה שדרכה אנחנו יכולים לחקור את המציאות. איך ניגשים לחקור את הבריאה מתוך העשירייה?
אתה לא יכול לחקור את הבריאה אלא רק מתוך עשיריה, מתוך העשיריה בלבד. אתה בונה את העשיריה כעשר ספירות, כפרצוף שלם, ואתה רוצה לקיים בתוך הפרצוף השלם הזה, את כל מה שאתה לומד, ואז מה שהצלחת, כן. מה שלא הצלחת, לא.
תנסה להתייחס לחברים שלך, כמו כתר, כמו מלכות. תנסה להיות איתם יחד, להתכלל בהם כמו שכותב רב"ש במאמרי החברה. ואז תראה שכך אתה קולט, שאתה נמצא בתוך העולם הרוחני, בתוך העשיריה.
אם כל פעם תשנה את היחס שלך קצת יותר להשפעה לחברים, כי בכך אתה משנה את המבנה של העשיריה, וכך דרכה אתה יכול לגלות את העולם העליון. אין כאן שום פילוסופיה, ושום דברים שאני לא יכול לשמוע.
שאלה: האם האדם או העשירייה, מסוגלים לראות או להבין את שלמות מעשיו של הבורא?
אם הם יגיעו למצב שהם כן מסוגלים לראות ביחסים ביניהם פעולות השפעה, אז בפעולות ההשפעה שלהם הם יראו את פעולות ההשפעה של הבורא, כי מהבורא יוצאות דווקא פעולות השפעה בלבד. ואז לפי השתוות הצורה עם הבורא, כשאנחנו משתדלים לעשות פעולות כמוהו, זה נקרא "ממעשיך הכרנוך", כך אנחנו נכיר אותו, נגלה אותו, וזה יהיה העולם העליון, העולם הרוחני שלנו.
שאלה: לא ברור למה הבורא עשה מצב כזה שיש בריות שלא מרגישות אותו, וגרם כביכול לכך שיאשימו אותו בזה שלא מרגישים אותו?
זה לא חשוב לנו מה הנבראים מדברים על הבורא, כך או אחרת. ואנחנו גם לא מבינים למה הוא עשה כך או אחרת. אנחנו צריכים להבין את מה שעלינו להבין, להשיג ולתקן. ולכן התביעה כלפי הבריות, למה הן מדברות בצורה כזאת על הבורא, לא חשובה כאן. הבורא רוצה לסדר את העולם כך שהעולם ייראה בכל מיני מצבים כאלה, כדי שתהיה לנו בחירה חופשית.
תלמיד: אבל בעל הסולם כותב כאן בחריפות כזאת, שיש אנשים שאומרים שהבורא עזב אותם. מה זו אשמתם בעצם אם הם באמת מרגישים כך?
אתה יכול להגיד כך על כל אדם ואדם. במה הוא אשם אם הוא פועל לפי אותו רצון לקבל שמתעורר בו? האדם תמיד פועל כך, לכן כל אחד חושב שהוא צודק.
תלמיד: אז למה הבורא עשה מצב כזה?
כי אחרת אנחנו נהיה כמו החי, כמו בהמות, חיות שפועלות אך ורק לפי האינסטינקט שבהן. הרצון לקבל שבהן פועל בצורה אינסטינקטיבית, ואצלנו לא. דווקא על ידי זה שיש לנו פעולות אינסטינקטיביות, רצוניות, ופעולות שהן למעלה מהרצון, אז אנחנו יכולים לבקר את זה ואת זה.
תלמיד: אבל רוב בני האדם פועלים כך.
לכן כתוב, "כולם כבהמות נדמו".
תלמיד: אז למה יש אדם שכן יש לו את האפשרות הזאת, ויש אדם שאין לו את האפשרות הזאת, ואז גם מאשימים אותו שאין לו את האפשרות הזאת כביכול?
