שיעור בוקר 06.11.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

נושא: תע"ס חלק א'

"תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק א', דף ל', עמ' 30,

לוח השאלות לענינים, שאלות ע"ה – צ"ג

קריין: קטע הכנה ללימוד תע"ס, מתוך מאמר של רב"ש, "מהו תורה ומלאכה בדרך ה'".

"אין האדם יכול לעשות משהו לשם שמים. ורק ע"י מאור התורה יתקן הלב, שהלב נקרא רצון. ומצד הטבע הוא רצון אך לקבל. ואיך האדם יכול ללכת נגד הטבע.

לכן אמר הקב"ה "בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין". נמצא, שהוא לומד תורה לא בשביל המוח, להבין. אלא זה שלומד להבין, הוא כדי להגיע לדביקות עם הקב"ה, המלובש בתורה, שזה שייך להלב. וע"י המאור שיקבל, הוא מחזירו למוטב. כלומר, שהרצון לקבל לתועלת עצמו יכול לקבל כח מלמעלה, שיהא בידו לעשות מעשים לשם שמים."

(הרב"ש. מאמר 12 "מהו תורה ומלאכה בדרך ה'" 1988)

ניגש לתע"ס.

קריין: "תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק א', דף ל', עמ' 30, "לוח שאלות לענינים".

שאלה ע"ה.

"עה) מהו הפירוש של "הוא ושמו אחד"."

קריין: תשובה בדף ל"ה, עמ' 35.

"עה) "הוא" מורה על האור שבא"ס ב"ה, "שמו" מורה על הרצון לקבל שבא"ס ב"ה המכונה מלכות דא"ס, "אחד" מורה שאין שינוי צורה כל שהוא נבחן שם בין האור שה"ס "הוא" לבין הכלי שה"ס "שמו", אלא כולו אור (או"פ ח"א פ"א ל' ד"ה ולפי, והסת"פ אות י"ג ד"ה אמנם)."

קריין: שאלה ע"ו.

"עו) מהו השם "אין סוף"."

קריין: תשובה ע"ו.

"עו) מטרם הצמצום נקרא בשם "אין סוף", להורות, כי שמה לא יצוייר סוף וסיום כלל, להיות גם בחינה ד' מקבלת את האור, וא"כ אין שום סיבה שמה להפסקת האור להתהוות סוף וסיום (או"פ ח"א פ"א כ')."

למה זה נקרא "אין סוף"? כי אין סוף להתפשטות האור, הרצון כולו פתוח לקבלת האור.

קריין: שאלה ע"ז.

"עז) מה נמשך מהרצון לקבל הכלול בא"ס."

קריין: תשובה ע"ז.

"עז) בריאת העולמות וכל מלואם. כי ע"כ צמצם את עצמו בבחינה ד' שבו כדי לגלות העולמות האלו עד לעוה"ז, אשר כאן יש אפשרות להפך את צורת הקבלה על צורת השפעה (או"פ ח"א פ"א צ' והסת"פ אות י"ז ד"ה ובזה)."

זאת אומרת בריאת העולמות חייבת להיות כדי להגיע מהצורה שזה יוצא מהאור ועד הצורה שיוצא הכלי העומד ברשות בפני עצמו ללא שום קשר כביכול עם האור. ולכן צריכה להיות השתלשלות מלמעלה למטה כדי לתת לנבראים להיות עצמאים מהבורא.

קריין: ע"ח.

"עח) מהי הסיבה לצמצום האור."

קריין: תשובה ע"ח.

"עח) דבר הקישוט שראתה המלכות דא"ס להשואת הצורה ליוצרה, שאפשר שתתגלה רק ע"י בריאת העולמות, מחמת זה צמצמה את עצמה (או"פ ח"א פ"א מ' וח"א פ"א צ')."

זאת אומרת הצמצום נעשה כדי שיהיה מקום, או אפשרות, מצב שהנבראים יכולים להתגלות ולהראות את עצמם, להרגיש את עצמם, לקבוע את מצבם.

שאלה: מלכות ידעה מה יהיה?

לא שידעה מראש, אף אחד לא יודע מראש וזה לא חשוב. חשוב החיסרון שמתגלה במלכות, שהיא מרגישה שאין לה מקום לבטא את עצמה, להראות את עצמה, יש לה רצון שלא מסכים עם האור אין סוף, הוא רוצה להתגלות, ולכן נעשה צמצום וכן הלאה.

