חגי תשרי תשפ"ג – ב' דראש השנה

שיעור בוקר 27.09.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך א', עמ' 13, מאמר "בענין אהבת חברים"

קריין: "כתבי רב"ש", כרך א'. מאמר "בענין אהבת חברים", עמ' 13.

1. בענין אהבת חברים

תשמ"ד – מאמר ב'

1984 – מאמר 2

"א. הצורך לאהבת חברים ...

ב. מה הוא הסיבה שבחרתי דוקא בהחברים האלו; ... ומדוע החברים בחרו בי, ...

ג. אם כל אחד ואחד מהחברים צריך לגלות את האהבה שיש לו להחברה, או שמספיק שיש לו אהבה בלבו, ועובד בענין אהבת חברים בהצנע לכת, ומשום זה הוא לא צריך לגלות מצפוני לבו. כידוע שהצנע לכת הוא דבר גדול.

או שנגיד להיפוך שמוכרח הוא לגלות את האהבה שיש בלבו, להחברים, מטעם כי בזה הגלוי, הוא גורם שיעורר את לב חבירו, להחברים, שגם החברים ירגישו שכל אחד ואחד עוסק באהבת חברים. והרווח בזה הוא שעל ידי זה הוא מקבל כח יותר חזק לפעול באהבת חברים ביתר שאת ועז, מטעם שכח האהבה של כל אחד ואחד נכלל בחבירו.

נמצא לפי זה, במקום שיש לו כח אחד לעסוק באהבת חברים, יוצא שאם החברה הוא של עשרה חברים, הוא נכלל עכשיו מעשר כוחות שמבינים את הצורך, שצריכים לעסוק באהבת חברים. מה שאין כן אם לא מגלין כל אחד להחברה שעוסק באהבת חברים אז חסר לו הכח של החברה, מטעם שמאד קשה, לדון את חבירו לכף זכות, וכל אחד חושב על עצמו שהוא הצדיק, שרק הוא עוסק באהבת חברים. נמצא שאין לו רק כח קטן שיוכל לעבוד באהבת הזולת. היוצא מזה שדוקא עבודה זו צריך להיות בגלוי, ולא בהצנע לכת.

אבל צריכים תמיד להזכיר לעצמו את מטרת החברה, אחרת הגוף דרכו לטשטש את המטרה, משום שהגוף דואג תמיד לתועלת עצמו. כי צריכים לזכור שכל החברה נתיסדה על בסיס, להגיע לאהבת הזולת ומזה הקרש קפיצה לאהבת ה'.

וזה דוקא על ידי זה, שהוא אומר, הוא צריך לחברה בכדי שיכול להשפיע לחבירו בלי שום תמורה; מה שאין כן שאם הוא צריך חברה שהחברה ישפיעו לו עזרה, ומתנות וכדומה, שעל ידי זה, הכלי קבלה של הגוף יהיו שבע רצון; אבל חברה כזו בנוי על בסיס אהבה עצמית, וחברה כזו מביא לו רק התפתחות של הכלי קבלה שלו שרואה עכשיו שיש לו סיכויים שהרכוש שלו יתגדל בזה שחבירו מסייע לו להשיג קנינים גשמיים.

אלא שצריכים לזכור שהחברה נתיסדה על בסיס של אהבת הזולת; היינו שכל אחד ואחד יקבל מהחברה אהבת הזולת, ושנאת עצמותו. ובזה שרואה שחבירו משתדל בביטול את עצמותו, ובאהבת הזולת, זה גורם שכל אחד יהיה נכלל מכוונת חבירו. נמצא כנ"ל, שאם החברה מבוסס למשל על עשרה חברים, אז כל אחד יהיה נכלל מעשרה כוחות, שעוסקים בביטול עצמיותו ושנאה לעצמו, ולאהבת הזולת.

אחרת לא די שנשאר רק בכח אחד לבד, של אהבת הזולת, מטעם שהוא לא רואה שהחברים יעסקו בזה; כיון שהחברים עוסקים באהבת הזולת בבחינת הצנע לכת, אלא להיפוך, שהחברים גורמים לו שהוא יאבד את הכח שלו במה שהוא רוצה ללכת בדרך של אהבת הזולת, והוא לומד אז ממעשיהם, ואז הוא נופל לשליטת של אהבה עצמית.