לא מאשימים אף אחד. יש לך מיליארדי אנשים שהם בהמות, חיות שהולכות לעבודה, מסדרות את הבית, מולידות ילדים וכן הלאה. כך כל מיליארדי האנשים בעולם, חוץ מכמה אלפים אולי בזמנינו שהם למעלה מהם וחושבים, בשביל מה, למה, איך אני קיים, ואיך אני צריך להיות קיים, וכן הלאה.
שאלה: השאלות האלה הן שאלות שמגיעות מכלי שבור, האם אנחנו נמצא את התשובות לשאלות האלה, או נגלה שהשאלות האלה בכלל לא קיימות?
אנחנו נגלה את כל השאלות שלנו מהכלי השבור, מהרצון לקבל שלנו. וככל שנתקדם השאלות האלה יהיו יותר מהותיות, כי יתווסף בנו גם כוח של האור העליון, כוח ההשפעה, ולכן השאלות האלה יהיו שאלות מאוד מאוד מהותיות, מגוונות. בינתיים, על אף שלא נראה לנו כך, הן כולן נובעות מתוך הרצון לקבל שלנו, מתוך האגו שלנו. פתאום נתחיל לגלות שזה דווקא מתוך האגו, ולא מתוך על מנת להשפיע, מתוך כוח ההשפעה.
שאלה: מכל הבירורים שעשינו יוצא שהבורא ברא משהו חדש, משהו עליון. האם בזה גדלות הבורא?
הבורא ברא רצון לקבל, והוא ברא אותו מתוך אהבה, הוא רוצה שיהיה נברא כביכול גבוה יותר ממנו, כמו שאנחנו רוצים להוליד את הילדים שלנו. ולכן אנחנו לא צריכים לראות את עצמינו שפלים, אומללים, עבריינים קטנים, אגואיסטים קטנים. הבורא רואה אותנו בשלמות, אוהב אותנו, במיוחד את אלה שרוצים להתקרב אליו. לכן ככל שנעשה פעולות כדי להידמות לו, בזה נזכה ליותר עזרה ולאהבה.
שאלה: דנו היום בהרבה שאלות, על הקשר בין הבורא לבין הנברא, על ייחודיות הבורא שהוא נבדל מהבריות, וגם על תחיית המתים. בסופו של דבר אמרת שמחשבת הבריאה של כל המערכת הזאת באה לידי ביטוי בעשירייה. אז איך לקשור את זה, מצד אחד העשיריה והחברים, ומצד אחר כל מבחר השאלות הלא פשוטות?
לאט לאט זה יסתדר. צריכים לחזור כמה פעמים על אותו הטקסט שעברנו, ותראו שהוא נעשה קצת יותר מובן, יותר קרוב, וכך נתקדם. אין כאן שום דבר קשה. הכול בצורה הגיונית, שכלית, נורמלית. למדנו עד כה דברים הרבה יותר קשים ממה שקורה כאן.
תלמיד: בעל הסולם כותב לנו שנסתכל מסוף מחשבת הבריאה, ואחר כך אמרת שסוף המחשבה באה לידי ביטוי, מתגלה בעשירייה. איך אנחנו נתקרב להרגיש את זה?
הרב"ש כותב לנו איך אנחנו צריכים להיות מקושרים בעשיריה. ככל שאתה מתקשר עוד ועוד בצורה רגשית לעשיריה שלך, ככל שאתה משתדל להיות בה יותר ויותר מתוך הלב, כך אתה מתחיל להרגיש על מה מדובר בתבנית של עשרה כאחד. זה פשוט מאוד. אנחנו לא נמצאים בזה בחיים שלנו, אבל בעצם אין בזה שום דבר שנמצא למעלה מהטבע.
למעלה מהטבע זה כאשר אנחנו משתדלים במאמצים שלנו לבצע, ומזמינים בזה מאור המחזיר למוטב, והוא בונה בנו כבר את מה שנקרא, החוש השישי, תכונת ההשפעה. אבל בעצם מחוץ לזה, כל הדברים שאנחנו מקיימים, אנחנו יכולים לקיים אותם ברצון לקבל שלנו. להתחבר עם החברים, להתקרב אליהם, לדבר על זה, ולהשתדל להתקרב עוד ועוד בכוחות הקבלה ולהרכיב מעליהם את כוח ההשפעה. אבל מתוך זה שיש לנו. ואם אין, תסתכל על החברים, תבקש מהבורא, אבל את הדברים האלה אנחנו חייבים להקים בינינו.
