שיעור בוקר 11.06.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

העבודה באמונה למעלה מהדעת - קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: קטעים נבחרים בנושא - העבודה באמונה למעלה מהדעת.

אנחנו ודאי ששוב ממשיכים לאותו הכיוון, איך אנחנו רוכשים אמונה למעלה מהדעת. וכל יום ויום אנחנו צריכים להרגיש שהבורא כביכול מפנה לנו מקום. כמו שקודם, אתמול הייתה לנו איזו אחיזה, איזו קרבה, איזה קשר עימו, אפילו במשהו, היום הקשר הזה הוא נעשה יותר רחוק. כאילו הבורא שעמד מולנו, התרחק. ואז יש ביני לבינו מרחק יותר גדול. מה אנחנו עושים?

זו הזמנה כדי שאנחנו נתקרב אליו. אבל איך יכולים להתקרב? באמונה למעלה מהדעת. מה זאת אומרת? שאני צריך לשייך את ההרגשה שלי שיש לי היום לעומת מה שהיה לי אתמול, שזאת תוספת הפער בהרגשה, בהבנה, במציאות שאני מרגיש בה חוסר נוכחות הבורא, ואת זה אני צריך דווקא לשייך אליו.

וזה נקרא שבזה הבורא "מכה ומרפא", ואנחנו עד כמה שמגלים מיום ליום כאילו ריחוק מהבורא, וזה לא היחס שרוצים אותו, אנחנו צריכים להבין שזה המקום שאנחנו צריכים עכשיו לכסות אותו באמונה למעלה מהדעת, שדווקא זה המקום שהבורא בצורה כזאת כן מתגלה.

אנחנו נראה את זה עוד מהחומר שנלמד. העיקר שיום יום אנחנו נבין שיש לנו התקדמות, ואם את ההתקדמות הזאת אנחנו לא מגלים בתוך כלי של דעת, אז צריכים לגלות אותו בכלי של אמונה למעלה מהדעת. ואז נראה שמיום ליום אנחנו כן מתקרבים לבורא בצורה נכונה.

קריין: קטע מספר 41 של הרב"ש מתוך מאמר "ענין למעלה מהדעת".

"מוטל על האדם לומר, שעכשיו אני רואה, שהדרך האמיתית היא דוקא ללכת למעלה מהדעת. והראיה לזה היא, כי זה שזכיתי עכשיו לאיזו הארה מלמעלה, הוא רק בגלל שקיבלתי עלי ללכת למעלה מהדעת. לכן זכיתי שה' קירב אותי קצת אליו, ונתן לי איזה התעוררות מלמעלה. וההארה זו, שקיבל עתה מלמעלה, נותנת לו תירוץ על כל הקושיות." "נמצא, שזה מעיד על הלמעלה מהדעת. אם כן, ומה עלי לעשות עתה, שאני אמשיך בלמעלה מהדעת. רק להתגבר ולהתחיל לחפש דרכים, איך שיוכל להלביש את העבודה שלו בלמעלה מהדעת. ונמצא, בזה שלא פגם כלל את האמונה שלו, שהלך בה לפני שזכה לאיזו הארה מלמעלה. כי גם עכשיו אינו מקבל את ההארה ליסוד, לבנות עליו את בנין עבודתו. אלא הוא לוקח את ההארה זו לבחינת עדות, שהוא הולך בדרך הנכונה, שהוא בחינת אמונה למעלה מהדעת. שרק בעבודה בבחינת זו, הקב"ה מקרב את האדם אליו, ונותן לו מקום להתקרב אליו, משום שההתקרבות הזו לא תיתן לו ליפול לתוך כלי קבלה, הנקראים "בתוך הדעת". היות שהבורא רואה, שהוא משתדל ללכת רק למעלה מהדעת.". 

(הרב"ש, מאמר 21 "ענין למעלה מהדעת" 1986)

זאת אומרת, מתי אנחנו מקבלים דעת? מתי שבטוח שנלך למעלה ממנה, באמונה למעלה מהדעת ואז אנחנו מקבלים יותר ידיעה, יותר דעת. עוד יותר ועוד יותר נפתחת לנו אפשרות לראות מסוף העולם ועד סופו. ממש יותר ויותר.

אבל זה רק בתנאי שמלמעלה, מדרגת העליון, מדרגת הבורא רואים שאנחנו כן נלך באמונה. ולא שאנחנו נהנה מזה שמתגלה הכלי דקבלה, הדעת, ואנחנו מבינים, רואים, מרגישים איפה אנחנו נמצאים ומה אנחנו עושים. זאת אומרת, הכלי של אמונה הוא כלי בלתי מוגבל, ואותו הבורא רוצה שאנחנו נרכוש.

שאלה: אנחנו מקבלים הרגשה של התקרבות לבורא. מתי אנחנו יכולים לכוון אותה לאמונה מעל לדעת, איפה העבודה שלנו בדיוק?

בכל מצב ומצב אנחנו יכולים להיות באמונה למעלה מהדעת. מלמעלה אין שום בגבלה. על כוח החסדים, על ההשפעה אין הגבלה. צמצום יש רק על אור החכמה, על כוח הקבלה, אבל לא על כוח ההשפעה.

לכן להגיד מתי אני יכול להשפיע? מלמעלה אתה לא מוגבל. זה מה שאני יכול להגיד. בכל רגע ורגע בחיים שלי, בקיומי, בכל המצבים, בכל העולמות, איפה שאני לא אהיה, תמיד תהיה לי אפשרות להוסיף כוח האמונה, יכול להיות שאני לא מסוגל, אבל להוסיף, מלמעלה אין הגבלה.

