העולם שלנו מתקיים לפי זמנים, כלומר שאנו לא צריכים לפעול, אלא החיים מתגלגלים מעצמם – מהלידה ועד המוות. כשאנו מקבלים בצורה הזו את ההשגחה, שהיא מגיעה מאליה, אנו נקראים דרגת החי ● אם אנחנו מתחילים להתאמץ למשוך עלינו את האור המחזיר למוטב, שזה יכול לקרות רק בקבוצה - היכן שאנו רוכשים את כלי הנשמה, שאיתו אנו פונים לבורא ומקבלים ממנו עזרה, אז אנחנו מתחילים לראות אחרי כל המקרים, האירועים, המחשבות, הרצונות, המקרים שקורים לנו, איתנו, בנו, או דרך כל אחד מבחוץ - שזה בא מהבורא. מהסיבה האחת ● הסיבה האחת מביאה לנו כל המקרים האלה דרך הזולת, כדי שאנחנו נתעלה מעל הזולת, נתקשר אליו, ונעשה חשבון עימו. וכשאנחנו מתחילים להתעלות מעל ההשגחה הראשונה להשגחה השנייה, אנחנו מתחילים לעלות מ"בתוך הדעת" ל"למעלה מהדעת" – היכן שאני צריך לעבוד נגד השכל, הרצון, האגו שלי ● ההשגחה השלישית היא שאני מגלה שכל העולם בא לשמש אותי, שהעולם הוא כלי הבורא, שאני מגלה בעולם את ההנהגה וההשגחה שלו. וההשגחה הרביעית היא שאנו מרגישים שהשגחת הבורא כוללת גם אותנו ● כך, במנות של 7 ימים, אנו משיגים את תיקון הנשמה שלנו. וכל שבוע נותן כוח, בסיס חדש לשבוע הבא, לברר את היחס שלנו ל"טוב ומיטיב" ול"אין עוד מלבדו", וכך אנחנו מגיעים ל"שבת שבתון" – גמר התיקון ● "ערב שבת" – ההכנה לשבת, כל ששת הימים. "ערב" – מלשון מעורב, שאותו צריך לברר, לסדר, לתקן ● אם אני מצליח להיות כל משך היממה ב"למעלה מהדעת", אני צריך לשוב ולבדוק מה היה ה"למטה מהדעת" שממנו התחלתי. בזה אני מחדש את העבודה שלי, וכך אני עובד בצורה יותר ויותר עמוקה ● בתוך הדעת אין צורך לבורא. למעלה מהדעת, נגד הרצון, נגד השכל, ברצון העליון, לזה כבר צריכים דבקות בבורא, אחרת לא ניתן לעשות זאת ● לעשות פעולה נכונה, זה לעשות פעולה עם שכל הבורא, ולא עם שכל הנברא ● הפעולה המועילה והיעילה ביותר כדי להיות חכם ולקבל, היא להשתדל למחוק את הרגש והשכל של עצמי, כדי לקבל במקומו רגש ושכל של הזולת, עליון יותר, אחרת אנו לא גדלים באמת, אלא גדלים בתוך הבהמה שלנו בלבד.