שיעור בוקר 27.05.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

הגישה ללימוד חכמת הקבלה - קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: נפתח את השיעור בקטעים נבחרים מהמקורות בנושא הגישה ללימוד חכמת הקבלה.

כל ההצלחה מהלימוד כמו שכותבים לנו מקובלים תלויה בהכנה ללימוד. כי הכנה ללימוד זה נקרא שאנחנו מסדרים את הכוונה שלנו, את הגישה שלנו ללימוד, מה אנחנו הרוצים ממנו, מה התועלת, איך אנחנו רוצים להשקיע בזה, מה עיקר ומה תפל. איך שאנחנו מבררים מכל האפשרויות שנמצאות לפנינו דווקא את הדבר העיקרי שבו תלויה אז הכוונה שלנו, הגישה שלנו, הפנייה שלנו לכוח עליון. לכן גישה ללימוד זה בעצם הבירור הכי חשוב שיש לנו, מזה מתחילים ובזה מכוונים את עצמנו, עד קבלת התוצאה הנכונה.

קריין: אז קטע מספר 22 של בעל הסולם, שמעתי מאמר ס"ח, "קשר האדם אל הספירות".

"אין בידי אדם לתקן את המחשבה, אלא רק הלב יש לכוון, שלבו יהיה ישר לשם השם ית'. ואזי ממילא כל מחשבותיו יהיו רק להשפיע נחת רוח ליוצרו. וכשמתקן את לבו, שיהיה לב ורצון דקדושה, אז הלב הוא הכלי להשרות בו אור עליון. וכשהאור עליון מאיר בתוך הלב, אז הלב מתחזק. ובכל פעם הוא מוסיף והולך. וזה נוכל לבאר מאמר חז"ל "וגדול התלמוד, שמביא לידי מעשה". שפירושו, שע"י אור התורה הוא בא לידי מעשה, שהמאור שבה מחזירו למוטב. וזה נקרא בחינת מעשה. זאת אומרת, שהאור התורה עושה לו בנין חדש בהלב."

(בעל הסולם, שמעתי, מאמר ס"ח. "קשר האדם אל הספירות")

העיקר לפני הלימוד זה כוונה, כוונת הלימוד. זאת אומרת בשביל מה לומדים, למה לומדים, לאיזו מטרה לומדים, עם איזו תוצאה רוצים לסיים את הלימוד, מה הלימוד צריך להעביר. אם אדם לא מכוון את עצמו לזה אז כאילו לא למד, כי לא כיוון את עצמו ולא קבע לעצמו מה הוא צריך לקבל כתוצאה מהלימוד. וכאן כל העניין.

אנחנו צריכים לדעת בדיוק בשביל מה אנחנו לומדים, מה אנחנו רוצים מהלימוד, מה התועלת שהלימוד יכול להביא לי ומה אני דורש מהלימוד. יכול להיות שזה בכלל לא שייך זה לזה, אז בשביל מה אני לומד? ואחר כך אני בודק את עצמי האם השגתי מה שרציתי, האם הייתה לי גם כן כוונה? או כמו שהוא כותב במקום אחר שהייתי בכוונה נכונה לפני הלימוד, אבל בזמן הלימוד כבר שכחתי מזה וברחתי לכל מיני כיוונים, לכל מיני מקומות אחרים, כוונות אחרות, וכאן זאת הבעיה.

הכול תלוי בכוונת הלימוד, למה אני מכוון את ליבי. כי רק את הלב הלימוד צריך לתקן, מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע, להגיע ללשמה. לכן מקובלים בדרך כלל היו יושבים לפעמים שעות עד שמגיעים לכוונה נכונה, מבררים את כל הדברים האלה, היה להם מה לברר, ואז היו ניגשים ללימוד. אנחנו גם כן עושים הכנה, וגם כן מעוררים את עצמנו ואת הקשר בינינו. העיקר זה הקשר בינינו, שעד כמה שאנחנו מתקשרים אז בהתאם לזה אנחנו מגיעים למצב שמשיגים את מטרת הלימוד הנכונה.

שאלה: הסידור של כוונת הלימוד זאת פעולה אינדיבידואלית של האדם, או שזה משהו שצריך לעשות בעשירייה?

