שיעור בוקר 17.09.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

חיבור העולם בדור האחרון – קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: חיבור העולם בדור אחרון, קטעים נבחרים מן המקורות, מקטע 25.

יש פה התרגשות באולם, כולם עמדו ביחד מחובקים ושרים, אז לאט לאט נרגעים. מאוד מרגש לשמוע את כולם יחד שרים זה מאוד מיוחד, זה באמת חסר בווירטואלי שכאילו כל הקולות מתחברים ביחד, וכולם שרים ביחד באותו חלל זה משהו מיוחד.

קריין: 25. בעל הסולם, מאמר "השלום".

"בעת, אשר כל שיעור העבודה ב"השפעת זולתו", מתבסס על שם החברה לבד, הרי זה יסוד רעוע, כי מי ומה יחייב את היחיד, להרבות תנועותיו, להתייגע לשם החברה? כי מן פרינציפ יבש בלי חיות, אי אפשר לקוות הימנו לעולם, שימציא מוטיב-פאואר לכח התנועה, אפילו לאנשים המפותחים. ואין צריך לומר. לאנשים בלתי מפותחים. ואם כן, הועמדה השאלה: מאין יקח הפועל או האכר, מוטיב-פאואר, המספיק להניעהו אל העבודה? כי שיעור לחם חוקו, לא ימעיט ולא ירבה, בסבות פזור כחותיו. ושום מטרה וגמול, אינה עומדת לפניו."

(בעל הסולם. "השלום")

איך יכול להיות שאם האדם לא ירגיש צורך, הוא בכל זאת ייתן יותר עבודה. איך יכול להיות, מאיפה ייקח חיסרון? מאיפה ייקח לחץ, משהו שיחייב אותו לתת תוספת יגיעה? זה מה שהוא שואל. ואין תשובה. זאת אומרת, אך ורק אם אנחנו נתחיל להתקשר עם הכוח העליון, אחרת אף אחד לא יוכל לתת גרם אחד של יגיעה יותר ממה שהרצון לקבל שלו מחייב.

קריין: 26, מתוך מאמר "השלום". כותב בעל הסולם:

"ואם תאמר, שיש עצה על זה, להעמיד משגיחים עליהם. באופן, שכל המתעצל בעבודתו, יענש, ויטלו ממנו את לחם חוקו, אכן אשאל: אמור לי, מאין יקחו המשגיחים בעצמם, את המוטיב-פאואר לעבודתם? כי העמידה במקום המיוחד, והשגחה על אנשים, להניע ולייגע אותם, היא גם כן טרחא גדולה, אולי עוד יותר מהעבודה עצמו. ועל כן נדמה הדבר, כמו הרוצה להניע מכונה, בלי תת לה חמרי דלק."

אם אנחנו צריכים לעבוד למעלה מהרצון לקבל שלנו, אנחנו צריכים לקבל מאיזה מקום מוטיבציה, זאת אומרת סיבה לזה שאנחנו צריכים להשקיע כוחות. מאיפה ניקח את הרצונות, הכוחות, מוטיב פאואר כמו שהוא אומר? אנחנו חייבים לגלות את החיסרון לזה. אם אין חיסרון אי אפשר להפעיל את המכונה שלנו, היא עובדת רק על הקלוריות, זאת אומרת רק על החסרונות.

אם כך, אם אנחנו רוצים להניע את בני האדם ללא הכוח הגשמי, הרוחני, כל העבודה לא תצא לפעול. זה כמו בקומוניזם ובכל הדיקטטורות שרצו להכניס את בני האדם שיעבדו ויעשו משהו ללא שכר שמכסה להם את היגיעה. זה לא הלך.

אנחנו כבר ראינו מה קרה בכל העולם, התפטרנו במשך שנות המאה התשע עשרה והמאה העשרים, כי הדברים האלה לא עובדים ולכן אף אחד לא חוזר על זה וכבר התייאשו מזה כל הדיקטטורים, כל המנהלים, המנהיגים. אלא אם אנחנו רוצים שאנשים יעבדו, שאנחנו נעבוד, אנחנו צריכים לתת לעצמנו או לתת לאחרים סיבה מוצדקת, למה אנחנו מחויבים לתת יגיעה.