שאלה: מצד הבורא, הוא שבר ותיקן באותו רגע, לכן הוא רואה אותנו בשלמות. אבל מצידנו, בתהליך הזה של התיקון, גם כשנגיע לאצילות וכבר נהיה בתיקון, עדיין יש מדרגות ויש זמן. האם הבורא חווה את הזמן שאנחנו חווים, כי אצלו אין זמן?
אני לא יכול להגיד לך, אנחנו לא מדברים בצורה כזאת. אבל נניח שהבורא לא פועל מחוסר זמן, בשבילו עבר הווה ועתיד הם אותו דבר. הוא רואה אותנו בגמר תיקון, ופועל כלפינו במצב שבו אנחנו נמצאים. אם אנחנו מבקשים, אז ודאי לפי הבקשה שלנו, ככל שהיא נכונה ולא מזוייפת, הוא מיד מבצע את זה. כי חוץ מהבקשה מאיתנו, הוא לא צריך כלום כדי לבצע.
תלמיד: האם יכול להיות שבשפת בני אדם דיברה התורה, שכלפינו כביכול הוא חווה את המדרגות, את כל התהליך הזה?
ודאי שכל המדרגות האלה הן כלפינו. חוץ מאיתנו האור העליון נמצא במנוחה מוחלטת. זאת אומרת, כל הכלים לגמרי מתוקנים ואף פעם לא היו מקולקלים, ולא עבר עליהם לא צמצום ולא שבירה ולא תיקונים, אלא האור העליון ממלא את כל המציאות.
שאלה: יש כזאת התרשמות מהמאמר של בעל הסולם שהוא כתוב לחדשים, ועם זאת עכשיו הסברת שכאשר מביטים על זה מנקודת השקפה של עשירייה זה כבר נראה אחרת. האם המאמר הזה מיועד באופן שווה גם לחדשים וגם לעשירייה?
כן, כל אחד מקבל את זה לפי הדרגה שלו. לכן גם המקובלים הגדולים יכולים לקרוא את המאמר הזה כמו המתחילים, והם יקבלו משם הרבה חידושים.
שאלה: אמרת קודם שהבורא אוהב יותר את אלה שרוצים להתקרב אליו, לגלות אותו. למה הבורא מחלק את האנשים לאלה שהוא אוהב פחות ולאלה שהוא אוהב יותר?
לא את האנשים הוא מחלק, אלא הרצון לקבל שנברא, בבחינה ד' הוא מגיע לשבירה, ובחינה ד' הזאת עוברת תיקונים, ולפי התיקונים שלה כך האנשים נראים לנו כשונים, מחולקים, יש מי שלמטה, יש מי שלמעלה וכן הלאה. אבל באמת אין כל כך הבדל ביניהם, אלא מי שנמצא למטה יהיה למעלה ומי שנמצא למעלה יהיה למטה, הכול יעבור לצורת עיגול או כדור, ולא יהיה שום הבדל בסופו של דבר בין אף אחד. ככל שנתייחס כך לכל המציאות, כך נגלה אותה נכון ומהר יותר.
שאלה: איך אנחנו יכולים לקבל על עצמנו את עצת המקובלים ולהתנהג ולשחק במצב המתוקן ולא להסכים עם המצב המקולקל הנוכחי שלנו?
תנסו, מה אפשר לעשות? אין לי מה להציע לכם. תנסו להתייחס לכל אחד ואחד בצורה שווה בכמה שאפשר, וביחס יפה וטוב לכל חברי הקבוצה, אתם תתחילו לראות כמה תיקונים חסרים לכם.
שאלה: האם אנחנו צריכים להגיע להרגיש שהבורא אוהב אותנו ומטפל בנו או להגיע להרגשה שהוא רחוק מאיתנו, כמו שאנחנו רחוקים מתכונת ההשפעה?
