שיעור בוקר 02.07.18 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן אחרי עריכה

שיעור בנושא שנאת חינם

עם ישראל הוא קבוצה מיוחדת מכל האנושות בגלל הניצוץ שבוער בהם יותר מבכל יתר בני אנוש. היא בחרה בעצמה בעצם או "בך בחר ה'", נבחרה להיות כקבוצה שעליה עוברים כוחות ההתפתחות וממש משנים אותה כדוגמה לכל האנושות.

מה נידרש מהקבוצה הזאת? דבר פשוט, מוגדר מאוד, לרצות לצאת מהטבע של הרצון לקבל, מהמחשבה אך לעצמו של כל אחד ואחד, שדווקא בקבוצה, בעם הזה זה בולט במיוחד, ושהם יביאו את עצמם, לפי ההשתתפות, בבקשה, בתפילה בעזרת כוח האור, הכוח העליון לההיפך, לעל מנת להשפיע.

במילים אחרות, לפתוח את הלבבות, להתקשר מלב ללב, להשתדל להיות למעלה מהטבע המקורי. בדרך ההתפתחות עוברים מצבים שונים, קודם כל גילוי הרע שצריך להתגלות, וכנגד זה להשתדל להגיע לחיבור, לטוב, להיות סבלני זה לזה בעניין החיבור, לעזור זה לזה לאתר את ההפרעות ולתמוך זה בזה בלצאת מהן.

"עבודה קבוצתית" נקרא ש"איש את רעהו יעזרו", אף אחד לא יכול לעזור לעצמו. זה גם אחד מהמכשולים, שכל אחד חושב "אני אעשה מאמצים". כל המאמצים שלך הם להתחבר עם החברים, להבין אותם, לפתוח להם את הלב, להתחבר, לחשוב יחד, לרצות יחד, זה התיקון. בעצם כביכול משהו פשוט. כן, זה באמת משהו פשוט להשתדל כך להתקיים, אבל כל תקלה שמתגלה בדרך חייבת להביא אותנו לחיסרון לתיקון, לתפילה.

יש כאן קשר בין אני לחבר, שכשאני רואה שאני לא מסוגל להתחבר אליו, להבין אותו, אז אני פונה לבורא ולא לפני זה, "מאהבת הבריות לאהבת ה'". זאת אומרת, אני זקוק לבורא אך ורק במידה שאני זקוק לחבר. כך אנחנו בונים את הלב המשותף הכללי שלנו שנקרא "בית המקדש". יחד עם זה בונים חומה נגד ההפרעות, הכוחות שלנו שזרים ומנוגדים לחיבור. אנחנו רוצים להרחיק אותם, לגרש אותם מחוץ לחומה, כך אנחנו צריכים לראות את התיקון.

לכן לא מצפים לבית מקדש ששוב נבנה באבנים בירושלים, אלא מצפים לקשר בינינו עד שיהיה לב אחד משותף ובו יתגלה הכוח המשותף, הבורא שלנו שיוכל אז לפי השתוות הצורה להיות מגולה, כי היחסים בינינו יהיו בדיוק כטבע שלו.

אבל בדרך אנחנו צריכים לגלות את כל הכוחות והמצבים המנוגדים לזה. לכן צריכים מלכתחילה לקחת בחשבון שחוץ מחיבור אין לנו שום מטרה. ובהתאם לזה יתגלו כל הכוחות השבורים, ההפוכים מהחיבור, ואנחנו צריכים להעלות בקשות לקבל את המאור המחזיר למוטב, להפוך את השימוש בכוחות האלה מרע לטוב, מניתוק, מריחוק ומשנאה לחיבור ואהבה. וכך בקשר בינינו אנחנו לאט לאט נבנה כלי שלם.

בואו נראה מה שרב"ש אומר לנו על זה.

קריין: כתבי רב"ש כרך א', עמוד 537, מאמר "שנאת חינם בעבודה, מהו".

שנאת חינם בעבודה מהו

"חז"ל אמרו (יומא ט', ע"ב) "מקדש שני, שהיו עוסקים בתורה ומצות וגמילות חסדים, מפני מה חרב, מפני שהיתה בו שנאת חינם". ויש להבין, מהו החומר של שנאת חינם. עד כדי כך שאמרו חז"ל, אף על פי שהיתה שם תורה ומצות וגמילות חסדים, ומכל מקום אם היתה שנאת חינם, כלום לא שוה, שיהא כח להגן על חורבן בית המקדש.

ועוד יש להבין, בשביל מה היה צריך לחרב המקדש, אם יש שם כל אלה שלושה דברים, שמשמע, אם יש שם שנאת חינם, כבר אין מקום שהמקדש ישאר על קיומו, אלא שהוא מוכרח להיחרב.

אם כן צריכים להבין, מהו הקשר "שנאת חינם" ל"מקדש". ועוד יש להבין, שמשמע שבשביל שנאת חינם, מה שאין כן אם היתה שנאה ולא חינם, לא היה איסור כל כך חמור, והמקדש כן היה יכול להתקיים.

ובתורה כתוב (קדושים, שלישי) "לא תשנא את אחיך בלבבך". ששם משמע, כמו שמפרש רשב"ם שם "אם גמלך רעה". אם גמלך רע, מכל מקום אסור לשונאו. ומכל שכן בחינם ודאי אסור. וזה הוא רק איסור באופן אחד. ואם האיסור הזה היה בחינם, כבר אין זכות קיום למקדש, ולא היתה ברירה אחרת אלא שיחרב. כלומר, אם היתה שם שנאה, והשנאה לא היתה בחינם, המקדש לא היה נחרב. וכל הסיבה לחורבן המקדש, היתה רק משום, שהשנאה היתה בחינם. אם כן יש להבין הקשר בין שנאת חינם למקדש.

בתפילת "יהי רצון", שאומרים לפני אמירת תהילים, כתוב וזה לשונו "וזכות דוד המלך עליו השלום יגן, שתאריך אפך, עד שובנו אליך בתשובה שלמה לפניך, ומאוצר מתנת חינם חנני".

ויש להבין, מהו הקשר, שמבקשים על תשובה שלימה, משמע, שלא חסר לנו שום דבר, ואין אנו מבקשים שום דבר בעולם, ואח"כ תיכף אנו מבקשים "מאוצר מתנת חינם חנני", שמשמע שאנחנו רוצים עוד משהו חוץ מתשובה שלמה. ועוד משמע מכאן, שבאמת אנו רוצים שכר תמורת עבודתנו, רק מסיבת שאנחנו מלא עוונות ופשעים, ואנחנו מבקשים שתכפר על פשענו, ואנחנו רוצים לשוב בתשובה. לכן לא מגיע לנו שכר. מסיבה זו לא מבקשים שכר. ומשום זה אנו מבקשים ממך "מאוצר מתנת חינם חנני".

וזה יש להבין, הלא אנו צריכים לעבוד לשם שמים ולא לקבל שכר. ואנו כן מבקשים ממנו, שיתן לנו. ולא שיכולים לומר "תן לנו שכר". משום שלא מגיע לנו, משום שאנחנו חוטאים. לכן אנו רוצים מתנת חינם. ולפי זה, איך מותר לבקש בחינם שיתן לנו. הלא אין אנו צריכים שום דבר בשבילנו, אלא הכל בשביל תועלת ה'. אם כן, איך אנו מבקשים, שיתן לנו "מאוצר מתנת חינם". וכי משם כן מותר לקבל לעצמנו.

