שיעור בוקר 22.01.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך ב', חלק ו', עמ' 460,

דף ת"ס, "הסתכלות פנימית", "סדר סבה ומסובב",

אותיות ל"א-ל"ג

קריין: אנחנו קוראים בספר "תלמוד עשר הספירות", כרך ב', חלק ו', עמוד 460, דף ת"ס, הסתכלות פנימית, "סדר סבה ומסובב", אות ל"א.

אות ל"א

"והנה אנו מוצאים כאן שלש עשרה פעולות: הא' הוא חיבור ב' הההין ה"ר וה"ת. הב', התכללות המסך בהרשימות של ב' פרצופים, שהם מפרצוף ס"ג ומפרצוף גלגלתא דא"ק. הג' שנעשה הזווג רק על בחינת ה"ר לבד. הד', ירידת המסך לאחר התכללותו בב' הזווגים של ראש, ובא למקום הטבור דא"ק הפנימי. הה', הוא ראש הא' שנקרא ישסו"ת. הו' הוא הראש הב' הנק' ג"ר דנקודים. הז', הוא יציאת הבינה וזו"ן מכל המדרגות לחוץ מהמדרגה. הח', הוא שהוכן המקום לג' עלמין דפרודא הנק' בריאה יצירה ועשיה וקו הא"ס שנפסק מקודם בנקודה האמצעית שהיא נקודה דעוה"ז ובחינת מלכות דנה"י דא"ק הפנימי, נתעלה למעלה לנקודת צמצום חדשה, במקום הבינה דנה"י דא"ק הפנימי. הט', התחלקות ראש הב' עצמו לגו"ע ולאח"פ, שה"ת בעינים ויה"ו באח"פ. הי', הוא תיקון הפרסא. הי"א, הוא התיקון דגדלות וקטנות. הי"ב, הוא הורדת ה"ת למטה מאותיות יה"ו, שזה היה לצורך הגדלות ופב"פ דג"ר של הנקודים. הי"ג, ביאת ה"ת לתוך האותיות שזה היה לצורך אצילות של הז"ת דנקודים."

אלו הנקודות בדרך.

אות ל"ב

"ועתה נבאר את הקשר של סבה ומסובב שבהם. הא', שהוא החיבור דב' ההין. נמשכת, מהארת הט"ת דס"ג שהם בחי"ב וה"ר, לתוך הכלים דנה"י הפנימים דא"ק, שהם בחי"ד וה"ת. הב' שהוא התכללות המסך מהרשימות דב' הפרצופים: הס"ג, ונה"י דא"ק הפנימי נמשכת ג"כ מהארת הס"ג להכלים דא"ק הפנימי. הג', הזווג שהיה רק על העביות דה"ר. נמשכת, משום שהרשימו דס"ג הוא העיקר, וה"ת דנה"י דא"ק היא טפילה לה, שנתחברה להס"ג בדרך הארתו להנה"י, כנ"ל. הד' הוא ירידת המסך למקום הטבור. נמשכת, מכח הה"ת הכלולה במסך הזה, וחיבורם של ההין מתחיל מהטבור דא"ק ולמטה, מחמת התפשטות אור הס"ג לשם, כנ"ל, ולא מטבור ולמעלה. הה' הוא, ראש הא'. נמשכת, מהתכללות המסך בעביות של ראש, וע"כ גם בירידתו למטה מוציא מתחלה בחינת הממטה למעלה, שזה דומה לכל הפרצופים. הו' הוא, ראש הב' הנק' ג"ר דנקודים. נמשכת, מן האח"פ שיצאו מראש הא'. הז' הוא יציאתם של הבינה וז"א ומלכות מכל המדרגות נמשכת, מכח ה"ת שנתחברה בה"ר, וקבלה ה"ר לצורת ה' תתאה, ונעשה הזווג בנקבי העינים, ויצאו הבינה וזו"ן לחוץ מהראש, ועד"ז מכל המדרגות."

שאלה: מה ה"ת מוסיפה לחיסרון של זו"ן?

ה"ת היא החיסרון הכללי של כל המערכת.

תלמיד: אבל אנחנו יודעים שזו"ן מעלה מ"ן לפרצוף עליון, וה"ת היא תוספת.