שאלה: כשאנחנו קוראים את הקטע הזה נראה שהמסך נמצא כבר במקומו, לפי מה שכתוב. הפעולה של להרגיש את ההארה כעדות לזה שאנחנו מצדיקים את הבורא, האם זה כבר לבוש?

כן. כך אפשר להגיד.

שאלה: האם יש מידה שלימה פה? מתי המידה הופכת לשלמה עבור הלבוש? מתי כלי האמונה פועל כמנגנון?

כשהוא הופך להיות ללבוש לאור החכמה. כשאור החסדים נעשה לבוש לאור החכמה, ואז בתוך אמונה מתלבשת ומתגלה הדעת. זה כמו שאנחנו לומדים בחכמת הקבלה, שבאור החסדים מתגלה אור החכמה. לפי עצמת החסדים כך מתגלה אור החכמה. כי אור החכמה נמצא בכל מקום, ואין שום בעיה, אנחנו נמצאים כולנו באוקיאנוס של אור החכמה, אבל למה לא מרגישים, כי אין לנו אור החסדים. במידה שנגלה את אור החסדים אז אנחנו נגלה שנמצאים באור החכמה. אבל ההשתוקקות צריכה להיות תמיד דווקא לאור החסדים. ואז לפי שיש לנו אור החסדים, מגלים את האור החכמה.

שאלה: כשהחיסרון לבורא נמצא בריחוק שאנחנו מרגישים שלא מאתנו, איך לתת לזה חשיבות ולא ליפול לייאוש או לאדישות, והאם יותר נכון להגיד שהא-ל עושה את העבודה הזאת של להרחיק אותנו?

אנחנו צריכים להבין. זה מה שאמרתי לפני השיעור. הבוראf שהוא מראה לנו שהוא מרחיק, מתרחק מאתנו, בזה שהוא מתרחק מאתנו, הוא נותן לנו מקום שאנחנו נמצא אותו באור החסדים. וכך אנחנו מתקדמים. ככה זה.

למתחילים שלא מרגישים את הדברים האלה בצורה כזאת, שלא מרגישים סיבה למה פתאום מרגישים את עצמם במצב זה או אחר, יותר קרוב, יותר רחוק לרוחניות, בהתרוממות יותר או פחות? כי אצלם ההתרוממות עדיין לא נמצאת בהתקרבות לאמונה, אלא בהתקרבות לידיעה ולדעת הרגילה, הארצית, אז הם צריכים רק להמשיך.

פשוט, כמו שילדים קטנים מבצעים פעולות ללא הבנה, אלא מפני שהטבע מחייב אותנו, ככה אנחנו צריכים להמשיך די הרבה זמן. בזה שאנחנו משתדלים ומשתדלים, עד שאנחנו מתחילים להרגיש מסכום היגיעה איפה אנחנו נמצאים, איך אנחנו עובדים. זה לוקח זמן.

שאלה: להיות בהשפעה זה אומר להיות מעל לדעת, זה אותו דבר?

כן.

שאלה: אמרת שבכל רגע אנחנו צריכים ללכת מעל לדעת. אתה יכול בבקשה להסביר איך אנחנו בשיעור בוקר כולנו הולכים מעל לדעת?

לא יכול. קודם כל, שכולנו הולכים, זה לא שאחד מתקשר לשני, אלא אנחנו מתקשרים כולם, כל אחד מתוך הנקודה שלו לעשירייה, לבורא, אבל כולנו יחד זה כבר לא בכוח האמונה.

שאלה: מה האחריות של כל אחד ללכת מעל לדעת? איזה פעולות הוא צריך לעשות כדי ללכת מעל לדעת בשיעור?

צריך להשתדל ללכת בעיניים עצומות כאילו שיש לו ידיעה.

שאלה: הדעת שאנחנו קראנו פה זה האור פנימי לפי החכמה?

זה לא חשוב לנו עכשיו, אור פנימי, או מקיף. עדיין אין לנו. עדיין אין פרצוף. אין.

שאלה: האם מעל לדעת זה בעצם המסך?

נכון.

שאלה: עכשיו אני רואה את החברים לפני בשיעור, משתדל לבקש עבורם, מה זה אומר שאנחנו מגלים אור חסדים?

כשאנחנו רוצים שהוא יישרה בין כולנו, זה נקרא שאנחנו נמצאים באור החסדים או רוצים שאור החסדים יכסה אותנו. וככה אנחנו נמשכים אליו. אור החסדים, כוח השפעה זה כל מה שאנחנו צריכים. כי אם אנחנו נכסה את הרצון לקבל באור החסדים, אז אנחנו נוכל לגלות אחר כך בתוך אור החסדים, אור חכמה, את הבורא. ובזה גורמים לו נחת רוח.

תלמיד: זה שאני מכסה את הרצון על ידי אור החסדים כמו שאמרת, זה אומר שאני מעל הרגשת עצמי ומעל המצבים שלי מרגיש את הקשר עם החברים?

נכון.

תלמיד: ואור החכמה, אתה מדבר על אור החכמה שמתגלה שם. מה זה?

אור החכמה כשמתגלה זה כבר כהשפעה ברורה שאנחנו משפיעים זה לזה בתוך העשירייה ומתוך העשירייה לבורא.

שאלה: לפעמים קורה שאנחנו יודעים ש"אין עוד מלבדו" ועדיין אנחנו מרגישים מכה, במצב הזה האם זה נקרא שאני למעלה מהדעת?

לא. נמשיך, אני מאוד מכבד את זה שאתם רוצים כבר להרגיש את זה, אבל זה לאט לאט מתגלה. מתי שזה יתגלה אתם תכירו שזה זה. בינתיים לא.

