שיעור בוקר 28.09.23 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך א', עמ' 48, מאמר "בענין חשיבות החברים"

קריין: אנחנו קוראים בספר "כתבי רב"ש" כרך א', עמוד 48, את המאמר "בענין חשיבות החברים".

כדי להשיג את הבורא, שזו מטרת הקיום שלנו, אנחנו צריכים להתחבר, לבנות כלי, רצון משותף, שבו הבורא יתגלה לנו. זה לא פשוט כי כל אחד מאיתנו נברא מלכתחילה ברצון אגואיסטי שמנוגד לזולת, ולחכמת הקבלה מגיעים אנשים שהם לא אלטרואיסטים, לא יפים, לא טובים ולא פתוחים זה אל זה, וכשמתחילים ללמוד אנחנו מתחילים לראות עד כמה כל אחד ואחד הוא סגור בתוך עצמו ולא מסוגל להתחבר עם האחרים, ולכן כל מה שאומרת לנו חכמת הקבלה הוא לגמרי נגד הטבע שלנו, נגד טבענו.

מה עושים? כאן עלינו להבין שנבראנו במיוחד הפוכים זה לזה, רחוקים זה מזה, מנוגדים זה לזה, אך ורק כדי לגלות דווקא את ההתנגדות לחיבור, וככל שאנחנו מתקדמים כך אנחנו מגלים את הריחוק שלנו מחיבור יותר ויותר.

זה נעשה בכוונה כדי שנתעלה מעל הכוחות שמרחיקים אותנו, כדי שנבין שהטבע שאנחנו צריכים להשיג בחיבור יחד, הוא הפוך מאיתנו, וכך לאט לאט מדבר והיפוכו, על ידי עוד ועוד מצבים כאלו, אנחנו משיגים את ההכרחיות בחיבור, ואם אנחנו משתדלים להתחבר אז אנחנו מוצאים כוח התגברות על הריחוק בינינו.

מתוך זה שמתגברים, אנחנו מתקרבים זה אל זה, ולאט לאט, במשך שנים רבות אנחנו מתחילים לבנות קשר בינינו שנקרא "שכינה". על אף שיש בכל אחד התנגדות פנימית לאחרים, וככל שאנחנו לומדים כך ההתנגדות הזאת משתנה ומקבלת צורות מיוחדות ואנחנו מתחילים להכיר בכך שכנראה זה ממש בלתי אפשרי להתחבר. אם אנחנו מסתכלים על העולם שלנו אז מילא, אבל אם אנחנו רוצים להגיע למה שהמקובלים אומרים, ממליצים, מספרים לנו, זה באמת כמעט ובלתי אפשרי.

ולכן חשיבות החברה היא קודם כל בזה שאנחנו עוזרים זה לזה, רוצים לעזור, לא שכל אחד נשאר סגור בתוך עצמו, אלא כל אחד מבין שהוא צריך לדחוף את האחרים לחיבור, על ידי דוגמאות, על ידי זה שעושה כל מיני פעולות, וזה נקרא "איש את רעהו יעזורו".

קשה לכל אחד לצאת מתוך האגו שלו, מתוך עצמו, אדם בתוך עצמו הוא חי, אבל אין ברירה, אנחנו צריכים להגיע למצב כמו שהיה לפני שבירת נשמת אדם הראשון, שנהיה כולנו כאיש אחד בלב אחד, ואז בהתאם להתקרבות בינינו, לחיבור בינינו, נוכל להשיג את תכונת ההשפעה, את תכונת האיחוד.

במידה שאנחנו מתקרבים לזה ומשיגים את זה, במידה הזאת אנחנו מרגישים איך אנחנו נכנסים לטבע חדש, שיתוף, דבקות, כך שכל אחד יוצא במשהו מעצמו האגואיסטי, האינדיבידואלי, ומתחבר לחברים. והחיבור הזה הוא לא חיבור כפי שקורה בעולם הזה בין החברים, אלא בחכמת הקבלה אנחנו מתחילים לגלות את החיבור מעל הדחייה.

בעולם שלנו אם יש לנו כאלו חברים, קרובים, שאנחנו גדלנו איתם, היינו איתם יחד בכל מיני מסגרות, אבל זה לא מה שחכמת הקבלה דורשת, היא אומרת שאנחנו צריכים להתחבר בינינו בלב אחד. כ"איש אחד בלב אחד" קשה לנו לתאר את זה, אבל מקובלים אומרים שאין ברירה, לחכמת הקבלה דווקא מגיעים אנשים שהם בתוך הטבע שלהם, בתוך העמקות שלהם הם מאוד אינדיבידואליסטים, אגואיסטים, רחוקים זה מזה, אין להם נטייה זה לזה, הם לא יפי נפש שמהטבע הם משתדלים להתחבר, להתחבק, אלא ההפך.

ואם אנחנו מקבלים את התנאי הזה הראשון שהגענו לכאן כולנו, כל אחד ואחד ברצון שלהם האגואיסטי, אז דווקא אנחנו רואים שהאגו בנו הגדול מכולם וזה דווקא עוזר לנו. למה עוזר? כי הוא מראה לנו עד כמה אנחנו רחוקים וזה כבר גילוי שלא ידענו עד כדי כך קודם, שאנחנו רחוקים, שאנחנו דוחים את כולם, שכל אחד רוצה להישאר בתוך עצמו, שאדם גר בתוך עצמו, חי, מרגיש, מקבל את צורת העולם, צורת החיים, רק לבד.

ואנחנו צריכים להשתדל בחיבור שלנו להגיע למצב של עיגול, למרות שכל צעד לקראת העיגול, העשירייה, הוא קשה לנו מאוד ואנחנו לא רוצים ולא יכולים להחזיק את זה, לא במוח ולא בלב, אבל דווקא בעבודה קפדנית, עקבית, קבועה שאנחנו בכל זאת, רוצים להיות באיזו צורה בינינו מחוברים בעיגול, אנחנו מתחילים להבין שאנחנו מסוגלים לדבר, מסוגלים לחשוב על זה, אולי אפילו להבין את הדברים האלו איכשהו, לתאר אותם מצד אחד. ומצד שני, אנחנו לא מסוגלים כך להתקרב זה לזה, אלא רק במילים, מרחוק.

