שיעור בוקר 22.08.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך ג', עמ' 2098,

"ביאור למאמר "פתיחה לחכמת הקבלה"

קריין: ספר "כתבי רב"ש", כרך ד', עמ' 2098, "ביאור למאמר "פתיחה לחכמת הקבלה"". כותרת "צמצום א'".

צמצום א'

"בזמן שמלכות הזאת אמרה שלא רוצה לקבל בעמ"נ לקבל נק' שכאילו החזירה את האור, ומצב זה מכונה צמצום. וברוחניות יש כלל, כל חידוש צורה זו בחי' חדשה. אי לזאת יש להבחין ב' מצבים:

א. שבחי"ד קיבלה כל האור, על כלי שנק' השתוקקות ונק' "ממלא כל המציאות" וכן נק' עולם א"ס.

ב. לאחר שרצתה בהשתוות הצורה, נבחן מצב זה לעולם אחר שנק' עולם הצמצום, וממנו נסתלק האור.

א"כ, כמו שמבחינים שחכמה קיבלה, ובינה החזירה את האור, כמו"כ מלכות נשארה כמו שהיתה בבחינת עולם א"ס, היינו שקיבלה את כל האור, וכעת נבחנת מלכות חדשה שמחזירה את האור. וצריכים לדעת שבמצב הא' שנק' א"ס היה "הוא ושמו אחד", היינו האור והכלי היו בחי' אחת, ורק לאחר הצמצום נעשה היכר של ד' בחי' או ע"ס, משום שנסתלק מהן האור."

שאלה: מה זה אומר שברוחניות יש כלל, שכל חידוש צורה זו בחינה חדשה?

אין לנו משהו שיכול לבוא חוץ מהמקור, מאין סוף. לכן כל חידוש, כל בחינה חדשה, מגיעים אלינו מאין סוף. זו צורה חדשה, תמונה חדשה, שבאה על פני מה שהיה קודם.

תלמיד: מה זה אומר "על פני"?

מה שהיה קודם נשאר, ומה שבא עכשיו התווסף.

תלמיד: אז מי הוא עכשיו?

מה שעכשיו מתגלה.

תלמיד: ומה עם מה שהיה קודם?

גם נשאר.

תלמיד: אז מי הוא עכשיו?

צורה שמתגלה עכשיו מאותו מקור שממנו מגיעה הצורה הקודמת ואחר כך מגיעה הצורה הבאה.

תלמיד: נגיד פה, יש את עולם אין סוף ואחריו מגיע עולם הצמצום. אז הנברא, המרגיש, מי הוא עכשיו? הוא כבר מצומצם, הוא עושה צמצום, אז הוא כבר לא באין סוף, הוא מצמצם את האין סוף.

גם אין סוף נשאר וגם מה שעכשיו מתגלה, עולם הצמצום, נשאר. כל צורה היא צורה בפני עצמה.

תלמיד: הצורה המתקדמת יותר היא תמיד נולדת מהצורה שקודמת לה, כמו סיבה ומסובב, נכון?

נכון.

תלמיד: אם למשל פה הוא מחליט לצמצם את עצמו, אז עכשיו הוא כבר מצומצם.

אבל זה לא שייך למה שהיה קודם. מה שהיה קודם נשאר ומה שעכשיו מצומצם הוא מצומצם.

תלמיד: ואם הוא מקבל החלטה להפוך את עצמו, לצמצם נגיד?

הוא לא יכול להחליט על הצורה הקודמת.

תלמיד: זה ברור. אבל ברגע שהוא כבר מתקדם קדימה, מקבל החלטה על קדימה, לשנות את צורתו כדי להתאים לאור, אז צורתו משתנה, הוא עכשיו נהיה מצומצם.

נכון. אז על פני צורתו הקודמת שהייתה, באה עכשיו צורה חדשה כפי שהוא החליט.

תלמיד: אז למה אומרים שצורתו הקודמת לא נאבדת אלא זה על פניה קורה?

כן, בטח.

תלמיד: אבל הוא התהפך במהות.

לא. הוא החליט להוסיף לצורה הקודמת. שום צורה לא נעלמת, אלא הכול בא כתוספת.

שאלה: למה אחרי שהאור יצא מהכלי, מהמלכות השנייה שנוצרה, נוצרו כל הפרצופים ועשר הספירות? איך דווקא על ידי הסתלקות האור נוצר משהו ולא על ידי קבלת האור?

עדיין לא מדובר כאן על קבלת האור. אלא אם כן, אז זה בצורה פאסיבית, שהאור מתפשט מתוך רצון.

שאלה: הוא כותב שיש שני הבחנים שצריכים לשים לב אליהם. בהתחלה האור נכנס לכלי, למלכות, ולאחר מכן כשהוא מסתלק כביכול נוצרת עוד מלכות.

כן. מצומצמת.

תלמיד: האם המלכות הזאת היא בעצם ההבחן של הרגש האור והכלי יחד?

אפשר להגיד.