שאלה: מה ההבדל בין לקחת מוטיב-פאואר מקנאה, תאווה וכבוד לבין קשר עם הכוח העליון?

אין הבדל. וזה לא חשוב מאיפה לקחת, זה חשוב שזה יחיה. למשל אני מסתכל על השכן, לשכן יש דשא הרבה יותר ירוק משלי, אצלי הדשא צהבהב. זה מעורר אותי ומסובב אותי שאני גם אעבוד על הגינה שלי. אבל יש עובד ויש לא עובד, אנחנו לא יכולים להתבסס על ההרגשות הפנימיות שלנו. קנאה, תאווה וכבוד, צריכים להיות גם מעורבים בזה, אבל הם חייבים להיות כמוטיבציה מספקת, מוטיב פאואר מספיק כדי שאני אחייב את עצמי לעבוד ללא שום תשלום אחר.

אנחנו רואים שבהרבה מקרים זה עובד מצוין, אני מסתכל על כל דבר, למשל על נשים, כל אישה עד כמה היא מסתכלת על נשים אחרות ועד כמה היא מתפעלת מהן ורוצה לעשות אותו דבר והרבה מיליארדים מתבזבזים על קוסמטיקה וכן הלאה.

אני מסתכל על האנשים שנמצאים במאבק, אפילו בין מדענים, ועל פוליטיקאים אין מה לדבר, עוד מעט יהיו לנו בחירות, איזה מאבקים יהיו שם, וכבר נמצאים. הם מוכנים לאכול זה את זה. אבל הכול תלוי במוטיב פאואר, האם המוטיבציה מספיקה כדי להחזיק את האדם באותו קו, באותו כוח לאורך הזמן.

קריין: 26.

"ואם תאמר, שיש עצה על זה, להעמיד משגיחים עליהם. באופן, שכל המתעצל בעבודתו, יענש, ויטלו ממנו את לחם חוקו, אכן אשאל: אמור לי, מאין יקחו המשגיחים בעצמם, את המוטיב-פאואר לעבודתם? כי העמידה במקום המיוחד, והשגחה על אנשים, להניע ולייגע אותם, היא גם כן טרחא גדולה, אולי עוד יותר מהעבודה עצמו. ועל כן נדמה הדבר, כמו הרוצה להניע מכונה, בלי תת לה חמרי דלק."

אפילו אם יש לכם אפשרות לעשות מערכת משטרה, אז ברגע שאנשים מתיישבים כל אחד במקום שלו, הם גם צריכים תוספת מוטיבציה, תוספת מוטיב פאואר, ואז הם יכולים לעשות מהעבודה שלהם מין ביזנס. הראשון מוכר לשני, השני לראשון וכן הלאה, אנחנו רואים את זה בכל המערכות בכל העולם.

למה? אתה חייב כל הזמן לתת לזה חומר דלק, להוסיף ולהוסיף חומר דלק לבערה ואז זה יתקיים. אחרת זה לא יתקיים. וזה מה שקורה בכל דבר. דווקא מרגישים את זה במשטרה, בכל המערכת המשפטית יותר מאשר אצל כולם. אולי רוצים להסתיר את זה אבל ככה זה. כי אין שם תוספת מוטיב פאואר.

"ולפיכך, משפטם חרוץ, להאבד מצד הטבע. כי חוקי הטבע יענישו אותם, משום שאינם מסגלים את עצמם לקיים פקודותיה. דהיינו, שיעשו אלו המעשים, של השפעה לזולתו, מבחינת העבודה להשי"ת, כדי לקיים ולבא מתוכה לתכלית מטרת הבריאה, שהוא הדביקות בו ית', שדביקות הזה, מגיעה להעובד, במדת שפעו הנעים רבת העונג, ההולך ומתרבה אליו, עד שיעור רצוי, להתרומם בהכרת אמתיותו ית', הלוך ומתפתח, עד שזוכה להפלגה הגדולה, שעליה רמזו בסוד הכתוב "עין לא ראתה אלקים זולתיך".