ד. אם כל אחד צריך לדעת מה שחסר לחבירו באופן פרטי, של כל חבר וחבר, בכדי שידע עם מה הוא יכול למלאותם, או מספיק באופן כללי, לעסוק בענין אהבת חברים."

שאלה: הוא כותב פה בשני מקומות איך נכללים באדם עשרה כוחות כשהוא עובד על ביטול, השפעה. איך הם נכללים בתוך האדם?

אנחנו לא יכולים לדבר על זה עכשיו, זה עוד מוקדם בשבילנו. כשנתחיל לבנות את עצמנו, אז נראה איך זה מסתדר.

שאלה: אם יש לי חבר שנפל מהלימוד, איך אני יכול לברר ולנתח איפה טעיתי שהחבר שלי נפל בדרך?

אני לא יודע מה להגיד לך, יש הרבה סיבות. כתוב, עשרה נכנסים לחדר או "אלף נכנסים לחדר ואחד יוצא להוראה". מאלו שנכנסים ללימוד הקבלה תמיד יש בדרך הרבה אנשים שעוזבים וחוזרים לחיים שלהם הרגילים. כי הרצון לקבל דורש מהם מיום ליום להוסיף יותר בעבודה הרוחנית, בביטול עצמם, ולזה לא כל אחד מסכים, לא לכל אחד יש סבלנות, לא לכל אחד יש יכולת להגיד לעצמו "גם אם אני לא מתקדם אני לא יכול לעזוב את המצב שבו אני נמצא כי זו נקודת אמת, לפחות לזה הגעתי בחיים שלי".

שאלה: האם כל חברה בעולם מכפילה את הרצונות שבה פי עשרה? האם זה פועל כך מצד הטבע, או שזה רק באהבת חברים בעשירייה שלנו?

כך הוא אומר אבל זה לאו דווקא פי עשרה, זה יכול להיות פחות וזה יכול להיות יותר. אבל כן, כל חברה שאדם נכלל בה מכפילה את היכולות שלו, את הכוחות שלו ואת התוצאות. אבל הוא לא יכול לבדוק אם זה פי עשרה.

שאלה: אתמול דיברנו על עבודה בהצנע לכת והיום הוא מדגיש את העבודה באהבת חברים בגילוי. מתי אנחנו צריכים לעבוד בהצנע לכת ומתי בגילוי?

בינתיים כולנו צריכים להתקדם במה שאנחנו. כשאנחנו עובדים בקבוצה, כמו שעכשיו קראנו במאמר הזה, שם יש כבר עבודה גם בגילוי וגם בהצנע לכת. לפעמים אני צריך להגיע למצב שאני מגלה את היחסים שלי לחברים, שאני אוהב אותם, רוצה לפעול כדי שהם יתחברו וכן הלאה, ולפעמים אני צריך להצניע את זה, לא תמיד ללחוץ עליהם ולא לגלות את הלב שלי. ודאי שאסור לי לגלות לחברים שאני נמצא במצב של ירידה ואין לי הערכה מספקת לקבוצה, לבורא ולכל הדרך שלנו, על זה ודאי שאנחנו צריכים להיות בהסתרה.

שאלה: מה זה המצב הזה שרב"ש מזכיר במאמר כמה פעמים, להגיע לאהבת הזולת? מה זו המטרה הזאת שאנחנו צריכים להחזיק תמיד מול עינינו?

אהבת הזולת היא כשאני משתדל לראות בכל החברים שכל אחד מהם משתדל ככל שהוא יכול להיות באהבת הזולת לעשירייה, לקבוצה. כשאני רואה את זה, אז אני גם רוצה להרגיש בי עד כמה אני נכלל מזה ומתפעל מזה, עד כמה זה מחזק אותי ואני מלא כוחות להמשיך בחיבור בינינו לקראת המטרה.

שאלה: איך אפשר להבין שצריך לעבוד באהבה ובשנאה עם החברים בעשירייה?

בדרך אנחנו נלמד איך לעבוד גם עם אהבה, גם עם שנאה, גם עם אדישות, גם עם משיכה, עם כל הנטיות שלנו. אנחנו נלמד איך להשתמש בכולן בצורה הכי פתוחה וגדולה לחיבור. החיבור הוא בעצם המטרה שלנו. את כל ההבחנות הללו הבורא לא ברא סתם, כל שנאה וכל אהבה, כל דחייה וכל נטייה לחיבור, הכול נכנס בסופו של דבר בצורה השלמה למצב של גמר התיקון.

