שיעור צהריים 09.10.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

חשיבות ההפצה - קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא - חשיבות ההפצה, קטעים נבחרים מן המקורות, קטע מספר 6.

אנחנו מבינים שתכלית הבריאה היא בעצם שכולנו נתחבר יחד לכלי אחד כמו שהיה לפני חטא עץ הדעת, לפני שבירת הכלי הגדול הכללי, שכל החלקים של הרצון לקבל השבור שוב מתאחדים יחד. ואז לפי גודל ועוצמת ההתחברות ביניהם מתגלה בהם הבורא ככוח הטוב, המטיב, הכללי, השלם, לפי גודל הכלי שמתחבר לשלמות. לכן כל העבודה שלנו היא בעצם איך להתחבר בינינו עד כדי כך שהבורא יוכל להתגלות בכל שלמותו ועוצמתו.

בדורות הקודמים זה התגלה לכל אדם ואדם בצורה פרטית, אומנם גם שם נדרשה איזו עבודה בחיבור אבל מאוד חלקית וקטנה. מה שאין כן בזמננו, שאנחנו נמצאים כמו שמציינים כל המקובלים, בזמן, בתקופה שנקראת "הדור האחרון", עלינו לחבר את עצמנו כמה שאפשר יותר לכלי אחד. כך גם בכל העמים, בין כל האומות, בין כל החלקים הבודדים והקבוצות, כולם צריכים בסופו של דבר לנוע לחיבור אחד, ואז גם הבורא, הכוח העליון יתגלה כאחד, וכך נגיע לתיקון השלם.

בואו נקרא כל מה שכותבים מקובלים, בעיקר בעל הסולם, אבל גם הבעל שם טוב, הרב קוק, רב"ש ודאי וכן הלאה, מה הם כותבים על התקופה שלנו ועל התיקון שאנחנו צריכים לעשות. ושוב, לא נחשוב שזה דבר קטן וצדדי, אלא זה עיקר התיקון שלנו.

קריין: קטע 6 של בעל הסולם.

"ומי עוד כמוני עצמי יודע, שאיני ראוי כלל אפילו להיות רק שליח וסופר לגילוי סודות כאלו, ואין צריך לומר להבינם על שורשם, ולמה עשה ה' לי ככה? אין זה אלא מפני שהדור ראוי לכך, שהוא הדור האחרון העומד על סף הגאולה השלימה, ולפיכך הוא כדאי להתחלה של שמיעת קול שופרו של משיח, שהוא סוד גילוי נסתרות, כמבואר."

(בעל הסולם. "שופר של משיח")

רואים עד כמה בעל הסולם החשיב את החיבור, החשיב את הדור שלנו, שרק בחיבור בינינו אנחנו יכולים לגלות את החכמה ולגלות את הבורא ממש בקרב החיבור שלנו. בצורה כזאת נגיע למצב שאנחנו מתחברים, הבורא מתחבר איתנו, וכך כולנו נמצאים בכלי ואור כאחד.

שאלה: איך לראות את זה שהדור מוכן כמו שבעל הסולם רואה את זה, או לפחות נתקרב לזה?

הוא רואה את זה מתוך זה שהוא השיג את התיקון, ולכן הוא רואה שהתיקון מתרחש בזה שכולנו מתחברים יחד והאור ממלא את כל הכלים המחוברים והמתוקנים, לכן הוא כך כותב.

תלמיד: איך בכל זאת לראות את זה כמוהו כך שזה אולי יעזור לנו?

תגיע לדרגתו ותראה. אבל הוא קיבל את זה מפני שהוא היה צריך לספר ולהסביר את זה לדור שלנו, ואילו אנחנו צריכים לקיים. ואם מקיימים את זה, לאט לאט משיגים גם אותו מצב שהוא מדבר עליו.

קריין: קטע מספר 7.

"שמח אני שנבראתי בדור כזה, שכבר מותר לפרסם את חכמת האמת. ואם תשאלוני מאין אני יודע שמותר הוא? אשיב לכם, משום שניתן לי רשות לגלות [...] ועיין במאמרי רשב"י, שלדרך הזה מכנה נתינת רשות. וזהו שהעניק לי ה' במידה שלימה, אשר מקובל אצלינו, שזה אינו תלוי בגאוניות של החכם עצמו, אלא במצב הדור, על דרך שאמרו ז"ל "ראוי היה שמואל הקטן וכו' אלא שאין דורו זכאי לכך", ועל כן אמרתי שכל זכייתי בדרך גילוי החכמה, הוא מסיבת הדור שלי."

(בעל הסולם. "תורת הקבלה ומהותה")

גם אנחנו צריכים כך להגיד, שאף אחד מאיתנו לא היה מגיע לחוכמת הקבלה ולאיזו הצלחה, ואנחנו נמצאים רק בתחילת דרכנו, אלא מפני שאנחנו שייכים לאותו דור, לאותן נשמות שצריכות להתחבר ביניהן ולמשוך את המאור המחזיר למוטב, ולא לעצמן בעצם אלא לכל האנושות. לפי העבודה הזאת, לפי המאמץ הזה, אנחנו נזכה לכך שהבורא יחבר בינינו וימלא אותנו גם באור העליון שלו.

שאלה: אפשר להסביר מה זה נקרא "דור", מה זה "כלל הנשמות", או מה זו העביות שלהן?

אנחנו לומדים את זה מחוכמת הקבלה, שיש לנו עביות שורש, א', ב', ג', ד', שכל תיקון מתחיל מהקל לכבד. ולכן אנחנו רואים כך גם על ההתפשטות של כל האנושות, ועד כמה האנושות מתפתחת מהקל לכבד מה שנקרא. וגם בדורנו יותר ויותר אנשים מוכנים לשמוע ולהשתתף בתיקון העולם ולא כמו בדורות הקודמים.

אנחנו יותר חכמים, יותר מבינים, יותר מרגישים מהדורות הקודמים, וכך בהתאם לזה התיקונים עוברים עלינו. עד שמגיעים למצב שמבינים שהתיקון צריך להיות בחיבור הפנימי בינינו, שבזה אנחנו חייבים מכשיר מיוחד שנקרא "אור עליון" שיפתח את הלבבות שלנו ויחבר אותם יחד, ואז ימלא את חיבור הלבבות, חיבור הרצונות שלנו שנוסיף זה לזה וזה לזה לעשר ולעוד עשר ולעוד עשר. על ידי החיבורים האלה, האור העליון יוכל לשרות בלבבות האלה, ברצונות האלו, שכולם יהיו, כל אחד ואחד, במשהו בהשפעה לזולת, ואז נתקן את כל השבירה הזאת. שכל החלקים השבורים, כל אחד יתגבר במשהו על האגו שלו, ומעל האגו שלו יחשוב על החיבור עם הזולת, והאור העליון יעזור לנו בזה. כך נתקן את השבירה, נתקן את עצמנו, נתקן את העולם, וניתן מקום לאור העליון, לבורא שישרה בנו.

שאלה: מה יש בדור הזה שלא היה בדורות הקודמים, מה החידוש שיש פה?

זה עניין של אבולוציה, שבכל שלב ושלב מתקדמים לזיכוך הכלי על פני עביות הכלי, שהם גדלים יחד, גם זיכוך וגם עביות, ואז מרגישים יותר בין הרצון לקבל שלנו לבין מה שחייב להיות הפוך ממנו, נעשים יותר רגישים. וכך אנחנו מתקדמים למצב שמחליטים שאין ברירה ובלתי אפשרי להישאר בצורה מנוגדת כזאת כמו שהיינו כל הזמן, אבל לא היינו מודעים לזה, אלא היום אנחנו יותר ויותר מודעים.