אולם כפי שלמדנו, שעיקר עבודתנו היא, היות שהבורא ברא כלי לקבל את הטוב ועונג, הנקרא "רצון לקבל לעצמו". זאת אומרת, בלי השתוקקות לא יכולים להנות משום דבר, מטעם שכך אנו רואים בטבע שלנו, לכן הכלי המקורי שיכול להנות, נקרא "רצון לקבל הנאה".

אמנם נעשה אח"כ תיקון, המכונה "השתוות הצורה", שהוא, שלא להשתמש עם הרצון לקבל לעצמו, אלא כפי שיכול לכוון בעמ"נ להשפיע. כלומר, כמו שהבורא ברא את העולם, המכונה "רצון לקבל הנאה", והרצון הזה נקרא, שברא אותו "יש מאין", כי הרצון להשפיע, שיש בו יתברך, ברא דבר חדש.

ובכדי שלא תהיה בחינת בושה, אנו צריכים להמציא לנו את הרצון להשפיע, מה שיש לו יתברך, מטרם שברא אותנו עם הרצון לקבל. והיות שהרצון להשפיע הזה הוא נגד הטבע שלנו, לכן אנו מבקשים ממנו, שכמו שנתן לנו את הרצון לקבל, הוא יתן לנו עכשיו את הרצון להשפיע, שיש לו, שמסיבתו ברא לנו רצון לקבל. כי אין לנו כח ללכת נגד הטבע. אלא הבורא, שנתן לנו את הטבע הזה, הוא יכול לתת טבע שני. כלומר, שרק הוא יכול לתת לנו, שאנחנו נשתמש בכלים דהשפעה.

ובזה יש לפרש, מה שאנו מבקשים "מאוצר מתנת חינם חנני", הכוונה, מרצון של הבורא, שברא העולם, היה מתנת חינם. כי למי היה חייב. כמו כן אנו מבקשים ממנו, שיתן לנו מאוצר הזה, הנקרא "מתנת חינם". כלומר, שגם לנו יהיה הכח הזה לעבוד עבודת הקודש בחינם, הנקרא "שלא עמ"נ לקבל פרס".

ובזה נבין מה ששאלנו, מהו הקשר בזה שאנו מבקשים ואומרים "שתאריך אפך עד שובנו אליך בתשובה שלמה לפניך". ואח"כ אנו מבקשים, שיתן לנו מאוצר מתנת חינם. מתחיל בתשובה, שרק זה חסר לנו. ותיכף אנו אומרים "תן לנו". שתשובה משמע, שאנו רוצים לחזור להשורש, כמו שכתוב בזה "תשובה נקרא, תשוב ה' לגבי ו'", שפירושו הוא, שה', הנקרא מלכות, שהיא בחינת קבלה, תשוב לגבי ו', הנקרא המשפיע.

כלומר, שע"י זה שאנו רוצים לעשות כל מעשינו שיהיו בעמ"נ להשפיע, גורמים, שגם בהשורש נשמה של כל אחד ואחד, שהיא המלכות, יהיה הכל בעל מנת להשפיע. נמצא לפי זה, שתשובה, שאנו מבקשים, הוא, אנחנו רוצים לעשות מעשים רק להשפיע. ותיכף אנו אומרים "תן", היינו שאנו מבקשים "מאוצר מתנת חינם חנני".

ולפי מה שהסברנו לעיל, יהיה הפירוש של "אוצר מתנת חינם" הסבר על תשובה. כלומר, איזו בחינת תשובה אנו מבקשים. על זה תיכף אנו מסבירים. זאת אומרת, אנו רוצים, שתיתן לנו הרצון להשפיע, הנקרא "אוצר מתנת חינם". כלומר, את הרצון הזה, שעמו בראת את העולם, הנקרא "רצונו להטיב לנבראיו" בלי שום תמורה, אלא רק בחינם, כידוע שבריאת העולם נקרא "בנדבה". את הרצון הזה תן לנו. נמצא, מה שאנו מבקשים "מאוצר מתנת חינם", זה הסבר על איזו בחינת תשובה אנו רוצים, כנ"ל כמו שכתוב בזה"ק "שתשובה נקראת תשוב ה' לגבי ו'".

ובהאמור נבין מה ששאלנו, מה שאמרו חז"ל, שמקדש שני נחרב, הגם שהיה שם תורה ומצות וגמילות חסדים. ומכל מקום כיון שהיתה שם שנאת חינם, לא היה יכול להתקיים. ותו"מ וגמילות חסדים לא היה להם כח להציל מחרבן בית המקדש.

ובהנ"ל שהסברנו, כי ענין "מתנת חינם" פירושו, שצריכים כלים שהקדושה יתקיים בהם. אחרת הקדושה מוכרחת להסתלק, מטעם שאין השתוות הצורה בין האור להכלי. כי קדושה הוא להשפיע. ואם הכלי הוא בעמ"נ לקבל, אז האור מוכרח להסתלק. ומסיבה זו אנו מבקשים "מאוצר מתנת חינם חנני".

והיות בבית שני היתה שנאת חינם, כלומר שהם היו שונאים את הבחינת "חינם", שהכוונה הוא לעבוד בחינם בלי שום תמורה, אלא שלא עמ"נ לקבל פרס, לכן אפילו שהיו עוסקין בתורה ובמצות ובגמילות חסדים, מכל מקום, כיון שלא היתה להם הכוונה דעמ"נ להשפיע, אין אז מקום להקדושה, שתוכל להתיישב שם, כנ"ל מטעם הופכיות הצורה שיש ביניהם. ומשום זה היה המקדש מוכרח להיחרב.

אלא סדר העבודה הוא, שאנו צריכים לתורה ומצות ולגמילות חסדים, בכדי שזה יביא לנו כח לעבוד בחינם, שזהו רק בחינת אמצעי להגיע להמטרה. והמטרה היא להגיע לידי דביקות בה', שהיא השתוות הצורה, כמו שכתוב "ולדבקה בו". וכדרשת חז"ל "מה הוא רחום, אף אתה רחום".

והתרי"ג מצות במצב זה הם האמצעים להגיע לידי דביקות. ונקראים בלשון הזה"ק "תרי"ג עיטין". כמו שכתוב (הקדמת ספר הזהר, דף רמ"ב, מראות הסולם אות א') וזה לשונו "המצות שבתורה נקראים בלשון הזהר בשם פקודין. ונקרא אמנם גם בשם תרי"ג עיטין. וההפרש ביניהם הוא, כי בכל דבר יש פנים ואחור, שבחינת ההכנה אל הדבר נקרא אחור, ובחינת השגת הדבר נקרא פנים. וכשמקיימין תורה ומצות בבחינת עושי דברו, מטרם שזוכים לשמוע, נקרא המצות בשם תרי"ג עיטין והן בחינת אחור. וכשזוכים לבחינת לשמוע בקול דברו, נעשים תרי"ג המצות בבחינות פקודין. והוא לשון פקדון. כי יש תרי"ג מצות, אשר בכל מצוה מופקד אורה של מדרגה מיוחדת".

ובהנ"ל מוסבר לנו, שסדר העבודה הוא בזמן ההכנה, שצריכים לקיים תו"מ, שזהו עצה, שבזכותם יכולים להגיע לידי דביקות, הנקרא "השתוות הצורה". ורק לאחר כך, שיהיה להם כלים המוכשרים לקבל אור עליון, אז נעשים התרי"ג מצות לבחינת פקדון. היינו, שזוכים לכל האורות, המיוחדים לכל מצוה ומצוה, כפי בחינתה.