הבושה שמתגלה במלכות דאין סוף היא מחייבת את המלכות דאין סוף לצמצם את עצמה ולהראות פעולתה מתוך עצמה. משם והלאה יש כבר מציאות הנברא.

תלמיד: מה מוסיף למלכות עניין הצמצום מבחינת זה שזה מאפשר את בריאת העולמות?

כי היא לא רוצה להסכים עם איך שהיא נבראה מצד הבורא, והיא צריכה להוסיף לזה את המציאות שלה, הרצון שלה. ולכן קודם כל מה שהיא עושה, היא עושה צמצום. היא רוצה להראות את עצמה, לקבוע את עצמה ולבצע פעולת השתוות הצורה, נגיד להתפטר מהבושה, כל מיני מצבים שהיא מרגישה. בלי צמצום אין בריאה, בריאה קיימת רק אחרי הצמצום.

תלמיד: מאיפה הביטחון הזה שאחרי שהמלכות מצמצמת היא תוכל בכלל להיות בקשר?

לא יודע, אבל היא לא מסוגלת. היא לא מתכננת מראש כל מיני דברים. זה נקרא "אין מקצת ברוחניות". ברוחניות כל מצב ומצב שנעשה הוא נעשה בהכרח, שזה במאה אחוז רצון שלי ואני לא יכול אחרת. זה מה שקורה.

ולכן מלכות דאין סוף לא מסוגלת להישאר. מה שיהיה, לא חשוב מה, "טוב לי מותי מחיי". בכל פעולה ופעולה רוחנית חייב להיות כך.

שאלה: בעל הסולם אומר, "דבר הקישוט שראתה המלכות דא"ס להשואת הצורה ליוצרה". קודם כל, מה זה נקרא "קישוט"? מה זה הקישוט הזה שהוא מדבר עליו?

כי זה לא הכרחי, היא יכולה להישאר כי היא מלאה. ומה שהיא מרגישה בושה או הבדל קטן מהמאציל זה לא מה שמחייב אותה ממש לעשות את הפעולה, היא יכולה לא לעשות את הפעולה, אלא היא רוצה להשוות את עצמה עם המאציל. כמו שאתה מרגיש בושה כלפי מישהו שמכבד אותך ואתה רוצה בחזרה לכבד אותו.

יכול להיות דבר כזה?

תלמיד: הבנתי אותך. הוא אומר, ש"צמצמה את עצמה". צמצמה ממה? בשביל מה היא צריכה לצמצם את עצמה?

מלקבל. את הרצון לקבל בעצמו היא לא יכולה לצמצם, כי זה לא שהיא בנתה אותו, אבל לקבל, את פעולת הקבלה היא יכולה לצמצם ולכן היא נקראת "צמצום". הרצון נשאר, המילוי הסתלק.

שאלה: לא ברור לי הקטע הזה שהוא אומר לי "דבר הקישוט שראתה המלכות דא"ס להשואת הצורה ליוצרה,"?

בזה היא רוצה להשוות את עצמה לבורא כי הבורא הוא משפיע ובזה שהיא מקבלת היא הפוכה מהבורא, אז היא נמצאת בהפכיות הצורה. בזה שהיא מפסיקה לקבל היא עוד לא מגיעה להשתוות הצורה אבל בכל זאת לא להפכיות.

תלמיד: מי רוצה להשוות את הצורה?

מלכות דאין סוף. מלכות דאין סוף רוצה להשוות את הצורה שלה לבורא ולכן הפעולה הראשונה שהיא עושה בהכרח זה צמצום.

שאלה: מה המטרה שהאין סוף נסתר מאיתנו?

הוא לא נסתר מאיתנו אלא אתה מסתיר אותו מחוסר השתוות צורה שלך אליו סך הכול. הכול נמדד לפי ההזדהות, השתוות הצורה או חוסר ההתאמה, לכן אתה לא רואה. אנחנו לא מרגישים הרבה תופעות שמתרחשות בינינו, בתוך הגוף שלנו, וסביבנו בכלל. אנחנו לא מרגישים אותן בגלל שאנחנו לא נמצאים איתן בהשתוות. ברגע שנתחיל לרכוש תכונות השפעה, אנחנו נתחיל להרגיש עוד ועוד תופעות שמרחשות בעולם וכך זה יתגלה. במה תלוי גילוי הבורא לנברא? רק בהשתוות הצורה.