שאלה: מהו אותו אור החסדים שאנחנו צריכים להשתוקק אליו? איך אני יכול לקרוא לו בשם שאנחנו נבין למה אנחנו משתוקקים.

אנחנו משתוקקים רק להיות למעלה מהכלים דקבלה שלנו. להיות בקשר בינינו ומאיתנו לבורא רק בכלים דהשפעה, זה נקרא אור החסדים.

שאלה: רב"ש כותב שאני זוכה להארה מלמעלה, זכיתי לזה שהבורא קרב אותי קצת אליו ונתן לי קצת התעוררות מלמעלה. שלושת הדברים האלה האם זה אותו הדבר?

לא, זה לא אותו דבר, אנחנו עוד נגלה את זה.

אני בכל זאת רוצה להגיד לכם, אנחנו נכנסים למושג שהוא מכסה את כל המציאות. אמונה למעלה מהדעת כלפינו זה כוח הבורא, כוח ההשפעה איך שאנחנו צריכים לקבל אותו, איך שאנחנו צריכים להתייחס אליו. ולכן קצת יותר סבלנות, ואני לא ממליץ להוריד את זה לעולם הזה.

אמונה למעלה מהדעת זה כוח שנמצא למעלה מכל המציאות שלנו ואנחנו צריכים לאט לאט לגשת אליו. אז קודם כל לספוג מה כתוב על זה כאן וכאן ושם בכל מיני מקומות. איך אנחנו צריכים להתייחס לזה, ולאט לאט אנחנו נתחיל להרגיש, להבין איפה זה נמצא, איך זה מאורגן. אבל לא שזה אפשרי באיזו מתמטיקה. בואו נגיד כך, יש הרבה אנשים שלומדים את חכמת הקבלה ויודעים מה שכתוב בכל מיני ספרים ויכולים להסביר את זה יפה מאוד, אבל לא נמצאים ברוחניות יחד עם זה. אלא לומדים את זה כמתמטיקה, כמדע, ואז כמדע כתוב ב"תלמוד עשר הספירות", ב"פתיחה לחכמת הקבלה", בכל מיני מקומות כתובים כאלו וכאלו דברים, הם לומדים את זה כמדע.

וישנם אנשים שלא נכנסים כל כך למדע, אלא הם רוצים לפרוץ פנימה, להתחיל להכיר את הדברים האלה מתוך זה שהם מגלים אותם בעצמם על עצמם. אז לגלות את העולם הרוחני על עצמו בתוך ההרגשה שלי, בתוך התפיסה שלי לא שכלית אלא רגשית, זה נקרא שאני הולך לרכוש אמונה למעלה מהדעת.

שאלה: איך ניתן לעלות למעלה מהדעת כשמקבלים הכבדה עד כדי כך שאי אפשר לפתוח פה ולבקש תיקון ואין שום יכולת לא ללמוד ולא לפנות לחברים? נראה שכל היום היה מבוזבז.

נכון שכל היום היה מבוזבז, אם אתה לא ניסית בכל הכוח שלך למלאות את מה שאתה מרגיש כעולם ריק, מחוסר כל, אם אתה לא רוצה למלאות אותו בכוח ההשפעה שלך. כשאתה רוצה למרות זאת להשפיע, למרות זאת לאהוב, למרות זאת להתייחס יפה. תשתדל ואתה תראה שפתאום העולם מקבל אותך, ושום דבר לא מבוזבז, אלא ההיפך, הבורא שכביכול עזב את המציאות, הוא נתן לך מקום למלאות אותו עם הכוח שלך. תנסה.

שאלה: העולם שבו אנחנו חיים זו מציאות של סבל וייסורים, בעשירייה אנחנו מתחילים להרגיש את העולם האמיתי?

אם אנחנו מתחברים בעשירייה בצורה אמיתית אז אנחנו מגלים בעשירייה את העולם האמיתי, העולם העליון, ואין עולם אחר, אין מציאות אחרת אלא רק שמתגלה מתוך העשירייה. כל המציאות הרוחנית מתגלה בתוך העשירייה בלבד, צריכים עשר ספירות ובעשר הספירות האלו אנחנו מגלים את כל המציאות.

שאלה: אנחנו בונים את ההכנה הפנימית שלנו לאור החסדים זה כאילו בלי קשר עם הבורא. הבורא נבנה דווקא בעבודה פנימית בנו.

שיהיה, בסדר.

תלמיד: זאת אומרת יוצא שאת האור של הבורא, אור החכמה אנחנו מקבלים כתוצאה מהחיבור הפנימי שלנו?

כן.

שאלה: איך אני יודע שאלו המאמצים שלי או התעוררות מלמעלה, כי הרי "אין עוד מלבדו"?

זה לא חשוב שזה בא מהבורא בלי שאני הזמנתי את זה, או שאני הזמנתי את זה וזה בא מהבורא, העיקר שאני יודע איך אני צריך להגיב בצורה הנכונה.

שאלה: אמרת שלעבוד מעל הדעת זה מסך. האם לעבוד למעלה מהדעת זה הגילוי של המסך?

כן, אבל זה בינתיים מסך של חסדים, שאני לא משתמש ברצון לקבל שלי. זה עדיין לא שאני מקבל כבר מבעל הבית נגיד משהו ואוכל, אלא שאני בינתיים דוחה ולא רוצה לקבל.

שאלה: רב"ש כותב שהוא לא מקבל את ההארה ליסוד, לבנות עליו את בנין עבודתו, אלא הוא לוקח הארה לבחינת עדות. איך לוקחים הארה בבחינת עדות?