והיות ששם היתה שנאת חינם, שהיו שונאים את העבודה בחינם בלי שכר, כלומר שלא היה להם שום צורך לעבוד בשלא עמ"נ לקבל פרס, אלא התורה והמצות, וגמילות חסדים, היה הכל בעמ"נ לקבל שכר, ומשום זה נקרא עבודה זו "לא זכה, נעשית לו סם המוות". ולכן הקיום של התורה ומצות וגמילות חסדים, שהיה בבית שני, זה לא היה יכול להציל את חורבן המקדש. כי כדי להחזיק את הקדושה, צריכים כלים דהשפעה, כנ"ל. וזה לא היה להם. ולכן נחרב המקדש.

ובהאמור יוצא, שהגם שהאדם נולד מהכלי, שהבורא נתן לו, הנקרא "רצון לקבל לעצמו", וכל מה שהאדם עובד ומרויח, הכל שייך לרשותו של המקבל, ואין לאף אחד שייכות להרכוש הזה, מה שהאדם רוכש. כלומר, הן האדם והן הרכוש, הכל שייך להמקבל לעצמו.

וזהו כמו שאומר (הקדמה לספר הזהר, אות י"א) וזה לשונו "כי הגוף, שהוא הרצון לקבל לעצמו, נמשך משורשו שבמחשבת הבריאה כנ"ל, ועובר דרך המערכה של העולמות דטומאה, ונשאר משועבד תחת המערכה ההיא עד י"ג שנה".

לפי זה יוצא, באמת הכל שייך להמקבל. אם כן איך אומרים לו "אחר י"ג שנה, תדע לך, שהגם עד עכשיו הכל היה שייך לך, אבל מכאן ולהבא, אתה וכל הרכוש, מה שאתה רואה, הכל צריכים להעביר לרשותו של הקב"ה, ובשבילך אין שום דבר, כלומר שעד עכשיו היית בחינת "גוי", ועכשיו לוקחים כל, מה שיש להגויים, ומעבירים הכל לרשותו של "ישראל".

ו"רשותו של ישראל" מהו. זהו רשותו של הקב"ה, המכונה ישר-אל. שפירושו, שהכל, מה שיש לישראל, הכל נכנס לרשות היחיד. נמצא עכשיו, שכל מה שהיה ברשותו של המקבל, שלכל פרט ופרט מוכרחים עתה כל הפרטים ביחד, שנקראים "אומות העולם", משום שהכל היה שייך להם, אומרים להם עכשיו, שכל פרט ופרט של המקבל לעצמו, צריך לוותר על מה שיש לו, ולהעביר את הכל לרשותו של ישראל. ומהו "רשותו של ישראל". כנ"ל, הקב"ה הוא רשותו של ישראל, כי אין להם שום רשות בפני עצמם, אלא כולם רוצים להיבטל להקב"ה.

ובזה יש לפרש דברי רש"י, על מה שמפרש על כתוב "בראשית". וזה לשונו "אמר רבי יצחק, לא היה צריך להתחיל התורה, אלא מ"החודש הזה לכם", שהיא מצוה ראשונה, שנצטוו ישראל. ומה טעם פתח ב"בראשית". משום כח מעשיו הגיד לעמו, לתת להם נחלת גויים. שאם יאמרו עכו"ם, ליסטים אתם, שכבשתם ז' אומות. הם אומרים להם, כל הארץ של הקב"ה היא. הוא בראה, ונתנה לאשר ישר בעיניו. ברצונו נתנה להם. וברצונו נטלה מהם, ונתנה לנו".

ויש להבין זה על דרך העבודה, מה בא זה ללמדנו. וכפי שהסברנו, נבין זה בפשטות. כי הבורא ברא את העולם על הכוונה להטיב לנבראיו. שהיא, המקבל לעצמו הוא יהנה. ובכדי שתהיה בחינת דביקות בה', הנקרא "השתוות הצורה", נעשה תיקון שלא לעבוד עבור המקבל לעצמו, אלא לתועלת ה', שזהו הנקרא "בעמ"נ להשפיע".

וידוע שבעמ"נ להשפיע נקרא "ישראל", ובעמ"נ לקבל נקרא "אומות העולם". והיות שיש ז' מידות דקדושה, שהם חג"ת נהי"מ, כמו כן יש בהקליפות גם כן ז' מידות רעות, שהם נקראים "ז' אומות". וצריכים להוציא הכל מרשותם, ולהעביר אותם לישראל. כלומר, שהבעלות על הז' מידות יהיו ישראל ולא אומות העולם, שהם ז' אומות, שהם כנגד ז' קליפות.

וכמו שאומר (בהקדמה, שם) "שעד י"ג שנה האדם ברשות הקליפות. ולאחר כך הוא צריך לצאת מהקליפות, שאז הוא הזמן שנקרא "עכו"ם". ולכנס לקדושה, הנקרא "ישראל". אז באים הקליפות עם הטענות "הלא הקב"ה ברא אותנו, היינו הרצון לקבל לעצמו. ונתן אתכם תחת שליטתנו. ומדוע אחר י"ג שנה אתם רוצים לצאת משליטה שלנו. ולא עוד, אלא אתם רוצים לשלוט עלינו". וזוהי טענת הגוף לאדם, בזמן שרוצה לצאת מבחינת עכו"ם, הנקרא "קבלה עצמית", ולהיות "ישראל", שהוא לעשות הכל בעמ"נ להשפיע לה'.

וזה שכתוב "לסטים אתם, שכבשתם ז' אומות. הם אומרים להם, כל הארץ של הקב"ה". שפירושו, הלא מי הוא בעל הבית של העולם. כלומר, הבורא, שברא את העולם בכדי להטיב לנבראיו. מקודם ברא, שהמקבל לעצמו, הוא יקבל ממנו הטוב והעונג. ואח"כ, בכדי שהנבראים לא ירגישו שום חסרון בעת קבלת הטוב והעונג, נעשה דין, והאור נסתלק מהמקבל לעצמו. והאור ניתן להמקבל בעמ"נ להשפיע. והמקבל לעצמו נשאר בחושך בלי אור.

ומזה נמשך אח"כ, בבריאת הנשמות ובעולם התיקון, ב' מערכות, אבי"ע דקדושה ואבי"ע דטומאה. והאדם יוצא ונולד ונמצא עד י"ג שנה בשליטת אבי"ע דטומאה. ואח"כ, בסגולת תו"מ, הוא יוצא משליטתם, ולוקח הכל עם עצמו לצד הקדושה.

זהו שהאומות העולם טוענים "ליסטים אתם", שכבשתם ז' אומות. שהכוונה, שהאומות העולם שבאדם טוענים להאדם "מה אתם מרעיש עולמות, הלא אתה רואה, שהקב"ה ברא את הרצון לקבל עצמו. ובטח הוא רוצה, שהרצון לקבל הוא יהנה מהעולם. ומדוע אתה רוצה לעשות ההיפך. כלומר, להוציא כל ההנאות מקבלה עצמית, ולתת הכל לבחינת "ישראל", הנקרא בעמ"נ להשפיע. אם כן, אתה רוצה להיות גנב. ואתה אומר, שהקב"ה מסכים לזה. היתכן".

ועל זה באה התשובה, שזהו כמו שכתוב "מים גנובים יומתקו" (משלי ט'), שע"י הגנבה זו יומתקו, שמוצאים הכל מהמקבל לעצמו, הנקרא "בחינת עכו"ם", שהם בחינת ז' אומות. ימתקו, זאת אומרת, דוקא ע"י בחינת ישראל, שלוקחים חלקים מן הקליפות ומעלים אותם לקדושה, זה יהיה התיקון שלהם. שרק ע"י הגנבה, מה שהם חושבים, שלוקחים מהם מה שיש להם, יקבלו תיקון.