נקווה שעל ידי הפצת חכמת הקבלה אנחנו נגיע למצב שלא נלמד את הכרחיות החיבור מתוך צרות, כולל מלחמת עולם וכן הלאה, אלא מתוך זה שנמשוך מאור המחזיר למוטב והוא יביא לנו אותה הרגשה, אותה הכרחיות לחיבור. "על פני כל פשעים תכסה אהבה", שלמרות שכולנו אגואיסטים, לפחות נבין במקצת שחיבור מעל האגו הוא ההצלה שלנו, ואז נשתדל להביא כוח תיקון שיראה לנו עד כמה אנחנו מרוחקים ועד כמה אנחנו צריכים להיות מחוברים, ואז לפי זה אנחנו נתחבר בינינו לתפילה, לבקשה מהכוח העליון שיעשה את התיקון עלינו. לא שאנחנו עושים את התיקונים, אלא אנחנו רק דורשים את התיקונים. זה מה שקורה.

שאלה: לגבי הפסוק שקראנו עכשיו, קודם כל אין ספק לגבי הפצת חכמת הקבלה לעולם עכשיו, ובעל הסולם כותב שהדור שלו כבר ראוי, למרות שאנחנו גם שמענו שהוא היה מוכן לדבר אפילו עם אבנים ולא שמעו אותו. איך זה מסתדר בדור שלנו?

בדור שלנו אנחנו יכולים לדבר גם עם אבנים והאבנים ישמעו. הכול תלוי עד כמה אנחנו משתדלים, וכאן אסור לנו לעצור באמצע, אלא באמת לקחת דוגמה מבעל הסולם.

שאלה: איך לבדוק אם אני עושה הפצה, מה אדם צריך לשאול את עצמו כדי לדעת שהוא עושה הפצה?

קודם כל צריך ללמוד איך לגשת לאנשים, לנשים ולגברים. על מה לדבר, איך להפיץ, איך להראות להם מה זה נקרא העולם המתוקן, למה אנחנו צריכים להגיע? זה לימוד שלם. מי שבאמת מרגיש נחיצות בזה, ואפילו שהוא לא מרגיש נחיצות, הוא בכל זאת חייב להתאמץ להכיר את שיטת ההפצה. ולכן יש לנו הרבה אנשים שנמצאים במערכת שלנו, במערך ההפצה, כדאי להצטרף לזה, וכל אחד שיעשה קצת במשהו מה שהוא מסוגל, אבל יחד כולנו, דווקא בזה שהרבה אנשים משתתפים כל אחד בפרוטה שלו במשהו, אנחנו נוכל לעשות תיקונים גדולים. כך הבורא מסדר.

ולכן למרות שיש כוח קטן מאוד בכל אחד ואחד, ואפילו שנראה לו שאין לו כוח, בכל זאת בגלל שהוא נברא ומהרצון לקבל שלו השבור האגואיסטי הוא בכל זאת עושה מאמץ להעביר את שיטת התיקון, זאת אומרת את שיטת החיבור בעצם לכולם, אז בזה הוא עושה את שלו. ולעולם היום זה הדבר הכי נחוץ, אנחנו רואים את זה אפילו ממה שמתרחש בעולם, אם לא היינו מנוגדים אלא מחוברים, היינו מתגברים על כל הצרות שיש לנו כלפי החברה האנושית וכלפי הטבע.

שאלה: הרבה פעמים כשאתה מתייחס להפצה, אתה מתייחס לעניין החוליה האחרונה בשרשרת של העברת המסר. האם רק זה נקרא לעסוק בהפצה, כי רוב ההפצה שלנו או התפקידים בהפצה הם תומכי הפצה, האם זה גם נקרא הפצה?

אני לא יודע, תפנו לאלה שמתעסקים בהפצה, תדברו ביניכם ותחליטו. אני לא נכנס לזה ממש לעומק, יש לי בזה רק ידיעה כללית ואני משתתף בזה בכמה שצריכים. כשמזמינים אותי, מושכים אותי לכל מיני שיחות, אני אף פעם לא מסרב, אבל יותר מזה אני לא מבין. טכנית אני לא נמצא במערך ההפצה, אני רק עונה על שאלות ששואלים גם גברים, גם נשים. יש לי כמה פעמים בשבוע פגישה עם הכתבים, עם הצעירים, ועם כל מיני, אתם יכולים לראות את זה לפי הלו"ז שלי, כמה אני מסוגל לעשות.

תלמיד: זאת לא הייתה שאלה טכנית, אני שואל על תלמיד שרוצה לבדוק את עצמו. יש אמצעי שנקרא הפצה שהכל תלוי בו, המקובלים כותבים עליו, אנחנו לומדים עליו. הוא שואל את עצמו האם אני עוסק בהפצה, לפי מה הוא צריך לבדוק את זה?

אז אני שוב אומר לך, בכל זה תפנה לאלה שמנהלים את ההפצה. אדם צריך לבדוק עד כמה הוא משפיע על הכלל. אז יש כאלה שמשפיעים לחלק מסוים של הכלל, על מדענים, על פילוסופים, על ילדים קטנים, על נשים, גברים, בכל הצורות, הפצה היא דבר מאוד רחב. להסביר על תכלית הבריאה, היום אני חושב שזה דבר מאוד אקטואלי, כי סך הכול כולנו נמצאים במצב שאנחנו לא יודעים מה יהיה מחר, וכולם נמצאים באיזו שאלה, מה יקרה? ולכן להסביר את זה בצורה יפה, טובה, רגישה, זה דבר מאוד יפה, דבר מאוד טוב, עושים בזה ממש עבודה טובה לאנושות ולבורא.

תלמיד: מה שהחבר התכוון הוא שיש המון אנשים שהם עוזרים, נאמר יש קמפוס אז יש שני מרצים לקמפוס, אבל יש הרבה שעוסקים ברישום ותומכים בתלמידים וכן הלאה, אבל אני חושב שאם הם באמת רשומים במערכת כעובדים בהפצה ועושים את ההפצה, הם לא חייבים להיות דווקא אלה שמסבירים, אלא הם חלק מהמערכת.

נכון. אני מכיר אנשים שעובדים רק בזה שהם בודקים את הכתיבה, כי יש הרבה אנשים שכותבים ושולחים לנו, ואחר כך יש מי שמרכז את כל הדואר ומעביר את זה לאלה שבודקים, מתקנים וכן הלאה. יש מתרגמים. זאת אומרת, זאת מערכת גדולה מאוד, באמת כדאי אולי להסביר על זה פעם איך זה עובד.

שאלה: אם העולם מתוקן ורק אני לא מתוקנת, איך אני יכולה להיות ממתקני העולם ואיזה משמעות יש להפצה ברוחניות?

קודם כל זה לא תלוי בכמה שאדם מתוקן או מקולקל. אם הוא רוצה לגרום לחיבור העולם אז כבר יש מקום לכל אחד ואחד. מפני שלפי השורש שלו הוא נמצא במערכת אדם הראשון ולכן חייב לדאוג עד כמה יכנס לתוך המערכת הזאת ויהיה שם כחלק המתוקן. זה דבר אחד.

דבר שני, הפצה ברוחניות זה העיקר, כי בזה אנחנו מעוררים את כל הכלים לחיבור, וחוץ מחיבור לא צריכים שום דבר. כל התיקון שלנו הוא בחיבור החלקים השבורים שנפרדו, נשברו, התרחקו זה מזה, נמצאים אפילו בשנאה, זה נקרא שהאגו נמצא ביניהם מרחיק ביניהם, ואנחנו למעלה מהאגו צריכים לעשות חיבורים. כך שבכל אחד ואחד יהיה במקום דחייה זה לזה, גם חיבור זה עם זה. זה נקרא "על כל פשעים תכסה האהבה" וכך אנחנו בעצם מגיעים לתיקון.