שאלה: יש במלכות שני מצבים, מצב האין סוף והמצב החדש. מה היא יכולה לעשות עם המצב הקודם? מה הוא נותן לה כשהוא עוד בתוכה?

אני עוד לא שמעתי שיש במלכות את מצב האין סוף.

תלמיד: אמרנו שהמלכות עוברת תהליך.

שהאור ממלא את כל המציאות.

תלמיד: כן, ואז מלכות עושה צמצום ואמרנו שזה מצב חדש, וגם אמרנו ששום בחינה לא נעלמת אלא זה מצב נוסף.

כן.

תלמיד: כשבמלכות יש מצב נוסף, מה נותן לה המצב הקודם?

המצב הקודם נמצא בתוך המצב הבא. מלכות שהיא כולה מלאה באור נקראת מלכות דאין סוף, ועליה מתלבשת אחר כך מלכות שהיא מצומצמת ונקראת עולם הצמצום. אלו ב' מצבים.

תלמיד: מה המלכות יכולה לעשות עם המצב הקודם שלה, מה הוא נותן לה? למה היא לא איבדה אותו?

מה זה חשוב לנו עכשיו?

תלמיד: כי נראה שברוחניות יש מדרגות שנבנות אחת על האחרת כל הזמן.

נכון.

תלמיד: ונראה שהתוצאה תמיד תלויה רק במדרגה האחרונה. למה צריך את כל המדרגות הקודמות?

אין העדר ברוחני, כל המצבים נשארים וקיימים ואף פעם לא נעלמים.

שאלה: כתוב פה בהתחלה של צמצום א', "בזמן שמלכות הזאת אמרה שלא רוצה לקבל בעמ"נ לקבל". מה פתאום מלכות שהיא כולה רק לקבל פתאום לא רוצה לקבל בעל מנת לקבל?

לפי טבע האור שממלא אותה.

תלמיד: מה זה אומר? הרי בכל המדרגות עד הנקודה הזאת האור גם היה בלהשפיע.

כן, אבל הוא הגיע למצב שהוא השפיע למלכות את התכונות שלו וגם היא לא רוצה להיות מקבלת. זה השפיע עליה והיא השתנתה, היא רוצה להיות גם כמו האור.

מפני שהאור הוא העליון, הראשון, שייך למדרגה יותר עליונה, אז ברגע שהאור משפיע על משהו, אז הוא לוחץ בשלו על מי שהוא משפיע. מאין ברירה, אותה בחינה שנמצאת תחת השפעת האור היא מקבלת את השליטה שלו.

תלמיד: כשאנחנו אומרים שהאור משפיע על מלכות, אז מה נולד בה חדש?

עוד לא כתוב, אני לא יודע.

שאלה: עולם אין סוף, כשמלכות קיבלה הכול, האם זה כנגד חכמה שקיבלה? האם פעולת הצמצום היא כנגד הצורה שבינה הראתה לה?

למה אתה לוקח כאלה דברים? מה אתה רוצה להגיד בזה?

תלמיד: מלכות עושה את מה שכבר נעשה לפניה כדוגמאות. היא עכשיו רוצה ללכת לכיוון של השפעה, להידמות לאור. ואמרנו שבזעיר אנפין, שהם פנים קטנות, זה לקבל קצת בשביל להשפיע, וכל המטרה של מלכות היא לקבל הכול כדי להשפיע אחר כך.

כן.

תלמיד: אז לקבל הכול זה לקבל את כל האור, זה כמו שחכמה קיבלה משהו.

נכון.

תלמיד: האם עכשיו היא מתחילה לעשות פעולות כדי להתחקות אחרי בינה שרוצה להשפיע?

לא. על איזו בחינה אתה מדבר?

תלמיד: אני מדבר על מלכות שמצטמצמת, שעושה צמצום על האור, על כל המילוי, כי היא לא רוצה להישאר הפוכה מהתכונה של האור. היא קיבלה את כל האור והרגישה שזה גורם לה להיות הפוכה מהאור, ועכשיו היא עושה פעולה כדי להידמות לאור.

על איזו בחינה אתה מדבר?

תלמיד: על ד', על מלכות.

בחינה ד' יוצאת אחרי בחינה ג'. מה בחינה ג' מחייבת אותה?

תלמיד: היא קיבלה קצת מהאור, הארת חכמה כדי להשפיע. והיא הבינה בסופה שהיא רוצה הכול כי לקבל קצת זו לא מטרת הבריאה.

בסדר. אז היא עכשיו הולכת לקבל הכול.

תלמיד: זה כמו שבארבע בחינות החכמה קיבלה, כלומר הצורה הזאת של לקבל זו חכמה.

בסדר.

תלמיד: הצמצום שהיא עושה, שזו כבר הפעולה החדשה, כי היא רוצה להמשיך להתקדם אחרי שהיא קיבלה את הכול ורוצה להיות בהשתוות הצורה, האם היא עושה זאת לפי הפעולות הקודמות לה, היא מסתמכת על פעולות שעשו לפניה?

מלכות קיבלה את האור שמגיע אליה מזעיר אנפין, כן?

