שיעור הקבלה היומי٢٢ أكتوبر ٢٠٢١(בוקר)
שיעור בוקר 22.10.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
ספר "כתבי בעל הסולם", חלק מאמרי "שמעתי", עמ' 542
מאמר ל"א, "כל שרוח הבריות נוח הימנו"
קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמוד 542, "שמעתי" מאמר ל"א, "כל שרוח הבריות נוח הימנו".
לא. כל שרוח הבריות נוח הימנו
""כל שרוח הבריות נוח הימנו".
והקשה, הלא מצאנו אצל הגדולים המפורסמים ביותר, שהיו להם מחלוקת. אם כן "אין רוח הבריות נוח הימנו". ותירץ, שלא אמרו "כל שהבריות", אלא "רוח הבריות". שהכונה, שרק הגופות הם במחלוקות.
זאת אומרת, שכל אחד משמש עם הרצון לקבל. מה שאין כן "הרוח של הבריות" הוא כבר רוחניות. ו"נוח הימנו", שהצדיק ממשיך השפע, הוא ממשיך עבור כל הדור. ורק שעדיין לא הלבישו את הרוח שלהם, עוד לא יכולים להשיג ולהרגיש את השפע, שהצדיק המשיך."
גם אני אקרא, ואחר כך נשאל אולי.
כתוב ""כל שרוח הבריות נוח הימנו".
והקשה," בעל הסולם הקשה, "הלא מצאנו אצל הגדולים המפורסמים ביותר," המקובלים הגדולים שהיו להם מחלוקת." שלא היו מסכימים זה עם זה, והיו ממש נמצאים בחוסר הסכמה, בחוסר הבנה זה עם זה, כי בדברי חכמה תמיד יש לנו דעות שונות. "אם כן "אין רוח הבריות נוח הימנו"." זאת אומרת לא יכלו להתעלות למצב שהם מסכימים. "ותירץ," בעל הסולם "שלא אמרו "כל שהבריות", אלא "רוח הבריות"." מה זה רק "רוח הבריות"? "שהכונה, שרק הגופות הם במחלוקות." מה זה הגופות במחלוקת?
"זאת אומרת, שכל אחד משמש עם הרצון לקבל. מה שאין כן "הרוח של הבריות"" לא הגופים אלא הרוח, לא ברצון לקבל אלא ברצון להשפיע "הוא כבר רוחניות." רוח הבריות "ו"נוח הימנו"," למה? "שהצדיק ממשיך השפע, הוא ממשיך עבור כל הדור." לא חושב על עצמו אלא לוקח כלים של כל הדור ובשבילם ממשיך. הוא לא פונה לבורא כי הוא צריך משהו, הוא פונה לבורא אך ורק כי הוא רוצה להעביר את כוח התיקון וכוח המילוי דרכו לכולם. כמו גלגלתא עיניים ואח"פ, שגלגלתא עיניים מתקשרים לכתר ומקבלים ממנו עבור האח"פ, ואחרת לא היו פונים כי הם כבר תיקנו את עצמם כך שיש להם רק כלים דהשפעה, וכלים דקבלה זה אצל האח"פ וככה הם משתמשים בו. אומר בעל הסולם כך "ורק שעדיין לא הלבישו את הרוח שלהם, עוד לא יכולים להשיג ולהרגיש את השפע, שהצדיק המשיך."
לכן האח"פ יכול להרגיש שהוא מקבל מהצדיק רק לפי כמה הוא נמשך, כמה הוא משייך את עצמו לצדיק, רק לפי זה. לכן "כל שרוח הבריות נוח הימנו", באותה מידה שהאדם יכול לשייך את עצמו לכלים דהשפעה במידה הזאת דרך כלים דהשפעה הוא מקבל תיקון ומילוי.
שאלה: אני עדיין לא מבין מה זה אומר שהגופות הם במחלוקות?
רצון לקבל.
תלמיד: איפה הם לא במחלוקת? מה במחלוקת ומה לא במחלוקת?
מחלוקת זה בין רצונות לקבל ללא כיסוי, ללא מסך. ודאי שאין דבר כזה, או שאני נמצא באדישות כלפיך ואין בינינו שום קשר, אבל במידה שיש בינינו איזה קשר גשמי אנחנו נמצאים במחלוקת, לא יכול להיות אחרת. נגיד אתה ואני חיים בדירות סמוכות בבניין, אז ודאי שיש בינינו ביקורת זה על זה, לא יכול להיות שלא תהיה. כמה שנרגיע את עצמנו בכל זאת תמיד תהיה איזו תביעה בתוך הלב אחד לשני. או שאנחנו שוכחים, זה משהו אחר, אבל בעצם רצונות לקבל לא יכולים להיות בקשר יפה זה עם זה אף פעם, לא במשפחה ולא בין המשפחות ולא בין החברים, באף מקום.
אם אנחנו מסתכלים נכון, זאת אומרת אנחנו רוצים לסדר את הדברים בינינו, אז אנחנו צריכים דווקא לעורר את המחלוקת, זאת אומרת לפתוח מה שיש בלב של כל אחד ואחד, אבל לפתוח את זה בחכמה, בעדינות, לפי הדרגה, ואז כל פעם לתקן את עצמנו, לעלות לעוד דרגה ולתקן את עצמנו. אבל אם אנחנו נפתח את כל המחלוקות שיש בינינו אז נהרוג זה את זה. אפילו לא נתגרש, לא נתרחק זה מזה, אלא נהרוג זה את זה.
לכן אנחנו צריכים לאט לאט לטפל בזה. בגופים תמיד יש לנו מחלוקת, לא יכול להיות שאין, כי כל גוף וגוף, כל רצון ורצון נמצא ממקום אחר של מערכת אדם הראשון ולכן בטוח שהוא לא שייך לשני. וזה שאנחנו נמצאים בקבוצות, בעשיריות, פתאום מקושרים בינינו, זה מלמעלה בהשגחה העליונה, כמו שהסביר לי רב"ש, מביאים אותנו להיות יחד, למורה, לקבוצה ולעשירייה, ובסופו של דבר אנחנו חייבים לחזק את הקשרים בינינו.
אם במשך התהליך שאני עובר אני פתאום מאבד חברים, מקבל חברים חדשים, מאבד את הרב, מתקדם בלעדיו, כל הדברים האלה הם השגחה ישירה וממש טיפול מלמעלה, ואני חייב לקבל את זה ולהמשיך באותו הכיוון, זאת אומרת בחיבור. ובחיבורים האלה תמיד נגלה את המחלוקות ושלא נוח לנו בינינו וכן הלאה, ונלמד איך לסדר את זה. אבל איך לסדר בדרך כלל? לעלות מגופים לרוח, מגופים לרוח, מגופים לרוח.
תלמיד: המחלוקת אף פעם לא תתבטל, היא תמיד תישאר ועליה בונים רוח?
עד גמר התיקון. המחלוקות שלפני גמר התיקון זה מלחמות המשיח, שם כל אחד רוצה להרוג את השני. זאת ההתקדמות, מה לעשות.
תלמיד: יש רגעים שאני נמצא עם העשירייה וטוב לנו, אני לא נמצא במחלוקת עם אף אחד, טוב לנו, יושבים בחיבור, או אולי זה לא חיבור אבל אנחנו לא במחלוקת.
כאן השאלה, או שאתם בכוונה נכנסים למצב כזה ומפחדים לגלות אחד לשני את המחלוקת כדי לא לריב ולשמור על מצב רוח יפה וטוב, או שאתם באמת לא שמים לב אחד לשני ולא אכפת לכם מה קורה זה עם זה, העיקר להמשיך את המערכת החיצונה, מסגרת מה שנקרא. זו הבעיה.
