סדרת שיעורים בנושא: בעל הסולם - undefined
שיעור בוקר 03.07.22 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 483, מאמר "אהבת ה' ואהבת הבריות"
קריין: ספר כ"כתבי בעל הסולם", מאמר "אהבת ה' ואהבת הבריות", אנחנו ממשיכים מכותרת "מצוה אחת".
-
מצוה אחת
"וכאן מתעוררות כמה שאלות. לפי האמור לעיל כולנו בגדר עוברי התורה, ולא עוד, אלא עיקר התורה אין אנו מקיימים, כי אנו עושים הפרטים, ולהכלל איננו באים. וז"ש: "בזמן שאתם עושים רצונו של מקום אביונים באחרים ולא בכם" וכו'. כי איך יתכן שיהיו אביונים, בזמן שהכלל כולו עושים רצונו של מקום ואוהבים זולתם כעצמם?
ועניין עבד עברי שמביא הירושלמי צריך לימוד. כי משמעות הכתוב, אפילו בגר שאינו עברי, חייב לאהוב כמותו. ואין לתרץ, כי הגר דינו כעברי, משום: "תורה אחת ומשפט אחד יהיה לכם ולגר הגר אתכם". כי גר משמעותו הוא גם גר תושב, שאינו מקבל התורה כלל, זולת שפורש עצמו מעבודה זרה, שעליו נאמר: "לגר אשר בשעריך תתנה". ואכמ"ל בזה".
בעל הסולם מסביר כאן קצת יותר את הפלפול בעניין תושב, גר תושב, עבד, וכל מיני הבחנות שיש בין בני אדם כלפי קיום מצווה אחת "ואהבת לרעך כמוך", עד כמה כל אחד ואחד חייב בה. בסופו של דבר הוא רוצה להגיד שכולנו חייבים בזה ואין הבדל בין אחד לאחר אלא כל אחד לפי הרצון לקבל שנמצא בו חייב לדאוג לתיקון שלו ולהגיע לחיבור עם כולם, לכך שכולם יהיו מחוברים בציווי האחד הזה "ואהבת לרעך כמוך"."
"וזה סוד מצוה אחת שהתנא אומר: "עשה מצוה אחת הכריע את עצמו וכל העולם כולו לכף זכות". וקשה מאד להבין, כי מהו ענין "כל העולם" לכאן? ואין לדחוק ולתרץ שמיירי כשהוא עצמו "חצי חייב וחצי זכאי" וכל העולם "חצי חייב וחצי זכאי", שאם נאמר כן העיקר חסר מהספר; ועוד הלא כל העולם מלא גויים ועריצים ואיך הוא יכול לראות שהם "חצי חייב וחצי זכאי" - על עצמו הוא יכול לראות שהוא "חצי חייב וחצי זכאי" אבל לא על כל העולם; ועוד, עכ"פ היה צריך לומר "כל ישראל כולו", ומה ענין "העולם", שצירף כאן התנא, האם יש לנו ערבות גם בעד אומות העולם, לצרף אותם לחשבון מעשינו הטובים?
יש להבין שחז"ל לא דברו אלא בחלק המעשי אשר בתורה, המביאים לתכלית הנרצה מהעולם והתורה. ועל כן, כשאומרים מצוה אחת הכוונה ללא ספק מצוה מעשית. וזה ודאי כדברי הלל שהוא: - "ואהבת לרעך כמוך", אשר על ידי מצוה זו בלבד, יזכה למטרה האמיתית, שהיא - הדביקות באלקיו. והנך מוצא שבמצוה אחת זוכה לקיים כל המטרה והתכלית.
ועתה אין כל קושיה מעניין המצוות שבין אדם למקום, כי המעשיות שבהם, יש להם גם תכלית זו של זיכוך הגוף, אשר נקודתה האחרונה היא לאהוב "את חברך כמוך", שהשלב המידי הבא אחריו הוא הדביקות", הדבקות בבורא. זה נקרא "מאהבת הבריות לאהבת הבורא"".
"ויש בזה כלל ופרט כמבואר, כי מהפרטים באים אל הכלל, כי הכלל מביא למטרה האחרונה. אם כן ודאי שאין חילוק, מאיזה צד מתחיל, אם מהכלל, או מהפרט. כי עיקר הדבר להתחיל ולא ללכת באמצע, עד שנבוא למטרתינו".
זאת אומרת, לא לטבוע בפרטים, לא להיכנס לכל מיני פלפולים, לא לצאת מהכביש הישר למטרה, אלא אם יש כל מיני דברים שעוד לא נגמרו, אז אנחנו צריכים להבין שהדרך כולה היא כמו עץ, ולכן מה שלא גמרנו עכשיו יגמר אחר כך, לא לדאוג, הכול יצטרף והכול ישלים זה את זה. העבודה שלנו היא רק להימשך בכל מיני צורות בכל רגע לקיום "ואהבת לרעך כמוך" כדי להגיע אחרי זה ל"ואהבת את ה' אלוהיך". דיברנו על זה, למדנו את זה, קראנו את זה הרבה פעמים, ובכל זאת אתם רואים שבכל מקום בעל הסולם כותב על זה ולא נותן לנו אפשרות לברוח מזה.
שאלה: האם אין הדרגתיות ביחס לקרובים, לישראל, לעולם, לגר, לחברים?
כן, בעל הסולם כותב על זה במקומות אחרים. יש הדרגתיות אבל הכול משתנה, כמו שמשתנה החברה, הקשר חברתי, הקשר בין בני אדם, הקשר בין המדינות, ההשפעה וכן הלאה, הכול משתנה ומשתנה. בהתאם לזה אנחנו צריכים לדאוג עד כמה בסופו של דבר אנחנו מתקרבים בקשר בינינו למצב שהבורא ימלא את הקשר בינינו וכך יתגלה ובזה יקשור אותנו אליו.