תלמיד: היא תוצאה ממה שעבר זעיר אנפין, כך אני מבין.

כן. אז היא מקבלת את האור שמגיע אליה מזעיר אנפין. מה אחר כך קורה?

תלמיד: האם אתה אומר שהיא קיבלה מזעיר אנפין את כל אור אין סוף?

לא אמרתי את זה.

תלמיד: אני מבין את זה בצורה קצת שונה. שבסופה של בחינה ג', שהיא זעיר אנפין, היא מקבלת הבחנה חדשה, שבשביל להשלים את מטרת הבריאה היא רוצה שכל האור יתגלה בתוך הכלי.

בסדר.

תלמיד: אבל בפנים יש תהליך שהיא עושה את זה לא סתם, אלא יש לה גם כוונה מאחורי זה.

איזו?

תלמיד: היא עכשיו רוצה להגיע להשתוות הצורה עם האור.

כן.

תלמיד: האם היא לוקחת דוגמה מבינה שרצתה לעשות כזה תהליך בפעם הראשונה?

ודאי שכל ארבע הבחינות האלה פועלות בה, היא צריכה להיות כלולה מכולן.

שאלה: בבושה שהתעוררה במלכות והולידה את הצמצום, האם יש בה כוונה להשתוות הצורה או עדיין לא?

כן.

שאלה: המלכות דבחינה ד' קיבלה אור אין סוף וגם נקראת "עולם אין סוף". אחר כך היא מצטמצמת מהאור בשביל להגיע למקור שלו, להידמות אליו. האם זו כבר לא מלכות דבחינה ד' אלא זו תחילת בחינה ג'?

לא, זה נקרא "עולם הצמצום".

שאלה: האם עולם הצמצום הוא יותר גבוה ממלכות דאין סוף?

לא, הוא בא כתוצאה.

תלמיד: אז יש בתוך אור אין סוף שהיא קיבלה, איזו נקודה שגורמת לה לעשות צמצום.

כן.

שאלה: אם יש למלכות המצומצמת הכרה של ד' הבחינות, אז מה צריך יותר מזה בבריאה?

אבל למה היא רוצה להגיע?

תלמיד: להידמות לעליון, וזו ההכרה של ד' הבחינות.

במה היא יכולה להידמות עכשיו?

תלמיד: זה שיש לה את ההכרה הזאת, מה זה אומר?

כשהיא מצמצמת את עצמה, האם היא עושה משהו שבזה היא מתקרבת לעליון?

תלמיד: יש לה הכרה בד' הבחינות שיוצאות מהעליון.

אז מה?

תלמיד: יכול להיות בזה הכול.

היא קיבלה את כול אור אין סוף?

תלמיד: זה לא כתוב.

טוב. נעבור על זה עוד.

שאלה: מלכות מצמצמת, למה בזה שהיא מצטמצמת ולא מקבלת את כל האור היא נעשית דומה לבורא? מה זה מוסיף לה?

היא מתקרבת לבורא בזה שהיא לא מקבלת. לפי הפעולה היא מתקרבת לבורא.

שאלה: מה מאפיין צמצום בדרך העבודה שלנו?

גם צמצום. אדם לא רוצה לקבל כי בזה הוא מרגיש את עצמו באי השתוות הצורה לבורא.

שאלה: איך יכול להיות חיסרון במצב של "הוא ושמו אחד"?

איזה מצב "הוא ושמו אחד"?

תלמיד: בבחינה ד' בסוף כשהיא מקבלת את כל האור.

בחינה ד' שמקבלת את כל האור, אפילו שהיא מקבלת את כל האור, האם היא מקבלת את זה בהשתוות הצורה?

תלמיד: הוא קורא למצב הזה "הוא ושמו אחד", בסוף בחינה ד' לפני הצמצום.

צריכים לקרוא.

"א"כ, כמו שמבחינים שחכמה קיבלה, ובינה החזירה את האור, כמו"כ מלכות נשארה כמו שהיתה בבחינת עולם א"ס, היינו שקיבלה את כל האור, וכעת נבחנת מלכות חדשה שמחזירה את האור. וצריכים לדעת שבמצב הא' שנק' א"ס היה "הוא ושמו אחד", היינו האור והכלי היו בחי' אחת, ורק לאחר הצמצום נעשה היכר של ד' בחי' או ע"ס, משום שנסתלק מהן האור.

תלמיד: איזה חיסרון יכול להיות במצב של "הוא ושמו אחד" שהוא כבר מזמין פעולה חדשה, כאור חוזר? למה לא להסתפק במצב הזה ש"הוא ושמו אחד", ואז זה נשמע כאילו מצב של שלמות?

למה אתה חושב שזה מצב השלמות?

תלמיד: אני יודע שנולדת אחר כך בחינה חדשה, בריאה חדשה שנקראת בושה שהיא מניעה את כל המשך התהליך. אבל זה עוד לא כתוב פה.