קריין: שאלה ע"ט.

"עט) איזו בחינת קבלה תחשב לבחינת השפעה."

קריין: תשובה ע"ט.

"עט) המקבל רק משום הרצון להשפיע נחת רוח לנותן (או"פ ח"א פ"א צ' ד"ה הצמצום)."

הנברא שהוא רצון לקבל בלבד וזה לא משתנה, אם הוא מקבל כדי להשפיע נחת רוח לנותן אז זה נקרא שהוא משפיע. ואם הוא מקבל כדי להשפיע נחת רוח לעצמו, זה נקרא שהוא מקבל. סך הכול, דבר מאוד פשוט.

שאלה: כשאנחנו מחוברים כעשירייה והופכים לנברא, איך קורה שאנחנו מקבלים לתת להשפיע לבורא?

אם אתם יכולים להשפיע לבורא, אז אתם תקבלו. בהתאם להכנה שלכם, בהשפעה הדדית זה לזה, שאתם בודקים שאתם באמת יכולים כך להשפיע זה לזה, מתוך זה אתם מייצבים כוח אחד להשפיע לבורא. זה נקרא "מאהבת הבריות לאהבת ה'", ובהתאם לזה אתם תרגישו שהוא משפיע לכם. הבורא משפיע כל הזמן, רק אתם צריכים לפתוח את עצמכם באותה פעולה של השפעה אליו, ואז תרגישו כמה שהוא משפיע לכם.

תלמיד: מה זה אומר שנקבל את ההשפעה, שנקבל ממנו לא עבורנו אלא למענו?

דרך החברים אתה יכול להרגיש את זה, כשאתה תעשה את זה בגלל החברים ולא בגלל עצמך, אז אתה תוכל להגיע מתוך זה גם להבחנה כזאת, שאתה עושה את זה לא למענך ולא למען החברים, אלא למען הבורא. הדרגה העליונה, כשאתם בסך הכול יחד מתחברים בהשפעה הדדית זה לזה, היא תגלה לכם מה זה נקרא להשפיע לבורא. הבורא הוא הכולל שלכם.

תלמיד: כשאני מקבל עבור החבר בחיבור שלנו, גם רק במידת הדבקות בינינו, כשהאהבה שלי אליו גבוהה מהמתנות שאני יכול לקבל?

אחרת איך אתה מקבל, לעצמך?

קריין: שאלה פ'.

"פ) לתכלית מה נעשה הצמצום."

קריין: תשובה פ'.

"פ) כדי להפך צורת הקבלה לצורת השפעה (או"פ ח"א פ"א צ')."

קריין: שאלה פ"ב.

"פב) למה לא נעשה בחינת סוף על ידי הצמצום."

קריין: תשובה פ"ב.

"פב) משום שהצמצום לא היה מטעם שינוי צורה שנראתה ברצון לקבל, שרצה לתקנה, אלא רק מחמת קישוט בעלמא בלי שום צורך וחיוב."

ולכן הצמצום היה שווה לכל הכיוונים.

שאלה: לא הבנתי את השאלה ואת התשובה.

נקרא שוב.

קריין: שאלה פ"ב.

"פב) למה לא נעשה בחינת סוף על ידי הצמצום."

אנחנו אומרים מלכות דאין סוף. יש מלכות דאין סוף מלאה באור אין סוף, ומלכות דאין סוף ריקנית מאור אין סוף. והצמצום כמו שלמדנו בחלק א' היה שווה לכל הכיוונים, לכל הצדדים, ולא היה לא בצורת משולש, ומרובע אלא עגול מכל הצדדים. אז בעה"ס נותן לך תשובה למה זה עגול מכל הצדדים, כי היחס לכל הבחינות שבמלכות דאין סוף היה שווה.

קריין: תשובה פ"ב.

"פב) משום שהצמצום לא היה מטעם שינוי צורה שנראתה ברצון לקבל, שרצה לתקנה, אלא רק מחמת קישוט בעלמא בלי שום צורך וחיוב."

פשוט אתה דוחה את כל מה שמגיע לך מבעל הבית. אתה לא רוצה שום דבר. מהדבר הקטן ביותר עד הגדול ביותר, אתה לא רוצה להיות המקבל ולכן הצמצום נעשה בצורה עגולה. כמו שבעל הבית רצה לתת לך הכול, כך אתה לא רוצה לקבל הכול. ואין לך חשבון אם יותר או פחות. מלכתחילה אין שום חשבונות. לכן הצמצום נעשה, ומלכות דאין סוף נשארה ריקנית בכל הבחינות.