גם וגם, קודם כל אדם צריך להיות בעצמו, אחר כך להתייעץ עם העשיריה, לחבר את הכוונות האלה יחד אם הם מגיעים לכוונה משותפת, וזה רצוי מאוד אחרת לא יהיה להם כלי. ואז עם הכוונה הזאת כאיש אחד בלב אחד הם ניגשים ללימוד, ואז בטוח שהם מצליחים.

תלמיד: כשבעל הסולם כותב פה על הלב של האדם, הוא מתכוון ללב של חבר ספציפי או ללב המשותף של העשירייה?

לב משותף של עשירייה. תמיד מדברים על עשירייה, המקובלים אוטומטית מתכוונים לכלי, וכלי זה 10 לא 9 ולא 11.

שאלה: האם אתה יכול להגדיר את ההבדל בין הכוונה בלב לכוונה במחשבות?

מחשבות יכולות להשתנות מהר מאוד, וכל אחד יכול להשפיע לי על המחשבה, חכם יותר, תקיף יותר, ערמומי יותר, יכולים להשפיע לי על המחשבה. אבל הלב שלי לא נמצא בשליטת אנשים זרים, זה האגו שלי, זה הרצון שלי, ואני צריך לעבוד עליו בצורה אישית עוד ועוד, להשתדל לכוון לכוון לכוון אותו למה שאני רוצה. זאת אומרת לקשר עם החברה, ולקשר עם הבורא שבתוך החברה.

אם אני מכוון את הלב שלי כך נכון, את כוונת הלב אנחנו צריכים, אז אני רואה שבמקצת אני מבין, עוד פחות מזה במקצת אני מרגיש שזה צריך להיות כך, אבל עדיין זה לא אני. עדיין אני לא רוצה להגיע לחיבור עם החברים עד כדי כך שאני אגלה שם כוח אחד, רצון אחד, שלא יהיו שום הבדלים בינינו, מחיצות בינינו, עד כדי כך שבליבנו נהיה יחד, ממש יחד, לב אחד.

רק תתארו לעצמכם מה זה נקרא לב אחד, זה לא חיבור לבבות, זה אחד ממש. ולזה אנחנו צריכים להגיע, אז אנחנו נשיג את הבורא. אז אני צריך לפי זה לראות איזו עבודה יש לי, עבודה שבלב, לכוון את הלב. ולכן כאן אנחנו צריכים עשירייה צמודה לכל אחד ואחד מאיתנו, שתצמיד אותנו יחד ללב אחד, ואז אנחנו בקשר לזה נשיג את הבורא.

זאת כל הבריאה, זאת כל העבודה שלנו, ולזה אנחנו צריכים להגיע. אז אנחנו נצא מההרגשה הזו של העולם הזה שזה משהו מדומה, מחוצה לאמת, ואנחנו נכנס להרגשה אמיתית, לכוונה אמיתית, לעולם אמיתי, לבורא שרק הוא קיים.

שאלה: לפי הקטע שקראנו הוא אומר שצריך לכוון הלב אל הבורא, איפה זה נעשה?

לכוון את הלב לבורא זה לכוון את הלב לחברים, בסך הכל. זה שאתה יורה לאיזו מטרה אז אתה לא מכוון למטרה, אלא יש לך רק שתי נקודות, העין שלך ועוד כוונת, וצריך להיות ביניהן קו אחד, אם אתה עושה כך אז בטוח שאתה קולע למטרה. אז עין אחת זה הלב שלך, כוונת זאת כל הקבוצה, אם אתה נכנס עם הלב שלך לתוך הקבוצה אתה בטוח מגיע לבורא.

שאלה: אני רוצה לדעת איך אני עושה את הבירור של הכוונה כל שיעור, כל יום? כי עצם הבירור מוציא אותי מריכוז.

זה נכון שבינתיים יכול להיות שהוא מבלבל אותך הבירור הזה. אבל יום יום, יום יום אתה צריך עם החברים שלך הקבועים, או אפילו לא קבועים אבל קבועים בשיעור שלנו, כי כולנו בסופו של דבר מדברים על אותו דבר, אז אתה נמצא באיזו קבוצה, ועם החברים שלך יום יום לפני השיעור, ורצוי עוד פעם ביום לפחות שאתם מתקשרים, נגיד בערב, ואז אתם מבררים מה אתם רוצים בחיים, בסך הכל מה אתם רוצים בחיים.