הבורא רואה אותנו מתוקנים, יפים, שלמים. אנחנו רואים את עצמנו ההיפך מזה. אז אנחנו צריכים להשתדל לקרב את עצמנו לבורא, להסתכל על כל הבריאה כמוהו. בשבילו כל הבריאה נמצאת בגמר התיקון ובשבילנו אנחנו חייבים להביא את עצמנו, אבל בלי לשקר לעצמנו, שאנחנו גם רוצים לראות את הבריאה בגמר התיקון ואז בצורה כזאת אנחנו באמת נראה את עצמנו כך.
שאלה: האם כל אדם ואדם צריך לגלות מה תפקידו בשלשלת המציאות שאנחנו טבעות קטנות ממנה?
אני חושב שזו הסתכלות נכונה, בריאה. אנחנו רואים את עצמנו כחלק מכל המציאות הארוכה, אנחנו כבר עברנו הרבה גלגולים, הרבה שינויים, ונשאר לפנינו רק לעשות כמה פעולות קטנות ואנחנו כבר נתחיל להרגיש את המציאות שממש נמצאת בשלבי התיקון.
שאלה: אנחנו לומדים פה על שאלות מהותיות, על מהות קיומנו. ועצוב לראות שבאנושות בכלל לא שואלים את השאלות האלה, וכאילו אין שום קשר בינינו לבין האנושות בכל הנושא הזה.
תנסו לבנות מהמאמר, הקדמה לספר הזוהר, כל מיני מאמרים קטנים, קצרים, כדי לפרסם אותם בקהל הרחב ועל ידי זה למשוך אותם גם ללימוד, לתיקון. על ידי זה אנחנו מאוד נקצר את כול התיקונים שלנו ושל כל העולם. אני מאוד מציע לעשות את זה.
תלמידה: אפשר לעורר באדם שהוא שישאל שאלות על המהות?
אם לא במילים גבוהות אלא מתוך מה שיש לו בחיים, אז ודאי שכל אחד ואחד ירצה לדעת קצת יותר, להיות שייך לזה, כן.
שאלה: מתי אנחנו נתחיל לראות את העולם יותר מתוקן?
כשאנחנו נתקן את עצמנו אז נראה את העולם יותר מתוקן. לעולם אין צורה משלו, אין. אתה מסתכל בטלוויזיה, בעיתונות, זו לא צורת העולם, זו צורה שאתה מקבל ממה שמציגים לך. צורת העולם האמיתית זה מה שאתה רואה ומרגיש, מפענח בתוך הכלים שלך. אז בבקשה תנסה לראות את העולם בצורה יותר מתוקנת וכך זה יהיה.
שאלה: האם אפשר לקשור בין הקלקולים שאני רואה מחוצה לי, למה שאני בדיוק צריך לתקן בי?
יש קשר. במידה שאתה מתקן את עצמך אתה תראה את העולם יותר מתוקן. אתה יכול גם בהתאם לזה להתלבש בכל אדם ואדם ודרכו לראות איך הוא רואה את העולם.
תלמיד: ואם אני נגיד רואה קלקול מסוים, נניח אני מגלה יחס עוין או מזלזל כלפי, זה אומר שאני מזלזל, יש קשר בין מה שאני רואה לבין מה שאני צריך לתקן?
כן. הכול הולך לפי הכלל, "כל הפוסל במומו פוסל". אני רואה בעולם העתקה מהפנימיות שלי.
שאלה: איך אפשר להפוך סבל גשמי, שפשוט רע לי, לסבל רוחני שאני לא מצליחה לעשות נחת רוח לבורא?
זה נובע מאותה סיבה. אני לא יכול להצדיק את הזולת, אני לא יכול להכיר את האנשים בצורה יפה, זה מתוך הרצון לקבל שלי האגואיסטי, כך אני לא יכול לתקן את העולם. זה נקרא "לתקן עולם במלכות שדי". שדי נקרא ש-די, אני עושה הגבלה ומתקן כך את העולם. העולם זה מה שאני רואה. אפילו שאני רואה עוד מיליארדי אנשים, אבל כל מיליארדי האנשים האלו אני רואה אותם בנשמה שלי ולא שאני רואה אותם שהם באמת קיימים מחוצה לי.