למה היא תוספת?

תלמיד: היא פותחת אפשרות כן להשפיע לתחתונים, היא לא סוגרת השפעה, היא פותחת השפעה. איך היא עושה את זה?

היא מוסיפה את הרצון שלה.

תלמיד: מהו הרצון שלה?

הרצון שלה למלא את כול הכלי.

תלמיד: וזו"ן שמעלה מ"ן?

זו"ן שמעלה מ"ן הוא מעלה מ"ן במידה שהוא יכול.

תלמיד: אז האם ה"ת היא תוספת חיסרון?

זו תוספת גדולה מאוד.

תלמיד: האם החיסרון הזה בא מהעליון או מהתחתון?

החיסרון בא מהתחתון שבזה הוא רוצה לעורר את העליון.

תלמיד: כלומר ה"ת באה מהתחתון, החיסרון הזה שעולה, התפיסה הזאת.

אנחנו צריכים להבין שכאן זו פעם ראשונה שאנחנו מתחילים לדבר על שתיהן, מצד אחד היא נמצאת בבינה, מצד אחר היא נמצאת במלכות. וכשהן מתחברות בצורה השלמה, אז זה גמר התיקון. עכשיו בינתיים מסתירים גם מהאחת וגם מהאחרת.

אות ל"ג

"הח' הוא המקום שנעשה לג' עלמין בי"ע דפרודא. וקו הא"ס שנפסק בהבינה דנה"י דא"ק. נמשכת ג"כ מעלית ה"ת בנקבי העינים, כי הבינה וז"א ומלכות דנה"י, יצאו למטה מן נקודת הצמצום, שהיא נתעלה עתה ממעלה להבינה דנה"י. והבינה הזו נעשה לעולם הבריאה והז"א לעולם היצירה, והמלכות לעולם העשיה.

הט'. הוא התחלקות ראש הב' לה"ת בעינים ויה"ו באח"פ. נמשכת מהתחלקות פרצוף הס"ג על טעמים ונקודות, הנק' ע"ב וס"ג (עיין לעיל דף תנ"ז אות כ"ה ד"ה פעולה הב'). ולפיכך המסך שעלה משם להראש דס"ג, הוציא שם ב' בחי' ראש: א' מבחינת הטעמים וע"ב, שממנו נמשך פרצוף העליון דמ"ה וב"ן, המתחיל (נ"ב הגהה מכת"י רבינו זצ"ל צ"ע בזה). מפה דס"ג, ומסתיים ממעלה לטבור. וראש ב', מבחינת הנקודות וס"ג דס"ג, שממנו נמשך פרצוף התחתון דמ"ה וב"ן, המתחיל מהטבור ולמטה דא"ק, שהם הע"ס דנקודים. (כנ"ל אות כ"ד וכ"ה כאן).

וראש הא' הוא מבחי' ה"ת בהעינים. שענפיו הם שערות רישא. וראש הב' הוא מבחי' יה"ו באח"פ, שענפיו הם שערות דיקנא. (כנ"ל דף שצ"א ד"ה שערות. ודף ת"ח ד"ה ולפיכך). ונתבאר שם, שאע"פ שראש הב' הוא אח"פ דראש הא' מ"מ בערך עצמו הוא ראש שלם. והטעם, כי המסך ירד לבחינת נקבי עינים שלו, ועשה הזווג עם אור העליון על העביות דבחינות הנקודות שבו, והוציא ע"ס ממטה למעלה. כי בכל מקום שנתחדש צורת עביות בהמסך, נעשה בו זווג חדש, כנודע. ומטעם זה נבחן בראש הב' ג' בחינות: הא' שהוא בינה וז"א ומלכות שיצאו מראש הא'. הב', שהוא בחי' ראש גמור, דהיינו שנעשה זווג חדש על בחינת הנקודות שבו, הכלולים מה"ת. הג', שמתחלק בהכרח על גו"ע ואח"פ, שהרי הזווג החדש שנעשה בו לא נעשה אלא בנקבי העינים, דהיינו בבחי"א, ונבחן גם בו שה"ת בהעינים ויה"ו באח"פ, והאח"פ יצאו מהראש.