נמשיך. הוא כותב. "שאלה: ובצמצום הזה הסתלק האור מכל הע"ס. ולכאורה, הוא תמוה - הלא הצמצום היה על בחינת מקבל עמ"נ לקבל שהיא בחי"ד ולא על שאר הבחינות!?"

שאלה: האם הצמצום שמלכות עושה הוא גם נקרא אור חוזר?

לא.

תלמיד: הוא כותב שהיא החזירה את האור.

זה שהיא החזירה את האור, היא החזירה, אבל זה לא אור חוזר. אור חוזר הוא משהו שקורה לנו אחר כך בפרצוף.

תלמיד: האור הסתלק, אבל מה אחרי זה עושה את ההיכר בכל שאר הבחינות?

מה קורה עם המלכות אחרי שהאור הסתלק.

תלמיד: כן. אולי שאלה אחרת, האם המלכות ברגע שהיא מצמצמת את עצמה, אז כל האור גם מצטמצם מהמלכויות של שאר הבחינות?

כן.

תלמיד: האם זה מה שעושה את ההיכר בכל הבחינות האחרות שלפניה?

מלכות שמצמצמת את עצמה היא מכבה את האור בכל עשר הספירות.

תלמיד: מה עושה את ההבחנה של הבחינות שלפניה?

היא נמצאת בכל הבחינות שלפניה, ואם היא שנמצאת בסוף הפרצוף מפסיקה לקבל, אז כביכול היא לא נותנת לקבל לאף ספירה שלפניה.

תלמיד: ואז יש הבחנה בין אור לכלי, כי לפני זה הוא כותב שהאור והכלי הם אחד.

נגיד שכן.

"שאלה: ובצמצום הזה הסתלק האור מכל הע"ס. ולכאורה, הוא תמוה - הלא הצמצום היה על בחינת מקבל עמ"נ לקבל שהיא בחי"ד ולא על שאר הבחינות!?

תשובה: ג' בחי' הראשונות לא נבחנות לכלים, הן רק גורמות לסדר התפתחות, שבסופו נולד הכלי, המכונה מקבל עמ"נ לקבל, והוא נפרד מהמשפיע: משא"כ ג' בחי' ראשונות עדיין לא נפרדו מהמשפיע. לאחר שנולדה מלכות, היא השיגה את הגורמים שלה. ולפי"ז אי אפשר לומר שלאחר הצמצום האור נשאר בט"ר, שהרי הן אינן כלים. הכלי היחידי הוא מלכות, ואם היא אינה רוצה לקבל מסתלק כל האור, ואינה מקבלת דבר. "

שאלה: כתוב שכשיש מצב שהאור כולו ממלא את הכלי כולו, אז אין הבחן בין כלי לאור. אחר כך יש צמצום ויש חושך בכלי, אמרת שהוא כיבה את הספירות. מתי בכלי יש הבחן בספירות?

אחרי שיש כניסות ויציאות מהספירות. זה עוד לא עכשיו.

שאלה: הוא כותב שרק במלכות זה הכלי הראשון, עד אז זו הכנה לכלי, ואז יש הסתלקות של האור מעשר הספירות. כאילו ט' הראשונות הן עוד לא כלים, אבל הן כן נחשבות לספירות.

ודאי שהן לא כלים.

תלמיד: אז למה מצמידים להן ספירות? האם ספירות הן לא כלים?

לא. כלי זה מלכות, וספירות הן הופעת האור לפני המלכות. מלכות מקבלת באור חוזר שלה את האורות האלה בט' ראשונות, ואז היא עושה עליהן זיווג וקבלת האור.

שאלה: אתה יכול להסביר עוד קצת מה ההבדל בין כלי לבין עשר ספירות שלפניו?

זה תלוי איפה אנחנו מדברים. עשר ספירות שמחוברות ביניהן בכלי המלכות זה נקרא כלי.

תלמיד: למה דווקא הצמצום הוא זה שנתן למלכות הכרה בעשר הספירות שלה? מה זה אומר בכלל שהיא מכירה בעשר ספירות?

היא מכירה בעשר ספירות בזה שהיא מצמצמת את עצמה ולא רוצה לקבל, בזה היא מגבילה את התפתחות האור בט' ראשונות ואחר כך ככל שהיא משתווה עם הט' ראשונות בעל מנת להשפיע, כך היא מרגישה כמה הן מקבלות.

תלמיד: אז "לאחר שנולדה מלכות, היא השיגה את הגורמים שלה".

כן.

תלמיד: מה החשיבות של זה שהיא השיגה את הגורמים שלה?

זה נקרא שהיא מקבלת אותם.

תלמיד: ואיך זה משפיע עליה?

הם כולם נעשים יחד לפרצוף.

תלמיד: איזו אפשרות זה נותן לה?

מקום לגילוי האור.

תלמיד: זה מה שנותן לה אפשרות להשפיע, מה שהיא רצתה?

אפשר להגיד כך.

שאלה: כשהמלכות מקבלת ויש לה הבחן של כל הט' ספירות הראשונות, זה אומר שהיא מבחינה בין האורות השונים?

כן.

