שיעור בוקר 24.11.2018 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור רב"ש. תע"ס, כרך א, חלק ד', דף ריג. עמ' 213

"עשר ספירות של עקודים כולל ו' פרקים" או"פ אות ו

קריין: אנחנו בתלמוד עשר הספירות כרך א' חלק ד' עמוד 213 דף רי"ג. אור פנימי חלק ו', טור א'.

קלטת 001 חלק 2, באור פנימי חלק ו'.

שומעים את רב"ש ולפי זה משתדלים להיות יחד עימו ועם הטקסט, כאילו שהוא יושב כאן ומלמד.

(תחילת דברי רב"ש)

רב"ש: "מה שעכשיו אין היא מקבלת את האור שמבחוץ ולעתיד שהיא יכולה לעשות קו עם מסכים על האור היוצא אז יתגלה האור נמצא המסך עושה שתי דברים בינתיים הוא עושה שזה לא יקובל בתוך המדרגה ואחר כך יעשה המסך שכן יקובל בתוך המדרגה א.. ... ממסכים לכן בצאתם יחד חוץ לפה קשורים יחד

ו) שהן האו"פ והן האו"מ קשורים שניהם בבחי"ד: כי הט"ס ראשונות דאו"י, קשורות ומלובשות, באו"ח שלה, של מלכות שהן הט' ראשונות הנק' או"פ. אבל האורות העתידים לבא עד גמר התיקון, הנק' או"מ, גם הם כלולים באו"ח זה, כי הם עצם האו"ח כנ"ל, שהם עתידים מחמת זה להגלות לאט לאט במשך שתא אלפי שני ולאחריהם עד גמר התיקון, כבדיבור הסמוך.

מה כתוב כאן גם הם כלולים באו"ח זה, כי הם עצם האו"ח כנ"ל, שהם עתידים מחמת זה להגלות לאט לאט במשך שתא אלפי שני ולאחריהם אחרי שתא אלפי שני משמע מכאן עד גמר התיקון, כבדיבור הסמוך. כאן הוא מדבר מאיזה או"ח"

תלמיד: שמחזיר

רב"ש: "אור הנדחה"

תלמיד: הנדחה

רב"ש: "אור הנדחה נגיד הוא מקבל עשרים אחוז מהאור הזה שמונים אחוז נדחה והשמונים האלה האלה שנדחית צריכים להתגלות אחר כך

נגיד כך בראשונה לאחר צמצום נמצא כל האור המאה אחוז הזה ומלכות דוחה אותו וקיבלה רק חלק נגיד על בחי"ד נכנה זה עשרים אחוז והשאר דוחה אותו לא יכול לקבל אותו בעל מנת להשפיע האור הזה צריך להתגלות

נמצא אור הזה שהוא מכנה עכשיו אור או"ח אור הנדחה זה לא אור חוזר זה נקרא אור ישר רק נדחה נקרא או"ח אבל זה אור ישר אור הזה צריך להתגלות איך על ידי כל התיקונים עד שיתגלה כל המאה אחוז כמו שהיה בעולם א"ס ושיהיה בעל מנת להשפיע זה שאומר לנו כאן

כאן נשאלת שאלה או"ח מה שהוא מכנה מקיף זה או"ח או זה אור ישר מה זה אור ישר מה זה או"ח למדנו או"ח נקרא כוונה שהוא רוצה על מנת להשפיע ומה זה אור ישר שפע הבא מלמעלה אז אני שואל או"ח זה מה שהוא אומר שנקרא אור מקיף זה אור ישר או זה או"ח"

תלמיד: אור ישר

רב"ש: "מדוע הוא מכנה אותו אור חוזר שהוא לא מקבל אותו וגם הוא מכנה או"ח המלביש מה הפירוש או"ח המלביש הוא לא נכנס בפרטים

אמרנו מקודם מה זה או"ח המלביש זה אור התחתון נותנים כוונה כוונה זה אור רק הסברתי מקודם מה שהוא אומר בהסתכלות פנימית בחלק ד' שזה תולדה משתי כוחות מכוח הפרישה שהוא לא רוצה לקבל אותו ומכוח שהוא לא רוצה לקבל את האור הזה אז הוא קשור באור הזה אז ממה הוא מקבל הארה מאור הזה מאיזה אור מאור ישר הזה אין אור אחר נמצא הן האור חוזר והן האור מקיף שניהם בחינת או"ח שהוא אור ישר באמת כל האורות הם אור ישר רק כשמדברים מהכלים אז הוא אומר אחרת

לכן למדנו בפתיחה לפנים מסבירות שיש לנו ה' הבחנות יש לנו ה' הבחנות היינו הבחן א' הוא אומר נקרא בחינה א' בחינת חכמה שהן האור והן הכלי בא מצד המאציל פירוש הדבר רצונו להטיב לנבראיו ברא יש מאין כלי עם אור ביחד לא היה מי שישתוקק הוא לא יודע למה להשתוקק לכן אומרים עליון ברא את האור והכלי ועניית התחתון ב.. ... זה נקרא בחינה א'