שרטוט מס' 1

בוא נגיד כך. עיגול אחד (ראו שרטוט מס' 1) ועיגול שני. אלה שני אנשים ויש ביניהם דחייה הדדית, כל אחד דוחה את השני. זה האגו ביניהם. אגו של האחד ואגו של השני. אנחנו לא יכולים להילחם עם האגו, כלום, אנחנו רק צריכים לעשות עליו צמצום. ומה שאנחנו כן צריכים לעשות זה להשתדל לחבר את עצמנו למעלה מהאגו, זה נקרא "על כל הפשעים", על הפשעים, אגו נקרא פשעים שדוחים זה את זה, "על כל הפשעים תכסה אהבה". זה מה שצריכים.

איזו עוצמה תהיה לנו בחיבור, באהבה? בהתאם לכמה שיהיה לנו אגו גדול. במידה שהאגו גדול, שנקרא "עביות", לפי זה גם תהיה לנו עוצמת החיבור בינינו. ואז ההבדל בין הדחייה לבין החיבור נותן לנו את עוצמת הכלי. ואנחנו לא צריכים למחוק את האגו, לא צריכים, אנחנו צריכים רק לכסות אותו באהבה, "על כל פשעים תכסה אהבה". זאת אומרת, אנחנו בפנים נשארים אגואיסטים דווקא.

אז יהיה לנו מצד אחד עביות גדולה (ראו שרטוט מס' 1) ובהתאם לזה, למעלה מזה תהיה לנו זכות גדולה, ולא יכול להיות אחד יותר מהשני. צריך להיות ממש שכל העביות תעבור לזכות, כך אנחנו נבנה את עצמנו. ולכן הבורא ברא רצון לקבל שיהיה לנו על פני זה לבנות רצון להשפיע, לכסות אותו בחיבור. זה מה שיש בינינו, זו צורת התיקון הנכונה. גם בדור האחרון, גם בין כל בני האדם, גם בקשר בין הגברים לבין הנשים במשפחה, גבר ואישה, בכל דבר ודבר רק בצורה כזאת בסופו של דבר אנחנו נתקיים.

חוץ מהשיטה הזאת אף חיבור לא יתקיים. אנשים יתגרשו, אנשים יתרחקו, הורים וילדים אפילו ירגישו עד כמה הם ממש מתרחקים זה מזה, והשיטה היא לשמור על האגו שלנו וממנו ועל פניו לבנות קשרים של חיבור. וכך אנחנו נרכיב את המערכת הנכונה של כל האנושות.

שאלה: איך לעשות שהאנושות תבין שהם לא צריכים לדחות את אגו, כי רוב אנשים דוחים, הם רוצים לקבור אותו כדי לא לסבול את האגו, אז איך לעשות שהם יבינו שהם צריכים לכוון אותו פשוט לכיוון הפוך?

אנחנו לומדים שאנחנו מתקדמים בצורת מדרגות (ראו שרטוט מס' 2) כך אנחנו עולים מאיתנו לבורא. בכל מדרגה ומדרגה, 1, 2, 3, 4, 5, האגו שלנו גדל ממצב למצב. לא רק גדל בכמות, גם באיכות מאוד גדל. עד שאנחנו מגיעים לדרגת הבורא ומתחילים מאפס.

ואנחנו לא צריכים למחוק אף פעם את האגו, כי אם אני אמחק את האגו שלי שאני בן אדם אני הופך להיות לבהמה, אמחק את האגו בדרגת בהמה אז אני הופך להיות לצומח, אז מה התועלת? אני צריך רק להפוך את השימוש שבאגו שלי מקבלה להשפעה. ולכן אל תגידו שאגו, רצון הרע, הוא רע, הוא נקרא "עזר כנגדו" כי הוא עוזר לנו להתעלות למדרגות ההתקרבות לבורא, וזאת העבודה שלנו. ולכן לא להילחם נגד האגו בשום צורה, אנחנו צריכים רק להתעלות למעלה, לבנות על ידו עוד מדרגה כשעולים למעלה.

שרטוט מס' 2

שאלה: אנחנו מבינות את מה שאתה מסביר עכשיו, השאלה היא איך להפיץ לשאר האנשים, ל-99 שהם לא צריכים למחוק את האגו, בדיוק את זה, אלא שהם חייבים לעבוד עם אותו האגו כדי שהוא ילך בכיוון של אהבה, איך לעשות שהם יבינו את זה?

בדיוק כמו שאנחנו עכשיו מדברים כך להסביר לכולם, אין בזה שום אמונה למעלה מהדעת, שום רוחניות, זו רק השיטה הנכונה להתמודד עם שנאה ודחייה שיש בין בני אדם.

שאלה: מצד אחד אנחנו רואים שהעולם הולך ומתדרדר, מצד שני אנחנו לומדים שהכול תלוי בנו ובחיבור בינינו, ואנחנו רואים שאנחנו כן מתקדמים בזה. האם יתכן שדווקא ככל שהחיבור בינינו יגדל וההפצה תתגבר, מצב העולם יתדרדר יותר מהר כי הם צריכים להגיע קודם כל להכרת הרע ורק משם הם ירצו תיקון?

לא נכון. הם לא צריכים להגיע להכרת הרע, לא צריכים, זה אנחנו כדי להתקדם צריכים את הכרת הרע. אבל כל העולם דווקא לא, לא במידה כמונו. הם יכולים להגיע מטוב לטוב מטוב לטוב, התיקון שלהם הוא אחר מזה שיש בנו. אנחנו משתפים בהתקדמות שלנו שני כוחות והם לא, מספיק להם להתקדם פשוט בזה כמו שאנחנו עכשיו אומרים, יש רע נכסה אותו בטוב, יש רע נכסה אותו בטוב, כמו שאנחנו מדברים אל הילדים, "אל תריבו, תהיו ילדים טובים, תשחקו יפה", אבל אם אנחנו מסבירים מאיפה זה בא ולמה, יש בזה סיכוי להצליח.

תלמיד: אז אם העולם ממשיך להתדרדר זה אומר שאנחנו לא מספיק מתחברים, לא מספיק עושים הפצה, פשוט ככה?

בדיוק, כן.

שאלה: אמרת עכשיו בדיוק שהתיקון של העולם הוא לא כמו התיקון שלנו, האם אתה יכול להרחיב על זה, במה מנגנון התיקון שונה בשבילם?

התיקון שלנו הוא בהכרת הרע ורק אחר כך "ויעשה טוב". ובתיקון העולם הם לא צריכים לגלות כמה שהם מתקדמים שיהיה להם יותר רע, גילוי הרע ואחר כך טוב, אלא כשמתקדמים לטוב, יקבלו את הטוב.

אנחנו כביכול כאילו עוברים ממצב למצב בצורות כאלה (ראו שרטוט מס' 3) עליות ירידות, עליות יותר גדולות, ירידות יותר גדולות, עוד יותר עליות, עוד יותר ירידות, ככה אנחנו עוברים זה המצב, ובצורה כזאת אנחנו מתקדמים. אבל העולם הוא לא זקוק לזה, הוא לא זקוק למינוסים האלו כדי להגיע לפלוסים האלה, הוא לא זקוק.

תלמיד: מאיפה יש את השינוי הזה, כאילו החומר שלהם, הרצון לקבל שלהם הוא שונה? למה להם זה אחרת?

לא צריך להיות בהם הכרת הרע, אין בהם הכנה כזאת בתוך הנשמה, בתוך הנפש שלהם, אין, הם ילכו אחרינו. כשאנחנו עוברים בגלים האלה מינוס ופלוס, מינוס ופלוס, הם הולכים אחרינו כבר ללא השגת השלילה, אלא רק בחיוב. כמו ילדים קטנים שחיים בחסות שלנו ולא צריכים להרגיש את כל הבעיות שמרגישים המבוגרים.

שרטוט מס' 3

תלמיד: אז האם אפשר להגיד שהפצה זה להכניס אותם תחת חסות שלנו?

ודאי. אם אנחנו רוצים או לא רוצים הם נמצאים תחת החסות שלנו, כי לפי סדר יציאת הנשמות ככה זה יוצא.