זה לא שהוא ממשיך לעבוד בגלל שקיבל איזו הארה, אלא הוא קיבל את ההארה הזאת כדי לדעת איך להמשיך לעבוד.

תלמיד: איך עושים את זה?

זה תלוי במצב של האדם, איך עושים. אם כבר לא חשוב לך מה מגלים לך, אלא כל דבר ודבר אתה מקבל כשלב עבודה החדשה. לא חשוב לך מה, זה רק כדי להמשיך לעבוד, לדעת יותר מדויק איך להמשיך לעבוד. אבל זה שאתה ממשיך לעבוד זה בטוח, אלא אתה מצפה רק לסימן איך להמשיך, על פני מה אני צריך עכשיו להגדיל את אור האמונה. עוד יותר חושך, בסדר גמור, עוד יותר בלבול, בסדר גמור, ואני למעלה מזה ממשיך כמו שיש לי גילוי.

תלמיד: אבל הארה שמקבלים בבחינת עדות, מה הטכניקה, חשיבות?

כן, ודאי, אין יותר מזה. זה לא גילוי, זה עדיין רק גילוי החשיבות.

שאלה: איזו הרגשה אני צריך לבנות בתוכי כדי להיות באמונה למעלה מהדעת?

שאתה מוכן ללכת קדימה ללא שום סמיכה.

שאלה: כותב לנו רב"ש, "לוקח את ההארה זו לבחינת עדות, שהוא הולך בדרך הנכונה, שהוא בחינת אמונה למעלה מהדעת, שרק בעבודה בבחינה זו, הקב"ה מקרב האדם אליו". איך ממקום של "לוקח הארה זו לבחינת עדות" אפשר לדעת "שהוא הולך בדרך הנכונה"?

שמה שהוא מקבל זה לא זורק אותו מהעבודה, אלא הוא ממשיך עוד יותר ועוד יותר. נגיד שאתה הולך לעשות ספורט ואז תלוי במי אתה בוחר. אתה יכול לבחור מאמן שמתייחס אליך יפה וטוב וכל הזמן מחבק אותך ואומר, "כמה אתה מוצלח ותמשיך", או שאתה יכול לקחת מאמן כזה שדורש ממך, צועק ולוחץ ומאוד קשה איתך. הכול תלוי עד כמה אתה נמצא בכושר עבודה.

לפי מה שאנחנו רואים מתוך הניסיון שלנו ואיך שמקובלים מספרים לנו, יוצא שהבורא בהתחלה מתייחס אלינו בצורה רכה יחסית ואחר כך יותר ויותר נוקשה. אם אתם שמים לב גם אני כך, ולא בגלל שאני עושה מעצמי דווקא את זה, אלא מפני שכך זה טבע הדברים, שגם אני מתייחס יותר ויותר קשה לוותיקים ובצורה רכה יותר למתחילים, ולכן ככה זה קורה לנו. מי שמבין את זה, הוא מבין נכון ומתקדם.

שאלה: מה ההבדל בין עבודה למעלה מהדעת כשיש הארה ולמעלה מהדעת אם כבר יש אמונה?

אמונה זה כוח השפעה, שאז אדם נמצא עם הכוח הזה למעלה מהאגו שלו, ועל ידי כוח האמונה הזה הוא יכול להמשיך את עצמו לקראת לקבל בעל מנת להשפיע, לקראת הגילוי. אבל גם גילוי בשבילו זה רק כיכולת להשפיע. הוא לא מקבל את הגילוי הזה בכלים דקבלה אלא בכלים דהשפעה, אחרת אי אפשר.

תלמיד: האם אפשר להגיד שכשיש אמונה למעלה מהדעת זה הזדככות המסך?

אני לא רוצה להיכנס לזה. אתם לא יודעים מה שאתם שואלים, אתם סתם זורקים מילים.

שאלה: בזמן שאני מגלה מקום ריק שהבורא נעלם מתוכו, איך דרך המקום הזה אני משפיע, ממלא אותו באמונה?

קודם כל לא אתה ממלא אותו באור האמונה אלא הבורא ממלא. ומה אתה עושה? אתה משתדל בכל המקומות, בכל הרצונות, בכל המצבים שאתה מרגיש שיש לך שם חוסר תפיסה, חוסר הרגשה, חוסר שמחה, ואתה מגלה שם ממש מצב אפל, חשוך, אתה משתדל בכל המצבים האלה להתנהג כאילו שאתה נמצא בגילוי. ואז לאט לאט תתחיל לגלות שהמצבים האלו היינו הרצונות האלו הם מלאים באור החסדים.

שאלה: יגיעה מגיעה לסאה. האור מבדיל את הנקודה שבלב ועושה ממנה מסך או נותן לה מסך?

כן.

שאלה: בהשגת אמונה למעלה מהדעת, איזה תפקיד משחק הקשר הפנימי בין המורה והתלמיד?

את זה אתם לא יודעים. זה כמו ילד קטן, האם הוא יכול להבין את הדברים האלה, מה הקשר בינו לבין אימא שלו, עד כמה זה מועיל לו, עוזר לו, מקדם אותו? אלו דברים שכולם נעלמים. אבל טוב ששואלים, רק תשובה אני לא יכול לתת.

כי נמצאים במערכת אחת תלמיד ומורה, וכולנו בכלל נמצאים במערכת אחת, והמורה גם דרך התלמידים וגם דרך הבורא יכול להשפיע על כל המצב הזה בכמה שהוא שייך לזה, אבל הוא מורה ויכול להשפיע. אבל התלמיד רק יכול לתאר לעצמו בצורה שכלית שיש דבר כזה בלבד, הוא עדיין לא מפעיל את המערכת הזאת, לא יכול לעורר אותה, לא יכול לעבוד בה, אבל בכל זאת טוב שהוא מתאר את זה, טוב שמתאר.