לכן מה שאנחנו צריכים לעשות זה לתקן את ההסתכלות שלנו על העולם. עד שאנחנו נראה שכל העולם הוא עולם אינסוף ובו שורה הבורא, ואין לעולם איזו צורה שכל אחד יכול לתת לו. כל אחד יכול לתת לו אבל אני תופס את המציאות במידת הדבקות שלי בבורא. לכן אם אתה רוצה להיות שמח, מוצלח, תהיה מוצלח ושמח, תתקן את עצמך, תשנה את מבטך על המציאות והכול שלך.
תלמידה: איך אני אדע מהו התפקיד האישי שלי בכל השלשלת הגדולה של המציאות?
אנחנו צריכים לתקן את עצמנו כמה שאפשר יותר גבוה כלפי תפיסת המציאות האמיתית ואנחנו צריכים לעזור לאחרים שהם יגיעו לאותה יכולת כדי לעשות נחת רוח לבורא.
שאלה: למה חשוב לנו מבנה השיעור שמתחילים בשאלות דווקא, למה אנחנו לא ולומדים ישר את התשובות?
איך אתה תגיע לתשובות ללא שאלות, אני לא מבין, איך אפשר? נגיד שאני אתן לך עכשיו כמה תשובות, אתה לא תדע בכלל על מה אני מדבר, מאיפה זה נובע, למה ישנן התשובות. מאיפה באות הקושיות האלה? דווקא ההיפך, העיקר בשבילנו זה להעביר את הקושיות.
שאלה: יש הרגשה שאתה פותח בפנינו שלב מאוד גדול, איך לעבוד עם זה נכון בעשירייה?
זה שלב שאנחנו צריכים להתחיל לעבור אותו בקפדנות ובעקביות. אני סיפרתי לכם בתחילת השיעור שרב"ש לקח אותי - אחרי חודש או חודשיים שלמדתי עם הילל, המורה הראשון שלי, אחד מהתלמידים של רב"ש, הוא היה מבוגר מאוד וכך הוא לימד אותי - הרב"ש החליט שהוא רוצה ללמוד אתי את ההקדמה הזאת. לכן אני הרגשתי, לפי הבנתי שאנחנו צריכים להתלבש על ההקדמה הזאת. בכל זאת הקדמה לספר הזוהר, תבינו כמה זה דבר חשוב.
שאלה: יש בלבול כלפי מושג הבורא כתוצאה מהשיעור. מה זה הבורא, זו מהות שאוהבת אותנו, או שזו תכונת ההשפעה?
הבורא זה הכול. חוץ ממנו אין כלום ואני לא יכול להבדיל שיש עוד משהו חוץ ממנו, כולל אנחנו, וכל העבודה שלנו להשיג את האמת הזאת.
שאלה: אם היינו כותבים בדור שלנו את ההקדמה לספר הזוהר, איך היינו צריכים לכתוב אותה, מה נחוץ לאנשים בליבם?
אני לא רואה שום הבדל בין הדור שלנו לבין הדורות הקודמים. אם אנחנו מדברים על השגת האמת, לא משתנה שום דבר במשך הדורות. האמצעים קצת משתנים אבל מהות הדברים לא יכולה להיות שונה.
שאלה: על מה אתה מייעץ לנו לחשוב עד שיעור הצהריים?
אני לא יודע. מה שתרצו ללמוד את זה נלמד. אנחנו צריכים בכל זאת להחזיר את עצמנו קצת לאמונה למעלה מהדעת, לסדר את עצמנו, לא לאבד את הקשר עם אותם הקטעים ולהמשיך את ההקדמה לספר הזוהר, ואפילו מדי פעם להמשיך פתיחה לחכמת הקבלה. אז תחליטו מה אתם רוצים, איך לחלק את הזמן.
שאלה: בסופו של דבר אני יכול להצדיק כל חלק של הבריאה חוץ מאשר הקיום שלי. הבורא הוא טוב, עושה טוב והוא ברא אותי כדבר המקולקל היחיד שיש בבריאה. מה לעשות עם הדבר הזה?