תלמיד: אז מה ההבדל בין מעשה ההפצה עצמה שאנחנו כאילו מגיעים אליהם, לזה שאנחנו עובדים בינינו וכאילו הם נכללים בתוך המערכת?

אנחנו יכולים במקצת להשתמש בלהפחיד אותם, והם בעצמם כל הזמן כותבים שמה שמצפה לכל אחד ולכל האנושות בזמן הקרוב וכולי, אנחנו צריכים רק להסביר שעל ידי החיבור בינינו אנחנו מעוררים כוח החיובי שבטבע והוא עושה תיקון בינינו ואז אנחנו לא נצטרך להגיע לכל מיני נפילות, הבעיות, כל מיני מכות הטבע וכן הלאה.

שאלה: השיטה הזאת של עליה מעל האגו כשאנחנו בונים את האהבה, במקרה שלנו זה עובד כשיש לנו את השיעור בוקר, את ישיבת החברים, המקומות בהם אנחנו מממשים את זה. ליתר האנשים איזה הזדמנויות יש להם לעלות, לאן הם יעלו?

אני לא יודע, איך אתה מסביר את זה לילדים שלך? שאתה אומר לכם תפסיקו לריב, תהיו ילדים טובים, תשחקו זה עם זה, תראו עד כמה זה יותר טוב, אתם מרוויחים מזה.

תלמיד: זה לא עובד עם הילדים שלי.

זה לא עובד רק עם הילדים שלך, זה גם לא עובד איתך. אבל אין ברירה, אז יבואו עוד יותר ייסורים, עוד יותר צרות ובעיות והם ישברו אותנו. אנחנו סך הכל כל אחד מאיתנו חתיכת אגו, חתיכת רצון ליהנות, ואם הרצון ליהנות הזה לא מקבל מה שהוא רוצה אז הוא סובל. וכאן השאלה, כמה הוא צריך להרגיש סבל כדי להגיד, גמרנו אני מוכן להיות יפה וטוב עם הזולת. זה הכול. אז אנחנו מסבירים את זה ומשתדלים שהם יכירו בזה שכל היציאה מהבעיות, הייסורים, ממש קטסטרופות, שכל היציאה מזה היא רק על ידי החיבור.

תלמיד: אבל אתה אומר שרק האור יכול לשנות את האדם?

זה שאנחנו כולנו, גם הם וגם אנחנו משתוקקים לחיבור, ההשתוקקות הזאת היא כבר תפילה.

שאלה: מה זה חיבור כלפי אנשים חיצוניים, איך להסביר להם מה זה חיבור? זה איזשהו מושג כללי כזה. יש מושגים "סולידריות, שיתוף פעולה, יחסים טובים", יש כל מיני ניואנסים כאלה, אבל הם לא מבינים את המושג הזה "חיבור". צריך איכשהו לפתוח אותו בצורה יותר מפורטת. מה זה חיבור כלפי אנשים בחוץ?

חיבור אנחנו צריכים כדי לא להיות מנוגדים לכוח הטבע הכללי, ואז לא תהיה בינינו לבין הטבע הכללי שום התנגשות, ואז לא נהיה מנוגדים לטבע כמו שעכשיו אנחנו מרגישים את עצמנו בהרבה מאוד מישורים, אנחנו נמצאים מנוגדים לטבע, ואז אנחנו סובלים ועוד רק מתחילים לסבול, אז לא כדאי. כדי לא לסבול אנחנו צריכים להגיע להזדהות עם הטבע וזה נקרא שאנחנו מגיעים לחיבור בינינו.

שאלה: במקורות כתוב על ההפצה שכשאנחנו מפיצים, אנחנו חייבים באיזושהי צורה להתכלל באחרים ולצרף אותם אלינו. בתהליכים האלה מה התפקיד של העבודה בעשירייה, באיזה אופן אנחנו יכולים על ידי העבודה בעשירייה לעזור להפצה?

אנחנו צריכים כמה שיותר לדבר על החיבור כדבר ההכרחי, שהאנושות לא תהיה מנוגדת לנטייה הכללית של הטבע להגיע לחיבור הכללי, אחרת אנחנו כחלק העליון שבטבע נסבול יותר מכולם. כתוב על זה הרבה.

שאלה: כשאנחנו מפיצים, האם אנחנו מנסים לפנות לאינטלקט של הבן אדם או לרגשות שלו ואם פונים לרגש שלו, איך אנחנו עושים את זה?

אל תשאל אותי כי זה שייך כבר לאופני ההפצה ואני לא מבין בזה בדיוק. אנשים שמפיצים הם יכולים לספר לך.

תלמיד: מה אנחנו עושים כשאנשים לא מעוניינים לשמוע את המסר שלנו. אנשים קוראים את המסר, לא מעוניינים, דוחים אותו. מה עושים הלאה?

צריכים בצורה אחרת להגיע אליהם, זאת אומרת לספר, להסביר להם אולי בצורה מדעית שכל הטבע נמשך לחיבור ולאחדות וכך אנחנו נוכל לאט לאט להביא להם הסבר שאין ברירה, שאנחנו נמצאים במצב שאם לא נתחבר כדור הארץ הוא ממש לא יסבול אותנו. הוא לא יסבול אותנו, את האנושות, כי אנחנו דרגה עליונה של התפתחות על פני כדור הארץ ואנחנו מנוגדים לכדור הארץ. כל הטבע נמצא בהרמוניה ואנחנו כנגד זה.

קריין: קטע מספר 8.

"סודות אלו, לא רק שאין איסור לגלותם, אלא אדרבה, מצווה גדולה לגלותם (פסחים קי"ט). ומי שיודע לגלות ומגלה אותם, שכרו הרבה מאוד. כי בגילוי האורות הללו לרבים, ולרבים דווקא, תלוי דבר ביאת גואל צדק, במהרה בימינו אמן."

(בעל הסולם. "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", אות ל')

דווקא בזה שאנחנו נספר במקצת, כדי לא לדחות אנשים, על מהות התיקון, מטרת התיקון שהכוח העליון יתלבש בכל האנושות, בזה אנחנו ממש מקדמים את כולם למצב השלם.

קריין: קטע מספר 9.

"שאלתי את פי משיח, אימת קאתי מר [מתי יבוא אדוני], והשיב לי, בזאת תדע, בעת שיתפרסם לימודך ויתגלה בעולם ויפוצו מעיינותיך חוצה, מה שלימדתי אותך והשגת, ויוכלו גם המה לעשות ייחודים ועליות כמוך, ואז יכלו כל הקליפות ויהיה עת רצון וישועה."

(הבעש"ט. "כתר שם טוב")

חייבים אנחנו להגיע להפצה רחבה ככל האפשר, ואפילו נגיע אולי למצב שנוכל לפרסם את חוכמת הקבלה עצמה, לא על תיקון העולם או משהו מסביב אלא ממש על החוכמה עצמה והעולם אז יבוא עוד יותר ויותר לחיבור ולתיקון.

קריין: קטע מספר 10 של הראי"ה קוק.

"השאלות הרוחניות הגדולות, שהיו נפתרות רק לגדולים ומצוינים, מחויבות הן להיפתר עכשיו בהדרגות שונות לכלל העם. ולהוריד דברים נישאים ונשגבים ממרום עוזם עד עומק הדיוטא הרגילה ההמונית, צריך לזה עושר רוח גדול ואדיר, ועסקנות קבועה ומורגלת, שרק אז תתרחב הדעה ותברר השפה, עד כדי להביע הדברים היותר עמוקים בסגנון קל ופופולארי, להשיב נפשות צמאות."

(הראי"ה קוק. "עקבי הצאן")

זאת אומרת כדאי לנו ככל היותר להיות מומחים בלפרסם את חכמת הקבלה, את תיקון העולם, את העתיד שבעצם מחכה לנו, בצורה ככל האפשר יותר פופולארית, קלה, נגישה לכולם, שזה באמת מגיע לנו עכשיו ורק אנחנו מסוגלים לעשות את זה. אנחנו בעצם נמצאים כנציגי הבורא בעולם הזה, בזמן המודרני ואסור לנו לזלזל במשימה כזאת.