שאלה: באמצע המאמר רב"ש שואל שאלה, מה לעשות כדי להמשיך בדרך של למעלה מהדעת, והלאה הוא עונה, לאסוף כוח רצון ולחפש אפשרות לעבוד למעלה מהדעת.

אדם צריך ללכת במצבים שלא מאיר לו כלום כאילו שמאיר לו, ככה ללכת.

שאלה: מה זה להתנהג כאילו אני נמצא בגילוי?

זה בדיוק מה שקורה. אני צריך בכל המצבים האלו שאני לא נמצא בהרגשת הבורא, בהרגשת המציאות שהיא קושרת אותנו יחד ועם הבורא, אני בכל זאת מתנהג כאילו שאני, ואני יודע שאני כאילו, אני לא מרמה את עצמי, כאילו שאני נמצא במציאות המגולה שיש כאן קשר בין כל באי עולם והבורא יחד וכולנו נמצאים קשורים יחד. אם אני כך מתייחס למציאות, זה נכון, זה אמת, כי כל היתר זאת הסתרה שפועלת עלי ואני רוצה לפעול למעלה מההסתרה.

שאלה: באיזו כוונה אדם צריך להשתדל להיות באמונה למעלה מהדעת?

שהוא רוצה להישאר בחושך שבא מלמעלה ושהוא הולך בתוך החושך עם אור האמונה, היינו עם אור ההשפעה, בעיניים עצומות, למעלה מכל ההפרעות והבעיות וכך הוא רוצה להמשיך. מצידו הוא לא דורש יותר כלום רק להיות בכוח האמונה למעלה מכל הבעיות, מכל הדעת שמתגלה. זה מה שהוא רוצה שיהיה, זה נקרא שהוא נמצא בכוח הבינה.

שאלה: האם זה נכון לתפוס, להרגיש את המצב שלך בתחילת היציאה כך שאני על ידי המאמץ שלי ממלא את כל שדה תשומת הלב שלי על ידי החברים והבורא ואני בכלל לא צריך להיות שם, אני מוסיף תפילה ומרגיש את הבורא?

נכון, זה בדיוק מה שצריך לעשות. מצוין.

שאלה: כתוב שהבורא נותן מקום להתקרב אליו, האם המקום זו העשירייה?

זו העשירייה. מקום לגילוי הבורא.

שאלה: איזה תפקיד יש לעשירייה כשמוסיפים בעבודה?

עשירייה זה לא תוספת לעבודת האדם, אם אין עשירייה בעבודת האדם אז אין עבודת האדם. אדם אחד, כמה שהוא מתאמץ הוא לא עושה בזה כלום, זו רק הכנה של הכנה.

שאלה: נשמע שללכת למעלה מהדעת זה בעצם למחוק את הדעת.

לא, זה לא למחוק את הדעת. זה ללכת במצב שהדעת נעלמת כי אתה צריך לעלות לדרגה הבאה ולכן אתה צריך לפני זה לרכוש את כוח האמונה ואחר כך אתה מקבל גילוי דעת חדשה בכוח האמונה שרכשת. קודם אור חסדים אחר כך אור החכמה.

שאלה: מעל הדעת אנחנו נלך עד גמר התיקון, אנחנו תמיד צריכים להיות מעל הדעת או שהדברים האלה יתחברו באיזה מצב?

אם אתה רוצה להגיע לדבקות בבורא ולגלות את הבורא אתה צריך להיות בכוח שלמעלה מכוח הקבלה שלך וזה נקרא באמונה למעלה מהדעת. רק בצורה כזאת ורק המצב הזה קיים בצורה נצחית, אף פעם לא מתבטל.

קריין: קטע מספר 42 מתוך שמעתי מאמר ר"ז, "ענין קבלה להשפיע".

"מטעם, שהיה לו הכנה מקודם, על ידי זה שקבל עליו את הלמעלה מהדעת. זאת אומרת, שע"י שעסק בדביקות והדביק את עצמו מהשורש, על ידי זה זכה לבחינת דעת. זאת אומרת, שהדעת שהשיג בבחינת אמונה, היתה נגלה אמיתית. נמצא מזה, שמחשיב בעיקר את הלמעלה מהדעת, וכמו כן מחשיב את הדעת, שזכה עכשיו לגלוי שמותיו להמשכת שפע. לכן צריך עכשיו להתחזק יותר על ידי הדעת. ולקבל עליו בחינת למעלה מהדעת היותר גדולה. והיינו, משום שעיקר דביקות בשורש הוא רק ע"י האמונה. וזה כל עיקר מטרתו. וזה נקרא קבלה, היינו הדעת שהמשיך על מנת להשפיע. שעל ידי זה יוכל לקבל עליו בחינת אמונה למעלה מהדעת, בשיעור היותר גדול בכמות ובאיכות."

(בעל הסולם, שמעתי, מאמר ר"ז, "ענין קבלה להשפיע")

יפה מאוד. זה עונה על הרבה שאלות שעכשיו שאלתם.

שאלה: הוא כותב כאן על גילוי הבורא עבורנו, זאת אומרת שאנחנו מגלים בעל כורחנו את הבורא?