הבחן ב' לאחר שחכמה קיבלה את האור בסופה כאילו התבוננה מאיפה אני מקבל השפע מהמשפיע ואני ענף לו אני רוצה בהשתוות הצורה אני לא רוצה להיות מקבל ועל ידי התגברות הזאת הגבורות הזאת שהיא בחרה שרוצה משהו מרגשת שהיא בחינת מקבל לא רוצה בהשתוות הצורה על ידי זה בא האור מלמעלה נקרא האור בא מלמעלה מכתר הוא המשפיע אבל הכלי להתעוררות ממי בא זה מתחתון הבחן ב' האור מצד העליון והכלי מצד התחתון

הבחן ג' שהן האור והן הכלי בא מצד התחתון היינו מה זה מלכות זעיר אנפין בסופו שיתגבר על מה שנותן לו אור דחסדים הוא רוצה אור החכמה בהרחבה כמו שישנה באור הח.. בכלי דחכמה

נמצא כאן שכבר יש התגברות מצד התחתון אבל אנו לומדים שכאן היה צמצום אסור לו לקבל ועל ידי מה היא מקבלת למדנו שהיא נותנת המסך הזה או"ח נמצא הכלי הוא עכשיו מי המסך מה שמתגבר שלא לקבל ואור שלה בא מכוח הפרישה

נמצא כאן או"ח שבא ממטה למעלה שמלכות דאור ישר נעשית כתר לאו"ח הוא נבחן שהן האור והן הכלי בא מצד התחתון אם כן זה שאומר כאן מה הוא אומר כאן שהכל כלול הכל קשור באו"ח שלה בא זה באו"ח שלה מכוח הפרישה שלה

לכן כוח הפרישה לומדים שני דברים אחד אור הנדחה שהוא אור ישר שהוא אור מקיף שהוא צריך להתקבל כמו שהיה בעולם א"ס וחלק או"ח המל.. גם כן בא מכאן אבל מיחסים כוח הפרישה של התחתון נ.. זה כוח של התחתון הכל קשור במסך שני דברים"

תלמיד: במסך

רב"ש: "לא חצי תלמד

ושם הוא חושב עוד שני הבחנות שיש גבורה אחת התגברות אחת מה שנעשה באור הבא הן הכלי והן האור מצד העליון התגברות הזאת הייתה על חסדים מה שאין כן האור שבא מז"א שבא מבינה שהאור שבא בא על הכלי של התחתון שהתגברה התגבר הרצון לקבל זה בחינה הבחן הג'"

תלמיד: הד'

רב"ש: "הה'

הבחן הד' הוא מה שהתגברה בינה היינו אור שבא מצד העליון הן הכלי והן האור שהתגבר ההתגברות הייתה על רצון להשפיע מה שאין כן האור שבא על ידי התעוררות התחתון שנקרא בינה אור דחסדים שזעיר אנפין בא מבינה שאור דחסדים הזו בסופו התגברה על מה התגברה על רצון לקבל שנקרא כלי זה הבחן הה' מה שלמדנו שם

אות ז' למעלה מה כתוב

ז) הם מכים זה בזה ומבטשים זה בזה, ומהכאות שלהם אתייליד הויות בחינת ה- כלים.

ז' מה זה מכה באור הלא אנחנו ברוחניות מה פירוש הכאה אז הוא מסביר

כי כששני האורות יורדים ומתפשטים מהפה ולמטה לתוך הגוף דא"ק, הנה האו"מ אורות מקיפים אינם יכולים להתלבש בתוך הגוף, מחמת כח המסך אשר שם המעכב על האור ההוא, כנ"ל.

(ועי' בחלק ב' תשובה ד') ומתוך שהמה קשורים ונכללים שם, איפה בראש שזה אור אחד רוצים גם הם להתפשט בפנימיות הפרצוף, ולפיכך המה מזככים בזה את העביות שבמסך, דהיינו, לאותו כח העיכוב, שאינו נותן להם להתלבש שם.