ונודע, שכל הזווגים שהמסך נכלל מהם בהראש דעליון, הוא מגלה אותם, בכל תכונתם, אחר שיורד למקומו בגוף דעליון. ולפיכך גם למטה נגלה אותם ב' הראשים: ראש הא' מטבור ולמעלה, הנקרא ישסו"ת, ונבחן לטעמים וע"ב. וראש הב' מטבור ולמטה, שבהם יש גם כן אותם ג' בחינות הנ"ל. שהם ראש גמור כלפי עצמו. ואח"פ מבחינת ראש הא', ובחינת התחלקות ה"ת בעינים ויה"ו באח"פ, שהאח"פ האלו יוצאים לחוץ מראש הב' הזה."

שאלה: למה לא חשוב מה אנחנו לומדים, אלא חשוב להשתוקק לבקש להיות אדם?

כי זו מטרת הבריאה.

שאלה: האם בזמן לימוד תע"ס אנחנו לומדים על השתוות הצורה בכדי להיות אדם?

כן.

שאלה: לגבי מסך. אין דבר כזה כוח מסך קבוע, אלא זה לפי הפעולות שאנחנו עושים, שאנחנו בונים, לפי זה נקרא המסך, האם זה כך?

כן.

שאלה: מה זה אומר בעבודה פעולה של יציאה? בינה יצאה, אח"פ יצא.

יצא זה אולי מילה שדומה למילה התגשמה או הראתה את עצמה.

תלמיד: האם על ידי קבלת עביות?

כן.

שאלה: אם אני מרגיש שהלכתי לאיבוד, עד נקודה מסוימת היה לי מובן, עכשיו לא מובן וגם נראה שלא יהיה מובן עד סוף התע"ס. מה העצה שלך?

זה יפה שעכשיו ולא בסוף התע"ס אתה מבין שאתה לא מבין.

תלמיד: כאילו אבד הקשר. האם כדאי בבית לעבור עוד פעם, לנסות בכל זאת, או לעזוב ושישפיע האור המקיף?

המאור בכל זאת מחזיר למוטב, משפיע על האדם, ודאי שבהתאם למאמץ שלו. אבל אנחנו צריכים מעצמנו להשתדל להתקרב ככל האפשר לאותו מאור המחזיר למוטב. זאת אומרת, מה שאנחנו צריכים לעשות זה מקסימום חיבור בינינו, לברר את הפעולה שאנחנו נמצאים בה, שהעליון רוצה לבצע עלינו, ואיך אנחנו יכולים להשתתף באותה הפעולה.

תלמיד: ואם אבד לגמרי קשר הבנתי עם החומר?

זה לגמרי לא חשוב. "ה' יגמור בעדי".

שאלה: יש לי ראש אחד שאני בקושי מסתדר איתו. עכשיו יש שני ראשים, לפי מה פועל הגוף?

הגוף פועל לפי ראש דעביות ולא לפי ראש דהתלבשות.

שאלה: בשביל מה צריך את ראש דהתלבשות?

ראש דהתלבשות נותן לנו השגה למעלה מהגוף. ראש דהתלבשות נותן לי התקשרות למה שנמצא למעלה מהפרצוף שלי.

תלמיד: האם שני הראשים האלה עובדים בסנכרון ביניהם, הם מקושרים?

ודאי, הם יוצאים מאותן הרשימות. לאט לאט, אין דבר כזה שאני כבר לא אדע, לא אשאר, לא יודע מה יהיה. אפילו שלא תרגיש שום דבר ולא תלמד שום דבר, אם אתה נמצא, נכלל ומתבטל, אז אתה נכנס לאותה הסירה ועם כולנו יחד אתה מפליג.

שאלה: לגבי תע"ס, שמעתי מכמה חברים ששאלו למה אנחנו לאחרונה הרבה יותר קוראים, פחות נכנסים בשאלות ותשובות, ואתה לא מפרש כל משפט, כל מילה ופותח את זה, האם יש סיבה?

לא. פשוט כדי לקבל מתע"ס הרבה יותר חומר למחשבה, להרגשה.