החיים נגמרים בכל זאת, עם איזו תוצאה אתם רוצים לגמור את החיים? ואפילו להשיג את התוצאה הזאת לפני שאתם גומרים את החיים. כי כתוב "עולמך תראה בחייך", תראה, זאת אומרת אני נמצא בחיים, ובחיים האלה אני צריך להגיע למצב שאני רואה את הבורא. אז כך עושים.

שאלה: האור העליון מתקן את הלב, הלב מתחזק, מה זה אומר?

הרצון שלנו זה הלב, המוח שלנו זה מוח או ראש, ואני צריך לחזק את הלב שלי. מה הלב שלי בסך הכול? רצון אחד, אני מבולבל, אני סוטה מקצה לקצה לכל מיני כיוונים, מסיט אותי כל רגע ורגע כל דבר ודבר. אני צריך להיות קשור לחברים, ואז אם אנחנו עשירייה ומחזיקים כל אחד את השני יוצא כאן דבר מיוחד. מה הדבר המיוחד הזה? שאם אנחנו מחזיקים יחד זה את זה, אמנם אף אחד מאיתנו לא מבין מה שהוא עושה ולא נמצא באמת, בעולם האמת, אז אם אנחנו מחזיקים זה את זה אנחנו נעשים לפרצוף, למבנה, ולמבנה הזה יש יציבות, ישנה יציבות. ואז אנחנו יכולים להיות בטוחים שאנחנו יכולים מתוך מהמבנה הזה לצעוק לבורא, והבורא בטוח לפי חוקי הטבע יתגלה בנו, יתלבש בנו, יטפל בנו, מפני שאנחנו רוצים להיות עשירייה כאחד, עשירייה כאחד.

שאלה: מהו הסימן לכך שיש לי את הכוונה הנכונה, שאני רואה את הבורא, איך אני יכול לשפוט את זה, האם זאת רק תחושה שאם יש לך אז יש לך ואתה יודע, או איך זה מתגלה לנו?

הבורא שמתגלה אז יודעים מה זה, אין לי מה להגיד, ואנחנו צריכים לשאוף לזה כל הזמן.

שאלה: איזה שינוי קורה בלב על ידי לימוד התורה?

על ידי לימוד התורה אני מושך את המאור המחזיר למוטב. אם אני לומד תורה ולא סתם חכמה אז אני מושך את המאור המחזיר למוטב, והוא מתקן את הכוונה שלי מעל מנת לקבל שזה נקרא האגו, לעל מנת להשפיע שזה נקרא אהבת הזולת. וכך אני מגיע להשתוות עם הבורא, להזדהות עם הבורא, להתקרבות לבורא.

שאלה: את האמונה מעל הדעת אפשר להשיג רק בלב?

אמונה משיגים בלב.

שאלה: איך אפשר לנצח את המצב הזה שאין מספיק כוונה?

חוסר רצון, זה כמו שרב"ש כותב שאם הבית היה נשרף אז לא היית נרדם, היית מחפש איך לצאת ממנו ואיך להינצל, לכן כל העניין זה פשוט עניין של חשיבות, וללכת יותר מוקדם לישון, אתה כנראה סוחב בערב זמן עד שאתה הולך לישון ואחר כך באמת חסרה לך שינה, מתי אתה הולך לישון, באיזו שעה?

תלמיד: בשמונה. בבוקר אני קם הולך, מתקלח, היום קראתי שמעתי לפי המלצה שלך ובכל זאת עייף.

אז תלך לישון בשש בערב, במקום שמונה, תנסה, תראה, אבל אין מה לעשות כי אם אתה מפספס שיעור בוקר, זה לא שאחר כך אתה יכול לשמוע, זה גם כן אפשר אבל אם יש לך הצדקה, נגיד אם אני נמצא באסיה או באמריקה ששם זה לילה ושם זה יום, אם אני נמצא לא בעבודה אז אני חייב לשמוע שיעור חי, אני צריך להיות יחד עם כולם, אני צריך להיות באותה הרגשה, באותו לב עם כולם, שיעור המוקלט הרבה פחות מועיל, מועיל וודאי אבל פחות. בזמן השיעור תהיה בעמידה, תלך בחדר קצת כמה צעדים קדימה אחורה, תרחץ את הפנים במים קרים, תעשה עוד כוס קפה, משהו, אבל אתה לא יכול סתם לשבת ולהירדם, תהיה בריא. צריכים לעשות פעולות.