הבורא ברא את הבריאה בצורה מקולקלת, זאת אומרת שונה ממנו, מעצמו, מהבורא והוא עשה את זה בכוונה כדי לתת לאותה בריאה את היכולת לחזור ולהידבק בבורא, להשוות עימו צורה, תכונות, מחשבות ורצונות. זה מה שמוטל עליך לעשות, ואל תגיד שאין לך כוחות, או שאין לך שכל. אין לך רצון, זה נכון. אני ממליץ לך להתקשר לחברים, ככל שתתחבר איתם אתה תתחיל לקבל מהם תמיכה, ועל ידי התמיכה הזאת תוכל להגיע להשתוות הצורה עם הבורא.
תלמיד: יש לי כל כך הרבה תמיכה מהעשירייה שלי, הם עשירייה כל כך גדולה. ככל שאני רוצה להשתתף יותר בגדלות שלהם, ככל שהרצון שלי להיות דומה להם גדל, אני מגלה יותר את הכרת הרע, ואני לא יודע מה לעשות עם כל הדבר הזה, אני מרגיש קפוא. החברים שלי, אני לא יודע בכלל איך הם סובלים אותי, או מצדיקים אותי. אני מנסה להשתתף בצורה שמועילה, אבל אני מרגיש שוב ושוב שאני נמצא בדרך ללא מוצא, ושאני מאכזב את החברים שלי. איך אני מתמודד עם הדבר הזה, איך אני עושה מזה משהו שמועיל גם לחברים, אני לא מבין איך לעשות בכלל משהו מועיל?
תפעל לפי מה שכותב רב"ש במאמרי החברה.
שאלה: בתחילת המאמר הוא אומר שאנחנו צריכים להבין בשביל מה באנו לשיעור, מה אנחנו רוצים לחקור, מה אנחנו רוצים להשיג, ואם לא גם זה בסדר. איך זה בכל זאת בסדר גם אם אני לא בא עם הכוונה הנכונה או עם הרצון הנכון?
אתה בא לשיעור, אתה משתדל להתכלל בחברים ולקבל מהם ודרכם, גם רצון נכון, גם כוונה נכונה, וגם כוחות לבצע את הרצון והכוונות, כך תתקדם. הכול תלוי בהתחברות לבורא דרך החברים. תנסה לתאר לעצמך איך אתה מחובר לבורא דרך החברים.
שאלה: מה הפעולה של הנברא, שלי, חוץ מלהכיר בפעולות הבורא?
אין יותר.
תלמיד: ואין שום פעולה שבאה ממני?
אתה רוצה לדעת מה הבורא רוצה ממך? שתתחבר לעשירייה, ועם העשירייה יחד תתחברו אליו.
תלמיד: כן, אני מגיב למה שהבורא עושה, אבל זה בא ממני? אני רוצה שזה יהיה ממני. לא שהוא שתל בי מחשבה, עשה, אלא שזה יהיה ממני, יש דבר כזה במציאות?
כן, כי אתה רוצה להגיע לקשר עם הבורא, והקבוצה היא האמצעי שמדביק אותך לבורא.
תלמיד: מה, הוא כאילו בודק את הנכונות שלי? מה הוא בודק בי כל הזמן, שאני מוכן לשלב הבא?
לא, הקבוצה זו מערכת, ועל ידה אתה מדביק את עצמך ומתקשר לבורא.
תלמיד: מדביק את עצמך זו הנכונות שיש בי? מה המערכת בודקת בי כל רגע, האם אני מוכן לשלב הבא?
קונקשן, כך אתה מבין יותר? זה מה שיש לך.
תלמיד: מה זה קונקשן? חיבור?
אתה לא יודע מה זה? חיבור.
תלמיד: המערכת בודקת כמה אני מחובר, כמה אני רוצה להתחבר?
כן, באיזו צורה, באיזה סוג, באיזו עוצמה, באיזה אופן, דרך הקבוצה אתה מתקשר לבורא כדי לקבל ממנו, וכדי לתת לו.