תלמיד: כשקוראים רב"ש וגם תע"ס, ואפילו בדור האחרון יש קטעי קריאה ארוכים, ומצדך אתה עוצר רק אם יש שאלות. אתה מיוזמתך לא פותח. פעם היינו קוראים את הכותרת של מאמר רב"ש, והיית יכול לדבר עליה חצי שעה, לנתח אותה, ועכשיו אתה פותח רק אם יש לנו שאלות, משם אתה מתחיל.

כי הוא בעצמו פותח, הוא בעצמו מעורר שאלה, ונותן על זה תשובה.

תלמיד: אנחנו מצפים שאתה תפתח בנוסף למה שהוא פותח.

אם יש כאן מקום לזה, אז נעשה. בסדר.

תלמיד: לגבי הקריאה ברב"ש. לאחרונה אתה מבקש מהקריינים שיקראו הרבה יותר לאט. האם יש לזה סיבה?

קריאת המאמרים?

תלמיד: כשאנחנו קוראים את מאמרי רב"ש, שקוראים חצי שעה.

אני חושב שמאמרי רב"ש כוללים בתוכם את כל הפעולות שאנחנו צריכים לבצע, ואת כל הרגשות שאנחנו צריכים להרגיש, ואת כל הנטיות שאנחנו צריכים ממש בהן לנתב את עצמנו לחיבור. אני לא יודע, כך אני רואה את רב"ש.

תלמיד: יש חשיבות לקריאה האיטית של מאמרי רב"ש, לקרוא את זה ממש ממש לאט?

אני זוכר איך הוא קרא לי בטבריה, זה היה ממש עם אצבע על הספר, והוא היה קורא מילה, מילה.

תלמיד: אני שואל כי יש חברים שזה מפריע להם, מפריעה להם הקריאה האיטית. הקו חשיבה הפנימי שלהם כנראה הרבה יותר מהיר, ומעכל את הדברים יותר מהר, ואז הקריאה האיטית מפריעה להם להבנה.

שיתרגלו לעצור אפילו בכל מילה ומילה, ולבלוע אותה.

תלמיד: מה אפשר להרגיש, או לסחוט מכל מילה ומילה?

לרב"ש זה חשוב מאוד. הוא מאוד החשיב כל מילה ומילה שכתב. אם הייתי כאילו מוציא איזו מילה מהטקסט, הוא היה עומד עליה.

תלמיד: זאת אומרת, היה חשוב לרב"ש גם איך שנקרא את הטקסט שלו.

כן. ממש היה מאוד חשוב, מה שכבר היה כתוב, בשבילו זה היה קודש. לא יודע איך להגיד, לא ניתן לשנות.

שאלה: איך קורה שהה' עליונה דומה לה' תחתונה ולמה?

זו התבנית, כך האור העליון מגיע מהבורא אלינו. י-ה-ו-ה.

תלמיד: איך הן יכולות להיות דומות?

מפני ש-י' ה' זה גלגלתא עיניים, ו-ו' ה' זה אח"פ, ויש כאן שורש י' ה', והתוצאה ממנו ו' ה'.

שאלה: מה זה אומר להתבטל ולהיות עם כולם בזמן קריאת תע"ס? מה זה לקרוא ביחד תע"ס?

לקרוא ביחד תע"ס זה להשתדל לקיים את אותן פעולות רוחניות כמו שבעל הסולם רוצה לצייר לנו אותן.

שאלה: אם נגענו במאמרי רב"ש, מה זה בשבילך התהליך עכשיו שאנחנו עוברים עכשיו, שבו כל הכלי העולמי וקוראים ביחד את כל מאמרי רב"ש?

אני חושב שהם ייכנסו לתוך כל אדם, כל הרגשה, כל נשמה, ויעשו שם את הסדר הפנימי בכל אדם ואדם, כך שבמשך החיים, והגלגולים שלו הוא לא ירצה לסדר אותם מחדש.

תלמיד: במה התהליך הזה משנה אותנו? איך אנחנו נצא מהתהליך הזה של קריאת מאמרי רב"ש?

מה זאת אומרת נצא?

תלמיד: לא נצא, אלא מה תהיה התוצאה הסופית מאיתנו מתוך המעבר על כל המאמרים.