שאלה: מה זה העניין של השכל, זה האיחוד של הכוונות שלנו או מרכז העשירייה ושאנחנו מחוברים?

שכל זה כמו מחשב אנליטי שעושה לך כל מיני דברים, אבל הכלי העיקרי שלנו זה הלב, ואת הלב אנחנו צריכים לתקן, לב זו כוונה, מה אני רוצה, למה אני נמשך.

שאלה: יש איזה מחשבה שהאגו אומר שכאילו כל בוקר צריכים כאילו להשקיע זמן בלכוון את הכוונות אבל סך הכול הכוונות הן די קבועות, הן חוזרות על עצמן אז מה צריך לחדש כל יום?

שים לב עד כמה שכל יום ויום יש להן צביון אחר, בכל זאת צבע אחר, וכך לאט לאט אתה מתקדם לכוונה יותר פנימית, אמיתית, שבה בכוונה הזאת כבר מתגלה עשירייה ובתוך העשירייה מתגלה הבורא.

תלמיד: רב"ש כותב "אין בידי אדם לתקן את המחשבה, אלא רק הלב יש לכוון". אני מגיע לפני השיעור, קורא איזשהו קטע וחושב על מה אני רוצה להשיג בשיעור, אני חושב על הקטע שקראתי.

כתוב הלב מבין, אנחנו צריכים להשתדל שהלב ישתנה, תנסה כך לשנות את הלב, שבזמן שאתה קורא עד כמה שהלב שלך מזדהה עם מה שאתה קורא, לא השכל, שכל צריכים כדי להפעיל את הלב, כדי שהלב יתפעל אז אתה צריך דרך השכל להביא לו התפעלות אבל בשכל עצמו אין התפעלות, אין כלום.

שאלה: איך אנחנו יכולים להחזיק זה את זה בלב, האם יש משהו פרקטי שאנחנו יכולים לעשות?

אנחנו צריכים כל פעם להבין, שבינינו נמצא היצר הרע, האגו שלנו וכשאנחנו רוצים להתקרב זה אל זה היצר הרע נמצא בינינו, אותו יצר רע שאנחנו צריכים לכבוש ולכן החיבור בינינו הוא כל כך קשה, וכשאנחנו רוצים להתקרב זה לזה, לא פלא שאנחנו רוצים לברוח לכל מיני דברים אחרים, ותלמידי רבי שמעון היו רוצים להרוג זה את זה, זאת אומרת זאת העבודה עד גמר התיקון שכל פעם אתה מחובר יותר ובהתאם לזה מתגלה לך עד כמה שאתה שונא יותר וככה אתה הולך על שתי רגליים בקו האמצעי, זהו אין מה לעשות, רק להמשיך ואין חכם כבעל ניסיון, מתוך הניסיון אתם תבינו את הדברים.

שאלה: אני מנסה להבין איך במפגשים האלה שאנחנו נפגשים לפני השיעור להכנה, במשך היום ושם דנים באיזשהו משהו, איך כל הדיבורים האלה יעזרו לנו להגיע למצב של כאיש אחד בלב אחד?

אני ממליץ לך פחות לחשוב, אתה מתחיל מזה שאמרת "אני לא מבין", להבין זה לא מטרה ובחכמת הקבלה להבין זה בכלל לא דרגה, אז פחות תעבוד עם הראש ויותר על ידי הראש תכוון את הלב ואז תצליח, אחרת תישאר חכם בלבד, זה נקרא חכם בלילה, הוא חכם, נכון, אבל אין לו אור עליון ולכן נקרא "בלילה".

שאלה: לפעמים כאילו בחיצוניות הכול קורה, אותו הדבר עם החברים, ישיבת חברים או שיעור והנה, פתאום מתחילה התפילה והכול עובד ולפעמים אתה מנסה ומנסה ולא יכול, לא מצליח, במה זה תלוי?

במה שמכתיבים לך מלמעלה, ובאמת לא חשוב באיזה מצב אתה נמצא אתה צריך דרך כל המצבים האלה, טובים או רעים כביכול, שונים למיניהם, אתה צריך כל הזמן לחדור לעשירייה ולבורא, ישראל אורייתא קודשה בריך הוא, והתנאים שאתה מגלה שיתגלו, לא חשוב.