לא, יש מצווה גדולה ושמחה גדולה לבורא אם אתה מגלה אותו, כי רצונו להתגלות. להיטיב לנבראיו זה נקרא לגלות את עצמו לנבראים, שייהנו ממנו. אז עד כמה שהם נמצאים בתכונת השפעה, בהשתוות הצורה עם הבורא, זאת אומרת באמונה למעלה מהדעת, מהאגו, בהשפעה למעלה מהאגו, זה נקרא אמונה למעלה מהדעת. בזה הם יכולים יותר להידמות לבעל הבית ולהרגיש מה שבעל הבית מרגיש כלפיהם. זה נקרא "גילוי יחס הבורא לנברא", "גילוי שמות הבורא לנבראים".

תלמיד: הוא כותב שזה קורה בתוך הדעת, ואנחנו מנסים לעשות את זה מעל הדעת.

לא, זה הידע שמגיע לנו שאנחנו כבר רכשנו לפני זה כלי דבינה, כלי דהשפעה. אז מתגלה בזה אור החכמה, אור הידיעה.

תלמיד: ואחרי זה אני בוחר בכל זאת להיות באמונה למעלה מהדעת?

כל הזדמנות שמתגלה לפניי למשהו, כל מצב ומצב, אני קודם ניגש אליו באמונה למעלה מהדעת, בכוח השפעה. ואחר כך בכוח ההשפעה שאני רוכש את המקום, אני מגלה בו גם מקום לאור החכמה, לאור הידיעה.

שאלה: הסיבה שאנחנו בעשירייה זה להתחבר ולתת נחת רוח לבורא. מהו השלב הבא, מהי העבודה בעשירייה מעל הדעת?

מעל הדעת זה נקרא מעל האגו שלנו לגלות את כוח ההשפעה. זאת אומרת למלאות את הכול ביחס ממני בהשפעה, בחסדים, ואחר כך, לפי גודל ההשפעה שלי, גודל החסדים, אז אני יכול למלאות אותם גם באור החכמה. זה כבר נקרא "גילוי הבורא לנברא".

שאלה: מקובל שהולך באמונה למעלה מהדעת, משתמש בזיכרון פשוט, רגיל? לפעמים קשה לי לשכוח מה חבר עשה לי.

ודאי שלמקובל יש גם את זה וגם את זה. אבל הוא משתמש גם בזיכרון של העולם הזה וגם בזיכרון הרוחני רק לפי הצורך שלו ללכת באמונה למעלה מהדעת. זאת אומרת עד כמה זה עוזר לו לרכוש כלים דהשפעה.

שאלה: איך במצב של חפץ חסד שלא צריך לעצמו כלום, אפשר לעלות מעל הדעת?

שלא צריך לעצמו כלום, זה דווקא כביכול מצב יפה שלעצמו. אבל אם לקבוצה, לבורא כן, אז על ידי זה יעלה.

שאלה: הכנה זה להצדיק פעולות מהבורא?

הכנה, נגיד כן.

שאלה: הוא כותב פעמיים בקטע "דבקות בשורש", מה זה "דבקות בשורש"?

שאני עושה צמצום על עצמי ולא מקבל בחשבון שום רגש ושכל שלי, אלא רק נקודת הדבקות בשורש. כמו טיפת זרע בתוך הרחם, שרק את זה אני רוצה. אין לי שום דבר מהרצון לקבל שלי הגדול, המקולקל, לא בשכל ולא ברגש, שום דבר. אני מצמצם את עצמי עד הנקודה שאני לא רוצה להשתמש בהם, ואז ממני נשארת רק נקודת השורש שלי, נקודה שורשית שהבורא ברא, ואז בנקודה השורשית הזאת אני מתחיל לגדול בתוך הרחם הרוחני כמו טיפת זרע שממנה מתחיל להתפתח עובר.

שאלה: האם אנחנו יכולים לקרוא לזה, "הצעה לבורא"?

כן, ודאי.

שאלה: נשמע שמבחינה טכנית דבר קל הוא, דבר פשוט הוא "להיכנס לאמונה למעלה מהדעת". בכל זאת מבחינה רגשית שאני מנסה לבצע את הדברים שאנחנו מדברים עליהם, אנחנו נתקלים בקשיים.

אוי בטח, חבר'ה, אתם לא יודעים איפה אתם נמצאים. זאת נקודה הכי, הכי קשה, הכי מבולבלת, מבלבלת ולא מובנת, וצריכים עוד ועוד לדפוק, לדפוק לתוך הנקודה הזאת. זה כמו שאתה רוצה לעבור דרך הקיר, ממש קיר. זה מסך, זה מחסום, זה בינינו, בין העולם הזה לעולם הרוחני, ואתה צריך לחדור דרך הקיר הזה. זה מה שאנחנו עכשיו עושים. ולכן צריכים יותר ויותר לדפוק ולדפוק בתוך הקיר הזה, ולאט, לאט כל פעם לשמוע מה שחברים שואלים ומה שאני עונה, ועוד קטע, ועוד קטע, וכך אנחנו נפרוץ. זו נקודה הכי חשובה והכי קשה.

תלמיד: עכשיו צריך לתקן. האם זה בדיוק המקום שדרוש תיקון? המקום הזה שמפריע לנו כביכול להיכנס לאמונה למעלה מהדעת.

זה לא המקום. זאת אומרת, זה דורש את היחס שלך הנכון. הבעיה היא לא.. ברוחניות בכלל הפעולות עצמן הן לא קשות, אלא קשה לנו להבין מה רוצים מאתנו. זה כמו תינוק שהוא מסתכל, אהה, ככה, הוא לא מבין מה אתה דורש ממנו. זה כל העניין. אז כאן אנחנו צריכים עוד ועוד לקרוא, ולראות בין המילים, וככה זה, עד שאנחנו מגלים מפני שנבנים בנו כלים, ואז אנחנו כך מגלים את הכוח הזה "אמונה". אחרת אין. אתם יודעים כמה אנשים נכנסים לזה? היום אתם רואים שזה כבר אלפים שרוצים להיכנס וייכנסו, אבל תמיד היו ממש יחידים, יחידי סגולה.