שאלה: "ואהבת לרעך כמוך" זאת הדרגה הראשונה הרוחנית או הדרגה הסופית שאליה צריך להגיע?
יש בסך הכול שתי מצוות, שתי פקודות, שתי צורות ציווי - "ואהבת לרעך כמוך" ואחר כך "ואהבת את ה' אלוהיך", אלו שתי דרגות. זה כמו שאנחנו אומרים שעולים ממלכות לבינה ומבינה לכתר.
שאלה: האם אנחנו צריכים להבין שכל המציאות מחוץ לנו היא באיזון ורק אנחנו בחוסר איזון?
חוץ מאיתנו אני בכלל לא חושב שיש משהו. כל מה שנראה לנו, זה מה שקיים אצלנו בפנים וההשגחה העליונה מקרינה לנו את זה בחוץ. ממה שאנחנו נכללים בפנים, זה מה שאנחנו רואים בחוץ, זה מה שגם למדנו מתפיסת המציאות, בעל הסולם כותב על זה ב"מבוא לספר הזוהר".
תלמיד: אז איך אדם יכול לדון לכף זכות את כל העולם?
במידה שהוא מתקן את היחס שלו לעולם, מצדיק את העולם, מצדיק את הבורא, קושר את הבורא עם העולם, בצורה כזאת הוא מצדיק את העולם.
תלמיד: זאת אומרת ברגע שהוא מצדיק אז כל העולם כבר נמצא בהצדקה?
כן, כלפיו. מה שקורה לאחרים הוא לא יודע.
שאלה: מהי הסיבה שכל הזמן המטרה של התורה כביכול נאבדת ואנשים נופלים לכל מיני דברים שהם מחוץ ל"ואהבת לרעך כמוך"?
זה מפני שאנחנו מתקדמים. רב"ש אהב לתת על זה דוגמה - אם תיכנס לבית חולים, מי שיודע הכי טוב מה קורה בבית חולים זו המנקה. היא יודעת מה קורה עם כל אחד ואיזה תרופות נותנים לו וכן הלאה, המנקה יודעת טוב מאוד. אם תדבר עם הרופא, הוא כבר לא כל כך בטוח, אם תדבר עם הפרופסור, הוא עוד פחות בטוח וכן הלאה.
זאת אומרת, ככל שאדם רוכש יותר ידע, שכל, נתונים, כך יש לו יותר ספקות, וזו הצורה הנכונה של ההתקדמות. גם בחוכמת הקבלה, ככל שנגלה יותר, כך תמיד יהיו ספקות, שאלות, מקומות אפורים כאלו, ולמרות זאת אנחנו מתקדמים ומבררים אותם, ובמקומם באים שטחים אפורים חדשים. זו צורת ההתקדמות.
פעם היה לנו ברור שיש שמש, ירח, כוכבים, הכול דבוק לאיזו סְפרה ואנחנו בפנים. עכשיו זה בלגן גדול, איפה הכוכבים, איפה השמש, הירח, האם הם קיימים או לא קיימים, ובאיזו צורה. תדבר עם המדענים ותראה עד כמה הדברים מסובכים. זאת צורת ההתקדמות הנכונה, עד שהבורא מתחיל לברר לנו, להאיר ולהסביר לנו איפה אנחנו נמצאים.
בסך הכול אנחנו רואים את הרצון לקבל שלנו. מה שיש מחוץ לנו זה הרצון לקבל שלנו שקיים בנו בפנים, אבל הוא מוצג בצורה כזאת שהוא נמצא לפנינו, ואז לאט לאט אנחנו מכירים אותו ומשייכים את עצמנו אליו וכך נשאר הרצון לקבל של האדם מול הבורא, ואחר כך גם הפער הזה נסגר.
שאלה: בעל הסולם הוא אומר ש"ואהבת לרעך כמוך" זו מצווה מעשית, ורק אחר כך אפשר להגיע לדבקות. למה הכוונה? יש מצוות שהן לא מעשיות? מה זו מצווה מעשית?
"ואהבת לרעך כמוך" זו מצווה מעשית שאתה חייב להשיג אותה בפועל בחומר שלך.
תלמיד: זאת אומרת, זה התנאי להגיע לדבקות.
כן.
ולדבקה בו
"אולם עדיין נשאר לנו מקום לשאלה, אם כל תכלית התורה וכל הבריאה, אינה אלא להרים את האנושות השפלה, עד שיהיו ראויים לאותו רוממות הנפלאה - "ולדבקה בו יתברך ויתעלה". היה לו לברא אותנו ברוממות זו, ולא להטריח אותנו ביגיעת הבריאה, התורה והמצוות"? השאלה היא למה אנחנו צריכים את מה שהבורא נתן לנו והציב לפנינו? למה אנחנו צריכים להשיג את זה בזיעה, ביגיעה, בעבודה רבה במשך עשרות שנות חיים ואלפי גלגולים ובאמצע למות ולהיוולד בגלגולים האלו? למה אנחנו צריכים לתת את כל החיים שלנו עם קשיים רבים כדי להגיע למטרה שהוא הציב לנו? אם אתה מציב בפנינו מטרה, תן לנו להתקדם אליה לפחות בצורה נוחה או שאנחנו כבר נמצאים במטרה מלכתחילה. "ואפשר לתרץ ע"פ מה שמובא בחז"ל: "מאן דאכיל דלאו דיליה בהית לאסתכולי באפיה". פירוש, כל המתקיים וניזון על ידי יגיעת אחרים, מפחד (מתבייש) להסתכל בצורתו, משום שאין לו צורה אנושית... ומאחר שמתוך שלימותו יתברך, אין דבר חסר יוצא הימנו. לפיכך, כדי שנוכל להנות מיגיע כפינו, הכין לנו העבודה הזאת, וברא הבריאה בצורתה המשפלת, והעבודה היא על ידי תורה ומצוות, המרוממת אותנו, משיפלות הבריאה, ועל ידי עבודה זאת, נמצאנו משיגים רוממותנו על ידי קניין עצמי. וכל העונג והטוב המגיע לנו מידו יתברך הרחבה והמלאה אנו מרגישים כמו בעלים עליו, ולא כמקבל מתנה."