שאלה: כמו שלמדנו הצמצום של האור משאיר חותם, הרשימו הזה, החותם הזה מקיים את התוכנית שבו וזה מזמין חיסרון להביא את הנברא לשלמות, את הבריאה לשלמות.

נכון. זה קורה אחרי הצמצום.

שאלה: האם במלכות דאין סוף נחשף כל הפער בין הרצון לקבל לעצמו לבין האור, זה נכון?

כן.

תלמיד: ואז זה מעורר את הבושה, וזה הדלק לשינוי?

זו הסיבה לצמצום.

תלמיד: הבושה.

כן.

תלמיד: ואז מה קורה?

ואז אחר כך כל הזמן משתמשים בהרגשה הזאת של בושה. משתמשים בזה כי לא רוצים על מנת לקבל. הרשימו הזה כל הזמן נשאר. והמלכות דאין סוף שומרת על עצמה ובשום פנים ואופן לא מסוגלת לקבל אלא על מנת להשפיע, כן.

תלמיד: ולזה אנחנו קוראים גמר תיקון?

כן.

שאלה: איך אפשר לעשות צמצום על הכול?

תתאר את זה כפעולה אינסטינקטיבית מצד הנברא שמרגיש בושה כשמגלה את עצמו כמקבל מבעל הבית. פשוט, אתה יושב אצל בעל הבית על השולחן, אתה נמצא תחת ההשפעה שלו, הוא משפיע עליך, מביא לך כל מיני דברים, ואתה יחד עימו, אתם מדברים, והכול יפה, ואתה מתמלא, מתמלא, מתמלא, אתה מרגיש את היחס שלו כל כך יפה, את האהבה שלו, זה ממלא אותך לגמרי, ופתאום אתה מרגיש שאתה המקבל. מרגע זה והלאה אתה לא יכול לסבול את המצב הנוכחי ואז אתה מצטמצם.

תלמיד: זו החלטה אחת או שזה תהליך?

החלטה אחת. תהליך אחר כך, אבל החלטה אחת.

שאלה: האם האור במלכות דאין סוף הוא אור פנימי?

הוא לא אור פנימי, הוא אור אין סוף. פנימי זה אחרי זיווג דהכאה, שכבר מלכות מחליטה כמה שמקבלת ולא. זה נקרא "פנימי, שמקבלת אותו ממש פנימה.

שאלה: הוא כותב שהוא צמצם את עצמו לכל כיוון, האם אפשר לקרוא לזה חופש בחירה מסוים?

לא, אין כאן חופש בחירה. כאן הכול אלה פעולות הכרחיות מהרצון לקבל ללא שום בחירה, שהוא חייב כך לבצע מתוך זה שמרגיש כך. לא נשאר לו שום חופש.

שאלה: מה הכוונה בקישוט בעלמא, האם זה שעדיין לא ראה את כל מערכת התיקון, ולא ראה איך היא מתקנת את עצמה?

זה לא חשוב, הוא לא יכול להישאר במצב כמו שהיה. כל דבר אחר חוץ מהבושה שאני עכשיו מרגיש יכול להיות יותר טוב. "טוב לי מותי מחיי.", אני מוכן למות רק לא להרגיש בושה. גם אצלנו בעולם הזה אפילו, אנחנו רואים שאנשים מוכנים למות רק לא לעבור את הבושה.

תלמיד: זאת אומרת היא רואה רק את הבושה ועדיין לא יודעת איך לתקן את עצמה, נכון?

ודאי שלא, הוא לא חושב על כלום חוץ מזה. אתה לא יכול לחשוב על כמה פעולות קדימה, ברוחניות זה לא קיים. זה נקרא "אין מקצת ברוחניות.". שאני עושה עכשיו פעולה, אני רוצה לבצע רק אותה ושום דבר אחרי זה בשבילי לא קיים.

ברוחניות זו שלימות, כל פעולה היא שלימה. לא יכול להיות שהוא חושב על גמר התיקון, "אחר כך אני אבוא". כאילו הוא אומר לבעל הבית, "חכה, חכה, אני עכשיו אעשה צמצום, אני אעשה סיבוב, אכין את עצמי, אני אבוא אליך ואני אוכל את הכול". ככה אה חושב שהוא עושה?