כי בכלים שלהם, היינו בבחינת עכו"ם, שהם בחינת ז' אומות, הם רוצים לקבל. ובאמת הם מקבלים. אבל זהו רק בחינת "נהירו דקיק" בערך מה שהבורא רוצה לתת. כמו שכתוב "להטיב לנבראיו הוא בהרחבה, ולא באור דק מאוד, שזה ניתן להם רק בכדי שיתקיימו, שיהיה להם קיום, עד שיקבלו באמת כל האור, שהיה במחשבת הבריאה. ובגמר כל התיקונים, אומר הזה"ק, "עתיד מלאך המוות להיות מלאך קדוש". וכמו כן אומר "עתיד ס"מ להיות מלאך קדוש".

נמצא, שדוקא ע"י הגנבה, שאומרים אומות העולם "ליסטים אתם", ע"י זה הם מקבלים מיתוק, שכל פעם עובר חלק מהם לקדושה. והם מקבלים תיקון בזה. וזה שכתוב "מים גנובים ימתקו". מה בא להשמיענו הכתוב הזה בדרך העבודה. שאנחנו נדע, בשיעור שאנחנו יכולים להוציא רכוש מהס"א והקליפות, שהם בחינת קבלה, בשיעור זה אנו ממתיקים את הרע ומקבל תיקון שלם. ובזמן שיצאו כל הבחינות, שנפלו לתוך הקליפות, ויכנס לתוך הקדושה, אז יהיה גמר התיקון. והכל יבוא על שלימותו."

שאלה: מה נקרא "שנאת חינם בעבודה" והאם יש הבדל בינה לבין שנאה רגילה?

השנאה שאנחנו מגלים היא שנאה שיש בכל אחד כלפי החיבור, זו לא שנאה שאתה מגלה ברחוב. שם יש שנאה כלפי כל אחד ואחד מתוך שנראה לאדם שאתה נכנס לתחומו, כי בגללך הוא לא זוכה לאיזה תענוגים, מילויים.

מה שאין כן כאן אנחנו מדברים על שנאה לא של האדם לזולת, אלא לעצמו, לתכונות האגואיסטיות שלו שנוצרו מתחילת הבריאה, כדי שנאתר אותן כרעות ועל פניהן נבקש תיקון ובתכונות הטובות נתקשר בינינו ואז יהיה לנו כלי להשראת השכינה.

כאן זה עניין של בית המקדש והחורבן, כאן זה עניין של עבודת אומות העולם, רצונות האגו שלנו, הכול בתוך האדם. אנחנו אף פעם לא מייחסים לאנשים אחרים משהו, אלא בסך הכול, הכול מתחיל ונגמר בתוך האדם.

שאלה: האם לא היו להם כל התנאים האולטימטיביים בתנאי בית המקדש להתגבר על השנאה?

עבודת בית המקדש זו עבודת החיבור, כל התכונות שבאדם, דומם, צומח, חי ומדבר צריכות להיכנס לחיבור בעבודת ההשפעה שנקראת "עבודת הכוהנים", באהבה בין בני האדם ומבני האדם לבורא, זאת עבודת הקודש, עבודת בית המקדש.

תלמיד: בתנאים כאלו כשהשנאה מתגלה זה למעשה מקום לעבודה, אנחנו אמורים להתגבר עליה. איך הם לא התגברו על זה, לא המשיכו הלאה, לא התעלו גבוה יותר?

הם היו בעבודת קודש, הַיינו, לנסות להיות מחוברים ביניהם בכוחות אהבה וחיבור, אבל האגו התגבר יותר ויותר, היה צריך להתגלות, לכן הם לא הצליחו לעבוד על זה.

המקורות מסבירים לנו, שאפילו שהיו שם תורה, מצוות וגמילות חסדים, אבל זה לא הספיק כדי שיתקיים קשר בין בני האדם ובין בני האדם לבורא שיקרא "הקשר הנכון".

ולכן למרות שהם היו בירידה מבית המקדש הראשון, בדרגה שהיו עדיין בתורה, מצוות וגמילות חסדים, בכל זאת זה לא הגן עליהם מלהגיע לשבירה. ואנחנו בחזרה צריכים עכשיו להבין מהו התיקון.

התיקון הוא אך ורק לגלות את הלבבות ולהתחיל להשתדל להתחבר בינינו בקשר פתוח, זה העיקר. שכל "התורה והמצוות" נקראים חיבורים בינינו על ידי המאור המחזיר למוטב שנקרא "תורה" ועל ידי פעולות חיבור בינינו שנקראות "מצוות", ו"גמילות חסדים" נקרא שאנחנו הולכים זה לקראת זה בלב פתוח כדי להיות סבלניים ועוזרים זה לזה לחיבור.

תלמיד: מהו הקשר הפתוח שהם לא עשו שאנחנו יכולים אולי לעשות, מה זה הלב הפתוח הזה?

הם נהגו בכל התורה, המצוות ובגמילות החסדים בצורה "פורמלית" נניח, בלשון שלנו. זאת אומרת עשו את זה, אבל זה היה כדי להרוויח את העולם הבא, כדי לרכוש כוח, שליטה על אחרים, כדי לקנות כהונה, כדי לרכוש את השם "תלמיד חכם" וכן הלאה.

כל מה שעשו אפילו שנקרא עדיין "תורה, מצוות וגמילות חסדים" זה היה לתועלת עצמם, לכן זה נשבר. זה היה חייב להישבר. מי שהיה באמת בעל מנת להשפיע בהכרת הבורא, בהכרת התהליך, הוא ידע מה קורה ואיפה הוא נמצא.

אבל בכל זאת, היום שאנחנו מציינים את "בין המצרים", שלושת השבועות האלו, משבירת החומה לשבירת בית המקדש, אנחנו מבינים שהכלי, הקשר שהיה בין אותה הקבוצה שנקראת "ישר א-ל", ישראל נשבר כדי שאנחנו נתחיל להכיר את השבירה ולתקן אותה.

כי בלי גילוי השבירה גם לא היינו יודעים מה לתקן, היינו חושבים שאנחנו צריכים לעשות מצוות, שאנחנו צריכים לעשות גמילות חסדים, פורמלית לעזור זה לזה, לא לשם חיבור הלבבות ללב אחד ועם הבורא. זאת אומרת את כל הדברים האלה צריכים לקיים רק בצורה חיצונה וזה מספיק. זה בעצם עיקר המחלוקת שישנה בין חכמת הקבלה לבין בעלי הבתים.

תלמיד: יש נקודה במאמר שכדאי לחזור עליה, הוא כותב "והיות ששם היתה שנאת חינם, שהיו שונאים את העבודה בחינם בלי שכר, כלומר שלא היה להם שום צורך לעבוד בשלא עמ"נ לקבל פרס, אלא התורה והמצות, וגמילות חסדים, היה הכל בעמ"נ לקבל שכר, ומשום זה נקרא עבודה זו "לא זכה, נעשית לו סם המוות". ולכן הקיום של התורה ומצות וגמילות חסדים, שהיה בבית שני, זה לא היה יכול להציל את חורבן המקדש. כי כדי להחזיק את הקדושה, צריכים כלים דהשפעה, כנ"ל. וזה לא היה להם. ולכן נחרב המקדש."

תשובה שלמה.

שאלה: קודם כל מאוד מיוחד לקרוא מאמר שלם של רב"ש, לזרום איתו בתוך המאמר עם כל ההבחנות שלו, זה משהו שלא מקבלים בפסוקים.

ברור.

