שיעור צהריים 02.03.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור בנושא -העבודה בעליות וירידות

אני חושב שאנחנו נתחיל לקרוא כי אין בקטעים האלה משהו מיוחד, הם תמיד אקטואליים. בכל מצב, כל פעם כשאנחנו מתחילים איזשהו יחס חדש לעצמנו, לבורא, למציאות, בתיקון, עלינו לא לשכוח את מה שכתוב כאן, ולכן הקטעים האלה בשבילנו הם כמו מדרגות, דרגות.

קריין: קטע מס' 3, כותב רב"ש.

"בכל התחלה, האדם מוכרח להתחיל מחדש את קבלת מלכות שמים, ואינו מספיק מזה שהיה לו אתמול בחינת אמונה בה'. לכן כל בחינת קבלת מלכות שמים, נבחנת לבחינה חדשה, היינו שמקבל עתה חלק מחלל הפנוי, שהיה ריק ממלכות שמים, ומכניס את מקום הריק, וממלא אותו עם מלכות שמים. נמצא, שהוא בירר עתה דבר חדש, מה שלא היה מטרם שלקח את המקום ריק, ומילא אותו עם מלכות שמים. וזה נקרא, שהעלה ניצוץ חדש לתוך הקדושה, עד שמרוב עליות הוא מעלה תמיד ניצוצין מחלל הפנוי לתוך הקדושה, נמצא, שמכל ירידה וירידה, הוא בא לידי התחלה חדשה, ומעלה נצוצות חדשים."

(הרב"ש. מאמר 6 "מהו רועי מקנה אברם ורועי מקנה לוט, בעבודה" 1991)

האדם צריך תמיד לראות אם יש לו רצון להתקרב לבורא, להעלות את הבורא בהרגשה שלו עוד יותר גבוה, ובצורה כזאת להרגיש את עצמו כל הזמן בעליה, שהוא מבקש, שהוא דורש, שהוא מעורר את הבורא להעלות אותו אליו יותר ויותר. זה יכול להיות על ידי זה שיש לו רצון חדש, הזדמנות חדשה, וכך כל פעם הוא מתאושש ומתעורר, מתאושש ומתעורר להתקרבות לבורא. וכשהוא מגלה שיש עוד מקום ריק שהוא יכול למלאות אותו עם הבורא, אז הוא שמח וכך הוא עושה.

שאלה: מה זה מקום ריק?

מקום ריק זה מקום שהוא לא מרגיש בו את נוכחות הבורא. שהבורא עדיין לא ממלא את כל העולם שלו, את שדה הראייה שלו, את ההרגשה שלו, את השכל שלו. הבורא עדיין לא נמצא בכל האדם כך שהוא לא מרגיש שום דבר מלבד הבורא.

תלמיד: איך הוא ממלא את המקום הריק בנוכחות הבורא?

בזה שמשתוקק לזה, שהבורא ימלא את זה, בזה שמבקש מהבורא, מתקרב אליו, וכך הוא מרגיש שהבורא ממלא אותו יותר ויותר. במה? באהבה, בחיבור, בנטייה. העיקר הוא שלא ירגיש שיש בו מקום שהבורא לא ממלא.

תלמיד: האם אני דורש מילוי?

כן, אני דורש מילוי. אני דורש שהבורא ימלא את כולי לגמרי. אני רוצה להרגיש את הכוח שלו, את העוצמה שלו, את התכונות שלו - אהבה, חיבור, נתינה - כך שלא יישאר בי שום מקום ריק מהבורא, שהבורא ימלא את הכול.

שאלה: איך אני יודע שזה מלא על ידי הבורא ולא סתם?

אם הבורא ממלא מקום, ומקום זה נקרא רצון, אז אני מתחיל להרגיש ברצון הזה שהוא מתמלא באהבה, ברצון להתחבר, בהרגשה טובה, קרובה לאחרים, זאת ההרגשה שהבורא מתחיל למלאות אותי.