מה לעשות? לעשות דבר פשוט, התגברות ומאמץ הדדי. ואם אנחנו כן משתדלים בכל זאת יחד לעשות, אז לפי הפקודה הזאת אנחנו נתחיל להרגיש עד כמה שאנחנו יכולים לעשות מאמץ מעל הדחייה. ושני הכוחות האלה ההפוכים, גם התקרבות וגם ריחוק, התקרבות שאנחנו משתדלים לעשות בכוח חלש, קטן, אישי של כל אחד ואחד, וריחוק שאנחנו מרגישים עד כמה שהטבע שלנו מבפנים דוחה אותנו, ולא נותן לנו להתחבר, ואפילו להתקרב.

אז מתוך שני המאמצים האלו, מאמץ אחד של הבורא שמרחיק בינינו והמאמץ שלנו, איכשהו, לפחות בצורה חיצונה, להתקרב בינינו. אנחנו על ידי שני הכוחות האלו, מתחילים לבנות איזו צורת קשר בינינו שהכוח הדוחה אותנו, אנחנו קוראים לו "עביות" והכוח שלנו שאנחנו משתדלים להיות איכשהו בנטייה בינינו, הוא דווקא כוח החיבור. ושני הכוחות האלה, הם בונים בנו מערכת, והמערכת הזאת היא כבר נקראת מערכת רוחנית.

מה זה נותן לנו? זה נותן לנו לבנות מערכת כוחות, מדחייה וקירוב, שבשני הכוחות האלו דווקא, שאחד לא יכול להיות ללא השני, אנחנו כן מתחילים להרגיש מערכת קשר בינינו שנקראת שכינה. זאת אומרת, מערכת מאוד מיוחדת המורכבת משני כוחות מנוגדים של חיבור ודחייה והיא המערכת שבה אנחנו מגלים את הבורא.

ככול שאנחנו משתדלים להילחם בעד החיבור, נגד הריחוק, הכוחות האלה הם מתגלים יותר ויותר. ו"כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו", ודווקא במידה שאנחנו רוצים להתקרב ולהתחבר לבנות קשר אחד, אנחנו רואים עד כמה הטבע מנוגד לזה ולא נותן לנו להתחבר. ואז אנחנו צריכים לעבור מספר שלבים, מצבים, שבהם אנחנו לומדים עד כמה כל אחד יכול לעזור לשני, עד כמה שאנחנו צריכים לדאוג לכולם, שלא רק בתוך העשירייה אלא מעבר לעשיריות שלנו אנחנו צריכים לבנות מערכת קשר שיהיו כולנו ברצון אחד זה נקרא בלב אחד. אנחנו נשתדל.

לכן יש בחכמת הקבלה ענין חשיבות החברים, וכשאני הגעתי לזה אני לא ידעתי בכלל כששמעתי פה ושם כאלו מילים, משפטים, אז חשבתי שזה פשוט אנשים טובים, רוצים לחזק את החברה שלהם, להיות אדיבים, להיות טובים זה עם זה, שיהיה להם טוב, שיהיה להם יותר דחף לבוא לחברה כזאת, לשבת יחד, אפילו להכין ארוחות.

וכשרב"ש התחיל לכתוב את המאמרים שלו, הוא ישב וכך כתב על הברך בספסל, בפארק, היה לו פנקס כזה קטן, וכשהתחיל לכתוב, אני לא ידעתי מה הוא כל כך כותב, אבל הוא כתב חצי משפט, ועוד חצי משפט ואחר כך מזה יצאו לאט לאט מאמרים, אז הבנתי שיש כאן מערכת פנימית שהוא צריך להסביר לנו איך אנחנו צריכים לגלות אותה ובתוך המערכת הזאת אנחנו מגלים את הבורא, ולא אחרת.

אנחנו יכולים להסתדר בינינו, להיות יפים, טובים, אדיבים, אבל לגלות את המערכת שנקראת שכינה שבה שוכן הבורא, אנחנו מסוגלים אך ורק אם אנחנו נלך בצעדים, צעד אחר צעד לפי הסדר. וזה מה שהביע רב"ש במאמרים שלו. לכן הם כל כך חשובים ויקרים לנו.

לא כל מקובל ומקובל יכול לעשות את זה, זו צריכה להיות נשמה מיוחדת שהיא יורדת לעולם שלנו לתפקיד הזה, שהיא מוכנה לזה מצד המבנה הפנימי שלנו ולכן זה מה שקרה לנו בדורנו, שהתגלה רב"ש והוא הסביר לנו, סיפר, פתח, גילה לנו את המערכת הזאת שאנחנו צריכים להתקרב אליה ממצבנו, מלמטה, ולאט לאט לרכוש אותה, להרגיש אותה ולראות איך אנחנו מיישמים בינינו אותם חוקי העשיריות, אחר כך יהיו מאות, אלפים, כמו שאנחנו קוראים מהתורה.

וכך אנחנו בונים מערכת, שבסופו של דבר כל הנבראים, כל באי העולם, הם יצטרכו לגלות את המערכת הזאת שאנחנו נכין אותה לכולם וכך אנחנו נתקדם למימוש מטרת הבריאה, לחיבור במבנה של אדם הראשון שזה להיות "כאיש אחד בלב אחד" ואנחנו נעשה את זה ונרגיש איך הלבבות מתחברים, איך אנחנו מתקרבים זה אל זה, גברים, נשים, קבוצות יותר גדולות מעשיריות. זה יבוא, יש בזה הרבה פרטים, אבל הדרך שלנו כך תוביל אותנו לחיבור השלם שנקרא גמר תיקון של כל הנשמות.

זה בעצם מה שאפשר לומר "בענין חשיבות החברים".

שאלה: איזו התקשרות אנחנו צריכים לבנות עכשיו בינינו שהיא תיקרא "שכינה"?

אנחנו צריכים להשתדל להתחבר בעשיריות, זה ברור לנו, זה מה שרב"ש כתב, הוא כתב את זה כצעד הראשון שלנו, שכל אחד מוצא לעצמו עוד מספר חברים. יכול להיות שאלו לא עשיריות אלא פחות מזה, אנחנו מחולקים כך מלכתחילה כבר כמה שנים, ונשתדל להיות יחד. זו הפעולה הראשונה.