תלמיד: הוא כותב פה ש"וזה שכתוב "מים גנובים ימתקו.." "..שאנחנו נדע, בשיעור שאנחנו יכולים להוציא רכוש מהס"א והקליפות, שהם בחינת קבלה, בשיעור זה אנו ממתיקים את הרע ומקבל תיקון שלם.", מה זה להוציא רכוש מהסטרא אחרא?

העביות שלה, ההתנגדות שלה, אנחנו צריכים את זה, על ידי זה אנחנו זוכים לא לאור קטן אלא להארה גדולה, לאור של כל נרנח"י, לאור של כל העולמות. בלי שיתגלו העביות, החורבן והשנאה, אנחנו לא יכולים להדליק את המדורה, יהיה לך נר קטן.

תלמיד: בעבודה שלנו מה זה נקרא להוציא את זה מהסטרא אחרא?

את אש השנאה שאנחנו צריכים לגלות בינינו, ועדיין לא מגלים כי אנחנו לא ראויים לגלות אותה, אין לנו אפשרות להתמודד עימה, עם האש הזו, אנחנו צריכים לגלות. ככול שנפתח את הלבבות ונתחיל להתקרב זה לזה נגלה שנאה, דחייה, איזה דברים יתגלו, ואותם נצטרך להפוך לכוח החיבור וההשפעה. זה כל סולם המדרגות, שמקו שמאל מתגלה שנאה יותר ויותר גדולה ודחייה, אנחנו מתגברים עליה וכך מתקדמים.

שאלה: אם כל מחשבה ותשוקה מהבורא מה היתה מטרת חורבן בית המקדש?

מטרת חורבן בית המקדש היא שבירה, השבירה היא כדי לגלות מה שנמצא. יש לך נגיד איזה פרי ואתה שובר אותו, אז גלוי לך מה נמצא בפנים, אז מה שהיה בתוך הפרי זה היה רצון לקבל מאוד מאוד גרוע, שנאה נוראית, דחייה, הכול הפוך מהבורא, אבל הכול היה מכוסה בקליפה, הקליפה הזאת הייתה לנו מהבורא והיא הייתה שומרת על השנאה הזאת, שהשנאה היא שם תתבשל ותתבשל. השבירה מגלה את כל השנאה החוצה, ואז השנאה הזאת באמת מתחילה להתפשט בכל הרצונות, אפשר להתחיל לזהות אותה ולתקן. זה מה שאנחנו צריכים לעשות.

ישנה תקופה שנקראת "גלות", שישראל יצאו מהמקום של ארץ ישראל ובזה כאילו מפזרים, מה הם מפזרים? דברים טובים או דברים רעים? יש בהם דברים טובים שהם צריכים להביא לאומות העולם? הם בעצמם נמצאים בשבירה, בדרגות עוד יותר גרועות מכולם. כי אחרים חיים חיים כאלה נוחים, אוכלים זה את זה אבל בשקט ככה, באופן נורמלי, כשעם ישראל נכנס בין אומות העולם אז בעצם הם מתחילים להרגיש שיש ביניהם יותר סכסוך, יותר רע, לכן הם לא אוהבים, הם אומרים שהיהודים הם האשמים, למה? כי יש כאן כוח פנימי שמגלה את ההתנגשות בין בני האדם.

כעבור 2000 שנה, אנחנו מגיעים היום למצב שהעולם כבר הגיע כביכול לגילוי הרע, והיום אנחנו צריכים להתחיל את הטיפול. הטיפול לא יכול להיות על ידי האומות העולם אלא רק אותם החלקים השבורים, אבל כשאנחנו מטפלים בעצמינו אנחנו צריכים לקחת גם אותם ולקשור את כולם לכלי אחד, זה מה שהתקופה שלנו דורשת.

תלמיד: כיצד אנחנו משיגים את אותה שנאת חינם כדי שהאור יוכל לטפל בה?

אתה צודק, אנחנו צריכים להשיג אותה שנאת חינם, ודאי, אבל זה לא בזה שאנחנו רצים אחרי השנאה, כדי לגלות כל דבר צריכים לעשות פעולות הפוכות, גם ברע וגם בטוב כי אנחנו פועלים כאן כנגד הבורא וכל הגילויים הם ממנו, לכן רצו לעשות דברים טובים, הגיעו לשבירה, רוצים לעשות דברים רעים נגיע לתיקון.

מה זאת אומרת רוצים לעשות דברים רעים? אנחנו נמצאים במצב שלמרות שאנחנו לא רוצים אנחנו צריכים להשתדל להתקרב זה לזה, ואז אנחנו נגיע למצב שלמרות ההתנגדות בינינו, האור העליון ישפיע בכל מיני לחצים, אנחנו בצורה כזאת מזמינים את האור העליון.

אני יודע שאני לא רוצה להתחבר עם אף אחד, אבל אני משתדל בלב שלי איכשהו להתקרב אליו ואז במאמצים האלו שלי, נגד הטבע, נגד הרצון, נגד כל הדברים שנוחים לי, על ידי המאמץ הזה אני ממש מושך את המאור, צריכים לפתוח את הלבבות.

שאלה: מהו השורש לשנאה? השכל, ההגיון הפשוט נגיד, אומר שקין שנא את הבורא והשליך את השנאה על הבל או אפילו שהרצון הגולמי בבחינה ד’ כאילו שונא את הבריאה הזו שנקראת בושה, אז איפה מצטייר השורש ומהי השנאה הזו שגילתה העשירייה של רבי שמעון? ואיך כל זה מתייחס אלינו?

השורש לשנאה זו השבירה, היא לא מגיע מהאור העליון ומהכלי שהוא היה השורש א’, ב’, ג’, ד’ וכן הלאה. אלא אחרי שהמערכת הזאת התפתחה וגילתה בתוכה את הרצון להשפיע הגדול ורצתה להשפיע בלמעלה מכוחותיה, שזה קרה פעם ראשונה בעולם הנקודים, אז נעשתה השבירה.

השבירה מגיעה מהרצון להשפיע, זאת אומרת זה למעלה מהכוחות וההבנה שלנו, ולכן השנאה זה כוח עליון, כוח רוחני, אותו אנחנו צריכים להבין, לאתר, אנחנו צריכים להתייחס לשנאה כמו לעליון שבנו, לא שזה משהו שאפשר לזלזל בו ובהתאם לזה אנחנו זקוקים כנגדו לכוח הבורא.

אנחנו רצינו להיות כבורא בשבירת הכלים או בחטא עץ הדעת והתגלה שאנחנו לא מסוגלים, שחסר שם משהו, עוד כוח נוסף, עוד כוח השפעה, אבל בגללו נעשתה השבירה. אותו דבר עכשיו, אנחנו רוצים לגלות את השבירה כדי שעל ידה אנחנו כל הזמן נתקרב לבורא עד שלגמרי נשתווה אליו.

לגמרי להשתוות אליו גם עכשיו אנחנו לא מסוגלים, מה שאנחנו מסוגלים זה רק להגיע לתיקון שמסוגלים לפי המערכת, את ה"רב פעלים מקבציאל", תיקון המלכות עצמה שבגללה הייתה השבירה גם בעולמות, גם בנשמות, אנחנו לא מתקנים, אנחנו רק מאתרים את זה, לא נוגעים בזה ואחר כך זה נתקן.

שאלה: רב"ש מתחיל מזה שהעניין הזה של שנאת חינם הוא, שבעצם הם עסקו בתורה רק שעסקו בתורה שלא לשמה, נכון?

הם עסקו בהכול רק שלא לשמה, כן.