תלמיד: יש לי ביקורת, אבל בשביל מה אני צריך לעורר מחלוקת, למה לי? זה סתם יכניס אותנו לסכסוך.
כדי לתקן, כדי לעלות למעלה מהמחלוקת. תראה מה שבעל הסולם כותב במאמר.
""כל שרוח הבריות נוח הימנו"." רוח הבריות נוחה הימנו זה מעל המחלוקת.
"והקשה," בעל הסולם "הלא מצאנו אצל הגדולים המפורסמים ביותר, שהיו להם מחלוקת. אם כן" איך כתוב ש""אין רוח הבריות נוח הימנו"." איך יכול להיות שהם היו במצב יפה וטוב אחד עם השני אם הם היו ממש בכאסח ולא הסכימו זה עם זה? אז הוא אומר כך "ותירץ, שלא אמרו "כל שהבריות", אלא "רוח הבריות". שהכונה, שרק הגופות" זאת אומרת רצונות לקבל "הם במחלוקות.
זאת אומרת, שכל אחד משמש עם הרצון לקבל. מה שאין כן "הרוח של הבריות" הוא כבר רוחניות." על מנת להשפיע. ו"נוח הימנו", שהצדיק ממשיך השפע, הוא ממשיך עבור כל הדור." ואז הוא משתמש בכל המחלוקת שיש לו ברמה שבין הרצונות, ככל שהם נמצאים במצבים שלא מסכימים זה עם זה, כך הוא משתמש בזה דווקא כבעביות של המדרגה, ובזה שהולך למעלה מהם הוא משתמש בהם כזכות. יש רשימו דעביות ויש רשימו דהתלבשות, אנחנו אומרים דהתלבשות אבל זה זכות, כי לפי שתי הדרגות האלה עביות וזכות אנחנו מגיעים להתלבשות של האור בתוך הרשימו הרוחני. "ורק שעדיין לא הלבישו את הרוח שלהם, עוד לא יכולים להשיג ולהרגיש את השפע, שהצדיק המשיך."
הוא מחלק כל אחד מאיתנו לרשע ולצדיק, לנמצא במחלוקת ולנמצא למעלה מהמחלוקת, ומכל הדברים האלו מתקשרים לבורא.
תלמיד: אני מפחד שאם אני אעורר מחלוקת בעשירייה, אם אני אבקר חבר על התנהגות או משהו, אני שחררתי כלב, אני לא יכול לחזור אחורה.
אני מסכים איתך, אתה רואה איך אני מתייחס לכולם. אני צועק כאן על מישהו במיוחד? יש כאלה שאני יכול לפתוח להם קצת, לעקוץ אותם, אבל זה ממש כמה אנשים שדווקא קרובים אליי, או שאני מרגיש שכדאי לעשות את זה במקום כדי שיהיה ריפוי מהיר.
תלמיד: אז איך אתה מעורר מחלוקת, מה זה אומר? אתה לא מעורר מחלוקת, אתה לא רוצה, עדיף להיות יפה וטוב.
לי אסור לעורר מחלוקת. אבל במקום החבר אני הייתי מעורר מחלוקת, ובדרך כלל לא אהבו את זה עד כדי כך שממש גילו שנאה כלפיי. צריכים לדעת איך לעשות את זה. אני עכשיו מבין שלא עשיתי את זה תמיד בצורה הנכונה, בהכנה הנכונה.
תלמיד: איך לעורר מחלוקת נכונה?
אנחנו צריכים טוב טוב להבין את המאמר הקצר הזה.
כתוב ""כל שרוח הבריות נוח הימנו".
והקשה," בעל הסולם "הלא מצאנו אצל הגדולים המפורסמים ביותר," גדולים הכוונה גדולים שנמצאים בהשפעה, שנמצאים בלשמה, "שהיו להם מחלוקת. אם כן "אין רוח הבריות נוח הימנו"." למה כתוב "כל שרוח הבריות נוח ממנו"? מה השאלה, איך יכול להיות? "ותירץ, שלא אמרו "כל שהבריות"," סך הכול, "אלא" רק ""רוח הבריות"." "נוחה הימנו". "שהכונה, שרק הגופות הם במחלוקות." רצונות לקבל, אבל למעלה מהרצון לקבל הם מתחברים ביניהם עוד יותר חזק ברצונות להשפיע, והם מרגישים את עצמם שם בנוח, לעומת הרצון לקבל שלהם שנמצא במחלוקת ולא מסכימים זה עם זה ומעוררים את המחלוקת הזאת בכוונה כדי שיהיה להם "על כל פשעים תכסה אהבה". אתה לא יכול להגיע לאהבה אם אתה לא מעורר את הפשע, והפשע הוא לא ממך, אלא ממערכת אדם הראשון, מהשבירה.
אם עושים את זה בכוונה הנכונה, בגישה נכונה, אנחנו רואים שלא יכול להיות מינוס בלי פלוס, לא יכול להיות, ורק במידה שיש לך מחלוקת יותר גדולה, יש לך אהבה יותר גדולה. ולא לעורר את המחלוקת זה נקרא לא להגדיל את האהבה, לא לעשות אותה יותר מובנת, מורגשת. לא לעשות אותה בדרגות הבנה שכלית, רגשית, בקשר עם הבורא שכולל את הכול. אצלו אין הבדל בין טוב לרע, הכול כבר טוב.
גם אנחנו כשכך משתדלים לחבר בין רע לטוב, רק בזה אנחנו מתקרבים לבורא. אנחנו לא יכולים להגיד שרק השפעה, אין השפעה בלי הקבלה, אצלנו זה לא קיים, כוח השפעה בלבד זה הבורא, אנחנו לא מבינים מה זה כוח השפעה לבד, לכן בלי לעורר את המינוס להגיע לפלוס? לא קיים.
תלמיד: מה התנאי המוקדם כדי לעורר מחלוקת, כדי לפתוח פשע, פצע?
שאנחנו בטוחים שיש לנו כלים להבין לאן אנחנו הולכים קודם כל, חשיבות המטרה זה הדבר עכשיו. לא אכפת לי מכל המצבים שאנחנו עכשיו נגלה בינינו, אלא אנחנו חותמים, וצריכים באמת לעשות איזה הסכם ולחתום, שכל מה שאנחנו עכשיו נפתח ביחסים בינינו זה אך ורק כדי להתקרב לבורא בחיבור בינינו ולגלות את הבורא ביתר בהירות שהוא בעיננו כולל טוב ורע יחד.
כמו בפרצוף, עד כמה שהעביות יותר גדולה, הזכות יותר גדולה ואז מקבלים אור יותר גדול בתוך הפרצוף.
אם אנחנו בצורה כזאת ניגשים לעניין, לאט לאט, לא להתחיל לפתוח את הכול, אלא לאט לאט, אבל אנחנו מבינים שאנחנו משחקים "בשדה אשר ברכו ה'", זה הבורא הכין לנו. לכן אין כאן [מצב] שאני שונא אותך או אוהב אותך או כך או כך, אנחנו הולכים בצורה שאנחנו מבררים את הטבע, אנחנו רוצים לגלות את הטבע שזה הבורא, "א-להים בגימטרייה הטבע" וכך אנחנו מתקדמים.
אז כל אחד ואחד פותח את עצמו באיזו צורה, שהוא "החכם עיניו בראשו", זאת אומרת שהוא רואה מראש האם אנחנו יכולים עם הגילוי שלו להישאר בקשר בינינו או לתקן מה שהוא פותח בינינו, וכך אנחנו מתקדמים. אז כל אחד ואחד בכמה שיותר פותח בהכרה, בהבנה את הפשעים בינינו, הוא גורם לזה שאנחנו סוגרים את הפשעים האלה יחד כך שאנחנו לא זוכרים אותם לרעה אלא מתעלים מעליהם ו"על כל הפשעים תכסה אהבה" עוד ועוד ממדרגה למדרגה.
