שיעור בוקר 11.10.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 178, פתיחה לחכמת הקבלה,

אות ס"ג

קריין: אנחנו קוראים בספר "כתבי בעל הסולם". בעמוד 178. את ה"פתיחה לחכמת הקבלה". אנחנו בטור ב'. באות ס"ג.

אות ס"ג

"ואין להקשות הרי עדיין יש ביניהם מרחק רב מצד העביות שבהם, כי הנקודות דס"ג באו מעביות דבחי"ב ואין בהם מבחי"ד ולא כלום, והגם שהם קומת ז"א, אין זה עוד דומה לקומת ז"א של הלמטה מטבור דא"ק, שהוא ז"א דבחי"ד, הרי שיש בהם הפרש גדול. התשובה היא, כי אין העביות ניכרת בפרצוף בעת התלבשות האור, רק אחר הסתלקות האור, וע"כ בעת שהופיע פרצוף הנקודות דס"ג בקומת ז"א ירד ונתלבש בקומת זו"ן שמטבור ולמטה דא"ק ואז נתערבו הבחי"ב בבחי"ד זה בזה, וגרם לצמצום הב' הנ"ל, שנעשה סיום חדש במקום בינה דגוף של פרצוף ההוא. וכן גרם להשתנות מקום הזווג, ונעשה הפה דראש במקום נקבי העינים, כנ"ל."

יש את גלגלתא איך שהיא מתפשטת עד הטבור שלה, מראש עד הסיום, אחריה ע"ב, ראש וגוף, אחריו ס"ג, ראש וגוף. בס"ג יש הזדככות מיוחדת כי כל הפרצופים האלה, גלגלתא, ע"ב, ס"ג, נפטרים מאור החכמה. בנקודות דס"ג כבר אין אור חכמה, ולכן כולן יכולות לרדת למטה מהטבור ולמלאות את נה"י דגלגלתא באור החסדים (ראו שרטוט מס' 1).

מתוך זה שהן יורדות למטה וממלאות את נה"י דגלגלתא באור החסדים, הן מקבלות התרשמות מנה"י דגלגלתא בבחינה ד', 4. חסדים זאת אומרת 2/2, 2 דהתלבשות ו-2 דעביות. הן מתרשמות מבחינה ד' שיש בסוף הגלגלתא, ובחינה ד' היא משפיעה על נקודות דס"ג, ונקודות דס"ג מרגישות את עצמן שהן מחולקות. בחלק שלמטה מטבור [אחרי] שהן התרשמו מנה"י דגלגלתא, אנחנו כבר לא לוקחים בחשבון את מה שיש למעלה מטבור, אנחנו לוקחים בחשבון רק אותו פרצוף שנמצא למטה מהטבור, מטבור עד הסיום (ראו שרטוט מס' 1). באותו פרצוף אנחנו אומרים שיש לנו עשר ספירות. כי כל דבר שמגיע לתפקיד חדש, ואנחנו אפילו יכולים לקחת כל חלק וחלק ולחלק בו עשר ספירות. אז יש לנו כתר, חכמה, בינה, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות. החלק הזה שאנחנו עכשיו ציינו הוא חלק מפרצוף נקודות דס"ג שהוא מגיע למטה מטבור הכללי ומתערב עם נה"י דגלגלתא. הוא משפיע לנה"י דגלגלתא את האור שלו, זה אור של חסדים, בינה, ומעורר את המלכות. מלכות משפיעה לפרצוף הזה ומעוררת בו רצון משלה, מבחינה ד', רצון גדול, ואז מתעורר בפרצוף הזה רצון לקבל. זה לא שהולך ומקבל, אין לו עוד במה, אבל רצון יש.

כל אותם הכלים שהיו למטה מתפארת הם כולם כלים דקבלה והיה בהם רק לקבל בדרגת הבינה, עכשיו הם רוצים לקבל בדרגת המלכות, לכן הכלים האלו הם מצטמצמים. הם מרגישים שמלכות הגיעה והיא מעוררת בהם רצון מאוד גדול לקבל, ולכן הם מצמצמים את עצמם ולא רוצים יותר להשתמש ברצון לקבל שבהם. עד כאן (ראו בשרטוט קו אדום) יכול האור העליון להתפשט מלמעלה, אבל לא יותר למטה, והמקום הזה הוא נקרא פרסה. אנחנו צריכים להבין שבנה"י דגלגלתא זה עניין של המלכות, וכאן בסך הכול מה שנמצא למטה זה דרגת בינה. אז המלכות שמשפיעה על הבינה מעוררת בחלק מהכלים של הבינה רצון לקבל ולכן מחייבת אותם להצטמצם, לכן אין כאן אור. ו[למעלה מפרסה] יש אור חסדים.