תלמיד: למלכות יש אור משלה או שההארה היא רק בט' הספירות, אלו ההבחנים היחידים שיש?

אור חוזר.

תלמיד: לא הבנתי.

בזה שהיא מבצעת אור חוזר על ט' ראשונות, זה האור שלה.

שאלה: מה זו העצמאות שפתאום יש לבחינה האחרונה, שפתאום היא יכולה לעשות חישובים של אני מקבלת, לא מקבלת, אני משתמשת, אני מתפתחת למשהו אחר.

כל הבחינות הראשונות עובדות באיזו השתלשלות מסוימת, האור משפיע עליהן ויש איזו השפעה מסוימת והתפתחות מסוימת, ופתאום באה הבחינה האחרונה ויש לה איזו עצמאות, יש לה אפשרות לעשות חישובים. מה גורם להבחנה הזאת בין הספירה האחרונה לבין שאר הספירות?

מלכות כולה מקבלת, אין לה שום תכונה אחרת, או לקבל או לא לקבל. בזה שהיא בוחרת לא לקבל, היא מתחילה להיות קשורה לט' ראשונות, לא מבחינת מה שיש בהן, אלא מבחינת מה שהן רוצות להביא לה ובזה היא מתעלה מעל עצמה לט' ראשונות.

תלמיד: לט' ראשונות אין בחירה, הן תמיד יעבירו את הכול למלכות?

נגיד.

תלמיד: אז מאיפה יש למלכות את היכולת להגיד "אני מקבלת או לא מקבלת"?

כי היא רצון לקבל, אין לה שום דבר חוץ מזה.

תלמיד: אני מנסה להבין איך היו תשע בחינות שעבדו בצורה מסוימת ופתאום יצאה מהן בחינה שעובדת בצורה אחרת לגמרי מהן.

כי בכל אחת מתשע הבחינות האלו יש משהו משלה ובמלכות אין כלום.

שאלה: למה זעיר אנפין לא היה יכול פשוט להמשיך לקבל אור על מנת להשפיע, למה הוא היה חייב להפוך למלכות?

אין לו אפשרות כזאת לקבל על מנת להשפיע, כדי להשפיע, אין לזעיר אנפין אפשרות כזאת.

תלמיד: הוא הרי קיבל, זה היה שלב של פשרה, הוא קיבל חלק מהאור כדי להשפיע.

כן. אני לא יכול לענות לך על זה עכשיו, עוד מעט.

שאלה: כתוב פה, "ג' בחי' הראשונות לא נבחנות לכלים, הן רק גורמות לסדר התפתחות, שבסופו נולד הכלי".

כן.

תלמיד: קודם קראנו שבאור אין סוף היה אור אחד ופתאום נולד הרצון לקבל. היה מצב אידיאלי, מה קרה פתאום שנוצר רצון ליצור כלי של רצון לקבל ואז התחיל מה שנקרא פירוד. מה היה שם באור אין סוף כמו שהאר"י אומר?

הוא כותב שלא היה כלום, הכול היה בסדר גמור, ופתאום היה צריך ליצור כלי, רצון לקבל. מי דרש את זה, הבורא רצה את זה? אם אתה יודע להסביר את זה.

אני לא יודע להסביר את זה.

תלמיד: פעם דיברו על זה שכדי "להסיר לחם ביזיון" נוצר כלי. יש בזה משהו?

יש משהו.

תלמיד: מה הסיבה שפתאום נפרדו, הרי היתה השתוות הצורה בין האור והכלי, ופתאום נוצר הרצון הזה לבנות כלי עם רצון לקבל. מה קרה שם?

הכלי עם הרצון לקבל התפתח מבחינות שורש, א', ב', ג' וד'. אנחנו כל הזמן מדברים כאן על התפתחות הכלי. והכלי, בדרך התפתחותו, מגלה את האור שממלא אותו, ובאיזושהי צורה מסכים עימו, לא מסכים עימו. רוצה אותו, לא רוצה אותו וכן הלאה, עד שמגיע לבחינה האחרונה.

שאלה: האם התהליך הזה של צמצום האור הוא בעצם הברית מילה שהופכת אותנו לאדם?

כן.

תלמידה: כשהמלכות צמצמה את האור, החזירה אותו, מה קרה ליתר הספירות? האם זה אומר שהכול עוצר עד שהתיקון הזה מתחיל, עד שהמלכות מתחילה להיות באיזו אינטראקציה עם הבורא, לקחת רק כמות מסוימת, ואז האורות מתחילים לפעול. האם כך זה קורה?

כן. ודאי שהמלכות נמצאת באינטראקציה עם הבורא והספירות שבאמצע בין כתר למלכות הן רק המקשרות בין כתר למלכות, בין מלכות לכתר.

שאלה: אני רוצה לוודא שאני מבין את עניין הצמצום. בצמצום, כשאני מסוגל להפסיק לקבל למען עצמי זה הופך את הקבלה לעל מנת להשפיע, אחרת זה לא צמצום, נכון?

אני לא מבין מה זה "אחרת זה לא צמצום". יש צמצום, ויש קבלה על מנת לקבל וקבלה על מנת להשפיע.