שאלה: אמרת לי לפני כמה ימים שבזמן ההכנה אנחנו צריכים לעורר רגש, באמת אנחנו הגענו אתמול להכנה של העשירייה וגם בצורה פרטית הגדלתי את זמן ההכנה הפרטי וזה מעורר באמת מלא רגשות, יש איזה מין סערה שהבורא עושה לך לפני השיעור ממש בתוך הלב, אבל אתה מגיע למצב שאתה צריך רק להצדיק אותו בסופו של דבר כי אחרת אתה לא יודע איך למצוא את עצמך, אבל אני עדיין רוצה לתת את היגיעה הנכונה בשביל כן להיכנס עם הרגש הנכון לעשירייה ואיתה לשיעור, ועכשיו אמרת שלב אחד זה לא חיבור לבבות, אז מה בדיוק לעשות?

לדלל את עצמו, להתמזג בחברים, ממש להתכלל שם.

שאלה: האם תוכל לתת עצה? כשאנחנו עובדים בקבוצה, כדי שהכוונה תהיה יותר מחוברת, אנחנו יכולים להשתמש נאמר ככוונה העיקרית בדבקות, או להשפיע נחת רוח לבורא, או איזושהי פעולה קונקרטית? עבור כל פעולה קונקרטית צריך כוונה קונקרטית?

הכוונה צריכה להיות אחת, להגיע לאיחוד במידה כזאת שבו, בתוך האיחוד הזה יתגלה הבורא. זה הכול.

שאלה: במשך השיעור, כשאנחנו קוראים את הקטעים, האינטלקט שלי גורם לי להבין. איך אני יכול לתקן את הלב בזמן הלימוד כדי שתהיה לי את הכוונה הנכונה בלימוד ולא רק להיות מושפע מהמחשבות האינטלקטואליות שלי?

אתה צריך לדבר עם עצמך ולהסביר למוח שלך שהוא מיועד רק לכוון את הלב, ושום דבר חוץ מזה. אנחנו בחיים שלנו מאוד מעריכים את המוח, כי העולם שלנו הוא הפוך מהאמת, ועד כמה שאנחנו יכולים לסובב את הדברים, אז כאילו אנחנו יכולים להיות יותר מוצלחים. ההצלחה הזאת אחר כך עולה לנו ביוקר.

אתה רואה מה שקורה עם העולם? עם כל ההצלחות שלנו האלה שאנחנו מתחכמים? ולכן אנחנו צריכים לעבוד על הלב, על הרצונות. כל הזמן לחשוב, איך אני משנה את הרצונות? זאת אומרת, איך אני עובד בעזרת השכל שלי לכוון את הלב? לסדר את הלב? לעשות את הלב יותר רגיש? זו המטרה. כי בתוך הלב אני ארגיש עשירייה ובתוך העשירייה אני ארגיש את הבורא.

שאלה: אחרי שנים רבות של לימוד ועבודה בקבוצה הבירור של מה אני רוצה מהשיעור, מהלימוד ובכלל מהחיים, רק הופך להיות יותר מעורפל ופחות ברור מכפי שהיה כשהתחלתי. האם אני עושה משהו לא ברור? משהו לא בסדר?

אני חושב שאתה עושה הכול נכון. רק בהחלט, הבעיה שלך היא, חוץ מלעשות בירור במוח גם כן לעשות בירור ברגש, בלב. תנסה להיות יותר קרוב לחברים, להתכלל ולספוג מהם מה שהם אומרים ומרגישים.

שאלה: כשאנחנו בקבוצה רואים איזשהו חבר שנמצא במדרגה גבוהה יותר ורואה שאפשר ללמוד ממנו משהו טוב, במקרה כזה הוא לא יכול להיות לו לחבר, אלא יכול להיות לו למורה, רב ואז נעלם השוויון. איך אפשר לשנות את הכוונה במקרה כזה כדי שנהיה כולנו שווים?

אתה לא יודע את מאמרי רב"ש ולכן אתה שואל. צריכים לקרוא מאמרי רב"ש על החברה. שם כתוב שפעם החבר נראה לך יותר גדול ואתה לומד ממנו, פעם אתה יכול ללמד אותו, ואז אתה מורה לעומתו וכן הלאה. וכך כל אחד כלפי האחרים. תקרא מאמרי רב"ש. זה מה שחסר לכם.

