בכחול - עצות פרקטיות מדברי הרב.

*טעימות נבחרות משיעור בוקר 12.7.2022*

מצוות הקלדות וטעימות.

*ללכת מעל הוויכוחים עם הרצון לקבל*

1. הקטעים האלה מאוד מאוד חשובים, הם מלמדים אותנו לא להיות בוויכוח פנימי של אדם עם עצמו, וגם לא להיות בוויכוחים בינינו, אלא לרכז את הכוח שלנו לבקשה לבורא, שהבורא יוכל לעלות אותנו למעלה מהויכוח. כך אנו מתחילים לנוע לקראת המטרה, אחרת אנחנו שקועים בתוך הרצון לקבל שלנו ולא יוצאים ממנו כמו בבוץ.

2. לא להתווכח עם האגו שלך, אתה לא צריך, לא צריך גם לחשוב שאתה יכול לנצח אותו, יכול להיות למעלה ממנו, לשחק איתו, לנהל אותו. שום דבר, רק לפנות לבורא שהוא יעשה את העבודה הזאת, ואתה כבר תקבל רצון לקבל מתוקן. רק לפנות לבורא.. כך אנחנו צריכים כל הזמן לעבוד.

3. *אני רק צריך לזהות מה טוב להשגת מטרת הבריאה, לדביקות בבורא דרך חברים, ועל זה לבקש. יש לי אפשרות להתערב בבריאה, בתהליך בתיקונים, בכך שאני מבקש בלבד. לכן אין יותר מתפילה, מבקשה. אני יכול לפנות לבורא ולבקש ממנו, ובזאת אני מתחיל וגומר את כל התפקיד שלי*.
   
   ש: מה אני אבקש אם לא עבדתי מספיק?
   ר: *בכל זאת עשית משהו, תבקש*. עוד לא ביררת הכל, יש עוד דברים ואתה יודע שעוד לא ביררת ואין לך מספיק כוח בירור וכוח בקשה שלך עדיין לא מספיק, *הבקשה שלך עדיין לא שלמה, לא כואב לך שאתה עדיין נמצא במצב שאתה אפילו לא יכול לגלות ההפרעות. בסדר, על מה שיש, יש*. כמו ילד קטן שבוכה אפילו שלא רוצה, אבל כך בוכה כי משהו יקבל.

4. ש: אני לא מקבל מענה או שאני לא מרגיש?
   ר: *תבדוק, תבדוק איך אתה מבקש עבורם? האם באמת מכל הלב? האם עשית כל מה שאפשר בגשמיות לפני שאתה עובר לרוחניות ומבקש עבורם? תבדוק את עצמך טוב טוב האם אתה נמצא איתם בלב פתוח וישר, ואז תראה*.

5. זה היחס שלנו הנכון להפרעות, אני לא מתווכח, לא מתווכח אלא מכניע את עצמי, מרכין את ראשי ואומר הכל יעבור, ואני הולך לא סתם בהרכנת הראש, אני לא רוצה להילחם פרונטאלית עם ההפרעות, אני חייב ללכת למעלה מהדעת, כלומר חסרה לי עדיין דעת דקדושה, אני לא מבין מאיפה ומה זה בא, אלא אני מקבל את שליטת הבורא על הכל, אין עוד מלבדו והכל בא ממנו. כך אני אתנהג עם כל ההפרעות. אני הולך למעלה מדעתי, למעלה מהדעת. אין לי דעת דקדושה, אבל אני הולך למעלה מהדעת שיש לי עכשיו.

6. זה דיאלוג הפנימי שמתקיים בתוך האדם שהולך ונמצא בין 2 הכוחות ולא יודע איך ליישב אותם. כך זה קורה. אתה נמצא כל הזמן בדיבור, בדיאלוג עם עצמך. אחרי הויכוחים אתה מברר איך להפליג הלאה וממשיך, אבל בלי ויכוח, בלי בירור, אתה לא יכול לעשות שום דבר.
   