שאלה: בעל הסולם כותב שרק הטוב מגיע מהבורא ועלינו להצדיק אותו בכל הפעולות שלו, אבל אנחנו רואים שמאוד קשה להצדיק כל מיני רודנים. אמרת בזמנו שאתה לא רואה את הרע בעולם. כל מה שאתה רואה זה רק טוב ואתה מתעלה מעל הרע וזאת עבודה גדולה כמו שבעל הסולם כותב. איך לעבוד על זה כל יום? איך להתעלות מעל הרודנות שיש בעולם ולהתקדם?
אתה צודק ובאמת קשה מאוד להצדיק את כל מה שקורה בעולם לעומת זאת כדי לראות את הצורה האמיתית, אנחנו צריכים להבין שכל זה קורה בנו, ובמידה ונתקן את עצמנו, אנחנו ניראה העתקה מהפנימיות שלנו החוצה, ניראה את העולם המתוקן.
מה שאנחנו רואים מחוץ לנו זאת הפנימיות שלנו, כל מה שאתם רואים וסובלים קורה בכל אחד ואחד, בקבוצות אנשים ובכל העולם, אנחנו מקרינים את הדברים האלה מתוכנו החוצה ואותם אנחנו רואים. יוצא שאדם נלחם עם עצמו, ובצורה גשמית ומאוד כואבת ואיטית הוא מתקן את עצמו, אמנם יכול היה לתקן את הרע בצורה אחרת, במחשבה, כמו שכתוב "הכול במחשבה יתברר", וזו הבעיה אנשים עדיין לא מבינים ולא מסוגלים לקבל.
אם אני רואה את הרע מבחוץ, סימן שהרע קורה בי ואני חייב לתקן אותו עד שהוא יעלם ממני ואני אראה רק את האור העליון שממלא את כל המציאות. אין ברירה. אנחנו חייבים לקבל את זה ולתקן את ההסתכלות שלנו על המציאות. תיראו את דברי המקובלים בהרבה כתבים.
תלמיד: עד כמה יש לברר את הרע הזה כדי להבין מה שקורה בעולם או מספיק לגעת בזה מעט ולפנות לבורא? כלומר כשמתחילים לברר משהו לא מובן, זה יכול להכניס אותנו לכל מיני היבטים שליליים.
יש כלל, על כל "פשעים תכסה אהבה", ככל שאנחנו רוצים לכסות על הפשעים האלה בתיקונים על ידי התקרבות, אהבה, אנחנו עושים תיקונים גדולים בכל המציאות. אין שום אפשרות לתקן את הרע אלא רק על ידי גילוי הטוב, ואם לא מגלים את הטוב אז הרע מתגלה בעוצמה יותר גדולה ולכן המלחמות נמשכות.
שאלה: האם זו הסיבה שהבורא ברא את העולם בכזו שפלות?
הבורא ברא את העולם בתכונה ההפוכה מעצמו כדי שמדבר והיפוכו הנבראים יוכלו להשיג אותו במלואו.
שאלה: אני רואה במציאות שני דברים, יש עובדות, ויש את היחס שלי כלפי כל מה שנמצא סביבי. מה זה הרצון לקבל שלי, העובדות או היחס שלי אליהן, או שניהם?
אין עובדות, זה מה שהרצון לקבל קובע, ולכן אנחנו צריכים בעזרת משיכת המאור המחזיר למוטב לתקן את כל התנאים ההתחלתיים שלנו. כל התנאים ההתחלתיים באים משבירת אדם הראשון ולכן אנחנו צריכים להמשיך את המאור המחזיר למוטב ובכך התכונות שלנו ישתנו ונראה את העולם האמיתי, לא בעיוות של הרצון לקבל השבור שלנו, אלא ברצון להשפיע שיתוקן בנו על ידי המאור המחזיר למוטב.
תלמיד: על מה בדיוק אני מושך את המאור המחזיר למוטב, על התמונה של המציאות או על היחס שלי אליה?
על כל התכונות המקולקלות שלך כי אתה יוצא מהשבירה כמו כולנו.
שאלה: בהמשך לתשובתך זה נשמע די פשוט, אתה מתיישב על הספה, נרגע, מדמיין לעצמך שהעולם הוא טוב, יפה, אבל בפועל זה לא כך.
איפה קראת שאתה כך צריך לעשות?
תלמיד: זה מה שהבנתי, שהכול קורה במחשבות שלנו.
הבנת לא נכון. האם על כל דבר שמתגלה בעולם אני צריך לשבת על הספה בנוחיות ולחשוב על זה בטוב, ואז העולם יתוקן לטוב? לא, זו מידה כנגד מידה. אם מישהו מתנפל עליך, אז אתה צריך להחזיר לו, אחרת לא תעצור את הפעולה הזאת. כך כתוב, ויש על זה הרבה דוגמאות בתורה.
שאלה: איך אני מזהה את הרע בתוכי לפני שהוא מופיע מבחוץ?
את הרע אתה מזהה מכך שאתה רוצה להתחבר לחברים, ואז כל ההפרעות שמתגלות הן הרע שלך.
תלמיד: איך אני מבצע את התיקון במחשבה לפני שהוא מופיע מבחוץ?
תנסה, ואם אתה לא יכול, אז תתחיל במעשה. אבל אתה חייב, כי אם לא, לא תדע איזה רע יש בך ומתי ואיך לעבוד איתו.