אני מקווה שמהמצב שלנו היום והלאה אנחנו נחזיק את העשיריות יותר ויותר, אנחנו גם נתחבר יותר בינינו לכנסים, זאת אומרת, לכינוס של עשיריות, נרגיש עד כמה כל אחד מוסיף בזה לזולת, וכך נתקדם עד שיהיו מעשיריות מאות ואלפים.

תלמיד: איזו איכות תהיה בהתקשרות שתקרא "שכינה"?

כולם כאחד. זאת אומרת, ודאי שאף אחד לא דומה לאחר, לא רק בתכונות גשמיות אלא עוד יותר בתכונות רוחניות, אנחנו לגמרי שונים ונפרדים ורחוקים זה מזה, אבל כשאנחנו משתדלים בכל זאת להתקשר, אז אנחנו מצמידים את עצמנו, כל אחד לעשירייה שלו, להרגיש ממש את הביטוי הפנימי בהיצמדות לעשיריות. ובין העשיריות, זה עוד לא עכשיו, ואני לא חושב שזה יכול להיות בכנס הזה, בכינוס, בחיבור הזה, אבל אחר כך נשתדל ללמוד, אחרי הכנס הזה עד הכנס הבא, איך אנחנו מחברים בין העשיריות, שהעשיריות יהיו מחוברות כל אחת בתוך עצמה כאיש אחד ואז החיבור ימשיך באותו הסגנון. אנחנו נתחיל להרגיש מה ההבדל בין רצון של אדם אחד לבין רצון של עשירייה, רצון של עשר עשיריות וכן הלאה, כמו שאנחנו לומדים מהתורה בפרשת יתרו.

תלמיד: מה זה להצמיד את עצמי?

להצמיד את עצמי זה שאני משתדל עם החברים שלי, בינתיים בעשירייה, לא ללכת למעלה מזה, להיות כאחד. כל אחד שונה, כל אחד מתפתח בצורה שונה, אבל עם זאת אנחנו משתדלים להקריב את עצמנו כל אחד לעשירייה שלו, וכך אנחנו מתחילים להרגיש תכונות פרטיות וכלליות של עשירייה, של כל אחד, עד כמה המבנה הזה הוא מבנה מאוד מאוד מיוחד. למה הוא כזה מיוחד? כי בו מתגלה הבורא. זו בעצם הפעולה ומטרתה.

תלמיד: אתמול בצהריים דיברת על רשת חוטים של אהבה, ים של אהבה שאנחנו צריכים לבנות וממש לטבוע בתוכו.

כן.

שאלה: איך האדם נצמד לתוך הים הזה?

זה אולי יהיה לנו ברור אחרי חיבור טוב בעשירייה. אנחנו יכולים גם עכשיו לדבר על זה ולנסות, אבל באמת לממש את זה אפשר רק מתוך זה שאני מרגיש את עצמי בעשירייה ועם כל העשירייה יחד אנחנו עושים צעד קדימה לחיבור יותר רחב. אלו דברים נפלאים שאנחנו נרגיש והם לגמרי לא קיימים בעולמנו.

שאלה: מה זה בעצם לרכוש את המערכת מלמטה?

אנחנו צריכים להבין שאנחנו לא עושים כאן שום דבר מעצמנו. הבורא שנמצא אחרי הקלעים, שנסתר בנו, הוא בונה מאיתנו עשיריות, הוא מביא אותנו לקבוצות, גם בקבוצות הוא משנה אותנו, אנחנו נמצאים באיזה מקום ומי יודע מה יקרה הלאה, אנחנו נראה ונגלה עד כמה הדרך שלנו גם משנה אותנו, מקרבת, מרחיקה, וכך נתחיל לגלות את תכונת הבורא שבנו.

ודאי שהוא תכנן זאת, הוא עשה מלכתחילה את הגוף האחד הזה שנקרא "אדם", ואחר כך שבר אותו לחלקים בכוונה כדי שאנחנו נצטרך להרכיב את הגוף הזה, ובו לגלות את הבורא ואת עצמנו. בסך הכול אנחנו זה גוף השכינה, אנחנו אותו כלי, אותו אוסף רצונות נכונים שבהם מתגלה הבורא. והבורא יכול להתגלות כמו בכל החוקים מדבר והיפוכו, ככל שיש בעד החיבור ונגד החיבור והכוחות האלה מנוגדים מצד אחד כמו עביות, זכות, דחייה, חיבור, ומצד אחר ההרמוניה שמתגלה בין הכלים האלה, בין הכוחות האלו, ההרמוניה הזאת דווקא מספרת לנו על ייחודיות הבורא, עד כמה הוא גדול בזה שעשה אותנו כחלקים נפרדים, ועכשיו הוא מראה לנו עד כמה החלקים האלה יכולים להתחבר, לנגן יחד, וכך נגלה אותו ואת כל הבריאה.

אלו דברים שקשה לי לדבר עליהם, אני צריך עוד למצוא מילים, לא דיברתי על הדברים האלה, אבל אנחנו נקרא על הפעולות האלה ונרגיש אותן.

שאלה: אמרת בתחילת השיעור שצריכים פעולה משותפת והתגברות, מה ההדדיות במאמצים האלו שלנו ואיך העשירייה צריכה להגיע לאותה דרגה של שכינה מחוברת?

את זה אנחנו נלמד ונבצע. אני מקווה שבמהלך הימים האלו, יש לנו בסך הכול ארבעה ימים, אנחנו נשתדל ללמוד את זה, להסביר את זה, לקלוט, ואחר כך לבצע עד הכנס הבא.

שאלה: דיברת על הרצונות בלב אחד ויש לנו ארבעה ימים לפנינו להגיע למצב הזה, להגיע ללב אחד, "כאיש אחד בלב אחד". מה יגרום לנו או מה יביא אותנו למצב שנגיע להיות איש אחד בלב אחד? אנחנו כל כך הרבה חברים כאן, איך אנחנו הופכים להיות לב אחד?

אנחנו נעשה בזה רק צעד אחד קדימה, ונגלה כמו מי-ה-ו-ה, מארבעה שלבים, רק את השלב הראשון, נגיד היום. וכך יום יום, בארבעה ימים שיש לנו עד סיום הכנס, אנחנו נברר את הדברים האלו ונשתדל בינינו להתחבר לעשיריות, קודם כל לעשיריות, ונלמד איך אנחנו עוזרים זה לזה, איך כל עשירייה עוזרת לעשיריות אחרות, ונצליח.