אמנם מכח ביטושם זה בהעביות דמסך, שהמסך הולך ומזדכך מחמתם, הנה גורם זה, להסתלקות האורות הפנימים מהגוף:

צריכים כאן לפרש מה שהוא אומר כך אני חוזר

ז) כי כששני האורות יורדים ומתפשטים מהפה ולמטה לתוך הגוף דא"ק, הנה האו"מ אינם יכולים להתלבש בתוך הגוף, מחמת כח המסך אשר שם המעכב על האור ההוא, כנ"ל. (ועי' בחלק ב' תשובה ד')

ומתוך שהמה קשורים ונכללים שם, איפה הם קשורים ונכללים שם אז הוא לומד כך בראש המדרגה לומדים שהאור בא לא היינ.. מכ.. בין אור פנימי לאור מקיף אור אחד שבא ומלכות דראש עשתה חשבון ואמרה חלק אני אקבל וחלק לא אבל שם היה חלק אחד מאה אחוז רק אמרה עשרים אחוז אני יכול לקבל על מנת להשפיע נגיד על דרך משל ושמונים לא אם כן זה אור אחד

כשהתחיל להתפשט עשרים אחוז התפשטו שבא עד הטבור לא אתה לא אתה שמונים אחוז לא רוצה לתת לו להיכנס למה.. בראש היה מאיר מדרגה אחת גם הם רוצים להיכנס

מה הכוונה שהיה אחד ועכשיו גם כן נתחלקו ורוצים להיכנס מה הפירוש התחלקו עניין הוא כך בראש שבא האור נקרא האור רצונו להיטיב לנבראיו שכל האור הזה יהיה בשביל התחתונים רק מה הוא עושה חשבון חלק הוא מקבל כשבא לטבור שצריך לקבל החלק השני הוא אומר עד כאן אני לא רוצה לקבל הוא נשאר באור מקיף...

הלא להיטיב לנבראיו היה הכל האור שנמשך לתוך הראש ואז הוא מקבל חלק מי יקבל את השאר זה הפירוש שהוא רוצה גם היות שהיו מחוברים שהם נכללים בבחינה מה"

תלמיד: להטיב לנבראיו.

רב"ש: "בלהיטיב לנבראיו בראש המדרגה שבא בפועל ממש שנקרא גוף שאתה מקבל חלק הרי אין קשר אני אומר הלו אנחנו בחינה אחת היינו כלולים בלהטיב לנבראיו אז גם אתה צריך לקבל את זה גם כן.

הוא לא רוצה לקבלו אבל נכנע הוא צודק ברגע שנכנע כבר נאבד לו עביות מה הפירוש נאבד לו עביות הלו יש כלל הוא אומר שעביות אינה מזדככת הרצון לקבל לא יכולים התאווה בן אדם אין אדם איך אומרים בעל הבית על הרצון לקבל שלו יש לו רק בחירה לא לקבל או יהיה לו רצון לקבל זה לא בידי בידי אדם.

אם כן מה הפירוש נזדכך עביות אז הוא נותן כלל כשמדברים בקדושה לא משתמשים עם עביות רק אם יכולים לעשות עליו מסך נמצא שהוא ביטל הכוח הדור.. שלו כבר נזדכך העביות וכבר לא משמש עם עביות מדוע משום שאין לו מסך זה אני רוצה כאן לבאר.

אני מתחיל קשורים השורה ומתוך שהמה קשורים ונכללים שם, בראש רוצים גם הם להתפשט בפנימיות הפרצוף, בגוף בפועל ממש לכן ולפיכך המה מזככים בזה את העביות שבמסך, דהיינו, לאותו כח העיכוב, שאינו נותן להם להתלבש שם. מבטלים הכוח הזה ממילא שמבטלים הכוח נאבד לו עביות שלא יכול להשתמש איתו נקודה.

אמנם מכח ביטושם זה בהעביות דמסך, שהמסך הכוח הדוחה הולך ומזדכך מחמתם, שלמדנו אם הוא דוחה הוא ביטל את הכוח הזה הכוח המסך הוא אומר בכוח המסך נכלל ה' בחינות או ד' בחינות הוא לפעמים אומר אז הוא הולך ומזדכך מקודם ד' ואחר כך ג' כמו כן הלאה זה שאומר כאן

אמנם מכח ביטושם זה בהעביות דמסך, שהמסך הולך ומזדכך מחמתם, הנה גורם זה, להסתלקות האורות הפנימים מהגוף: מדוע כי כשמזדכך לעביות דבחי"ג, שכבר לא יכול להתגבר על עביות זה בחינה ד' אז האור נסתלק אם כן נתקצר האו"ח, כבר לא יכול לכוון בעל מנת להשפיע על בחי"ד רק מה יש לו עכשיו ג' בינתיים גם זה הסתלק בינתיים יש לו ג' ואינו מלביש רק לקומת חכמה, ונעלם אור הכתר מהגוף.

וזה הולך הלאה זה נקרא נקודות וכשנזדככה גם בחי"ג לעביות דבחי"ב, שלא יכול להתגבר רק על ב' נתקצר האו"ח לקומת בינה, וגם אור החכמה נעלם וכו' מדוע שאין או"ח שלא יכול לכוון בעל מנת להשפיע עד שנזדכך כל העביות, ואין שם עוד זווג דהכאה, כבר לא יכול להתגבר ולדחות את האור אז ממילא ונעלם כל האו"פ מהפרצוף.