זאת אומנות, אבל את זה אנחנו צריכים ללמוד, וכל האנושות תצטרך ללכת אחרינו בזה. ולא חשוב שזה יהיה, אני לא יודע מתי, עכשיו, בדור שלנו או לא, אבל אנחנו צריכים להכין את הדרך הזאת לכולם.
שאלה: איך אנחנו יכולים נגיד לבדוק שיש למישהו זכות ככה לעורר את המצב בעשירייה כדי להביא לאילו בירורים מסוימים? כי אנחנו מבולבלים כל אחד כלפי עצמו.
את זה אתם צריכים לסכם ביניכם, אי אפשר אחרת, אני לא יכול להציע לכם משהו. אתם צריכים לדבר, באיזו צורה אנחנו הולכים קדימה בגילוי טוב ובגילוי רע, או יותר נכון גילוי רע כדי להגיע לגילוי טוב. תנסו את זה פעם, פעמיים, אבל בצורה מאוד מאוד זהירה, שבאמת לא תהיה התרשמות רעה, פגיעה באגו, אלא שאתם מתעלים. במידה שאתם מסוגלים להתעלות קצת מהאגו, באותו האזור, באותה השכבה אתם יכולים לגלות את הרע, וכך תתקדמו.
צריכים להתחיל במשהו ולראות, אבל להיזהר שזה לא יחליש את הקשר ביניכם, וככל שאנחנו מבינים זה את זה יותר, מרגישים זה את זה יותר גם בכוח השלילי, גם בכוח החיובי, זה צריך להיות כמו סנדוויץ' שלילי ועליו חיובי, "על כל פשעים תכסה אהבה", ואז כמה שמגלים יותר פשעים כך את האהבה צריכים לגלות יותר. זאת אומרת להשיג בכוח, ואחרת אנחנו מגיעים רק להמשך השבירה שבינינו, שלא מספיק זה שאנחנו אגואיסטים, עוד נגלה שנאה בינינו.
לכן כתוב בזוהר שתלמידי רבי שמעון רצו להרוג זה את זה בתחילת הלימוד ואחר כך עבדו ביניהם על פני השנאה שגילו, עד כדי להגיע לאיחוד ואהבה, ולכן כתבו את ספר הזוהר, גילו שם גם רע וגם טוב ועל זה כתבו. אלה מדרגות של הסולם זה מה שכתוב בזוהר, כל 125 מדרגות כתובות שם.
שאלה: במאמר כתוב "צדיקים שממשיכים את השפע עבור הדור", איך אני יכול לצאת מדאגות פרטיות שיש לי ולהתחיל לדאוג עבור הדור כדי להמשיך אותו השפע?
אתה תתכלל בזה. אתה לא יודע באיזו צורה אני לפעמים מתחיל שיעור, ראיתי איך רב"ש קם מהמיטה, סיפרתי לכם שהיה הולך ככה, בכוח עד שמגיע מהמיטה שלו להתרחץ ואחר כך לחזור ללמוד, ממש היה עד כדי כך [מנותק] ולא בגלל שהוא זקן, לא, זה לא שייך, אני לא חושב שאתה קם בצורה יותר טובה ממנו, אלא אנחנו צריכים ללמוד איך אנחנו מתעוררים להשפעה, לקדושה, ללשמה, לאט לאט על ידי כל מיני פעולות. אבל קודם כל בפעולות פיזיות.
כשמגיעים שותים איזו כוס קפה, ואחר כך מתחילים לשמוע משהו, שירים בהתחלה, כמו שאנחנו עושים את זה, ולאט לאט מתחילים להיכנס. ואתה לא יודע עד כמה שקשה גם לי להיכנס לשיעור, שלפעמים אני נמצא לגמרי כמטומטם, אטום, ולאט לאט כך נכנסים להתקשרות. והאמת, אני מקבל התעוררות מכם, שאתם מתחילים לשאול, לדבר, אז אני מתעורר מכם, וגם אתם כך צריכים להשתדל להתעורר, כל חבר מהחברים.
שאלה: עד עכשיו הרגשנו שהמחלוקת, הפירוד מתעוררים כשאנחנו מתקדמים לחיבור, ואף פעם לא היינו מעוררים את קו שמאל. אז מה השתנה מהיום, גדלנו באיזשהו אופן?
לא, אתם יכולים לעורר את זה בצורה גשמית ולדבר על זה לאט לאט ככה, זאת אומרת במנות קטנות. מעוררים מחלוקת ומתגברים עליה, "איך אנחנו מכסים את זה". ולהשתדל לכסות את זה בצורה כזאת שאנחנו כבר לא צריכים להרגיש את המחלוקת יותר, ושוב יש איזו מחלוקת גשמית בינינו, ושוב מכסים אותה, וזה בגשמיות, ואחר כך אנחנו נראה איך נעשה את זה בדרגות יותר גדולות, יהיה לנו ניסיון.
שאלה: יש לנו שאלה לגבי אותה הדרגתיות, הדחיפות והחריפות. אתה שיתפת בדברים שלך בתחילת השיעור ואנחנו רואים שבחורף העניינים יכולים להעלות הילוך, ורצינו לשאול לגבי זה, יש לנו דילמה. עד כמה כדאי לנו להתגייס למען החיבור, ההפצה, האם זה יכול לצמצם את המחלוקות בינינו, ולקדם את דחיפות המטרה שאנחנו צריכים להזדרז, איך להסתכל על זה? או שאנחנו צריכים לפעול לאט לאט?
אני לא יכול לענות על השאלות שלך כי זה תלוי בתנאים שיש לכם. אני לא יכול לתת תשובה לכולם שהיא תהיה ממש שווה לכולם. נראה לי שאתם צריכים לחשוב באיזו מידה אתם מגלים את הרע, כדי שתהיה לכם אחר כך, אמנם במאמץ, יכולת לכסות אותו בטוב, "על כל פשעים תכסה אהבה". ואם אפשר למדוד עד כמה הייתה קודם מידת הקשר ביניכם, ועד כמה עכשיו מידת הקשר ביניכם, ואחרי שגיליתם את עומק האגו ביניכם, עד כמה עליתם מעליו, ובסך הכול לאיזו עוצמת קשר הגעתם.
שאלה: נניח שעוררנו שאלה בעשירייה וקיבלנו עשר דעות שונות, ויכול להיות שהן גם הפוכות זו מזו, מה זה אומר שאנחנו צריכים לעלות מעל אותם חילוקי הדעות? האם אנחנו צריכים להגיע לדעה אחת או לפנות לבורא שהוא ישנה משהו? ובסופו של דבר אחרי ההתעלות הזאת, האם הדעה הקודמת שלי נשארת או שאני מקבל דעה חדשה בשכל, ברגש?
אנחנו צריכים להגיע לרצון אחד ככל שאנחנו יכולים לזהות שזה רצון אחד, לידיעה אחת, לכוונה אחת, למחשבה אחת, כמה שאפשר, זה נקרא "על כל פשעים תכסה אהבה". באהבה אנחנו נמצאים בדבקות, שם אנחנו לא מבדילים בין אני, אתה ואחרים גם במוח וגם בלב, הכול ממש בתוך האהבה שרוי. אבל במחלוקת לפני זה אנחנו פותחים ככל שמסוגלים לגלות, כדי בכל זאת להתעלות מעל המחלוקת, אנחנו שומרים שזה לא יהיה יותר מדי. זה כמו שכולנו נמצאים במשפחות, ואנחנו יודעים שגם במשפחה אנחנו תמיד שומרים על איזו רמה כדי לא להיכנס למחלוקת מדי גדולה, כדי לשמור את החיים שלנו, אחרת אנחנו יכולים לשבור את הקשר הזה שנקרא "משפחה". כך גם אנחנו בהדרגה מגיעים לבירור רע וטוב בכל מצב ומצב.