שאלה: בעניין "איש רעהו יעזורו", אמרת שאנחנו עושים את זה על ידי נתינת דוגמה זה לזה. באמת מורגש שהדוגמה היא צורת השפעה מלאה ברבדים עמוקים. כשחבר נותן דוגמא לעשירייה, מה התוצאה שהוא מייחל ורוצה שתצא מהפעולה שלו?

שאתם תממשו את זה כמו שצריך. הוא צריך לתת דוגמה כזאת שלפי דעתו אם העשירייה תממש את הדוגמה, ויש לו כנראה הוכחה מהכתבים, אז כל העשירייה תתקדם.

שאלה: יש עניין בדוגמה שהיא גם בצורה מסוימת, בהשתוות הצורה. חבר צריך להרגיש שהוא מצד אחד מייצג את הבורא, את הכללים ומצד אחר מנסה להעביר את זה לעשירייה כאילו שהוא ש"צ. אפשר קצת להסביר מה המערכת בתוך האדם שרוצה לתת דוגמה, איך הוא פועל עם העשירייה שלו במערכת הזאת?

אנחנו נמצא את הדברים האלה בכתבי רב"ש ונביא אותם לכאן במשך הכנס הזה.

שאלה: מורגש שההקדמה שעכשיו נתת, הייתה ממש כמו חץ בתוך הלב, ואי אפשר להישאר אדיש. ויכול להיות ששמענו את הדברים הרבה מאוד פעמים, אבל זה מרגיש חדש. רציתי לשאול האם אתה מרגיש שההכנה המיוחדת שעשינו בלימוד כתבי הרב"ש, באופן שפתחנו אותם, זה נותן לנו פוטנציאל מיוחד, ואם זה מאפשר לך לגלות לנו משהו חדש, כשעכשיו אנחנו נכנסים לכינוס המיוחד הזה וכל הכלי העולמי נמצא ביגיעה עצומה כלפי אותה מטרה?

חכמת הקבלה נקראת "חכמת הנסתר", ולמה היא נסתרת? מפני שמגלים אותה רק אנשים שמשתמשים בה נכון, בהתקרבות ביניהם, בהתחברות ביניהם, ובבניית מערכת רשת הקשר ביניהם הם מגלים את החכמה.

זה לא בא לתוך המוח שלנו כחכמה מיוחדת, אלא דווקא, וזה כתוב בהרבה מקומות, שחכמת הקבלה לא צריכה אנשים חכמים, היא צריכה אנשים שרוצים, מוכנים, מסוגלים לעבוד על הלב שלהם. שהם מסוגלים לסדר את הרצונות שלהם כך שכל הרצונות של האחד, ישלימו את הרצונות של השני, השלישי וכן הלאה, ובצורה כזאת הם מייצבים את רשת הקשר ביניהם, ששם הם מגלים את כוח ההשפעה הכללי הנקרא "בורא".

תלמיד: מורגש מאוד ורואים בפועל, איך כל חבר וחברה כבר מגישים את הלב שלהם וחותכים מעצמם כלפי המטרה המשותפת. איפה הנקודה שאנחנו צריכים עכשיו בדיוק לדפוק עליה, כדי שכל חבר יקבל כוח נוסף להגיד, "רוצה אני", וממש לאפשר את המקום החדש שמרימים כלי כלפי הבורא?

אתה רץ לפני העגלה, אל תשאל דברים שאנחנו עוד לא למדנו ונלמד.

שאלה: האם מערכת השכינה נמצאת בתוך הטבע שלנו או מעליו?

בתוך הטבע שלנו, בוודאי. אנחנו נמצאים באותה מערכת והבורא נמצא בנו וכל העולמות. אבל אנחנו לא מגלים את זה, זה נסתר מאיתנו, זו הבעיה.

תלמיד: אמרת שאנחנו בתוך הרצון האגואיסטי שלנו, ואנחנו צריכים לגלות את זה בתוך דחף ומשיכה, אז איך אני יכול לעלות מעבר לרצון האגואיסטי שלי?

אף אחד לא מסוגל, אלא על ידי קנאה, תאווה וכבוד, אנחנו נשתדל להתגבר ולהתעלות מהתכונות שלנו, ונגיע לחיבור הנכון, ואז נגלה.

שאלה: איך להגיע לשלם אחד בעשירייה, מעל הדחייה ומעל השוני בינינו?

איך העשירייה יכולה להתעלות למעלה מעשר כוחות נפרדים, ולהתחבר כך שכולנו נהיה כמו שנדרש מהעשירייה, כאיש אחד בלב אחד? נדבר על זה. זה לא פשוט, אנחנו יודעים שזה ממש לא אפשרי, חוץ מרגעים כשאנחנו חושבים על זה במאמץ. אבל העיקר הוא, שאנחנו צריכים להתחבר ולדרוש מהבורא כוחות תיקון, והם יעשו מאיתנו מבנה של עשר כאחד.

שאלה: אנחנו פה כדי לתת את הלב ואני מגיע עם התחושה שכל פעם הלב יותר סגור וקשה. בכל פעם שהחברים נותנים לי מתנות, אני מרגיש שהלב מתקשה, אני לא רואה את היציאה, אני לא רואה איך אני יכול לעזור לחברים. להיפך, כל יום אני רק רואה את לב האבן שלי, ובתפילה הכול נראה לי חסר טעם. מה לעשות במצב כזה, מה להוסיף?

זו צורת ההתקרבות שלנו בינינו והתקדמות למטרה, ובזה אנחנו נגלה את הטבע שלנו בצורה יותר ויותר ברורה, כי אנחנו כולנו נמצאים וברואים מאגו אחד, כמו שהבורא אומר "בראתי יצר הרע" שממנו הוא ברא את האדם, והאדם כולו הוא יצר רע ואגואיסט, בצורה שאנחנו עוד לא גילינו ועוד לא מרגישים בזה. אבל אנחנו צריכים לגלות את זה ולהרגיש את זה ולתקן את זה.

התיקון שלנו הוא לאו דווקא על ידי זה שאנחנו מתקנים, אומנם אנחנו לפעמים כך קוראים לזה בטעות, אלא אנחנו פונים לבורא בתפילה ומשכנעים אותו לעזור לנו לבנות בנו לב חדש, היינו רצון חדש, רצון להשפיע, רצון לאהוב, רצון להתחבר. וכך נשתדל לעבוד.