תלמיד: במילים אחרות, אם אני מצמצם זה רק למען קבלה עצמית, זה לא צמצום?

כן.

תלמיד: שמעתי קודם שבזה שמלכות מצמצמת היא מקבלת את מה שהט' ראשונות רוצות להעביר לה.

כן.

תלמיד: מה הן רוצות להעביר לה, שרק הצמצום מאפשר לקבל את זה?

מה שהן מקבלות מהכתר, מבחינת אפס, שורש.

תלמיד: מה הן מקבלות?

אור עליון, יחס של הבורא אליהן.

תלמיד: לפני שמלכות מצמצמת את עצמה היא לא יכולה לקבל את זה מהט' ראשונות?

היא כן יכולה, אבל אז היא לא תרגיש מה שהיא מקבלת.

תלמיד: הצמצום מאפשר לה לקבל מהט' ראשונות משהו שבלי הצמצום היא לא יכולה?

כן.

תלמיד: מהו?

שיתוף. כמו האורח ובעל הבית, שהאורח דוחה את מה שמקבל מבעל הבית. למה הוא דוחה? הוא לא רוצה לקבל? הוא לא רוצה לעשות טובה לבעל הבית? אלא בצורה אחרת הוא לא יכול להיכנס להזדהות עם בעל הבית, לחיבור עימו, להשפעה הדדית.

שאלה: פה זה קצת שונה, כי הוא מתאר פה, "רק לאחר הצמצום נעשה הכר", כי היא קודם קיבלה. זה לא כמו שמול בעל הבית אתה עוצר את עצמך לפני שאתה מקבל, וכמו שבעל הסולם אומר ב"פתיחה", "התפשטות האור והסתלקותו עושה את הכלי ראוי לתפקידו".

כן.

תלמיד: דווקא פה, מתוך ההתפשטות והצמצום, היא פתאום מכירה את הפעולות שעשו הבחינות שלפניה, לפני זה היא כאילו לא הכירה.

היא לא הכירה מה כוונת הבעל בית.

תלמיד: זאת אומרת, כשיש צמצום והאור מסתלק, היא מתחילה לקבל הבחנות על מה שהיה בה?

עכשיו היא מתחילה לקבל הבחנות אחרות, שבעל בית לא סתם רוצה לנפח אותה, למלא אותה, אלא יש לו בזה כוונה יותר גבוהה.

תמיד: אז "הכלי ראוי לתפקידו" זה כשהיא כבר מתחילה לזהות את הכוונות של בעל הבית בתוך המילוי?

כן. בעל בית כאילו נותן לה אפשרות להיכנס בו, לחטט ואחר כך אולי לשנות דרגה.

שאלה: בבחינה ב' נולד אור החסדים?

כן.

תלמיד: בבחינה ד', שקיבלה את כל האור לעצמה, היא כאילו קיבלה לעצמה גם את אור החכמה וגם את אור החסדים ביחד. ואז כשהאור הסתלק היא גילתה שהיא ריקנית. אבל האם נשארה גם טיפה מאור חכמה ואור חסדים בריקנות הזאת?

היא עשתה צמצום בצורה שלימה.

תלמיד: לפני הצמצום. כשהאור הסתלק ממנה, ואז היא עשתה צמצום.

לא. לא יכול להיות שהצמצום נעשה אחרי הסתלקות האור.

תלמיד: זה קורה תוך כדי?

לפני הסתלקות האור נעשה צמצום, ואז האור הסתלק.

שאלה: כשבעל הבית נותן לה אפשרות להיכנס בו, לחטט בו, מה היא מוצאת שם?

היא מוצאת רק כוונת האהבה.

שאלה: לפני הצמצום, בבחינה ד' כתוב שהיא בלקבל על מנת לקבל. אבל כל התהליך של ההתפתחות הוא מתוך הרגשת הנותן, אז מה היא מרגישה מהנותן בפועל? היא לא מרגישה שהוא נהנה מזה שהיא מקבלת? מה היא כן מרגישה ממנו?

היא מרגישה את האהבה.

תלמיד: היא מרגישה רק את האהבה שלו אבל היא לא מקבלת ממנו פידבק מבעקבות הקבלה שלה?

למה? מאיפה אתה לוקח את זה?

תלמיד: האם לפני הצמצום יש כוונה? היא מקבלת מתוך זה שהיא מרגישה את אהבת הבורא והיא רוצה ליהנות אותו?

ודאי, אחרת היא לא הייתה עושה צמצום.

תלמיד: אז מה ההבדל בין כלי חסדים לבין הכוונה ליהנות אותו?

היא רוצה ליהנות את הבורא כמו שהיא עכשיו מגלה שהוא רוצה ליהנות אותה בכל הכלי שלה, ולכן היא מצמצמת את עצמה.

תלמיד: אבל לפני הצמצום, כשהיא מגלה, מרגישה את כל האהבה הזאת, היא מרגישה שהיא גם משמחת אותו?

כן.