תלמיד: אז מפה זה בעלמא?

מה בעלמא?

תלמיד: כתוב שמלכות רואה קישוט בעלמא.

כן, כי זה קישוט.

שאלה: עדיין התשובה פה בע"ח ובפ"ב, אם אני מבין נכון מה שבעל הסולם כותב, זה שהצמצום לא היה מטעם שינוי צורה שנראתה ברצון לקבל.

מטעם קישוט.

תלמיד: בכל זאת, לא ברור מה זה הקישוט. כי הוא אומר שזה לא מטעם שינוי הצורה, אלא מטעם קישוט. אז מה זה הקישוט?

קישוט זה דבר חיצון. ההבדל החיצון שבין המלכות לבורא. שמלכות היא מקבלת והבורא הוא הנותן. אמנם עדיין ההבדל בין נותן ומקבל לא נגלה.

תלמיד: כלומר, שינוי הצורה לא נגלה?

כן.

שאלה: איך לאורח ישנה אפשרות להעריך את היחס של המארח אליו ואז להתבייש?

הוא מתחיל להרגיש את הרצון לקבל שבו, ומתוך הרצון לקבל שבו הוא מרגיש שנמצא מול הנותן. זה מה שאנחנו יכולים לדבר בסך הכול. אנחנו מדברים על מצב אין סוף, אתם לא מבינים שזה לא כל כך מציאותי מה שאנחנו מדברים, אלא איכשהו לתאר לעצמנו. אלא אחר כך, כשתתחיל לתקן את הכלים שלך, כשאתה תהיה גם מקבל וגם משפיע, תתחיל מהם, משניהם אז לדון, לדבר, להבין ואולי להמחיש מה זה נקרא "בעל הבית ואורח". בינתיים אין. לכן אני לא כל כך רוצה להתעכב על זה. אין בנו הבחנות כאלו כדי לדבר מה קורה במלכות דאין סוף.

קריין: שאלה פ"ג.

"פג) למה נסתלק האור בעת הצמצום מכל ד' הבחינות.".

קריין: תשובה פ"ג.

"פג) משום שאין מקצת נוהג ברוחניות (או"פ ח"א פ"א ע').".

כן. שברוחניות אם היא החלטה, היא צריכה להיות החלטה סופית ובהכול, באותו מצב הכול. זה לא כמו שהיו כאן חכמים שאמרו, "אבל אני חושב שאחר כך בעוד כמה פעולות אני מגיע למשהו". אתה לא חושב על כמה פעולות. גם אנחנו שרוצים להגיע לרוחניות, אז במה שיש לפניך אתה חייב להיות בהחלטה מוחלטת, להגיד "זה אני רוצה וזהו", "טוב לי מותי מחיי". "על מה? על דרגה קטנה שיש לפניך?", "כן. על זה וזהו". ואז אתה רוכש אותה. רק בצורה כזאת.

קריין: שאלה פ"ד.

"פד) למה לא הוכרו ד' הבחינות במדרגות זו למטה מזו בעת הצמצום מטרם ביאת הקו."

קריין: תשובה פ"ד.

"פד) בטרם הארת הקו, עדיין לא היתה נבחנת בחינה ד' בעצמה לעבה ושפלה, כנ"ל אות פ"ג, וע"כ אין ענין שתתרשמנה המדרגות בשבילה (או"פ ח"א פ"א צ')."

שאלה: בקשר לקישוט, רציתי לראות אם אני מבין את עצמי. הקישוט בא גם בגלל הבושה, אבל גם בגלל הרצון להיות עצמאי, או יותר בגלל הרצון להיות עצמאי, האם זה נכון?

אתה יכול להגיד מה שאתה רוצה, אני בזה לא מבין. אני לא מבין בזה מה שכתוב באין סוף. אפשר להוסיף לזה כמה שאתה רוצה, אבל צריכים להיות קצת יותר מציאותיים. אתה מדבר על המצב שאנחנו אף פעם לא יכולים, בינתיים לפחות, לתאר לעצמנו. מה יש להתעסק בפילוסופיה? מספיק כמה דברים שאנחנו יכולים להגיד, ולקבוע שככה זה באין סוף שהוא כותב, בעל הסולם, לא שאני מבין ומרגיש.

תלמיד: היה רצון למלכות להיות עצמאית, לעשות השוואת צורה, הרצון לא לקבל.