שאלה: למה בדור האחרון יש כל כך הרבה סבל באנושות?

אני לא חושב שיש כל כך הרבה סבל באנושות, כמו שהאנושות אולי לא כל כך רגילה לסבל. היו [זמנים] בחיים בדורות הקודמים, שאנשים סבלו מאוד והיו חיים בצניעות כזאת שאם מה שהיה לנו היום היה בדורות הקודמים למשפחות, לעמים, הם היו מאוד מאוד שמחים, הם היו ממש מרגישים את עצמם כל כך בחופש, בנוח, בטוב אלא אנחנו מפונקים.

הרצון לקבל שלנו גדל מאוד מלפני 100 שנה, ולכן נראה לנו שאנחנו סובלים. הכול נמדד כלפי גודל הרצון לקבל כמה מרגיש שחסר לו.

קחו ילד שגדל אצל מלך וילד שגדל ברחוב, ואז תתנו גם לאחד וגם לשני צלחת מרק, ההוא שנמצא ברחוב כמה הוא שמח, וזה שגדל אצל המלך ועכשיו אתם נותנים לו, הוא לא יודע מה אתם עושים לו. אז הכול תלוי למי זה שייך, באיזה דור, עם איזה אגו רצון לקבל הם נמצאים.

שאלה: מה אנחנו אמורים לעשות כדי שההפצה שלנו תהיה מוצלחת באמת?

לעשות מה שמקובלים אומרים ולהתפלל. לעשות ככל היותר הפצה יחד, שיהיה בזה הכוח העליון ולבקש מהבורא שנצליח. אבל אנחנו צריכים מקודם להתרשם מנחיצות ההפצה להצלת העולם, כך להראות לעולם, אבל בעצם זו נחיצות ההפצה לעשות נחת רוח לבורא, נחיצות ההפצה להצלת הנשמות שלנו ולראות מה מדבר בינינו, אם נחיצות לעשות נחת רוח לבורא זה העיקר, אז אנחנו מפיצים נכון.

שאלה: אין לי הגדרה פנימית של מושג ההפצה. אז האם "שב ואל תעשה עדיף" זה המקרה?

כך האגואיזם הנורמאלי אומר לאדם ואז אדם שוכח כי זה דבר לא חשוב. אז מזה לא יצא לך שום דבר, כמו שבעל הסולם כותב, ש"במה אני זכיתי, בזה שאני הייתי מפיץ את חכמת הקבלה לכל הדור". לכן גם אנחנו, אם אנחנו רוצים לזכות לרוחניות, אנחנו צריכים להפיץ את שיטת התיקון, כי בתיקון בינינו אנחנו מקבלים גילוי הבורא.

שאלה: איך אנחנו יכולים להכניס את הבורא בהפצה שלנו לקהל הרחב?

לא. לא צריכים להכניס את הבורא לקהל הרחב.

תלמידה: האם אנחנו רק מסבירים? נניח שאנחנו בכל שיעור בוקר לוקחים זמן להפצה, מעבדים את המסר ביחד ואותו מפיצים החוצה.

בלי בורא.

שאלה: הקהל שומע את זה. האם אני, שאני מהרחוב ואני שומעת את זה, זה מספיק לי כדי להצליח להתחבר? כי יש לנו חברה שכולם עם אותה מטרה. האם הם צריכים גם סביבה או מספיקה הידיעה?

מספיק הידיעה. אם תתחילו להסביר להם על החברה זה רק יקלקל את ההסבר שלכם, כי זה רחוק מהם. וחוץ מזה במה שאתם עושים, אתם צריכים להיות מחוברים למנהלי ההפצה. אחרת כל העבודה שלכם תהיה רק לרעה, לכם ולנו.

תלמידה: הקהל קורא ידיעות קצרות, והמנהלים מביאים ידיעות מאוד ארוכות הרבה פעמים.

את רוצה שאני אחזור על מה שאמרתי? אני לא שייך לזה.

שאלה: דיברת הבוקר על הסבל של המקובל שהוא רואה את המשברים והצרות בדרך והוא לא יכול לעשות שום דבר. איך אנחנו מכוונים את ההרגשה הזאת לעשיה ולפריצה קדימה במקום להיכנס לרפיון ידיים וחוסר אונים?

אני רואה שאין לי כאן מה לעשות עם השאלות האלה, הכול לא אלי. רק תבינו שאתם פונים אלי כמו למארגן שמנהל ויודע הפצה וחי בזה, ואני לגמרי לגמרי לא בזה. יש לי הפצה, אבל אני מפיץ את זה לקבוצות של כותבים, לקבוצות של מארגנים, לאלה שנותנים שיעורים, אבל לא שאני מטפל במה שאתם חושבים, אין לי בזה שום עניין.

תלמיד: החברה הביעה משהו שהוא ביחס לדברים, היא אמרה שאם אנחנו מפיצים ויש איזושהי תחושה שהקהל לא שומע, אנחנו מתוסכלים מזה, מה צריך להיות היחס הנכון לדבר הזה?

יש הרבה דברים בחיים שאנחנו לא מצליחים, אז מה? האם אני צריך לזרוק את זה אם זה הדבר הכי חשוב בחיים? ולא רק בחיים שלי, בחיים של כל האנושות, אם זה חשוב בעיני הבורא, שאין בעצם דבר יותר חשוב מזה. כי הגענו לזמן שאנחנו צריכים להכין את הכלי לגילוי הבורא לכולם, וזו הצורה האחרונה היחידה שבשבילה הבורא ברא את הכול. ואנחנו נמצאים בשלב האחרון של מימוש, אז מה יכול להיות יותר חשוב? אין לי יותר מה להוסיף.

באיזו צורה, למי לפנות, מה לעשות, הקהל שומע או לא וכן הלאה, זה לא אלי. אבל אם אתם עוזבים את זה, אתם ממש גורמים אסון לנשמתכם, זה מה שאני יכול להגיד וגם כתוב כך.

שאלה: בנוגע לדור האחרון. אנחנו מבינים שרוחניות היא עניין של זמן ומרחב, האם הדור האחרון ימשיך לנצח או האם הוא מוגבל בזמן? האם אחרי גמר התיקון נתגלגל לגוף של בשר ודם?

קודם כל, גם עכשיו אנחנו לא נמצאים בגוף שנראה לנו. מה שאנחנו רואים, מרגישים ומתארים, הכול מתואר באגו שלנו. הרצון לקבל ישתנה, החיבור בינינו ישתנה, אנחנו נתחיל להרגיש עולם אחר וכוחות אחרים. כך נגיע למצב שכולו כולו, כל המציאות היא רק רוחניות גמורה, רק כוחות החיבור בינינו על פני כוחות הפירוד בינינו, לזה אנחנו נגלה את עצמנו. ובמערכת כזאת אנחנו נגלה את עצמנו קיימים בצורה הנצחית. וגם נגלה שקודם, לפני שהגענו לגילוי מערכת כזאת, גם היינו בה, רק לא יכולנו לזהות את המערכת הזאת, ובמקום זה תארנו לעצמנו מערכת שנקראת "העולם הזה".

שאלה: יוצא שהכול זה כוח המחשבה של האדם, שמצד אחד אנחנו צריכים כל הזמן להתפלל לבורא, ומצד שני אנחנו יוצרים בעצמנו את הבורא על ידי היחסים בינינו והקשרים בינינו בקבוצה. כלומר על ידי התפילה הזאת אנחנו כביכול משכנעים את עצמנו שאנחנו יכולים להשיג את מה שאנחנו מבקשים בזכות כוח התפילה?

זה לא בדיוק, אבל יש בזה משהו. אני לא יכול עכשיו לתקן, להתווכח, ולהסביר, אבל משהו לכיוון זה נכון.