שאלה: מזה כוח הרצון?

זה רצון שיש בתוך האדם, שהוא רוצה למלא את עצמו. היסוד שלנו זה רצון לקבל ולמלא את הרצון לקבל, זה הכוח הזה שאנחנו מרגישים בנו, שהוא מזיז אותנו לכל מיני כיוונים בהתאם למה שמתגלה בנו כחיסרון, כרצון.

שאלה: מה התוספת של השתתפות בעשיריות קבועות במהלך הכנס?

אנחנו צריכים לבנות חיבור בעשירייה כמו שמלמד אותנו הרב"ש. אנחנו לא יכולים לברוח מזה, להתבלבל ולהתקשר עם אנשים אחרים. אומנם יש להם אותה מטרה, אבל זה גורם לפיזור של הרגשות, הכוונות, המחשבות ולכן אנחנו צריכים להשתדל בכל זאת להתחבר במשהו קרוב לעשיריות שלנו.

תלמידה: ואם יש לי דחף להתכלל ולהתערב עם שאר החברים?

זה לא נגד.

תלמידה: אז למה זה לברוח? במה אני בורח מהעשירייה שלי, איפה באה לידי ביטוי הבריחה?

אתה משקיע תשומת לב וכוחות נפש כדי להתחבר עם אחרים שאיתם אתה בכל זאת לא בונה כרגע את תשתית הרצון הרוחני שלך.

שאלה: איך עובד האיזון בין העשירייה הפרטית שלי לבין עשירייה הכללית?

אנחנו עוד לא לומדים את זה, ונלמד. אבל קודם כל אנחנו צריכים להחזיק בנקודה המרכזית, או בנקודת היסוד שלנו, שזאת העשירייה, ולכל אחד העשירייה שלו.

תלמיד: אז בכנס הקרוב, בארבעה ימים שיש לנו נהיה בעשירייה?

אין יותר לצאת מהעשירייה.

תלמיד: עם מה אנחנו רוצים לצאת מהכנס?

מהכנס אני רוצה לצאת להרגשת עשירייה, שבה אנחנו נמצאים ומרגישים שזה המבנה הקטן שלי.

תלמיד: מה הגבולות של הרגשת העשירייה?

אלה האנשים שאני נמצא איתם קבוע בלימוד, בהפצה ובכל דבר. ואנחנו לומדים איך להתקרב זה לזה, איך להתבטל זה לזה ומה זה צריך לתת לנו. זאת אומרת, עשירייה זה המבנה הפנימי שלנו. אנחנו לא רואים את זה בינתיים, אנחנו חושבים שזה עשרה גופים, אבל בעצם התוכן הפנימי של העשירייה זה מבנה של הנשמה.

תלמידה:, איזה חשבון יש לי בכנס הזה עם שאר העשיריות ושאר החברים שהם לא מהעשירייה הפרטית שלי?

להיות עם כולם יחד יפה, טוב, אבל חיבור פנימי ממש צריך להיות בתוך העשירייה, ועם כל יתר העשיריות גם כן אבל לא באותה נטייה. זה קשה להסביר.

שאלה: מה הופך פרטים להיות עשירייה?

זה שהם רוצים להתחבר כדי בקשר ביניהם לגלות את הבורא.

תלמיד: אבל איך זה משתנה מזה שזה רצון של כל אחד, לכך שזה מתחיל להיות רצון של העשירייה? איך נולדת העשירייה הזאת מתוך העבודה?

אנחנו רואים את זה בהרבה דוגמאות בעולם שלנו, שאנשים מתחברים ובונים לעצמם איזו מטרה ולהשיג את המטרה הם יכולים רק כשהם מחוברים. אז בינתיים כך.

תלמיד: ברור. פשוט שמעתי אותך אומר שעשירייה זה הרצון של הנשמה.

כן.

תלמיד: אז הדבר הזה, מה זה, אתה משיג את זה? אנחנו מייצרים את זה יחד? איפה זה מגיע?

אנחנו מייצבים את זה יחד עם הבורא בגילוי של העשרה כאחד. שלכל עשרה יש מטרה אחת והעשרה האלו הם רוצים להיות כאחד.

תלמיד: מה הם עושים חוץ מאשר בצורה חיצונית להיות ביחד?

העיקר זה שהם רוצים להתקרב בצורה הפנימית, יש להם נטייה להיות ברצון אחד, לגלות את הבורא האחד שישרה בכולם יחד כאחד ושלא יהיה ביניהם שום הבדל. אומנם יש הבדל מלכתחילה בטבע של כל אחד ואחד, אבל הם רוצים שיהיה ביניהם משהו שקושר אותם יחד, וזה הבורא.

תלמיד: ואותם אנשים שרוצים להיבנות כעשירייה, כל מה שקורה מסביבם, כל ההתאספות, במה הם משתמשים כדי לבנות לעצמם את העשירייה?

הם רוצים, הם צריכים לבנות מבנה עשירייה ביניהם, גם גברים, גם נשים, לא מעורב אבל כל מין לחוד, וכך אנחנו נגלה בזה יותר ויותר פרטים.

תלמיד: אבל אמרת שהתוצאה של הכנס צריכה להיות שאנחנו נצליח לבנות המון עשיריות.

כן.

תלמיד: על זה אני שואל, איך אנחנו משתמשים בכל ההתאספות הזאת כדי להצליח לבנות עשיריות, שכל מי שמתאסף עכשיו ייצא מפה עם עשירייה?

אנחנו נשתדל לקרוא על זה, למצוא חומר, מי שאחראי על החומר קודם כל צריך עכשיו לחשוב איפה אנחנו מוצאים חומר איך לחבר עשיריות, ואיך לעבוד בתוך העשיריות, ואחר כך בהתאם לזה אנחנו עולים מדרגה לדרגה.

תלמיד: ברור. אתה יכול לצייר לנו את הנקודה שאיתה אנחנו נכנסים ועם מה אנחנו יוצאים, לתת לנו את התהליך?