שהמאמרים האלה יתחילו להתגשם בנו יותר ויותר, ואנחנו נתחיל להרגיש, להבין אותם, והם יהיו יותר ויותר מוחשיים.

תלמיד: איך אתה מרגיש, איך אתה חווה את התהליך הזה שעכשיו כל התלמידים שלך קוראים את מאמרי רב"ש? אנחנו עוברים את זה יחד איתך, יחד עם הרב"ש, איך אתה מרגיש את זה?

אני מרגיש שזו פעולה נכונה, ואנחנו חייבים לעשות אותה. אני חושב שזה מה שיביא אותנו לתיקון.

תלמיד: אני מאוד מתפעל מהכתיבה של רב"ש, שהיא כל כך עדינה, ומדויקת שאתה קורא וזה כל הזמן נופל בול. איך הוא כתב בצורה כזאת כל כך מדויקת אלינו?

מתוך הרגשה פנימית.

תלמיד: כשהוא כתב, מה הוא רצה?

שאנחנו נעורר את הנשמה שלנו בדיוק לפי התבנית שלו.

תלמיד: אתה רואה היום שמישהו יכול להיכנס לרוחניות בלי לעבור את הפירמוט הזה שרב"ש עושה עלינו דרך המאמרים שלו?

אפשר בלי מאמרי רב"ש, אמנם שזו דרך יותר קשה ורחוקה. אבל יש הרבה דרכים למקום.

תלמיד: אז מה יש דווקא בדרך הזאת, בדרך הרב"ש?

זו דרך קצרה, דרך שמביאה את האדם לדרישה לתקן את הנשמה.

תלמיד: רציתי להוסיף לגבי מהירות הקריאה של רב"ש. אנחנו קוראים, ומתרגמים סימולטנית כרגע את רב"ש ל-70 שפות. השפה העברית היא שפה מתמטית, מאוד קצרה, וכל המתרגמים רצים אחרי הקריין כל הדרך. למשל באיטלקית זה כמעט פעם וחצי באורך, זאת אומרת על כל מילה בעברית, יש מילה וחצי באיטלקית, אז כל הזמן אנחנו רצים אחרי הקריין. לכן צריך לקחת את זה בחשבון כשהקריין קורא, כי כשהוא קורא מילה אחת, המתרגמים ממשיכים לדבר עוד פעם וחצי.

בנוסף ברגע כשהקריין כאן מסיים את המאמר, ומפסיק לדבר, המתרגם ממשיך לתרגם עוד חצי שעה, וגם בזה צריכים להתחשב, ולהקל עליו את המשך העבודה בשיעור. אז צריך לקרוא יותר לאט.

הוא צודק. העברית אוהבת קצר, ואנחנו צריכים להתחשב בשפות האחרות.

שאלה: האם התמדה במחשבה ותפילה זה אותו דבר? אם אני מאבד כל הזמן נניח את גדלות הבורא, את המטרה, את הדביקות, ואז אני מנסה להתמיד בזה, זה לא כמו תפילה?

יכול להיות שכן.

שאלה: לגבי הנושא שעכשיו התחלנו. יש משהו בשיעור שזה כמו מנה כזאת שאנחנו מקבלים.

כן.

תלמיד: כמו שפעם הסברת ששיעור זו מנה. איך הלימוד של רב"ש ולימוד התע"ס משלימים אחד את השני במנה הזאת? מה מקבלים דווקא מהשילוב בין שניהם?

זה בכל זאת מנה, שאתה מקבל פעם ביום, ואיתה אתה הולך להתקשר עם העולם הסובב. בלי זה אי אפשר לעשות תיקון.

שאלה: מה יש בלימוד של תע"ס, דווקא כשקוראים בלי הסבר, שדווקא הלימוד הזה משלים או מוסיף על מה שלמדנו עם רב"ש בשעה הראשונה?

הלימוד בחלק הראשון של השיעור, צריך לעורר בנו חיסרון לתיקון הכלי. והלימוד בחלק השני של השיעור, צריך לקשור אותנו לכלי עצמו.

תלמיד: מה זה אומר לקשור לכלי עצמו?

זה אומר שאנחנו כבר באמת רוצים לעבוד עם כל הספירות, הפרצופים, העולמות, חלקי הפרצוף, וכן הלאה.