שרטוט מס' 1

שאלה: מה זה אומר שהוא כותב "והגם שהם קומת ז"א, אין זה עוד דומה לקומת ז"א של הלמטה מטבור דא"ק,"? למה זעיר אנפין? איך נקודות דס"ג זה קומת זעיר אנפין?

נקודות דס"ג הן כבר לא ס"ג, כי ס"ג זה ב', ונקודות דס"ג זה מה שיוצא מב', זה כבר כמו זעיר אנפין דבינה, ז"ת דבינה.

אני אקרא שוב.

אות ס"ג

"ואין להקשות הרי עדיין יש ביניהם מרחק רב מצד העביות שבהם, כי הנקודות דס"ג באו מעביות דבחי"ב ואין בהם מבחי"ד ולא כלום," כמו בנה"י דגלגלתא "והגם שהם קומת ז"א," נקודות דס"ג ודאי, כי הן כבר הזדככו מהס"ג. ס"ג זה ב' דעביות, ונקודות דס"ג זה כבר א' דעביות "אין זה עוד דומה לקומת ז"א של הלמטה מטבור דא"ק," אתם יכולים להגיד שגם למטה מטבור דגלגלתא יש שם דרגת זעיר אנפין, לא. שם "(שהוא) ז"א דבחי"ד, הרי שיש בהם הפרש גדול." בוא נגיד כך, שם לא רוצים לקבל כלום וכאן לא רוצים לקבל כלום, אבל שם לא רוצים לקבל בגלל שאין מסך, והרצון לקבל הוא גדול. מה שאין כן כאן הרצון לקבל הוא קטן, והוא לא רוצה לקבל אלא רוצה להיות בהשפעה, בהשוואה עם הבורא, עם הכתר, ולכן ההפרש ביניהם הוא גדול מאוד. "התשובה היא, כי אין העביות ניכרת בפרצוף בעת התלבשות האור," אם האור מאיר, אנחנו לא מרגישים את העביות. כל העביות היא עובדת כדי להחזיק את האור בתוכה. "רק אחר הסתלקות האור, וע"כ בעת שהופיע פרצוף הנקודות דס"ג בקומת ז"א ירד ונתלבש בקומת זו"ן שמטבור ולמטה דא"ק ואז נתערבו הבחי"ב בבחי"ד זה בזה, וגרם לצמצום הב' הנ"ל, שנעשה סיום חדש במקום בינה דגוף של פרצוף ההוא." של נקודות דס"ג, שנקרא פרסה "וכן גרם להשתנות מקום הזווג, ונעשה הפה דראש במקום נקבי העינים, כנ"ל." זאת אומרת, המסך ירד מנקבי עיניים לפה דראש.

תלמיד: קומת זעיר אנפין, איזו הבחנה זו?

קומת זעיר אנפין היא א' דעביות. ב'/א', א', זו קומת זעיר אנפין. בינה היא קומה ב'.

שאלה: יש לי שאלה לגבי השיתוף של הבינה עם גלגלתא. איך הערבוב הזה קורה? קודם למדנו שיש תהליך הדרגתי, וכאן יש תהליכים מקבילים.

נכון. ברגע שמופיע אור, האור שמופיע בפרצופים הוא קובע עד כמה הפרצופים האלה קרובים או רחוקים זה מזה, ככה זה ברגע שמופיע האור בפרצוף. יש לך נגיד חבית גדולה וכוס קטנה, אבל בשתיהן יש חלב או יין, לא חשוב מה, אבל יש בשתיהן אותו דבר, ולכן לפי מה שיש בהן הן קרובות זו לזו. לכן אם מופיעים אורות בפרצופים, אנחנו לא רואים את הפרצופים עצמם אלא רואים את האורות שבהם, ואז לפי קירבת האורות שבהם אנחנו רואים שהם קרובים.

תלמיד: ההשוואה הזאת בהתקרבות, כלפי מה זה קורה?

לפי שנה"י דגלגלתא ונקודות דס"ג הם קרובים לפי האורות. יש אור דחסדים בס"ג שירד למטה מטבור, ויש גם אור דחייה שהוא אור דחסדים בנה"י דא"ק, בנה"י דגלגלתא, ואז הם יכולים להתקרב זה לזה, והם ממש יכולים להתחבר, כי האורות שבהם הם ממש מאותו סוג. עוד נלמד איך זה קורה, זה קדימה לפנינו.

שאלה: לפי השרטוט, נהי"מ של נקודות דס"ג שמתחת לפרסא, בזמן הצמצום הן עולות למעלה או הם נשארות ומפסיקות לעבוד?

למה שיעלו למעלה?

תלמיד: כי אומרים שמלכות עולה לבינה.