שאלה: כתוב "בכל התחלה, האדם מוכרח להתחיל מחדש את קבלת מלכות שמים, ואינו מספיק מזה שהיה לו אתמול בחינת אמונה בה'.", למה הוא מתכוון בטקסט ב"בחינת אמונה בה'"?

אני רוצה כל יום, בעצם כל רגע, שתהיה לי הרגשה חדשה בנוכחות הבורא בי. שהוא ימלא לי את כל הרצונות, את כל הרגשות, את כל הלב שלי, את כל המוח שלי, שכולי אהיה מנופח ממש מבפנים מהבורא, ושאני אחשוב ואתפקד רק מתוך זה שהוא ממלא אותי. כך אנחנו מרגישים שהאור העליון ממלא את הכלים, ואני רוצה שכך זה יקרה.

שאלה: כתוב שאנחנו מקבלים חלל חדש וממלאים אותו. האם זאת התוצאה של העבודה כאשר אני מכניסה את החברה אל ליבי ואני מרגישה את ההבדל ביני לבינה ואת החלל הזה?

בינתיים שיהיה כך.

שאלה: האם אני יכול להפוך את הרצונות האגואיסטים למקום לגילוי הבורא?

כן. אם אתה רוצה להחליף מילויים אגואיסטים, חומריים, למילויים רוחניים, אז ודאי שכן, כך אנחנו יכולים לעבוד.

שאלה: אחרי הכנס, לא שמתגלה חלל ריק לבורא, אלא זו ממש מתקפה, אתה רוצה הכול, וזה בכל זאת איזשהו חלל. איך לקחת את המטען האדיר שנפתח בפניי ולהפוך אותו בצורה כזאת שזה יהיה מקום לבורא שיתגלה שם?

תתאר לעצמך שהבורא ממלא לך את כול הרצונות והמחשבות, כי באמת מה שיש בך חוץ מזה נקרא "העולם המדומה". ואם במקום העולם המדומה תתחיל להרגיש שהבורא ממלא את הכול, אז תתחיל להרגיש את הרוחניות, את העולם הרוחני. לכן כל הזמן תחשוב על זה ותראה עד כמה זה קרוב אליך ושמתחילה להתלבש בך התמונה הזאת. כך תקרב את התמונה הזאת ותתחיל להרגיש את הבורא שמתגלה בך.

שאלה: האם יש סדר שלפיו מתגלים כל פעם הרצונות הריקים? האם יש פה איזשהו מנגנון?

המנגנון הוא פשוט, ככל שאני חושב על הזולת, כך אני פותח את המנגנון הזה ונותן לבורא קצת יותר להאיר בי.

שאלה: אחרי הכנס גם בעשירייה וגם בכלי העולמי מורגש חלל. מה אני עוד יכול למלא בבורא?

את הראש והלב שלך.

שאלה: מה זה אומר להעלות ניצוצות חדשים?

רצונות שקודם לא השתוקקו להרגיש את הבורא, אני מרגיש עכשיו שהם מתעוררים בי ואותם אני רוצה לקשור עם הרגשת הבורא.

שאלה: יש מאות רצונות שמגיעים לעשירייה, איך לבחור את הרצון הנכון ולעבוד איתו בעשירייה עם הבורא?

אותם הרצונות שמכוונים לחברים, לקשר בינינו, לזה שנתחבר יחד, שם בפנים אנחנו צריכים לגלות מקום לבורא.

שאלה: אני רוצה שהבורא ימלא את כל הרצונות שלי ואני ארגיש אותו. איך אני אחבר את זה לבקשה שאני רוצה את זה גם לחברות? כי בעצם זה אגואיסטי לבקש עבור עצמי, ויש כל הזמן רצון להיות בקשר עימו.

את חייבת לארגן לך רצון בצורה כזאת - כדי לגלות את הבורא כדי לעשות לו נחת רוח, אני מוכנה להתקשר לחברות ויחד איתן לבנות את המקום לגילוי הבורא כדי לעשות לו נחת רוח. אחרת זה יהיה אגואיסטי.