תלמיד: אז למה היא מקבלת החלטה לעשות צמצום? למה שתהייה בושה אם היא מרגישה שהיא עושה לו כזה תענוג?

אבל היא בזה מוחקת את עצמה. לכן מצד הבורא לא חשוב כביכול אם היא תצמצם את עצמה או לא, אם היא תקבל על מנת להשפיע או על מנת לקבל. בשבילו העיקר שתקבל.

תלמיד: וכאשר היא מצמצמת את עצמה, מה אותו סולם שהבורא נותן לה כדי לקבל עוד פעם? איך הוא מנגיש את עצמו אליה ששוב תרצה לקבל?

כי אחרי הצמצום היא כבר מעמידה את הכוונות שלה לפני הפעולות שלה, ואז היא לא מקבלת על מנת להשפיע, אלא כדי להשפיע, היא מקבלת.

שאלה: אנחנו אומרים שצמצום א' אף פעם לא מתבטל, אם כך איך נגיע בחזרה לעולם אין סוף?

צמצום א' לא מתבטל, אנחנו למעלה מצמצום א' עושים פעולות על מנת להשפיע.

שאלה: מאיפה היו למלכות המשאבים לבצע את הצמצום? זה משהו שנולד בתוכה או משהו שהבורא החדיר אליה? מאיפה היכולת לעשות צמצום מופיעה?

מלכות יכולה לעשות צמצום מפני שהיא מרגישה את מצבה. כל היחס שלה לאור העליון לקבל אותו בעל מנת לקבל, כל חוסר היכולת שלה לקבל בעל מנת להשפיע ויחס הבורא לזה.

שאלה: איך זה שהרצון לקבל הפרימיטיבי יכול להרגיש את הנותן?

זה לא רצון לקבל פרימיטיבי. הוא מרגיש מאיפה הוא מקבל ומפני שיש לפניו ממש ט' ראשונות, הוא מגיע למצב שבבניה שלו כבר מושרשים הכוונות, ההבחנות של המשפיע ואז הוא משתמש בזה.

תלמיד: זה אומר שיש רצון לקבל ולידו יש רצון להרגיש את הנותן. אלה שני דברים.

לפניו יש רצון להרגיש את הנותן. כן.

תלמיד: האם יש שני דברים? איך אפשר להגיע להשתוות הצורה עם אחד?

לא. הרצון שלו נבנה כתוצאה מהשפעת המשפיע בכל ט' הראשונות שלו. ולכן הרצון לקבל שבמלכות הוא כבר תוצאה מ-ט' ראשונות.

תלמיד: בבחינה ב' הוא כבר מתחיל להרגיש את הרצון להשפיע. לפני מלכות.

כן.

תלמיד: הוא מתחיל להגיב, להוציא מעצמו. זה אומר שיש לו יכולת נוספת.

לא. הוא לא יכול לעשות שום פעולה לפני שיגמור את ההתפתחות מלמעלה למטה.

שאלה: אור זה תענוג, הנאה, זאת אומרת יש תשעה סוגי הנאה שהם מקובלים ויש הנאה אחת שהיא פסולה, שהנברא לא יכול להשתמש בה. אפשר להגיד כך?

בסדר.

תלמיד: אז אם מלכות מקבלת היא לא מסוגלת להרגיש שום דבר חוץ מהתענוג הממלא אותה. הצמצום מאפשר לה להרגיש את התענוג של כל תשע הספירות שמעליה, ואז למלאות אותם.

כן.

תלמיד: בעצם מדובר פה על הנאה שחלק אחד מאפשר לחלק אחר, או שחוסם אם אין צמצום. איפה פה נכנס הבורא? הנברא בתוך עצמו, המלכות לספירות שמעליה, הספירות שמעליה למלכות. ואנחנו אומרים שרוצים לעשות נחת לבורא.

כן.

תלמיד: אז איפה הבורא פה אם הכול חלקי הנברא?

ט' ראשונות.

תלמיד: מלכות מתייחסת לט' ראשונות כבורא?

כן.

שאלה: אמרנו שכשהמלכות מקבלת הכול היא גם מרגישה שהבורא נהנה מזה שהיא מקבלת. הייתי מצפה שתהיה פה דילמה מאוד גדולה לפני הצמצום, כי אם היא מרגישה כבר שהבורא נהנה מזה שהיא מקבלת, איך יכול להיות שהיא מחליטה שהיא לא תקבל? היא בכך פוגעת בבורא.

כן. לכן הוא כותב שצמצום הוא חמור שבחמורות.

תלמיד: אם כך, למה הרגשת הבושה המתגלה בה יותר חזקה מהצורך שלה להשפיע לבורא, והיא מחליטה לצמצם את עצמה?

דווקא בגלל זה, שהיא רוצה להשפיע נחת רוח לבורא.

תלמיד: אבל היא מרגישה שהיא עושה זאת בזה שהיא מקבלת. כך אמרנו.

היא לא קיבלה בעל מנת להשפיע.

תלמיד: נכון, אבל לבורא לא חשוב אם היא מקבלת בלהשפיע או בלקבל.