רצון לא לקבל, ורצון בהשתוות הצורה, ורצון להיות עצמאי, יש בין כל הרצונות האלה הבדל גדול מאוד. לכן אני אומר, תסתפק במה שהוא אומר, זה מקום גבוה מאוד שאנחנו לא יכולים בזה לדון. אלא תתפלפלו אם אתם רוצים, בבקשה, אבל לי אין מה לענות, רק מה שבעל הסולם אומר. ואני אומר לך את זה מתוך הרבה ניסיון בללמד ולשמוע את כל השאלות והתשובות.

תקרא כמה פעמים שאלה, כמה פעמים תשובה, כמה שתבין תבין. בעוד חצי שנה, שנה, תחזור על זה ותראה שוב. וכך אתה תראה שזה מקום גבוה מדי, שאנחנו לא יכולים עם השכל שלנו, עם חוסר הבנה אפילו במדרגה קטנה של רוחניות לדבר על המדרגה הכי גבוהה שברוחניות. תאר לעצמך תינוק שרוצה לדון עכשיו באיזשהם דברים הגבוהים ביותר שבחיים, איך אפשר? לא שאני רוצה שלא תדברו על זה ולא תחשבו על זה, אלא להשאיר בכם בכל זאת את ההבחנה הזאת עד כמה המלכות דאין סוף היא אין סופית.

קריין: שאלה פ"ה.

"פה) למה לא נתעבתה בחי"ד תיכף עם צמצום האור, אלא, שנשארו כל ד' הבחינות בהשואה אחת."

קריין: תשובה פ"ה.

"פה) משום שהצמצום לא היה מפאת שינוי הצורה (או"פ ח"א פ"א צ')."

לכן אין הבדל בין כל ארבע הבחינות האלו שיש במלכות דאין סוף כללית, אלא הוא היה בהשוואה אחת.

קריין: שאלה פ"ו.

"פו) איזו בחינה נשארת ריקה מאור."

קריין: תשובה פ"ו.

"פו) רק בחינה ד' בלבדה (או"פ ח"א פ"ב ג')."

קריין: שאלה פ"ז.

"פז) מתי תתמלא גם בחי"ד מהאור העליון."

קריין: תשובה פ"ז.

"פז) בעת שכלי הקבלה יקנו צורת השפעה (או"פ ח"א פ"א מ')."

שאלה: פה יש שני דברים הפוכים, כמו צפון ודרום. מה קושר ביניהם? איפה הם נפגשים?

בקו האמצעי. אין קשר אחר. הם לא נפגשים באף מקום. בקו האמצעי. יש בורא ויש נברא ורק הקו האמצעי ביניהם, זה שהנברא יידמה את עצמו לבורא. ובקו האמצעי הזה גם כן אין בורא ואין נברא, אלא הקשר ביניהם.

שאלה: לגבי זה שיש להם מקום חלקי ברוחניות. כשאנחנו עושים פעולה רוחנית, מתחברים החברים בעשירייה, איך אנחנו יכולים לממש את זה?

כל עוד הרצונות שלי לא יהיו מכוונים כולם למטרה אחת, אני לא אעלה למטרה הזאת. זה נקרא "אין מקצת ברוחניות". אני לא יכול להגיד שב-20% אני רוצה רוחניות וזה מספיק לי כדי להתחיל ב-20% לעלות, לא. אני חייב ב-100% לרצות להיות ברוחניות ואז אני עולה.

תלמיד: מה זה אומר לרצות ב-100%?

זה שכל הרצונות שעכשיו מתגלים בי, בכולם אני רוצה להיות המשפיע, או להיות מחובר עם החברים.

שאלה: בסעיף 86 התשובה הייתה שרק בחינה ד' הייתה ריקה מאור, ובסעיף 83 שהאור הסתלק מכל ארבע הבחינות.

הצמצום היה בכל המדרגות, והאור הסתלק מכל הבחינות דמלכות דאינסוף, אמנם הצמצום בעצמו היה מורגש רק בבחינה ד'. תקרא שוב את השאלה והתשובה על זה ואתה תראה.

קריין: שאלה פ"ח.

"פח) מהו הגורם לבריאת העולמות."

קריין: תשובה פ"ח.

"פח) הרצון לקבל הנמצא שם בהכרח היה בו החפץ להתקשט ולהדמות לצורת האור לגמרי, וזה נעשה ל"גורם" לבריאת העולמות (או"פ ח"א פ"א צ')."