שאלה: אנחנו יודעים שהמחשבה היא תולדה של הרצון ומיועדת לשרת את הרצון. האם ייתכן שברצון ובמחשבה יש כוונות שונות, ואם כן אתה יכול לתת לנו דוגמה?

לא. אין כוונות במחשבה. הכוונות הן בלב. ואין בלב מחשבה אלא המחשבה היא במוח. אז אנחנו צריכים במוחא ובליבא, בראש ובלב כך לתקן את עצמנו. זה יסתדר. השאר עדיין מבולבל. לא מרגישים מאיפה זה בא, באיזו צורה זה מחובר, אבל זה יבוא.

שאלה: שלישיה שכל, לב, מוח, רגש. איך זה עובד בעולם הגשמי ואיך אמורים להגיע בעולם רוחני?

אתה אמרת שלישייה, אחר כך אמרת ארבעה דברים. יש רק שניים. מוח ולב. זה הכול.

תלמיד: מה משפיע על מה ומה השוני?

אחד משפיע על שני. ולא חשוב לנו עכשיו איך משפיע זה ואיך משפיע זה, אלא חשוב שאנחנו צריכים לכוון גם את זה וגם את זה לעשירייה ולבורא.

שאלה: העשירייה הופכת לפרצוף ביחס שלי כלפיה או בהתקרבות הכללית שלנו?

העשירייה הופכת לפרצוף במידה שאני, אני יכול לחבר אותה כאחד ולכוון לבורא.

שאלה: היום חזרת על זה כמה פעמים. בהתחלה אתה אומר בשיעורים שחייבים להתמוסס בחברים ולספוג אותם. האם יש איזו אפשרות לבדוק שאכן הפעולה התקיימה? כיוון שברגע הנתון, חוץ מהבקשה לזה, אני לא רואה איזה כלים, איזה קריטריונים. אפשר איכשהו לבאר את זה?

אני לא מבין מה אתה אומר. שיש לי שיכחה כמו לזקנים ואני חוזר על זה כל הזמן, אז מה אני יכול לעשות? אני חוזר שוב ושוב ושוב על אותם העקרונות. אתם בודאי חושבים שאני סנילי ולכן אני עושה כך, אבל לי אין ברירה, אני כך חוזר.

שאלה: אני מתכוון כשאתה מדבר על להתכלל בחברים, להתמוסס בהם, מה זה?

אתה צריך להרגיש. אני לא יכול להעביר לך את הדבר הזה, מה זה נקרא "להתכלל", להיכנס לתוך חבר ושהוא יהיה בי ואני אהיה בו. אין דוגמה בעולם שלנו. מה שאומרים לך איזה בחור עם בחורה שאוהבים זה את זה, הכול שקר. לגמרי לגמרי לא שייך לזה. כאן הקשר בינינו, ההתכללות בלב אחד עושה האור העליון, לא אנחנו.

שאלה: אנשים בדרך כלל משתמשים יותר בלב מאשר בשכל. ובכל זאת, אנחנו לא יכולים להגיד שהם קרובים יותר להיות מחוברים או לבורא. איך לכוון אותם ללמוד את חכמת הקבלה?

את זה אנחנו צריכים לעשות בעצמנו. להבין מתוך עצמנו איך עושים את זה ואחר כך להשתדל להסביר את זה לזולת. אם אתה לא השגת בעצמך, אז קשה לך להסביר לאחרים. צריכים לנסות, אבל בכל זאת, זה יהיה מאוד קשה.

שאלה: האם ניתן להרגיש את העשירייה בתוך הלב ולא להרגיש את עצמך?

כן. העשירייה שגם אתה שם. וודאי.

שאלה: האם אדם יכול בהתאם למחשבות שיש לו לבדוק למה מכוון ליבו?

כך בעצם אדם צריך לעשות. לבדוק את המחשבות שלו, הכוונות שלו ולראות איפה הוא נמצא, לקראת מה הוא הולך. זו העבודה שלנו לפני הלימוד.

קריין: קטע מספר 23 מתוך רב"ש א', "כל התורה היא שם אחד קדוש".