שאלה: ברוב המקרים אתה יכול בצורה פרקטית לעבוד, לעשות מקום. מה זה אומר "לעשות מקום לבורא"? איך ממקום של חיבור אפשר לעשות מקום לבורא?

מקום לבורא זה מקום לרצון שעובד בהשפעה. מכיוון שאין לנו רצון כזה ואנחנו רוצים שיהיו לנו רצונות להשפיע, אז הרצונות להשפיע באים, מתעוררים ונמצאים בנו רק מפני שאנחנו מקבלים אותם מהבורא.

שאלה: האם אנחנו כל יום מחדשים או מוסיפים להרגשה של מלכות שמים? מה אנחנו צריכים להוסיף ואיך אנחנו יכולים לשבור את האגו?

רק על ידי זה שאנחנו מתחברים לחברים, וכל אחד מעורר את החבר לזה שחייבים להיות בקשר אנטי אגואיסטי בינינו, ובקשרים האלה מעל האגו שלנו נתחיל להרגיש את הבורא.

שאלה: כשנעלמים הרצונות האגואיסטיים של העולם הפיסי, האם זה אומר שזאת הכנה של הכלי לקבל רצונות רוחניים לגילוי הבורא?

כן, מזה צריך להתחיל.

שאלה: האם הבורא נמצא איתי כשאני מרגיש את החלל הריק, או שאני צריך כל פעם למצוא אותו מחדש בחלל הריק?

אני צריך כל יום, כל רגע, לזהות את הבורא כחלל בתוכי שאני צריך למלא אותו באהבה.

שאלה: האם העלאת הניצוצות שהוא מתאר לנו בקטע אלה תיקונים?

כן.

תלמיד: במה זה שונה ממה שאתה מלמד אותנו על העלאת מ"ן וכל העבודה שלנו?

אלה אותם התיקונים.

תלמיד: מה ההבדל?

אין הבדל.

תלמיד: האם אפשר לומר שזה אותו תהליך?

כן.

שאלה: נתת לנו משימה בכנס להכניס את החברות ללב ולעשות את זה בכוח. כשאני עושה את זה, אז יש לי הרגשה שהניצוץ של החברה כביכול נופל לתחתית החלל שמתגלה. האם זאת ירידה?

אלה שינויים, הירידה הזאת היא שינוי.

תלמידה: כתוב שאת החלל הריק אנחנו ממלאים במלכות שמיים, במה אנחנו ממלאים?

ממלאים את זה ברצון שלנו, בהשתוקקות שלנו.

תלמידה: כלומר מתוך הרגשת התחתית אני מגיעה לייאוש מהמצב שאנחנו נפרדות, אני והחברה, ואז מתעוררת בי תפילה מאוד אמיתית וחזקה, וזאת העלאת מ"ן. האם המילוי הוא גם תהליך שאני עושה, או הוא נעשה רק על ידי הבורא?

זה מה שאת מעוררת, וכמובן שהבורא עושה.

תלמידה: כלומר לעורר זה רק דרך העלאת מ"ן.

כן.

קריין: קטע מס' 4, כותב בעל הסולם.

"אם הירידה לצורך עליה היא. היא נחשבת עליה ולא ירידה, ובאמת הירידה עצמה, היא העליה, כי אותיות התפילה עצמם מתמלאים משפע, ובתפילה קצרה, יקצר השפע, כי יחסרו אותיות."

(בעל הסולם. אגרת כ"ה)

שאלה: ממה ששמעתי אני מבינה שכל יום צריכה להיות הרגשה חדשה של הבורא, שהבורא ימלא אותי מבפנים. איך להרגיש את זה ואיך להיות שותפה של הבורא?

להיות שותפה של הבורא זה אומר שאת מחפשת קשר עם יתר הכלים השבורים ורוצה להתחבר עימם, ומעבר לזה אתם לא צריכים שום דבר. בצורה כזאת מוצאים את הבורא בקשרים ביניכם. אני שמח מאוד שיש לך שאלות כאלה.

שאלה מה זו תפילה קצרה?