שאלה: אני מבין לפי המאמרים האחרונים שכל השקרים וכל המחלוקות נמצאים בתוך הרצון לקבל. אני גם מבין שהעשירייה צריכה להיות מין רחם שבו אנחנו רק מגלים אהבה והשפעה. אז לָמה אני רואה שכשאני נופל אז אין לי ערבות? ולָמה אני רואה שכשאני רוצה להגיד דברי התפעלות ודברים יפים חברים מזלזלים, ואני מרגיש שיש חברים ששונאים אותי ואפילו אדישים? לָמה אני רואה את זה בעשירייה אם זה מקום של השפעה?
אתם עדיין לא הגעתם לקשר ביניכם. אתה גם צריך להבין ש"כל הפוסל במומו פוסל", שאתה לא מכיר את הלב של החברים. אבל אם החבר הזה הגיע לעשירייה, אני צריך לקבל אותו כמי שנשלח על ידי הבורא. ואז אני בכל זאת צריך להתייחס אליו בצורה מאוד מיוחדת לעומת כל האנשים ברחוב שאני מתייחס אליהם, אני צריך לראות בו חלק מהנשמה שלי, לא בגוף שלו ולא באופי הגשמי שלו. אלא יש בו בפנים מה שנקרא "נקודה שבלב", ועם הנקודה הזאת אני חייב להתאחד, להתחבר, וכך עם כל חבר וחבר. וככל שאני יותר ויותר מרגיש שיש לי נטייה לזה, או בכוח או אפילו ברצון, כך אני מתקרב למטרה.
תלמיד: זה בדיוק מה שאני שואל, אם זו המטרה שאנחנו צריכים להתחבר בנקודות שבלב, אז לָמה אני מגלה את כל הדברים האלה?
כדי להתגבר עליהם ובאמת להגיע למטרה עוד יותר גבוהה, זה מה שאנחנו צריכים. טוב מאוד שאתה כך מרגיש. אני חושב שאתה יכול להיות מאוד מוצלח, ורק לקבל את הדברים האלה בהבנה ש"כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו". אתה יודע איזה הפרעות מקובלים צריכים לעבור כדי להגיע באמת לתיקון הנשמה הגבוהה שלהם? אל תשכח שמה שאתה רואה זה מה שהבורא נותן לך לראות, אל תייחס את זה לחברים. העולם הוא נעלם, הוא העלם, ואתה צריך להשתדל לעבוד עם אותה התמונה שהבורא מעורר בך.
תלמיד: במצב כזה שאני יודע שזה בי, איך אני מגיע בכלל לעבודה מול החברים, איך אני מעורר את זה מול החברים?
אתה כאילו סוגר את העיניים שלך ומפעיל כאילו אהבה, כאילו שיש לך אהבה אליהם, ואותה אתה מגלה להם.
תלמיד: אז מה זה לעורר מחלוקת?
במידה שאתם מסוגלים להתגבר עליה אז אתם מעוררים מחלוקת. זה מה שאנחנו קוראים מתוך המאמר.
תלמיד: אבל המחלוקת היא בי.
בטח שבך, אלא איפה אתה רוצה שהיא תהיה? וביניכם? אבל אתה מרגיש שיש בינך לאחרים.
שאלה: מהן שאלות גשמיות בעשירייה, ומהם עניינים רוחניים?
זה אולי קשה לנו בינתיים. כל מה ששייך לארגון, לחיבורים גשמיים בינינו, שלא נוגעים לרוחניות בצורה כל כך ישירה, זה נקרא "גשמיות", בוא נגיד כך. זו התארגנות, באיזה צורות להתחבר, מתי להתחבר, באיזו צורה ללמוד, לעשות משהו יחד, אלו צורות גשמיות. ורוחניות הן שאנחנו צריכים לחשוב על החיבור בינינו, מהות החיבור, זו הרוחניות.
שאלה: מהי מחלוקת לשם שמיים בעשירייה?
מחלוקת לשם שמיים, על זה אנחנו עוד לא יכולים לדבר, אין בינינו דברים כאלה.
שאלה: היה לנו כזה ניסיון בעשירייה, שפעם בשבוע למשך חצי שעה העלינו כל מיני נושאים שהם אקטואליים עבורנו, ביררנו אותם, ובאמצע הפגישה לפעמים היה לנו אפילו מצב של שנאה, אבל תמיד כל מי שנכח בפגישה הגיע למצב של חיבור יותר גדול. ואז התחלנו את נושא העיבור ואתה הפסקתה את הבירורים האלה. האם עכשיו אנחנו התבגרנו, גדלנו, כדאי לחזור לזה?
כן. אנחנו חייבים עכשיו לאט לאט לפתוח את הבעיות שיש בינינו, שבהתגברות על הבעיות האלה אנחנו נגיע לחיבור יותר יציב וחזק.
בבקשה שאלות מהאינטרנט.
תלמיד: יש פה הרבה שאלות בנושא המחלוקת.
זה לא הנושא של השיעור. נושא השיעור הוא שאנחנו צריכים להתגבר ברוח שלנו על הרצון לקבל שלנו. כשאנחנו מפעילים רצונות לקבל בינינו אז אנחנו נמצאים במחלוקת, כשאנחנו רוצים להיות בקשר רוחני, אז אנחנו מגיעים לחיבור. כשהמחלוקת למטה והחיבור למעלה, כך אנחנו צריכים לייצב את עצמנו. זה הנושא.
שאלה: איך יודעים שהעשירייה מוכנה לעבוד עם המחלוקת?
אני לא יכול להגיד, כי אלה דברים שכל אחד בעשירייה צריך להשתדל למדוד, לבדוק את זה, עד כמה בשבילו הרוחניות חשובה על פני הגשמיות. לפני שאנחנו מגיעים לבירורים, והבירורים שלנו הם שאנחנו מדברים על הפשעים בינינו, אז אנחנו צריכים להיות כבר באיזו התעלות רוחנית. כשהמטרה הרוחנית מתגלה בקשר בינינו אנחנו צריכים להבין את זה, להרגיש את זה, לרצות את זה, וכמה שהקשר בינינו יהיה עוצמתי, וזה נמדד לפי האגו שבתוך הקשר, וגם לפי עוצמת הקשר מעל האגו, אז בצורה כזאת אנחנו יכולים לפתוח את ה"קופסת פנדורה" הזאת שלנו ולהתחיל לעבוד עימה.
הבורא בכוונה ברא אגו, יצר הרע, "בראתי יצר הרע, בראתי תורת תבלין, כי המאור שבה מחזירו למוטב", לכן אנחנו צריכים לפתוח קצת את מערכת היחסים הרעה שבינינו, זו שהבורא ברא מלכתחילה באגו שלנו, ולהבין שהוא ברא ולא אנחנו. ואם אני שונא מישהו, מתרחק ממישהו, ובטענות למישהו, זה הבורא שמעורר בנו בכוונה וזה לא שאני או מישהו אחר אשם, אלא הבורא עושה את זה כדי שאנחנו נתגבר על זה ונכסה את זה באהבה. ואז הוא נותן לנו אפשרות להגיע לחיבור בינינו עד לאהבה, כדי לגלות אותו.
ולא שיש איזו אמת בשנאה, בדחייה, בבירורים, בביקורת בינינו, אין לזה שום משמעות. הכל זה רק כדי לבנות מעליהם דרגות אהבה, חיבור. אם אנחנו לא נשכח את זה, אז אנחנו נגיע לפעולות נכונות ותוצאות יפות.