שאלה: אני מתבונן על ההתנהגות של עצמי ואני מבחין שאין לי אף טיפת דאגה לזה שאני נמצא בתוך הרצון לקבל לעצמי. איך בכל זאת ניתן להבין שהרצון לקבל לעצמך הוא באמת הרע? איך זה יכול לקרות?
אם היית רואה כמה אתה מפסיד בזה שאתה אגואיסט, אז היית מאוד מאוד רוצה להפטר מהאגו שלך. אבל האמת היא שאתה לא רואה ולא מרגיש זאת. מה צריך לעשות? עלינו למשוך את המאור המחזיר למוטב שהוא ישפיע עלינו וייתן לנו הרגשה עד כמה אנחנו רחוקים מהמקור הטוב. ואז נרצה להגיע לאותו מקור טוב ונרגיש שאנחנו יכולים להתקרב אליו רק אם האגו שלנו לא יפריע לנו - שיתבטל או שימשוך אותנו אפילו לאותו מקור טוב, שיתהפך ממש, וכך נתקדם.
שאלה: הוא כותב שהדרגה האחרונה של זיכוך הגוף היא לאהוב את חברך כמוך, ומיד אחר כך יש את הדבקות. על איזו דבקות מדובר?
דבקות ביני לחברים, ודבקות מכולנו בבורא.
תלמיד: מה זו דבקות עם הבורא דרך החבר?
ביחד עם החברים, כשכל אחד מבטל את עצמיותו ונדבק לחברים, אם אנחנו נכללים, כל החברים יחד, אז בזה אנחנו מייצבים תכונה שהיא יכולה לכלול בתוכה, לקלוט בתוכה את הבורא.
תלמיד: מהי התכונה הזו?
השפעה הדדית בינינו שאנחנו מייצבים.
תלמיד: לא מובן איך ההשפעה ההדדית הזאת כוללת בתוכה את הבורא?
זו אותה תכונה, תכונת ההשפעה. אם אני משפיע לאחרים, לעשירייה, אז בזה אני משווה את עצמי לבורא. ככל שאני יוצא מעצמי כלפי החברים, כך אני מתקרב יותר לבורא, אני מרגיש אותו יותר, אני משתווה אליו יותר.
שאלה: בהתחלה אני מסתכל על העשירייה או על הכלי העולמי והכול נראה בסדר, ואז פתאום מתחילים להתגלות כל מיני תופעות מקולקלות, התמונה מתקלקלת, ואתה אומר שכשאני רואה את זה מבחוץ זה בעצם בפנים בתוכי. עד שאני אראה שזה בתוכי יש הרבה עבודה, בירורים, תפילות, כל מיני מאמצים לפרוץ מהמצב הזה. לפעמים זה לוקח פחות זמן, לפעמים זה לוקח יותר זמן, למה זה כך?
זה תלוי באור העליון. וכשהוא מופיע עלינו אנחנו פשוט צריכים להסכים שהוא מופיע מתי שצריך. כי מדרגה עליונה כוללת את המדרגה התחתונה שאתה נמצא בה והיא יודעת איך לטפל בך.
תלמיד: איך זה תלוי במאמצים שלי ועד כמה חפרתי בתוך הרע הזה, כמה ביררתי?
הכרת הרע היא חשובה מאוד, אבל עוד יותר חשוב כמה אתה רוצה להתבטל כלפי העליון וסומך רק על מה שהוא יעשה בך.
שאלה: כתוב, "והעבודה היא על ידי תורה ומצוות, המרוממת אותנו, משיפלות הבריאה, ועל ידי עבודה זאת, נמצאנו משיגים רוממותנו על ידי קניין עצמי". אין משיגים את רוממותנו על ידי קניין עצמי?
על ידי היגיעה שלנו.
"אולם עכ"ז צריכים להבין מקור השיפלות שאנו מרגישים בשעת קבלת מתנה. ונבין את זה על-פי החוק הידוע לחכמי הטבע: ש"כל ענף טבעו וחוקו כשרשו". וכל הענינים הנהוגים בשורש, יתרצה בהם הענף שלו ויאהב אותם ויחמדם ויפיק מהם תועלתו. ולעומתם, כל הענינים שאינם נהוגים בשורש, גם הענף שלו מתרחק מהם, ולא יוכל לסובלם וניזק מהם.
ומכיון ששורשינו הוא השי"ת ויתעלה, והוא אינו מקבל, אלא משפיע, על-כן מגיע לנו הצער והשיפלות בכל קבלה מזולתו.
עתה מבואר לנו דבר התכלית של - "ולדבקה בו", אשר רוממות הדביקות ההיא, אינה אלא בחינת השתוות הענף לשורשו. ולעומתו בצד השני, אשר כל עניין השפלות אינה אלא בחינת הרחקה משורשו, או במלות אחרות, אשר כל בריה שדרכיה מתוקנות להשפיע לזולתו ביותר, נמצאת מתרוממת ביותר ומסוגלת להדבק בו יתברך ביותר. וכל בריה שדרכה בבחינת קבלה ואהבה עצמית ביותר, הרי זו נמצאת מושפלת ביותר ומורחקת מהשי"ת ביותר.
ותרופה לזה הוכן לנו התורה ומצוות, בתחילה לקיים "שלא לשמה", דהיינו, כדי לקבל שכר, שזה נוהג בזמן קטנות - לבחינת חינוך. וכשגדל מלמדין אותו לעסוק בתורה ומצוות "לשמה". דהיינו, לעשות נחת רוח ליוצרו, ולא לאהבה עצמית.
ובאמור נוכל להבין דברי חז"ל שהקשו: - "וכי מה איכפת ליה להקב"ה למי ששוחט מן הצואר, או מי ששוחט מן העורף. הוי לא נתנו המצות אלא לצרף בהם את הבריות".