כאשר לאדם חסר ביטוי להשתוקקות, להרגשה, להתעוררות, זאת תפילה קצרה, ואז גם הבורא לא יכול למלא אותה. הנפח של הכלי לא מספיק כדי שהבורא ימלא אותו, זה נקרא "תפילה קצרה".

תלמידה: האם זהו רצון שלא מבורר עד הסוף?

כמובן.

תלמידה: האם יש משהו גדול יותר מהשתוקקות לבורא?

אין שום דבר אחר, לא גדול יותר ולא קטן יותר, אלא רק השתוקקות לבורא היא בסופו של דבר ממלאה את כל היקום, את כל הבריאה.

שאלה: מה הכוונה שהאותיות מתמלאות מעצמן?

אותיות הן רצון שמכוון מהאדם לבורא ומתמלא על ידי תשובת הבורא. אותיות הן כלים, רצונות, וכאשר מאיר בהם אור, אז אנחנו מרגישים את זה בנו. לכן האדם מורכב מאוסף של אותיות.

שאלה: האם זה אומר שאנחנו צריכות לעשות תפילות ארוכות כדי שיהיה לבורא מה למלא?

כן, אפשר כך להגיד.

שאלה: כתוב "אם הירידה לצורך עלייה היא". מי קובע אם הירידה היא לצורך עליה או לא, הנברא או הבורא?

הנברא.

תלמיד: איך אני קובע עכשיו שכל הירידות שלי הן לצורך עליה?

לפי הכוונה שלך.

תלמיד: זה אומר שאני צריך להסתכל על המצב, להגיד שאני בירידה, ומה הלאה?

איך אתה יכול להשתמש בה.

תלמיד: מה זה אומר להשתמש בירידה?

איך מתוך הירידה אתה פונה לבורא, אם בכלל אתה פונה אליו. אבל הירידה יכולה להיות נקודת התחלה לעלייה מאוד גדולה ומשמעותית.

תלמיד: האם זה תלוי בתגובה של הנברא למצב של הירידה, והוא מנצל את זה עכשיו לפנות לבורא ולבקש ממנו "תן לי עכשיו את המדרגה הבאה"?

נכון. תלמד מילדים קטנים.

שאלה: אמרת שהאותיות מתמלאות על ידי האור כיוון שהן כלים. בתרגום לרוסית כתוב שלא האותיות אלא התפילות מתמלאות על ידי האור. האם אתה יכול להסביר?

כשאתה לוקח את האותיות, כלומר את הרצונות שלך, ורוצה למלא אותם באור הבורא, אז האותיות האלה הופכות לכלים שמתמלאים על ידי האור.

תלמיד: אז אפשר להגיד שכל אות היא כלי עם מסך ואור חוזר.

כן, בטח.

תלמיד: וכל אות היא צורה חדשה של מ"ן.

הכול נכון.

תלמיד: כלומר זו טרמינולוגיה, במהות הכול אותו דבר.

כמובן.

שאלה: בקטע כתוב על תפילה קצרה ובלתי מבוררת, אז מהי תפילה ארוכה ומבוררת? הרי זה לא עניין של מילים.

כאשר האדם רוצה לגלות לחלוטין את הלב שלו לבורא, ועושה את זה בצורה המקסימלית עם לב פתוח, אז זוהי תפילה ארוכה, חזקה, אמיתית.

שאלה: בשיעור הבוקר שאלת, "האם בליבך יש מקום בשבילי?". אני הבנתי שזו צריכה להיות אהבה משותפת אליך ולבורא. מה צריכה להיות התפילה כך שלא מסתירים את האהבה הזאת אלא היא משותפת? איפה המקום שלך בתוך זה?

בקשר לתפילה המשותפת יחד איתי, זה יכול להיות רק אם את עם החברות שלך מתחברות יחד ורוצות לכלול גם אותי בתוך התפילה הזאת, לכלול את הבורא בתוך התפילה שלכן, ואז זו באמת תפילה טובה, תפילה שלמה. לכן נעשה בדיוק כך.

שאלה: איך לכלול את הבורא בתפילה שלנו?