תלמיד: אנחנו יודעים לפי חז"ל, שמשלא לשמה באים לשמה, מה התפספס פה?

אם רוצים. הם היו בירידה מזה שבנו את בית המקדש הראשון, הכלי הראשון, והשיגו ממש מוחין דחיה, חוץ מגמר התיקון שזה מוחין דיחידה, מוחין דחיה השיגו, ואז התחילו ליפול, ומאז הכול היה בנסיגה, בנסיגה מתמדת.

תלמיד: זאת אומרת שאם הם היו עובדים, אבל לא היו שונאים בחינם,

לא יכול להיות.

תלמיד: חייב להיות.

זה כוח שמתגלה בך. אתה לא בעל הבית עליו.

תלמיד: כשאנחנו אומרים בדרך כלל שנאת חינם, הכוונה היא ששנאת חינם זה משהו שקורה בינינו. אני מנסה להבין את הדבר הזה של שנאת חינם בינינו. האם יש דבר כזה שנאת חינם בינינו, בתוך עשירייה? איך דבר כזה קורה?

אתה לא מגלה את זה מפני שאתה לא רוצה לאהוב את הזולת, את החבר. תתחיל להתקרב אליו ואתה תראה עד כמה שאתה נדחה מזה.

תלמיד: אבל אז זה לא בחינם. אני לא מבין את העניין הזה של בחינם.

מה זה לא בחינם? הוא עשה לך משהו?

תלמיד: בודאי. הוא עומד ביני לבין הבורא.

מי?

תלמיד: החבר עומד ביני לבין הבורא. רק דרכו אני יכול להתקשר לבורא. אז בודאי שיש סיבה לשנאה אני חושב. ככה גם בעל הסולם אמר את זה, נדמה לי.

החבר עומד בינך לבורא, זה נכון, אבל הוא לא נותן לך להתקרב לבורא או שהרצונות והתכונות שלך לא נותנים לך? מהו בעצם החבר? החבר זה מה שהבורא מציב לפניך. "חינם" זה נקרא שרק לבורא אתה יכול לשייך את השנאה הזאת, אבל אין לך הצדקה כלפי בן האדם ובכלל, איך אתה תולה משהו בבני אדם? לא.

קריין: מספר "אוהב ישראל".

"כל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמו. והעצה היעוצה לזה להסתכל במי שכנגדו. היינו, אם יראה באדם אחר שעושה איזה דבר שלא כהוגן יחשוב גם ההוא בדעתו מפני מה הזמין ה' לפניו לראות את הדבר הזה. אם לא, כי הנגע הזה נוגע בקירות הבית שלי. ומחמת הסטת היצר טחו עיני מלראותו.".

אחרת לא היה רואה. זה כל ההבדל בין לראות את העולם הזה או את העולם העליון. מה זה נקרא "רואים עולם עליון"? במידה שאתה מתוקן, אתה רואה הכול בצורה אחרת.

שאלה: איך קורה המעבר הזה לעבודה בחינם?

בעזרת ה'. איך יכול להיות אחרת? בתפילה. אבל בתנאי שעושים לחץ כדי להתחבר, לא סתם לחץ, ומרגישים ומגלים כוחות הפרעה, ומתפללים שיהיו מתוקנים, כי יש כבר מה לתקן. ואז הבורא שמתקן את כוחות ההפרעה קושר אותנו יחד ומתגלה בתוך הקשר.

תלמיד: מה חינם פה? חינם זה כביכול שאתה לא עושה עבודה.

יש לנו ההגדרה למה שנאה נקראת "שנאת חינם"?

נקרא שוב.

קריין: "והיות ששם היתה שנאת חינם, שהיו שונאים את העבודה בחינם בלי שכר, כלומר שלא היה להם שום צורך לעבוד בשלא עמ"נ לקבל פרס, אלא התורה והמצות, וגמילות חסדים, היה הכל בעמ"נ לקבל שכר, ומשום זה נקרא עבודה זו "לא זכה, נעשית לו סם המוות". ולכן הקיום של התורה ומצות וגמילות חסדים, שהיה בבית שני, זה לא היה יכול להציל את חורבן המקדש. כי כדי להחזיק את הקדושה, צריכים כלים דהשפעה"

אם זה לא על מנת להשפיע זה נקרא "חינם". זאת אומרת, אם דורשים ממני לעשות עבודה על מנת להשפיע, ואני נמצא עדיין בעל מנת לקבל, אז על מנת להשפיע זה נקרא בשבילי "חינם". איך אני יכול לעבוד? איך אני יכול לתת? אני לא מסוגל.

תלמיד: למה זה חינם? יש פה הרבה עבודה שאתה עושה.

איזה?

תלמיד: אתה מתאמץ בכל הכוח בחיבור, אתה מקבל תוצאות, אתה מגיע לתפילה.

לא. מלכתחילה אני רוצה להיות בקיום תורה ומצוות כדי להיות כוהן גדול. כדי שיקראו לי "תלמיד חכם".

תלמיד: זו בעיה?

זו לא בעיה. ואז אומרים לי. "לא. אתה צריך לעבוד שלא על מנת לקבל פרס". אז אצלי עבודה כזאת נקראת "חינם".

תלמיד: אז איך קורה המעבר הזה לעבודה הזאת בחינם?

צריכה להיות הכרת הרע במה שאני עכשיו נמצא. אני עכשיו רוצה לקבל פרס, לקבל שכר. אם העבודה בעל מנת לקבל שכר בעיני הופכת להיות לבזויה, זה תלוי בסביבה, עד כמה שהסביבה עוזרת לי.

תלמיד: מה הסביבה צריכה לרצות?

חיבור למען להשפיע לבורא.

תלמיד: למה זה לא נקרא "שכר"?

כי זה על מנת להשפיע נחת רוח לו, בלי שום דבר בחזרה. כל היתר זה שכר.

תלמיד: אני לא מבין למה זה נקרא "חינם"?

כי אתה לא מקבל בחזרה שום תגמול.

תלמיד: אתה מקבל כלים דהשפעה, זה לא תגמול?

כלים דהשפעה, כדי להשפיע. אז השכר שלך להשפיע?

תלמיד: כן.

אז אצלם זה לא היה.

תלמיד: אז גם להשפיע אתה לא רוצה?

להשפיע כן. אבל אצלם, כמו שאמרו שם על בית המקדש השני, זה לא היה. אפילו תלמידי רבי עקיבא, כולם היו עובדים בעל מנת לקבל. על מנת לקבל דרגות רוחניות, סנהדרין, לא חשוב מה. אבל היו רוצים שכר לעצמם.

תלמיד: אז הכול זה עניין של מה התוצאה שרוצים מהעבודה?

ודאי שלזה אנחנו קוראים "טיב העבודה".

תלמיד: עדיין לא ברור איך קורה המעבר הזה.

אצלם זה לא קרה כי הם היו כולם בנסיגה מבית המקדש הראשון עד השבירה.

תלמיד: זה ברור. אני שואל בהתפתחות. לא שבן אדם כבר נמצא באיזו השגה ונופל לדרגה שהוא שובר את ההשגה שלו. אני שואל בהתפתחות מלמטה למעלה. איך קורה המעבר הזה שפתאום אתה רוצה לעבוד ללא שכר?

על ידי המאור המחזיר למוטב. כי אתה כל הזמן דורש אותו.

תלמיד: כן. אבל מה אתה מתאר לעצמך? אתה צריך לתאר, לרצות משהו.

אתה מתאר לעצמך שלא על מנת לקבל פרס זה נקרא "פרס גדול".

תלמיד: וזה לא פרס?

כן ולא. אני אומר ברצינות. תלוי למי.