אך עדיין אין אנו יודעים "צירוף" זה מהו? ובנ"ל מובן היטב. - כי "עיר פרא אדם יולד", ושרוי בתכלית הזוהמה והשפלות, בריבוי הקבלה אך לעצמו, ואהבה עצמית בלי שום ניצוצין של אהבת זולתו והשפעה לזולתו. במצב זה הוא נמצא בנקודה הרחוקה בתכלית, מן השורש יתברך ויתעלה.
וכאשר גדל ומתחנך בתורה ומצוות המוגדרת - רק "בכוונה להשפיע נחת רוח ליוצרו, וכלל לא לאהבה עצמית" מגיע לדרגה של השפעה לזולתו על-ידי הסגולה הטבעית שבעסק התורה והמצוות לשמה, שנותן התורה ידעה, כמו"ש חז"ל: "בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין".
ובזה נמצא הנברא הולך ומתפתח במעלות הרוממות האמורה, עד שמגיע לדרגה שמאבד מקרבו כל בחינת אהבה עצמית וקבלה עצמית, וכל מדותיו הם להשפיע - או לקבל על מנת להשפיע. ועל זה אמרו חז"ל: "לא נתנו המצוות אלא לצרף בהם את הבריות". ואז נדבק בשורשו בשיעור הכתוב: - "ולדבקה בו"".
שאלה: מה זה אומר שהנברא מתפתח במדרגות האהבה האגואיסטית עד שכל הצורה של האהבה האגואיסטית תיעלם ותהפוך להשפעה1?
האור שנמצא בתוך הבריאה משפיע על הרצון לקבל השבור, והרצון לקבל מחויב להתפתח במדרגות שאנחנו קוראים להן אבולוציה, ואחר כך יותר גדולות, גבוהות, עד שהרצון לקבל מתחיל להשיג שהוא לא מסוגל לחיות, להתקיים בעל מנת לקבל. ואז הוא משתדל לצאת לעל מנת להשפיע.
אנחנו נמצאים בתהליך שעכשיו מתחיל בנו, שרוצים לצאת מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע. אנחנו אפילו לא מודעים לזה, זאת עדיין מדרגה שבה נמצאים בחוסר הבנה ובחוסר הכרה. אבל בכל זאת, זאת כבר מדרגה שמביאה אותנו לרוחניות. יש עוד הרבה אנשים בעולם, מיליארדים, שעוד לא נמצאים במדרגה הזאת. הם גם נמשכים קדימה אבל עוד אין להם את אותן ההבחנות שיש בנו. כך אנחנו מתפתחים, מתפתחים על ידי המאור המחזיר למוטב שפועל על כולם, יש מי שעליו הוא פועל יותר ויש מי שעליו הוא פועל פחות.
אם אנחנו מגיעים לשלב מיוחד בהתפתחות אז מביאים אותנו לאמצעים חדשים, שאנחנו יכולים לדעת איפה באמת אנחנו נמצאים, לאן אנחנו צריכים להגיע, על ידי מה אנחנו יכולים לזרז את ההתפתחות שלנו. ולכן אנחנו נמצאים כאן במסגרת בני ברוך.
שאלה: איך אני יכול להפנים או לעבור בצורה פנימית את מה שבעל הסולם כותב כאן במאמר?
תחשוב על זה יותר ויותר, תדבר עם החברים ותראה עד כמה אתה מרגיש במה שקורה את פנימיות הדברים, הכוח שעובד, האור שפועל, כך זה יהיה לך יותר ויותר קרוב. ולאט לאט תתחיל להיכנס לתוך הפעולות האלה בעצמך.
צריכים יותר להשקיע בזה, כוחות, התעניינות, מחשבות, והעיקר יחד עם עוד כמה אנשים מהעשירייה. ואז תראו עד כמה אתם מתקרבים, מתקרבים ביניכם ומתקרבים להבין את זרימת המציאות, הכוח שפועל בפנים בתוך המציאות, עד כמה הוא משפיע עליכם.
שאלה: הכוונה הנכונה בעבודה כדי להתקרב לשמה, להגיע ללשמה, לשמו, זה מה שיביא את הקסם הזה של תיקון הבריאה?
אם תעבוד כמו כלים רוחניים שלא על מנת לקבל אלא על מנת להשפיע, אז תהיה במקומם, תרגיש את הבורא, תעלה לדרגת העולם העליון. מה צריכים בשביל זה? להידמות לכלים רוחניים, אין מה לעשות זה התנאי.
שאלה: אם השורש שלי הוא הבורא ורק ממנו אני מקבל, למה שאתבייש לקבל ממנו?
אם תקבל ממנו כדי לגדול אז אתה לא מתבייש. אם תקבל ממנו כדי להיות הפוך מהבורא אז אתה לא תקבל, כך מסודרת המערכת. ילדים בעולם שלנו לא מתביישים לקבל מההורים מפני שהם גדלים להיות כהורים. זה לא מפר את תהליך התיקון.
תלמיד: אם הבורא תמיד יהיה גדול ממני אז אני תמיד אהיה קטן ממנו, ואני תמיד ארגיש שזה בסדר לקבל ממנו?
לא, בשביל מה אתה מקבל? הוא נותן לך כל מה שאתה צריך כדי לחיות בעולם הזה, עכשיו השאלה בשביל מה אתה לוקח וגדל? אם אתה לוקח כדי להתקיים בצורה הגשמית אז זה נקרא "לא יגונה ולא ישובח", אלה דברים הכרחיים כדי להתקיים. אבל אם אתה עושה חשבון שאתה רוצה על ידי זה לגדול ולרכוש את העולם העליון ועוד משהו, אז לא תקבל שום דבר, לא תקבל. כי כדי להגיע לפעולות כמו הבורא, לראות, לדעת את המערכת העליונה שזה נקרא להיות בעולם העליון, אתה יכול רק בתנאי שאתה עושה פעולות בהתאם לעולם העליון, פעולות של השפעה.