וז"ש הרב "שהם מכים זה בזה ומבטשים זה בזה" פי' שהאחד דוחה את חבירו: כי כל גדלו של או"פ שכל חשיבותו שהוא אור פנימי שהוא יכול להאיר במדרגה הוא בגודל עביות שבמסך, כנ"ל, כמה כוחו שיכול להתגבר על הרצון לקבל שלו וע"כ הוא מתחזק בעביות הגדול יותר. אם הוא יכול לעשות מסך על עביות הכי גדול יש לו מדרגה הכי גדולה

ולהיפך, כל עיכובם של האו"מ, שאינם יכולים להתלבש, הוא רק, מכח העביות והגבול שבמסך, שהגבול הזה לא נותן לו להיכנס וע"כ אור מקיף הולך ומזכך את העביות. ולפיכך מבטשים זב"ז עד ששניהם מסתלקים, כמבואר. (ועי' בפתיחה כוללת בספרי על הע"ח).

אבל מה הוא לא אומר כאן מדוע נעשה כלים אזי במקום אחר מפרש כך בזמן שהאור היה מעורב להיפך בזמן שהכלי בפרצוף גלגלתא בזמן שהאור היה מאיר בתוך הכלים היה אור יש.. היה האורות והכלים מעורבים זה בזה עד שהי.. להבחין ביניהם רק מתי אנו מבחינים מהכלים לאחר הסתלקות האורות והיות כאן הבטישה הזאת גורם הסתלקות האורות לכן נ.. הויה בחינת כלים".

(סוף דברי רב"ש)

מה אתם חושבים? מה ההתרשמות? אין התרשמות.

תלמיד: לאור המצב שלנו אני חושב שחובה שאנחנו נלמד אותו.

בסדר טוב, שמענו.

תלמיד: היה מורגש מאוד חזק, אבל יותר חזק זה כשאתה קורא.

כשאני קורא?

תלמיד: כן. זאת ההתרשמות שלי, כשאתה קורא זה בכלל "סוף הדרך", גמר תיקון בוא נגיד יותר נכון. כנראה דרכך החיבור יותר חזק.

זה משהו אחר לגמרי. אם נלמד אותו טקסט ואני אקרא או אם רב"ש קורא. אם רב"ש קורא, אתם משתדלים להבין אותו, אתם רוצים לקבל ממנו את הפנימיות שלו. כי מה שהוא אומר, הוא בזמן הזה עושה אותן הפעולות בתוך הכלים הרוחניים שלו. אם הוא אומר לך פנימי, מקיף, זיווג דהכאה, כלים כאלו, כלים כאלו, הוא עובד עם זה בפנים, ואז הוא מדבר בחוץ. ככה זה עובד. ולכן אתה כשרוצה להתחבר למורה, אתה צריך דווקא בזה להתכלל, לרצות להסתתר שם, ושיעברו עליך גם אותם המצבים מה שהוא עושה. אם אתה מבטל את עצמך, אתה יכול להיות בו. זו בעצם הסגולה כשלומדים ממורה גדול, כדאי לשמוע.

(תחילת דברי רב"ש)

רב"ש: " נתחיל דף רי"ג אות ה' כתוב כך

ה) ח קודם מציאות העקודים לא היה האור העליון יכול להתלבש בשום כלי כי ט לא היה יכולת בכלים לסובלו, ושם היה האור בלתי מתלבש בכלי, י עד שהגיע התפשטות האור הגדול ההוא אל בחינת העקודים, ושם נעשה מציאות כלי אחד, אל האור הגדול ההוא, ואז כ התחיל האצילות להיות בו איזה מציאות הגבלת האור, של הכלי ל מה שלא היה יכול להיות הדבר עד עתה.

אז מה כתוב כאן שלפני עקודים לא היה עול.. מתלבש עם כלי אחר שנעשה עקודים אז נעשה מציאות כלי אחד אז היה מציאות הגבלת האור מה שלא היה להיות עד שנעשה עקודים אז מה זה עקודים מה שאנחנו צריכים ללמוד שעוד לא היה כלי

אות ח'

ח) עקודים, מה זה עקודים הם בחי' ע"ס של תוך דפרצוף ראשון שבמציאות שאחר הצמצום הראשון, המכונה אדם קדמון, שמקודם לכן, לפני הצמצום לא היה כלל בחינת ראש תוך סוף באור העליון אלא שהאור העליון היה ממלא כל המציאות. (כמ"ש היטב בחלק א').

וז"ש הרב אני חוזר מה כתוב כאן למעלה מה זה עקודים תוך מה זה תוך אנחנו לומדים גוף הוא מדייק הוא אומר קודם עקודים משמע תוך קודם התוך ראש ואחר כך הוא מפרש שמקודם

תלמיד: אין לו ראש.