שאלה: כשמגיעים להיות שליח, איך להבחין בין הפחד והרעדה של האגו והפחד והרעדה מהשרות באהבה?

אנחנו נתחיל לזהות את זה מתוך החיבור בינינו בקבוצה. כי אז נתחיל להבין שהקשר שלנו בקבוצה נותן לנו הרגשה, הכרה, הבנה, מה זה נקרא "מושג הבורא", וכנגד זה אנחנו נראה את היחסים הנכונים שלנו. ואז בהבדל בין זה לזה נוכל לקבוע מה עוד חסר לנו.

שאלה: האם אנחנו יכולים כקבוצה להחליף את כל הייסורים הגשמיים והרוחניים שלנו לייסורי אהבה, ואיך לעשות את זה פרקטית?

אם אנחנו נשמע ונקפיד על מה שאומרים לנו מקובלים כמה שאנחנו יכולים, אז ודאי שאנחנו נוכל לראות את עצמנו נמצאים כבר בדרגה אחרת ממה שעכשיו. אין לי בזה להגיד משהו חדש.

שאלה: האם אנחנו יכולים באיזשהו אופן להגדיל את אותו עושר הרוח עליו מדובר בקטע, או שזה משהו מולד שניתן מהבורא לאנשים מסוימים, או שאנחנו יכולים ללמוד לרכוש את התכונה הזאת?

אנחנו יכולים להגביר את כל התופעות הרוחניות שיש לנו בנקודה שבלב, דווקא על ידי זה שאנחנו מעלים את הנקודה שבלב שלנו בחשיבותה למעלה מהאגו שלנו.

קריין: קטע מספר 11.

"אומר אני: שהמצווה הראשונה והיחידה, שתהיה בטוחה יותר לשאיפה לבוא ל"לשמה", היא, לקבל על עצמו שלא לעבוד לצורכו, אלא במידת ההכרחיות לעבוד בהם, כלומר, בדיוק עד לידי סיפוק קיומו בלבד. ובשאר הזמן, יעבוד למען הציבור, להושיע נדכאים, ולכל ברייה בעולם הצריכה ישועה והטבה."

(בעל הסולם. "מצווה אחת")

תראו עד כמה פשוט הוא כותב מה עלינו לעשות. כמה שאתה צריך כדי להתקיים, קח, ובזה לא תהיה שום בעיה, זה לא נקרא שאתה משתמש באגו שלך. אבל למעלה מזה אתה כבר צריך הכול לשייך להפצה ולתיקון העולם.

שאלה: הרבה פעמים אני מרגישה צער עמוק כשאני רואה את הסבל של העולם, אבל זה אגואיסטי כי אני מרגישה את זה. אם אני מנסה להעלות את הסבל לשכינה הקדושה, האם זה ירפא את האגו שלי וגם יעזור לעולם?

אם אני פועל דרך חיבור החברים על הבורא, אז ודאי שבזה אני מתקן את העולם.

קריין: קטע מספר 12.

"האדם הרוצה לעבוד ה' באמת צריך לכלול עצמו עם כל הנבראים וכן צריך לחבר עצמו עם כל הנשמות ולכלול עצמו עמהם והם עמו, היינו שלא תשאיר לך רק מה שצריך לחיבור השכינה כביכול. ולזה צריך קירוב ורבוי אנשים, כי לפי רבוי האנשים העובדים את ה', יותר מתגלה אליהם אור השכינה, ולזה צריך לכלול עצמו עם כל האנשים ועם כל הנבראים והכל לעלות לשורשן לתיקון השכינה."

("דגל מחנה אפרים". פרשת שלח)

זה מאוד מדויק מה צריך לעשות, מאוד מדויק. "האדם הרוצה לעבוד ה' באמת צריך לכלול עצמו עם כל הנבראים וכן צריך לחבר עצמו עם כל הנשמות ולכלול עצמו עמהם והם עמו, היינו שלא תשאיר לך רק מה שצריך לחיבור השכינה כביכול." רק את זה אתה צריך לחיבור, ולא צריך שום דבר חוץ מזה. "ולזה צריך קירוב ורבוי אנשים, כי לפי רבוי האנשים העובדים את ה',", להתקרב אליו, לייצב אותו בחיבור ביניהם, "יותר מתגלה אליהם אור השכינה, ולזה צריך לכלול עצמו עם כל האנשים ועם כל הנבראים והכל לעלות לשורשן לתיקון השכינה."

("דגל מחנה אפרים". פרשת שלח)

קריין: קטע מספר 13.

"נודע כי כל העולם עם כל הנבראים צריכים לקבל החיות מהבורא בכל עת ובכל רגע, ולכך נאות ויפה לו לצדיק, שיהיה ממוצע בין הבורא ברוך הוא ובין העולם ומלואו, לקשר הכל בו ית'. שעושה שביל ומסילה, מעבר השפע, והחיות, וצינור, להריק לכל הנבראים. שהוא המייחד שמים וארץ, שמקשר כל העולם ומלואו להבורא, שלא יהיו מופסקין ממנו ית'."

("מאור עינים". פרשת יתרו)

שאלה: בנוגע לציטוט הקודם. אנחנו בעשירייה יודעים איך להתבטל אחד כלפי השני, אבל איך אנחנו יכולים להתבטל כלפי כל העולם כולו ולהביא את כל העולם לזה, איך אנחנו יכולים להעניק לכל העולם כמו שאנחנו עושים בעשירייה?

צריכים לחשוב שכל העולם מיועד לזה שאתה תתכופף כלפי כולם, כלפי כל העולם, ותעשה הכול רק כדי להביא אותם לבורא. זה התפקיד שלך.

קריין: קטע מספר 14.

"העצה היא, לבקש עבור הכלל כולו, היינו שכל מה שהוא מרגיש שחסר לו, ומבקש מילוי, אז אין לו לומר, שהוא יוצא מהכלל. זאת אומרת, שמגיע לו יותר דברים ממה שיש להכלל כולו. אלא "בתוך עמי אנכי יושבת". היינו, אני מבקש עבור הכלל כולו, משום שאני רוצה להגיע לידי מצב, שאני לא אדאג שום דבר בשבילי, אלא בשביל שיהיה נחת רוח להבורא. אם כן מה חשוב לי, אם הקב"ה יש לו הנאה ממני, או שאותה הנאה היא יכולים לקבל מאחרים."

(הרב"ש. מאמר 15 "תפילת רבים" 1986)

קריין: קטע מספר 15.

"ולא חסר לך כלום, אלא לצאת בשדה אשר ברכו ה', וללקט כל אלו האיברים המדולדלים שהתדלדלו מנשמתך, ולצרף אותם לגוף אחד."

(בעל הסולם. אגרת ד')

אתם רואים עד כמה הפסוקים כולם מדברים על החיבור, שאותו אנחנו צריכים לבצע. בעל הסולם פונה לכל אחד ואחד, הוא אומר שלא חסר לך כלום חוץ מלצאת ולחבר את כל החלקים המדולדלים, זאת אומרת, שהתנתקו זה מזה, מנשמה אחת, ממקור אחד של אדם הראשון, ולצרף אותם שוב לגוף אחד. לא חסר שום דבר חוץ מזה.

אני מבין שאת זה האגו שלנו לא רוצה לשמוע, ואנחנו רוצים לשכוח ולברוח, לכן אנחנו סובלים ולא מגיעים למטרה שהיא בכל זאת כואבת ודוקרת לנו בלב, מפני שכך אנחנו בנויים.

קריין: קטע מספר 16.

"אין אדם חי לצורך עצמו, אלא לצורך השלשלת כולו, באופן שכל חלק וחלק מהשלשלת, אינו מקבל את אור החיים לתוך עצמו, אלא רק משפיע אור החיים, לכללות השלשלת."