"צריכים לתת תמיד תשומת לב בעת הלמוד, מה המטרה שלו מלמוד התורה, היינו מה הוא צריך לדרוש מהלמוד התורה. אז אומרים לו, שהוא צריך לבקש קודם על "כלים", היינו שיהיו לו כלים דהשפעה, המכונה "השתוות הצורה", שבזה מסתלק הצמצום וההסתר, שנעשה לגבי הנבראים. ובשיעור זה מתחיל להרגיש את הקדושה, ומתחיל להרגיש טעם בעבודת ה'. ואז הוא יכול להיות בשמחה, משום שקדושה מולידה שמחה, ששם מאיר האור דלהטיב לנבראיו. מה שאין כן אם הוא עוד לא החליט, שצריכים ללכת תמיד בדרך של השפעה, כמו שאמרו חז"ל "כל מעשיך יהיו לשם שמים". וזה נקרא "הכנת הכלים", שיהיו מוכשרים לקבל את השפע עליון, והוא רוצה שעל ידי הלימוד יזכה לכלים דהשפעה, כמו שאמרו חז"ל "המאור שבתורה מחזירו למוטב". ולאחר שכבר זכה לבחינת כלים דהשפעה, אז הוא בא לידי מדרגה הנקראת "השגת התורה", שהיא מבחינת "שמותיו של הקב"ה", הנקרא בלשון הזה"ק "אורייתא וקוב"ה וישראל חד הוא"."

(הרב"ש, מאמר 22 "כל התורה היא שם אחד קדוש" 1985)

שאלה: כשאני מחבר את החברים בלב, מתמוסס בהם, איך אחרי זה אני עובר לשלב ב' שנקרא "השגת הבורא"?

אתה מרגיש, אחרי שאתה מתחבר עם החברים, את מהות החיבור. מהות החיבור זה הבורא.

תלמיד: מה זאת מהות החיבור, איזו עוד תכונה מתווספת מעבר לחיבור?

יש לך מערכת שקושרת את היחידים לעשירייה, ואחר כך בעשירייה היא קושרת אותם לאחד. זאת אומרת, בשביל מה העשירייה, למה העשירייה, איפה המקור הזה של אחד? ואז בו מתחילים להשיג את הבורא.

תלמיד: כשאתה כבר מרגיש את החיבור, צריך לחשוב דווקא על המחשבת שמאחורי זה, על הכיוון?

מתוך הלחץ, מתוך כיוון הכוונה, זה יבוא בעצמו.

שאלה: לגבי הכלים דהשפעה, איפה זה קורה? זה קורה כשאני מתאר את העשירייה בלב שלי?

רק בלב. איך שאני משתוקק אליהם עם הלב, רוצה לכסות אותם עם הלב שלי, רוצה שהם יתכללו בתוך ליבי, זאת הפעולה, ואז אני מתחיל להרגיש איך הם מתחברים בתוך הלב. יש כאן שרשרת פעולות שהיא בעצמה עובדת, אנחנו צריכים רק להשתדל ולהשתדל עוד קצת ועוד קצת ללחוץ.

תלמיד: אבל בתוך הלב זה מרגיש שאני מנותק מהם.

תמשיך ללחוץ.

תלמיד: איפה ללחוץ?

על החיבור למרות שאתה מנותק. נתק זה גם קשר, רק חוסר קשר כביכול, זאת אומרת שמראה לך כמה שאתה צריך לשים עוד כוחות שלך.

תלמיד: אבל אני לא מצליח להבין איך בלתאר אותם בתוך הלב שלי זה מאפשר לצאת אליהם בכלל. זה מרגיש שאני עוד יותר מתרחק בגלל שאני מנסה לתאר בתוך הלב אצלי ולא באיזה משהו משותף לנו.

שיעמדו בליבך. את כולם כולם תקשור לליבך.

שאלה: המקובלים אומרים שהעבודה היא השכר. איך אפשר לבדוק את זה?

תנסה לתת לחברים ותרגיש עד כמה אתה נהנה מזה. זו תהיה בשבילך בדיוק בדיקה האם אתה כבר נמצא בכלים דהשפעה.

נגיד אימא, כשהיא נותנת משהו לתינוק, נותנת לו משהו, הוא נמצא על הידיים שלה והיא נותנת לו והוא לוקח, כמה היא מרוצה. זה נקרא שהיא נותנת? היא מקבלת מזה תענוג גדול מאוד. אותו דבר תרגיש כלפי חברים.

שאלה: האם הכלים דהשפעה שלי הם בעצם תשעה הרצונות של שאר החברים בעשירייה שלי?