רב"ש: ... לו ראש צריכים לפרש כך אני חוזר עוד הפעם

ח) עקודים, הם בחי' ע"ס של תוך דפרצוף ראשון שבמציאות שאחר הצמצום הראשון, שהפרצוף זה נקרא אדם קדמון לכן אני אומר עקודים תוך איזה כוונה על הפרצוף הראשון שיצא אחר הצמצום אם כן לפני התוך היינו בראש לא היה שום הגבלה

אז ה.. מביא הראייה שאני מביא כשאני מדבר לאחר הצמצום היות שקודם לצמצום לא היה עניין של ראש תוך ואני עם עקודים עקודים ידוע שזה נקרא תוך אני מדבר מפרצוף ה.. שלאחר הצמצום נמצא שקודם התוך היינו בראש עוד לא היה שום הגבלה

זה שאומר הלאה

וז"ש הרב "קודם מציאות העקודים", קודם התוך דהיינו בעשר הספירות שבראש דאדם קדמון, הקודמים לעשר הספירות דתוך דאדם קדמון, הנקראים עקודים, "לא היה האור העליון יכול להתלבש בשום כלי". וזה מבואר היטב בחלק ג', אשר אין שום בחינת כלי בע"ס של ראש, אלא רק שרשים לכלים (בלבד.)

נמצא מ.. לכן אמרנו מקודם שבראש אור פנימי ואור מקיף זה אור אחד מה ש.. איפה מתחילים להתחלק בגוף שיש כבר הגבלה אז הוא מגביל זה נקרא אור פנימי אשר היוצא לחוץ נקרא אור מקיף עד גמר צריכים להתחיל אות ט'"

(סוף דברי רב"ש)

שאלה: עקודים, ממה זה מתחיל?

הוא אומר לך שההגבלה מתחילה מהגוף, בראש אין הגבלה. כל הראשים הם בבחינת אין סוף. אתה יכול להגיד, "איזה אין סוף, יש פרצוף כזה קטן, מה זה הראש שלו אין סוף?", אין הגבלה זה נקרא אין סוף.

עקודים, איפה עקודים? למטה מהראש. עקוד בכלי אחד, בראש אין כלים.

תלמיד: למעלה זה אין סוף?

בראש אין כלים, בראש אין סוף. בגוף יש סוף, הגבלה, ולכן מתחילים מהגוף.

תלמיד: אבל מאיפה זה מתחיל, מה הטיול בדיוק של עולם העקודים? עכשיו הוא מדבר על עולם אדם קדמון?

עולם העקודים מתחיל מגלגלתא. ויותר מדויק, בעצם מתחיל מתוך דגלגלתא. כי ראש זה בלתי מוגבל, ראש דגלגלתא כאילו נמצא באין סוף.

תלמיד: למה לא שמענו עד עכשיו על עולם העקודים?

עקודים?

תלמיד: כן. אני מבין שזו ההגבלה שלי, אבל אני פעם ראשונה שומע את זה.

שמעתם על זה שיש עקודים, נקודים, ורודים? עקודים זה עולם אדם קדמון, נקודים זה עולם הנקודים כמו שלמדנו, מנקודות דס"ג שהתפשט, וורודים זה כבר עולמות אבי"ע, עולמות התיקונים.

תלמיד: אז עקודים זה עולם קדמון?

עקודים זה עולם אדם קדמון. עקוד זה קשור סגור בכלי אחד. לכן נקרא עקודים.

תלמיד: ואיפה ההגבלה מתחילה? איפה הגוף מתחיל? יש שם ראש וגוף? זו חלוקה של האדם הקדמון?

כן, ראש תוך סוף, זה הכול כבר מהאדם הקדמון.

תלמיד: ואיך זה מתחלק בדיוק באדם הקדמון?

המסך מחלק את הכול.

תלמיד: איך האדם הקדמון מחלק ראש, תוך, סוף?

כי בראש אין הגבלה, שם יש רק חשבונות עוד לפני ההגבלה וההחלטה. אחר כך יש בפה דראש החלטה, ומה שיש בראש, מה שהראש החליט זה מתפשט בגוף. לכן בגוף יש החלטה, גוף הוא כבר מרובע, הוא כבר בעל הגבלות. ומה שנמצא בתוכו נקרא עקודים, עקוד, קשור, תפוס, בכלי אחד.

תלמיד: ראש זה גלגלתא, ממה מתחיל הגוף של הס"ג?

לא, גם ראש תוך, סוף, הכול נקרא גלגלתא, הפרצוף כולו נקרא גלגלתא. אלא בראש דגלגלתא עדיין אין הגבלה, רק חשבונות.

תלמיד: ואיפה גוף?

למטה מראש.

תלמיד: עכשיו יש גלגלתא ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן?

לא. גלגלתא ראש תוך סוף, עליהם מתלבש ע"ב ראש תוך סוף, וכן הלאה.

תלמיד: אז הגוף נמצא בכל פרצוף?

לכל ראש יש גוף משלו. מה שמחליט הראש הגוף מבצע.