(בעל הסולם. הקדמה לספר "פנים מאירות ומסבירות", אות כ"ב)

כאן הוא אומר עוד יותר בחריפות. הוא אומר, שאף אחד לא חי בשביל עצמו ואף אחד לא מקבל שכר עבור עצמו, אלא כולנו נמצאים בצלחת אחת, בכלי אחד, ולכל אחד מגיע ככל שהוא פעל על אחרים והפעיל אותם, ולפי זה הוא מקבל את חלקו שמגיע לו.

שאלה: בחוכמת הקבלה אנחנו לומדות שאנחנו לא מבקשות מהבורא לתקן אותנו, אלא לתקן את הקשרים בינינו. איך להסביר לאומות העולם שמה שצריך לתקן זה את הקשר בינינו, ומה זה אומר "קשר" לפי חוכמת הקבלה?

אנחנו באמת צריכים רק לתקן את הקשר בינינו, שלא יהיה אגואיסטי, שבו כל אחד רוצה או להיות מנותק מאחרים, או אם להיות קשור, אז כדי ליהנות מאחרים. אנחנו צריכים להשתדל להגיע לתיקון כזה שאני רוצה להיות קשור לכולם כדי ליהנות לאחרים, לגרום להם טוב ו"טוב" זה נקרא עליה רוחנית. לכן זה מה שאנחנו צריכים להפיץ, להסביר, ולזה לקדם את העולם.

שאלה: רצינו לדעת אם אנחנו משקיעות את הכוונה, והבורא הוא זה שעושה את הפעולה, האם זה חיבור נכון וטוב בעשירייה?

ודאי שזה מצוין. כן.

שאלה: עד כמה יש הבדל בדאגה שלי בין ההשקעה שלי בעשירייה שאני דואגת להן, ובין הדאגה בהפצה כשאני דואגת לאנשים שאני מפיצה להם?

ודאי שההשפעה בעשירייה חשובה מאוד, אבל בסך הכול ההתקדמות שלנו היא עד כמה, מתוך העשירייה, אנחנו משפיעים לקהל יותר רחב.

שאלה: מה ההבדל בין התכללות עם החברים בעשירייה, להתכללות עם כל הנבראים?

אותו דבר כמו בשאלה הקודמת. ודאי שהתכללות בעשירייה היא כאמצעי כדי לתקן את העולם.

שאלה: אנחנו לומדים מהכתבים שיש לנו סגולה, מה זה אומר שאומה אחת היא סגולה לכל העמים?

זו קבוצה, זו לא אומה כמו יתר העמים שמתאימים לפי איזה סימנים ביולוגים, אלא זו קבוצה אידאולוגית. עם ישראל הוא קבוצה אידיאולוגית שהתחברה מהרבה מאוד אנשים זרים לגמרי בבבל העתיקה, ברשותו של אברהם.

שאלה: אפשר להגיד בקשר לקטע הקודם של בעל הסולם, כשהוא אומר "ללקט את האיברים", שברגע שאני מעביר ידיעה למישהו מחוץ לעשירייה, לא בתוך החברה שלנו, אז זה כבר נקרא שאני מלקט אותו? כאילו לא משנה אם הוא מקשיב לי או לא מקשיב לי?

כן.

שאלה: אתה אומר לנו כל הזמן שעלינו לכוון את העשירייה לבורא, האם ממש להזמין את החברים לעשות הפצה?

כן. הבורא בעצם הוא לא קיים אלא אנחנו מרכיבים אותו מהחלקים השבורים, לכן ההפצה היא הפעולה שאנחנו עושים את הבורא, ואז אליו אנחנו מתייחסים.

שאלה: מסתמן שההפצה הפנימית לא צריכה את האישור שאנחנו נקבל מזה משהו, וכשאנחנו מפיצים החוצה, מחוץ לכלי, אנחנו צריכים לציין שיצא להם מזה משהו, שהם ירוויחו מזה משהו. כך נראה לי ההבדל, האם זה נכון?

במשהו כן, את צודקת. אנחנו צריכים הרבה יותר תומכים וחיזוקים כדי לעשות הפצה חיצונית נכונה.

קריין: קטע 17.

"מגמת החיים הוא לזכות לדבקותו מטעם תועלת השי"ת לבדו בקפדנות. או לזכות את הרבים שיגיעו לדבקותו ית'."

(בעל הסולם. "כתבי הדור האחרון")

אתם רואים איך הוא אומר, או להשפיע לבורא או להשפיע לנבראים שיגיעו לדבקות בבורא, אחד משניים אנחנו חייבים בזה להיות. אפשר בשניים.

שאלה: איך כל הזמן להגביר את כוח הרוממות ואת האמונה כדי שהאגו לא יגביל ולא יחסום את ההפצה שלנו? איך כל הזמן להתגבר על האגו בעבודה הזאת, ולהיות במצב המרומם שעליו המקובלים מדברים?

אני הייתי ממליץ להתייעץ כל פעם עם ראשי הכתבים או עם מי שעוסק בצילומים, כל אחד לפי השטח שלו, וכל הזמן לעשות. העיקר שנדע איך לעשות זאת ככל האפשר יותר רחב ויותר מדויק, מכוון לבורא ולמטרה. אבל שוב, אנחנו צריכים תמיד ביקורת עלינו, שהעבודה שלנו לא פתאום תביא אותנו לקלקולים, כי בזה אפשר ממש הרבה לקלקל.

קריין: קטע 18.

"בזה שגרם להעולם כולו, שיגיעו לקבל הטוב והעונג, במה שישנו במטרת הבריאה. נמצא, שהוא נעשה שותף להקב"ה, בזה שעל ידו יהיה הסיוע, שכולם יבואו אח"כ לקבל מטרת הבריאה. נמצא, שהוא נעשה שותף עם הקב"ה, כמו שכתוב "אני התחלתי את הבריאה, בזה שרוצה לתת טוב ועונג, וישראל הם משתדלים, שהמטרה תצא לפועל, בזה שעושים כלים, שיהיו מוכשרים לקבל את השפע העליון."

(הרב"ש. מאמר 17 "פורים, שהמצוה עד דלא ידע" 1987)

שאלה: למה דווקא קליפים שבהם אתה מופיע מושכים אנשים חדשים לחכמת הקבלה, אנשים מרגישים את הכוח הרוחני שיש בך, ואילו התלמידים שלך לא מושכים בצורה כזאת?

אני לא חושב שזו בעיה. אני חושב שאדם לא רוצה לשכנע את עצמו, לא רוצה להיות דבוק מספיק למטרה, לצדקות הדרך, ולכן אנשים מרגישים שמה שהוא מסביר אין בזה את העובדה שהוא נמצא בדרך והוא מאמין בה והולך עמה, ורואה שרק בזה תלוי תיקון העולם, אחרת העולם יכול ממש להגיע לאסונות. זמננו הוא זמן מאוד מאוד קריטי ומסוכן, ואנחנו צריכים להבין שחייבים ובמהירות לתקן אותו.

שאלה: איך את הדבר הזה שאנחנו אומרים לילדים קטנים "אתם טובים", איך להגיד את זה למבוגרים? משום שהרצון לתת מחמאות למבוגרים יש לזה תמיכה מחוקי הטבע, אנחנו עומדים כמו פרחים כשמצלמים אותנו, עושים פוזה. איך לעשות את אותו דבר חיובי בהפצה שלנו, את אותה דוגמה?

אתן צריכות להבין שאם אנחנו לא נצליח, אני לא רוצה להפחיד אתכן, אבל ברור לנו שהעולם יתדרדר יותר ויותר כדי לחייב אותנו לתיקון שחייב להתקיים. ולכן כל יום ויום שאנחנו עדין לא מפיצים בכל הכוח האפשרי שניתן לנו, אנחנו בזה גורמים לירידת העולם ולמצבים יותר קשים שמתגלים לנו במערך ההפצה. כדאי להזדרז בכל הכוח, זה מה שאני יכול להגיד.