שאלה: אילו סוגי מחלוקות כדאי לעורר בעשירייה לצורך ההתקדמות?
אני לא יודע, אין לי תשובה לזה, בפרט שזאת שאלה של נשים. אני גם לא חושב שזה כל כך חשוב איזה סוגי מחלוקות, שכביכול אנחנו מבררים מחלוקות. אנחנו לא מבררים מי צודק או מי לא, חס ושלום, אנחנו רק מבררים איך אנחנו מתעלים מעל המחלוקות עד שהן נעלמות והופכות להיות לאהבה.
שאלה: איך נדע באיזו מידה אנחנו מוכנים לכסות את המחלוקות כדי לעורר אותן נכון?
את זה אתם צריכים לדעת לפתוח בעדינות, בעדינות, כל אחד את היחס השלילי שלו לאחרים כדי לתת מקום באוזן ובלב לשמוע ולהרגיש ש"על כל פשעים תכסה אהבה". שהשנאה, הדחייה, לא תסגור לכם את העיניים והאוזניים. חייבים לעשות את זה בהכנה בקבוצה, בשמירה של החברים, שהערבות הזאת ביניכם בכל זאת קיימת במשהו ועוזרת לאדם להתחיל להתרומם מהאגו שלו. אחרת הוא נופל לתוך האגו, שונא את כולם, זורק את הכל, טורק את הדלת והולך.
שאלה: איך להעלות את המחלוקת בעשירייה בצורה נכונה?
"אין חכם כבעל ניסיון", אבל צריכה להיות קודם כל המטרה. ומהמטרה שאנחנו צריכים לחזק את הקשר בינינו, כך אנחנו צריכים לפתוח את המחלוקת.
שאלה: האם ההסבר שלך לעורר מחלוקת בעשירייה מתאים גם לעשיריות של הנשים?
לנשים זה יותר מתאים בעצם. בדרך כלל אישה נמצאת בתביעה לבעלה "למה אנחנו לא מדברים על היחסים בינינו, על מערכת היחסים בינינו, אנחנו צריכים לשפר את מערכת היחסים בינינו". שמעתם הרבה דברים כאלה מנשים? כל אישה רוצה בזה. וגברים בדרך כלל לא, כי מה חסר לנו הגברים? הכול בסדר גמור. ולכן קבוצות הנשים כאן יכולות לתת דוגמה לקבוצות גברים.
שאלה: מהן הפעולות הנכונות ביותר מצד האדם מאז חשיפת המחלוקת?
שהוא שומע את מה שאומרים האחרים, משתדל להביא את עצמו בצורה ניטרלית, ולראות את הדברים דרך השכל ולא דרך הרגש, כמו שכתוב "אין לדיין אלא מה שעיניו רואות", ולא מה שאוזניו שומעות, וכך בצורה כזאת אנחנו נוכל להבין את השני.
להשתדל לא להישאר כמו "חמור" בדעה שלי, אלא גם אני רוצה להתעלות ולהבין את הקשר בינינו דרך העיניים של החברים. למה? כי בזה אני מגדיל את הקשר איתם, ומעורר, ומחזק את רשת הנשמה שלי. סך הכול על ידי זה אנחנו בונים את הנשמה, ולכן הקשר בינינו שהוא בעצם הקשרים שבין חלקי הנשמה חשוב מאוד. לכן אנחנו מעוררים את העבודה הזאת.
שאלה: דיברת על שצריך להכין את האנושות. איך להכין לאנושות את הדרך הזאת שתיארת?
לא, לאנושות זה אחר כך. בואו ונעשה את מה שאנחנו צריכים לעשות. מתוך הניסיון שלנו בחיבור בין טוב ורע, אנחנו נוכל אז להשפיע להם.
שאלה: מהם השלבים הנכונים כשעשירייה צריכה לטפל במחלוקת שמתעוררת?
להשתדל מקל לכבד אבל, כל פעם לפתוח משהו. כל פעם לפתוח משהו. ולשמור שאם אתם מתחילים בזה, שלא תתחיל פתאום להגיע התפרצות כמו הר געש, אלא זה צריך להיות תמיד בשמירה.
שאלה: האם חוסר חילוקי דעות בעשירייה מוביל לאדישות ומוות?
זה נכון. זה הופך להיות מאוד פורמלי, והקבוצה הזאת לא נקרא שהיא חיה. קבוצה חיה זה שהיא נמצאת בעליות וירידות. זה כמו בנשימה, כמו בדופק, בכל דבר שהוא חי, יש לו כאלו מצבים מנוגדים.
שאלה: האם תוצאה של בירור בעשירייה יכולה להיות שמישהו צריך להשתנות? מה זה נקרא לתקן את המחלוקת?
לתקן את המחלוקת זה נקרא שאני מכסה אותה באהבה. ואז שנאה ואהבה פועלים יחד כדי שבין שניהם אני אגלה את הקבוצה שלי בצורה נכונה, ואת הבורא בה.
שאלה: האם נכונה ההרגשה שחברה שרוצה להעלות באופן מודע מחלוקת בעשירייה לטובת העשירייה, כביכול מקריבה את עצמה, מתכוננת לזה שהולכים לשנוא אותה?
לא, זה צריך להיות במידה שהאחרים יבינו. זה לא צריך להיות עד כדי כך שחברים אחרים לא יוכלו להבין אותה, לא. אני צריך לעורר את הדברים האלה אך ורק במידה שאנחנו מוכנים כבר לבירורים ולתיקונים. לכן היום מדברים על זה.
שאלה: האם נכון להעלות בעשירייה מחלוקות בצורה כללית ביחס לנושא מסוים, או אישית כלפי חבר מסוים?
בדרך כלל אנחנו לא מעוררים דיונים עבור חבר מסוים, אלא בעצם עבור רוח שירדה על הקבוצה. ואנחנו לא מאשימים אף חבר מפני שיכול להיות שהוא מעורר את המצב, אבל האמת היא שהבורא מעורר דרך חבר מסוים, ואז כך אנחנו מתייחסים. אבל בעצם צריכים להתייחס להתעוררות שלילית או חיובית, כביכול שלילית או חיובית, שהבורא מעורר בנו.
שאלה: האם מחלוקת חייבים לעורר בדיבור חיצוני, או שאני יכול גם לעורר את זה בתוכי כלפי החברים, ללא דיבור?
אני לא יודע מה להגיד, נראה לי שאנחנו צריכים בכל זאת לדבר. דברים שעוברים במחשבה, אנחנו צריכים להשתדל להעביר לדיבור.
שאלה: מצד אחד נראה שאתה מאוד נזהר עם הנושא הזה, מצד שני מורגש מכל החברים שאנחנו ממש צריכים כלים להתמודד עם מחלוקות בצורה בריאה. האם אתה יכול לכוון אותנו לתרגיל שנעשה כולנו לכיוון זה, שנוכל ליישם אותו עכשיו במשך היום?
זה תלוי בכמה יש לכם, ומה יש לכם בעשירייה.
שאלה: זאת אומרת שזה ספציפי לעשירייה שמרגישה שיש בה מחלוקות?
כן. על זה לדבר, ולהתעלות מעל זה.
שאלה: אם העשירייה מרגישה שלכמה חברים יש נטייה דווקא לא להעלות את המחלוקות, שהכול יהיה נעים "בואו נקרא, תעזבו". ויש חברים שיש להם כאב על דברים שלא קורים בעשירייה, והם רוצים להעלות את זה. מה לעשות?