תלמיד: קודם אמרת שכשמתאמצים בחיבור צריך ממש להתאמץ ואז מתגלה מפריע.

כן. כמו שאנחנו עשינו עם העשיריות.

תלמיד: מה זה באמת המפריע? כי למשל ערבבנו עשיריות, אז אני יכול לתאר לעצמי כל מיני מפריעים.

אומרים לי היום במשך היום להתקשר אליך. אני מתקשר אליו? לא. אני מסתובב סביב הטלפון. "לחייג, לא לחייג, מה אני אגיד לו? מה הוא יגיד לי? אולי אני אתקשר והוא יהיה עסוק, אבל לפחות הוא יידע שאני התקשרתי". אולי עוד משהו. אני מתחיל לגלות עד כמה שזה לא נוח, לא נעים. עד כמה שזה מחייב. עד כמה שלא בא לי. אחר כך אני מתחיל לגלות שמחייבים אותי. זה שמחייבים, ממש מביא לי שנאה. למה אני חייב? למה כדי להגיע לבורא אני חייב לאהוב אותך, תגיד לי?

תלמיד: לא יודע. ככה הוא ברא.

ככה הוא ברא. בסדר, אבל אין לי ברירה. ואז אני מגלה שממש לא רוצה. לא סתם דוחה. לא רוצה, לא מסוגל. אנחנו לא יכולים לתאר לעצמנו איזה קושי מתגלה. האור מתגלה, רק באחוריים שלו, בחושך. זה לא אנחנו. אני רק צריך לעשות כמה צעדים, אבל אחר כך, כמו שאני הייתי רוצה לגלות את האור, אני מגלה במקום זה חושך ממש, אור שחור. שנאה.

תלמיד: הדוגמה הזאת היא מאוד מוחשית. אתה רוצה להתקשר, ופתאום יש לך מיליון סיבות לא להתקשר. איך אתה בכל זאת מצליח להתקשר?

אני סוגר את העיניים ולוחץ על הכפתור. אתה היום תתקשר אלי כמו לחבר. אני רוצה לשמוע, ותספר לי עד כמה זה היה פשוט, לא פשוט וכן הלאה.

זה תרגיל, נניח הראשון, שאנחנו חייבים אותו לעשות, ודווקא בעשיריות אקראיות להתחיל את זה לעשות. אני חייב להתקשר לכל חבר, ואני חייב להגיד לו כמה מילים. ולא סתם מילים סתמיות, אלא אני צריך להכין את הלב שלי ולהשתדל כאילו זהו, אני מתקשר עכשיו לאדם שמהיום והלאה לנצח אני קושר איתו קשר, ואת הבורא אנחנו נגלה אך ורק בחלק המשותף בינינו, בלב המשותף.

זאת אומרת, הוא חייב להיות חשוב לי יותר ממני. נניח אני חשוב לעצמי ביחידה אחת. יש ביני לבין החבר התנגדות של נניח חמישים יחידות, אז הוא צריך להיות חשוב לי יותר ממני פי חמישים. כך אני מגדיל את הכלים כל הזמן, על ידי שנאה. על ידי דחיה.

תנסו את הדברים האלה להמחיש, ודווקא בעשיריות האקראיות אתם תראו מה נפתח. לא צריכים הרבה מזה עד הגילוי של כוח ההשפעה בינינו. לא הרבה צעדים.

שאלה: אמרת שצריך לפתוח את הלבבות. מה הדרך היעילה ביותר והמהירה לפתוח את הלבבות ולהתקרב זה לזה בצורה מספקת כדי לגלות את השנאה בינינו?

לכתוב. כך אני מרגיש. אני מציע לכם דברים מתוך הניסיון שלי. לקחת דף נייר או במחשב או בטלפון, לא חשוב, לכתוב עד כמה החבר חשוב לך. הוא צריך להיות חשוב לך יותר מהבורא כי זה בעצם אותו הכלי שבו אתה מגלה את הרוחניות, בו אתה מגלה, בקשר ביניכם. איך יכול להיות שהוא יהיה לך משהו ככה, בא ועובר, בא ועובר, במיוחד בהכלים שלכם האקראיים. אתה תופס אותו, זהו, אין מחר. אין מחר, יש רק היום. ורק היום ורק עכשיו אנחנו רוצים להגיע לחיבור. המחר, ממש לא לחשוב על מחר, אין.

שאלה: עובדים מול חבר פרטי, לא מול עשירייה?

לכל אחד ואחד. מול עשירייה זה מעורפל. מול עשירייה, אני אוהב אותם, אני כולי ככה, קחו אותי, תעשו ממנו קבב, אני מוכן להכול. כנגד כל אחד ואחד מהעשירייה זה יותר פעיל. זה יותר ברור, מתגלה יותר דחייה, מתגלות ספקות, כל מיני דברים, חייבים את זה לפתוח.

שאלה: באמת כל הדברים האלו, לעשות מסדר בערב ולקרוא משהו ולכתוב, ושיעור זוהר, לחזור על שיעור הבוקר והכול, לא נשארים חיים כביכול ברצון לקבל.

זאת גם מטרה.

תלמיד: אני מבין. אני מבין איך אדם מגיע לתפילה, אבל איך מגיעים מתוך זה לתפילה משותפת? זה לא מובן לי. זה רק יכול לעזור.

אנחנו נעשה קודם את זה. אם לא תהיה בלב כל אחד ואחד איזו תביעה, אז איך אנחנו נחבר את התביעות האלו? כמו במניין, צריכים לבוא עשרה, ואז הם מתחברים ומתחילים להעלות את המ"ן שלהם. חייבים בכל זאת קודם כל לארגן, שיהיה לכל אחד מובן מה הוא רוצה.

תלמיד: כדי להגיע לשנאת חינם צריכים לעשות כל מיני פעולות, זה נקרא "אהבת חינם" שהרצון לקבל לא מרגיש בהן שום שכר. כמו נניח להתקשר לחבר, לשבת בשיעור זוהר ועוד אלף פעולות שבאמת אין שום הרגשה.

ודאי שבתת הכרה אנחנו מצפים לשכר. גילוי הבורא, גילוי הכוח הרוחני, אחרת איך היינו מתחילים במשהו, איך היינו עכשיו מוותרים על השינה, מוותרים על הכול? בגלל השכר. אבל מלא לשמה לשמה.

שאלה: בקשר לשנאה. מצד אחד אנחנו אומרים ששנאת חינם זה דבר רע, בגללה נחרב בית המקדש. מצד שני אנחנן רואים שבלי שנאה לא יכולה להיות אהבה וחיבור.

אנחנו לא אומרים ששנאת חינם היא "רע". שנאת חינם היא רע אם אני רוצה להתחבר ורואה אותה בדרך, ואז אני מבקש מהבורא שיתקן אותה, והוא הופך את השנאה הזאת לאהבה. תגיד לי, היא רע או טוב?

תלמיד: אבל אנחנו לומדים שתלמידי רבי שמעון, לפני שהם התחילו להתחבר הייתה ביניהם שנאה כאש שורפת.

יופי, כן, ואחר כך בזכות זה?

תלמיד: היו בחיבור ואהבה. אבל בגלל זה גם נחרב בית המקדש.

לא. אל תביא לנו את רבי שמעון כסיבה לחורבן.

תלמיד: בוודאי שלא. התלמידים של רבי שמעון בהתחלה שנאו זה גרם להם אחר כך לחיבור גדול.

כן. אם כך גילוי השנאה זה רע או טוב? זה טוב.

תלמיד: הוא טוב במקרה שלהם.