כן. תשעה רצונות שאתה מקבל מהחברים, בזה שאתה מצמצם את עצמך, את המלכות שלך, הם הופכים להיות ט' ראשונות של הפרצוף שלך.

שאלה: לפי הדוגמה של האימא והתינוק, היא כל כך אוהבת אותו, כל כך מזדהה איתו שכשהיא נותנת לו מיטשטש בעצם ההבדל בין נתינה לקבלה. כשהיא נותנת לו זה אותו דבר כמו לקבל, כלומר ממש חלק ממנה. האם הבנתי נכון?

יותר מזה. כשהיא נותנת, היא מקבלת הרבה יותר ממה שאפשר לתאר שהיא נותנת, פי תר"ך פעמים.

שאלה: לפי הטקסט, השמחה שמביאה לקדושה באה רק אחרי שרוכשים כלים דהשפעה?

בטח. לפני זה אין הזדמנות לשמחה. רק אחרי שאתה נותן אז יש לך שמחה. כמו לאותה האימא שנותנת לתינוק, איזו שמחה יש לה כשהוא מקבל ונהנה וצוחק מתוך זה שהיא נותנת לו בקבוק חלב, וכמה הם שמחים יחד. כמה יש שמחה לתינוק ועד כמה יש שמחה גדולה לאימא.

שאלה: בשבילי התפילה היא הרבה הרבה בירורים. אנחנו בעשירייה כל בוקר אחרי השיעור כותבים תפילה משותפת לכולם, משפט או שניים. האם אני צריך לבטל את עצמי בפני העשירייה ולקבל את הטקסט הזה וכל היום להתפלל עם הטקסט הזה, או שבכל זאת אני צריך לעשות בירורים?

אתה צריך לברר עד כמה בכל זאת המחשבה שלך, הרצון שלך יהיו קרובים לעשירייה.

ואיך אצלם, כל אחד ואחד גם שונה, או רק אתה שונה?

תלמיד: לא, זה לא רק אני שנבדל בזה.

אתם צריכים לדבר ביניכם עוד ועוד עד שאתם מגיעים למשפט אחד. זהו, נקודה.

תלמיד: אנחנו מגיעים למשפט אחד, אבל בשבילי התפילה הזאת היא לא משפט אחד, זה הרבה בירורים במשך היום. מה אני צריך לעשות?

הרבה בירורים כדי להגיע למשפט אחד.

שאלה: מה זה אומר שמסתלקים הצמצום וההסתר, איך זה יכול להיות?

אם אתה מפסיק עם על מנת לקבל והופך לעל מנת להשפיע, צמצום והסתר נעלמים מצד הבורא, כי אתה נמצא בצמצום והסתר מצדך.

תלמיד: כשהוא כותב פה מסתלק הצמצום וההסתר אז זה מהכיוון של הבורא, כי לא יכול להיות שנעלמת ההסתרה.

נגיד שכן, אתה צודק. שיהיה כך. לעשות כאן סיבוב על סיבוב.

קריין: קטע מס' 24. מתוך "הקדמה לתע"ס", אות צ"ז.

"הזהירונו חז"ל במקומות הרבה, על תנאי, המחוייב בעסק התורה, שיהיה "לשמה" דוקא. דהיינו, באופן שיזכה על ידיה ל"חיים", כי תורת חיים היא. ולדבר זה, היא ניתנה לנו, כמ"ש: "ובחרת בחיים". ולפיכך, מוכרח כל אדם, בשעת העסק בתורה, להתייגע בה, וליתן דעתו ולבו, למצוא בה את אור "פני" מלך חיים, דהיינו, השגת ההשגחה הגלויה, שנקראת "אור הפנים". וכל אדם מוכשר לזה, כמ"ש: "ומשחרי ימצאונני". וכמ"ש: "יגעתי ולא מצאתי, אל תאמן". וכלום חסר לו לאדם בדבר זה, רק היגיעה בלבדה. וז"ש: "כל העוסק בתורה "לשמה", תורתו נעשית לו "סם חיים" (תענית ז' ע"א). דהיינו, רק שיתן דעתו ולבו לזכות ל"חיים", שזהו פירושו של "לשמה". "

(בעל הסולם, "הקדמה לתע"ס", צ"ז)

(סוף השיעור)