אנחנו צריכים לצאת מהכנס הזה מחוברים בעשיריות קבועות ככל האפשר, יש לנו בזה עבודה לא פשוטה, כי חלק מכל עשירייה נמצא בחו"ל, חלק כאן, ואנחנו צריכים לחבר את עצמנו כך שאחרי הכנס נעבוד בתוך העשיריות שלנו ויחד עם זה נהיה מחוברים בינינו.

לדוגמה, יש לי משפחה, אישה, ילדים, אני מחובר איתם, ויש לי חוץ מזה מקום שאני מתחבר עם החברים וכן הלאה.

תלמיד: ברור. אז מה יהיה ההבדל בין החיבור שלנו היום לחיבור שלנו אחרי הכנס? מהי התוספת שאיתה אנחנו רוצים לצאת מהכנס?

שאנחנו נצא מכאן לפחות בהבנה, אם לא בפעולה שלמה, איך אנחנו צריכים להיות מחוברים בינינו. ואחרי כנס אנחנו וגם עד שהכנס מסתיים, נשתדל להתקשר עם העשיריות שלנו ולהיות איתן יחד למרות שהן נמצאות פיזית במקום אחר.

שאלה: אני יושב עכשיו עם העשירייה הקבועה שלי, יש פה חברים שהגיעו מכל העולם, איך אני אשב כל הכנס הזה מכונס איתם, איך אני יכול להרגיש את כל הדבר הגדול מתוך זה שאני עובד בשדה הזה?

אתה לומד את החוקים העיקריים, חוקי היסוד של החיבור שלך עם החברים האחרים, מתוך זה אתה מממש את זה בעשירייה הקרובה שלך, עשיריית היסוד שלך, ומתוך זה אתה גם משתדל להיות מחובר עם כולם, גם עם החלק מהעשירייה שלך שנמצא אולי בחו"ל.

שאלה: אני אשאל שאלה שהגיעה ממספר חברים שהגיעו מהכלי העולמי, שחלק מהם מאוד חדשים. הם שמעו אתמול את העצה שהם צריכים לשבת עם העשירייה שלהם וחלק הגיעו פשוט לבד מכל העשירייה שלהם, כל העשירייה נמצאת בחו"ל, אז חלק מהם ישבו לבד כל הסדנה? תיארת דווקא פעולה פנימית בצורת קשר חזק עם העשירייה שלי. אתה יכול לתת עצה איך מי שמגיע לבד בלי העשירייה שלו, צריך לעבוד בזמן הכנס כדי בכל זאת ליישם את העצות שעכשיו נתת?

הוא צריך בינתיים להיות מקושר עם איזו עשירייה מכאן. הוא לא יהיה לבד, ולא ישב באיזו פינה, ואחרי הכנס כשיחזור לעשירייה שלו, אז יצטרך להביא לשם את ההרגשה, והלימוד, והתוכנה של העשירייה ולהשתדל לבנות מהחברים הקבועים שלו שהוא מגיע אליהם, עשירייה לכל דבר.

נלמד ויהיה לנו יותר ויותר ברור. אנחנו עוד לא התחלנו שום דבר.

שאלה: אנחנו במשך שנים מנסים לעשות עבודה בעשירייה, למצוא את ההרגשה המשותפת הרוחנית. מה אתה מצפה מאתנו שאנחנו נעשה עכשיו בכנס שלא עשינו עד כה?

מה שנלמד נממש.

קריין: מאמר "בענין חשיבות החברים". "כתבי רב"ש" כרך א', עמ' 48.

בענין חשיבות החברים

תשמ"ד - מאמר י"ז, חלק א'
1984 - מאמר 17, חלק 1

"בענין חשיבות החברים, הנמצאים בתוך החברה, איך להחשיבם. היינו באיזה צורה של חשיבות כל אחד צריך להסתכל על חבירו. הנה השכל מחייב, אם הוא מסתכל על חבירו, שהוא במדרגה יותר נמוכה ממנו, אז הוא רוצה ללמד אותו, איך שיתנהג במידות יותר טובות, מכפי שיש לו. נמצא, שהוא לא יכול להיות חבר שלו, אלא הוא יכול לקבל חבירו בתור תלמיד, ולא בתור חבר.

ואם הוא רואה חבירו עומד במדרגה יותר גבוהה ממנו, ורואה שיש לו מה ללמוד ממנו מידות טובות, אם כן הוא יכול להיות רב שלו, ולא חבר שלו.

משמע, שדוקא בזמן שהוא רואה חבירו עומד בדרגה אחת עמו, אז הוא יכול לקבל אותו בתור חבר, ולהתחבר עמו. כי חבר משמע, ששניהם באותו מצב. וכך מחייב השכל. היינו שיש לשניהם השתוות הדעות, אז הם החליטו שיתחברו, ואז שניהם יפעילו את המטרה הזו, ששניהם רוצים להרויח.

בדומה לשני חברים, שהם משתווים בדעתם, עושים ביחד איזה עסק, ושהעסק הזה יביא להם רווחים. ואז הסדר, ששניהם מרגישים את עצמם, ששניהם יש להם כוחות שוים. מה שאין כן אם אחד מהם מרגיש, שהוא יותר מוכשר מהשני, אז הוא לא רוצה לקבל אותו, שיהיו שותפים בשוה, אלא שנכנסים לתוך שותפות העסק לפי אחוזים, דהיינו לפי הכוחות והמעלות שיש לאחד על השני. ואז העסק הוא לשליש ולרביע. ואז לא שייך לומר, ששניהם שוים בהעסק.

מה שאין כן באהבת חברים, כשחברים מתחברים, שתהיה ביניהם אחדות, משמע דוקא ששניהם שוים. זה נקרא "אחדות". למשל, אם הם עושים עסק ביחד, ואומרים שהרווחים לא יתחלקו שוה בשוה, האם זה נקרא "אחדות".

אלא ודאי שכל העסק מאהבת חברים, צריך להיות, שכל הרווחים שיכניסו אהבת חברים, צריך להיות שישלטו בנכסיהון שוה בשוה. ואל יבריחו, ואל יעלימו לא זה מזה, ולא זה מזה, כי אם הכל יהיה באהבה וחיבה באמת ושלום.

אבל בספר "מתן תורה" (דף קמ"ב) כותב שם וזה לשונו: "אמנם ב' תנאים פועלים בהשגת הרוממות:

א. לשמוע תמיד ולקבל את הערכת הסביבה בשיעור הפלגתם,

ב. שהסביבה תהיה גדולה, כמו שכתוב "ברוב עם הדרת מלך".