תלמיד: אז יש שלב שבו הנברא מתנתק מהבורא, מתנתק מהשורש?
אנחנו מנותקים, רק לא מהשורש עצמו אלא מנותקים בהכרתנו.
תלמיד: האם מתנתקת הכוונה כדי לא להיות המקבל, כדי שיוכל לעשות פעולה הפוכה, להשפיע?
זה נקרא לעשות צמצום, לזה אנחנו צריכים להגיע.
תלמיד: צמצום זאת פעולה של ניתוק מהשורש?
של ניתוק מלקבל, לא מהשורש, ניתוק מלקבל.
שאלה: מה זה חינוך בתורה ומצוות?
חינוך בתורה ומצוות זה החינוך שאנחנו משתדלים לעבור. זה נקרא שאני עושה כל מיני פעולות של השפעה ולומד מהתוצאות האלה. פעולות של השפעה נקראות "מצוות", ומה שאני לומד מהתהליך הזה נקרא "תורה", שאני מתקדם על ידי המאור העליון שמאיר עלינו, שכולו נקרא "תורה".
תלמיד: ואיך פועל העיקרון "מלא לשמה בא לשמה"?
על ידי השפעות עליונות שהאור העליון משפיע יותר ויותר, אני משתדל לעשות פעולות נגד הרצון האגואיסטי שלי, על ידי זה אני מעורר את האור העליון שישפיע אליי, הוא משפיע אליי ומתקן אותי לתכונות השפעה, שעל ידן אני עוד יותר רוצה להיות בפעולות למעלה מהאגו שלי, כך אנחנו עובדים יחד. אני שמבצע פעולות השפעה נגד הרצון שלי אפילו שהן לא אמיתיות, והאור העליון שמשפיע אז עליי ומאיר על הפעולות האלה שהן למעלה מהרצון שלי האגואיסטי, כך אנחנו עובדים.
תלמיד: אם האדם לא מפעיל את החינוך הזה הוא לא פועל עליו?
לא. הוא פועל בצורה מאוד מאוד ממושכת וחלשה, זה הכול תלוי באדם. לכן אם אדם נכלל בחברה שמעוררת אותו, אז הוא ממש מזרז בהרבה את ההתפתחות שלו.
שאלה: האם החלק הראשון בדרך שלנו מתרחש בלא לשמה, והחלק השני בלשמה, בהתחלה אני סובל מזה שאני לא מקבל ואחרי זה שאני לא משפיע?
כן, שני החלקים האלה ישנם. החלק הראשון שאני סובל מכך שאני לא מקבל, לא יכול לקבל, הוא חלק קטן, קצר, על מנת לקבל, שהאדם נמצא בעולם הזה עדיין, בהשגת העולם הזה. ואחרי זה מגיע שלב ב' שאדם נכנס לפעולות השפעה, ואז מקבל כבר כוחות ויכולות רוחניים, ומתחיל כבר לעשות פעולות עם כוחות דהשפעה.
תלמיד: כשאני רואה ביטויים אגואיסטים בחבר, אני סובל מזה, זה מגעיל אותי, אבל אני לא רואה שזה בי?
לכן אתה לא רואה, לכן אתה לא רואה שהם נמצאים בך מפני שזה מביא לך ייסורים, ולכן מלכתחילה אתה לא רוצה לראות שזה בך, באחרים כן אבל בי לא. אומנם אנחנו לומדים ושומעים הרבה פעמים שכל העולם שאנחנו רואים בחוץ הוא העתקה מאיתנו בפנים, אבל אנחנו רק שומעים לא יותר מזה, אנחנו לא רוצים להרגיש את זה באמת בפנים כי אז מאוד מאוד מר בלב.
תלמיד: אנחנו הרי בכל זאת בעלי חיים והבורא פועל עלינו באמצעות ייסורים, האם גם כשאני בלשמה אני עדיין בורח מייסורים?
דורשים מאיתנו השתתפות, שאנחנו נתחכם, נבין, נרגיש, שבמשהו נלך יחד עם הבורא, לפחות באחוז, שניים, בעשרה אחוז, בעשרים אחוז, יחד עימו, בהדרגה.
תלמיד: תמיד נראה לי שבבעיות שלי, בסבל שלי, מישהו אחר אשם, נראה שאפשר לעבוד עם זה כל הזמן, כל יום, איך לבקש את זה מהבורא?
אנחנו צריכים לעשות ביקורת ממש יומיומית, כמה פעמים ביום, שמה שנראה לי שנמצא מחוץ לי זה הכול נמצא בי. ולכן אני צריך לבקש מהבורא שייתן לי ראייה נכונה, הבחנות נכונות וכוח לתקן את הדברים האלה. שרק בגלל האגו אני רואה את מה שמחוץ לי ולא בעצמי, כי אני לא רוצה לראות רע בתוכי. אבל אם אראה עד כמה הרע הזה בתוכי, אז ודאי שאני ארצה בכל כוחי לצאת מהרע הזה, להוציא אותו ממני.
קריין: כותרת "שני חלקים בתורה: בין אדם למקום - בין אדם לחברו".
שני חלקים בתורה: בין אדם למקום - בין אדם לחברו
"ואף אם אנו רואים שיש שני חלקים בתורה: האחד, מצוות הנוהגות בין אדם למקום. והשני, מצוות הנוהגות בין אדם לחברו, הנה שניהם דבר אחד הוא. כלומר, המעשיות שבהם והתכלית המבוקש היוצא מהם - אחד הם "לשמה". ואין שום נפקא מינה לנברא, אם הוא עובד בשביל חברו, או שעובד בשביל השי"ת. כי כן נחקק בנברא מלידתו, אשר כל שבא מזולתו, הוא כעין דבר ריק ובלתי מציאותי.