   ש: ואיפה הקבוצה נכנסת בדיאלוג הזה?
   ר: גם בתוך הויכוח, בתוך הדיבור הזה. כל זה נמצא בך, גם הקבוצה, גם כל החברים שלך. נראה לך שזה מבחוץ, אבל זה הכל נמצא בפנים כפי שלמדנו לא פעם מתפיסת המציאות, כל מה שנראה לך בחוץ זו הכל העתקה מבפנים.. הכל אני רואה את עצמי בפנים, בדומם צומח חי מדבר של עצמי. אתה רואה אותם בצורה אחרת אבל זו ממש הקבוצה שלך שנמצאת בך. תנסה כך, אתה לא תחזיק את זה הרבה זמן אבל טוב לחזור לזה לפעמים.

7. מתי מגיעה הישועה? זה מגיע אפילו במדרגות הקטנות, כל פעם שאתה מיואש ולא יודע מה יכול לעזור לך, יש לפניך 2 אפשרויות, או להתכלל בחברים ודרכם אתה מגלה שאתה צריך להיות דבוק בבורא ורק ממנו תבוא ישועה, או שאתה בורח, ממתין בצורה גשמית ואז וגם מתקדם אבל בצורה מאוד איטית, לא נכונה.
   
   ש: זה מהדביקות בחברים מגיע?
   ר: כן, הצורה הקצרה והנכונה האמיתית היא דרך דביקות, תמיד.

8. ש: איך להפך רצונות של חברים לחשובים מרצון שלי?
   ר: *לחשוב על זה כל הזמן. ככל שתשקיע בכך זמן, אתה תראה כמה זה נעשה לך יותר חשוב*.

9. ש: מה ההבדל בין בירור ללהתווכח?
   ר: להתווכח אתה מתווכח עם הבורא, ותיקון או בירור זה שאתה מברר בפנים עם עצמך.

10. הבורא קורא את הרצונות האלה בפנים ולא במה שאתה עכשיו מעבד אותם, מדבר יפה ומגיש לו את זה. *הבורא קורא את הרצונות שבתוך הלב, לכן העבודה שלנו צריכה להיות בתוך הלב*. אנחנו צריכים לעשות תיקונים לפני שהרצונות האלה יתחילו להתגלות מתוך הלב כלפי הבורא. אז הלב כבר ידבר אחרת כלפי הבורא. *אנחנו לא יכולים לשלוט על הלב באותו רגע שמתעורר הרצון, אנחנו צריכים לארגן את הלב לפני כן בחיבור בינינו, ואז כשמגיעים לבקשה, הלב כבר יהיה מוכן*.

11. ש: מה ההבדל בין עזרה ושכר?
    ר: עזרה זה שאדם מקבל כוחות להתקדם. שכר זה מה שאחרי הכוחות שקיבל, מבצע אותם, ואז הוא מגיע להתקרבות הבורא אליו, זה השכר. *עזרה היא לעבודה, והשכר הוא תוצאה מהיגיעה*, מהעבודה.

12. ש: מהי תחיית המתים בעשירייה?
    ר: ר: ההרגשה שאני נמצא ברצון לקבל ולא יכול בשום צורה להיות בע"מ להשפיע. זה נקרא מת, ואני משתדל להתעלות למעלה מזה נקרא שאני משתוקק לתחיית המתים.

*בעה"ס, סוד העיבור – לידה*

13. ככל שהכלל יותר גדול, שהוא יוצא מהפרט שלו ברצון לקבל בדאגה לכך שבולע בתוכו, עוטף בתוכו יותר ויותר פרטים, בהתאם לכך הכלל הזה יותר גדול, יותר חשוב. אנחנו מדברים עליו בחשיבות יותר רבה ומסתכלים עליו כמו על דבר גדול. הכלל יותר חשוב מהפרט, מפני שפרט דואג רק לעצמו והכלל דואג לכל מה שהוא כולל בתוכו. אלו דברים רגילים, אפילו שלא כל כך מתקיימים, הוא מסביר לנו כלפי טבע הגשמי אבל בעצם זה נובע מהטבע הרוחני.