שאלה: האם מדובר בבניית או עיצוב הכלי?

ודאי שאנחנו מדברים על עיצוב הכלי שזה כל הבריאה, שזה מלכות דאינסוף.

קריין: שאלה פ"ט.

"פט) מהו החפץ הנרצה מתורה ומע"ט."

קריין: תשובה פ"ט.

"פט) להפך כלי הקבלה שיהיו על מנת להשפיע (הסת"פ אות כ"ב)" 37:06

שאלה: כתוב "איך להפוך כלי הקבלה שיהיו על מנת להשפיע". בכל מה שעכשיו אנחנו קוראים הוא כל הזמן חוזר על אותה מנטרה איך הופכים את הכלי דקבלה, לעל מנת להשפיע. איך אנחנו בעשירייה שלנו שלומדים חכמת הקבלה, תלמוד עשר הספירות, מצליחים פרקטית לעשות כך שחכמתנו לא תהיה רבה ממעשינו, הרי כל הזמן אנחנו מפעילים את המוח, אנחנו לא עושים דברים אחרים?

אל תפעיל את המוח, תפעיל את המעשה, חיבור בתוך העשירייה. עם כמה שפחות שכל וכמה שיותר מעשים.

תלמיד: כשאתה אומר כל הזמן חיבור בין העשירייה אני לא מבין עדיין מה אתה מדבר, מה זה החיבור?

לא צריך להבין, "ממעשיך היכרנוך", הבנת? ממעשיך.

תלמיד: מה זה מעשים, מה המעשים שאני צריך לעשות בעשירייה?

חיבור.

תלמיד: בסדר אתה חוזר שוב אבל מה זה החיבור הזה?

חיבור, פשוט חיבור.

תלמיד: לחבק אותו?

לא. רב"ש כותב איך עושים את זה.

תלמיד: מה אני צריך לעשות?

להתקרב לחברים, כמה שיותר להיות במקומם, כמה שיותר לעזור, לתמוך, לחמם אותם למטרה אחת וכן הלאה, אני עכשיו אעשה לך תרגילים כאלה כמו גננת?

תלמיד: לא כמו גננת, אלא איך אני מגיע לפרקטיקה הזאת?

פרקטיקה זה מה שאני מסביר לך, אתה לא רוצה לשמוע.

קריין: שאלה צ'.

"צ) מהי הסגולה של גילוי השמות הקדושים."

קריין: תשובה צ'.

צ) סגולתם היא ביחוד, להפך צורת הקבלה להשפעה (או"פ ח"א פ"א צ').

קריין: שאלה צ"א.

"צא) איך מתגלים השמות הקדושים."

קריין: תשובה צ"א.

"צא) על ידי העמל בתורה ובמעשים טובים (או"פ ח"א פ"א מ')."

זאת אומרת על ידי היגיעה שלנו אנחנו מגלים את האור העליון שנכנס לתוך הרצון שלנו ומסובב את הרצון והרצון משתנה והאור העליון ממלא אותו, במידה שהרצון משתנה בהתאם לאור, אז האור שמשנה את הרצון והרצון שקיבל צורה כמו האור יחד הם נקראים "השמות הקדושים". כי הכלי מתחיל להאיר כמו האור, ואז אנחנו לפי הכלים יכולים לגלות איזה אור נמצא בתוך הכלי, כי אחרת אנחנו לא מגלים, לא יודעים מה זה. אלא לפי השינויים של הכלי, אנחנו יודעים שנמצא בו אור כזה או כזה או כזה וזה נקרא "גילוי השמות הקדושים". "קודש" זה האור ו"השם" זה הכלי, והכלי מגלה את האור.

קריין: שאלה צ"ב.

"צב) מהו גמר התיקון."

קריין: תשובה צ"ב.

"צב) כשיוחזרו כלי הקבלה לצורת ההשפעה (אור פנימי ח"א פ"א מ' ד"ה צמצם)."

זה מה שאנחנו צריכים, לזה צריכים להגיע.

קריין: שאלה צ"ג.

"צג) מהו השורש של הקלקולים כולם."

קריין: תשובה צ"ג.

"צג) שיני הצורה הנמצא ב"רצון לקבל" מן המאציל (הסת"פ אות י"ח ד"ה ודע)."

זו הסיבה לכל הקלקולים, הסיבה לכל הבעיות והצרות, השינוי בינינו, בין הטבע שלנו לטבע של הבורא.

(סוף השיעור)