זה נקרא שמלכות עולה לבינה שנמצאת כאן [בתפארת]. מלכות עולה לתפארת, תפארת זה נקרא בינה דגופא. ואז מלכות שולטת על כל הרצונות האלה, על כל התכונות האלו [ממלכות עד תפארת] שהם יהיו כולם ברצון לקבל. ואז שליטת המלכות על הספירות האלו היא נקרא צמצום ב'.

תלמיד: זאת אומרת רק ספירת מלכות עולה מעל הפרסה?

שליטת המלכות עולה מהמקום שלה למקום הפרסה, השליטה, מלכות בעצמה לא יכולה לעלות. אנחנו אומרים כך אולי לשם קיצור השפה, אבל באמת אף אחד לא יכול לעלות ולרדת, אלא בשליטה שלו הוא יכול לעלות או לרדת.

תלמיד: לא ברור מה זה שליטה שעולה.

מלכות, הרצון לקבל שלה עכשיו מתגלה בספירות ממנה ועד התפארת.

שאלה: למה משתנה מקום הזיווג מפה דראש לנקבי עיניים? זה קורה לפי שינוי מקום הסיום?

מקום הזיווג זה המקום שבו עומד המסך, שהוא קובע שעד כאן אני רוצה לקבל את האור העליון בעל מנת להשפיע, ולמטה מהמקום הזה, למטה ברצונות שלי התחתונים יותר, אני לא מסוגל לכוון בהם בעל מנת להשפיע. זה מה שאנחנו רואים שקורה.

שאלה: הפרצוף של גלגלתא ולעומתו הפרצוף החדש, מי מהם משפיע יותר?

הפרצוף החדש משפיע על הגלגלתא.

תלמיד: הוא משפיע על הגלגלתא, אבל הוא כבר עם חסרון הרבה יותר גדול ממה שיש לגלגלתא.

זה לא חשוב. התינוק שלך משפיע עליך יותר מכל הגדולים.

תלמיד: איך זה?

תשאל את עצמך איך זה. מי ראש המשפחה אתה או התינוק?

תלמיד: אבל יש פה ניסיון, הוא רוצה להשפיע לכל המלכות.

אני לא מבין מה אתה מדבר בכלל. איפה הרצון לקבל שעכשיו אנחנו צריכים לשרת? הוא מתגלה בנקודות דס"ג כרצון החדש.

תלמיד: נכון, אבל המגמה הייתה כל הזמן להשפיע יותר ויותר, ומתגלה רק חסרון יותר גדול.

אז צריכים להשפיע לפי החיסרון. הוא מתגלה עכשיו בכלים האלו, אם אנחנו נמלא את כל הכלים האלו באור העליון, יהיה גמר התיקון. מה זה גמר התיקון? גמר התיקון שהאור העליון צריך להתפשט מאין סוף ועד הנקודה דעולם הזה. וצמצום ב' דווקא ההיפך, עוצר אותו בפרסה (ראו שרטוט מס' 2, קו כחול).

שרטוט מס' 2

שאלה: אנחנו יכולים להבין לפי מה שרשום, שיש השתוות הצורה בין הבחנות נקודות ס"ג וזו"ן, זאת אומרת במצב הזה הו"ק שלנו הוא הקטנות. זה נכון?

נכון.

תלמיד: אם כך, בתוך הו"ק יש לנו אור חסדים והארה של חכמה.

מאיפה אתה לוקח את זה? אחרי צמצום ב' אין לך את זה. אני גם לא מבין למה אתה חותר.

תלמיד: לזה שבסיום אנחנו מקבלים אותן עשר ספירות של הפרצוף.

לא אותן [עשר ספירות], אבל תמיד אתה יכול להגיד על כל פרט ופרט שיש לו עשר ספירות.

שאלה: בדרך כלל אור חסדים מופיע מהתנגדות, דחייה של אור חכמה, ופה הוא מתפשט כמו אור חכמה בנקודות דס"ג. איך קורית ההתפשטות הזאת?

אור חסדים מגיע לכלים דהשפעה. אם ישנם כלים דהשפעה, בהם מתפשט אור חסדים.

שאלה: הוא אומר שהעביות לא מורגשת לפני ההתלבשות, אז איך האור מתלבש אם הוא לא מרגיש את העביות?

איפה זה כתוב?

תלמיד: הוא כותב ש"אין העביות ניכרת בפרצוף בעת התלבשות האור". אלא אחר הסתלקות האור.

כן, כי ברגע שהאור מתלבש בפרצוף לא ניכרת העביות, ניכר האור שמאיר. מתי מתגלה העביות? מתי שאין אור בפרצוף. האור הסתלק ואז מרגישים עד כמה הפרצוף הוא עבה.

תלמיד: איך מתלבש האור בפרצוף, אם לפני זה לא היה ידוע מה העביות שלו?