שאלה: איזה שינוי הדעת עוברת, עד שמקבל בה בעל מנת להשפיע?

עד שהוא מחליט שלא אכפת לו כלום מהמצב שהוא נמצא. תתארו לעצמכם שלא איכפת לי שום דבר, איפה אני נמצא. מה אני חושב, לא אכפת לי. מה יכול להיות בעוד רגע, לא אכפת לי. מה אנשים חושבים עליי וכל האנושות, לא אכפת לי. שום דבר לגמרי, לגמרי, לגמרי לא חשוב. לא חשוב מלמעלה למטה, ומימינה לשמאלה, ומה שתגידו. ואני מרגיש, אני מאוד רגיש לזה, אני פתאום מתחיל לחשוב, מה יגיד כל אחד, ומה הדעות של כל אחד עליי, ואיך יתייחסו האנשים, ומה יגידו, ומה יהיה, ומה. מאוד רגיש. ויחד עם זה אני עושה על זה צמצום, אין, זה לא שייך לי.

ישנה חשיבות אחרת, הבורא. וכל מה שהוא עושה לי, הכול מה שהוא עשה לי, גם המציאות הזאת שכולם כביכול מתלבשים עליי ומנוגדים, הכול הוא עושה. אבל אני עושה על כל הדברים האלה צמצום. אין. רק חשוב היחס שלי לבורא, שמה שאתה עושה זה הכול טוב ומיטיב. זו בעצם הפעולה שעל ידי התגברות בפעולה הזאת עם העשירייה, אנחנו פורצים את המחסום.

שאלה: נאמר לפני זה שאנחנו בעצם צריכים ללכת כאילו יש לנו דעת. אבל אין לנו, אנחנו כאילו לא מרגישים, ואנחנו משחקים כאילו אנחנו ככה מרגישים.

ובקטע האחרון שקראנו, הוא דווקא מדבר על זה שמחשיב בעיקר את הלמעלה מהדעת, וכמו כן מחשיב את הדעת. מה העבודה גם עם הדעת?

עם הדעת, שאני מרגיש איזה הפרעות יש לי, ואני לא זורק אותם ומוחק אותם, מקבל איזה כדור הרגעה נגיד, ולא מרגיש שום דבר. אלא אני נמצא בבעיות, אני נמצא בהתפעלויות בכל מי שיורד עליי, וכל הדברים, כן. גם מעצמי, איך אני מתנהג, איך אני עושה, כל הדברים האלה אני מאוד מרגיש. אדם נעשה מאוד רגיש, יחד עם זה הוא נעשה יותר אכזרי, יחד עם זה הוא עושה דברים שלא מסכים איתם, אבל הוא עושה אותם. וכך הוא כל הזמן, כל הזמן הולך והולך, ו"כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו", עד שמתמלאה הסאה. הבורא מעלה לו את האגו, והוא בכל זאת משתדל להיות למעלה מהאגו באמונה למעלה מהדעת.

שאלה: ההרגשה שלי שהתפילה היא הדבר היחיד שיכול לעזור להגיע לאמונה למעלה מהדעת. האם מותר להתפלל עבור עצמי כדי להגיע לאמונה למעלה מהדעת?

רק מתוך המעשה. אם אתה מתפלל ללא מעשה זה כמעט ולא מועיל. צריכים להתפלל מתוך זה שאתה עושה מאמץ ואז אתה מתפלל כדי שהמאמץ שלך יצליח, אחרת זה על ריק. זה דבר אחד. ודבר שני זו תפילת רבים, זה מה שעוזר. אם אתה מושך את כל החברים לזה ואתם ביחד נמצאים בכל מיני מצבים כאלה שדורשים אמונה למעלה מהדעת, זה מועיל.

תלמיד: ליצור תפילה משותפת של העשירייה להגיע למעלה מהדעת?

כן.

שאלה: יש כאלה מצבים שאני אפילו לא יכול להתפלל אבל אני יכול לראות מה קורה איתי. כשאני יוצא מהמצב הזה, אני מצטער שלא התפללתי. מה לעשות במצבים כאלה?

מה שתמצא. קשה לי להגיד ואני גם לא רוצה כי אתם צריכים לחפש. אתם צריכים ללמוד לעבוד עם הבורא פנים אל פנים, אז מגיעים לזה לאט לאט .

שאלה: האם הרגשת העדות זו חתימת ברית על היסוד של העבודה הרוחנית?

כן.

שאלה: מה אתה עושה כשאתה מרגיש את הרצון לקבל כמשהו דוחה?

אלה רוב הגילויים שלנו, בזה שהרצון לקבל שמתגלה דוחה, זה מגעיל, זה משהו שאני לא רוצה שיתגלה, אבל הוא מתגלה ולאט לאט הוא מגיע למצב שאני מקבל אותו ואני מממש אותו. כך אנחנו צריכים ללמוד ממנו איך הוא עובד עלינו.

תלמיד: מה ההבדל בין כוח האהבה לכוח האמונה?

כוח האמונה זה חסדים וכוח האהבה זה חכמה. כוח אהבה זה תיקון הכלים דקבלה, כוח האמונה זה רק הכנה לתיקון הכלים.

שאלה: אמרת שבתהליך ההתקדמות האדם נעשה יותר רגיש ויותר אכזר. כלפי מה הוא יותר אכזר? האם זה קורה מעצמו או שהוא שולט בתהליך הזה?