ראשית, לא לשכוח אותו. שנית, להבין שהבורא הוא גם ההתחלה שלך, כלומר הוא מעורר אותך לזה, והוא גם האמצע, כי הוא מייצב, מעצב את התפילה שלך ואת המטרה שלך כיוון שאליו אתה צריך להיות מכוון. כשאתה פועל בצורה כזאת ובנוסף לזה מחבר את הקבוצה שלך, אז יוצאת תפילה, בקשה שלמה לבורא והוא בהכרח עונה עליה.

תלמיד: הרי צריך לכלול אותו גם בצורה רגשית.

בלי רגש שום דבר לא עובד. הרי אנחנו מדברים על רצון, רצון זה הרגשה.

תלמיד: עם החברים זה פחות או יותר מובן, אנחנו בונים יחד את התפילה, אני מרגיש את החיסרון של החברים, את ההשתתפות שלהם בתפילה. איך להרגיש את הבורא בתוך זה?

אתה צריך להרגיש את הבורא דרך החברים. אם אתה מתייחס לחברים באהבה, אם אתה משתוקק להיצמד אליהם, להיות איתם יחד כשלם אחד, אז תרגיש שביניכם נמצא הבורא. ההרגשה המשותפת הזאת, הכללות הזאת כאשר אתם יחד, זאת תהיה תחילת הרגשת הבורא.

שאלה: שנים רבות הייתה הרגשה שהתפילות שלנו היו סביב דברים שונים. בכנס הורגש שאנחנו מבקשים רק חיבור, זה הורגש בשאלות, בדיונים, בתפילות עצמן. האם כל פעם אנחנו נלך סביב הבירור הזה ורק בסוף נגיע לבקשה לחיבור, לאיחוד?

מה רע בזה?

תלמידה: אני לא אומרת שזה רע. הרי לחיבור, לאיחוד, צריכות להיות דרגות.

יש דרגות, הדרגות הן המדרגות.

תלמידה: מה הסוף?

החיבור השלם שאנחנו משיגים כולנו יחד.

תלמידה: נראה לי שבכנס כבר השגנו את זה.

טוב מאוד.

תלמידה: אבל עכשיו שוב מורגש שזה לא מבורר. האם כל הזמן להמשיך להכות על נקודת החיבור שבינינו?

כמובן. אתם עוד הרבה פעמים תחקרו את המצב הזה ותגלו שהוא בלתי שלם.

תלמידה: איפה הבורא בבקשה הזאת?

במרכז של המרכז.

תלמידה: האם בסופו של דבר עלינו לבקש חיבור בינינו לבורא?

כן, ביניכם לבין הבורא. אתם תהיו לחלוטין מחוברים ביניכם עד כדי כך שבמרכז ביניכם יתגלה הבורא. האמת שהבורא בכלל לא קיים, אלא אנחנו יוצרים אותו, לכן נאמר "אתם עשיתם אותי". אז נפעל.

שאלה: קודם היינו כוללים את העשירייה בלב, עובדים רק עם העשירייה, ובשבוע האחרון אנחנו מנסים לכלול בלב שלנו את כל הכלי העולמי, האם אלו אותיות שונות? האם יש כאן קשר לגימטרייה של האותיות?

למה נסחפת פתאום לגימטריות והתחלת לשאול על זה? את עוסקת בעוד משהו חוץ מחכמת הקבלה?

תלמידה: לא, אני רק לומדת עברית. אני מנסה להבין, לגלות את מהות האותיות, זה מאוד מעניין אותי.

אני רואה שיש בך כזאת משיכה להשגת המהות הפנימית. אנחנו עוד נלמד את זה, את לא צריכה את זה עכשיו, זה רק יבלבל אותך. תנסי לפעול יותר עם הרגשות מאשר עם השכל. עם הראש נתחיל לעבוד אחר כך, קודם כל צריכה להיות הרגשה.

תלמידה: אני מרגישה שאני רוצה לכלול את כל הכלי העולמי ואני לא יודעת איך לגשת לזה.