תלמיד: והנכונות הזאת זה שלי, זה בא ממני?
כן.
תלמיד: בשבת הקודמת נתת לנו משימה שבועית שנתחיל להגביר בעשיריות על ידי התקרבות יתר בינינו את תשומת הלב שלנו כלפי היחס בינינו.
והנה עבר שבוע, כל העשירייה עסקה בזה, והזמנו שתי עשיריות לספר לנו מה הן עשו.
תלמיד: תודה לבורא שמניח את ידנו על הבחירה הנכונה ומנחה אותנו איך להתקדם. בעשיריית אסיה התמקדנו בחיבור בעשירייה, ניסינו לבדוק כמה פעמים אנחנו חוזרים למחשבה על הבורא. היו לנו הרבה מאוד הפרעות, ולמרות זאת הדרישה המשותפת שלנו שעלתה מתוך העשירייה הייתה חזקה יותר. אנחנו מרגישים שעל אף שהכבדות קיימת, אנחנו מצליחים להתעלות מעליה ואנחנו משתמשים בכבדות כדי להתקדם. יש לנו הרבה מאוד הודיה על ההזדמנות הזאת לבחון את עצמנו כך ולהתקדם לרוחניות. אז אנחנו מודים לבורא, מודים לרב, ומודים לחברים.
תלמיד: הצוות החברתי העולמי קיבל השבוע המון פידבקים מהרבה קבוצות, מהרבה עשיריות בעולם, נראה שהתהליך שטף כמעט את כל החברים בכלי העולמי.
קבלנו הרבה מאוד דיווחים, הרבה מאוד עשיריות חזרו ושמעו שוב ושוב את הקטע והתמודדו עם השאלה איך אנחנו יוצרים בינינו כלי משותף כדי להיות כלי מול רב, כלי מול שאר העשיריות בעולם. גם בעשירייה הפרטית שלי הרגשנו שאין לנו יכולת להתמודד עם זה והתחלנו לקרוא שוב את מאמרי הערבות כדי לברר איך מגיעים למצב הזה. אז באמת תודה על התהליך שהעשיריות עברו כל השבוע, ואנחנו מצפים לשבוע הקרוב.
תלמיד: מורה יקר, היינו רוצים לשאול אותך ולבקש האם יש לך משימה עבורנו גם לשבוע הבא? אולי נהפוך את זה לאירוע קבוע, שתמיד, כל שבוע נקבל משימה שבועית קבועה, אולי תוכל להציע לנו משהו?
יש לנו שני נושאים עיקריים "אמונה למעלה מהדעת" ו"הקדמה לספר הזוהר". אנחנו רוצים לאסוף עוד חומר שקשור למה שאנחנו לומדים. אז אם אתם רואים או מוצאים פסוקים שאפשר להוסיף לשני הנושאים האלו "הקדמה לספר הזוהר" ו"אמונה למעלה מהדעת", בבקשה תביאו ונדון אם זה נכון או לא נכון.
בנוסף, אני מאוד מצטער שאנחנו לא מפזרים מספיק חומר שמתאים לקהל הרחב, דרך כל מיני מקומות, פלטפורמות, ובכל מיני הזדמנויות. אני חושב שכל אחד יכול להשתתף בזה יותר. אז בואו נתארגן ונעשה את זה בצורה יותר בולטת, הייתי אומר תקיפה, כי ממש בזה תלוי העתיד הטוב שלנו. כי אנו נמצאים במצב של גמר התיקון, ואם אנחנו תומכים בתהליך הזה אז אנחנו מתקדמים יחד בתוך הזרימה הגדולה הזאת. ואם אנחנו לא משתתפים בזה, אז אנחנו לא נמצאים בזרימה הזאת, ועד שזה ינתק אותנו. אנחנו חייבים להיות בראש כל ההפצה של תיקון העולם, תחשבו על זה ותנסו לקבוע שכך יהיה.
בהצלחה לכם.
(סוף השיעור)
-
הקדמה לספר הזהר, אות א'.↩