תלמיד: אז לכל פרצוף יש גם גוף?

כן, אפילו לפי השרטוטים שציירנו.

שאלה: בקשר לשאלה, איך התרשמנו, אז אני חושב שרב צריך לתת את התמצית תיכף אחרי הקריאה כי זה גולמי.

טוב. האמת שאני אפילו לא מתכוון לתפוס ממנו ידע, אלא יותר רוח. אבל בסדר, אדבר.

שאלה: אמרת שאם מקובל קורא את זה הוא מבצע את אותן פעולות.

ודאי.

תלמיד: איך מקובל שלומד עכשיו לומד על עולם אדם קדמון, הרי אנחנו אומרים שאנחנו לא משיגים מעליהם?

אני לא יודע איך. אני רוצה להשתתף בפעולות שלו, אני לא עושה עליו ביקורת איך הוא עושה או לא עושה, אני בכל זאת לא אבין, אפילו שיסבירו לי את זה אלף פעם. אני לא יכול להבין, זה לא לפי השכל ולא לפי הכלים שלי. אני רק רוצה להיות שייך לזה, כמו תינוק, כמו קטן לגדול. ודאי שלא עם השכל שלנו, אלא אני ניכלל.

שאלה: הוא בעצם עבר את המצבים האלה, בזמנו לפני כשלושים שנה. האם אין משמעות לזמן, כלומר הוא עבר את המצבים האלה בזמנו כשהוא קרא את זה, ועכשיו אנחנו מנסים להתחבר לאותו מצב?

ודאי שלא, איך אתה מתכוון שיש זמן. אם הוא עשה זיווגים, הוא עשה פעולות רוחניות, אז הפעולות האלה קיימות, שום דבר לא נעלם, ואנחנו יכולים להיתכלל ולהיות גם בזה, גם לפני וגם אחרי ובכל דבר שיש לי עימו השתוות הצורה. לכן על מה אני חושב בזמן השמיעה? להיות כמה שיותר דבוק בו. ואז אמנם שאני לא יכול להבין ולהרגיש, ולחיות באותו מצב, באותה פעולה, אבל שזה יאיר עלי במשהו, אני כן משתדל שזה יקרה.

תלמיד: אנחנו יכולים לקבל ישירות דרכו או שזה צריך לעבור דרכך באיזו צורה?

זה יעבור בכל זאת ככה. אתה לא צריך להתכוון ולכוון, זה לא חשוב, דווקא על זה לא כדאי לחשוב. אתה רוצה ללמוד מרב"ש, זה מספיק. זה שיהיה באמצע עוד משהו, יהיה, אם אתה רוצה או לא רוצה אני אהיה תמיד באמצע. כי מה שקיבלת קודם, קיבלת ממני. זה לא מפריע, אתה יכול להיות יותר גדול ממני, זה לא מגביל.

שאלה: יש לי שתי הערות. אחת, זה טוב שאנחנו קוראים אור פנימי של כרך א', כי יותר קל להתחבר לזה. זה גשר יותר קרוב להתחבר דרכו לרב"ש. ודבר שני רציתי לומר, שאם נוכל להוסיף סימני פיסוק, פסיקים, נקודות, סימני שאלה בטקסט של רב"ש כדי לקבל קונטקסט טוב יותר להסבר שלו. הכול כתוב כמשפט אחד ואין לי שום שבירות, אז זה יהיה טוב אם נוכל לראות פיסוק.

אתם דור מקולקל. בטקסטים אמיתיים אין שם שום פיסוק ואין נקודות ואין פסיקים, כלום. אתה צריך לתת את זה. דווקא את כל התוספות מוסיף הקורא שהוא מבין את הטקסט, הוא עושה את זה בעל פה. אתה לא מכיר את זה, אבל זה ככה.

אם אתה תיקח גמרא, תלמוד בבלי, אתה תראה שאין שם לא נקודות, לא פסיקים, לא שום סימנים, רק מילים וזהו. ואז אתה רואה משפט שמתחיל מתחילת הספר ולא נגמר עד סוף הספר, ככה זה. כי בשביל מה את הפסיקים והנקודות האלה? רק האדם שמבין, מתחבר אל הטקסט, עושה את הפיסוק הזה בעצמו. לא שהוא מצייר את זה בתוך הספר, לא, אלא הוא מבין שככה זה צריך להיות. עד היום הזה יש לנו בעיה כזאת בשפה העברית, שלא יודעים לסמן נכון טקסט בעברית, הרבה אנשים לא יודעים, לאו דווקא דתיים או חרדים, אלא בכלל.

שאלה: אם אני שומע את רב"ש בלי לצפות בכתוביות, אז לא ברור לי כלום. האם כדאי במשך היום לשמוע את זה בלי כתוביות?

אתה רוצה לשמוע אותו רק בקול, בלי כתוביות, בבקשה, לָמה לא. אני לא מסתכל על הכתוביות, ואם אני מסתכל זה כדי לראות אם כתבו נכון או לא נכון.