איך יכול להיות? איפה הרשימות, איפה זיווג דהכאה? איך האור התלבש בפרצוף? הוא עשה פעולת זיווג דהכאה על הרשימות שישנן במסך, ולכן התלבש בפרצוף. כרגיל.

תלמיד: ואז לא ברור למה הוא כותב שהעביות של הפרצוף לא ניכרת, אלא רק אחרי שהאור מסתלק?

בזמן שאור מלובש בפרצוף העביות לא ניכרת. העביות דווקא תומכת בזה שהאור יחזיק בפרצוף, העביות מחזיקה את האור. ככל שהעביות יותר גדולה, האור יותר גדול, כי העביות היא גם עם המסך, עם הזיווג, עם משיכת האור.

תלמיד: ויש הבדל בזמן הזיווג לבין ההסתלקות, העביות משתנה?

בוודאי שמשתנה, אלו טעמים ואלו נקודות.

תלמיד: אז מה מגדיר את העביות של הפרצוף, בזמן המשיכה או בזמן ההסתלקות?

הרשימות, נתונים. באיזו עביות הוא משתמש ובשביל מה? אני לא מבין את המחשבה שלכם.

תלמיד: לא ברור אם כשהוא מתלבש יש לו עביות וזה מגדיר עד כמה יכול להתפשט האור, זו הגדרה אחת?

כן.

תלמיד: כשמסתלק, ההגדרה משתנה?

ודאי. קודם העביות הייתה עוזרת, תואמת להתפשטות האור לדבקות בבורא, ועכשיו בהסתלקות האור העביות דווקא מראה עד כמה הפרצוף שונה מהבורא ולכן האור מסתלק.

תלמיד: זה בדיוק ההבדל בין טעמים לנקודות?

כן. זה כל העניין, איך אנחנו משתמשים בכל הנתונים האלה, בעביות ובאור.

שאלה: בכל זאת לא ברור למה אחרי זיווג בנקבי עיניים בראש דס"ג עולם הנקודים מתלבש מתחת לטבור?

מפני שיש לו רק אור דחסדים. ולכן הוא יכול להתלבש במקומות איפה שאור חכמה לא יכול להתלבש. ואם יש הזדמנות אז כל אור ואור משתדל, שמח למלא את כל הכלים האפשריים כדי למלא אותם.

תלמיד: אבל זה כבר זיווג לא בב' אלא ב'/א' מצומצם?

עוד יותר. זאת אומרת, סך הכול קומת זעיר אנפין דבינה יכולה להתפשט גם למטה מטבור.

תלמיד: אפשר להגיד שחסדים זה כאילו מצב שיש חסדים באורות ויש חסדים ברצונות?

כן. ודאי שלא יכול להיות אחרת. לא יכול להיות אור דחסדים אם אין לנו כלי דחסדים. הכלי מרגיש את עצמו שיש לו עביות, אבל עביות לא מספקת כדי לקבל על מנת להשפיע, אבל הוא לפחות יכול לעשות פעולת להשפיע על מנת להשפיע, אז הוא פועל בזה ושמח בזה, בחלקו. ולכן הוא יכול לרדת אפילו למטה מטבור, ויש לו מסך ששומר עליו, שהוא יפעל שם כבינה.

שאלה: לא ברור למה בפרצוף ס"ג אתה קורא לכלים שמתחת לטבור "כלים של בינה"? הרי זה מלכות שם, בחינה ד'.

אמנם הם כלים של הנה"י דגלגלתא, אבל מתפשטים עכשיו בתוך הכלים האלו של גלגלתא אורות של נקודות דס"ג והם יכולים לרדת לשם מפני שהם רק חסדים. ולכן הם לא מעוררים נה"י דגלגלתא לקבל אותם בעל מנת לקבל, ואפילו בעל מנת להשפיע, אלא מתעסקים בהשפעה בלבד. וגם נה"י דגלגלתא שלא רוצים לקבל אור חכמה נמצאים בהשפעה, ולכן הם יכולים להיות יחד.

תלמיד: מתחת לטבור זה תמיד כל המלכות, למה יש מושג כזה שנקרא "כלים של בינה"? תמיד הפרצוף סורק את המלכות וחושב מה הוא יכול להשפיע.

לא, אתה לא צודק. אם אתה רוצה להתעמק בזה אז רק ב"תלמוד עשר הספירות", וגם שם כתוב על זה בצורה כזאת שיש כאלו שמבינים ויש כאלו שלא מבינים. תנסה לקרוא שם ותראה.

אני מסביר את זה בצרוה פשוטה, סכמתית, שיהיה מובן לאנשים שצריכים את זה רק כדי לדעת יותר את האופי של הכלים במקצת, כי את כל היתר אנחנו משיגים מהמעשה.

שאלה: מה ההבדל בין שימוש בנה"י דגלגלתא לבין שימוש של נה"י דנקודות דס"ג?

