לבורא יש הכול

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 29.11.25 – אחרי עריכה

הרב: "אמרו חז"ל "ממתנה נחליאל", שהתורה נקראת בחינת מתנה. היינו, כי את זה שנותנים להאדם ללמוד ולהתפלל ולעשות מצוות, אפילו רגע אחת ביום, גם זה מתנה מאת ה' יתברך.

כי יש כמה מיליארדים בעולם, שה' יתברך לא נתן להם את ההזדמנות, שיהא להם האפשרות לחשוב מה' יתברך אפילו רגע אחת בשנה. לכן, בזמן ההתעסקות בתורה צריכים להיות בשמחה, כי רק על ידי שמחה זוכין להמשיך מאור התורה, ודי למבין."

רואי: אתה צריך עכשיו להגיד לחברים מהי בשבילך המתנה הכי מיוחדת שקיבלת בחיים.

מתנה בשבילי, היא שאני אוכל להמשיך לחבריי אותו רצון הלב שהבורא הטביע בי.

שמעון: אנחנו יודעים שהבורא הוא טוב ומיטיב.

כן.

שמעון: והוא כל הזמן נותן מתנה. אבל אנחנו לא מרגישים שזו מתנה, אנחנו כל הזמן מרגישים כאבים וכל מיני דברים כאלה, אבל הבורא תמיד נותן, וכל מצב שקורה הוא מתנה מהבורא, נכון?

כן.

שמעון: וממש לא משנה מה אנחנו עוברים, כל דבר.

לא חשוב מה מקבלים, מתי מקבלים, איך מקבלים, תמיד צריך להודות.

שמעון: אבל לאורך שנים לא הבנו את זה. עכשיו אנחנו מתחילים להבין באמת שהבורא תמיד הוא טוב ומיטיב, וכל מה שהוא נותן לנו זו מתנה.

כן.

ולאד: יוצא, שמה שלא יקרה עם האדם, הכי גרוע שיכול לקרות לו, זו מתנה מהבורא בכל מקרה.

אבל אין הכי גרוע.

ולאד: אבל יש כל מיני דברים נוראים שקורים.

זה אתה שלא מבין שזו מתנה.

ולאד: זו המתנה, כל מה שיוצא מהבורא.

כן.

דודי: איזו מתנה עשירייה יכולה לתת לבורא?

מתנה שעשירייה יכולה לתת לבורא, זה שהיא מודה לו על זה שהוא לא עוזב אותנו. זה סך הכול.

דודי: שהוא לא עוזב אותנו?

כן, לא עוזב.

דודי: זה נשמע כמו פחד כזה, "רק אל תעזוב אותי".

גם כן.

דודי: זה נשמע כזה קטן, דרישה, כאילו פחד כזה, "תחזיק אותי בתנאים שלי ותיתן לי, תמלא אותי". מה אנחנו יכולים לתת לו שישמח אותו? כי נשמע שהמתנה הזאת היא לנו, "אל תעזוב אותנו כי אנחנו צריכים אותך. אנחנו צריכים אותך".

כן.

דודי: אבל מה ייתן לו מתנה, מה ישמח אותו, ימלא אותו?

אין לך מה לתת.

דודי: כלומר אין לעשירייה מה לתת לבורא.

לא.

ולאד: אבל זה שאנחנו צריכים אותו זו המתנה. זה שאנחנו צריכים דווקא בורא, האם זו המתנה שלנו לבורא, שאנחנו צריכים אותו?

אנחנו צריכים אותו כדי לקבל ממנו מתנה. ומתנה היא כל דבר הכי טוב שאדם מרגיש.

דודי: האם הוא לא צריך מאיתנו כלום, אפס?

הבורא שירצה משהו ממך?

דודי: כלום. מה זה להשפיע לו נחת רוח?

להשפיע לו נחת רוח, כן.

דודי: אז האם הוא לא צריך גם נחת רוח? איזו נחת הוא צריך מאיתנו?

לא, זה שאנחנו מתחברים בינינו וחושבים עליו, רוצים להשפיע לו, זה נקרא לעשות לו נחת רוח.

דודי: אבל מה באמת אנחנו משפיעים לו? כלום. אין לנו מה לתת לו, הוא לא צריך כלום מאיתנו, אז אין לנו מה לתת לו.

לא, זה לא נכון. אנחנו יכולים להגיע להשפעה אליו, ולהשתדל לתת לו בהשפעה אליו..

לחיים.

שמעון: לחיים.

דודי: לחיים.

ולאד: לאהוב את הבורא זה להשפיע לו, זה מה שכתוב "בכל לבבך ובכל נפשך".

אתה צודק.

ולאד: זו אהבה לבורא.

שמעון: יש לי ארבעה ילדים ואני מרגיש שאני מאוד רוצה שיהיה קשר ביניהם. אם הם לא בקשר, אז לי זה מאוד כואב. אנחנו הילדים של הבורא, נכון? וככל שאנחנו נתחבר בינינו, כך הוא ייהנה מזה, נכון?

כן.

דודי: אני מבין שבהשפעה, אנחנו בעצם מקבלים מזה.

בהשפעה לבורא אתה פותח את הכלי לקבל שלך.

דודי: בהשפעה, אני מקבל מזה בסוף.

כן.

דודי: מה באמת אני נותן לבורא, או מה באמת הבורא מקבל ממני?

אפשרות להשפיע.

דודי: האפשרות שלו להשפיע לי.

כן.

דודי: זה נותן לו, זה ממלא אותו.

כן.

דודי: זה באמת ממלא אותו, יש מציאות כזאת?

אין לו יותר מרצון לתת.