אל תחשבי על גימטריות, זה ימשוך אותך לכיוון ההפוך, את צריכה לפתח את הלב ולא את השכל, כמו לילדים קטנים, כמו למתבגרים, ואחר כך הכול מתחיל להתלבש בשכל.

שאלה: אם הרצון שלי לא קיבל עדיין צורה והתפילה היא לא שלמה, איך לקבל חיסרון לתפילה שלמה שעליה יענה הבורא?

על ידי תרגילים. תתחילי לרשום את הכול על דף נייר ואחרי זה תסתכלי מה מזה את יכולה להגדיל, מה צריך לעלות, מה צריך להסיר.

תלמידה: האם לרשום את התפילה?

כן.

שאלה: איך אנחנו יכולים להעלות את המצב הרוחני שלנו אחרי הכנס?

רק על ידי החיבור בינינו. נראה לי שיש לנו לזה את כל התנאים. אני רואה שיש קבוצות שאחרי הכנס התחילו להיות הרבה יותר מגובשות בתוכן, וזה מאוד עוזר להן להתקדם. הן התחילו לגלות ולהרגיש כל מיני הבחנות חדשות בבורא ובין הבורא לבינן. יש כאלה שחזרו לשגרה ומסתפקות בזה. לכן לא ניתן ליצר הרע שלנו לקרר בינינו.

שאלה: האם אנחנו משיגים את הבורא רק כשאנחנו מגיעים למדרגה מסוימת של חיבור בינינו, או שאנחנו יכולים לתפוס משהו מהבורא כשאנחנו מתחברים?

גם וגם.

שאלה: תמיד מביך אותי כשאתה אומר שהבורא לא קיים. אם כך, למי אנחנו פונים? מה אנחנו בונים? איזה יחסים בינינו נמצאים בהתאמה לבורא?

כשאמרתי שהבורא לא קיים התכוונתי לזה שאנחנו צריכים ליצור אותו בדמיון שלנו ולפנות אליו, עד שניצור אותו בתוך הריק, ואז נבין מה קיים. הרי הנברא לא קיים, הוא מופיע יש מאין. הבורא לא קיים, כי עוד לא יצרנו אותו. אז מה קיים? קיימת רק האפשרות ליצור את כל זה ולחיות בזה. תחשבו על המילים האלה, אל תבלבלו אותן ותראו שמתוך זה אתם יכולים ליצור את הבריאה.

תלמידה: האם היחסים בינינו הם אהבה, הבנה הדדית, להרגיש את הזולת?

כן.

שאלה: מה זה השם אין סוף?

השם אין סוף זה אין גבול, בדיוק כמו שזה נשמע. אין סוף, אין גבול. נניח שאני ממלא את הכוס לגמרי בנוזל, אז אפשר להגיד שהכוס נמצאת במצב אין סוף, כי היא לא עושה סוף למה שיש בה ולכן נמצאת במצב אין סוף.

תלמיד: מה המשמעות של המילוי? האם זה שמוסיפים על השם אין סוף יש לזה איזו משמעות? האם יש לזה איזו תוספת בהרגשה?

אם אנחנו רוצים להדגיש שאין סוף לפעולת הבורא, אז אנחנו מוסיפים את השם אין סוף.

שאלה: אם אני מבינה נכון, התפילה הארוכה היא מהעבר לעתיד והתפילה הקצרה היא על ההווה. האם זה נכון?

לא. תפילה ארוכה או קצרה היא לפי עומק הרצון שיש בתוך התפילה.

שאלה: איך אפשר לעורר כל חבר כדי להעלות את החשיבות של חוסר האותיות כדי להגיע לתפילה משותפת?

להתייחס אליו כמו שאתה רוצה שיתייחסו אליך, ואז אתה תעורר אותו בצורה הנכונה.

שאלה: כשאומרים "נעשה ונשמע", האם "נעשה" זה בכמות או באיכות?

גם בכמות וגם באיכות. אנחנו לא בדיוק יודעים עדיין להבדיל זה מזה. אבל טוב אם נעשה גם את זה וגם את זה.