ובמיוחד אני רוצה להגיד לארצות הברית. כי המכות שאתם תרגישו יהיו הרבה יותר קשות ממה שמדינות אחרות, לכן כדאי להזדרז ולהפיץ את שיטת התיקון ככל האפשר.

שאלה: איך להיות שותף עם הבורא בהפצה? איך לבנות נכון את הכוונה במהלך ההפצה? האם צריך כל הזמן להחזיק את השותפות הזאת עם הבורא?

תשתדלי לעבוד בקבוצה, אפילו בכתיבה, להיות גם בקשר עם אלו שמנהלים את מערך ההפצה, ואז תרגישי שאת מתקרבת על ידי זה לבורא, כי בסופו של דבר את מפרסמת אותו לעולם.

שאלה: אני נמצאת בתוך מערך ההפצה, אבל לפעמים יש מצבים שבהם אין אפשרות לכתוב. וכשמצטבר המצב הזה שאתה ממש לא יכול לכתוב שום דבר על הנייר, מגיעה נקודה שבה אתה פשוט מוציא הכול על האדם הקרוב אליך, ואז מגיע איזשהו מילוי רק מזה שהאדם מקשיב לך וזה כבר משמח. האם ההפצה, מעבר לזה שאנחנו כותבים איפשהו ומשתתפים באיזושהי מערכת, זאת הפצה לאנשים שסובבים?

כתוב "אשתו אדם כגופו", אם אני משכנע את אשתי במשהו, זה לא נקרא שאני מפיץ, לא.

קריין: קטע מספר 19.

"ועתה, אם שמוע תשמעו בקולי, ושמרתם את בריתי". כלומר, לעשות ברית, על זה שאני אומר אליכם כאן. דהיינו, "והיתם לי סגולה מכל העמים". כלומר, שאתם תהיו לי הסגולה. שעל ידיכם, תעבור ניצוצי הזדככות וצירוף הגוף, אל כל העמים ואומות העולם. בהיות, שכל אומות העולם, עדיין אינם מוכנים כלל לדבר הזה. וצריך אני לאומה אחת, על כל פנים, להתחיל בה עתה, שתעשה סגולה מכל העמים.

ועל כן מסיים על זה: "כי לי כל הארץ". כלומר, כל עמי הארץ שייכים לי, כמותכם. וסופם להדבק בי. אלא עתה, באותה שעה, שהמה עדיין אינם מסוגלים לתפקיד הזה, הנה לעם סגולה אני צריך."

(בעל הסולם. "הערבות", אות כ"ח)

קריין: קטע 20.

"ובמלֹאת הימים האלה הקשבתי קשב רב לכל הייעודים וההבטחות שנועדתי מאת ה', ולא מצאתי בהם סיפוק ולשון איך לדבר אל בני העולם ולהביאם לחפץ ה' אשר הודיעני." אתם רואים, גם בעל הסולם היה באותה הבעיה. כמו שאתם בוכים שלא יכולים לדעת איך להסביר את כל עניין התיקון שצריך העולם לעבור, גם בעל הסולם.

קריין: שוב קטע 20.

"ובמלֹאת הימים האלה הקשבתי קשב רב לכל הייעודים וההבטחות שנועדתי מאת ה', ולא מצאתי בהם סיפוק ולשון איך לדבר אל בני העולם ולהביאם לחפץ ה' אשר הודיעני." למד הרבה, השיג הרבה, הבין הרבה, הרגיש הרבה, אבל איך להעביר את זה לבני אדם? "ולא יכולתי להתאפק לטייל בין בני אדם הריקים מכל, ודוברים סרה על ה' ועל בריאתו. ואני שָׂבע והלל הולך ושמח וכמו מצטחק על האומללים האלה, ונגעו אליי הדברים עד הלב. אז הוסכם בליבי: יהיה מה שיהיה, ואפילו ארד ממדרגתי הרמה, הנני מוכרח לשפוך תפילה חמה לה', ליתן לי השגה ודעת בדברי נבואה וחכמה ולשון להועיל את בני העולם האומללים להעלותם לדרגת החכמה והנועם כמותי."

(בעל הסולם. "נבואתו של בעל הסולם")

שאלה: אני רציתי להכניס קצת אופטימיות. אני יום יום עוסקת בהפצה לדוברי רוסית בישראל. ובזמן אחרון רואה ממש הרבה התעוררות. ובמקביל אני נתקלת באיזו בעיה. אנשים מסכימים שכן אנחנו חייבים להתאחד. אבל ממה להתחיל, מה לעשות? ופה אני ממליצה להם רק להתחיל לחשוב על זה. מה היית ממליץ עוד להגיד להם?

לא, זה סתם באוויר לחשוב על החיבור.

שאלה: אבל מה כן?

אלא אנחנו צריכים לתת להם איפה נקודת החיבור. אחרת יש לך מלא מפלגות ועוד כל מיני אנשים, ומי לא, שמדברים על חיבור. "שיתחברו אלי" כל אחד צועק, תבואו, תתחברו, תראו שיהיה טוב. ולכן אנחנו צריכים להסביר להם מה זה נקרא חיבור, עד כמה זה נחוץ מצד הטבע ולא מאף אחד, אגואיסט זה או אחר, אלא שמהטבע מגיעה לנו הכרחיות להתחבר, ובצורה כזאת למצוא את מהות החיים ומטרת החיים.

תלמידה: אנחנו מסבירים בדיוק בצורה כזאת, שאלה חוקי הטבע, ונותנים חומרים שלנו מ"בני ברוך". בעיקר אני רוצה להודות מאוד מאוד לשיחות שאתה מעביר עם החבר ברוסית. אני רואה שהמון אנשים שומעים ורואים, ומסכימים. ובכל זאת הם רוצים לעשות משהו. מה לעשות?

אני לא יודע, יש לך לאן לפנות, את מכירה את כול מערך ההפצה שלנו, את יודעת למי לפנות, תפני, תדרשי, תארגנו ותעשו. אני אומר לך, אני לא שייך לזה. את יודעת לדבר עם החברים, לדבר עם מערך הכתבים.

קריין: בכל שפה יודעים לפנות לראש השפה. במקרה הזה בוריס בלצרקובסקי ייתן לך את כל התשובות.

אני חושב שאת מכירה אותו היטב.

שאלה: מה האיזון הנכון שצריך להיות בעשיריית נשים בין הזמן לחיבור פנימי לבין הזמן להפצה?

ככל שהם משיגים חיבור ביניהם, מתוך החיבור הם חייבים כבר לפנות להפצה. אנחנו נמצאים במצב שהעולם ממש דורש איזה כוח אחד קטן, אבל שיהיה מכוון מאיתנו לחיבור עם הבורא, וזה מה שאנחנו חייבים לעשות, כמו גלגלתא עיניים, והעולם כאח"פ. וכך אנחנו צריכים להוביל את כול המערכת הזאת לחיבור עם הבורא.

עכשיו אני הייתי רוצה לעשות סדנה, בזמן שנשאר לנו. מה אתם ממליצים? אולי תכתבו לנו, תדברו על מה אתם ממליצים לעשות את הסדנה בענייני ההפצה, בבקשה.

קריין: אם יש למישהו שאלה טובה לסדנה שרוצה להעלות, תעלו סימן שאלה ותציגו את השאלה.

אין שום בעיה, בבקשה.

קריין: נשים, גברים, כולם מוזמנים. מי שעכשיו רוצה להציע שאלת סדנה, להציע נושא לסדנה.

תלמיד: אני מציע שאלה לסדנה, "איך אנחנו בכל זאת יכולים להעביר את הכוח של הבורא לקהל הרחב"?

שאלה טובה. בסדר, תחשבו על זה.

תלמיד: מה אנחנו צריכים לדרוש מעצמנו בהפצה ומה צריכים להעביר בה?

שאלת הסדנה.

סדנה

מה אנחנו צריכים לדרוש מעצמנו בהפצה ומה צריכים להעביר בה? דיון בעשיריות.

*

(סוף השיעור)