תלמיד: אבל אתה מבין את מה שהוא אומר.

כן, אני רגיל. אתם תתרגלו. ודאי שצריכים להתרגל, אבל זה אפשרי.

תלמיד: בשבילי זה נשמע כמו שיר.

יפה, עוד יותר טוב.

שאלה: אמרת שבראש אין הגבלה אלא רק חשבון, ובגוף יש כבר הגבלה. האם ההגבלה הזאת שמופיעה בגוף היא כתוצאה מחשבון שנעשה בראש, או שבגוף תמיד יש הגבלה?

ההגבלה שיש בגוף היא נובעת מהחלטה שיש בראש. צמצום, מסך, אור חוזר, חשבון, זיווג דהכאה והתפשטות מראש לגוף, ולכן בגוף ישנה הגבלה. ומסך דראש הוא מחלק את האור העליון לאור פנימי שבגוף ולאור חיצון שסביב הגוף, לכן הגוף הוא בהגבלה. כי גוף הוא בפועל, בלקבל בעל מנת להשפיע, ובראש אין לך הגבלה, שם עדיין אין קבלה, רק חשבון לפני ההחלטה.

תלמיד: לגבי הרב"ש, ממש יפה מאוד לשמוע את הרב"ש, יפה גם לראות שאין על זה שאלות והסברים, כך שזה יוצא מצוין.

זו רק התרשמות שלכם. יופי, תודה שאתם איתנו.

שאלה: במה אני עושה את עצמי קטן בזמן הלימוד?

שאתה שומע ממורה, מרב"ש. תתאר לעצמך שזה אדם גדול, שהוא נמצא בהשגה רוחנית, בעולם ההוא, לא כמוך, ויש לו עבודה עם האורות והכלים. ומה שכתוב בספר בשבילו זה כספר הוראות, כמו שאולי בשבילך ספר בישול. אתה מודד, לוקח עשרים גרם פלפל, מאה גרם סוכר, מלח, או כמו שאתה עושה קפה לעצמך, אתה יודע לפחות את זה לעשות, אז ככה מקובל עושה עם האורות והכלים.

והוא מודד בזה עד כמה הוא יכול להרשות לעצמו להרגיש את הבורא כדי לעשות לו נחת רוח, ושזה לא יהיה יותר, כי אחרת הוא יתחיל ליהנות בעצמו. אז כמה גרם אני מכניס לכוס שלי את הרגשת הבורא, כדי שמה שאני אעשה בתוך הכוס זה הכול יהיה לטובתו. אז יש לי צמצום וזה לא לעצמי, והכוונה היא רק לטובתו, ואני אז צריך להרגיש אותו, איך אני עושה לו נחת רוח. ושנחת הרוח שאני עושה בו פתאום לא חוזרת אלי כתענוג, שאני פתאום לא אוכל להחזיק את עצמי ואתחיל ליהנות.

קרה לך משהו, שאתה נגיד אוכל עוגה, ובביס הראשון אתה אומר עד כאן, קצת. נניח שיש לפניך עוגה גדולה, אז אני אחתוך קצת, אבל יש כאן גם חלק מיותר, אני גם אחתוך אותו.

תלמיד: ליישר.

כן, ליישר, כל הזמן מיישרים, כולם מכירים. אז כל החשבונות האלו הם בראש.

שאלה: אבל זה הוא, הוא גדול. איך אני עושה את עצמי קטן?

אתה רוצה ללמוד ממנו, פשוט מאוד. אולי בזה שהוא יחתוך עוגה הוא ייתן לך גם משהו. אתה יכול להגיד, באיזה מסך? בזה שאתה מתבטל אליו הוא ייקח אותך תחת הכנף שלו.

תלמיד: כשהוא קורא, הוא עושה את כל העבודה הזאת, מה אני עושה בשביל להתבטל?

במה שאתה מסוגל. אני אשב לידו, אני אחשוב, אני משהו אעשה, לא חשוב, כמה שיותר אני אבטל את עצמי. זו דרגה ראשונה של העיבור.

תלמיד: בזה שאני מקשיב וקשוב למה שהוא אומר זה נקרא שאני מבטל את עצמי?

זה עוד לא בדיוק, יכול להיות שאתה עושה את זה מתוך זה שאתה רוצה לדעת. וכאן אתה רוצה להתבטל, אתה רוצה להיכנס לפעולה שלו.

תלמיד: אני כאילו לא יודע מה אקטיבית אני עושה באותו רגע, אני יודע שזה הרגע הכי חשוב. מה אני עושה בשביל לנצל אותו, להתבטל ולהתכלל בו?

אתה רוצה להתכלל בפעולה שלו במה שהוא עושה, אתה לא יודע יותר כלום, רק ביטול קונה לך את האפשרות הזאת. אתה לא צריך לדעת חוץ מזה כלום, חוץ מביטול, לכן מזה מתחילים.