כתשלום עבור היגיעה הכי גובה שיכול להיות בכלל במציאות, זה ש"עין לא ראתה אלקים זולתיך", שאתה מגיע למצב שאתה רואה את הכוח האלוהי בצורה שאף אחד לא מגלה אותו. יש לך כניסה, קשר מיוחד אישי עם האלוהים.

"וצייר לעצמך, אם האכר והפועל, היו מרגישים לעיניהם מטרה הזאת, בעת עמלם לאושרם של החברה, בטח, שלא היו צריכים אפילו למשגיחים עומדים עליהם, כי כבר היה מצוי להם מוטיב-פאואר, בסיפוק גמור, ליגיעה גדולה, עד להרים את החברה למרומי האושר."

(בעל הסולם. "השלום")

רק בצורה כזאת יכולים להתקיים. אבל אין לנו דבר כזה, אז איך אנחנו מתקיימים? כן השאלה.

זאת אומרת שאנחנו קודם כל צריכים לראות מכאן את סוף כל החברה שלנו, לראות שאף משטר לא מסוגל לספק לאף אדם מוטיבציה מספקת, כוח מספיק כדי להיות אזרח טוב, אדם טוב, העובד נכון, אפילו בעל משפחה או חלק מהמשפחה, זאת אומרת להתקיים כמו שצריך. אין לאדם ולא יהיו לאדם שום כוחות שהוא יוכל לעשות פעולות השפעה זה לזה. לא יהיו לו. בסופו של דבר ההתפתחות שלנו היא רק על ידי הגברת הרצון לקבל, ובו בכל פעם אנחנו נעשים יותר ויותר אגואיסטים.

ולכן אנחנו רואים עד כמה אנחנו מוכנים לעזוב את העבודה, לשבור כל מסגרת, להתגרש, להתרחק מאחריות וכן הלאה. ושום דבר כמעט לא עוזר לנו, לא מבחינת התשלום ולא מהעונש, לא מהשכר ולא מהעונש. אתה יכול להעניש כמה שאתה רוצה, או אתה יכול לעשות איזה פעולות תשלום כמה שאתה רוצה, זה בסופו של דבר תמיד ייעלם מהראייה של העובדים, המקבלים וכן הלאה ולא ישמש להם כחומר דלק מספיק כדי לקיים את פקודות החברה.

שאלה: מה זה לעשות את העבודה להשי"ת עבור הכלל?

עבור הכלל זה להגיע לגמר התיקון. שכולם מתחברים וכולם עושים השפעה הדדית לכולם, וזה נקרא למען השי"ת. זה הקומוניזם האידיאלי בוא נגיד כך, מהמילה "קומונה", אין להם שום מטרה אחרת חוץ מלדאוג לכל אחד ואחד בצורה שלמה.

תלמיד: איך פה יש דרישה לכוונה עבור אנשים שאין להם שום נטייה לבבית לזה, אין להם דחף, נקודה שבלב להשפעה. מה זו הדרישה של הכוונה?

הם מגיעים על ידי ההתפתחות שלהם למצב שאי אפשר לקיים חברה, או מתוך הרע או מתוך הטוב. או על ידי כוח הרע או כל ידי כוח הטוב, מגיעים למצב שאין ברירה, אלא שהם חייבים להיות בהשפעה הדדית. רק בצורה כזאת הם יהיו מסוגלים להתקיים. חוקי הטבע נעשים יותר ויותר קשוחים, ואם הם לא יתחברו ביניהם אז חוקי הטבע יפעלו נגדם. פשוט מאוד.

תלמיד: זה מובן, אבל למה זה נקרא כוונה על מנת להשפיע? אם אני לא אתחבר, לא אתחשב, אז לא יהיה לי אוכל, מה בין זה לבין כוונה להשפיע לבורא. זה הכי על מנת לקבל שיש.

לא, או על ידי דרך תורה או על ידי דרך ייסורים, אבל בין כך ובין כך יגיעו לזה.

תלמיד: לא מובן איך יתפתח כזה חיסרון לצורך לכוונת השפעה?

תגיד לי איך יתפתח חיסרון להשפעה אם לא על ידי ייסורים, תן לי דוגמה, מאיפה יהיה אם לא על ידי ייסורים.