אז תתחילו לדבר על זה. אלו דברים קטנים, תתחילו לדבר, ותנסו להגיע לרמה מסוימת של הבנה הדדית. זה מה שאני חושב, אין לי מה להוסיף. בואו תנסו, תתחילו, ואחר כך נראה.
שאלה: לעורר מחלוקת נשמע כמו לחפש ריב.
אנחנו צריכים לחפש מה מפריד בינינו, ומפריע לנו לגלות את הבורא. אתה קורא לזה ריב, אני קורא לזה הזדמנות לסגור את הפערים בינינו בצורה כזאת, שהבורא יוכל להתגלות כאחד לכולנו.
תלמיד: אצלנו בעשירייה קורה לפעמים שיש פיצוצים, גם היום הייתה מריבה בין חברים. והרבה פעמים במקום לדבר לגופו של עניין, מדברים לגופו של האדם, וזה נהיה אישי. איך אנחנו נמנעים מזה?
על זה כבר דיברתי. אמרתי שצריכים לראות את זה בצורה לא אישית, אלא שזה מה שהבורא מעורר בינינו. תחשבו טוב טוב, ותעשו משהו ביניכם, כדי שיהיה לכם מה לשאול כמו כל הקבוצות. הדברים נשמעים לגמרי לא מבוררים.
תלמיד: לגבי השאלה על המשימה יומית לקבל, אתמול בהמשך להמלצתך מלפני כמה ימים שנעשה מאמץ, כל העשיריות, ונבחר יום להגיע בהרכב מלא. זה מאמץ מאוד גדול. אפשר לעשות על זה סדנה, ולהגיע להחלטה. היום ייצא סקר על זה.
היום יצא סקר? יפה, אז נדבר על זה.
תלמיד: היום ייצא הסקר, בטח ייקח לחברים יום או יומיים לענות, ואז נפרסם את התגובות.
אם תעשו את זה עד מחר, כבר מחר נוכל לדבר על זה. אני מוכן.
שאלה: אמרת שצריכים להיות זהירים כדי שהבירור לא יצמח לבלגן. למה התכוונת?
התכוונתי לכך שאנחנו צריכים לעורר בינינו מחלוקות כאלו, שלא נתפרק אחרי שנתחיל לשמוע את המחלוקות, אלא נשאר בעשירייה, ודווקא נחזק את הקשר בינינו. כי כל המצבים השליליים ברגש ובשכל, כל הרצון לקבל שלנו מיועד אך ורק כדי שנחזק את הרצון להשפיע מאפס ועד מאה אחוז.
לכן הרצון לקבל נברא על ידי הבורא, יצר הרע, כדי שכנגד יצר הרע נוכל למשוך מהבורא את האור, את מאור המחזיר למוט., ועל ידי האור הזה נהפוך את הרצון לקבל שלנו, את יצר הרע, ליצר הטוב. לכן אנחנו צריכים להיות עם עיניים פקוחות, אתם יודעים כמו שמוליכים סוס או חמור, צריך שיהיו שתי מושכות, או ימינה או שמאלה כדי שהוא ילך באמצע כמו שצריך. כך צריכים לטפל בו.
לכן אנחנו מבינים את הצורך ביצר הרע, כי בלי זה לא יהיה לנו לא מרץ ולא דחף להתקדם, אבל איך להתקדם? בשביל זה צריך את יצר הטוב, כדי שנתקדם עם היצר הרע בצורה נכונה. כי החמור שלנו, החומר שלנו, הרצון לקבל תמיד ימשוך אותנו לכיוון ההפוך.
תלמיד: אם בסופו של דבר יהיו בעשירייה כמה חברים שירצו להוציא חבר מהעשירייה, כתוצאה מאותם בירורים, אני צריך להתבטל בפני החלטת העשירייה?
אם כל העשירייה חושבת כך, אתה צריך להשתדל לשכנע אותם, ואחר כך לראות אולי יש במערכת שלנו מישהו לפנות אליו כדי לקבל ממנו עצה מה עושים במקרה כזה. אבל בסופו של דבר אם העשירייה החליטה, ואם היא עומדת על שלה, זה סופי
שאלה: אני לא יודע אם הדוגמה במקום או לא. אבל במשפחה הבירורים האלו קורים בצורה טבעית, והם גם בטוח יצליחו כי יש ילדים, ועוד כל מיני גורמים שמאחדים את המשפחה. אבל החשוב ביותר זה שיש לך הרבה זמן לברר, ואתה בטוח חייב לברר.
אבל עם החברים אנחנו לא מבררים את הבעיות עד הסוף, כי אנחנו לא נפגשים כל כך הרבה, ואין לנו פגישות אישיות כדי לברר משהו. וגם יש איזו סכנה שלא נצליח לברר את הדברים עד הסוף, ושזה ילך לאיבוד באוויר.
לא יכול להיות שזה יישאר באוויר. אתם צריכים כל אחד לעצמו, אפילו עם קצת מילים ביניכם, אבל שכל אחד ילעס בעצמו את הדברים האלה, יעבד אותם ברגש ושכל ולהביא אותם לאיזו צורה שמתקבלת. ואחר כך, אולי אחרי כמה ימים שוב לדבר על זה, מתי שאתם יכולים. ולזה כבר כמה מילים בטלפון מספיקות לכם. אם אתם מבררים את הדברים האלה כך, אתם כבר תבינו זה את זה. ואם לא, תשאלו אותי בשיעור. אלה דברים חשובים, ואני מוכן לדבר עליהם.
תלמיד: אני צריך להרגיש שקיבלתי את נקודת המבט של החבר בתוכי באמת, וכיסיתי את כל המצב הכללי באהבה. ולא להגיד שקיבלתי למרות שלא קבלתי.
אל תשקר לעצמך. אם אתה מסכים עם זה בלב ונפש, סימן שאתה מתאחד עם החברים וכך מתקדם למצב שהבורא ישרה בקשרים האלו. ואם לא תעשה את זה, לא יהיה לך מקום שבו הבורא ישרה. הבורא ממלא את ממקומות בין השנאה לאהבה. כי השנאה היא העביות שבפרצוף, והאהבה היא הזכות שבפרצוף. ואז בקשר בין השנאה והאהבה, בין רשימו דהתלבשות, ורשימו דעביות כמו שאנחנו אומרים, בזה הבורא מתלבש.
תלמיד: האם זה מועיל שחבר שלישי שלא שותף במצב הזה, יזכיר לאלה ששכחו שהכול מגיע ממנו, למרות שכשאנשים נמצאים במחלוקת, כאילו ברור שזה מגיע מלמעלה, אבל במצב עצמו זה לא ברור להם.
כן, יכול להיות.
שאלה: איך אנחנו יכולים לדעת מראש, האם נוכל להתגבר על המחלוקת שאנחנו רוצים לגלות?
אנחנו לא יכולים לדעת, אבל בטוח שאם נרצה נוכל לבנות מעל כל הפשעים אהבה. מתגלים בנו כאלה פשעים, ועליהם בטוח נוכל לבנות אהבה.
שאלה: אצלנו אנחנו פעם בשבוע דנים על כל מיני נושאים טיפה יותר טכניים, הרבה פעמים אין לנו הסכמות, ולפעמים אנחנו מחליטים בהצבעה. האם זו דרך נכונה לפתור חוסר הסכמה?
כן. וצריך לבדוק האם אנחנו יכולים לפתוח דיון על חוסר ההסכמה בינינו.
תלמיד: אבל אם יש חוסר הסכמה, כשלפעמים לא מגיעים להסכמה משותפת ועושים הצבעה. נגיד יש שלושה חברים בעד, וחמשה נגד. האם זו דרך נכונה לפתור דברים?
זו דרך, אבל זה עדיין לא סיכום נכון. אתם צריכים לברר ביניכם מה כן ומה לא, ואם אתם לא מסוגלים להגיע להחלטה ביניכם, אז תפנו הלאה. למי הם יכולים לפנות?