זה תהליך שלא כל כך נמצא בשליטה שלנו, כמו תלמידי רבי שמעון שרצו להרוג זה את זה. לפעמים אתם יכולים לראות עליי איך אני מתחמם על מישהו, כמו שזה קרה לפני כמה ימים עם חבר שלנו ועד היום אני מצטער שככה התלבשתי עליו, זה מצד אחד, מצד שני אם היום הוא יגיד לי אותו הדבר, אני שוב אצעק עליו.

זאת אומרת שאין כאן עניין, ככל שאנחנו מתקדמים אנחנו נעשים יותר אכזריים. הרצון לקבל נעשה יותר גדול ואין מה לעשות. זאת אומרת, יש לכאן ויש לכאן. זה ידוע בין המקובלים, וגם בין תלמידי רבי שמעון היו דברים מיוחדים, אבל בכלל אלה דברים מיוחדים שמתגלים רק השאלה היא על איזה רקע הם מתגלים? זו כל השאלה. צריכים להתרגל וצריכים להבין את האחרים, ואפילו שאתה מבין אותם או לא מבין אותם כך הבורא מסדר בינינו, שהכול הולך לתיקון הכלים.

תלמיד: אבל האדם מרגיש.

מצד אחד מה שמתגלה מתגלה, גם כשאנחנו רוצים לבקש סליחה, מצד שני, אני בטוח שאם הוא חבר שלי אז הוא מבין אותי וגם הוא נמצא בדברים כאלה. אולי עוד לא, כי הוא עדיין לא עלה למעלה מהחינוך האינטליגנטי שלו, אבל זה יהיה. כשתראו חברים כאלו כמו אותו חבר שדיברתי עליו, שאפילו הם מתפרצים על מישהו, זה כבר יגיע לתיקונים גדולים. אבל אל תחכו שזה יעזור לאנשים כאלה שהם מחונכים, יפים טובים, זה לא יעזור. הם יגיעו לאכזריות יותר מכולם. אבל זה סימן טוב.

תלמיד: צריך לשמוח באכזריות שמתגלה.

צריכים לשמוח בזה שמתגלה הרע ושאנחנו יכולים לתקן אותו, פעם לא מתקנים כי אז צריכים להיתקע במשהו שמפריע בדרך, ופעם מתקנים.

שאלה: והתכונה ההפוכה שדיברת עליה, הרגישות שמתפתחת יותר ויותר היא גם כלפי החברים?

ההרגשה מתגלה ומתפתחת גם לדברים הרעים וגם לדברים הטובים, גם למצב עצמו שבו אתה נתקע, וגם איך שאתה מתגבר על זה. זה הכול הרגשה אחת.

תלמיד: ברגע שמתגלה אכזריות בחבר בגלל גאווה, והוא לא מוכן לוותר עליה ובזה הוא פוגע באותה הפצה, ולא משנה כמה אתה מנסה לפייס אותו, אני רואה שאין תקווה, עם החבר הזה אי אפשר לעבוד ככה.

אז תעזוב אותו, תעזוב. אם הוא פוגע בהפצה, לא בך אישית, אלא בעשירייה או באיזה מעשה שאתם עושים כולכם ביחד, אין לו מקום איתכם. תזהירו אותו פעם אחת ואחר כך תיפטרו ממנו.

תלמיד: יש איזו דרך לעזור לחברים?

תדברו איתו. שכל אחד מהחברים וכולכם יחד תדברו עימו אבל בעדינות, כי הוא בטח נמצא עדיין בגאווה ולא יכול לוותר, ואם הוא יראה שהוא נמצא נגדכם, אז הוא לא יוכל לוותר והאגו שלו לא ייתן. אלה משחקי הבורא איתנו. תנסו בכל זאת. אבל אם הוא מפריע להפצה ממש בצורה שכולנו מסכימים שהוא מפריע, אז אין לו מקום, צריכים להרחיק אותו מזה.

שאלה: אחרי כל שיעור בוקר העשירייה שלנו מרכיבה תפילה אחת לכל היום. למרות שכל שיעור שונה וכל פעם יש לנו ש"צ אחר, כבר שבועיים שאותה תפילה מתקבלת כל יום. זה בסדר או שיש בזה איזה פגם?

זה בעצם יכול להיות הדבר הנכון מצד אחד, מצד שני אין בו שום שינוי מיום ליום ושום תוספת זה מעניין מאוד. תשלחו לי את הטקסט.

תלמיד: אני מתכוון שכשאנחנו דנים על התפילה אנחנו מרגישים בתוכנו שינויים פנימיים מאוד גדולים, רגשות חדשים, אבל כשאנחנו מנסחים את זה במילים, זאת אותה תפילה, "הבורא תיהנה, תחבר אותנו לכלי אחד של השפעה ואהבה ודרכנו תעביר אור לכל האנושות". תמיד יוצאת התפילה הזאת, זה בסדר?

זה לא רק נורמלי, זאת באמת פניה מושלמת מהעשירייה שחושבת כך יחד, ולבורא שמייחד אותם, וממקור החיים שלו הוא משפיע על כל המציאות. באמת הכול נכון, רק האם כל אחד ואחד מסכים עם זה גם בצורה אישית? בסדר, זה יפה, זאת דוגמה טובה לכולם.

שאלה: האם אפשר לבדוק את הכוונה של החבר אם אני רואה שהפעולות שלו מביאות לשבירה בעשירייה?

אתם צריכים להתייעץ עם כל העשירייה ואם כולם אומרים שזה כך, אז אתם צריכים לעשות משהו כדי לגרש אותו.

(סוף השיעור)