תלמיד: שמעתי הרבה פעמים שאתה אומר שכשלומדים בחלק השני לא להישאר עם החלק הראשון, אלא להמשיך, להיות בחלק השני.

כן.

תלמיד: מה קורה כשלוקחים מהחלק הראשון איזשהו חיסרון, ודווקא מביאים אותו לחלק השני?

לפעמים זה מוסיף, כשהם ממש מתחברים כך זה על זה, ולפעמים לא.

תלמיד: רציתי לשתף מההתרשמות שלי. כשאנחנו לומדים תע"ס, אנחנו יכולים ללמוד איך כל מיני תכונות שהפוכות זו מזו מתחברות יחד.

איך מתחברות בנו תכונות מנוגדות?

תלמיד: תכונות שגם מחדשות אותנו. אנחנו רואים את זה בתע"ס כאשר האותיות מתחלפות, כשנגיד יש ה' תחתונה, ה' עליונה, כלי לראש תחתון, לראש עליון, זה נותן לנו אפשרות להבין איך בחיים הרגילים שלנו כשיש תכונות מנוגדות, הפוכות, איך ניתן לשלב ביניהן, לחבר אותן ולהלביש על עצמנו, אם נדבר בצורה גסה.

זה נקרא דבקות בתורה, כשאדם מרכין את ראשו ונסמך לחלוטין על מה שאומרת לו התורה. במקרה שכזה הוא הופך לחלק מהתורה.

שאלה: בכל יום ראשון יש התאספות של עשיריות נשים במוסקבה, בעשרים דקות הראשונות אנחנו תמיד קוראות מאמר רב"ש ולאר מכן עושות סדנה. מה עדיף, האם לקרוא את המאמר שלומדים בשיעור הבוקר או את מאמרי החברה?

כעיקרון צריך גם וגם. תחלקו את זה לפי השעות.

שאלה: כיצד עלינו להכין את עצמנו לקריאת מאמרי רב"ש?

אנחנו צריכים להבין שבמאמרי רב"ש יש לנו את כל התורה, והוא לוקח אותה מדרגה עליונה ומוריד לנו אותה לדרגה שלנו. לכן אנחנו מקבלים את זה כדבר הכי טוב, הכי מוכן, הכי מתאים לנו כדי לגדול, כדי לארגן את עצמנו לקבלת דרגות יותר גבוהות. לכן אין לנו דבר יותר גבוה מכתבי רב"ש שאנחנו צריכים אליהם כך להתייחס.

שאלה: כשלומדים מאמרי רב"ש יחד עם העשירייה במהלך היום או בהכנה לשיעור, איך להיכנס נכון לתוך המאמר?

העיקר להיכנס עם הלב, לא עם הראש.

תלמיד: מה זה אומר להיכנס עם הלב?

להיכנס עם הלב זה אומר לפתוח את הלב ולהשתדל להרגיש את הבורא. רק אז להתחיל לבצע כל מיני פעולות, תנועות בתוך הלב כדי לממשש עוד התקרבות, עוד דבקות גדולה יותר עם הבורא.

שאלה: איך אנחנו יכולים להתקרב יותר לרב"ש עם הלב?

רק אם נגדיל את הלב שלנו על ידי חיבור עם הלבבות של החברים, אין דרך אחרת.

שאלה: דיברנו על מאמרי רב"ש, ואמרת שכדי להגדיל את הלב שלנו עלינו להגדיל את הלב שלנו בחיבור עם הלבבות של החברים. בסוף השבוע יש לנו כנס בשם "חיים בעשירייה", כולו מבוסס על רב"ש. האם אתה מתרגש לקראת הכנס הזה?

אני מתרגש ונמצא ביראה. כי הבורא נתן לנו הכול, השאלה אם אנחנו מממשים את זה נכון ובכל כוחנו, ואת זה אני לא יודע. בעצם הכול פתוח לפנינו, אנחנו יכולים עכשיו לעוף למטרה, לגלות בדרך את כל המרכיבים שאנחנו צריכים עוד לגלות, להרכיב עלינו ולצרף אלינו. בעיקר חייבים להיות בריכוז. מאוד נקווה שזה יקרה לנו.

(סוף השיעור)