עובר יודע מה שהוא עושה? העבודה שלו היא רק לבטל את עצמו. אחר כך ביניקה הוא יודע מה שהוא עושה? לא, לא יודע. הוא גם מבטל את עצמו, רק בדרגת קושי יותר גדולה. ובמוחין, שהוא עושה, משפיע, מקבל על מנת להשפיע, הכול עושה, הוא עושה משהו חוץ מביטול? גם לא, רק התנאים משתנים. והוא עושה, הוא לוקח את הדברים, מקבל על מנת להשפיע, מזיז את העולמות, בביטול, כי זה על מנת להשפיע. על מנת להשפיע משתנה.

שאלה: אפשר בעניין העשיריות עכשיו כשהתחלפנו?

אתם התחלפתם? תגיד, מה הולך שם.

תלמיד: ברוך ה', מאז שהתחלפנו הלך לי הקלאץ' ברכב, הלך תכף אחרי זה המצבר, בבית הקירות נרטבים, ואני ממש מאושר, אם הבורא כך רוצה לבדוק כמה העשירייה הזו היא חשובה לי.

מה זה שייך שנרטבים הקירות בבית ושהעשירייה מוצאת חן בעיניך? זה צריך להיות אחד [עם השני]?

תלמיד: אני מיד מקשר את כל הבעיות הגשמיות לעשירייה, אני בא, רץ לעשירייה, לחברים.

זאת אומרת, בלי בעיה גשמית אתה לא מרגיש התעלות רוחנית?

תלמיד: כן, סיבה אני צריך.

טוב, גם טוב.

שאלה: איך אנחנו יכולים לעשות חשבון בראש לפני שהרגשנו את הכניסה של האור לגוף?

רק אחרי חשבון בראש אנחנו נותנים לגוף הפרצוף להיכנס, בשמירה, בזה שהאור שמקבלים שנכנס לגוף הוא כבר אור פנימי. מה זה אור פנימי? זה אור ישר שיופיע בראש, שעשינו עליו צמצום ואחר כך הגבלה 20%, ואת 20% האלו של האור הישר אנחנו הלבשנו בתוך האור החוזר. ואור ישר בתוך אור חוזר הוא נקרא "אור פנימי", הוא נכנס לתוך הפרצוף.

מתי אתם בוחרים ראשי עשיריות?

תלמיד: אנחנו בחרנו.

כבר בחרתם?

תלמיד: כן.

כל העשיריות? האמת זה לא חשוב, כי כל שבוע זה מישהו אחר. אתם יכולים פשוט, כל אחד שקופץ שיהיה. אבל אנחנו רוצים לשמוע איך הוא מתפקד, ראש העשירייה, ואיך העשירייה מקבלת אותו, ואיך הוא חושב על העשירייה, ואיך ההתקשרות האינטראקטיבית ביניהם, זה מה שאנחנו רוצים לדעת.

הוא צריך להיות כאחראי, כגבאי, זה נעשה כבית הכנסת. הוא צריך להיות אחראי על התעוררות, על סדר, על הכול, קודם כל, אמנם אחרים גם כן. אנחנו עוד נלמד על התנהגות בזמן התפילה, בזמן כל הדברים האלה, אתם תראו לְמה המקובלים התכוונו שכתבו על זה.

שאלה: אני נבחרתי ברוב קולות להיות הגבאי, ואני רוצה לדעת במה שונה העבודה שלי מעבודה של כל חבר בקבוצה?

אתה אחראי על זה שכל אחד מהם ירגיש את עצמו גבאי. חייב להיות סדר. אתה יודע מה זה גבאי בבית כנסת?

תלמיד: לוקח כסף.

יכול להיות שגם זה, אני לא יודע איזה חיים פנימיים יש לכם שם בתוך העשירייה. בקיצור, העיקר זה סדר, חיבור, אחריות על כולם. אמנם כל אחד חייב ולא לזרוק את זה עליך, אבל אחריות, העיקר זה אחריות, גבאי הוא אחראי על הסדר. אם אתה רוצה לקרוא על תפקיד הגבאי האמיתי, "גבאי" זה תפקיד רוחני, יש ב"זוהר" על זה.

שאלה: אנחנו מדברים על דאגה בלב כלפי העשירייה.

לא רק בלב, אתה אחראי. היה להם מישהו שאחראי על הסדר, על האספה, על החיבור, על הלו"ז.

תלמיד: כל זה מתנהל בסדר גמור.

טוב, תראו, אבל טוב שאתם תנסו את זה בתחלופה. פחות משבוע אני לא חושב שזה רציני, אבל מספיק שבוע ימים, אחרי זה נראה. סך הכול חודשיים וחצי וכבר כל אחד יוצא מכל זה כבעל ניסיון.

(סוף השיעור)