ולקבל תנאי הא', מחויב כל תלמיד להרגיש עצמו, שהוא הקטן שבכל החברים. ואז יוכל לקבל הערכת הרוממות מכולם. כי אין גדול יכול לקבל מקטן ממנו, ומכל שכן שיתפעל מדבריו. ורק הקטן מתפעל מהערכת הגדול.

וכנגד תנאי הב', מחויב כל תלמיד להרים מעלת כל חבר, כאילו היה גדול הדור. ואז תפעל עליו הסביבה, כמו שהיה סביבה גדולה כראוי, "כי רוב בנין חשוב יותר מרוב מנין".

ומהנ"ל משמע, שענין אהבת חברים, איש את רעהו יעזורו, משמע, שמספיק, שכל אחד יחזיק את חבירו, כמו שהוא עמו במדרגה אחת. אבל מטעם, שכל אחד צריך ללמוד מחבירו, אז יש ענין של רב ותלמיד. לכן הוא צריך להחשיב את חבירו, שהוא יותר גדול ממנו.

אבל איך אפשר להחשיב את חבירו, שהוא יותר גדול ממנו, בו בעת שהוא רואה, שיש לו מעלות יותר גדולות מחבירו, דהיינו שהוא יותר כשרוני, יש לו בטבע מידות יותר טובות. וזה אפשר להבין בשני אופנים:

א. הוא הולך עם בחינת אמונה למעלה מהדעת, שבו בעת שבחר בו לחבר, הוא כבר מסתכל עליו למעלה מהדעת.

ב. זהו יותר טבעי, היינו בתוך הדעת. היות שאם הוא החליט לקבל אותו בתור חבר, ועובד עם עצמו לאהוב אותו, הנה מדרך האהבה הוא, שלא רואים רק דברים טובים, ודברים רעים, אף על פי שישנו אצל חברו, הוא לא רואה אותם, כמו שכתוב "על כל פשעים תכסה אהבה".

וזה אנו רואים, שאדם יכול לראות חסרונות אצל הילדים של השכן, ועל ילדים של עצמו הוא לא רואה. וכשמדברים על הבנים שלו איזו חסרונות, תיכף הוא מתגבר נגד חבירו, ומתחיל להגיד את המעלות שיש להבנים שלו.

ונשאלת השאלה, מהי האמת. שיש מעלות לבניו, ומשום זה הוא ברוגז, כשמדברים על הבנים שלו. והענין הוא כך, כמו ששמעתי מאאמו"ר זצ"ל, שבאמת יש בכל אדם מעלות וחסרונות. וכל אחד, היינו הן השכן, והן אביו, אומרים אמת. אלא השכן שהוא לא מתייחס להבנים של השני עם יחס כאב אל בן. היינו, שאין לו אותה אהבה להבנים, כמו שיש לאביו.

לכן, כשהוא מסתכל על הבנים של השני, הוא רואה רק החסרונות שיש להבנים. כי מזה הוא יותר נהנה. כי הוא יכול להראות, שהוא יותר במעלה מהשני, בזה שהילדים שלו הם יותר טובים, לכן מסתכל רק על החסרונות של השני. וזה הוא אמת, מה שרואה. אבל מה הוא רואה, רק דברים שנהנה מהם.

אבל אביו גם כן רואה רק את האמת, אבל הוא מסתכל רק על הדברים הטובים, שיש להבנים שלו. אבל הדברים רעים שיש להבנים שלו, את זה הוא לא רואה, משום שאין לו תענוג מזה. לכן הוא אומר אמת, מה שהוא רואה אצל הבנים שלו, כי הוא מסתכל רק על הדברים, שיש מזה לקבל הנאה. אם כן הוא רואה רק המעלות.

לכן יוצא, אם יש לו אהבת חברים ובחינת אהבה, החוק הוא, שרוצים לראות דוקא מעלת חבירו ולא חסרונו. לכן יוצא, אם הוא רואה איזה חסרון אצל חבירו, סימן הוא, לא שהחסרון הוא אצל חבירו, אלא החסרון הוא אצלו. היינו, שהוא פגם באהבת חברים, לכן הוא רואה החסרונות על חבירו.

אי לזאת, הוא צריך עכשיו לראות, לא שחבירו יתקן את עצמו, אלא הוא בעצמו, לתיקון הוא צריך. יוצא לנו מהנ"ל, לא שהוא צריך לראות, שחבירו יקבל תיקון על החסרונות, מה שהוא רואה בחבירו, אלא הוא בעצמו צריך תיקון, במה שפגם באהבת חברים. וכשיתקן את עצמו, אז יראה רק מעלת חבירו ולא חסרונו."

שאלה: תודה על ההקדמה לשיעור ועל ההסבר שכולנו הגענו לחכמת הקבלה קצת רעים. אני בן אדם מאוד רע ואני לא מצליחה לקיים שום מילה ממה שהרב"ש כותב, ואתה אומר שאנחנו צריכים לגלות בתוכנו עוד ועוד רע. אני מפחדת שהעשירייה שלי תגרש אותי אם אני אגלה עוד רע. איך ללמוד לעבוד עם הרע הפנימי הזה ולא לתת לו לצאת החוצה? תעזור לי.

אנחנו צריכים להכין את עצמנו לגילוי הטבע הרוחני, הטבע העליון, הנצחי, הגדול, האינסופי, ואין דבר מתגלה כלפי הנבראים אלא רק מהיפוכו. לכן אנחנו צריכים להיות מוכנים לזה שיתגלו תמיד שני דברים הפוכים, תכונות הפוכות, רצונות, מחשבות, יחסים, ומתוך זה שהם הפוכים אנחנו נוכל להבין איפה המקום שלנו, להבין את עצמנו, את הבורא. רק בצורה כזאת.

לכן אין לנו ממה לפחד, להתבייש, אלא אנחנו צריכים רק לעשות יום יום עוד קצת את העבודה שלנו, ומה שמתגלה על פני העבודה, לקבל את זה בשמחה, בזה שמבינים, מרגישים מה שקורה לנו. זה מה שאני הייתי אומר. ולא לפחד.