קריין: אין לנו היום איזה גורם שמטפל בעשירייה. זה נכון שיהיה דבר כזה?
צריך להיות לנו בית משפט עליון שלנו, שלשם יכולים לפנות ואיכשהו יעזרו להם. אנחנו לא רוצים שבית המשפט הזה יגיד, "אתם צודקים ואתם לא צודקים". אלא לעזור להם להגיע להחלטה נכונה משותפת. בדרך כלל אנחנו לומדים שזה על ידי שהם לומדים שא' זה מגיע מהבורא. ב' זה מגיע להם בכוונה מפני שהם צריכים לעבוד על זה ולברר את הדברים האלה. ואם הם יבררו את זה נכון זה יהיה צעד קדימה משמעותי.
וכאן אנחנו צריכים להשתמש בערבות ובכל מה שאנחנו שומעים מהמקובלים. כי אלה באמת הדברים הכי מועילים וזו בעצם ההתקדמות ממצב למצב, כשאנחנו מעוררים את הפשעים ועל זה פורשים אהבה, עוד מעוררים את הפשעים, ועוד פורשים אהבה. וכך ממדרגה למדרגה. זו בעצם ההתקדמות שלנו. אם אנחנו לא נעשה את זה אז אנחנו לא נתקדם. אנחנו נדרוך במקום. ואז נגיד, "מה קורה? למה לא מתקדמים"?
שאלה: אמרת, שלעורר מחלוקת זה רק בגישה נכונה, כי העניין הוא שאין מה להפסיד. בן אדם נעלב בעשירייה והוא קם והולך. מה עושים עם זה? איך אני גורם לאדם שיהיה לו אכפת לא לקום וללכת? בזוגיות יש מה להפסיד, את הבית, את הילדים, אבל איך גורמים לאדם שירגיש שיש לו מה להפסיד, אם יקום ויעזוב את העשירייה?
קודם כל, אנחנו צריכים לדבר לפני שאנחנו מבררים משהו, לדבר על זה שהאגו שלנו הוא משחק אתנו לימין ולשמאל. והבורא דרך האגו הזה מעורר אותנו ומבלבל אותנו לכל הכיוונים. אנחנו חייבים להתעלות למעלה מהאגו שלנו כדי להגיע לאיזה קשר בהשפעה. ואז לפי ההתעלות הזאת אנחנו נתחיל להרגיש שהבורא מתלבש בנו וממלא את הרצונות האגואיסטיים שאנחנו מסוגלים מעליהם לבנות קשרים אלטרואיסטיים.
זה נקרא שישנה "עביות" ולמעלה מהעביות יש צמצום, מסך ואור חזור. ואם לא נבנה מערכות כאלו, אז אנחנו לא נוכל לעשות שום דבר עם עצמנו. אז במה אנחנו משחקים? במי יותר חזק? מי יותר אגואיסט? או שנעסוק מי יותר חזק בזה שהוא מכניע את עצמו כלפי החברים ועושה מעצמו אפס אפסים?
וכאן אנחנו צריכים שוב לזכור את כל המאמרים שקראנו על האיחוד והחיבור. ואם לא נלך בדרך הזאת אז מה יש לנו לעשות? אין ברירה. אנחנו בכל זאת ממשיכים. אז לא עכשיו, אז בעוד עשר שנים, עוד עשרים שנה.
תלמיד: נראה לך שהיום אנחנו כבר מוכנים לזה?
אנחנו יכולים לעורר את הדברים האלה בנו, כי יש לנו קהל גדול מאוד ומאוד מגוון, והוא חייב להתחיל להרגיש מה זה נקרא בפועל כניסה אמיתית למדרגות רוחניות. והכניסה בפועל למדרגה רוחנית, זה כשאתה מעורר את השנאה ומכסה אותה באהבה. עוד שנאה, ועוד אהבה. כי היצר הרע והיצר הטוב מובילים את האדם לתכלית הבריאה. ממש לוקחים אותך בידיים ומובילים אותך למטרת הבריאה כמו משטרה, בתנאי שאתה מעורר אותם ורוצה להיות בין שניהם. רק בין שניהם, לא באחד מהם.
תלמיד: בעצם זה הנושא הכי חשוב בכל חכמת הקבלה.
נכון. וזה הכי פרקטי, אין יותר מלקיים מה שכתוב כאן בכמה שורות.
שאלה: אם יש בעשירייה מישהו שהוא רק בביקורת רוב הזמן ואחד שהוא רק רוצה שלום בית, מבחינת העשירייה זה טוב, או שצריכים להשתנות?
יופי. תכניסו את שניהם יחד שינהלו את הדברים האלה בחברה, את הבירורים הללו. מעניין מה יצא. אל תפחדו.
שאלה: אני השמאל. אני כל הזמן גוער בהם.
מה אתה קופץ, אם יתנו לך שם בכלל מקום.
תלמיד: אני אומר, אם אנחנו נמשיך ככה להיות תמימים ונאכיל אחד את השני באיזה שיקויים, מה יקרה? מה יהיה? גם עוד עשרים שנה לא יקרה כלום.
אם לא נותנים לך מקום אז מה יהיה?
תלמיד: מה יהיה באמת, מה נעשה? נלטף אחד את השני כל הזמן, ננשק אחד את השני? זה מה שאני שואל אותך.
אתה צודק. בוחרים בך.
תלמיד: איך להתקדם? מה עושים?
להתקדם. בטוח, ברור.
תלמיד: בבית היה לי מה להפסיד ולכן לא עזבתי.
אז אנחנו פונים אליך שתביא משכון, נגיד, מאה אלף דולר, ותכניס את זה לקופת הקבוצה, לא ל"בני ברוך", ולא אלי, ואם אתה עוזב את הקבוצה, אז אתה אומר שלום גם למאה אלף דולר האלה.
תלמיד: רעיון טוב.
כמו שאתה אומר, בבית הילדים עוצרים אותך, אז כאן אתה צריך גם שיהיה לך משהו שיעצור אותך, כי אתה לא מרגיש שאתה מאבד את החיים הרוחניים, אז שיהיה לך גם כאן משהו שיחזיק אותך.
שאלה: האם היצר הטוב מתחבא בנקודה שבלב, ומה מעורר אותו?
את היצר הטוב אנחנו צריכים לעורר. לפעמים הבורא מעורר אותו, אבל רק בתחילת הדרך, וזה לא טוב. אנחנו צריכים לעורר את זה על ידי כל מיני צורות חיבור שאיתן אנחנו צריכים לעורר, להתחבר, לעשות איזה פגישות בינינו, אפילו וירטואליות. כן.
צריכים לעורר את היצר הטוב ולמצוא דברי התעוררות שכל אחד מביא אותם לקבוצה, ולא שאנחנו דורשים את הדברים האלה מחבר אחד, אלא מכל אחד, מכל אחד שיש לו.
שאלה: מה היית ממליץ כשהמחלוקות עם החברים בעשירייה הן מחוץ לעשירייה? נגיד על בירורים בעבודה, באיזו ועדה, כשנשאר מטען אחרי זה. האם אפשר לברר גם שאלות כאלה בעשירייה כדי שכל העשירייה תיכלל בפתרון שלהן, וככה תפתור את הבעיות בין החברים?
בכל מקום שבו אנחנו פועלים במסגרות של, נגיד "בני ברוך" או קבוצה אחרת, ואני לא יודע על איזו מהן אתה מדבר, אנחנו צריכים בכל זאת להביא לשם את אותם החוקים כמו שאנחנו מדברים עליהם כאן.