14. הדואג לכלל יותר חשוב ממי שדואג על הפרט. הוא עושה שינוי בי, בדאגה שלי. בעה"ס אומר שהמסור להכלל יותר חשוב מהמסור להפרט.
    
    ש: מה ההבדל בין כלל קטן יותר לכלל גדול יותר?
    ר: פשוט. אני יותר ויותר מתרחק מהאני שלי ונכלל פורס את עצמי על כל הכללים שעליהם אני דואג. *ריבוי הפרטים שעליהם אני דואג, מרחיק אותי מהאני שלי*.
    
    ש: אם אנחנו דואגים ליותר כלל, זה סימן להתקדמות?
    ר: כן, אם אדם יכול כמו שבעה"ס אומר שחשוב לגוף יותר מי שיכול לדאוג לגוף יותר גדול, הוא יותר חשוב ממי שיכול לדאוג לגוף יותר קטן. ודאי שערך הכלל נגדל לפי גודל הריבוי שלו, כי אם החליטו שכוח הריבוי הוא עניין רוחני וחשוב, אז אם הריבוי יותר גדול, הוא יותר חשוב.

15. הלידה שלנו היא במידה שאנחנו יכולים לבוא לתיקונים להשפעה, אז אנחנו עוברים ממקום שנקרא מתים, לא קיימים ברוחניות, לא שלא קיימים, אין דבר כזה, אלא להיות קיימים ברוחניות נקרא לידה לרוחניות. *מהי הלידה ברוחניות? להגיע למצבים של תיקון, של השפעה. לבוא לעולם התיקון זה להיוולד ברוחניות*.

16. ש: הכלל לדאוג לכלל זה לא אנחנו לא מצליחים לדאוג לעצמו בקטן.. ?
    ר: ההיפך, *ככל שאתה דואג לכלל, לפחות לעשירייה, אתה בזאת לא מאבד אנרגיה, אתה מקבל מכך אנרגיה רוחנית*.
    
    ש: אבל בגשמיות אנחנו רואים שאנשים בלי כוח?
    ר: בגשמיות זה חוק אחר. *ברוחניות ככל שאתה נותן, אתה יותר מרגיש כוחות ומתקדם*. בגשמיות ככל שאתה יותר נותן, אתה מאבד כוחות. *כי ברוחניות הכל תלוי בכוונה, ובגשמיות הכל תלוי במעשה*.

17. ש: מהי נתינה בכוונה?
    ר: ברוחניות נתינה בכוונה זה שאני נותן לבעל הבית, ככל שאני נותן לבעל הבית, רוצה לתת לבעל הבית, אני מתמלא ממה שהוא רוצה לתת לי. כל מקור האנרגיה זה בו, ואני מקבל ממנו במידה שאני יכול לתת לו, רוצה לתת לו. אני פותח בזאת את הצינור לקבלת השפע ממנו ודווקא בכך אני מתמלא.
    
    *מי שנותן ברוחניות, מקבל ולא נותן*. כלומר הוא רוצה לתת, אבל חוץ מהכוונה בפועל הוא מקבל, כי בכך הוא פותח את הצינור אליו.
    
    ש: הפעולה הזאת ממה היא מתחילה מצידי?
    ר: *הפעולה מתחילה מכך שאתה רוצה להשפיע לבעל הבית. במידה הזאת אתה מוכן להכל, לקבל, ולהשפיע ולעשות הכל. לעשות צמצום על כל מה שיש לך ורק לקבל בחשבון את הבעל הבית, להתכלל בו ולראות איך אתה ממלא אותו*. כמו שאמא מניקה את התינוק רוצה שהוא יקבל יקבל ממנה. היא בזה מתמלאת, מתמלאת ברגש שהיא מקבלת ולא נותנת. אנחנו רואים זאת אפילו בעולם שלנו הגשמי. גם אנחנו צריכים להיות כך בינינו, ומאיתנו לבורא.