נה"י דגלגלתא זה פשוט כלים דגלגלתא, רצון לקבל, שיש עליו מסך גדול לא לקבל. ולכן למטה מטבור דגלגלתא יש לנו אור חסדים קטן מאוד מתוך זה שהכלים האלה של נה"י דגלגלתא אומרים (ראו שרטוט מס' 2), "אנחנו לא רוצים לקבל כלום, אנחנו נשארים כאן ריקים".

בזה שאלו רצונות לקבל אבל לא רוצים לקבל כלום יש עליהם הארה. יש עליהם מלמעלה הארה שהיא מתפשטת מטבור עד הסיום. הארה קטנה, שזה גם נקרא "הארת החסדים".

יש הרבה סוגים של אור החסדים. אור החסדים זה בדרך כלל המילוי שממלא את הרצון לקבל שלא רוצה לקבל. אותו דבר כאן, נקודות דס"ג שהתפשטו עד הטבור והתחילו להזדכך הם לא רוצים לקבל כלום. אז כל אותם האורות שיוצאים בזמן הזדככות המסך מטבור לפה הם יכולים לרדת למטה מטבור הכללי, והם גם לא רוצים לקבל כלום.

ואז הם מתערבבים עם נה"י דגלגלתא, ונה"י דגלגלתא משפיעה עליהם את העביות שלה, עביות ד', אבל הם ממלאים את הגלגלתא באור החסדים. ועביות ד' גורמת לכלים האלו] מתחת לפרסה] צמצום. היא שולטת על כל הרצונות לקבל שיש שם ומצמצמת אותם כך שאסור יותר להשתמש בהם.

לכן האור העליון שהיה מתפשט עד המלכות סופית הוא עלה והגביל את עצמו מלהתפשט רק במקום אמצע התפארת, שנקרא "פרסה". ואז האור העליון מאין סוף ממשיך עד הפרסה בלבד, יותר מזה לא יכול להתפשט.

תלמיד: אבל פרצוף דגלגלתא עשה זיווג על פרצוף שלם. הוא כבר התכלל עם עביות ד', לא?

אם אתה חכם כזה אני אענה לך קצת יותר. כל דבר שאנחנו לומדים שנעשה כאן בכל הפרצופים הוא צריך לעלות לאין סוף ולהתחיל לעשות את הזיווגים מאין סוף ולמטה. לכן כשיוצאים נקודות דס"ג, הרשימות האלה, מאיפה הם יודעים איך לרדת, איך לעלות? הכול עולה דרך הפרצופים האלה לאין סוף.

גלגלתא עושה זיווג דהכאה על הרשימות האלו, מנקודות דס"ג הם עולים לגלגלתא. גלגלתא עושה זיווג עם האור אין סוף, וקודם כל גלגלתא מצטמצמת לפי הזיווג החדש הזה ואחר כך מעבירה לע"ב, אחר כך מעבירה לס"ג וס"ג גם יוצא מצומצם.

זאת אומרת, מאיפה מגיעה כל פעולה ופעולה בפרצופים התחתונים עד הסוף? מתוך זה שהכול בא מאין סוף והגלגלתא היא ככתר, היא בעצם מנהלת את כל ההתפשטות והיא מבצעת קודם את הפעולות האלו.

לכן כשאנחנו אומרים שאור החסדים משפיע בחב"ד חג"ת של נקודות דס"ג על הגלגלתא, וגלגלתא גורמת צמצום לתנה"י דנקודות דס"ג, כל זה קורה בפעולת הגלגלתא עצמה. לא כמו שאנחנו מראים כאן [מתחת לטבור] בחיצים (ראו שרטוט מס' 2) שקודם כל הרשימות עולות לאין סוף וגלגלתא עושה את הזיווגים, ואחר כך ע"ב, ואחר כך ס"ג ואחר כך נקודות דס"ג.

תלמיד: האם אפשר להגיד שנה"י דגלגלתא זה בפוטנציאל ונה"י דנקודות דס"ג זה במימוש?

גם זה וגם זה במימוש, אבל בנה"י דגלגלתא זה כלבושים על הגלגלתא, שזה לא ממש הפעולות שלה, צמצום ב'. היא מתלבשת בצמצום ב', אבל בנקודות דס"ג הפעולות דצמצום ב' הן ממש הפעולות שלה.

שאלה: אם הבנתי אותך נכון, פה מדובר רק על גלגלתא אין סוף שאחרי הצמצום א' מתחילה למלאות את עצמה עם האורות, אבל על מנת להשפיע. אז פרצוף גלגלתא זה אותה מלכות אין סוף עם מסך עביות, וע"ב ס"ג, כל הזמן מדובר רק על גלגלתא דאין סוף שבצורה הזאת היא מתקנת את עצמה. ופרצוף ס"ג זה אותה גלגלתא שבודקת את החלק השני שלה, כח"ב, באיזו צורה היא יכולה לעבוד עם הכלים אחרי הטבור. האם זה נכון?