תלמיד: חיסרון להשפעה בעל מנת לקבל כדי להיפטר מייסורים, זה מובן.

כן. אז מה עוד?

תלמיד: כי הוא אומר פה שהחיסרון להשפעה צריך להיות לבורא.

כן. זאת אומרת מתוך הכרת הנברא עצמו, שהוא רוצה להשפיע ולהשפיע לבורא דווקא.

תלמיד: כן. איך יכולה להיות כזאת נטייה למי שאין לו כזאת נטייה?

לאף נברא לא יכולה להיות.

תלמיד: למה לאף נברא? מה עם מי שיש לו נקודה שבלב, שהבורא עורר בו כזאת נטייה?

זה רק מעורר, אבל חוץ מהנקודה שבלב יש לו לב מלא רצונות על מנת לקבל סביב אותה נקודה. מה תעשה איתם? איך תעביר אותם לעל מנת להשפיע?

תלמיד: לא יודע. אז עוד יותר, זה רק מחזק את השאלה, שאם לאלה שיש נטייה להשפעה יש שאלה לגבי היכולת שלהם להגיע לכזאת כוונה, אז על אחת כמה וכמה למי שאין לו שום נטייה להשפעה, איך הדרישה היא שהעבודה שלו תהיה בעל מנת להשפיע נחת רוח לבורא?

על ידי התכללות אנשים יעבירו זה לזה רצון להשפיע, איכשהו, נטייה לזה, משהו, וכך מאין ברירה, מהצורה החיצונית שהם ירגישו מהחיים, מהלחצים, מאין ברירה הם ירגישו שיש בזה צורך הכרחי, וכך יגיעו.

תלמיד: זה מובן. תמיד אנחנו אומרים שזה שיש כזאת קבוצה עולמית שנקראת "ישראל", שיש להם כזאת נטייה להשפעה, אם הם מארגנים את הכלל אז הם מכוונים לבורא, כי להם יש כזאת נטייה. פה הוא אומר שהעיקר הוא שצריך לכוון בעל מנת להשפיע נחת רוח לבורא. אז למה הוא מתכוון?

שיש לו מלכתחילה כזה מצב, שהוא רגיש לזה. יש אנשים שאתה מדבר אליהם והם כמו קיר, ויש כאלה שמתחילים לשמוע משהו. וכך לאט לאט מתקרבים לזה.

תלמיד: כוונת ההשפעה מגיעה לכלל כתוצאה מהתכללות עם ישראל או כתוצאה מההתעוררות שלהם?

גם וגם. יש אנשים שמתעוררים מעצמם והיו כאלה דוגמאות בהיסטוריה, אבל רק דוגמאות, ויש כאלה שמהתכללות עם אנשים, זה כבר אחרת, דרגה פחות מקודם, ויש כאלה שבמשך הזמן, מכל מיני מאורעות החיים, שהם מגיעים למצב שרע להם, לכן הם מתעוררים.

תלמיד: אז בפועל, כשאנחנו עכשיו רוצים לספר לאנשים שיש צורך להשפיע, מה הם צריכים לדעת? שצריך להשפיע לבורא?

לא, אתה לא יכול. בצורה כזאת אתה לא יכול לספר לאנשים שום דבר. יש כאן עיקרון "חנך נער על פי דרכו", שאתה צריך לספר לו בצורה הדרגתית, מובנת לו, ללב שלו ולשכל שלו את כל העקרונות שאתה רוצה להעביר לו. אחרת הוא לא יקבל את זה, זה ייראה לו לא ריאלי.

תלמיד: אז איך זה יתפתח בו בכל זאת?

זה יתפתח בו כי הוא יראה שאין ברירה מתוך ההסבר הלוגי, הרציונאלי שלך.

תלמיד: מה יתפתח בו, הנטייה להשפיע לבורא?