דודי: יש לו את הרצון לקבל כדי לתת לי.

לא מבין.

דודי: אתה אומר שאני גורם לו נחת בזה שאני נותן לו מקום להשפיע לי.

כן.

דודי: איפה מתמלאת הנחת? נחת רוח בבורא, באיזה כלי הוא מקבל את זה, אם אין לו כלי קבלה?

יש לו הכול, גם כלים דקבלה גם כלים דהשפעה.

מיכאל: זה משהו חדש, אף פעם לא סיפרת שלבורא יש כלים דקבלה.

כן. כשאתה פונה אליו ומגלה רצון שאתה רוצה להשפיע לו, אז אתה אומר בזה שיש לבורא כלים דהשפעה ושאתה רוצה למלא אותם.

מיכאל: הוא מצפה שאנחנו נתייחס אליו?

ודאי, ודאי, זה בלי ספק.

מיכאל: אז הוא כן תלוי בנו, אם נתייחס או לא.

כן, כן.

מיכאל: אם לא נתייחס, אז הוא יהיה עצוב.

כן.

דודי: מה זה להתקשר למקובל? המקובלים, כל המורים לאורך כל ההיסטוריה, מה הם? איפה הם? האם אלו אנשים שהשאירו לנו כתבים וסיימו את העבודה שלהם, או כוחות שנמצאים בינינו עכשיו וצריך להתקשר אליהם? איך להתייחס לתופעה הזאת?

זו לא שאלה.

דודי: בעל הסולם, רב"ש, האר"י, רשב"י ועוד אלפים, מה איתם? איך מתקשרים אליהם? האם צריך בכלל?

איך להתקשר?

דודי: איך להתקשר אל המקובלים? או שהם פשוט השאירו את הכתבים, ועזוב אותם, הם לא רלוונטיים אליך.

לא, לא. זה העיקר, שאנחנו רוצים להיות קשורים דרך הכתבים אליהם.

דודי: הקשר אל המקובלים הוא דרך הכתבים?

כן.

דודי: יש מקובלים שלא השאירו כתבים.

אז אין.

דודי: זה הקשר אליהם.

כן.

דודי: ומה חשוב שם בקשר?

שאתה תלך בעקבותיו.

דודי: אבל הוא השאיר טקסטים, אני עובד עם הטקסטים.

כן, זה מה שהוא השאיר.

דודי: זו העבודה.

כן.

דודי: אבל מה עם המקובל? מה הקשר שיש לנו איתו?

אני לא מבין.

דודי: יש טקסט שאני עובד איתו, מתפתח איתו, ויש מקובל שכתב את הטקסט.

כן.

דודי: אז יש שתי עבודות פה.

הוא כולו בטקסט.

דודי: כולו בטקסט. איך מתקשרים למקובל שלא דרך טקסט?

אין לי שום מושג.

דודי: אין מציאות כזאת.

אני לא יודע.

דודי: אנחנו יושבים פה עכשיו, אם לא היינו קוראים מקורות, אז האם אין לנו קשר אליהם?

המקורות שאתה תקרא זה הקשר אליהם.

דודי: וכשאנחנו עכשיו קוראים פסוקים, אז מה אני עוד צריך לחפש חוץ מהפסוק? אני צריך עכשיו לממש את הפסוק בינינו, לממש אותו.

אתה רוצה להיות קשור לאותו מי שכתב, אתה רוצה להיות קשור אליו בלב ונפש.

דודי: עכשיו אני מביא את השאלה שלי. האם אני רוצה להיות קשור לטקסט ולמה שהוא מכוון אותי, לעבודה הפנימית שלי, או שאני רוצה להתקשר למי שכתב את הטקסט?

למי שכתב.

דודי: מה זה להתקשר אליו? מה אני אקבל ממנו?

אתה רוצה להיות קשור אליו בלי שמשהו מבדיל ביניכם.

דודי: כשאנחנו קשורים בינינו, הקורא והמקובל שכתב, מה קורה שם? מה יש בקשר הזה באותו רגע?

אתה מתקשר אליו.

דודי: מה זה מתקשר אליו? מה יש שם במילה "מתקשר"?

לא יודע איך להגיד לך.

דודי: מה אני מקבל ומה הוא מקבל ברגע ההתקשרות?

מה אתה מקבל? אתה מקבל מזה שאתה דרכו מתקשר למקור, מאיפה שהוא לקח את זה ומפרש. זהו.

דודי: וכשאני מתקשר אליו, אולי זה פילוסופי, האם אני מתקשר אליו עכשיו ממש, או אני מתקשר לרגע שהוא כתב?

לא, לא לרגע שהוא כתב. אתה מתקשר אליו וממש רוצה להיות קשור למה שהוא כתב.

ולאד: בתוך הקטע הזה שאנחנו קוראים, נגיד של בעל הסולם עכשיו, אנחנו מתקשרים עם הבורא ועם בעל הסולם בתוך הקטע הזה.

כן.

ולאד: זה הקשר שלנו לבורא.

כן.

ולאד: זה תמיד, בכל קטע וקטע זה כך.

שמעון: כל פעם כשאני שומע את בעל הסולם, אני מרגיש אהבה אליו ממש. ככה זה, כן?

זה אתה מרגיש ככה.

שמעון: ככה אני מרגיש. כל קטע שאני שומע, קורא, של בעל הסולם, זה כאילו משהו אחר לגמרי מהעולם בכלל.

כן, כי הוא באמת פוגע בלבבות.

שמעון: אני רק רוצה באמת להודות למקובלים שלנו שנתנו לנו את כל החיים רק לבורא.

כן. הכול זה דרך להודות.

(סוף השיחה)