אני, נגיד, נמצא בקבוצה עם הכתבים, אז אני צריך להשתדל שבקבוצת הכתבים גם יהיו כאלו חיבורים, יחסים, כמו אלה שאנחנו מדברים עליהם כאן, עכשיו. זה לא פשוט, אבל אתם יכולים לעשות את זה. לי זה יותר קשה כי אני בדרך כלל המנהל, המברר, המשפיע, אז לי זה יותר קשה. אבל בין החברים זה כן יכול להיות בכל מערכת ומערכת ב"בני ברוך".
בסופו של דבר אנחנו צריכים להתערבב בין כולם עד כדי כך שאני מתייחס לכל עשירייה ב"בני ברוך" כמו לעשירייה שלי.
שאלה: האם אפשר להביא את זה כאיזה טרף שאנחנו מביאים לעשירייה כשאנחנו מבררים את זה בעשירייה?
גם אפשר. ודאי.
שאלה: די ברור מה זה לעורר את היצר הטוב, אבל לא ברור לי מה זה לעורר את היצר הרע, האם אתה יכול להסביר?
אנחנו צריכים לעורר רק את היצר הטוב, וכנגד זה יתעורר בנו היצר הרע. שאלה יפה. יצר רע אנחנו לא מעוררים. בשביל מה? אנחנו צריכים רק לעורר את היצר הטוב. אין מצווה להיות רעים, להיות אגואיסטיים. יש מצווה לתקן את האגו.
שאלה: דברנו לפני כן על תרגיל שבו אנחנו מבררים איזה סוג של ביקורת, או משהו כזה. האם כדאי שבכל הכלי העולמי אך ורק תורני חיבור יוכלו לעשות את זה, לעורר דברים כאלה?
אני לא יודע על מה אתה מדבר בדיוק, אבל יכול להיות שלא כל אחד ואחד מאלפי אנשים יתחיל לעורר משהו בזמן השיעור, אלא רק התורנים. תסביר את זה למארגנים והם יגידו לך אם כן או לא.
שאלה: מה הסימן שתיקנו את המחלוקת ולא טשטשנו אותה?
כשאתם מבררים את קשרי האהבה שאתם רוצים לפתח על פני המחלוקת, זה נקרא שאתם מבררים את המחלוקת ובונים מעליה בכל הפרטים של האהבה, כדי שהיא תכסה את כל הפרטים של המחלוקת.
שאלה: יכול להיות שמחלוקת נשארת, כאילו שאנחנו מתעלים מעליה וברמה הגשמית היא כאילו נשארת?
היא נשארת בכל מקרה, ואנחנו צריכים להרגיש שאנחנו כיסינו אותה באהבה, בהבנה, בהסכמה הדדית.
שאלה: ואם המחלוקת נעלמה, אחרי שהתחברנו, כאילו עשינו חיבור, והמחלוקת נמחקה?
היא לא נמחקה, היא לא נעלמה, אלא שבינתיים אתם לא מגלים אותה. אתם לא חייבים לשמור על כל הפרטים שהיו לכם קודם, אתם צריכים לחיות את המצב הנוכחי. כמו שהיום אנחנו חיים ומרגישים את היום, אנחנו לא חיים את כל הימים האלו שכבר עברו לנו בחיים שלנו, כך אנחנו צריכים גם כן לעורר בחיים שלנו את המחלוקת.
שאלה: הרב"ש אומר, כשאנחנו מעלים משהו, אז צריך קודם לדבר בגדלות החברים, אחר כך מה רוצים לשפר או לשנות, ובסוף להיפרד כאילו כבר השגנו את מה שרוצים.
כן.
תלמיד: האם צריך לשמור על הכללים האלה?
אנחנו דיברנו שאם אנחנו ניגשים לברר משהו, אנחנו קודם כל צריכים להזכיר את מטרת הבריאה, ממי היא מגיעה אלינו, מהבורא. הבורא מעורר בינינו את השאלה, והשאלה צריכה להיות מבוררת ועל ידי השאלה אנחנו נבנה את התשובה. כי כל הדרך שלנו צריכה להיות משאלות ותשובות, ואז בצורה כזאת אנחנו מגיעים למטרה. אתה צודק.
שאלה: איך לשנוא נכון ומועיל בקשר בינינו בעשירייה?
אנחנו שונאים את האגו שמבדיל בינינו ויחד עם זה מבינים שבמידה שאנחנו נכסה אותו באהבה, האגו הוא מרכיב של המצב שלנו ויש לו אותו כוח ואותו מעמד כמו לאהבה, "זה כנגד זה עשה אלוהים". וכך אנחנו צריכים לשמור על שני הדברים האלה. כשאנחנו נשמור אותם אז אנחנו נמצאים באמצע, בצורה כזאת דווקא אנחנו מגלים את הבורא.
שאלה: כתוב בסוף המאמר "שהצדיק ממשיך השפע, הוא ממשיך עבור כל הדור. ורק שעדיין לא הלבישו את הרוח שלהם, עוד לא יכולים להשיג ולהרגיש את השפע, שהצדיק המשיך."
כשהם עדיין לא הלבישו את הרוח שלהם ולא יכולים להשיג ולהרגיש את השפע, אז השפע שהצדיק ממשיך הוא זה שמעורר את המחלוקות?
הוא מעורר, לא רק מחלוקות, הוא עומד כאור מקיף סביב התלמידים, סביב אלה שהולכים אחריו, וככה אפילו שצדיק לא נמצא איתנו בצורה גשמית הוא מארגן כך שדרכו הבורא מעורר אותנו. דרך כל שרשרת הצדיקים האור העליון משתלשל, במיוחד דרך בעל הסולם ורב"ש ומופיע בתוכנו וסביבנו.
תלמיד: מה זה ה"בתוכנו"?
מעורר אותנו מבפנים, זה נקרא שמעורר את הנקודה שבלב. וסביבנו אותה העשירייה, אותו מצב שהוא מארגן לנו שאנחנו נתפתח ונגלה אותו כמקור האור.
שאלה: אם כתוצאה מאיזו מחלוקת לא הצלחנו לכסות את השנאה באהבה, האם אנחנו יכולים להמשיך ולברר בפעם הבאה?
לא. אתם צריכים לקרוא, להבין, לעשות כל מיני פעולות, לא לכסות את זה, לא לסגור את המחלוקת. כל מחלוקת ניתנת כדי שאנחנו מעליה נגדל. ואם לא נגדל מעליה אז מה יהיה לנו בעוד מחלוקות שאנחנו נתחיל עכשיו לשנות הכול? לא תהיה לנו בזה שום צורת התקדמות.
מחר נמשיך בשיעור בוקר, בהמשך מאמרי רב"ש, כן?
קריין: "שמעתי" ל"ב, וגם מתוכנן לנו בשבת הקרובה להתחיל לקרוא את "מסמך ארוסה".
הוא כ-8 10 עמודים, בערך.
זה הרבה אבל כדאי לנו לקרוא את זה בכל זאת, ודווקא בשבת. שבת זה כנגד גמר תיקון, כדאי לנו להביא לשבת כאלו מסמכים שמדברים על התיקון הכללי. היום אני תכננתי עוד מאמרים גדולים להכניס וגם את ה"פתיחה לחכמת הקבלה". תראה מה שנעשה, המאמר הקטן הזה שבר את הכול, זה טוב מאוד.
אז אנחנו משתדלים לברר איך אנחנו מתקדמים בצורה רוחנית בזה שהבורא מעורר בנו כל מיני מצבים שליליים שבינינו ואנחנו משתדלים לכסות, לא למחוק אותם אלא לכסות אותם ביחסים הטובים בינינו, וכך מתקדמים שמאל ימין, שמאל ימין. קדימה. בהצלחה.
(סוף השיעור)