שאלה: האם סעיפים א' ו-ב' הם תרשימי זרימה איך להשיג את גדלות החבר?

כן. נתחיל מזה, אחר כך נגלה עוד.

שאלה: רב"ש כותב "ומשום זה הוא לא צריך לגלות מצפוני ליבו. כידוע שהצנע לכת זה דבר גדול", ולעומת זאת הוא כותב לגלות אהבתו לחברו. האם אהבה לחבר לא באה מתוך מצפון ליבו? האם אני צריך לעשות הצגה שאני אוהב אותו?

אני לא יכול להגיד. נראה בדרך.

תלמיד: אם אני לא סובל את החבר, אז אני צריך לעשות עכשיו הצגות שאני אוהב אותו?

כן, זה בטוח. אלא מה אתה רוצה, האם להציג את מה שהלב שלך באמת דורש, לשנוא אותו?

תלמיד: יש כאלה שאני לא סובל אותם ממש.

אני מאמין לך.

תלמיד: מה אני עושה עם החבר?

אתה עושה לא עמו אלא עם עצמך, אתה חונק את עצמך ומחייב את עצמך להיות לפחות באהבה חיצונית כלפיו. אחרת תהיה בקבוצה שכולם אוהבים זה את זה ואתה היחידי בקבוצה תתחיל להציג שאתה שונא מישהו, איך הקבוצה תסבול אותך?

תלמיד: כל פעם אתה מלמד אותנו שאנחנו צריכים להגיע לשנאה כדי לגלות אהבה.

אבל שנאה מגלים מתוך זה שמשתוקקים לאהבה, ואז מגלים עד כמה השנאה נמצאת בפנים בתוכנו. היא הייתה גם קודם, אבל עכשיו על ידי העבודה שלנו באהבה אנחנו מגלים את השנאה יותר ויותר כדי לכסות אותה באהבה.

תלמיד: ואז אפשר להגיע לאהבה, כמו שהוא כותב פה "בעניין אהבת חברים"?

כן.

תלמיד: האם רק כך אפשר להגיע לאהבת חברים?

לאהבת חברים מגיעים על פני השנאה, כמו שלומדים על תלמידי רבי שמעון שכל אחד בא ללמוד כאילו שיש לו סכין.

תלמיד: סכין בין השיניים.

בין השיניים, ביד, לא חשוב איפה. כולם שונאים זה את זה, רוצים להרוג זה את זה, לא יכולים לסבול זה את זה.

תלמיד: איך מגיעה השנאה הזאת?

היא מתגלה מלמעלה, מהבורא.

תלמיד: אבל איך מושכים את השנאה הזאת? איך זה קורה בעבודה בעשירייה?

אם אנחנו משתוקקים לחיבור ולבורא, אז מתגלה בנו השנאה יותר ויותר. כך אנחנו מגלים את הכוחות הרעים, ועל פני זה, על ידי החיבור בינינו, המאמץ להתחבר בינינו, המאמץ לתפילה לבורא, אנחנו מושכים את האור העליון והוא מגיע ו"עושה שלום במרומיו עושה שלום עלינו", ומתקן את כול הרע שלנו לטוב, לכוונה על מנת להשפיע.

תלמיד: העבודה שלנו היא רק להתגבר על השנאה הזאת.

כן. כל העבודה היא להתגבר על השנאה.

שאלה: אפשר לסכם מה זה אהבה?

אהבה זה מה שנבנה על השנאה, כי חוץ מרצון לקבל אין בנו כלום ועל פני השנאה, הדחייה, הגאווה, השקר, על פני כל מה שיש לנו רק כדי להתגאות ולהקפיץ כל אחד את עצמו, אנחנו צריכים לכסות הכול באהבה. זאת העבודה שלנו ונקווה שאנחנו נבין יותר את המצבים האלו, ונבקש שהבורא יעשה את זה, כי "עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו". אנחנו לא מסוגלים, אבל זה שזה מתגלה אצלנו, בינינו, זה כבר סימן שאנחנו מתקדמים.

שאלה: אז אפשר להגיד שאם אתה מתבטל מול העשירייה והקבוצה, אתה אוהב אותם?