שמחים בזה? אם מתגלה שנאה כאמצעי להשגת האהבה, זה טוב?

תלמיד: כן.

כן. אם מתגלה השנאה שאתה לא משתמש בה כדי להגיע לאהבה, אז זה רע.

תלמיד: אבל שנאה היא שנאה. נחרב בית המקדש בגלל שנאת חינם אז איך עכשיו יתחילו לברר?

אז הייתה ירידה מלמעלה למטה, היה חייב להיחרב עד הסוף. התחיל להיחרב עוד לפני אלף שנה בבית המקדש הראשון, ואי אפשר היה לעצור את זה.

תלמיד: בבית המקדש השני הם היו עם גמילות חסדים ועם קדושה.

כל זה היה על מנת לקבל. זה רק נקרא "גמילות חסדים", אני לא יודע מה אתה מתאר כגמילות חסדים.

אני מוכן לעזור לך כדי שיהיה לי עולם הבא. אני לוקח אותך לבית שלי, אני מפנה לך חצי מהבית, בבקשה תחיה איתי, יש לי ברוך ה' במה להחזיק אותך, הכול הכול אני עושה לך. למה, מה הסיבה? בלי סיבה אין דבר כזה. שום דבר לא קורה בלי סיבה, רק אם יש הרגל מוקדם כמו שהוא אומר, "הרגל נעשה טבע שני", חוץ מזה לא. אז למה אני עושה לך טובה? כדי לקבל את העולם הבא.

זה נקרא "גמילות חסדים" או לא? גם כן, אבל לא חינם אלא תמורת העולם הבא. לכן נחרב. למה נחרב? להראות שהיה חסר דבר אחד, כוונה על מנת להשפיע ללא לקבל פרס, כדי לגלות את זה. זאת אומרת, מגיעים לדרגות, דרגות כאלו שמקיימים תורה ומצוות. לומדים, יודעים, מה זה תלמידי רבי עקיבא? אלה אנשים שידעו את כל התורה בעל פה. ידעו ממש הכול. מה חסר? אין אהבה. סך הכול? כן. ולכן נחרב. למה נחרב? גילוי, גילוי הסיבה צריך להיות. אז ישנו עכשיו הגילוי.

אתה מגיע לגמרי מאפס, מחורבן טוטאלי, אתה עכשיו מגיע לתיקון. אז מה אומרים לך, "אדוני, אפילו פעולה קטנה חייבת להיות לקראת החיבור". איזה חיבור? אני יכול ללמוד, אני אהיה חכם, אני אהיה ככה. אומרים לך, "תעשה מה שאתה רוצה אבל תדע לך שזה לא שווה כלום. אין בשמיים מתייחסים למה שתעשה". לקדוש ברוך הוא, לבורא, לכוח העליון, למטרת החיים שלך אתה יכול להתחבר אך ורק אם אתה מתחבר עם הלבבות של החברים. כדי שאנחנו נעמוד מול התנאי הזה, חייב להיות חורבן ושבירה עד הסוף. אחרת אם לא היה עד הסוף, אם היה בית המקדש השני ככה, אז כולם היו נכנסים ללימוד כמו שהם, כולם תלמידי חכמים, כוהנים, לויים, הכול בסדר, גמ"חים, הכול קיים חוץ מאהבה. ואז אין לך כלום.

תלמיד: אז מה הצער הגדול על חורבן בית המקדש, תשעה באב?

זה לא צער, ההפך, זו שמחה.

תלמיד: איך שמחה?

שמחה, כי זה גילוי. זה גילוי הרע שהיה טמון בעם ישראל, והוא ברוך ה', בעזרת ה', בעבודה גדולה מהשמיים התגלה, ועכשיו אנחנו יודעים מה לתקן. אנחנו לא צריכים לבכות. אנחנו צריכים לבכות על זה שלא מסוגלים לבקש על מה שכן צריכים לבקש. אנחנו לא בוכים על אבנים. אנחנו לא בוכים על שום דבר. התגלה הרע, כל החורבן זה גילוי הרע. רבי עקיבא צחק?

תלמיד: צחק.

גם אתה תצחק, מה הבעיה?

תלמיד: רבי עקיבא צחק כי הוא אמר, "אם נבואה אחת התקיימה, תתקיים הנבואה השנייה של בניית בית המקדש בלבנו".

ודאי, עכשיו הוא יכול להיבנות, כי נִגלה כל הרע, כל הסיבה בצורה הסופית, ועכשיו ברור לנו שבלי חיבור בינינו לא יקום.

תלמיד: הנקודה הזאת של שנאת חינם מופיעה בעוד מקום במאמר.

"והיות בבית שני היתה שנאת חינם, כלומר שהם היו שונאים את הבחינת "חינם", שהכוונה הוא לעבוד בחינם בלי שום תמורה, אלא שלא עמ"נ לקבל פרס, לכן אפילו שהיו עוסקין בתורה ובמצות ובגמילות חסדים, מכל מקום, כיון שלא היתה להם הכוונה דעמ"נ להשפיע, אין אז מקום להקדושה, שתוכל להתיישב שם, כנ"ל מטעם הופכיות הצורה שיש ביניהם. ומשום זה היה המקדש מוכרח להיחרב."

כדי לגלות את הצורך באהבה, בחיבור.

שאלה: אתמול הייתה פעולת חיבור מאוד חזקה, היה מרתון של חיבור כהכנה לכנס באירופה. אנחנו מדברים על זה עם החברים, אנחנו דנים על איך אנחנו יכולים להגדיל את האש הזאת של החיבור, כי באמת קיבלנו המון התפעלות זה מזה, ועולה מתוך זה שאלה, אולי אפילו לא אליך, אולי אנחנו צריכים לדון על זה במעגלים, אבל איך אנחנו ממשיכים לפעול כדי להגיע לאותם המצבים שעליהם אנחנו מדברים עכשיו, או להגיע לרצון הראשון הזה על ידי כך שנתכנס כולנו יחד בערב סביב הכנס באירופה, או לעשות איזו יגיעה כדי להגיע לאותן הפעולות שאתה הצעת לנו עכשיו?

אם אתם שואלים אותי, אין לי תשובות ברורות, מעשיות, חוץ ממה שאנחנו עושים. נניח אמרתי הבוקר כמה פעמים שצריכים לפתוח את הלב לחבר, להשתדל להיות סבלני יותר, סבלני בענייני העבודה הרוחנית, לא בענייני העבודה במפעל או במה שאתם עושים בקבוצות שלכם, אלא בהתקשרות רוחנית. לי יש סבלנות, גם עד כמה [שאפשר], אבל בכל זאת לבוא ולדבר, ושוב ושוב כמה פעמים ביום. כאן אדם צריך פשוט לעשות מעצמו כמה שאפשר אפס, ולעבוד. אנחנו צריכים להשתדל בקבוצות ובין הקבוצות, להראות שהלב שלנו פתוח לחיבור. ככה. הלב שלי רוצה לאהוב אותך. אני לא מתבייש מזה, אני לא מסתיר את זה, אני רוצה שאתה תדע על זה. בואו נשתדל כך לשדר אחד לשני.

שאלה: רב"ש כותב פה, "זה הסבר על איזו בחינת תשובה אנו רוצים, כנ"ל כמו שכתוב בזה"ק "שתשובה נקראת תשוב ה' לגבי ו'"." מה זה "תשוב ה' לגבי ו'"?

שהרצון לקבל יקנה כוונה על מנת להשפיע. "ו'" זה נקרא "כוונה על מנת להשפיע", "ה'" זה רצון לקבל.

(סוף השיעור)