זה נכון במאה אחוז. באמת נכון. אני שמח שכך אתה אומר.

שאלה: זה מקדם אותנו צורת הלימוד הזאת?

מה מקדם?

תלמיד: צורת הלימוד הזאת שאנחנו כמו טכנאים שדופקים עם פטיש ומסמר על השולחן?

אתה צריך להעביר את זה לרגשות, אבל אנחנו לומדים את זה כמו שזה נלמד בחכמת הקבלה, בלי רגשות. אתה לא ראית את הספרים של המקובלים? הם כותבים על זה בצורה מכנית בלבד, והאדם שקורא את הספרים האלו הוא כבר קורא אותם לפי ההתפעלות שלו.

תלמיד: איך זה נכנס לרגש שלי, הדברים האלה? איך צורת הלימוד הזאת מתלבשת ברגש?

לפי איך שאתה יכול לצרף מה שאתה קורא עם הלב שלך.

תלמיד: בצורת הלימוד, בעשירייה, מה אני צריך לעשות? מה הכוונה שצריכה להיות בשיעור כזה?

כוונה שאני ארגיש, ארגיש מה שאני קורא. אז נקווה שאתה תרגיש. שאתה תקרא, נקודות דס"ג, צמצום ב', אורות עולים, יורדים, משהו שם, רשימות, שזה ינענע אותך כך שאתה תתחיל להתפעל, להתרגש עד הדמעות.

תלמיד: צריך להיות כבר בעל השגה. אתה יכול להרגיש, אנחנו לא מרגישים את זה.

אז תרצה להרגיש ותרגיש.

תלמיד: וזה מקרב את ההרגשה זה שאני רוצה להרגיש את זה?

כן.

שאלה: למה השתנה מקום הזיווג ונעשה הפה דראש במקום נקבי עיניים?

כי זה צמצום ב'. תתארו לעצמכם, מה קורה כאן? יש לי רצון לקבל (ראו שרטוט מס' 3), אני יכול להשתמש בו בעל מנת להשפיע לבורא, מבחינה 4, 3, 2, 1, 0, ובהתאם לזה אני משפיע לבורא. אם אני משפיע מדרגה 0 אז אני נקרא עובר, אני נמצא ברצון לקבל בבורא אבל אני לא מרגיש אותו. אם אני יכול להשפיע עליו מדרגה א', מדרגה 1, אז אני כבר נקרא קטן, מדרגה ב' אני נקרא כבר יותר גדול. ועוד מדרגה 3, אז אני כבר גדול, מדרגה 4 אני ממש נמצא בתיקונים האחרונים. וכך אנחנו רואים.

הדרגות האלו עובדות באור החסדים, אין להן כוח לקבל על מנת להשפיע באור החכמה, להידמות לבורא באור החכמה. דרגה 0 זה תינוק, נקרא עובר, כמו שנמצא בתוך האימא שלו, לא תלוי בו שום דבר, רק ביטול, צמצום. בדרגה א' הוא במשהו בכל זאת משייך את עצמו לבורא, מחייך, מגיע, מגיב במשהו, זה כמו תינוקות אצלנו. בדרגה ב' הוא כבר נקרא קטן, אבל הוא כבר קטן עד נער. בדרגה ג' הוא כבר יכול בכל העוצמה שלו כמה שיותר להשפיע לבורא, זה נקרא להשפיע על מנת להשפיע, בקומה השלמה. ובדרגה ד' זה אפילו בלקבל על מנת להשפיע, זה נקרא זקן, זקן נקרא שקנה חכמה. כך אנחנו מתפתחים. 0, 1, 2 אלו דרגות הקטנות ו-3, 4 אלו דרגות הגדלות.

שרטוט מס' 3

שאלה: שמעתי שאין אור חסדים בלי אור חכמה. איך זה קורה שבנקודות דס"ג נשאר רק אור חסדים?

אין אור חסדים ואור חכמה, ישנו רק האור העליון, ורק אנחנו מבחינים בין אור חסדים ואור החכמה לפי הכלים שלנו, לפי המאמצים שלנו. מצד הבורא יש רק אור אחד, ללא שום שינויים וללא כלום. אנחנו מבחינים באור הזה כל מיני הבחנות, נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה, הכול כלפי המקבלים.

שאלה: מה בהבדל בן אור שמעל טבור לבין אור שבין טבור לפרסה?