נטייה להשפיע לבורא כדי בהתחלה שיקבל השפעה מזה, להשפיע על מנת לקבל, אחר כך בכל זאת הוא מקבל מזה איזו התעוררות והתכללות עם האור העליון במשהו, ואז הוא מוכן לשמוע משהו בלהשפיע על מנת להשפיע ואחר כך אפילו בלהשפיע על מנת לקבל, בקיצור את כל הצורות. עד שבחינות א', ב', ג', ד', כולל השורש, יעברו אליו והוא יהיה כבר כלול במשהו בתוך הרצון לקבל שלו מהעתקה מכל הבחינות האלה, שורש, א', ב', ג', ד', ואז הוא יוכל להבין את התהליך שהוא צריך לעבור.

שאלה: ללא רצון אני לא יכול לבצע פעולה, אז מהי פעולה כנגד הרצון?

אנחנו מדברים על המצב שיש לי רצון, הרצון הזה הוא מסוים ואני צריך עכשיו לבצע פעולה מרצון שאין לי. והפעולה מהרצון שאין לי, נקראת "פעולה למעלה מהרצון". איך אני אעשה את זה? אני לא יכול לעשות את זה אף פעם. אני צריך רק לתאר לעצמי מצב שאם יהיה לי רצון חדש, אני אוכל לבצע בו את הפעולה הנדרשת. איך אני מספק לעצמי אותו רצון חדש שיעזור לי לעשות את הפעולה הנדרשת, מרצון יותר גבוה? אני יכול לעשות את זה אם אני אקבל תוספת אור מלמעלה, או שאני אקבל תוספת אור מהכלי שלי, מהקבוצה שלי אם אני אתכלל בהם. יש לי סך הכול שני מקורות, שאם אני מחובר אליהם אני אוכל לבצע את זה. זה הכול.

שאלה: יוצא שכתוצאה מהחינוך הכולל של כל האוכלוסייה אפשר להעביר לכל אחד את המסר על כך שאפשר, שכולם יכולים לעבוד בשביל הבורא. זה נשמע כמו איזה נס שזה ייכנס בכולם. אז הכוונה היא לכולם, לאנשים מבוגרים, גם לגיל צעיר, גם מגיל ילדות אפשר להנחיל כבר כאלה הרגלים?

אפשרי לכל אדם ואדם, כי אם אנחנו מקבלים רצונות חדשים, רצונות דהשפעה, אנחנו יכולים לעבוד בהשפעה. איך לקבל את הרצונות האלה ואיך להסכים לזה שהם יתקיימו בי, זאת השאלה. אנחנו נצטרך לאט לאט להוריד לראש וללב של האנשים, אבל אם לא נעשה את זה, יעשה את זה הטבע, היינו אלוהים על ידי המכות, על ידי זה שפשוט יקיים את זה וזהו, ואז אנחנו נהיה מוכרחים להחליף את הרצונות שלנו, המחשבות שלנו לאחרים כדי לא לקבל מכות.

תלמיד: כדוגמה נגיד לגבי חומוס שכולם יאכלו אותו, כולם יפרסמו אותו ואז אתה תתרגל אליו. זה בצורה פשוטה כזו פשטנית, אם כולם ישפיעו, ישתוקקו להשפיע אז גם בך זה ייכנס באופן רגיל, ללא דחייה ולהתרגל לחיות כך?

כן.

שאלה: כתוב "ולפיכך, משפטם חרוץ, להאבד מצד הטבע. כי חוקי הטבע יענישו אותם, משום שאינם מסגלים את עצמם לקיים פקודותיה." זאת אומרת שהמשגיחים שעובדים בצורה נכונה עם כוונה נכונה זה לא הפתרון, זה לא יעזור, צריך להיות כמו שכתוב גם האיכר, גם הפועל שיעבדו עם הכוונה הנכונה.

כן.

שאלה: בסוף הקטע הוא כותב שאתה צריך לצייר לעצמך שאם הם היו מרגישים את האושר של החברה, זה היה כבר נותן להם את הכוח. אפשר לדייק את העניין הזה, של איך להרגיש את האושר הזה? כי אם אני חושב שאני אעשה טוב אז זה כבר נותן לי משהו בקבלה, ברצון לקבל שלי לזוז. מה זה "להרגיש את האושר של החברה"?

אני חושב שזו שאלה טובה לדיון, לסדנה.

סדנה

במה מרגישים את האושר של החברה ואיך זה עובד עלינו?

*

(סוף השיעור)