שאלה: לעיתים תכופות אנחנו מדברים על הבורא או עם הבורא כאילו הוא לא נוצר על ידנו. האם בעצם מעמידים אותנו כאן למבחן כדי שאנחנו נחזק את הקשר בינינו?

כן.

שאלה: לגבי הרגשת הבורא. למלאות את עצמי בבורא, אפשר לחשוב שאני מעוברת בבורא, ומרגישה את דפיקות הלב שלו בתוכי ומבלה כל שניה באותה הרגשה איתו. איך בכל יום צריך להגדיל את ההרגשה הזאת מצידי ואיך העשירייה יכולה לעזור לי?

אני לא יכול להגיד לך שזאת הרגשה נכונה, אמיתית. הייתי מתאר את זה הפוך. הבורא בהיריון אתנו ואנחנו התוכן הפנימי שלו. אבל טוב מאוד שככה את מתארת לעצמך. העיקר שאת רוצה להיות יחד פה. תנסי, תמשיכי ואחרי זה תספרי לנו.

שאלה: העבודה בקבוצה מגלה לאדם שהוא תלוי במאה אחוז, לחלוטין בדוגמאות של התגברות ומאמצים בחברה. בכל רגע אתה מבין שהכול תלוי בך. ויש קושי לגלות את הלב לחברים. מה עוד לעשות בשביל לגלות, לראות?

להיות מחוברים עם החברים.

שאלה: המשימה שלנו בהתפתחות של הלב, אנחנו לא מפעילים ביקורת. מקבלים כל רגש בצורה ישירה. איך זה יכול לעזור לנו כשהאגו גדל כך?

יכול. תמשיכו לנסות ונברר את זה.

שאלה: כשדברנו עכשיו על תפילה קצרה וארוכה, אמרת שזה תלוי בעומק הרצון. אם אנחנו מרכיבות את התפילה יחד בעשירייה אז כבר מבטיח שתהיה תפילה ארוכה ועמוקה או שזה לא מבטיח?

בעיקרון זה מבטיח. כן.

שאלה: האגו והרצון לקבל לא מאפשרים לי להרגיש עליות וירידות. הם גורמים לי לראות את הכול בוורוד, ואני מודע לזה. אבל איך אני יכול להתגבר על זה, איך לראות את המציאות?

אתה צריך להמשיך ואתה תראה אפילו שאתה מגיב בצורה לא נכונה, אבל אם אתה כל הזמן מגיב על מה שאתה מרגיש, אז הבורא מביא אותך, בסופו של דבר, לדיבור נכון עימו, לדיאלוג נכון. לכן תמשיך.

שאלה: שאלה בקשר לעבודה בקבוצה. האם יש איזה משל שקשור לילדים בקשר לרוץ למטרה על שתי רגליים?

אנחנו רואים את זה מהחיים. כשאנחנו רצים רגל – ימין, רגל שמאל, רגל ימין - רגל שמאל. רק לעמוד אנחנו יכולים על רגל אחת. לכן אנחנו צריכים כל הזמן להחליף את הרגליים.

שאלה: אחרי הכנס התגלה מצב בעשירייה שבעצם חברה או כמה חברות הרגישו מאוד רחוקות. לא הרגישו את הדאגה של העשירייה וגם היו פחות מחוברות במהלך הכנס. ואנחנו מבינות שזה מצב שהבורא שולח לעשירייה.

כן.

תלמידה: מה העבודה שהעשירייה צריכה לעשות עם המצב שהתגלה?

אנחנו צריכים לקבל את זה כבא מהבורא, כרגיל, כמו כל העליות והירידות. ואנחנו צריכים עוד יותר להתקבץ בינינו כדי להבין את המצב, את הפנימיות שלו וכך להמשיך. לא חשוב מה קורה. העיקר, יותר להיות יחד. אז תראו שאם אתם עושים מאמץ - אפילו שלא מבינים למה, בשביל מה, מאיפה ואיך, אבל עושים מאמץ לחיבור - אתם תשיגו מזה מצב רוחני חדש.

(סוף השיעור)