יש לנו מאור אין סוף אור שמגיע לטבור (ראו שרטוט מס' 4), זה אור חכמה בעצם אפשר להגיד, למטה מטבור עד הפרסה זה עיקר אור החסדים. ומטבור עד הסיום, יש לנו שוב אור חסדים או אין אורות, הארה קטנה. תלוי על מה אנחנו מדברים, או שאנחנו מדברים על מקום הריק או על מקום שיש שם תיקונים, שיש שם כבר דרגות בינה, הכול תלוי כבר במה שיש למטה מפרסה, מטבור.

שרטוט מס' 4

שאלה: מה ההבדל בין החושך שמתחת לפרסה לבין החושך שבעולם שלנו?

חושך שלמטה מפרסה זה חושך שמרגישים שהוא חושך, אין אור. אין אור זה לא חושך, בעולם שלנו אנחנו לא מרגישים שאין את האור העליון, זה ההבדל.

שאלה: מה ההבדל או הקשר בין מסך לצמצומים?

צמצום זה צמצום, שאני סוגר את עצמי ולא רוצה להיות במגע עם האור העליון מפני שאני לא יכול להשתמש בו נכון, אין לי כוחות. זה הצמצום. מסך זה שאני יכול לדמות את עצמי לבורא בזה שאני במשהו אשפיע לו בחזרה. זה יכול להיות רק למעלה מצמצום, זאת אומרת שאני עושה צמצום, זה חובה, בטוח, על זה אין בכלל ויכוח, ולמעלה מהצמצום, חוץ מהצמצום, אני אומר, אני גם יכול לעבוד במשהו עם האורות, עם התענוגים כדי לשייך אותם לבורא ולא לעצמי. אומנם אני מאוד רוצה לפי הטבע שלי, הרצון לקבל לא מזדכך, אבל אני מוכן לעבוד עם זה רק בעל מנת להשפיע. כך עובדים עם העביות.

שאלה: מהי קומת זעיר אנפין ומהי קומת זו"ן? מה תפקידם?

תלוי איפה אנחנו מדברים, קומת זעיר אנפין היא בדרך כלל קומה של א' דעביות ומגיעה לאור החסדים בהארת חכמה, וקומת מלכות היא עביות דשורש או יכול להיות ההיפך, לפי הכלים עביות ד'. אנחנו צריכים לראות על מה מדובר בדיוק. אבל בדרך כלל אם אנחנו מדברים על קומה, זה מה שאפשר להגיד. (ראו שרטוט מס' 5) יש לנו יסוד ויש לנו דרגות, כמה שהרצון לקבל יכול להיות קרוב לבורא, דרגת 0 או שורש, 1 או א', 2 או ב', ג' או 3 ו-ד' או 4, אלה הדרגות, ואז בהתאם לזה כשאנחנו מגיעים לקומות כאלה, אנחנו קוראים להם מלכות, זעיר אנפין, בינה, חכמה וכתר.

אם זה בפרצופים, אנחנו אומרים שזה ב"ן, מ"ה, בינה, חכמה, כתר. או שזה ס"ג, ע"ב, גלגלתא, תלוי איפה. בעולמות, זה אדם קדמון, אצילות, בריאה, יצירה ועשייה. תלוי על מה אנחנו מדברים, אבל בסך הכול כול אלה הם רק שמות שלנו, בסופו של דבר יש לנו רק את מלכות, רצון לקבל אחרי ד' בחינות דאור ישר, שלא נשכח את זה, ובסך הכול אנחנו צריכים לתקן אותה מדרגת עביות 0 עד דרגת עביות ד', שכולם יהיו בלהשפיע לבורא, כמו שהבורא רוצה להשפיע לנו. אין שום דבר חוץ מזה בבריאה.

שרטוט מס' 5

שאלה: למה נקודות דס"ג כל כך מושפעות מגלגלתא? איך אפשר בכלל להשפיע עביות על פרצוף שיותר זך לפי טבעו?

כל פרצוף זה רצון לקבל. אם יש לי הזדמנות לקבל על מנת להשפיע או להשפיע על מנת להשפיע בכל מני צורות יותר ממה שאני עכשיו מבצע, אז אני מוכן לשמוע או לקבל עצה לעשות משהו מפני שזה בשבילי הופך להיות הזדמנות עוד יותר לעלות בדרגות הקדושה. וכך אנחנו מתקדמים.

שאלה: איזה מסך היה צריך להיות מתחת לפרסא כדי שגם שם יהיה אפשר לקבל אור בעל מנת להשפיע? מה חסר שם עכשיו?

מסך דבחינה ד'.

תלמיד: מה ההבדל בינו למה שהיה בגלגלתא?