לא, אבל זה נקרא שאתה מבין שאתה צריך להתקרב אליהם ואין לך כוחות בינתיים לאהוב אותם, אבל לפחות במשהו להתקרב, להצמיד את עצמך אליהם, אתה כן משתדל. בהדרגה. זו העבודה שלנו ונקווה שאנחנו נצליח. אנחנו עשינו כבר את הדרך ונמצאים ממש בשער המלך. כשנחליט שאנחנו באמת רוצים להתגבר על כל הרע שמתגלה לעת עתה בינינו, אז אנחנו ניכנס בשער.

שאלה: איך להתייחס נכון לחבר בעשירייה שפותח את הירידה שלו, את הכרת הרע שעובר עליו?

לפעמים אין ברירה ואנחנו צריכים לתת לחבר כזה לדבר כי אחרת הוא לא יפרוק את עצמו ויהיה לו קשה להמשיך לכיוון הטוב, אבל בדרך כלל אנחנו לא עושים את זה. מה שכן טוב לעשות, קחו אותו לעשות איזה שיעור ספורט, שיפרוק את עצמו בספורט. לא לזלזל בדברים כאלה, הם מאוד עוזרים להוריד מאיתנו את המתח הפנימי, כי בינתיים הפנימיות שלנו היא בדרגה גשמית ולא רוחנית, וזה עוזר.

תלמיד: האם אנחנו אמורים להגיב תוך כדי זה שהוא פורק את הרע שלו, לתת לו לשחרר את זה או להגיד לו חבר, זה לא מתאים?

תראו לפי המצב. בדרך כלל, בכל זאת אם הוא כבר התחיל אז צריכים קצת לתת לו את זה, אבל אחר כך בכל זאת להגיד שכך בחברה שלנו לא נהוג ואנחנו מעדיפים להחזיק את הדברים האלה כל אחד בתוך עצמו. אלא בכל מיני צורות אחרות אלטרנטיביות לתת לחברים הרגשה ש"אני נמצא במצב לא טוב ושירחמו עליי בצורה כזאת שייתנו לי היום קצת שקט".

שאלה: אז להיות בתוך הרצונות של החברים ולהעלות את התפילה מצדם, זה לשמח את הבורא?

גם כן, ודאי. כל צעד כלפי החיבור, הבירור, משמח את הבורא.

שאלה: אתמול נתת עצה לכיוון למימוש מאוד פרקטי, אמרת שכל פעולה, כל התאספות שלנו צריכה להסתיים בזה שאנחנו מקבלים החלטה לפעם הבאה. זה לא היה כל כך ברור כלפי מה לעשות את הבירורים האלה כדי שנוכל לקבל החלטה? אולי סביב אהבת חברים היינו יכולים לבנות איזה בירור? במה אפשר להיאחז? איך לממש את זה בצורה פרקטית?

אתם תחשבו על זה עוד ועוד ואחר כך אנחנו נעשה אולי איזה תרגיל.

שאלה: בסעיף א', ב' ו-ד' רב"ש שואל שאלות ולא עונה, אז מה הכוונה שלו?

את הכוונה שלו אני לא יודע, אל תשאל על הכוונה שלו, אני חושב שהוא נותן לנו כאן הכוונה נכונה כמה שצריך, כדי שאנחנו נבין לפי הטקסט הקצר הזה מה עלינו לבצע, מה עלינו לעשות, איך אנחנו צריכים להתייחס לזה, איך לברר את המצבים.

שאלה: אבל הוא כאילו לא מסביר. נגיד ב-ד' הוא שואל האם צריך לדעת מה כל חבר צריך או בכללות, ולא אומר מה נכון. אז מה אנחנו אמורים לעשות?

אז אנחנו צריכים להמשיך ולברר. מה שלא כתוב כאן, אנחנו צריכים לקרוא בתוך הלב שלנו.

שאלה: איך בתוך הלב?

את זה אתה תשאל את עצמך ואת החברים. ככה זה בכל כתבי המקובלים. אתה חושב שבתע"ס, בפתיחה, בכל מיני מקומות, אני כבר לא מדבר על אגרות ומאמרים, כתוב לך הכול? יש יותר שאלות מתשובות, אבל כל השאלות הן כדי לכוון אותך למטרה, ורק במאמץ למטרה אתה פותח ומגלה תשובה.

(סוף השיעור)