אבל היא לא מרגישה את זה.

תלמיד: היא לא מרגישה את ההנאה של הבורא?

לא, היא כמו תינוק שעוד לא מרגיש. אין הדדיות עם האמא.

שאלה: האם הגילוי שלבורא יש כוונה של אהבה כלפיה, מגיע רק אחרי שהיא מצמצמת את עצמה או משהו ממנו מגיע לפני שהיא מצמצמת את עצמה וגורם לצמצום?

שאלה נכונה. כשהבורא מטפל במלכות הוא ממלא אותה בכל היחסים שלו אליה, בכל הרצונות. ומתי היא מגלה את היחס שלו אליה בצורה שלמה, מה שיגרום לה לצמצום? רק בשלב האחרון.

תלמיד: ואז היא מרגישה שיש לו כוונה של אהבה כלפיה?

לא רק אהבה, אהבה חלוטה.

תלמיד: וזה מביא אותה להחליט על הצמצום?

כן.

תלמיד: ובזה שהיא מצמצמת את עצמה, היא נכנסת לאינטראקציה עוד יותר עמוקה איתו? היא מגלה בו עוד דברים שקודם לא יכלה לגלות?

נגיד.

תלמיד: מה הם?

אני לא יכול להגיד. לי נראה שזה נקרא סתרי תורה.

שאלה: אפשר להגיד ששורש הצמצום הוא מצב של בחינה ב'?

כן.

תלמיד: זה רצון כביכול לדמות את עצמו לפעולת הבורא.

כן.

שאלה: שמעתי שכלי הוא רק מלכות, ועשר ספירות שמחוברות ביניהן במלכות הן כלי, ואמרנו שט' ראשונות נקראות בחינות או שלבים בהתפתחות של מ"ה. הרי לא יתכן שזה האור, כי האור נמצא במנוחה מוחלטת, הוא לא מתפתח, והכלי, המלכות עוד לא קיבלה. אז מי אלו ט' ראשונות ואיך להתייחס אליהן? האם כמו בחינות באור שנמצא במנוחה מוחלטת או בכלי שעוד לא קיבל? האם ד' בחינות דאור ישר זו הבחנה של המלכות בדיעבד לאחר שקיבלה?

לא כדאי עד כדי כך להפוך את זה. זו פשוט עטיפה לאור.

תלמיד: מה הן ט' ראשונות?

ט' ראשונות הן אותן הספירות או הבחינות שבהן מתלבש האור כדי להגיע ולצייר לעצמו מלכות.

תלמיד: מי קורא להם כך? מי מגלה שהן ט' ראשונות?

מלכות.

תלמיד: מתי זה קורה, האם רק אחרי שהיא קיבלה וצמצמה?

מתי שמגיעות אליה הספירות האלה.

שאלה: האם אפשר להגיד שכשמלכות עושה צמצום, אז האור כבר סיים את הפעולה שלו, ומעכשיו זו כבר התגובה של הכלי ביחס אל האור?

יחסית, כן.

תלמיד: כלומר הצמצום הוא כאשר היא הרגישה כבר את היחס של הבורא, ועכשיו התהליך הוא של הנברא.

התגובה שלו.

שאלה: בין מלכות אין סוף למלכות המצומצמת, חשבתי שברגע שהאור נוגע, אז ישר יש צמצום ובושה. עכשיו אני מבין מפה שהיא עשתה את זה מתוך בחירה, שזה שלב מאוחר יותר. מה קורה בין מלכות דאין סוף עד המלכות המצומצמת, האם לא באותו רגע הבושה והצמצום?

כן. קודם בושה, אחר כך צמצום.

תלמיד: כי בשבירה לדוגמה איך שהאור נגע, אז ישר הייתה שבירה, ופה נראה שהיא מתמלאת ורק בשלב מאוחר יותר זה קורה.

כן, יש תגובה.

שאלה: המלכות דבחינה ד' לפני קבלת אור אין סוף מרגישה ריקנות, אחרי קבלת אור אין סוף היא מרגישה את אור החיים, את אור האהבה, וזה גורם לה לחפש את מקור אהבה, זה גורם לצמצום.

כן.

תלמיד: האם אפשר להגיד, כמו שאמר האר"י, "טעמו וראו כי טוב ה'"? הם זה המצב?

אנחנו לא מדברים על הבחינות שהן לפני צמצומים, תיקוני המסך, שעל זה אתה רוצה לדבר.

תלמיד: היא לא יכולה לעשות לבד צמצום, היא עשתה צמצום בעזרת ה', בעזרת האור, והיא מחפשת את מקור האור, את בעל הבית של האור, האם אפשר להגיד כך?

כן.

תלמיד: ואחרי שבעל הבית מתגלה, היא עושה שוב צמצום, היא לא רוצה לקבל אור כי הקשר עם בעל הבית יותר יקר מהמילוי שלו. זה נכון?

כן.

תלמיד: וזה גורם למציאות אחרת בשבילה.

כן.

(סוף השיעור)