סך הכול אנחנו צריכים להבין שהדרך שלנו כולה מנוהלת מלמעלה, ואנחנו נשתדל להתקדם, ועיקר ההשתדלות, ההצלחה, תלוי בכמה כולנו יחד נעבוד בזה, נשתתף בזה. זה הכול.

כלומר ככל ש"איש את רעהו יעזורו", לפי זה אנחנו כולנו נתקדם. לא להסתכל כל כך אחד על חברו. זאת אומרת וודאי שאני מסתכל על האחרים ולפי האגו שלי אני לא רוצה להיות האחרון, אבל אנחנו צריכים בכל זאת להבין שכל ההתקשרות למטרת הבריאה היא להיות יחד, ואין כאן אחד שיכול לעלות על האחר, אלא דווקא עד כמה שכל אחד נכלל בכולם, לפי זה הוא מתקדם.

תלמיד: אני מרגישה בלבול ואני לא מצליחה להבין, כשחברות רואות בי חסרון ומתחילות לספר לי עליו, איך לייחס את זה לבורא, כשאני מבינה שבעיני החבר או החברה אני נמצאת למטה בחשיבות והוא שם את עצמו גבוה ממני. אני רואה שזו דוגמה רעה וקשה לי למצוא את הכיוון הנכון ועם זאת עליי ליחס את זה לבורא, אני לא יכולה למצוא כיוון.

את לא צריכה לפתוח שום דבר, את צריכה פשוט להתקדם מתוך מה שאת מבינה, ממה שהמקובלים כותבים. גם כך הכול מתקדם אצלך טוב, אני לא רואה שום בעיות, פשוט את צריכה עוד זמן ויותר רצון להיות מקושרת אל הבורא.

תלמיד: איך למצוא את הקשר הזה ברגע שרואים שיש את ההפרעה הזאת באהבת חברים, אבל ההפרעה היא לא מצידי אלא מצד החבר או החברה?

את כל הדברים האלה מציב לנו הבורא, ויהיו עוד בעיות רבות כאלה, עד כדי כך שנגיע לשנאה עצומה אחד כלפי האחר, כך גם כתוב אצל המקובלים. לכן אין לנו מה לברוח מזה, אנחנו נשנא אחד את האחר, נהיה מוכנים אפילו להרוג זה את זה כמו שכתוב, אבל כך נתקדם. העיקר להחזיק אחד באחר למרות יחסים כאלה.

עלינו להבין שמצד אחד הבורא מגלה לנו יחס מיוחד בינינו, שנאה, ריחוק וכולי, ומצד אחר להבין שלמרות הכול עלינו להיות באהבה זה לזה, אל אף שמוכנים להרוג. כך כתוב גם על התלמידים העתיקים שכאשר היו מתאספים יחד הם היו מוכנים להרוג, לשנוא אחד את האחר. לאחר מכן כשמתחילים להיכנס פנימה אל הלימוד, למשוך על עצמם את האור העליון, כל זה חולף ומסתיים בכך שהם מתחבקים ומתחברים בלבבות. לכן אסור לנו בשום אופן להסתמך על מה שאנחנו מרגישים היום.

שאלה: הייתי רוצה להגיד לפני כולם כמה אני אוהבת את העשירייה שלי. העשירייה שלי לא נמצאת כאן אבל אני לא מרגישה שהמרחק מפריע לעבודה בינינו אלא נהיינו קרובות יותר. הן הבסיס של החיבור שאני מרגישה כאן. מה צריכה להיות העבודה שלי כאן בכנס עם חברות שאני מכירה שנים רבות אבל לא שייכות לעשירייה שלי?

לא הפעם, אבל בפעמים הבאות את תהיי איתן יחד בעשירייה מוגדלת. זו תהיה כבר עשירייה של עשרים, שלושים, מאה, אלף, את תהיי איתן יחד. בינתיים עלייך להיות בתוך העשירייה שלך או באותה עשירייה שכרגע בכנס הנוכחי את מתכללת בה, על מנת לממש חלק כלשהו מהעבודה, אבל זו העבודה הפרטית שלך.

שאלה: כל מה שקורה בעשירייה זה דיבור של הבורא, איך לדעת מה הבורא רוצה מאיתנו, מה הוא אומר לנו, האם הוא מוביל אותנו בקו ימין או בקו שמאל?

הבורא רוצה להרגיש מצידנו אהבה אחד כלפי האחר ובתוך האהבה ההדדית הזאת שאנחנו נכין לו מקום על מנת שגם הוא יוכל להתגלות בינינו, ויחסי האהבה שבינינו ייקראו שכינה, מקום לגילוי הבורא.

תלמיד: האם עלינו לקבל בלב פתוח את כל מה שמתרחש?

ודאי, כל מה שקורה קורה מתוך התכונות שלנו, לכן את כל התכונות האלו עלינו לשנות, לאהבה, לקשר ולהדדיות.

שאלה: אנחנו מדברים עכשיו על העשירייה, על המבנה ועל הקשר בין החברים, אבל יש משהו שהייתי רוצה שתכוון אותי, האם ברגע שאנחנו מתחברים נבנה הפרצוף בעשירייה?

כשהקבוצה מתחברת היא משיגה את הפרצוף שלה, ואז היא לומדת מתוכו, מתוך ההתקשרות ביניהם את חוקי הבריאה. אלא מאיפה יודעים המקובלים את החוקים האלה? אף אחד לא מביא להם את זה כספר חוקים, או לוקח אותם לאיזו מעבדה שהם ילמדו, אלא אך ורק מתוך זה שהם לומדים בעשירייה את חוקי החיבור ביניהם. לכן על ידי הלימוד הם עולים בשלבי הסולם עד שמגיעים לעוד ועוד תיקונים רוחניים, ובדרך הם לומדים כל מיני צורות התקשרות ביניהם.

תלמיד: האם החיבור בעשירייה נגרם מהאור שמגיע מכתר, חכמה, בינה ויורד או עולה ממלכות כלפי מעלה מתוך העבודה שמתפתחת בתוך העשירייה?

כן, מתוך העבודה של האדם בעשירייה הוא לומד חוקים רוחניים, מזה הוא מבין מה קורה ומה כתוב בספרים, את מה שבעל הסולם כתב לנו וגם השיג בצורה כזאת. זו הדרך שבה אנחנו משיגים.

(סוף השיעור)