ומכיון שכך, בין כך ובין כך, הוא מוכרח ומחוייב מתחילה להתחיל ב"שלא לשמה", כמו"ש הרמב"ם: "ואמרו חכמים לעולם יעסוק האדם בתורה ואפילו שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה. לפיכך כשמלמדין את הקטנים ואת הנשים וכלל עמי הארץ, אין מלמדין אותן אלא לעבוד מיראה וכדי לקבל שכר, עד שתרבה דעתן ויתחכמו חכמה יתירה, מגלים להם רז זה מעט מעט ומרגילין אותן לענין זה בנחת עד שישיגוהו וידעוהו ויעבדוהו מאהבה".
...הרי שבהשתלם האדם באהבת זולתו ובהשפעה לזולתו בנקודה הסופית, ישתלם יחד עם זה באהבת השי"ת ובהשפעת נחת רוח להשי"ת. ואין הפרש בשניהם, כי כל הנמצא מחוץ לגופו, שהוא מחוץ לעניין תועלת עצמו - דין אחד לו, אם זה להשפיע לחברו, או להשפיע נחת רוח ליוצרו.
וזה ששיער הלל הנשיא, אשר "ואהבת לרעך כמוך" הוא המטרה האחרונה שבמעשיות. כי הוא האופי והצורה היותר ברורה לאדם. ואין לטעות במעשים, שהרי הם מסודרים לעיניו, ויודע שאם מקדים צרכי חברו על צרכי עצמו, הריהו במדת השפעה, ולפיכך אינו מגדיר המטרה - "ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך". כי באמת הם היינו הך, כי גם את חברו הוא צריך לאהוב בכל לבבו ובכל נפשו ומאודו. כי כן מתבטא במלה "כמוך". כי את עצמו ודאי שהוא אוהב בכל לבבו נפשו ומאודו, ובהשי"ת יכול לרמות את עצמו. ובחברו הדבר פרוש תמיד לנגד עיניו".
שאלה: שמעתי ממך שכשאתה רואה שמישהו אשם בייסורים שלך, אז אתה צריך לכסות הכול באהבה. את מה אנחנו מכסים באהבה, את מה שקורה בעשירייה? והאם התהליכים שקורים בעולם מתרחשים במקביל?
ודאי שאנחנו לא יכולים להתייחס לכל העולם באהבה חלוטה, ולחבק את כל העולם, כי העולם לא מוכן לזה. לכן אנחנו מבצעים את זה בעשירייה, יכול להיות בין עשיריות, אבל לא יותר מזה. לאט לאט זה גם יתפשט בכל העולם. יש עוד כמה שלבים שהעולם צריך לעבור כדי להיות מוכן לקבל את הרעיון הזה שחיבור בין כולם זה הדבר ההכרחי שאנחנו צריכים להשיג.
שאלה: בפסקה הראשונה כתוב "כי כן נחקק בנברא מלידתו, אשר כל שבא מזולתו, הוא כעין דבר ריק ובלתי מציאותי". זה מפני שאני הרצון לקבל או מפני שלא קיבלתי חינוך להבין מה המשמעות?
לא. מפני שאתה ברצון לקבל, אתה לא מתפעל ממה שיש באחר. אתה מתפעל רק ממה שעובר על הרצון לקבל שלך.
תלמיד: זאת אומרת, התיקון האמיתי הוא בכוח ההשפעה כשאני מבין את המשמעות של הקשר בינינו?
כן.
שאלה: מה זה "עבד עברי" לפי המאמר?
היו כמה סוגי עבדים בעבר, אבל בחכמת הקבלה זה אומר שיש בני אדם שכבר נמצאים בחיבור במשהו אבל עדיין נמצאים בחזקת עבדים לרצון לקבל שלהם. זה נקרא "עבד עברי".
שאלה: מה מבטיח שיתרחש מעבר משלב שהוא כדי לקבל שכר לשלב שהוא להשפיע נחת רוח ליוצרו? איך אנחנו מבטיחים שהמאור המחזיר למוטב ישפיע עלינו?
על ידי זה שאנחנו מחברים את עצמנו ואז האור העליון משפיע עלינו בהתאם לחיבור שלנו.
שאלה: האם אדם צריך לדעת באילו צורות של אהבה אגואיסטית הוא נמצא?
הוא לא יודע עד שמתחיל להיכנס לדרגות רוחניות ואז הוא מתחיל להרגיש על עצמו מידות עביות, מידות זכות, השפעת האור העליון, מסך וכן הלאה. לפני זה הוא לא יודע.
שאלה: איך לתקן בתוכי את מה שאני רואה אצל האחרות?
מה שאת רואה באחרות, את בעצם רואה בתוך עצמך, ואפשר לתקן את זה רק על ידי אהבה. שלמרות מה שאת רואה בהן וזה דוחה אותך מהן, את צריכה להשתדל להיות בהתקשרות, בהתקרבות אליהן, וכך את מתקנת.
שאלה: מה הקשר בין תפילה לבין תיקון הרע שאנו רואים בעולם?
אם אנחנו מתפללים שהרע ייתקן ואנחנו פונים כך לבורא, שהוא יתקן את הרע, זה פועל הכי חזק, זה הכי מועיל, ואז האור העליון מתקן את הרע, ובצורה כזאת אנחנו מתקנים גם את הרע שבתוכנו, גם את הרע שבכל העולם, את היחס שלנו לבורא, ואת הקשר בינינו, הכול נהיה מתוקן.
זאת אומרת, על ידי התפילה שבה אנחנו מבקשים לתקן את הרע שבכל העולם, את מה שאנחנו רואים, כי אני רואה בכל העולם בעצם את הכלי שלי, כך אנחנו מגיעים לתיקון.