כי זו בדיוק אותה העביות שהגלגלתא השפיעה לנקודות דס"ג. (ראו שרטוט 2) מלכות הזאת השפיעה לבינה הזאת עביות דבחינה ד' ולכן היה צמצום. איך אפשר לקבל כאן אור? צריכים מסך על בחינה ד', זה יהיה אור של גמר התיקון. לכן מה אנחנו עושים, איך נעשה בפועל? הכול עולה מעולמות בריאה, יצירה, עשייה לעולם האצילות. בעולם האצילות מיתקנים מגלגלתא ועיניים כל הכלים. אחר כך מורידים אותך לעולם הבריאה, ואז בזה יש תוספת של עביות דבחינה ב', לעולם היצירה בחינה ג' ולעולם העשייה בחינת המלכות. ואז בצורה כזאת אנחנו מגיעים לגמר התיקון.

זאת אומרת, קודם מתקנים את הדברים האלה בעולם האצילות בהתכללות בעליון, ואחר כך מהעליון מורידים אותם למקומם. ככה זה גם נקרא, שהפרסא יורדת למטה ומתקנים את הכלים במקומם, לא בעלייה לעליון.

שאלה: האם אנחנו יכולים להגיד שבמסכים זה המקום איפה שמתחיל להיבנות הבורא?

אני לא מבין את השאלה, מה זה "איפה שמתחיל להיבנות הבורא"?

תלמיד: כשהסברת את ההבדל בין צמצום למסך, היה נראה שזאת הנקודה של האינטראקציה בין הנברא והבורא. אז לפי העביות זה איך שנוצרת דמות הבורא שיוצר הנברא?

אני לא מבין בדיוק מה אתה אומר. לא יכול לסדר את הדברים האלה. תשאל אולי מחר

שאלה: נראה שהבינה עשתה תרגיל כדי לצרף אליה את המלכות.

אתה צודק, אין ברירה. (ראו שרטוט 2) כתר, חכמה, בינה, שלושת הפרצופים האלה קיבלו כמה שהם יכולים. מה נשאר אחרי זה? זעיר אנפין ומלכות, אם הם היו יכולים לקבל כמו שצריך אז היה גמר התיקון, אבל הם לא יכולים. אפילו גלגלתא לא יכולה לקבל למטה מהטבור, אין לה מסך. מה לעשות? רק בינה שיכולה לרדת למטה, כי היא יכולה להיות בכל מקום, יכולה להוסיף מסך למלכות ולגרום לתיקון המלכות. באיזו צורה? בכך שתתערבב עם המלכות. בינה מתערבבת עם המלכות ושוברת את עצמה עם המלכות, נכנסת בכוח הבינה, ברצון להשפיע, לרצון לקבל, ואז בזה הרצון לקבל מתחיל להיות עוד יותר אכזרי, הוא יכול להשתמש בכלים דהשפעה כדי לקבל עוד יותר מאשר קודם וזה העניין של הקליפות, שיש להם אפשרות כאילו להשפיע אבל על מנת לקבל. זה כל הרשע בעולם הזה, כל אותם אנשים נוכלים שמתנפלים עלינו ועל ידי מעשים כביכול טובים, יפים, סוחבים מאיתנו כל מה שרק אפשר, מנהלים אותנו, מבלבלים אותנו, כל הממשלות, כל המנהלים האלה.

ואז מה אנחנו עושים? אנחנו משקיעים את כל הכוח שלנו, של המלכות, אמנם שהם מנהלים אותנו מדרגת הבינה המקולקלת, כי בינה נשברת כאן ועובדת למען המלכות. ואז יוצא שאנחנו מגיעים למצב שאותם הדברים שצריכים להיות למען התיקון פועלים למען הקלקול, למען הבינה המקולקלת, וזה נקרא "חיל בלע ויקיאנה"¹. זאת אומרת בהתחלה כל המלכות עוברת לבינה, ובינה משתמשת במלכות בצורה אכזרית, ובינה בעצמה הופכת ממש לאכזרית יותר ממלכות וזה עניין הקליפה. אבל אחרי שבינה ומלכות בצורה כזאת מתערבבות יחד, מתחיל להשפיע האור על דרגת החיבור ביניהן, על השבירה שלהן, ואז מתחילים להתברר כלים בצורה ההפוכה, שישנה הכרת הרע בקשר בין מלכות ובינה ומתחילים לברר את הכלים הנכונים מהערבוביה שלהם, ורואים שאי אפשר להשתמש בקליפה, שמשתמשת ברצון להשפיע על מנת לקבל, ובצורה כזאת מגיעים למצב שנשארים רק כלים דקבלה וכלים דהשפעה, שבהם אנחנו משתמשים בעל מנת להשפיע בצורה הנכונה. זה כבר נקרא "הכרת הרע". במה הוא בדיוק רע? שאנחנו מסוגלים להבחין בין הכלים דקבלה שהם יהיו בעל מנת להשפיע. עוד נדבר על זה, אתם תמצאו לזה מילים יותר טובות ממני.

(סוף השיעור)

---

1. "חיל בלע ויקיאנו" (איוב, כ', ט"ו)↩