שאלה: לגבי הנקודה הזאת, האם לראות שכל הרע הוא בתוכי ולא בעולם זו מיומנות או שזאת תכונה שהבורא נותן לך?
זו לא תכונה, אנחנו צריכים לפתח את זה. אף אחד לא רואה את זה ואומר שזה קורה בי. אלא אנחנו צריכים להשתדל להגיע לזה ולראות שכל מה שאני רואה, אני רואה את התכונות שלי, וכל מה שמחוץ לי, אני רואה כהעתק שלי, ולכן כך אני צריך להתייחס למציאות.
שאלה: למה לא תמיד מורגשת עזרה של האור העליון בפעולות נגד האגו שלי? למה הרבה פעמים יש הרגשה שאין שום כוח לעבוד נגד האגו?
זה כדי לתת לנו הבחנות נכונות בעד ונגד, וכך נוכל לשקול את הדברים. לפני שאנחנו שוקלים משהו אנחנו צריכים לאפס את המאזניים, ולכן זה מה שקורה.
שאלה: האם בעשיריות שלנו אנו יכולות כבר לממש את המצווה "ואהבת לרעך כמוך"?
אנחנו צריכים השתדל לקבוע כאלה יחסים בינינו, לפחות במקצת, לפחות במקרים מסוימים, אבל להשתדל כך להתקרב זה אל זה, ובמידה הזאת אנחנו נתחיל להרגיש את הבורא שנמצא בינינו.
שאלה: אם רק לבורא יש כוח להשפיע על הלב שלי, אז כל הניסיונות לפנות לבורא יהיו מהשכל. איך אפשר לפנות לבורא עם תפילה מכל הלב, במיוחד מהלב המשותף?
לא, אנחנו צריכים להבין שהבורא מארגן וסובב אותנו ומאוד מאוד רוצה התקרבות מצידנו, והוא עובד מאחרי הקלעים ודוחף את כולנו כדי שנהיה ביחסים כאלו וכאלו בינינו, אבל בסופו של דבר שמהחיבור בינינו נתקרב אליו.
שאלה: אם המר והמתוק וגם האמת והשקר באים מהבורא, אז האם חובתנו היא רק לנתח ללא שיפוט ולמצוא את הדרך הנכונה לעבוד טוב יותר בעשירייה?
האמת היא שכל העבודה שלנו היא לדרוש מתוך ההתקרבות בינינו שיופיע המאור ויסביר ויאיר לנו ושאנחנו נראה את הדברים האמיתיים.
שאלה: האם אפשר להגיד שמה שמתוק ברצון לקבל שלי זה שקר, ומה שמר ברצון לקבל זו האמת?
לא, לא תמיד מר ברצון לקבל הוא אמת.
שאלה: למה אנחנו צריכים לדעת את החלוקה בין מוח ללב, איך היא תעזור לנו לבנות מערכת יחסים בעשירייה?
כי כך זה גם בגשמיות וגם ברוחניות, שיש לנו אור חכמה ואור החסדים, כלים דהשפעה וכלים דקבלה, ואנחנו צריכים לעבוד בשניהם.
שאלה: מה פירוש הבירור של מר ומתוק בתכונת ההשפעה?
השפעה היא המתוק והקבלה היא המר.
תלמידה: פשוט דיברת על כך שיש בירור של מר ומתוק בכלים אגואיסטים ויש בירור של מר ומתוק בכלים דהשפעה. אז מה מהות הבירור של מר ומתוק בכלים דהשפעה?
השפעה בשבילי זה המתוק, ואיפה שאני טועם מתוק לשם אני הולך, כי אני כבר מתוקן בזה, אני כבר נמצא בהשפעה, ולכן אני טועם לפי המתוק ומתקדם לפי המתוק.
שאלה: אמרת שהלב שלנו נמצא בשליטת הבורא. אם כך מדוע הלב אינו מרוצה ממה שהבורא נותן לי ואיך אנחנו יכולים לקבל בהכרת תודה בלב את כל מה שהבורא שולח לנו?
הלב לא רוצה להסכים עם פעולות ההשפעה עד שאנחנו בעצמנו מתחילים לרצות ולשלוט על הלב ולדרוש מהבורא שיתקן את הלב.
שאלה: מאיזה לכלוך עלינו להגן על הנשמה שלנו, על איזה ניקיון אנחנו מדברים?
אנחנו צריכים בעיקר להיזהר מאדישות. לדאוג שאנחנו נרצה. לא חשוב מה נרצה, העיקר שהרצון כל הזמן יגדל. נכון או לא נכון, כמו שכתוב "אלף פעם ייפול צדיק וקם", העיקר זו ההתקדמות בכל מיני מצבים, וכך נגיע לתיקונים.
אני רק רוצה להוסיף, אל תדאגו, אנחנו גם כך וגם כך מגיעים לתיקונים, גם כך כולנו מתקדמים. העיקר לא ליפול מתוך הרכבת הזאת שבה אנחנו נוסעים לגמר התיקון. עוד קצת ועוד קצת אנחנו הולכים ומגיעים למצבים שתתחילו להרגיש את הדברים האלו בפועל.
אם עכשיו תתחילו להרגיש, זה לא טוב, כי זה יעצור אתכם, אתם תתחילו לחשוב איך אתם מתקדמים כך או כך, יותר או פחות. כשהכלים שלנו יהיו לפחות במשהו בעל מנת להשפיע, במשהו קבוצתיים, כשאנחנו נדאג להתקדם יחד, אז נתחיל להרגיש הבחנות רוחניות.
(סוף השיעור)
-
"ובזה נמצא הנברא הולך ומתפתח במעלות הרוממות האמורה, עד שמגיע לדרגה שמאבד מקרבו כל בחינת אהבה עצמית וקבלה עצמית"↩